קלטת טייפ מס' 16 - ימות המשיח - חלק ב

- - - לא מוגה! - - - 

קלטת מספר 16, ימות המשיח, חלק ב'.

אני שואלת לכם שאלה, אתם מבינים מה אני שאלתי?

אתם יודעים שהציבור שיושב כאן

זה האיש שזורק את התורה ודורך עליה?

אדם שנוסע בשבת, הוא נוסע על התורה.

אדם שלא מניח תפילין וקרע את הדף מהתורה,

אמר, זה פרימיטיבי, זה שייך לפעם.

אדם שלא מקיים מצוות,

הוא דורך ושורף את התורה במו ידיו, וזה הרבה הרבה יותר חמור

מאשר לקחת נר או גפרור ולשרוף ספר תורה באמת.

אין לך עונש יותר גמור מחילול שבת.

אין לך.

יום כיפור, אם אדם מחלל,

אפילו אוכל ביום כיפור,

רחמנא רצלן.

זה לא כמו לחלל שבת.

בן אדם משחק כדורגל בשבת, רחמנא רצלן?

אתם יודעים כמה שכלות הוא מתחייב, היהודי הזה?

אתם יודעים כמה פעמים הוא מתחייב מיתה?

על כל עבירה ועבירה.

על כל סיגריה, על כל שחטא,

על כל נסיעה, על כל דבר.

ויש 52 שבתות,

והקדוש ברוך הוא אומר בעשרת הדיברות, שמור את יום השבת לקדשו.

שמור את יום השבת לקדשו.

למה?

כי ששת ימים עשה השם את השמים ואת הארץ,

וביום השביעי

שבת וינפש.

אז אני שואל אתכם שאלה.

כתוב בחזל הקדושים,

שכל המחלל שבת

כופר בה הקדוש ברוך הוא ובתורה כולה.

כופר מכחיש שיש בורא לעולם שברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת.

שואלים יהודי, למה אתה לא מחלל שבת? למה אתה לא פותח את העסק בשבת?

למה אתה לא משחק כדורגל בשבת?

הוא אומר, אני מאמין בשם.

השם ברא את העולם בשישה ימים ובשביעי שבת?

אני מאמין בזה, לכן גם אני שובת ביום השביעי, כי הוא ביקש ממני.

אות היא ביני וביניכם.

זה רק אות בינינו.

לא נתן אותה לגויים.

לא נתתו לגויי ארצות,

ולא הנחלתו לעובדי פסילים,

גם במנוחתו לא ישכנו ערלים.

כי אם לעמך ישראל נתת, רק לעם ישראל נתן הקדוש ברוך הוא, הגויים לא זכו לקבל את השבת.

אז אני שואל אתכם שאלה,

קיבל היהודי את השבת,

ומה עושה ממנה?

חול?

יש לך שישה ימים חול, עוד אחד חול,

יום אחד קודש,

אומר השם בעשרת דיברות, שמור את יום השבת.

למה?

כי ששת ימים עשה ה' את השם, את ארצות הימים של שבת ואין נפש.

מכוח מהספירה בכל העולם,

שבוע, וחוזרים עוד פעם,

מכוח שהקדוש ברוך הוא ברוך הוא שישה ימים בשביעי. למה לא המשיכו ראשון, שני, שלישי, רביעי, חמישי, שישי, שביעי, שמינית, שיעי, עשירי, אחת, עשרה, שתיים, עשרים.

כל המחזור של שבע, מי עשה? בורא עולם.

ואנחנו העם היחידי שמעיד,

מעיד בפועל, במעשים,

שביום השבת

זה יום שהקדוש ברוך הוא שבץ ממנו מכל מלאכה.

אז נתנו לנו את זה מתנה.

מתנה.

ואנחנו זורקים את המתנה, מאבדים אותה בידיים.

מי שלא שמר שבת

כהילכתה לא יודע מה זה גן עדן בעולם הזה, לא בעולם הבא.

אנשים לא יודעים מה זה שבת.

שבת זה עולם אחר, זו מציאות.

מי שזכתה או זכה לגדול בבית יהודי יודע שמאכלי שבת

זה אוכל אחר. אפילו אם אתה עושה אותו באמצע השבוע,

זה לא יוצא אותו דבר.

אנטונינוס שאל פעם את רבי עקיבא, אמר לו,

תגיד לי,

מה זה התבלין הזה שאתם שמים,

שיש לו ריח כזה וכזה?

אמר לו, התבלין שלנו זה שבת.

השבת עצמה היא התבלין. ביום שבת האוכל אחרת.

המנוחה משנח שעתיים בצהריים ביום שבת,

זה לא כמו ארבע שעות ביום חול.

שבת זו מציאות אחרת, נפרדת. האדם מקבל נשמה יתירה, זה עולם אחר.

מי שלא ניסה את זה מתוך רצון

לא יבין על מה אני מדבר.

מי שזכה לטעום את זה, טועמי החיים זהו.

למה אנחנו מפסידים את זה בידיים?

עכשיו בואו נראה לכם

כמה אנחנו טובים,

ורוצים לעשות את הטוב, רק מבולבלים.

בואו נצייר לכם ציור. יהודי

קיבל הזמנה מהחבר שלו,

30 שנה לא ראה אותו.

מאז שגמרו את הבית-ספר לא ראה אותו.

את כל החבר'ה לא ראה, את כל המחזור ראו שום דבר. פתאום התברר שהוא מתחתן סוף-סוף.

מתחתן.

שולח לו הזמנה, והוא עשיר גדול, כבר יצא שמו בכל העולם.

וזו חתונה מפוארת, והחבר הזה ודאי שרוצה לפגוש. ואתם יודעים, כשיש מפגש חברים אחרי שנים, כל אחד רוצה להראות מה הוא השיג בחיים.

זה סיכדילג, והוא השיג בילה, והוא השיג זה וזה, וכולם מתלבשים יפה. כולם באים להוכיח שהופ, הסתדרו בחיים.

כולם מגיעים,

פשש, איזה אירוע, טוב שיש חתונות בבר מצוות.

נו,

מגיעים לאותו מעמד, רבותיי.

צריך להגיע.

איזה מורת, מה מחכה שם?

נוסע בדרך, הוא ואשתו, שניהם מגונדרים,

נוסעים באוטוסטרדה, מהר מהר להגיע להספיק.

באמצע האוטוסטרדה פתאום הם רואים תאונה,

רחמנא אצלם קטלנית,

הם רואים אדם נזרק הצידה,

והגוף שלו משתרבב מבעד לחלון,

הגוף שלו שמוט החוצה ונוזל דם,

דם, דם, דם. והוא כבר עבר,

ועכשיו עובר לו בראש המחשבה.

להמשיך

בשביל לזכות באירוע הזה היוצא דופן של 30 שנה

שלא נפגשו עם כל הגשף,

או לחזור

ולהציל את האדם הזה.

מה אתם הייתם עושים?

נחזור ולהציל.

אז בואו תראו, בואו נחזור, חזרנו.

אנחנו חוזרים כולנו, חזרנו בחזרה לאותו בן אדם,

אנחנו מעמיסים אותו עלינו בשביל לקחת אותו כמובן לאוטו,

כמובן שכל החליפה החדשה,

הכול מתלכלך, הכול ספוג דם,

ריח, מהביל,

מכניסים אותו לאוטו, ריפוד חדש,

מכונית חדשה, הכול מתלכלך, מסריח,

נוסעים במהירות, דפיקות לב

חזקות, מגיעים לבית-חולים,

רוצים ללכת,

אומרים לנו במיון, רק רגע,

עד שנראה מה המצב,

תחתום פה, עדות, הכול, תמתין, נראה מה יהיה.

מחכים, מחכים, מתח, מתח, מתח, מתח, שעה שתיים.

יוצא מהחדר ניתוחים, הפרופסור,

אומר מי הביא את האדם הזה מהתאונה?

אני.

מה מצבו?

הצלת חיי אדם.

הולכים הביתה,

חליפה לוכלכת, מסריחה, אוטו מסריח.

לא היינו בחתונה, לא רקדנו, לא שמענו תזמורת, לא אכלנו בורקס, לא מנה שלישית, לא לפתרנו, לא שום דבר, לא צילמו אותנו אפילו, שום דבר. הגענו הביתה עייפים,

נזרקנו על המיטה,

קמנו בבוקר בתשע, סחוטים,

טלפון,

חבר מצלצל.

איפה היית? פראייר! הפסדת! איזה כיף היה!

למה לא באת?

אתה יודע איזה שיגעון היה? איזה שמחה?

תגידו לי,

מי יותר שמח באמת,

זה שרקד אתמול

או זה שהציל חיי אדם?

רגע, רגע, אני לא מבין למה צריך להיות שמח.

הרי הוא התכוון ללכת לחתונה,

הוא התכוון לעשות שופוניה נאס.

הוא התלכלך,

הוא הסריח,

לכלך את האוטו,

חיכה בבית-חולים עד שתיים,

ישן עייף סחוט,

נו,

ומגיע בחזרה הביתה,

והוא יותר שמח?

על מה הוא שמח?

מה הוא עשה? אני רוצה להבין, מה הוא עשה שהוא צריך להיות שמח?

קיים נפש אחת.

קיים נפש אחת.

מה זה לקיים נפש אחת?

הציל. הציל. מה זה להציל?

מה יש? מה הוא עשה?

קיים מצווה של הצלת נפשות, רבותי.

קיים מצווה של הצלת נפשות.

רבותי, שימו לב,

כולכם הייתם מוכנים לחזור בשביל להציל אדם.

אפילו תמורת ההנאות של העולם הזה, הכי גדולות,

הייתם מוכנים להתלכלך,

ללכלך את האוטו,

אפילו שאתם תמיד מקפידים על הניקיון,

בשביל להציל חיי אדם. קיימתם מצווה.

קיימתם מצווה.

הצלת חיי אדם.

יש פה כמה שאמרו שכל המקיים כאילו הציל עולם מלא, כבר לא יודעים את החשבון אפילו.

אז אני שואל אתכם שאלה.

זאת אומרת, אתם יהודים טובים שמוכנים בשביל מצווה להתלכלך, להסריח, להפסיד, בילוי לך, הכול, בשביל מצווה.

בילוי לך, הכול.

אז אני שואל אתכם,

מצוות שמירת שבת לא יותר נקייה מהמצווה הזאת?

שולחן ערוך,

נרות, מפה לבנה,

משפחה לבושה יפה כמו לחתונה,

מסביב לשולחן, דברי תורה, זמירות שבת,

אוכל טוב, מנוחה,

לא מצווה טובה?

למה זאת אתם מזניחים?

זה גם מצווה, לא?

אני אגיד לכם בקצרה, בשביל לסיים.

רבותי, הבעיה שלנו זה לא אנחנו,

אבל זה תלוי בנו.

הבעיה שלנו, אנחנו שפוטים של החברה.

מה יגידו השכנים? מה תגיד השכנה?

זה הבעיה שלנו.

מה, אני מחר בא עם כיפה?

אז הם יגידו לי, נגנבת? התחרבנת? מה קרה לך?

מה אני אגיד?

אני עומד סגן מנהל בבנק. מה יגידו הקליינטים? הם יראו אותי מחר דתי.

יגידו לי, פנאתי,

יצחקו עלי, אני אאבד את המשרה, את הערך, כולם יסתכלו עלי,

מסכן?

מפריע לנו.

החברה מפריעה לנו להיות מה שאנחנו רוצים.

כמה פעמים אתה קונה בגד רק מפני שהחבר'ה הולכים ככה?

מה זה כל האופנה?

בגלל שכולם הולכים. גם אני קונה.

יש עוד מישהו שהולך עם הכנסיים של פעם?

לא הולכים. למה משנים? כי כולם משנים.

זאת אומרת, אני לא אדם שמסוגל לחשוב בעצמי ולהחליט מה ראוי לי.

מה שעושים, אני אחריהם.

ומי מולך את החברה?

שולל, כמובן.

כל אלה שעושים את הכסף על חשבוננו,

יצרני האופנה,

כל האנשים,

כל החברות, כל הזה,

קיללי לדור הג'ינס וקוקה-קולה, טעם החיים, אם אין לך קוקה-קולה זה כבר אין טעם, אתה יכול לתאבד.

ואם ככה וככה, שוטפים לנו את המוח יום-יום. והם מכוונים לנו את החיים.

הם מכוונים לנו את החיים.

הם מכוונים לנו את החיים. ואנחנו שפוטים שלהם. אנחנו.

סיפר דוקטור סוורניק פעם אחת מעשה שהוא היה בצרפת.

הוא ראה שם פרסומת בטלוויזיה עוד בזמנו, כשהוא היה בנבחרת השחמט.

הוא מספר שהם ראו שם פרסומת, תראו איך יושבים ושוטפים לאדם את המוח.

יושבים אנשים חכמים,

שכל מחשבותם לרע כל היום,

איך להוציא ממך את הכסף ואתה תוציא אותו בשמחה.

יושבים אנשים,

וכל מחשבה שלהם רק איך להוציא לך את הכסף.

כל העולם הזה נע על גלגלים של כסף.

אז הוא אומר, ככה היתה הפרסומת.

זו היתה פרסומת למכור צמיגים.

חברה מסוימת רוצה למכור צמיגים.

איך היא תמכור לך צמיגים?

אפילו יש לך סוסיתה.

איך היא מוכרת לך צמיגים?

הוא אומר, הביאו מכונית יגואר יפה ככה, חדש,

ולידה שמו בחורה ככה צעירה, חצי מעורטלת,

ולידה שמו גבר יפיוב,

ועכשיו היא צריכה לשכנע אותו שהוא זקוק

לצמיגים האלה.

וככה היא אומרת לו

If you want to be somebody

by our tires,

אם אתה רוצה להיות מישהו,

תקנה את הצמיגים שלנו.

ההוא שרואה במסך בטח רוצה להיות משהו.

אבל מה טמנו לו פה? איפה המלכודת?

אם אתה רוצה להיות מישהו,

אתה עוד לא.

אם אתה רוצה להיות,

תקנה את הצמיגים האלה.

מה משתמע? אם לא תקנה, אתה מעפן.

אם לא תקנה, לא תהיה somebody, תהיה nobody.

מי יכיר אותך בכלל?

וככה יושבים ומכניסים לבן אדם, והבן אדם שומע את זה כמה פעמים ביום, כל פעם ביום.

כשנתקח עם פאנצ'ר, איזה צמיגים אתה רוצה?

ההוא מה שאמרו.

אוטומט יוצא לו.

ככה שוטפים לאדם את המוח.

אני שואל אתכם שאלה, אתם חשבתם על זה פעם? אני ראיתי פעם בסופרמרקט בגבעתיים דבר נורא ואיום.

נכנסתי לשם.

נכנסתי, רציתי לקנות משהו, אני עומד ליד הקופה, פתאום אני רואה ילד בן 12 בערך

עם פאה של בחורה בלונדינית.

ואני לא רוצה להגיד לכם מה הוא עשה, כל מיני סימנים חיצוניים גם כן, כאילו הוא אישה.

והוא עומד ליד הקופה, פתאום הסתכלה עליו הקופאית,

אז אמרה, איזה חומד.

אתה בטח רוצה להיות דומה לבוי ג'וי.

אז הוא אומר לה, כן.

לא הבנתי על מה הם מדברים.

איך נגמר הסיפור, ואני לא מבין מה העניינים האלה.

עכשיו לא פורים, חודש אלול היה.

אני יוצא החוצה, שואל אחד, תגיד לי,

מי זה בוי ג'וי?

הוא אומר לי, זה לא בוי ג'וי, זה זמר,

מאנגליה, משהו, משהו.

זה הפנים של 85. זה מה שהולך היום.

אני לא ידעתי בוי ג'וי, אני יודעת דבר אחד.

הבוי הזה הוא כבר ג'וי, לא יהודי.

בגלל שיש מפגר אחד שם,

דו מיני, ACDC,

ההוא שם התחיל לגדל ככה כל מיני קשקושים ושם כל מיני עגילים וכולי וכולי, כולם מתחילים בעולם לעשות את זה.

כולם.

אין להם מה לעשות.

אין להם מה לעשות.

אתם חושבים שזו אופנה חדשה?

ישנה, ישנה.

תפתחו, הרמב״ם,

הלקוט עבודה זרה, פרק 11. וכך אומר הרמב״ם,

שהיהודי צריך להיות שונה בלבושו ובתסרוקתו מן הגוי.

והוא אומר

שכומרים לעבודה זרה היו מגדלים בלורית,

מורידים את פאותיהם עד צדעיהם, פה מלמעלה, ומשאירים פרע מאחור עצמה קטנה.

פנקיסטים של היום

עובדי עבודה זרה של אז.

האופנה חזרה.

הרמב״ם,

פרק 11, חלקות עבודה זרה.

ספר מדע אהבה, ספר ראשון.

תסתכלו.

אנשים לא חושבים, לא יודעים כלום.

כמה יהודים תמימים, כל דבר זה נכנס להם עם פחד, או מפחדים משהו, עושים ככה.

אה, חס ושלום.

זה תת-שבות, תת-שבות זה של הנוצרים.

אתה מכה על הצלן?

הוא לא יודע.

כמה יהודים, רחמנצלן, לובשים שחורים מתי שיש לוויה? זה מעשה גויים.

כמה יהודים שמים זר,

זר,

על הקבר, מעשה גויים?

כל הדברים האלה, הם לא יודעים.

הם לא יודעים.

הם לא יודעים כי הם רואים סרטים,

הם רואים הרבה חומר מבחוץ,

והם חושבים שזה מה שצריך להיות.

הם קונים את היהדות בטלוויזיה, הם קונים אותה, אתם מבינים, ברחוב.

הם לא פתחו ספר יהודי.

הם לא פתחו ספר יהודי. הם לא פתחו.

יש כאלה, אין להם בבית, אין להם בבית ספר יהודי. אין להם.

אין להם. פעם נכנסתי לאיזשהו מקום,

תביא תנ״ך, רגע, אני אראה לך מה, תנ״ך? אין לו.

אין לו תנ״ך.

אין לו תנ״ך. אתם מבינים מה אני מדבר?

בן-אדם, הוא לא יודע כלום מהיהדות.

שום דבר הוא לא יודע מיהדות.

הכול הוא קונה בחוץ, איך שהוא קונה.

אוקיי, אז היא למדה את זה ממי שראה את הטלוויזיה,

או שמעה ברדיו, או למדה מבן-אדם אחר שלא יודע. מה זה משנה?

מה זה משנה? אין, לא לובשים שחור על-פי הספרים הקדושים,

לבישת שחור גורמת סער למת.

מה הוא מריח?

זה העניין של כבוד, זה סימבוליות, זה סימנים כאלה, את מבינה? כשעושים נוויה ממלכתית,

אז בכל אופן המדינה צריכה לתת משהו, לא להגיד למשפחה, שיהיו מבסוטים. כמה יריות באוויר, טח, טח, טח,

היו מבסוטים מהמוזיקה, שמו לו זר והלכו הביתה.

באמת, במילוי תפקידו.

כן.

זה כן, זה לא, זה בגלל רגשות.

אין מצווה לרחוץ את הקבר, רגשות.

אנחנו לא יכולים לדבר על רגשות מה ידבר ליד הקבר.

זה כל אחד הזה, שהנפש של המת נמצאת שם, נמצאת.

אבל כל הסימבוליות הזאת, כל הדברים האלה שקיבלו, מאיפה קיבלו אותם, את חושבת?

רק מאצל הגויים?

כן.

בוא תגיד לי משהו.

היית פעם אצל דוקטור?

היית פעם.

ראית שיש לו תעודה?

לא ראית.

האמנת. אבל אתה מעלה על הדעת שהיית מעז להיכנס, להגיד לדוקטור,

להגיד לו, בוא הנה, תעבור למבחן מסוים, אחר כך אני מוכן לבדק אצלך.

יש תעודה. תעודה מספיקה, גם לנו יש.

אתה רואה? זו תעודה מאוד מוסמכת.

בשביל מה לא צריך הדוקטור לעשות אף פעם סימנים? הוא כבר דוקטור.

כבר יודעים שהוא דוקטור.

הוא כבר מקבל משכורת.

יש לו חלוק לבן.

מה אתה רוצה ממנו עוד? עוד פעם סימנים?

עוד ניתוח לבחינה?

מתי היה צריך הקדוש-ברוך-הוא לעשות את הסימנים? אתה יודע, כשעם ישראל לא הכיר את בורא עולם,

רגע.

עם ישראל לא הכיר את בורא עולם.

אז בורא עולם היה צריך להגיד לכל עם ישראל ולכל העולם כולו, אני פה.

גמרנו. מרגע שהוא הודיע, אני פה, וכולם יודעים,

וכולם חיים על-פי זה, ולכולם יש את כל הסימנים

סימנים לאותם סימנים, דהיינו החגים והמזוזה וכל הדברים שאנחנו עושים.

כמה סימנים אתה רוצה?

כל יום מחדש, מה, הוא יו-יו?

רגע, רגע, רד פופ דיסינגוף עושה טוב על זה, לא מאמין.

קפוץ, קפוץ רגע לארלוזרוב, והוא גם לא מאמין. מה קרה לך?

אנשים עצלנים במחשבה, הבטחת שכל, תקרא.

יש?

היה הרצאה על נבואות פה כבר?

היה, אז היה כבר הרצאה, הוכיחו שהנבואה.

נביא היום.

היום לא צריך, כבר כל הנבואות כתובות מראש, גם מה יהיה בסוף.

היום אלה שפה, פה, שמדברים אתכם, זה בחינת נביאים.

זה בחינה של נביאים, מוכיחים בפרץ מה עשה הנביא, אתה חושב.

חוץ ממה שהוא אמר, דברים שיקרו,

הוא הוכיח את העם בשער, היה אומר להם, תעשו ככה, אסור ככה, שובו בית ישראל דרככם הרעה, וכו' וכו' וכו'. זה מה שהוא עשה.

אנשי צוות הערכים שנמצאים פה, תמיד זה בחינת הנביאים של הדור הזה.

לא רק זה, הם גם אומרים לך את הנבואות שעתידות להיות, ותראה שיהיו.

לא אמרו, הוא אומר שהיה כן השיעור הזה.

גם מה שיהיה.

אתה רוצה שאני אגיד לך מה שיהיה?

אתה לא מפחד?

אגיד לך.

כתוב שיהיה מלחמת גוג ומגוג.

מלחמת גוג ומגוג זה מלחמה יותר גרועה מהשואה.

בשואה הלך שליש מהעם היהודי בגוג ומגוג, שני-שליש, רחמנא לצלן.

וזה כתוב בפרק ל״ח ל״ט בספר יחזקאל.

והוא מביא שם, בדיוק יהיה פצצת אטום, וימותו כך וכך, ושבעה חודשים יקברו רק את המתים. זו תהיה מלחמה של שבע שנים.

ומי שיישאר בחיים זה רק אלה שיחזיקו בתורה באמת, רק אלה שיישארו בחיים.

כל השאר יכחדו.

כל רגע אנחנו נמצאים כבר בזמן.

איך בודקים את הזמן?

העולם קיים 6,000 שנה, אלף השביעי זה ימות משיח,

כנגד ששת הימים של בראשית והיום השביעי, שבת.

אנחנו נמצאים עכשיו כ-250 לפני הסיום.

לא, מוטי, כי אנחנו מקבלים את השבת לפני שהיא נכנסת באמת.

ולפי החשבון אנחנו בזמן.

כן, בדיוק.

אתה מבין?

השאלה מי יישאר מעל הנרות.

את זה צריך להבין.

נו,

מה יקרה עם אנשים שלא ידעו ועשו?

אי-ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש.

מה נעשה?

יכול לבוא בן-אדם למס הכנסה ולהגיד לו, תשמע, אגיד לך את האמת, בבית-ספר לא לימדו את אשתך שלום מס הכנסה.

אבא שלי לא אמר לי, אמא שלי לא אמר לי, אשתי לא אמרה לי, אף אחד לא אמר לי, מאיפה אני אדע?

לא שילמתי עד היום.

זה תירוץ.

שואל אותך, אני שמעתי שאלה, מבין אותה, ואני עונה לך.

שואל, זה תירוץ?

למה זה לא תירוץ?

למה? תסבירי. באמת הוא לא ידע.

באמת. אני מדבר על עד שבאמת לא ידע.

מה שואל? אבל הוא לא ידע שצריך לשאול.

לא ידע.

למה מחייבים אותו?

כי דבר שהוא מפורסם לא שייך שלא תדע.

יהדות זה לא דבר מפורסם?

זה יותר מפורסם, מס הכנסה.

ואתה יודע גם מה זה עבירה ומה לא, ואתה מתווכח.

אתה אומר, לא חייבים.

קצת חסידות.

חלק מהמצוות כן שומרים, נכון?

למה?

למה את השאר לא? אתה לא יודע שיש עוד מצווה שההוא עושה יותר ממך?

זו החלטה שלא צריך.

אז אל תספר סיפורים שלא ידעת.

כי הוא, אוי, יופי, ככה זה, לא מודע מהמטרה. למה לי להסתבך?

אני לא אבטח את תיבת הדואר,

לא אקבל את חשבון החשמל.

לא מודע כל כך.

אני יודע ששולחים, אבל כרגע לא ידעתי, לא פתחתי.

עבר חודש אל-עוטרה, לא פותח.

לפני עיכול, לא פותח. עיכלו, אה, מה קרה?

עכשיו תדע, יגידו לו.

אין דבר כזה. אנשים מתחמקים, הם לא רוצים.

מה זה סיפורים, לא ידע, כן ידע?

לפעמים, תשמע, אנשים לא דתיים,

כשיש אחד שמדבר נגד הדת, נגיד, והוא רוצה להוכיח שהוא מבין,

אז הוא תוקף אותו.

חילוני? תוקף חילוני להוכיח שהדת כן, בשביל הוויכוח.

הוא לא יודע.

אלא מה אנשים לא רוצים לעשות? למה? לא נוח להם.

לא נוח. בן-אדם, לא נוח לו.

אדם רוצה להיות פורק עול, בעל תאוות, חיי איך שהוא רוצה, הולך לאן שהוא רוצה, מתי שהוא רוצה, בלי מסגרת, בלי כלום.

הרי מה החברה מחנכת היום?

החברה מחנכת היום מתירנות,

הכול מותר.

תעשה כמה שאתה יותר משוגע, אתה יותר בן-אדם.

אתם יודעים שהתחיל עכשיו הפולחן השטן כבר באמריקה, עוד מעט יגיע לפה?

אתם יודעים מה זה הפולחן השטן?

מקריבים בני-אדם כמו שהיה בדור המדבר ולפני כן?

שהם מקריבים למולך, לוקחים בני אדם,

שוחטים אותם על פסלים.

זה יגיע לפה גם כן.

זה יגיע לפה גם כן.

למה? כי אין לגויים מה, אין להם דבר ביד, אין להם כלום.

אין.

אז כל פעם הם משנים משהו, כל פעם צומחים שוגעים אחרים, כתות אחרות,

מחפשים, מה זה כתות?

מחפשים משהו לעשות.

לוקחים מפה דבר יפה שנראה להם, וזה וזה, עושים איזה מיקס אין, ועושים איזה כת חדשה.

מה, אתה אשם?

אל תלך אחריהם,

תישאר צמוד לשורש שלך.

יבואו, הנה יבואו, לא מפריע לי. אני רואה הרבה משוגעים מסתובבים ברחוב ואני הולך אחריהם.

שילכו אחריי, למה אני אלך אחריהם?

נו, מה יהיה איתו את חושבת?

מה פטור?

מה תוותר? אתה יודע, היה אחד כזה

שאמר שהוא לא יודע לקרוא.

היה אחד שאמר שהוא לא יודע לקרוא. אני אגיע לעולם האמת,

אני אגיד להם שם,

אני לא ידעתי לקרוא.

אמרו לו, חבר'ה, בואנה, זה לא הולך ככה, שם עולם האמת, אתה לא יכול לשקר.

אמר, אתם תראו, אני אסתדר.

הגיע היום והוא נפטר.

נפטר מהעולם.

פלא פלאות, הוא האריך ימים יותר מהחברים שלו, הם הלכו לפניו.

נפטר, הגיע לבית דין של מעלה, בית דין של מעלה הכניסו אותו, שאלו אותו יהודי,

אמר כן.

קיימת מצוות?

לא.

למה לא?

לא יודע לקרוא.

אתה לא יודע לקרוא?

אמרנו לו, לא יודע לקרוא.

אמרו לו, שמע, זה דבר מסובך, תמתין בחוץ, אנחנו צריכים לברר.

חכה בחוץ, דפיקות לב, מה יהיה?

אחרי כמה זמן

תיכנס, נכנס.

אמרו לו, שמע, חביבי, הבעיה איתך חמורה,

ואנחנו החלטנו ככה.

מאחר ואתה לא יודע לקרוא,

אז להעניש אותך לגיהינום אי-אפשר, כי אתה לא יודע לקרוא.

להכניש אותך לגן עדן גם אי-אפשר. למה?

כי לא קיימת מצוות.

אז מה נעשה?

ניתן לך ויזה,

כרטיס כניסה חופשי, גן-עדן, גן-נועם.

תבחר אתה לאן שאתה רוצה.

בסדר.

לקחת ויזה מבסוט, עבד עליהם.

ואללה, זה הלך.

יוצא עם הויזה מבסוט, לאן ילך?

אמר קודם כול, גן-עדן אני אלך, גן-עדן.

נלך גן-עדן, למה? כל הזמן דיברו הדתיים, זה פה, שם, גן-עדן, מקום טוב, נלך ונראה.

מגיע על שערי גן-עדן,

פשששש, רואה שם מלאך לבן, יפה, פששש, איזה קומה.

אומר לו, תגיד לי, זה גן-עדן?

אומר לו, כן, אפשר להיכנס?

אז אומר לו, איפה מלאכי השרת, הם נביאים אותך?

אני לא צריך, אני אשלים ויזה, נכנס חופשי-חופשי.

מראה לו את הויזה,

רואה כתוב שהבן-אדם יכול להיכנס לכל מקום שאחפוץ.

אומר לו, לכנס, נכנס בפנים.

מה הוא רואה, רבותי,

מקשאות ענק,

ציפורים מצייצות,

וריח בסמים גן-עדן,

יושבים צדיקים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה,

מעיינות מפקים,

מוזיקה פסטורלית.

איזה דבר נפלא.

כמה שהוא נכנס יותר ויותר, אורות יותר גבוהים,

אורות יותר גבוהים, דבר יותר נפלא ונפלא ונפלא נפלא.

הוא מחפש בתוך גן-העדן את החבר'ה שלו, מחפש אחד מהשכונה, שניים, מישהו שיפגוש,

לא מוצא אף אחד.

ניגש לאחד צדיק,

אומר לו, אולי אתה מכיר את אברום פרדס-גץ?

הוא אומר, לא, לא,

אין פה.

אומר לו,

אתה מכיר את כולם? כן, כן, פה אין הרבה, הוא אומר לו, אנחנו מכירים אחד את השני.

אז איפה הוא יכול להיות? הוא אומר, תראה, אולי שמה, בגיהנום.

בסדר.

הוא אומר, תשמע, יופי, פה על הכיפאק, אבל מה,

הרגיש שחסר פה, אין אקשן, הוא רגיל, דיסק או משהו ככה,

אומנם נחמד, אבל לא.

אמר, הוא יקפוץ לגיהנום, יראה מה המצב, לא טוב, חזר וחזרה.

מגיע שערי גיהנום,

חומה אדירה, שחורה,

ריח, עשן, פיח, סרחון, נחמנא ניצן.

בשער עומד שט שחור משחור.

הוא בא אליו ואומר לו,

סלח לי פה גיהנום.

הוא אומר לו, אתה לא מריח?

אומר לו, אפשר להיכנס?

הוא אומר לו, איפה המלאכי המשחית,

מלאכי החבלה שמלווים אותך? הוא אומר לו, אני בראש השם,

חופשי, חופשי, יש לי ויזה.

הוא מסתכל בוויזה, רואה שהבן אדם יכול להסתובב חופשי.

נותן לו להיכנס, נכנס.

עובר כמה צעדים, נזכר שהוא לא מכיר את המקום. פה הוא רואה איזה שוני, זה לא מרחב,

זה לא מישור, פה זה הולך טעים-טעים.

אז הוא חוזר, אומר לו, תגיד לו, אתה יודע אולי איפה אברום מפרדסקאץ?

הוא אומר לו, רק רגע, מסתכל שם בדפים שלו, מסתכל. הוא אומר לו, כן.

תלך ישר, תפנה ימינה, תנור שבע.

אמר לו, יש אדם, אז זה מאביה פה? אמר לו, לך, לך תראה.

מגיע לשם, השם מרחם, הוא רואה את אברום.

אברום, שהיה ג'באר בשכונה,

אה?

ככה היה, אמרו לה.

אברום, על שיח, מסתובב ככה.

אמר לו, אברום,

מה קרה, אין לך גב? אמר, איזה גב? פה גב בטן כל היום.

אמר לו, השם מרחם, כזה עונש? אמר, איזה עונש? זה הפסקה עכשיו, הפסקה.

אומר לו, השם מרחם, איזה דברים, מה זה?

ככה זה בפנים?

הוא אומר פה, זה רק במיון, במיון.

הוא אומר, אתה לא יודע, הגיע לפה היום שופט ממחוזי.

עשו לו חשבון, האמת, עשו לו חשבון. מה, נצלו לו לבחור את העונש.

הסתובבו אותו כמה מלאכים בכל הגיהנום, שימחר מקום. חיפש, זה יותר גרוע, זה שרפה, זה חמור, זה מה, השם מרחם.

בסוף הגיע לאיזשהו מקום,

ראה שם ביצה ענקית, ענקית, ענקית, מלא מלא רשעים בפנים.

מלא מלא מלא רשעים בפנים.

כולם עד פה.

ביצה, חוץ מכבודכם, הכול צועה רותחת.

כולם בפנים, רק הצוואר בחוץ, וכולם לוקחים אוויר.

אוויר, כל הזמן אוויר.

אמר,

שימו אותי פה.

שאלו אותו למה פה? אמר, לפחות הראש בחוץ. לפחות הראש בחוץ.

הכניסו אותו לבפנים, הבן-אדם נכנס בפנים, מסכן, שופט, הוא לא רגיל, מפורנק, סביון,

נכנס לבפנים,

עד שהוא מוצרגל, חם לו, אה, אה,

עולה לו עדים, לעיניים, ככה, מוריד. אה, איזה סרעון, השם מרחם.

טוב, עד שהוא מתחיל להתרגל, כבר מתחיל לסדר את הנשימה, פתאום יוצא איזה שד משחית,

נותן מכה בגונג, בום.

כולם מסתכלים אליו,

נגמרה הפסקה להכניס את הראשים. טראח.

אמר, זה מה עונש, הכלים פה, הכלים, זה השופט בהר.

אתה יודע מה יש פה?

אמר לו, השם מרחם,

אני חשבתי פה, אבו, חפלו, טריפונס,

מה זה?

עזוב אותי, תמסור את האשלה על זה, אני הולך, להתראות.

אבל לא, איפה אתה הולך?

אבל לא, אתה זוכר, אמרתי לכם, בשכונה,

לא יודע לקרוא, זה תופס.

הגעתי לבית-דין, לא ידעו מה לעשות איתי.

נתנו לי ויזה, חופשי חופשי לאן שאני רוצה.

הייתי בגן עדן, ואללה, סבבה, מדדים, רק איתם, עד סוף.

אם אתה הולך, אני יוצא, גמרנו, להתראות, חביבי.

רץ, רץ, רץ, עולה למעלה, מהר, מהר, מהר, מהר, מהר, מגיע לשעבר,

על הבכתו החליפו את השוער.

עכשיו שמו שוער, השם מרחם, שד

שחור משחור, שהקודם אביעד לידו,

מלא עיניים, השד הזה מלא, מלא עיניים, כולו עיניים, השד הזה, בלי ריסים.

עיניים, עיניים, עיניים.

אמר לו, שמע,

פתעת על יוצא לצאת עם עניק?

אמר לו, פה מי שנכנס לא יוצא.

אמר לו, אל תדאג, אני אשליף לי את העם שעשי, הנה, תקרא.

אמר לו, אל תדאג, אני לא יודע לקרוא, כנס.

אכניס אותו בפנים.

רבותי,

כדאי שתלמדו לקרוא.

שם זה לא הולך, לא יודע, כי אני יודע סיפורים, זה לפה, לא לשם.

בן-אדם צריך לדעת,

בן-אדם צריך לדעת.

אבל פה, בסמינר הזה, בעזרת השם, אתם מקבלים ודאי כרטיס כניסה לגן-עדן.

השאלה מי ירצה להשתמש איתו.

כרטיס יש,

השאלה מי ישתמש.

כתוב במשנה,

כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא.

שנאמר, ועמך כולם צדיקים, לעולם הרשו ארץ.

נצר מטעיים מעשה ידה להתפאר. כל ישראל יש להם חלק, אבל צריך לבוא ולזכות בחלק.

אדם, הורישו לו ירושה,

יש לו מסמכים.

תבוא ותוכיח שמגיע, תקבל. לא תבוא, לא תקבל.

יש לך מסמכים להוכיח שאתה יהודי מאלה שכתוב עליהם שיש לך חלק,

תקבל.

לא תבוא עם הראיות,

לא תקבל.

ועמך כולם צדיקים, לעולם הרשו הארץ. אתה רוצה לראות את העולם ההוא?

אתה צריך לבוא צדיק.

הצדיקים זוכים,

הרשעים לא זוכים.

אז אני שואל אתכם שאלה. אתם חושבים שקשה להיות יהודי?

טעות, אושר, שמחה.

אני, שיושב פה לפניכם,

לפני עשר שנים בערך הייתי חילוני גמור.

לא יודע בין ימיני לשמאלי כלום.

למדתי את כל השטויות שמוכרים בבתי ספר חילוניים.

למדתי טוב.

אבל, השם זיכה אותי, פקח לי את העיניים כשקראתי גם את הספרים של היהודים.

ואז היה קל להשוות. רואים מה האמת, מה השקר.

יש מישהו ברחוב החילוני שיכול להגיד, האמת אצלי, אני יכול להוכיח?

אף אחד.

אף אחד.

יש מישהו בעולם שיכול לבוא ולהוכיח, האמת אצלי,

אני מפיל את כל התזות, כל התיאוריות, הכול זה אצלי?

אף אחד.

יש רק אחד שיכול לעשות את זה, היהודי המאמין.

הוא יכול להפריך את כולם. הוא יכול להוכיח שהאמת אצלו.

ועצם קיומה של היהודי זו העדות הכי גדולה.

אז למה אתם עוזבים את זה?

מחליפים חיי העולם הבא בנזיד עדשים?

אני אשאל אתכם שאלה, רבותי, שאלה, אני שואל אתכם.

אם היית צריך להיות שבוע בצריף בשכירות,

ואחרי זה לעבור לווילה שתהיה שלך לצמיתות,

אני נותן לך 50,000 דולר,

הצריף ריק והווילה ריקה.

תשקיע את ה-50,000 דולר או בצריף שהוא ריק ואתה בו בשכירות,

או בווילה שלך, שהיא לצמיתות וגם היא ריקה. איפה תשקיע את ה-50,000 דולר?

איפה, אני שואל?

זה מה שאתם עושים עד עכשיו, זה הבעיה.

אתם משקיעים פה 70 שנה שלא יישאר לכם מזה כלום.

אתם הולכים לווילה לשם ולא יהיה לכם כלום.

אתם חייבים הרי לצאת מהעולם הזה, אף אחד לא נשאר.

אף אחד לא נשאר בעולם הזה, כולם עוברים לעולם הבא.

מה הכנתם לשם?

פה יש לכם קרמיקה, מנטרות, דשא, גינה, הכול יש.

מה יש לכם לשם?

כלום.

גם את זה וגם את זה, זה כלום.

למה? כי גם זה שאת אומרת שאת עושה, זה לא בגלל המצווה האלוקים.

בגלל שאת מבינה רגשית מצפונית או עניינית שצריך לעשות.

כי אם היית עושה את זה בגלל המצווה הקדוש-ברוך-הוא, גם את הדבר השני היית עושה.

אני יכול להגיד לאבא שלי, אתה אבא שלי רק בעניין זה ולעניין זה לא?

אבא שלי, תביא לי כוס ותביא לי גם עט.

אז אני אומר לו,

את זה אני אביא לך ואת זה אני לא אביא לך. מה קרה? פה אני אבא שלך, פה אני לא אבא שלך.

אם הקדוש-ברוך-הוא אומר לך כך וכך דברים, אם את עושה את כולם,

את מודה שהוא אוהביך.

אם את לא עושה הכול, את אומרת, שמע, אתה אבא עד גבול מסוים, לא להגזים.

אז אני שואל אתכם שאלה אחת פשוטה, רבותי.

אנחנו מבינים באיזה מצב אנחנו?

זה כמו אנשים שאומרים היום על אבא שלהם, זה האבא הביולוגי שלי.

הוא לא מרגיש שום התחייבות אליו, שום דבר.

די, יש הידרדרות של ערכים לגמרי, רחמנא צנן. אנשים כבר לא יודעים מה הם רוצים.

אתם לא רואים כמה מתאבדים יש?

צעירים, אני לא מדבר על זקנים,

דווקא זקנים מחזיקים מעמד,

אבל צעירים תראו כמה מתאבדים.

מה זה רולטת הכביש?

מה זה רולטה של אקדח? מה זה כל השגעונות של הנוער? אין לו מה לעשות.

הוא לא יודע מה, ואין מי שיכוון אותו.

אין מי שיכוון אותו.

אמר הרב אלבז פעם בהרצאה, דבר נפלא.

אמר, הממשלה הזאת זה כמו חכמי חלם.

חכמי חלם זה במירכאות, כן? הייתה עיר שלמה, שכולם חכמים.

חכמי חלם, הם היו גרים על שתי גבעות, והיה באמצע, בין שתי גבעות, בנהר שעבר, והיה גשר

שמחבר את שני קצות העיר.

פעם אחת, בערבות השנים,

נבקעו שלושה לוחות,

והתחילו אנשים ליפול שם.

חלק שברו את העצמות, חלק את הראש. אחדים אפילו מתו.

ואז חכמי חלם

הבינו שיש בעיה חמורה, נתכנסו כולם.

אספו את החכמים, עשו ועדה, ניסו למצוא איזה פתרונות.

היה קשה מאוד, עשו ועדה אחרת שתעשה, אחר כך סגני ועדה ומנכ״לים ומנהלים ויועצים והכול.

חודש ימים ישבו וטיכסו עצם, מה לעשות, כדי למעט לפחות את האסונות.

בסוף, אתם יודעים מה החליטו.

בסוף החליטו לבנות מתחת לגשר בית-חולים,

שמי שייפול ישבזו אותו מייד.

פעם עוד נפלו למים, נשארו בחיים, היום נופלים על התקרה של בית-החולים ומתים לגמרי.

זו הממשלה.

רואים שהנוער מידרדר,

יושבים ועדות, תת-ועדות, הכול, מנכ״לים, מחלקים כסף לכולם. מה מחליטים בסוף?

יפתחו להם דיסקו. לא, בית-הסוהר זה התוצאה האחרונה.

דיסקו.

מה זה דיסקו או דיסקוטק?

יפתחו להם. מה עשו? ייקחו את כל הנוער, נוער שוליים, נוער רחוב, כמה שמות יש לו כבר היום, הנוער.

מכניסים אותו למקום, שמים תקליט, ויאללה, תרקוד, תרקוד, תרקוד, תוציא את כל המרץ, תתעייף, לך תישן.

ועוד אל תהיה בפנים, אל תבריע. אל תהיה בארץ, תבריע.

זה לא הלך, זה הפך להיות מאורות, פריצים.

יעשו ככה, יעשו מועדונים אחרים. יעשו ככה, ויעשו ככה, ועושים ככה, ועד היום רואים שרמת הפשיעה בכל שנה עולה ועולה ועולה.

אז איפה כל הפתרונות של הממשלה?

אלא מה?

מה הם עושים?

במקום להסתכל מה גרם שהנוער יידרדר,

הרי לפני 50 שנה לא היה רוצח יהודי,

לא היה גנב יהודי,

לא היה אנס יהודי, פה, פה לא היה.

לא היה סמים, לא היה לכלוך, לא היה כלום, הכול היה נקי.

בן היה קם מפני עבים, כולם מכבדים את הזקנים,

זה היה העם היהודי לפני 50 שנה פה בארץ-ישראל, פה, פה.

מה קרה?

בתוך 50 שנה אנחנו מייצרים גנבים,

מייצאים פושעים,

מאפיה בלוס-אנג'לס יהודית,

בשווייץ יש בית-סוהר ליהודים לבד,

שלא יקלקלו את הגויים.

מה קרה?

לא מסתכלים מה הסיבה.

היה גשר,

גשר. מיציאת מצרים עד הגאולה יש גשר של היהדות.

בגשר הזה כבר עברו מיליארדים של יהודים, ואף אחד לא נפל מהגשר.

כולם הלכו בגשר, ברוך השם, והעם ממשיך.

בדורות האחרונים, בדורות האחרונים שלושה

לוחות

נפלו ונשברו,

ואנשים מגיעים כמעט לסוף ונופלים ונפצעים והולכים לימפנקיסטים, בטניקים, נחלוך, שטויות, הכול נגמר.

נופלים, נופלים, מידרדרים, פשיעה, סמים,

נחלוך, הכול.

מה קרה?

קח את הלוחות,

אל תהיה חכמי חלם, בלי פתרונות מלמטה.

שים את השלוש לוחות,

תחבר את הדורות של פעם עם הדור העכשווי,

וכולם ימשיכו ללכת ישר.

מי שחוזר בתשובה,

כל הלכלוך יוצא ממנו.

כל השטויות,

כל ההבלים.

הוא נהיה אדם ישר.

הוא הולך ישר,

ממשיך בדרך אבותיו,

וזה היהודי.

אבל הבעל שלנו, כמו שאמרנו,

מה נספר מחר לחבר'ה?

מה נגיד להם?

אישה לא שמה כיסוי ראש. למה, אתם יודעים?

שלא יגידו, היא סבתא יחנה.

היא מתביישת.

השכינה רוצה לשרות בבית.

השכינה לא באה במקום שיש פריצות.

השכינה של הקדוש ברוך הוא שורה בבית יהודי כשר, קדוש.

אבל מה לעשות שהאישה הזאת עושה חשבון לשכינה יותר מאשר לשכינה?

מה תגיד לה, שכינה? זה מה שמפריע לה.

לא מתאים לך, היא תגיד. היא כבר תרגיש לא טוב.

נשים הולכות, אתם יודעים, לחתונה, מגיעות לחתונה, קנו את השמלה שאין בעיר.

למה היא לא יכולה ללכת לחתונה? יש תראה עוד אחת כמוה.

כשעולה במדרגות, היא רואה אחת עם ככה,

אבל בעל אבו פה יש לי כאב בטן, חוזרים בחזרה. למה? בגלל השמלה.

אנשים רוצים להתראות,

אנשים רוצים להידמות לאחרים, אנשים חקיינים.

אף אחד לא עושה מה שצריך.

קיצורו של דבר, רבותיי,

אנחנו כבר צריכים לסיים.

אתם מבינים את העניינים שאנחנו מדברים בהם.

יש לכם עוד הרצאות בעזרת השם. תהיה לכם הרצאה, אם ירצה השם, הוכחות שיש עולם הבא.

אתם צריכים לשמוח על זה.

אני השארתי את זה למרצה הרב פנחסי שיעביר לכם את זה, עם הוכחות מדעיות, בעזרת השם.

אתם צריכים לשמוח.

למה לשמוח?

התחלתי את ההרצאה, לא ידעתם בשביל מה באתם לעולם.

בטח שלא ידעתם לאן אתם הולכים אחר כך.

מחר יכול להיות שכבר תדעו גם לאן הולכים.

וטוב, טוב שם.

טוב, טוב. כל העולם היפה הזה נברא בשביל שם, לא בשביל פה.

אם היה בשביל פה, הייתה לנו פה דירת קבע על הנצח.

אבל לא נבראנו בשביל פה.

לכן, מבחינת הגוף אנחנו שייכים לפה ונשארים כבהמות בקבר. זה מבחינת הגוף.

אבל הנשמה שלנו חוזרת אל מקומה. ומי הנשמה?

הנשמה זה האדם.

הנשמה זה אני המדבר, השומע וכו'.

כן.

בשביל מה נבראת?

אתה נבראת, כן, בשביל להגיע דרך העולם הזה לעולם הבא, על ידי בחירה לעשות את המצוות של הקדוש ברוך הוא ולטול שכר בעבורן,

ולא לקבל את זה חינם כאוכל חסד,

אלא בזכות מעשיך,

שאז ההנאה שלך שלמה ומושלמת.

אדם שמקבל לחם חינם,

אין הרגשתו כאחד שמקבל בזכות מעשיו.

הקדוש ברוך הוא הוא טוב.

הוא מדרך הטוב להיטיב.

מדרך הטוב להיטיב.

ומי שמדרכו להיטיב צריך מישהו שיקבל את ההטבה.

אם לא יהיה למי להיטיב,

איך תהיה ההטבה?

אז הוא בורא נבראים כדי שיקבלו את ההטבה שלו.

כשמקבלים את ההטבה צריך להיות אדם שמקבל הטבה,

גם צריך את ההטבה, שאם הוא לא צריך אותה אז הוא לא מרגיש את הטובה.

תן למיליונר עוד שקל, אתה ירגיש טובה? לא. תן לאחד שהוא עני, הוא ירגיש.

אז הקדוש ברוך הוא בורא אותנו בעלי חסרונות,

ועל ידי המעשים שאנחנו עושים, כמו שהוא אומר,

אנחנו מקבלים את ההשלמה,

ואז אנחנו מקבלים את ההטבה ומרגישים בה, אז אנחנו מכירים ומעריכים אותו, ואז אנחנו מקדשים את שמו בעולם הזה.

ובלאו הכי יוצא הכול, ואנחנו נקבל את השכר, ושמו של הקדוש ברוך הוא מתקדש, וכן הלאה.

כן.

אנחנו יותר מהמלאכים, שהמלאכים נבראו לשרת אותנו,

כמו שכתוב, כי מלאך ויצווה לך

לשמורך בכל דרכיך.

המלאכים,

אין להם בחירה.

אנחנו, יש לנו בחירה. מלאך זה כמו רובוט.

רובוט, לא מגיע לו שכר.

הוא מצווה, עושה, הוא לא יכול לסרב.

אבל אדם יכול להגיד כן ויכול להגיד לא,

ואם הוא בוחר בטוב מכוח רצונו ושיפוטו,

הוא עולה במדרגתו על המלאך

מבחינת הנקיות, שלא יהיה בנו שום חטא.

מה יש למלאך, את יודעת יותר מאתנו?

אנחנו חצי מלאכים, חצי בהמות.

מה פירוש? מצד הגוף אנחנו כבהמות, מצד הנשמה אנחנו כמלאכים.

כן?

אבל אנחנו נמצאים בתוך הגוף העכור הזה,

שהוא מושך אותנו לתאוות של העולם הזה, לחומר, לכל הדברים האלה.

הנשמה לא צריכה, אם את אוכלי חומוס, או תאכלי פלאפה, או תאכלי משהו, לא מעניין את הנשמה מזה.

הנשמה לא נהנית מהנאות העולם הזה, לא מדבש ולא מדברים כאלה. הנשמה מבינה בדברים רוחניים.

דברי עם נשמה חוכמה,

היא תתגבר גם על הקיבה.

זאת אומרת, אדם יכול להישאר שעות ולשמוע חוכמה,

כי זה מדבר לנשמתו, לא לקיבתו.

ואפילו שיהיה לו כאבי בית, אם הוא רוצה לאכול, הוא ישכך אותם, הוא יעביר אותם, ימתין וימשיך הלאה,

כי הנשמה שבעה, והנשמה אף פעם לא תמלא. כמה שתתני לנשמה, יש לה עוד מקום לקבל,

כי הנשמה היא אינסופית.

בעוד הגוף מוגבל,

ותתני לו את המנה יותר מזה, הוא לא יכול לסבול.

אנחנו שואפים שגם עם הגוף נהיה כמלאכים.

זאת אומרת, שנעלה את הגוף שלנו לבחינה של מלאכים, כמו שזכה אליהו, זכור לטוב,

שגופו נזדקך כרוחו.

ואז היתה אפשרות שהוא יעלה עם גופו לשמים.

כן.

מה הלאה אחרי זה, בעולם הבא?

אתה נשמה כבר. עכשיו, מה יהיה בעולם הבא?

מה בעולם הבא?

בוא אני אגיד לך משהו.

בוא אני אגיד לך משהו.

אתה פה מאושר מדברים מסוימים, נגיד?

אני לא מאושר בכלל. בכלל, ברוך השם. מעכשיו תתחיל.

עכשיו, תשמע,

אגיד לך דבר אחד.

אתה היית רוצה אושר?

הרי כל מעשיך היומיומיים להשיג אושר.

אם תשיג אותו, תרצה לעזוב אותו?

לא.

זה מה שתשיג כשתצא מכאן, אם

תעשה את רצונו.

אושר נצחי אין-סופי.

אמרת שאתה לא תעזוב את האושר. אמרת שאתה לא תעזוב את האושר, לא.

מה זה קרה?

באמת אתה צודק.

אושר אי-אפשר לקבל יותר מדי,

אפשר למות מזה.

אבל נותנים לכל אחת את האושר מה שמסוגל לפי מעשיו.

אתן לך דוגמה.

יש אנשים שמרוב אושר מתים.

אדם שקיבל הודעה שהרוויח בפיס, נגיד סכום אדיר, יכול לקבל שבץ לב וימות.

היו מקרים.

ממחרת יוגוסלביה שקיבלה את הגביע העולמי,

הקפטן שלה, לפני כמה שנים זה הראה בטלוויזיה עוד כשהייתי חילוני,

הסתובב עם הגביע, אתה יודע, ככה, עם הוודקה והכול, וקיבל שבץ לב ומת מרוב אושר.

אדם לא יכול לסבול לפעמים יותר מדי, הוא יושב, גם צער אדם לא יכול לסבול יותר מדי, הוא גם מת.

לכן הקב' ברוך הוא גם בגיהנום,

כשנותן עונש לרשעים, נותן עד גבול שהם מסוגלים לסבול, אחרת הם לא ירגישו.

אבל אחרי זה הוא ממית אותם, הם חיה עוד פעם, והם סובלים מחדש.

זה מה שכתוב, השם ממית ומחיה, מוריד שאול ויעל,

כמספר הפעמים שאדם מתחייב בעבירות.

אושר, אדם מקבל לפי מדרגתו. כמה שהוא מזוכח יותר,

הוא יכול להיכנס למדרגות של אושר יותר גבוהות.

המושגים של אושר שם זה לא אושר כמו פה, מאכילה ושתייה ושינה ומנוחה.

זה מושגים רוחניים לגמרי. אם זכית פעם ללמוד גמרא,

להבין תוספות אחת שהתקשרת בו,

להגיד יומיים, שלוש, עבדת עליו והבנת אותו,

תראה פתאום אחד בתוך כהן וקופץ, יש! הבנתי, הבנתי, הבנתי, והוא מאושר, והוא הולך עם זה שבוע ימים, מאושר.

זה אושר רוחני, זה לא בגלל שהוא אכל או לא אכל.

כמה זה נצח, אני אגיד לך.

נצח,

תראה, חול זה הרבה, חול בעולם זה הרבה.

הרבה.

עכשיו תראה, כמה חול יש גרגירים בעולם,

אתה יכול לצפול?

לא יכול לצפול.

עכשיו, אם יהיה עוד מטר חול גובה,

זה הרבה מאוד, נכון?

עוד מטר, על כל העולם, כן? הרבה מאוד.

בוא נגיד שיש חול מפה

עד לשמים,

זה הרבה.

הרבה.

השמים זה לא פה איפה שרואים כחול, למה כשעולים לשם רואים שהכחול למעלה.

עד לשמים.

מלא חול.

מלא חול.

עכשיו נצייר שיש מכשיר מתחת לכל העולם הזה, ככה,

קונוס יורד והופך להיות צר,

צר, צר, צר, צר, צר,

עד שעובר שם רק גרגיר חול אחד.

וצריך שכל החול שמפועל לשמים ירד דרך החול הזה.

וכל גרגיר חול שיורד,

לוקח לו מיליארד שנה עד שהוא יורד.

אתה יודע כמה זמן ייקח עד שירד הכול?

וזה עוד לא נצח.

בטח שעוד לא.

זה מספיק זמן, זה עוד מאושר.

אני יודע שאין לך סדר. פעם אחת סיפרתי לאחד על גיהנום.

התחלתי להסביר לו מה יש שם חמש דקות, והוא הלך להתפוצץ. די, עזוב אותי.

אמרתי לו, לשמוע על זה חמש דקות אתה לא יכול. לשבת שם חמש דקות, אתה יודע מה זה?

יש יהודים, לא חילונים.

זאת אומרת, הוא מבין שזה אשמה.

זה נקרא אשמה.

את יודעת שעם האשמה הזאת הרבה אנשים מנסים לחכות ליהודים. היום הבריטים עושים, בית המלוכה הבריטי עושה היום ברית לכל אחד ואחד מהצאצאים שנברא,

משום שהם מבינים שזה בריא.

מהו השם הבריטי שהוא הבין עכשיו שזה בריא?

על מנת תפיסה שהכניסו פה לאנשים,

הכניסו להם תפיסה קלוקלת. למה?

באים יהודים ואומרים לך שהעם היהודי הוא גזעני יותר מהגרמנים.

שמעת כזה זוועה?

אנחנו גזענים.

העם היהודי פעם הלך לתקוף בהיסטוריה היהודית, אני לא מדבר מזמן שצה״ל קיים, אבל בהיסטוריה היהודית עם ישראל פעם בחיים שלו תקף עם סתם.

הוא קרא לכולם לשלום. מי שהסכים היה יכול לצאת לארץ בלא מלחמה,

בשבט הגירגשי,

העם הגירגשי עזב ועבר לאפריקה.

נכון?

תשמעי, הבית שלי, ירושה שלי,

את ישבת פולשת, אני מבקש ממך שתפני את הבית.

אני קורא לך לשלום, נא לעזוב אותם במקום. לא תעזבי, לא אוותר לך, אוציאו אותך בכוח.

זה הכול.

מותר לי לתבוע את זכויותי או לא?

הם ידעו את זה, לא צריך להוכיח.

למה גירגשי עזב?

פחד? לא בגלל שפחד.

ידעו, כל העולם ידע שזה ירושה לאבותינו הקדושים, אברהם, יצחק ויעקב.

אלא מה, אנחנו צריכים להבין דבר אחד, העם הזה, אתם יודעים, במה הוא יותר מאחרים.

בנשמה שלו, בשכל שלו, במצוות שלו, זה מה שעושה אותו נבדל מאחרים.

אבל האם העם היהודי לא מקבל אנשים תחת חסותו?

מה זה גרים?

כל גוי יכול לבוא ולהיכנס תחת כנפי השכינה ולקבל עליו עול מלכות שמים.

וזו בושה ליהודים, רחמנא ליצלן, שגויים מתדפקים

על דלתות היהדות לקבל עליהם תרייג מצוות, מתחננים.

והם צריכים לעבור שלוש שנים בתהליך הנכון,

שלוש שנים של ייסורים ולימוד,

עד שיזכו אולי שיקבלו אותם.

גוי מבין

שיהודי זה עילית.

למה יהודי הולך ופושט את הרגל?

אז מה אני אשם?

זה כמו שיגיד אחד שנולד לבית המלוכה,

מה אני אשם שנולמתי נסיך?

למה הוא אשם? כי הוא ראה בטניק מוצא חן בעיניו להיות ככה.

בתור נסיך הוא לא יכול להיות ככה, הוא צריך לאכול עם בגדים מסודר,

הוא צריך לאכול עם סטים של מזלגות וכפיות וזה, ועם מפיונים ועם כל מיני קשקושים.

הוא אומר, אני לא כבד עלי. תראה, תראה, הוא אוכל מתי שהוא רוצה, איך שהוא רוצה, ברחוב, בזה. אני נסיך, מה אני אעשה? לא יכול.

זו טענה, הוא אשם.

כולם מצפים, מייחלים, להיוולד, להתקרב, לראות, לטעום, להריח, לימיות אחד בבית המלוכה.

והוא, בגלל שהוא מפונק, זכה לכול מההתחלה, אז הוא כבר אומר, למה אני אשם?

זה עונש?

אין פרס יותר גדול מזה. קיבלת את זה במתנה. לא התאמצת בשביל זה, נולדת ככה.

מתנה קיבלת.

צריך לשמוח על זה. רק צריך להכיר את ערך בית המלוכה.

זה מה שצריך להכיר. הבעיה היא שאנשים לא מכירים מה זה מלוכה. הם היו יודעים מה זה מלוכה.

נפוליאון היה ישן שעה אחת.

שעה אחת היה ישן כל לילה, נפוליאון.

שאלו אותו למה הוא ישן שעה אחת. אמרתי, כשאני ישן אני כמו כל בן-אדם, כשאני לא ישן אני מלך.

אז הוא רצה לנצל את הזמן להיות מלך עוד כמה שעות.

ואנחנו בני מלאכים, בניו של הקדוש ברוך הוא, למה אנחנו הולכים לישון, מבלים, עושים שטויות כמו גויים? למה אנחנו לא ננצל את החיים?

למה לא נכין את הווינה שלנו לחיי עולם הבא?

כן,

דור ודור יש את היצר הרע שלו.

ויצר הרע של הדורות ההם היה הרבה יותר גדול מיצר הרע של הדורות האלה.

למה?

אדם שראה מעמד הר-סיני, שמשה רבנו התהלך בקרבו, אהרן הכהן היה שם, פנחס היה שם, כל צדיקי העולם

שבזכותם העולם כולו קיים עד היום, היו בין אותם וחטאו.

למה?

משום שיצר הרע תמיד הוא בא לפי הגודל של האדם, הדור והמעמד.

אחרת

אין בחירה.

מה זה בחירה?

יש לך שני כוחות שווים שפועלים עליך, יצר טוב ויצר רע.

כשזה שווה, כשזה שקול, יש מלחמה, יש מה לבחור.

אבל אם אתה

כבר בצד של היצר הרע,

היצר הטוב לא מתגבר, אתה מבין? אתה לא מכניס

כוחות ליצר הטוב, אתה קנוע ביד היצר הרע.

אם היצר הטוב שלך הוא כל כך חזק,

ויצר הרע יישאר למטה,

גמרנו, אין לך בחירה, אין לך מה לעשות בעולם הזה, אתה יכול לצאת מפה.

שהרי כל העולם הזה, בשביל שאתה תבחר ותעמוד בניסיון.

אז אם עמדת בניסיון כזה,

שמים לך ניסיון,

באותה מטרגה, עלית לפה, יצר רע גודל אתך.

כמו אדם, כשהוא בגיל חמש נותנים לו משוכה קטנה לעבור, נכון? הוא גודל, נהיה בן שבע, נותנים לו זה.

כשהוא מגיע לצבא נותנים לו קיר של קורות לעבור אותו, כל פעם לפי הגיל, לפי הכוחות שלו.

אבל לא מנסים אותו, אתה מבין, בכוח של ילד קטן.

הניסיונות באים לפי מה שאתה, גם לפי הדורות וגם לפי האדם, בכל דור.

הבנת?

אז בדור הזה יש לך הניסיונות של הדור הזה?

פה תראה שעדיין יש לך מלחמה, כן או לא, כן או לא, זו המלחמה.

כן, שאלות אחרונות. כן, רגע, היהודי הזה ראשון.

לא, אתה עוד לא יודע לקרוא.

אבל מה?

אתה אדם יהודי. אדם יהודי

צריך ללמוד.

תראה, אפילו גוי לומד. מה הוא לומד? לומד מה שייך לו, כן? הוא רוצה דוקטור, הוא רוצה זה, הוא רוצה את כלום.

יעשה, תעשה. מי אמר שלא תעשה? אתה רוצה לעבוד? תעבוד. מה אתה רוצה?

המצוות, המצוות, יש לך מצוות בתור יהודי.

המצוות האלה, אתה מצווה על ידי הקדוש ברוך הוא. בזה אתה יהודי.

למה מצוות? יש באופן הכללי תריאג, זה 613. איפה?

1, 3, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8. מה אני מדבר? שאלת?

אתה לא מאמין, יעני, אתה כופר.

אני כופר.

מה הקדוש ברוך הוא? אני צריך לראות את הקדוש ברוך הוא? התורה ניתנה למי?

למי?

אני שואל, כמו כל יהודי בארץ ובעולם,

כמה גילים הוא מצוות על מנת שהוא יהיה כפי שנקרא. אז חכה רגע. התחלת לשאול מי מקיים תריאג?

אני אומר לך שאני מקיים. אתה לא רוצה לשמוע?

אז אני אסביר לך.

תגיד לי, אתה אבא?

אתה אבא?

אבא. יש לך ילד קטן?

כמה קטן?

12.5. בתור אבא מבין. אתה יכול לבקש מהבן שלך שירים 100 קילו

קומה שנייה?

אבא שיבקש מהבן שירים בין 5-100 קילו. הוא נורמלי או לא?

בבת אחת.

בבת אחת. 100 קילו?

לא.

אם הקדוש ברוך הוא אומר לנו, לכל יהודי ויהודי, תרים תריאג מצוות,

אז אנחנו יכולים או לא?

אם לא יכולים, אז חס ושלום, משהו לא בסדר למעלה.

אתה יכול להיכשל. רגע, אתה יכול להיכשל, זה משהו אחר, זה בגלל שאתה נכשל ורוצה להיכשל. אתה יכול לעמוד בזה. רגע.

תרייג מצוות, חייבים.

אבל לא כל יהודי חייב בתרייג.

למה? כי יש מצוות לכהנים,

יש מצוות ללויים.

אני ישראלי, אני לא כהן ולא לוי.

אני ישראלי.

יש מצוות למעביד,

יש מצוות לשכיר,

יש כל מיני מצוות שונות. יש מצוות רק לנשים וכן הלאה.

בקיצור, אתה יודע כמה מצוות אתה צריך ביום בערך?

לקרוא קריאת שמע,

להתפלל תפילת שמונה עשרה,

להניח תפילין, להגיד ברכת המזון על האוכל שאתה אוכל,

ללמוד תורה,

ויש עוד איזה מצווה ששכחתי?

לא, מצווה מן התורה.

חמש-שש מצוות עשה בכל יום שאתה חייב, זה הכול.

חוץ מאלה שבעות פעם בשנה, כמו פסח,

כמו כיפור,

כמו ראש השנה.

רגע, עכשיו יש מצוות לא תעשה, כמו לא תגנוב, לא תרצח, לא תנאף, לא תחמוד, לא, לא, לא, לא, לא תשעית בעד זקנך בתער, וכו' וכו' וכו'.

יש עוד מצוות. יש 365 מצוות מנויות בתורה מצוות לא תעשה,

יש 248 מצוות, עשה,

זה אחת מהמצוות.

בנאו, אין כמה נאו. כן, כן, כן, כן, זה גם מצוות.

כן, כן, כן.

איפה יש? אני רוצה לראות יהודי כזה, שלא צ'יפ עובר לו כזה.

רגע, רגע, רגע.

בוא, בוא, אני אשאל אותך שאלה.

אני אשאל אותך שאלה רק רגע.

מה אתה מכיר? אתה מכיר ציבור שאתה מכיר.

לא, אני מכיר שאני לא מכיר. לא שאתה מכיר. מה שאתה מכיר, נו, אוקיי.

אבל אתה לא מכיר את מי שאני מכיר.

בוא, אני אראה לך בבני ברק מקומות, כן?

כוללים וישיבות של אנשים שאתה לא מכיר. מה זה לא מכיר?

לא חוכמה להיות את בני ברק. מה זה לא חוכמה? בוא אני אראה לך אנשים שנמצאים בכרם התימנים, בסדר?

בעלי תשובה שנמצאים בכרם התימנים, שאתה תראה אותם כמו בבני-ברק, אולי אפילו יותר בכמה דברים.

אדם, תלוי אם הוא רוצה או לא רוצה.

אם אתה רוצה, אתה תהיה. אתה לא רוצה, לא יעזור שום דבר. גם בבני-ברק.

גם בבני-ברק יש אנשים לא טובים.

אלא מה זה? תלוי מה אתה רוצה.

אתה רוצה, אתה תהיה. אתה לא רוצה, אתה לא תהיה.

אבל אתה יכול.

אתה ודאי שיכול.

השאלה היא אם אתה רוצה.

ואל תמצא לי סיבה, בגלל שהוא לא משלם מע״ם, גם אני לא משלם מע״ם. זה לא פתרון.

בגלל שיש דתי ככה, הוא לא בסדר, או עשרה או מאתיים דתיים שהם לא בסדר.

אל תדבר לשון נרע. מי אמר לך לדבר?

יש לשון נרע. אל תדבר.

אבל בטעויות אתה עושה. אל תטעה. תתחיל לאט-לאט להתרגל, לא לטעות.

פעם טעית בחשבון. אתה מבין שאתה מפסיד?

אז יום אחד אתה אומר, אתה יודע מה? אני לוקח מורה עוזר. אני אתן ללמוד חשבון? לא תטעה.

השאלה משליון, מאיפה אתה יודע?

כן, רגע, אחת בסוף.

עכשיו תגיד לי,

אני דתי בירושלים,

שומר תורה ומצוות ועורך בית-כנס בשקט, חוזר בשקט.

למה פותחים לידי מגרש כדורגל?

למה מפריעים לי שריקות בשבועה, גול? אה, זה היה שגעותי. למה?

גם זה הבעיה שלך.

גם לך יש בעיה בעירייה.

נכון, תעבור ממקום למקום.

אז נהיו דתיים. מה אתה רוצה? אסור להם להיות דתיים?

מה זה לבשוף מי או לא?

יש רוב, לא. אתה דמוקרט?

יש רוב?

רוב קובע? גם אצלו ברחוב יש רוב, הם קובעים.

יש רוב על מה? על דת? על הכול. מה זה דת?

מה זה דת?

מה זה דת?

כפירה זה לא דת?

תגיד לי, תגיד לי.

מי אמר לזרוק אבנים?

רגע, רגע, אני שואל אותך שאלה.

שואל אותך שאלה.

תגיד לי, אתה ראית פעם את אלכסנסקי?

מה אתה אומר עליו? בחור טוב, אה, בדרן?

אה?

מה אתה אומר עליו, אה?

אתה יודע שהוא עושה הצגה על הדתיים,

על הבעלי תשובה,

שעתיים, מסתלבט, מקלל, מלכלך, עושה את כל הלכלוך שהוא רק מכיר בפה שלו, שלמד בבית ספר בחברה שלו,

על הדתיים? מה זה לא אינקוויזיציה?

זה לא רצח עם?

אתה לא מסתכל פה על כל האלה,

אני קראתי לך גוי?

לא, אבל יהודי, חילוני, ככה. רגע, רגע, אתה חילוני או דתי?

אני חילוני. גמרנו, מה קראתי לך?

בשמך?

מה שאתה אמרתי.

לא, אתה קוראים לי חילוני, לא משנה. מה זה אני קורא? אתה חילוני או לא? אתה אמרת שאתה חילוני.

אני עוד לא אמרתי לך שאתה חילוני.

בסדר. אז אתה כזה, מה אני אעשה?

אני מדבר אתך על מה שצריך להיות יהודי. בלאו הכי אתה תבין מה אתה צריך להיות, אם אתה יהודי. אם אתה יהודי אתה תעשה את זה. אם אתה לא יהודי, תישאר מה שאתה.

יהודי צריך להיות דתי.

אתם לא מבינים שאין דבר כזה דתי-חילוני. יהודי זה יהודי.

בכול.

חייל צריך להיות רק בפנימיות או גם בחוץ?

יהודי צריך להיות, תבין דבר אחד, יהודי צריך להיות יהודי.

לא,

לא, צריך ללכת עם כיפה, לא חייב ללכת עם חליפה.

אתה יכול ללכת איך שאתה רוצה, אבל אתה צריך ללכת עם כיפה על פי היהדות.

הכיפה זה לא סמן.

הכיפה, דבר אחד,

זה משום שתהיה על האדם יראת שמיים.

ברגע שאדם שם על עצמו כיפה, הוא מקבל יראת שמיים.

יראת שמיים זה האדם שכבר, אתה מין ככה מתחיל להתכופף, כבר הוא לא נהיה אחד כמו שהיה קודם, כן? אתה עם היום השערות שלך, כמו שאתה הולך,

אתה מסוגל לעשות מה שאתה רוצה, אתה לא עושה חשבון לאף אחד.

הדברים הכי תמוהים שיכולים להיות, אתה תעשה.

לא חשוב, בסדר, רגע.

רגע, שנייה.

אתה תעשה מה שאתה רוצה, אתה לא עושה חשבון.

אבל אם אתה תלך ותסתפר קצר, כמו דתי, אתה כבר בחברה שלך תרגיש פחות.

אתה נהיה מרגיש משהו בנושא הזה לא נכון בכלל.

כן, אבל החיצוניות שתהיה בריא משפיעה על הפנימיות, תרצה או לא תרצה.

אני הולך עם מכנסי ספורט ונעלי ספורט, אז אני הולך כמו קפיץ.

אני הולך עם חליפה, אני לא הולך ככה.

אני הולך עם חליפה, אני הולך אחרת.

הלבוש עושה את האדם גם כן,

נכון שיש פנימיות,

אבל אתה לא תראה בן אדם, אתה ממין, הולך עם נבוש שסותר את הפנימיות שלו או הפוך.

תבין דבר אחד.

קודם כול, אני רוצה שתבין דבר אחד.

אני לא שונא צבא, לא שונא הכול. אתה מבין שאני חייב ללכת לפי המסגרת של הצבא?

למה זה אתה כן מבין?

וזו מסגרת שקבע בן-אדם, מחר יבוא רמטכ״ל אחר ויגיד שכומתה סמים בכותפת,

ויבוא רמטכ״ל אחר ויגיד על הרורש, ויבוא שלישי ויגיד לו שצריך כומתה.

ואת זה אתה כן מבין, שכל בן-אדם שמתחלף עושה מסגרת חדשה וחוקים חדשים? זה אתה מבין.

ובורא עולם שאומר, אני עושה חוקים שלא משתנים,

לצדיקים, לרשעים, לכולם אותו דבר, בכל הדורות, את זה אתה לא מבין.

ואתה אומר, לא, למה אני צריך ככה, אני רוצה ככה?

יש מסגרת. יהודי זה מסגרת. יהודי אין דתי-חילוני. הפטנט הזה המציאו החילונים.

החילונים המציאו פטנט שדעת זה עניינו האישי של כל אדם מהאדם, אתה תעשה מה שאתה רוצה.

ומה, חילוניות זה לא כל אדם מהאדם שהוא רוצה?

תגיד לי,

הממשלה הזאת היא ממשלת חסד?

לא.

נגיד שאחד היה טוען שזו ממשלת חסד. נגיד שיש בעולם, נגיד אמריקה, היא ממשלת חסד, היא עוזרת לעניים, היא נותנת דיור לעניים וכו' וכו' וכו' דברים באופן גלובלי.

אני אשאל אותך שאלה. אני יכול לבוא ולהגיד שם, תשמעו, אתם אומרים שזו ממשלת חסד? אני לא מאמין. אם ייתנו לי עכשיו מיליון דולר, אני מאמין.

ייתנו לו.

ייתנו לו.

למה?

היא צריכה להוכיח ממשלה. זה כמו שאמרתי לו. ממשלת ארצות-הברית צריכה להוכיח לכל בן-אדם שהיא ממשלת חסד.

נכון, נכון.

אנחנו עושים. אתה רואה? סמינרי.

אני שואל אותך שאלה. אתה צריך להבין דבר אחד.

אם אתה תבין מה שאנחנו אומרים פה,

אם אתה תתקבל עליך לחזור להיות מה שאתה צריך להיות,

מה שאתה לא דומה לו בכלל,

אז אתה תהיה האיש שיעשה את המהפכה היותר-גדולה ממני.

למה?

בסביבה שאתה תגיע ויראו שאתה השתנית זה יעשה רעש יותר מכל הסמינר הזה.

אתה תהיה הנציג שיעשה, יפיץ את האמת הזאת.

החבר שלך יחזור למקום שלו, יראו אותו ככה,

שהוא חזר בתשובה, הוא ישונה כבר לבד, בלי לדבר אפילו.

איך אנשים מגיעים לסמינרים, אתה חושב?

חלק מהם רק בגלל שהם רואים, מה, מה, הבן אדם הזה לא נורמלי? אני מכיר אותו עורך דין, בן אדם טוב, מסודר, פיקח, מבין.

מה קרה לו? הלך שם השבוע, ככה השתנה, מה קרה?

אתה חושב שפה עושים שטיפות מוח?

פה אפשר להכיל אנשים לוקשים? אתה רואה איזה מלחמות? כל אחד נלחם, כל אחד טועם, כל אחד מביא.

אבל מה הבן אדם צריך לדעת בסוף, זה אמת או לא? אם זה אמת, תקבל אותה. אם זו לא האמת, תעזוב אותה.

אני אומר לך, הנה, באחריות מלאה, באחריות מלאה.

אם התורה תמצא בה דבר אחד בלוף,

אל תעשה שום מצווה, לא ברית, לא כיפור, שום דבר.

דבר אחד אם תמצא בלוף.

אבל אם היא אמת, קיים אותה.

מה, אתה מבלף את עצמך?

זה כמו האדם שהולך, אומרים לו, אל תלך בדרך הזאת, כל הרחוב הזה מלא בורות, אתה תיפול.

אז הוא אומר, לא, עזוב אותך, אני אעצום את העיניים, אני לא אראה.

והולך ונופל. אומרים לו, טיפש, נבלת. הוא צועק, הצילו.

אז אומרים לו, למה נבלת? הוא אומר, טוב, לא ראיתי.

מי אמר לך לעצום את העיניים?

זה אמת, זה לפניך, קבל.

אני שואל אותך שאלה.

לא אכפת לי עכשיו אם צריך לקיים מצוות או לא צריך לקיים מצוות.

אם כדאי לחיות חילוני או כדאי לחיות דתי. אם זה טעים או לא טעים. לא מעניין. אותי מעניין דבר אחד.

האם יש אמת בעולם או אין?

אם יש אמת, האם אתה חושב שאני צריך ללכת על-פי האמת או על-פי הדמיון?

מה אתה חושב?

אז אם אני מוכיח לך שתורת ישראל אמת והיהדות אמת, וזה כל מה שצריך,

למה אתה אוחז בדמיון?

אפילו שהוא טעים, הדמיון.

סמים זה טעים.

מה זה טעים? זה מכניס אותך לטריפ, אתה נוסע, אתה מטייל, זה בלוף.

זה 24 שעות, אתה נהיה מכור, אתה מת.

אבל בינתיים זה יותר טוב.

אבל זה בלוף,

והתוצאות לא מאחרות לבוא.

כל בלוף סופו כך.

אמת זה דבר יציב, קבוע, זה מציאות, זה לא ייפסק, זה קיים, נצחי.

בלוף זה לרגע.

אושר.

מה אתה רוצה, אושר?

נגיד, מה אתה רוצה?

עזוב, עזוב, לא מחכה כלום, אני אשאל אותך שאלה. אושר.

אתה פה מבין באושר, מבין מה זה אושר.

גמרנו.

אתה רוצה אושר?

עזוב עכשיו מה אתה עושה בשביל להשיג את האושר. מדרגת האושר הכי גבוהה שאתה יכול להשיג בעולם הזה, שאתה שואף אליה,

אם היא תהיה לך קבוע לאורך זמן, זה טוב?

טוב או לא טוב?

אם אתן לך אפילו יותר ממה שציפית. לא ידעת שיש, ואני אגלה לך שיש ותהיה מוכן לקבל?

יש שם, זה מה שמחכה לך. כי לפי מה שתעשה, ככה תקבל.

זה מושג בקבלה לא על-פי הפשט.

מושג זה מושג קבלי.

זה דברים שאי-אפשר להסביר אותם בפשט,

בדברים פשוטים.

זה לא דברים פשוטים.

זה לא מושג פשוט.

כן.

כן, אישה פה אמרה שהיא מחכה לתשימה שלה.

את רוצה שאני אגיד לך מי אמר?

זה הכל.

מה?

זה הכל? זה כל השאלה?

די, די.

אני אגיד לך דבר אחד.

אני רוצה שתביני דבר אחד.

יש הרצאה מחר, אני לא יודע מתי זה מחר,

מחר יש הרצאה על נשמות,

על המושגים האלה, על ההוכחות שיש עולם,

אבל אני לא רוצה להיכנס לתחום הזה, לא רוצה לגזול

מישהו אחר. רק רגע.

אני רק אגיד לך דבר אחד.

יש אנשים שחזרו.

יש.

אבל הבעיה שלנו היא לאו דווקא רק מהאנשים שחזרו.

אם אני מוכיח לך שהתורה אמת,

אם אני מוכיח לך שהתורה אמת, אבסולוטית, אמת,

אמת, שימי לב,

כל מה שתגיד התורה, אני מאמין או לא?

מה זה, זה היה בתורה, אבל באמת במיוחד שאתם אמרו לך להתגנן את זה? תשמעי.

אני מאמין לך שאתה היית שם.

אבל מאיפה אני יודע שהיית שם?

כל מה שאני אהיה בגנדה.

ודאי. אדם שהולך בדרך החיים, כתוב,

למען ייטב לך וערכת ימין, למען ייטב לך לעולם שכולו טוב וערכת ימין לעולם שכולו ארוך.

אדם צריך להבין.

תבינו דבר אחד.

אתם צריכים לדעת, אין לכם הרבה דברים ביסודות.

יש לארבעה אנשים מפה, אולי 99% אמונה,

אמונה סתמית, אמונה תמימה, אמונה שספגו מהבית, השגה בראש,

מבינים.

אבל אנחנו מתרגמים את זה לשפת המציאות, אף אחד לא ניסה.

מי בדק שהאמונה שלו היא אמת?

הרמב״ם פותח את ספר הרמב״ם יד החזקה כך,

יסוד היסודות ועמוד החוכמות לדע שיש שם מצוי ראשון.

דבר ראשון זה לדע.

וידעת היום והשבות אל לבביך כי השם הוא האלוקים בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד.

וידעת היום מצווה התורה.

עוד פסוק.

אתה הוראת לדעת כי השם הוא האלוקים.

אתה הוראת לדעת.

זאת אומרת שאפשר לדעת בידיעה.

ואת זה תשמעו מחר, בעזרת השם.

את יכולה להתאפק עד מחר?

נו, בעזרת השם. כן.

עוד שאלה לסיום?

טוב, אני שואל שאלה אחרונה ומסיים בזה, רבותיי. רק רגע, רק שנייה אחת.

שנייה אחת.

שנייה אחת.

אני אשאל אותך שאלה, אתה פה,

עם הירוק.

ירוק. ירוק, כן.

אם היית נכנס לאולם חתונות, באולם החתונות

יושבים כל החבר'ה, אוכלים, שותים.

אתה כבר, ברוך השם,

חוזר בתשובה כזאת, אני יודע מה, מתחיל להקפיד על כשרות, בודק.

אתה אומר, אני רוצה להיכנס למטבח, לראות מה המצב שם מבחינת כשרות. נכנס לבפנים,

פתאום אתה רואה שסיר הבשר הגדול שעומדים כולם לאכול ממנו,

מעליו ישידה ומלמעלה נפל בקבוק שהיה מצוין עליו רעל לתוך

כל הבשר.

אתה מבין את החומרה של המצב, ואתה קורא לטבחים ואומר להם, רבותי, אני מצטער, נפל לפה בקבוק של רעל, ופה ושם אומרים לך, זה לא רעל. אתה אומר, ראיתי, כתוב רעל, זה רעל.

אמרתי לך, לא, זה חווייץ'. אתה אומר, רעל, אני אומר לך. הוא אומר, לא,

לא מקבלים את דבריך.

אתה אומר, השתגעתם, אתם תהרגו את כולם, אנשים ימותו.

אמרו לך, אתה בעיון, אז מה אתה רוצה שימותו מרעב?

זו הטענה שלהם. אתה יוצא החוצה,

אתה תזהיר את החבר'ה שלך שיש רעל או לא?

חייב להזהיר. איזהרת, אמרת לחבר'ה, חבר'ה, נכנסתי בפנים, רעל לא לאכול.

אמרתי לך, מה בחייך אתה, תגיד, אתה לא אוהב בשר, אל תשגע אותנו, אנחנו כן אוהבים בשר, מה הסיפורים זה רעמה, הטבחים לא היו אומרים לנו?

אתה אומר, הם לא שומעים.

מגישים לכולם בשר, בנות בשר, בשר, בשר, מביאים

לך צלחתם בשר, אתה תאכל או לא?

למה לא תאכל?

כי יש בזה רע.

אתה היום יודע שכל החילוניות, כל הרחוב, הכל רעל?

אתה יודע כבר או עוד לא?

אתה מבין שיש הרבה שקר בחוץ, אין אמת?

אני שואל, אתה יודע שיש בחוץ הרבה שקר, הרבה רעל? אנשים לא יודעים את האמת? יודע.

אתה תאכל?

אתה עוזר בתשובה?

אין ברירה.

עכשיו אתה צריך גם להגיד לחבר'ה,

תגיע לחבר'ה, תגיד להם, חבר'ה, יש אמת ויש רעל.

ברעל, תראה, לא אומר

שהוא אמת.

אף אחד לא תמצא ברחוב שיצעק, האמת אצלי.

אנשים לא יודעים.

ראית ציבור מבוגר, מבין, כולם אנשים עם שכל.

למה באת לעולם? אף אחד לא יודע.

איך לחיות? לא יודעים.

מה יהיה עליו? לא יודעים.

פה מבררים לך את זה, פה יוכיחו לך את זה, פה עד סוף הסמינר תהיה א'-א'.

אל תאכל יותר רעל.

אם אתה חושב,

זה יהיה כמו מעמד הר-סיני פה, אתם מקבלים את התורה כמו מעמד הר-סיני.

הסברים, הוכחות, שאלות, תשובות, בסוף יהיה לכם ברור שזו אמת.

אבל אם אתם חושבים שמחר אחרי זה לא תהיה לכם מלחמה, יהיה,

כי התאוות נשארו והרצונות והחברה.

פה הניסיון שלכם, מפה תתחילו להיות יהודים. יהודי שנלחם על יהדותו, לא מוותר עליה.

השם יזכה אתכם לחזור בתשובה שלמה, אמן, כן, לרצון.

הוי לה,

הוי לה,

הוי לה,

הוי לה. יהודים יקרים,

קלטת זו הוגשה עליכם מאת שופר,

שופר, ארגון להפצת יהדות.

אם יש לכם שאלות או שאתם מעוניינים בקלטות המדברות בכל נושא ביהדות, כגון בריאת העולם ותכלית החיים, החיים שלאחר המוות,

האסטרולוגיה, השקר מול האמת,

השאלה הגדולה ולה קלטת מיוחדת שעושה מהפכה בעולם התשובה,

למה באת לעולם ומה תכליתך, אמונה וביטחון, גלגולי נשמות ועוד.

יהודי יקר, עקר את יהדותך בשופר.

וסכנו לעשוי,

מסוי עושה חור הקדושו לשמור.

וסכנו לעשוי, מסוי עושה חור הקדושו לשמור.

שופר, ארגון מאורגן להפצת יהדות, רחוב מתיתיה, עשר בני ברק,

תיבת תואר 2711, טלפון רב קווי,

03 אזור חיוג, 6777779,

פתוח בימים א' עד א',

בין השעות 1300 עד השעה 2100. תקרא בשופר גדול לחירותינו.

ולך ואין לאמיתו של תוארו,

ולך ואין לאמיתו של תוארו,

אוי, וסאציל מליבנו תעוז בהלוכו ובהלוכו ובהלוכו ובהלוכו ובהלוכו.