קלטת 27 - רגע של חשבון נפש - חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

יהודים יקרים, קלטת זו, אוכשר לכם מאת שופר, שופר, ארגון להפצת יהדות,

רחוב מתיתיה, עשר בני ברק,

תיבת דואר 2711,

טלפון רב-קווי,

03, אזור חיוג,

6777-779, פתוח בימים א' עד א', בין השעות.

אחת בהצהריים, עד השעה תשע בערב.

ניתן לתאם גם סופי שבוע,

בשופר.

תודה.

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר, שופר.

קומי בוירי כיפו, אוילך כיפו, אוילך,

וכבו ידע השם עולה, איך עולה, יחזור.

קומי בוירי כיפו, אוילך, כיפו, אוילך.

קומי בוירי, כיפו, אוילך, וכבו ידע השם עולה, איך עולה, יחזור.

קום מי אוי ראי דאי דאי דאי דאי דאי, כי פה פהי לחוי דאי דאי, וכפוי דא השם מור עולה, איך פה אולי יחזורו.

קום מי אוי ראי דאי דאי דאי, כי פה פהי לחוי דאי דאי, וכפוי דא השם מור עולה, איך אולי יחזורו.

קלטת מספר 27,

רגע של חשבון נפש,

חלק א',

ערב טוב, בעזרת השם, נעשינו ונצליח, והשם עלינו וברחמם ירוויח.

לפני שנתחיל הייתי רוצה לדעת כמה אנשים בציבור עדיין לא שמעו הרתעה שלי בכלל.

אם אפשר להרים אצבע.

תודה.

מה ערכם של החיים?

ננסה לברר הערב.

לפני כמה זמן היה יהודי בבית חולים,

בוכה.

שאלתי אותו מדוע הוא בוכה, אמר לי שנותרו לו רק שבועיים לחיות, ככה הודיע לו הפרופסור.

אמרתי לו, אם אני אתפלל בעבורך שהשם יאריך את ימיך בעוד שנה אחת, אתה מסכים, זה בסדר?

אמר לי, כן, תעשה טובה, תתפלל עליי.

אמרתי לו, טוב, בלי נדר.

אני לא מבטיח שזה יעזור.

אבל הייתי רוצה לדעת מה אתה מתכוון לעשות בשנה אם יאריכו בך את החיים.

תראה, אם אתה מתכוון לפצח גרענים,

לאכול בוטנים,

לראות את הטלוויזיה,

ללכת לעבודה, להתעייף ולבוא לנוח, תנוח מעכשיו.

אבל אם אתה מתכוון לעשות משהו רציני עם החיים, אני מוכן להתפלל בשבילך.

באמת, אנשים רוצים לחיות.

בשביל מה?

לראות עוד תוכנית אחת קשקשת?

לא מספיק, כל החיים קשקוש אחד גדול.

בשביל מה? אנשים רוצים לחיות.

מתי אנשים רוצים לחיות?

כשבאים לקחת להם את החיים.

כשיש להם חיים, מתים למות.

זה קצת פרדוסס.

בשעה האחרונה של חיים אדם מוכן לשלם 100,000 דולר בשביל להמשיך לחיות.

וכשהוא חי רגיל,

הוא מוכן לתת שעה אחת של חיים בשביל עשר שקל.

איך זה הולך?

היום אדם עובד.

כשהוא עובד,

כמה הוא מרוויח לשעה? עשר שקל.

שעה אחת אתה מוכן לתת בשביל עשר שקל?

כן.

עובדה.

יש שעות שאפילו בלי כסף הוא מוכן לתת.

אבל שעה אחרונה של חיים, כמה הוא מוכן לתת בשביל עוד שעה?

כל מה שיש לו.

מה ההבדל בין השעה האחרונה לשעה של עכשיו?

למה היא שווה הרבה וזאת לא שווה כל כך?

מישהו חשב פעם על זה?

לא.

כשאני שומע אנשים אומרים אחד לשני, תמתין לי רגע, תמתין לי שני רגעים.

אני מבין שרגע ושני רגעים זה פרק זמן שאינו חשוב בעיניהם.

יש אנשים אפילו אומרים, אני מוכן לחכות, אני אחכה לך חצי שעה, לא נורא, בסדר. אני אחכה לך חצי שעה.

זאת אומרת, חצי שעה מהחיים זה כלום.

על פי התורה,

זה חשוב מאוד רגע אחד של חיים.

אדם בן מאה הולך ביום שבת קודש לתפילה האחרונה בחייו, הוא כבר גוסף.

נשארו לו השעות האחרונות של החיים.

בדרך נפל עליו גל של אבנים והוא נקבר מתחת לאבנים.

ספק הוא חם, ספק הוא מת.

מה אתם אומרים, ההלכה אומרת? מחללים עליו את השבת או לא?

מחללים.

ואני תמה למה שיחללו עליו את השבת.

הרי בן מאה,

על פי המשנה,

זה כאילו מת מעבר ובטל מן העולם.

גוסף,

פירושו נשארו לו שעות ספורות.

נקבר מתחת לגל של אבנים,

אז ודאי שנותרו לו רק רגעים ספורים,

אם הוא חי בכלל.

עד שיפנו את האבנים מעליו,

אולי יישאר לו רגע אחד.

ההלכה אומרת שכל ישראל מחויבים לחלל עליו את השבת.

מה הוא יכול, זקן בן מאה, שגסס,

ברגע האחרון שחייב לעשות,

שהתורה בצבא לחלל עליו את השבת.

אפילו דני הוא לא יכול ללכת.

בשביל מה לחלל עליו שבת?

מה עושים עם רגע?

רגע אחרון עוד, מה אפשר לעשות ברגע?

אתם יודעים מה אפשר לעשות ברגע?

ברגע אחד אפשר לקנות את העולם הבא.

אם אדם זוכה לחזור בתשובה,

ואפילו בהרהור,

ומת אחרי אותו רגע,

יש לו חלק לעולם הבא.

הוא יצטרך להתייסר בגיהנום על עבירות שבידו עד שינוכה,

אבל לפחות יש לו חלק לעולם הבא.

וזה ברגע.

אפשר לצאת מאפלה לאורה.

הגמרא אומרת, תינוק,

מאיזו שעה הוא בן העולם הבא?

אומרת הגמרא,

משעה שיענה אמן.

אבא לימץ הבן שלו בין שנתיים שיענה אמן,

שמע התינוק ברכה,

ענה אמן ונפטר.

אומרת הגמרא, התינוק הזה, באמן הזה, זכה לעולם הבא.

כמה זמן לוקח להגיד אמן?

פחות מרגע.

מה הוא זכה?

לעולם הבא.

זאת אומרת שרגע של זקן בן מאה,

ואפילו אחרון, חשוב כל כך,

שיחללו עליו את השבת.

ורגע אחד אפילו של תינוק, שפעם ראשונה בחייו דיבר,

אבל אמר מה שצריך להגיד בזמן

בין העולם הבא.

ברגע.

אדם הודיעו לו שבגיל 70 בדיוק, בחצות יום,

הוא ימות.

בגיל 70,

בשעה 11.59,

התרגש מהפגישה עם מלאך המוות,

נכנס לאמבטיה, צרלה את עצמו.

הוא מת

או התאבד?

התאבד.

מה הוא איבד?

רגע הוא איבד.

בין 70 בשעה 11.59, נשאר לו עוד רגע,

הוא התאבד.

מי שמאבד רגע,

מתאבד.

קוברים אותו מחוץ לבית קברות ואין לו חלק לעולם הבא.

ברור לנו שהוא איבד רק רגע.

וזה נקרא מתאבד עם כל המשתמע מכך.

אז אני שואל אתכם שאלה, רבותיי,

כמה רגעים איבדתם היום?

צאו ותחשבו על כל רגע, זה דין של מתאבד.

הגמרא אומרת,

המעצים עיניו של גוסס,

הרי זה שופך דמים.

יש אדם שהנשמה שלו מפרפרת לצאת, שומעים כבר חרחורים אחרונים.

עוד שני רגעים הוא ימות.

בא חברו,

מעצים את עיניו, עוזר לו פשוט לגמור במקום להצטער.

אומרת הגמרא עליו, רוצח!

מה הוא איבד לו?

רגע אחד או שניים,

נקרא רוצח.

עכשיו מאבד רגע,

נקרא רוצח,

נקרא מתאבד.

למה התורה מחמירה כל כך

בעניין של רגע?

התורה מחמירה בעניין הרגע של חיים של האדם מסיבה הפשוטה.

תשאל כל יהודי ברמת עמידר,

פה זה רמת עמידר?

בעמידר.

תשאל כל יהודי, מאות עמידר,

מאות חרצן.

תשאל כל אחד פה כמה האדם בממוצע חי ובאיזה גיל האדם בדרך כלל מת.

נגידו לך, האדם חי בממוצע שבעים שנה,

אם בגבורות שמונים שנה.

שלמה המלך עליו השלום אומר לו,

יום המוות מיום היוולדו.

פירושו של דבר,

מרגע שאדם נולד,

מאותו רגע הוא מתחיל למות.

עבר רגע, מת רגע.

עברה שעה, מתה שעה.

עברה שנה, מתה שנה.

עברו עשרים, מתו עשרים.

בן כמה אתה? בן ארבעים ושתיים שנה, מת.

מה זה חי?

חי, רבותיי,

פירושו.

האדם קיבל אלפי רגעים לחיות.

ימי שנותינו בהם,

שבעים שנה, אנחנו עוברים בתוך

הרגעים,

ונגיד שאנחנו נמצאים ברגע הזה.

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אתה חי?

רגע.

אם יהיה לך עוד רגע,

מה עם הרגע הקודם?

מת.

מה עם הרגע הבא?

עוד לא בא.

אז כמה אתה חי?

רגע.

אם יהיה לך עוד רגע אחד,

מה עם הרגע הקודם?

מה?

מה עם הרגע הבא? עוד לא בא.

אז כמה אתה חי?

רגע.

אז איך אתה אומר לסחבג, חכה רגע?

מי אמר שיש לכם עוד רגע?

הרי כל החניב זה רק רגע,

ואם יהיה לך עוד רגע.

אבל כל החיים זה רק רגע אחד.

שהרגע אתה עוד לא בא והרגע שעבר מת.

אז מה אתה חי בעצם?

רגע אחד.

איך אתה מלטר עליו?

איך אתה אומר לחבר שלך, אני אמתין לך חצי שעה?

לא אני אמתין, אני אמות בשבילך חצי שעה, תגיד לו.

כי לשבת חצי שעה, פירושו למות חצי שעה.

כי הרגעים האלה לא יחזרו.

מה שעבר, איננו.

מה שבא אתה עוד לא יודע.

ואם תעשה עם הרגעים שיבואו, כמו שעשית עד עכשיו,

אתה נמצא בתהליך

טיסה איטי מיום שנבראת עד הרגע האחרון עד האוטו השחור של חבר'ה קדישה.

והשעון זמן שלך הולך ונגמר, הולך ונגמר, הולך ונגמר,

ואתה מת כל רגע ובשביל מה באת לעולם.

אני שואל עכשיו שאלת הציבור.

לאור הדברים שאני אומר,

אני מבקש מכם תשובה.

למה באתם לעולם ומה התפקיד שלכם כאן?

אבל אני רוצה תשובה לא דתית.

לא שבאנו לעולם בשביל תיקון ומצוות לעולם הבא.

תשובה לא דתית אני רוצה.

תשובה לא דתית.

תשובה חילנית. תשובה של פרופסור, של דוקטור אני רוצה.

תשובה של מדען, אם אפשר.

תשובה של ראש ממשלה אני רוצה.

נו,

בבקשה.

למה לא? תדבר.

אני כבר שאלתי למעלה מ-100,000 איש, עוד לא ענו לי. אולי אתה תהיה הראשון?

כן, מה התשובה שלך?

חוג מועדון בשל את זה.

נו,

תשובה חילונית. כן, בבקשה.

באנו לחיות, אז למה את צריכה למות בסוף?

אם בת רעיונות, רוב החיים זה סבל,

ואם בת לחיות בסוף את מתה,

אז סימן שלא באת בשביל לחיות.

תודה, אני מכיר את המציאות, אני שואל למה היא כך.

לא יודעת, אני מחפש מי שיודע.

לא שאלתי מה האפשרויות בחיים.

למה נבראת?

שמעתי, למה?

כן, זו השאלה.

עזוב סיפור, למה?

זה מה שאני שואל, מה זה למה?

נכון, אבל למה?

בבקשה, רגע.

אני לא רוצה כתוב.

רגע, רגע.

רק רגע. אתה עונה לי תשובה דתית, שתהיה בריא. אתה אומר לי, פרו ורבו ומילאו את הארץ.

קודם כל, לא באנו להיות קבלנים של ילדים.

הפרו ורבו לא אומר כלום.

זה מצווה מן התורה,

ואני ביקשתי תשובה חילונית בלי תורה.

ואל תוסיף ותגיד לי שגם צריך לקיים תורה ויש עולם הבא. זה אמרתי לא להגיד.

אני רוצה תשובה חילונית של נשיא המדינה.

למה הוא חי?

אני רוצה לדעת.

תראה, אם התשובה למה אנחנו חיים היא תשובה דתית,

אז כולם צריכים להיות דתיים.

אבל אם יש דרך חילונית למה חיים,

אני רוצה לעבור לצד שלהם.

רק יגידו לי מה הדרך.

איך צריך לחיות?

ייתנו לי הוכחות, ואני עוד המקום נהיה חילוני.

בבקשה, הנה.

זה לא קרה ככה על העולם הזה,

זה לא קרה ככה,

זה לא קרה ככה,

זה קצוע העולם,

כבר חלק,

יש בו, שקוראים לגבי יש בו,

וגם אם זה בעורמון, רק שיש בו מזה,

לא לגבי העורמון הוא מוכנז.

אומרים, מה רגע הכוונה לדתיתו חילונית?

מה רגע שהוא בונה לו לכפר,

והוא בונה לו רגע יפה, ידדים, משפחה וזה, אז הוא הולך לרמוק,

אתה הבאת תשובה על עקף קבע.

בוא אני אנתח לך את התשובה.

אתה בנית קוטג',

הבאת 500 נכדים, אתה מת. מה זה מועיל לך עכשיו?

בתור מה?

מה זה שלי?

רגע, רגע, אני רוצה להביא.

אתה בשביל מה באת?

אה, אין.

או, בסדר, או.

אז אם אין נצח, אם אין נצח, בשביל מה באת?

רגע, רגע, שנייה, תנו לו לגמור, אבל הוא התחיל, מה אתה חוזר לו?

לא, לא, לא, לא. אחד,

אחד, אחד, אחת השם.

עכשיו, אני חוזר לו,

אם אתה עושה משהו בשביל מה באמת,

אני חוזר לו.

האם חליפי?

החליפו בשבילי.

עכשיו, מה יותר, זה חוזר בפירה גם, לא?

לא, לי יש תשובה והשאלה לא היפותטית.

תמתין, אני אענה.

אני אענה, רק אני שואל.

אולי הערב אני אגלה, אתה מבין, את הייעוד שלי בעולם חילונית?

אולי.

עכשיו תקשיב,

אם אתה באת להכיל

500 נכדים

והרבה רכוש,

נהנית, ואתה הופך להיות חול

שלא מבין ולא יודע ולא זוכר ולא מרגיש,

מי אתה בכלל?

גם לי. אבל מי אתה ולמה אתה?

שמעתי, מי אתה?

תקשיב, מי אתה,

למה אתה, ומי עשה את זה שתהיה כך?

גם מי אתה את זה בשביל הבדל?

אה, רגע, אתה, אתה לא, רגע, רגע.

אתה לא פה מכוח עצמך.

אני רוצה שתבין דבר אחד.

אם אתה קצת מאמין, ואפילו אם אתה לא קצת מאמין,

הרי הבריאה מעידה שיש לה בורא.

הבורא שברא,

יש לו תכלית הרי. הוא רצה לברוא לסיבה.

אתה יכול להזבין לי מה הסיבה?

חכה רגע, תן לו לגמור, אחרי זה איתך.

זה אמונה על פסוקות. לא רק בלי אמונה, אני לא מבקש בכלל אמונות.

תשובה חילונית.

אתה יכול לענות תשובה?

מה התשובה?

למה ברא הבורא את הבריאה ואותך?

כן?

בשביל להשתנות?

לפתח את הכדור? הכדור מפותח גם בלעדיך.

אתה עשית את הכדור. מה יושבת על הכדור?

אתה, אתה, כן. אתה, מה עשית בכדור?

כן.

מה עשית?

רגע, רגע. הכדור צריך טכנולוגיה?

אם לא יהיה מכדיחה, כדור הארץ לא יתקיים.

אם לא יהיה מכדיחה,

לא יהיה מסמרי,

הכדור לא יסיים.

שואל אותך רעב. למי?

למי?

למה צריך את הבני האדם? אני שואל.

למה צריך את הבני האדם?

למה? למה?

הטבע, הטבע, הטבע. מי אמר שבאנו דרך הטבע? רגע, מי אמר שבאנו דרך הטבע?

מי אמר?

יש לך הפחה?

לא.

רגע,

יש לך הפחה? לא.

יש לך הפחות של הטבע. איזה דבר של הטבע, אני שואל. בוא'נה, הלו, יהודי,

יהודי,

אתה אדם.

אלה חלקים צבאות ואלה חולדים צבאים.

מי יותר חשוב,

אותו או חתום?

בעיניי, בעיניי חתום. לא, בעיניי. מי יותר חשוב, אותו או חתום?

אותו גזע, אותו של חתום?

אני שואל, אז מי יותר חשוב, האדם או החתום?

אני שואל, מי יותר חשוב?

אנחנו אדם.

אנחנו אדם בעינינו.

אני שואל בעיניך מי יותר חשוב?

אתה יותר חשוב מחתול?

במה אתה יותר חשוב מחתול?

תנו לו רגע עד אחיל קול.

לא לא.

אני שאלתי,

מכלל הבריאה.

יש בבריאה חתולים, נמלים, בני אדם?

אני שואל שאלה.

אני אומר לך שאלה אם החוק הזה יהיה בבריאה אחת, ובדיוק הוא מתחלק.

שאלתי מה, אתה לא מבין שאלה?

שאלה,

בעיניך מי הכי חשוב בבריאה?

אני ממש מתפלא עליך, תקשיב.

תקשיב, תקשיב.

המיקרופון הזה,

מי יותר חשוב, אני או הוא?

למה אני?

אז מה?

עכשיו מי יותר חשוב, אני או חתול?

למה אני?

אז מה יש?

מה אתה חושב, הצבעה זה הולך?

אני שואל, למה?

אבל תקשיב.

יש לך מזל שנולדת בן אדם, אני אומר לך.

תקשיב, תקשיב.

אני אסביר לך רגע.

יש הערה, רגע, הוא רוצה להעיר קודם. רגע, שנייה.

נו, תגיד, אני לא שומע.

הוא קרא את העולם בגבילו.

אחרי זה הוא מנסה שתקליט לאדם בשביל שכמו שקורה שהיום אנשים שאין להם את הדרך של צורה למשל,

זה מדובר גם ביהודים שזה קיצוץ על יום רופאות או רואים שקיצו שאין להם לבנות באלוהר, שהעולם לא יצא כמו שהוא נראה היום,

אבל אם פה זה נותן גם בחירה לאדם, זה לא חייב אותי להיות כמוך.

הוא נתן לי בחירה, ואני מחליט

אם על מה שהוא נתן לי כמו שהוא, עם הרגע שהוא קיים כרגע,

כשאני עשו פה מה שאני מבין ומה שאני חושב,

אני דיברתי את זה כחירה ולא כחיוב.

אם הוא היה מחייב אותי,

אבל הרבה דברים שהוא סתיבך,

הוא נתן לי כמו שאומרים את ה... את ה... את העונש, כן.

על המקום.

אבל אם לבוא לצפון בשבילה, אז זה ידוע. עכשיו, לא עזרת לי מאומה, אני אענה לך גם על הצעת דברים שהצעת, הם לא נכונים.

אני אסביר לך אותם תכף.

בשבילך, לא בשבילך.

אני אסביר לך תכף, שמעתי, אני אסביר לך, בעזרת השם תכף, כן.

אדוני רב, אני אומר שהופעתי לך על הקירה האופוזיצית של עזה.

אתה אומר בעצם בשביל מה בא בן אדם לעולם.

בדיוק.

בן אדם בא לעולם לפי התפוצה שני,

להגיד לה, אני יהודי מאמין,

אני לא תשים לה אתמות העברה, אבל אני יהודי מאמין.

אני יודע בסוף הכל יש שני דרכים לגנתה, ויש דרך, יש בן אדם שמאז לייצר להשמות אחרים ללכת בדרכי דת ולקיים מזכות,

ואיך אומרים, להיות אדם דתי ולכת בדרכי תורה.

יש את האדם החילוני,

אתה אומר לעצמו בחיים החילוניים. כותב לב מה אתה עושה, אתה מספר לי את המציאות.

אני שואל למה זה ככה.

למה בורא צריך לברור ככה? למה? בשביל מה?

אני יודע, אני שואל אותך,

מבחינה חילונית, לא דתית.

הוא אמרת לך להשיג למה, אבל לא דתית.

זו השאלה.

אני רואה מציאות?

אני שואל, תראה, אני עכשיו, שנייה, שנייה.

אני ילד קטן.

אני ילד קטן.

מצאתי דבר כזה,

בהיותי ילד קטן, שכלי עדיין לא מפותח.

אני אסתכל ככה,

אצפוק ככה, כמו שילדים עושים,

אבדוק את זה, אזרוק את זה, אשחק, אבל אני לא אבין למה זה.

איך הוא עושה?

אבל אני בתור ילד יכול להבין? לא.

אני יכול איך להשתמש בזה, במה?

לצרכים שלי בתור ילד.

לחקור בור, לעשות ככה. רגע.

רגע.

עכשיו, אני,

שיגעתי לבגרות,

אז אני מסתכל על זה, אם אני יודע מה התכלית של זה,

אני יודע מה אני יכול להפיק מזה,

מה שרצה מי שעשה את זה.

או,

זה שעשה את זה, מה רצה?

שאני אשתמש בזה כפי שהוא רצה?

או רוצה שאני אשתמש בזה כמו ילד קטן,

בחול לשחק?

הוא עשה את זה כאילו תכניסו את זה. מה?

מיקרופון.

אם אני עושה את זה,

בשביל זה הוא עמל וצרח והכיב, נכון?

יופי.

הקדוש ברוך הוא כשכברא את האדם,

הוא בוודאי ברא אותו לתכלית.

רגע,

רגע.

ודאי שהוא ברא לתכלית.

למה?

שאם אדם שהוא נחוץ ושכלו קטן, וזה רק מנת משכל קטנה שקיבל מהבורא,

בורא דבר לתכלית, בורא דבר לתכלית, בורא דבר לתכלית.

הבורא שברא את כל הברואים לא ברא אותי ואותך לתכלית?

בוודאי.

זאת שאלתי.

מהי התכלית כשנברא האדם בעולם?

קיבלתי תשובות של ילדים שלקחו מיקרופון ושיחקו בחול.

שואל שאלה אדם מבוגר, פרופסור, דוקטור, ראש ממשלה.

תביאו לי אחד בעולם שמבין למה הוא נברא בעולם,

לא תשובה דתית,

חילונית.

אין דבר כזה בעולם.

החילוני חי טוב.

הוא לא יודע למה הוא עושה כלום והוא קוצר כלום והוא מת כלום.

הוא לא יודע למה לחיות.

אני פה, נהנה, נאכל, נתקע גרם, נלך הביתה.

מה, הוא יודע למה הוא חי?

יש לו שאיבות, עוד עשר שנים, עשרים שנה,

מרצדס, שתי דירות, ארבע מכוניות, זה מה שיש לו.

רוצה שיהיה לו יחצה,

רוצה שיהיה לו בוכתה,

רוצה את השחצה, הוא כולו חרטה.

מה הוא רוצה? הוא יודע בשביל מה הוא נברא?

יש לו הוכחות למה הוא נברא?

מה התכלית שלו? הוא לא יודע אפילו את השאלה, הוא לא מבין.

הרגעתם אותי.

אני אסביר לכם עכשיו בעזרת השם.

טוב, אחרי שהבנתם שאתם לא מבינים,

יהיה יותר קל.

שימו לב, קודם כל האדם צריך להבין דבר אחד,

שיש בורא בעולם.

כמו שהבניין הזה לא יכול לעמוד מעצמו,

הבריאה כולה ודאי לא יכולה לעמוד מעצמה.

אפילו שאני לא מכיר את הקבלן שבנה פה,

ברור לי שהיה פה מישהו שבנה.

לא צריך להכיר אותו אפילו אם הוא איננו.

הבריאה מעידה על בורא.

היות ואני רואה שהבריאה היא חכמה,

יש בה חוכמה,

אני מבין שמי שברא אותה הוא חכם גדול.

עכשיו, חכם גדול

עושה דברים

לתכלית וסיבה.

נשאלת השאלה, כשברא החכם הגדול,

הבורא התברת עולמו,

מה הייתה התכלית והסיבה שברא את העולם?

זאת הייתה שאלה בקצרה.

לא ייתכן

שהאדם יהיה בעולם ולא ידע על זה תשובה,

אלא אם כן הוא משול לבהמה.

כן.

נכון.

אני עוד לא אמרתי כלום.

הם אמרו, מאחורה, אני עוד לא אמרתי כלום.

חכה, אני עוד לא אמרתי.

תשאל אותי אחרי שאני אגיד, אני אענה לך.

עכשיו, שימו לב.

הבורא התברך ברא את העולם לסיבה זו שאני הולך להגיד עכשיו.

הרמחל רבי משה חיים לוצטו, זכר צדיק וקדוש לברכה,

מגדולי המקובלים בדורות האחרונים,

כותב בספר דעת תמונות

מדוע נבראו הברואים בעולם.

תפסו עכשיו ראש, להבין, להתבונן,

הדברים הם לא פשוטים, אמנם לא מסובכים.

הקדוש ברוך הוא הוא טוב,

שנאמר טוב השם לכל ורחמיו על כל מעטיו,

ומדרך הטוב להתיב.

זה דרכו של טוב, להתיב.

כדי להתיב צריך לברוא פרועים כדי שיקבלו את ההטבה.

בורא הקדוש ברוך הוא פרועים בשביל שיקבלו הטבה.

אבל הטבה צריך להיות חסר אותה בשביל להרגיש אותה.

תן לאדם שבע לאכול, לא עשית לו טובה.

תן לאדם רעב לאכול, עשית לו טובה.

אה,

לכן הקדוש ברוך הוא צריך לברוא פרועים בעלי חסרונות.

אז הוא בורא אותנו בעלי חסרונות.

וכשייתן לנו את הטובה,

נזכה להרגישה.

אבל הקדוש ברוך הוא הוא טוב גמור שאינו רוצה שנקבל טובה יחסית,

אלא טובה אמיתית.

יש שתי אפשרויות לקבל טובה, אחת בחסד

ואחת בזכות.

וחסד פירושו אוכל חינם.

תבוא בדלת, תעשה ככה, ייתנו לך חסד אוכל, תלך לאכול בצד.

בינתיים קיבלת את הטובה? כן. תהיה שבע? כן. אבל הייתה לך בושה עם זה?

גם כן.

אם כן, זה לא טובה גמורה.

אבל אם יהיה לך כסף בכיס,

והטבה משלם ומקבל את האוכל,

אה, זה טובה גמורה, אני לא זקוק לאף אחד, אני בזכות עצמי אוכל.

אני בזכות עצמי חי.

לכן הקדוש ברוך הוא,

בראת הברואים חסרי,

וכדי שיקבלו את הטובה וירגישו אותה,

וירגישו אותה בטובה הגמורה ביותר, נתן לנו אפשרות

לצבור זכויות.

שימו לב.

איך?

הביא את התורי הקדושה שבה הוא אומר,

רמח מצוות עשה,

ושסה מצוות לא תעשה.

והוא אומר,

אם תקיים את המצוות האלה, תקנה לך זכויות.

תישמר מהעבירות האלה, תקנה לך זכויות.

תמורת כל זכות שאתה עושה,

אני אתן לך טובה.

איזה טובה?

טובה גמורה.

כמה זמן?

תכף נברר.

איך זה פועל?

נותן הקדוש ברוך הוא לאדם את המצוות והעבירות לפניו,

והאדם צריך לבחור מרצונו מה הוא רוצה לעשות,

את הטובות או את הרעות.

מה שיבחר,

לפי זה יקבל.

עכשיו, הגורא דרא לו שני לחצנים,

שני יצרים.

יצר טוב, יצר רע.

אחד גורר אותו לקיים את התורה, ואחד גורר אותו מהתורה.

והאדם שומע בראשו ובשכלו שני קולות תמים,

כן לעשות, לא לעשות, כן לעשות, לא לעשות. כל הזמן יש לו ויכוח בתוך הרוב,

ובסוף הוא מחליט לעשות.

בין אם הוא עושה את זה במהירות,

בין אם הוא עושה את זה לאחר שיקול דעת,

אבל בסוף הוא עושה את זה.

על זה אמר הקדוש ברוך הוא,

ראה, אנוכי, נותן לפניכם היום

את החיים ואת הטוב,

את המוות ואת הרע,

ובחרת בחיים.

לשאלתך קודם,

בחרת בחיים זה ציווי, אחת מתרייג מצוות,

שאנחנו מחויבים לבחור בחיים.

נכון שאם נבחר ברע, בחרנו במוות.

אנחנו בחרנו ואנחנו גזרנו על עצמנו.

למה הקדוש ברוך הוא לא נותן עונש מייד?

אחד, זה בגלל שהקדוש ברוך הוא אומר,

כי לא אחפוץ במות הרשע,

כי אם ישום את דרכו בחיה,

אז הוא ערך אפיים מניח לו אפשרות לחזור בתשובה.

שתיים,

אם הפורא יתברך היה ממיט כל אדם מייד,

לא רק שלא הייתה תשובה,

גם לא הייתה בחירה.

כי אם אני שם לבן אדם אקדח פה ואומר לו, תרקוד,

אפילו לא רק כאן הוא לוקט.

מי גרם לו?

אני אונס אותו, אני מכריע אותו, אין לו בחירה.

אם הבורא

יכריח כל אדם שנוסע בשבת להצטרף באוטו,

אף אחד לא ייצע יותר. למה? בגלל הבחירה?

בגלל שמתים.

אתה רוצה להגיד שיש לך בחירה להכניס את היד לתוך החשמל?

אתה לא רוצה למות, אתה לא מכניס.

העשמל אונס אותך למות.

פה אין בחירה.

לכן הבורא לא הורג מיד.

וההפך,

זה גם מה שנותן יותר שהבחירה תהיה בחירה.

כי אתה אומר, הנה,

צדיקים, פינר שעים, אלה חיים ואוכלים, אלה חיים ואוכלים, ואלה עוד יותר טוב.

אז איך אתה אומר לי שיש עונש, מוות, למי שעובר חברות?

זו הבחירה

שניתן לאדם בשני העיקרים להתבונן,

ואיכשהו הוא מחליט לראות את הדברים.

ככה הוא עושה, ועל פי זה הוא ייתן את הדין.

עכשיו,

הבורא יתברך, אם רצה לעשות לנו את הטוב ולהעניק לנו רק את הטוב, את המקסימום טוב,

למה לא עשה שנוכל לעשות רק טוב?

למה צריך יצר הרע?

תעשה רק טוב, יצר הטוב.

אם היה הבורא יתברך בורא רק יצר הטוב,

הייתה לי ברירה לעשות רע?

לא.

סימן שאני מוגרח ואנוס לעשות רק טוב. אז מה מגיע לי שכר וזכות? לא עשיתי כלום.

אין ברירה, מה שאני עושה זה טוב.

אז מה אני עשיתי שאני אקבל זכות?

לכן הבורא צריך לצאת לנו את שני הצדדים,

ואז כשאני עושה את מה שאני עושה מרצוני החופשי,

זה נקרא שאני זכיתי בדבר מכוח עצמי.

או, עכשיו, ואיפה הטובה שהקדוש ברוך הוא רוצה לתת?

הקדוש ברוך הוא לא רוצה לתת את הטובה בעולם הזה כלל.

הקדוש ברוך הוא הכין את הטובה לאדם

בעולם שהוא יוצא אליו, ולא בעולם הזה כלל.

מדוע?

משום שתחשוב, זה דבר פשוט.

החיים פה 70 שנה.

אפילו אם ייתן לך פה שתהיה האדם הכי מאושר, הכי עשיר,

קח כל מה שאתה רוצה, עולם שלך בצאבו.

אחרי 70 שנה, מה?

אחרי 100 שנה, מה?

נצח. מה תעשה שם?

מה תעשה שם?

זאת אומרת,

אם אדם יחשוב,

כל העולם הזה זה רק עולם של פרוזדור,

ויוצאים. אתם לא רואים שכולם יוצאים.

אף אחד לא נשאר.

לא צריך לדחוף, כולם יגיעו בזמן.

אז צריך להבין,

לא באנו לעולם הזה על מנת להישאר.

לא באנו לעולם הזה על מנת לאסוף, כי אפילו אם תאסוף,

תשאיר את זה לאחרים שיאכלו את זה על חשבונך.

ויכול להיות שאתה רק מכין נדוניה לאשתך,

לחתונה הבאה, לבעל החדש.

אז מה אתה עשית בעולם?

אדם צריך להבין.

המעשה עם השועל של נביאים חכמים, זיכרונם לברכה, הוא פלא,

הפלא ופלא.

היה שועל רעה,

חיפש אוכל, לא אכל כמה ימים.

ראה איזה כרם של חנבים, אבל מסביב הייתה חמה.

חיפש איזה דרך להיכנס,

לא בטה.

חיפש, חיפש, בסוף מצא איזה פרצה קטנה,

בהיותו כחוש כבר מרוב רעבון,

הצליח לדחוק את עצמו פנימה,

נכנס לבפנים,

אכל ענבים שלושה ימים,

אשמין, אשמין, אשמין,

רצה יום אחד לצאת, בא להור, לא אוכל לצאת.

מה היה השם?

צם, צם, צם, צם, עד שהכחיש ויצא.

עמד בחוץ, הסתכל על הכרם, אמר לו, כרם, כרם.

מה נאים פירותיך,

אבל מה הנאה יש בך,

שכשם שנכנסתי כך יצאתי.

השועל לא היה פיקח במקרה הזה.

אם היה פיקח השועל,

היה נכנס לכרם,

לוקח ענבים ביד,

מוציא דרך החור החוצה.

עוד פעם, הולך, לוקח ענבים, מוציא דרך החור החוצה.

ככה היה יכול להוציא את כל הכרב החוצה.

אחר כך יצא החוצה, ירביץ ארוחה שנים.

אבל הוא היה בלוע.

ולא הייתה לו סבלנות.

הוא אמר, אכול ושתו כי מחר נמות.

והוא הפסיד.

חברים חכמים, לא על השועל דיברנו, אלא עלינו דיברנו.

אדם בא לעולם,

אבלה, אטעאן, לאפלה, כל היום אוכל מקסר.

מתחתן עם מקסרית, גם היא אוכלת, טוחנת ומוציאה.

אחר כך מביאים מקסרים קטנים, משפחת מקסרוביץ'.

אדם צריך לחשוב מה אתה באת להיות בית חרושת לזבל כימי בשנה 365 יום.

תכפיל, אתה אוכל למעלה מטון בשנה.

משאית אוכל.

אם תחיה מאה שנה זה מאה טון.

אונייה.

כמה אתה מת?

חמישים קילו בקושי.

נו, זה לא בזבוז?

מאה טון, נשאר מזה חמישים קילו.

ובסוף עוד החמישים קילו האלה יהיו מאכל לתולעים כמו דוגלי לכלבים.

מה באת לעשות בעולם?

אלא דורי יתברך, ישתבח ויתעלה שמו, עשה דבר פשוט.

שימו לב.

עיקר הטובה, אומר הרמחל, זכר צדיק וקדוש לברכה, היא בעולם הבא.

כשהעולם הזה פרוזדור, בעולם הבא טרקלין.

מי שהכין את עצמו בפרוזדור, הוא ייכנס לטרקלין.

מי שטרח בערב שבת, הוא יאכל בשבת.

מי שלא טרח בערב שבת,

יאכל אותה בשבת.

תדעו לכם, רבותיי,

תחשבו כמה זה שבעים שנה להיות דתי,

חרדי, שומר על כל המצוות,

לעומת חיי נצח בגן עדן.

כמה זה הרבה?

זה הרבה לעבוד.

שבעים שנה להיות עבד השם,

עושה כל מה שהוא אומר בדקדוק רב.

זה כדאי שבעים שנה לקבל נצח או לא כדאי?

כדאי.

בואו תעשו חשבון, אם אחד היה מודיע פה בחוץ

שיש לו עבודה,

מי שעושה הפצ'י

מקבל מיליון דולר.

עבודה טובה?

היה מישהו שלא היה עושה הפצ'י?

אה?

לוקח פלפל שחור, דוחף באב,

אבצ'י, אבצ'י, אבצ'י, מיליון, מיליון, מיליון, מיליון, כל רגע.

זו השקעה כדאית,

האבצ'י לעומת מיליון?

שווה, לא?

שבעים שנה, רבותיי, לעומת נצח?

זה כל כך מעט זמן,

זה אפילו לא ההא של האבצ'י.

כי טריליון שנה זה אפילו לא שנייה ראשונה בנצח.

אתם יודעים מה זה להיות נצח בעולם האמת?

או בגן עדן,

או בגיהינום, רחמנא מצמדן.

נצח?

יש לכם מושג?

אם תמלא כל העולם חול,

חול,

מפה עד השמיים,

ותשים משפך ענק,

ויהיה חור צר, שירד רק גרגיר חול אחד,

כל מיליארד שנה,

כמה זמן ייקח עד שירד כל החול מהשמיים עד הארץ,

דרך המשפך הזה,

בקצב של גרגיר למיליארד שנה.

הרבה זמן.

ועוד לא התחלנו לעשות חשבון כמה זה נצח.

כי אתה יכול למלא את המשפך שייגמר

עוד אין-סוף פעמים.

אז תאר לך,

אם תזכה לשכר שהקדוש ברוך הוא הכין לך את כל הצבא,

זה לא נצח כזה.

ואם חלילה שגית וטעית וחשבת שהכל זה סיפורים,

כשתעמוד מול האמת יעמוד מולך שחור לנצח כזה.

יאו, אלה,

איזה סיכום.

היה אחד הסמינר האחרון

שעשינו בעזרת השם ובשביעתה דשמיא.

אז כל הסמינר הוא התווכח.

בערב האחרון, לפני הסימפוזיום,

היהודי נשבע,

חזר בתשובה. מה גרם לו להישבר?

אמרתי לו, תשמע,

אפילו אם תגיד

שכל ההוכחות בעולם שהבאנו ונביא,

זה הכול לא מקובל עליך,

אם יש לך שכל,

אתה לא יכול להיות חילוני,

מהסיבה שאני אגיד לך עכשיו.

תקשיב, אמרתי לו היטב.

אתה אומר, אין עולם הבא, אדם מת, אין המשך.

פירושו שאדם הולך לעבדו,

לא זוכר, לא יודע.

אני אומר שיש עולם הבא, המשך,

גן עדן וגן נום.

אתה אומר ואני אומר.

אני מאמין 100% שאני צודק, אתה מאמין שאתה 100% צודק.

האמת כמה?

100% בלבד.

או שאתה צודק או שאני צודק.

אי אפשר שנינו צודקים, רק אחד צודק.

או שיש עולם הבא או שאין עולם הבא.

אבל כרגע, מה הסיכוי של כל אחד מאיתנו?

שווה.

50% 50%. עכשיו,

בואו נבדוק מה כדאי להיות,

כמוך או כמוני.

אם אתה צודק ואין כלום ברגע שאדם מת,

אז אם אתה מת, לאן אתה הולך?

לאבדון. אתה צודק, אין כלום.

אם אתה צודק שאני אמות, מה יקרה? לאן אני הולך?

אותו דבר, לאבדון.

כי אם הוא צודק, הוא צודק לגבי כולם.

אז הנה, בדקנו את ה-50% סיכוי שלך.

אם אתה צודק, אתה לאבדון. אם אתה צודק, גם אני.

אבל יש גם 50% סיכוי שלי.

אם אני צודק, לאן אני הולך?

לגן עדן.

אני עובד על זה כל ערב.

ואם אני צודק, לאן אתה הולך? לגיהינום.

עכשיו בואו נעשה מאזן צופי, מה כדאי להיות.

אם אתה צודק, אתה הולך לעבדון.

אם אתה לא צודק, אתה הולך לגיהינום.

בכל מקרה הלך עליך.

אבל אם אני צודק, יש לי 50% סיכוי, לא?

הבן אדם חזר בתשובה.

כי צריך להיות טיפש,

טיפש גמור,

לחיות בשקר.

תחשבו,

אדם בבית חולים.

הפרופסור אומר לו, אדוני, אני מצטער מאוד, אבל...

מה שיש, יש לך ימים ספורים.

אין אף אחד בעולם שיכול לעזור לו.

ואני אבוא לבית חולים ואני אגיד לו יהודי.

אני לא יכול להבטיח לך כמו הפרופסור 100% שתמות,

גם לא 100% שתחיה.

אבל אני אומר לך שאם אתה תעזור בתשובה עכשיו תקבל עליך אוי מלכות שמיים,

יש לך סיכוי 10% שתחיה.

הוא יהיה דתי או לא?

ועבוע,

כמו נטורי קרתא,

העיקר מה?

ש-10% יהיה.

אז אני שואל שאלה,

בשביל 10% סיכוי אתה מוכן להיות דתי לחיות עוד כמה שנים בלבד.

וכשאני עושה איתך את המשוואה הזאת,

הסיכוי שלך 50% ולהיות בגן עדן לנצח,

זה לא סיכוי יותר טוב שכדאי לך לעזור בתשובה עכשיו?

רק אתה שקרן.

אתה עוצב את העיניים לראות את האמת.

נוח לך בהפקרות.

אבל אתה תשלם על זה.

אם היו מודיעים שהמים הורעלו פה בשכונה בסיכוי של 10%,

הייתם נותנים לילדים שלכם לשתות מים?

לא.

ואני מתפלא, למה לא?

הרי 90% סיכוי שהמים לא הורעלו,

רק 10% סיכוי שהורעלו.

למה לא תיתנו להם לשתות?

לא לוקחים סיכוי.

אז איך אתה חי עם 100% סיכוי?

לא השארת לך אפילו סיכוי אחד,

כשיש למעשה לפחות 50% סיכוי.

אתה שקרן, אתה שקרן.

אנשים חיים בשקר, כן?

אדם יודע, כתוב בגמרא, רשעים,

אפילו על פתחה של גהנון לא חוזרים בתשובה.

אדם שהושקע בשקר, חל אותו, אכל אותו, טחן אותו,

נשם אותו,

קשה לו לחזור בתשובה.

הוא רגיל לשקר.

הוא יודע שבצד שלו אין לו שום תשובה.

הוא יודע שאין דרך לחילוניזם.

אין לו תשובה, הוא לא יודע למה הוא חי.

הוא יודע שבצד השני יש תשובה.

ואף על פי כן הוא בוחן בצד שאין תשובה.

רגע,

אם אתה בא וטוען על הדלתיים, תוכיח לי.

תוכיח לי.

מי אמר?

איפה זה כתוב?

אני שואל שאלה, אם אתה כל כך רוצה לדעת ולחקור,

אני מסכים, כל הכבוד.

אנשים חושבים, אני אוהב.

אנשים שבודקים זה טוב?

ככה צריך להיות. בשביל זה קיבלנו שכל.

זה ההבדל בינינו לבין החתול.

שקיבלנו שכל לבדוק.

זה ההבדל.

אבל אם אתה עם השכל לא בודק, אתה גרוע מחתול.

אז יחשוב האדם,

אם אתה בודק אצל הדתיים כל דבר, איפה זה כתוב ומי אמר,

למה לא עשית חקירה כזאת בצד שלך שאתה נמצא?

איפה זה כתוב ומי אמר?

ואם מצאת כבר את התשובות, איפה זה כתוב ומי אמר בשיטה החילונית?

למה לא אמרת לי את זה הערב?

למה לא גילית לי מה אתה יודע?

כי אתה לא יודע, אתה שקרן.

אתם מבינים רבותי כמה מצב חמור הוא?

אדם חי בשקר רשמי.

ההמשך בקלטת מס' 28.