מי מודה על התיאבון?
מי מאיתנו נזכר להודות על הרעב? מי מודה על התאבון? רק שמגיעים לחולי, שלא טועמים כלום, אז כל אוכל תתאב נפשם ויגיעו עד שערי מוות, רק אז יודעים להוקיר את התאבון. אנשים אומרים "אתה יודע , אני אוכל לא טועם כלום, לא טועם כלום".
יש בעל מאפייה, אני חושב שהיא הכי גדולה בארץ, שיש לו לחמים בכל הארץ, בצבא, יש לו עוגות מדהימות בכל הארץ, צניפים מלא. והוא לא טעם שום דבר מזה, כי הוא אוכל דרך צינור מהגרון. תאבון. יש לבן אדם תאבון, הוא יודע להודות על זה? היה מעשה עם הרבי מפשיסחה זצ"ל, שבא אליו עני מרוד והתאונן שאין בביתו פרוטה לפורטה להשביע רעבון נפשו ובני ביתו. אמר לו הרבי: "חמש מאות זהובים כבר יש לך?". הוא תמהה. הוא מספר לו שאין לו פרוטה לפורטה, והוא שואל אותו אם יש לו 500 זהובים. מה השאלה? הוא לא הבין מה השאלה. אז הרבי אמר לו: "תשמע, לפנייך, עכשיו לפני שאתה נכנסת יצא מפה עשיר אומלל. שסיפר שהוציא 500 זהובים על תרופות, להשיב תאבונו שאבד ולא הועיל לו". 500 זהובים זה כמו היום חצי מיליון היום הוא שילם בשביל שהרופאים יחזירו לו את הטעם, את התאבון, אין לו! אי אפשר להחזיר לו. אז אתה רעב, נכון אין לך פרוטה, אבל לפחות לך יש תאבון. אז לא עכשיו, עוד יום יומיים יגיע הלחם שלך. אבל אתה יש לך תאבון. אתה יודע כמה זה שווה התאבון? איך נראית ארוחת ליל שבת אחרי שאדם לא אכל כל היום? הרי יש מצווה לאכול לתאבון בליל שבת, לכן לא אוכלים מחצות בשביל שיהיה תאב. תאבון. אם אנחנו נקנה את המבט הזה לו בלבד שנדע להודות כראוי ונדע לבקש את הטובה הבסיסית תתמיד, אלא נדע גם כמה עשירים אנחנו בבריאות, במזון, בצרכים בסיסים המזומנים לנו. וכל שאר הבקשות, נו, הלוואי שתתמלאנה גם להם ניתן את היחס הנכון, אבל קודם כל להודות על הבסיס.