קנאי. אפילו עצמותיו נרקבות בקבר
אבל אם האדם יסתכל על מקרי העולם ממבט שטחי, אז הוא בעצמו אשם ברע אשר ימצאנו.אם רואה למשל איך אחרים מצליחים יותר ממנו בעושר ובמעמד, יחשוב שאך מקרה הוא ללא סיבות עמוקות של תמים דעים,זאת אומרת זה מקרה. מה זה מקרה? הם פשוט עובדים יותר, הם משקיעים יותר, לכן הם עשירים יותר ולכן המעמד שלהם יותר, הם דוחפים במרפקים והם פועלים להיות פלוני אלמוני, והוא לא מבין שזה עצה מאת הקדוש ברוך הוא, שהוא יודע למה לזה לתת, כי אולי הוא משלם לו שכרו בעולם הזה, נותן לו עשירות כדי לשלם לו עונש בעולם הבא, נותן לזה שררה כי זהו שכרו וזהו נגמר הסיפור שלו, נותן לו כבר את הכבוד בעולם הזה וכולי... אז ידריך את מנוחתו האיש הזה שלא מבין זאת, בדרכי החריצות להתאמץ גם הוא להתעשר, ולא ינוח ולא ישקוט במה שיש לו, וזה הוא גורם לעצמו רעה, כי אם לא נגזר עליו אז הוא לא ישיג, והוא בזבז שנותיו וימיו, ולא יהיה לו שכר רוחני כי הוא הפסיד את הזמן, ולא רק זה אלא גם בקבר עצמותיו תרקבנה, שנאמר "ורקב עצמות קנאה" , כי הקנאי לא רק בשרו נאכל אלא גם עצמותיו נרקבות בקבר, כי הקנאה היא בעצמות בוערת, ואמרו באבות שהקנאה היא מהדברים שמוציאים את האדם מן העולם, אז איך אתה רץ אחרי זה? אתה רוצה כל כך לצאת מן העולם? מה אתה רץ כל כך לצאת מן העולם? בן כמה אתה , שאתה כבר רוצה לצאת?
העצה היעוצה בשעת צרה היא כעצת מרים, לעשות את המוטל עלינו לפי מיטב יכולתנו ולא לדאוג דאגת המחר, להשליך על ה' יהבינו ולהתאזר בביטחון, ובזכות הביטחון נהיה ראויים להינצל מכל רע.