הכל דמיון
כתוב: 'בגיהינום יש מלאך שמקבל את כל מי שמגיע לשם, איך קוראים למלאך? דומה,
על שם התפקיד שלו, הוא מטפל בכל המדומיינים, כל מי שהיה מדומיין בעולם
אמר: 'אני צודק! מה פתאום? מה אתה זה? אני יודע! ופפפפ...'
הוא מגיע שמה הוא נותן לו כמה לטמות על הפתיחה,
אומר לו: 'אני דומה, אני הבאתי לך את הדמיונות יא מדומיין, מה אתה? איפה המציאות ואיפה אתה, אתה לא מבין שאתה שבוי שלי מאז שאנחנו מכירים?!'
מי אתה בכלל?! מי אתה? ממגדל לא רואים אותך, מהירח אתה לא נמצא עם הכדור שלך בקושי, אז איך אתה עומד שפל כזה מול בורא עולם
ולפעמים אומר לו: 'לא!' ?!
איך לפעמים אתה מסרב, מתעלם, מעגל פינות וכו', איך? תוכל להמלט ממנו? לא תוכל.
'אז כשהאדם מתבונן במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאוה גדולה לידע את ה' הגדול!'
אז מזה לומדים: גם אהבה וגם יראה!
'חכם' אתם יודעים מה זה ההגדרה של חכם? חכם זה אדם שלא רץ במרוצת ההרגל כסוס שוטף במלחמה, חכם עוצר ומתבונן
רוב האנשים הם המוניים, מה שהרוב עושים הם גם עושים,
הם לא עומדים ותוהים: 'מה קרה שכולם רצים פתאום?'
אז מה החכמה של החכם? שהוא מתבונן בכל דבר, לא רץ, קודם כל הוא לא רץ, אם הוא רואה רצים הוא עוצר! 'למה רצים? מה פתאום שאני ארוץ? בגלל שהוא רץ אני ארוץ?!'
אדם נכנס למועדון פששש אורות ועשן וזה וחושב מי יודע מה הוא ימצא פה, בסוף הוא יוצא מתנדנד קצת ככה ככה ככה כמו אהבל מישהו נותן לו איזה לטמה משכיב אותו בסוף גוררים אותו הביתה וזה מה שנשאר מכל האורות והעשנים והכל, יש כאלה שגומרים בדקירה, יש כאלה ביריה, יש כל מיני סיומים,
אבל זה הכל דמיון, הכל זה דמיון, דמיון דמיון דמיון.
שואל: בגיל 17 עברתי תאונה קטלנית מאד מאד קשה, הייתי מאושפז שבעה חדשים בבית לוינשטיין, חודש רמב"ם, חמש שנים בשיקום הייתי, ועדיין אני סובל מבעיות עם הזכרון.
הרב: אתה תלמד ארבע שעות כל יום, ותשנן עד שתדע בעל פה, ותזכה ללמוד ולזכור, ותזכה לעשות את רצון אבינו שבשמים - אמן.