קלטת 18 - חודש הרחמים והסליחות חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

המזון מצוי.

אצל אדם זה לא ככה, נכון?

מפני שאדם חסר מאוד,

והוא יצטרך לדברים רבים,

והיה נצטרך ללמוד החרישה והקצירה ולדוש ולטחון ולאפות ולתקן כלים למלאכות האלה,

כדי להשלים בהם את תיקון מזונו.

וכך יהיה צריך ללמוד את התביעה וההריגה כדי להרוג מה שילבש,

וללמוד בניין, לבנות מקום, להסתתר שם.

ולעשות כלים לכל אלה המלאכות.

ואין בחיי מתושלח,

שחי למעלה מ-900 שנה,

ואין בחיי מתושלח,

מה שיספיק ללמוד אלו המלאכות שהאדם יצטרך במחייתו לכולם צורך מוכרח.

ומתי יהיה מוצא פנאי ללמוד ולקנות חוכמה?

מתי?

אם כל אחד יעזוב הכול

ואף אחד לא יעבוד,

אז כל אחד יצטרך לדאוג לעצמו, נכון?

אז הוא יצטרך ללמוד את כל המלאכות שהוא צריך בשביל חייו.

הוא צריך לזרוע ולחרוש והכול במקום בשביל להוציא רק לחם.

והוא צריך ללמוד מלאכת התביעה וההריגה והכול במקום בשביל לעשות דגל.

והוא צריך וצריך את כל הלמוד לסגירות והכל בשביל לעשות לאיזה מיטה.

והוא צריך ללמוד לגרום שיש לו ארון.

והוא צריך וצריך, ואפילו אם יחיה כמו בתושלח לא יספיק ללמוד רק את כל המלאכות בשביל לחיות.

אז מתי ימצא זמן ללמוד?

זו השאלה ששואל הרמב״ם.

על כן נמצאו שאר בני אדם לתקן אלו המעשים הצריכים עליהם במדינה כדי שימצא חכם צורכו מזומן ותתיישב הארץ

ותהיה החוכמה מצויה.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? המציא אנשים כאלה שמתעסקים בדברים האלה ואז הם מכינים לו הכול.

אז אתה יורד למכולת, חמש דקות, יש לך דלחם, יש לך יוגורט, יש לך כמה אנשים עבדו, כמה מכונות המציאו בשביל שאתה תיקח את הפרוסת דלחם שלך עם היוגורט והמרגרינה והכול ותאכל בחמש דקות. כמה?

אם היית צריך לעשות את זה כמה שנים,

שנים, שנים, היית צריך לעבוד רק לעמוד, להמציא את המכשירים.

אז מה עשה הקדוש ברוך הוא? חסך לך את זה, נכון?

אז יש הרבה אנשים שמכינים את הכול.

נו,

אז זה כדי מה?

אמרנו, כדי שימצא החכם צורכו מזומן,

כל צרכים שהוא צריך מזומנים לו, על המקום הוא יכול לקבל אותם,

ואז תתיישב הארץ ותהיה חוכמה מצויה.

ומה טוב, זו התשובה שלי, מה שאמרתי לכם,

ומה טוב אמר האומר.

מה אמר האומר?

לולא המשתגעים

נשאר העולם חרב.

אם לא המשתגעים האלה שעובדים כל היום,

העולם היה חרב.

תודה רבה לכל המשוגעים.

למה? אם לא אנחנו היינו לומדים תורה.

שמעתם?

אבל רגע, מי אמר לכם להיות מהמשוגעים האלה?

בואו תהיו מהחכמים.

תשאיר את הגוי עם משוגעים. למה אתה יהודי תהיה משוגע?

עכשיו תראו למה אתם משתגעים. אתם רוצים לשמוע, תראו דבר

נפלא נפלא.

הוא אומר ככה,

ומה טוב אמר האומר,

לעולם משתגעים נשאר העולם חרב.

ושאין בעולם שיגעון דומה לשיגעון האדם.

למה?

שהוא חלוש הנפש

ודל ההרכבה,

והוא נוסע מתחילת הגליל השני, משבעה גלילות היישוב, עד סוף השישי,

כמו שאנחנו נוסעים מהארץ לאמריקה,

מאמריקה להודו,

נוסע מגליל לגליל בכל העולם כולו.

הוא אומר

שאין בעולם שיגעון דומה לשיגעון האדם,

שהוא חלוש הנפש,

ודל ההרכבה,

והוא נוסע מתחילת הגליל השני, משבעה גלילות היישוב, עד סוף השישי,

והוא עובר ימים,

ימים, דהיינו נהרות וימים,

בזמן החורף,

והולך בארץ תלאובות

בזמן הקיץ,

ומסתכן בנפשו לחיות השדה,

ולרמסים.

בשביל מה?

כדי שירוויח דינרים.

כשיקבץ כלום מן הזהובים שמכר בהם כוח נפשו השלם,

כשהוא כבר יקבץ איזה משהו, כמה זהובים,

שבשבילם הוא מכר את כוח נפשו השלם, הרי עם כל הכוחות האלה יכול להיות עדק בחוכמה.

ואת כל כוח נפשו, בשביל מה הוא מכר?

בשביל כמה דינרים.

אז הוא אומר,

וכשיקבץ כלום מן הזהובים שמכר בהם כוח נפשו השלם,

ויהיה לו מהם חלק,

כבר יש לו קצת דינרים, מה הוא עושה?

יתחיל לחלק אותם

על אמנים, לבנות לו יסוד על טבור הארץ,

לבנות לו דירה וילה הוא בונה.

נותן עכשיו את הקצת דינרים לאמנים, כל אחד אמן.

למה? לבנות לו יסוד על טבור הארץ,

בסיל, באבנים,

כדי להקים עליו קיר שיעמוד שנים רבות.

והוא יודע שלא נשאר משנות חייו מה שיוכל בהם לבלות בניין עשוי מן הגומל.

היש שטות ושגעון כזה?

אדם כל החיים שלו עובד, עובד, עובד, עובד, עובד,

בשביל לבנות כמה קירות שיימצא בתוכם.

כל ימיו כמעט עובד.

ואת הדינרים שעשו את כסף הדולרים מחלק לבעלי האומנות שקימו את הקיר.

והוא יודע שלא נשאר לו בחייו עוד כמה שנים בשביל שהוא יוכל לבלות

דירת גומר.

הוא לא לוקח קנה סוף.

הסוף היה מחזיק זמן יותר מהחיים שלו.

והלך ובנה קירות ובטון ויציקות ועושה, איך קוראים לו, קרמיקות.

כל הבית הוא בונה ובונה טעמות, משוגע,

תסתכל.

הרי אתה הולך בדרך כל בשר.

כמה שנים נשאר לך?

30 שנה אתה רק בונה דירה.

וכבר הגעת לדירה, אתה כבר עובר דירה.

ובסוף לא שאתה עובר, יעבירו אותך דירה.

למטה לקבר.

אז מה עשית כל ימיך? בנית דירה?

מה עשית כל ימיך? בנית דירה?

זה לא משתגעים.

בשביל מה קיבלת חיים?

בשביל לבנות דירות?

מילא את הגינדי בונה לאחרים לוקח כסף, נו.

אבל כל החיים תבנה דירה.

זה הבעיה שלנו.

אנשים לא מבינים שבאנו לעולם בשביל לבנות דירה שם, לא פה.

שם, לא פה.

והכוח שקיבלנו בשביל שם

זה הכוח השכלי.

למה נבזבז אותו בשביל חומר?

זה נשאיר את המשתגעים שיעבדו.

אנחנו נעבוד רק קצת,

קצת, קצת,

בשביל שתהיה סיבה שייכנס הפרנסה דרך שם. זה הכול.

רק קצת.

שאם תפתח לקדוש ברוך הוא חור קטן,

חור קטן, ייכנס הפרנסה.

עכשיו אני רוצה רק להסביר לכם דבר אחד.

בא אחד לחכם ושאל אותו,

כבוד הרב, כבוד הרב,

יש לי עסק.

נגיד, יש לי פלאפל.

יש לי פלאפל.

מה אומר כבוד הרב?

כדאי לפתוח עוד חנות פלאפל?

אמר לו החכם כך,

תראה, למה הדבר דומה?

לאחד

שיש לו חבית יין, חבית יין גדולה, מלא יין.

יש לו ברז,

יש לו ברז. פותח את הברז, יורד יין.

בא לחכם ושואל אותו, כבוד הרב,

כדאי לעשות עוד ברז לחנית.

בבקשה, תעשה עוד ברז. מה תרוויח?

שירד היין יותר מהר, אבל אם הוספת יין,

זה שעושים עוד ברז,

לא מוסיפים עוד יין, נכון?

רק מורידים את היין יותר מהר.

אדם

שפתח עסק

צריך להיכנס דרך החבית הזאת של העסק,

כל הכסף שהשם קצב לו למשך השנה, נכון?

המזונות צריכים לעבור דרך החנות הזאת.

אז הוא אומר, ציבורו של עולם, אולי יפתח עוד עסק, עוד פלאבים.

לא, לא תכפיל את המזונות, רק תוציא אותן יותר מהר.

אתה לא מוסיף כלום.

אתה תעבוד יותר ותקבל אותו דבר.

את זה אנשים לא מבינים.

כי המזונות קצובים, לא תקבל פרוטה יותר ממה שפסקו בראש השנה.

כמה תקבל בשנה הבאה, אתה יודע?

אני אגיד לכם, זה תלוי בכם.

מהיום עד ראש השנה, אם אדם חוזר בתשובה,

מקבל עליו ללמוד יותר תורה, תהיה לו פרנסה יותר בשנה הבאה.

למה?

כי השם אומר, אתה בוטח עליי?

אתה סומך עליי?

אני חייב לפרנס אותך.

מי שסומך על הקדוש ברוך הוא,

הקדוש ברוך הוא משפיע על שפע רב.

והבוטח בשם,

חסד יסובבנו.

אשליך על השם יהבך והוא יכלכלך.

הבטחה מהשם יתברך.

כמו אבא.

הבן לא עובד.

אבא אומר לו, לך תלמד.

אומר לו, אבא, אבל מה אני אוכל? מה, אתה דואג?

אני אבא שלך, אני אדאג לך. לך תלמד. אני אביא לך את האוכל עד לתלמוד תורה. לך!

אם הבן הולך,

אבא ייתן לו, נכון?

אבל אם הבן בעמד לאבא, אבא, אין לי כוח ללמוד, אני לא רוצה, אני אלך לעבוד. הוא אומר, בבקשה, תרצה ללמוד, איך תרמד.

אבא, תפרנס. אני אפרנס אותך? אני רוצה עכשיו, תעזור לי.

אם אתה כבר עובד, בשביל מה אני אתן לך? תן לי.

אם אתה כבר עובד, בשביל מה אני אתן לך, תן לי. רבותיי, אם אתם אומרים לקדוש ברוך הוא, אני הולך ללמוד,

הוא אבא שלכם,

הוא חייב לפרנס אתכם.

אם תגידו שאתם הולכים לעבוד, הוא יגיד, טוב, אם אתה רוצה לסחוב את הכיסבק לבד, בבקשה,

תסחם.

רבותי, תבינו את זה.

אם תחליטו להיכנס למערכת של לימודים יותר,

להקציב יותר שעות,

ועל חשבון השיגעון הזה של העבודה,

ולאו הכי תהיו יותר חכמים, תגיעו לתכלית שלכם יותר, ופרנסה גם תקבלו יותר.

פרנסה תקבלו יותר, הרבה יותר,

משום שמגיע לכם.

אתם ראויים לקבל.

השם שמח בכם. אתם בנים שלו.

הוא רוצה?

הוא אמר, והגידו בו יומם ולילה.

הוא אמר על שלושה דברים, העולם עומד על התורה.

הוא אמר לרב שלום בנייך, איזה, ובכל בנייך למודי השם?

אם בכל בנייך למודי השם, ברר שלום בנייך.

הקב'-ברוך-הוא אמר.

הקב'-ברוך-הוא חפץ בתלמידי חכמים. תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם.

זה מה שהוא רוצה, הקב'-ברוך-הוא.

ניתנת לנו ההזדמנות, רבותיי.

כתר כהונה זה לא שייך לנו, זה שייך לאהרן הכהן,

אין מה לעשות.

כתר מלכות זה לא שייך לנו, זה שייך דוד המלך וזרועו אחריו.

כתר תורה עומד ומונח בקרן זווית,

וכל הרוצה לבוא ולטול, יבוא וייטול.

כל אחד יכול לזכות בכתר תורה, כל אחד.

ולא רק זה,

אלא שכתר תורה עולה על גביהם של כתר מלכות וכתר כהונה.

אז אני שואל אתכם שאלה, רבותיי. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את המתנה הכי יקרה בעולם,

לעסוק בתורה שלו,

להתקרב אליו,

והוא ישפיע עלינו הכול. אנחנו לא סומכים עליו?

שנשימה הוא ייתן לנו כל רגע, אנחנו סומכים עליו. שיחזיר לנו את הנשמה בבוקר, סומכים עליו.

שיביא לנו ילדים, סומכים עליו. רק פרנסה לא סומכים עליו?

מה קרה?

הורגלנו לדפוסי חיים מוטעים.

איטעו אותנו,

כי בצעירותנו לימדו אותנו שיר.

הבעיה זה השיר.

מה היה השיר, אתם זוכרים?

לעבודה ולמלאכה

עד היום, מה שיודע האדם, רק לעבודה ולמלאכה

זהו.

זה הבעיה.

ימשיך מחר בעבודה.

כן, אבל למה אני צריך להודות לשם יתברך על הפרנסה ששלח לי בשמונה שעות, אם יכולתי לקבל בשעה אחת?

למי תודה יותר, תגיד?

למי שהצריח אותך לבוא לקחת את המכתב מבנק הדואר,

או מי שיביא לך את המכתב מתחת לדלת,

הוא יכול להכניס לך את הפרנסה מתחת לדלת.

למה אתה צריך ללכת עד בנק הדואר?

למה?

הרי מכתב יש, חייב להגיע, הוא נשלח.

למה אתה רק מתפוס את הדבר בדרך? הוא יגיע אליך הביתה.

זה התפקיד של הדבר. הדבר צריך להביא לך את המכתב. המכתב יצא.

למה אתה רוצה, חכה לו.

אתה יודע למה זה דומה?

ראית פעם אנשים שממהרים עומדים בתחנת אוטובוס?

עומדים, אבל הם ממש ממהרים, ממש ממהרים. מה הם עושים?

יורדים לאמצע הכביש לראות אם האוטובוס בא.

ואם אתה יורד לכביש, הוא יבוא יותר מהר?

הוא יבוא, אל תדאג, עמוד בתחנה, עמד את הזד.

זה שטות הרי, נכון? שטות.

או שהוא יורד עד הפינה, ואחר כך הוא יורד בחזרה כשהוא בא.

שב במקום, תרגע, אוטובוס יגיע. אם לא יגיע, אגב, אם תרד עד הצד השני, הוא לא יבוא.

חכה, יבוא.

למה צריך לצרוח הרבה?

זו הבעיה של האנשים. אין להם ביטחון.

אין, אין. אם היה ביטחון,

הייתם מאושרים.

מה צריך לדאוג?

כן.

נשארת פה שאלה, רק אני רוצה להקדים לפני כן הקדמה קטנה, רבותי.

מי שירצה לדעת יותר, אני לא הרחבתי היום בנושא של הביטחון,

נושא הפרנסה, נושא הביטחון. יש לנו הרבה ראיות ועובדות

כמה לא צריך לצרוח בעבודה.

ואפשר להשיג הכול, וביתר קלות, על ידי ביטחון.

ברוך השם, השם זיכה אותנו להוציא קלטות חדשות בנושא הביטחון, הן נמצאות בחוץ.

תראי ישר מהמכבש.

אז מי שירצה, בעזרת השם, להתחזק לקראת ימים נוראים בנושא ביטחון,

תוכל בחוץ להשיג אותם. לעניין השאלה שלך,

אם הקדוש ברוך הוא יודע מראש מה האדם יהיה בסופו,

אז מה מועיל להגיד לו תחזור בתשובה, אל תחזור בתשובה?

ובכן, זו דווקא ראיה שהקדוש ברוך הוא, אף על פי שהוא יודע,

הבחירה נשארת ביד האדם.

אני לא יודע הרי מה שהשם יודע, נכון?

ואני המצווה לקיים רצונו יתברך,

נכון?

והשם יודע מה שאני אעשה,

כן?

מכוח מה?

מכוח מה הוא יודע?

מכוח זה שאני רוצה להיות כזה וכזה, נכון?

שאם לא הייתי בפוטנציאל לעשות כך וכך,

אז איך השם היה יודע אם אני לא הייתי?

אלא השם יודע את הדברים, הוא יודע אותם,

אבל הוא יודע אותם כשאני רוצה לעשות את הדברים.

אמנם אצל הקב' אין מוקדם ומאוחר,

אין מושג להגיד שהקדוש ברוך הוא, איך הוא ידע לפניהם,

אין כזה דבר. אצל הקדוש ברוך הוא אין, היה, הווה ויהיה.

זאת אומרת, אין מושג של עבר, הווה ועתיד.

לכן אנחנו אומרים השם מלך, השם מלאך, השם ימלוך לעולם ועד.

היינו צריכים להגיד, השם מלאך,

השם מלך,

השם ימלוך, לפי הסדר. אנחנו אומרים לא כך.

אומרים השם מלך, עכשיו.

השם מלאך זה לא הסדר.

למה להראות שאין זמן אצל הקדוש ברוך הוא? אצל הקדוש ברוך הוא לא משנה, עבר, הווה, עתיד, הכל אותו דבר.

שהשם המציא את הזמן,

הקדוש ברוך הוא לא שייך בזמן.

אז אצל הקדוש ברוך הוא אנחנו אומרים איך הוא ידע,

אבל אין אצלו מציאות של ידיעה לפני או אחרי או בעוד זמן.

אצלו זו ידיעה.

מה זה מושג של ידיעה ולא זמן?

קשה להסביר כי אין לנו את המושגים בזה.

אבל הקדוש ברוך הוא תדע לך, כשאנחנו עושים דבר,

כשאנחנו מחליטים, הבחירה שלנו היא הגורם את ידיעתו של השם יתברך.

כשאנחנו אומרים שהשם ידע שאנחנו נבחר כך, זאת אומרת, אנחנו צריכים לבחור כך,

והשם יודע.

אבל שוב פעם,

המרחק של הזמן אחורה הוא שמבלבל, ואין אותו.

עוד פעם, מכוח מה?

שנבחר כך.

מכוח שנבחר כך, אבל.

שנבחר כך. אם לא נבחר כך,

אז הוא לא ידע ככה, ידע אחרת, נכון?

אז במי זה תלוי? במי שיבחר כך.

נכון?

אז אם לא נבחר כך במציאות בזמן מסוים, שזה אצלנו נקרא זמן מסוים,

השם לא יכול לדעת מה שאין.

לא, אין לפני. זה מה שחידשתי לך,

שמושג של לפני אין אצל השם.

הבעיה מתחילה כשאתה אומר איך הוא ידע על לפני, אבל אין לו לפני, כי אחריו ולפני אצלו אותו דבר.

כל מעשה הוא יודע.

כל מעשה הוא יודע. צופה הדורות מראש.

לא רק אתה, הוא יודע עד סוף העולם.

לא רק אתה, הוא יודע עד סוף העולם.

ודאי. עכשיו בשבילך זה נקרא שהוא יודע,

כן?

אבל המושג של ידע, יודע וידע אצלו לא קיים.

אצלו זו אותה ידיעה.

היא לא תלויה בזמן. רק אצלך,

עכשיו זה קרה.

עכשיו,

עכשיו.

אצל הקדוש ברוך הוא?

אם הקדוש ברוך הוא היה תלוי בזמן,

אז הוא היה נברא.

הוא היה לבדו.

אין עוד מלבדו.

אין לפני, כי אין זמן.

בורא עולם.

זה בריאה בשבילנו, לא שלו.

הבריאה נבראה לצורכנו, לא לצורכו.

נכון.

מה היה לפני?

לא היה שום דבר.

לא היה שום דבר.

לא היה.

יש משהו אחר חוץ מזה?

רגע, רגע, אני רוצה להבין. אתה רוצה להגיד לי שהמדענים אומרים שהיה, הם יודעים שהיה.

הם ראו שהיה.

הם סוברים שהיה.

אני צריך לקבל השערות? יש לי עוד כמה השערות.

למה את שלי אתה לא מקבל?

אני שואל אותך למה אתה לא מקבל.

למה אתה לא מקבל את מה שאני אומר?

למה אתה לא תקבל את מה שהוא אומר? סברות? אין בעיה.

לא הוכחה, סברות, השערות.

לא הוכחות, לא מצאו דינזאור שלם,

לא שלדים, עצמות משלדים

שמהם בנו לפי תיאוריה מה שייך שיהיה

לעצם הזאת.

אז מצאו עצם של צלע בגודל כזה נגיד, אז אמרו בטח בצד השני גם גודל כזה,

וזה היה ברוחב של כרס כזאת,

ואם זה היה נגיד באמצע זה הלך ונהיה צרשן,

ובטח זה גם הלך במקביל לכאן,

אז בטח כזה אורך צריך זנב, אז זה היה לו ככה,

ואם ככה ודאי שצריך להיות לו ראש ככה,

ועשו לו ככה,

ועשו אותו אורך 15 מטר ממשקל 40 טון, ואמרו לך שהמוח שקל קילו,

וקראו לו דינזאור.

אם היה לו בעיה רעשתה עבודה רבה הייתה עתם זו דומה.

עתם? אני אגיד לך כמה.

קודם כול, ידוע לנו שהיה בזמן הראשונים הנפילים התהלכו בארץ.

היו ענקים, בני ענק.

כן?

לא, לא, בתוך.

אין לפני. אין, אין.

תוהו ובוהו היה אחרי בריאת העולם, לא לפני.

בראשית ברא אלוקים בארץ אחרי שנבראה הייתה תוהו ובוהו.

זהו, זהו, זהו. מספיק.

די.

לא, לא.

רגע, קודם כול ברא השמיים בארץ.

ובתוך השמיים בארץ היה בלאגן.

ועכשיו הוא התחיל לסדר את הבלאגן,

אבל זה אחרי שהוא ברא שמיים בארץ.

הבלאגן התחיל בת חלש ל-5,749.

לא שולל.

לא שולל. הן שלולות מן היסוד.

במדע.

יפה.

או, כי הוכחה אני מקבל והשערה לא.

הוכחה, אני אגיד לך מה זה.

אני אגיד לך מה זה הוכחה.

הוכחה זה אם דבר חוזר על עצמו מספר פעמים ומוכח אמפירית,

זה נקרא הוכחה מדעית.

לקחתי דבר,

ניסיתי אותו,

ניסיתי עוד פעם, ניסיתי עוד פעם, עמד כל הזמן באותו ניסיון, אני רואה שתופעה זו חוזרת על עצמה מספר פעמים,

המדע קובע, זה נקרא הוכחה. שאם תעשה עוד אלף פעם ככה זה יופיע אותו דבר, זה הוכחה. נסה בבקשה.

כן או לא?

זה הוכחה.

אם באו עשרות אלפי אנשים וחזרו מטורמטים קליניים לחיים,

זו הוכחה?

נכון או לא?

זהו, זה צריך לדעת.

וסיאנסים אותו דבר.

הבנת?

עכשיו סברות והשערות אנחנו לא מקבלים.

אתה יודע מה הבעיה של המדענים? בואו אני אקצר לך.

שהמדענים בעצמם, אחד אומר שהעולם קיים 15 מיליון, השני 30 מיליון, ואחד אומר 15 מיליארד.

אם הם ביניהם לא יודעים מה קרה, אתה רוצה שאני אסדר את ההדורים?

אלה שבודקים את גיל העולם על-פי הגולגולות אומרים זמן אחר.

אלה שבודקים על-פי פחמן 14 אומרים זמן אחר.

אלה שבודקים לפי העצים,

אתה יודע, הטבעות בעצים אומרים זמן אחר.

אלה שבודקים לפי דבר אחר, מגיע לממצא אחר, למסקנה אחרת.

אם כן,

כל הניסויים של המדע מוכיחים סתירה מדעית אחת על חברתה.

אז אין שום ממצא מדעי בדוק מוסכם על-ידי כולם.

אחד.

גם כאן,

אני בטוח,

לא, לא, לא, לא, לא. קודם כול אני רוצה שתדע, יש מדען, קוראים לו פרופסור חיים ציגלר.

פרופסור חיים ציגלר,

הוא יהודי חשוב מאוד, חזר בתשובה, זכר לחזור בתשובה.

היה במרד הסטודנטים בצרפת,

זה שנלחם נגד דה-גול.

מפורסם מאוד.

אלוף סקי עולמי חזר בתשובה,

אומר שעל פי כל הממצאים של הדור האחרון של הפרופסור...

עם אלה שבודקים את גיל העולם,

מתברר שזה בסך הכל

נע עד חמש עשרה אלף שנה.

אם שייך להגיד, לפי הממצאים, זה לא בטוח, זה רק אומרים,

ודאי וודאי יש היום הוכחות מסוימות חדשות שהעולם לא יכול להיות יותר מחמש עשרה.

אל תגיד לי למה, זה מה שהוא אומר. למה הוא יגיד?

אתה אומר שאנחנו יודעים על סמך זה שאתה מקבל את מה שאמרו המדענים.

זאת אומרת, אתה מאמין למדענים שמה שהם יודעים,

שים, שים, שים,

בדיקה שנעשתה ופרסמו

לא דומה.

אגיד לך למה.

משום שהבדיקה שנעשתה, אתה מאמין שנעשתה אחת.

אתה מאמין שהיא נכונה, שתיים,

ואתה על בסיס אמונה מחליט שזה כבר ידוע,

על זה אין ערעור, ומפה נצא לבדיקה נוספת.

מי אמר? בשביל שאתה תדע מה שיודעים המדענים,

אתה צריך להיות מדען כמותם לפחות או יותר בשביל לדעת אם מה שאמרו נכון,

כן או לא.

מתוך הנחה, תתחיל ככה,

מתוך הנחה שהם צודקים.

למה צריכים להיות הגדולה?

זה עיקר, זה לא דמוקרטיה. תגיד לי, תגיד לי. אני רוצה שתבין דבר אחד.

תקשיב, תקשיב, תקשיב.

אני שמעתי שחזאי מזג האוויר הודיע שבצהריים ירדו מנטרים.

על סמך מה הוא אמר?

על סמך זה שהוא ראה את העננים בגובה רב ובינוני שם,

והוא יודע את קצב המהירות שהם מתקדמים,

והוא יודע את המרחק משם עד פה,

אז הוא עושה חשבון פשוט ואומר לי, תשמע, בשביבות הצהריים,

שעה אחת-שתיים, ירדו פה מנטרים. נקודה.

מגיע הצהריים, ואני רואה שיש שמש.

אני מחפש את העננים, מתברר שברכו לסוריה.

עכשיו מה קרה?

תשמע,

אם זה נכון,

זה נכון.

אם היה ממשיך הענן בקצב שהוא המשיך,

באמת בעוד שעתיים-שלוש היה מגיע,

אבל הקדוש-ברוך-הוא משנה עתים במאמרו,

והוא לקח את העננים שמאלה,

והוא לא חייב לחזי דין וחשבון מתי הוא יעשה את זה,

ורק בהתחשב באם היה שזה ימשיך כך וכך, אז זה יהיה כך וכך.

עכשיו אני רוצה שתבין,

מה שבדקו במשך כל הדורות, שים לב, מה שהיה בדוק, אני מדבר על בדוק, בדוק.

כל מה שבדקו, בדוק, והחליטו שזו מסקנה,

שזו עובדה מדעית טהורה,

אחרי כמה דורות נפסל ונדחה.

אתה יודע שיש היום,

קודם כול, כשהיה גלילאו גלילי,

כן?

אתה מכיר את ההיסטוריה.

אז עכשיו, זה היה אבל אז.

תגיד, אבל אז זה בנימין מודרני כמו היום. נכון, אבל אנחנו פרימיטים ביחס לעוד דור שתיים.

רגע,

אני רוצה שתבין, היום אומרים

שחוק,

איזה חוק, אחד מן החוקים של,

אחד החוקים,

חוק ההתפשטות, אני חושב, חוק ההתפשטות של איינשטיין.

לא, זה לא את היחסות, אני חושב, משהו כזה.

היום כבר יש מדען בצרפת ועוד מדען במקום אחר ששוללים את זה, מוכיחים שבכלל אין לה יסוד, היא עד גבול מסוים,

זאת אומרת עד רמה מסוימת.

אני אתן לך דוגמה מה אני מתכוון.

לא, לא, אצל איינשטיין דווקא, משהו חדש. לא משנה, לא זוכר.

אם אתה מודד היום את היחס בין מעלה אחת צלזיוס למאה מעלות צלזיוס, אז אתה יכול לעשות לך מין סקאלה מסוימת שממנה אתה תדע בדירוג.

אם זה ככה,

אז אתה יכול להגיד, אז ב-200 זה יהיה עוד קצת ככה, לפי אותו יחס, וב-300 זה יהיה ככה, וב-1000 זה יהיה ככה. זה לא נכון.

כי אתה יודע שב-261 או 259 אתה מבין שיש קיפאון ואין המשך למטה למטה במינוס.

זאת אומרת,

אתה צריך לדעת שמה שבדקו המדענים, איך הם בדקו?

הם הסתכלו בין זה לבין זה,

קבעו שהדברים מתחלקים כך וכך. אם כן, אם נעשה חשבון מכאן והלאה לפי אותו יחס,

אז יצא שככה וככה זה. מי אמר שהיחס הולך לפי צורה כזאת?

אם אתה רואה רכבת נוסעת בקטע מסוים מכאן

עד כאן במהירות 50 קמ״ש לשעה, אז אתה יכול להגיד לי בעוד

שעה

כמה מרחק היא תזוז.

אז אני שואל, אבל אתה יכול לדעת אם ככה מתי יצאה הרכבת, באיזה שעה ובאיזה מקום,

ואתה תדע לאן היא תגיע? מה זה קשור בכלל לנתונים האלה?

אם אתה רואה שיש מרחקים כאלה, אתה יכול לדעת מתי נברא העולם?

הרי אתה לא יודע אפילו מה ברא את העולם.

אז איך אתה קובע מתי נברא?

למה אני מעריך כל כך? בשביל שאני אראה לך את התירוץ.

התירוץ קל, שים לב, תירוץ.

תירוץ זה לא אקסקיוז,

זה לא לתת תירוצים, כמו שאומרים, להתנצל.

תירוץ זה תשובה על קושייה.

שים לב.

הגמרא אומרת שהעולם בבריאתו עמד בקומתו ובצביונו.

מה הפירוש?

האדם הראשון בשעה של נברא,

האדם הראשון בשעה של נברא.

בן כמה הוא היה?

אפס, נכון?

אבל הקב' הוא כבר דיבר איתו ישר כשהוא ברא אותו, אז בן כמה הוא היה צריך להיות?

כבן העשרים.

כבן העשרים.

הוא לא בן העשרים, הוא עכשיו נברא, אבל כבן העשרים.

כשהשם ברא עץ,

עץ לוקח כמה שנים,

אבל כשהוא ברא עצים וברא פרות וברא דגים

וברא זה אז הוא ברא אותם כבן גיל מסוים, נכון?

עכשיו,

הקב' הוא ברא גם את העולם, נכון?

כשהוא ברא את העולם, בן כמה היה עולם?

בין אותו רגע.

אבל כבן מיליונים, טריליונים, כמה שתרצה.

אין לקב' הוא בעיה של זמן.

הקב' הוא לא צריך לחכות עד שיהיה ככה וככה, וגלקסיות יתקרבו ותהיה התפוצצות.

הוא לא צריך את זה.

הוא פשוט בורא אותו כך ונגמר.

הוא לא צריך את המין לקרב את המינרלים ואת הכימיקלים לאט לאט, לתהליך. הוא שם אותם, גמרנו.

אבל מתי זה התחיל? ברגע שזה נברא. מתי זה נברא? לפני 5,749. העולם עמד ישר בקומתו ובצביונו.

שאלת המדע הטיפשית,

מה קדם למה? ביצה לתרנגולת או תרנגולת לביצה? לא קיימת בתורה.

נבראה התרנגולת קודם.

הוא ברא ישר את התרנגולת ואחר כך נתן לה זרע שהיא תביא עוד תרנגולת, כמו שנתן פרי וזרעו בו. נתן תפוח עם זרעים בתוכו, שיהיה המשך.

ברא אדם ונתן לו המשך. האדם הראשון נברא בלי זרעים קודם, נכון?

נברא מהשם.

אבל בוא נתן כבר זרע להביא עוד ילדים, ככה הכול נברא.

הכול נברא בקומתו וממנו המשיך.

זהו.

אז לשאלת המדע על התורה אין סתירה. ההפך, להם אין שום ראייה.

ומה עוד אם תגיד אפילו כך, אז אתה יודע שהיה מבול. כל העולם מסכים שהיה מבול. יש ממצאים מדעיים, כמו שאומרים, כן?

שהיה מבול.

ומבול של שנה שלמה,

כשכל העולם מכוסה, אתה יודע שכל החומרים משתנים בתבעם.

המתכת תשתנה והכול ישתנה, הכול הכול ישתנה.

אז איך אתה אחרי המבול לוקח דברים וחפצים,

ומתחיל לעשות מהם חשבון, כשהמבול שינה כבר את כל המרכיבים שלהם, ואתה רוצה להגיע למסקנות? איך אתה תגיע?

אתה יודע איך המדע עובד? שים בב.

היה חייל, מצאו אותו תלוי. תלוי

על המנורה, חדר,

נגיד עשר מטר מכל צד, ובאמצע תלוי על המנורה. אין כיסא, אין שרפרף, אין כלום.

שום דבר.

יש רק שלולית מים מלמטה.

נכנס חוקר,

צריך לדעת מי ביצע את הדבר הזה, האם הוא תלה את עצמו או תלוי אותו.

מה אתם אומרים?

הוא תלה את עצמו. איך?

זה בדיוק מה שרציתי שתחשוב.

תליתי אותו,

שפכתי קצת מים והלכתי.

שתחשוב שהוא תלה את עצמו על קרח.

הבנת?

לכל צד שהמדע יגיד יש עוד צד. ומי הכריע?

זה ניחוש, זה לא מדע.

זה ניחוש.

הבנת?

עכשיו אם אתה תלמד תורה ותהיה לך תורה אבסולוטית,

מוחלטת באמיתותה,

לא תוכל להפריך אותה משום צד,

והיא תוכיח לך את העתידות,

לא רק את העבר, את העתידות היא תוכיח לך,

ויבואו העתידות ויתברר שהן אמת, אם כן נותן התורה אמת.

אז אם התורה אמת,

גם מה שכתוב בשורה הראשונה, באות הראשונה אמת,

אם כתוב שם בראשית בר האלוקים, זה עכשיו התחיל,

ותספור משם גילאי בני אדם עד היום, זה 5,749,

זו האמת האבסולוטית.

אין עליה עוררים.

מה שהיה צריך.

כן.

בבקשה.

אם הוא היה יכול...

מה שרצית אתה.

אם הוא הכול יכול, לא?

אם הוא הכול יכול, לא? זהו, השאלה של ניוטון.

אתה מבין מה אתה עושה? אתה שם מלכודת בתוך השאלה, ואני לא מספר את המציאות.

אתה שם מלכודת בש... אני אומר לך, תגיד לי, כשגנבת,

אז גנבת עם נעליים או בלי נעליים?

מי אמר שגנבתי?

אם הוא הכול יכול, האם הוא יכול להמציא אבן שהוא לא יכול להרים אותה?

זאת השאלה של ניוטון.

תראה, משאלות

אתה לא תגיע לתשובה.

אתה יודע למה יש לאנשים הרבה שאלות?

פעם חשבת למה יש לך הרבה שאלות?

לא, לא, לא. סקרנות, אז כבר היית מוצא את התשובות מזמן.

לא, לא, לא, לא, לא, לא.

שאלות זה בשביל להצדיק למה אני עדיין לא דתי.

לא, זו מציאות.

אז עוד איש זכר צדיק הקדוש ברוך הוא אומר, כל השאלות

זה לא שאלות בשביל לקבל תשובות, זה תירוצים למה אני לא.

כי עדיין יש לי שאלות, איך אתה רוצה שאני אהיה דתי?

עונים לך, אגב, רגע,

יש לי עוד שאלה.

בשביל מה אתה צריך? אמרנו.

לא, לא, לא, עוד שאלה.

טוב, תתחיל.

יש לי עוד שאלות, איך אני יכול? עד שאני אגמור את כל השאלות.

אז הוא מחפש עוד שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות, ואם נגמר הוא ימציא שאלות ועוד שאלות ועוד שאלות, שיגמר החיים, אתה מבין?

תגיד לי, פעם אמרתי בהרצאה לאחת.

אמר לי, תראה,

איך אני יכול להתחיל לקיים מצוות, תורה, מצוות, כל זה, אם אני עוד לא יודע את הכול. קודם אני אלמד, אני אדע,

אחר כך אני אתחיל.

אמרתי לו, תגיד, בלחם אתה עושה ככה?

אתה יודע כמה קלוריות יש?

כמה פחמימות יש?

אתה יודע את הלחם שאתה אוכל, מה יש בו? אתה לא יודע. אוכל, אה? בלע ישר.

קודם תברך, לך למעבדה, תבדוק מה יש, אחר כך תאכל.

לא עושה ככה.

ממה הארג שלך עשוי? אתה בודק?

לא בודק, לובש. אתה יודע, צריך ללבוש, לובש.

רגע, אבל אולי זה לא טוב, אולי סינתטי יעשה לך חררה?

לך תבדוק, מה אתה עושה? לא בודק.

אחר כך יהיה חררה, נחליף את הבגד.

זאת אומרת, אתה כל הזמן עושה מה שאתה צריך, מה שאתה צריך, מה שאנשים שצריך, עושה, לא שואל.

זה התנמיד שאתה לא צריך, לכן אתה שואל.

אבל אם היית עושה, גם לא היית שואל.

מה שאדם רוצה לעשות, הוא לא שואל עליו שאלות.

רוצה לקנות אוטו,

ישאל אותך אחד, למה אתה רוצה? מה זה, למה אני רוצה לקנות אוטו? מה זה, למה אני רוצה?

אבל אולי אתה לא צריך. מה לא צריך? רוצה לקנות, צריך, לא צריך. קונה.

כשאדם רוצה, הוא לא שואל שאלות.

כשאדם לא רוצה, אז הוא שואל למה.

תבוא, למה לבוא? מה יש שם?

הוא לא רוצה לבוא, הוא שואל שאלות.

אם אתה שואל, סימן שאתה לא רוצה.

הבנת?

אבל אם תרצה,

לא יהיו לך שאלות.

וגם אם יהיו לך, אתה תמצא תשובות, כי מי שרוצה תשובות באמת מוצא אותן.

אני כשחזרתי בתשובה לא חיכיתי, אתה מבין? עד שתי הרצאה של אמנון יצחק.

אני קראתי,

קניתי ספרים וקראתי.

קראתי, עניין אותי, רציתי לדעת, ידעתי.

אם תרצה, גם תגיע.

אמרו החכמים, נכון? אין דבר העומד.

כתוב בתורה כזאת, תהיה תמים מהשם אלוקיך. כן, אבל לא עם בני אדם.

כן, אבל לא עם בני אדם.

הוא אומר, כתוב בתורה, תמים תהיה עם השם אלוקיך.

אז אמרתי לו, אבל לא עם בני אדם.

כן, עם השם.

אם תהיה תמים, יגנבו אותך.

לדבר עם השם אלוקיך. היה אחד בא לרב,

אמר לו, כבוד הרב, תראה, הלכתי, עשיתי עסק, אני אדם ישר,

הכל בתמימות, וזה, ופה ושם, וסידרו אותי.

הוא היה אחת שלמד בישיבה, ויצא לרחוב להתפרנס, והוא לא יודע, זה לא עולם הישיבות, בעולם הישיבות זה לא ככה.

הוא יצא בחוץ, אז הוא אמר לו, שמע, מה שכתוב בתורה, תמים תהיה, מה שמלוקח הזה איתו רק, לא עם בני אדם. בני אדם אל תהיה תמים, בני גנבו.

כן.

זה מהבלעוי חלקנו, לא ל... טוב, אני שוחה רק מחל המים.

תרבי אדומה.

מה, מה אתה רוצה לשאול, אבל?

זה תמיד מה שם אלוקים. נו, נו. זה דבר גדול מאוד, שבן אדם, אתה אומר שיש איזה דקדק כמו מפלגות,

מפלגים, תן לו תפור,

תן לו תפור, דבר כזה, אבל בן אדם בא,

ובפני זה, כן. הוא קם בבוקר, הוא קם, ב-4 בבוקר, הלך עם תפור,

הוא מנהל תפילים, לא במקום הנכון, לא בכוונה, הוא עושה מאוד להגן, הוא קנה את התפילים הכי טוב שיש, וכל הדברים האלה. אתה אומר,

לא רק זה, זה גם יעניש אותו.

יעניש אותו. כן.

ואתה אומר, מסכן יהודי תמים, תראה, זה נחמד כאן בבוקר, הלך למקווה,

הגיע, ועוד בסוף אומרים לו, לא עשית גרום, בואו תקבל עונש. זה כמו אחד אומר לך, תראה,

נתנו לו את הבן לניתוח,

הוא תקבל לרפור, חתך לו עוד כמה גידים ועוד כמה זה, מת הילד,

מסכן, כבר למשתה חלוק, משמרת שנייה, עייף, עזב את האישה,

הילדים,

חתך אותו במקום הנכון, וקצת לא במקום הנכון,

מת הילד.

אמר, תגיד, מסכן, תמים, תראה איזה דוקטור יפה, נחמד,

סטטוסקופ, הכול מסודר,

מה אתה רוצה ממנו?

מה זה, מה אתה רוצה ממנו? אתה דוקטור או לא? תלמד.

מה זה אתה זה, תמים, אתה עושה לי טובה אם אתה במשמרת שנייה או אתה עוזב את האישה והילדים?

אני רוצה לשחוט עכשיו בהמה. אני רוצה לשחוט עכשיו בהמה, שוחט. התכוונתי לשחוט.

לא יצא בדיוק.

אז היא נצרפה, אז מה יש?

העיקר התכוונתי לשחוט.

זה אתה כן מאמין?

כן מאמין? זה יכול שהוא לא למד הלכה. גם פה הוא לא למד הלכה.

תפילין גם צריך ללמוד הלכה, לא רק בשעיטה.

אתה חשבת ששוחט חייב ללמוד.

אדם תמים פטור ללמוד. לא.

כולם חייבים ללמוד.

גם התמים.

כי התמים זה לא כמו שאתה מבין.

כתוב פטי יאמינו כל דבר. תמים זה מה שכתוב בתורה. אתה יודע מה התרגום?

שלם תעבד עם ה' אלוקיך.

תמים זה שלם, תמים זה שלם,

שלם.

זאת אומרת אתה תמים תהיה עם ה' זאת אומרת שלם.

לא יהיה בך שום חסרון.

היי וואי, אבל רציתי לתת לך דוגמה, אבל תמיד שתבין, אין דבר כזה סיפור. אני גם יכול לרחם על אנשים תמימים הכל מאה אחוז. בן אדם תמים, מה זה תמים? אבל אם הוא עושה נזק,

כל הכבוד לו שהוא תמים, אבל נזק חביבי זה חורבן, חורבן צריך לשלם.

אני בתמימות זרקתי אבן. אני בתמימות זרקתי אבן. היה לי בבית אבן. נכון שלא נקי בבית.

אז זרקתי אבן, פגע במישהו מת. בתמימות.

אפילו לא ראיתי אותו.

אבל הוא מת עכשיו, מה נעשה? עשית נזק.

נגיד, לא, לא, שופט זה, אנחנו מכירים אותו. הוא תמים? שחרר אותו.

מה זה תמים?

כתוב אדם לעולם מועד.

הגמרא אומרת, אדם לעולם מועד.

זאת אומרת, זה מועד. תמיד אדם הוא מסוגל לעשות נזקים.

תמיד.

אדם צריך לדעת כל פעולה שהוא עושה, הוא יעשה חשבון. אתה הולך אחורה, אתה צריך לחשוב מראש, יכול להיות שיש מישהו מאחורה.

אל תלך אחורה לפני שתסתכל.

כי אדם מועט.

אדם יכול לעשות נזקים כל הזמן. כל פנייה שלו יכול לעשות נזק. כל מבט שלו יכול לעשות נזק. כל דבר שלו יכול לעשות נזק. לכן, אדם צריך שמירה כל הזמן,

לדעת מה הוא הולך לעשות.

אין דבר כזה שאדם יכול להגיד, לא ידעתי. אין דבר כזה.

לסיכום, רבותי,

אנחנו נמצאים בחודש הרחמים, כן.

עין הרע השם מצילנו מעין הרע, אנחנו אומרים.

כתוב ש-99 מתים,

99 מתים מעין הרע

ואחד משאר חוליים.

עין הרע פוגעת מאוד מאוד מאוד.

אבל מי שחושש מעין הרע, הוא צפוי לפגיעות ממנה. מי שאינו חושש, בין פורת עלי עין, בין פורת כוסה, בין פורת עלי עין,

לא חושש

עניו מזרער דיוסף כאתנא,

אין לו מה לחשוש מעין הרע.

אבל יש אנשים שיש להם עין רע, הם לא אשמים, יש כאלה שיכולים לעשות עין לעין עצמם אפילו.

אז לכן צריך להיזהר מעין הרע.

ראיתי פה כמה אנשים שהולכים להם חוטים על היד, הם לא יודעים אפילו מה זה.

מי יש לו חוט על היד?

אדום.

אתה יש לך, זה קיבלת מערב איש, נכון?

אז זה בשביל עין הרע.

מה זה בשביל עין הרע?

כל הפטנט שעושים בעין הרע,

ששמים פה פרח ושם שמים שרוך ושם עושים זה, בשביל שהעין, אם היא באה, ישר תלך על דבר בולט, אחר, לא עליך.

אז היא כאילו נשברת. העין כאילו נשברת, אז היא לא פוגעת.

אבל צריך לדעת, רבותיי, מי שהולך בדרכי השם יתברך, הולך במצוות, בוטח בשם יתברך,

ולא חושש בעזרת השם יתברך, עין רע לא תפגע בו.

זה פרק הדען.

ודאי שזה קיים, זה פוגע וגם יכול להזיק.

לכן, מי שהולך,

כתוב, הולך בתום, ילך בטח.

מי שהולך בתום לבבו עם השם יתברך, בשלמות עם הלב,

את השם יתברך, הוא הולך בטוח. השם יציל אותו מכל פחד ונגע, הכול בעזרת השם.

יש סיבות שרשעים גם נשארים בעולם, לאו דווקא בשביל עצמם.

אם זה בשביל להביא בן צדיק מותרח שהביא את אברהם,

אם זה בשביל לפרנס את הבנים שלהם,

שמהם עתיד לצאת זרע טוב,

אם זה בשביל להיות מהמשתגעים האלה, בשביל לעזור לאותו אחד,

ואם זה, אתה מבין, לכל מיני סיבות, בקיצור, שלאו דווקא בגללן.

הוא לוקח אותו. אדם שאין בו תועלת יותר לעולם,

לוקח אותו.

אבל עד אז הייתה לו תועלת. למה הוא לוקח אותו היום ולא לפני? כי הייתה לו תועלת.

וגם היה צריך לקבל קצת ייסורים,

ויכול להיות שזה תיקון על הגלגול הקודם שלו. זה חשבונות של השם, מי יודע אותם?

הנסתרות לשם אלוקינו, והנגנות לנו לבנינו עד העולם לעשות כל דברי התורה הזאת. כן.

כשאתה רוצה ללכת,

כל הכל מסוים אחר,

אפשר ללכת, לבדוק מהעצים גמור,

ולעשות בשקל, ולכן הכל מספוצים.

יש שיר, עד אז מצוין, שר אחד היה כמו לגוז בקי,

רוק מהעולם,

ועוד עשר עבודה משיב,

ומיהו מאה מוסרי.

השאלה השנייה היא,

מצד אחד,

כל הכבוד העולם,

השם רוצה טוב להיות, השם רוצה להיות רגול אדומי,

השם רוצה להיות רגול אדומי.

ברגע שאני רגע,

אני מציע לי,

שתהיה נתון בשקפותו של גדול אדם.

אחד, זה במצבים אני בחרתי את זה.

כל הכבוד.

כלומר, לי אין זכות לשם את המשפחה.

מי אמר לך שתהיה בריא?

אני נותן לך הכול, כל העולם לפניך, ותעשה מה שאתה רוצה. זה לא חופש בחירה?

אני עלול,

חוקים, למשל, בשנה כנראה יש, כן.

בחירה יש לך, וחוקים גם יש.

אתה תבחר מה שאתה רוצה,

לקיים את החוקים או לא לקיים את החוקים.

מערכת החוקים קיימת.

תעשה מה שטוב, תקבל את הטוב.

בשביל לעשות את הטוב, לא צריך, לכן יש לך את הרע.

אני עלול לעשות את הרע. נכון, אתה עלול לעשות הרע.

נכון, נכון,

סליחה, יש פה מסילת ישרים, ספר מסילת ישרים?

אתה אומר בדיוק מה שאומר המסילת ישרים הרמחל בהקדמה שלו לספרו.

אתה, ברוך השם, מכוון לדעד גדולים, אשריך. אבל את התשובה של הגדולים אתה גם צריך.

הנה, תשמע מה הם אמרו.

תראה,

פה יש דברים נפלאים, נפלאים, נפלאים.

יש, יש, ברוך השם.

הנה, אני אקרא את זה קצת במהירות, בסדר?

יסוד החסידות ושורש העבודה התמימה הוא שיתברר ויתעמת אצל האדם מה חובתו בעולמו ולמה צריך

שישים מבטו ומגמתו בכל אשר הוא עמל כל ימי חייו.

והנה,

מה שהוראונו חכמנו זיכרונם לברכה הוא שהאדם לא נברא אלא להתענג על השם וליהנות מזיב שכינתו,

שזהו התענוג האמיתי והעידון הגדול מכל העידונים שיכולים להימצא.

ומקום העידון הזה

באמת

הוא העולם הבא

כי הוא הנברא בהכנה המצטרכת לדבר הזה, דהיינו דרך העולם הזה.

אך הדרך כדי להגיע על מחוז חפצנו זה לעולם הבא ולהתענג על השם

זה העולם הזה.

והוא מה שאמרו זיכרונם לברכה במסכת אבות,

העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא.

והאמצעים המגיעים את האדם לתכלית הזו,

מהם האמצעים שבעזרתם נעזר האדם להגיע לתכלית הזו,

הם המצוות אשר ציוונו עליהן, האל יתברך שמו,

ומקום עשיית המצוות,

הוא רק העולם הזה.

על כן הוא שם האדם בזה עולם בתחילה כדי שעל ידי האמצעים האלה המזדמנים לו כאן יוכל להגיע למקום אשר הוכן לו שהוא העולם הבא,

לרבות שם בטוב אשר קנה לו על ידי אמצעים אלה.

והוא מה שאמרו, זיכרונם לברכה, מסכת עירובין,

היום לעשותם

ומחר לקבל שכרם.

וכשתסתכל בדבר תראה כי השלמות האמיתית היא רק התבקות שבה התברך.

והוא מה שהיה דוד המלך אומר בתהילים,

ואני קרבת אלוהים לי טוב.

זאת אומרת, רק זה היה טוב, קרבת אלוהים.

לא שהיה מלך ולא שלא עושר ולא כלום. ואני,

קרבת אלוהים לי טוב. והוא אומר,

אך חג שאלתי מאת אדוני, אותה אבקש,

שבתי בבית אדוני כל ימי חיי,

לחזות בנועם השם ולבקר בהיכלו,

כי רק זהו הטוב.

וכל זולת זה שיחשבהו בני האדם לטוב אינו אלא הבל ושב נטעה.

אמנם, וכשיזכה האדם לטובה הזאת,

ראוי שיעמול ראשונה להשתדל ויגיעו לקנותה.

והיינו,

שישתדל לדבק בו יתברך בכוח מעשים שתולדותם זה העניין,

והם הם המצוות.

עכשיו מה שאמרת.

והינה שמו הקדוש ברוך הוא לאדם במקום שרבים בו המרחיקים אותו ממנו יתברך,

והם הם התאוות החומריות,

אשר אם יימשך אחריהן,

הינה הוא מתרחק והולך מן הטוב האמיתי,

ונמצא שהוא מושם באמת בתוך המלחמה החזקה,

כי כל ענייני העולם,

בין לטוב ובין לרע, הנה הם ניסיונות לאדם.

העני מצד אחד

והעושר מצד אחד, כעניין שאמר שלמה.

פן אסבע וכיחשתי ואמרתי מי אדוניי.

כתוב וישמע אני שולי ויבעט והרם לבבך ושכחת את השם.

פן אסבע וכיחשתי, מי השם? אני עבדתי, אני הבאתי את הכסף.

מה אתה מבלבל? הוא שולח, הוא זה.

מצביעה יכול אדם לבוא לך חשש השלום לכפירה?

ופן אברש וגנבתי.

יכול אדם להגיע למצב של עוני והוא יגנוב בשביל זה, אז נמצא שהאדם נבחן משני צדדים, גם עני, גם עשיר,

זה שלא יכפור וזה שלא יגנוב.

זאת אומרת, האדם מצוי כל הזמן במלחמת הניסיונות בעולם הזה,

השלווה מצד אחד והאיסורים מצד אחד.

עד שנמצאת המלחמה אל האדם,

פנים באחור, מכל כיוון יש לו מלחמה.

ואם יהיה לבן חיל וינצח המלחמה מכל הצדדים,

הוא יהיה האדם השלם אשר יזכה לדבק בבוראו

ויצא מן הפרוזדור הזה וייכנס בטרקלין לאור באור החיים.

וכפי השיעור אשר קבע שתצרוב את אהבותיו ונתרחק מן המרחיקים אותו מהטוב

ונשתדל להתדבק בו,

כן ישיג את השם וישמח בו.

ואם תעמיק עוד בעניין,

תראה כי העולם נברא לשימוש האדם.

אתה שומע?

זאת אומרת, זה בהקדמה שלו. תמשיך הלאה את הספר הזה, נפלא נפלא.

אדם אכן הושם בעולם הניסיונות,

ובשכר הניסיונות שהוא עומד בהם הוא זוכה להידבק בשם יתברך.

למה נכבד?

את העונש?

זה חסד שעשה הקדוש ברוך הוא שנתן עונש

לשתי סיבות שכרגע עולות בראשי. אחת,

אם אני אומר לך שהכניסה שם

זה לגן עדן,

והכניסה פה היא לגיהינום, יש רק שתי יציאות.

איפה תצא?

עכשיו, הקדוש ברוך הוא כל כך רוצה שתיכנס לגן עדן,

שהוא דאג שהכיוון השני זה גיהינום,

שאתה לא תעיז להתקרב לשם.

העונש הזה יכריח אותך להתקרב אליו.

זה חסד.

חסד.

אבל אם אתה טיפש, חס ושלום, אז אתה רץ לגיהינום בחיבוק ידיים.

אבל זה דבר אחד.

דבר שני, העונש הוא גם תיקון על החטא.

אם לא היה עונש, איך היית מתקן את החטאים?

אמרתי, זו הטובה. שים לב,

כשהמשטרה רוצה שאתה תחקור חגורה,

אם היא תעשה את העונש, עכשיו נגיד,

10,000 דולר,

לא יהיה אדם בארץ שייסע בלי חגורה. אפילו מי שפטור ייסע.

למה? מה, אני משוגע? כל החיים שלי אני אעבוד לך ואני אעשה את זה.

הבנת?

אם היו עושים שגנב, אתן לך דוגמה, בסעודיה,

גם בתימן היה את החוק הזה. מי שגונב, מורידים לו את היד.

תפסו אותו גנב, תורידו לו את היד.

בסעודיה אתה יכול לאבד ארנק,

תבוא עוד שבועיים ותמצא אותו באותו מקום.

מה הפחד?

היד עליך.

למה?

היד עליך.

זה לא רפורט,

קנס, עורך דין, סנגור, אוכבות.

אז לא גונבים בסעודיה.

אתה תגיד שזה פרימיטיבי,

אבל זה יותר טוב מהחוק הדמוקרטי הזה.

לא גונבים.

לא גונבים. אתה יכול להשאיר את הדלת פתוח, ללכת, אין בעיה.

מה זה מבוססת כל העולם בשביל העולם הבא?

מה פעולות של אמונה?

אוי, שתהיה בריאה. אתה פעם ראשונה בהרצאה?

זה בעיה.

אז יש לי קצטות בחוץ, שתיים. אחת, שתיים קוראים להן.

לא, זה שעה.

חצי דקה. מתים קליניים זה הוכחה שיש עולם הבא,

סיאנסים זה הוכחה שיש עולם הבא,

היפנוזה, שאפשר להחזיר אליו למצב היפנותי לפני היותו עובר, זו הוכחה לקיום הנשמות לפני ביאתן לעולם,

וגלגול נשמות זה הוכחה שהנשמה חוזרת עוד פעם. אם כן, נשמה נמצאת בעולם הבא.

השם יעזור לך להוריד לפחות תשע שעות מהעבודה.

אתה מבין?

כל אלה הוכחות שהיום המדע מוכיח.

יש ספר,

אם יש לך כמה פרוטות, תרכוש בחוץ, שקוראים לו גוף ונשמה,

שמוכיח עובדתית עדויות וספרי מדענים שיש עולם הבא, הוכחות לאנשים שמתו, חזרו וסיפרו.

לאו דווקא יהודים, גויים,

גוף ונשמה.

סדר יום.

יש לך מושג מה זה להעלות מסביב השכינה?

אני נתתי פה הרצאה לפני כמה זמן, פעם או פעמיים, והסברתי מה זה השכר של עולם הבא, בלי להסביר מה זה.

אתה מבין? רק להסביר ככה כמה השיעור.

זה גם כן איזה חצי שעה, זה הרבה זמן. אבל אני אגיד לך דבר אחד.

אם תיקח, המשנה אומרת שיפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה.

בקיצור, אם תיקח את כל ברואי העולם, מהאדם הראשון עד היום, ותקבץ את כל האושר של כולם בבת אחת, ותיתן לבן אדם בבת אחת,

זה כאין וכאפס לעומת שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא.

איך אני יכול להסביר לך כמה זה?

אתה יכול להסביר לי, כשנכנס הגול בדרבי הקובע מה הרגשת באותו רגע?

אתה לא יכול להסביר, נכון?

הרגש זה תלוי אצל כל אחד מה הוא מרגיש.

רמת הסיפוק, אתה יכול פחות או יותר להגיד.

זה היה פי שניים מהפעם הקודמת,

אבל אתה לא יכול להגיד אם זה יותר טוב מהרגש שלי, כי אתה לא יודע מה אני מרגיש.

להעמיד לך את המסר של רגשות,

אפשר לאמוד, זה סתם חיקוי לאמוד אומדן, אתה מבין?

זה כאילו וכאילו, אבל אי-אפשר להגיד באמת מה מרגישים אם לא מרגישים. לכן כתוב, תעמו, ראו, כי טוב השם.

מה זה טוב? הרמב״ם אומר את זה.

יש לי עוד כבוד הרמב״ם, כן, תראה מה הרמב״ם אומר.

הרמב״ם אומר, מה זאת אומרת, תלמדו,

תלמדו קצת, הרמב״ם, בספרים,

ספר ראשון בפרט.

הוא אומר דברים נפלאים, יסודות, יסודות חשובים מאוד.

בעלקות תשובה

הוא מביא, כמדומני, בפרק שמיני,

הנה,

פרק שמיני,

הטובה הצפונה לצדיקים היא חיי העולם הבא,

והיא החיים שאין מוות עימהם,

והטובה שאין עימה רעה.

היום כל טובה שאדם נהנה, יש בה קצת רעה. הוא כבר חייב למישהו משהו. אין טובה גמורה ומושלמת.

הוא שכתוב בתורה, למען ייטב לך והארכת ימים. מפי השמועה למדו, מפי משה רבנו למדו.

למען ייטב לך לעולם שכולו טוב והארכת ימים לעולם שכולו ארוך.

וזהו העולם הבא.

שכר הצדיקים הוא שיזכו לנועם הזה ויהיו בטובה זו.

ופירעון הרשעים הוא שלא יזכו לחיים אלו אלא יכרתו וימותו.

וכל מי שאינו זוכה לחיים אלו הוא המת

שאינו חי לעולם אלא נחרט ברשעו ועבד כבהמה.

וזהו הכרת הכתובה בתורה, שנאמר, היכרת תיכרת הנפש ההיא.

מפי השמועה למדו, דהיינו מפי משה רבנו,

היכרת בעולם הזה תיכרת לעולם הבא.

כלומר,

שאותה הנפש שפרשה מן הגוף בעולם הזה אינה זוכה לחיי העולם הבא אלא גם מן העולם הבא נחרטת.

העולם הבא,

אין בו גוף וגוויה אלא נפשות הצדיקים בלבד, בלא גוף כמלאכי השרת.

הואיל ואין בו גוויות,

אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא דבר מכל הדברים שגופות בני האדם צריכים להם בעולם הזה,

ולא יארע להם דבר בו מן הדברים שמארעים לגופות בעולם הזה,

כגון ישיבה ועמידה ושינה ומיתה ועצב ושחוק וכיוצא בהם. אין שם.

כך אמרו החכמים הראשונים.

העולם הבא, אין בו לא אכילה ולא שתייה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים

בעטרותיהם וראשיהם ונהנים מזיו השכינה.

הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתייה.

וזה שאמרו צדיקים יושבים דרך חידה, אמרו.

כלומר, הצדיקים מצויים שם בלא עמל ובלא יגיעה.

כמו שהוא אומר, ישב

אדם מיושב כבר, זה לא דווקא בישיבה.

וכן זה שאמרו, עטרותיהם בראשיהם,

כלומר,

דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עימהם,

והיא העטרה שלהם,

כעניין שאמר שלמה, בעטרה שעיטרה לו אימו.

והרי הוא אומר,

ושמחת עולם על ראשם,

ואין השמחה גוף כדי שתנוע על הראש.

נכון?

לכן אמרו, בשמחת עולם על ראשם אין שמחה שתנוע על הגוף.

בשמחת עולם על ראשם ואין שמחה גוף כדי שתנוע על הראש. כך עטרה שאמרו החכמים

היא הידיעה.

ומה זה שאמרו, נהנים מזיו השכינה,

שיודעים ומשיגים מאמיתת הקדוש ברוך הוא,

מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

זה בקצרה.

אבל כמובן שיש להתעמק בזה הרבה.

תדעו לכם שאין שמחה אלא למי שיש בו דעת.

וככל שהדעת היא תוספת בדעה, יש שמחה.

אדם שזכה ללמוד גמרא והבין סוגיה,

אם ראיתם פעם אחת אדם שמח שיש לו חידוש,

אה,

איזה, זה לא כדורגל, זה לא טלוויזיה,

אי אפשר להסביר.

זו מציאות.

אתה מיצית את כוחותיך, אתה מגיע,

אי אפשר להסביר את זה, זה כמו אורות.

זה דבר מיוחד.

תאר לך שאדם מבין רק דבר קטן אחד כמה הוא מאושר.

תאר לך שישים צדיקים בעולם הבא וכל הקושיות שהיו להם בעולם התבהרו להם.

והם רואים את הפסיפס הנפלא של העולם ושל המצוות וכוונת המצוות וסודות המצוות,

והם עולים הלאה והלאה והלאה ומבינים ומבינים ומבינים. איזו הרחבת הדעת זה.

איזה אושר.

אתה יודע מה זה היה שלמה המלך? אין לנו מושג. שלמה המלך ידע הכול.

חכם מכל אדם. הוא ידע הכול. הוא ידע על שיחת האילנות, שיחת השדים, שיחת הבהמות,

שיחת הדקלים.

הוא היה יודע הכול. הוא היה בקיא בכל חוכמה.

תאר לך אחד כזה יושב ויודע הכול.

הכול הוא יודע.

אתה יודע מה זה לדעת הכול? אתה יודע איזה שמחה זו?

ואתה יודע הכול. מה אתה יכול לדעת? העולם הזה אתה יודע, בקושי.

זה שלמה כבר.

תאר לך, אתה יודע את כל מה שהשם רצה לעשות בעולמו. אתה רואה את הכול, אתה רואה את כל הנהגת העולם.

יש לך אלף ואחת שאלות כל רגע על כל דבר. למה הוא ככה? למה זה ככה? למה הוא עשה ככה? למה הוא ככה? ואין לך תירוצים.

ופתאום הכול מתבהר,

אתה רואה את הכול מושלם בהרמוניה, איזה אושר,

איזה אושר.

הגאון מווילנה אמר,

אם אין קמח אין תורה.

אז הוא אומר, מה זה אם אין קמח אין תורה?

הוא אומר,

אם אתה לא מפורר

את התורה כמו קמח שאין בו גוש אחד אלא הכול עובר בנפה,

הכול בלי פירור אחד מדובק.

זאת אומרת, אין לך שום קושייה.

הכול כמו קמח. אחד, אחד, אחד, אחד, אחד, אחד, אחד, אחד, זה עדיין לא נקרא תורה.

תורה זה כמו קמח.

איך שלא יהיה לך שום קושייה, הכול יהיה מתורת.

זה תורה, ישתבח שמונעל.

אדם הכול יודע, איזה אושר, איזה אושר.

העולם היה מתנהג בבחינת עולם הבא.

זה העולם הבא שלנו, כמו שהתכוון השם בתחילה.

לכן אנחנו אומרים לתקן עולם למלכות שדאי.

להחזיר את העולם למצב כמו שהיה לפני חטא האדם הראשון.

איזה אושר.

אם הוא היה, אז הוא היה נשאר בלי התיקון,

ואז לא הייתה יוצאת כוונת השם, ולכן הוא גירש אותו.

אז אמרתי, אם הוא היה אוכל מעץ החיים,

אז לא היה לו שום דבר, היה חי לעולם. אבל לא צריך היה לאכול מעץ החיים, הרי הוא היה חי לעולם, המוות בא לו בצורת עונש.

אם הוא היה אוכל מעץ החיים, זה לא היה מוסיף לו כלום. אם הוא היה אוכל מעץ החיים אחרי שנגזר על המיטה, זו הייתה בעיה.

לכן השם גירש אותו מגן העם.

לא צריך, הוא לא היה מת ביןיו, אחי.

כן,

אבל לא היוצר כוונת השם יתברך.

ממתי התחיל היוצר הרעת המין?

למה? האדם הראשון, כשהיה יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא, זה היה

לא הבושה. תקשיב, הבושה זה לא שהוא היה טמבל כמו בהמה.

ההפך,

תקשיב,

אתה צריך להבין דבר אחד.

מה שהאדם הראשון היה לפני החטא, זו הייתה המדרגה הכי גבוהה, הכי גבוהה שיכולה להיות.

הכי גבוהה.

זה שהוא לא ראה, לא הייתה לו בושה, זה לא שהוא ראה איברים של אישה וראיתה איברים של גבר והיה להם חשק, התמים, לא הייתה להם בושה. לא.

אלא הם ידעו שכל האיברים של רוב גוף האדם זה לשמש, אתה שומע בהם כמו האצבעות.

אתה מתבייש לראות את האצבעות?

כל איבר בגוף נועד למלא רצונו יתברך,

רק שיצר הרע נכנס הוא הופך איברים מסוימים למטרות שאינן של עבודת הבורא יתברך.

ואז מתחילה הבושה, אתה מבין?

כן.

נו, לסיום.

אמרו מותר אדם מן הבהמה אין.

באמת אין יתרון לאדם מצד הגוף, אין.

רק מה שמבדיל אותה מן הבהמות זה הנשמה.

לכן אנחנו אומרים בכל בוקר, ומותר אדם מן הבהמה אין לבד מן הנשמה הטהורה, שהיא עתידה ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלאכים הקדוש ברוך הוא.

אין. יש נפש.

כמו שכתוב, תוצאי הארץ נפש חיה.

אבל אצל האדם כתוב, וייצר ה' אלוקים את האדם עפר בני אדמה, ויפח באפיו נשמת חיים.

שמגיעים לבהמות, כן.

אז הנשמה שוכנת בתוך נפש בהמית של חיה.

נו, ה' יזכה אותנו כולנו להתעורר לתשובה לעבודת הבורא יתברך.

לא לעבור עבירות, חס ושלום. נסתכל על גדלות הבורא ולא על קטנות העבירה,

ונזכה שיתכפרו לנו כל העבירות מגיל 13 ועד היום, אמן כן ורצון.

חזק וברוך ושם כוח. רבותיי, דקה אחת. רק מישהו לא יתפלל, אנחנו מתפללים ערבית.

עוד משהו בשבוע הבא, בעזרת השם,

ביום שלישי באותו היום יבוא הרב הראשי של בת-ים, גם כנס, עושים עצרת פה,

אם רק יהודה יוספי,

זה אחרי המערכים, מי ששמע עליו,

ביום שלישי בשעה שבע וחצי, בדיוק, בעזרת השם, ביום שלישי הבא.

מי שרוצה מודעות בתלות אצלו בית-כנסת, תבוא עליכם בברכה.

מי שמזכה אחת, זה עולם מלא.

יש פה מודעות, אפשר לשים את זה. כל אחד. מי שרוצה יכול לקחת בתוך ההיכל, והוא נמצא.

ברוך ה' לעולם מלא מאמין. רבי חנאם עכשיו אומר,

נסף קדוש ברוך הוא זכוי ישראל, לפיכך הורבה להם תורה ובסוד שנאמר.

ה' חפש מעשוו, יאדיר תורה ויאדיר את גדל וחדש מרבא.

ועלמא דביעקו אותיהם, נכמכו תהיו, ושמחו בפנים, יקרב ומשחק.

בחי כל וביום חול, חיידכו בישראל, בעלה וזמן קריב ולא מאמין.

יהי שמיה רבא מרבא להלם מעלמא יתברך ושתבח ויתפער ותמא ומסעודה ולתלליות הללד שמיה דקוצה בריחו.

לעילה מן כל וגדלת שירותא תשבדא ונעמתי דמרם בעלמא ומאמין.

על ישראל ורבנו אל תמידו הקלטיזם ותמידו הנדסים ובדקת דשתא די בהצהרה הדין וצהר ויתר.

יהי לנא ולבחנא וחזבחנא וקודם מראי שמיה והיראה ואמרו ואמין.

יהי שמיה רבא משמיה אחים וסבא וישועה ונחמה ועזבא ולא יצליח ופרע.

ובראהו אל צלאל עלינו חמו ישראל ומאמין.

יושב של אומה וביחמה ויעשה איש ומעלינו כל אומו ישראל ומאמין.

אני מבקש, מי שרוצה את המודעות,

אפשר לקחת פלקטים מפה, באחד,

לתלות בבית-כנסת, כל אחד לפי זה.

תודה רבה, אמנון יצחק וארגון שופר.

תודה רבה, אמנון יצחק וארגון שופר.

המעוניינים מכם לשאול שאלות ולהגיע להרצאות,

להירושם לסמינרים ולהצטרף לתוכנית חי כפליים ולמבצע קלטת רום או לצאת לסוף שבוע בבתי מלון?

כל שעליכם זה לפנות לארגון שופר בין השעות 1400 ל-2100 בערב.

ארגון שופר והרב אמנון יצחק שליטה ישמחו לעזור לכם בכל

מה שאפשר והולכים תהיו להשתמע ולהתראות.