משל החמור
- - - לא מוגה! - - -
יש משל נפלא שמסביר
כמה אנחנו לא צריכים להתחשב בגוף.
אדם, יש לו חמור.
חמור.
למה מיועד חמור?
למשא.
מישהו מרחם על החמור? הוא אומר, לא הגזמתי, כבר העמדתי עליו יותר מדי.
חמור, מה תשים עליו?
וישתלשל מהצד ומעוד צד ויהיה עמוס עד למעלה?
חמור הולך.
אף אחד לא חומל עליו. והחמור הזה מפרנס
את בעל הבית.
מההובלות שהוא עושה איתו והכול, הוא מרוויח כסף. מהכסף הזה? הוא לא חומל על החמור.
הוא יודע שהחמור נועד, זה המשאית שלו.
החמור הזה לוקח לו את כל הציוד, עושה את הכול, את כל העבודות, הכול.
הוא לא מרחם,
לא דואג לו לשינה,
לא לשום דבר.
כל זמן שהוא צריך אותו, הוא מחמיס עליו.
גם לא פורק ממנו כשהוא עומד באיזשהו מקום. משאיר עליו את הכול.
והוא הולך ויושב,
שותה, אוכל, לומד, והחמור, עם הסחורה עליו.
אין בעיה.
אף אחד לא ראינו שמרחם על החמור וזה וזה.
אומר, הגוף שלך זה חמור, זה חוץ ממך, תשכח מזה. זה לא אתה, אתה זה הנשמה.
אתה בעל הבית.
והביאו לך חמור.
והחמור זה הגוף. הוא צריך לשאת את כל המסעות,
את כל הבעיות, את כל ה... הוא צריך לשאת. אל תרחם עליו.
הוא צריך לספק לך את ההישגים שלך בתור בעל הבית.
בתור בעל הבית, הנשמה, מה אתה צריך? איזה הישגים?
ההישגים שלך צריכים להיות שאתה לומד תורה, מקיים מצוות, יראה את השם, עושה רצונו.
זו המטרה של הגוף,
לכן אל תרחם הלאה.
ישן הרבה, לא ישן הרבה, אכל הרבה, לא אכל הרבה.
כל זמן שהוא סוחב, תעמיס!
אבל אנשים עושים את החמור החשוב,
והנשמה משרתת אותו.
ממלאת אצרכיו בעוגות, בסברינה,
בשוקולדים,
בנס קפה,
עם קצף,
אז הם מפנקים אותו, אין חמור שמקבל פינוקים כאלה.
אז זאת אומרת, לך לישון, אתה עייף, חמורי, חמורי, לך, כנס למיטה,
איך דואג לו, וזה קם, אומר עוד חמש דקות, חמורי תישן, עוד חמש דקות, התפילה תחכה, לא נורא.
והחמור יושן, והוא דואג לו כל היום, וזה וזה וזה.
והבן אדם מסכן, אין לו שכל, משרת של החמור.
עושים חטאים, עבירות, תמידים כסדרן.
מוסיפים קיל קטן.
ואדם לא ניחם, לא מתחרט.
הדבר הראשון הראשון בתשובה
זה החרטה.
בלי חרטה אין תשובה.
איך הוא יחזור בתשובה אם הוא לא מתחרט?
אז אין לו שום בעיה לעשות עוד פעם.
אין לו שום בעיה לעשות עוד פעם, הוא לא מתחרט.
נראה לנו שאנחנו מבינים מה אנחנו מדברים עכשיו, אבל אנחנו לא מבינים.
אף אחד מאיתנו לא מדבר עם הנפש שלו,
אף אחד לא בוכה,
אף אחד לא מספיד את מעשיו,
אף אחד לא בתעניות על מעשיו.
אף אחד.
צריך להרגיש שהאנוכי זה הנפש ולא הגוף.
אף אחד לא מרגיש את זה,
שהנפש זה אתה ולא הגוף.
אדם מדבר, כואב לי,
לא מרגיש טוב, יש לי סחרחורת, מי זה אני?
זה היד, הראש, הרגליים עייפות,
מי זה אני? הוא מדבר כל הזמן על הגוף, על החמור.
הוא מדבר על החמור.
הוא בכלל לא יודע מה זה נפש.
אז אם ככה, איך אדם מתפעל מיום הדין?
איך הוא התפעל מיום הדין? מי בא ביראת שמיים ליום הדין? מי?
כמה ברכות אדם אומר ביום 100 לפחות?
צריך להגיד 100, כן? מה שהם שואל מיימך, כי אם ליראה, איך יראים?
אל תקרא מה אלא 100, 100 ברכות, 100 ברכות.
נו, ואיך אתה אומר אדם? ברוך אתה ה' אלוקים לך בעולם, שהכל נראה בורא פרי עין. ברור. איפה אדון הקול היה?
מה זה, אתה קורא לו כאילו החבר שלך ברכות את ה' אלוקינו? כן, הוא כאילו החבר שלך.
איפה הכוונה שצריך להתכוון, כמו שכתוב בשולחן הרוסי? מנהל.
עכשיו אתה תבוא עם קרונות מלאים, מלאים,
מלאים ברכות, אבל כל הברכות שבורות,
בלי תשומת לב, בזלזול,
בבלבול.
מיליונים ברכות אתה תבוא,
אף אחד כמעט לא שומע כלום.
אתם יודעים איזה ביזיונות היה יכול להיות לך שם אוצרות בלומים?
ואדם זורק את הכול.
למה?
כי הוא קל, קל.
הוא לא לוקח רציני, התורה זה לא דבר רציני בשבילנו.
הוא דואג לחמור.
שם הוא מדקדק, שהאוכל יהיה מסודר, שיהיה חם, שיהיה טעין,
שיהיה כל מה שצריך ליד כל התפאורה.
הוא לא מבטר.
אבל בלימוד, פה, שם, טלפון באמצע, ככה זה, קם, הולך, אה, רגע, יש לי משהו לעשות, שכחתי, נזכרתי, ולא, לא, לא, לא, לא, לא, לא.
ומי שרגיל לחטאים, אתם יודעים, כבר אמרו חכמים.
עבר בשנה,
הותרה לו.
מי שעבר עבירה פעמיים, פעמיים.
זה הכול.
זה כבר מותר לו.
הוא מרגיש שזה מותר.
אין לו כבר ייסורי מצפון.
אין לו כלום.
הוא כבר עובר חופשי.
אדם שרגיל בלשון הרע, חופשי ומדבר.
הוא אפילו יאסוף פסוקים והכול ומאמרי חזל,
לשכנע את עצמו שהוא עושה בסדר.
הוא יוציא דיבה, כי הוא מגיע לו, אני יודע, זה כבר דומים, דומים, דומים.
כל דבר אדם ימצא לעצמו תירוץ, אין בעיה. התורה נדרשת במם ט' פנים טהור,
מם ט' פנים טמא.
אם אדם היה דואג לנפש היקרה,
לא היה נכנס לחטא, אבל אם הוא לא דואג לה, הוא אכזרי.
אחד
שנותן לילד להסתובב ליד כביש סואל,
זה אדם אכזרי.
אדם שהולך לקניות, ומה שחשוב לו זה הקניות, ולא התינוק שהוא השאיר בפנים,
וסגר את האוטו, והילד נחנק מהחום והרג אותו,
זה פושע ואכזרי.
זאת אומרת, אין לו בכלל אפילו לחשוב על הנפש היקרה של הבן שלו שיושב אצלו באוטו.
מה שהוא חושב עכשיו זה לקנות לימונים,
תפוחים ובטטות,
והילד יצלה בחום.
רואים בחוש מה אדם מחשיב בחייו.
איך אתה יכול לשכוח את הילד?
אז אם אדם יכול לשכוח את הילד, את עצמו הוא לא ישכח?
הרי הוא חושב שהחמור זה הוא.
אז בוודאי שהוא לא יודע מה זה הנפש,
והוא לא דואג לה.
הרי כשאדם נמצא באונייה הכי גדולה, ומתחיל סערה בים, היא כמו קליפת השום. כל האונייה הזאת, טקה, טקה, טקה, טקה, איזה פחד יש. נזרק מסיפול לסיפול, ממקום למקום.
פתאום הוא רואה מה זה, מה זה סערה.
כמה הוא תלוש כשהוא עולה לאונייה.
מה זה הוא רואה מפלסים, 11 קומות.
מה זה מדינה, מדינה.
ברגע שהקדוש ברוך הוא מרים כמה גלים,
כמו קליפת, כמו בוטן,
בוטן, קליפת בוטן על הים.
פתאום אתה מרגיש נחת זרועו של הקדוש ברוך הוא.
אז מי מוכן יום כיפור כבר עם תשובה?
אבל תזכרו, חרטה על העבר,
ולא הסברנו מה זה מספיק.
קבלה לעתיד לא לעבור בווידוי.
אבל אם לא יהיה לנו המחסום היחיד שיכול לקשור את החיה הרעה,
שיש לה את כל הכוחות של החיות הרעות,
שזה יראת שמיים,
אתה לא בן אדם, אתה לא חיה,
יאבדו אותה כמה חיות, את הג'ונגל שלהם.
רק יראת שמיים תציל אותנו מחטאים.
רק.
אם אין יראת שמיים לא יעזור לכלום. תעבדו על יראת שמיים. אין יראת שמיים
היא חוכמה, החוכמה, החוכמה, החוכמה, החוכמה זה יראת שמיים.
זה כל האדם.
אם אתה מכיר את הבורא, וירא ממנו.
אם אתה לא מכיר את הבורא,
לא ירא ממנו, לא יעזור שום דבר. אתה יכול לקנות הרבה מצוות, הרבה דברים, הרבה פוזות, שום דבר לא תקבל בסוף, תקבל רק מכות.
רק מכות.
כי אין לך יראה.
אם אין לך יראה, אתה בהמה,
בהמה שעושה מצוות לא מגיעה לכלום.
יהי רצון שנזכה כולנו ליראת שמיים אמיתית,
אבל זה רק בלימוד המוסר כל יום, כל יום,
לפחות שעה.
ואם תקבלו על עצמכם את זה,
אתם כבר תהיו מסודרים ביום כיפור. כי גם אם עוד לא התחלתם,
אבל קיבלתם על עצמכם מה שאני אמרתי,
שכל יום תלמדו שעה מוסר, הצלתם את חייכם באמת,
לא רק בדין הזה.
כי רק ככה תוכלו לצאת מדרגת בעל חיים לדרגת אדם.
את האלוקים ירא, כי זה כל האדם.
כתיבה וחתיבה טובה.