ארז יחיאל חוזר בתשובה בבית דין

- - - לא מוגה! - - - 

תחילת הכל, לפני שנתחיל,

נתפלל בי נועם אדוני אלוהינו עלינו מעשינו יקונן אלוהינו מעשי עדינו כונניהו.

אנחנו כעת יושבים כבית דין שלושה

לדון בעניין של מחטיאי הרבים,

ואני אקדים ואומר על סמך מה ומה הנושא המדובר כאן.

אני פשוט, אני מדבר ויושב כאן בצד שמאל,

כיוון שמי שצריך להוציא לפועל ולתת את ההוראות זה הדיין השמאלי.

אז לכן זו הסיבה שאני מרשה לדבר בפני חבריי.

יש שני נושאים בנושא של הזמרים והדיסקים וריקודי התערובת וכו' וכו'.

דין אחד של עצם לאו או דין של מומר לעבירה אחת,

שזה עוד לא כל כך חמור.

זה חמור כי זה לאו מהתורה,

אבל זה עדיין לא כל כך חמור.

זה אפשר לפתור את זה במספיק במלכות

בפני בית דין.

זה כשהיו בית דין דנים בדיני קנסות. היום אין לנו מלכות, אז מספיק תשובה.

אלא מה?

שיש בעיה יותר חמורה, והבעיה היא מחטיאי הערבים.

מחטיאי הערבים השם אצלנו, שלא ניכשל בזה לעולם,

ואני לא בא להגיד מי ומה ולא האנשים שנמצאים פה חס ושלום.

זה לא... לא על זה. אני מדבר אופן כללי על רמב״ם,

בהלכות תשובה פרק ג', הלכה ו',

אני קורא את לשונו, ואלו שאין להם חלק לעולם הבא, אלא נכרתים ועובדים ונידונים על גודל רשעתם וחטאתם לעולם ולעולמי עולמים. כלומר, אין להם תקנה גם לא באלף השביעי.

המינים והאפיקורסים.

הוא יפרש אחר כך מי זה מינים,

אפיקורסים, כופרים בתורה,

והכופרים בתחיית המתים,

והכופרים בביאת הגואל.

המורדים,

זה כבר סעיף אחר,

מחטיאי הרבים.

עכשיו אני עוצר פה, כי יש עוד כמה המשך.

המחטיאי הרבים, הרמב״ם מסביר אחר כך בסעיף י' מה זה מחטיאי הרבים.

מחטיאי הרבים כיצד?

אחד שהחטיא בדבר גדול, כגון ירבעם,

שכל העם הלך אחריו, בצדוק וביתוס,

זה אחד שהחטיא בדבר קל אפילו לבטל מצוות עשה.

מישהו היה צריך לקום להגיד קריאת שמע בזמן, אמר לו, לא, תמשיך לישון.

הוא ישן, עבר זמן קריאת שמע.

זה שעשה את זה נקרא מחטיא הרבים.

הוא אדם בודד.

ואחד האונס אחרים עד שחטאו במעשה,

שהיה הורג את ישראל עד שיעבדו עבודה זרה,

או שהטעה אחרים. כלומר, אמר הלכה לא נכונה,

התיר דבר אסור, זה נקרא מחטיא הרבים.

והידיחם.

זה אין לו חלק מהעולם הבא.

אבל מה? יש תשובה.

כבר כתב הרמב״ם שיש תשובה. עכשיו, יש לו בפרק ד' עוד משהו להשלים את הנושא שלנו.

אני עושה את זה קצר.

ארבעה ועשרים דברים מעקמים את התשובה. כלומר, מי שבא כעת בימים נוראים לשוב בתשובה,

לא יוכל למהרה לחזור בתשובה.

ארבעה מהם עוון גדול.

הוא אומר, הראשונים, אני מונה אותם,

הם הכי קשים.

והעושה אחד מהם, אין הקדוש ברוך הוא מספיק בידו לעשות תשובה לפי גודל חטאו.

ואלו הן. אחד, המחטיא את הרבים,

ובכלל עוון זה המעכב את הרבים מלעשות מצווה. שוב הוא חוזר על אותם דברים שהוא אמר לפני כן,

שמספיק שהוא מנע ממישהו להניח תפילין, הוא מנע ממישהו לשמור שבת, הוא מנע ממישהו לעשות כיבוד אב ואם וכדומה.

זה כבר מחטיא הרבים.

הוא לא מדבר על דיסקים, הוא לא מדבר על זמרים,

הוא לא מדבר על זמרים ששרים בפני אנשים ונשים.

אין, זה יסוד היהדות.

מי שמערער על זה, אני ספק לקרואו בכלל אפילו עם הארץ, אם יש לו תואר עם הארץ בכלל.

זה הרבה למטה מעם הארץ, מישהו אומר שזה לא אסור.

ואחר כך,

ואמטה את חברו מדרך, שתיים, אמטה את חברו מדרך טובה לרעה,

כגון ניסית ומדיח,

שלוש, ממשיך עוד דברים,

אני לא רוצה כרגע להרחיב את היריעה,

כי אני רוצה להתרכז בנושא שלנו.

עכשיו, קרן שכך, יש לנו את המשנה. המשנה אומרת

מה עושים במקרה כזה? מביאים אותו לפני בית דין,

והוא מקבל מלכות.

נוסף לכל זה,

המנהג היה בירושלים. זו משנה במסכת מכות. ואני תכף אתאר את סדר ההלקאה,

כדי שיבינו שזה לא איזה, חלילה וחס,

המצאות או דברים. הכל דברי חזל, התנאים,

ובעלי השולחן ערוך והפוסקים.

עכשיו, יש, כשאדם חטא חטא שיש בו מעשה,

זה נקרא חטא שיש בו מעשה,

שלחטיא את הרבים ועשה איזה שיר או עשה איזה זה,

זה חייה מלכות.

אני לא מדבר כעת על העונש שלו בחלק מהעולם הבא וכל שאר הדברים,

אבל זה, אם התשובה,

ודאי יכפר.

הוא יכול להיות יהודי גמור,

הוא יהיה צדיק גמור,

שאני אצטרך לקנות בעולם הבא שלו,

אחרי שהוא מתפדק.

עכשיו,

המשנה שם במסכת מכות, מתארת איך מלכים אותו,

מביאים אותו לפני בית דין, בית דין של שלושה.

שלושה, הנה, אני אקרא כמה מהמילים שבמשנה.

כיצד מלכין אותו כופש את ידיו על העמוד,

הילך ואילך.

בחזן הכנסת, מה זה הילך ואילך? הסבירו באלכסון כך.

בחזן הכנסת, זאת אומרת שליח בית דין,

אוחז מבגליו,

אם נקראו, נקראו ואם נפרמו, נפרמו עד שהוא מגלה את ליבו.

זאת אומרת,

והאבן נתונה מאחריו.

חזן הכנסת עומד עליו ורצועה בידו של עגל כפולה.

אחד לשניים, ושניים לארבעה.

ושתי רצועות

של חמור עולות וירדות בה.

הנה כאן,

זה הגיע הזמן להראות לכם,

זה עשה מור אבי

לפני

חמישים שנה.

הרצועה הזאת שאנחנו רואים,

זה בדיוק לפי מה שהמשנה מתארת.

רוחבת טפח, שמונה סנטימטרים.

יש כאן מקום אחיזה,

הוא צריך להזיק את זה כך, בידו הימנית,

המלכה.

ואת האצבע שלו הוא שם כאן,

אחר כך זה כדי שזה ייתפס, שזה לא יברח לו, אז צריך להיות כך.

עכשיו, כל זה עשוי מאור

שמור אבי הלך השיג של שור.

למה? על שם הפסוק, ידע השור קונהו והמור אבוס בעליו.

תראו שזה, הנה זה כשר, זה ארבע קיפולים, כי זה מקופל

על ארבע.

זה אחד

שקיפלו אותו על ארבע.

עכשיו, תפרו את זה,

בדיוק גם את בית אחיזה, שזה נקרא ידית בשפה המודרנית,

וגם את המלקות

ברצועות של חמור.

והנה כאן יוצא מהחוצה

שתי רצועות של חמור צריך לצאת. זה מה שהמשנה אומרת.

ומדוע?

על שם הפסוק, כך הגמרא אומרת, ידע שור קונהו,

וחמור אבוס בעליו.

ישראל לא ידע, עמי לא התבונן.

אז זו גזירת הגמרא.

רבנו הארי מבאר דבר אחר, הוא מבאר דבר יותר עמוק, ואני אוחז כאן

את סידורו של הרב הירא,

המקובל הגדול שהיה בירושלים לפני 200 שנה,

כשרבנו יוסף חיים הבן איש חי בא לירושלים, נכון הרב?

בא לירושלים ללמוד אצלו,

לקבל ממנו דברי

תורה ממה שהוא שמע מהדברי שלום רבי רפאל, שלום שרעבי,

נכד הרשש.

ההוא, זה כתב ידו,

הסידור הזה,

שהיא את הצילום שלו פשוט.

שם הוא מתאר למה זה צריך רצועת שור וחמור. הוא אומר שכשאדם חוטא

הוא מגביר יש למעלה קליפה, סתרה אחרה, ששמה

שור וחמור. עליה הפסוק אמר, לא תחרש בשור וחמור יחדיו.

ועל ידי זה הגויים מתגברים עלינו, חס ושלום.

עכשיו כשהוא מקבל את המלכות ברצועה הזאת,

מכניע שור וחמור

ומסתלקים מעליו.

עכשיו הוא זוכה גם שהיו עליו כל הקטרוגים שהיו עליו.

הכל מסתלק.

וכאן אני רוצה ברשותכם להגיד, מנהג ירושלים היה,

שמביא את זה הרב שמן ששון,

מביא את זה

רבנו יוסף חיים, מביאים את זה כמה מגדולי המקובלים,

שהיה מנהג בירושלים לפני ראש השנה,

היו עושים מלכות.

ויש היו עושים את זה בעשרת ימי תשובה עצמם, ובפרט אם זה ביום תענית,

אין כמו זה, אין למעלה מזה.

אז יש נוהגים לעשות את זה בצום גנליה,

שאחד תמיד בעשרת ימי תשובה, ובין כל זה יום תענית.

עושים את זה, אז זה יוצא בתוך עשרת ימי תשובה,

או כל יום אחר, או אפילו בחודש אלול, במהלך חודש אלול.

וזה מכפר ומסלק מעל האדם את הדין. ובפרט,

אם יושבים שלושה בדלים, יש לי כאן את הכתב יד של מור אבי עליו השלום, הוא סידר ממש סבל, אני לא רוצה פשוט להפריע את המהלך.

אני רוצה לתמצת את הדברים ולקצר בהם.

אם כן,

יש בזה סוד גדול מאוד בכל העניין הזה שאדם עושה,

וכל הדברים. אחרי זה יש גם כוונות

שהיה מכוון המלכה,

בכל מלכות שהוא מלכה, מלכה אותו 39. ואיך הוא מלכה? הוא מתחיל,

הוא מעמיד אותו על העמוד,

וצריך לכפות את ידיו.

לכן צריך לקשור לו את היד.

כאן הבאנו את זה בכוונה תכלת, שיהיה

רחמים זה,

ואז קושר לו את ידיו,

שם אותו על העמוד של עץ.

צריך שיעמוד, פניו לצפון, וגם בבית דין צריכים לשבת עם הפנים לצד צפון.

זו הסיבה שאנחנו יושבים, ולמה?

כמו שהיצר הרע בא מצד צפון, ואת הצפוני ארחיק מעליכם.

גם הלב, שמאל זה צפון, ימין זה דרום.

פנים, מזרח, אחורה,

מערב,

ימינה תמיד זה יוצא דרום,

רחמים, ואילו השמאל זה נקרא צפון.

אנחנו כאן צריכים לשבת עם הפנים אל הצפון,

כמו להבדיל שבבית המקדש עם הפח,

מה שהיו עושים, כדי שזה תהיה כפרה מושלמת.

אז השתדלנו לעשות הכל

כפי המנהג, כפי ההלכה,

וכמו שהוא אומר שם.

הוא אומר,

ואחר כך מה עושה? ואינו לא עומד ולא יושב, אלא מוטה.

זאת אומרת, הוא צריך להיות כפוף בשיפוע עם הגב לכיוון הפנים של המלכה.

שנאמר, והפילו השופט, והמכה מכה בידו אחת,

והקורא קורא, אם לא תשמור לעשות,

והפלא השם את מכותיו.

יש לנו כאן, לכן פתחנו סידורים של יום הכיפורים,

שיש שם את הנוסח,

והפלא השם וחוזר לתחילת המקרא, ושמורתם את דברי הברית הזאת.

והוא רחום יכפר עוון, וחוזר לתחילת המקרא.

כלומר, לסיכום,

המלכה צריך לומר את הפסוק, והוא רחום.

מדוע? וכך ראשים מביא,

שווהו רחום היו נוהגים, למה אנחנו אומרים עד היום, והוא רחום בערבית.

זה המקור.

שהיו מלכים תמיד לקראת ערב.

כל אלה שהתחייבו בבית דין, היו במשך היום בבית הדין.

חיוב מלכות,

מנחים אותם, אוספים אותם, תבואו בתפילה.

לפני ערבית, עדיין יש, אני מפנים ערבית יחסית מוקדם.

לפני השקיעה,

כמה דקות לפני השקיעה,

עומד שליח בית דין וכל אלה מביאים אותם בתור ואומרים והוא רחום.

אז והוא,

על קצת שמאל הוא מכה, נגיד שזה אגב, והוא,

רחום זה פה.

יכפר כאן, אבל לא ממש באמצע, קצת נוטה לשמאל.

עוון ולא ישחית וירבה להשיב אפו ולא יאיר כל חמתו. סיים פה איפה שהתחיל.

ממשיך הלאה, והוא רחום, יכפר, עוון,

ולא ישחית וירבה להשיב אפו,

ולא יאיר כל חמתו. סיים פה.

שלישי, והוא, רחום,

יכפר, עוון, ולא ישחית וירבה להשיב אפו, ולא יאיר כל חמתו.

למה זה ככה?

שכל מקום קיבל שלוש.

שלוש עשרה, שלוש מקומות,

שלושה עשר על כל מקום ביחד, שלושים ותשע. ויש בזה גם סודות.

כל זה דברים עמוקים מאוד,

והוא זוכה לאורות גדולים. אחר כך הוא מקבל נשמה חדשה,

ואומרים לו ושר,

ובואנך וחטאתך תחופך.

עד כאן זה דברי ההקדמה.

עכשיו אנחנו נתחיל את הסדר.

רגע, רציתי להבין דבר אחד. כן. למה מי שהוא זמד או מטי ערבים,

למה הוא לא מסתפק בתשובה רגילה שאנחנו רגילים שבן אדם מתוודע אם הוא אומר, חטאת יעוויתי פשוט? יפה, יפה. אבל כיוון שיש גם 24 דברים המעכבים את התשובה,

זה אחד.

שתיים, זה אווירה שאין לה חלק לעולם הבא.

וזה דבר שחייב עליו נידוי.

יש 24 דברים שבית דין מנדין עליהם.

מי שלא שמע בקול החכמים,

לא שמע בקול השולחן ערוך,

בפרט שעשה בפרחסיה, זה חייב נידוי, השם אצלנו.

כמו מרים יד על חברו,

חייב נידוי. היום מי שהיכה, היה יוצא בישיבה בחור צעיר,

מסכן, קורא,

קצת נכות לשני. בא רבי לצדקה, אמרו לו, בוא הנה.

לא יכול להצטרף למניין, חייב נידוי.

בואו, הוא הוסיף שלושה,

תגיד, חטאתי, עבדתי, פשעתי.

תלך ארבעה צעדים

קדימה ועכשיו תגידו, לא, התרה. מותרים לך, מותרים לך, מותרים לך.

עכשיו, אחד כזה, זה ודאי חייב נדרה.

זה מ-24 הדברים שמנדים עליהם.

וכיוון שכן, אנחנו רוצים פשוט לעשות

שיהיה דבר שלם, שלא יבואו בבית דין של מעלה וישאלו אותנו,

אתם חיפרתם לו, הוא יבוא ויגיד,

חיפרתם לי, אבל לא חיפרתם לי לגמרי, והמעון לא נמחק.

הנה, בבית דין שמעלה לא מסכימים ממה שקרה.

אז אנחנו עושים את הכל,

בפרט שזה עכשיו חודש אלול,

אז זה היום טו באלול, חצי אלול, זה יום של רחמים,

אז כדאי, אז לכם צריך לעשות את זה,

כמו שצריך, לפי ההלכה,

לפי שהמשנה, מה שהמשנה אומרת.

בפרט שזה לאו שיש בו מעשה.

כל לאו שיש בו מעשה, היה מלכות.

בזה יש כפרה.

עכשיו,

אנחנו, הבית דין,

ממנים, כיוון שהנלכה עמד בפנינו

והתוודה והתחרט על מה שעשה,

והוא רוצה כפרה, הוא מבקש מבית הדין כפרה,

אנחנו ממנים כעת שליח בית דין,

ואני, הדיין השמאלי,

מוסר את זה ליד השליח,

והשליח בית דין אוחז את הרצועה,

ואנחנו ממנים אותך שליח בית דין,

שאתה תלקה את הנלקה

שצריך לכפר על עוונותיו.

ויש איזו תפילה קצרה שאתה יכול לומר אותה,

ריבונו של עולם,

מינו אותי ריבונו של עולם בניך שמוני שליח,

כאן,

ריבונו של עולם.

ריבונו של עולם בניך שמוני שליח,

לייסר. לייסר את החוטא.

אם חסף הלכתה וגרם בארונו לסירק את חסדי נט החבורות וכית דין חסד לפרק עד החתון,

לתת זעיר אנפין וגם להעלותה משוספת לדבואו של שני שלישי העליונים,

לתוצאה לזעיר אנפין המפוססים לבצעות דעימה,

די גילה, גרועות, והגביר כך,

אתה בכוח תמולת מלכות זה אשר אני מייצרר ברצועות שור וחמור,

תש כוח תליפת שור וחמור והתמצו הדין הדבורות והדינם.

היו לי מאוד ימים וכתב כמו לגלות את חסד ועוד אביזה,

לגבורות להמשיכו של עוד לילה ואלה שפים.

זה המשיכו והיא נועם. תגיד והיא נועם. עכשיו אתה לא מדבר.

זה חברה ויוסר מימני, כל מימני מקטרקים, כל מיני חטאים, ארונות יוצאים,

ויהיה נקי וטהור בעולם הזה ובעולם הבא.

עכשיו אתה תאמר,

אתה ניתן לך מה לומר בשעה שמרקים אותך,

פשוט מדבק כאן על הכוונות,

וכדאי לומר,

אתה תגיד אחריי, אני אגיד את זה בקול,

וזה.

יסירני אדוניי רך במשפט,

קל בהפכה פן תמעיתנו.

אדוניי אלוהי ואלוהי אבותי, תבוא לפניך את חדלתי,

ואל תתעלה מתחנתי,

שאין אני אז פעמים וכשעורך.

אמר לפניך אדוניי אלוהי ואלוהי אבותי,

צדיק אני ולא חטאתי,

אבל אני חטאתי,

חשבתי, בגדתי, גזלתי,

עברתי דופי,

העליתי, חשבתי,

הוזעקתי,

חמסתי,

טפלתי שקר,

יעצתי רע, כיזפתי, לצתי,

מרדתי, ניאצתי,

שררתי, עריתי, פשעתי,

צהרתי, כשהייתי עורף,

פשעתי,

שיחנתי, התייאשתי,

טעיתי ותעתעתי, חילקתי שם שמיים בסדר, בגלוי,

על זה נדבר,

ונמפטי, ובלב נשבר ונדכה,

קשור לחבלי אדם, כפות לרצוני על העמוד

שהעולם אומר עליו.

השליח בית דין ניצב עליי להיכלי הפשע ולתם חטאת,

והריני מצדיק דיני עליי ולוקה בשניהם בעולם הזה,

ולהינצל מהם בעולם הבא.

עוזרני אלוהי ישעי, על אירוע פירות שמיך,

כפר על חטאותינו למען שמיך.

טוב, אתה מסתובב עכשיו,

מתנים לקיר, מתנים לקיר,

אלא את החולצה, אם אפשר לעוד להעלים, אותה מספיקה.

יופי, עכשיו כוח, הנה, עכשיו זה טוב.

עכשיו זה מצוין. אם אתה קצת כפוף, עוד קצת,

תחכה לקשור טוב.

זה מצוין,

הכי טוב שבעולם זה בעצם לדעת ולעד חצי רבע, ששם שמיים, להתקדש ולדעת החולים.

אני קופט את אותו עכשיו,

במונקפות,

וחשוב על העמוד שהעולם עומד עליו.

אז כעת,

מקבל את דין שמיים,

וקצת אחורה תלך,

קצת אחורה, כיף, זהו, שתי צעדים, עכשיו אתה.

אתה אומר, ויבלון לביך,

ולהוא הרחום, לכתב עבוד הפרסק.

רגע, רגע, חכה שנייה אחת.

תן לי את זה, אז אנחנו ממנים אותו.

תן לי, תן לי את המלכות.

בשם אדוני צבאות אלוהי ישראל יושב בקירובים.

צירוף שכינה את עובדנו עמנו.

כמו שכתוב, אלוהים ניצב ועדת אל.

הרי אנחנו, בית דין דלתתא, דנים את

האיש העומד כאן במלכות ואהבה מתות בית דין, והצילו מדין שמיים.

כמו שאמרו חכמינו, כשיש דין למעטה, אין דין למעלה.

דינו אדוני אלוהינו עלינו, ומעשה אדנו כהוננו.

הכה אותו, תן מלכויות, כנגד מה שפגע שלושה, שלוש אותיות ראשונות,

שלוש אותיות שניות, שלוש אותיות שלישיות, שלוש אותיות רביעיות של שמות הקודש.

אי כי רב היה עד ענית.

הכה.

תודה רבה לכם.

9-4 זה.

כשראה את השם הנכבד בנורא הזה,

ובתחילה מלכויות ובמקום החלילה יבחרויות בנאמנות ובמיקורות דרך כך.

נבד שמות מלכות ובכל דברי התורה הזאת ותקבלו ננעים בפשר הזה.

נראה את השם הנכבד בנורא הזה ושם המלכויות.

נברא אדוני את מכותך,

במקורות דרך במקורות דרך,

מבוקר עוד הנאמנות ובחום.

וסע אבונך הצדקת תחובר

זהו.

עכשיו כל כלי יוצר עלייך וצדקת נאותי תרשיי, זאת נחלת עבדי אדוני וצדקת נאום אדוני כל כלי יוצר עלייך וצדקת נאום אדוני כל כלי יוצר עלייך ולא יצנח,

פרשיון תוקפו מתכן למשפט תרשי,

זאת נחלת עבדיה אדוני שקלטה מתי,

וראומה אדוני לחיים טובים ולשלום,

ויהיה לך חיים טובים ושרים,

ותזכה תמיד לשיר רק במקרים יפים,

ותזכה לשיר בקביעת המשיח ובבית המקדש יהי רצון.

אמן.

תזכו למצוות.

בצירוף רכושות קדשו ואיכותו ושכינתי,

בני של מעלה ובני של מטה, אנחנו מתירים לך ואומרים לך, מותרים לך,

מותרים לך, מותרים לך,

שרואים לך, שרואים לך,

וחולים לך, וחולים לך, וחולים לך,

אין כאן חטאים, אין כאן עוונות, אין כאן פשעים, אבל יש כאן מחילה וסליחה וכפרה.

שם שהסכימו והתירו לכם בדין של מטה,

ככה הסכימו והתירו לך בדין של מעלה בשר עבונך, ובצדך תיכון פעם.