קלטת טייפ מספר 2 - חיים לאחר המוות וגלגולי נשמות - חלק ב

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אמנם לשקר יש הרבה פנים,

לאמת יש רק אחד.

שלוש ועוד שלוש כמה זה?

שש.

אבל השקר יכול להביא את כל התשובות האחרות.

שלוש ועוד שלוש שתיים, שלוש ועוד שלוש אחת, שלוש ועוד שלוש שלוש, שלוש ועוד שלוש ארבע, שלוש ועוד שלוש חמש,

שלוש ועוד שלוש שבע, שלוש ועוד שלוש מאות, שלוש ועוד שלוש תשעמון.

ככה הוא יכול להגיד אין סוף,

רק דבר אחד הוא לא יכול להגיד לשקר,

ששלוש ועוד שלוש זה שש.

זה יכול להגיד רק האמת.

לשקר יש מיליונים של פנים,

אבל כולם שקר.

אמת יש רק אחת, אז אין אבל אצל האמת. אצל האמת אין אבל.

אמת נגמר.

צריך לעשות, חייבים.

לא צריכים, אל תעשה בכלל.

לא פשרות,

לא קומסי קומסה.

הכול.

למה הכול?

כי אתה קיבלת הכול.

הקב' ברוך הוא אומר,

השתבח והתעלש בו, תראו כמה אנחנו כפויי טובה.

הקב' ברוך הוא אומר,

מי הקדימני ואשלם, ככה אומר איוב,

מי נתתי לו מצוות מזוזה לפני שנתתי לו בית?

מי ציווי את מצוות מזוזה לפני שנתתי לו בית?

מי ביקשתי ממנו לשים ציטית

לפני שנתתי לו בגד?

מי ציוויתי אותו לימול את הבן לפני שנתתי לו בן?

מי ציוויתי אותו להתפלל לפני שנתתי לו פה שיכול לדבר בכלל?

וככה, על זה הדרך כל דבר.

אנחנו קיבלנו מהקב' ברוך הוא כבר הכול.

מה שנשאר לנו זה לתת לו ממה שקיבלנו מעט.

כי הכול שלו.

תן לו משלו, שאתה ושלך שלו.

כי הכול מידך,

ומידך נתנו לך.

זה כמו שאני נותן לך לשתות, ואתה אומר לי, תפאדל, קח, אתה רוצה לשתות?

תודה רבה, זה שלי, אתה לא עושה לי טובה.

אבל ככה האדם,

הוא בסך הכול מקבל מהשם ומתבקש לתת.

אני אתן לכם דוגמה.

יש פה אנשים שעוסקים בעסקים משהו?

אתה.

אם הייתי בא אליך בתור סוחר,

מציע לך הצעה כזאת מהיום, שים לב,

שאני מוכן לתת לך כל חודש

מאה אלף לירות,

בתנאי אחד עבד,

שאתה כל פעם שאני נותן לך את המאה אלף,

על המקום אתה נותן לי עשרת אלפים בחזרה.

היית מסכים לעסקה כזאת?

מסכים? תגיד לי בקול רם.

כן.

שמעתם?

כן.

אם הקדוש ברוך הוא נותן לך את כל כספך, למה אתה לא נותן לו מעשר?

אבל אמרת כן. מהיום תתחיל לעשר.

ואני אגיד לך איפה את העשר.

את המעשר שלך תיתן לערכים.

אתה יודע למה?

כי בכסף שלך ייבנו עוד נשמות ויהיה לך חלק בהן גם כן.

אתה יודע איזה השקעה זאת?

זה לא רק שאתה נותן ממה שקיבלת,

אלא אתה אפילו יכול לעשות מזה רווחים אדירים ועצומים לחיי הנצח שלך.

בפרוטות שכל אחד ייתן

יכול להיבנות עוד אלפים של סמינרים.

אני לא אומר את זה, רבותיי, עכשיו מטעם הסמינר, אני אומר את זה עכשיו באמת מתוך הכרה שלי.

כי אני פעם ראשונה מרצה,

אני סמינר שני בסך הכל, אבל פעם ראשונה שמרצה בפורום הזה בכל אופן,

ומדבר ככה על ציבור.

אבל תדעו דבר אחד, אם אדם ישקול ויבדוק את כל מצוות ה' מה הוא רוצה,

הוא רוצה רק להציב לך. ומה הוא רוצה? הוא בסך הכול נותן לך קרדיט, הוא מאמין בך,

הוא מפקיד את כל הכסף שלו ביד שלך.

אבל אל תשתמש בפיקדון כמו שאתה רוצה, כמו שהוא רוצה.

כי הוא יכול לקחת גם את הפיקדון.

הוא יכול לעשות אדם עני בשנייה,

צ'יק צ'אק.

רק טיפול שיניים אחת, כמה מיליונים הלכו.

פריג'דר, מנוע, צ'יק צ'אק הלך.

בית, חובות, מס הכנסה, מע״מ, זה, נגמר הסיפור.

תפרן, מניות, לא נשאר לו ברוטה.

אדם, מה להתהלל בכסף?

הכסף לא שלו.

לי הכסף ולי הזהב, אמר ה'.

ככה אני אומר לכם על כל שטח שבתורה,

מה שביקש הקדוש ברוך הוא רק להיטיב לנו,

ומתוך מה שנתן לנו, לנו אין שום דבר, אין לנו בעלות על כלום.

אם אני, לדוגמה,

משאיל ממני אדם ספר,

אני חייב לו?

לא חייב לו.

עשיתי לו טובה, השאלתי לו את הספר.

עכשיו אני בא לאחר ימים מספר, או לאחר חודשים, או לאחר שנים, ומבקש ממנו,

אפשר לקבל את ספרי חזרה.

הוא יכול לסרב?

הוא לא יכול לסרב.

מצד האמת הוא לא יכול לסרב.

עכשיו, איך הוא צריך להחזיר את הספר? לפחות כמו שהוא קיבל, לא?

אבל שלא יחזיר לי אותו תלוש מהדפים, ועם מרק, ועם כל מיני לכלוך, זה שטויות.

זה זלזול.

באדם שהוא באמת טוב, מאחר שהוא לוקח של אחר,

הוא עוטף את זה בעטיפה כדי שלא חס ושלום ייפגם, כי הוא מעריך את זה שנתנו.

רבותיי, הקדוש ברוך הוא נתן לנו ילדים,

נתן לנו חיים. אם הוא רוצה לקחת אותם מתי שהוא ירצה, הוא ככה לא שואל אותנו. אל תכעסו עליו.

בכלל, אל תכעסו עליו.

זה לא שלנו.

ועל זה שהוא השאיל לנו אותו לכמה זמן, גם כן נודה לו.

אבל פתאום אנשים מטיחים כלפי שמיים, מה הוא עושה? מה הוא לוקח?

מה הם עשו?

שלך?

השם נתן, השם לקח,

יהיה שם השם מבורך.

אבל כולם יש להם טענות כלפי השם.

תשתוק ממנו לפני שיקח גם אותך אחר כך.

אבל צועקי.

אבל אדם צריך להבין דבר אחד.

נתנו לו נשמה צהורה,

בהשאלה.

אל תלכנך אותה.

תחזיר אותה לפחות כמו שהיא.

למעשה זה לא מספיק, צריך להביא אותה עם עיטורים של תורה ומצוות לעולם העליון.

אבל בכל אופן,

כי ימכור איש את ביתו לעמה לא תצא כצאת העבדים?

אומר הזוהר הקדוש, כי ימכור איש זה הקדוש ברוך הוא.

את ביתו לאמה?

זו הנשמה.

לא תצא כצאת העבדים מלוכלכת ומצונפת בעבירות.

ואנחנו לוקחים את הנשמה הזאת ומכפישים ומשחירים אותה.

אם יסירו מעלינו את המעטה של הגוף נראה כמה אנחנו שחורים.

יש אדם שהולך עם חליפות,

אבל כל הגוף שלו צלקות וכתמים ופצעים. זה לא רואים, כי הבגן מסתיר.

יש אנשים כאלה בדיוק בנשמה.

הגוף מסתיר כמה הנשמה מלוכלכת.

אבל כשהוא ייפטר מן העולם, יראו בדיוק מי הוא.

והוא לא יוכל להסתיר.

בעל זה מבין חכמינו זכרונך. שואלים למה בעצם הקדוש ברוך הוא,

עכשיו תראה, יש מדע, יש טכנולוגיה,

יש זה, יש זה, מה, פעם היו פרימיטיבים,

ככה, ככה, ככה.

אם אדם היה מתבונה בצורה רציונלית, היה מבין את מה שאני אגיד עכשיו.

עד לפני כמאה חמישים שנה העולם הזה היה פרימיטיבי.

פתאום התחילו הגילויים.

הזוהר הקדוש כבר אמר שבשנת 600 באלף השישי ייפתחו שערי החוכמה בעולם ויתחיל לצאת אור חדש.

זהו המדע.

החפץ חיים זכר צדיק וקדוש לברכה מסביר דבר פלא.

יש אנשים שאומרים ככה, תסתכלו,

והרעיון הזה לקוח מתוכו ומפותח קצת הלאה.

אדם מתפעל מכל מה שהוא רואה.

מה, הקדוש ברוך הוא בכלל לא מתפעל?

תסתכלו.

אדם אומר, תשמע, אתה אומר, הקדוש ברוך הוא למעלה, הוא שומע, הוא רואה. עזוב אותך, שטויות, איזה שומע? מה שומע?

אני מדבר פה, איך הוא שומע? הוא למעלה.

אז הקדוש ברוך הוא נתן לאדם שכל קטן,

קטן, פיצי.

הוא לא מבין את השכל שלו אפילו, תארו לכם, עם השכל הוא לא מבין את השכל.

האדם הזה הצליח להמציא מכשיר שנקרא טרנזיסטור,

שהוא קטן אפילו בתוך שעון עם מחשב ועוד טרנזיסטור.

כן, טרנזיסטור ומחשב ביחד, זה קטן, מיקרו כזה

גמדי,

והוא יכול לשמוע מפה למונטה קרלו בצ'יק.

מפה לירח בצ'יק.

מפה עד לכוכבים החיצוניים בצ'יק.

הוא המציא מכשיר

בשכל קטן.

נו,

אם האדם שהמציא מכשיר כזה קטן יכול לשמוע מפה

עד חוץ לכדור,

מי שנתן לו את השכל הזה לא יכול?

מה אתם חושבים, לא יכול?

בטח, איך הוא יכול.

אז יאמר האדם, רגע, רגע,

טוב, נגיד הוא שומע,

אבל מה אתה רוצה להגיד לי?

שהקדוש ברוך הוא זוכר כל מה שאני אמרתי שהוא יזכיר לי ביום הדין?

אתה יודע כמה אני מפטפט? אני לא זוכר מה אמרתי לפני שער.

הוא יזכור, ולא רק אותי, יזכור את כל מה שאמרו כולם?

אומר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה בשכל הקטן המצאת ת'פ?

אתה יכול לשמור על קולות?

אני השתתפתי לך שכל, לא יכול אני לשמור על הקולות.

לפחות ת'פ יכול הקדוש ברוך הוא גם כן להמציא, לפחות, יכול.

אז יגיד אדם, רגע, בסדר, אתה יודע מה, אני אגיע למעלה, אני אגיד, בסדר, זה לא אני, תוכיח.

נכון, הוא מדבר, לא אני.

נמצאת הטלוויזיה,

אתה רואה?

למה אני לא?

יש לך וידאו?

אתה יכול לשמור

על התמונות ועל המצב? למה אני לא?

זה צועק כבר דוד המלך עליו השלום לפני אלפיים וחמש מאות שנה.

אתם יודעים מה הוא אומר?

בינו בוערים בעם וכסילים, מתי תשכילו?

הנוטע אוזן הלא ישמע, מי שעשה לנו אוזניהם לא שומע.

אם יוצר עין הלא יביט, עיני עין אקרוא אותך.

ואתה חושב שאתה מסתובב בעולם ככה סתם?

עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים.

ואדם חושב על עולם הפקר.

מה התורה אומרת?

סוף דבר הקול נשמע

את האלוהים ירה ואת מצוותיו שמור כי זה קול האדם.

סוף דבר משמיעים לאדם כל מילה ומילה שאמר בחיים שלו.

ועוד פסוק,

ומגיד לאדם מסכו.

הגמרא אומרת, מגידים לאדם בשעת הדין,

אפילו שיחה קלה בין איש לאשתו.

אתם יודעים בחדרי-חדרים מה מדברים אנשים?

גם זה ישמיעו להם.

איזה בושה.

לא רק ישמיעו להם, יראו להם את זה.

זה פסוק אחרי זה.

כי את כל מעשה יביא האלוקים במשפט על כל נעלם,

בין טוב ובין רע.

לא כתוב שעל המעשים יביאו אותנו במשפט,

אלא את כל מעשה יביאו במשפט. את המעשה עצמו יביאו במשפט.

אבל המעשה כבר היה.

לא, אבל הוא שמור.

כי יש רקיע, על פי הזוהר הקדוש,

שבו נחרטים כל מעשיו של האדם.

נחרטים.

זה משהו יותר משוכלל מווידאו.

זה לא מכשיר מתכתי.

אבל אל תחשבו שהעולם הפקר.

וישמיעו ויראו לו את הכול.

באדם מתהלך בעולם כאילו לית דין ולית דיין ולית עולם אחרון.

כאילו אין דין, לא דנים אף אחד, ואין דיין, חס ושלום, כאילו הקדוש ברוך הוא איננו, ובין עולם הבא והכל שקר. ככה הוא חושב, ככה הוא מתהלך לו בעולם הזה.

אתם מפה לא תצאו היום לפחות,

שתוכלו להגיד את זה.

ומי שרוצה לשקר, יראו לו גם את השקרים למעלה.

ולא רק למעלה, אנחנו מקבלים כמה

איתותים מלמעלה, זבתות איומות לפעמים,

כדי להתעורר.

רק אנחנו לא מבינים.

זה כמו אחד שלא מבין מורס.

הוא שומע טי-טי-טי-טי-טי-טי-טי-טי. הוא לא מבין. הוא אומר, עזבו, תסגור את הצפצופים האלה.

הוא לא מבין.

אבל מי שמבין יכול לרשום בדיוק מה זה אומר.

יש אדם שהולך ברחוב,

נתקע בבלטה, נופל, מקלל את האורייה,

את הרצף,

את אשתו,

ששלחה אותו למכולת, הכול. רק את עצמו הוא לא מאשים.

הוא בסדר. אלף עברו, לא נפלו. הוא נפל, והוא צודק.

כולם אשמים.

הוא לא מתבונן.

למה הוא קיבל את המכה?

זה לא, מה פתאום?

נתנו לו איתות, והוא לא מבין.

מסכן, אתם יודעים למה הוא מסכן? כי הוא יקבל עוד איתות.

והוא גם לא יבין.

בעוד איתות. ומאותתים לו כל הזמן, והוא לא מבין.

זה מה שאומר,

וילכו אחר ההבל ויהבלו.

מה שאנחנו קוראים אהבלים.

בגלל ההבל,

החולם הזה, כלום, הבל הבלים, אמר קהלת,

הכול הבל.

כמו שיוצא מהקומקום הבל,

רואים כאילו יש ממשות בזה.

אבל תוך שניות זה נעולם ואיננו.

צריך האדם.

בא, עושה הנאות, זה נעולם, איננו.

כל רועב יאמרו, איו, איפה זה שהיה?

הלך, מעכשיו טפטים. אה, טפטים? טוב, טפטים. ההוא כבר נעולם, הלך, שחום ממנו.

ולא נודע כי בא אל קרבו.

ואנחנו לא לומדים מוסר. מי לא היה בלוויה?

ואיך הוא אומר, וואלכ, תראה איזה חיים, אם זה הסוף, חבל על זה. ויוצא ישר, מתחיל מכות, רע, מקלל, מחדש.

כאילו שכח.

אנשים אומרים, רע להם.

יש פה אנשים שגם אומרים עליהם. אתם רוצים לראות רע? הלכו לבתי חולים, תעשו ליקור חד-שבועי

במחלקות הקשות, ותבינו כמה טוב לכם.

ואתם לא מודים לקדוש ברוך הוא.

אבל האדם רק טוען כלפי שמים.

יש לו שאלות בלי סוף על הקדוש ברוך הוא ועל ההנהגה שלו.

היה אדמו״ר אחד שהאריך ימים.

שאלו אותו התלמידים שלו, במה הארך את הימים רבנו?

אמר להם, לא שאלתי שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אמרו לו, נו, וזה סגולה לאריכות ימים?

אמר להם, כן. אמרו לו, מדוע?

אמר, יש אנשים בעולם הזה ששואלים הרבה שאלות על הקדוש ברוך הוא.

אבל את כל התשובות הם לא יספיקו לקבל.

כי בעולם הזה יש בו הרבה שקר. האמת כזאת חבויה ומכוסה.

אז מה עושים? רואים באמת, הוא שואל הרבה,

רוצים לעזור לו.

אבל בעולם הזה הוא לא רואה את האמת. מה עושים?

מעלים אותו למעלה, שיראה משם את האמת.

אבל לא מחזירים אותו יותר.

אז מי שרוצה אריכות ימים,

פשוט פחות שאלות כלפי מעלה.

תבדוק פה, אפשר למצוא את כל האמת פה. אמת מארץ תצמח.

אל תחפש אותה למעלה, היא פה, פה מול העיניים.

רק תפקח את העיניים ותראה אותן.

לכן בני אדם צריכים להבין.

עוד נקודה.

יש אנשים שסוברים

שאפשר להיות 50-50,

או בערך, או לא חייבים לעשות הכול.

שוב פעם החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר,

אם אתה רואה אדם

שנכנס לחנות בריצה,

לוקח חפצים,

רץ לנהר וזורק,

חוזר עוד פעם,

מוציא חפצים, זורק בנהר, והכול בריצה.

הרועים יאמרו משוגע,

לא נורמלי.

החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

אומר,

לי הוא לא נראה משוגע, לא נורמלי, אבל דבר אחד ברור לי,

החנות לא שלו והחפצים לא שלו.

מי זורק את הדברים שלו?

אם אתה רואה אדם

שאומר על מצוות מסוימות, זה עזוב, זה שטויות, זה לא נורא,

זה לא חשוב,

זה לא חייבים,

אל תהיה קיצוני זה.

דבר אחד בטוח,

הוא לא מרגיש התורה שלו,

היא לא ניתנה לו,

והמצוות לא שלו, לכן הוא יכול לוותר בהן.

ההפך ממה שהוא אומר בתפילה.

רבי חנניה בן עקשיא אומר,

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

מה הזכות שנותן להם הקדוש ברוך הוא?

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות.

והנה, אנשים בועטים במצוות, זורקים אותם. ציצית, קחו דוגמא.

אדם הולך עם חולצה,

הולך עם גופייה, מה אכפת לך עוד ארבע חוטים?

זה כבד?

לא הולך.

לא הולך.

לא, תראה איזה חישוב יש לו.

אם אני אלך אבל אני לא שלם,

זה לא נקרא שאני הולך.

ואם אני הולך עם ציצית,

אז אני מתחייב על הכול.

ואם אני, ואם אני, הכול שטויות.

שכר מצווה, מצווה ושכר עבירה עבירה.

תכף, תכף.

שכר מצווה, מצווה ושכר עבירה עבירה.

אדם מניח תפילין ולא מתעטף בציצית, לדוגמה,

הוא לא מפסיד את המצווה ציצית. ציצית את התפילין. תפילין יש לו.

הוא הניח לעולם שהוא יקבל שכר על התפילין.

אפילו פעם בחיים שלו הניח תפילין,

מקבל שכר על הנחת תפילין פעם אחת.

עשה מיליון עבירות, התקבל מיליון עונשים על העבירות, בדיוק מה שמגיע לו.

אבל זה לא מפריע לזה.

אז אל תתלו מצווה בעבירה ועבירה במצווה.

שהקדוש ברוך הוא אומר, פירוש, שכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה.

היה יהודי אחד שהיה עובד על בניין ביציקה

ובא אצל

החפץ חיים אמר לו,

רבנו,

האם מותר לי להוריד את הציצית בשעה שאני עובד ביציקה בגג?

משום שממש נוטף ממני זעה הרבה.

אמר לו החפץ חיים, למדנו שיש כמה מצוות

שמגינות על האדם.

כל שיש לו תפילין בזרועו,

בציצית בבגדו ומזוזה בפתחו,

מובטח לו שלא במהרה יחטא.

מי שיש לו תפילין בזרועו ובראשו,

יש לו ציצית בבגדו ויש לו מזוזה בפתחו.

אמר לו, וצא ולמד קל וחומר.

אם אתה,

בשעה שהוא עובד על הגג,

אין לך לא תפילין ולא מזוזה,

ונשאר לך רק שומר אחד,

אדם שיש לו עוד קרש הצלה אחד,

והוא שוחה בים של זיעה

ועלול לטבוע, לא יאחז

באותו קרש הצלה?

ישאל לך רק עוד ציצית שתגן עליך.

תארו לכם על איזה מציאות דיבר איתו החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

כמה ערכה של ציצית אתם יודעים?

הגאון מווילנה, זכר צדיק וקדוש לברכה, זכותו תגן עלינו, אמן.

הגאון מווילנה פעם עשה חשבון שנתי אם היה לו ביטול תורה.

הגאון מווילנה הגיע למסקנה ש-18 דקות

הוא ביטל

בשנה האחרונה.

אתה יודע מה זה 18 דקות?

אנחנו אולי 18 דקות לא ביטלנו.

והוא טענה על זה 40 טעניות

נכפר על זה.

תארו לכם מי היה גאון מווילנה.

הוא פגש את אחותו לאחר 50 שנה

שלא ראה אותה,

וכשהיא באה אצלו אמרו לו, אחותך הגיעה,

קיבל אותה,

שהטה אצלו כמה דקות,

שאל לשלומה וכך,

לאחר מכן אמר לה, אחותי

אני מצטער אבל לא נוכל להאריך,

אני חייב לחזור לתלמודי,

ניפגש בעולם הבא

וסיים את השיחה.

אחזר לספרים.

אתם מבינים כמה הוא היה דבוק בקדוש ברוך הוא?

כשהוא נפטר, לפני שייפטר,

הוא היה אוחז שתי ציציותיו ובוכה,

מוריד דמעות שליש ובוכה.

הוא אומר, אוי עולם,

אוי עולם שאני עוזב אותך,

שבכמה פרוטות

אני יכול לקנות חיי העולם הבא,

שבזכות מצוות ציצית אני עומד לראות פני שכינה עכשיו

בכמה פרוטות,

שנאמר,

וראיתם אותו,

ולא כתוב וראיתם אותם את הציציות,

אלא וראיתם אותו שרואים את השכינה בזכות מצוות ציצית ברגע שנפטרים מן העולם.

לאנשים יש חשבונות של אם לשים על מנת שככה או ככה.

שטויות זה.

כל זה הטעלה של יצר הרע. יצר הרע אומר, או אתה הולך על כל הקופה או אתה לא עושה כלום.

כי הוא יודע שעל כל הקופה אי אפשר ללכת.

אז מאידך מה נשאר? לא עושים כלום.

אדם יתחיל, אתה רוצה לגעת לירושלים?

זה לא בקפיצה אחת.

זה יוצאים מפה עד ירושלים,

יש עליות וירידות,

אבל העיקר שאתה בדרך, סוף חש שתגיע.

אבל צא לדרך.

מתחילים במצוות קטנות, קלות, ככה, לאט לאט לאט לאט, עד שזה מצטבר מגיעים.

זו הדרך העולה בית כל.

אבל חייבים להתחיל,

חייבים לצאת לדרך.

אז ציצית, זו מצווה שאתה מקיים כל רגע שזה עליך.

טבילין, אתה עושה אותה רק חמש דקות.

אבל קפיצית, כל הזמן יש לך מצווה.

למה להפסיד?

אישה שהולכת בלא כיסוי ראש,

זה גם מצווה שהיא צריכה לקיים כל רגע.

מצווה מן התורה.

ואם היא לא מקיימת, היא עוברת עבירה כל רגע.

כי שיער באישה ערבה.

והנה היא הולכת בלי כיסוי ראש, בחציפות, ממש בחציפות.

לא צניעות, פריצות.

למה?

מה זה צניעות?

מה זה המילה צניעות? צנוע, מוצנע, מוסתר.

מה ההפך מזה?

פרוץ, גלוי, רואים.

וכתוב בספר במדבר, פרק ה', פסוק שמונה עשרה,

בפרשת אישה סוטה,

ופרע את ראש האישה.

אישה שסטתה מעל בעלה,

היו מעליבים אותה ופורעים לצערה על מנת שהיא תודה אם היא סטתה או לא, ושלא תשתה את המים המעוררים,

שאם תשתה אותם והיא שקרה היא תמות.

אז לפעמים אדם בבושה מודה.

ואז היו מצילים אותה מהמיטה.

רש״י אומר על אתר

מכאן שבנות ישראל

גנאי להן

שפורעים את ראשן.

גנאי

שאישה הולכת כך.

הזוהר הקדוש על אותו פסוק בפרשת נשוא אומר כך.

אמר רבי חזקיה,

תבוא מהרה

על האיש שמניח לאשתו להתראות משערות ראשה החוצה

שמביאה טומאה בבית,

מביאה עניות בבית

ומביאה שבניה לא יהיו גדולים בדור.

והקללה על הבעל שמניח לאשתו להתראות משערות ראשה החוצה.

חוץ מהמצב הזה.

בעוד שמסופר על קמחית בגמרא שזכתה לשבע בנים, כהנים גדולים, שנכנסו בקודש הקודשים,

בזכות זה שלא ראו מעולם קורות ביתה את שערות ראשה.

תארו לכם מה זכתה.

אבל אנשים בדברים קלים ופשוטים מפספסים עולמות.

למה היא דואגת ליופי?

אבל שלמה המלך אמר שקר אכן להבל היופי.

אישה יראה את השם, היא תתחולל.

היופי זה יצר הרע.

הוא משתמש ביופי על מנת שהאדם יהיה חטא.

אישה חושפת גופה להראות את יופייה.

מה עושה יצר הרע? הוא לא צריך להחטיא אלף גברים, ללכת לאלף בלבל להם את המוח.

הוא מוציא אישה אחת בפריצות והיא כבר עושה את העבודה שלו.

כל אלה שטרו בעיניהם אחריה נכשלו בגללה.

כשהיא תגיע לעולם העליון, חוץ מהעונש היא תקבל על מה שהיא עשתה חטא,

גם כל אלה שנכשלו בגללה, היא תשלם עליהם גם כן.

כשכתוב בתורה לפני עיוור לא תיתן מכשול.

ובסוף,

כששמים את הכיסוי ראש,

אחרי שבוע תגידו לאישה שתוריד את הכיסוי,

היא מתביישת.

היא מרגישה עירומה

כמו גבר שהתרגל לכיפה.

למה?

הוא יודע כבר צניעות מהי.

תראו, שימו לאדם כיפה על הראש, איך הוא מאדין.

אדם חילוני.

הוא מתבייש כזה.

מה, איזה חסיכת בד. אם הוא היה שם כוח של דלס, ההפך,

הוא היה מחייך.

אבל כיפה הוא מתבייש. למה הוא מתבייש?

הוא יודע שיש בזה יראת שמיים.

משום שחכמים אמרו

שכל ההולך בגילוי ראש כאילו אין לו אלוקה ממעל לראשו.

כאילו הוא כופר שיש מישהו מעליו.

מה פתאום שאני אשים מעל ראש?

למה מי אמר?

וככה הוא הולך.

אני אתן לכם רק נקודות

שאדם נכשל בהן,

והן בעצם מצוות קלות.

והקבוש ברוך הוא יתבע אותנו על הקלות יותר מהחמורות.

וחכמים משלו את זה גם כן בגמנה.

אם מלך מבקש משני עבדיו, מאחד שיביא לו חותם זהב

או חותם חול

או חופן זהב, נמשיך את זה ככה,

חופן זהב

וחופן חול,

ושניהם למחרת באו ולא הביאו כלום, על מי יכעס יותר?

אז יש לו הביא חול.

למה חול מצוי בכל מקום? מה הבעיה? יצא תביא חול.

זהב מילא קשה,

אבל חול?

אדם שיש לו מצוות קלות כמו ציצית, כמו כיפה, כמו כיסוי ראש,

כמו זקן, דברים קלילים.

לא צריך כמו כיבוד אב ואב, כשאתה עצור אם תעשה מה שלא תעשה שמינון באוויר, תמיד לא תצא ידי חובת כיבוד אב ואב.

לא שאתה פטור בגלל זה.

אבל בכל אופן, הקדוש ברוך הוא יצביע אותנו על הכלות.

כי אתה מראה בכלות שלא חשת לכבוד קונך.

זלזלת.

ואל תחשוב על קטנות העבירה,

אלא תסתכל על גדרות מי שציווה עליה.

לא ציווה ילד קטן,

לא רב גדול,

לא מלאך.

מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מבקש ממך, תגיד תודה שהוא מדבר אליך.

והוא מבקש ממך,

והוא מבטיח לך שכר, ואתה מזלזל?

אתם יודעים כמה אדם חוטא, כמה אנחנו כפוי לטובה.

תראו אדם שעובר עבירה.

יש שתי מצויות תמידיות אצל האדם.

בשעה שהאדם חוטא, אתם יודעים מה קורה?

אין אדם חי,

אלא אם כן באותו רגע הוא מקבל חיות מהקדוש ברוך הוא.

איך אדם חי? כל זמן שהקדוש ברוך הוא משפיע עלו חיות.

מרגע שהוא יסיר ממנו את החיות, הוא מת.

זאת אומרת, בשעה שהוא עובר עבירה,

אותו רגע הוא לוקח את כוח החיות שהוא מקבל וחוטא בו כלפי הנותן.

עוד דבר,

אין רגע או שבריר

שהקדוש ברוך הוא לא משגיח עלינו ורואה במעשינו.

ובאותו רגע שהוא לוקח את החיות ומשתמש נגד השם, הוא גם רואה אותו הקדוש ברוך הוא.

ותראו איך האדם מעיז פניו

נגד מי שמחיה אותו.

זה לא כפיות טובה?

זה לא אגואיזם?

לאדם לא אכפת לו.

עוד דבר,

כל עבירה שעושה אדם נבראה לו קטגור.

כל מצווה נברא לו פרקליט.

מלאכים ממש, רבותיי, נבראים לנו מכל מעשה.

מלאכים ממש.

שהם יסנגרו ויקטרגו עלינו בדיל.

והקדוש ברוך הוא אומר,

אחת מהמידות שלו נושא עוון, נושא עוון. מה זה נושא עוון, הקדוש ברוך הוא?

אדם שעושה עבירה נברא משחית,

נלאך רע,

שצריך להשחית אותו מן העולם על המעשה.

אותו משחית עולה אצל הקדוש ברוך הוא ואומר לו,

ריבונו של עולם, נבראתי מפלוני בשעה פלונית על מעשה פלוני,

רצוני להשחית.

מה עושה הקדוש ברוך הוא? יכול לשחרר אותו ולהגיד לו לך.

למה?

כי הוא בא אצל הקדוש ברוך הוא ואומר, תזון אותי. הוא אומר לך,

היה יכול להגיד לו, הקדוש ברוך הוא הולך, שיזון אותך מי שברא אותך.

אבל הקדוש ברוך הוא נושא את העוון, את אותו מלאך,

וזן את הכול, אפילו את המשחיתים,

ולא נותן לו אפשרות לרדת ולהרוג את אותו אדם.

זה מה שאמר קין, גדול עווני מן נשוא.

אבל צריך להבין, יש לנו מיליארדים, אם לא מיליונים נגיד,

של משחיתים שבראנו,

שמחכים לנו למעלה, להיפרע מאיתנו.

והקדוש ברוך הוא נושא אותם עד שנגיע.

אם הוא רק משחרר אחד, אנחנו לא נהיה.

ואנחנו יכולים להשחית אנחנו את המשחיתים האלה על ידי מצוות.

איך? כשאדם בורא מלאכים טובים הם עומדים כנגד.

אבל גם אדם יכול לבטל משחיתים.

לדוגמה,

אדם בקריאת שמע על המיטה שאומר,

הוא משמיד אלפים ורבבות של משחיתים שנבראו משפיכת זרע לבטלן.

אבל בשמע ישראל שהוא אומר על המיטה בכוונה.

חרב פיפיות בידם,

ממש כמו חרב,

אנחנו הורגים משחיתים על ידי קריאת שמע.

ולא אלאה אתכם ויכול לדבר הרבה ולהביא לכם עובדות

בהוכחות גם על כל מיני כוחות שמצויים בתורה.

אבל אני רוצה לתת אפשרות לשאלות.

תבינו דבר אחד,

העולם הזה לא משחק.

יש לאדם שאלות, נפתור אותן.

אבל שיבין דבר אחד,

הוא נושא על גבו קופת שרצים שהוא חייב להיפטר ממנה מהר.

ושום תירוץ לא יעמוד.

עכשיו אני מבקש,

אם ירצה השם,

אם יש למישהו שאלה או רוצה איזו הבהרה, בבקשה.

כן.

ציצית, האם צריכה להיות בחוץ או בפנים?

הרב עובדיה יוסף פוסק להלכה שהספרדים צריכים ללכת עם ציציות בפנים,

האשכנזים עם ציציות בחוץ.

הציציות,

מי שלמד בישיבה אשכנזית, יכול ללכת עם ציצית בחוץ.

משום שבארצות ספרד לא היה נהוג ללכת עם ציציות בחוץ,

והולך ספרדי עם ציציות בחוץ,

זה נחשב כיהורה.

ככה פוסק רב עובדיה יוסף.

אבל שניהם למדו, זאת אומרת, המקורות של האשכנזים והמקורות שלנו הם אותו מקור.

הכאלה למדו שצריך להיות בחוץ, כתוב, וראיתם אותו וזכרתם,

דהיינו צריך לראות, אז אומרים שיהיה בחוץ.

ואלה סוברים שהראייה היא בעצם בראייה בבוקר כשאתה מתעטף עם הציצית, והזיכרון הוא לכל היום.

כי גם כשזה בחוץ, אז אתה לא רואה את זה כל רגע, כי אחרת לא תוכל לזוז רגע.

זה בקיצור מחלוקת שהיא לא מחלוקת. הציצית, המצווה צריכה להיות בין בפנים, בין בחוץ. אבל אם שאלת, זאת התשובה.

כשאדם ישן בלילה, בן איש חי אומר שלא יוריד את הציצית ויישן איתה. אבל אין חיוב לישון עם הציצית דווקא.

בוודאי כשהוא הולך לקיים מצוות פרייה ורבייה, צריך להסירה.

כשאדם נכנס לשירותים, לא צריך להוציא ציצית קטן.

יכול להיכנס עם.

כן.

מה האמת?

שאתה צריך ללכת קודם כל עם ציצית ואחר כך תדע את האמת.

רגע, מישהו פה הצביע.

מי הצביע פה? אתה? כן.

נשאלתי שאלה בהפסקה בקשר לעניין של ההיפנוזה.

אז אמר לי פה יהודי שהייתה איזה בחורה שהפניתו אותה במשך איזה שעות או שבוע או אני יודעת.

שלושה-ארבעה חודשים הייתה רדומה.

שבועיים, כמה שאתם רוצים, לא חשוב.

והיא בקיצור לא חזרה למצב הקודם שלה עד שאחר כך זמן היא חזרה.

מה קרה במשך אותו זמן?

אני אסביר לכם מה קורה.

אמרתי לכם את זה קודם, והנה עכשיו אני זוכר להגיד את זה שוב פעם,

כי שכחתי להגיד את זה קודם.

הזוהר הקדוש אומר שלאדם יש נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה. זה חלקי הנשמה.

אבל יש עוד דבר שנקרא הבלה דה גרמה.

הבל העצמות.

כמו צורת העצמות, רק בצורה רוחנית.

הבל כזה.

הבל זה דבר ש... כמו בבואה שלי במראה נגיד.

כמו בבואה במים. זה לא אני, זה כמו צילום שלי.

יש הבל העצמות.

ואומר הזוהר הקדוש,

שכשהאדם מת,

אותו הבל עצמות נשאר בקבר.

הנפש שורה מעל הקבר.

הרוח עולה גן עדן תחתון, והנשמה גן עדן על יום.

לא חשוב עכשיו מה זה אומר.

זה מה שאומר הזוהר הקדוש.

עכשיו,

אותו הבל עצמות,

בדקו אלה שעושים היפנוזה, שעוסקים בספיטוריאליזם,

והם עשו כזה מעשה. שימו לב, לקחו בן אדם בשביל למצוא אם יש באמת מציאות כזאת של הבל עצמות.

זאת אומרת שסביב הגוף יש כמו אור מקיף כזה.

מין הבל כזה שמקיף את האדם.

ועשו מצב של היפנוזה, הפלטו אדם,

ואתם יודעים, כשמפליטים אדם עכשיו לעשות מה שרוצים איתו, לשכב עליו, לחיות עליו,

לדרוך עליו, לתת לו מקום, הוא לא מרגיש כלום.

אם אומרים לו אתה לא מרגיש, הוא לא מרגיש.

לקחו סיכה ודקרו אותו במצח.

הוא לא זז.

בבטן לא זז. ברגל לא זז. כל מקום שדקרו, הוא לא זז.

לא מרגיש.

נתנו כוס בידו

עם מים.

אמרו לו, תחזיק, תחזיק. מצא ופנותי.

והוא מחזיק את הכוס ככה, והוא עכשיו מצא ופנותי.

דקרו אותו עוד פעם, לא מרגיש.

בכל המקומות לא מרגיש.

לקחו את הסיכר,

הכניסו אותה במים, הוא עשה ככה.

עוד פעם במים, עוד פעם הוא עשה ככה. כאילו דוקרים אותו.

מפה הבינו שההבלד הגרמה שלו נאסף בכוס.

מפה מביאים שם, בזיו הזוהר,

בפירוש לזוהר,

שמפה יובנו מאמרי חכמינו, זיכרונם לברכה, שאומרים שפתותיו דובבות בקבר.

אדם שאומר שמועה בשם איזה חכם שאמר בחייו כשהוא מת,

שפתותיו דובבות בקבר.

זה פליאה.

אדם אחרי השנה לא נשאר ממנו כלום.

אמנם יש צדיקים שנשארים בגופותיהם שלמים,

אבל אחרים,

יש כאלה שלא זוכים לזה.

ואז

הגוף חול.

איך שפתותיו דובבות בקבר?

אלא אותו הבלה דה גרמן, שהוא שיקוף של אותו גוף,

הוא שדובב. הרוחניות דובבת בקבר.

ומפה מובנים שאר מאמרי חזל בעניין זה.

אז אם כן, אותה אישה, ההבלה דה גרמן שלה,

חוץ לה, פשוט לא חזל.

והייתה מציאות כלשהי, כי היה ניתוק בין המעפנת לבין האדם שהוא פנת,

ולא יצר איתו שוב פעם חיבור על מנת שתיכנס.

זו האפשרות שתיתכן בעניין הזה של הבחורה, או מקרים דומים כאלה.

כי כשאדם מהופנת,

מוציאים ממנו את המצב הזה שהוא יכול לחוש, החושים שלו ממש נעדרים ממנו,

עד כדי שהוא יכול לא להרגיש אפילו.

הוא יכול לא לזכור,

הוא יכול לא לשמוע, הוא יכול לא לראות, הוא יכול לקול.

מה שאומרים לו, ככה זה מתקיים בו.

מה?

יש כאלה אנשים שלו כוח,

כוח, הקב' ברוך הוא נתן לאדם, אמרתי,

בשביל שהאדם יוכל להתבונן מפה על הקב' ברוך הוא.

אתם מכירים כוח, לדוגמה שנקרא טלפתיה,

שאדם קורא מחשבות של אדם אחר?

יש מציאות כזאת, כמו אורי גלר, דברים כאלה מסוג זה.

אדם קורא מחשבות.

אם אני, יציר כפיו של הבורא יתברך, מסוגל,

בנשמה שלי,

שהיא חלק אלוקו ממעל,

לקרוא מחשבות של בני אדם,

הקב' ברוך הוא לא קורא את מחשבותיי.

הרי הוא בוחן ליבות, רואה כליות, הכל הקב' ברוך הוא, חופש כל חדרי בטן.

אין כל דבר נעלם ממך ואין נסתר מנגד עיניך.

אדם,

הקב' ברוך הוא יודע עליו הכול, גם מה שיש בנבכי נשמתו, בתוך הפנים שלו.

אז הקב' ברוך הוא נתן כוחות כאלה בבני האדם על מנת שילמדו כזאת

שמיים.

כמו שאמרו החז״ל, אמנם לא באותו עניין, אבל אמרו,

מתוך אמונתו של בשר ודם אתה לומד אמונתו של הקב' ברוך הוא.

אדם, על ידי שרואה איזה כוח יש בנו,

יכול להבין איזה כוחות יש בקב' ברוך הוא.

איוב אומר, מבשרי אחזה אלוקה. אני לא צריך לחפש את הקב' ברוך הוא בחוץ.

בבשר שלי, איך שאני בנוי, אני רואה בריאה אלוקית.

כי אפילו תא אחד בגוף שלנו, אנחנו לא יכולים להגיע עכשיו. ורואים בתא קטן כזה כחמישה מיליון תאונים קטנים,

שבכל תאון כזה יש כמו נחיל נוזלי ומשני צדדיו גופיפים שווים במספר גם ובגודל.

ואלה הם הכרומוזומים,

אלה הם הגנים,

שבעצם זה התורשה שעוברת מאב לבן מעלה.

באיזה מכשירים עדינים משתמש הקב' ברוך הוא לעשות כזה דבר?

מוגדל פי כמה מאות

ויש בו חמישה מיליונים ועוד נחילים ועוד גופיפים? מה זה?

אלא מבשרי אחרי זה אלוקה.

איך קיבה שלנו יודעת, איזה קומפיוטר יש בפנים מחשב

שיודע לקחת ויטמינים ולהוציא פסולת?

מאיפה יודעת הקיבה לקחת רק את הויטמינים ולהוציא את הפסולת?

איך השיניים שלי שתקועות בבשר

יכולות לשבור עצמות?

יש כאלה שמרימים שולחן בשיניים. במה זה תפוס? עם מנחמה? לא.

בתוך בשר אז.

סליחה זה מפריע.

אם כן האדם צריך להתבונן שבעצם אם הוא יתבונן בכל מעשי הבריאה על כל הגוף שלו

הוא יכול לראות את הקדוש ברוך הוא

אבל האדם לא מתבונן. אין לו זמן. יש לו עניינים, עסקים, ביזנס, כסף, דולרים, מניון. אז מה הפעם יש לו זמן?

זו טעות, רבותיי.

כן, עוד שאלה? מי רוצה לשאול פה? כן.

כן.

אני, אני רוצה להתבונן.

השתבח שמרעד.

אני רוצה להגיד, אדוני היושב-ראש,

שאני אקבל אותם, אם חייב ומים,

את או הוא.

את צריכה קודם כל צניעות קומפלטת.

מה? מה זה חייב? וואבוהה, לא רק חייב.

את צריכה ללכת בצניעות דיינו כיסוי ראש,

חולצות לפחות, עד פה לפחות,

חצאיות או שמלות

שעברו את הברך בישיבה,

וגרביים.

זה התחיל מבחינת צניעות חיצונית. עכשיו צריכה גם צניעות פנימית.

לא לשחוק עם בחורים,

זה גם צניעות.

לא לדבר בפה גבוה, דמינה, זאת אומרת, יש אישה חצופה או זה, זה גם צניעות.

צניעות זה לא רק בגדים. אנשים חושבים צניעות, יש נשים, השם מרחם.

מבחוץ, יופי, מבפנים, הכל רקוב.

יש גם גברים כאלה.

כמו שהמעשה אצל חסידים, שהלכו פעם לאיזה מצבעה,

לא מצבעה, זה היה נקרא אז אכסניה.

והלכו שם, ביקשו מהמלצר שייתן להם אוכל כשר חלק.

ותוך כדי שהם מביאים להם,

אז הם התחילו לדבר כל מיני דיבורים. ישב שם איזה שיקור ושמע אותם.

הוא שמע על מה הם מדברים.

אמר אלה החסידים דואגים רק מהמכניסים לפה, אבל לא דואגים מהמוציאים מהפה.

מדברים לחילות, לשון הרע, דברים. דואגים רק מהבפנים ולא דואגים מהיוצא.

צריך לדאוג לכל, גם לפנים וגם לחוץ.

אבל זה בקצרה אני אומר לך. יש ספרים שבעזרת השם תוכלי להסתייע בהם ולקרוא מעצמך. עוד חובות שאת חייבת, שנייה, אני אתן לכם אפשרות לשאול.

חובות שאת עוד חייבת, חייבת להתפלל שלוש תפילות ביום.

אם את לא יכולה שלוש תפילות ביום, תפילה אחת, ואת יכולה לבחור איזה שאת רוצה לפי זמנך הפנוי,

שרצוי של שחרית.

עכשיו,

חייבת בקידוש, בהבדלה, חייבת בתפילת שמונה עשרה,

חייבת בברכות השחר,

חייבת בברכת המזון,

חייבת בברכות על אכילה ושתייה ראשונה ואחרונה, ברכה ראשונה וברכה אחרונה.

זה לא הרבה. בקיצור, אישה לא חייבת הרבה דברים.

חייבת לשמוע בקול בעלה, אם הוא הולך בדרכי השם.

אם הוא מבקש דברים שלא מצד ההלכה?

לא, היא חייבת ולא הוא חייב לשמוע עליה.

שחייבים לשמוע על הקדוש ברוך הוא.

עכשיו,

מה זה לשמוע בקול בעלה? שוב פעם, לפי ההלכה. לא כל דבר, אלא מצד ההלכה, כן?

סליחה, במה נשים זוכרות, לדוגמה, בתחילת המתים? גבר באמת זוכר את תחילת המתים. אם אדם לא לומד תורה בקביעות,

לא זוכר את תחילת המתים. אפילו בגן עדן.

לא רק הוא מתחילת המתים.

תלמוד תורה מחיה אותו.

תל אורות תלך, תל התורה מחייהו.

אז נשים לא חייבות בתלמוד תורה, גמרא.

הן צריכות ללמוד את הדינים, טהרה, כשרות, צניעות, כל מה ששייך, שבת, איך לשמור, דברים כאלה צריכות ללמוד.

אבל בתלמוד תורה כמו גבר לא חייבות. אז במה הן זוכרות לקום את חיות המתים?

אלא בזה שמאפשרות לבעליהן ללכת לבתי מדרש ללמוד,

ובזה שלוקחות את בניהן לתלמודי תורה.

אוי לאותה אישה או לאותו גבר

שרוצים שבניהם יהיו רק אנשי העולם הזה, מהנדסים, מדענים וכולי.

אוי להם.

למה אוי להם?

אפשר שיהיו כאלה,

אבל רק כאלה ולא דתיים. אוי ואבוי.

משום שבן מזכה אב,

שיפטרו מן העולם, הילדים מעלים אותם אפילו מגיהינם.

זאת אומרת, יש אפשרות שהאדם, אחרי הרבה זמן, שהילד יעמול במצוות ובתורה, יעלה אותו אפילו מגיהינם.

אז אם אתה משקיע שיהיה לו רק תעודה בסלון,

לזה לא תוכל להיכנס גן עדן.

וגם הוא בטח שלא.

אז לכן, כחיצים ויד גיבור כך בני הנעורים.

תדעו לכם, אין לכם דבר כמו הבל תהיהם של תינוקות של בית רבן.

הקדוש ברוך הוא מחזיק את כל העולם בזכות ההבל שיוצא מהפה של התינוקות האלה שלומדים בבתי מדרש. כל העולם כולו קיים בזכותם.

מפי עוללים יונקים ייסדת עוז.

זאת אומרת,

אלה פחות או יותר מה שזכו לי כרגע,

אם יש חוד, ודאי

שתתעוררי להם יותר מחר, או שתיגשי לאחת הרבניות כאן,

והן יבערו לך בפירוט. אני שמח שבעזרת השם בסוף ערב זה את כבר בעלת תשובה למהדרין.

לבעלך הוא צריך לעשות מה שאני עושה.

ואני עוד לא עושה הכול גם ככה שהוא יכול להתנחם.

אבל בכל אופן,

צריך כמובן לקום, להתפלל שלוש תפילות,

ללמוד תורה,

לקיים מצוות, לא לעבור על עבירות,

וכמובן לכבד את אשתו,

לכבד את אשתו,

אתה הבעל?

אשריך שאתה זוכר. מי זה הבעל?

הוא דומה לי עוד לא. עם הזקן הוא יהיה דומה לי.

אבל בכל אופן,

הדברים פשוטים, כמעט כל אחד פה יודע מה צריך לעשות.

אין אחד מפה שבא לפה כופר.

אין אחד שלא יודע מה צריך לעשות.

מי שלא יודע, קודם כל, שיתחיל לעשות מה שהוא יודע אז צריך לעשות, להימנע ממה שאסור לעשות.

ובמשך הזמן לומדים.

כמו שאדם רוצה את הרפואה שלו,

הולך ומחפש אותה בכל מקום.

כמו שאדם דואג ללחם, ואם הוא יבוא למכולת אחת וסגור אז הוא ילך לשנייה, ואם לא, הוא ייסע אפילו לעיר אחר כי הוא לא יעמוד ברעב.

ככה התורה היא כמו לחם.

לכו לחמו בלחמי ושתו ביין מסכתי.

כמו שמחפשים את החיים ברפואה,

צריך לחפש את התורה בשביל לדעת מה לעשות.

זה החכם עושה.

ובעזרת השם יתברך,

אני בטוח שכולם יחזרו בתשובה.

אבל בינתיים תשאלו שאלות.

כן, מה אתם אומרים? זכות לנשים או לגברים?

לנשים. לנשים. תראו, אתם רואים, כבר קיבלתם יחס.

כן.

אם בן אדם מת ונשמע שהוא עולה למעלה, איך אתה מסביר שאלה בנשים עתידים שלוועדה זה לא קלוץ כנסת למעלה הוא מקבל, הוא חותך את עצמו,

איך זה שהנשימה שעולה למעלה,

תבינו, אני אסביר לכם באופן קצר קצר, תסלחו לי שאני אומר הכול בקצרה,

משום שאני חייב להספיק לענות לכם,

תבינו קודם כל מה זה עולם הבא. הרמב״ן אומר יש חמישה עולמות.

מה זה חמישה עולמות?

יש העולם הזה שאנחנו חיים.

יש עולם הנשמות שזה גן עדן.

בגיהינם, כשאדם מת, או הולך לכאן או לכאן.

יש עולם שנקרא עולם ימות משיח,

זה עולם שיהיה פה, בעולם הזה,

אבל במצב שלא יהיה יצר הרע בעולם, כולם עובדים את השם שכם אחד.

ומלאה הארץ דעת השם כמים לימה חסים,

כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לכרוא כולם בשלם השם ולעובדו שכם אחד.

ביום ההוא יהיה שם אחד ושמו אחד.

תהיה מציאות כזאת של וכתתו חרבותם לעתים מחניתותיהן ומזמרות, לא יישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.

זו מציאות של חיי ימות משיח.

עולם ימות משיח לא ישתנה העולם במהותו,

אלא פשוט נהיה פנויים לעסוק בחוכמה ולזכות בחיי העולם הבא.

עולם רביעי זה עולם תחיית המתים,

שבו יקומו המתים כארבעים שנה לאחר ביאת משיח צדקנו.

ואז הצדיקים בלבד

יקומו בתחיית המתים

ואז יחיו ונער ייקרא בן מאה. זאת אומרת, בן מאה ייקרא נער.

אם ימות בן מאה יגידו, מסכן, צעיר, חבל עליו.

אבל זו המציאות שתהיה בתחיית המתים. ימשיכו למות.

ימשיכו גם אחר כך למות.

ואחר כך העולם החמישי זה עולם הבא,

ולגבי עולם הבא נאמר,

עין לא ראתה אלוקים זולתך יעשה למחכה לו.

כל מה שנתנבאו הנביאים זה עד ימות המשיח.

עולם הבא, איך יהיה,

אין אנחנו יודעים בבירור על ידי קבלה איש מפי איש עד משה רבנו,

אלא על פי הכרע פסוקים.

אבל קבלה אין לנו על זה.

אבל תאמינו לי, אני סומך על הקדוש ברוך הוא שיסתדל לנו מקום טוב שם,

אם נשתדל.

ומתוך הגן עדן, חכמים אמרו שהמדרגה הכי גבוהה בגן עדן

זה התחתונה שבחיי העולם הבא.

עכשיו לשאלתך,

מה אם אלה שמתאבדים יהיה להם חלק לעולם הבא?

תשמעי, קודם כל כשהם מתים,

אז הם צריכים להגיע לעולם העניין לבית דין של מענה, והם נידונים.

אפשר שהם יחזרו בגלגול, אפשר שהם יתייסרו בכף הקלח,

אפשר שהם ייכנסו בגיהינם, כל אחד לפי סיבת,

גם הסיבת של ההתאבדות כה ועד.

זאת אומרת, אם זה היה במזיד,

אם זה היה שגגה,

אם זה היה שטות,

אם זה היה ברצון,

אם זה היה מתוך כפירה, כל מיני...

הקדוש ברוך הוא לא שוקר כמוני, הוא מת, נגמר.

איך קרה כל דבר, ומה הסיבות? כי אפילו ברבנות, כשהולכים ואומרים, אדם מתאבד,

אז לא מקבלים יד, בודקים, הוא שאיר פתק, הוא אמר ככה, הוא דיבר על התאבדות קודם,

שיהיה ברור שהוא יתאבד, בשביל שלא יקברו אותו באותה חלקה

הקדוש ברוך הוא מחליט מה לעשות איתו אז אפשר שהוא ירד לעולם עוד פעם בגלגול.

בעזור הקדוש והמקובלים אומרים שהקדוש ברוך הוא הבטיח שלא יידח ממנו נידח.

זאת אומרת, כל שמות בסוף יגיעו לתיקונן.

רק מה העניין?

אתם חושבים שגלגול זה רק באנשים?

ואתם חושבים שיש רק עונשים בעולמות העליונים?

יש אדם שעוד גלגל בצמח, בדומם, בחי,

וכל מיני דברים כאלה.

אני לא רציתי לפרט כאן בסיאנסים,

אבל עשו חבר'ה סיאנס

והביאו תפוחים ושאלו את הנשמה אם יש גלגול נשמה באחד התפוחים.

אז אמרו, בזה יש? אמרה לא. בזה יש? לא. בזה יש? לא. בזה יש? לא. בזה יש? לא. שום דבר אמרה לא, עד שבאחד אמרה כן.

מה עשו?

סימנו את התפוח בסימון קטן בלתי נראה.

ערבבו את התפוחים שוב פעם ושאלו שוב פעם.

וזה לא, וזה לא, וזה כן.

הסתכלו, הסימון קיים.

המשיכו לשאול ואף אחד לא אמרה יותר רק בזה.

ערבבו עוד פעם,

שלוש פעמים והיא אמרה כל פעם את אותו תפוח.

שאלו

מה לעשות עם התפוח?

אמרה תברכו עליו.

אמרו לו מי?

אמרה שם של מישהו.

ברך עליו,

ונעשה תיקון לאותה נשמה.

זו עובדה רבותיי.

תפתחו את הספרים הקדושים,

כששוחטים עגל, כבש, תרנגולת,

אפשר שיש גלגול והתיקון זה בשעיטה, לכן עוף או זה של נטרף

והיה בו גלגול נשמה, הוא יצטרך עוד פעם להתגלגל לעולם ועוד פעם לרדת. ואני יכול להגיד לכם סיפורים במקורות שלנו, הרבה לאין-ספור.

אבל העניין פה שתבינו רק את התוך, זאת אומרת, את הפטנט הזה, איך הוא הולך.

אז זה לא כל כך פשוט. אבל אל תדאגי, יטפלו בו, ופתאום לפי מה שמגיע לו.

כן.

מה קורה עם רדי, למשל, עובד אשת הדף? הוא הולך עם קריב.

כן?

הקדוש ברוך הוא מחייב אותו לא לעבוד בשבת.

מי העבודה שתחייב אותו?

מה פירוש שעבודה מחייבת אותו? המנהל אמר לו?

מי העבודה? מי הקיר? המשרד? מי אמר לו?

שנייה.

זה אתה?

שוטר?

אם הוא שוטר, ילך, יעשה שאלת רב,

ויגיד לרב, כבוד הרב, זה מה שאני מתפרנס

משיטור.

עכשיו,

אני רוצה שאתה תגיד לי אם מותר לי או אסור. קודם כל הוא ישאל אותו איזה תפקיד אתה במשטרה, אפשר שתיקח

משמרת כזאת עם תורנות כזאת, אפשר שיגיד לו בכלל תעזוב את העבודה, אפשר שיגיד לו זה מותר לך, יגיד לו מה שיגיד לו.

אבל קודם כל תדעו לכם, שאם יש אפשרות לאדם לעזוב עבודה שהיא בשבת והוא לא עוזב,

רק מלחמת שנוח לו והוא רוצה עבודה זאת,

זה גם כן לא כל כך טוב.

אני לא רוצה להגיד חמור,

אבל אני אומר שזה לא כל כך טוב. למה?

עבודות שבעולם חוץ ממשטרה בשביל לא לעבוד בשבת.

ואם הוא חש לכבוד קונו

והוא דתי,

הוא ודאי שלא צריך לעבוד שם בשבת.

בצבא זה פחות חמור מאשר במשטרה.

רגע, אני אסביר, לא חשוב, תקשיב.

אני אומר,

שנייה.

שיעבוד אלף שנה, מה העניין? לחזור בתשובה אפשר ברגע.

את הפרנסה נותן לו הקדוש ברוך הוא, אל תשכחו לעולם.

עכשיו רגע, תקשיב.

הקדוש ברוך הוא, כשהוא נותן פרנסה, הוא יכול

לתת שיגעון לקצין שלך,

שיום אחרי שאתה תבוא מהסמינר אתה לא תמצא חן בעיניו.

הוא יפטר אותך בעל כורחך ותלך לחפש.

אבל אם הוא יעשה את זה, תהיה לך זכות.

ואני לא יודע אם יש לכל אחד זכות שיפטרו אותו מהעבודה.

לכן אני אומר לך, תול את הזכות בידך ולך תתפטר אם אתה יכול.

אתה לא יכול, תעבוד, מה יש? אתה לא יכול להיות עבודה אחרת? רק זה, שוטר? נולדת שוטר עם כובע?

אז מה?

רגע.

אבל תבין, כל מקצוע אפשר לשנות.

אם תבוא אינפלציה או מיתון ויפטרו אנשים,

פתאום תראה, כולם יכולים לעבוד כוח עבודה.

אבל השאלה הזאת היא מצד היתר, זה לא בשביל זה.

אנשים ויתרו על עולמות,

על הכול בשביל כבוד שמיים, הרגע שגילו אותו.

מה היה חסר לאורי זוהר שתשמעו אותו אם ירצה שם במוצאי שבת?

הגיע לשיח קריירה, גיל 40, במאי, שחקן, הכול, כסף נוזל ככה, חופשי-חופשי.

כבוד, גאווה, בחורות, כל מה שהוא רצה, כל החיים שלו יש.

וברגע שגילה את האמת, פרש מן הכול, ולך תמכור לו היום משהו מכל זה.

הוא לא מוכן.

נותן לך משהו אחר.

האמרגן של החיפושיות היה יהודי.

בין 35 שנה

הוא התאבד.

הוא היה מיליארדר בדולרים.

הוא העלה את החיפושיות.

הוא התאבד.

לפני שהוא התאבד הוא השאיר פתק.

היה לי הכול,

ולא היה לי כלום.

אתה יודע מה זה אומר?

היה לו יותר משוטר.

אבל לא היה לו כלום.

אבל אתה יש לך גם העולם הזה, גם עולם הנצח.

דווקא שוטר אתה רוצה להיות?