קלטת 17 - חודש הרחמים והסליחות חלק א

- - - לא מוגה! - - - 

אבל בואו נתקשר לשפה ונשאל אם יגיעו הקלטות החלטות

מה עשה באדם אחד שקיבל קלטת בצומת וחזר ממנה בתשובה ומסרה לחברו שהחזיר בה את אשתו שמסרה לה שכינה שחזרה גם היא בתשובה ונתנה לבעלה שחזר עמו גם בנה

שמסר לידידו שהחזיר את מורתו שהודיע למנהלת שהיא חוזרת למסגרת והמנהלת הודיע לידיעות אחרונות והרב עמו יצחק שליטא הגיע לכותרות והסיפור כמובן נמשך אך הג'ינגל עכשיו נגמר לכן יהודי יקר להצטרף גם עתה עוד עכשיו למבצע הגדול ביותר בעולם 3 מיליון קלטות טייפ כיהודי בעד יהודי יהיה שותף גם עתה לקירוב הלבבות 3 מיליון קלטות בעשרה תשלומים של הרב עמו יצחק שליטא

1,000 קלטות ב-1,000 שח במקום 3,000 פרטים נוספים בארגון שופר טלפון רב-קווי רשמות 03 אזור חיוג

6777777 בסוף תשע או בקצרה 6 5 פעמים 7 בסוף תשע שופר

בראש השנה שלושה ספרים נפתחים ספר של צדיקים גמורים ספר של רשעים גמורים וספר של בינונים

רשעים גמורים נחתמים לאלתר למיתה

צדיקים גמורים נחתמים לאלתר לחיים

בבינונים תלויים ועומדים עד יום הכיפורים אם שבו בתשובה נחתמים לחיים

ואם לא חלילה למיתה

שלושה ספרים נפתחים בראש השנה זה יום הדין לכל באי עולם.

כולם עומדים למשפט.

זאת אומרת,

הרבה יהודים שלא מגיעים בשבתות, בחגים, לבית-הכנסת, בראש השנה תראו אותם.

באים

קול נדרה,

באים לשמוע תקיעת שופר,

מתלבשים כולם בגדי לבן,

יושבים בבית-הכנסת, מעין חוויה כזאת

של כל העם.

כן, אבל צריכים לזכור דבר אחד, שכל היושבים בבית-הכנסת

הם בעצם באותו יום,

אפילו שלבושים בגדי לבן והם שמחים ואוכלים,

ואחרי בית-כנסת יברכו על תפוח ודבש וכו' וכו',

שבשעה שיושבים בבית-הכנסת בעצם כולם נאשמים על כיסא המשפט.

בראש השנה כולם נידונים, כולם יושבים למשפט,

בין שבפניו בין שלא בפניו.

זאת אומרת,

אלה שהגיעו לבית-הכנסת

יושבים בבית-המשפט ודנים אותם בפניהם כביכול,

ואלה שלא בבית-הכנסת, גם שלא בפניהם,

אבל כולם נידונים בראש השנה.

לא רק ההורים אלא גם הילדים.

בקיצור,

אין ברייה אחת בעולם שאינה נידונה, אם לחיים,

אם למוות,

אם לבריאות, אם לחולי,

אם לעשירות, אם לעניות.

אין אדם בעולם שלא נידון.

אתם רוצים לדעת מה יכול להיגזר בראש השנה

ביום אחד?

מה הקדוש ברוך הוא מביא במשפט?

אתם זוכרים את השנה האחרונה?

זוכרים כמה צרות, כמה בעיות, כמה מיתות משונות,

כמה מחלות, כמה נפטרו,

כמה נפצעו?

לא רק פה בארץ, בכל העולם כולו.

כל זה היה מפסק הדין

של ראש השנה שעבר.

ביום אחד כל האסונות, כל הדברים היותר-גרועים שקרו בשנה האחרונה נפסק באותו יום.

אנחנו עוד פעם מתקרבים, בעזרת השם תברך,

בחיים ובבריאות לראש השנה הקרוב.

ועוד פעם הקדוש ברוך הוא יושב לכיסא דין

ודן את כל העולם כולו מה יהיה דינם בשנה הבאה.

אלה שנפטרו לפני שבוע,

זה לא היה בגלל תאונת הדרכים,

זה היה בגלל שנפסק בראש השנה שעבר,

שבשבוע שעבר יהיה גזר דין מוות לאותו אדם שכבר נקבע לו מראש בראש השנה.

רק שזה יצא לפועל בתאריך שנקבע לפני כן.

כתוב שצדיקים גמורים

נחתמים לאלתר מייד

לחיים בראש השנה,

רשעים גמורים נחתמים לאלתר למיתה,

זאת אומרת על המקום נחתמים למיתה,

וזו קושיה ידועה ומפורסמת, פלא פלאות.

הרי ברור לנו שיש רשעים גמורים, נכון?

אז למה הרשעים הגמורים האלה בראש השנה לא מתים על המקום? הרי כתוב

שהם נחתמים לאלתר למיתה,

אז בבית כנסת אחרי התפילה חלק רק היו יוצאים וחלק היו נשארים בפנים על הרצפה.

למה הם לא מתו לאלתר מייד, כמו שכתוב במשנה?

אלא מה שאמרה המשנה מיתה לאו דווקא מיתה שהוא מת על המקום בבית הכנסת,

אלא יש כמה דברים שנקראים מיתה.

עני חשוב כמת,

בעל איסורים חשוב כמת,

מצורע חשוב כמת,

חסוך בנים חשוב כמת.

ויש עוד כמה דברים שאדם נחשב כמת,

זאת אומרת אם האדם מקבל אחד מן העונשים האלה הוא חשוב כמת,

וזה נגזר עליו בראש השנה.

ויש עוד מוות אחד, שהוא בלתי מורגש אבל נוראי מאוד,

זה שבראש השנה בודקים ורואים שהאדם לא עשה תשובה,

ומחליטים שאף על פי שנקצב לו בחייו 120 שנה, נגיד,

שמורידים לו עשר שנים מחייו.

הורידו לו עשר שנים,

אז הוא לא מת עכשיו,

אבל כבר המיתו לו עכשיו עשר שנים מחייו.

עבר עוד ראש השנה אחת והוא לא חזר בתשובה.

מורידים לו עוד חמש שנים.

עוד ראש השנה, עוד 17 שנים,

עוד תשע, עוד שמונה, פתאום הוא מת בין 22. מה קרה?

הורידו לו כל שנה.

באמת הוא היה צריך לחיות הרבה יותר,

אבל בגלל שנפסק עליו כל שנה שהוא לא חזר בתשובה שיורידו לו,

נמצא שהוא מת לפני זמנו.

כמו שכתוב,

אצל הצדיקים הקדוש-ברוך-הוא ממלא את שנותיהם מיום אל יום.

כמו שכתוב בפסוק,

את מספר ימיך אמלא,

זאת אומרת מלא,

ואילו אצל הרשעים כתוב, רשעים לא יחצו ימיהם.

הרשעים אפילו מחצית הימים שלהם לא מגיעים.

זאת אומרת, אם הוא היה צריך לחיות 70 שנה,

פחות מחצי,

פחות מגיל 35,

לא ייחצו ימיהם,

אז הוא ייפטר כבר מן העולם.

זאת אומרת,

אדם צריך להבין, אף על פי שהוא רואה כאילו הנה שנה שעברה היה ראש השנה וברוך השם אני חי ומבלה ומחלל שבת ואין שום בעיות,

ידע השם מקצצים לו מן הקצבה.

ביום אחד כשהוא ייעלם

הוא אפילו לא יוכל להגיד, לא הספקתי הרבה.

אחרים יגידו, מסכן, איך זה הלך, צעיר,

התקפת לב, בן 20 וכמה,

תראה איך השם מרחם נדרס,

תראה איך זה, תראה איך פה, תראה איך שם, כמה צעירים הולכים.

סתם הולכים?

מקרה הולכים?

חלילה.

בשביל מה יש יום הדין?

אלא ביום הדין נפסק,

רק מי מתחשב ביום הדין?

חושבים שאם לבשו בגדי לבן

וקנו כל מדרי,

ואפילו עלו לקרוא בהפטרה או בספר תורה,

היי, הם כבר מסודרים בכל השנה,

עשו מאמץ גדול.

והם גם באו ואמרו,

אבינו מלכנו, חטאנו לפניך עם בחיות ודמעות שליש.

שקרנים.

על מי הם עובדים?

על עצמם הם עובדים.

כל השנה חוטא,

בא לפני הקב' ברוך הוא בראש השנה,

ואומר, ואבינו מלכנו, חטאנו לפניך.

מחריד.

והוא חושב שבאמת אחרי ראש השנה, אם הוא תרם סכום הגון לבית כנסת, הוא מסודר לשנה הבאה.

אוי, כמה הוא שותה.

הרי כתוב במפורש, האומר, אחתב האשוב, אחתב האשוב,

אין מספיקין בידו לעשות תשובה.

האומר, הכתב יום הכיפורים מכפר,

אין מספיקין בידו תשובה.

אין דבר כזה.

למה?

תארו לכם שאחד עזב את הבית,

חמש שנים לא היה בבית.

יום אחד הוא מגיע הביתה, דופק בדלת, בוכה לפני אבא שלו,

ואומר לו, אבא, תקבל אותי בחזרה.

אז האבא, כמובן, כרחם על בנים, מוכן לקבל אותו, אבל הוא אומר לו, בני,

אני מוכן לקבל אותך, אבל אתה מבטיח שיותר לא תרביץ לאמא,

לא תשבור את הרהיטים,

לא תקשקש על הקירות, הכול יהיה בסדר.

אומר לו, כן, כן, אבא, אני יודע, חטאתי, עבדתי, פושעתי, גמרנו, אני אהיה לטוב.

אומר לו, אבא, עוד שאלה אחת,

עד מתי אתה מתכוון להיות בסדר?

אומר לו, עד מחר הבא.

הוא יכניס אותו?

הוא ייתן לו בעיטה וישלח אותו.

אנשים באים לקדוש ברוך הוא, בוכים

בראש השנה. אבינו מרגנו, אה, חטאנו.

עד מתי?

עד מוצא ראש השנה.

יש לו כרטיסים כבר לדיסקו, לסרט, לכאן, לשם.

יש לו תוכניות, מה, יבטל אותן?

הוא בחר כבר מספיק, נו.

זה מועיל.

על מי באים לעבוד? על הקב' ברוך הוא?

הרי הוא צוחק על עצמו.

הקב' ברוך הוא יעניש אותו בכפל כפליים.

למה שהשם נתן לו הזדמנות חייו למחוק את כל

העבר את כל העבירות והוא לא רוצה לקבל את המחילה?

השופט נותן לך מחילה על כל העבירות שעשית, היית צריך להיכנס 25 שנה בפנים, נותן לך מחילה, ואתה אומר לו, לא, תודה, בסדר, אני אסתדר.

סימן שאתה לא נרתע בכלל מן העונש.

או-אה,

אז מגיע לך עוד יותר עונש. כנראה העונש הזה לא מספיק חזק.

זה העניין, אנשים לא מתבוננים.

אלא מה?

חלילה, כשבא אחר כך עליהם צרות וייסורים,

אחר כך הם בוכים.

כשבאה, חס ושלום, מחלה קשה, חס ושלום,

אם רק אומר לרופא שיש לו רשרוש בלב,

או-אה, איזה פחד יש לו.

אומרים לו שחס ושלום יש בעיות עם אדם, הוא צריך ללכת לבדיקות, או-אה, כמה הוא מסכן.

כמה אומלל לאדם.

רק יש לו טיפה נזלת, הוא לא יכול לקום מהמיטה, צריך תה כל רגע.

מה אנחנו שווים, תגידו?

ואנשים מתגאים על הקדוש-ברוך-הוא, מורדים בו יומם ולילה, מהבוקר עד הערב, יום-יום, כל השנה,

וניתנת להם ההזדמנות למחוק את כל העבר והם לא מנצלים אותה?

אז מה יועיל להם?

לא יועיל להם שום דבר.

אחר כך אדם יצא מן העולם, רחמנא רצלן, ומה יעשה?

מה יעשה?

יש משל,

מעשה שהיה, שמנו אפשר ללמוד קצת.

אתם יודעים שגרמניה המזרחית וגרמניה המערבית מחולקות,

ויש גבול ביניהן,

ובשביל לעבור מצד לצד צריך רישיון,

צריך הסכמה של השלטונות.

רוב יהודי גר בגרמניה המערבית, ומיעוט יהודי הוא בגרמניה המזרחית.

הייתה בעיה של קבורה בגרמניה המזרחית,

והיו צריכים ללכת לקבור בית-קברות בגרמניה המערבית,

אז ביקשו מהשלטונות

של גרמניה המזרחית והמערבית שיאפשרו מעבר של מתים מגרמניה המזרחית למערבית.

אז כמובן שצריך רישיונות גם ליוצאים,

אלה שיוצאים ומנבים את המת.

טוב,

התקבל הרישיון,

וככה התחילו, כל פעם כשהיה מת יהודי,

היו מעבירים אותו דרך הגבול, הולכים לקבור אותו וחוזרים.

פתאום כמה פיקחים מהיהודים החליטו לעשות עסק.

מה העסק?

אמרו, מאחר שבגרמניה המערבית

הסחורות שם יותר בזול,

דהיינו, אפשר לקנות יותר סחורות,

אפשר למכור יותר סחורות,

יש כל מיני חשבונות מה פה בזול, מה שם ביוקר.

אמרו, מה יעשו?

יעבירו בתור מת

סחורות בארון

לצד השני,

ואז ימכרו שם ועשו את הביזנס ויחזרו כאילו לבוטמט.

טוב,

אלה שעומדים בגבול,

רואים, פתאום מתחילים להגיע מתים כל יום.

כמה מתים מהיהודים האלה? כל יום מתים.

והם רואים, עוברת שיירה ועוד שיירה, והם בוכים ובוכים ובוכים.

טוב,

אחרי שבוע התחילו להגיע מתים,

באלה שמלווים אותם כבר לא בוכים.

זה כבר ביזנס, גמרנו, מה יש לבכות?

ההפך, צוחקים,

עוברים, מבסוטים.

בקיצור, אחרי כמה פעמים עלה החשד של השלטונות,

ואמרו, מה זה?

פעם יצאו שיירות, עכשיו בא אחד, לוקח ארון, עובר.

חייך, מראה רישיון, עובר, הופ, עוזב. כמה בתים יש לו? איזה משפחה זאת?

החליטו לבדוק.

פותחים את הארון, מוציאים סחורות.

ישר לבית המשפט.

בית המשפט,

מגיע בן אדם, השופט אומר, אווה רחמנא ליצלן, מה מחכה לך?

אווה, הוא עוד לא אומר לו את הפסק,

רק מתחיל עם האוה.

הוא מתחיל לבכות ליהודים מהפעל, בוכה, בוכה.

תראה, תסלח לי וטעיתי, יצר הרע וזה, בוכה, בוכה, בוכה.

אמר לו השופט,

אם היית מקדים לבכות קודם לא היית בוכה עכשיו,

אבל עכשיו שאתה בוכה זה כבר לא עוזר.

כשהוא עבר עם אהרון, אם היה משחק אותה בחיין,

זה היה עוזר לו.

אבל הלכת מחייך, אה? עבדת עם אהרון, מחייך.

עכשיו תבכה.

רבותיי, ככה זה.

אם נבכה עכשיו,

נחייך אחר כך,

אבל אם נחייך עכשיו, נבכה אחר כך.

זהו.

אז זורעים בדמעה

ורינה יקצרו,

אבל אז זורעים ברינה ודמעי יקצרו.

צריך לדעת, רבותיי, פה בעולם הזה צריך לבכות על מעשינו.

ולפני הפסק,

לפני שעוברים,

לפני השופט,

לפני ראש השנה,

צריך לחזור בתשובה.

אבל בואו נראה,

האם זה באמת כל כך חמור מה שעשינו?

הרי באמת כל אחד מאיתנו חושב שהוא צדיק ביחס לחברו,

נכון?

הרי כל אחד רואה את המעלות שלו כנגד המגרעות של חברו.

כל אחד רואה שהוא בעניין של בינו לבין חברו יותר טוב מהשני,

הוא מקיים מצוות צדקה יותר מההוא, הוא גומר חסדים יותר מההוא.

כל אחד רואה את המעלות של עצמו?

אין אדם רואה חובה לעצמו?

עכשיו בואו נראה באמת.

האם

יש לנו צד של ספק לחשוב שאנחנו צדיקים

ומובטח לנו בראש השנה, חיים לשנה הבאה.

בואו נראה.

רבנו יונה בשערי תשובה

אומר שכשאדם עובר חטא אחד

זה עוון נורא ואיום.

חטא אחד.

חטא אחד.

זאת אומרת שהאדם בחטא הזה מרד במלכו של עולם.

אתם יודעים כמה זה חמור

שרבנו יונה אומר,

אל תסתכל על קטנות העבירה אלא תסתכל על גדלות

מי שציווה עליה.

אל תסתכל אם העבירה היא קטנה.

אה, מוקצה בשבת, רק אני טלטלתי כמה קליפות מהשולחן, שום דבר, זה רק מוקצה.

אל תסתכל על קטנות העבירה

אלא תסתכל על גדלות מי שציווה עליה.

בואו נבין מה אמרנו.

אם, לדוגמה,

אני קובע עם אדם בגילי,

במעמדי, פגישה,

והתחייבתי לבוא במקום מסוים ולהביא דבר מסוים,

ולא הילדתי בזמן,

איחרתי.

נו,

זה לא יפה, לא נעים, אתה לא עמדת בזמן,

אבל זה גם לא נורא כל כך. בסך הכול, מיהו?

חג כמוך, אתם חברים ככה. לא נורא.

אם, לדוגמה, אני התחייבתי לרב גדול,

אמרתי לו שבזמן מסוים אני אגיע אליו

ואני אביא משהו,

ואיחרתי והוא המתין לי,

המתין חצי שעה-שעה,

וואו, שמי רחם, זה כבר חמור,

ביטול תורה שלו,

זלזול בכבוד הרב,

וכן הלאה.

אם קבעתי עם מלך

שאני אבוא בזמן מסוים ואני אביא דבר מסוים,

ואחרתי שעה שלמה,

אוו,

זה הרבה הרבה יותר חמור.

זאת אומרת,

דינא דמלכותא דינא יכול המלך להחליט שבזיתי את המלכות ויכול לענוש אותי חס ושלום בעונשים הכי חמורים.

אם קבעתי עם המלך ולא באתי בכלל,

ולא הודעתי לו,

ולא התנצלתי,

ולא שלחתי לכתב הסבר,

אני לא צריך להגיד איזה עונש הוא יכול לתת לי?

זה מלך בשר ודם.

רבותיי, לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא,

אם הוא ציווה אותך משהו

ואתה לא עושה,

זאת אומרת, אתה מזלזל במה שהוא אומר?

אתה לא מתייחס למה שהוא אומר?

להפך, לא רק שאתה לא עושה, אלא אתה עובר עבירה,

אתה עובר על דברתו,

אתה פוגם בכבודו,

אתה מחלל את שמו.

אתה עובר עבירה, זאת אומרת, יש צד שאתה לא מכיר במלכותו, הוא מלך,

אבל גם אני יכול לעשות מה שאני רוצה.

זה חמור. מה זה חמור?

שאם מלך יכול לגזור על אדם מיתה,

שהרי כל אדם שיותר גדול מחברו הוא יכול לענוש יותר,

כי חמורה עבירה אפילו שהיא שווה אצל הראשון, השני והשלישי,

אבל בגלל שהמלך הוא מלך הוא יכול לענוש יותר,

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שהוא נצחי,

אין-סוף.

אם עשית עבירה כנגדו היה מגיע לך עונש אין-סוף.

פעם אחת

לעבור עבירה נגד מנחה המלכים הקדוש ברוך הוא,

העונש שהיינו ראויים לקבל זה כנגד גודלו ומעלותו.

ומה היא?

אין-סוף.

כמה עונש מגיע?

אין-סוף.

רק עבירה אחת.

עבירה אחת, רחמנא ליצלן.

הוא אומר רבנו יונה,

אם יאמר העבד

לאדונו

הכול אני אעשה.

רק דבר זה לא,

כבר פרק עול אדוניו מעליו.

עבד לא יכול להגיד לאדון, זה אני לא עושה, אחרת הוא לא עבד.

עבד חייב לעשות מאה אחוז מה שאומר האדון.

אם הוא אומר לאדון דבר אחד, אני לא עושה, סימן שהוא כבר אדון לעצמו ואינו עבד ואינו מקבל אדנותו של אדונו עליו.

אם אדם אומר לקדוש ברוך הוא, כל המצוות אני מוכן לקיים. חוץ מזאת כבר פרק עול מלכותו יתברך מעליו.

יש פה צד של מרידה במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.

זו עבירה אחת רבותיי, עבירה אחת.

מה שדיברנו עכשיו

זה עבירה אחת.

רק אם אדם עובר על העבירה הזאת, אותה עבירה, פעם שנייה,

רחמנא ליצלן,

או-אה,

אפילו בשר ודם כבר מתרגז. פעם שנייה אתה עושה לי אותו דבר?

תארו לכם, אדם עובר פעם שנייה,

מורד במלכו של עולם, עוד פעם באותו דבר.

אומר שלמה המלך, עליו השלום,

ככלב השב על כאו כסיל שונה באיוולתו,

ככלב השב על כאו.

כלב אוכל,

לועס-לועס,

יורד למטה, הולך לצד,

חוץ מכבוד המקום וכבודכם, מקיא.

זה מגעיל.

מגעיל, מגעיל.

אחרי שהוא מקיא חוזר הכלב לקי ואוכל אותו עוד פעם.

או-אה, זה עוד יותר מגעיל, השם. הנה, כולם גרדים את הראש כבר.

אז ככלב השב על כאו,

הכלב שבא פעם שנייה לאכול את הכי שלו,

ככה אומר שלמה המלך,

כסיל שונה באיוולתו.

כשהכסיל הטיפש חוזר ושונה פעם שנייה על האיוולת שלו,

על העבירה שלו,

פעם שנייה עושה אותה עבירה, הוא דומה לכלב שאוכל את הכי שלו.

ככה הוא מאוס בעיני השם יתברך.

תארו לכם, זו רק אותה עבירה פעמיים.

ופה יש בעיה חמורה מאוד. מה הבעיה?

כתוב בחז'ל הקדושים

שאדם שעבר עבירה ושנה בה,

הותרה לו.

אדם עבר עבירה אחת

ואחר כך שנה בעבירה פעם שנייה,

הותרה לו. מה זה הותרה לו? כבר מותר, הוא יכול לעבור כמה שהוא רוצה,

אלא בעיניו,

כמי שהותרה לו, הוא כבר התרגל.

פעם ראשונה אדם נלחם לעבור עבירה, לא לעבור, לעבור, לא לעבור,

בסוף נכשל, עבר.

לא, נכשל.

יום שני עוד פעם יש לו מלחמה.

אוי ואבוי, אתמול לא היה לי כוח להחזיק מעמד, אם חס ושלום, עכשיו אני זה וזה, אוי ואבוי, מה יהיה?

לא, אני לא, הולך, אופ, איך אפשר.

פעם שלישית בא אצלנו, אללה, אל תהיה צדיק בחייך, כבר עברת פעמיים, תמשיך, מה קרה לך.

יום אחד תחזור על כולם כבר בבת אחת.

רבותיי, אחרי פעם שנייה כבר אין לאדם את ההיסוסים.

מי שחילל שבת פעם ראשונה בחיים שלו, רחמנא ניצלן,

או-אה, היה קשה, ההחלטה.

הוא פחד שלא יידרס אותו יום,

פחד שלא לתאונת דרכים,

הוא לא העיל,

אבל בסוף הוא נכשל.

שבת שנייה יש לו ייסורי מצפון, שהוא הולך להיות עבריין.

שבת שלישית הוא נוסע בכיף לפיקניק.

אחרי זה בכלל לא מטריד אותו מה זה שבת, מה זה יום חמישי,

זה אותו דבר.

אז רבותיי, מי שעבר עבירה אחת פעמיים, גמרנו.

הבן-אדם הזה כבר מותר לו, כאילו, חס ושלום.

או-אה, ואם על פעמיים, הרי זה כחלב השוועל כאוש, שלוש וארבע, מה הדין שלו?

רחמנא ניצלן.

עכשיו בואו תראו עוד דבר נורא ואיום.

כתוב שהקדוש-ברוך-הוא אומר,

אם אדם

חשב לעשות מצווה

ונאנס

ולא עשה את המצווה,

נחשב לו כאילו עשה את המצווה.

לדוגמה,

הודיעו שיש עני אחד שצריך להביא לו אוכל.

רצו עשרה בני-אדם להביא לו אוכל.

ראשון הקדים הביא לו, תשעה כבר היו מיותרים.

מה קרה?

עשרה איש חשבו לתת מצווה.

תשעה נאנסו.

לא צריך כבר.

נכון? לא הצטרכו את המצווה שלהם.

מחשיב להם הקדוש-ברוך-הוא כאילו האכילו את העני כמו הראשון.

חשב לעשות מצווה ונאנס,

נחשב לו שעשה את המצווה.

כמה הקדוש-ברוך-הוא מרחם עלינו ורוצה להיטיב לנו.

מצד שני כתוב,

חשב לעבור עבירה ונאנס,

ולא עשאה.

לא נחשב שעבר עבירה.

לא נחשב.

גם כן ניתובו של הקדוש-ברוך-הוא.

לא נחשב.

אדם חשב לגנוב,

חשב.

בסוף, כשבא לגנוב, היה שם שוטר, חזר הביתה.

בשמים לא נחשב שהאדם הזה גנב.

לא נחשב.

כל זה מדובר בפעם הראשונה והשנייה.

אבל בפעם השלישית, אם הוא גנב שלוש פעמים,

מאחר שהוא כבר נכנס לקטגוריה של עבר ושנה,

הותרה לו,

זאת אומרת שאחרי פעמיים שאדם עובר עבירה מסוימת, כבר אחרי זה אין מי שמפריע לו,

אז אם אדם חשב לעבור עבירה ונאנס ולא עבר, נחשב לו שעבר עבירה.

זאת אומרת,

אדם פעם ראשונה הלך לגנוב,

פחד, כדאי, לא כדאי, בסוף גנב.

הלך.

פעם שנייה באה, עוד פעם נלחם, לגנוב, לא לגנוב, גנב.

עכשיו הוא כבר נחשב, אדם שעבר עבירה בשנה, הותרה לו.

בא פעם שלישית לגנוב,

היה שוטר, חזר הביתה. בשמים כתוב, גנב.

בא עוד פעם אחר כך לגנוב, לא היה יכול לגנוב. רצה לגנוב, לא גנב, גנב!

פעם חמישית,

גנב.

מספיק שהוא חושב לעבור את העבירה, גנב.

תארו לכם מה זה רחמנא אצטנא, אדם שעובר פעמיים אותה עבירה?

עכשיו אני מדבר על גנב.

אין הרבה גנבים, ברוך השם.

אבל אתם יודעים כמה עבריינים יושבים פה?

אתם יודעים כמה?

אין אחד פה מאתנו שהוא לא עבריין.

אין אחד מאתנו פה הערב שהוא לא עבריין.

מישהו יכול לקום להגיד פה

עם יד על ספר תורה שהוא לא אמר לשון הרע על מישהו השנה?

יש מישהו שיכול לקום לשים את היד על ספר תורה ולהגיד שהוא לא אמר רכילות על מישהו?

יש מישהו שיכול לקום לכאן ויגיד שלא עבר על לא תדורו פעם אחת השנה?

יש מישהו שיכול לקום ולהגיד שהוא לא שיקר חס ושלום פעם אחת השנה?

הרי כתוב מדבר שקר תרחק.

יש מישהו שיכול להגיד שחס ושלום לא גזל השנה במקרה,

במקרה?

מה זה גזל?

ואז אדם לוקח את הגפרורים של חבר שלו בלי רשות, גזלן.

אסור לקחת בלי רשות.

מי שלוקח דבר בלא רשות נקרא גזלן. השואל שלא מדעת,

השואל ללא רשות, גזלן.

קורה לפעמים שאדם לוקח ממישהו עט וכותב בלי לשאול אותו, נכון?

גזלן.

צריך רשות.

משתמש בטלפון בלי רשות, גזלן.

יש טלפונים, נכון? ציבורים.

נתקעו כל האסימונים.

צלצל חופשי, חוץ לארץ.

גזלן.

נו.

אני אמרתי רק ארבע סוגי עבירות קלות,

שכבר רגילים.

מי חושב על זה?

טוב שהזכרת לנו.

זה כבר הותרה לו.

זאת אומרת, אם אדם חס ושלום עבר על לא תתורו פעם,

פעמיים, שלוש, ארבע, חמש,

אפילו הלך ברחוב ורצה להסתכל,

ולא היה מה להסתכל לחשוב שהסתכל.

תארו לכם מה זה רחמנא לצלם.

או, וכשאנחנו באים לראש השנה עם מטען כזה של מצוות,

אנחנו בטח חושבים, צדיקים, מה אנחנו זוכרים?

כל המצוות שעשינו.

אבל כתוב על הקדוש-ברוך-הוא, זוכר כל הנשכחות.

מה זה זוכר כל הנשכחות?

איך הולך החשבון של הקדוש-ברוך-הוא?

הצדיקים והרשעים, כל אחד זוכר משהו אחר.

רשע, אתה מדבר איתו, מה הוא זוכר?

את המצוות שלו. מה הוא אומר?

אל תראה אותי ככה, תראה, אני שומר זה, ועושה זה, ונתתי לזה,

ועשיתי זה, ועשיתי זה.

יש לו חמש, שש, שבע, עשרים מצוות.

יש לו, הוא זוכר.

אראה לך בפנקס שקל, מתי נתן צ'ק, מתי עשת ככה.

יש לו, כתוב.

הוא זוכר.

אומר הקדוש-ברוך-הוא, זה אתה זוכר, אבל אני זוכר גם את המשכחות,

מה שאתה לא זוכר.

חיללת שבת, עשית ככה, אכלת נבלות וטרפות,

בלי הכשר, בלי כלום, בלי שום דבר.

מקלל, שונא, נוקם, נותר.

השם מרחם.

השם זוכר כל הנשכחות.

בא צדיק לפני השם.

מה צדיק זוכר?

אוי, השם מרחם, השנה יצא לי פעם אחת להתפלל תפילת יחיד.

אוי, השם מרחם, השנה נכשלתי באיזה לשון הרע ששמעתי ולא אמרתי לו, ששש,

לא רוצה לשמוע. אוי, השם מרחם, השנה הייתה לי בעיה איזה עשר דקות ביטול תורה.

זה מה שהוא זוכר. הצדיק זוכר את העבירות שלו, לא את המצוות.

את העבירות הוא זוכר, הצדיק.

אומר לו הקב' אל תדאג, אני זוכר גם את הנשכחות.

ברוך השם, כל השנה התפללת כמו שצריך, למדת תורה, עשית ככה, עשית ככה, עשית ככה.

זה החשבון, רבותיי.

כשאדם בא לפני הקב' הוא צריך לראות מה הוא זוכר.

אם הוא זוכר את המצוות,

אז הוא אומר, שלום עלייך נפשי. הוא כבר חושב, הוא בגן עדן.

שידע שהקב' זוכר לו את כל הנשכחות,

מה שהוא לא רוצה לזכור.

ואם אדם בא לפני הקב' הוא באמת באמת כואב לו, והוא מתחרט, ולא זז ממוחו לרגע עבירות שהוא עשה, כמו שאמר דוד המלך עליו השלום,

וחטאתי לנגדי תמיד.

דוד לא זכר את המצוות שלו, רק את החטא שלו, וחטאתי לנגדי תמיד.

לא אפסיק רגע לשכוח את החטא.

למה? זה כמו תמרור עצור, להיזהר.

אבל אם אדם לא זוכר את העבירות אפילו,

מדי שהוא שונה עליהן כל הזמן.

זה לא מטריד אותו.

הוא רגיל בהן.

וכיוון שזה דש, דש, כבר רגיל.

אז רבותי, אנחנו צריכים לעמוד ביום הדין לפני בורא עולם.

צריך לעשות חשבון.

מה החשבון?

אתם יודעים, השם מצילנו, כמה עבירות יש לנו?

אין לנו מושג.

עכשיו בואו נדבר באופן כללי.

נגיד, עבר שנה ועוד שנה ועוד שנה ועוד שנה, ברוך השם.

חיינו 70 שנה.

יאללה, הצלחנו איכשהו להחזיק מעמד, אה?

70 שנה עברנו ראש השנה, 70 ראש השנה עברנו.

כל הכבוד.

יצאנו ממשפט למשפט, צירוף תיקים, הכול סודר, נגמר.

70 שנה, לא רע, הישג טוב.

כן, אבל אתה רוצה להיכנס עכשיו לגן עדן.

או, זה עוד דבר.

רגע.

יש שלושה ימי דין שאדם עובר בימיו, חשוב לדעת אותם.

שלושה ימי דין.

יום הדין הראשון שעובר כל אדם זה יום דין של כל ברואי העולם,

ראש השנה.

זה יום דין שכולם עוברים.

יש יום הדין השני.

יום הדין השני זה ברגע שנפטר האדם מן העולם, נשמתו עומדת לפני הקדוש ברוך הוא והוא נידון לפני הקדוש ברוך הוא.

יש יום דין שלישי, זה יום הדין הנורא והגדול,

שהקדוש-ברוך-הוא עתיד להתגלות בעמק יהושפט לעיני כל ברואי העולם,

ואז נקבעת מדרגתו הנצחית של כל אדם ואדם.

בואו נראה מה זה ימי דין.

ביום דין של ראש השנה מה דנים?

את הגופות, את הגופות, שימו לב.

יום דין של ראש השנה הבא עלינו לטובה זה רק דנים את הגופות, מי לחיים מי למוות,

מי לרעב מי לשובע, זה גופות,

מי לחולי,

מי לבריאות, זה גופות.

מה יהיה בשנה הבאה עם הגוף שלנו?

לא עושים חשבון של הנשמה,

של הגוף, מה יהיה שכר הגוף

בשנה הבאה.

לפי המצוות והחבירות שאדם עשה בשנה,

או מאריכים ימיו או מקצרים, או נותנים לו בריאות או לא, או נותנים לו שכר או עונש.

זה היום דין של כל שנה ושנה בראש השנה.

כשנפטר אדם מן העולם יש לו יום דין השני.

הנשמה עומדת בפני הקדוש-ברוך-הוא, ודנים את הנשמה על כל המצוות והעבירות שעבר במשך כל ימיו.

ועכשיו זה יום דין של הנשמה, לא של הגוף,

של הנשמה.

אז עכשיו רואים כמה אדם עשה, עשה מצוות, כמה עשה עבירות,

שוקלים במאזניים.

כמובן, אם יש אפילו מעט עבירות, חייב להיכנס לגיהנום,

להתייסר שם, למרק את הכול.

אם יש לו שארית של מצוות כלשהי, אז הוא יקבל ויזה את מדרגתו בגן-העדן.

זה יום דין השני.

אבל רגע,

מי מאיתנו רוצה באמת להיכנס לגן-העדן?

כולם, נכון?

רגע, אבל מה כרטיס כניסה לגן-העדן?

מישהו יכול להגיד לי מה כרטיס כניסה לגן-העדן? בטוח?

איך אפשר?

בטוח.

נו.

ואהבת לרעך כמוך.

נו, ואם תאהב לרעך כמוך ולא תניח תפילין ולא תשמור שבת ולא כשרות, אז מה אתה חושב, שתהיה בגן-עדן?

לא, מה פתאום, חס ושלום.

זה כל התורה?

זה אחת ממצוות התורה. יש תרי״ג מצוות

ויש מצווה אחת, ואהבת לרעך כמוך.

אלא אומר שזה כלל גדול בתורה. מה זה כלל גדול?

שיש הרבה מצוות ועבירות שתלויות בכלל הזה.

לא תגנוב, לא תגזול, לא תשקר, לא תחמוד, לא תנעף.

זה שייך לבן-אדם, לחברו.

אז אם אתה מקיים ואהבת לרעך כמוך, בלאו הכי לא תגזול ולא תגנוב ולא תשקר ולא זה. זה כלל גדול בתורה.

אבל להגיד שהמצווה הזאת כבר פוטרת אותך משאר הדברים, חלילה וחס?

וכי רבי עקיבא קיים רק ואהבת לרעך כמוך?

אלא זה,

שבת, אז ככל שהחבר שלך גם ישמור שבת ואתה תוכיח אותו,

אבל צריך לקיים את כל המצוות.

מאה אחוז.

רגע, ואם אתה חילוני ומקיים ואהבת לרעך כמוך, מה איתו?

גם הוא בגן-עדן.

אני מדבר על יהודי. גם הוא יהודי החילוני.

גם אני מדבר על יהודי חילוני, הוא מקיים ואהבת לרעך כמוך.

הוא אפילו מנשק כל אחד, מחבק אותו והכול, מאה אחוז.

אז מה, הוא יכנס גן-עדן?

לא יכנס גן-עדן.

כן?

אני הייתי אומר, כמובן, כמובן שהאדם היה בקיום מצוות של התורה.

בקיום כאן מצוות התורה הוא עדיף לגן-עדן.

מסכים אתך. זאת אומרת, אם אדם יקיים

את כל מצוות התורה ולא יעבור עבירות,

אז ודאי שהוא יכנס גן-עדן.

עם כל הכבוד.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

בשביל לקיים את כל מצוות התורה,

צריך לדעת את כל המצוות, נכון?

כן.

אז צריך ללמוד את כל השולחן ערוך.

אז חייבים ללכת ללמוד תורה.

ואם הוא כל היום מסתובב, איך הוא יכנס גן-עדן?

אם הוא כל היום יסתובב,

יש כמה שתי דברים, יש בעיה לזה. כן.

אם אני מחליף לקיים את כל המצוות של התורה,

אני צריך לקבוע עתים לזה. ודאי.

אני צריך לקבוע עתים כדי ללמוד תורה. מאה אחוז.

חסר.

אני לא חייב ללמוד את כל השולחן ערוץ, זה לא בא אלי

כמצא עלי יום שבוע או לשבוע את מכונו את כל המצוות של השולחן ערוץ,

ומציין את כל השולחן.

אני עוגר, יודע, בשביל מתי שולחן ערוץ,

מחליף היום דף וזהו.

אחת,

אחת.

ואז על-ידי האנשים האלה, אני מגיע למשל לברסם דעתי והתורה של אופן. ברוך השם.

אתה יודע למה אתה דומה עכשיו?

אני אגיד לך.

יש אחד, נתנו לו 70 שנה בשביל לייצר מכונית.

אם עד 70 שנה הוא יגמור את המכונית,

ייכנס למכונית וייסע על גן-עדן.

שים לב.

אז הוא אמר, אני לא חייב, אני אתחיל ונראה.

טוב,

כל יום קבע חיטיב.

עבר 70 שנה, יש לו רק שני גלגלים, כיסא אחורי ובגאז'.

הוא ייסע או לא ייסע?

אני חושב שהוא יכול להיכנס לגרש.

הוא חייב, אנחנו לא יכולים, אנחנו לא יכולים לשאול את שיעורי.

שואל.

כמה ילמד?

אני אומר, הלוואי,

אנחנו נתנהגים בשביל אנחנו למדנו.

או, אתה, יש לך בעיה גם בקיום אחרי הלימוד.

או, וואו, אתה צריך להיכנס לאוברולד.

רגע, אני רוצה שתבין.

אני הסכמתי אתך. בהתחלה אני הסכמתי אתך. אתה גם מסכים אתי.

זאת אומרת, חייבים לקיים את המצוות. אם לא מקיימים את המצוות, אז האדם חסר. הוא חסר.

למה נתנו לו תרייג?

תרייג מצוות זה שלמות האדם.

איך שלמות האדם?

הרי יש לאדם רמח איברים ושסה גידים.

ויש בתורה רמח מצוות עשה ושסה מצוות לא תעשה.

זאת אומרת, כל איבר וגיד של האדם הוא כנגד מצווה בתורה.

ויש לנו גם רמח איברים רוחניים ושסה גידים רוחניים.

הנשמה שלנו נבנית

בזכות התורה.

זאת אומרת, לתקן את נשמתנו,

הכוונה להשלים את הנשמה שתהיה מושלמת בכל המצוות.

אם אדם עולה לשמים, חסר מצוות,

אז יש לו חסרון בק שלמות.

אז או שהוא יצטרך להתייסר על זה,

או שהוא יצטרך לרדת בגלגול להשלים את זה.

בזכות שיש בו מום פסול לשרת בבית-המקדש,

וזה בית-מקדש פה, להיכנס לבית-מקדש של מעלה,

לפני בורא עולם, לפני כיסא כבודו יתברך,

כשמלאכה שרת, כל אחד, הגובה שלו 500 שנה מהלך רגלי,

והם עומדים כולם רועדים מפחד שמה,

יבוא עד זעתוד כזה עם עבירות ורוצה להיכנס?

נכון.

איך אני אקבל את זה בשום ישראל?

אסביר לך.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

לא כתוב כל ישראל יש להם חלק

בעולם הבא.

יש להם לעולם הבא. רגע.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

לא כתוב כל ישראל יש להם חלק בעולם הבא.

יש להם לעולם הבא.

יש 12 אחים שקיבלו ירושה,

אז לכל אחד יש חלק בירושה, נכון?

מי יקבל את החלק שלו בירושה?

מי שיוכיח שמגיעה לו הירושה, נכון? הרי אתה צריך להוכיח שאתה הבן, יש לך חלק והכול.

צריך לראות דוקומנטים.

אם אתה לא בא להוכיח,

אם אין לך מסמכים להוכיח, תקבל את הירושה.

יש לך חלק שם עוד, עד שתוכיח.

אבל אם לא תוכיח, תישאר בחוץ.

יש לך חלק שם.

אם תוכיח, יש לך תרי״ג מצוות, דוקומנט.

תרי״ג מצוות, קח את החלק.

אין לך, לא תקבל.

כי מה אומר ההמשך? שמת לב.

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא,

שנאמר, לומדים את זה בפסוק,

בעמך כולם צדיקים

לעולם ירשו ארץ. לא כתוב, ועמך כולם רשעים ירשו ארץ.

אם צדיקים ירשו ארץ, ירושה יקבלו.

אם לא, לא יקבלו.

אז יש לך חלק. כל ישראל, כל ישראל, ראשי תיבות, כהן לוי ישראל,

כל ישראל, כהן לוי ישראל. לכולם יש חלק, 100%. אבל בוא תראה, תוכיח שמגיע לך.

איך תוכיח?

נכון.

אני, אני, במצב הזה, יש, אני בן צדיק, אני, נכון, נכון.

עכשיו, אני אומר דבר כזה,

לא ידע ומודה.

עוזב ומודה ירוחם, אתה אומר,

כן.

אני בשביל למד את זה, דווקא אני מסיימתי.

בשבילי עשיתי ללמוד, אני מסיימתי.

כן,

במובן שלא באתי ולא למדתי, אלא למדתי.

למדתי ולא למדתי.

אני מסיימת מה שאני למדתי.

מאה אחוז.

עכשיו כמה אני הצטרפת מכבוד הרב על עצום ישראל? עכשיו אני, אתה הלוויתי לך כסף, ביקשת כסף ממני.

הלוויתי לך 2,000 דולר.

אני אומר לך, תלווה לי 2,000 דולר,

אתה אומר לי, לא מגיע לך.

אני שואל אותך למה, נתתי לך 2,000 או לא?

אתה אומר, נתת לי, אבל תראה, אני, יש לי בעיה בחשבון, אני למדתי עד כיתה א'.

מה שלמדתי, קיימתי.

מה שלא למדתי, לא מקיים.

זאת אומרת, לימדו אותי רק 2,000, עוד 2,000, 4,000, לא הוגעתי, זה הרבה מספרים.

אז מה, אתה פתוח?

יש כמה כיוונים בעניין, אתה לא מפריע,

אתה לא מפריע, אתה מאה אחוז, תמשיך.

תמשיך, עוד בסוף תגיע לגן-עדן.

כשאתה נותן לי עוד מ-2,000 דולר או 1,000 דולר,

אתה ידעת פעם, אתה ידעת פעם מ-1,000 דולר ונאטר? בטח. אתה בערב 1,000 דולר, כן, כן.

ואני רוצה להחזיר לך בשבילי תקשב על המילים, אין בעיה. אני אוהב לך לספור. רגע, זה לספור את הערב כשלקחת, ידעת?

כן.

אני אומר לך, אני הבן,

הוא יודע מה מערת המצווה,

זה קטן שחוקים שאני לא יודע איך הוא חושב,

זאת אומרת, זה חוק.

אם אני,

אם אני לא מבין את ההוקרה,

אני לא מבין את מה שאני מדבר,

אני לא אשם,

אז אני מקיים את מה שאתה אומר.

יכול להיות שהיה פה קיצוצ מאשר,

אז אני לא יודע בכלל שהוא למען רואה העולם, הוא נתן לי מצווה,

כן, נתן לי מצווה,

הוא יודע כמה זה הבא וכמה הצבקה של המדישות.

בסדר, לא מדברים עכשיו מה מגיע. אנחנו אומרים, חייבים לשלם או לא חייבים. חייבים, גמרנו.

אז צריך ללמוד את כל המצוות. אין דבר כזה, מה שלמדתי.

תלמד עוד.

פגש אליהו זכור לטוב אחד,

שאל אותו, למדת היום תורה?

אמר לו, לא.

אמר לו, למה? אמר לו, לא לימדו אותי, אבותי.

אמר לו, בסדר.

תגיד לי, וממלכתך?

אמר לו, אני קדר.

קדר. היה לו חמור מלא קדרות.

שאל אותו,

תסביר לי על מלאכת הכדרות.

אז אמר לו, תראה, לוקחים חמר, ויש איזו מכונה, ומחממים, ועושים ככה וככה, ויוצא ככה, ואחר כך מחסמים את זה, מכניסים תנור, עושים ככה וככה, וכן, יש גדירה.

ומה אתה עושה עכשיו?

אומר לו, מעמיס על החמור ונוסע על העיר,

מגיע לשוק בשוק,

מציע את זה למכירה,

וכמה אתה מוכר?

ואם נותנים לך עודף אתה יודע לקחת?

מי לימד אותך את כל זה? ומה זה מי לימד?

למדתי לבד.

אמר לו, באותו שכל גם לומדים תורה.

אין מוח לקדרות לבד ומוח לתורה לבד. זה אותו מוח.

רק אם האדם רוצה ללמוד מה שהוא רוצה, הוא לומד.

החלטת ללמוד ענייני עולם הזה, אז תבין בעולם הזה.

החלטת ללמוד ענייני עולם הבא, אתה תלמד ענייני עולם הבא.

אתה לומד מה שאתה רוצה.

לכן יתבעו אותך,

יגידו לך,

אם השתמשת בשכל שלך כל הזמן לתורה,

ולמדת תורה,

ולא ביטלת זמן, ובסוף לא הבנת שום דבר.

אם זה לא היה מחמת שהתעצלת,

אלא באמת הראש לא כל כך,

לא יאשימו אותך, כי זה מה שקיבלת.

אלה הכלים שנתנו לך.

אבל אם נתנו לך שכל ואתה השתמשת עם השכל לדברים אחרים,

אתה לא יכול לבוא לשם ולהגיד לו, ריבונו של עולם, אני לא ידעתי.

אין דבר כזה לא ידעתי.

אני, נוח לי להגיד על הרבה דברים לא ידעתי.

אני יכול ללכת,

שולחים לי כל חודש, נמאס לי מהם,

שולחים לי כל חודש חשמל, מים, ארנונה, מסים, הכול.

אני יכול להגיד, לא ידעתי שהיה בטבע.

אני עובר לא פותח את הטבע. החלטתי יותר לא לפתוח את הטבע.

חודש ראשון, לא ידעתי.

חודש שני שלחו להתראה, גם זה לא ידעתי.

חודש ראשי, צו לפני עיכול, לא ידעתי.

באו, לקחו לי את הרהיטים, ידעתי.

אחר כך אני יכול לספר להם אלף פעם לא ידעתי, אמרו, מעכשיו תדע.

אבל זה כבר מאוחר, לקחו את הרהיטינג.

אתה מבין? אתה יכול כל השנה פה להגיד לא ידעתי, לא ידעתי, תגיע לעולם הבא,

וואי.

אז מה תגיד?

אני אדם אדם בן-אדם היהודי, אדם שעובד עשר שעות, מי אמר לך לעבוד תשע שעות?

מפעל, מפעל שעובד. המפעל שעבודת, תעזוב את המפעל.

אדם עובד איך הוא עובד,

עובד לי כבר כשאתה מגיע הביתה בשש בארץ מחזיק בו בישראל יושבים בתואר שמונים.

למה כל העורף הזה? כן. כי אתה עושה לו זמן, אתה מבין שהוא מגיע עכשיו בתואר העולמי,

משהו טוב.

עכשיו הבן-אדם הזה, זה פסול מובן בשחות האחרונות,

ויש כזה חזוי שנתיים, שעה ביום ללמוד תואר.

כן.

הוא, אמא כולו עומד ולא אומר שהוא מגיע,

ומגיע לדאגה כזו,

תראה,

הוא מגיע לדאגה כזו,

הוא מגיע לדאגה כזו, והוא מגיע, תכף נעסק את השעה,

אני שואל אותך שאלה, חביבי.

אתה קודם כול מילאת את כל השעות שלך במה שאתה רוצה,

והשארת אחר כך כמה שעות גם במה שאתה לא רוצה.

ואתה אומר אחר כך, לא היה לי זמן,

מאיפה היה לי זמן?

אם אני עובד תשע ואוכל שעתיים, יושן שמונה ועושה ככה, כמה נשאר? מה אתם רוצים? יש לי רק 24 שעות, מה אתם רוצים ממני?

לא, אנחנו רוצים ככה,

שתלמד תשע וחוק לישראל שמונה ותישן שעתיים, תעמוד שעתיים ותאכל חצי שעה.

או,

אחר כך יהיה לך זמן?

מי אמר שהסדר של היום שלך נכון?

אתה החלטת ככה. אני אבוא לבעל-הבית,

ואני אבין לך תל אביב, איך אתה לא הייתה?

לא, לא צריך.

תלך, תשמע ממני. אל תגיד לו כלום, אל תבוא.

למה שיגיד לך לך? תגיד לו, אני נשאר.

תגיד אתה תמיד את המילה האחרונה,

אל תיתן לו להגיד לך לך.

תגיד לו, לא בא.

זהו, אתה רק עובד אצלו, אתה עבד לעבד.

כדאי שתהיה עבד לאדון.

עכשיו בוא אני אסביר לך למה אתה טועה.

הרי, כל עניין העבודה בעולם הזה זה קללה, כידוע לך.

קללה שקילל הקדוש-ברוך-הוא את האדם הראשון, נכון? בזיעת אפיך תאכל להם.

ברוך השם, התורה לא אמרה כמה זמן צריך להיות מקולל.

ההסתדרות קבעה שמונה.

אתה הוספת עוד שעה.

אבל אתה צריך לדעת מה יעשה החכם, יוריד בקללה או יוסיף בקללה?

מה יעשה?

אל תגיד מה אתה יודע, מה שאתה יודע, שמענו. מה יעשה? יוסיף או יוריד? חכם.

אני אומר את מה שאני דעתי.

בטח, רק דעתך.

אנחנו חושבים שיש שאלה שאומרת, עניי ביתך חוזמים לעניי הירך.

כן.

עניי ביתך חוזמים לעניי הירך. לפי האמרה נמליץ, צריך להיות עני, לא עשיר.

כן.

אם אני, אם אני, אנחנו יודעים שזה עניין של פרנסה ואני מתפענן בזה,

ורצח שאני יודע שזה פרנסה,

זה לא מוחל לי. מי אמר לך?

אתה כבר קובע מה הוא עושה.

רגע, רגע, רגע.

אני אומר לך, הוא קילל. קילל, תקשיב. הקב' הוא קילל, לא מחל. קילל.

עבודה אמר קללה ולא אמר כמה.

מה יעשה החכם?

יוסיף בקללה או יוריד בקללה?

אתה יכול לרדת מהקללה?

חייב. אתה יכול כבר ממחר להוריד.

חייב אמרת, לא רק רצוי. חייב.

חייב. עכשיו שים לב.

למה אדם יוריד מהקללה? אז מה יהיה? איך יאכל? ממה יחיה?

אם אדם יוריד, מהעבודה? מהקללה? כן. ממה יחיה?

אני מתכוון ללכת לדבר הזה.

אם הוא יוריד,

יש דבר כזה,

יש היום ניבה, יש צבעים היום,

יש לנו מטובת צבעים. זה לא אומר הצבעה לא ללכות גדולה.

כן.

לא אומר.

יהודי חייב...

כן.

יש כוונה.

אם, אם הקב' הוא יודע הצבעות,

הוא יודע הצבעות של האדם בלבו. כן. הוא עושה את מוסריו.

כן.

הפרעה היחידה שיש פה, ואז זה רק עניין של עצמם,

עניין של עצמם, רגע, רגע, רגע. אם השם יודע נסתרות,

תקשיב, הוא יודע, רק אתה לא יודע את הנסתרות שלך.

למה? שים לב.

אתה רוצה לעבוד או אתה רוצה ללמוד?

אני אוהב.

שתיהן ביחד.

שווה בשווה?

אם תרצה לעשות את זה שווה. אתה, אתה רוצה שווה בשווה?

שווה בשווה. שים לב. נגיד שמונה שעות לימוד, שמונה שעות עבודה. נגיד, נגיד.

אתה רוצה שניים שווה בשווה.

עכשיו, בוא נעשה חשבון.

אתה רוצה ללמוד שווה בשווה.

בינתיים, מה אתה מקיים?

עבודה.

לימוד, אתה לא לומד שמונה שעות, נכון?

לא לומד.

זאת אומרת, מה אני שומע?

שאתה רוצה יותר לעבוד ממה שאתה רוצה ללמוד.

נכון?

אתה לא רוצה לעבוד?

אתה.

אני יודע שאני מקבל מרנצה בין כרום הזוהר עולה שלי ביום,

כן?

מאה אחוז.

אני אסדר לך עכשיו סידור.

שמע,

שמע,

אני שולח אותך לישיבה.

אתה תלך לישיבה,

אין לך בעיות של פרנסה, לא אוכל, לא מקום לינה, הכול יהיה לך ותהיה חכם בתורה.

בשביל מה לך לעבוד?

אה?

מה לך?

בבני-ברק יש 20,000 בני תורה, לא עובדים בכלל,

חיים עם שמונה, עשר ושתיים עשרה ילדים.

אז אני שואל אותך, מאיך הם חיים?

לא עובדים בכלל, מסמר לא דופקים.

כן,

אמרתי את זה,

אני מסכים.

חיים עם חיים עם עבודה.

מה?

תלך לעבוד את עולם עם עבודה.

לא, השם מברך אותך.

כתוב, על שלושה דברים העולם עומד,

על התורה ועל עבודה ועל גמילות חסדים.

עבודה זה לא אינסטלציה ונגרות,

על העבודה זה עבודת הקורבנות.

והיום כשאין קורבנות

אז הוא משלמה פרים שפתנו, זו התפילה.

זה, על שלושה דברים העולם עומד. על עבודת הקורבנות שהיה בבית-המקדש.

רק יש אנשים,

שמעו המשנה ברכה אחת, רצו לשכת עבודה.

אתה מבין? טעו.

רגע, בוא אני אסביר לך עכשיו.

אני אסביר לך למה לא צריך לעבוד כל כך.

אסביר לך.

תראה,

כתוב שהקדוש-ברוך-הוא זן את העולם כולו, נכון?

אתה פעם חשבת מה זה זן את העולם כולו?

אני יודע.

מה זה?

זן, הכוונה, מזון, מבנה את הכול, וזן מבנה את הכול העולם. מה זה כל העולם? תסביר לי.

זן יכול להיות. די, זן הבנו. עכשיו מה זה את הכול?

את הכול.

זן את כל העולם.

מה זה?

כל אדם וכל אדם וכל בעל-חיים וכל דבר איתו נדון שלו.

מה אתה אומר? אתה בעל-חיים? אתה בן-אדם? מה אתה?

האדם? מה זה? אתה, מה אתה?

כי אדם. אז הוא גם זן אותך?

אז הוא גם זן אותך, לא?

השם הוא זן את הכול חוץ ממך או את הכול איתך?

אז מה אתה מודאג?

הנמלה הולכת לעבוד?

הנמלה הולכת לעבוד?

הפיל עובד? הגמל עובד? הציפור עובדת? הדג עובד?

תשע שעות, שמונה שעות עובדים?

לא עובדים, נכון? אוכל יש? יש. בלי עין הרע.

שבע. למה אתה צריך לעבוד?

למה אתה צריך לעבוד? אצל הנמלה, אצל הנמלה יש כבר עניין אחרת. מה הבעיה שלך?

הנמלה אומרת, לך לנמלה עושה את זה, נכון.

אם היית מבין מה אמר שלמה המלך,

היית עכשיו מפסיק לעבוד.

מה אמר שלמה המלך?

לחם נמלה עצב,

ראה דרכיה,

הלך אחד מהאמוראים וראות מה יש אצל הנמלה.

אז כתוב שהמדרש אומר שהנמלה חיה שישה חודשים בלבד.

שישה חודשים.

כמה אוכלת הנמלה כל החיים שלה?

סעורה וחצי.

זה כל המאכל שלה.

בדקו ומצאו בחורה של נמלה שיש לה 300 קור שהיא אספה.

נו, היא תאכל את זה?

היא לא יכולה לאכול את זה.

למה היא אספה את כל זה?

זו חוכמה או טיפשות?

חוכמה או טיפשות?

חוכמה או טיפשות?

אמר שלמה המלך, לחם נמלה ראה דרכיה וחכם. תהיה יותר חכם ממנה. אל תעשו בשביל שיישאר לאחרים.

תאכל רק מה שאתה צריך.

מה שאתה צריך זה סנדוויץ' עולה שקל.

אז למה אתה עומד בשביל 25 שקל?

כדי לשלם מסים. אז למה צריך מסים משלמים על הכנסה? אל תעבוד, לא צריך מסים.

אלא מה, אני אתן לך בלי שקל. בחינם תיכנס לישיבה, תאכל, תבקש מנה נוספת, תקבל.

זהו. אז עכשיו, רגע, כשאתה אומר, זן את העולם כולו,

כשאתה אומר, זן את העולם כולו, זה גם אתה.

אז אל תהיה מודאג.

תשמע, תשמע, אתה יודע למה אתה דומה?

הקדוש-ברוך-הוא ישתבח מתחזרי שמו.

הקדוש-ברוך-הוא זן את העולם כולו.

מה פירוש? הוא גם מחיה את האנשים וגם נותן להם מזון.

מספר החפץ-חיים, דבר נפלא. היה אחד

נסע באוטו, נסע באוטו, הוא סיפר את זה על עגלה, לא חשוב, נסע באוטו,

ופתאום הוא רואה אחד עומד בטרמפיאדה עם כתבי גדול מאחורה,

תרמיד,

והוא כבר נסכן לכופף, בטח עמדתי כמה שעות שם,

ראה אותו, רחם עליו, עצר, אמר לו, כנס.

נכנס,

ישב מאחורה,

נוסעים, נוסעים, נוסעים,

אחרי כמה קילומטרים הוא מסתכל במראה,

הוא רואה שהוא מאחורה, עוד עם הקיטבק על הגב.

אומר לו, הלו,

תוריד את זה, שים עליו מושב.

אומר לו, לא, אני לא רוצה להעמיס עליך יותר מדי.

אתה דומה להוא.

למה?

אתה סוחב את הפרנסה על הגב, הוא מעמיס אותך עם הקיטבק שלך, עם הקדוש ברוך הוא.

את כל העולם הוא סוחב. אתה רוצה לעזור לו לסחוב את הפרנסה?

מי מלא לך את הקיטבק הזה, תרמילו?

אז מה אתה דואג את השוער? שים פה, אל תפאר, שים, שים. יש אוכל, יש.

למה אתה צריך ללכת להביא את האוכל? הוא יביא לך, אל תדאג.

יש היום, מה שעושה היום, היום,

שהכל אדם, כל אדם,

כל אדם מצווים שיש בגבי עורף ושנות,

כל אדם ואתם יודעים, נכון.

אתה יכול להיות, לעומת היום זה, אי אפשר לראות,

פתאום להתברך לעשות קוות קוות קטן כי כזה ילד וכאלה, לא, לא, לא, לא.

אני שואל אותך שאלה.

אני שואל, אתה אבא או אתה בן?

אתה אבא.

מי צריך לשמוע למי? האבא לבן או הבן לאבא?

אה?

אז תגיד לו, יא אבני, אסמאע ממני, אני הולך לישיבה.

אתה רוצה לעבוד, לך תעבוד.

אתה מבין?

רבי מאיר בעל הנס היה צדיק יותר ממני וממך, נכון?

והיה לו בטח אחריות,

כל העולם עמד על רבי מאיר.

אתה יודע שהוא הצדיק היחידי שקבור באדמה בעמידה,

שהוא מעמיד את כל העולם כולו. עכשיו תשמע,

רבי מאיר בעל הנס, שאלו אותו תלמידיו, רבנו, למה אתה לא משאיר כסף לבנים שלך? אתה הולך להיפטר מן העולם ההיא, למה אתה לא משאיר להם כסף?

אמר להם אחד משתיים,

או שהבנים שלי יהיו רשעים

או שיהיו צדיקים.

ופה אנחנו רואים שאין חפיף, אין באמצע.

אז אמרו לו, נו,

אמר להם, תשמעו, אם הבנים שלי יהיו רשעים,

חס ושלום וחס וחלילה שאני אשאיר כסף שלי לרשעים להאכיל אותם,

שיירדו בשם יתברך. חס ושלום.

ואם יהיו צדיקים,

ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לכם,

כל היום חונן ומלווי וזרעו לברכה,

אז אם יהיו רשעים אסור לי לשלם כסף.

אם יהיו צדיקים, אני לא צריך לשלם כסף.

ומי שזן את רבי מאיר, יזון את בניו אחריו.

זהו, אז גם אתה יכול להיות כמו רבי מאיר בעניין הזה לפחות.

כן, מה השאלה?

לא, לא.

הכול ידאגו לו, אבל אנחנו לא יודעים, הכול ידאגו לו, נדאג לו.

מי ידאג לו?

מי ידאג לו?

המשתגעים בארץ.

המשתגעים בארץ.

המשתגעים. המשתגעים, כן.

אלה שעובדים. אלה שעובדים, המשתגעים בארץ.

יש פה הרמב״ם, חלק א',

יש

הרמב״ם מסכת ברכות. הרמב״ם מסכת ברכות, אם אפשר לקבל.

הקדמה למשניות על הרמב״ם.

אני אראה לכם מה אני מתכוון.

הרמב״ם, מה שאמר, אמר שהאדם שעובד

אז יעשה ככה, יעבוד

שלוש שעות,

ילמד תשע שעות.

תכף אני אראה לך. אם אפשר לקבל גם הרמב״ם, יד החזקה.

חלק א', מדע אהבה.

אני רוצה שתבין דבר אחד.

אתה מבין שהקדוש ברוך הוא זן את העולם כולו?

אתה מבין שהנמלה פחותה ממך?

אתה מבין שכל הבהמות והחיות והשמש והירח והכוכבים, כל העולם נברא בשבילך?

אם הכול נברא בשבילך והקדוש ברוך הוא דואג לטפל ואתה העיקר, דואג לכל הטפל בשביל שיוכל לשרת אותך, לך הוא לא ידאג?

הרי אתה העיקר ובשבילך נברא כל העולם.

אז אם הוא דואג להם, ודאי שהוא ידאג.

רק מה?

אתה אין לך ביטחון שהוא אכן דואג לך.

זו הבעיה שלך.

רבנו בחיה אומר,

כגמול עלי אמו.

כשאתה היית בבטן של אמא שלך הייתה לך דאגת פרנסה?

כשהשם סידר את הכול, כשקיבלת את המזון דרך הטבור,

היית בתוך מזרון מים,

פנן,

רצית מנגו, אז פתאום אמא שלך רצתה מנגו, ורצו כולם לקנות לה שלא יהיה לך כתם.

אתה זוכר, אה?

שם לא היו לך בעיות, לא דאגת שום דבר.

יצאת החוצה,

הקדוש-ברוך-הוא המציא לך מזון

דרך הפטמה,

כן? אומר רבנו בחיה, עשה חור בדיוק כמו שאתה צריך. אם היה רחב, היית נחנק,

אם היה צר,

היית מצטער.

עשה את החלב מתוק בשבילך,

יוצא בקצב שאתה צריך,

הכול נברא בדיוק לפה שלך.

הכול הוא דאג שאתה תוכל לגדול ולהתפתח.

היום עשה לך גם מטרנה, אתה כבר לא צריך.

אז אני שואל אותך, לא דאגת כשהיית בן שנה?

בן שנתיים. ו... קיבלת אוכל.

נכון? אפילו לא אמרת מה אתה רוצה, ויהיו לך.

גדלת קצת, פתאום אתה מפחד.

מה קרה? למה אתה מפחד?

אתה לא הבן שלו?

אם הוא דאג לך בהתחלה, זה על מנת שתגדל.

אז כשגדלת הוא כבר לא רוצה לדאוג. בשביל מה הוא גדל אותך? בשביל מה אתה רוצה שתחיה?

בשביל שתמות ברעב? היה עושה את זה כבר בהתחלה?

אם תגידו לרגשת רגלתם, הם הולכים להגיד מהבן שלך.

אז הגויים יעבדו בשבילנו.

למה אנחנו לא אומרים כל הזמן, יעבדוך עמים, יעבדוך עמים, יעבדוך עמים?

אתה לא רואה שהם עוברים הסבה עכשיו? רק יש אנתיפאדה קצת.

אתה צריך להבין דבר אחד. כתוב בגמרא,

זה פסוק,

ועמדו זרים ורעו צונכם.

זה יהיה באחרית הימים.

אנחנו נשב ונגיע בתורה, נהיה אור לגויים, והם יעבדו.

הם נולדו בשביל לעבוד. למה יש להם גופות? כולם שחקני כדורצל.

זה בשביל זה, אתה מבין? נותן להם גוף ככה בריא, שיוכלו לעבוד.

כתוב, אשר בשר חמורים בשרם, וזרמת סוסים זרמתם.

הם נועדו לזה, מה נעשה?

למה אתה צריך להיות אור לגויים? למה הם בחושך?

לא, לא, אור לגויים.

כל העולם צריך בסוף לעבוד את השם יתברך. גם הם בסוף יכירו בשם יתברך.

מה זה משנה?

טוב, יש ככה, תסתכל.

הקב'-הברוך-הוא ברא אדם ואישה.

כל העולם זה זכר ונקבה, משפיע ונשפע.

כל העולם.

אתה מבין מה אני מדבר? פלוס-מינוס. תמיד העולם הולך על שני צדדים, שני קצוות.

אחד מקבל, אחד נותן, וכל אחד נהנה מהשני.

עכשיו אתה, יש לך אישה.

שניכם לא עושים אותם לך.

אחד צריך להיות בחוץ ואחד בבית.

אחד מכין והשני תמיד ככה. כל אחד משלים לשני, אבל שניהם ביחד, שלמות.

תאר לך שהאישה הייתה בבוקר,

קמה ואומרת לך, שמע, אני גם הולכת לבית-כנסת. צריך להניח תמילים

מי השומר על הילדים.

הקב'-הברוך-הוא פטר אותם ממצוות שהזמן גרמן,

מצוות שהן תלויות בזמן. אישה פטורה.

למה?

אחרת שניהם ילכו, כולם כל הזמן ילכו לאותו מקום, אז מה עשינו עם הילדים?

אז השם, בחוכמתו,

שחרר את האישה מהעול הזה של התורה והמצוות כמו שאנחנו, בשביל שהיא תוכל לקיים את החלק השני, שאנחנו נוכל ללכת למצוות.

אותו דבר, הגויים הם מבחינת נקבה, ואנחנו מבחינת זכר.

אנחנו נהיה חכמים בתורה, הם יעבדו, יכינו את האוכל, אנחנו נאכל, ואז נאכל את זה, הם יעבדו.

מסודר הכול, יפה, אה?

מתי זה יהיה?

מתי זה יהיה? הכול תלוי בכם. מתי תחזרו בתשובה?

הנה, לגבי ההלכה,

ההלכה מונחת לפנינו,

כל איש מישראל חייב בתלמוד תורה,

בן עני, בן עשיר,

בן שלם בגופו,

בן בעל ייסורים,

בן בחור,

בן שהיה זקן גדול שתשש כוחו,

אפילו היה עני המתפרנס בן הצדקה ומחזר על הפתחים,

ואפילו בעל אישה ובנים חייב לקבוע לו זמן לתלמוד תורה ביום ובלילה,

שנאמר, והגית בו יומם ולילה.

וזה מצוות עשה מן התורה, כמו שיש מצוות עשה יום כיפור לצום,

יש מצוות עשה ללמוד תורה ביום ובלילה.

גדולי, חכמי ישראל,

היו מהם חוטבי עצים ומהם שואבי מים ומהם צומים, עיוורים,

ואף על-פי כן היו עוסקים בתלמוד תורה ביום ובלילה,

והם מכלל מעתיקי השמועה, איש מפי איש מפי משה רבנו.

אתם יודעים שהילל הזקן היה חוטב עצים,

כל יום היה הולך למלאכתו,

כמה היה עובד,

עד שהיה משתכר טראפיק אחד, מטבע אחד.

חצי היה לו רק בשביל לאכול, חצי טראפיק,

וחצי היה לשלם לבית-המדרש, לשומר, בשביל שיוכל להיכנס.

ולא היה עומד יותר.

מחר קם,

עומד עוד פעם כדי להשיג מזון לאכול, סנדוויץ' אחד, כמו שאומרים,

והחצי השני היה נותן לשומר בשביל להיכנס ללמוד, וככה כל ימיו, עד שגדל בתורה, ואחר כך לא הצטרך לזה, וכבר פרנסו אותו אחרים.

עד אימתי חייב ללמוד תורה?

אל תשכחו שאמרנו שכולם חייבים בתלמוד תורה, כל יהודי עשיר, עני,

בעל ייסורים, זקן, שתשש כוחו, עני מחזר על הפתחים.

אמרנו, בעל אישה וילדים, כולם, אין אחד שפטור מתלמוד תורה.

עד אימתי חייב ללמוד תורה?

עד יום מותו,

כולל יום מותו,

שנאמר,

ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך,

וכל זמן שלא יעסוק בלימוד הוא שוכח,

וחייב לשלש את זמן למידתו,

שליש בתורה שבכתב,

שליש בתורה שבעל-פה,

ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו,

ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר,

ויבין במידות שהתורה נדרשת בהן,

עד שידע האך הוא עיקר המידות והאך יוציא האסור והמותר,

וכיוצא בהם לדברים שלמד מפי השמועה,

ועניין זה הוא הנקרא גמרא.

כיצד?

היה בעל אומנות,

והיה עוסק במלאכתו שלוש שעות ביום,

ובתורה תשע.

אותן התשע קורא בשלוש מהן בתורה שבכתב,

ובשלוש בתורש בעל-פה,

ובשלוש אחרות מתבונן בדעתו להבין דבר מדבר.

וכן הלאה, הוא ממשיך כאן ומסביר.

עכשיו זה לעניין הרמב״ם לגבי ההלכה.

עכשיו שימו לב הלכה במקום אחר, בפרק הבא,

הוא אומר ככה,

תחילת דינו של אדם

אינו נידון אלא על התלמוד,

ואחר כך על שאר מעשיו.

כשאדם מגיע לעולם האמת,

שאלה ראשונה ששואלים אותו בבית-דין של מעלה,

קבעת עתים לתורה?

אם הוא אומר לא, ישר לגיהינום.

למה?

שבוודאי כל מה שעשה, אפילו אם עשה, עשה שלא כהוגן.

למה?

שאם לא ידע מה הדין המבואר בשולחן ערוך,

בוודאי שעשה את המצוות,

מצוות אנשים מלומדה,

כשיגיע לעולם האמת, יגידו לו, לא עשית את המצווה.

כגון מה?

יש הרבה אנשים מניחים תפילין בבוקר, ברוך השם,

אבל לא במקום הנכון.

אם אדם מניח את התפילין מתחת לשורשים

של השיער, זאת אומרת יורד לו קצת על המצח,

הוא לא הניח תפילין.

לא רק שהוא לא הניח תפילין,

הוא גם בירך ברכה לבטלה,

שתי עבירות.

אם זה לא מונח במרכז, לפעמים יש לו את זה בצד,

הוא לא הניח תפילין.

אם הקשר מאחורה לא במקום,

אם הוא יורד למטה לעורף,

הוא לא הניח תפילין.

אם הקשר לא במרכז הולך לצד, הוא לא הניח תפילין.

אם אדם שם את התפילין פה שלא על הקיבורת,

דהיינו על אמצע השריל, נוטה קצת ללב,

וזה ירד לו למטה לגמרי, פה, לא הניח תפילין.

אם הרים אותם למעלה יותר מדי, לא הניח תפילין.

זאת אומרת, אדם הניח,

מה הוא בבית-כנסת?

לגבי שמים, הוא לא קיים את ההלכה בכלל, זה לא נקרא להניח תפילין.

בארון,

ובראש בצד או במצח זה אותו דבר.

אפילו בארון עדיף,

כי לא כי ברכת ברכה לבטלה.

אדם מתעטף בציצית ולא יודע מה הגודל של ציצית ולא יודע מי זה.

ציציות כשרות והוא לא יודע אם תבעו אותן לשמן

והוא לא יודע אם הכניסו אותן לשם ציצית

והוא לא יודע אם זו עבודת יד או מכונה והוא לא יודע הרבה דינים בציצית, יכול להיות שכל ימיו התעטף בציצית ואף פעם לא הניח ציצית.

אני לא מדבר על אלה שמניחים תפילין על הראש והוא בכלל פסול.

למה? הם זכו בתפילין של הסבא.

הסבא היה צדיק והם קמצנים אז הם אומרים שבגלל שהסבא צדיק אז הם שמים את התפילין של סבא

והם לא שולחים לבדיקה, כי חס ושלום, מה, חוששים שהסבא לא היה צדיק.

אז למה הם לא לוקחים את הנעליים של הסבא גם כן? הוא גם היה צדיק.

אלא מה?

כי כמה אנשים יש להם בבית זוזות קטנות של שש סנטים או שש וחצי סנטים, שאם ילכו לבדוק אותם הם פסולות לגמרי.

לפעמים זה מניעה, לפעמים צילום, לפעמים זה מבד.

שלא לדבר על דיבוקים וכו' וכו' בעיות שאנשים לא יודעים. הם רוצים לקנות זול, מה אכפת לו, זה מצווה וזה מצווה,

והוא קולא.

נחמדה ניצבן, אני אגיע לעולם האמת, יגידו לו, אתה בחיים שלך לא דרת בדירה עם מזוזה.

תגיד להם, יש לי תמונות?

יגידו לו, כן, אבל בפנים אף פעם לא פתחת לראות.

רבותי, ראש השנה, יש שנוהגים לבדוק תפילין ומזוזות, זו הזדמנות.

דהיינו, בערב ראש השנה בודקים תפילין ומזוזות

בשביל שאדם, בעזרת השם, ייכנס לראש השנה, לא חייב, אלא זכאי.

אז צריך לדעת.

כל כך הרבה דברים, אם לא לומדים,

חס ושלום, אחר כך מגיעים לעולם האמת מאוחר.

אתה יכול להגיד, הכול שגגה, הכול שגגה, הכול שגגה, הכול שגגה, הכול שגגה, תגיד.

אבל בשגגה לא נכנסים לגן-עדן, שם אין שגגות,

נכנסים לאן שמגיע.

הלאה,

תראו, אז תחילת דינו של אדם אינו נידון אלא על התלמוד,

ואחר כך על שאר מעשיו.

לפיכך אמרו החכמים,

לעולם יעסוק אדם בתורה,

בין לשמה בין שלא לשמה,

שמתוך שלא לשמה בא לשמה.

עכשיו שימו לב,

מי שנשאו לבו, כמו שדיברנו אתך,

אתה רוצה ללמוד תורה או רוצה לעבוד? אמרת, חצי-חצי.

תשמע מה אומר הרמב״ם,

מי שנשאו לבו לקיים מצווה זו כראוי,

זאת אומרת, מי שלא עושה כך, הוא לא מקיים כראוי.

מי שנשאו לבו לקיים מצווה זו כראוי ולהיות מוכתר בכתר תורה,

לא ישיח דעתו לדברים אחרים

ולא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד, לא ללכת תורה עם עבודה ביחד.

אם אתה רוצה לזכות בכתר תורה כראוי,

לא בכתר עבודה, דהיינו עובד מצטיין עם תעודה.

כתר תורה כראוי לא ישים על לבו שיקנה תורה עם העושר והכבוד כאחד,

למה זה שני הפכים,

זה חומר וזה רוח.

ככל שהולך לרוח,

מתרחק מן החומר, ככל שהולך לחומר,

מתרחק מן הרוח.

כך היא דרכה של תורה אם אדם רוצה לזכות בה.

בת במלח תאכל

ומים במשורה תשתה,

בעל הארץ תישן,

וחיי צער תחיה, ובתורה תאמן,

ולא עליך הדבר לגמור,

ולא אתה בן חורין לבטל ממנה.

ואם הרבית תורה הרבית שכר,

והשכר לפי הצער.

שמא תאמר,

עד שאקבץ ממון אחזור ואקרא,

קודם אני אלך, עבודה, פרנסה, אחסוך כסף, ואחר כך אני אלך ללמוד,

עד שאקנה מה שאני צריך,

ואפנה מעסקי ואחזור ואקרא,

אם תעלה מחשבה זו על לבך,

אין אתה זוכה לכתרה של תורה לעולם,

אלא עשה תורתך קבע ומלאכתך ערי זמנית,

ולא תאמר לכשאפנה אשנה,

שמא לא תפנה.

הנה הלכה ברמב״ם, תורת אלוקים חיים.

עכשיו אני רוצה להראות לכם דבר שאמרתי פה ליהודי.

אני מקווה שיש כאן את המשניות, הקדמה.

אדם בא ואדם בא. אדם בא, כן, למען ענותך ולמען נסותך להיטיבך באחריתך.

איך?

אדם בא,

לא יקבל שום דבר,

אני לא מסתובב שיש כאן את כל הדברים האלה.

אני רוצה לראות לכם דברים האלה. אני רוצה לראות לכם דברים האלה.

אנחנו רוצים לראות ליהודי,

ולראות ליהוד.

הוא יצטעף.

זה רק מוצא שאתה אדם מוכרח את זה,

אבל כי הדברים שהצורה אומרת, סליחה איתה, אני לא עושה את זה.

לא אמרו שזה האידיאל.

אמרו שאפילו אם אתה תצטרך כך לחיות,

שתאכל פת במלח,

ומים במשורה תשתה,

ומעל הארץ תישן,

וחיי צער תחיה,

אף על פי כן ובתורה תאמן, אז אשריך בעולם הזה

וטוב לך לעולם הבא.

שואלים חכמים איך אפשר להגיד אשריך בעולם הזה למי שאוכל פת לחם במלח ומי ששותה מים בצמצום ויושן על הרצפה

וחי חיי צער, ואומרים לו עוד אשריך בעולם הזה.

איזה אשריך?

אין יותר מסכן ממנו.

אומרים חכמים, מה אמרה?

מה אמרה? אמרה,

אם אתה עושה כן,

אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא.

מה זה אם אתה עושה כן?

רק מי שזכה לחיות בצורה כזאת יודע שזה העושר האמיתי.

רק מי שזכה לחיות ברמת חיים כזאת ירודה, כאילו, במושג החילוני,

מי שחי בלי דאגת הפרנסה,

לא בעיה של פרדייז או עם מנח,

אין לו בעיות כאלה. הוא יושן על הרצפה, על הספסל, על הסטנדר, בכולל, אין לו בעיה.

זה לא מטריד אותו, העולם הזה.

אין לך אדם יותר מאושר ממנו,

כי אתה יודע מה הצרות והבעיות של האדם.

הצרות של האדם בעולם הזה זה כשהוא לא משיג משהו,

כשהשני השיג יותר ממנו,

כשהוא רוצה עוד משהו וזה לא בטווח ידו.

זה הצער.

אבל כשאדם, לא חסר לו כלום,

לא מה שיש לזה ולא מה שיש לזה ולא מפריע לו זה, וגם אם אין לו, לא מפריע לו.

זה מאושר.

אין מה שידאיג אותו,

אין מה שיפריע את מנוחתו.

הוא שלב ושקט ומאושר.

מה זה מאושר?

עד שהסירו מעליו את כל הטרדות.

הוא מאושר, הוא פנוי דצמו.

אדם שהדברים הכי קרובים,

הכי חיוניים, לא מפריעים לו,

הוא מאושר.

אין לחם, אין לחם, יש מלח מספיק,

אין לו ובול, לא צריך.

או, אדם כזה באמת מאושר כי אין שום הפרעה.

אין שום הפרעה.

אז השלב כבר בעולם הזה,

חוץ ממה שיקבל שכר פי כמה וכמה לעולם הבא מאדם אחר. למה?

כי הוא יצטער לכבוד התורה.

הוא העריך את התורה יותר ממלפיפון.

אתה שומע?

יש אחד לומד תורה,

אבל מה, עכשיו אתה יודע, הוא רוצה לאכול את הסנדוויץ' עם מלפיפון,

אז הוא הולך עוד רבע שעה לקנות מלפיפון.

אז המלפיפון יותר חשוב מרבע שעה של לימוד תורה, נכון? ככה יוצא, אה?

אז הטעמה למלפיפון עולה על זה.

הבנת?

זה סתם רק בשביל להראות לך אדם שהוא צדיק וחסיד והוא יודע את ערך התורה,

הוא יודע שזה יקר מפנינים וכו' וכו', וכל חפציך לא ישבו בה, הוא יבזבז רגע בשביל מלפיפון.

ישו מלפיפון, הוא נאכל מלפיפון. אין, שייסע להרים מלפיפון.

זה ההבדל בין צדיק לבין שאינו צדיק.

אז לכן הצדיקים,

אלה שחפצים,

כתוב, אשר נשאו לבו לעסוק בתורה ולזכות בה כראוי,

לא ישיח דעתו התמלין לדברים אחרים.

דעתו רק תהיה בזה.

ובלאו הכי הוא יזכה לכול.

זה העניין.

עכשיו בואו תראו מי שאמרתי, המשתגעים,

שאלו מה יקרה אם כולם יקבלו ביטחון ולא יעמדו,

אז אמרתי, המשתגעים יפרנסו אותם.

אז בואו תראו איך אומר את זה הרמב״ם.

ובכן, אומר ככה,

אומר הרמב״ם, זה מאמר ארוך פה אבל נפלא, מי שיזכה ללמוד פעם את המאמר הזה, באותו רגע שגומר את המאמר מפסיק לעבוד.

הנה, אני מתחיל ככה באמצע,

והוא אומר ככה, בתכלית היות האדם,

מה התכלית של האדם?

בתכלית היות האדם לצייר לנפשו המושכלות,

הדברים השכליים,

לא הדברים הגשמיים.

ואם כן, הוא שואל שאלה,

מדוע המציא הקדוש-ברוך-הוא כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם,

אנשים שלא חושבים במושכלות בדברים השכליים הרוחניים,

למה המציא הקדוש-ברוך-הוא כל האנשים אשר לא יציירו מושכל לנפשם?

ואנו רואים שרוב בני-האדם ערומים מן העורמה.

ערומים מן העורמה, הכוונה, ערומים מן החוכמה,

וריקים מן החוכמה, ומבקשים התאווה.

למה רוב בני-האדם הם כך?

ושהאיש החכם המואס בעולם הוא יחיד בין רבים. כמה תמצא כאלה, כמו שאמרנו קודם, על הארץ תשען?

ואחד מרבים,

למה אנחנו רואים שהשם המציא כל כך הרבה אנשים שמואסים במושכלות והם רק מחפשים את התאווה, ואילו זה האיש החכם שמואס בכל ענייני העולם, זה רק יחיד מרבים?

לא יימצא לאחד בדור מן הדורות?

התשובה על זה,

שהאנשים האלה נמצאו לשתי סיבות.

אותם אנשים שאנחנו אמרנו שהם לא מתעסקים במושכלות והם אוהבים את התאוות,

הקדוש-ברוך-הוא המציאם בעולם לשתי סיבות.

האחת,

להיותם משמשים

לאחד ההוא.

איזה אחד?

החכם

שמואס בכל ענייני העולם,

שהוא אחד מרבים בדור מן הדורות.

הם נמצאים, האנשים האלה כולם,

בשביל אותו אחד לשמש אותו. הוא צדיק יסוד עולם.

כל העולם,

רוב בני העולם שעוסקים בעבודה ובכל העניינים שעושים,

הם נבראו לצורך לשמש את אותו אדם.

זו סיבה אחת.

מעשה באדם אחד שקיבל קלטת בצומת.

וחזר ממנה בתשובה ומסרה לחברו שהחזיר בה את אשתו שמסרה לו שכנה שחזרה גם היא בתשובה ונתנה לבעלה שחזר עימו גם בנה שמסר לידידו שהחזיר את מורתו שהודיע למנהלת שהיא חוזרת למסגרת.

והמנהלת הודיעה לידיעות אחרונות והרב עמלו יצחקי הגיע לכותרות.

הסיפור כמובן כאן נמשך אבל הג'ינגל עכשיו נגמר.

לכן יהודי יקר יצטרף גם עתה עוד עכשיו למבצע הגדול ביותר בעולם.

שלוש מיליון קלטות טייפ, כיהודי בעד יהודי, יהיה שותף גם עתה לקירוב הלבבות.

שלוש מיליון קלטות בעשרה תשלומים של הרב עמל יצחק שליטה. אלף קלטות באלף שח במקום שלושת אלפים שח. פרטים נוספים בארגון שופר, טלפון רב-קווי, קרו עת ונשמעו, 03 בסוף עיוד 6, חמש פעמים 7 בסוף 9. שופר זה שופר זה שופר זה שופר

כי הם שופר.

תודה רבה.