קלטת 38 - תתקע"ד דורות

- - - לא מוגה! - - - 

מעשה באדם אחד שקיבל קלטת בצומת וחזר ממנה בתשובה ומסרה לחברו שהחזיר בה את אשתו שמסרה לשכנה שחזרה גם היא בתשובה ונתנה לבעלה שחזר עימו גם בנה שמסר לידידו שהחזיר את מורתו שהודיע למנהלת שהיא חוזרת למסגרת

והמנהלת הודיעה לידיעות אחרונות והרב עמר יצחק הגיע לכותרות הסיפור כמובן כאן נמשך אבל הג'ינגל עכשיו נגמר לכן יהודי עקר יצטרף גם עתה עוד עכשיו למבצע הגדול ביותר בעולם 3 מיליון קלטות טייפ כיהודי בעד יהודי יהודי ישותף גם עתה לקירוב הלבבות 3 מיליון קלטות בעשרה תשלומים של הרב עמר יצחק שליטה 1,000 קלטות ב-1,000 שח במקום 3,000 שח פרטים נוספים בארגון שופר טלפון רב-קווי

קרוי עט ולשמור 0.3 עשור חיוב 6, 5 פעמים 7 בסוף תשע

שופר זה שופר זה שופר כי הם שופר

ערב טוב בעזרת השם נעשה ונצליח והשם עלינו ברחמו וירוויח

עתה נדבר יהוא זוטה בפרק י' אומר

הלמדת שלא יהא אדם יורד לידי תרעומות על הקדוש ברוך הוא

בזמן שהוא רואה בני אדם

אחד צדיק וטוב לו

ואחד צדיק ורע לו

ואחד רשע וטוב לו

ואחד רשע ורע לו

ואם הוא יורד לידי תרעומות על הקדוש ברוך הוא,

הרי זה מתחייב בנפשו.

מה אומר תנא דב אליהו? אליהו זכור לטוב אומר כך

שלא יהא אדם יורד לידי תרעומות על הקדוש ברוך הוא.

יש כאלה מתרעמים חס ושלום על מעשי השם

באשר אינם מבינים כיצד מכלכל הוא את מעשם.

מתי זה קורה להם?

כשרואים שינוי בין בני אדם.

צדיק ורע לו,

צדיק וטוב לו, רשע וטוב לו, רשע ורע לו.

מה הולך כאן?

מה הסדר?

למה דווקא אני?

למה הוא לא?

למה ככה?

אומר, ואם יורד האדם לידי תרעומות על הקדוש ברוך הוא,

הרי זה מתחייב בנפשו.

פעם שאלו איזה צדיק אחד, במה הארך את הימים?

אמר, בזה שלא הייתי שואל שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אמרו לו, וזה סוד אריכות ימים?

אמר להם, כן.

כשרואים בשמיים שאדם

יש לו הרבה קושיות,

הרבה שאלות,

רוצה הרבה להבין ולדעת,

כיוון שהעולם הזה הוא עולם השקר,

והעולם העליון הוא עולם האמת,

ובעולם זה אי אפשר לראות את כל האמת כולה,

לאדם שלא עמל רק שואל.

אז מה עושים?

מעלים אותו למעלה, לראות את האמת,

אבל לא מחזירים אותו יותר למטה.

אז מי שרוצה להעריך ימים, כמה שפחות שאלות.

אם הוא לומד, זה טוב,

אז ודאי שהוא יכיר את דרכי ה',

כמו שאנחנו נלמד היום, בעזרת ה'.

ממשיך לאחר מכן, נתן נדב אליהו ואומר, ושנו חכמים.

תת-תקעת דורות,

974 דורות,

קודם שנברא העולם ישב הקדוש ברוך הוא ודרש וחקר וצירף ובחן את כל דברי התורה,

רמח פעמים כנגד רמח איברים שבאדם.

248 פעם הקדוש ברוך הוא דרש וחקר וצירף ובחן את כל דברי התורה כנגד

248 איברים שבאדם.

ואחר כך הוציא הקדוש ברוך הוא את כל דברי התורה,

אומר נתן נדב אליהו, וקבע אותה בתורתו.

רק אחרי כל זה הוא קבע את זה בתורה, אחרי בדיקה של 248 פעם.

ואין דבר אחד ממנה זז ממקומו,

שנאמר,

אמרות ה' אמרות טהורות כסף צרוף בעליל מזוקק שבעתיים.

וכל דבר ודבר שקבע בתורה,

אם זז קמעה ממקומו,

קלקל את העולם כולו.

הגאון הרב קסלר שביתא שואל,

האם שני המאמרים האלה שבתנא דבי אליהו

הם

שונים אחד מן השני, אינם קשורים זה בזה, או שמא הם מחוברים?

הוא אומר

שאם נתבונן יש קשר הדוק ביניהם,

ומזה יוצא דברים נפלאים.

לכאורה הקטע הראשון ששמענו מדבר על תרעומות שמתרעמים בני אדם על הקדוש ברוך הוא.

ואילו הקטע השני מדבר על משך הזמן שהקדוש ברוך הוא חקר וכולי את התורה הקדושה,

עד שקבע אותה בתורתו.

אבל הוא אומר שיש קשר.

קודם כל אנחנו צריכים לברר מה פשר החקירה והדרישה של הקדוש ברוך הוא את כל דברי התורה במשך תת-תקעת דורות קודם שנברא העולם.

בכלל, למה צריך להגיד שתת-תקעת דורות

לפני שנברא העולם, 974 לפני כן?

ביניין החכמים ש-974 דורות לפני בריאת העולם הקדוש ברוך הוא

התעסק בתורה כמו שלמדנו?

אלא כתוב בפסוק, דבר ציווה לאלף דור.

הקדוש ברוך הוא ציווה את דיבורו לאלף דור.

מה פירוש לאלף דור? לדור האלף.

מבריאת העולם,

מהאדם הראשון ועד נוח,

עשרה דורות שהיו בהם מכעיסים לפני הקדוש ברוך הוא.

אז כמה יש לי מהאדם ועד נוח?

עשרה דורות.

מנוח ועד אברהם כמה?

עוד עשרה דורות. כמה יש לי?

עשרים דור.

אברהם,

יצחק,

יעקב,

לוי,

עמרם, משה,

זה שישה דורות.

משה קיבל את התורה מסיני.

אז מבריאת העולם עד נתינת התורה כמה דורות?

26. תוריד מאלף,

תת-תקעת דורות, 974 לפני הבריאה.

דבר ציווה לאלף דור.

אם כן,

נראה

שמה שכתוב כאן,

רמח פעמים כנגד רמח איברים שבאדם,

הקדוש ברוך הוא בדק את התורה,

נראה לבאר שלגבי גוף האדם מובן שהבורא יצר כל איבר ביחס שווה לגוף,

מתוך התחשבות בצורך שכל איבר יתאים לכל אחד משאר האיברים.

אתם רואים?

באצבע הזאת שלי יש שלושה איברים, הקטע הזה, הפרק הזה, הפרק הזה והפרק הזה.

כל אחד צריך להיות מתייחס לחברו בגודלו,

נכון?

אם החלק הזה יהיה נפוח מדי והשני צר מדי,

זה לא דרך.

ככה לא נראה אדם, ככה לא מתייחס איבר לאיבר.

לפי הגודל, לפי המשקל, לפי העניין.

אם כן, כל האיברים צריכים להיות מתאימים אחד לשני.

לדוגמה,

הלב והכאבה של האדם

לא יעלה על הדעת שלב של ילד קטן,

למשל, יוכל לספק

את צורכי גופו של אדם מבוגר,

נכון?

צריך שהלב יהיה בגודל וביחס מתאים לגוף.

אותו דבר המעיים,

אותו דבר כל איבר ואיבר.

וכן הדין בשאר האיברים.

כולם חייבים להיות מותאמים בגודלם ובתכונת פעולתם לפי צורך של הגוף כולו בכלל,

בשל כל איבר ואיבר בפרט.

עכשיו יובן למה צריך לחקור רמח פעמים,

האם הוא מתאים לכל אחד מרמח איברי האדם.

לדוגמה,

כשהולכים לברוא דבר,

אז האיבר הזה צריך להיות מתאים לאיבר הזה,

אז סמוך לו.

ולרחוק ממנו,

וכן הלאה.

הרגל צריכה להיות מתאימה לכל האיברים.

אז צריך לבדוק כל איבר והתייחסותו לשאר איבריו.

ואחר כך האיבר השני כנגד כל שאר האיברים.

והאיבר השלישי כנגד כל האיברים. בשביל לראות שכל איבר יתאים לכל האיברים כולם.

אז כמה בדיקות צריך לעשות?

רמח פעמים, נכון?

על כל איבר ואיבר.

עכשיו ידוע לנו שהאדם נברא עם רמח איברים, 248 איברים.

למה?

משום שבתורה יש רמח מצוות עשה,

וכל איבר נברא כנגד אחת מהן.

התורה קדמה לבריאת האדם, נכון?

ובה כבר היו כמה 248 מצוות עשה.

לכן נברא האדם ב-248 איברים, שכל מצווה היא כנגד איבר שבגופו.

יש שסה מצוות לא תעשה, וכנגדם נבראו שסה גידים בגוף האדם.

אז יש תרי״ג מצוות מול תרי״ג איברים וגידים בגוף האדם.

כשאדם חוטא נפגע מהאיבר לפי המצווה שהייתה תלויה בו,

וזו האפשרות שאדם יוכל לברר מה סוג הדבר שהוא צריך לתקן.

אדם שנפגע בעין,

אז ודאי שהחטאים שלו נובעים מן העין.

אז צריך לבדוק באיזה סוג עבירה הוא עבר בעיניים.

יש מצווה, לא תתורו, אחרי רביכם, אחרי עיניכם,

ודאי שיבדוק את עצמו בדבר הזה.

אדם שנפגן באוזנו,

יבדוק אם הוא לא שומע לשון הרע,

אם הוא לא שומע שירי עגבים, אם הוא לא שומע כל מיני דברים אסורים,

ואז יראה מה הבעיה.

זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא נתן לנו כמו מסך,

הגוף זה מסך,

ועל ידי זה אתה יכול לדעת בדיוק איפה הליקוי. ראיתם היום מכוניות חדישות?

יש מסך של המכונית בצטרואן,

ואם יש לך בעיה של דלק,

בעיה של דלת פתוחה,

בעיה כזאת, בעיה אחרת, רואים מיד על המקום.

גוף האדם,

גם כן אותו דבר, מבשרי,

אחזה אלוקה.

אני יכול מהבשר שלי עצמו לדעת מה הקדוש ברוך הוא רוצה לאותת לי איפה הליקוי והפגם.

רק צריך להכיר את כל המצוות כנגד האיברים, מה תלוי במה,

ואז אפשר לתקן באותו דבר.

עכשיו, כמו

שהאיברים האלה שנבראו כנגד התורה,

והגידים כנגד המצוות לא תעשה. אי לכך, כשם ששלמות הגוף היא בזה שיש בו רמח איברים,

כך שלמות התורה היא דווקא עם כל רמח האיברים לרווח המצוות, כן?

וכשם שלצורך שלמות ואיזון הגוף

יש צורך לחקור כל עבר 248 פעמים,

כמו שביארנו,

כך הוצרך הקדוש ברוך הוא לחקור כל מצווה בפני עצמה,

כיצד היא מתאימה ומשלימה את כל אחת מרמח מצוות עשה.

ולכן צירף הקדוש ברוך הוא את כל דברי התורה 248 פעם.

הוא צריך לראות, הקדוש ברוך הוא כביכול,

שכל מצווה תהיה מתאימה לכל ה-248 מצוות, זאת אומרת שלא תהיה סתירה ביניהן, שלא תהיה אחת מפריעה לשנייה, שיהיו כולן משלימות אחת לשנייה.

מערכת שלמה מתוכננת

ומרוכזת

כפי רצון השם, שלא תהיה שום הפרעה בין מצווה למצווה, כמו בעברים.

אז לכן צריך לבדוק כל מצווה בהתייחס לשאר המצוות.

עכשיו, מובן למה הקדוש ברוך הוא היה צריך לחקור ולדרוש ולצרף ולבחון 248 פעם את התורה במשך תת-תקעת דורות,

974 דור,

את כל זה ללמוד,

לבחון היטב היטב,

עד שזה יצא לפועל, ואז רק הוא קבע את זה בתוך התורה שלו.

עכשיו, רגע,

מה אנחנו מבינים של מעשה הוא בדק רק את המצוות?

לא.

הרי כתוב,

חכמים זיכרונם לכם אומרים, בזוהר הקדוש, הסתכל הקדוש ברוך הוא באורייתא וברא עלמא.

הקדוש ברוך הוא הסתכל בתורה וברא את העולם.

אתם יודעים שהתורה היא התוכנית שעל פיה ברא הקדוש ברוך הוא את העולם.

המלון הזה שאנחנו נמצאים בו כרגע

היה תוכנית טרם היבנותו,

וראו בתוכנית כיצד לבנותו.

מקדימים את התוכנית לעשייה.

הקדוש ברוך הוא הסתכל בתוכנית, זו התורה,

ולפי התורה ברא את העולם.

פירושו של דבר,

כל מה שיש בעולם חייב להימצא בתורה.

למה?

כי התורה זו התוכנית, ואין בעולם אלא מה שיש בתוכנית.

אז מה שהולך אדם ואומר, מצא דבר חדש בעולם, לא מצאת, מצוי היה,

רק לא נתקלת בו עד עתה.

זה כמו האחד

שנכנס לאיזה בית מלון,

ותמיד היה, אני יודע, נותנים לו קומה ראשונה, שנייה,

פה, שם. פתאום הוא גילה שיש עוד איזה צד אחר, אגב, שהוא לא מכיר, הוא קופץ כמוצא שלל, ופששש, מצאתי עוד חדרים.

מה זה מצאת?

מאז היווסדו של המלון זה קיים.

רק אתה לא הגעת לפה, זה הכול.

מה שהמדענים ממציאים זה לא ממציאים,

זה מוצאים.

הם מצאו מה שהיה קיים,

רק לא ראו את זה עד עכשיו.

אבל הלשון שמשתמשים, ממציאים, כאילו לא היה,

והם עכשיו יצרו את הדבר, המציאו אותו. הוא לא היה מצוי,

והמציאו אותו.

זה שקר בלשון ושקר במציאות.

הם רק מצאו עד עתה, מה שהיה מצוי קודם, ולא נתקלו בו.

ברור?

החשמל היה בעולם

עד שגילו אותו.

זה כמו מציאה.

הלכת בדרך, מצאתי,

מצאתי את הבעל.

מצאתי את הבעל.

מה זה מצאת?

אתה המצאת אותה? לא, היא הייתה פה כל הזמן. הרבה עברו פה, לא זמו לב, רק אתה שמת לב, זה הכול.

אבל הם מייחסים את ההמצאות כאילו הם המציאו, אתה מבין? במושג הזה.

כל מה שיש בעולם נמצא בתורה. מחר תשמעו

בהרצאה של הרב פנחסי מדע שבתלמוד

כל מה שהיום המדע מייחס לו,

כבר חכמי התלמוד לפני 2,500 שנה אמרו את זה.

ואז התברר לכם שהתורה באמת, כמו שאנחנו לומדים כרגע,

היא-היא

התוכנית לבריאה, ואין בה בריאה אלא מה שיש בתוכנית.

ובכן,

העולם נברא על פי מה שכתוב בתורה.

וצריך לדעת עוד דבר אחד,

שבתורה גם רמוז כל העניינים וכל ההנהגות וכל הפעולות של הקדוש ברוך הוא, עם כל הברואים בכל הדורות,

הכול רמוז בתוך התורה כולה.

לא רק המצוות,

גם מעשי אדם באדם, כל מה שהם עושים,

הכול רמוז בתוך התורה הקדושה.

כן?

דיברנו על זה בקלטות נבואות שהתגשמו בארבעים שנה אקוט בדור,

בעוד כמה וכמה, שכל הדברים למעשה רמוזים כבר מהרבה זמן.

אני רוצה להראות לכם עוד קטע אחת

בעניין זה.

הרבה מסתפקים בעניין השלום הזה שנעשה כרגע עם המחבלים,

וכבר רואים שרבי יונתן בן עוזיאל צדק,

ואנחנו נראה כאן את ישעיה הנביא,

בפרק כ״ח כותב

לכן שימעו דבר השם אנשי לצון מושלי העם הזה אשר בירושלים,

כי אמרתם כרתנו ברית את מוות,

ועם שאול עשינו חוזה,

שוט שוטף כי יעבור לא יבואנו,

כי שמנו חזב מחסינו ובשקר נסתרנו.

לכן כה אמר השם אלוקים,

הנני ייסד בציון אבן,

אבן בוחן, פינת תקרת מוסד, מוסד, המאמין לא יחיש.

ושמתי משפט לקו,

וצדקה למשקלת, ויעה ורד מחסה חזב,

וסתר מים ישטופו.

וכופר בריתכם את מוות,

וחזותכם את שאול לא תקום,

שוט שוטף כי יעבור,

והייתם לו למרמס.

הפסוקים קצת קשים להבנה, נכון?

רבי יונתן בן עוזיאן

מסביר

את הדברים, ותגידו לי, אם זה לא החדשות שעוד לא שמעתם,

מעינכם שומעים עתה.

וכן קבלו פתגמא דהשם גברין רשעין שלטוני עמה הדין, דין ירושלם.

ובכן,

קבלו דבר השם אנשים רשעים שליטי העם הזה שבירושלים.

הרי המרתון גזרנה כי ים עם כתולה ועם מחבלה עבדנה שלמה.

הרי אתם אומרים,

גזרנו ברית עם הרוצחים ועם המחבלים עשינו שלום,

מחצה נהר אטטע לכאן כנחל מגבר.

מכות רבות יבואו עליכם כמו נחל המתגבר,

דעתו נמרין לא תתעע לנה, כי אתם אומרים לא יבואו עלינו.

דהיינו, מה שחוששים מהמחבלים צרות ובעיות,

הרי שבינא בכדיר רחצוננא.

הרי אנחנו שמים בשקר את ביטחוננו בגין שקרינא תמרנא,

ואנחנו נסתרים בשקר.

זאת אומרת,

העושים שלום זה יודעים ששמים בחזב מחסיהם.

דהיינו, הם חוסים בשקר,

ואין לזה שום בסיס אמיתי בטוח.

ואכן אומר הנביא בסוף,

וכופר בריתכם את מוות וחזותכם את שאול לא תקום,

מסביר רבי יונתן בן עוזיאל,

ויבטל כי המכון דעים כתולה, יתבטל הברית הזאת

עם הרוצחים,

ושלמכון דאם חבלה, לא יתקיים.

השלום עם המחבלים לא יתקיים.

ארטטע לכאן כנחל מגבר וטהון להון לדאעש.

יבואו מכות רבות עליכם ותהיו להם למרמס.

זה בכח בישעיה,

מפסוק יד' והלאה.

תראו עוד מפרשים מסביב

ותבינו את המצב. אם כן,

הדברים אינם חדשים, הדברים ידועים מראש.

התורה היא התוכנית,

רק צריך להסתכל בתוכנית, ורואים מייד את הכול.

לענייננו,

כתוב

-לי כמיד דלא רמיזה בו רייתא,

אין לך דבר שלא רמוז בתורה.

פעם אחת הרמב״ן

חי אחרי הרמב״ם.

היה צדיק גדול, מקובל אלוקי, תלמיד חכם עצום,

תלמיד שלא יצא לתרבות רעה.

אז פעם אחת הוא נפגש עם ריבו הרמב״ן ואמר לו, אתה יודע למה אני יצאתי לתרבות רעה?

אמר לו, למה?

אמר לו, בגללך.

מה עשיתי?

אמר לו, פעם אחת דרשת שכל השמות של בני האדם

רמוזים בפרשת האזינו.

ואני מכיר את פרשת האזינו בעל פה,

ולא מצאתי שם את שמי אבנר.

אז אמרתי שזה הכול חרטא,

ועזבתי את הדת.

אמר לו, הרמב״ן,

ועד עתה אני אומר שכל השמות כתובים, וגם שמך.

אמרתי אף אהם אשביתה מאנוש זכרם.

אמרתי אף אהם אשביתה מאנוש זכרם.

כל עוד שלישית

תקבלו את השם אבנר.

אף אהם אף אהם מהאות השלישית.

אלה.

אמרתי אף אהם.

אשביתה

מאנוש

זכרם אבנר.

הלך וקיים בעצמו ארבע מיתות בית דין בתשובה ומת.

התלמיד.

ליקא מינדא דלא רמיזה בו ראיתא.

רק צריך עין בוחנת. צריך להיות צדיק. צריך להיות אחד שדש בתורה כל היום ועוסק בתדיר.

האדם הזה רואה את הכול.

כל מה שחכמים רואים, רואים מכוח התורה הקדושה.

רק אנחנו, קלי הדעת,

השטחיים הרדודים,

לא מעמיקים,

חושבים שאנחנו פיקחים.

הנה, תראה את המציאות, איך אתה אומר כך וכך.

מה שאתה רואה זה לא מציאות, זה דמיון.

מציאות זה תורה.

למה?

כי היא הייתה מצויה טרם הימצאות המציאות שאתה נמצא בה.

היא ממציאה את המציאות, התורה.

התורה היא נצחית.

היא הממציאה של המציאות,

שהרי היא התוכנית לבריאה,

והכול נמצא מכוחה והכול מצוי בה.

אם כן, היא המציאות ולא מה שאתה רואה.

מה שאתה רואה זה עדיין לא מציאות.

אם תמצא שהתורה דיברה בזה, זה מציאות. אם לא, זה לא מציאות.

שואלים איך זה, הולכים לשאול שאלת רב בכל מיני עניינים,

ברפואה, בכך, בזה, בדירות, בשכירות, בכספים, בכל עניין.

מה הרב, מה הוא? דוקטור?

מה, הוא מבין בממון?

מה, הוא צריך ללמד תורה, רק מה הוא מבין?

אבל לא יודעים שהתורה הקדושה,

כן, יש בה את כל החוכמות שבעולם.

החזון איש, זכר צדיק וקדוש לברכה,

פעם אחת באו אליו ואמרו לו שצריך לעשות ניתוח מסוכן מאוד לאיזה יהודי,

והסיכוי שהוא יצא מהניתוח הזה, היה לו השם רח עם גידול במוח,

אמרו 10% סיכוי שהוא יחיה אחרי הניתוח,

ושאלו אותו מה לעשות.

אז החזון איש אמר,

כשהביאו לו דף,

והוא שרטט למנתח מאיפה לעשות את הניתוח,

ואמר, אם יעשו כך,

בעזרת השם היהודי הזה, יחיה.

הלכו לרופא המנתח ואמרו לו,

אם יכול לבצע את הניתוח כפי ששרטט את זה החזון איש, זכר צדיק וקדוש לברכה.

הוא טמא, הוא אמר, מי זה האדם הזה? אמרו לו, זה תלמיד חכם שלומד בבני ברק.

אמר להם,

תיאוריה זאת שהוא כותב ידועה בספרים של הרפואה העתיקה,

זאת אומרת, המוקדמת.

אבל היום אנחנו לא כל כך מורגלים בזה.

אבל מה?

אם אתם רוצים, בדרך זו אנחנו נעשה.

לא פתיחת הראש מלמעלה,

אלא כניסה דרך הלחי לנתח פנימה.

אכן נעשה ניתוח בסופו של דבר בדרך זו,

והוכתר בהצלחה גדולה, והיהודי חי.

זה היה חזון איש.

מאיפה הוא יודע את זה?

הוא למד רפואה פעם? לא, הוא למד מסכת חולין.

כל ניתוח האיברים של הבהמה לחלקיה,

מה שנקרא היום פתולוגיה,

ניתוח האיברים וידיעתם במקומם,

זה לומדים במסכת אחת בגמרא, שנקראת חולין.

גוף הבהמה דומה לגוף האדם.

מי שיודע שם, יכול לדעת באדם.

נו,

אבל בשביל שתיקרא פתולוג אתה צריך ללמוד שנים הרבה, ותעודות, ותואר אקדמי וכו',

ואף אחד לא מעלה על הדעת

שמוריס העיד, שהיה בצנעא, היה גם כן פתולוג.

למה הוא לא קיבל תואר אקדמי באוניברסיטה, אתה מבין?

ועד היום, כשלא מסתדרים עם מי?

עם הרופאים, והרופאים אומרים לנו כבר אין מה לעשות, לאן רצים? ברבנים.

אז חלק שואלים אותם שאלות ענייניות,

מעשיות, מקצועיות בענייני רפואה,

שלא תצטרכו, אבל מי שיצטרך כבר יודע כתובות בבני ברק.

וגם יש עוד דרך, עניין של ברכות אצל צדיקים, שהקדוש ברוך הוא שומע את תפילתם.

אז, בכל מקרה, הפרופסורים הגדולים בסוף נשארו הרבנים גם כן.

בכל אופן, צריך לדעת דבר אחד, ליקא מידי דלורמיזה בכל תחום,

והכול נמצא בתורה הקדושה.

אבל אנחנו רואים כאן

שהנהגת העולם מתוכננת מראש,

וכל פרטי הפרטים של תוכנית זו רמוזה בתורה,

שהיא כאמור התוכנית של הבריאה.

נמצא איפה,

שהחקירה והצירוף של התורה רמח פעמים במשך תת-תקעת דורות,

מהווים בחינה מדוקדקת ומזוקקת שבעתיים של כל מה שברא ה' בעולמו ושל כל פרטי ההנהגה של העולם עד סוף כל הדורות.

כל זה היה במשך תת-תקעת דורות,

רמח פעמים שהקדוש ברוך הוא דקדק בתורה עד שהוציא את התורה לפועל בבריאת העולם.

נמצא שכל ההנהגה וכל המעשים וכל העניינים והכול נמצא בתוך התורה כולה אחרי חקירה כזאת ארוכה.

של מי?

של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

אם כן, הדברים האלה מביאים אותנו למסקנה נפלאה, למי שמבין, כן?

כל ההנהגה עם הכלל, איך הקדוש ברוך הוא מתנהג עם כלל האנושות,

וכל ההנהגה עם הפרט,

ובכל דור ודור,

היא פרי החקירה והזיקוק של תת-תקעת דורות.

משמע,

שכל מה שקורה ליחיד ולרבים כאחד זה תוצאה של עצה עמוקה ומדוקדקת בדקדוק רב של ריבון העולמים.

בהרי דברים קל וחומר, תגידו לי עכשיו אתם,

אילו מלך בשר ודם

היה חוקר ודורש הנהגה מסוימת,

רמח פעמים במשך תקופה של אלף דור,

היה מקום להרהר אחריו?

שופט, אמרו לו,

פלוני גנב,

והוא הוציא 248 חוקרים

בשביל לבדוק ראיות,

ואמר להם, אל תחזרו להגיד לי תשובה לפני אלף שנה.

אלף שנה, אני רוצה שתבדקו את הדבר בדקדוק רב,

ואחר כך תבואו ותגידו לי.

ואם הוא פסק בסוף, חייו.

יש מישהו שיכול לערער על הפסק הזה?

יש מישהו שיחשוד שהיה פה משהו שלא נלקח בחשבון,

שלא נראה, שלא שמו לב?

אנחנו לא מבקשים משופט כזה דבר, נכון?

שני עדים,

אין מי שמכחיש, שלום, פוסקים.

היום גם בראיות נסיבתיות פוסקים.

לא שראו ויודעים בבירור,

יש ראייה שהיא מסיבה את תשומת ליבו של שופט להבין שאכן זה מוכרח שכך היה.

אומנם אפשר היה להלביש על זה עוד אפשרויות,

אבל נראה שזה כך.

הוא מתייחס לתיק הקודם שלו, הוא מתייחס לעדויות האופי, הוא מתייחס לזה וזה,

פוסק השופט.

וזה נקרא משפט צדק עוד בימינו, רחמנא נצלן.

נו, אז כשבורא עולם הולך ובודק כל כך הרבה זמן כביכול,

כל כך הרבה פעמים מה עוד יש להרהר אחריו, חס ושלום,

ועוד שהוא מקור החוכמה והוא מקור החסד

ואין חקר לתבונתו,

לפיכך מסקנה.

אין כל צל של פקפוק.

דכל מה דעביד רחמנא לטב עביד.

כל מה שעושה הקדוש ברוך הוא, לטובה הוא עושה.

כן.

עכשיו יובנו את דברי התנא דביאו שפתחנו בהתחלה,

שאין שום מקום לתרעומת על הנהגת השם יתברך,

כי הכול מונהג מתוך מחשבה מדוקדקת שקדמה לבריאה.

והאח יעלה על דעתו לנסות ולהבין דרכי השם.

אדם בקושי חי 70 שנה,

והוא רוצה כבר לדעת ולדקדק בכל העניינים מה שהשם כביכול לקח לו תת-תקעת דורות

248 פעם.

והוא בא ואומר ישר, ראית? איפה הצדק?

הלו, פשפש קטה,

מתי נולדת?

כבר אתה, יש לך קושיות?

אתה מבין בכלל את מערכת הגוף שלך, איך פועלת?

אתה מבין בכלל את נפלאות הבורא,

איך הנשמה שלך לא פורחת?

נשמה רוחנית בתוך גוף,

מלא חורים,

והיא לא יוצאת?

קח בלון,

שימו אביר, תעשה חור,

יצא הכול.

ואתה,

נופחה בך נשמת חיים,

כולך מלא חורים והיא לא יוצאת.

זה אתה מבין איך?

זה אתה לא מבין.

ואתה שואל עליו, שאלה שאלות,

איך הוא עשה ואיך הוא יכול.

באיזה אמות אתה דן אותו, חס ושלום, את הקדוש ברוך הוא?

באמת הרחמים שלך.

יש לך מידת הרחמה?

איך יכול? מסכים. מאיפה יש לך רחמים בכלל?

ונתן לך רחמים ברחמך.

הקדוש ברוך הוא בעצמו נתן לך מידת הרחמים.

ואתה איתה דן אותו שהוא אל מלא רחמים?

כמה אתה מצומצם,

כמה אתה קטן,

כמה אתה לא מבין.

איזה שחצן אתה,

איזה בעל גאווה אתה.

אתה רחמן אתה?

כתוב בתורה, כרחם אב על בנים.

תגידו לי, מי מרחם באמת?

האבא או האמא?

האמא, האבא, האמא, אבא, מי?

האמא.

הנה, כל האמהות אומרות האמא, כל האבות אומרים האבא.

כן.

אבל התורה אמרה, כרחם אב על בנים.

נו, איפה השכל? נו, איזה תורה זאת? מה, מה היא לא יודעת? אני יודעת, אני רחמנית. אבא שלו נותן לו סתירות כל הזמן. מי רחמן?

איזה תורה? אתה תקעת דורות ורמח פעמים?

בסוף אני רואה, הנה, פסוק אחד שהיא כלכל לא נכון.

אה?

אז אתם צריכים להיות צעירים כבר, אה?

האמא לא מרחמת על הילד, היא מרחמת על עצמה.

היא לא יכולה לראות אותו בוכה.

האבא נותן לו סתירה, הוא מרחם עליו כי הוא רוצה לתקן אותו, הוא לא רוצה שיישאר ככה.

אז מי הרחמן?

האבא מבין, הילד הזה גודל עכום.

היא אומרת לו, לא, עזוב אותו, אין דבר, אין דבר, תכף, תכף. זה רחמים.

זה את עושה ממנו פושע, את מגדלת פושע בבית.

הוא יגדל איך שהוא רוצה.

ואיפה הרחמים?

התורה אומרת, כרחם אב על בנים.

צריך לדעת.

רחמים זה לא מה שחושב כל אחד, רחמים זה בוכים.

זה רחמים?

זה לא רחמים.

אלא מה?

צריך לדעת מה שהתורה אומרת, ונתן לך רחמים ורחמיך.

רחמים צריך ללמוד בתורה.

תגידו לי,

מה אתם אומרים? אם תופסו אחד שרצח,

להרוג אותו או לא להרוג?

לא להרוג אותו.

לא להרוג אותו.

מה אתה אומר?

אם תופסים חמאס שרצח יהודי, להרוג אותו או לא?

גם לא להרוג אותו.

בסדר?

בסדר, בסדר, הוא צודק, לא להרוג אותו.

הרגת פעם ג'וק?

למה הרגת אותו?

כי אני יותר גרוע מהחמאס.

למה הרגת אותו?

הוא יהרוג אותך?

הוא ירצח אותך?

מה הוא יעשה לך?

הוא רק מגעיל אותך.

בגלל שהוא מגעיל אותך אתה הורג אותו?

אתה נגעה על מג'וק, הורג אותו. בראייה כזאת נחמדה, הורג אותו.

וחמאס, כזה רוצח אכזרי שיכול להרוג אותך גם,

אתה אומר לא,

איפה הרחמים שלך?

אתה לא מבין ברחמים בכלל.

הוא הולך לפי מה שהמערך אומר.

המערך אומר להרוג דתיים ולהחיות את הערבים.

זה נקרא רחמים, רחמים.

לסגוג את הדתיים לים.

כן, זה רחמים, בטח.

הם מפריעים לאקולוגיה.

הם מפריעים לאווירה בארץ ישראל השלמה, או הלא שלמה, או התורה, אני יודע מה.

לא אכפת לי.

אני מדבר על רחמים עכשיו.

רחמים זה לא מושגים שבני אדם המציאו. רחמים, אתה רוצה ללמוד?

תלמד בתורה.

זה המקור של המידות, של התבונה, של הכול פה.

לא מושגים שהרחוב ממציא כל יום בגלל אילוצים או עניינים

פוליטיים או כל מיני חשבונות של בני אדם מתאים לי או לא מתאים לי.

אמר לי אחד,

אני אוהב את אשתי.

אמרתי לו, אתה אוהב אותה?

כן.

ואם אתה תתפוס אותה, חס ושלום, במעשה שלא ייעשה, הורג אותה. ואיפה אהבה?

זאת אומרת, אוהב את עצמך.

אתה בעל גאווה, אי חפץ נאה לידך,

אבל ברגע שאתה מרגיש שהוא כבר לא שייך אליך,

מוות!

לא שייך להשאיר אותה.

מה קרה? איפה אהבה?

אתה אוהב דגים?

בטח. אז למה אתה הורג אותה?

אתה אוהב לאכול דגים, אתה לא אוהב דגים.

המושגים של אנשים הם שונים מהאמת. אנשים משתמשים במילים ולא יודעים מה הם אומרים בכלל.

רחמים?

יש.

יש.

אבל צריך לדעת טעמות מידה כלפיהם.

אוהבי השם שנאו רע.

אתם יודעים מה זה? מי שאוהב את השם שונא את הרע.

איך אפשר לקיים את הרע?

רע זה ההפך מן האמת.

רע צריך למגר.

רע צריך להכחיד.

צריך לסלק את הרע מעננו.

נכון? וביערת הרע מקרבך,

כי הרע יפגע בך בסוף.

ומה הוא רע ומה הוא לא רע?

לכל אחד יש אמות מידה שלו, נכון? התורה אומרת מה רע ומה לא רע.

כל מה שהוא שייך לתכלית הבריאה הוא טוב.

כל מה שנוגד לתכלית הבריאה הוא רע,

כי הוא מעכב להגיע אל התכלית.

דבר שמפריע לך בדרך למטרה שאתה רוצה להגיע אליה. אתה רוצה להגיע עכשיו לארון, ויש כמה חפצים בדרך שמפריעים לך, מה אתה עושה איתם?

מסלק אותם לצדדים, נכון? כי המטרה מה? להגיע לארון.

נמצא כל מעכב לתכלית, הוא הפרעה, הוא רע.

אותו דבר בכיוון שאדם צריך ללכת בחייו. אתה צריך להגיע לתכלית מסוימת, מה שלמדנו אתמול, כן?

לקיים תורה ומצוות, להגיע לתכלית הנחשפה עולם הבא.

כל מה שמסכל את דרכך, מפריע לך בדרך,

אתה צריך לסכל אותו הצידה.

ואין פה עניין של רגשות, יש פה עניין של שכל.

בגלל שאני אוהב חפץ מסוים, אז אני לא אזיז אותו הצידה?

אבל הוא כרגע מבריע לי.

זאת אומרת, אני צריך לדעת מה אני עושה.

זה האדם צריך לדעת.

יש אמת ויש שקר.

לאמת אי אפשר להגיע דרך השקר.

צריך להסיר את השקר, ובלאו הכי רואים את האמת.

כל זמן שהשקר נמצא,

אדם הופך שקר למציאות, והוא איננו.

אדם חושב שאם הוא לא יעסוק בעבודה שלו,

שהוא חושב שהיא מסעת חיה והכול, הוא ימות, הוא לא יחיה,

הוא לא יתקיים,

הוא יפסיד את המעמד, הוא יפסיד את החברה, הוא יפסיד את הכול.

הוא בעצם כל כך עיוור שהוא לא רואה מה הוא ירוויח, רק שהוא יעזוב.

מתי הוא יעזוב?

רק מתי שהוא יעזוב.

אחד אמר לי פעם,

אני לא יכול לשמור שבת. תאמין לי, אני מת לשמור שבת.

אבל אני לא יכול.

למה אני לא יכול?

הוא אומר, אני לא יכול בלי כדורגל,

אני לא יכול בלי טלוויזיה, אני לא יכול בלי סיגרים.

אני לא יכול.

ככה הוא אומר.

אמרתי לו, אתה מת לשמור שבת? אמר לי, כן, תאמין לי, אם היו אומרים שמותר כדורגל, טלוויזיה ועישון בשבת, אני הייתי שומר שבת.

אמרתי לו, מי אמר לך שאסור?

אמר, מה זה, כל הדתיים אומרים שאסור. אפילו רבנים שאלתי, אמרו שאסור.

אמרתי לו, כן?

אמרתי לו, תשמע, רק רגע, אני רוצה להגיד לך דבר אחד.

אני אומר לך שזה מותר.

אמר לי, מה, אתה רפורמי?

אמרתי לו, דווקא אורתודוקסי.

אמר לי, כן, אז איך מותר?

אמרתי לו, פשוט מאוד.

מותר לא לשחק כדורגל בשבת.

מותר לא לראות טלוויזיה בשבת.

ומותר לא לעשן בשבת.

מי אמר אסור?

הוא אמר, בוא'נה, אתה עובד עליי, אתה רק מחליף מינים.

אמרתי לו, אני לא עובד עליך, אני מדבר ברצינות. בוא, תראה מה ההבדל ביני לבינך.

אמרתי לו, אתה אמרת שאתה מת לשמור שבת,

רק אתה לא יכול בלי כדורגל, נכון?

אז מה פירוש?

פירושו של דבר שאתה למעשה אסור במאסר של הכדורגל.

אתה רוצה לשמור שבת, אבל אתה לא יכול בגלל העישום.

מה אתה?

אסור במאסר של הסיגריות, וכן הלאה.

גם אני הייתי כמוך פעם,

אבל היום אני מותר.

התרתי את עצמי מהאיסורים הכובלים אותי.

אז מי אסור ומי מותר?

זו לא החלפת מילים, זו האמת.

אדם שחושב שהוא עושה בשבת מה שהוא רוצה, הוא באמת לא עושה מה שהוא רוצה, הוא עושה מה שהוא אנוס לעשות,

בגלל יצרו. תגיד לו, אל תעשה שבת, הוא אומר, לא יכול. סימן שאתה מוכרח ואנוס.

אתה לא יכול בלי.

אתה מוגבל.

אתה תלוי בחברה.

אתה לא אדם בכירי עצמאי חופשי לעשות כרצונך.

אתה אדם מוגבל.

מילא אתה מוגבל על ידי ציווי אלוקי,

זה הבורא שלי וזה ציוויו וזה רצונו ממני לטובתי.

נו, בסדר.

אבל אם אתה מוגבל על ידי דברים שאינך חייב בהם ואינם רצויים לך והם ההפך מהמטרה שנבראת,

אתה מסכן, אתה שבוי בשבי של מצרכה.

אבל אתה תורסם סלחת לרעות ושלא עושה לרעות. התייחס לרעות. לא, הוא מוכרח את הדבר הזה. התורה אומרת מתי מותר לרעות ומתי איסור לרעות.

מתי מותר לשחק? אם אתה אסור לשחק, אם מותר לעשן או לא מותר לעשן, כל דבר היא אומרת.

מי אמר לא?

הבחירה לא אומרת שמותר לבחור ברע.

עכשיו אין אף אחד בכביש אז מותר לי לנסוע באדום.

בחירה.

מה זה בחירה?

יש אדום? אדום אפילו בשתיים בלילה זה אדום.

מה שאסור אסור, מה שמותר, מותר.

נכון, מה שמותר, מותר לך לבחור אם את רוצה לעשות את המותר.

לא חייבים במותר לפעמים.

יש דברים שחייבים, אבל יש דברים שלא חייבים.

אבל מה שאסור זה אסור. את לא שייכת שתגידי אני יכולה לבחור אסור. נכון,

במציאות את יכולה לבחור באסור, אבל תקבלי את העונש על האסור.

יש חוק, את מבינה?

אם חוק של בני אדם את מבינה, חוק של הקב' ברוך הוא עוד יותר את צריכה להבין, נכון?

לא, את חייבת את החיים.

לאף אחד אחר לא.

לפניו את תעמדי ותתני את הדין לפני האחרים? אולי.

אבל גם הם ייתנו את הדין.

פירושו של דבר, אדם צריך לעשות חשבון אמיתי.

אני שבוי ביד יצרי, או שאני משוחרר ממנו.

על זה אמרו חכמים, אוי לי מי יצרי ואוי לי מיוצרי.

יש שניים שעושים אוי,

הם לא הולכים בדרך הנכונה.

ואנחנו צריכים לדעת עוד דבר אחד. ישנו גורם נוסף הקובע את ההנהגה של הבריאה,

וזה המעשים של ישראל.

אתם זוכרים שתנא דביא דיהו אמר שהקדוש ברוך הוא קבע את התורה ואחרי זה הוא אמר שאין דבר זז ממנה.

ואחרי זה הוא אמר, ואם זז כמעה ממקומו קלקל את העולם כולו.

בהתחלה הוא אומר, לא זז ממנה, ואחר כך, אם זז.

זאת אומרת, הבריאה נקבעה בסדר מסוים,

איך היא תתנהל.

אבל לפי ההמשך מובן שיש אפשרות שיכולה לזוז ממקומה, אבל זה יגרום לצרות רבות.

מי מזיז את העולם והנהגתו?

עם ישראל.

על זה מוסיף

תנא דביא אליהו שאומר,

חרש קבע השם את דברי התורה, אין דבר זז ממקומו,

וכל דבר שקבע בתורה אם זז כמעה ממקומו קלקל את העולם כולו. כלומר,

חטאי ישראל משבשים את תוכנית הבריאה

ומרחיקים אותה מתכליתה.

זאת אומרת,

ישראל, כיוון שנמסר בידם הכוח לשנות את סדרי הבריאה,

כיוון שהם עוסקים בתורה עצמה,

אז לכן צריך לדעת דבר אחד,

אם אדם יהודי עושה חטא,

הוא משנה סדרים שהקדוש ברוך הוא רצה אותם בסדר מסוים,

אוי ואבוי

לאותו בן אדם,

שתהיה עליו תביעה כזאת לפני בורא עולם.

מהי?

אתה החרבת עולם ומלואו מסדרו שישבתי עליו כביכול בת תקעת דורות,

ובחנתי וצירפתי וחקרתי ודרשתי רמח פעמים,

ואתה באת בחטא אחד או שניים ושינית את הכול.

אתם יודעים כמה זה איום ונורא?

כשאימא נכנסת לבית והיא סידרה את הבית והילד בא והפך כמה דברים, איזה צעקות הולך בבית?

רק עכשיו סידרתי את כל הבית, חצוף!

מה הוא עשה?

הוא הזיז את הכרית מפה לשם, אז מה קרה?

הוא לא החזיר את הכוס לקערה, אז מה יש?

לא, סדר זה סדר.

וכשאת מבלגנת את הסדר, לא של הבית,

של הבריאה כולה,

לא דבר שאפשר לסדר בחמש דקות,

שתת-געת דורות ורמח פעמים, כביכול הקדוש ברוך הוא יצרי, הוא בעצמו יושבת על זה,

ואתה בא ומפרק לו הכול.

השם ירחם כמה זה איום ונורא.

אתם מבינים עכשיו?

יושב בן אדם ויש לו תרעומות על הקדוש ברוך הוא ואומר למה הוא עושה ככה ולמה הוא עושה ככה ולמה הוא עושה ככה?

כתוב הרי זה מתחייב בנפשו.

ועלה לי רעיון.

כיוון שאנחנו קושרים את כלי המאמרים.

למה מתחייב בנפשו?

הקדוש ברוך הוא, כשישב ובדק את האיברים שלך, איך הוא סידר אותם,

אחד מול רמח, אחד מול רמח, כל איבר הוא הסתכל כנגד כל האיברים עד שהוא סידר את זה בתיאום, נכון?

נכון?

עכשיו אתה הולך ועושה חטא.

אתה משנה את הסדרים.

אתה לוקח דבר שלא צריך ועושה וכן הלאה.

אם השם יעשה לך מידה כנגד מידה,

יזיז איבר אחד ממקומו אצלך,

הרי זה מתחייב בנפשו.

מידה כנגד מידה.

אתה שינית את סדרי הבריאה שנבדקו ברמ״ח פעמים.

אם אני אשנה לך רק איבר אחד בגוף ממקום אחד למקום אחד,

הלכת.

הרי זה מתחייב בנפשו.

למה?

כי אתה טוען על סדרי הבריאה שאינם צודקים.

למה זה ככה?

וזה נעשה כעניין רמח איברים שלך. אז אתה טוען גם על עצמך על הרמח איברים שלך.

אולי גם הם לא צודקים. אז בוא נזיז גם אצלך כמה איברים ונראה מה יקרה.

ותלמד אחר כך עם עצמך.

תשאל בן אדם,

אתה עושה את כל המצוות?

אני עושה מה שאני יכול.

אני משתדל למה שאפשר.

יש דברים שאני עושה ויש דברים שאני לא עושה.

רק רגע, רק רגע, רק רגע.

אתה נבראת ברמח איברים כנגד רמח מצוות שבתורה.

זאת אומרת, בגלל שיש רמח מצוות בתורה,

נבראו לך רמח איברים. רק רגע, אם אתה מוותר על מצווה אחת, סימן שאתה מוותר גם על איבר אחד.

אתה מוותר על שניים, אז אתה מוותר על שניים.

יבואו אליך ויגידו לך, תשמע,

בשביל מה צריך שתי חיליים? אפשר לראות גם עם עין אחת, נכון?

בוא, בוא נוריד לך את העין. בוא, מותק, בוא, בוא.

אתה מסכים לוותר על עין אחת כל כך בקלות?

אפילו שאפשר לראות עם עין אחת, אתה לא מוכן לוותר על השנייה. עם אוזן אחת גם אפשר לשמוע, נכון?

אז למה צריך שתיים?

ועל התורה אתה שואל, למה צריך את זה? למה חייבים לזה? למה אסור זה? למה מותר זה? מה אתה שואל שאלות?

בגלל כל זה יש לך את כל האיברים האלה.

אתה מתחיל לערער על זה?

יערערו לך את הבריאות, בשביל מה לך?

אלא בן אדם לא יודע, הוא קטן.

קטן, רק נולד,

והוא כבר מתחיל עם שאלות ריקושיות.

בואו תראו בהנהגת העולם.

מה הולך בענייני העולם?

כשהיינו עוברים בבטן של אימא, אתם זוכרים?

אתם זוכרים או לא זוכרים?

לא זוכרים.

אתה זוכר, אני יודע.

אבל

בבטן של אימא העובר נמצא בתוך מזרון מים הראשון.

אתם חושבים שהמציאו עכשיו את המזרון מים?

בריאת העולם כבר קיים.

והתינוק העובר בתוך המזרון מים הזה, שם הצף לו ושט לו, ומקבל את תמצית האוכל הטוב של אימו, וכולם רצים מסביבו,

מסביב לאימא, להמציא לסיפוקה אשר תרצה ואשר תשאף.

נו,

חי חיים טובים.

מדופן בעצמות ובשר ושרירים,

שמור מכל משמר,

פששש.

מלאך נמצא שם, מלמד אותו את כל התורה כולה.

אה, איזה חיים טובים.

מי יתנני כי ירחי קדם,

כי מי אלוק הישמרני בהילוני רוע עלי ראשי.

כך היה אומר איוב.

אז אתם מבינים איזה עושר יש לו?

יש לו בעיה של מזון?

תינוק עובר צריך לרוץ לשירותים?

והוא לא עושה צרכים בכלל בבטן. אוי ואבוי אם הוא היה עושה.

הוא היה עושה אם הייתה מתפוצצת.

אבל הקדוש ברוך הוא דאג שלא יקרה שום דבר.

הוא לא יזדקק.

הכל יהפוך לבניין גופו.

נו,

יוצא התינוק לאוויר העולה.

חותכים לו את הטבור,

באותו רגע ממש מתחברים צינורות בפנים שיתחיל לנשום בזכות עצמו.

פלא בטבע. פלא בטבע קוראים לזה. פלא בטבע.

נו,

ועכשיו,

ממה יהיה מוזן התינוק שלנו?

אז הקדוש ברוך הוא הכין לו שני בקבוקי חלב עם פטמות כדי שיוכל לשתות.

והפטמה הזאת יש בה חור קטן.

אם הוא יהיה קטן מדי, החלב לא יצא.

אם יהיה גדול מדי,

יחנק.

זה צריך להיות לא חם מדי, שהוא לא ייקבע.

ולא קר מדי, שיהיה מוצג גושי ולא יצא.

זה צריך להיות בטעם הערב לו, אחרת הוא לא יוכל לסבול את זה.

ולא יחסר לו החלב.

האימא מייצרת חלב עד זמן גידולו.

נו, היה צריך לדאוג לזה?

לא היה צריך לדאוג.

יונק, הכל בסדר, הכל אוכל לו כמו שצריך.

גדול עוד קצת,

ואז האימא קונה לו מטרנה, כל מיני דברים.

יופי, ממשיך לגדול. שולחים אותו לבית ספר, תיק אוכל, הכל מסודר.

וכן הלאה. גודל הילד וגודל, נותנים לו דמי כיס, והוא הולך וגודל וגודל.

מגיע לגיל הטיפש עשרה ומתחיל לדאוג.

מה יהיה לי?

מאיפה אני אתפרנס?

צריך עבודה.

מה אני אעשה?

צריך זה וצריך זה וצריך.

פתאום מתחיל להשתבש בעור.

השתבש.

מה קרה?

מי שברא אותך

והכין לך מקום בבטן ואחרי הבטן והכול,

וגידל אותך ודאג והפקיד אותך בידיים כאלה וכו' וכו',

הוא לא ימשיך לדאוג לך?

פתאום אתה מבין שאתה צריך לדאוג לעצמך?

פה מתחיל החורבן.

אדם מתחיל לבטוח בעצמו

בעל גאווה,

כוחי ועוצם ידי, אני לא אעשה הכול עכשיו.

טעות.

אתה חושב שאתה לא תלוי בקדוש ברוך הוא?

אתה חושב שאם אתה תלך לעבוד ותפתח עסק זה מה שיביא את הכסף? טעות.

הקדוש ברוך הוא ממציא לך פעם דרך ההורים, היום דרך חנות, היום דרך...

אבל הוא הממציא לך מזון ופרנסה, לא אתה.

כמה פתחו עסקים ונפלו?

כמה עשו ולא מצליחים?

אז מה אתה עכשיו חי בדמיונות שאתה עושה?

פסוק מפורש בתורה.

כי ה' הוא הנותן לך כוח לעשות חיל.

אומר התרגום, יאהב לך עצה למקנה נכסים.

הקדוש ברוך הוא נותן לך עצה איך לקנות נכסים.

מאיפה בא לך עצה? אדם אומר, אוי, יש לי רעיון.

מאיפה זה בא? מחסן הרעיונות?

יש לך איזה מחסן של רעיונות?

החסנת שמה כמה ועכשיו שלבת אחת?

מאיפה בא הרעיון? פתאום יש לו רעיון, מאיפה זה בא?

ה' יהב לך עצה, נותן לך את העצה. פתאום בא לך עצה, מאיפה היא באה מהשם?

הוא יכול לתת לך עצה לקנות נכסים וגם להפסיד נכסים.

הכל תלוי במי אתה.

מה אתה ראוי? לפי מעשיך, לפי זה ה' ימציא לך.

באמת, אפילו אם לא תעבוד.

באמת, אם לא תעשה כלום,

הקדוש ברוך הוא יזון אותך, אין שום בעיה. כמו שהוא זן את הנמלים, את היתושים, את הדגים,

את הג'ירבות, את הצבים, את כולם.

הם הולכים לעבוד?

הם חנוונים?

ראית אחד מהם צורף?

ראית אחד פתח מכולת?

לא.

כולם חיים בלי שום בעיה, נכון?

למה אתה דואג?

כוחי ועוצם ידי. היצר הרע אומר לאדם,

יאללה,

תתחיל להראות לעולם שאתה גבר,

אתה יודע להסתדר.

ועם המידות של גאווה וכבוד, מפיל אותו לבוץ.

אם היה האדם תולה ביטחונו בשם יתברך,

מי שברא את כל הבריאה ותכנן אותה וייעד לאדם את יעודו,

היה סומך עליו קצת, לא היה מפחד.

יש מצווה, אני עושה. יש עבירה, אפילו שיש הון עתק בצדה,

אני לא מוכן להעתק בגינה מחיי העולם הבא.

לא, אני לא מוכן.

אני לא אמכור את העולם הבא שלי בשביל נזיד עדשים.

אני לא עשו.

עשו?

אתם יודעים מי זה היה עשו?

עשו היה חכם גדול.

היה לו ראש גדול.

הראש של עשו נקבר במערת המכפלה,

כי בראש הוא היה כמו האבות,

אבל בגוף הוא היה מלא את האבות.

בהמה שבבהמות.

עשו זה מוכר ליעקב את הבכורה.

זאת אומרת, את הבכורה ואת הברכות,

ואת כל העולם הבא הוא מוכר. בשביל מה? בשביל נזיד עדשים.

עשו כזה, אתם שומעים?

עשו כזה שיודע,

מה זה ברכות? אתם חושבים שהוא היה טיפש?

לא ממין?

עשו היה מאמין גדול.

עשו ידע שברכה של אביב יצחק זו ברכה לנצח נצחים.

זו ברכה לא לזרעו עד עולם. הוא ידע, הוא היה מאמין. למה?

כשהוא בא בן 63 ליצחק אבינו,

והוא תופס שיעקב אבינו כבר לקח את הברכות,

הוא זועק צעקה גדולה ומרה.

בן 63 צועק, צועק,

בוכה, הברכה אחת לך, אבי, רק אחת תברך אותי, אבא, אבא.

בוכה,

רשע כזה שעולה על הגגות לעשות מעשים שלא ייעשו עם נשות אנשים,

רוצח,

גנאם,

עומד עומד עזרה.

אחד כזה יכול לבכות על ברכות?

מה זה ברכה? מה זה ברכה? ברוך אותו, שתהיה ברוך. מה, אתה מחזיק בברכות? כן!

עשו מאמין גדול, הוא יודע מה זה צדיק, הוא יודע מי אבא שלו.

והוא בוכה. אתם יודעים כמה הוא בכה?

אתם יודעים כמה הוא בכה?

כתוב שהקדוש ברוך הוא נפרע מיעקב אבינו עליו השלום,

מידה כנגד מידה על הצעקה שצעק

עשו הרשע.

אתם יודעים מה זה מידה כנגד מידה?

בדיוק אותו דבר העניש אותו.

מי גרם לו לצעוק לעשו את הצעקה הזאת? יעקב.

אמר לו הקב' ברוך הוא, חייך שבניך יצעקו צעקה כזאת.

והיכן?

אצל מרדכי כתוב, ויזעק צעקה גדולה ומראה.

מתי צעק מרדכי?

כשהוא שמע את הגזרה של המן,

להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים,

מנער ועד זקן, טף ונשים, יום אחד

ושללם לבוז.

השמדת כל העם היהודי.

אתם רואים איזה זעקה זאת?

אם רואים הורים שלוקחים את הבן שלהם למשרפות, רחמנא ליצלן,

איזה צעקה תברוץ מגרונם?

הם רואים אחר כך, עוד בן אחד לוקחים להם.

אוי ואבוי, איזה צעקות שבר.

באמעם שלם

הולכים לשחוט אותו כולו.

אתם יודעים איזה צעקה צעק מרדכי?

על זה אומר המדרש.

אותה זעקה זעק עשו,

כי הוא ראה שהוא איבד

את כל חיי הנצח שלו ושל זרעו עד עולם. במה?

כשהוא מכר את הבכורה ליעקב.

עשו היה מאמין.

תראו איזה צעקה הוא צעק.

אז אני שואל אתכם שאלה,

כזה אדם גדול, כזה אדם מבין,

כזה מאמין.

אז איך הוא מכר את הבכורה?

כן.

אבל אפילו בן אדם כזה, שמבין הכול,

כשהוא בעל תאווה,

בשעה שהתאווה מולו,

אפילו שזה בסך הכול נזין עדשים,

קערה של פסוליה.

כל השכל שלו איננו.

אתם שומעים איזה דבר איום ונורא?

בשעה שתאווה מול עיניו, הוא לא יכול להשתלט.

אבל מה עם כל הידיעות שלך? לא יכול,

לא יכול,

לא יכול.

הלעיתני נא, הלעיתני נא מן האדום האדום הזה.

לא לאכול עם כפי.

אני אשתח את הפה, אומר עשו לי, יעקב אבינו,

ואתה תשפוך לי ישר לתוך הגרון,

כמו שאובסים את הגמל.

זה היה עשו.

אתם מכירים אנשים כאלה בעולם הזה?

אני מכיר הרבה הרבה אנשים.

כשזה מגיע לעבודה,

פשששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששששש

למה לא תתבונן עכשיו להתגבר על התאווה, לעבור אותה,

ואחר כך תראה שזה לא כלום, לא היה קשה, והמאמץ היה כאן.

למה?

תאווה.

אם אדם לא מורגל להילחם בתאוותיו,

אוי לו ואוי לנפשו,

כי מסר את נפשו ביד יצרו.

לכן צריך להבין, רבותיי, כל אחד לבדוק את עצמו ויראה.

יש דברים שהם מעשי קלים,

ואחרים יגידו לך, מה הבעיה? מה הבעיה?

תגיד לחבר שלך שיש לך בעיה, הוא יגיד לך, מה הבעיה בכלל? אני לא מבין מה הבעיה. תעשה ככה וככה, מה הבעיה?

אבל אותו חבר שאמר לו, מה הבעיה? כשלא יש בעיה,

תגיד לו, למה אתה לא מתגבר? מה הבעיה? גם אתה, כי כל אחד תקוע בתאווה שלו, כל אחד תקוע מהבעיה שלו, ואף אחד לא מוותר עליה.

אבל אדם שהוא בעל שכל,

אדם שהוא לומד תורה, אדם שמבין מהתכלית,

אדם שהוא אמיתי עם עצמו, אדם שרוצה באמת את הטוב האמיתי,

ודאי שזה לא ניסיון בשבילו.

אומר הרב אורי זוהר,

שיביאו לי עכשיו 100 מיליון דולר,

כסף מזומן,

ויגידו לי אל תניח יום אחד תפילין.

אני צוחק עליו בפנים,

עם האצבע הקטנה ככה אני זורק אותו עם התיק הזה.

שאני לא אניח תפילין בשביל כל כסף בוועדתה נורמלי?

מצווה נצחית לנצח נצחים,

אתה רוצה שאני אמכור אותה במיליונים מיליונים של ניירות,

שאני לא אקח מהם אחד לשם?

אתה נורמלי?

אז יש אנשים שלא מצווה של תפילין.

שבת הקדושה לכל הקדושות, המבורכת בכל הברכות, חמדת הימים קראת.

יש אנשים שעוברים עליה ורומסים אותה בגלל ממון,

בגלל כסף,

בגלל עבודה.

אחד הוא נגמונית, הוא אומר, אני 300% מרוויח בשבת, איך אני אפסיק?

אתה 300% מרוויח בשבת?

יש לך לשלם בכל הכסף של שבת בעד נשימה אחת שיש לך באף?

אם הקדוש ברוך הוא יעצור לך את האף רק דקה אחת,

אתה תשלם לו גם את המונית, רק תן לי לחיות, עוד נשימה אחת.

על זה אתה משלם? על הנשימה?

לא משלם. אז אתה אומר, מקבל מהשם

שפע של אוויר וחמצן,

ובועט

ונוסע עם זה.

איפה ההסתכלות? איפה ההתבוננות? דחילק.

בן אדם, תהיה חכם.

אל תמכור את הנשמה שלך, אתה לא עשיו.

תהיה חכם, תראה יעקב אבינו.

יעקב אבינו קנה את הבכורה, קנה אותה, קח את כל הסיר,

קח את כל העולם הזה,

תן לי בכורה.

עיסב חשב שהוא פיקח אותו רגע, אה?

מה אמר?

מה נתתי לו? מילים, קח את הבכורה, קח. מה קיבלתי?

קיבלתי שועיית.

אני עשיתי עסקה, אתה מבין?

איך אומר אחד שהולך למשחק כדורגל?

אני הלכתי, נהניתי, צעקו,

אה, אה, אה, אה, מה הלך? ישב בית כנסת כל היום מתנדנדת, נדנדנדת. מי נהניה?

אני. בטח, אתה אכלת שועית, אתה. מה אתה אכלת?

ההוא קנה בכורה,

ההוא יש לו חיי נצח על זה, חיי עולם על זה, הכל יש לו.

הוא קנה שני עולמות, אתה הפסדת שני עולמות.

אל תסתכל על ההנאה הרגעית, כי היא רגעית,

אחרי זה היא איננה.

תסתכל על הדבר הקיומי,

על הדבר המתקיים לנצח נצחים.

זו החוכמה.

שהאדם יתבונן.

נסכם את העניין.

אדם צריך להבין דבר אחד,

הבורא ברא את הבריאה, תכנן אותה דקדק ובדקדוק רב.

כל המעשים שהקדוש ברוך הוא ברא בעולמו,

כולם למטרה אחת שלמדנו אתמול,

להגיע לתכלית הנרצה, להתענג על השם, להתדבק בטוב, במקור,

מקור כל הטובות.

תהיה חכם.

תשתמש בשכלך נגד רגשותיך.

כמו שאמרנו, כרחם אב על בנים.

הרחמים צריכים לנבוע לא רק מן הרגש, אלא גם מן השכל.

השכל אומר שלרחם,

כך צריך לרחם.

כשמכים את הילד ומכוונים אותו לדרך הישר,

זה נקרא רחמים.

אני אשאל אתכם שאלה.

אתה רוכב על סוס ואתה מתקרב למדרון.

הסוס רוצה לרעות עכשיו, הסוס רוצה לרעות,

במה?

בעשבים שנמצאים בשיפולי המדרון שמובילים לתהום.

בשביל להטוטו לדרך הישר, לדרך המלך, לדרך הסלולה,

אתה צריך למשוך בה מושכות.

הפה שלו יתעכב עם כל צווארו,

טאטא אותו לצד בשביל שיגיע.

אבל פתאום מתברר שאתה רחמן.

לא נעים שאני אתן לו עכשיו את המושכות, זה יכאיב לו בפה ובשיניים ובצוואר וזה. ניתן לו לרעות באחו.

אחרי זה אתה תעשה אחו, אחו, אחו,

שתתי פה למטה.

אנחנו גם רוכבים על הסוס.

זה הגוף שלנו, זה לא הסוס, זה חמור, זה חומר.

זה חומר, והנשמה רוכבת על החומר.

והחומר רוצה קצת לאכול פה, לאכול שם.

אם אתה, הנשמה, רוכב, לא תטט את החומר, תתן לו לטמא, תתיישב,

ללכת בדרך הנכונה.

אתה תגיע לתהום, אוי ואבוי. אם תלך אתה אחרי הסוס,

אוי ואבוי, לאן אתה תגיע?

לכן צריך להחזיק את המושכות

באסן לתפוס את החמור הזה, את הסוס הזה,

להדריך אותו בדרך הישרה,

מה שהתורה אמרה, ולהגיע לחיי העולם הבא במהרב ימינו. אמן ואמן.

יהודים מקורים, קלטת זו הוגשה לכם מאת שופר,

שופר, ארגון לחפצת יהדות,

רחוב מתיתיה, עשר בני ברק,

תיבת אוהב, 2711,

טלפון רב-קווי,

03, אזור חיוג,

67777779,

פתוח בימים א' עד א' בין השעות,

אחת בעצריים, עד השעה תשע בערב.

ניתן לתאם גם סופי שבוע בשופר.

תודה.

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר, שופר.

ומי אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו, אוי לכיפו,

וכפוי דשמו אולי, היא חולה יחזורו.

קומי יוירי אי די די די די קיבו, אוי לכוי דוי דוי, וכפוי דשמו אולי, היא חולה יחזורו.