דיסק מספר 791 - המשימה הגדולה הקשה והקלה - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

מה עושה בן אדם, בא לעולם הזה, ישר לאכול?

אעבלע איתחנלפליפ, אעבלע איתחנלפליפ, אעבלע איתחנלפליפ. כמה אתם אוכלים מיום?

שלוש קילו כל יום עם שתייה. כמה זה בשנה?

למעלה מטוב.

משאית, אם אתם תחיו מאה שנה, זה אונייה.

אונייה עברה כאן, דרך הפה הזה, למטחת.

אעבלע איתחנלפליפ, אעבלע איתחנלפליפ.

וכמה בן אדם מת? חמישים קילו.

אכל מאה טוד, נשאר חמישים קילו.

אי אפשר למכור את הגוף שלו בדולר למעבדה.

רק התולעים מוכנים לאכול אותו.

אז מה נשאר לו?

אבל אם היה חכם,

היה מעביר!

מעביר! מעביר! מעביר! מעביר! תורה, מצוות, שיעור, פילים, פרקת המזון, ברכות, בניית שמע, שבת,

מעביר! מעביר! מעביר! יום אחד הוא יוצא, הכל מוכן!

כמו שבחיים אתה רוצה להתקדם ולשפר את המעמד שלך,

ככה אתה צריך לשפר את מעמדך רוחני ולעלות, לעלות, לעלות.

זה התכלית שאנחנו נמצאים כאן.

ואני אומר לכם שלדור הזה יש משימה הכי גדולה והכי קשה והכי קלה.

המשימה הכי גדולה שיש לדור הזה זה להביא את משיח צדקנו שיגאל אותנו מהרע.

המשימה הקשה זה להביא את עם ישראל לתשובה.

משימה קשה, אבל זו גם משימה קלה.

יש היום את כל האפשרויות להחזיר את כל העם בתשובה.

ואנחנו נמצאים בנקודה חשובה בהיסטוריה העולמית היהודית,

שאנחנו נמצאים לפני מלחמה קשה שעומדת להיות עם חמש מדינות באזור לפחות, איראן, סוריה, לבנון, עזה ואפשר גם טורקיה.

שלום, כבוד הרב.

אני קודם כל רוצה להודות לך על כל העבודה שאתה עושה בעולם, במיוחד בארץ. וגם בצחפת. וגם בצחפת. תודה. אני מאוד מתרגש לדבר איתך, כי אין כמוך בשבילי, לדעתי, אתה גדול הדור. תהיה בריא, תהיה בריא.

דיסק מספר 791,

המשימה הגדולה, הקשה והכלה.

חלק א',

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

הערב הזה לעילוי נשמת כל הנשמות האבודות

שיזכו למנוחה בגן עדן.

ולעילוי נשמת יהודה בן זוהרה,

מנוחתו עדן,

אייל ונוע תורג'ימן.

איפה תורג'ימן?

זה גם לעילוי נשמת.

אוי ואבוי, זה כתוב פה, הכל ביחד.

אייל ונועה תורג'ימן,

אביה והדסה תורג'ימן,

אופיר ואירן תורג'ימן.

בריאות והצלחה ונחת לעבודתו יתברך

ולרפואת חנה בת נעמי מהרה.

אם אני לא מכיר אותך, שולח אתכם לעולם האמת.

כן, יהודים יקרים, אנחנו נתחזק קצת בדברי תורה, אחר כך אני אתן לכם אפשרות לשאלות ותשובות. בסוף אני אחלק לכם מתנות, אני מקווה שיהיה שמח.

נעדכן אתכם גם קצת מה קורה עם מעמדי.

דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת עליהם

קדושים תהיו כי קדוש אני אדוני אלוהיכם.

עניין המוסר איננו סיגופים.

כי התורה לא הרחיקה רק מותרות.

התורה לא רוצה מאיתנו סיגופים.

אבל מותרות היא מרחיקה.

מה שמיותר היא אומרת,

אל תזדקק, אל תצטרך, אל תתאווה.

קדושים תהיו.

קדש עצמך במותר לך.

כמו שכותב הרמב״ן בפרשת קדושים.

אבל עניין המוסר,

כמו שכתוב, ננתקה את מוסרותמו ונשליחה ממנו אבותמו וכי בחבלים אסרם,

העניין הוא

כי אין מאסר יותר מאשר לכבוש את הרצונות של האדם.

אדם שמצליח לכבוש את הרצונות שלו,

זה המאסר הגדול.

וזה העניין של המוסר.

המוסר בא לאסור ולכבוש את הרצונות הלא טובים של האדם.

עכשיו נתחיל להבין.

המוסר הוא מוכרח

לכל אדם שיהיה מי שיהיה.

זאת אומרת, גם אנשים גדולים מאוד ורמי המעלה צריכים מוסר.

עכשיו נתבונן.

מי שאומנותו לזווג זיווגים,

הייתכן כי יעלה על דעתו לזווג עשיר גדול מאוד עם ענייה גדולה מאוד?

אפילו אם זו ביתו?

הנה ידוע בפי הפילוסופים,

וכך מורגל בפיהם,

אין חכם כטבע.

הפילוסופים אומרים שהטבע הוא חכם מאוד.

הם תולים שהכל זה טבע והוא חכם מאוד.

אז נשאלת השאלה,

מה ראה הטבע לזווג שכל נבדל במינו עם גוף עכור ופחות?

מה זה הגוף שלנו? עפר, בהמי.

גוש עפר מתהלך,

ובתוכו שמו שכל נבדל אלוקי.

זה זיווג? ככה מזווגים זיווגים?

זה מתאים לזה?

שמים חול הם יהלומים?

או שמים זהב הם יהלומים?

מין במינו, ולא מין שאינו מינו.

אז אם הטבע הוא חכם ואין חכם כטבע, אומרים הפילוסופים,

מה ראה הטבע לזווג שכל נבדל במינו עם גוף

עכור ופחות?

אין דעת

ואין תבונה לו, בחושך יתהלך.

הגוף הזה

הוא בלא דעת, בלא תבונה ובחושך יתהלך.

אמרו חכמים, זיכרונם לברכה.

הקנאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם.

זאת אומרת, אדם

שיש לו את המידות האלה,

קנאה, תאווה,

וכבוד.

זה מוציא אותו מן העולם הזה. הוא ימות בקיצור ימים.

הוא יפסיד את כל העולם.

והנה אנחנו רואים

כי קנאת איש מרעהו,

כשאדם קנא בחברו,

בוערת כאש בליבו של האדם.

הקנאה,

אדם יכול להגיע לרציחה בגלל קנאה.

אתם רואים לפעמים אנשים,

זוג נשוי,

אחד הורג את השני. למה?

בגלל הקנאה.

הוא חשד שהיה ככה, היא חשדה שהיה ככה,

והורגים אחד את השני.

מי הרג אותם? הקנאה.

אז קנאת איש מרעהו בוערת כאש בליבו של אדם.

הן בעושר והן בעושר.

אנשים קנים גם בעושרם של אנשים וגם בעושרם של אנשים.

ומה הם זוכים, הקנאים?

הורכב עצמות קנאה.

כשמישהו קנאי בקבר,

לא רק הבשר נאכל, גם העצמות שלו נאכלות.

הן נרקבות, לא נשאר כלום.

הקנאה מרכיבה עצמותיו של אדם.

וזה נגד השכל.

נגד השכל,

שבן אדם יקנא ויגרום לעצמו כל כך הרבה צרות, שייצא מן העולם ויפסיד את העולם וירקב בקבר.

כי השכל גוזר, השכל מבין אחרת מהגוף.

שאם איש שונא לרעהו על דבר הצלחתו,

איך יעלה על ליבו להראות לשונאו רוע פניו

ורקב עצמותיו,

אשר יעלה לו על ידי קנאתו?

והקנאי לא יכול להסתיר את הקנאה שלו.

רואים את זה בעיניים, בהתנהגות, במעשים שלו.

אז השכל לא מסכים

לחשוף את הדברים ולהביא למצב

שהוא יסבול.

הוא לא מסכים.

זה כמו שהגוף ירצה ללכת לאש,

והשכל יאמר לא.

לא.

אז איך אדם מקנא?

הגוף שלו מקנא, התאוות שלו זה מהגוף.

איך הוא מקנא?

השכל לא מסכים שהוא יקנא, כי הוא גורם לעצמו צרות.

והלא לא יעלה בידו להקטין ולגרוע משונאו מאומה על ידי קנאתו.

ואם אתה מקנא שיש לו מרצדס,

אז מה עכשיו ברמזור הבא הוא יהיה עם קורקינט?

מה מועיל כשאתה מקנא?

אתה ממעט ממנו משהו.

אתה ממעט מעצמך.

ואם הוא עשיר

ואתה מקנא בו,

אז הוא יהיה מקבץ נדבות תוך שבוע?

לא.

מה מועיל כשאתה מקנא?

רק לך נהיה נזק.

ולא יעלה ביד המקנא רק רקב בעצמותיו.

וכמה שירבה להתמרמר על הצלחת חברו,

באותה מידה יאכל בשרו ויתחרקמו פניו.

וכי יש שטות יותר גדולה מזאת להיות קנאי.

אז השכל לא מסכים עם ההתנהגות של הגוף.

איזה מין זיווג זה?

לשים גוף כזה עם שכל כזה.

השכל מבין הפוך לגמרי מהגוף.

אבל הגוף לא שולט.

קנאה יש לו.

וכן, בתאווה.

אין שליט על רוחו

למנוע מדבר המזיק לו על פי הרופאים.

קחו מעשני סיגריות.

הרופאים אומרים, זה לא בריא. מביאים ראיות והוכחות. יש מחקרים וסטטיסטיקות כמה לוקים במחלת סרטן הריאות.

וזה עוזר שמפסיקים?

לא.

אין שליט על רוחו

למנוע מדבר המזיק לו על פי הרופאים.

וצריך משכיל גדול.

אדם בעל שכל גדול שהתנהג על פי פקודת הרופאים. כולם מתחילים דיאטה.

אבל רק מתחילים.

מי מסיים?

אחר כך עוברים לדיאטה אחרת, אומרים שזאת קשה.

אחר כך עוד דיאטה ועוד דיאטה. בינתיים משמינים.

למה אחרי דיאטה קצרה פיצוי לדיאטה.

אבל יש דיאטה חדשה עכשיו

שמי שעושה אותה מרזה מהר מאוד.

זה נקרא דיאטת סומסום.

זורקים עשר קילו סומסום על הרצפה ואוספים אחד אחד.

אז מי שיש לו תאווה

הוא לא שליט ברוחו למנוע דבר המזיק לו על פי הרופאים,

וצריך להיות משכיל גדול כדי להתנהג על פי פקודתם.

ומה ראה הטבע לזווג זיווג שלא מתאים?

גוף עם שכל, שניהם מתנגדים אחד לשני.

וכן הכבוד.

כבוד. יש אנשים

חולים על כבוד, מחפשים כבוד.

תשומי, תשומי.

רוצים תשומת לב.

כל רגע, אבל. לא מספיק להם. מה אתה אומר?

איך היה?

נו, היית מבסוד?

היה טעים?

היה זה?

שבע שאלות על אותו דבר

במילים אחרות.

שיחזור ויגיד, כן, כן, היה משהו, כן, אני מתעלף.

די,

הרסת אותי, משהו, בוא, די, די, תעירו אותי, די.

לא מספיק, נו. אגב, מצלצל.

עוד פעם.

איך היה? תגיד את האמת.

לא, אתה לא צוחק, נכון?

אה.

כבוד, כבוד, כבוד.

למה ירצה האדם שההצלחה שלו תהיה מונחת ביד אחרים?

אם ירצו, יכבדוהו, ואם לא ירצו, לא יכבדוהו. איזה טמבלולו.

כשאתה מחפש כבוד,

אתה תולה

את זה באחרים.

או שהם יכבדו אותך, או שלא יכבדו אותך. אז אתה תלוי באחרים.

למה אתה צריך להיות תלוי באחרים?

שתהיה לך הערכה עצמית לעצמך,

תבין מה אתה עושה, ומספיק.

מה אתה צריך אישור מכולם, הסכמה,

ושימחאו לך כפיים? בשביל מה אתה צריך את זה?

הלא, אין תימהון יותר גדול מזה,

כי אין חכם כטבע,

אומרים הפילוסופים.

אין חכם כטבע.

אז איך הוא מזווג?

איך הוא מזווג שכל של אדם

עם רצונות בהמיים,

והם הפוכים זה מזה?

נו, אז הפילוסופים יש להם שכל או שאין להם שכל?

אין להם שכל. נכון, של כיתה א'.

זאת אומרת, אם הטבע הוא חכם,

היה צריך לחבר דבר לדבר.

לדוגמה, גוף האדם

עשוי מבשר. תארו לכם שהגוף שלנו היה עשוי,

ראש מאלומיניום,

אוזניים מפלסטיק,

אף מנייר,

ידיים מעץ,

רגליים מברזל,

בטן ממים.

מה היינו אומרים? שהטבע החכם שיצר אדם מורכב מכל המחצבים?

זה הולך כזה דבר.

הרי זה הפכים, זה ניגודים.

אז איך הוא לקח שתי קצוות,

הכי קצוות, שכל, שזה דבר רוחני,

וגשם, עפר, עפר, גס, בוץ, בוץ,

וחיבר את שניהם, מה עשה בן אדם?

זה טבע עושה? הוא חכם?

ובדקנו, קנאה, תאווה וכבוד מוציאים את האדם מן העולם. השכל לא מסכים שתהיה קנאי.

הוא לא מסכים שתהיה בעל תאווה.

הוא לא מסכים שתהיה בעל כבוד. זה לא הגיוני, זה טיפשי.

אתה גורם רק נזק לעצמך.

אז איפה החוכמה של הטבע?

אבל, בכל אופן, נבראנו בצורה הזאת. אז מה הטעם? מה הטעם שנבראנו כך?

אלא נראה שהאמת היא כמו שכותב הכוזרי.

נשאלת השאלה לכוזרי,

לחכם היהודי.

אמור נני, מיהו הטבע?

עונה החכם היהודי,

טבע זה האלוקים.

הגימטריה של הטבע זה אלוקים.

הטבע 86, אלוקים 86. ולכן ברא הקדוש ברוך הוא את האדם

ברצונות

שהם ההפך מהשכל.

הרצונות של האדם הפוכים מהשכל.

בדווקא, בדווקא, זה לא טעות,

זה בדווקא כך.

למה?

כדי שיהיה שכרו בעולם שכולו טוב.

אם ישבור את רצונו לאט לאט.

אם הוא יכתוש

את הגוף והרצונות

ויעלה אותם למדרגה רוחנית שכלית,

עד שהגוף בעצמו לא יתאווה לרצונות הבהמיים אלא רק לרצונות הרוחניים,

על זה הוא יקבל שכר בעולם שכולו טוב.

עד שיתאים את דעתו עם רצונותיו,

שהם הפוכים כרגע משכלו.

אז יתענג בעולם שכולו טוב,

ועל זה נאמר, נעימות בימינך נצח.

וזה לא מלאכה מועטה.

הראיה,

שלא רבים יחכמו לה.

לרוב האנשים קנאים,

בעלי תאווה,

רודפי כבוד ושררה.

לא הרבה אנשים חכמים

ליטול את המלאכה הזאת ולהצליח בה.

כתב רבנו יונה, זיכרונו לברכה, בספר שערי תשובה.

ונאמר על האנשים שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם,

ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה.

לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה,

הפלא ופלא.

מה כותב רבנו יונה?

מה נאמר על אנשים שהם חיים בלי לחשוב, בלי כלום? ככה יום הולך, יום בא,

אוכלים, ישנים, שותים, עובדים וחוזר חלילה כל הזמן, כמו בעלי חיים,

בלי תוכניות, בלי מחשבות,

בלי הבנות, בלי לימודים.

מה אנחנו עושים כאן?

בשביל מה באנו? למשך כמה זמן? מה אחר כך?

מה המטרה? מה התכלית?

מה נכון לעשות? מה לא נכון לעשות?

אומר, מה נאמר על האנשים האלה שאינם עורכים מחשבות להתבונן תמיד ביראת השם?

להבין שיש בורא שמנהיג לעולם שברא אותנו ונתן מצוות?

מה לעשות כדי שנזכה לחיי העולם הבא?

אנשים כאלה, היראה שלהם, אפילו אם יש להם יראה,

יש אנשים פשוטים שיש להם יראה,

יש להם יראת אלוקים,

אבל זו מצוות אנשים מלומדה, בלי להתבונן.

קם בבוקר, יודע, שחריד, מתפלל בנץ, הולך,

נוטל ידיים, מברך ברכת המזון, הולך לעבודה, מברך ברכות, הולך עם כיפה, מנחה ערבית, שיעור, הולך לישון.

כן,

יש לו סדר יום של ירא שמיים,

אבל הוא לא חי בהתבוננות מה התכלית.

זה לא מעשה קוף בעלמא, כל יום עושים אותו דבר וזהו, בלי מחשבות.

גם בן אדם שפותח עסק,

הוא לא קונה מוצרים ולא מתעניין יותר במחירים ומה קורה וכו' וכו'.

אין דבר כזה.

כל הזמן הוא מתעדכן ובודק ומה על המחיר,

מה כדאי לקנות ומה, וזו סחורה חדשה ומה טרי ומה אוהב הציבור ומה. הוא רוצה להתפרנס,

הוא רוצה להרוויח.

אבל אם הוא ימשיך להביא

את אותם פרודוקטים שהיה מביא פעם ולא יביא את החדשים שיצאו, אף אחד לא יקנה אצלו.

אתה לא יכול להישאר כל הזמן אותו דבר.

לכן,

אדם צריך להתבונן היטב היטב.

אם לא, יראה שלו זה מצוות אנשים מלומדיו, השם אומר שהוא יעניש את האנשים האלה.

לכן הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא, מכות על מכות.

ויש להבין.

כי לכאורה זה נגד מה שאמרו חכמים זיכרונם לברכה.

מה הם אמרו?

לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות,

אפילו שלא לשמה.

שמתוך שלא לשמה, יבוא לשמה.

זאת אומרת, בן אדם עושה לא לשם שמיים ממש.

עושה,

עושה.

בא, מתפלל, מה אמרו?

צריך לברך, לברך.

לא לשמה שכבר הכול הוא מכוון בכל דבר, וגם האכילה שלו לשם שמיים, והוא הולך לישון לשם שמיים, והוא עובד לשם שמיים, הכול לשם שמיים. לא.

עושים. צריך לעשות, עושה.

אמרו חכמים,

לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות,

אפילו שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה, יבוא לשמה.

אז זה נראה כאילו סותר את קודם, שצריך כל הזמן לחיות בהתבוננות ולהבין, ושיהיה לו יראת שמיים וכולי,

איך זה מסתדר.

אבל האמת תורה את דרכה.

מי שמתבונן תמיד ביראת השם,

וירצה לקבוע את האמונה בליבו כמו יתד שהיא לא תימות,

איש-איש, כמובן, לפי דעתו, שחנן אותו הקדוש ברוך הוא,

אפילו שהוא עדיין לא הגיע לשינוי הטבעים שלו,

בגלל שעדיין יש לו תקוות מהעולם הזה, הוא עדיין מחשיב את העולם הזה,

רוצה בית יפה, ומכונית יפה, והכול יפה, והכול זה, ומלא מלא מלא כסף,

ומלא מלא מלא.

אבל אם הוא בכל אופן רוצה יראת שמיים באמת, אפילו שכרגע עוד לא השתנה מכל מקום, כיוון שהוא עמל במחשבה תמיד,

יש לו שיעורים קבועים של מוסר,

להשריש אמונה בליבו,

להשכיל ולדעת,

הרי האמונה שלו,

שמביאה ליראה שלא כמצוות אנשים מלומדה,

רק בהשכל ודעת.

למה?

כיוון שהוא כל הזמן שואף להגיע ליראת שמיים אמיתית.

אפילו לא השתנה טבעו,

מכל מקום,

כיוון שהוא עוסק תמיד בקביעות, קובע עתים

לערוך מחשבות בשיעורי מוסר,

באמונה ובהשכל ודעת,

לאט לאט הוא יגיע לשמה.

שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור ועוד שיעור,

הוא יגיע בסוף לש...

הוא יהיה צדיק אמיתי והוא יפחית מתאוות העולם הזה והוא ידע ששקר אין מה

אני אספר לכם בינתיים סיפור קטן

פעם אחת

היה אדם עני מאוד

שכבר אמר לי אשתו תשמעי אני הבטחתי לך בכתובה שאני אפרנס ואזון ואוקיר ומכלכל וזה וכל הדברים

אני לא יכול לעמוד בזה

ואני מבקש ממך בקשה אחת שתסכים איני

אני מתכוון

לצאת למסע ארוך

שאם אני לא חוזר ממנו עם כסף

אני נותן לך גט פיטורין

ואנחנו נפרדים

לאן אתה מתכוון ללכת?

הוא אומר לי אני הולך למדינת הים

יש מפה שסבא של סבא שלי השאיר לנו בירושה

ששם יש

שרטוט

שאמור להוביל

את בעל המפה הזאת

לאי שכולו יהלומים

יש אי של יהלומים לפי המסורת של אבותינו

יש לנו את המפה

אף אחד מאיתנו לא יצא לשם

אבל אני כבר אין לי מה להפסיד אני מוכן לעבור ימים ונהרות להגיע לשם

אשתו נתנה לו ברכת הדרך

והוא יצא לדרכו

יצא לדרכו

חודשים

לפי המפה

עובר ימים מדינות

והנה יום אחד הוא מבין שזהו

עכשיו הוא צריך לקחת סירה

שאף אחד לא ידע ולחתור לכיוון שהמפה אומרת

והוא אמור להיתקל באי היהלומים

וככה הוא לוקח לו קצת

צידה לדרך

לקח לו עט חפירה ושקי חול

וחותר חותר חותר שלושה ימים הוא חותר

הבן אדם מתמוטט

התעלף

והנה

חשיכה

חותר

חותר בשארית כוחותיו

והנה מפציע השחר

והוא רואה ממול

השמש כאילו נמצאת

על המים

בחיים שלו הוא לא ראה כזה אור עצום

הוא חותר לכיוון

ומתברר לו שזה לא השמש כי פתאום הוא רואה שהשמש עולה

והאור הגדול נמצא למטה

הלב שלו דופק ופועם

והוא אומר אולי הגעתי לאי

ואכן הוא חותר בשארית כוחותיו מגיע

לא יאומן כי יסופר

אי שלם

אין חול

רק יהלומים

הכל יהלומים

הוא יורד במהירות לחוף

לוקח את השקים

ומתחיל למלא למלא למלא למלא במהירות

הוא לא מבחין

פתאום מקיפים אותו ילידים של האי

והם צוחקים

הוא מסתכל, נבהל

מה קרה?

מה אתה עושה?

אומר להם אני אוסף יהלומים

אמרו לו מה זה יהלומים?

אמר להם זה יהלומים!

אמרו לו זה חול

זה חול?

אומרים לו כן, זה כל האי שלנו, זה החול שלהם אבל זה יהלומים!

אמרו לו לא, זה לא יהלומים

מה אני סהרורי?

מה אני לא יודע מה שאני מדבר?

אתם בטוחים מה שאתם אומרים?

הם אומרים, מה זה, אצלנו משחקים עם זה, זורקים אחד על השני, מה אתה מדבר, שטויות, מה זה יהלומים?

רגע, אני לא מבין, אבל באי הזה יש משהו

שהוא יקר המציאות, נכון?

אמרו לו, או, עכשיו אתה מדבר, תגיד מה אתה רוצה.

אמר להם, מה יקר המציאות פה?

אמרו לו, פה?

למעלה ממאה שנה לא מצאו בטטות.

אם תמצא בטטות,

ייתנו לך כל הון שבעולם.

אמר להם, אתם בטוחים?

אתם מתכוונים לתפוחי אדמה?

אמרו לו, כן.

אין דבר כזה.

בעיה?

אמרו לו, כן, לפני יותר ממאה שנה מספרים אבותינו שמאחורי הרי חושך פה באי,

יש שם בג'ונגלים,

שם נמצא,

אבל אף אחד לא מעז ללכת, כי יש שם חיות טורפות.

טוב, שמע מה שהם אומרים. אמר, כבר הגעתי עד לפה חודשים רבים, מה, אני אחזור עם חול?

אז אני אחפש מטטות.

אבל יש סכנה. הוא אומר, מה יש לי להפסיד? אישה אין, ילדים כבר אין, כסף אין.

יאכלו אותי החיות אם לא מצאתי, וזהו.

עובר עליה חושך, יורד,

הולך לו שמה,

בין השבינים, נדקר, נפצע, נשרט,

לא מוותר, חייב למצוא בטטות.

והנה,

באחד הימים

הוא דורך על משהו, והופ!

נופל.

מסתכל מה הוא רואה?

תפוח אדמה.

וואו, וואו, וואו, איזה שמחה, איזה שמחה.

מסתכל עוד,

רואה ערוגות תפוחי אדמה.

לוקח אשר את השכין, ממלא, ממלא, ממלא, ממלא.

ומחכה לחשיכה,

גורר את זה בשקט, בשקט, בשקט.

מחכה שיפציע יום, רואה שאין אף אחד בסביבה,

ממתין,

ממתין, עוד פעם חשיכה,

גורר את זה במהירות לכיוון הסירה,

מעלה את הבטטות,

ומתחיל לחתור לכיוון הים.

הצליח לברוח, אף אחד לא הרגיש, אף אחד לא תפס,

אף אחד לא ראה.

וככה הוא חותר, חותר ימים,

מגיע אחר כך לחוף מבטחים,

עולה עם כל השקים של הבטטות,

אונייה

לכיוון הבית.

יש לו עכשיו מסיעה ארוכה,

כמה חודשים,

אבל היה שווה.

הוא רק שכח דבר אחד,

בטטות לא מחזיקות מעמד.

והם התחילו להרכיב.

מלהסריח.

מלהטליע.

ג׳יפה.

ג׳יפה.

והוא ככה מגיע הביתה יום אחד בלילה,

מחכה שכל בני העיר ישנים,

דופק בדלת במהירות,

אשתו פותחת, בעלי היקר, ששש, ששש,

מכניס את כל השקים,

נכנס לבפנים,

ואשתו אומרת, מה, מה, מה, מה הבאת? איש, איש, מה זה, מה עשית?

הוא אומר, לא עשיתי כלום.

מה זה ריח?

פותחת, יא חביבי,

תולעי,

ג'יפה, בצק של תפוחי אדמה, פירה, פירה

של רקבון.

משוגע,

מה עשית?

אמר לה, הבאתי,

תפוחי אדמה, בטטות.

תגיד, אתה משוגע, אני שלחתי אותך להביא בטטות?

אתה היית אמור להביא יהלומים? מה הבאת בטטות? כל הבית מלא בטטות. כל החיים אכלנו בטטות.

מה הבאת?

מה, בטטות זה לא יקר?

אמרה, בעלי השתגע.

בעלי השתגע.

אמרתי לך, תביא יהלומים.

הראתה לו את היהלומים?

אבל לזה,

כל האיי היה מלא.

התעלף.

אשתו אמרה,

זהו, הלך הבעל.

התחילה לרוקן עם הילדים את כל הג'יפה בחוץ,

מנקה בחוץ את הכול,

מחזירה את הסכין, שוטפת אותם באמבטיה,

ופתאום נופלים ליהלומים, כל יהלום בומבון יערה.

בתחתית של הסכין, אחרי שהוא מילא והוא שפך ולקח אותם, נשארו תקועים בתוך הסכין,

כמה יהלומים, אבל בומבילות, לא סתם.

יהלומים של האי.

והיא ישר

מעירה אותו, צדיק שלי, נשמה שלי, איזה גאון,

איזה חכם, איזה חכם.

הוא אומר, מה קרה עכשיו?

הוא אומר, איך היית חכם להחביא את היהלומים בתוך תפוע האדמה,

שאף אחד לא יחשוד שאתה לוקח כזה רכוש רב? איזה חכם אתה.

הוא שמע את זה, התעלף עוד פעם.

וחביבי, הבן אדם הזה תפס את הראש, היה לו שקים כבר מלאים כאלה, ומה הוא עשה?

הוא שפך אותם במו ידיו

במילה בטטות.

אתם מבינים את הסיטואציה?

זה הסיפור עלינו.

אנחנו ירדנו מהעולם העליון לפה בשביל להחזיר לשמיים יהלומים.

תורה ומצוות ומעשים טובים, יהלומים, כל מעשה, כל חסד,

כל מצווה, כל צדקה, כל לימוד תורה,

הכל יהלומים.

בסוף, מה אנחנו עושים? עוזבים את התורה והמצוות ומתעסקים בבטטות.

עד גיל 13 כל אחד

מקיים תורה ומצוות, פחות או יותר עושה בר מצווה, תפילין, וזה, ומאושר, יש לי בר מצווה ובר מצווה, בר מצווה,

ואחרי זה עוזב את המצוות, עוזב הכול, הולך למועדונים, דיסקוטקים,

עגילים,

שערות עומדות,

כתובת קעקע, מכנסיים קרועות, בלי נעליים,

אוכל במסעדות, ברים, פאבים, בטטות,

צ'יפסים,

פירה,

סלט תפוח אדמה,

בטטות בקיצור, כל החיים סביב הבטטות.

ואחרי 70 שנה הוא יגיע לעולם האמת,

ויגידו לו, מה עשית?

מה אני עשיתי? אתה יודע כמה בטטות אכלתי?

יגידו לו, יא אבל, שלחנו אותך בשביל לאכול בטטות?

שלחנו אותך למיהלומים!

ואז יחפשו בהיסטוריה שלו, ופתאום יגידו,

אה, אה, הנה, הנה, הוא הניח תפילין, הנה פה הוא שמר שבת, הנה פה, פה, בוא,

וואי, וואי, איזה מצוות יש לו, איזה מצוות!

ופתאום הוא יתפוס את הראש,

יכולתי לעשות כמויות.

היה בשכונה שלי חוזרים בתשובה,

היה אנשים שהלכו לשיעורים, היה זה, ואני טמבלולו,

הלכתי למועדונים,

הלכתי לשטויות, בטטות, החלפתי בטטות במקום יהלומים.

מה יגיד בן אדם אחרי 70-80 שנה?

מה יגיד? לא ידעתי.

תגידו לי, יהודים יקרים,

אם יש לכם שתי ברירות,

אחת ללכת לווילה שתהיה שלכם לצמיתות,

ואחת להיות בצריף בשכירות למשך שבוע ימים.

ועיריית אשקלון,

למרות המצב עם בית חולים ברזילי, מוכנה לתת לכם

100 אלף דולר מענק שתשקיעו,

או בווילה שתהיה שלכם לצמיתות,

או בצריף, בשכירות לשבוע ימים.

איפה תשקיעו?

בווילה. בווילה?

כולם ישקיעו בווילה?

מי ישקיע בצריף?

מי ישקיע בצריף?

מי זה אני?

אתה ואתה?

אתם צודקים, זה מה שאתם עושים.

אדם לוקח 100 אלף דולר, משקיע בצריף, שבוע ימים בשכירות, אחרי זה מוציאים אותו החוצה. כל השקעה על חפיפן.

אדם שהשקיע בבילה,

אפילו שהוא עכשיו בצריף ואין לו כלום, אבל זה רק שבוע ימים. אחרי זה עובר לווילה, כל ההשקעה שם.

העולם הזה, 70 שנה זה בשכירות, זה צריף שעוזבים אותו.

אתה הולך לעולם הנצח, זה הווילה שלך לצמיתות.

עכשיו יש לך אפשרות

להשקיע פה בעולם הזה, בעולם הזה שתעזוב ותשאיר אותו לאחרים,

או להשקיע מעכשיו לאיפה שאתה הולך ושם תישאר לנצח.

מה עושים אנשים?

משקיעים בעולם הזה,

לא משקיעים בעולם הבא.

תסתכל שעות היום שלך, 24,

כמה השקעת היום לעולם הבא.

בוא נגיד,

התפללת בבוקר, יופי.

קבעת שיעור אפילו, יופי.

אז יש לך שעתיים.

בירכת ברכת המזון שלוש פעמים, יופי. יש לך עוד עשרים דקות.

עוד שיעור בלילה יש לך, נפלא,

שלוש שעות וחצי.

עוד תפילות, ארבע שעות.

כל הכבוד לך.

אתה כבר נקרא אחת, שחביבי ירא שמיים.

אשקלוני ירא שמיים.

ארבע שעות.

כל הכבוד.

ומה עם העשרים?

זרקת לפח.

עשרים שעות כל יום לזרוק לפח.

זאת אומרת, אם תחיה שישים שנה,

חמישים זרקת לפח, עשר נשאר לך.

ואם אתה לומד רק שעה ביום,

מתוך שבעים שנה,

שישים ושבע זרקת לפח,

ורק שלוש שנים יש לך לעולם האמת.

ואם גם שעה אתה לא לומד,

אז מה נשאר לך?

כלום.

אתה רק מאכל לתולעים ביום האחרון.

הם יאכלו את הבטטות שנשארו.

זה קטסטרופה.

קטסטרופה.

היה פעם שועל רעב.

רעב מאוד.

רעב מאוד.

והוא עבר ליד כרם.

הוא רוצה להיכנס לכרם לאכול רעב, רעב, רעב.

אבל מה לעשות?

סגור, חומה, מסביב לכרם.

אבל הוא לא מוותר.

מסתובב, מסתובב, עד שמצא חור.

מצא חור להיכנס,

והוא ברעבונו, מרוב שהוא כבר היה כחוש,

הצליח להיכנס דרך החור.

אכל, אכל, אכל, אכל, אכל, אכל, אכל, התנפח.

יא, שועל, ואחד שועל.

טוב, רוצה לצאת.

בא לצאת, אי אפשר, החור קטן.

לא אכל לצאת.

מה עשה? צם, צם, צם, צם, צם,

עד שיצא.

זה שועל חכם או טמבלולו?

טמבלולו.

נכון.

מה היה צריך לעשות השועל אם היה חכם?

היה נכנס,

לוקח ענבים,

מוציא דרך החור, לוקח ענבים, מוציא דרך החור, לוקח ענבים, מוציא דרך החור,

לוקח את כל הכרם, שם בחוץ, יוצא החוצה,

והולך לאכול.

עכשיו אתה יכול להיות אריה,

פיל,

מה שאתה רוצה.

מה עושה בן אדם?

מה לעולם הזה?

ישר לאכול.

אבלה איתחן לפלף, אבלה איתחן לפלף, אבלה איתחן לפלף.

כמה אתם אוכלים ביום?

שלוש קילו כל יום עם שתייה.

כמה זה בשנה?

למעלה מטון.

משאית.

אתם אוכלים אוכל דרך הפה הקטן הזה.

אם אתם תחיו מאה שנה, זה אונייה.

אונייה.

עברה כאן, דרך הפה הזה,

למטחן.

אבלא איתחן לפלף, אבלא איתחן לפלף.

וכמה בן אדם מת? 50 קילו.

אכל 100 טוד, נשאר 50 קילו.

אי אפשר למכור את הגוף שלו בדולר למעבדה.

רק התולעים מוכנים לאכול אותו.

אז מה נשאר לו?

אבל אם היה חכם,

היה מעביר, מעביר, מעביר, מעביר.

תורה, מצוות, שיעור, תפילין, ברכת המזון, ברכות, קריאת שמע, שב״כ, מעביר, מעביר,

מעביר, יום אחד הוא יוצא, הכול מוכן.

אבל אנשים שוכחים בשביל מה הם באו, כי הם לא מתבוננים ביראת שמיים.

מה המטרה שבאו לעולם?

יש אנשים מסכנים, מה שמחזיק אותם זה טמבלוויזיה.

יושבים וואו, יואו, וואו, זהו.

מסך,

יושבים שלוש שעות, ארבע שעות, ילדים קצת יותר,

וכל הזמן,

מה? דמיונות, דמיונות, דמיונות. סרטים, קשקושים, משחקים.

בן אדם קיבל חיים

ונהנה לבזבז אותם.

על מה?

על דבר שיישאר לו?

לא.

דבר שהוא מפסיד באותו רגע.

לא חבל? בן אדם כל כך חשוב הגיע, נשמה אלוקית.

נשמה אלוקית. אנחנו חלק אלוקה ממעל,

בתוך הגוף הזה.

ואנחנו יכולים להעלות את הגוף הזה למדרגה של אליהו הנביא.

אנחנו יכולים להיות כמו מלאך.

בכוח אדם להיות מלאך.

מי יש לו שאיפה להיות מלאך?

אנשים רוצים הפוך, להיות בעלי בשר, הולכים למכון, מתאמנים.

מנפחים, מנפחים, מנפחים, לא יכולים ללכת כבר. מסכנים.

אפילו גופייה לא עולה עליהם.

לא יכולים.

קורה גם גרדים, שיראו את השריר, את הזה ואת זה. וואי, איזה מסכנים.

איזה מסכנים.

רק חומר, חומר, חומר, חומר, חומר, חומר. במקום להפעיל דעת, דעת, שכל, חוכמה.

לוקחים את כל זה, מורידים את זה לשרירים.

אתם מאמינים דבר כזה?

בן אדם בא מאצל הקדוש ברוך הוא, הנשמה.

נכנסה לתוך גוף,

בסוף הגוף רוכב על הנשמה דיו, דיו, דיו, דיו,

ולוקח אותו לתאוות,

לכבוד, לקנאה, לשטויות, גאווה.

כלום עושה מהבן אדם צחוק.

לכן אדם שהוא עורך מחשבות להתבונן ביראת השם,

ממילא יישאר במחשבות

ההבליות שלו.

כמו שכתוב, עייר פרה, אדם ייוולד.

כשאדם נולד, הוא כמו עייר פרה. מה זה עייר פרה?

זה חמור הבר, לא חמור ביתי, חמור הבר.

ואם הוא גודל ואין לו הדרכה ואין לו חינוך,

אז עייר פרה קטן יהיה עייר פרה גדול ועייר פרה זקן.

נשאר חמור הבר כל הזמן.

למה?

כי הוא לא לומד.

אם הוא לא לומד תורה שתשנה אותו,

כי הקדוש ברוך הוא ברא יצר הרע, והוא ברא תורת תבלין.

אם הוא לא ישתנה על ידי התורה,

הוא יישאר עייר פרה גדול.

לכן,

היראה שלו תהיה כמצוות אנשים מלומדה,

בלי טעם ובלי ריח,

רק כמעשה קוף בעלמא,

ואדם כזה לא יגיע לשמה לעולם.

לכן השם אומר,

הנני יוסיף להפליא את העם הזה, הפלא ופלא. לכן הם יקבלו מכות. כי מה?

הם חיים על תקן של בעל חי.

לא מתבוננים ולא מתרוממים. אדם הוא בעל דעה, צריך כל הזמן להתרומם.

כתוב בירמיה הנביא,

בטופסי התורה לא ידעוני,

בטופסי התורה לא ידעוני, אומר ירמיה הנביא.

תרגם רבי יונתן בן עוזיעל,

ומלפי אורייתא לא אליפו למדע דחלתי.

ואלה שלומדים את התורה לא למדו לדעת את יראתי.

זאת אומרת, הם יודעים תורה, הם לומדים תורה,

אבל יראת שמיים שלי הם לא יודעים.

לומד תורה.

אבל אין להם שום ידיעה בגדולת השם יתברך

ולדעת את יראתו יתברך.

כי לימוד היראה הוא עניין צדדי.

מה זה העניין הצדדי?

זה לימוד המוסר.

אם לא לומדים מוסר בנפרד,

כמו שאומר החפץ חיים, זכר צדיק כזה שלך.

בראתי יצר הרע, בראתי תורת ולין. לא, זה תורת המוסר.

תורת המוסר.

שתהיה אמונתו בהשכל ודעת.

אמונה צריכה להיות גם עם שכל, עם דעת.

מאז יבוא לדעת את יראת השם יתברך.

לא מצוות אנשים מלומדה.

מאז תעזור לו התורה לאט לאט, שיבוא ללמוד,

בלי תקווה של קורדום לחפור בה.

מאז יצליח בנעימות החיים גם בעולם הזה.

עכשיו, אנחנו נאמר לעצמנו,

אם בדור של ירמיה הנביא כתוב,

כמו התרגום של יונתן בן עוזיאן,

שגם תופסי התורה לא ידעוני היא.

אז יכול להיות שאין להם שום ידיעה לדעת את יראת השם.

מה נענה אנחנו בדור הזה?

שבדור הזה יש הרבה ספרי אפיקורסות ותוכניות אפיקורסיות ברדיו,

ובטלוויזיה,

ובאינטרנט,

ובעיתונים, ובמגזינים,

וכל מיני דברים.

דברי מינות וכפירה שפתוחים לרווחה,

בפלאפונים,

לאסמסים,

בפייסבוק,

בכל המרעין בישין הכל נמצא.

מה יהיה?

מה יענו עכשיו

גם אלה שעוסקים בתורה

בכורדום לחפור בה?

אז מי זה לא סחל?

מי זה לא סחל?

אבל צריך לסור מזה,

להטות אוזן קשבת לדברים הברורים וללמוד מוסר כל יום,

כל יום לפחות שעה,

ואז יהיה לו טוב סלע.

אם לא,

תדעו לכם,

מי שחושב

שהוא בחור טוב,

אדם נחמד ומקיים תורה ומצוות,

אמרתי לכם אפילו ארבע שעות,

אומר השם,

אם זה מצוות אנשים מלומדה,

בלי לערוך מחשבות, להתבונן ביראת השם תמיד,

האדם הזה יקבל מכות על מכות.

כי אנחנו לא בעלי חיים ולא כופים.

אנחנו לא עושים חיקויים.

אנחנו צריכים להבין מה עושים, למה עושים,

ולעשות בשמחה ולעלות מעלה-מעלה ולהתעלות.

כמו שבחיים אתה רוצה להתקדם ולשפר את המעמד שלך,

ככה אתה צריך לשפר את מעמדך הרוחני ולעלות, לעלות, לעלות.

זה התכלית שאנחנו נמצאים כאן.

ואני אומר לכם שלדור הזה יש משימה הכי גדולה והכי קשה והכי קלה.

המשימה הכי גדולה שיש לדור הזה זה להביא את משיח צדקנו שיגאל אותנו מהרה.

המשימה הקשה זה להביא את עם ישראל לתשובה.

זו משימה קשה,

אבל זו גם משימה קלה,

כי יש היום את כל האפשרויות להחזיר את כל העם בתשובה.

ואנחנו נמצאים בנקודה חשובה בהיסטוריה העולמית היהודית,

שאנחנו נמצאים לפני מלחמה קשה שעומדת להיות עם חמש מדינות

באזור לפחות.

איראן,

סוריה, לבנון,

עזה ואפשר גם טורקיה.

מחר הטורקים הסורים עושים שוב פעם תרגיל צבאי שלושה ימים,

ונחרטו ביניהם בריתות.

ולא עוד,

אלא שר החוץ של מצרים הודיע היום שאם סוריה ולבנון יותקפו,

מצרים לא תשב מנגד.

שמעתם?

למרות השלום.

זאת אומרת,

אנחנו במצב לא טוב.

האמריקאים לא אוהבים אותנו בעידן הזה בפומבי.

הם לא אוהבים אותנו תמיד.

אבל בפומבי,

כמו שמביע את זה אובמבה בתקופה האחרונה,

אז זה ברור לנו עכשיו שהוא לא אוהב אותנו.

והוא לא אוהב גם שלא שומעים לו.

הוא רוצה שיצייתו לו.

בשביל מה הוא מחלק דולרים?

בשביל שישמעו לו.

וזו בעיה, יהודים יקרים,

שאנחנו אפילו לא מעריכים את המצב שבו אנחנו נמצאים.

ואני רוצה להגיד לכם

מעשה שהיה וממנו נבין.

למה בכה הרב שאול הכהן

כשהמלך ביטל את עבודת הכושים?

בתוניסיה היה חכם גדול שקראו לו רבי שאול הכהן,

ובזמנו הייתה עבדות נפוצה ברחבי תוניסיה.

ציידי הנפשות היו יוצאים למחוזות השחורים,

חוטפים גברים ונשים,

נערים ונערות,

מביאים אותם אל שוק העבדים

ומוכרים אותם כבהמות.

יום אחד התהלך רבי שאול בשוק של הצורפים בג'רבה,

ולאוזנו הגיע קול כרוז,

קורא בצו המלך.

הקשיבו, הקשיבו,

בפקודת הוד מעלת המלך ירום הודו,

כל מי שברשותו

עבד או שפחה

ישלחם לחופשי חינם.

מי שעוסק בסחר העבדים,

יתעמר בהם

או ישתעבד בהם,

אנוש יענש בעונש רע ומר.

הרב עצר לשמע הכרוז,

פנה אל הסובבים ושאל,

מה יום מיומיים?

מה קרה שהמלך הכריז כזאת הכרזה?

נענו ואמרו לו בקורת רוח,

האומות הנאורות

החליטו לבטל את משטר העבדות.

רוח החופש

נושבת בעולם.

טרם סיימו את פניהם,

החבירו פני ערב,

והוא פרץ בפתאומיות בבכי סוער.

כשהוא מתייפח מרות,

שב לביתו,

בוכה ומבכה,

כי איש אשר מתו מוטל לפניו.

בידו האחת אחז בראשו,

ובשנייה קרע את בגדיו,

ויזעק זעקה גדולה ומרה,

נאנח וגונח מעמקי לבו.

נחרדו

ונבהלו

ונהרו אל ביתו לדעת

מה זה ועל מה זה.

האם לרב יש בבית

עבד או שפחה שהוא צריך לשחררם?

אם כך, מדוע הוא מצטער כל כך עד כדי בחייה וקריעת בגדיו?

אך כראותם את גודל יגונו ועוצם חרדתו

לא הרהיבו עוז בנפשם לפנות אליו בדברים.

פנו איש אל רעהו וטמאו בלחש.

על מה ולמה החרדה הזאת?

כאשר ראה הרב

שמתלחשים ותמהים,

גבר יגונו והתעצם יותר,

התייפח וקרע.

מה לכם, תמהים?

כלום, לא שמעתם את הכרוז מכריז?

גדלה בליאתם ואמרו בתמיהה,

ראינו ושמענו,

אך מה לרב

בלעניין זה?

וכי יש לרב עבד ואמה?

כשמוע הרב את תמיהתם,

זעק במר ליבו זעקה גדולה ומרה.

שמעוני אחי,

מי הם העבדים והשפחות?

כושי מבני חם,

מבני בניו של כנען,

שנתכלה להיות עבד עבדים לאחיו.

מזה ארבעת אלפים שנים

רבצה עליהם קלילת העבדות,

והנה פקד השם לטובה

והאיר את לב הממלכות

לאסור את ההתעמרות

בהם ולשחררם לחופשי.

איך לא אזעק ואתאבל ברעותי את אומתנו הנבחרת,

ישראל שהם בני מלכים,

צאצאי האבות הקדושים,

שתחת היותם גבירי תבל הם נתונים לבוז ולקלס,

להשפלה ולמרמס,

לשעבוד ולעבדות זה אלפיים שנה.

דבריו היוצאים מן הלב

פילחו את לביבות השומעים

ועיניהם זלגו דמעות רותחות.

המשיך הרב וייסר אותם בדבריו.

אבל אשמים אנחנו,

כל זאת בא לנו מידינו.

לא נפלנו בשבי סוחרי העבדים,

אלא מכרנו את עצמנו במו ידינו.

מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזין?

הלא השם זו חטאנו לו ולא עבו בדרכיו הלוך.

אנחנו עזבנו את הקדוש ברוך הוא ונמכרנו בעצמנו לעבדות אצל הגויים בגלות.

הבה נשוב אל השם בתשובה וידו לא תקצר מפדותנו כאשר גאלנו ממצרים מבית עבדים.

כך דיבר ברגש

עד כשעיניו

לחות מדמעות,

עד שתש כוחו

והדיבור קשה היה עליו.

ישב לנוח מעט

והקהל שב בלט על עקבותיו.

ישב הרב בלא כוח

התנמנם

ומתוך בחיו.

אחרוני היוצאים ביקשו מאשתו כי תפקח עליו עין פן יתעלף חלילה מרוב חולשתו והתרגשותו.

ראתה הרבנית כיצד נענח ומתוך שנתו

ודמעות זולגות.

לפתע הבחינה כי נהרו פניו,

חיוך מאיר רחף על שפתיו,

נשימתו הסוערת נעשתה סדורה,

ואז התנער משנתו בשמחה רבה.

טמאה הרבנית,

נרדמת מתוך יגון והנחה

וקמת מתוך לב שמח.

השיב לה רבי שאול,

בשנתי,

באו ממרום לנחמיני

כי קרב קיצנו וישועתנו ובאות זמן לא רב

ישיב השם את שבות ציון

ושבו בנים לגבולם.

האם נזכה לראות זאת בעינינו, שאלה הרבנית?

רבי שאול אמר

לא

ובנינו יחידנו, משה,

הגאון רבי משה הכהן, זכר צדיק וברכה.

האם הוא יגיע לזמן הזה?

השיב לא.

בן חדנו?

הוסיף על ברר?

גם הם לא.

אך דומני

כי בימי הנינים שלנו

תבשע יהודה מישראל יעשה חיל.

כך סיים

רבי שאול את מה שראה בשעה שהיה ישן.

מתי זה נופל? עכשיו.

אם החלום שלו יתגשם, אשרינו.

אבל הוא כבר אמר הכל בפנים, עוד לפני החלום.

מי נתן נמשסה יעקב בישראל לבוזזים?

הלא השם זו חטאנו לו ולא אהבו בדרכיו הלוך.

אם נשנה את דרכינו,

אנחנו לא תלויים באומות העולם.

שטר השחרור ביד שלנו,

אנחנו יכולים לחתום עליו לבד.

כל אדם שחותם, אני חוזר בתשובה,

הוא מקרב את הקץ והגאולה של עם ישראל.

כל בן אדם שדואג שעוד יהודי יחזור בתשובה,

הוא חותם

לקרב את הגאולה של עם ישראל.

קיצורו של דבר,

כל אחד מאיתנו

או מקרב את הגאולה או מעכב את הגאולה.

וכל אחד ייתבע או יזכה לפי מה שהוא מחליט.

ועכשיו,

שאנחנו נמצאים בתקופה קשה כמו שתיארנו, ואתם יודעים את זה כבר היום, ברור, כשאני התחלתי לדבר על זה לפני שנתיים,

זה נראה רחוק ודמיוני.

היום כולם מדברים על פצצות אטום,

על טילי שיוט, רוסיה היום הציעה

בתערוכה

סמי-טריילרים עם טילי שיוט,

שלא ניתנים לזיהוי בשום רדאר.

סמי-טריילר רגיל.

הארגז מתרומם,

ארבעה טילי שיוט.

אתה יכול לנסוע בכבישים, אף אחד לא יודע שיש בפנים מה.

אתה יכול לעלות את זה על אונייה,

נגיע עד אמריקה,

עד נמל חיפה,

עד כל נמל שאתה רוצה.

אתה נמצא שם, לוקח

דקה,

שיגור מטע,

ואתה מפציץ למרחק 350 קילומטר,

את מי שאתה רוצה,

ולא יכולים שום גוף בעולם לאתר את זה לפני השיגור.

ואיראן הולכת לקנות את זה עכשיו,

ובנצואלה,

ישר, ישר, הם כבר קונים, כבר.

הם קנו את הספינה,

סירה, ספינה הכי מהירה בעולם, 350 קשר.

טסק מוטיל,

והיא מסוגלת לירות טילים ולהבקיע משחטות

בחור של שבע מטר.

אי אפשר לתפוס אותה.

הכי מהירה בעולם.

עוד לא עשית, היא כבר הגיעה.

יא חביבי, אלה מתכוננים.

למה?

כי אהמדי,

הוא חושב שהוא המשיח של המוסלמים.

והוא יודע שבגוג ומגוג תהיה מלחמה גדולה,

והוא רוצה לנצח.

אז הוא מכין את הכול.

עכשיו, שתבינו,

הוא יכול בצ'יק להעביר לחיזבאללה פצצות רדיואקטיביות,

כמו שהוא איים על אמריקה לפני שבוע,

שהוא יפציץ ערים שלהם בגרעין.

מפגר המתים.

אבל תמיד בהיסטוריה היו כאלה.

אבל יש דרך אחת שאנחנו יכולים לנצח את כולם בקלי קלות,

בלי ירייה אחת,

עם התשובה של עם ישראל.

אתמול הסברתי באריכות.

היום אני אגיד בקצרה.

כבר הייתה תקופה בדיוק כמו עכשיו.

רצה הקדוש ברוך הוא לעשות את חזקיה המלך,

משיח,

ואת סנחריב גוג ומגוג.

וסנחריב כבש את כל העולם, ובאה תחנה אחרונה על ירושלים.

והוא הקיף את ירושלים עם כל צבאות העולם שהוא כבש.

וסך החיילים שהקיפו את ירושלים היו 370 מיליון חיילים.

בתוך ירושלים העתיקה, אתם יודעים כמה היא קטנה,

ירושלים העתיקה לא מורחמת, כן? הקטנה, בתוך החומות,

ישבו היהודים.

לא היה לחזקיה אפילו סוסים לשים עליהם רוכבים.

אבל הוא בטח בשם

שכל ה-770 מיליון זה כמו זבובים

שעושים עליהם פליט,

והם מתים.

על מה הוא שמח?

הוא הכיר את עם ישראל לפני.

הוא נעץ חרב בבית המדרש

ועשה כפייה דתית.

לא הייתה לו בעיה כי לא היה שמאל

ולא היה ארבע אמהות.

שם חרב, מי שלא ייכנס יידקר בחרב.

תוך שלוש שנים בדקו

מי דן ועד באר שבע,

מי גבת ועד אנטיפרס ולא נמצא,

נער ונערה שלא היו בקיאים בסדר טהרות.

החומר הכי קשה בתורה, כולם ידעו למקטנם עד גדולם.

הוא אמר לקדוש ברוך הוא, ריבונו של עולם, אתה כתבת בתורה,

אם בחוקותיי תלכו,

מה אתה מבטיח?

ושכבתם באין מחריד,

וחרב לא תעבור בארציכם.

נכון? אתה מבטיח?

אני קיימתי את החלק שלי בהסכם.

אם בחוקותיי תלכו, כל ישראל הולכים מחוקותיך.

כולם יודעים את כל התורה.

עכשיו תקיים את שלך.

ליל פסח,

כולם קוראים אגדה.

האסטרטגים, הקבינט והמטבחון יעצו לביבי, סליחה, לחזקיה,

אמרו לו, חזקיה המלך,

תדע לך, אם אתה לא נותן תנאי כניעה,

ישחטו אותנו מחר.

אמר, אני לא נותן שום תנאי כניעה,

אני מאמין ובוטח בשם.

היום זה חג החירות, ליל שימורים,

ארבע כוסות, הלל,

אנחנו, חביבי, אוכלים מצות ומרור,

זכר לגאולה של עם ישראל מהעבדות לחירות.

באותו הלילה,

הקדוש ברוך הוא שואל את המלאך גבריאל,

לאן אתה הולך?

אומר לו, אני הולך לברך את האילנות.

אומר לו, על הדרך, פשוט מגלך על מחנה סנחריב.

באותו הלילה ירד מלאך השם והיכה במחנה סנחריב

חלעה אחת.

370 מיליון מתו בגרים מוטלים,

אחלה שטיח פרסי.

הבעיה זה

לך תפנה אותם עכשיו.

אבל זה הקדוש ברוך הוא עשה.

התסריט הזה עומד לחזור בדיוק באותה סיטואציה.

כל העולם יבוא על ירושלים למלחמה, כמו שכתוב ביחזקאל יג.

מיליונים אנחנו מוקפים בלאו הכי,

מאות מיליונים אנחנו מוקפים מסביב. מאות מיליונים אנחנו מוקפים.

כל ארצות האסלאם מסביבנו.

אנחנו תקועים להם פה כמו זית שחור.

והם רוצים לפנות אותנו. הם אמרו שהם ישמידו אותנו הפעם. הפעם הם משמידים את העם היהודי.

אז אנחנו פה, והם באים על ירושלים, והם לא מוכנים לוותר על ירושלים,

ואנחנו לא מוכנים גם מהמלחמה תהיה סביב ירושלים,

ואנחנו צריכים להיות חכמים לעשות את התרגיל של חזקיה המלך.

מה צריך לעשות?

שעם ישראל יחזור בתשובה.

כי מול חמאס וחיזבאללה,

גם איראן ונסראללה ובין לאדן ואבו עמאר ופלסטין וכל השאר,

מה אנחנו יכולים לעשות?

יש לנו היסטוריה מנצחת.

בתנ״ך היא כבר מונחת.

השתמשו בה אבותינו וניצחו בה את כל אויבינו.

איך עושים את זה?

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

עכשיו אומרים שיחודשו השיחות.

השלום בוא יבוא רק לאחר גוג ומגוג.

טילים רבים ופצצת אטום ייפלו עלינו מכל מקום.

מה נעשה לא להיפגע מכל מרעין בשין מרה?

נרבה תורה וגמילות חסדים כהבטחת התורה והנמיים.

התשובה של כל אחד היא מכה לכל ג'יהאד.

התשובה של כל העם היא גאולה לכל העולם.

אני מאמין באמונה שלמה שאם אנחנו עושים מיליון בעלי תשובה,

מיד אנחנו נגאלים והם מקבלים את המכות המובטחות בתורה,

כי ימי מצרים אראנו נפלאות.

ורק לפני שבוע ימים הקדוש ברוך הוא נתן דוגמה למה שיהיה למחנה סנחריב גוג ומגוג.

אש וגופרית אמתיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו.

הר אחד התפרץ אחד.

אתה יכול לחפש לי בינתיים באינטרנט.

הכנסנו שם את הפיצוצים של ההרים האלה. אתה יודע להסביר לו מה זה? תראה לו.

הר אחד תקע את אירופה כולה.

בסך הכל שמונה קילומטר אבק וגופרית.

שום מטוס לא יכול לעלות שבועיים.

זה הר אחד.

אם הקדוש ברוך הוא יפעיל שניים,

יא חביבי.

ואם הוא יפעיל יותר,

פה העשן של ההר עלה למעלה.

אבל אם הוא יתפשט לאוכלוסייה,

והם יצטרכו לנשום עופרת,

לא צריך טילים ביולוגיים.

הר אחד.

אירופה, אתם מבינים יבשת?

הר אחד.

לא שניים.

אז בואו נראה רגע איך זה עובד.

בבקשה.

אנחנו מדברים על מה המהומה הגדולה.

המהומה הגדולה היא על זה ש...

זה אחד.

אתם יודעים מה זה? כשהקדוש ברוך הוא מבטיח בגוג ומגוג שהוא ימטיר

אש וגופרית עליו

ועל אגפיו

ועל עמים רבים אשר איתו.

ימותו מיליונים מסביב לירושלים מאומות העולם.

בלי שאנחנו נעשה כלום.

רק עם האש בגו...

תפריד שימדיר עליו ועל אגפיו ועל עמים רבים אשר איתו.

אבל צריך לתת לקדוש ברוך הוא את האפשרות לעשות את זה.

אז אנחנו צריכים לעשות תשובה.

אז בואו נעשה חזרות.

אנחנו עכשיו נמחא כפיים,

רגע, חזק, חזק, חזק, עד שהידיים אדומות, לפי הקצב, אבל

מתכוונים לפוצץ את הראש של אחמדינג'אד.

חזק, חזק, חזק, חזק, חזק, חזק.

דיסק מס' 791 המשימה הגדולה, הקשה והקלה סוף חלק א',

המשך בדיסק מס' 792