מקדש מלך - חלק א (קלטת טייפ מס' 5)

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם נעשה ונצליח,

והשם עלינו ברחמה וירוויח.

אנחנו נשתדל בעזרת השם להשיג כמה תוצאות הערב.

אחת מהן זה בירור בעצם מה זה גוף ומה היא נשמה,

האם אדם חי ומת וזהו, או שיש חיים לאחר המוות,

האם יש הוכחות לכך,

זה פחות או יותר החלק הראשון.

החלק השני זה אמיתותה של תורתנו הקדושה,

בהאם היא מסמך אנושי

או על אנושי.

עוד דבר,

זה בעצם מה מעכב אותנו מלחזור בתשובה,

לחזור למקורות.

הבעיה שלנו היא שאנחנו בעצם לא מתבוננים מה זה גוף ומה היא נשמה.

עוד בהיותי חילוני הייתה שאלה שהייתה מפריחה לי,

והיא אם באנו לעולם הזה בשביל לחיות,

והתכלית היא לחיות,

מדוע עלינו למות?

ואם סופנו למות,

אז בשביל מה לחיות?

תשובה לא הייתה לי,

אבל ברוך השם לאחר זמן שחזרתי בתשובה,

השתדלתי לבדוק את כל השאלות שהתרוצצו במוחי, ברוך השם מצאתי תשובות להן.

אני מקווה שבמשך ההרצאה,

התשובות שאני אתן במשך ההרצאה עצמה כבר לא יצריכו שאלות בסוף,

אבל אם יישארו שאלות בסוף,

אם ירצה השם אתן אפשרות לשאלות,

והמגמה היא לתת לאלה שעדיין לא אמונים על ברכי התורה.

דבר ראשון,

תורתנו הקדושה אומרת,

וייצר השם אלוקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים.

זאת אומרת, האדם מורכב גם מגוף שיסודו מעפר,

גם מנשמה, שהנשמה היא נשמת חיים.

שני חלקים

שותפים בעולם הזה.

ואנחנו קוראים בחזל ששלושה שותפים באדם,

הקדוש ברוך הוא, האב והאם,

כל אחד נותן את חלקו.

הקדוש ברוך הוא נותן נשמה,

האב והאם נותנים בשר, עצמות וגידים שותפים.

לא מחד מחליט הקדוש ברוך הוא ליטול את חלקו,

זו הנשמה,

וחלקם של ההורים מוטל לפניהם, זו הגופה.

השם נתן, השם לקח,

יהי שם השם מבורך.

אין מי יגיד לו מה תעשה ואין מי יאמר לו מה תפעל,

כי הכל מעשה ידיו.

והנה אנחנו רואים

גוף שהיה מלא חי ונושם

שוכב כאבן דומם על גבי הקרקע.

מה קרה פה?

הבעיה שאנחנו חושבים שאני זה היושב לפניכם.

אני רואה לפני הרבה גופות פה הערב,

אבל אני יודע שמאחוריהן יש נשמות.

הגופות האלה זה רק לי חיצוני, זה כמו הלבוש שלי.

המעיל זה לא אני, אבל מה שנראה אצל האני, חוץ מהפרצוף שלי,

זה הגוף עם הכיסוי שלו, הלבוש.

הגוף שלי עצמו הוא לבוש לנשמה שלי.

זה נכון גם אצלכם, לא רק אצלי. אני אתן דוגמה, אתה רואה אותי הכי קרוב, נכון?

אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?

בעיניים.

אם אתה חס ושלום מת,

חמש דקות אחרי זה

שני כדורי העין עדיין נמצאים בפנים, נכון?

אתה תראה אותי, אם אני אבקח לך את העיניים?

לא. מה חסר לך?

נשמה. אז מי ראה קודם?

הנשמה. עכשיו תסתכל עליו עוד פעם.

אתה רואה אותי בעיניים או בנשמה?

בנשמה. בנשמה או באורך השם.

זאת אומרת, העיניים

הן רק

כלי מעביר.

העיניים לא רואות,

כי העיניים זה בשר, האוזן זה בשר. בשר לא שומע, נכון?

אתה מסכים?

בשר לא רואה,

בשר לא חושב,

כמו בשר באטליז, אותו דבר.

אם כן,

מה רואה, מה שומע, מה חושב, מה מרגיש? רק הנשמה.

מי אתה?

הנשמה.

איפה אתה? אתה לא רואה.

אבל אנחנו רואים את החיצוניות שלך.

באדם מתעסק כל הזמן בענייני החומר, בענייני הגוף, הוא לא שם לב שבעצם זה לא הוא.

הוא משתדל בכיסוי שלו ולא משתדל בעצמו.

זו הבחינה שלנו וזו הבעיה שלנו.

שבעצם אני זה נשמה.

בגוף זה רק לי חיצון.

המשנה באבות אומרת שהילודים למות והמתים לחיות.

מה זה מוות?

אדם חי, מת, זהו, שלום, נגמר.

לא. המשנה אומרת שהילודים למות.

כל מי שנולד סופו למות.

כל מי שמת

מתחיל לחיות.

החיים מתחילים במוות.

אבל אני לא מת.

לא, הוא לא מת. זה הגוף, זה הכיסוי מת.

זה חוזר לעבר, כן.

אבל הוא הנשמה היא נצחית, היא רוחנית. זה לא מת, זה ממשיך. זה התחלה בעצם.

זו היציאה לחיים האמיתיים, לחיים הנצחיים.

כדוגמת מה? כדוגמת התינוק.

תינוק שנולד בן יום,

אבל הוא תשעה חודשים חי בבטן אמו,

נכון?

תשעה חודשים. תגיד, תשעה חודשים ויום.

מה יש? רוצים לדחות לו את הפנסיה?

עוד תשעה חודשים?

בן יום.

הוא נולד בשבעה חודשים.

הוא פג.

למה לא אומרים שהוא מינוס חודשיים?

אלא זה לא העניין. העניין של היציאה קובעת את החיות.

ומה עם החיות שלפני כן?

זה רק הכנה ליציאה.

זאת אומרת, כל החיים, כל השהות של התינוק בבטן זה רק הכנה ליציאה. זה לא חשוב, זה לא תכלית.

זה כלום. כל הפעולה הזאת שהוא בפנים זה רק רמת לצאת. לא יצא, לא אמרו שהוא חי בכלל, הוא לא היה אף פעם.

זאת אומרת, כל השהות שלנו בעולם הזה זה רק הכנה ליציאה מהעולם הזה.

שם התכלית, לא פה.

זאת אומרת, מי שמשקיע בעצם בגופו, שהולך ובליל העבר,

משקיע להבל,

ומי שמשקיע באני הנצחי שלו, משקיע לעתידו.

לדוגמאות על זה ניתן לתת הרבה,

ניתן אחת מהמציאות שהאדם קרוב אצלה,

יש אנשים שישנים בזמן השינה עם עיניים פקוחות,

בזמן האחרון בפרט בגלל הפחד,

משאירים עין אחת פקוחה לפחות.

אבל אנשים ישנים בעין פקוחה,

ואם תעביר להם את היד מעל העיניים הם לא רואים כלום.

הוא לא ממצמץ, הוא לא נבהל ולא כלום.

מדוע?

משום שכשאנחנו הולכים לישון אומרים, בידך אפקיד רוחי.

זאת אומרת,

הנפש שלי,

הנשמה, הרוח מתרוממת למעלה ואני נשאר רק גוף בבחינת מת.

עכשיו, כשחוזרת הנשמה, אז אנחנו אומרים,

מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שאחזרת בי נשמתי. זאת אומרת, הסתלקות הנשמה וחזרתה היא הגורמת לכך שהאדם חסר את חמשת החושים.

אם כן, האני זה הנשמה ולא הגוף.

הייתה בעיה אחת שהייתה מטרידה את רוב הציבור החילוני גם עד היום.

הרבה אנשים פוחדים לשמוע על המוות או לדבר עליו.

ואנשים טועים.

אם אדם ידע מה המוות,

ידע איך לחיות.

אם אדם לא יודע מה קורה במוות,

הוא חי בטעות.

כי אם אני יודע לקראת מה אני הולך, אני צריך להתכונן לקראת אותו שלב.

ואם אני לא מתכונן, משמע שאני יכול להיות מופתע.

ואנשים פוחדים מהמוות.

למה פוחדים מהמוות?

מי שסבר שאין חיים לאחר המוות, המוות לא צריך להפחיד אותו.

כי אין עונש,

אין כלום. מה אתה פוחד?

תאמת, זהו. אין זיכרון,

לא מחשבות, לא ידיעה, לא כלום, לא רגש,

שום דבר, זה לא מפחיד בכלל.

אבל אנשים יודעים בתת-מודע לפחות

שהאדם לא מת.

הם לא רוצים להגיד את זה בקול רם.

אבל אנחנו נראה דוגמאות.

אדם פוחד

לעמוד ליד מת.

מה אתה פוחד? זה הדבר הכי בטוח, זה היחידי שלא יכול להזיק לך בעולם הזה.

אדם חי, כן יכול. למה אתה מפחד? לא יודע שיש פה עוד מישהו, חוץ ממשהו פה עוד יש.

הוא מפחד.

למה אתה פוחד?

למה אתה פוחד ללכת בבית קברות?

תן לו אלף דולר, הוא לא הולך.

אתם תראו, אנשים שהולכים ברחוב עם חולצה פתוחה רוצים לראות שהם גיבורים.

הולכים ככה בנפיחות, מתנפחים כמו בלון,

אבל עוברים בחושך ואחד עושה להם,

איך הוא רועד.

שואלים אותו, מה קרה? למה אתה פוחד? הוא אומר לו, לא פחדתי,

אני רק לא רציתי שיפתיעו אותי.

הוא גיבור.

אבל אם אני אתן לו אלפיים דולר, שילך לחפור עכשיו קבר בבית קברות,

עומק מטר, לשכב בפנים עד הבוקר, אני אתן לו אלפיים דולר,

הוא לא יסכים.

ואם אני אבוא בבוקר והוא כבר שכב, אפילו אני אבוא עם ארבעת אלפים, הוא לא יקום,

מה הפחד רק.

אלא מה, אנחנו יודעים שיש משהו בהמשך, יודעים, בתת-מודע, ולא צריך ללמוד על זה, לא צריך לחשוב, יודעים.

אבל לא מסכימים לקבל את זה.

זו הבעיה בעצם של האדם שלא רוצה לדעת מן הדברים האלה, כי זה יחייב אותו מעכשיו.

אז האדם דוחה את הדברים.

אבל צריך

להתבונן. היום אין בעיה.

די, אחת הבעיות זה להוכיח שיש חיים לאחרונה, ומי אמר שיש עולם הבא?

ומי חזר משם בכלל?

זה בעצם מה שאדם רוצה, להפסיק כל ויכוח עמדתי, מה הוא עושה? הוא אומר לו, תשמע,

הכל טוב טוב טוב אתם אומרים, אומרים. בקיצור, מישהו חזר משם?

לא, אז חבל על הזמן.

נגיע לשם, נראה מה יהיה, אחר כך נדבר.

טוב, רבותיי, אז אני עושה לכם קפיצת דרך.

אני אעביר אתכם לשם,

תכף, צ'יק צ'אק.

היום המדע מוכיח בארבע פנים שיש חיים לאחר מוות.

זאת אומרת,

חוץ ממה שאומרת תורתנו הקדושה לגבי ההמשך, כמובן,

וכל מה שאנחנו יודעים לגבי גן עדן, גיהנום ושאר הדברים,

חוץ ממה שהשכל מחייב שיש המשך,

גם יש עוד פלא אחד,

שאנשים לא מתבוננים. יש אנשים שטוענים שהוא לא מאמין שיש עולם הבא, שיש המשך.

כלום, הוא לא מאמין שום דבר.

אני שואל את השאלה,

למה כשמת לו חס ושלום אבא או אימא,

הוא יושב שבעה על הרצפה,

מה יש?

תלך עכשיו, תקח את הכסף, תלך לבלות.

למה אתה יושב על הרצפה?

הם רואים אותך?

מה, למה אתה עושה כבוד?

למה אתה קונה זר פרחים, שם להם על הקבר, שהם יריחו?

מה העניין?

נר, נר, למה אתה מדליק להם נר נשמה?

שיראו בחושך שם בפנים.

ומה אתה שם להם, שיש כזה כבד, שלא יברחו?

מה העניין?

למה אנשים לא... ואלה הלא מאמינים אני מדבר עכשיו.

למה אתה עושה דברים שהם נגד השכל הישר?

אם אין כלום,

קחת וזרוק אותו בזבל וחבל על הזמן.

איזה כבוד למת. הוא מת, גם אין לו כבוד.

אלא מה, אנשים יודעים שיש משהו אצלנו במקורות. כמובן שיש לזה עניין. עניין של קדיש, נר, נשמה, עילוי, נשמת, הכול לנשמה, פעולות לנשמה, לא לגוף.

אלא פעולות לנשמה.

אבל האדם הלא מאמין,

לכאורה, מה הוא עושה?

הוא עושה הפך מאמונתו כביכול.

אבל היום המדע מוכיח בארבע פנים, כמו שאמרנו.

אחד, זה על ידי מתים קליניים,

שתיים, זה על ידי סיאנסים, שלוש, זה על ידי היפנוזה,

וארבע, זה על ידי גלגול נשמות.

אני אגיד בקצרה, ככה,

בריצה.

אם ירצו לאחר מכן אנשים להתעכם על זה בסוף ההרצאה,

נעמוד, כי יש ספרים שכתובים על זה הרבה,

ואת הקריאה אני יכול להשאיר לכם גם כן.

מת קליני על פי הרפואה זה אדם שאין לו דופק, פעימות לב, גלי מוח.

אדם כזה חשוב כמת על פי הרפואה, אם דקות מספר מוחו לא פעל,

אדם זה לא יכול לחזור לחיים יותר.

תאי המוח מתו.

זו הגדרה רפואית למת.

ככה נותנים תעודת פטירה.

והנה אנשים חזרו לחיים לא אחרי דקות,

אלא אחרי שעות, וחלקם אפילו אחרי ימים.

אני לא מדבר על בודדים או עשרות, אני מדבר על עשרות אלפים בשלושים שנה האחרונות.

בעזה יש ספרים רבים שנכתבו גם פה אצל גויים,

לאו דווקא במקורות שלנו, כמו שאמרתם.

עכשיו, מה קורה?

אלה שמתו ועברו את התהליך הזה של מוות וחזרה, הם אומרים שהם ראו בערך שלושה שלבים.

שלב ראשון הם אומרים שהמוות שלווה.

שלב שני הם אומרים יציאת הנשמה מן הגופה,

וצפייה של הנשמה על הגופה.

שלב שלישי זה כניסה לתוך מנהרה, מאירה או אפלה,

שהם רואים בקצה המנהרה אור עצום,

אור שהוא ישות אוהבת.

האור הזה אינו מסנוור, הם נמשכים אליו,

כמו במגנט, נטולי דאגות.

באיזשהו שלב הם פוגשים את הוריהם או קרוביהם שנפטרו לפניהם,

כשהם מודעים לבואם,

אינם מופתעים, יוצאים לקראתם.

נוצר קשר של דיבור ביניהם מעין טלפתי.

נאמר להם בעיקרון שהם עדיין לא יכולים להישאר כאן והם חייבים לחזור.

נוצר מצב של חזרה באותה מנהרה,

שוב פעם צפייה על הגופה,

כניסה לתוכה וחזרה לחיים.

זה השלב, פחות או יותר, שהם עוברים.

ושוב פעם,

עשרות מדענים חוקרים את הנושא הזה כבר 30 שנה

בכל העולם כולו.

אני עצמי פגשתי עד היום שישה מתים קליניים בהרצאות מהסוג הזה.

שניים אחרונים,

זה אחד בבית מרתא ברמת גן,

אני אדלג על המקרה הזה, נעבור למקרה האחרון, זה היה ברמת תמיר בירושלים בסמינר.

ישבה בחורה על כיסא גלגלים וסיפרה שהיא עברה היתקלות של מחבלים בירושלים שבה נהרגו כשלושה אנשים.

היא עצמה קיבלה כדור שחדר דרך הריאה ויצא מעמוד השדרה.

היא נשתתקה בגפיים תחתונות

והייתה שרועה על גבי הכביש.

היא אומרת שההיתקלות המשיכה, היה יריות,

רימונים, כל הרעש מסביבה.

היא פחדה נוראות

והיא הרגישה כאבים עצומים. החלק התחתון, כמו שאמרנו, לא הרגישה כבר כלל.

ככה נמשך הדבר דקות מספר. לאחר מכן היא הרגישה איך היא מתנתקת מגופתה,

מתרוממת לגובה של כארבעה מטר מעל הגופה ומרחפת ורואה את כל הנעשה מלמעלה.

זה נמשך כחמש דקות, היא אומרת,

והיה לה פלא גדול.

לא כאב לה כלום

והיא לא פחדה מכלום.

והיא טיפוס פחדן.

היא התפלאה, היא רואה את גופתה למטה, היא לא מבינה בעצם את המשמעות,

אבל היא רואה את הגופה שלה, היא לא פוחדת,

לא כואב ולא שום דבר.

חמש דקות זה נמשך עד שהיא שמעה קול ששאל אותה, מה את רוצה?

ואז היא אמרה, אני רוצה לחזור לילדים.

תכף, כשהיא גמרה לומר זאת, הרגישה שוב פעם את הקרקע,

שוב פעם כאבים ושוב פעם כל הפחדים.

שאלתי אותה על קול שדיבר איתך, באיזה קול דיבר?

היא אמרה, זה לא קול כמו שאני ואתה מדברים, אלא זה קול שדיבר בי,

ואת התשובה שמעתי ממני.

וברור לי שאם הייתי רוצה ללכת

ולא לחזור, הייתי הולכת, כמו שביקשתי לחזור וחזרתי.

היא קראה על דברים כאלה לפני כן, היא לא האמינה בהם.

היום, אחרי שהעברת התהליך, היא לא פוחדת מן המוות.

אבל דבר אחד היא יודעת,

שיש אנשים שעברו תהליך זה יותר ארוך,

היא מתייחסת לדבר בעניין וקורה חומר רב בנושא זה.

בכל אופן,

מסוג של דברים כאלה שקרו והרעו,

רואים שיש מציאות של נשמה והישארותה.

דהיינו, אדם מת, מה שאנו קוראים מת זה הגופה,

הנשמה יוצאת, היא לא תלויה בגופה עצמה,

היא לא מפסידה כלום, היא זוכרת,

רואה ושומעת בדיוק כמו שהיא הייתה בזמן שהייתה בגוף,

רק עניין של כאב ושאר דברים ששייכים בחומר אינם שייכים יותר בנשמה.

והתהליך של הפגישה עם קרובים וכו' מופיע גם במקורות שלנו במקרים מסוימים.

זו דרך אחת היום שהמדע מוכיח,

ויש ספר שאם תצליחו להשיג אותו פה, אני לא יודע אם יש,

אבל הספר הזה נקרא גוף ונשמה של הרב שוורץ.

ספר זה מדבר בנושא זה,

הוא מביא הרבה עדויות והרבה קטעים וציטטות ממקורות שונים.

הוא מביא גם בהקבלה מהמקורות שלנו, מה נאמר במקורותינו,

וזה ישלים פחות או יותר את הנושא הזה אצל אלה שזה חסר.

בואו רק שנייה להוכיח, זה סיאנסים.

סיאנסים, המדע היום מוכיח על פי זה שיש חיים לאחר המוות. זה דבר שאסור באיסור מוחלט על פי תורתנו הקדושה. התורה אומרת שאסור לדרוש אל המתים,

והתורה לא תאסור דבר שלא ניתן,

אלא הוא שייך במציאות אפשרי,

והאסור.

התורה אומרת שאסור לשאול עוב וידעוני וכן שאר דברים.

בכל אופן, מאלה ששמענו שכן עשו,

התבררו דברים מדהימים.

אנשים לוקחים טבלה, כותבים אותיות מאלף עד תו, מספרים אחד עד אפס, כותבים כן ולא, שמים כוס באמצע, אצבעות מרחפות מעליה, נר דולק.

קוראים לנשמה, נשמה מגיעה, הכוס אסור מתחילה לנוע על גבי השולחן.

שינע על גבי השולחן, משמע שהנשמה הגיעה. שואלים אותה, מה שמך?

היא כותבת על גבי השולחן, מה קרה לך? או כל מיני פרטים כאלה, היא משיבה תשובות.

אנשים שלא מאמינים בדברים האלה וישבו סביב שולחן כזה, שאלו שאלות

שאף אחד מהנוכחים לא יודע את התשובות וקיבלו תשובות מדויקות.

שאלות ששואלים על הקדוש-ברוך-הוא, הכוס מתפוצצת.

קיצורו של דבר,

מהדברים האלה נודעו גם בציבור, גם בספרים.

ובמלחמת יום כיפור, לדוגמה,

חמש גופות של נעדרים נתגלו על-ידי סיאנסית מבריטניה בשם אנה טוויג.

היא מפורסמת בעולם בעניין הזה.

במקרה אחד שאנחנו שמענו שהותרה גופה בצורה זו, זה היה על-ידי עד בקולנוע יהוד, שסיפר שדודו היה אחד מן הנעדרים,

ואז הם הביאו אותה לארץ,

היא עשתה את מה שעשתה, לאחר מכן אמרה להם, תשמעו,

הגופה נמצאת כקילומטר מתעלת סואץ, בנקודת ציון מסוימת,

והיא אמרה, אתם תמצאו את הגופה ערופת ראש.

שמאלה משם כקילומטר תמצאו גולגולת ומרחק מאות מטרים משם תמצאו שתי רגליים.

זה התיאור שהיא מסרה.

הם יצאו לשטח עם חבר'ה קדישא המשפחה הוא באליסר,

אליהו בן אליסר, משגריר ישראל במצרים, משגרים במצרים דאז,

יצאו לשטח, ובאותה נקודת ציון שהיא ציינה מצאו,

אכן, גופה ערופת ראש,

שמאלה משם כקילומטר מצאו גולגולת,

ומר,

משם גילו רק רגל אחת.

הם הגדילו את רדיוס החיפושים ומצאו מרחק מאוד מטרי משם,

רגל אחת נוספת כשהיא ניצבת.

הם הסיקו מסקנה שהרגל הזאת טולטלה על ידי האדם כי מן הסתם אם היא הייתה נסחפת ברוח היא הייתה שוכבת ולא ניצבת.

פרט לפרט הזה כל העובדות היו מדויקות,

הגופה זוהתה וכך הובאה למנוחות.

בקולנוע טבריה נתנו הרצאה, קולנוע חן בטבריה.

לפני כמה חודשים סיפרה אחת שאחיה במלחמת שלום הגליל,

היה נעדר שלושה חודשים,

ועל ידי סיאנס מהסוג שהזכרנו קודם

הביאו את הנשמה והיא סיפרה היכן נפגעה,

כיצד להגיע אליה בעת התיאור

של המקום.

זה דברים מהסוג שהתבררו,

ואני הייתי רוצה לשמוע פה, יש עוד סוגים אחרים של מדיום, של נשמה הנכנסת בתוך אדם ומדברת ושאר דברים מהסוג הזה.

הייתי רוצה לשאול אם יש פה בקהל מישהו

שעשה פעם, השתתף או ראה, סוג של סיאנס כזה.

יש מישהו?

יש מישהו שעשה פעם, השתתף, הוראה?

טוב, אני אגיד לכם שני מקרים לפחות

שאנחנו שמענו מאנשים, ואני רק רוצה להביא את זה כעובדה

לאלה שלא מאמינים, אתה ראית?

אתה מוכן לספר רגע?

כן, תעמוד.

תעמוד, תעמוד.

ספר לציבור, לא לי.

זה היה קרבי מלוח של כזה אותיות, מספרים עם כוס ונר,

וקראו לה נשמות, והכוס התחלתי לזוז, אז אני יצאתי מהחדר.

אה, אתה פחדת להמשיך.

טוב, אתה לא הפסדת הרבה, עשית בשכל.

טוב, אם אנשים לא רוצים להגיד, אני אגיד.

לא, אני רק מבקש בדרך כלל מהציבור שיגידו, מסיבה אחת, אני תמיד לוקח את עצמי מבחינת מרצה חשוד שלא מאמינים לי.

אז לכן, אם העובדות יבואו מצד הקהל, יהיה לי יותר קל.

בכל אופן, ממעשים ששמענו,

הייתה אחת

שרצתה לפגוש

זאת אומרת, רצה להתקשר אל אמה, אמה נפטרה, והיא הלכה אצל אחת בפתח תקווה, את זה שמענו גם כן בהרצאה.

היא אמרה כך,

היא ביקשה שאם הוא יוכל לקרוא לה נשמה של אמה, ואז

הוא אמר לה, אני אנסה. הגיע המצב שהכוס התחילה לנוע והתחילה לרשום את האותיות רש, ו, ז, י,

רש, ו, ז, י, דהיינו את המילה רוזי

כל פעם. היא שאלה אותו מה היא אומרת,

אז הוא אמר, היא כל הזמן כותבת את המילה רוזי, רוזי, רוזי.

האישה הזאת התעלפה.

לאחר מכן, כשהיא נתעוררה, שאל אותה, מה, מה הפחיד אותך כל כך?

היא אמרה דבר פשוט,

בפעם האחרונה שראיתי את אמי זה היה בילדותי,

זה היה בשואה,

אמי החזיקה אותי בידיה.

הנאצים, יימח שמם וזכרם, הפרידו ביני לבין אמי.

אותי לקחו לצד של החיים ואותה הלכו לצד השני.

המילים האחרונות שאמי אמרה היו רוזי, רוזי, רוזי.

השם שלי לא רוזי,

זה רק שם חיבה שאמי קראה לי ואף אחד לא יודע את זה עד היום.

היה ברור למה המקרה הזה שהאישות של אמה הייתה נמצאת במקום.

דבר נוסף ששמענו לאנשים ששאלו לגבי העתיד ולאו דווקא על העבר,

היה אחד שאמר שעשה סיאנס בגיל 17. בגיל 17 הוא שאל מה יהיה לו בעתיד,

אז אמרו לו שיהיה לו גיס בשם דוד, עוד גיס בשם דוד,

גיסה בשם אורלי ויהיה לו שלושה ילדים.

הוא שאל מתי הוא ימות,

הכוס נעלה למספר 21 וכתבה כן-לא,

כן-לא.

הוא ביקש תשובה ברורה,

שוב פעם, 21 כן-לא, כן-לא.

כשהוא עמד על הבמה ודיבר, הוא היה כבן 30. שאלתי אותו, מה קרה לך מאז ועד היום?

הוא אומר,

שני גיסים בשם דוד וגיסה בשם אורלי יש לי היום, מה שלא היה לי בזמן שהיה אסיאנס.

יש לי שני ילדים,

ובגיל 21 הייתי שבוי בשבי הסורי תשעה חודשים.

זה המעשה שסיפר.

ברוך השם, הוא זכה גם לחזור בתשובה.

אבל הדברים האלה, רבותיי, הם לא חדשניים. תורתנו הקדושה מספרת

ששאול המלך הלך לבעלת אוב

והעלה את שמואל הנביא לאחר פטירתו באוב.

שוב פעם, כמו שאמרנו, הדברים האלה לא חדשים,

אבל היום,

לאלה שאינם מאמינים יש ראיות מצד המציאות.

זו דרך נוספת שמוכיחה שהנשמה של האדם לא נאבדת ואינה קלה,

ויש אפשרות של קשר איתם.

דבר נוסף זה היפנוזה,

שאפשר להחזיר אדם אחורה אחורה לכל גיל,

וכשמחזירים אדם בכל גיל אחורה אחורה, הוא מדבר כבן אותו גיל.

ומעשה ששמענו בבית ספר לסוהרים בארץ, בית ספר אייל,

ספר לנו קצין משטרה שהמקצוע שלו מעפנת

ומרענן את זיכרונם של עדים.

עשר שנים לפני כן היה לו מקרה שהחזיר אדם אחורה, הוא הגיע איתו גיל שבע, אז הוא דיבר כבן שבע בגיל ארבע, בגיל שנה, הוא התחיל לבכות כבן שנה וכן הלאה.

הכול משתנה בעקבות הגיל.

הוא שאל אותו, מה אתה לפני כן?

אז הוא ירד איתו עד גיל אפס, ואחר כך הוא שמע אותו אומר, חושך,

חושך,

חושך, כל הזמן.

לפני כן, לפני כן, פתאום הוא התחיל לדבר בקול מבוגר,

של אדם מבוגר,

הוא אמר שם, מקצוע, כתובת, שם של כפר, כל מיני פרטים שונים ומשונים.

הוא לא הבין מה קורה, הוא העיר אותו מהמצב ההיפנותי,

שאל אותו אם הוא מכיר את האדם שהוא דיבר עליו, הוא אמר שהוא לא מכיר.

הוא שאל אם הוא זוכר שהוא דיבר על זה, הוא אומר שגם זה הוא לא זוכר.

ואז הוא הבין שדבר אחד פה מוזר קרה, מה העניין?

המעפנתים,

או תורת ההיפנוזה, מתייחסת למציאות של זיכרון בתאים האפורים של האדם מתקופת אפס והלאה.

אבל לפני שנוצר המוח,

לפני שנוצרו התאים האפורים, איפה שהה הזיכרון,

הם החליטו לצאת לאותו כפר לבדוק אם יש במציאות אדם כזה.

הם הלכו לכפר, בלרלו, אף אחד לא מכיר את כל הפרטים שהוא אמר, שום דבר.

הם החליטו לבדוק אצל זקני הכפר, ואז לתדהמתם נתברר דבר,

שהם מכירים את האדם הזה,

את כל הפרטים שהוא אמר, והוא חי 80 שנה לפני כן.

הוא נפטר לפני 80 שנה.

הם הסיקו מסקנה שהאדם הזה שדיבר בהיפנוזה הוא גלגול של עצמו בפעם נוספת. הוא כבר חי וחזר שוב פעם.

שוב פעם, גם הדברים האלה כבר כתובים בספרים,

אבל אני מדבר מאלה שאני שמעתי במציאות.

ודבר אחרון זה הנושא של גלגול נשמות, שגם הוא מדובר הרבה ומוכח הרבה על ידי המציאות.

ואני אתן מעשה אחד.

אצלנו במקורות יש ספר שנקרא שער הגלגולים של רבנו חיים ויטל,

תלמידו של הארי הקדוש,

שבו מבואר כל עניין הגלגולים, סיבתם, למי ומדוע.

אבל אני אציין עובדה אחת שמובאת בספר שנקרא אשנב ליהדות, של הרב נתן אורטנר, ומצטט מתוך תיקייה של פרופסור יאן סטיבנסון,

מקרה עם ילדה בת ארבע וחצי בעיר דלהי שיש לה הורים,

והיא פתאום אומרת להם שיש לה בעל

בשם נת קיידר ויש לה שני ילדים.

ילדה בת ארבע וחצי.

הם לא מבינים על מה היא מדברת ואז הם מחליטים לבדוק את הדבר מקרוב, שולחים אותה לפסיכיאטר שיבדוק מה המצב, אומרים שהילדה בסדר.

שולחים אנשים לאותה עיר שהיא מציינת, עיר מוטרה, מרחק מאות קילומטרים משם, מתברר לתדהמתם.

יש אדם בשם נת קיידר ויש לו שני ילדים

שואלים אותו היכן אשתך, הוא אומר אשתי נפטרה

שואלים אותו מתי, הוא אומר לפני ארבע וחצי שנים

אומרים לו יש ילדה שאומרת שאתה בעלה

בת ארבע וחצי

הוא לא מבין על מה מדובר אבל הוא מחליט לבדוק את הדבר מקרוב, מפאת עסקה והוא מגיע לאחר חודשים מספר במפתיע

ואז כשהוא עומד בפתח הדלת, הילדה רואה אותו, היא צועקת קיידר

היא מזהה את בעלה

במשך ימים ספורים הוא שוהה בביתם, היא עומדת את כל המאכלים והמנהגים שהיה נוהג,

הוא יוצא מבולבל משם,

חוזר לעירו, הפרשה מסעירה את העיתונות העולמית

ואז בגיל תשע יוצא צוות עם הילדה,

עיתונאי, סוחר ועורך-דין, במטרה לנסות לבלבל אותה ולראות אם היא תזהה את המקומות.

בתחנת רכבת הומה מאדם בין כל ההמונים

היא מצליחה בקלות לזהות את גיסה, גיטה.

סוחרים לה כרכרה, מובילים אותה לעבר הבית,

היא אומרת כל דבר טרם שתיכנס.

בחדרה היא אומרת, כאן טמנתי סכום כסף, תחפרו.

חופרים, לא מוצאים.

תעמיקו לחפור, לא מוצאים.

היא פונה אל קיידר ואומרת לו, קיידר, היכן הכסף?

הוא מודה שלאחר פטירתה הוא לקח את הכסף משם.

היא כועסת עליו מדוע התחתן עם אישה שנייה כשהובטיח לה על ערש דווי שלא יישא אישה לאחר מותה.

24 עובדות אומתו על ידי משפחת הבעל

כשהם לא מכירים את הילדה ולא ראו אותה מעולם.

על פי זה מסיק פרופסור יאן סטיבנסון. ילדה זו

היא גלגול של אשתו של נת קיידר.

עד כאן, פחות או יותר, השלב של העובדות בנושא זה,

שנתבללו ונתעמתו לאנשי מדע, על פי זה מסיקים שיש חיים לאחר המוות.

זו פעם ראשונה שהם יוצאים בפרסום

כזה לעולם.

והם אומרים שזה חיים במציאות אחרת.

הנשמה ממשיכה לחיות, מה שלא היה ברור להם עד לפני כן.

כל זה, כמו שאמרנו, לא היינו צריכים לומר, אלא אם כן לאותם אנשים שלא מאמינים עדיין במקורות של תורתנו הקדושה.

דבר אחד צריך להבין, רבותיי.

אם יש חיים לאחר המוות

ויש נשמה ויש המשך, נשאלת השאלה למה הגענו לפה.

מה אנחנו עושים בעולם הזה שהוא בבחינת בטן שמאכלסת אותנו לקראת היציאה?

חז״ל אומרים שהעולם הזה דומה לפרוזדור.

העולם הבא, טרקלין.

עדכן עצמך בפרוזדור על מנת שתיכנס לטרקלין.

חז״ל אומרים,

מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת, מי שלא טרח,

מה יאכל?

ומדמים שהעולם הזה דומה לערב שבת בבחינת הכנה.

העולם הבא שבת בבחינת מציאת המצוי, מה שהכנו.

אז מי שטרח בעולם זה, ימצא שם מה שטרח.

מי שלא טרח, מה יאכל? מה ימצא שם?

חז״ל מביאים משל משועל נפלא שמדבר עלינו.

שימו לב, שועל רוצה להיכנס לכרם ענבים,

חומה מסביב,

הוא מחפש פרצה, הוא מוצא חור קטן, תוחב את עצמו פנימה, נכנס,

אוכל שלושה ימים, משמין, רוצה לצאת, לא יכול.

מה עושה? צם שלושה ימים ויוצא החוצה.

בשביל מה נכנסת, ישועל?

השועל הזה, כשם שנכנס כך יצא, מה הוא עשה?

השועל הזה זה לא שועל, זה אנחנו.

תראו איך אנחנו באים לעולם.

תינוק בא לעולם,

בא עם הידיים שלו קפוצות, כל הילדים באים ככה לעולם.

חז״ל אומרים שהילד שבא לעולם בידיים קפוצות רוצה לקחת את כל העולם כולו.

ובאמת הילד רק גדל, הוא אומר, אבא שלי,

שלי, אמא שלי.

שני ילדים ליד צעצוע, כל אחד משחק. זה שלי, זה שלי, זה שלי, זה שלי. מה שלך, יא עזע, רק נולדת.

שלו,

רכושתני, הכול שלו.

הוא גדל, הוא אומר אותו דבר, המכונית שלי, הבית שלי, אשתי שלי, הילדים שלי,

באמת שלו?

לא, שום דבר לא שלו.

תן לו משלו, שאתה ושלך שלו.

לך אין כלום.

נראה, תגיד, לא רוצה למות,

מי שואל אותך, לוקחים בלי לשאול.

מה זה שלי, אני שלי? לא.

תגיד, תקברו אותי עם כל הכסף. יגידו לך, בסדר, רק תמות.

אין לך כלום שלך, אתה לא יכול לקחת שום דבר, מה שלי? שלי, תיקח. לא, לא שלך, תשאיר.

אלא מה?

שאת מתת.

עכשיו, מה יקרה? השכנים יגידו, מסכנים נשארו יתומים, יצארו להם לאכול כפול.

וכשאת תחזירי, תראי אותם עם חיים ירודות.

הרי זה ככה במציאות.

את לא מפרנסת. עוד לא שמענו דבר כזה שהאדם מת והילדים שלו יצטרפו אליו אחר כך.

נמצא שלא הוא המפרנס, הוא צינור שמשפיע כרגע, אבל הוא ילך להיות צינור אחר.

זה האדם לא מתבונן, כי האדם כוחי ועוצם ידי. אני, אני עובד, אני מביא כסף, אני דואג, אני,

כל הדברים האלה, שקר וכזה, ורק דמיון.

שתי חנויות אחת יד השנייה,

מוכרים אותה סחורה, ההוא יותר בזול, קונים אצל יותר יקר. איך זה?

למה הדברים האלה קורים ככה?

האדם מנסה לעשות כל מיני השתדלויות, הכל הפוך יותר. לא תמיד יוצא מה שהוא רוצה,

ולא מה שנראה לו הצלחה הופך להיות הצלחה.

אלא מה? האדם כל הזמן תולה בעצמו.

הוא חושב שהוא בעצם קובע. לא.

אבל רבותיי, אנחנו צריכים להבין,

אנחנו צריכים להשקיע, אם כן, ברוחניות.

זאת אומרת, אם אדם, תשימו לב איזה חשבון.

אם אדם משקיע שעה בלימוד תורה בחייו כל יום,

שעה,

ברוך השם, בשביל אדם שמתחיל,

שלא השקיע בכלל שעה זה הרבה, ברוך השם,

אבל אם הוא השקיע שעה אחת ביום תלמוד תורה,

נמצא שעשרים ושלוש שעות

הוא השקיע בעולם חולף ופסיד.

כי אם העשרים ושלוש שעות שהוא השקיע בעולם הזה, הם יישארו פה. מה שהוא הכניס ברוחניות זה מה שנשאר לו.

נמצא בחשבון שאם אדם חי שבעים שנה, שישים ושבע שנה הוא הפסיד.

רק שלוש שנים הוא ניצל. השם יראה לכם איזה מצב.

ואני רוצה לשאול אותך, תשתהיה בריא.

מה השם שלך?

אבי. אבי. אברהם, אתה מתכוון.

אברהם,

אם אני הייתי מחייב אותך בשני מצבים,

מצב ראשון אתה חייב להיות בצריף שבוע בשכירות.

לאחר מכן אתה עובר לווילה שלך לצמיתות.

ואני מוכן לתת לך אלפיים דולר שתשקיע או בצריף או בווילה.

אחד משתיים.

איפה תשקיע? או בצריף?

או בווילה.

תחשוב עוד פעם.

זה מה שאתה עושה עד היום.

אתה משקיע בצריף, צריך להשקיע בווילה.

אתה תעזוב את העולם הזה של שבוע בשכירות, 70 שנה בשכירות.

בצריף שבוע. בצריף שבוע, ועוברים לאן?

לווילה.

לשלך, לצמיתות. הצריף בשכירות.

עכשיו אתה הולך לווילה, צריך להשקיע בווילה, נכון? איפה שהולכים?

למה היום אתה משקיע ב-70 שנה שאתה תעזוב?

למה אתה לא משקיע על הווילה?

את הווילה הוא רואה.

את הצריף הוא רואה, אתה רוצה להגיד.

את הווילה הוא רואה?

איפה הווילה?

מה שאתה קורא היום פה, וילה, ארמון, כל ניו יורק שלך זה צריף.

זה הווילה. זה הווילה. זה מה שאני רואה היום.

זאת אומרת, אתה מאמין רק במה שאתה רואה? רק במה שאני רואה. אז אין לך שכל.

אתה יודע למה? בלי להעלים. אתה יודע למה?

תראה לי אותו.

תראה לי עלו, גם אני מאמין רק במה שאני רואה.

תראה לי את מה שאתה מאמין, כשאתה רואה. רגע, תקשיב מה שאני אמרתי.

מה שלא רואים, אין.

תראה לי שכל. אם אין, אתה לא מראה לי עכשיו שכל, אין לך, נקודה.

תראה לי שכל.

זה לא, זה לא תשובה.

אני שואל, יש לך? זה לא תשובה.

כל דבר, תגיד, כל דבר שנמצא במציאות... אני אגיד, אתה רוצה לראות את העולם הבא?

אתה רוצה לראות את ישראל עכשיו?

לא. אני אראה לך את העולם הבא, אבל תקשיב.

ישראל נמצאת,

איך, איך, איך, איך, איך, איך, אין בעיה, אני אגיד לך,

כשתמות תראה,

כשתמות תראה,

אבל אם אתה רוצה עכשיו תמות, עכשיו תראה,

איך שאתה רוצה, איזה יולי,

עכשיו, אחר כך, עוד שבוע, עוד שבועיים.

בטח, דבר שלא נמצא פה, בטח שלא, זה לא צריך לשכנע.

תקשיב, גם אותי לא שכנעת שיש עדיין ישראל. אתה אומר שבעוד שבוע אתה תראה לי. כשתראה לי אני אאמין לך.

הבנת את הרעיון?

יפה.

בטח שלא, אתה לא רוצה להשתכנע.

עוד פעם, אני אחזור לך עוד פעם.

תקשיב,

אתה עכשיו יודע שיש חשמל או אתה רואה חשמל?

גם יודע וגם רואים. או, אתה רק יודע, לראות אתה לא רואה. לחשמל לא רואים. תוצאת החשמל רואים.

את החשמל לא רואים. אז מה להגיד, שאין חשמל?

אוויר אתה רואה?

לא רואה אוויר.

מה, אין אוויר? לא רואה. לא מאמין. אין אוויר.

תראה לי? אין.

אין, זהו, אתה מת, איך אתה נושם? אתה יכול לנשום.

אתה יכול להגיד, נכון, סימן,

סימן שלא חייבים לראות בשביל לדעת שמצוי.

יפה.

ואני אגיד לך לפני כן,

תראה לי את המשמה שלך אצלך כל הזמן ועוד לא ראית אותו.

תראי לי את חוש הראייה, חוש השמיעה שלך. תראה לי, תראה לי. לא כל דבר רואים. ואני מדבר עכשיו ברוחניות. רוחניות ודאי לא רואים.

אני יכול להגיד לך יותר מזה, גם מה שאתה רואה אתה לא רואה.

איזה רוחניות אתה מדבר? תכף, תכף. נשמה, נשמה. רוחניות רק דתיות? לא, אין מושג רוחניות דתית.

לא, לא, תכף אני אסביר לך. רגע, תקשיב. תקשיב, תקשיב. רוחניות יש לכולם,

ולא משנה עכשיו אם היא דתית או לא דתית, גם אם אדם לא קיים תורה ומצוות, יש לו לשמה, זה לא עניין. לא, חכה רגע. אבל יש המשך. על מה אני מדבר? על ההמשך.

אני אומר שגם מה שאתה רואה אתה לא רואה.

שים לב, גם מה שאתה רואה אתה לא רואה.

דוגמה, אתה רואה פה את התף הזה?

התף הזה עכשיו זז?

תסתכל עליו.

זה לא זז.

לא זז. זה זז.

משתי סיבות.

אחת, כדור הארץ זז כל הזמן.

שתיים,

משום שכל אטום מורכב מנטרונים, פרוטונים ואלקטרונים, שניים כל הזמן, בלי תנועה שלהם אי אפשר שיתקיים זה רגע.

מה זה הפרוטונים?

אם כן,

אתה צריך להבין דבר אחד פשוט, שאנחנו רואים סובייקטיבית, אפילו ברואה לא רואה.

זה העניין. אבל אני בא לדבר איתך במוחד שאתה לא רואה, יכול לשקם דבר שלא רואים בכלל.

טוב, ברוך השם, אנחנו נחזור לך עוד מעט, טוב?

עכשיו,

רגע, שנייה, כן, אברהם,

כן, אברהם, אז אתה מהיום צריך איפה להשקיע?

בווילה.

זאת אומרת,

זאת אומרת שאתה עכשיו נמצא כאן,

זאת אומרת שאתה נמצא כאן, עד היום איפה השקעת בצריק? כי אתה משקיע בעולם כלב ונפסד, לא יישאר לך כלום.

מה שיש לך היום שאתה יכול להראות לי במוחש, אין לך כלום.

זה היום כאילו בבעלותך, אבל תצטרך לעזוב אותו.

נמצא שהפסדת את הזמן, את החיים, בעצם הפסדת את החיים.

אבל מה שאתה השקעת ברוחניות, זה נשאר לך, זה אתה. זה בעצם אתה, אתה בונה את האתה שלך.

סליחה, אבל כשאתה נפטר מן העולם,

האתה שלך נשאר, האני שלי נצחי, של כל אדם.

מה יהיה לך בעולם הבא? בדיוק מה שלך, זה מה שאמרו חז״ל. מי שטרח בערב שבת בעולם הזה, יאכל בשבת.

בבחינה של שבת, ששם אין כבר עבודה, רק קבלת שכר.

אז נהנים מכל שטרחו כל ששת הימים.

העולם הזה פרוזדור לטרקלין. העולם הזה עוברים, עוברים, בפרוזדור אף אחד לא נשאר. אתה רואה, כולם התקרבו לטרקלין.

שם לב?

עכשיו כולם נכנסים לטרקלין.

זו המטרה, להגיע לטרקלין, לשם. אבל עם מה?

אתה מגיע מוכן או אתה מגיע בלי כלום?

אחר כך כבר אי אפשר לקנות מהעולם הזה כלום.

שם זה רק לקבל או שכר או עונש.

דבר אחד פשוט, שאנחנו חיים בטעות.

בגלל ריצה יום-יום אחרי החומר אנחנו לא מביטים איפה אנחנו נכשלים.

אבל יש עוד בעיה,

יש בעיה נוספת.

אתה מהשם שלך שתהיה בריא.

משה, אשריכם, אני רואה כל התנ״ך נמצא פה היום.

עכשיו, העניין הוא כזה שאנשים,

אנשים מאמינים, מאמינים, מאמינים בני מאמינים.

מאמינים בשם, מאמינים בתורה, רק מה אומרים לא מאמינים?

למה לא אומרים לא מאמינים?

כי אחר כך תהיה קושייה על המעשים שלהם.

אם אתה מאמין בתורה, איך אתה מחלל שבת?

אז הוא אמר, עזוב, מי אמר שהתורה נכונה?

אתה מלבל, הקדוש ברוך הוא, איפה אתה ראית אותו בכלל? מה אתה מלבל את המוח?

וככה האדם מתחיל לתרץ את הרוצים. הוא בעצם מאמין. בשעת מבחן הוא יודע איפה לחפש אותו, איפה בית כנסת, למי נותנים צדקה,

מי מבקשים צדיק, הכל הוא יודע.

מתי?

כשהוא נואש מעולם החומר, מהרופא, מהתרופות, מהכל, פתאום הוא מגיע לצד הרוחני.

פתאום הרוב מבין.

פתאום הוא סומך על הרב. עשה טובה, תתפלל. מה תתפלל? אומר כמה מילים, נהיה בריא?

איך זה? הרי זה נגד החומר.

זה דבר רוחני, דיבור.

אלא מה, אנחנו ככה חיים.

רק אנחנו ממציאים שקר לתרץ.

כשאדם לא עושה דבר נכון, הוא נאלץ לשקר.

אבל אדם שהולך באמת, אין לו בעיה.

מה יוצא, רבותיי? שאנחנו מאמינים בני מאמינים,

אנחנו עושים עבירות נגד.

נגד. מה הפירוש?

אתן לכם דוגמה. אנשים מאמינים בתורה הקדושה.

אנשים נוסעים,

כן,

ביום שבת קודם, שחקני כדורגל לכותל המערבי,

בהסעה מאורגנת, מתפללים לקדוש ברוך הוא

שינצחו במשחק השבת דרבי קובע.

והם שמים פתק שהוא לא ישכח גם.

נו,

איזה אמונה זאת?

אדם נוסע מאמין.

שחקני כדורגל שמים תהילים בגרביים, סגולה להפקיע גולים.

במקום לקרוא בתהילים, שמים בגרביים, השם מרחם.

כשנכנס גול צועקים, יש אלוקים!

הם גילו את הקדוש ברוך הוא בגול, השם מרחם.

שמעתם איזה דבר? איך הם עושים את זה?

הוא אומר, שיקוליס, שיקוליס, שיקוליס,

נכנס, הופ!

יש אלוקים! ועכשיו הוא גילה אותו. למה? מי שמע?

השחקן הרחוק, הוא לא שמע שייכנס.

הכדור לא מבין.

מישהו שמע והכניס את הכדור. זהו, יש אלוקים.

עכשיו הוא גילה.

ככה אנשים חיים, השם מרחם.

יש לי פה קטע מעיתון,

אם אתם שומעים אותו, השם מרחם, מה?

איזה מצב אנשים הגיעו?

תקשיבו, זה עיתון מהארץ.

יש הרבה כאלה דברים שאנחנו קוראים לצערנו הרב.

אבל כתוב ככה בעיתון חדשות שיוצא בארץ קטע.

השם, הכותרת, השם אלוקים, הכתובת חיפה.

ראש עיריית חיפה, גוראל, על הכרזתו יש אלוקים בשמים ובחיפה.

רק בחיפה, פה לא הגיע.

שניות ספורות אחרי שריקת הסיום במשחק הכדורגל בשבת בין מכבי חיפה וביתר ירושלים נפל דבר בחיפה.

לאחר שהחיפנים ישבו בדקה ה-90,

אמר ראש העיר אריה גוראל תמיד היו לי לבטים אבל היום נוכחתי שיש אלוקים בשמים ובחיפה.

כתב חדשות שואל אותו, אתה אכן סבור שיש אלוקים בחיפה?

עונה גוראל,

אל תיקח את זה כל כך ברצינות.

זה דבר נדיר שמכניסים גול ברגע האחרון ועוד בפנדל ומצילים את המעמד.

התכוונתי לבטא את השמחה וזה הביטוי שעלה לי בראש,

ראש קלבסה.

כתב חדשות שואל אותו הלאה, תוכל לשתף אותנו בלבטים שהיו לך עד המשחק

באשר לקיומו של אלוקים?

גוראל עונה,

עד גיל 13 הייתי דתי מאוד ומאז אני חילוני.

במקום להיכנס לבר מצווה להיות בן מצוות, נהיה בר מצווה ברא, בחוץ.

בר מצווה.

כשאמרתי יש אלוקים התכוונתי בעצם להגיד יש מזל.

כתב חדשות שואל, בעקבות גילוי אלוקים בחיפה תשתנה עמדתך בשאלת הפעלת הרכבל בשבת?

אז הוא עונה בלי קשר לאלוקים.

אני מקווה שנמצא דרך להפעיל את הרכבל על בסיס רווחי באופן שכולם יהיו מרוצים.

השם מרחם,

כויפר.

אבל אתם רואים שיש מציאות שיש אנשים שמגלים את הקדוש ברוך הוא במשחק כדורגל דווקא בדקה ה-90.

אז יש לנו,

יש לנו, מי שלא מאמין עד היום עם השם מרחם צריך ללכת למשחק דרבי קובע, להסתכל היטב בדקה ה-90 ולחפש,

הוא יראה משהו.

ברור שהוא יראה משהו.

הוא יראה כמה הוא טיפש.

אבל המציאות הזאת קיימת.

אנשים מאמינים.

הוא כבר כפר בקדוש ברוך הוא מחמת התאוות. הוא יצא לתרבות רעה. עד שלוש עשרה הוא היה דתי.

אלוקים אי אפשר לעקור מאדם. אי אפשר. באמונה כל אחד יודע שיש.

אבל בשביל לתרץ את המעשים, אדם אומר אין.

רק אלה מאמינים, שחקני כדורגל.

יש עם מיוחד

של המאמינים הכי גדולים בעולם. מי אלא גנבים.

לפני שהם הולכים לגנוב אומרים תפילת הדרך.

והם אומרים את זה בתחילו ורחימו.

הם אומרים, יאללה, שלא יתפיסו אותי.

הוא מבקש מהקדוש ברוך הוא שיעזור לו לעבור על לא תגנוב מעשה את הדברות. שים עין, אני נכנס, טיק-טק, זה לא ייקח הרבה זמן ואני יוצא.

טוב שהוא לא אומר לשותפים, חצי-חצי.

ואחרי שהוא גונב ומצליח, הוא מאמין שהשם עזר לו.

הוא נותן צדקה למעשה.

את החוב שלו הוא משלם, אין בעיה.

פעם הבאה הוא הולך על בטוח, למה יש לו גב.

השם עיראהם,

יהודי כזה, איך הגיע למצב זה?

טוב, נלמד עליו זכות, נגיד שהוא לא יודע לקרוא.

בתורתנו הקדושה כתוב, אתם יודעים, בלי ניקוד, בלי טעמים, בלי פיסוק.

אז הוא קרא בתורה, לא תגנוב?

לא, תגנוב.

אז הוא הלך לגנוב.

אבל זה גנב אחד שלא יודע לקרוא. כולם לא יודעים לקרוא.

אז איך הם מוצאים את הכתובת, איפה לגנוב?

למה, אתם רואים שאנשים יש להם אמונה וכופרים במעשה.

אנשים שואלים אותם, מה אתה עושה בשבת? בעזרת השם, נוסע לפיקניק.

בעזרת השם, בלי עזרה, הוא לא נוסע.

איך הגענו למצב כזה?

אני אגיד למישהו פה שידרוך על ספר תנ״ך, הוא יהיה מוכן.

חס ושלום.

נכון? חס ושלום.

אבל אנשים עושים יותר גרוע.

אנשים לא דורכים על הנייר.

אנשים דורכים על כל מה שכתוב בתורה.

זה יותר גרוע מללכת להיכל, להוציא ספר תורה, לפרוס אותו את היריעות, לדרוך עליו ולרקוד. זה יותר גרוע פי כמה וכמה וכמה.

הוא דורך על התורה, הוא שורף את השבת, הוא בועט בתפילין,

הוא מצפצף על כל מה שכתוב שם.

את הנייר הוא מכבד, את הנייר של הספר תורו הוא מכבד. אם נופל, נשק בעיניים, באף, באוזן, בכל, זה כן.

אבל מה שכתוב בפנים הוא לא מבין כלום.

רחמנא ליצלן, איזה מצב אנשים מגיעים? מאמינים בתורה וכופרים בפועל.

איך קורה כזה דבר?

איך קורה כזה דבר?

אלא המצב הוא כזה, התאוות,

החברה, הקלקול, מושך, מושך, סוחף, סוחף, סוחף, עד שאדם יוצא לגמרי,

ואז הוא ממציא תירוצים בשביל להצדיק את מעשיו.

אבל זה לא התחיל היום, רבותיי.

לפני כמאה חמישים שנה התחיל דור ההשכלה באירופה להתחיל להכניס את התרבות של העולם החיצון, דהיינו של העולם

האחר לתוך עם ישראל.

התחילו לעשות כל מיני מעשים, להביא כל מיני דברים מן התרבות האחרת, והכניסו לאט לאט לבית ישראל,

וכך התחילו לצאת אנשים החוצה כאילו בבחינת ונפקחו עיניהם.

האנשים האלה הלכו וסתרו עד שהגיע המצב שהגיעה השואה, רחמנא ליצלן.

60% מיהדות גרמניה היו מתבוללים בשואה.

משם יצא הצורר הזה שעשה את כל הרצח ההמוני.

6 מיליון יהודים נספו בשואה.

הקדוש ברוך הוא אמר בתורה על ידי הנביא,

היו לא תהיה, בית ישראל יהיו כגויים.

לא יהיה לעולם שיהודי יוכל להיות גוי.

לעולם.

אפילו אם ירצה להיות, אפילו אם יתקרב,

מצב זה לא יישאר כך, לא ייתכן.

הוא בא אותו צורר וביצע את השליחות הנוראה הזאת לקיים את אותה נבואה שלא תיתכן מציאות של התבוללות.

אני רוצה לשאול שאלה.

משה, אתה יהודי?

ברוך השם, אתה חושב, אבל בכנסת גם כן נשארו במצב של חשבון.

אני אגיד לך,

גם בכנסת עוד לא החליטו מיהו יהודי.

ואם היית יהודי הייתי מתפלא איך אתה כבר יודע, הרי שם עוד לא החליטו.

אבל בכל אופן, אני רוצה להגיד לך דבר אחד פשוט. אם היינו מעירים היום את היטלר, יימח שמו וזכרו, הוא היה יודע בדיוק מי יהודי, בלי לחשוב.

ואפילו אם יתבולל ארבע-חמש דורות, הוא היה עוקר אותו מהשורש כמו שהוא עושה בשואה.

זאת אומרת, הגוי יודע יותר טוב ממני אם אני יהודי. תלך ברחוב, תשאל, אני יהודי, תראה שכולם יגידו לך שאתה יהודי. רק אתה נשאר אתה חושב.

אלא המצב הוא כזה שנוח לו לאדם,

נוח לו לאדם להיות חצי גוי חצי יהודי.

זה היה עם שהיהודים עצמם, לא יכולים להיות בריאה.

לא, זה לא תלוי בהם שתהיה בריא.

אני נולדתי לאבא שלי, לדוגמה,

ואני בגיל 13, אני אומר לו, אבא, עוד לא החלטתי אם זה אתה.

מה זה לא החלטתי? הוא הביא אותי, מה זה לא החלטתי?

לא, לא, מי עוד בספק? תלוי כמה כסף תיתן לי. אם תיתן, בסדר, אתה אבא, אם לא, לא.

זאת אומרת, זה תלוי מה מקבלים מהיהדות. אם היהדות נותנת לי טוב, אני יהודי. אם היא נותנת לי רע, לא יהודי.

מחליפים דרכון פשוט, אה?

לא, אי-אפשר. אתה בן לאמא יהודיה, נגמר הסיפור, אתה שייך לעם ישראל, בטובות שלו, ברעות שלו.

ואם לא תכיר את זה, יכירו לך את זה אחרים עליך.

כשהגויים רוצים, מכירים את היהודים בכל מקום.

לא יעזור לך אפילו דרכון חדש. אתה מתכוון לדתיים או לא לדתיים? לא, לא, אני מתכוון לגויים, לא ליהודים.

לא, אתה יודע, הם יכירו אותך כיהודי דתי או לא דתי? זה לא משנה להם. תהיה דתי עם זקן או בלי זקן. אתה מבין, את הדתיים ימשכו בזקן, אותך ימשכו באף.

זה לא מפריע.

אבל אתה צריך להבין דבר אחד.

לנו נוח.

אתה מבין? להמציא כל מיני תוצאים, אני יהודי, לא יהודי, ככה, ככה.

אלא מה?

אני אגיד לכם, אני אשבתי ביום אחד, ככה לקחו אותי לשבעה של איזה פרופסור אחד, נטל השומר.

מסכן, השם ירחם עליו, אשתו מתה.

אשתו מתה, והיהודי הזה ישב שם לא על הרצפה, על כורסה. מארח דוקטורים ואחיות והכול, נותן להם עוגות, נותן להם לאכול.

שלום עליכם, הוא אומר לכל אחד.

כאילו שבוע חופש מעבודה.

יושב על הכיסא,

ואני נכנס לשם, אני רואה שיש כאילו איזה בומרנג, מדברים כולם, אין שום בעיה.

והוא ראה דמות ככה ששייכת יותר לעולם ההוא, לא לעולם הזה.

והוא שואל אותי,

תשמע, לי יש, תראה, אני האפיקורס.

אני בולגרי.

אשתי הייתה חולה במחלת סרטן,

ואני לא יודע מאיזה סיבה ביום כיפור,

כן, לפני מלחמת יום כיפור, ביום כיפור עוד לפני שפרצה המלחמה, זאת אומרת, קיבלתי על עצמי לצום.

אני לא יכול להסביר לך את הפרטים, אבל זו הייתה המציאות.

מאותו יום כיפור

של מלחמת יום כיפור,

כל שנה אני צם ביום כיפור.

ואני בא לשמוע את התקיעות שהוא הולך.

אמרנו לו, ראש השנה, זה תקיעות, לא יום כיפור.

אז הוא אומר לו, התקיעה האחרונה שאומרים שאפשר ללכת לאכול.

אמרתי לו, בסדר, הוא לא הלך לבית כנסת, כי אם הוא רק צם בבית, בא, שומע את התקיעה, שחררו אותו, הוא הולך.

טוב, והוא אומר, בשנה האחרונה אני לא צמתי.

למה לא צמת?

אומר, כשישבתי ליד מיטתה של אשתי וראיתי אותה סובלת את כל הייסורים האלה, כעסתי

וחלטתי לו לצום.

הוא אומר שאשתו,

בימים האחרונים שלה, כל הזמן הרבתה לשאול את השאלה,

מה עשיתי שככה הגיעה לי?

והוא כאילו הפנה את השאלה אליי, שאני אתרץ לו.

אמרתי לו, תראה, אני אהיה אולי קצת אכזר,

אבל אני חושב שזה יועיל לך.

אני הייתי שואל את אשתך אלו הייתי ליד מיטתה.

מה עשית שזה לא יהיה לך?

שבת שמרת? לא.

הדלקת כפתור בשבת זה כבר תאונת דרכים, סקלה.

אז את חיית הרבה זמן?

הרבה זמן חיית, יותר מדי אפילו.

בתערות משפחה שמרת? לא.

זה כרת, חצי ימים לא עוברים.

נו מה?

אלא מה? היו לה תביעות, היא נזכרה שיש אלוקים בה כשהוא רוצה לקחת אותה כבר. לפני כן היא לא זכרה אותו.

אמרתי לו, התשתי, איברי,

אתה יודע מה אתה עושה בכלל?

בשביל מה אתה חי?

מה זה אתם שואלים שאלות על הקדוש ברוך הוא עכשיו?

צריך אדם לדעת בעצם בשביל מה?

בשביל מה הוא חי? מה הוא עושה לו עכשיו? אל תבוא ותתרעם על הקדוש ברוך הוא.

כשאתה מקבל מנה אתה לא כועס.

אמרתי לו, אילו היה בא הבן שלך.

והולכים ככה כל הזמן, באיזה גיל מבוגר, ככה גיל 40, נגיד פתאום פוגש אותך, אתה והוא הולכים, פוגשים קבוצה של חברים שלו.

מה נשמע? מה שלומך?

מי זה? זה המבוגר שלידך.

זה הכוח הנותן.

מה הכוח הנותן?

אני אבא שלו. לא, לא, זה הכוח הנותן. מה נותן? כסף.

אתה שומע כזה דבר, הבן שלך מתייחס אליך רק לאובייקט של מוציא כספים במקומט,

והוא אומר את זה ליד החברים. אתה תמשיך לתת לו עוד כסף?

הוא יבוא הביתה, יבקש כסף, אתה תתן לו?

הוא אומר, מה, זה נגיד, אני אקח לך את הסטירה ואני אעזוב אותו באמצע הרחוב.

אמרתי לו, למה אתה, שהגעת כבר כמעט לגיל 60,

אתה קורא לקדוש ברוך הוא, לאבא שלך, כן, כוח עליון? יש איזה כוח עליון שכן, יש כוח עליון. למה לא תגיד לו אבא? כי אבא זה מחייב, אתה בן וחייב לשמוע. לא, לא, כוח עליון יש.

זה מה שעושים, אנשים ממציאים דברים, משנים דברים לנוחיותם בשביל להשיג את מה שהם רוצים בעצם.

אלא השם ירחם עלינו, אנחנו בעצם מאמינים.

מאמינים ולא עושים נכון.

אתה, משה, לדוגמה, מאמין?

מאמין בשם?

גם את זה עוד לא יודע.

משה, שתהיה בעיה. תודה. אני מאמין בטוח שאני מאמין, אני לא יודע בדבר כמו תקווה השם.

אתה מאמין במישהו שבעלת העולם היא קום, אתה חי הכול? לא יודע, אם בשבעלת העולם אני מאמין, אני מאמין שכל אדם יציבו מאמין.

אה, אתה מאמין שכל אדם מאמין.

זאת אומרת, יש לך שתי עכשיו בעיות. בעיה אחת של מאמין בשם,

או מאמין באבולוציה.

דוגמה, אני איש למדתי בבית ספר חילוני,

אז אני למדתי כל חיי בבית ספר חילוני, השם ירחם, נהייתי חולני מזה, אבל ברוך השם יצאתי.

אני אגיד לך מה קרה, אני נכנסתי לשיעור טבע אצל מורה לטבע,

ואני הייתי מאמין, גם לא יודע מה אני מאמין.

אמרו, יש אלוקים, אז אלוקים, בסדר.

בשיעור טבע עמד לי המורה לטבע,

אמנון, היום אנחנו נלמד שאתה קוף.

אמרתי לו, אני קוף? אתה קוף, למה אני קוף?

אומר לו, אני מתכוון ברצינות שאתה קוף, כי עצרת תוך יחדים. הוא אומר, אני אראה לך אפילו את המשפחה שלך.

מאיפה אתה מכיר אותם? הוא אומר, תביא אנציקלופדיה.

מביאים אנציקלופדיה, הוא מראה לי את האדם הקדמון, יוצא מהמערה עם מבוא עגלה, מבוטה, סלעים, עצמות ואבלים בפתח המערה, ואומר לי, זה הסבא שלך.

אמרתי, זה דומה לסבא שלך, לא שלי.

אז הוא אומר לי, אני מתכוון ברצינות, אני אקח אותך לחדר טבע ואני אראה לך איך התפתחת.

אמרתי, מאיפה אתה מכיר אותי בכלל?

בוא אחריי.

הולכים לחדר טבע, מכניס אותי, מראה לי תמונות על הקיר של ההתפתחות,

איך הייתי קופיקו קטן,

התחלתי להתיישר לאט-לאט-לאט, הזדקפתי,

זרקתי את הזנב, לקחתי תיק, לבשתי חליפה, אני הייתי עורך דין.

והוא אומר לי שבהמשך אני עוד עתיד להוציא אנטנות.

זה לפי תורת האבולוציה.

אמרתי לו, המורה, ככה גם הטקוף.

אז הוא אמר, שמור דיסטנס.

אמרתי לו, טוב.

אמרתי לו, המורה, יש לפחות בוטמים, בננות, משהו?

אמר, אין תקצין.

נכנסתי לשיעור תנ״ך.

תשמע, אותו בית-ספר, שני מורים, שתי השקפות, מורה לתנ״ך.

הוא אומר לי, תקרא,

תכף לצורך המציאות אני גם אענה לך.

כן, רגע, רגע, חכה, רגע, נגמור, מה קרה אתי? אני אשמע אחר כך מה קרה אתך.

אבל אני אגיד לך,

נכנסתי לשיעור לתנ״ך, ושיעור לתנ״ך אומר לי המורה, וייצר השם אלוקים את האדם.

אמרתי לו, המורה, יש מחלוקת בינך למורה לטבע.

הוא אומר, אני כואב, אתה אומר, אני בן-אדם, מה לי בסוף?

הוא אומר, פה זו בחירה חופשית.

אמרתי לו, טוב, לא אכפת לי, לפחות תגידו לי מה לעשות בהפסקה, איפה הוא לשחק, על האספלט או על העצים?

אז הוא אומר לי, אנחנו לא מתערבים בהתנהגות של הילדים.

אמרתי לו, המורה, אתה הולך לבקר לפעמים את המשפחה שלך בספארי?

אני אגיד לך, הבעיה הזאת ליוותה אותי עד גיל מאוחר, עד שחזרתי בתשובה.

עד שחזרתי בתשובה חשבתי שאני עוד שלך לקופים.

אבל אני אגיד לך מה קרה. אחרי שקראתי תורה וראיתי שהכל אמת, ברוך השם, ווידאתי ובדקתי מאובנים ודיניזהורים וכל מה שלימדו אותי,

אחר כך עשיתי עוד בדיקה אחרונה,

אני חייב, אתה מבין, הוא צימה עליי את העול הזה.

הלכתי לשאול במשפחה,

צלצל, אבא, מה המשפחה שלנו? יצחק.

אימא, יצחק. אתם בטוחים? לא היה שינוי שם, לא כלום? לא, לא.

דוד, דודה, יצחק, איך שמחתי שהמשפחה שלנו לא בבון.

אבל ברוך השם, היום ברור לי שאני לא קופ, לא שלך במשפחת הקופים, ומישהו שלך במשפחת הקופים יש לו בעיה כנראה.

תמיד צריך קצת לגן חיות.

כן, מה קרה איתך בבית ספר דתי?

אותך מה לימדו שאתה אדם, אה?

אותך לימדו שאתה אדם?

ראיתי שאני אדם, אבל לימדו אותי שאני מאדמה, מאפר.

לא רק אתה, גם אני.

כן, אבל לא לימדו אותי שאני באתי מהקופה.

לא, זה די משכנע, אני אגיד לך למה.

הקוף יותר קרוב בינתיים מאשר מאפר.

לא, לא.

יש קוף שקרוב לאדם ויש בני אדם שקרובים לקופים.

אני קרוב לאדם, לא לקופים.

אז מי שרוצה להשתייך התלמיד לג'ונגל יש לו עניין.

אני לא, אני בן אדם, ברור לי מא' עד ת' שאני בן אדם.

תגיד לי,

הקופים האלה לפני שעשו את השינוי, לא אמרתי שמאז פה, אבל, אה, ברוך השם.

אז אנחנו באותה משפחה, ברוך השם.

בני אדם, טוב.

אבל לא אמרתם עדיין שזה נאפר אצלנו,

והם לא הוכיחו שמקופי אפול, אף אחד לא הוכיח את זה בן אדם. אף אחד לא הוכיח.

זאת אומרת, תשמע,

אנחנו בני האדם, בני האדם יודעים לכתוב, נכון?

האדם הראשון השאיר לנו כתבים,

אתה מבין שהוא האדם הראשון.

הקוף האחרון לא השאיר לאדם הראשון כתבים שהוא בא מהקוף. זה אתה אומר, יש כאלה שאומרים אחרת.

יש כתבים מהקוף האחרון? גם לנוצרים השאירו את כתבים. עזוב, אבל הם גם בני אדם, הם לא כופיים.

הם בני אדם? לא, הם כופיים?

לא, הם בני אדם?

הם בני אדם.

אתה אומר, זה בן אדם.

אתה יודע מה זה בן אדם, בני אדם?

בנים של אדם הראשון, לא בן קוף, בן אדם.

אז גם הם בני אדם, מסכים. אבל אתה עכשיו אומר מי יוכיח שיש מה קופים? לנו יש הוכחה מהבן אדם.

אנחנו בנים של אדם ויש לנו הוכחה.

כתובה עדות דור אחר דור יודעים מתי התחיל, עד איפה שהגענו.

מהקופים אין. מה זה היה כתוב? יש כאלה שיש להם הוכחה כתוב. כתוב. לא, לא, תקשיב. אתה יודע מה ההבדל?

השם מברך אותך, תקשיב.

הבעיה שלך...

לא, לא בטוח.

אבל שיברך מעכשיו, בעזרת השם. תקשיב, אני רוצה להגיד לך דבר אחד פשוט.

הקוף האחרון לא השאיר כתבים לאף אחד.

ואם תרצה לומר אפילו שהקוף,

ממנו בא אדם, מאיפה בא הקוף?

אז רגע, תקשיב. אל תשאיר קושייה סתם באוויר.

כי אם יש קושייה אני רוצה לתרץ, אם אין קושייה, עזוב אותה.

די.

אז עכשיו אנחנו בני אדם,

יופי. ברוך השם.

עכשיו אני רוצה להגיד לך דבר אחד פשוט. אם אנחנו בני אדם

יש לנו תכלית, נכון? שים לב.

הבורא שברא, לא אכפת לי עכשיו מי, מה, מו, כן?

יש כוח שברא את העולם הזה, נכון?

הכוח הזה שברא הוא חכם. איך אנחנו יודעים שהוא חכם? אנחנו רואים מה הוא ברא.

רואים את חוכמתו בעולם, אנחנו יכולים להעריך, כן? אני רואה עכשיו את הטפ הזה, עושה הרבה פעולות.

אני אומר, זה שהמציא אותו גאון.

זאת אומרת, ככל שאני מתפעל מהחוכמה שטמונה במכשיר, אני יודע שזה שעשה אותו, ודאי יותר חכם מזה.

אני רואה עולם כזה מופלא,

שאנחנו אפילו לא יכולים להשיג

אפס קצהו, ודאי מי שברעו חכם גדול מאוד.

נכון?

יופי.

עכשיו, אדם חכם בורא דבר שלא לתכלית?

ללא לצורך?

אדם חכם בורא לתכלית. משברת עתק, לתכלית של הקלטה, משברת המיקרופון, לתכלית של דיבור.

משברת העולם ברא לתכלית, נכון?

משברת בני אדם ברא לתכלית.

זאת אומרת, עכשיו יש לו תכלית, הוא ברא בני אדם.

נשאלת שאלה.

הוא ברא את האדם, הוא רוצה שהאדם יבצע פעולות כלשהן, כן?

הוא רוצה, הוא החכם, הוא רוצה שהוא יעשה משהו.

עכשיו, אם תצא פעולתו,

סימן שהחוכמה שלו הייתה טובה.

אם לא יצא פעולתו, משמע שאין לו חוכמה ברורה.

זאת אומרת, אם רציתי לעשות טייפ,

יצא לי אוטובוס, אז אני לא חכם.

אבל אם רציתי טייפ, יצא טייפ, זה מגלה על חוכמתי, נכון?

עכשיו תשים לב.

הוא רצה שבני אדם יעשו משהו.

עכשיו בני האדם נוצרו.

איך הוא יודיע להם את רצונם? הוא צריך להודיע להם את הרצון, כן? כי אחר כך אם כל אחד יעשה מה שהוא רוצה, זה לא התכלית, זה לא הרצון שלו. הוא צריך להודיע את רצונו, נכון?

נכון או לא נכון?

כן. עכשיו תגיד לי משהו.

איך הוא יכול להודיע את רצונו?

לא יודע. אז הוא צריך למסור מסר, למסור שליח, להגיד, להתגלות, לעשות משהו, פעולה,

שיהיה ברור שהוא עשה את זה, שהוא אמר, נכון?

לא. עכשיו.

ברוך תהיה.

כל מה שדיברת, הכל על ההבדלים, עכשיו תזכה לראות שלא זכו איתה, ולא היה חמשת אלפים שנה,

ולא היה יד ושם ויד ושם.

השם מברך אותך בסדר.

אם עשית וערכה כל מה שבחרפה... ברוך תהיה, טוב. ציונים אחר כך, אם אפשר, בסדר? טוב, השם מברך אותך, טוב.

אחר כך, אתה שומע?

תקשיב.

עכשיו העניין הוא כזה, שים לב.

אנחנו אומרים על פי תורתנו הקדושה,

על פי תורתנו הקדושה, שהקדוש ברוך הוא

אתה שומע,

משה?

נתגלה לעם ישראל במתן תורה,

אמר אני השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים לבית עבדים,

לא יהיה לך אלוהים אחרים על פניי. הוא מדבר בגוף ראשון, נוכח,

כן?

הקדוש ברוך הוא נתגלה לעם ישראל, עם ישראל מקבלים את התורה,

מקבלים את הכול, ממשיכים מאותו רגע והלאה, כי עם יהודי שומר תורה ומצוות, הלאה, הלאה,

עד היום.

בסדר?

עכשיו שים לב, אני אשאל אותך שאלה.

אתה יכול להגיד שזו הוכחה, לא הוכחה, לא יודע מה היה, מה היה, כן היה, לא היה.

אני אשאל אותך את הדבר.

אתה מאמין שהיה מעמד הר סיני מכל זה?

לא מאמין.

בסדר.

אתה יודע שרוב העולם מאמין כן מעמד הר סיני, גם הדתות האחרות, לא רק אנחנו היהודים.

אתה יודע שהמדענים גילו כבר הוכחות למעמד הזה,

על ידי הארכיאולוגיה.

אתה מקבל את כל התורות של המדענים?

לא.

אני אגיד לך למה לא.

מה שמדענים מגלים במציאות אני מקבל, מה שמדענים משערים זה לא עובדה, זה לא מדע.

מה שהשערה תשאיר להשערה, אמונה נשאיר בצד,

עובדה נתייחס,

מה שהמדע מביא עובדה אני מקבל,

מקבל, אם זה מציאות אני מקבל ואני יכול להכחיש, יגידו לי איזה מיקרופון, אני אגיד לא,

לא יכול, זה המדע עשה, הטכנולוגיה עשתה זה מיקרופון.

רגע, חכה, אני אענה לך רגע, רגע.

עכשיו תגיד לי דבר אחד פשוט.

אני אשאול אותך שאלה.

בין כמה אתה?

ארבעים מאחד.

תגיד לי משהו אחר.

איזה הוכחה יש לך להראות לי שאתה בן ארבעים מאחד?

תאריך הלידה.

זאת אומרת, זו הוכחה שהיום מקובלת בכל העולם?

מקובלת עלי. בכל אופן מקובלת עליך. עכשיו אני אשאול אותך שאלה. זאת אומרת, תעודת זהות או תעודת לידה?

יפה.

אתה מכיר קצת את חגי ישראל?

יפה.

חג פסח, אתה זוכר לזכר מה זה?

חג פסח, לזכר מה?

די, זה הכול, מה שאתה יודע, אני לא רוצה יותר מזה.

מאה אחוז.

חג מתן תורה, חג שבועות לזכר מה?

מתן תורה. טוב, די, די, די, די. עכשיו תגיד לי,

שנה שעברה היו החגים האלה?

שנתיים?

שלוש? ארבע?

מתי התחילו?

כן, כן, אבל מתי התחילו?

זאת אומרת מתן תורה היה לפני ארבעים ואחת שנה. לגביי, אתה שואל אותי לגביי.

לגביי זה התחיל לפני ארבעים... 100%! 100%. אני שואל אותך, אבל עכשיו תגיד לי דבר אחד פשוט.

מתי התחיל מתן תורה? לא יודע. ממתי שהוא התחיל? לא יודע.

לא. אתה יודע? כמה זמן עצמאות? כן, אני אגיד לך תכף.

חג העצמאות של ארה״ב כמה שנים?

ארבעים ואחת.

אני יודע, 41. לא הייתה עצמאות לפניכם.

שקר, מה שאומרים האמריקאים רמאות.

ולזה אצלו הייתה היום עצמאות לפני שש שנים.

רגע, חכה, חכה, אני אענה לך, תקשיב.

תקשיב, משה.

חבר'ה, משה יהודי חשוב.

חבר'ה, משה יהודי חשוב, הוא עוד בספק, צריך למצוא דרך. רגע.

עכשיו, משה, אני אגיד לך למה.

מה שכן, התעודה שלך כותבת, שים לב, בתעודה לא רק כתוב אתה, משה, כתוב אבא ואימא.

יכול להיות שאבא ואימא אינם.

ואם אני לא רואה אותם עכשיו, סימן שהם לא היו.

כתוב בתעודת זהות, שם,

משה, משפחה, פלוני, אבא, אברהם, אמא.

רגע, אמרת שזה הוכחה.

מה שכתוב בתעודת זהות לא מעניין אותי, ומישהו כתוב בתעודת זהות. בשבילי זה מספיק, אמרת כה הוכחה. אבל אמרת שזה הוכחה. שמה, מה שכתוב בתעודת זהות. שזה נכון, זו הוכחה.

מה אני בעיני תעודת זהות, אמר לי הוכחה? רגע, רגע, אבל אתה אמרת, שאלתי אותך,

מה, תקשיב.

אבל אתה אמרת, אני גם לא מאמין בתעודת זהות.

רגע, רגע, חכה.

אני גם לא מאמין בתעודת זהות, אני רק אומר, אני שאלתי אותך,

משה, מה, יש לך הוכחה לגיל שלך?

אמרת תעודת זהות.

אמרתי, זו הוכחה מקובלת? אמרת, בשבילי זה מספיק.

די, די, די, די. גם בשבילי מספיק מה שלך מספיק.

עכשיו תשים לב, בתעודה שלך כתוב שאתה משה.

בתעודה שלך כתוב שאבא שלך, נגיד אברהם,

נגיד לא משנה מה השם שלו

אבא שלך אתה מכיר אותו?

אני לא מכיר אותו נכון?

עכשיו נגיד אבא שלך הוא חסר שלום לא בעולם

לא בעולם

טוב אתה מראה לי תעודה ואומר לי אני משה בן אברהם לא לא יודע אברהם לא היה אברהם מעולם רק משה יש רק משה

אבל התעודה זה הוכחה לא?

למה לא? אז לא היה אברהם לא היה אברהם

אבל אתה יודע משה משה אתה יודע אבל

שהיה אברהם

אתה תעשה שקר בעצמך? אתה תעשה... לא תעשה שקר, די. שששששששששששששששששא אתה לא תעשה שקר בעצמך, נכון?

אבא שלך לא עשה שקר בעצמו.

אבא שלך לא עשה.

ככה ממתן תורה,

יום אחר יום, נשאו תעודת זהות התנ״ך.

לא אחד, אי אפשר לזייף.

כל יהודי יש לו ספר תנ״ך בביתו,

לא תוסיף עליו ולא תגרע.

אתה מבין?

אם אות אחת יצאה, נוספה או הורידו אותה,

ספר תורה פסול.

זאת אומרת, זו התעודת זהות הכי ברורה והכי מדויקת בכל רחבי העולם, אצל כל יהודי, בנתק של אלפיים שנות גלות,

אותה תעודת זהות לכל יהודי.

זו הוכחה קצת יותר טובה משלך.

את שלוחי אפשר לזייף אני מסכים,

את זה אי אפשר.

עכשיו, זה לקח העם היהודי דור אחר דור,

ובתעודת זהות הזאת, תראה מה כתבו,

כתוב בתעודת הזאת,

עיניכם הרואות ולא זר.

אתה שומע?

אוזניכם השומעות ולא אחר,

שכל מה שקרה שם, קרה.

עכשיו, אם אני אומר בסוף הערב, אז זה מחלק לכם ניירות,

וכתוב שפגשתם את הקדוש ברוך הוא בערב זה, והוא אמר כמה דברים,

אם אתם יוצאים, אני מבקש מכם גם להתחיל מהיום לעשות ככה סלטות באוויר ושתי כפיפות בטן וכל מיני דברים,

ואני מבקש שתעבירו את זה לילדים, שילכו במנהג זה עד סוף הדורות.

אתה, משה, תיקח את המכתב ממני ותלך ותעשה את זה,

ותגיד לילדים,

אתה בטח שלא תעשה,

ואף אחד פה לא יעשה.

ואף יהודי שעמד במעמד הר סיני לא ייקח ספר שכתוב בו שהיה מה שלא היה, והוא ראה מה שלא ראה, ושמע מה שהוא לא שמע, ויחייב את הילדים שלו לעשות קונצים.

כזה דבר, חביבי, מסמך כזה אין לאף אחד.

תגיד לי שאלה אחת, וכמה עמים נוספים חוץ מהעם היהודי יש כפרים כאלה? אחרינו.

לפנינו ואחרינו. אין.

אחרינו יש.

ולפנינו. אין. תביא לי, בבקשה.

אין.

עכשיו,

אז אני אגיד לך,

הברית החדשה יצאה מהתורה, היא רצתה לקרוא לתורתנו ברית ישנה וזו חדשה.

מוחמד בכלל היה נאלפה בית, תקשיב.

אבל הם אומרים שתהיה בריאה. הם אומרים שלא. אתה עכשיו רוצה להמציא להם ברית יותר חדשה?

אין אולי.

קיצורו של דבר, משה, הבעיה שלך היא לא הבעיה הזאת. הבעיה שלך היא בעיה שאתה לא רוצה כרגע להיות דתי מקיים מצוות. אולי יש לך גם ככה קצת

סייגים מהדתיים קצת. אתה מבין? יש לך כמה, ראית פעם כאלה שעשו עוולה והם לא בסדר והם לפעמים עושים ככה וככה, זה לא מתאים דרך ארץ. מה, הם מדברים תורה נכון? אני יודע, גם אני הייתי חילוני.

אבל אני אגיד לך עוד משהו. כל זה תירוצים בשביל שאתה תישאר כמו שאתה.

אמר לי אחד,

למה הדתיים זורקים אבנים?

אמרתי לו, מה זה למה הם זורקים? לך תשאל אותם, מה אתה רוצה ממני?

לא, לא, לא, הדתיים זורקים אבנים.

אמרתי לו, אז למה הם זורקים? זורקים אבנים, מה אכפת לי למה הם זורקים אבנים?

אז הוא אומר לי, תשמע,

דתי צריך להיות מוסרי.

אמרתי לו, דתי צריך להיות מוסרי? טוב, ברוך השם, דתי צריך להיות מוסרי. אז מה, אלה זרקו אבנים לא מוסריים? מסכים.

אבל אני כן מוסרי, נכון?

יפה.

עכשיו תגיד לי, אם הדתיים צריכים להיות מוסריים,

משמע שאתה פחות מוסרי.

נכון?

אז הוא אומר לי, נכון.

אמרתי לו, זה לא מוסרי,

שלא מוסרי כמוך יטיף למוסרי כמוני.

אתה מבין?

אנשים עושים עבירות

כל היום וכל הלילה,

ואחר כך מה רואים אצל אחד שמשתדל,

אתה מבין, לעשות הכול ונכשל באיזשהו דבר,

אה, אלה פסולים, ומה אתה?

זה כמו שניים שיוצאים במרתון, שים לב, רצים במרתון.

אתה יודע, זה 42 קילומטר, יוצאים מנקודת הזינוק, פח, יוצאים.

רצים, רצים, יוצאים, אחד,

רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, רץ,

כן, נפל, אחרי קילומטר.

השני רץ, רץ, רץ, רץ, רץ, מגיע 41, 41,

שערון נפל.

בסוף שואלים את זה, נו מה היה? משנינו לא הגענו.

אותו דבר הנימול לא הגענו.

זה אותו דבר?

זה רץ קילומטר, זה רץ 41 וחצי.

אלא מה?

העניין הוא פשוט.

הזדת הגיעה ל-41, נכשל שם. אומרים, פסול, הכל בדיוק כמו זה שנשאר כאן.

זה מודדים אולי במרתון,

אבל במציאות לא ככה.

אדם שבוא וגנוב פרוטה,

ואדם שקנו מיליונים והרצח ועשה כל מיני עבירות אחרות, לפני השופט זה לא דומה בכלל?

זה, עבר עבירה כזאת, קבל רק על זה, וזה שעבר על כל זה, קבל כל אלה. איפה כתוב דין פרוטה כדין מאה? איפה? בחז״ל.

אצלך כתוב גם כן? מי זה היה חז״ל?

מי זה היה חז״ל? חכמינו זיכרונם לברכה שלא היו דומים לך כלל.

אבל אני אגיד לך דבר אחד פשוט, גם אני חשבתי פעם, חז״ל? מי זה חז״ל? גם אני חכם.

גם אני לא חכם.

לא, לא.

אנחנו אפילו התחלנו להבין מה זה חוכמה בכלל.

אנחנו שופטים, אנחנו הקריטריון לאמת. אנחנו מתבוננים, אומרים כן, לא, בטח, הוא צודק, הוא לא צודק, כן.

פתאום אנחנו...

אבל צריך להבין דבר אחד פשוט,

זו לא בעיה של הצבעה של כולם.

הדבר האחד פשוט,

שאנחנו צריכים להבין, אנחנו מתרחקים מן התורה מסיבה אחת פשוטה.

איתן מותר לאדם לעשות תקליט?

לא.

למה אין שם מה להקליט?

אין שם מה להקליט?

מי שמקליט גזל, פשוט.

אה, בסדר, טוב, הוא מקליט גזל.

יחזור בגלגול, יכול להיות שהוא אוהב את העולם הזה.

הוא רוצה לבייס, הוא רוצה לקליט אותו נוראי. טוב, ששש, די.

אם כן, צריך להבין דבר אחד פשוט.

עכשיו, העניין הוא פשוט.

שמה? אנחנו רואים שאנשים רוצים להתרחק מן התורה במגמה פשוט מאוד שהתאוות שלהם יתקיימו.

אבל אני אשאל אנשים אחרים שכן מאמינים, עוד לא בספק כמוך. אתה גם לא בספק, רק בשביל הוויכוח והמעשים שלך אתה בספק.

אני אשאל פה יהודי, לדוגמה, פה ראיתי שניים מהחבר'ה.

איפה הם כבר הלכו?

איפה?

הוא הלך, הוא הלך.

הלך, רגע. אני אשאל אותך תשתיה בריש. רצית לדבר עם אשתך. אני שואל, אתה מאמין בשם?

מה השם שלך?

חזקאל. יחזקאל, השתבח, מרעד.

יחזקאל,

אתה מאמין בשם. תגיד לי,

אם אני הייתי בא אליך להתארח ומביא לך בונבוניירה עם 24 שוקולדים,

זה התקציב שיש לי.

נכנסנו, הגשת אותה לשולחן.

אני אומר לך, יחזקאל, אפשר לקחת שוקולד אחד או שתיים, בבקשה?

תיתן לי?

למה לא?

יחזקאל, אם הקדוש ברוך הוא נותן לך 24 שעות כל יום,

שעתיים, תהיה מוכן לתת לו?

למה לא? מהיום, בעזרת השם, יחזקאל,

כי אתה חייב לו על הרבה בונבוניירות.

יחזקאל, אבל מהיום?

בעזרת השם, אה?

מה עושים בשעתיים? אני אגיד לך בשביל ההתחלה.

שעה אחת זה חצי שעה תפילת שחרית,

מנחה וערבית זה עוד חצי שעה.

שעה.

זה עם ציצי, תפילין, עם הכל, ברוך השם.

עכשיו, שעה אחת ללמוד תורה.

צריך ללמוד תורה. אם אדם לא יודע מה מותר, מה אסור,

השם מרחם, הוא יכול לטעות

טעויות חמורות שהעונשים עליהן איומים.

זה שעתיים.

שעתיים כל יום.

עוד דבר,

צריך בעזרת השם נתברך לברך על כל דבר שאוכדים ושותים. זה דבר קל, זה בדרך, עד שמגיע לפה זה נגמר כבר.

בלשמור שבת,

להודיע שיש אלוקים בעולם על ידי זה שאני מתבטל אליו ביום זה.

בסדר?

זה דבר קל, נכון?

עד היום לא ברכת.

אני אגיד לך למה.

ברכת? אתה מברך על כל דבר?

ברצינות?

ברוך השם.

אבל יש אנשים שלא מברכים, אתה יודע?

אתה יודע למה לא מברכים? הם הולכים עם איזה בחורה לאיזה מועדון.

ואז כשהם צריכים לברך, הוא לא מברך. למה? פדיחה.

אחר כך היא תגיד שהוא מדבר עם הכוס.

תמיד.

אז הוא לא רוצה לעשות רושם רע בפגישה הראשונה, זה לא מברך.

ככה הוא מתרגל ומפסיק לגמרי.

כשבא מלצר,

כשבא מלצר

והוא מגיש את התפריט, אומרים לו תודה.

ואחר כך כשמגישים את האוכל, אומרים לו תודה.

ואחר כך כשהוא בא ומגיש את המחיר עם צלחת, אתה יודע, עם פתק, הוא אומר גם תודה ושם לו טיפ גם.

למה הוא שם לו טיפ? למה הוא לארג', הוא לא מדיום.

כשהוא מגיע אצל הקדוש ברוך הוא, הוא נהיה שמאל.

למה?

על כוס מים אם הוא לא מברך.

מה הוא יכול להחזיר לקדוש ברוך הוא?

מה אפשר להחזיר, אברהם,

על כוס מים לקדוש ברוך הוא?

לא בכסף,

לא בילדים,

לא בבריאות, לא בשום דבר, נכון?

רק להגיד שהכל נהיה בדברו.

זה קשה?

לא קשה.

אבל מי שלא אומר גזלן,

נוטל בלא רשות.

זה גזל, השם ירחם.

עושה צער

לקדוש ברוך הוא, עושה צער לכנסת ישראל.

למה גוזל? למה?

אלה אנשים מתביישים במצוות השם יתברך.

מתביישים פשוט.

זה לא קשה,

אבל הוא מתבייש.

אני אשאל אותך אתה, אברהם, שתהיה בריא, חס ושלום, חס ושלום.

לא היית רואה בשתי עיניים.

התחלנו אותך בעיניים.

תגיד לי, אתה תר...