"פריז מול מפוחית" - ולא שווה לנו!
- - - לא מוגה! - - -
אומר הרב גלינסקי, אה,
הוא למד פעם מוסר מגוי.
הוא למד מוסר מגוי.
סיפור.
אני נזכר, הוא אומר, ממש ערב מלחמת העולם השנייה,
גרמניה הכריזה מלחמה
ולא היו אשליות.
הטנקים הגרמנים עמדו לרמוס את חיל הפרשים הפולני ולא היה דבר שיעמוד בפני חיל האוויר הגרמני.
איש לא שיער באותה עת שהגרמנים יקימו מחנות מוות ליהודים.
יחסם היה ידוע עליהם.
היהודים נרדפו בגרמניה עד חורמה,
נאסר עליהם לרכוש בתים וקרקעות.
ראש הישיבה,
הגאון רבי אברהם יפן,
זכר צדיק וברכה,
נזכר שהבניין של הישיבה נובהרדוק בביאלסטוק
לא הועבר עדיין בטאבו.
העברה עלתה כסף רב.
הישיבה לא הייתה משופעת בו,
אבל עתה יש למהר מאוד כל עוד אפשר.
אבל דא עקא,
האנטישמיות חגגה בפולניה.
האשימו את היהודים ביוקר המאמיר ובמלחמה המתרגשת
ובמה לא.
תמיד היו יהודים
השעיר לעזאזל.
ניגש אליי ראש הישיבה ואמר,
אתה נמוך קומה,
נראה כנער צעיר,
בך לא יפגעו לרעה.
קח את המסמכים והכסף,
סע לוורשה ותבצע את העברה בטאבו.
מובן
שהוא לא נתן לי כסף לנסיעה.
השאיר זאת למידת הביטחון שלי.
הגעתי לבית הנתיבות.
הוא שרץ חיילים שנסעו לחזית.
ביררתי כמה עולה נסיעה לוורשה במחלקה השלישית העממית.
קוששתי את הכסף אצל יהודים מעטים נפחדים.
באתי לקופה ואמרתי, כרטיס לוורשה.
הקופאית אמרה,
אינך יודע שמחלקה שנייה ושלישית תפוסות על ידי חיילים
הנוסעים להגן על ארצנו?
הרב גלינסקי אומר, ראינו כמה זה עזר.
יש מקום רק במחלקה הראשונה,
וזה עולה פי ארבעה.
הזמן דחק,
הרכבת עמדה לנסוע.
אמרתי, טוב,
תני לי כרטיס לתחנה אחת.
כשתעצור אני ארד ואקושש כסף עוד פעם.
מתקדם העיקר.
לראשונה בחיי פסעתי למחלקה הראשונה.
היו בה שטיחים מקיר לקיר,
מושבים מרופדי קטיפה
ואביזר מותרות חדשני,
אוזניות,
ובהן כפתור
לקליטת תחנות רדיו.
התיישבתי.
פתחתי ספר.
מולי ישב גוי,
האוזניות לראשו,
ועיניו מצועפות.
ודאי הוא שומע חדשות בשעת חירום זו.
לקרון הסמוך,
לא מחלקה ראשונה,
נכנס אומן עממי,
מנגן במפוחית פה
ומלווה בנקישות פח
כדי להעלות את המורל בקרב הקהל המפוחד.
הקרון
של מחלקה ראשונה התרוקן.
כולם נערו לשמוע אותו.
חוץ ממני,
מה לי ולא?
וגם הגוי שמולי,
שהיה שקוע בשמיעה.
נכנס המבקר
ושאל מה אתם עושים פה?
כולם בקרון הסמוך.
הגוי מולי הוריד את האוזניות ושאל בנימוס מה אמרת?
עכשיו אולי יש לו הודעה בפיו.
בקרון הסמוך יש נגינה של מפוחית פה, חזר על דבריו.
שערבב עלה שפתיו בבוז ואמר,
אני שומע פה את נגינת התזמורת של פריז,
ואתה מציע לי נגינת מפוחית.
שם את האוזניות והמשיך לשמוע.
הוא בפריז.
כעבור שעה קלה נעצרה הרכבת.
המלחמה החלה.
המסילה חובלה.
הרכבת שבה על עקבותיה.
אפילו תחנה אחת לא נסעה.
וחיי החיילים שמגינים על הארץ ניצלו.
ירדתי בתחנת המוצא.
חזרתי לישיבה.
ראש הישיבה תמה. מה,
כבר חזרת?
סיפרתי לו שדרכי נחסמה.
לא הצלחתי להגיע לוורשה.
אבל המסע לא היה לחינם.
שמעתי ברכבת שיחת מוסר.
ממי הוא שואל?
מגוי אחד.
הוא סבר שנתבלעה עליי דעתי.
גוי ייתן שיחת מוסר ברכבת.
סיפרתי לו על הגוי עטוי האוזניות.
אני שומע את התזמורת מפריז
מבצעת בשלמות יצירה מפעימה.
אם אתה רוצה שאני אעבור לקרון השני לשמוע זיוף של מנגינה של מפוחית מייבבת,
יש להשוות,
ולא שווה לנו.
מה העולם הזה מול העולם הבא?
פריז מול מפוחית.
גוי!
סרנו ממצוותיך ומשפטיך הטובים, איי איי איי. ולא שווה לנו.
איך אפשר להחליף עולם כזה בעולם הבא?
תודה רבה.