דברי חיזוק של הרב שפירא זצוק"ל
"חז"ל שואלים:
"אם תאמר (אם תשאל): אותם שנים ושבעים אלף (72,000) שנהרגו בגבעת בנימין...
היה מלחמה, עם ישראל מחה על הזנות, על הניאוף, של פילגש בגבעה.
בשני הימים הראשונים, נהרגו שנים ושבעים אלף מישראל!
מפני מה נהרגו?
היה להם לסנהדרין גדולה, שהניח משה, ויהושע...
אחרי שמשה ויהושע מתו אז נשאר סנהדרין גדולה,
ופנחס בן אלעזר עמהם, גם פנחס היה שם הקנאי הגדול,
מה הם היו צריכים לעשות?
שיקשרו חבלים של ברזל במותניהם! שהם יקשרו חבלים של ברזל, זאת אומרת, לחגור את עצמם,
ויגביהו בגדיהם למעלה מארכובותיהם, כדי שילכו במהירות, ויחזרו בכל עיירותיהם של ישראל.
זה היה הדרישה מהם!
יום אחד ללכיש, יום אחד לעגלון, יום אחד לחברון, יום אחד לבית א-ל, יום אחד לירושלים,
וילמדו אותם דרך ארץ,
בשנה בשתים בשלש שנים - לא להתעייף! בחמש, עד שיתיישבו ישראל בארצם.
והם לא עשו כן! אפילו פנחס הקנאי הגדול לא עשה כן,
אלא כיון שנכנסו ישראל לארצם, כל אחד ואחד רץ לכרמו ולזיתו,
ואומר: "שלום עלי נפשי!", שלא להרבות בטורח!".
זה המצב...
זה הקיטרוג הגדול שלא עושים!
עמנו, איש אחד שהוא כן חגר מותנים, והפשיל את הבגדים שלו,
והוא נמצא יום אחד בחולון, יום אחד באשדוד יום אחד שם, יום אחד בכל מקום אחר.
אבל הוא לא יכול לבד הוא צריך שיעזרו לו. הוא צריך שיחזקו אותו
ולכן עלינו החובה, לעשות כל מה שביכולתנו לעזור לו.
יש אנשים שהם מסוגלים לעשות, לא כולם מסוגלים לעשות.
"לא ספק בידו להחזיק, אבל הוא עושה!".
ואלו שהם באמת ראויים לזה והם יכולים, מחוייבים כפל כפליים,
עליהם מוטל ה'ערבות', של הענינים של כל קבלת התורה, של הברית.
ולכן יהודים יקרים! הבה נתחזק. לסייע להחזיק.
ונזכה שעם ישראל יחזור בתשובה במהרה בימינו אמן."