קלטת טייפ מס' 15 - ימות המשיח - חלק א

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

שופר,

ארגון להפצת יהדות,

רחוב מתיתיה, 10 בני ברק,

תיבת דואר 2711,

טלפון רב-קווי 03-אזור חיוג

6777-779, פתוח בימים א' עד א', בין השעות.

אחת בהצהריים, עד השעה תשע בערב.

ניתן לתאם גם סופי שבוע בשופר.

תודה.

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר,

שופר.

קומי אוי ראי דאי תגידי דאי כי בו אוי לכוי דאי דא דאי וכפוי דא השם מורוי איך אולי יחזורך.

קומי אוי ראי דאי תגידי דאי כי בו אוי לכוי דא דא דא וכפוי דא השם מורוי איך אולי יחזורך.

קלטת מספר 15, ימות המשיח, חלק א',

בעזרת השם,

להבין מהי סיבת

ביאתו של האדם לעולם,

מה תפקידו, מהי חובתו, מה מותר עליו.

ואם תהיינה שאלות בעזרת השם לציבור,

נשתדל להשיב

כפי השגתנו.

האם חשבנו פעם בשביל מה אנחנו נמצאים כאן בעולם?

הלכנו, עמדנו, עמדנו, רגע, אני לא ממשיך קדימה עד שאני יודע בשביל מה אני נמצא כאן.

לא יצויר שהזמינו אתכם לכאן

ואמרו לכם להגיע לאולם הזה.

הגעתם לאולם ואתם מחכים, מחכים, מחכים.

שום דבר לא קורה, אף אחד לא בא, אף אחד לא מסביר,

אף אחד לא אומר.

מן הסתם, תוך כמה דקות, כל אחד ישאל, מה קרה? למי אנחנו מחכים? מי צריך לבוא?

על מה עומדים לדבר?

מי קרה לך?

למה באת?

אלף ואחת שאלות יצוצו עד שיתברר לכם מה אתם עושים פה, האם ללכת או להישאר.

אנחנו נמצאים בעולם הזה,

מסתובבים כבר כמה שנים.

האם שאלנו את השאלות האלה, מי הביא אותנו לכאן, מה אנחנו עושים, בשביל מה הגענו?

ומה הלאה?

רוב בני האדם מסתובבים בעולם ולא יודעים למה.

הם יודעים מה הם רוצים.

למה הם רוצים?

מה ישיגו?

אם ישיגו את מה שרוצים?

אין שאלות. חיים.

עובר יום ועוד יום ועוד יום, והאדם מסתובב בעולם בלי לדעת לאן.

בואו ננסה לברר אם אני צודק.

יש פה מישהו חוץ מדתי

שיודע בשביל מה הוא בא לעולם?

לא מי הביא אותו. למה הוא בא? מה הסיבה שהוא בא?

כן.

כדי להמשיך את מה?

את היקום, את האנשים, את האנושות.

איך הוא ממשיך את עצמו? בזה שהוא מביא עוד ילד.

אז מה קורה עם אלה שלא מצליחים להביא עוד מישהו? בשביל מה הם באו?

לתקן. לתקן. מה מקולקל?

לתקן את הנשמה.

מה הכוונה? הייתה מקולקלת בהם לתקן?

בגלגול, אתה מתכוון.

בגלגול.

אבל לפני שהייתה בגלגול, למה היא ירדה?

נו?

כן?

איך לחיות?

אז למה מתים בסוף?

לא, אני רק רוצה להראות לכם שמה שקבעתי, אני יודע מה אני קובע.

לא יודעים בשביל מה חיים?

הנה, אתם מתחילים לחשוב עכשיו, ברוך השם, לפחות היום אתם כבר חושבים.

אבל נו, מה הסיבה?

לקיים את המצוות.

תראי, אם את דתייה, אז אני ביקשתי שהדתיים לא ישיבו.

ואם את לא דתייה, אז למה הגעת לסמינר?

רגע, אל תעזרו לה, אני אסביר. אם היא מבינה שצריך לקיים כאן מצוות,

אז זה סמינר לאלה שלא מקיימים מצוות.

אפשר להתייחס גם לא ליהודים.

זה החיים?

בטח זה החיים, אבל גם קופאים חיים.

למה זה כל כך יפה? לאיזה סיבה?

את קובעת את המציאות יפה. את ראית, ברוך השם, את המציאות. רואים שהיית ברחוב, הסתובבת, ראית שמש, ברוך השם,

נתקלת בגויים. יפה מאוד.

למה זה נברא?

בשבילך.

מה בשבילך?

כל היקום.

עד מתי שאת הולכת?

אז זה לא בשבילך, זה כבר בשביל מישהו אחר.

מה?

למה? מי צריך את זה? היא תזכור את זה אחר כך?

שהיא תשב אחר כך, אחרי 120 שנה למטה, היא תזכור?

שהיא הייתה פה והיה שמש והיה והיה והיא, היא תזכור?

מה?

אבל מה עם אלה שעברו עד עכשיו, הוא עוד לא הגיע?

בשביל מה הם נבראו?

פעם הוא הגיע, אבל בשביל מה אלה שהיו לפניו?

כן, אני שואל שאלה, אבל למה נבראנו?

כן?

ודאי, אני שואל, למה התוכנית ככה?

למה?

יעני, אני מתבלבל.

השאלה היא, למה אנחנו צריכים לשאול את התעשייה הזאת?

או, זו שאלה?

למה? בשביל זה אני שואל אותך, למה אתה לא שואל?

תגיד לי, אני רוצה להבין דבר אחד.

למה אתה הגעת לכאן?

תגיד לי, לא, לכאן, לא לכאן לעולם, לסמינר, למה הגעת?

למה הגעת לכאן?

רגע, רגע, תשמע,

תשמע.

יש סיבות שלא הייתי רוצה לקרוא לגמרי כלום.

אבל הגעת.

קודם לא עניין אותך,

ועכשיו בגלל הסיבות הגעת.

נו,

קודם לא עניין אותך למה אתה צריך לחשוב שאתה בעולם, ועכשיו אני מעניין אותך.

נו, אז מעניין אותך?

אני שואל אותך, למה אני צריך לשאול את השאלה הזאת?

אתה בעל דעת?

בסדר. חושב.

כל דבר, למה אתה יודע אותו? כי הייתה לך התעניינות, נכון?

מאיזה סיבה אדם יודע דברים? הוא מתעניין בהם. דוגמה, אני לא מבין בספורט.

למה אני לא מבין בספורט? כי זה לא מעניין אותי.

בשבילי זה מגוחך, ספורט.

איזה ספורט? לא התעמלות בשביל הגוף, בשביל להיות בריא, כמו שאמר הרמב״ם.

אבל סתם ספורט, יש כל מיני סוגי ספורט מצחיקים. אתה מבין שאם אדם יחשוב עליהם,

אתה מבין? אז הוא לא יתעסק בהם.

חשבת על משחק מאוד מפורסם, שתופס כמעט את רוב העולם כולו, כדורגל?

פעם חשבת על זה?

אני מסתכל על זה בצורה מאוד מצחיקה, אתה יודע?

11 אנשים מבוגרים, עומדים מול 11 אנשים מבוגרים,

בעלי משפחות, אנשים רציניים, מבוססים בחיים,

יש להם קריירה, והאנשים האלה כולם 22 שחקים.

רודפים אחרי כדור.

אתה לא חושב שירדפסו מהכדורגל שלו? יכול להיות.

אבל אני שואל אותך שאלה.

רודפים אחרי כדור. תבואו אצלי, אני אתן לכם שני כדורים. שבו בבית עם המשפחה, שלום בית, עוזבים את האישה כל שבת.

למה?

טוב, תגיד, מה הם רוצים?

להשיג את הכדור? כן, כולם רודפים אחריו. הגיעו אליו, תפוס אותו, לא, בועט עוד פעם,

ורודף אחריו עוד פעם.

והוא מוסר, והוא מחליף, והוא זה וזה, ויש שם אחד עם שחור רודף אחריו כל הזמן, מסכן, אני לא יודע מה הוא עושה שם, אבל אני בטוח, מסכנה אימא שלו.

פעם אלה מקללים אותה, פעם אלה מקללים אותה.

זה משחק למבוגרים.

כן, איווה.

ומה הגבורה הכי גדולה, אתה יודע, של אחד מתוך ה-22 האלה שזכה?

הוא הכניס גול.

מה זה להכניס גול? העבירו את הכדור מפה, הוא עבר לרשת, וזה הכול.

זה הכול? 20,000 דולר?

20,000 דולר?

אני שואל אותך שאלה, בשביל 20,000 דולר אדם מוכן לעזור על פסיקת אדם.

אז אני שואל אותך שאלה.

אתה פעם הסתכלת על זה בצורה כמו שאני מסתכל?

זה לא ליצנות

לראות אנשים מבוגרים, בשביל לעשות כסף, לעשות כזה דבר.

זה כמו קרבות תרנגולים, אתה יודע,

קרבות תרנגולים, מי יהרוג את השני?

יש משהו דומה אצל האנשים, גם כן, בוקס.

אתה מבין? יושבים כמה אנשים עם טמפרמנט,

ואוהבים ככה לראות דם נשפך, וכולם צועקים, תן לו, שבור לו, פרק אותו, אל תשאיר לו כלום, טה, טה, טה, עד שעושה ממנו עיסת בשר.

היה שווה הכרטיס.

זה גם כן בשביל כסף.

אז זה גם כן מקובל עליך?

תחשוב.

למי שאוהב את זה? למי שאוהב? השאלה היא אם זה לא חיקוי עלוב למה שעושים החיות והעופות.

היה אחת, קראו לו מרק ספיץ.

שמעת עליו?

קיבל שבע מדליית זהב, כן, בשחייה.

אחד השחיינים הכי טובים בעולם.

אם תשים לידו דג קטן, משיג אותו.

מה הוא מנסה?

להוכיח שהוא יכול להגיע קרוב לדג?

בשביל זה מגיעות לו מדליות?

אנשים קופצים חמש מטר בשביל מה, שהוא יהיה דומה לקונגורו?

אני שואל, הרי זה חיקוי מהחיות, מהעופות. כל אחד רוצה, התלמיד, להגיע.

אולי הם לקחו את זהבי עסקא-נמר וקלקא-נשר, לקחו את הפשט, התחילו להיות דומים לחיות, לחופות.

אבל אדם צריך להבין.

יש שכל.

אדם צריך להבין בשביל מה הוא נברא.

נתנו לו ראש, הוא מוריד אותו לרגליים.

תחשבו במה האדם נבדל מן הבהמה.

הרי שלמה המלך הראש שלום אומר, מותר האדם מן הבהמה, אין.

זאת אומרת, אין יתרון לאדם מן הבהמה. כלום.

אין.

מה פירוש אין יתרון?

בבחינות מסוימות אין שום יתרון,

בבחינות מסוימות יש יתרון.

הם אוכלים ושותים ואנחנו אוכלים ושתים, הם פרים ורבים ואנחנו פרים ורבים.

כן?

אנחנו ישנים והם ישנים. כל הפעולות הגופניות נעשות בהתאמה.

אז אני שואל שאלה,

יש הבדל בין חיה לאדם?

מהבחינה הזאת אין.

השכל,

אתה אומר.

נו, ובסוף בסך הכול מנסים לחקות אותה?

עם כל השכל מנסים לחקות אותה?

אז אני שואל שאלה אחת פשוטה, תבינו.

אם אתם מבינים שיש לכם שכל, אתם צריכים להיות שונים בתכלית השינוי מן הבהמה, מן העוף, מאלה.

ודאי שצריכים להיות שונים.

מה עושים עם השכל?

בואו תחשבו

איך האדם נברא ואיך החיה והעוף נבראים.

שור בן-יומו קרוי שור.

כבר מרגע שהוא נולד הוא שור.

חתול ביום שנולד הוא חתול.

אדם לא ככה. אדם נולד תינוק,

עולל,

אחר כך גודל, נהיה נער,

בחור,

גבר,

איש, זקן, שיבה, התפתחות. כל הגילים האלה מורים על התפתחות שכלית,

לא גופנית.

שכלית.

האדם הולך ומתפתח, מתפתח, מתפתח.

הוא לא יודע כלום כשהוא נולד.

הוא לא יודע לדבר, הוא לא יודע לאכול, הוא לא יודע ללכת.

האדם לא יודע כלום. הוא נולד אפס גמור.

לא,

זה ההבדל, החיה באה מוכנה.

תרנגול, ראית פעם, אפרוח, שהאימא לוקחת אותו לדדק ככה, ללמד אותו ללחם?

אתה ראית?

אולי זה אדם דומה לתרנגול.

הוא לא יונק כי יש דד עמו, כן, מי אמר שהוא לא יונק?

אבל תגיד לי, תינוק, ראית תינוק שהולך לדד אמו לנעוק לבד?

אם היא לא תיקח אותו, הוא לא יבוא.

זה מה שאני רוצה לציין, שאנחנו מוגבלים יותר מהחיות.

למה?

כחתול.

אתה יודע איזה כיף להיות חתול?

חתול, אין לו בעיות של מזון, פרנסה, ולא 20,000 דולר.

כל זבל פתוח זה מאכל בשבילו.

חתול, אין לו בעיה של ביגוד, חורף קיץ.

הוא לא צריך טרנינג, הוא לא צריך מסעים קצרות, הוא לא צריך מעיל בחורף, הוא לא צריך מטרייה ולא מגביים.

רק בסיפורים של כיתה א', החתול במגביים.

אבל בסך הכול הוא לא צריך את כל זה. למה הוא לא צריך?

הקדוש-ברוך-הוא ברא אותו עם עור שמתאים לשני התקופות.

אין לו בעיה של תסרוקות, פנים ואבו-עגלה.

חתול מסודר.

הוא לא צריך בחינות לאוניברסיטה. אם הדלת פתוחה, הוא נכנס.

חתול זה טוב.

הוא לא צריך גם לעבוד.

הוא בא, עושה בנייה, הוא מקבל חלב,

עם השגחה של הבד״ץ לפעמים.

אתה יודע איזה כיף להיות צו?

צו.

כמה תחיה אתה, בעזרת השם, 70 שנה, אם בגבורות 80 שנה, אם הגזימו כבר 120 שנה?

צו קטן, קטן, לא רציני, קטן, חי 300 שנה.

יש כאלה 400. עוד מזמן הרנסאנס הם חיים.

אז תאר לך, 300-400 שנה צו חי.

בעת הפעם אני אמרתי שרע,

אתה יודע למה הוא הולך לאט?

לא בוער לו.

יש לו זמן.

התחלת להבין שיותר טוב להיות חיה, אז למה אתה בן-אדם דבוק?

נכון.

ואם לי הייתה בחירה הייתי לוקח כלום ושם אותך בפנים.

דווקא היית תוכי נחמד אצלי.

אני מסכים. אני לא רוצה לשים בכלום.

מורי, אני מסכים, מסכים. זה מה שאני רוצה לציין ברורות,

שיש עדיפות לחיות ולעופות עלינו בהרבה הרבה הרבה דברים.

אין להם בעיות של מזון.

ראיתם אחד, חתול לא הסתדר בחיים, פתח מכולת?

אין להם בעיות של פרנסה, מסודרים. מההתחלה, מרגע שנולדו, עד היום האחרון, מסודרים.

אבל יש להם ביטוח לאומי.

יש להם ביטוח לאומי, לא לאומי.

והאדם דבוק.

מה זה דבוק?

הכול הוא צריך ללמוד. לא ילמד, לא ידע. לא ידע, לא יסתדר.

אז איפה המעלה של האדם?

הוא אמר, השכל.

אם יש לך שכל ואתה תאמין שזו המעלה מעל החיות והעופות, מה עושים אתו?

למה?

לא לחשוב?

לא לדעת למה לשאול?

זה הבעיה. אדם לא מבין.

אדם לא מבין בשביל מה נופחה בו נשמה כזאת גבוהה.

רבותי, בזכות הנשמה שיש לנו אנחנו שולטים בעולם.

החיות, חלק מהן רצות יותר טוב מאתנו, חלק מהן יותר חזקות מאתנו, חלק מהן יש להן כישרונות כאלה וכאלה, ואנחנו, אין לנו.

והאדם הוא חלשלוש,

חדל אונים, הוא בקושי יכול להסתדר. אתם יודעים מה הכוח שלנו? הנשמה. רק הנשמה, תראו.

הנשמה הזאת היא לא סתם נשמה, זה לא דבר אוורירי כזה רוחני וזהו.

הנשמה הזאת באה עם כוח הדיבור.

אם כוח הדיבור זה הכוח האלוקי שנתן הקדוש-ברוך-הוא באדם,

הכוח הזה זה הכוח שעושה את האדם עליון על כל ברואי עולם,

משום שעם כוח הדיבור אנחנו יכולים להתאחד ולהתאגד,

ומה שאין בכוחי יש בכוחו ובכוחו ובכוח הרבים להשיג.

איך אוספים את כל הכוח הזה?

בכוח הדיבור.

אבל כוח הדיבור לבד זה לא כוח.

אם אין שכל לדעת מה לדבר,

איך לגרום, איך להביא למצב של התאחדות והתאחדות,

שוב הפעם זה היה כצפצוף הציפורים ותו לא.

זאת אומרת, הכוח שלנו

זה הנשמה שנופחה בנו בכוח הדיבור.

מה עושים אתו? סותמים את הפה ולא שואלים שאלות, וכל היום מדברים על כסף ודולרים.

בשביל מה האדם בא?

אז הראתי לכם שעד כרגע,

הציבור שיושב כאן

לא חשב, ואם חשב, אין לו תשובה למה הוא בעולם.

וזה חמור.

וזה חמור.

איך יכול להיות? הרי אתה בעל הדעה.

אתה בעל הדעה. אתה אדם שנתנו לו דעה. בשביל מה?

לדעת איך להשיג יותר כסף?

בשביל מה? אז השגת יותר כסף. אז מה, אין לך יותר אוכל?

הרי לא תוכל לאכול יותר ממה שהגוף שלך סובל.

דבש מצאת אכול דייקה, פן תשבע והכאותו. אתה לא יכול להכניס יותר ממה שאתה.

מה תעשה? עוד בניינים ועוד זה? תיקח את מנהטן שלך.

מה בסוף אתה חוזר לעפר, מאכל לתולעים?

בשביל מה באת?

טוב, אותך לא מעניין, אותי מעניין. למה באת?

אני מסתכל על אנשים, רואה, היו ואינם. בשביל מה באו? אני רואה שאני בתהליך הזה גם כן.

אז בשביל מה אני פה?

איזה תפקיד? מי אמר שיש לי תפקיד? מישהו דיבר אתי אמר לי שיש לי תפקיד.

אני ממציא לי תפקיד?

אני רוצה לדעת למה אתם פה בעולם עכשיו.

מה לתקן את התקועת עם התיקונים?

כן.

באנו לעשות מצוות.

נו, יש כמה שחוזרים פה, באנו לעשות מצוות. בסדר, נגיד, נגיד שאתה צודק.

באנו לעשות מצוות.

איזה מצוות? מי המצווה?

איפה זה כתוב?

מי אמר שכך צריך לעשות?

גם שאלות.

לעבוד את השם. לעבוד את השם. שאתה בא שמונה על סמינר לאט-לאט נהיה דתי.

נו.

חזרנו כבר תורה.

אני שואל אותך, אתה אומר לקיים את החוקים של התורה.

לי נראה שהכיפה על הראש שלך זמנית בינתיים.

אני שואל מה עשית עד היום, אם ידעת את זה.

לא,

ברוך השם. אה, ברוך השם. זאת אומרת, זה חדש אצלך.

ברוך השם, בסדר. אז אתה היום יודע,

מתחיל להבין.

אני שואל עכשיו שאלה,

איך אנחנו נדע שצריך לקיים את חוקי התורה?

אוה, הנה, קיבל סכר, ראית אמור חשב.

נשאל אותך.

לא יודעים, אז שואלים את מי שיודע. אולי גם אני לא יודע, אבל תכף נראה.

אז, רבותי, צריך להבין דבר אחד.

הקדוש-ברוך-הוא,

הקדוש-ברוך-הוא, בורא עולם,

יש למישהו פקפוק שיש בורא עולם?

לא לתבייס, זו הזדמנות. אם לא, אני עובר לשאלה הבאה.

כן, הנה, אמיץ. נו.

הוא חדש.

מה הפקפוק? מה הפקפוק? אם יש בכלל כזה דבר או אין?

יש או אין.

אתה לא יודע. מה נראה לך, שיש או אין?

תחשוב עכשיו, הזדמנות.

אתה רוצה שאני אסתכל ואתה תקשיב?

אם זה נתפס?

אוקיי, עכשיו שים לב.

תגיד לי עכשיו דבר אחד פשוט.

אני בא ואומר לך שהשעון הזה, שמונח בידי, נמצא ביער בן-שמן.

אני מצאתי אותו. הלכתי יום אחד לשם,

הסתובבתי, חיפשתי מקום לעשות קומזיץ. פתאום, בין המקומות שאני מחפש, מצאתי את הדבר הזה. הסתכלתי, עיינתי בו, ראיתי שכתוב קסיו,

כתוב פה כל מיני דברים, יש פה מחשב.

הרמתי אותו.

על-פי התורה, אני מחויב להכריז על מציאה.

צעקתי, של מי זה? כמובן, לא היה אף אחד ביער, לא ענו לי.

עוד פעם צעקתי,

וזהו.

אבל חיפשתי עקבות, אולי יש מישהו מסביב לזה, ראיתי שגם אין.

ואז התחלתי לחשוב איך הגיע לפה שעון כזה,

איך ייתכן. אף אחד לא היה פה,

אין אף אחד כאן, אין עקבות, שום דבר.

ישבתי וחשבתי

והגעתי למסקנה פשוטה,

שפעם אחת שהיה המפץ הגדול בעולם וכו' וכו', ואתם יודעים, כל הגלקסיות התפוצצו ונהיה מזה כל מה שנהיה,

היה רוח וסערה ובוץ והכול, ופה ושם, וביער בן-שמן נהיה רוחות וסופות והכול, והתאספו כל מיני מתכות וכל מיני מספרים וכל מיני דברים,

והלך והתחבר ככה, אתה יודע, כמו סרחרה, וצ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, צ'יק, נהיה שעון.

זו המסקנה שהגעתי.

מה אתה אומר, זה ייתכן או לא?

לא ייתכן.

למה לא ייתכן?

זה דבר מתוחכם מדי.

תגיד לי, העולם יותר מתוחכם מהשעון?

לא?

אני אשאל אותך שאלה, תקשיב.

בוא אני אספר לך מה אמרתי פעם אחת נהג מונית.

השעון הזה לא מצאתי ביער בן-שמן, זה רק לשם הסיפור, כן?

אבל נסעתי בנהג מונית, זה סיפור שהיה.

אז הוא ראה אותי דוס כזה, אתה מבין? אז הוא רצה לסתלבט עלי.

אז אמר לי, תשמע,

אמר לי, תראה, אתה רואה?

המציאו עכשיו שעון עם 50 זיכרונות.

מה אתה אומר?

זאת אומרת, הוא יודע שהדתיים נגד המדע, ככה הוא יודע, אתה מבין? אז הוא רוצה להראות לי קונטרה.

אז אמרתי לו, שיגעון.

מה אתה אומר? עוד כמה מילים.

אמרתי לו, חלאס, שיגעון.

הוא אומר, אבל זה שהמציא את זה, נכון, גאון?

אלא על שהמדע חזק חזק.

אמרתי לו, כן, יופי.

אמרתי עכשיו,

מה אתה אומר על זה שהמציא למדען את המוח בשביל שימציא את השעון?

הוא כבר לא דיבר אתי כל הנסיעה.

אתה מבין?

אתה צריך להבין דבר אחד.

שעון,

שעון,

שעון זה פרי מחשבה של אדם.

את המוח של האדם מי המציא?

את הג'לה הזה שיושב פה,

מי המציא אותו?

הוא התפתח לבד, אה?

אתה יודע מה זה המוח של האדם?

פעם הראו תוכנית בטלוויזיה, כל התוכנית הייתה על המוח של האדם.

הראו שנימי אדם שעוברים רק במוח של האדם,

האורך שלהם, אם תמתח, עד לירח, וחזור.

אז זה ככה, אני אמרתי.

מרוח,

מרוח.

מה אתה חושב, זה עג'יני?

אני שואל אותך שאלה, תבין.

העולם ודאי שיותר משוכלל משעון, זה פשוט.

אז עכשיו צריך להבין דבר אחד. בוא אני אתן לך להתבונן בעצמך רגע ותבין.

פעם חשבת

איך מבשר יכול לצמוח אבן?

יכול להיות כזה דבר?

לא.

איך יש לך שיניים?

בשר הצמיח שן.

בשר מצמיח שן, נופלת שן,

הבשר מביא עוד שן.

חשבת על זה?

ומי זה עשה שהשיניים יהיו אלה החותכות קדימה

והניבים בצד והטוחנות בפנים.

תאר לך שהסדר היה הפוך,

הטוחנות פה והחותכות בפנים.

בשביל לאכול גזר היית צריך לפתוח פה, לחתוך שם ולהעביר לפה.

חשבת על זה? לא חשבת.

זה לא מכשיר משוכלל כל כך.

עכשיו בוא תשים לב.

פעם, חשבת כמה יכול להחזיק זמן,

כמה יכול להחזיק זמן

מיקסר קנווד?

מיקסר קנווד.

אם ניתן למיקסר קנווד, יש עליו רק שנה אחריות.

חמש שנים שים לו בשר שיטחן,

אתה יודע מה הוא עושה אחר כך?

הוא יתחיל לרעוד את המין ויגמור את הסיפור.

צריך להחליף מנוע.

חשבת פעם על המיקסר שיש לך כאן?

הוא גם מפסיק לפעול בין הרוחה לרוחה, נכון?

אבל אני שואל אותך, המיקסר הזה קיים אצל אנשים 70 שנה,

80 שנה, טוחן הכול.

אין ברזלים בפנים.

אין בעיה. אוי ואבוי, אם היה איזה רעש היה לנו.

איך המיקסר הזה עובד?

חשבת על זה או לא חשבת?

מיקסר שעובד 70 שנה.

עכשיו, אני אשאל אותך שאלה.

איך הוא מפרק את הבשר, אתה יודע?

איך?

חומצות. שים לב, החומצות מעכלות כל דבר שמגיע.

ויש הפרשת חומצות לפי המאכל שמגיע.

לדוגמה, מה שמפרק עמילן זה רק בלשון, לא בפנים.

אז בכל מקום יש פירוק אחר, והחומצות האלה מאוד מתוחכמות,

והן מפרקות כל דבר.

תביא בשר שומני אפילו, מפרק.

עכשיו אני אשאל אותך שאלה.

החומצה מפרקת בשר שבא מבחוץ.

איך החומצה יודעת לא לפרק את הבשר שבפנים?

איך החומצה לא מפרקת את הקיבה?

מי המציא כזה מכשיר?

איפה מונח המחשב שלנו פה,

שמכיר כל מאכל, מוציא את הוויטמינים ומוסר אותם לדם, ואת הפסולת מוציא החוצה?

מי הטעין אותו? מי תכנת אותו?

מי אמר לו כמה ויטמינים יש בכל דבר, כמה פחמימות, מה המרכיבים ומה הגוף חסר בשביל שהוא יספק לו לשם?

מי עשה את המכשיר הזה?

חשבת על זה פעם?

עכשיו אני אשאל אותך שאלה בקצרה.

בקצרה.

הוא אמר, הטבע.

בסדר, הוא יכול להגיד, אני יכול לענות לו.

די, הוא כבר מתבייש, סוג של תשובות כאלה, הוא כבר מתבייש. עכשיו עושים את זה.

תקשיב,

אני רוצה שתבין דבר אחד, ממה נוצר בכלל האדם, אתה יודע?

מטיפה סרוחה.

אתה יודע מה זה טיפה? הנה, הנה, יש לי פה תה.

אני לא רוצה להטריח את החבר'ה האלה שיביאו לי תה.

אני אשפוך טיפה, עוד שוער, עוד כוס.

יהיה?

לא.

אבל מטיפה סרוחה נהיה עוד בן-אדם.

עוד טיפה עוד בן-אדם.

כל עולם המיליארדים האלה מטיפות כאלה.

אתה חשבת שטיפה יכולה לצמוח,

טיפה יכולה לצמוח, לגדול, לעשות צלעות, לעשות

חוט שדרה, לעשות כתפיים, לעשות ידיים, גולגולת,

שיניים, עיניים, חלק בשר, חלק דם, חלק גמיים. ממה? מטיפה? איפה מונחים שם כל העצמות האלה?

איך זה נהיה?

יושבים אנשים מתמילים בעולם, ומה יש לי לשאול? על מה יש לי לשאול?

אז בן-אדם צריך לחשוב, לחשוב.

הכול ברור לפי תוכנית.

כל העולם, כל האלקטרוניקה, כל המדע, חיקוי עלוב למבנה-האדם.

רמקולים,

אוזניים שלנו, מצלמות, עיניים שלנו,

מנועים, זלם,

משאבות, הכבד.

כל מה שיש לנו במערכת שלנו זה דבר אדיר, זה עצום.

מי עשה את זה?

סתם זה נהיה

כמו ביער בן שמן, השעון,

בדאי שלו, נכון?

אז עכשיו צריך להבין,

אתה מבין מפה שחייב להיות מישהו שברא את העולם?

מישהו שיש לו דעת, שיש לו שכל?

הרי זה נעשה בחוכמה, לא?

מה יש להסביר שם?

לא.

הקדוש-ברוך-הוא נתן לאדם, בגוף שלו,

נתן את כל המרכיבים בשביל לעשות כל דבר.

מה שהגוף יכול לייצר,

מה זה משנה, יש לך טעים?

יש לך מרכיבים?

אפשר לעשות מה שרוצים. אם יש לך חומר, מה, תעשה לי את החומר,

תיקח דבר מוכן.

איך אני יכול לעשות חיקוי לאיזה מוצר,

הוציאו באמריקה שברולט, ביפן, אחרי שבוע מוציאים אותו שברולט.

איך זה?

יש את החומר, אם יש לך את החומר אתה יכול לעשות אותו דבר.

אבל אם אין לך חומר, מי עשה את החומר?

מי בנה את החומר ככה?

לקחת דור לדור יישבח מעשיך, אומרים את זה על דרך חסידות,

דור לדור יישבח מעשיך.

לוקחים בכל דור ודור את מעשי ה' ומשביחים אותם, כביכול.

הולכים ומשבחים את זה עוד ועוד.

זה חומר קיים, זה לעשות יש מיש.

אבל תעשה יש מאין,

אין כלום, תעשה יש.

זה מה שנעשה בבריאת העולם,

וזה, מי עשה?

אני עשה? סבא שלי עשה?

מי עשה?

אלא ודאי שיש איזה כוח

חכם מאוד,

שידע מה הוא רוצה ועשה מה שהוא רוצה.

זה ברור או לא ברור?

כן.

אותו אחד, אין לו בעיה?

או זו עוד שאלה.

אם אתה תבין אותו, תוכל לדעת למה הוא עשה. ואם אתה עוד לא יודע שהוא נמצא, איך תבין אותו?

בואו נפתור קודם את הבעיה שלנו פה,

ואחר כך נעבור לגלקסיות האחרות, בסדר?

את זאת של פה.

עכשיו רגע, בואו נבין מה זה מין האדם.

בסדר?

עכשיו, מין האדם שנברא בעולם הזה,

בשביל מה הוא נברא?

שימו לב.

בורא עולם,

בורא עולם.

אנחנו יודעים שהוא חכם משום שאנחנו רואים את הבריאה שלנו, אנחנו מתפעלים ממנו, אנחנו מבינים שזו חוכמה.

עכשיו, חכם, כשהוא עושה מוצר,

הוא רוצה שהמוצר הזה יצליח, נכון?

אם המוצר הצליח, זה מראה על חוכמתו.

אם המוצר לא הצליח, זה מראה שחוכמתו עדיין לא מושלמת.

נכון?

אם אנחנו רואים שהמוצר מושלם, זה מראה שהוא חכם.

עכשיו אני אשאל אתכם שאלה.

העולם שלנו מושלם או לא מושלם?

מושלם, לא חסר בעולם הזה שום דבר.

הכול יש.

וכל דבר פותר את הבעיה של הדבר השני, והכול בהרמוניה, והכול מתאים ותואם 100%. דרך אגב,

בהערת ביניים, הגלקסיות עצמן קשורות לעולם הזה, שאם יזוזו גלקסיות מסוימות זה ישפיע עלינו פה,

והכדור הזה מתהפך לגמרי לתוהו ובוהו.

זאת אומרת, מרחקים ושמירת מרחקים בין הגלקסיות, והכול משפיע פה, על המצב כאן.

כשהיה מבול, כתוב בגמרא ששני כוכבים בסך הכול, כסיל וחימה, התקרבו לכדור הארץ, זה עשה את המבול.

המדענים אומרים שבעוד תקופה מסוימת הם רואים שעתיד להתגלגל לפה איזה כוכב, להתקרב וכו' וכו', וגם כן יהיה איזה תוהו ובוהו פה עוד פעם.

ככה הם רואים.

אבל התזוזות האלה של הגלקסיות, שהן קשורות, הן-הן שמשפיעות.

כמו שיש דברים שמחוץ לנו,

שלגבינו הן גלקסיות, פה-פה, בקרבת מקום, הן משפיעות עלינו, כמו חיידקים מסוימים, כמו אוויר מסוים, כמו כמה דוד-תחמוצת הפחמן יש, כמה יש פחמן, כמה יש חנקן, כמה יש באוויר.

כל זה משפיע עלינו מסביב.

עכשיו אנחנו צריכים להבין דבר אחד. אם הוא חכם בורא עולם,

והוא ברא מוצר

כזה משובח,

נשאלת השאלה,

אין אדם חכם ממציא דבר שלא לצורך.

זה לא ילד קטן, לוקח פלסטלינה, עושה עכשיו אוטו בפלסטלינה, אחר כך הוא מפרק אותה עוד פעם, או עושה עכשיו, אני יודע, אופניים.

מי שעשה את המיקסר רצה שהמיקסר יעשה את הפעולה של המיקסר, מי שעשה טלפון רצה שזה עשה, מי שרצה מיקרופון עשה,

כל אחד שעשה דבר של חוכמה רצה שיהיה לו תכלית.

נשאלת השאלה,

מה התכלית של העולם הזה שנברא?

מהי התכלית?

בורא הקדוש-ברוך-הוא בתוך כל העולם הזה,

מיליארדים של חיות, מיליארדים של עופות, מיליארדים של דגים בכמה מיליארדים של בני-אדם.

ואנחנו רואים שבחיר היצירה ובחיר הבריאה זה המין האנושי.

זה הדבר היותר מתוכנע, היותר ממוחשב,

היותר טוב שיש.

והנה, האדם הקטן הזה יכול לפרק עולמות, לבנות עולמות, להרוס עולמות.

הייתם הולכים במקום, פלוני היה מדבר,

ובאים אחרי עשר, עשרים שנה, רואים עיר.

מי עשה את זה?

ראיתם שעשו את זה החיות?

הבהמות?

הם נשארים אותו דבר. למה? אין להם כוח לפתח.

אז המין האנושי זה המכשיר,

המוצר היותר טוב, המשובח שיש בעולם.

אם הקדוש ברוך הוא ברא אותו, הוא ברא אותו לתכלית.

אני שואל אתכם עכשיו,

מהי התכלית שבשבילה נברא האדם?

אז אמרתם כמה הצעות.

רגע, כן.

עכשיו, אתם

אמרתם כמה הצעות, בואו נבדוק.

אם יש לאדם תכלית,

בואו נשאל אתכם שאלה. נגיד שאנחנו פה היום ומישהו זרק שאלה לאוויר

וכולנו מנסים לפתור,

דבר אחד אני שואל,

אם

בורא עולם זה היצרן,

ואנחנו המוצר,

חייב להיות הוראות יצרן.

חייב להיות הוראות יצרן.

תראו, בכל מוצר חשמלי שאתם קונים יש הוראות יצרן,

איך להשתמש, איך לא להשתמש, על מה יש אחריות, על מה אין אחריות.

אנחנו מוצר, נבראנו.

יש בורא עם נבראנו.

מה הוא רוצה? הוא חכם, הוא רוצה משהו. אז תגיד מה אתה רוצה.

אני פה, אני יודע שאני המוצר שלך,

מה אתה רוצה ממני?

הוא חייב להגיד לי, אם הוא לא יגיד לי אני לא יכול לעשות מה שהוא רוצה.

אתם חושבים שהוא הודיע לנו משהו?

חושבים?

כן.

מאה אחוז.

זו שאלה שנייה כבר. אבל האם יש דרך שהוא ייתן לנו הוראות?

כן.

תורה.

בואו נעשה את זה קצר, אפשר לתת כמה תשובות, אבל בואו נעשה קצר.

ספר התורה.

יש מי שאומר פה שספר התורה זה הוראות יצרן של בורא עולם.

זה הספר.

ובואו הוא אומר בדיוק מה הוא רוצה מאתנו.

עכשיו תשימו לב, רבותי,

אנחנו שואלים שאלה מי אמר שספר התורה זה הוראות יצרן.

אז ככה,

בוויכוח שהיה לי בבית-שמש עם חוקר משטרה,

שאלתי בציבור מי מאמין שהתורה ניתנה מהקדוש ברוך הוא

ומי לא מאמין.

אחד הצביע, אמר לי, תשמע, אני לא מאמין.

למה אתה לא מאמין?

הוא אומר, לימדו אותי אחרת.

לימדו אותי שספר התורה, זה נכתב על ידי כמה היסטוריונים בכמה תקופות,

ותעזוב אותי, מה שטויות.

אמרתי לו, תשמע, גם אני למדתי בית ספר חילוני, לא רק אתה.

וגם אותי לימדו.

אבל אני באיזה גיל מסוים התחלתי לבדוק את הדברים לבד,

וקראתי וקראתי וקראתי, זה הפריע לי,

וקראתי וקראתי וקראתי, והגעתי למסקנה שמה שלימדו אותנו בבית הספר זה היה עבודה בעיניים.

אמרתי לו, לדוגמה,

אחד מהדברים האיומים והנוראים שלימדו אותי בבית ספר תל נורדוי בתל אביב,

בית ספר חילוני בין פרישמן למנדלם, מי שמכיר,

כבר קיים 55 שנה,

לימדו אותי שם בכיתה זן.

נכנסתי לכיתה זן, בית ספר יסודי,

מורה לטבע.

אומר לי, אמנון, היום אנחנו נלמד שאתה קוף.

אמרתי לו, אני קוף, אינתא ואבו קופי.

אמר, אני מתכוון ברצינות, אתה קוף.

איך תוכיח?

אני אביא לך אנציקלופדיה.

הוא הביא לי אנציקלופדיה תרבות, פותח, מדפדם, מדפדם, מראה לי תמונות צבעוניות,

את האדם הפרה-היסטורי, יוצא מהמעריים, מבוא עגלה, מבוא את הסלעים, אומר לי, זה הסבא שלך.

אבל זה דומה למשפחה שלך, זה לא הסבא שלי.

הוא מדבר ברצינות, לוקח אותי עם כל הכיתה לחדר טבע,

מכניס אותי, על הקיר היו תמונות

של ההתפתחות,

איך הייתי קופיקו הקטן,

לאט-לאט הזדקפתי, לבשתי חליפה, זרקתי את הזנב, לקחתי תיק, נהייתי עורך-דין.

והוא אומר לי, עוד בשנת 2000 אתה תוציא אנטנות.

אמרתי לו, יש הדה.

אמר לי, זו תורת האבולוציה של דרווין.

אמרתי לו, זו בלבולוציה של דרוויש.

בקיצור, אמרתי לו, המורה, אם ככה גם הטאקוף, אמר שמור דיסטאנס.

בסדר, זה היה בשיעור טבע.

הגעתי לשיעור לתנ״ך באותו בית-ספר בקצה המסדרון.

המורה לתנ״ך אומר לי, תקרא פרשת בראשית, אני קורא.

וייצר השם אלוקים את האדם.

אמרתי לו, רגע, רגע, מורה לתנ״ך,

יש מחלוקת בינך למורה לטבע.

הוא אומר, אני קופק, הוא אומר, אני בן-אדם, מה אני בסוף?

אמר, פה זה בחירה חופשית.

אמרתי לו, טוב, איפה לשחק בהפסקה על האשפלט או על העצים?

אמר, לא מתערבים.

שאלתי אותו אם לשיעור הבא ייתנו לנו בוטנים, בננות.

אמר שאין תקציב.

צחוק צחוק, חבר'ה, יש

הרבה מהמורים שלי שעד היום הולכים לבקר את המשפחה שלהם בספארי, לא התפתחו, מסכנים.

למה מלמדים אותנו שבאנו מהקופים?

כי אף אחד לא טוען בתורה שקופים קיבלו את התורה, אז לא חייבים במצוות.

אבל אם אתה בן-אדם, יש לך בעיה.

כי אפשר להוכיח שקיבלנו את התורה. ואיך?

אמרתי לו, תשמע,

בתור חוקר משטרה אני אשאל אותך שאלה. אם באו אליך שניים ואמרו לך שהם ראו את פלוני גונב,

הוא אומר שהוא לא גנב,

הם אומרים כן, הוא אומר לא.

מביאים אותם לשופט אחרי חקירה וגביית עדות.

מה השופט מכריע במשפט?

שומע על עדותם

או מצדיק את הגנב הזה, החשוד?

הוא אומר, על פי שתיים, בדיוק אותו דבר. על פי שתיים אמר.

אמר, על פי שתיים, אמרתי לו תשמע.

אם יבואו שישה ויגידו שראו אותו גונב,

לא שניים, שישה,

אבל הוא יעשה תרגיל,

הוא יקפוץ על הרגליים של השופט, ינשק לו אותם ויגיד, תראה, אלה עושים תמוניה נגדי, וככה, ותראה פה ושם, וכו' וכו' וכו'. ומי היה מן השופט?

אמר שישה.

אמרתי לו, אם יבואו 60, הוא אמר יותר טוב.

אם יהיו 600?

אמר לי, טוב מאוד.

6,000, מצוין,

60,000, עולמי,

600,000, אמר לא צריך יותר.

אמרתי לו, תשמע,

במעמד הר-סיני עמדו 600,000 גברים,

חוץ מנשים,

חוץ מתף,

חוץ מזקנים וחוץ מערב רב, שהיו כפול מהם.

בקיצור,

במעמד הר-סיני עמדו מיליונים שמעידים,

שראו ושמעו את הקדוש-ברוך-הוא אומר,

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים.

מיליונים מעידים, גם גויים,

לא רק יהודים, גם גויים, ערב רב.

גם אצלם, בברית-החת השם, כתוב אותו דבר.

עכשיו,

שימו לב, מיליונים מעידים, אם זה עדות או לא.

הוא אמר לי, זה עדות, אבל זה היה פעם.

אמרתי לו, בטח היה פעם. ונפוליאון לא היה פעם?

גם נפוליאון היה פעם. אתה מאמין שהיה נפוליאון? ראית אותו?

לא. אתה מאמין? למה? כתוב.

מה, אצלנו מחוג? גם כתוב.

אבל הוא חוקר משטרה והוא מבין שהוא נפל פה למלכודת.

אז הוא אמר לי, רק רגע, רק רגע, תשמע, תשמע.

מה שאתה אומר,

שהיו מיליונים,

הסופר כתב שהיו מיליונים.

אמרתי לו, איי, איי, אתה ואחד, ואחד.

אז אני אגיד לך עכשיו משהו, תשמע.

אמרתי לו, אבל אתה צריך קצת כמה ידיעות.

אמר לי, מה? אמרתי לו, אתה מכיר קצת את חגי ישראל?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, תשמע,

אני מתכוון להפיל אותך בפח,

ואתה תיזהר, שים לב,

אל תהיה פזיז.

שאלתי אותך שאלה.

אתה יודע חג פסח לזכר מה?

אמר לי, כן, נציאת מצרים.

אמרתי לו, אתה יודע חג שבועות לזכר מה?

אמר לי, חג הביקורים.

אמרתי לו, אתה צודק, את זה גם אותי לימדו.

אותי לימדו גם בבית-ספר.

בראש השנה, סוכות, חג האסיב, פסח, חג הקציר,

חג זה, חג ככה, כל החגים, חקלאות.

סלנו על כתפינו, ראשינו עטורים.

מקצועות הארץ, באנו, הבאנו ביקורים. ככה לימדו אותנו.

לא לימדו שיש מצוות.

מה זה מצוות?

מי לימד מצוות? לימדו אותנו כל הדברים, מה התקופות.

אמרתי לו, כן, אבל אתה יודע עוד משהו על שבועות? אמר כן, מתן תורה.

וסוכות, כן, זכר שזה, טוב.

אמרתי לו, עכשיו תשים לב, אני אשאול אותך סדרה של שאלות קשות,

לאט-לאט.

שנה שעברה

היו החגים האלה?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, נראה לך שאלה קלה, אה?

עכשיו תשמע אחת דומה.

לפני שנתיים היו?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, תראה, אל תחשוב, זה קל. שים לב, אתה תיפול בפח.

לפני שלוש היו?

אמר לי, כן.

אמרתי לו, עכשיו שאלה הכי קשה.

לפני ארבעה.

אמר לי, נודני, כל שנה,

כל שנה. אמרתי לו, מתי התחילו?

אומר לי, מיציאת מצרים.

אמרתי לו, ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.

אז היה יציאת מצרים?

היה.

היה מתן תורה? היה. למה עושים חגים כל שנה? על מה שהיה או על מה שלא היה?

על מה שהיה?

אז היה או לא היה?

בלי הספר.

עם שלם מיליונים.

במשך 3,300 שנה עושים את חגי ישראל כל שנה.

זה היה או לא היה?

היה שואה או לא היה?

היה.

מי אמר לכם שהיה?

יש עדים בעוד עשר דורות.

ישאל ילד יהודי בתל-אביב,

אבא

מי אמר שהיה שואה?

בעל-הבית שלך לא יהיה בעוד עשר דורות.

מה יהיה בעוד עשר דורות, רבותי?

יבוא ילד יהודי בתל-אביב וישאל את אבא שלו, אבא,

מי אמר שהיה שואה?

או, אשתי בריאה, כל הכבוד לך. שימו לה.

כן, עכשיו שימי נב, שימי נב.

היום הגרמנים מוציאים ספרים שלא היה שואה בדורנו.

היום מוציאים.

אמריקני אחד הוציא גם כן ספר שהכול זה עלילה, שטויות, היהודים ממציאים המצאות, לא מתו ולא היה ולא נברא.

היום נכתבים ספרים, הנה, אנחנו עוד חיים, רואים.

נכתבו ספרים שלא היה שואה, מכחישים את המאוחד.

היום שואלים יהודים פה בקהל מי אמר שהיה מתן

תורה.

אותו דבר.

אז מה עושים בשביל לשמר שהיה?

עושים יום הזיכרון,

עושים יד ושם,

מוציאים ספרים, כותבים ככה, עושים כל מיני טקסים,

אנדרטות וכו',

זה רק יהיה העדות.

רק זה יהיה העדות.

ויצטרכו להאמין שלא עשו את זה בלוף,

שהיהודים לא עשו בלוף ועשו אנדרטות בשביל לעבוד על הדורות הבאים.

אבל אלה הדברים המקובלים בעולם, נכון? אין שום עדות אחרת להעביר מסר הלאה.

ארצות-הברית חוגגת היום 209 שנה לעצמאותה.

יכול לקום טמבל אחד אמריקני ולהגיד, עזוב אותך וחייך, לא היה אף פעם עצמאות, זה רק רוצים למכור פטישים.

יקבלו את דבריו.

יאשפזו אותו.

עם שלם, 250 מיליון, רוקדים סתם בצחוק?

אז אני שואל אתכם, עם שלם אוכל מצות שבוע, חרטק?

סתם התאספו כולם והחליטו לאכול מצות.

אמרתי בשכונה אחת בבת-ים, חבר'ה, אתם מאמינים אם נאסוף את כל החבר'ה מהרחוב פה,

ונחליט שכל יום חמישי יאכלו בורקץ בערב. יסכימו?

ברחוב לא יסכימו.

כמה משפחות לא יסכימו לאכול אותו מאכל קבוע?

עם שלם עוזב הכול. פה, פתאום תיכנס לבית יהודי, פתאום תראה חודש לפני פסח כולם מחפשים בחורים. מה אתם מחפשים? מה חבאתם שם? מחפשים, מחפשים, נקים זה. מה קרה?

מי שיראה את עם ישראל לפני חג הסוכות יגיד, אלה לא יודע אגרונומים, מה אלה?

הדס, בודקים אותו, סופרים, מה עושים? מסתכלים, כן משולש, לא משולש, מה הגובה שלו? איפה מגיע הלולב?

יש שם תאומת, אין תאומת, אתרוגש, בוחור, יש בו סדק. וואו, וואו.

מה זה העם הזה? משקפיים עם מגדלת בשוק, כולם עומדים, מסתכלים.

מה זה, בדיחה?

טוב, בואו נתקע, החוקר.

בואו נתקע.

זאת אומרת, העם הזה, כל דור עושה,

כן, לזכר מה שהיה.

עכשיו תגידו, רק בארץ-ישראל לא עושים את זה? בכל התפוצות עושים את זה.

בכל מקום בעולם עושים. בכל מקום בעולם עושים. בכל מקום עושים.

יש יהודי עושה את זה.

אז זה עדות או לא עדות? זה עדות מתמשכת,

דור אחר דור, בלא הפסקה.

והתורה מצווה, והגדת לבנך.

ואנחנו קוראים כל שנה את ההגדה של פסח, אותו דבר, אותו טקסט, כל שנה.

למה? שידעו, שלא ישכחו, שיצאו אבותינו ממצרים וכו'.

כל הבתים היהודיים הם מזוזות.

אתם יודעים איך היום הארכיאולוגים ודאי יודעים שהיה יישוב יהודי,

כשהם רואים בכל החפירות שלהם, בכל מיני מקומות, בסיני ובמקומות אחרים,

בתים עם חור,

איפה שם משקוף. הם יודעים שפה גרים יהודים היו.

זה יישוב יהודי.

בכל הדורות מזוזות. למה? לזכר שפסח השם על בתי העיוורים.

כל תפילין תפתחו של יהודי. ארבע פרשיות בראש, ארבע פרשיות ביד, כתוב יציאת מצרים.

קריאת שמע שאומר יהודי כל יום, פעמיים לפחות,

יציאת מצרים.

גומרים תפילת

ערבית אמת ואמונה, כל זאת וקיים עלינו וכו' וכו', ועוד פעם יציאת מצרים.

בבוקר יציאת מצרים, בערב יציאת מצרים, בכניסה לבית יציאת מצרים, כל הזמן יציאת מצרים מלווה אותנו. למה?

שזה יסוד האמונה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לנו את התורה.

ואין מי שיכול להכחיש כזה.

לא היה מעמד בעולם לשום עם כזה.

וכל העמים מסכימים

עם זה.

רק יושבים יהודים אצלנו, רחמנא לצלן,

ושואלים

מיהו יהודי.

אז תופיק טובי מצביע מיהו יהודי.

הערבי יחליט אם אני יהודי או לא.

אתם מבינים מאיפה אנחנו הגענו?

אנחנו עוברים סמינרים ליהדות.

עקר את יהדותך.

יש גוי שלא יודע על עצמו?

הגויים יודעים על היהדות שלנו יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו.

אנחנו יודעים על הגויים יותר ממה שאנחנו יודעים על עצמנו.

כך כל ילד מוצא ברחוב,

תשאל אותו על יהודים,

דמויות ביהדות, לא של 50 השנה האחרונות,

דמויות ביהדות בתקופות קדומות.

הוא יודע או לא מכיר בכלל?

היה ראש ישיבה אחד שנכנס

לאיזה בית-ספר עוד בתקופה שנתנו לו להיכנס לבתי-ספר חילוניים,

והוא נכנס שם לכיתה ואמר לילדים, ילדים,

יש לי שאלה,

מי שבר את הלוחות?

אף אחד לא ענה לו.

אז הוא הצביע על ילד אחד ואמר לו, ילד,

מי שבר את הלוחות?

אמר לו, זה לא אני, זה לא אני.

זה לא אני.

קרא למורה שלו ואמר לו, תראה, המורה,

אני שאלתי פה, אף אחד מהכיתה לא ענה.

שאלתי את הילד הזה, הוא אמר, זה לא הוא, מה אתה אומר?

אמר, תראה, אני מכיר את הילד, אם הוא אומר, תאמין לו.

זה המורה.

אמר לו, אתה מוכן לגשת אתי למנהל?

ניגשו למנהל, מספר למנהל, תשמע, אדוני המנהל, המצב חמור.

שאלתי מי גנב, הוא אמר לא אני. שאלתי את המורה, הוא אמר, תאמין לו, מה אתה אומר? הוא אמר, אני מבין, זו בעיה כספית, אני מוכן לשלם.

אז אני שואל אתכם, רבותי,

זה המצב,

אבל מה אתם רוצים? אם ראש הממשלה לא יודע מי שבר את הלוחות, שהילד בכיתה ידע.

מספרים על יצחק רבין, שהוא נסע פעם, בזמנו, כשהיה ראש ממשלה, נסע בחוץ-לארץ. הגיע לאיזה בית-כנסת אורתודוקסי, כיבדו אותו עלייה לתורה.

כיבדו אותו עלייה לתורה.

קרה מה שברך וקראו, החזן קרה,

גמר את הזה, אז אומרים, מי שברך.

מי שברך, אבותינו, אמרה, יצחק יעקב ויברך את השם הטוב יצחק בן,

אמר לו, 47. אמר לו, לא, לא, האבא, האבא,

אמר, 82. אז אם זה המצב, רבותי, אז אנחנו בבעיה.

מעריב לנוער שואל לפעמים שאלות, מי שראה פעם מעריב לנוער, שואלים שאלות כמה ילדים סטטיסטיקה עושים.

שאלו כמה ילדים בדיזנגוף כמה שאלות על יהדות.

אחת מהשאלות שקלטתי שם היתה

מה כתוב במזוזה?

אמרו תפילת הדרך.

לא יודעים.

לא יודעים כלום.

רחמנא ליצלן, הדור הזה לא יודע שום דבר.

איך זה קורה כזה? תגידו, אנחנו יהודים, בית יהודי, גדלנו, חונכנו, הכול בסדר, יש לאנשים הרבה עוד רקע,

אבל בועטים ביהדות, מחזבים אותה, מעלילים עליה,

עוזבים אותה, כאילו, מה קרה? מכרו לכם לוקשים.

מה יש?

מה רע ביהדות?

למה רע להיות יהודי?

אתם יודעים למה שונאים אותנו כל הגויים?

רק בגלל התורה.

כי הם יודעים כמה שהתורה הזאת עושה אותנו שונים מכל העמים.

ואבדיל אתכם מכל העמים להיות לסגולה.

אז אם השם בחר בי להיות סגולה,

אני הולך ורוצה להתמות לגויים שהם לא סגולה?

זה כמו מעשה מפורסם

שמובא בספרים שהיה איזה אחד יהודי, ירא שמים, עם זקן, ככה,

עם הדרה, שיבה,

שהלך ברחוב,

והמלכה נשאה בכרכרה,

והיא ראתה את הצורה הזאת.

ראתה את הצורה הזאת של היהודי הזה,

אמרה לעגלון שלה

שיגיד ליהודי הזה שיבוא ביום פלוני אליה לארמון. התפעלה ממנו התפעלות נפלאה. ראתה אותו, איזו צורה, איזו דמות.

טוב,

הזמינו אותו לארמון, הגיע היום המיועד.

היהודי הזה בחיים שלו לא יץ למלכה,

לא התקרב לארמון.

הוא מבין מה זה ערך של מלכות

ושל מה היא קראה לו. הוא מפחד. עכשיו, איך הוא יבוא לשם?

מסתכל במראה, מה, אני אלך עם הזקן ככה? לא יפה?

כל העם שלה הולך וגולח.

חשב, חשב, איך הוא יבוא יפה, ילבש חליפה כמו שלהם, ילך עם עניבה,

יסדר את הזקן, לא יסדר, בסוף גילח את הזקן, הכול נהיה כמוהם.

הודיעו,

עכשיו צריך לבוא פלוני אלמוני שהמלכה הזמינה.

בכבוד,

הוא נכנס.

אז היא שואלת, מי זה?

אומרים לזה היהודי שאת ראית ברחוב.

היא אמרה, זה לא זה, כאלה יש לי מיליונים.

תזרקו אותו החוצה. אני הזמנתי אחד עם זקן.

היא הזמינה אותו בגלל הסגולה שבו, והוא רצה ללכת ולהתדמות. זה מה שאנחנו עושים.

זה מה שאנחנו עושים.

יהודים, דחילקום יהודים,

בנקיסטים,

קרבולת,

חצי קרחת, חצי טלטלים.

עכשיו כותבים אותיות מאחוריה,

צמות קטנות.

שלוש עגילים.

פעם אחת עלו לשאול סרן,

שלושה עגילים.

הולכים עם בלי נעליים, לא עם, בלי נעליים, חולצות הפוכות. יהודי?

זה יהודי.

זה אסור?

מי אמר שזה אסור?

תגיד לי, מותר לי לגדל זנב?

זה אסור?

מה אני חתול?

אני שואל אותך, מה זה אסור?

אתה יהודי או לא יהודי?

יהודי זה לא מה שאתה רוצה להיות. יהודי זה כבר, יש את הסיסטם.

הסיסטם קיים, אתה צריך להיות יהודי.

מה שאתה עושה זה גוי.

ביהדות אין דבר כזה.

לא אצל היהודים.

גם אצל הגויים אין, זה רק תקופות.

אתה מבין?

אחד רוצה למכור מרסיסים צבעוניים מוזהבים,

אז הוא עושה ברחוב ככה על הסערות, כולם קונים אחר כך.

אחד שם עגל, כולם שמים, אחד סרט אדום, כולם אוכלים סרט אדום. זה מי שרוצה למכור אופנה.

זה הטובי של הגויים, של החיות, של אלה.

יהודי לא משתנה,

תורת ישראל לא משתנה, יהודי לא משתנה. מה שאומר אותנו מכל העמים זה ואבדיל אתכם מכל העמים.

אנחנו אומרים בהבדלה במוצאי-שבת. אתה יודע מה אנחנו אומרים?

המבדיל בין קודש לחול ובין אור לחושך ובין ישראל לעמים.

ההבדל בין יהודי לגוי זה כמו בין אור לחושך.

זה ההבדל.

לא בגוף.

זה כמו בהמות כולנו.

בנשמה.

איפה עם יכול לשרט 3,300 שנה נגד הטבע?

איזה עם יכול לעבור ייסורים דור אחר דור, פוגרומים, צרות, הכול, והוא נשאר יהודי?

איזה עם היה מוכן להצטרף בשביל זקן?

איזה עם היה מוכן למות בשביל שלא יורדו לו את הפאות?

מה יש? גדל אחר כך.

לא.

יהודי לא מבטל.

רק תשתחווה אל הפסל.

חנה ושבעת בניה.

תשתחווה להורג בן אחד.

עוד אחד, עוד אחת. שבעה בנים, האחד אחרי השני.

לא משתחווה לפסל.

תבוז לפסל, תשתחווה.

לא.

יהודי או צלוב,

אין מציאות אחרת. יהודי זה יהודי.

לא המציאות של היום, רחמנא עצלן.

לא המציאות של היום. אנחנו חיים בזכותם

של אלה שידעו מה זה יהודי.

בזכותם אנחנו חיים. בזכותם. רק בזכותם.

ואנחנו באים וסותרים את כל ההיסטוריה ומוחקים את הכול ואומרים, לא, אנחנו נהיה ככל הגויים.

אמר הקדוש-ברוך-הוא, היו לא תהיה, בית ישראל לא יהיו ככל העמים.

בית ישראל לא יהיו ככל העמים.

עם ישראל רצה

להתקרב לעמים, אבל הקדוש-ברוך-הוא אמר, ואבדיל אתכם.

מה זה ואבדיל?

אתם יודעים שיש זמן של בין הערביים.

בין היום לבין הלילה יש זמן שנקרע בין הערביים,

בין השמשות.

שימו לב, הזמן הזה לעולם קבוע.

הזמן הזה לעולם קבוע. אם היום מתקצר או מתארך, לא משנה. אותו זמן, אבל באמצע, בין יום ללילה,

קבוע.

אין דבר כזה שהיום נכנס בתחום הלילה והפוך.

תמיד קבוע.

אומר הקדוש-ברוך-הוא, ואבדיל אתכם,

אותו דבר כמו בין הערביים זה לא ישתנה.

לא ייתכן שהיהודי יתקרב לגוי או שהגוי יתקרב ליהודי. אין דבר כזה, אין מציאות.

ואם כן, זה חורבן.

אומרים חכמים, עם ישראל

נמשלו לאש. אש דת למו.

הגויים נמשלו למים, המים הזדונים. הוא בא בפסוקים והרבה מפרשים.

הם מים, אנחנו אש. עכשיו שימו לב.

למה?

אש היא חיובית.

המים הוא פסיבי.

אש מחממת.

למים אין חום מצד עצמם. אין להם קור מצד טבעם. אין להם כלום. הם ככה.

לאש יש צבע.

למים אין צבע. מקבלים כל צבע שתביא עליהם.

נכון שהמים חיים את האדם,

אבל יש גם המים המעוררים, יש גם מים שמתים את האדם.

אז צריך להבין דבר אחד.

עם ישראל אש

והגויים נמשלו למים.

אתם יודעים שאש ומים

זה שני אויבים.

בהתגבר אחד כלא השני.

אם יש אש חזקה, המים מתאדים. אם יש הרבה מים, האש נכבדת.

לא יכולים לעולם לדור אש ומים ביחד.

יש רק מציאות אחת.

אם שמים מבדלת

בין האש למים, כמו הסיר,

סיר,

יש אש למטה,

יש מים בסיר,

לא רק שזה לא מכבא אחד את השני, אלא זה מועיל אחד לשני. האש תורמת למים.

אנחנו בחינת אור לגויים.

אנחנו תורמים להם. כל התרבות שלהם צמחה מהעם היהודי.

מה הם היו? ברברים, טטרים, קוזאקים, מה הם היו?

אין תרבות, לא היה להם תרבות.

הכול הם קנו ביהדות.

אז עכשיו אני אשאל אתכם שאלה אחת.

אבל מה יקרה אם נסיר את המבדלת?

המים יכבו את האש.

אם אנחנו מסירים את המחיצות שהן בין יהודי לגוי,

הם יכבו אותנו.

וזה מה שאתם רואים כמה התבוללות יש.

60%, רחמנא לצטאנט, 70% יהודים מתבוללים,

מכבים להם את האש.

זה כשמתקרבים.

כשמתקרבים.

אז באה השואה, רחמנא ליצלן.

באה השואה, רחמנא ליצלן,

ואמרה, אתם רוצים להתבולל?

כמו שהיה בגרמניה, 60% מתבוללים, רחמנא ליצלן.

והתורה אמרה שעם ישראל הולכים במאזניים.

אם יש רוב טובה או רוב חובה, לפי זה.

זכות או חובה?

כשגדלה החובה, רחמנא ליצלן, באה השואה.

באה השואה, אמר כזה, לא, לא, אתם לא תוכלו להיות ככל הגויים.

ובא אותו היטלר, יימח שמו וזכרו, והוכיח לכל העולם,

יהודי לא יכול לברוח מיהדותו. איך אמר הנביא?

חיו לא תהיה

בית ישראל ככל הגויים.

לא יהיה.

מה הוא עשה?

תפסו גרמנים והרגו אותם.

מה האשמה שלהם? אתם יהודים.

אמרו, אנחנו גרמנים, אבא שלי גרמני, סבא שלי גרמני,

אמר כן, אבא של סבא שלך היהודי היה מתבולל.

הרגו יהודים, ארבעה דורות שהיו כבר מתבוללים, הם לא ידעו אפילו שהם יהודים.

לקיים את מה שאמר הנביא,

היו לא תהיה, אתה לא תוכל לברוח מיהדות.

ואנחנו מנסים לעשות כל מיני פטנטים.

לא ייתכן כזה דבר. לעולם לא יהיה, לא היה ולא יצליח.

איפה כל אלה שסטו מן היהדות? אתם חושבים שהיו חילונים רק בדור הזה?

היו גם אז. לא קראו להם חילונים, קראו להם צדוקים,

קראו להם בייתוסים, קראו להם כל מיני, קראים וכו'.

בכל דור היו איזה כתות

שסטו מן היהדות, שעזבו את העיקר.

איפה הם היום?

נכחדו.

מי נשאר העם היהודי? אתם יודעים, רק העם הדתי שומר תורה ומצוות. זה העם היהודי, אין משהו אחר.

כל מי שסוטה מן היהדות הוא בעצמו לא מכיר ביהדותו בכלל,

ונכדיו וצאצאים בכלל לא יודעים שהם ממוצא יהודי.

זה לא העם היהודי.

העם היהודי זה רק העם הדתי השומר תורה ומצוות.

זה העם היהודי.

זה הבעיה, אנשים לא מתבוננים.

אמרתי לאותו חוקר משטרה, עכשיו בוא ואני אגיד לך דבר אחד פשוט.

אתה חושב שהעם היהודי טיפש?

אתה חושב שאנחנו דור של פרימיטיבים, צאצאים של פרימיטיבים,

אותו דור שיצאו מהמדבר, היו טמבלים.

בשביל זה אתה מתבייש?

בגלל אריק פון דינקן שכתב את מרכבות האלים?

בגלל מה אתה מתבייש? מה יש? מה קרה?

ממה אתה מתבייש?

למה אתה חושב שצלגוי יותר טוב?

הרי הוא יודע את ערכך, הוא יודע יותר ממך את ערכך.

למה אתה הולך לחקות אותו?

אמרתי לו, תקשיב, אני אשאל אותך שאלה.

אם אני הייתי בא לפה הערב

והנביא אתי ספר,

ספר אדום,

נכנס לתוך כל הציבור,

מחלק את הספרים חינם.

כל הציבור פותח את הספר וקורא מה כתוב שם.

כתוב ככה

אני ה' אלוקיך

אשר הוצאתיך מסעודיה והבאתי אותך לכפר סיטרין,

לסמינר.

והרי אני מצווה אותך לקיים את התורה והמצוות האלה.

ואני כותב ככה,

תקום בארבע וחצי בבוקר, תאכל שום עד חמש.

אחר כך תקפוץ על חבל עד שש.

קח את הילדים לגן, תחזור, תאכל שערועית.

אחרי זה תלך לעבודה,

בצהריים תנוח, תביא את הילדים מהגן, תלמד אותם את כל החוקים והמשפטים וכו' וכו'. בערב תאכל כך וכך.

זהו, לילה טוב.

אני אשב אלוקיך אמת.

נוסף בזה,

מקיים דברי הברית הזאת,

יורש,

גן עדן,

העובר עליהם, גיהנום,

חתום,

השם אלוקיך אמת.

חילקתי את זה בין כל הציבור,

קיבלתם את הספרים.

אני שואל אתכם שאלה,

מי יקיים את דברי הספר הזה?

מאה אחוז, עכשיו אני שואל אותך,

מי יקיים פה את הספר הזה?

הוא שואל שהוא.

אה?

הוא שואל שהוא.

כן.

נו, אני שואל אותך שאלה.

אם הן הגיוניות.

אני שואל אותך שאלה.

לא, הוא אומר דבר נכון, יש אנשים שמחפשים תמיד משהו.

לא אכפת לו.

אחת תפס את השום, אחת תפס את השועית, אחת תפס את החבל, כל אחד תופס משהו.

אבל אני שואל אותך שאלה אחת פשוטה. אתה היית מקיים את דברי הספר הזה?

אני לא מבין, ואני אגיד כאלה.

מה זה לא מבין?

אני אשאל אותך שאלה. אתה זוכר איך פתחתי את הספר?

אני אשם אלוקיך אשר הוצאתי לך

מסעודיה והבאתי אותך לכפי השיטרין. עד כאן זה בסדר?

כן. מקיים?

כן. מה כן?

כן.

אני לא יהודי, והוא בא לספירה. מה זה קשור, אבל באת מסעודיה, לא יהודי?

אתה אמריקאי, באת מסעודיה לפה?

אני שואל, באת מסעודיה לפה? אתה מסלב.

בטח, אני מסלב. אני מסלב, רסמי, מסלב.

אני לא יודע שאני באתי במצרים?

אני שואל עכשיו סעודיה. באת מסעודיה?

אתה לא, אני מבין מה הבעיה שלך, אתה לא רוצה ליפול בפח.

בטח מכשיל.

עכשיו אני אגיד לך למה, בשביל שאתה עולה על הרמפה שאני רוצה.

למה אני כאן? גם זה קל מאוד. מה קל?

מה זה, מה זה לאכול שמורים להתפוס על חבר'ה ולפגע על עדן?

שחייה תינאג.

אני שואל אותך שאלה.

אני שואל אותך שאלה.

אני שואל אותך שאלה.

אתה תאכל שום ותקפוץ על עבד יאו גן עדן?

זה כשיש לו מוסלמים עדלין.

אני שאלתי יהודי, לא שאלתי מוסלמי.

אמרתי לאחד, אחמד אחד, היה עובד במסעדה בכרם.

אז הוא ראה שברוך השם, היו לי כמה בעלי תשובה שם.

ראה שאני כל פעם מביא אחד למסעדה, שם לו כיפה.

אמר, למה לי אתה לא שם כיפה?

אמרתי, זה של היהודים, לא של המוסלמים.

אמר, אבל מה אתה אומר?

מוחמד היה בסדר, לא?

אמרתי לו, מוחמד היה כתב, יש בתעולק.

אבל למה אתה אומר ככה? שקרן אתה אומר על מוחמד? אמרתי לו, כן.

כתוב אצלכם בקוראן שאסור לכם להרוג יהודים.

אמרנו נכון.

הוא אמר, למה אתם הורגים?

הוא אומר, לא, מוחמד דיבר על היהודים של פעם או של עכשיו.

אמרתי לו, למה הוא לא כתב עד מתי היהודים של פעם, מתי מתחילים של עכשיו? הוא אומר, לא יודע.

אמרתי לו, כתב, לא אמרתי לך?

אם הוא נביא, צריך לדעת.

עכשיו תבינו דבר אחד, רבותי,

אני אסביר לכם דבר אחד.

בא עכשיו יהודי,

מקבל ספר,

נגיד בדור המדבר,

פותח את הספר,

קורא,

אני ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבין עבדים.

אם הוא יצא ממצרים,

הוא ממשיך לדפדף.

אם הוא לא יצא ממצרים, הספר בלוף,

נכון?

הספר בלוף, זורקים את הספר.

הוא מדפדף דף,

הוא רואה שכתוב שלפני שהוא יצא ממצרים היה עשר מכות,

דם, צפרדע, כנים, ערוב, שעין, כל המכות, עשר מכות.

וכתוב, שליהודים לא היו בעיות, למצרים כן היו בעיות, ואתה היית וראית.

הוא פותח את הספר, הוא קורא את זה. הוא היה או לא היה?

זה היה או לא היה?

אם לא היה,

הוא היה זורק את הספר, זה שקר.

פותח עוד דף,

רואה שכתוב שאחרי שהיו עשר מכות, הוא-הוא בעצמו מחזיק את הספר הזה,

נקרע לו הים.

עמאן מול ים-סוף, היה מים מאחור המצרים,

הוא לא יכול לעבור,

משה רבנו עושה ככה, נפתח הים, עבר.

היה או לא היה?

אם לא היה, זה בלוף.

פותח עוד דף,

כתוב שם שהיה מעמד הר-סיני,

וההר עשן כולו בקולות ולפידים, באורות, ברעש, וה' מדבר ואומר, אנוכי ה' אלוקיך. היה או לא היה?

אם לא היה, היה זורק את הספר, בלוף.

אז אני שואל אתכם שאלה.

אדם לא יקבל ספר

שמתייחס אליו,

וכתוב בספר, עיניך הרואות ולא זר, אוזניך שומעות ולא אחר.

אתם ראיתם. אתם, אוחזי הספר, אתם ראיתם.

לא פרט אחד שאפשר לתעתע אותו.

אלפי פרטים, אחד אחרי השני, שעבר העם הזה והיה עד להם, ולא רק זה,

אלא שהגויים מעמתים ואומרים שאכן היה,

כי גם הם היו.

אז אני שואל, זו עדות או לא עדות?

היה מעות סטונג, היה לו ספר אדום

במהפכה כולם היו צריכים, כשהוא היה מדבר, להרים את הספר האדום.

כולם

מריםים את הספר האדום.

מעות סטונג מת,

הספר האדום נהיה שחור,

שרפו אותו.

מת, גמרנו.

כשהיה הפחדו ממנו.

משה רבנו מת.

למה לא שרפו את התורה?

למה עד היום נשרפים

בשביל התורה?

כי הם היו עדים,

לא מכרו להם דבר.

לא בא ישו, יימח שמו וזכרו ראשי תיבות,

מה מתבער, ואמר, דיבר אתו הקדוש-ברוך-הוא, הוא אמר, לעשות ברית חדשה.

מי היה אתו?

אף אחד.

בא מוחמד יצא מהמערה, אמר, יש לו קוראן. מי היה אתך?

אף אחד.

אז יש אנשים מסתובבים, אין להם מה לעשות.

אין להם מה לעשות.

אין להם מה לעשות.

אז אחד מוכר ככה, אחד מוכר בילוי, אחד מיסטיקה,

אחד מוכר ככה, אחד גורו,

אחד הולך להקריא שניים, סלטה עם דיסנגוף,

כל אחד מחפש, אחד נעלם פה.

מונים, כל אחד יש לו שיקעון אחר.

מחפש משהו, גם רוצה להשתייך לאנשהו.

אז מוכרים לו, מה אכפת לו. אבל לא אמרו לו שהוא ראה, וזה היה, ועבר, לא,

קנה את זה, נחמד לו.

אבל אם אתה בא להכניס לבן-אדם,

להגיד לו מציאות ועדות ודברים שהוא ראה והוא לא ראה, אף אחד לא ייקח,

בפרט לא עם שלם.

יש לך עדות יותר טובה מזו?

אין עוד עם בעולם שיש לו כזה דבר.

מה אתם חושבים, שהעם הזה טיפשים, חס ושלום? אנחנו צאצאים של טיפשים?

אתם יודעים מי היה משה רבנו, מי היה יהושע בן נון?

שאלו אחד מנשיאי ארצות-הברית,

אחד מהמצביאים הגדולים,

נדמה לי זה היה אייזנאוור,

שאלו אותו,

תגיד, מי היה המצביא הדגול בכל ההיסטוריה העולמית? אמר יהושע בן נון,

אתם יודעים מה זה להיכנס?

דור שהיו עבדים,

יצאו למדבר 40 שנה,

נכנסים לארץ-ישראל,

כובשים אותה ומכים 31 מלכים,

כשכולם מעצמות דאז.

זה ייתכן דבר כזה?

אלא זו הבטחה מה' יתברך שכך יהיה.

מי שיקרא את ספר יהושע יראה איזה מארבים הוא עשה, איזה דברים, איזה טקטיקות הוא עשה,

באותו זמן הוא השתגע.

מי שיקרא על יוסף, איך חלקל את כל מצרים, יש באחת החוברות של ניצוצות.

אם אדם מתבונן, איזה יופי, איזה תבונה, איזה כלכלה.

להכין שבע שנות צובע משבע שנות רעב, אתם יודעים מה זה לצבור בר ושלא יתקלקל ושלא יערום תולעים ולא הכול.

מי יכול לעשות כזה דבר?

חושבים שזה סיפורים מקראיים?

תעיינו, תבררו את הדברים, תראו.

יש פפירוס שנתגלה, פפירוס,

ב-1883, נמצא בהיידן,

ושם מובא,

על הפפירוס הזה כתוב, עדות של עיתונאי מלפני 2,000 שנה,

יותר, סליחה, 3,000 שנה,

מאז יציאת מצרים, כשהוא כותב את עשר המכות בתיאור מהמקום מהשטח.

פפירוס עתיק.

היום הארכיאולוגיה מוכיחה

כל צעד ושער, שמה שכתוב בתורה אמת.

כל מסעי בני ישראל במדבר,

כל המקומות שכתובים בתורה,

כולם מאותרים ויישובים יהודיים והכול נמצא שם.

אז אני אשאל אתכם שאלה. יש לנו כל העדויות, הכול, יש לנו רק בעיה אחת.

אנחנו לא רוצים להיות יהודים.

כן, אנחנו רוצים להשתייך לעם היהודי עם תעודת זהות,

אבל בפועל מה שיהודי צריך להיות יהודי,

לא.

זה כמו אחד שמוכן להיות חייל,

מוכן להיות, אני שייך לצבא, אני שייך לצה״ל,

אבל אני אבוא איך שאני רוצה.

אני אבוא בלי מדים, עם נחליים חצאיות,

בלי כומתה,

בלי סמלים,

לא יושן בו, יושן בבית, עושה מה שאני רוצה, שייך לצבא.

שייך כזה דבר.

שייך כזה דבר.

אתה אומר ליהודי שים כיפה.

היהדות מחייבת שים כיפה.

לא, מה פתאום? מה זה?

בא לטירונות,

על היום הראשון, כומתה.

בוא הנה, אני לא דתי.

כומתה.

שם כומתה.

חשב שזה נגמר? לא. מתחילה טירונות.

שמים לו קפלד,

ברזל על הראש.

כואב, חם, לוחץ, הלו, אני לא דתי.

שום דבר, קפלד.

הוא מתווכח,

מי אמר?

איפה זה כתוב? הוא שואל שאלות כאלה,

מתקדם עוד שבוע-שבועיים, אומרים לו, שמח,

עכשיו יש תרגיל,

יוצאים לשטח, צריך הסוואה,

שם קוצים על הקפלד,

נהיה עץ.

הוא אומר, מה, אתה צוחק עלי? אני לצן? לא אומר כלום.

שוכב על תיל, דורכים עליו.

הוא אומר משהו? שום דבר.

שכב, פול, קפוץ, תובב, הכול.

עשו ממנו סמרטוט,

לא אמר אף מילה.

ביקור מחת.

כולם אוספים סיגריות.

מה יש? אז מה יש מגדלים? הוא בעצמו מחת מה שאני זורק לרצפה.

כולם אוספים, מפחדים, המחת מגיע. מי זה?

תן לו מחת אחת, תראה מה הוא שווה. שום דבר.

המחת בא.

רבותי, אתם מבינים מה אני מדבר? אני מסתכל על הדבר שעברתם בחיים.

אני אשאל אתכם שאלה. הקדוש-ברוך-הוא, לא יותר ממחת?

והוא אומר שצריך ככה לעשות. שואלים, מי אמר? איפה אמר? מה כתוב? למה אתה מפרש ככה? אולי ככה? אולי ככה? אולי ככה? מה זה? כל הסיפורים האלה.

לא רוצים להיות יהודים.

רבותי, יהודי,

יהודי

שלא הולך בדרכי התורה, עריק מצווה ה'.

עריק.

עריק מיהדותו.

אז אני רוצה שתבינו דבר אחד, רבותי.

אני אשאל אתכם שאלה חמורה, אבל תראו, היא תתאר את המצב שנמצא פה, שאנשים לא שמים לב.

תגידו לי דבר אחד, רבותי.

אם הייתם נכנסים לבית-כנסת, יושבים, מתפללים,

באמצע יום כיפור

בא בן-אדם,

נכנס לבית-הכנסת,

פותח את האחד לעיני כל הציבור,

מוציא את ספר התורה,

זורק אותו על הרצפה,

פורס את היריעות ודורך עליהן לענן... ההמשך בכרתת 16.