לא להתחבר עם מי שאסור חלק א רמת השרון 23/08/10

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

מהמזון שניזון האדם ממנו.

אז הבעל והאישה אוכלים מזון,

ומזה נוצר הזרע והדם,

ביצית, מה שאנחנו קוראים.

והמזון הוא הצומח,

והצומח נתהווה מארבע יסודות

שמכולם נתהווה הצומח,

ואם כן, תחילה היה לו צורה ותכונה של ארבע יסודות,

ומצורה זו נהפך לצורת הצומח והמזון,

אחר כך לצורת הזרע והדם,

ואחר כך לתכונת החי, שניתן בו חיות התנועה שם,

במחי אימו,

שבחודש הרביעי החמישי הוא כבר מתחיל לבעוט שם,

ואחר כך ניתן לו צורת האדם,

והוא האדם שגדרו חי מדבר מת,

שבגדר חי

האדם הוא נבדל מכל הברואים,

ובמיטה הוא נבדל מהעליונים.

זאת אומרת,

כל הברואים שנבראו על ידי הקדוש ברוך הוא,

הם אינם בבחינת חי מדבר,

בעלי החיים בבחינת חי,

אבל לא חי מדבר.

ובעניין המיטה אנחנו נבדלים ושונים מהעליונים בכוונה מהמלאכים.

וזה גם כן תקנתו,

שהבחירה נובעת מהמיטה,

שאם לא הייתה המיטה, לא הייתה הבחירה,

והיינו כמלאכים שהם עומדים

בהאדם מהלך ממדרגה למדרגה, כידוע.

ועוד שאין כוונת הבריאה שיהיו הכל כמלאכים,

שאם היה רוצה הקדוש ברוך הוא,

היה בורא אותנו שכלים נבדלים.

שכלים נבדלים זה המלאכים, שכל שהוא נבדל מגוף.

אלא עיקר ההוויה של הבריאה, וגם המלאכים נבראו לצורך האדם.

ואם לא האדם, אין צורך בעולם.

מה הם שכלים?

שכל.

שכל.

שכל.

שכל. שכלים נבדלים זה שכל שנבדל מגוף.

זה הגדרה של מלאך. שכל נבדל מגוף. שכל בלי גוף.

זה לא קשור. אני אומר שכל בלי גוף בכלל. אדם הראשון היה עם גוף.

נכון.

מה זה חומר גלם?

אתה יודע מה שאתה רוצה.

אתה לוטש אותו, אנחנו בימים לוקחים חומר גלם.

לוקחים אותו איך שאני רוצה.

הכוונה לאדם הוא חומר גלם. מה אתה עושה איתו עם החומר גלם? איך אתה מעבד אותו?

אתה יכול להביא אותו לדרך הזו ולדרך הזו.

זה חומר חומר גלם. איך אתה מעבד? ככה נכסתי פרוע. אתה אמור לקרוא גולמים. גולם. גלם. זאת אומרת, חומר גלם הוא.

תלוי מה אתה עושה עם החומר גלם הזה.

אם אתה מלא צריך כפי שצריך דרך הקדושה דרך התורה אשריו אשר חלקו.

אב ידו. אשר חלקו. אם לא, אחת וחלילה. הכיוון ההפוך.

כל החיים שלו גיהנה גיהנו ייגמר ולא ייגמר.

המשנה אומרת את מה שאתה אומרת. כן.

היא אומרת, ברור.

והוא הולך

והוא הולך בשינויים וגלגולים

והאדם הזה עובר.

בעולם עובר שינויים וגלגולים.

זאת אומרת,

משתנה מזג האדם בחודשי ההיריון

ואחרי זה מטבע היותו ברחם,

מטבע שהוא היה ברחם לטבע

שאחר היוולדו,

שאז מתחדש בו טבע אחר כידוע.

בגלגולים

הכוונה לעניינים החוזרים חלילה כגלגל החוזר.

מסיבות מתחלפות,

שהסיבות גורמות

שינויים במזג האדם

ומתחלפות באיכותן כמו ארבע מרות,

שהן סיבות פנימיות

שגורמות שינוי מצד התגברותן זו על זו, כידוע.

ויש סיבות חיצוניות

כמו קור וחום ולחות ויובש.

ובין המתחלפות יש ממוצעים

שעומדים בתווך, נוטים לזה ולזה,

כדרך שני ההפכים שביניהם יש ממוצע.

וכל אלו הסיבות, עם המתחלפות ועם הממוצעות,

הן מתמידים,

מחוברים במחשבה נכונה וחיבור מתוקן.

כשהקדוש ברוך הוא חושב מחשבות לתקנת העולם,

הוא מסבב סיבות בהמשך הזמן כפי הנכון והנאות למזג האדם,

שעל ידי חילוף הסיבות יתמזג ויעמוד בקו הבריאות.

וזה מה שאמרו במחשבה נכונה.

ואמר חיבור מתוקן,

שחיבר הסיבות זה בזה, בחיבור מתוקן מאוד,

על ידי איכויות ממוצעות ביניהן.

כמו דרך משל, שחיבר הקיץ עם הסתיו והחורף על ידי זמן האביב, שהוא ממוצע ביניהן,

וזולת זה היה מזיק לגוף האדם.

זאת אומרת, אם היה יום אחד חורף בבת אחת,

ויום אחד

קיץ בבת אחת,

בלי מעברים של העונות,

או פתאום

אור,

פתאום חושך.

אם אין מצועים בין הדברים,

אז לא יוכל האדם להתקיים על מתכונתו.

אז לכן הקב' יצר גם מצועים בין ההפכים.

וכאשר תתבונן בזה ותראה סימן הטובה והחוכמה והיכולת בכול,

הסתכל וחשוב בשורשי חיבורו הנראים,

רצוני לומר נפשו וגופו.

ותראה, גוף האדם מורכב מיסודות, חלוקים וטבעים שאינם דומים.

חיבר אותו המורה, התעלה בגבורתו וקשרם בחוכמתו.

והתחבר מהם גוף עומד, מתאחד במראיתו.

מתחלק בטבעיו

וחיבר אליו עצם רוחני אווירי,

דומה לרוחניות האישים העליונים, המלאכים.

וזה העצם הוא נפשו,

אשר קשרה בו באמצעים ראויים

לשני הקצוות,

והם רוח החיים והחום הטבעי והדם בגידים,

בעצמים,

בעצבים,

בעורקים.

ושם להם סיבות לשומרם ולהגן עליהם מהפגעים,

והם הבשר,

והעצמות,

והמיתרים,

והעור,

והשיער,

והציפורניים,

אנחנו אולם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים.

מי שרוצה להזכרז עוד לשתות לפני.

מהעמוד השחר.

ובכן,

כאשר נתבונן בזה ונראה את סימן הטובה והחוכמה והיכולת בכל, אני חוזר על זה ומבאר,

סימני הטובה

זה שהקדוש ברוך הוא יתברך שמו הוא טוב לכל,

והחוכמה שהוא חכם ידע בתקנת בריותיו על הצד הטוב ביותר,

והוא בעל היכולת להוציא את רצונו לפועל.

אז אנחנו רואים, נתבונן בסימני הטובה והחוכמה והיכולת בכל,

נסתכל ונחשוב בשורשי החיבור של האדם הנראים.

מהם שורשי החיבור?

הנפש והגוף.

אז הוא אומר, לפי שהאדם חובר הוא מורכב מדברים הרבה,

רק ששני אלו, הגוף והנפש,

הם השורשים הכוללים מכל כלל החיבור.

וקרא אותם נראים

לפי שהפרטים שבכל אחד מהם נעלמים.

נעלמים.

כלומר,

מקרא אותם נראים לפי שהפרטים שבכל אחד מהם נעלמים.

זאת אומרת, עדיין בגוף, כמה שנחטט ונבקש,

יהיו עוד פרטים נעלמים,

וגם בנפש,

למרות שאלה שני הדברים הברורים

שיש בנו נפש

ושיש בנו גוף.

כמו בגוף,

הקרביים והוורידים הדקים והמרות,

שזה הדברים הנעלמים מעינינו,

אנחנו יודעים אותם מתוך מחקר.

ובנפש, הכוחות הנעלמים אשר באו,

דהיינו כלל הכוחות

שנובעים מן הנפש, כגון

תאווה וקנאה וכו',

כל הדברים האלה זה בנפש,

והם נעלמים מאיתנו.

רק כלל הגוף והנפש, הם נראים,

כלומר הם מושגים, אנחנו משיגים אותם בכללותם,

שהגוף

הוא מושג לחוש הרעות,

והנפש, מציאותה, היא מושגת בשכל.

איך אנחנו משיגים את הגוף?

על ידי הראייה.

ואיך אנחנו משיגים שיש נפש?

עם השכל.

איך מצד הרגשת הגוף ותנועתו בהימצע עמו,

ובהיעדרם

היא מסתלקת ממנו.

אתה רואה כל זמן שאדם חי,

ובתנועה מדבר,

חושב,

מרגיש וכו',

ובהסתלקות הנפש, הנשמה,

לא מרגיש ולא כלום. חתיכת בשר,

כמו שניצל.

תן לי שניצל מכות, הוא צועק איי,

אבל זה עוף.

כן?

אין כלום,

אין הרגש.

ויש בנו טבעים

שאינם דומים.

כי ארבעה מרות, לכל אחת טבע מיוחד,

וגם איברי האדם חלוקים בטבעיהם, כידוע לרופאים.

ולמרות זאת, אנחנו רואים את האדם כחתיכה אחת, אבל אין זה נכון.

מה שאתה רואה את האדם כחתיכה אחת במראהו,

כאילו אשת אחת,

זה לא אומר שהוא לא מורכב מאלפי אלפי איברים

שונים מתחלקים.

והקדוש ברוך הוא חיבר אותם בגבורתו וקשרם בחוכמתו.

על היסודות אנחנו אומרים שהוא חיבר אותם בגבורתו,

שהרי יש באדם אש ומים.

אדם מורכב מארבע.

אש, רוח, מים, עפר. יש בכל אחד מאיתנו. אש זה החום הטבעי.

רוח

זה רוח חיים.

מים, זה הנוזל שיש בגוף האדם.

מעפר, זה גופנו.

מעפר באת ומעפר תשעו.

כידוע, אש ומים

הם הפכים.

ובהתגבר אחד מהם,

השני מתבטל.

אם תגבר האש,

אז המים מתאדים.

אם יגברו המים,

אז האש נכבד.

האדם מורכב מכל זה ביחד.

ומי שומר על זה שיהיו מחוברים ביחד?

הקדוש ברוך הוא מחבר אותם בגבורתו.

כמו שאנחנו אומרים שמיים,

אש ומים.

אז עושה שלום במרומיו,

הוא יעשה שלום עלינו.

מה עושה השם שלום במרומיו?

יש מלחמות שמה?

לא.

יש שם שני הפכים, אש ומים.

והוא עושה שלום,

שלא יגברו זה על זה, אלא יישארו שמים, אש ומים.

אז כמו שהוא עושה שלום במרומיו, יעשה שלום עלינו.

מכל מקום בגוף האדם יש גם אש ומים,

וכל אחד מתעצם על חברו להפילו או לגרשו מגבולו,

והקדוש ברוך הוא חיבר אותם בגבורתו,

ועצר את כוחם,

שלא יתגברו זה על זה.

ועל הטבעים שזכר שאינם דומים,

אמר שקשר אותם הקדוש ברוך הוא על הטבעים בחוכמתו.

שאף שבטבע כל דבר ישכון במנוחה עם הדומה לו,

בידיעת ההפכים אחד,

שהבלתי דומים, אין ביניהם שכונה טבעית, רק מקרית.

במקרה לא יתמיד, רק שהוא יתברך

קשר בחוכמתו בקשר של קיימא,

שיתמיד החברה במשך זמן רב.

אז יש טבעים שמתנגדים זה לזה,

כמו אהבה ושנאה,

נדיבות וקילוט, קמצנות,

וכן על זה הדרך.

אז כל זה הם הפכים, הטבעים האלה מופכים.

אז איך אדם יכול לשכון ביחד כשבעצם כל ההפכים נמצאים בו?

הקדוש ברוך הוא קושר אותם בחוכמתו.

ומתאחד במראיתו ומתחלק בצבעיו.

גוף האדם נראה לעיניים

כאשת אחת

ולפיה נראה ידמשו ממהות גוף אחד.

אמנם אף על פי כן יש בו טבעים חלוקים.

והאדם מחובר בעצם רוחני אווירי

שדומה לרוחניות האישים העליונים,

זה החלק של הנשמה,

וזה העצם הוא נפשו.

החלק הזה, אווירי הרוחני, הוא העצם,

דהיינו עצמי, אני, האני שלו,

זה הנפש.

הקדוש ברוך הוא קשר בו באמצעים ראויים לשני הקצוות.

מה קשר?

איך אתה קושר

רוח ובשר?

נשמה וגוף.

זה שני דברים שלא מתחברים ביחד.

איך אתה קושר?

דוגמה,

יש רוח בתוך בלון, בלון זה גוף,

בתוכו יש רוח.

אם יש עור,

פששש, הכל יוצא.

מה הקשר שיחבר ביניהם?

אם סגרו את זה,

אז זה יכול להתקיים ביחד.

אנחנו מלאים חורים,

זה לא יוצא.

מפליא לעשות.

היית עושה הפצ'י,

היה צריך לצאת את הנפש, שלום, להתראות. זה חיה פעם, לא?

מה? זה חיה פעם, לא אמרתי. כשאדם היה מת, היה מתעטש.

לא היה נפטר.

אבל מכל מקום השמירה עד.

איך?

אלא מה הקדוש ברוך הוא שם ממוצעים?

שהממוצעים

הם מחברים בין הנשמה לבין הגוף.

מה הם הממוצעים?

רוח החיים

והחום הטבעי

והדם

והגידים

והעצמים והעצבים והעורקים.

זאת אומרת,

הקדוש ברוך הוא

שם באדם רוח חיים

שהוא נושף ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו

ומזה שהוא נושם ונושף

ומנפח תמיד באפיו לתוך גופו,

נתהווה החום הטבעי שבאדם.

והחום הטבעי

שוכן על הדם.

החום הטבעי, חומו של האדם,

שוכן על הדם.

כי נראה,

כשהחום גובר,

גם הדם שבגידים דופק יותר מההרגל,

ואז הדופק גובר.

ואם כן, הנפש שוכנת

על רוח החיים.

והחום הטבעי

והדם הם האמצעיים שבין הנפש והגוף.

זאת אומרת,

הדם הוא מקום משכן הנפש.

לכן התורה אומרת, כי הדם הוא הנפש.

מה זה הדם הוא הנפש? הנפש שוכנת על הדם.

ובדם יש את החום הטבעי,

שהחום הטבעי זה כבר משהו הרבה יותר קרוב לרוחני.

החום הטבעי.

לא עצם הדם עצמו, אלא החום הטבעי.

והרוח

של האדם שנכנסת,

כולל

החום הטבעי והדם הם הממוצעים שעליהם יש את החיבור של הנפש ושל הגוף.

וגם הגידים

שיש בהם דם,

והעצמים שיש באדם,

או למאן דאמר עצבים.

והעורקים

נולדים מן המוח ומחוט השדרה,

וגם יוצאים בעצבים חוטים,

וימלאו החוטים בבשר, ונעשה עורק.

אחר כך יוצא העורק מקצה העצב ויתקשה להתערב עמו כחבל

חתיכות קשות,

ונעשה ממנו מיתר,

וידבק המיתר בעבר ויחובר בו.

אז יוכל העצב להניע את העבר על זאת המדרגה.

וזה הגידים הלבנים שמחוברים בין הבשר. אם ראיתם פעם

את הפרה שחותכים,

אז רואים שיש לה את הגידים.

הגידים יוצאים מהבשר ומתחברים לעצם כמו על חמה.

זה חזק מאוד.

חזק מאוד.

כל זה כמובן מהפיצוצים.

ושם להם סיבות לגידים ועצבים ולכל הנזכר לשומרם ולהגן עליהם.

כי אם יהיו הגידים כל כך מגולים ולא בשר ועור,

לא יוכלו להתקיים מקור וחום

ומשאר פגעים.

והנפש לא תתחבר,

כי אם ברוח חום טבעי.

זאת אומרת, אם האדם יאבד את חומו, ירד לו החום לגמרי, הוא ימות.

למה? כי הנפש לא תתחבר,

כי אם ברוח חום טבעי.

ואי אפשר לו בלתי לב

שיקשור בו הקשר כלהב בראש הפתילה.

דמיון הפתילה הוא הלב.

והלב צריך אל משך הדם.

והדם לא יתהווה,

כי אם כשיבוא לכלי העיכול.

על כן נוצרך

אלא אצטומך זה הקיבה והכבד ושימושם.

ורצה לומר כי כל הגוף הוא מגן ומשמש לנפש

על ידי כל מה שברא הקדוש ברוך הוא במתכונתו בדרך זו.

אז אנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא שם סיבות לשמור עליהם ולגר עליהם מן הפגעים, כל האיברים האלה.

והם

הבשר והעצמות והמיתרים והעור והשיער והציפורניים.

וכולם מגינים ומכסים להגן עליהם מהפגעים.

זאת אומרת, להגן עליהם

זה לשמור

מכל מה שבא להזיק בכוונה,

ועל המזיקים בטבעם בלי כוונה,

כמו רוח קרה

או חמה,

אז צריך להגן עליהם,

כי לפעמים בא מבחוץ קור

או חום ויכול להזיק את האדם, צריך הגנה.

מה ההגנה?

הבשר בעצמות.

כשהבשר בא להגן מן הרוח הקר,

בעצמות מעמידים

את הבשר. איך יעמוד הבשר אם אין לו עצמות?

דהיינו צריך שלד שעליו הבשר יעמוד,

כדי שיעמוד על עומדו וגזרתו.

בלוליהם

היו חלקי הבשר מתקפלים ומתכווצים כמו טלית.

לא היינו צריכים ללכת לישון על מיטה,

אפשר היה לקפל אותנו ולשים במגירה.

והמתרים הם הגידים הדקים הלבנים הצומחים ומתפשטים מן הבשר ועולים על קצה העצם ומתלכדים בו ומאחזים אותו.

והעור, למה אנחנו צריכים?

שהוא מגן על הבשר.

כי בלי זה,

בלי העור, הבשר היה מתמסמס לרקותו כשהיה נוגע בדבר קשה.

אתה רואה את הבשר של הבהמה אחרי שאתה הסרת את העור,

אתה מצמיד אותו למשהו, הוא מתמסמס.

כולו נוזלי ואתה יכול למסמס אותו.

בשיער,

התועלת שלו ידועה לחמם את הראש.

ולא רק,

אלא לדחות את המותרות,

כמו הציפורניים גם כן.

אדם מזיע ויוצא מתוך גופו, כל מה שיוצא,

מלמולי זיעה, מה שאנחנו קוראים לו וכו',

והסערות מושכים את זה החוצה.

אז זה גם מריבוי העדים העולים אליו תמיד מחלל הגוף ונפלטים החוצה.

וכידוע, כשהזיעה יוצאת מגוף האדם,

גם יוצרת מיזוג ומצננת את האדם וכו'.

בציפורניים,

התועלת שלהם להגן על קצה האצבעות,

שלא יתמעך בשרם

על ידי רוב השימוש שהאדם עושה בהם תדיר בכל הדברים.

אז לכן יש לנו את הקושי בסיום האצבעות,

כדי שנוכל ללחוץ דברים או להזיז דברים.

אם לא, אוי ואבוי, מכל דבר קטן

אתה תהיה פגיע.

וגם הם מוציאים את המותרות מאברי הקצוות.

אז רואים שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם בחוכמה והשלים הכל, ועוד לא אמרנו כלום.

אם אדם מתבונן,

יסתכל שהעיניים שלנו שקועות,

כיוון שהן מאוד חשובות,

כדי שלא יקבלו מכה.

אז אם אדם יקבל מכה, יש לו את העצמות

למעלה והאף שיגנו. אם הוא יקבל מכה ככה,

אז השקע הזה שהעין תמונה בפנים,

היא תישמר מפגיעה.

וכדי שהעיניים,

חס ושלום לא יתעוור האדם מרוב המליא חוט.

יוצאת מגופו,

אז עשה לו גבות,

שהגבות עוצרות את הזיעה,

ואז זה הולך ככה עם הסערות למטה ויורד פה למטה.

עשה לו ריסים

בשביל שימנעו את האבק שלא ייכנס ישירות

לתוך העין.

ועשה נוזל בעין לשטוף כל הזמן את העין.

אם היה משקפיים שכל פעם היו מנקים את עצמם,

זה היה פטנט עולמי, סטארט-אפ.

כל הזמן מנקות את עצמם.

כן, היום עושים במכוניות שפריצר.

אז אתה עושה טוז,

משפריץ על זה ומנקה לך את ה...

אבל בעיניים כל הזמן

נכנס משהו, ישר שטיפה. טררר, עין דומאת,

שטיפה.

כל הזמן.

מה?

מפיצוצים. הכול זה מפיצוצים, זה ברור.

איך יכול להיות אם לא מפיצוצים?

למה אני חושב מה יוצא דרך הציבורניים? עכשיו, האף

האף בולט.

אם זה היה שקוע, בלי זה,

היית נושם, היה שריקות כמו חליל.

היית עושה ככה,

בגלל שהאוויר עובר על מקום שקוע, הוא יוצר שריקה.

אז אנשים היו נושמים, היו שורקים כל הזמן, הייתה תזמורת.

אז עשו לנו את זה ככה בולט ונוח.

ותקעו לנו שם סערות,

בשביל שהסערות יסננו את האבק, שלא ייכנס פנימה חלילה ויזיק.

ואז יש לך גושונים שאתה צריך לפלוט אותם וכו'.

וגם כן, יש לחות מדי פעם בשביל שזה יהיה רך.

אם לא,

אז זה יהיה לך שם כמו סלעים,

ורק תיגעתוז יצא לך דם.

אז לכן הכול נעשה ככה.

ובאוזניים

שמו לנו דונג,

שהדונג השומני הזה גם כן יתפוס את כל האבק ולא ייתן לו להיכנס לבפנים.

כי אחרת, כן, גם מרכך

ומעדן

את השמיעה,

חוץ מצורת האפרכסת,

שהיא גורמת גם כן שהדברים יהיו באופן הזה.

וכן, על זה הדרך, כל איבר ואיבר שבגוף האדם.

ושפתיים,

בשביל שהאדם יוכל לעצור את כמות המשקה שייכנס לפיו.

אז הוא יכול לצמצם את שפתיו,

ואז להכניס טיפה-טיפה, כמו מקש,

או מבקבוק,

או מזה. אבל אם היה לו פה פתוח כל הזמן ככה,

והיית שופך,

היה נשפך יותר מדי, ואי אפשר לבלום,

והיה יכול לחנק.

אז צריך שפתיים,

וגם בשביל לדבר,

וכל העיצורים שהוא אומר.

ואחר כך יש לנו את החך.

ויש לנו את האותיות, ויש לנו כל מיני דברים.

כל זה נעשה מפיצוצים.

מהשיניים המתחלפות,

שבגיל הרך יש לנו שיני חלב, מה שנקרא,

ואחר כך יש לנו שיני בשר,

מה שקרוי.

ואף פעם הן לא נופלות כולן.

כי אם התינוק ייפול לו כל השיניים בבת אחת,

אז הוא לא יוכל לאכול. תהיה תקופה שהוא לא יכול ללעוס, לא יכול לעשות כלום.

אז נופלת שן אחת, שן לא, אחת צומחת, אחת יורדת,

עד שזה מתחלף לכל.

ואם הקדוש רואה, משאיר לנו את השיניים הקטנות

מההתחלה ולא מחליף לנו כשאנחנו גודלים,

הרי הפה של התינוק בהתחלה הוא קטן,

בלסת שלו קטנה.

ואם הוא היה נשאר עם לסת כזאת, והיה גודל, רק הלסת נשארת ככה ושיניים קטנות,

הוא היה נראה מעפן כזה, מצחיק.

תאר לך, בן אדם גדול עם שיניים של תינוק יוצא לו ככה, ככה.

אז זה בלתי אפשרי.

אז לכן זה מתחלף. אתה מתרחם, ואז יוצאות שיניים יותר בומבילות,

ככה וכו'.

מה השם עשה, מהפיצוצים כמובן,

שהשיניים הקדמיות

הן יהיו חותכות,

ופה יהיו ניבים בשביל לקרוע את הבשר או לפצח את העצמות,

והפנימיות טוחנות בשביל לטחון את הכול.

ואם זה היה מתחלף,

והיו החותכות בפנים.

בטוחנות פה,

אז הוא היה צריך להכניס את זה מהצד,

את האוכל,

והוא היה אוכל כמו בעלי חיים.

למה שלא ייפול לו?

אבל ככה הוא חותך, מכניס לי בפנים,

אז הלחי עוצר את המאכל, ואתה יכול לטחון, וזה לא נופל.

אז לכן אנחנו אוכלים מהצד.

אבל אם היינו צריכים פה, ללעוס פה,

אז אתה לא יכול במצב כזה, כי זה ייפול לך הכול.

אז היית צריך להגביה, כמו שהם עושים.

הציפורים, או אלה, מרימים למעלה.

אז הקדוש ברוך הוא עשה אותנו בצורה שנוכל לאכול כמו בני אדם.

מי סידר את זה? פיצוצים.

אז זאת אומרת,

האנשים החכמים, במירכאות, המדענים, כאלה טיפשים,

שאפילו דברים פשוטים של שער הבחינה הם לא יודעים.

אם היו קמים ב-1630,

אולי היו מתבוננים.

הכי מעניין שהם חיים את זה, והם יודעים יותר ממה שאני אומר, כן, אני אומר רק את הכותרות,

אבל הם יודעים גם איך זה פועל מאחורי זה,

ושום דבר לא מפליא אותם, כאילו זה פשוט להם.

כאילו אבא שלהם עשה את זה.

זה לא בעיה.

טוב, למה הנשמה יוצאת דרך הציפורניים?

דרך האב.

הנשמה יוצאת מהציפורניים.

דרך האב?

אני לא יודע מי זה שאמר לך את זה.

מצטער, אני לא יודע איפה השכל של האיש אמר לך,

אבל יכול להיות שגם הוא לא במקום.

אם יוצא לו מהציפורניים בנשמה,

אז גם הראש כנראה לא במקום.

או שאפשר לדעת לפי הציפורניים?

אפשר לדעת הכל מכל חלקיק שבאדם.

בסערות רואים את הכל,

ובציפורניים רואים את הכל, ובעיניים רואים את הכל,

ובכל איבר ואיבר של האדם רואים את הכל, והזוהר אומר שכל האדם נמצא בכל חלק שבאדם.

שבכל חלק שבאדם נמצא כל האדם.

אף אחד לא הבין מה זה שהזוהר אומר שבכל חלק שבאדם נמצא כל האדם.

היום שיודעים שיש די.אן.איי, מבינים, כן?

טוב, אבל אפשר לדעת,

ושמענו חידוש יפה מחכם אלחנן,

שאמר רמז לדי.אן.איי,

שאצל דינה נאמר שהיא הייתה כאימה ביתה,

כמו האימא שלה,

כן? לאה

הייתה אימא של דינה,

ודינה אמרו עליה שהייתה יצאנית כאימה,

שיצאה לקראתו.

אז כאימה ביתה.

מה זה כאימה ביתה?

דומה לה.

במה?

מה זו אף זו.

ומה זה דינה?

די.אן.איי.

אז רמז לדי.אן.איי.

כן.

לגבי מה שאמר לך אדוני חיים, מה?

יש אבות שנכנס, פעם חסריתים הוציאו,

שהצאה בגלל... זה משהו אחר, זה לא בגלל...

זה משהו אחר.

ובכן,

אחר כן תחשוב בחנות הבורא יתעלה בהנהגתו את האדם.

עכשיו בואו נראה

כמה חנינה הקדוש ברוך הוא חנן

את האדם בהנהגתו את האדם כשברא אותו,

אשר שם לו בטן עמו למצע בתחילת עניינו.

תחילת בריאתו של העובר,

הקדוש ברוך הוא שם אותו בתוך הבטן של אימא שלו,

שזה מצע.

עוד לפני שהמציאו מזרון מים,

כבר הקדוש ברוך הוא מתחילת הבריאה יצר אצל האישה מזרון מים.

התינוק נמצא בתוך מי שפיר,

וחביבי,

בתוך המים יש לו מזרון.

או, חביבי, נע לו ונד לו משהו, משהו.

אז הקדוש ברוך הוא כבר הכין לו את זה כדי שיהיה במקום שמור ומבצר נצור,

מקום שלא תשיגהו יד,

ולא יגיע אליו לא חום ולא קור.

אם המגן החזק והמחסה הנבצר,

ועם המזון המזומן,

והקדוש ברוך הוא נותן

לעובר הזה

דרך הטבור

של האימא לאכול,

והוא אוכל דרך הטבור, ומה הוא מקבל?

את תמצית הטוב שהאימא אוכלת.

זאת אומרת, מעבר למיקסר העצמי שלה,

שיודע לברור את הטוב ולחלק אותו לכל האיברים,

ואת הפסולת להוציא,

שאם זה היה הפוך, אוי ואבוי,

אם זה היה הפוך, אוי ואבוי,

שכל הפסולת של האוכל היו הולכות לאיברים,

וכל הטוב היו הולכים החוצה,

אז אדם היה כמו חירייה והיה מתפוצץ מהסרחון, מהחיידקים, מהכל באמת על המקום.

ומעניין,

מעניין

איזה תוכנה הקדוש ברוך הוא שם בגוף האדם,

ואיך יש שדרוגים אונליין

כל רגע שהגוף יודע לזהות את האוכל,

ולדעת לקחת מהאוכל את הוויטמינים

ואת הדברים המבריאים את הגוף,

ואת הדברים המחליאים והמותרים של כל גוף,

הפסולת, מה שאנחנו קוראים, הוא יודע להוציא את זה החוצה.

עכשיו הוא לוקח תפוח, יודע לפרק אותו. גם בננה, לוקח לחם, יודע לפרק אותו.

הוא לוקח את זה. כל דבר יודע לקחת מכל אחד את תמציתו ולהעביר אותו לכל האיברים, לחיותם,

ורק את הפסולת הוא משחרר.

ואם עכשיו עושים מרכבה של פרי חדש,

כן,

עפר שזיף,

שהגוף לא ידע מזה עד עכשיו,

ומכניסים לו,

איך הוא יודע עכשיו?

מה הבלגן פה? כירבשו לו את התוכנה.

לא, לא מתפעל בכלל, ישר.

יש לו עדכון מיידי, טררררר.

הרי שאדם, מי עשה את זה? פיצוצים, פיצוצים.

נכון, הוא אוכל משהו, הוא לא עושה. ודאי.

אז הקדוש ברוך הוא דואג,

כשהתינוק הזה העובר יהיה עם מגן ומחסה חזק ונבצר

ומזון מזומן.

עכשיו תקשיבו עוד דבר,

התינוק הזה העובר שנמצא בפנים,

בתחילת הווייתו,

כמה הוא מקבל אוכל,

מה שהוא צריך.

אם היה יותר מדי, היה מת.

אז ככל שהוא מתפתח חודר ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי,

הוא צריך סיפוק מזון בהתאם לגודלו.

מי עושה את ה...

מי עושה עכשיו? מי זה שפותח שסתומים ומשחרר לפי הגודל?

איך הוא יודע, הגוף,

כמה הוא התפתח?

איך הגוף יודע כמה צריך לספק?

מי עשה את זה?

אתם קולטים בכלל מה קורה פה?

ואחר כך

הוא הולך וגדל עד שיחזק על התנועה והתנודה.

ואז הוא כבר מתחזק בפנים ויודע לזוז קצת ככה, ואפילו למעוט קצת.

עם הגעתו אל מזונו, בלי גאה וטורח

הוכנו במקום

אשר לא יוכל אדם להגיעו אליו בשום פנים.

מה האוכל מגיע עליו? למעמקי הבטן, מה שנקרא,

בלי ששום יד אדם מנהלת את זה,

והכל מנוהל פיקס.

וכל אשר יגדל גופו ירבה מזונו עד עת קצוב שהוא צריך לצאת.

ואז מה קורה?

חותכים את הטבור,

ואז מתחבר משהו בפנים

שהוא יכול עכשיו לאכול בזכות עצמו.

אם לא יתחבר החלק הזה,

הבן אדם ימות.

דברים מדהימים.

ואחרי כן יצא מבטן עמו אל דרך צר,

מבלי תחבולה,

שיתחכם בה לצאתו,

ולא דבר שיעשה לסייע לו בו,

אלא ביכולת החכם הרחום וחנון המרחם על בריאותיו.

ולא צריך לפרט איך הוא יוצא, והמקום פתאום מתרחב,

והוא נשלף החוצה,

ויוצא.

מה הכוח הזה שפתאום טרק

הוא יוצא לאוויר העולם?

וכמו שאמר איוב,

הידעת עת לדת יעלה סלח חולל איילות תשמור?

תספור ירחים, תמלאנה,

וידעת עת לדתנה?

הוא אומר, איוב, רק תיקח דוגמה איך הקדוש ברוך הוא החומל והמרחם

מתנהג עם בריאותיו.

הידעת עת לתת יעלה סלח?

היעלים שנמצאים במצוקים הגבוהים,

כתוב

שהיעלה היא שונאת את עוברה.

שונאת את עוברה.

לא, לא, זו איילה.

ביעל

היא הולכת לצוק.

לצוק.

הולכת לצוק, ועל שפת הצוק

היא יולדת את העובר בשביל שיתרסק למטה.

אז איך יש המשך ליעלים?

הקדוש ברוך הוא, בתזמון מדויק,

שולח נשר

שמגיע בדיוק מתי שהיא ממליטה אותו,

והוא נופל עליו, נושא אותו, מוריד אותו.

ואיילה רחמה צר,

והיא לא יכולה להוציא

את העובר

עד שבא נחש,

מקיש אותה,

ואז מהקשה נפתח רחמה והיא יכולה להוליד.

מי מתאם את כל זה לקיום העולם?

יש עוד סרטון שרואים נשא חופש יעל שלם ומעביר אותו מהר להר.

גם לא אומרים שנשא יכול לצפות.

כן, אבל זה משהו אחר, ראו זה על הכנפיים שלו.

בטח שלא.

היעלים,

בדרך כלל אין מחקרים. הסתכלתי

בוויקיפדיה והסתכלתי בגוגל ובמקומות,

לא הגיעו מחקרים

עד לגובה של הערים שלהם להגיד.

אבל גם הם טוענים את אותן טענות

שאף אחד לא ראה יעילה בשעת ליטה.

והן מסתתרות, הן לא נותנות לאף אחד,

היא גם בורחת מבעלה שלא יראה אותה בשעה שהיא יולדת.

ממה שכתוב, חוץ מאצלנו,

אין מי שראה בחוש

איך הדברים, הוא הביא אותם מהסרטה או משהו.

כנשר יאיר קינו על גוזליו ירחף.

אני לא מבין אותך.

אני לא מבין אותך בכלל על מה אתה מדבר.

אם אתה מדבר על תזמונים,

אם אתה מדבר על תזמונים,

אז יש דגים

שיודעים להשפריץ

ולפגוע בחרקים או דברים שמעופפים, בהתחשב

במים

מחוץ למים.

זאת אומרת, הם צריכים לעבור בזריזות את המים,

יודעים את התנגדות המים,

יודעים את מהירות המעוף של החרק,

וטוס,

להפיל אותו.

גם את הסטייה, כי מהמים לא עוריד מהמים.

ודאי, וזה משתנה.

לא עוריד בדיוק, לא, גם מהמים... נכון, אופטיקה,

האופטיקה היא מעוותת לכאורה.

איך אפשר?

פיצוצים.

ושלדג,

שיודע לרדת, אתה מבין, וללכוד. אם לא, איך הוא...

יש כל כך הרבה,

שאם אדם מסתכל על זה, זה משגע.

משגע, כאילו.

ציפור כזאת קטנה שהיא מוצאת דבש, והיא יוצאת הכי מהר בעולם את הקלפיים שלו. היא עומדת באוויר ככה.

בשביל שתוכל לסמוך רק על חכמים.

אני לא מתפעל מכל מה שמוצאים היום.

אני לא מתפעל מכל מה שמוצאים היום.

משום שהחכמים, זיכרונם לך, אמרו את הדברים בלי המחקרים,

ובלי החקירות,

ובלי כל הדברים.

כי חכמי ישראל קיבלו את הדברים, אתה מבין, מהר סיני,

ואת סודות הבריאה,

בהכול. זו חוכמה יותר גדולה.

לדעת הכול

גם מבלי מחקר.

שהמחקר יבוא ויאשש את מה שחכמים אמרו.

זה הדבר הגדול.

תשמע, הקלטת שלי, מספר 75. ביתה פה בדיסק,

ותראה כמה דוגמאות לזה.

זה משגע איך חכמים יכולים היו לדעת.

אחרי כן יוצא ולאד אל העולם הזה,

והוא חלש בחושיו.

זולתי חוש המישוש והטעם.

זאת אומרת, חוש הרעות

והשמיעה

חלשים אצל התינוק כשהוא נולד.

הוא לא רואה בהתחלה טוב.

הוא גם לא שומע טוב.

אבל מה כן?

חוש המישוש והטעם,

זה בתחילה יש לו.

ומזמין לו הבורא את עלה מזונו

משדי אמו.

ויהפך אדם אשר היה מזונו במעי אמו לחלב בשדה.

שמעתם דבר כזה?

אדם

שהאישה רואה כל חודש,

כיוון שבזמן ההיריון זה פוסק,

מה נעשה? הוא נקפא והופך להיות החלב

שממנו ניזון התינוק.

נו,

מדברים על שיטות המחזור.

תראה מה זה.

שום דבר לא נפלט סתם.

ולהפוך דם לחלב, מי יכול להפוך דם לחלב?

אז זאת אומרת,

ולא רק זה, אלא הקדוש ברוך הוא דאג לו

שיהיה ניגר

ערב ומתוק.

עכשיו, הדם הזה, אם תטעם אותו כדם,

אז יש לו טעם של דם.

אבל כשהוא הופך להיות חלב,

אז קודם כל הוא לא סמיך מדי,

הוא ניגר. הוא יכול לצאת בצורה כזאת שהוא לא גושים

והוא לא יותר מדי נוזלי, ממי?

הוא חלב.

ניגר, ערב.

הוא צריך להיות ערב.

אם לא, ימאס בו התינוק.

לא יאכל.

ומתוק.

כמעיין הנובע בעת הצורך אליו.

ואיננו רב,

זה לא מתרבה יותר אצל האישה,

שלא יכביד על האימא את המסע

ויגר מבלי מיץ.

זאת אומרת,

לא צריך למצוץ את זה חזק כשהילד התעייף,

אלא זה ניגר מעצמו.

בקלות.

ולא מעט,

ואין ממנו מעט

כדי שיגע הילד, יתייגע,

מהוציאו מוצו מן השד.

אלא הוא רק שם את הפה

וטרררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררררס נזל לתוך פיו.

עכשיו,

אם החור

הוא דק מדי,

הוא יסבול.

כי היה לו סחיבה

לאט לאט.

ואם זה יהיה רחב מדי,

אז הוא יכול לחנק.

הכמות שתיכנס תהיה יותר גדולה ממה שהוא יכול להכין.

אז צריך להיות בחום מתאים,

בטעם מתאים.

צריך להיות ניגר.

החור צריך להיות מדויק

כדי שיוכל לצאת,

שלא זה ולא זה,

ושהחומר הזה, החלב, לא יכביד על האמא יותר מדי,

וכו' וכו'.

כל זה מי עשה?

פיצוצים.

ומחנותו בזה ששם נקב השד כפי מחט,

כמו פה של מחט,

לא רחב שיגר החלה מבלי מיץ,

או שיחנק בו הילד בעת מוצצות השד,

ולא צר הרבה שיטרח בהוצאתו במיץ.

אחר כן יחזק הקדוש ברוך הוא את גופו

של התינוק.

לראות את המראים ולשמוע קולות.

רק אחר כך

הקדוש ברוך הוא מחזק, כי מה שיש לו בהתחלה זה חוש המישוש וחוש הטעם.

לכן תינוק, כל דבר מזהה

על ידי שהוא מקרב לפה.

כל דבר הוא מביא לפה.

איך הוא יודע להבחין בין דבר לדבר?

אתם שמים לב, לוקח צעצוע לפה, לוקח זר נושך, הכול בפה.

אז אחר כך מחזק הקדוש ברוך הוא

שיראה את המראות ולשמוע את הקולות.

בחסד הבורא זה שבהתחלה האדם

לא יכיר ולא ידע ולא ירגיש כל כך רק טעם ומישוש.

זה חסד הבורא. למה אם התינוק

היה יודע ממצבו

היה מת?

לא, בגלל

שהוא היה מרגיש שהוא עושה גדולים, הוא עושה קטנים,

והוא נשאר עם זה.

הרי אם בן אדם, חס ושלום, מבוגר, מגיע למצב שחלילה קורה לו פתאום פליטות מהסוג הזה, ככה,

באמצע היום, מה שנקרא,

הוא לא יודע איפה למצוא את ה...

עצמו, כאילו הוא רוצה לקבור את עצמו, איפה הוא ילך?

אז תראה לך בן אדם מוטל, לא יכול לזוז, השאירו אותו,

ועכשיו הוא צריך להיות ככה מצליח. אם היה לו הכרה במה שהוא עובר מהבושה והזה, הוא היה מת.

השם חסך ממנו את זה,

אז אין לאדם שכל בהתחלה כל כך בשביל להרגיש את מצבו,

עד שהוא גדל וכו' וכו' וכו'.

כשהוא כבר מתרגל,

בהתחלה טיטול וחיתול וכו',

אחר כך הוא כבר צועק לי, אימא, אימא, אימא,

הוא כבר מפחד,

רוצה שיקחו אותו,

אחר כך הוא כבר יודע לבד וכו' וכו' וכו'.

כן.

מי רוצה שמה?

ובכן,

ואז מחזק הקדוש ברוך הוא את גופו לראות המראים ולשמוע קולות, ויתנאו אלוהים לחן החסד ורחמים בלב יולדיו.

עכשיו הילד הזה,

תינוק,

כל כך מטריח

את האימא,

וכל כך הוא מסריח

כל פעם,

והוא עושה מה שהוא רוצה בלי להטריע,

רק שומעים את התרועות

וכן הלאה.

אז צריך לתת,

בהיום,

בהיום,

היום האימהות,

זה הקדוש ברוך הוא כבר חמל על האימהות לאין שיעור.

כי אני זוכר, כשהיינו קטנים,

אז לא היה טיטול,

היה חיתול.

מי שלא מבין מה זה אומר,

זה אומר שאם עושים גדולים,

אז זה לא זורקים לפה.

זה האימא צריכה לשטוף את זה אחר כך עם הגדולים,

עם סבון, שזה ימשיך

לשימוש רב-פעמי,

לא חד-פעמי.

יואו, מי שראה את זה.

וכשהאימא הייתה צריכה לקרוא לאבא תחליף לילד,

הוא לא היה חוזר מהעבודה,

עומד שעות נוספות.

אבל זה לא כל כך פשוט, חבר'ה.

והקדוש ברוך הוא נותן

חן

וחסד ורחמים לתינוקים האלה בלב היולדים.

והאימא עוד אומרת לו, מה, מי עשית?

במקום שתגיד לו, מה קרה לך אתה? כל רגע אתה, מה קרה?

אז היא עושה לו איזה מאמי עשית?

ועוד פותחים ומריחים.

זה אם השם לא היה נותן חן וחסד וחמלה להורים,

לילדים?

היו משליכים אותם.

מה זה?

וכל זה כדי שלא יכבד עליהם הגידול,

וירגישו עליו יותר מעצמם.

והם חושים וחוששים לו יותר מעצמם,

ודואגים לו למאכל משתה יותר מעצמם. התינוק עוד לא אכל.

התינוק עוד לא אכל. נו, תכין לו, תכין לו, הילד בוכה.

כן.

אבל אם הוא נגיד בן חמש ופתאום הוא עושה

מה שלא צריך לעשות,

האימא אין לה חן וחמלה.

היא פותחת עליו, מה קרה לך?

ואיפה נעלם החן וחמלה?

הוא כבר בזכות עצמו.

אז כבר מתמעטת החן והחמלה בעצם.

כבר מתחילים לבוא אליו בטענות.

כמו שהסברתי פעם,

תכף נגיע לזה.

מכל מקום,

וירגישו עליו יותר מעצמם במאכל ומשתה, ויהיה קל בעיניהם

כל הטורח והעמל של הגידול מרחיצה וחיתול,

וכיוצא בהם, ועוד שמים עליו שמן ג'ונסון.

ומה לא עושים עליו? וקונים את הדברים הכי טובים שיכולים להיות.

והיום יש בקבוקים מיוחדים,

ויש מוצצים מיוחדים, כמה הוצאות,

בשביל שיהיה קל לילד ולאימא.

ולנהל אותו לאט,

ודוחים עליו כל נזק,

שחס ושלום לא יבוא עליו.

ואחרי כן הוא נעתק מעניין הילדות

אל הנערות,

ולא יקוצו בו אבותיו,

ולא יתקצפו בו לרוב צרכיו ומיעוט הכרתו,

מה שהם סובלים מתורחו וסיפוקו ומסעו.

אך תגדל הדאגה לו מליבם

עד שיגיע לימי הבחרות.

הוא כבר למד לדבר על סדר ודילוג.

ואז יש דברים שהילד יודע להגיד,

ויש דברים שעדיין הוא לא יודע להגיד.

יש דברים שהוא מדלג.

כתוב ודילוגו על היהווה,

ודגלו על היהווה ודילוגו על היהווה.

הקב' ברוך הוא אומר שהוא כל כך אוהב אותנו,

שאפילו הדילוג שלנו,

מה שאנחנו לא קוראים כסדר,

ודילוגו על היהווה. כשאדם חוזר בתשובה,

אז הוא לא יודע בהתחלה להתפלל.

אז נותנים לו סידור.

אז הוא קורא הכל מה שכתוב.

כולל בחורף אומר, בקיץ אומר, הכל הוא אומר.

ראש חודש, הכל,

יעלה יום.

הכל הוא אומר.

כל הסידור הוא קורא.

אז הוא אומר, ודילוגו על היהווה.

הקב' ברוך הוא אומר,

זה כמו תינוק

שבהתחלה הוא מתחיל לדבר.

אז אומרים לו,

מה אתה רוצה?

מה אתה רוצה?

אז הוא אומר, אבא,

ליטוט.

אז האבא כל כך מפסיד אותו, אומר לו, תגיד עוד פעם.

הוא לא נותן לו.

תגיד עוד פעם, הוא אומר, אבא, ליטוט.

תגיד עוד פעם, בואי, בואי תשמעי, בואו, בואו, בואו תשמעו, בואו.

תגיד עוד פעם,

אפה,

לתות.

ככה מענים אותו עד שנותנים לו לשתות, יא חביבי.

כן,

בסוף נותנים לו לשתות.

אבל אם הוא יהיה בן תשע, הוא יגיד, אפה, לתות.

הוא ייתן לו קף, תקום תיקח לבד.

אבל כשהוא קטן, ודילוגו עליי אהבה,

זה כשהוא קטן.

אז זאת אומרת, השם נותן כוח בהורים לסבול את הילד תוך כדי גידולו.

עד הבחרות, שהוא לומד כבר לדבר על סדר ודילוג.

ויחזקו כוחות חושיו

וכוחות נפשו,

ויקבל החוכמה והדעת,

ויכיר קצת המוחשים מקצתם בחושיו הגשמיים,

וקצת המושכלים מקצתם

בחושיו הרוחניים.

וכמו שאמר החכם, כי השם ייתן חוכמה מפיו

דעת ותבונה.

זאת אומרת,

האדם הזה, הקב' נותן לו בהדרגה להשיג את הדברים

ולהכיר דברים מוחשיים

ודברים שכליים,

שהוא יכול מתוך תבונה להתבונן

ולהבין דבר מתוך דבר.

ומרוב הטובה על האדם,

שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו.

זו טובה שהשם עושה לאדם.

בעלי החיים,

הם נולדים עם שכלם ברגע הראשון.

שור בן יומו קרוי שור.

ישר. לא רק שהוא הולך והכול,

אלא הוא נברא ישר, מוכן, מתוכנת,

שהוא יודע מה מזיקו ומה מועילו.

הוא לא יתקרב לאש

בלי שילמדו אותו.

הוא יהיה על שפה

של גג,

והוא לא ייפול.

הוא מרגיש נוגע ככה, חוזר בחזרה.

תשים תינוק על גג,

סלטה ישר למטה.

הקב' ברוך הוא,

האדם שונה מבעלי החיים. בעלי החיים

נולדים גמורים,

שלמים,

והאדם צריך כל הזמן ללמוד, ללמוד, ללמוד, ללמד לך, שאפילו שאתה הכי נבון בעולם,

אתה חייב כל הזמן ללמוד.

אתה לא גמור, לא באת גמור, וזהו, תתחיל לחיות, לאכול ולשתות. לא, לא.

אתה צריך כל החיים שלך ללמוד.

למה?

כי לבהמה אין שום ייעוד.

היא נבראה לצורך האדם.

אין לה ייעוד עצמי.

אין לה אחרית.

אז או שהיא משמשת למסע, או שהיא משמשת בעורה,

או לכל מיני דברים אחרים.

כל זה נעשה לצורך האדם.

אבל האדם,

למה הוא צריך כל הזמן ללמוד?

כי הנשמה שבאה לעולם היא באה ריקה.

וכל רושם

שעובר האדם נרשם בה.

וככה האדם, הדיסק ריק.

ואז האדם ממלא את הכול,

וזה מהווה אותו מהו.

מי קובע מהו?

מה שהוא הכניס בנשמה שלו.

אז ממילא כל חייו הוא צריך ללמוד,

והוא ממלא את הדיסק בחומר, בתוכן.

אבל הנשמה הזאת הייתה בעולם.

מה הפירוש הייתה?

אלה שהם זה, אבל זה החלק הבלתי מתוקן, לא החלק המתוקן שנמצא למעלה.

מכל מקום,

צריך להסיר את הפגמים בגלגולים הקודמים ולמלא בתוכן.

מנשמות חדשות שבאו,

אז הן צריכות להתמלא מתחילה,

כיוון שהיו ריקות לגמרי.

אבל הוא מתחיל את הכול מבראשית.

מה זה מבראשית?

נכון.

זהו כבר היה, איזהו כבר תיקן. נכון, וזה חלק מהצער של הגלגול.

שאדם צריך להתחיל מההתחלה וללכת לגן ילדים עוד פעם,

להתחיל כיתה א' וכיתה ב'.

מה? איזה צער יש בזה? אחלה של חיים, ההורים דואגים לו, כמו שהרב אמר. אחלה של חיים?

אחלה של חיים?

זה מה שאתה מבין?

לא יודע, כל אחד היה רוצה לחזור למשחקת של היום ולחזור חזרה.

זה מה שאתה מבין?

אז תקשיב מה שאני מדבר עכשיו.

היה בן

שעזב את הוריו

ונסע לשבע שנים למלאכה ועבודה,

והגעגועים שלו גדולים מאוד מאוד מאוד.

ולפני שהוא עלה לאונייה,

בא אליו הרב ואמר לו, תשמע,

לפני שאתה עוזב, אתה מאוד מכובד אצלנו בקהילה,

טרם עזיבתך,

תבדוק אם אתה חייב למישהו משהו כדי שלא ירננו אחריך על זה שאתה השארת חובות פתוחים וכו'.

אז כדאי שתסגור את הכול וכו',

וגם כדי שלא יעצרו אותך אחר כך ויבקשו

למנוע ממך את היציאה או את החזרה אל בית הוריך.

והבן אדם מאוד מאוד כבר משתוקק ומתגעגע להורים,

למשפחה,

לחברים, לכולם.

והוא לא לקח את דברי הרב ברצינות והשאיר כמה חובות, כמה מאות שקלים, וזה פה ושם.

ואמר, זה לא נורא.

עלה לאונייה, והאונייה שבעה חודשים מטלטלת בים,

והוא מגיע לחוף,

והוא רואה, מנפנפים כולם, לוקח משקפת, מסתכל, רואה את ההורים שלו מאושרים,

מנפנפים,

אחים שלו והכול.

הוא בא לרדת מכבש האונייה,

ובודקים תעודות זהות של כל היורדים,

פתאום רואים את התעודת זהות שלו,

ואומרים לו, חביבי, אתה לא יכול לרדת.

למה? קיבלנו טלגרף

שאתה השארת חובות

במדינה שאתה יצאת ממנה, אתה צריך לחזור בחזרה.

הוא אומר, לא, מה פתאום?

כמה אני חייב? 700 שקל? הנה, אתן לך 1,400. שלח את השעון, אדוני, אין שירות פה כזה.

אתה צריך להמתין פה על האונייה,

היא חוזרת בחזרה שבעה חודשים,

אתה תלך לשם ותחזיר את החוב,

ואחר כך אתה תוכל לעלות שוב פעם.

איך מרגיש עכשיו אחד כזה?

אתה, אם רק ישו אותך טיסה אחת, הגעת למטוס,

אומרים לא תעלה, רק בטיסה הבאה,

איך תרגיש?

תאר לך, אתה מגיע לבן גורגור,

ואומרים לך, סליחה, אדוני,

יש פה איזה טעות, מישהו טוען עליך משהו?

אתה חוזר 12 שעות לארצות הברית עכשיו,

אתה תחזיר לו, אחר כך אתה בא עוד פעם.

וגם אומרים לך, זה על חשבונך, הטיסות.

יא ביי ביי.

זה אפס.

אתה כבר גמרת את הכול, הכנת צידה לדרך, אתה רוצה להגיע לגן עדן.

חלאס, האנשים פה, הפרצופים האלה, הקנאים האלה,

כל הצרות האלה,

כל המחלות, כל האיסורים, כל הבלאגנים.

אתה זהו, גמרת את הכול, אתה הולך. אומרים, רגע, השארת כמה מאות שקלים חוב,

אז תצטרך לחזור בגלגול,

תהיה תינוק,

תתחיל מחדש,

חלב,

אמא,

וואו, וואו, מההתחלה, חיתולים, טיטולים,

גן ילדים, אתה מבין?

הכול, מורה, שיעורים. אל תשכח, להכין שיעורים.

צריך להכין שיעורים.

מתחילים מבחנים עוד פעם,

ועד שתגדל, ועד שזה, ולך תעבוד, ועוד פעם, ולוס אנג'לס, ועוד פעם, ועוד פעם.

מי צריך את כל זה, וכל זה בשביל חוב קטן שיכולת לגמור אותו קודם?

מה הענאה בזה?

איזה ענאה?

איי, איי, איי, בגלל שאתם לא מכירים את העולם העליון,

בגלל זה אתם חושבים להישאר פה זה תענוג.

אין פה שום...

אם בן אדם רואה שיש דברים שקשים עליו במיוחד מיתר בני האדם,

זה סימן שהוא צריך לתקן את הדברים האלה בעיקר.

אתה מבין?

נגיד, אחד אוהב ממון מאוד,

אז הוא בא לתקן את הדבר הזה.

הוא צריך, לדוגמה,

להשתדל להשתחרר מהתלות בממון.

אבל אם כל הזמן הוא רק ממון, ממון, ממון, ממון,

אז זה בעיה.

צריך לעבוד על הנושא הזה.

איך הוא יעבוד על זה?

פשוט מאוד, ילמד שער הביטחון פעם שלישית, אם זה לא חזר,

ואחר כך.

אה, נראה לי שזה גילגול לתקן משהו אחד, אבל הוא מתקן משהו אחר?

מה זה לא, למה לא?

זה כל מיני גלגל. נגיד, הוא בא לתקן חוב כיבוד הורים, משהו טוב, נגיד.

אבל עכשיו הוא מתנכל בדברים אחרים, בגזל,

ויכול להיות דבר כזה? הכל יכול להיות. אז איך זה, אז כל הזמן הוא... הכל הזמן הוא יתגלגל. נכון.

עדיף לו שבכלל לא יעלה למעלה, שישאר פה עד לבנות.

הוא לא יכול להישאר פה, אתה מבין.

לא יכול להישאר פה.

רשעים לא יחצו ימיהם.

למה? כי זה טוב להם.

אם הם יישארו עוד, הם יצברו עוד עוונות, ואחר כך התיקון יהיה עוד יותר קשה. אז מה עושים באמת?

מה שהוא עובר זה באמת בעיה. באים לשיעורים, לומדים, ומתחילים לקיים ברצינות מה שכתוב, זה הכול.

יש הוראות איך להתפטר מכל הבעיות, אז מה הבעיה?

זה עם בן אדם בטחה, אבל יש כאלה שבאים לעולם הזה,

נולדים לא דתיים.

בשביל זה אנחנו מנסים להגיע לכל בן אדם בארץ ובעולם יהודי, שיכיר את האמת,

ועל ידי זה חוזרים הרבה יהודים בתשובה, וברוך השם, מתקנים את עצמם.

אומרים למה שתינוק שנפטר זה צדיק, בגלל שלא רוצים שהוא יכתב הרבה עוד שהוא יגדל, אז לוקחים אותו שהוא קטן שרק כאילו הוא תיקן.

כן.

אני שמעתי שיש כאלה כן בעינגול הקודם. כן. בתיקון הזה יכול לקלקל אותו?

את מה?

אם הוא תיקן, אז הוא לא יעמוד במבחר כזה בכלל.

זאת אומרת, לא יהיה לו צורך כזה.

הצורך,

אם הוא תיקן כבר, אז זה לא מונח באופי נפשו.

אז ממילא אין לו משיכה, אז כמו שבפעם הקודמת הוא עבר את זה, אז זה לא יחזור עכשיו בצורה אחרת.

בדרך כלל נותנים לו מסוג הדברים שהוא צריך לתקן, שם נותנים לו קשיים בשביל שהוא ירגיש וידע שזה מה שבעיקר הוא צריך לתקן.

כי יש דברים, דוגמה, יש אנשים שאין להם בכלל אהבה לממון.

לא מעניין אותם ממון.

אז הם גם לא נחשרים בזה.

אבל יש אנשים שכל הזמן ממון-ממון, בכל קומבינה הם רוצים ממון.

האנשים האלה צריכים לדעת שאצלם זה חולי.

והחולי הזה צריך תשובה יותר מרצח וגניבה.

כי רצח וגניבה זה יכול להיות פעם, פעמיים, זה פה, שם, אבל אהבת הממון זה בלתי פוסק.

או כמו אהבת המאכלות,

לא האסורות, אפילו המותרות.

כשאדם יש לו תאווה לאכילה,

קשה מאוד לחזור בתשובה, וצריך לחזור בתשובה על זה.

אז לכן התענית של 40 יום,

זה מתחיל להרגיל אותנו שאנחנו סחבנו משקל עודף סתם.

אוכלים ואוכלים ואוכלים וטוחנים כשאין צורך. הגוף לא צריך את כל זה.

עובדה שאנחנו כבר כמה ימים לא אוכלים,

ורק בערב,

והנה, מתקיימים יפה, בלי שום בעיה.

זה הכול, מניטרלים במחשבה,

אין נשנושים ואין בטיח ואין שום דבר.

אדם חי בכיף, יש לו 12 שעות

בלי לחשוב על המקרר.

אתה יודע איזה כיף זה?

כלום,

שום דבר. יש לך את כל הפנאי לעשות מה שאתה צריך.

שום טרדה.

יואו, לא שתיתי, עוד לא אכלתי, עוד לא. שום דבר, גם רעב לא מרגיש.

יום ראשון, שני, עוד מפחד קצת,

אחרי זה חבל על הזמן.

אני חושב שאחרי 40 יום אנשים

ימשיכו הלאה.

זה יותר בריא,

יותר בריא.

בטח.

משום שבן אדם לא דוחס את עצמו, לא מטריח את עצמו, לא כלום,

האיברים הפנימים שלו לא טורחים יותר מדי,

צריך רק לאכול בלילה את האוכל הנכון, שיש בו את כל המרכיבים התזונתיים המתאימים,

ושלום על ישראל.

אם אתה יכול מלא דלק פעם אחת

ולנסוע,

יש עניין לעצור שלוש פעמים ביום בתחנה ולמלא גז?

לא, אבל אני הבנתי שלאכול בלילה זה לא בריא.

מה זה לא בריא? מי אמר לך שזה לא בריא?

אתה תאכל כמו שצריך, ולפני שאתה קם לאחור, אם לא תאכל, ושלום על ישראל.

אבל לא לישון בלילה, אבל אני שמעתי שהחזונאי שהיה קם בפני ילדים.

דווקא בגמרא כתוב שבלילה היו אוכלים בשר.

הוא מדבר על לפני השנה, שיושבים בלילה, אם אתה לא ישן בלילה, אז אתה...

לא לישון מאכילה, ללכת קצת,

כאילו לא ללכת, אלא להתעכב קצת עד שזה יתעכב.

כבוד הרב, החזונאי שהיה קם בפני ילדים,

איך קוראים להם? אוטיסטים. אוטיסטים או דברים כאלה, שהם באו כאילו לתקן את כל השנה של לשון הרע וכל זה.

אז לפחות אם בן אדם היה יורד לעולם הזה,

והקדוש ברוך הוא היה חוסך ממנו,

לא יודע, היה מחסיר ממנו, חד ושלום, איזה משהו,

בשביל שאת זה הוא יוכל לתקן, שלא יחזור עוד פעם.

הוא יודע, הוא יודע מה לעשות. תודה על העצה.

לא, אבל למה לילדים אוטיסטים הוא עושה את זה, והוא לא עושה את זה לאחרים?

בסדר, בסדר.

אתה יודע, היה אחד ששאלו אותו,

התלמידים, מה הסוד שהארכת ימים?

אז הוא אמר, סוד הארכת הימים שלי היה שלא הייתי שואל הרבה שאלות.

שאלו אותו למה, הוא אומר, יש אדם שואל הרבה שאלות,

אי אפשר לענות לו את כל התשובות פה.

מעלים אותו למעלה, שם עונים לו על הכל,

אבל לא מחזירים אותו בחזרה.

אז כדאי פחות לשאול.

לא, אבל זה,

פחות גדולה מגיע לתיקון שלו.

אל תדאג, אמרתי לך, הקדוש ברוך הוא יודע איך לתקן בן אדם, בין בעולם הזה, בין בגלגול הבא, שני. אבל שלא חד ושלום נקלקל עוד פעם, ונבוא עוד פעם לעולם. למה חס ושלום? אל תקלקל, בלי חס ושלום, וזה הכול.

למה חס ושלום? אל תקלקל.

למה אתה צריך לקלקל?

בסדר, אבל אתה משתדל, אבל... מה משתדל? אם הוא משתדל, אז הוא לא יקלקל.

מה זה משתדל?

משתדל זה תירוץ.

זאת אומרת, הוא לא משתדל,

והוא קורא לזה משתדל.

גם אם הוא משתדל זה לא מספיק.

למה משתדל לא מספיק?

אולי הוא יכול לעשות יותר.

נכון, זה מצוין, מה הבעיה? אבל אם הוא עושה מה שצריך והוא רוצה עוד יותר, זה עוד יותר טוב.

אבל קודם כול, לא לעבור עבירות.

יודעים בדיוק מה העבירות, לא עוברים עבירה.

מה, אדם טיפש יורה לעצמו בראש?

הוא אומר, לא שמתי לב.

מה לא שמתי לב?

מה, אדם עושה הכול במודע?

אדם יודע איפה יש מקום סכנה? אל תיכנס למקום סכנה.

הוא נכנס, זה כמו סיגרות, אבל אדם יודע שסיגרות אסורות, הוא יאכול את זה בשבילי. נו, הוא חכם או טיפש? הוא טיפש. שלום, אז מה אתה רוצה שאני אעשה לו? לא יודע.

אם אדם מחליט להיות טיפש,

welcome,

שיסבול.

אתה מבין? אחד בא לשופט, אמר לו, תשמע,

אני שברתי את כל הזכוכיות,

זה בגלל שאני הייתי שיכור.

נו, אז אפשר לדון שיכור?

שיכור הייתי.

הוא אומר לו, אני לא דן אותך על זה שאתה שיכור.

אני דן אותך על זה שהיית

עדיין בריא בשכלך והחלטת לשתות את המשקה.

על זה שהיית בריא בשכלך והחלטת לשתות את המשקה וידעת את ההשלכות,

על זה אני דן אותך.

פשוט מאוד.

מקבל עונש ועוד עונש ועוד עונש,

עד שהוא מבין.

הוא לא מרגיש שזה עונש בכלל. אם לא הולך לו משהו בחיים, אז הוא לא מרגיש שזה עונש. אתה צודק, אלה שעוצרים אותם משכרות ולוקחים להם את הרישיון והכול,

זה לא עונש, זה כיף.

שימשיכו לשתות עוד פעם,

ואחר כך יעצרו אותם וישללו להם את הרישיון בכלל.

אז מה הבעיה?

יש עונש, חביבי.

יש עונשים, ואם זה לא מספיק בעולם הזה, משלימים את העונשים למעלה.

אם גם שם זה לא מספיק,

אז מורידים אותו עוד פעם.

ועוד פעם טיטולים, ועוד פעם גן ילדים, ועוד פעם מוצץ, ועוד פעם, ועוד פעם.

אתה יודע,

להוריד אותו לעולם הזה, זה מתנה.

זה גם מתנה וגם צער.

אפילו במקום לקבל גילום שם.

יש כאלה שטוענים שהגלגול הוא יותר חמור מהגיהנו.

אתה צריך להחליט מי צודק.

אתה יכול גם לדרוש, לבקש לחבור את שניהם, ואז תדע מה ההפרש.

כן.

אז מן התמה הוא מרוב הטובה על האדם שאיננו משכיל ולא מכיר הטוב והרע בעת ילדותו.

הקדוש ברוך הוא דאג שבעת הילדות האדם לא יהיה מספיק שכל להכיר את הטוב והרע בעת ילדותו.

אבל יש כאלה שאצלהם זה ממשיך כל הזמן,

שהוא לא מכיר את הטוב והרע גם בבגרותו.

שאם היו שכלו והכרתו שלמים בעת גידולו,

מי יכיר יתרון בני אדם עליו בהנהיגם עצמו ומהירות תנועתם ונקיותם,

ויראה עצמו בהפך כל זה, היה מת מן הדאגה והיגון.

היום אנשים מהקנאה, שהם רואים אנשים מצליחים יותר מהם, הולכים למות.

אז תאר לך, התינוק היה יודע מה היתרון של האדם המבוגר, שהוא עושה כל מה שהוא רוצה ונע,

והוא מושלך, מוטל,

וממתין עד שיחונו אותו וייתנו לו.

והוא בוכה, ולא מבינים בכלל למה הוא בוכה.

אז דוחפים לו אוכל, ושותפים אותו, ועושים הכול,

ובסוף מה מתברר? יש לו בסך הכול גזים.

והוא לא יכול, אתה מבין, להשתחרר מהגזים,

והוא לא יכול להגיד, גזים, גזים.

מה עושים לו?

אתה מכניסים לו עוד אוכל, נהיה לו עוד יותר גזים.

אתה מבין? ואחר כך זה יוצא בטיטול עוד פעם, ועוד פעם, והגזים לא פטרו לו, והוא בוכה, בוכה, בוכה.

לא יכול מה לעשות.

אתה מבין?

אז השם נתן לו פחות שכל,

בשביל שלא יכעס גם. אם הוא יכעס, איזה טיפשים, לא מבינים מה אני מדבר.

הוא יכול להתפוצץ.

תאר לך, בן אדם מדבר עם מישהו, והוא לא עונה לו.

הוא הולך להשתגע.

אתה יודע, הכול נשאר בכפרת אבונות, לפחות, זה טילון? מה פתאום? זה דרך גידולו ככה.

אז דרך גידולו.

אבל לכן השם חמל עליו שלא נתן לו שכל להכיר בזה.

אם היה לו שכל להכיר,

הוא היה מת מדאגה ויגון.

זה חסד הבורא שלא נתן לו.

אז לכן אנחנו צריכים לראות

כמה האם אנחנו בוחנים את גוף האדם רק, ואיך הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו מההוויה

מההוויה

אל העולם הזה, ואנחנו רק עוד בחצי הדרך, כמו שאומרים.

אז רואים כמה צריך להודות לבורא יתברך על כל רגע ורגע

שהשם חמל עלינו בהוציאו אותנו לעולם

עד

הכינו לנו את הגן עדן,

את ימות משיח,

את חיית המתים והעולם הבא,

שכל זה אושר שאין כדוגמתו,

וכל זה רק מהטיפה שהתחילה ולאן היא צריכה להגיע.

האדם מתבגר

ונשאר עם שכל של קטן,

במקום לקחת אחריות על חייו

וללמוד ולהגיד תודה שהבאת לי ספר הוראות,

איך אני מגיע לכל הטובות שבראת בשבילי,

ומתעלם מזה.

אז הוא מתעלם מטובתו,

אתה לא אבא טרפה, אתה לא מרוויח כלום, אתה רק מפסיד.

אומרים לך, מה הדרך לעושר,

ואתה לא רוצה ללמוד.

אבל למה לא לדלג על הקטע הזה, כמו החיות, שהם נולדים, אין כבר יש להם סכם,

יודעים להתדהר מסכנות וכל כאלה דברים. לדלג על הקטע הזה. לכן אמרנו שאדם בונה את עצמו בעצמו וכך הוא יהיה, לכן ניתנה לו הבחירה.

אז כמה שתמלא בעצמך, אתה לא מוגבל.

אם אתה תיפרא,

נגיד במצב מסוים,

אתה יכול להגיד, למה אני נברדתי ככה, רוצה יותר.

נגיד, עכשיו יקבעו לך שאתה תרוויח 1,000 שקל בחודש.

ואתה יודע, אחד מרוויח 5,

מה שני 15,

מה שני 70. אז תעבוד על זה מעט, אבל עם שכל, עם הכול, לא עם כל המגבלות.

מה שאתה צריך, נתנו לך.

לפי ההתפתחות שלך, נתנו לך.

ככה נתנו לך, שאתה תתחיל

בדרך הזאת.

ההמשך יבוא מחר, בעזרת השם.

רק רגע, יש פה,

מי שרוצה לקבל על עצמו, בעזרת השם, תענית 40 יום בזריזות,

אז יכול לקבל על עצמו תענית

40 יום. אמרנו שזה גם לבטל את הגזירות הקשות שעומדות על ישראל. אתם יודעים שביבי רוצה מאוד מאוד לתקוף בזמן הקרוב

את האיראנים, ולכן הוא ביטל

את המבצע עם האמריקנים,

בגלל שהאמריקנים מנסים לדחות כל הזמן את העניין,

והם מחכים בעצם שלאיראנים כבר תהיה פצצה ויגידו שכבר מאוחר.

הם לא רוצים להסתבך, לא רוצים שהנפט יעלה,

לא רוצים כלום.

תפסו להם את המל״ט שלהם, הם לא עשו שום דבר כנגד זה. אמרו, סנקציות לא מבצעים, גם הסנקציות שאומרים שעשו

עם הבנק וזה,

והנפט והכול, זה רק בעוד שנה יתחיל. בקיצור,

הוא רואה שאובמבה מרדים את העניין.

פעם ראשונה בהיסטוריה ביבי בעצמו ביטל את האימון הכי גדול שהיה מעולם,

כל זה בשביל להראות לאמריקנים שהוא לא שבע רצון במה שהם עושים, מתנהלים,

והוא לוקח אחריות עצמית לתקוף את האיראנים בלי האמריקנים.

אז אנחנו צריכים לדעת שהתוצאות וההשלכות של זה תלויות בנו.

אם אנחנו נקבל על עצמנו כמה שיותר תעניות ודבקות בלימוד התורה בעשיית רצונו יתברך, ככה נועיל.

יש כבר כ-200 אנשים שקיבלו עליהם תעניות,

כל מי שיכול להצטרף אשריו אשרי חלקו,

נגיע לפחות לאלף,

ואז בעזרת השם, בליל פורים

נוכל לחגוג ביחד.

לך תדע איזה נס גדול יהיה ליהודים, בזכות אלה שזה.

אז אלה שרוצים להוסיף, הנה, יוסי מקבל על עצמו אשראיו אשרי חלקו, בא מלונדון

ומקבל על עצמו,

ואלה שרוצים יכולים לצלצל לטלפונים 050-650-666-050-255-6070,

ויכולים להודיע שם ב-SMS או בטלפון שהם מקבלים על עצמם.

כל אלה שקיבלו על עצמם ורואים אותנו,

שישגרו לשופר את הפרטים שלהם, שנוכל להזמינם

לסעודה לאחר ה-40 ולתפילה ברבים שתהיה לטובת זה.

מעבר לזה יש עוד עניין,

להקטין את החומריות והתלות בה ולהגדיל את הרוחניות,

וגם הטעניות האלה הן כפרה לחטאת נעורים ולעוונות שנעשו עד עתה.

אז זה דבר גדול מאוד.

כל מי שיכול לקבל על עצמו, אשריו ואשרי חלקו.

לאחר השיעור הזה והתפילה יש לימוד

ברבים

של דף היומי, וגם בשידור ישיר

יהיה

את השיעור.

השיעור של הדף היומי מועבר גם בשידור ישיר.

אלה שמשתתפים, אין להם מה לדאוג, אני מקווה, סגן הרב נמון.

בעזרת השם, אני מאמין שכן.

שמה כן?

שיהיה להם מה לדאוג.

אמרתי שכן.