מעלת הצדקה - א' | הרב אמנון יצחק

הרי אמרו חז"ל בכתובות נ': "המבזבז מכספו לצדקה אל יבזבז יותר מחומש" אם כן הוא באיסור לתת יותר מחומש מנכסיו אלא אומרת התורה: "עשר בשביל שתתעשר" נמצא אדם שנותן צדקה מכספו יתעשר מחדש, וכשיתן מעשר מהריוח החדש הרי ישוב ויתעשר וחוזר חלילה נמצא מקיים מצות צדקה מאה (100) פעמים מבלי שיבזבז יותר מחומש - דברי הגאון מוילנא.

"אשרי הגבר יחסה בו"

גביר אחד עתיר נכסים וממון נודע כל ימיו כנדבן גדול לצדקה יום אחד נתמוטטו עסקיו ורוב ממונו אבד לו בא לפני רבינו הגאון חיים מולוז'ין זצ"ל ושאלה בפיו: מצבו האישי אחר המשבר ענין פרטי הוא אבל אם הוא חפץ בשעה קשה זו להמשיך ולפזר ממונו לצדקה ובסכומים שהיה רגיל בהם יאלץ כעת ללוות ממון אחרים לשם כך. השאלה היא: האם שורת הדין אומרת להפחית את הסכומים שהיה רגיל לתת עד עתה, או שמא כדאי שיכנס לחובות למען הנתינה? אפילו אם יסכן בגין זאת את עתידו - זאת השאלה.

נמלך הגאון רבי חיים בדעתו דעת תורה, לאחר מכן המליץ בפני הנדיב המרושש: שימשיך בכל זאת כמנהגו מימים ימימה, יוסיף לחלק הצדקות כרחשי ליבו הרחום, ואילו באשר לפרנסתו הרגיע אותו רבי חיים מוולוז'ין כבר מובטח אתה מכח מאמר חז"ל: "הבא לטהר - מסיעין לו"

חלפו שבועות אחדים והנה מברק מגיע מהנדיב אל בית הרב כי עצתו "כעצת השם היא תקום" עמדה לו לטובה וזכה בגורל בסכום עתק חמש מאות אלף (500,000) רובל כסף!

שמחה של ממש ניכרה על רבינו בשומעו את הבשורה ואותו היום כאשר בא לומר את השיעור בישיבה, פתח את דבריו במעשה הזה כדרכו, לעורר את התלמידים; לגודל השגחת השם המתגלית.

כמה אנשים אתם מכירים שילכו לשאול שאלה כזאת? לא מספיק שהוא מרושש, הוא עוד צריך לחשוב על העניים האחרים? הוא בעצמו הופך להיות עני כבר, הוא עוד מעט זקוק בעצמו להלוואות והוא שואל: אבל אני רגיל לתת כמויות כאלה וכאלה כספיות, האם להמעיט להפחית, או האם לקחת הלוואות לצורך זה?

ומה אמר לו רבי חיים מוולוז'ין: "הבא להטהר – מסייעין לו" אל תפחד! תמשיך, והנה הקב"ה רואה בדיוק מה קורה מה בליבו של אדם אם כוונתו לשם שמים והוא רוצה לעזור לבניו - אז מה, הוא יחשוך ממנו, ימעט לו?! חלילה וחס! "עשר כדי שתתעשר"

ש.

ת. הוא לא היה בעל חוב הוא התרושש.

דרשו חז"ל: "עשר בשביל שתתעשר"

סיפרו על זה רז"ל בספרי ומובא בתוספות בתענית ט': מעשה באדם אחד שהיה עשיר, והיתה לו שדה שעשתה אלף (1000) כור והיה אותו עשיר נוטל עשר (10) כורין למעשר בכל שנה ושנה, וכן עשה כל ימיו.

אז השדה עשתה אלף (1000) כור והוא נטל מאה (100) מעשר, כך עשה כל ימיו.

כשחלה למות קרא לבנו ואמר לו: "בני דע ששדה זו שאני מוריש לך עושה בכל שנה ושנה אלף (1000) כורין היזהר שתפריש מאה (100) כורין כאשר עשיתי" ומת אותו האיש.

ועמד הבן במקומו ועשתה השדה אלף (1000) כורין כאשר היתה עושה בחיי האב והפריש ממנה מאה (100) כורין, בשנה השנית (2) הסתכל הבן וראה שהמעשר דבר גדול - זה הרבה מאה (100) כורין ואמר 'שלא יפריש'

לשנה אחרת (3) נתמעטה השדה ולא עשתה כי אם מאה (100) כורין - במקום אלף (1000)! מאה (100)... ונצטער על כך!

שמעו קרוביו שלא הפריש מעשר - לכך נתמעטה שדהו, באו אצלו לבושים לבנים ושמחים!

אמר להם: "כמדומה לי שאתם שמחים בקלקלתי?!"

אמרו לו: "נצטער עליך כי אתה גרמת לך כל הרעה הזאת! ומפני מה לא הפרשת מעשר כראוי? בוא וראה; מתחילה כשבאה השדה לידך היית אתה בעל הבית והקב"ה היה כהן" מי מקבל את המעשרות? הכהן, אז אתה בעל הבית בעל האלף (1000) הכורין ונתת המעשר לכהן לקב"ה, והקב"ה היה הכהן שהמעשר חלקו ליתן לעניים.

עכשיו שלא הפרשת חלקו אליו, הקב"ה חזר להיות בעל הבית ועשה אותך 'כהן' שאין שדך עושה מה שהיתה עושה כמתחילה אלף (1000) כורין והפריש לך מאה (100) כורין.

זה שאומר הכתוב (במדבר ה) "ואיש את קדשיו לו יהיו" כלומר; כשאינו מפריש כהוגן לא יהיה לו אלא הקדשים היינו המעשר, ועל זה אמרו חכמים: "המעכב מעשרותיו - לבסוף בא שלא יהיה לו אלא אחד מעשר (1/10)"

• אז אי אפשר להתחכם עם הקב"ה!

הרי זה עיסקא הכי טובה שאדם יכול לחלום עליה תאר לך באמצע הרחוב בא אליך אדם אומר לך: "תשמע יהודי יקר מצאת חן בעיני אני רוצה לתת לך אלף (1000) $ מתנה אתה מוכן לקבל אלף (1000) $ מתנה?"

אומר: "כן"

אומר: "אבל בתנאי אחד (1) שברגע שאני מוסר את זה בידך אתה מחזיר לי מאה (100) $ אתה מוכן לעסקא הזאת מתנה כזו?"

• "כן"

ואחרי זה הוא מתחרט מגיע לו עוד אלף (1000) $ שיתנו לו ?!

בורא עולם נותן לך ואומר לך: "תן מעשר ולא רק זה אני אעשר אותך" והבנאדם טמע'א לא רוצה! ואחר כך הוא מתפלא: 'למה המצב שלו ככה...'

יש מדרש פליאה, המדרש אומר: "עשר תעשר - אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה"

מה זה? זה מה שאומר המדרש: "עשר תעשר - אם השמאל ואימינה, ואם הימין ואשמאילה"

ביאר בספר "קול יוסף": שהנה תיבת "עשר" מלשון מעשר, ובין תיבת עשר לשון עושר, אין ביניהם רק עמידת הנקודה, עושר - הנקודה בצד ימין של השין, שין עם נקודה ימנית, זה שין. שין עם נקודה שמאלית זה שין, אז עשר זה עם נקודה ימנית, עשר זה עם נקודה שמאלית, על השין או מימין או משמאל, ובתיבת עשר שמשמעותה עשר הנקודה מצד שמאל.

אז זהו הפירוש של המדרש: "אם השמאל" דהיינו שאתה תעשר בשין שמאלית ותתן מעשר כראוי - אז "ואימינה" אעשה אני לך את השין ימנית - ואז יהיה לך ממון הרבה! כי אז יהפוך להיות עשר. "ואם הימין" אם אתה תעשה שין ימנית ותרצה להתעשר על ידי מניעת נתינת מעשר - אז "ואשמאילה" בשין שמאלית ולא יהיה לך רק עשירית (10.) ממה שיש לך יהיה לך רק מעשר שמכאן ואילך תרויח רק מעשר ממה שהיית רגיל.

מדרש מדהים! אומר: הכל תלוי בך! איך כללי המשחק? איך אתה רוצה לשחק; אתה רוצה לשמוע לי להאמין? אז אני אדאג שתתעשר! אתה רוצה להתעשר? אני אדאג לך שתתעשר שתקבל רק עשירית - תחליט מה שאתה רוצה…

"ומכל צרותיו הושיעו" אמר דוד המלך: "זה עני קרא והשם שמע ומכל צרותיו הושיעו" (תהלים לד).

ביאר בספר "ליקוטי אברהם": ישנם אנשים אשר יכולים לתת כסף לצדקה ומשתמטים בתירוץ 'שאינם יכולים!' טבע האדם כשתובעים אותו לצדקה לומר; 'שאינו יכול ליתן משום שגם הוא עני' – אבל האמת שהוא יכול ליתן רק שלא רוצה לתת.

אמר הכתוב: "זה עני קרא" הוא קורא לעצמו שהוא עני והוא לא יכול ליתן, "והשם שמע" השם שמע שאתה אמרת שגם אתה עני השם שמע, ואתה משקר! אומר שאתה עני - "ומכל צרותיו הושיעו"; עושה השם את בקשתו ומצילו מן הצדקה ועושה אותו עני כמו שאמר באמת כדי שלא יהיה לו ליתן. כי הצרות אצלו זה כשהוא צריך ליתן צדקה, אז השם מושיעו מהצרות האלה, אתה לא תוכל יותר לתת צדקה, אתה באמת תהיה עני גם לא תשקר וגם לא יהיה לך כסף לתת צדקות!

שמעתם? מדהים!

"זה עני קרא" אתה קורא לעצמך עני? "והשם שמע" הוא שמע, אה! זה צרות בשבילך לתת צדקה לעניים? אין בעיה! אני אושיע אותך מהצרות אתה לא יהיה לך כסף לתת, ולא יהיה לך את הצרה הזו שיבקשו ממך, כי באמת אני יעשה אותך עני – מדהים!

משל נוקב אמר החפץ חיים זצ"ל: כפרי אחד (1) עבד אצל יהודי ועבודתו היתה להעמיס שקי תבואה לעגלתו, ועל כל שק תבואה שהעמיס - קיבל סכום קצוב, סיכמו נגיד שעל כל שק שהוא מרים הוא מקבל עשרה (10) כסף.

וכדי שידעו בסוף היום כמה שקי תבואה הוא העמיס, העמיד היהודי את הכובע בצד ועל כל שק שהועמס הניח בו פרוטה ולבסוף היו סופרים את הפרוטות וכנגדם הכפילו כפול עשר (10) וכנגדם קיבל את השכר שסוכם.

באמצע היום אמר היהודי לכפרי שהוא עושה הפסקה וצריך ללכת, עמד הכפרי הביט לכל הכיונים ראה שאין איש רואהו "ובעליו אין עמו" ולפניו מלא פרוטות בתוך הכובע הכניס ידו ולקח חופן והכניס לכיס ושמח שמחה גדולה שהצליח לגנוב את הבעלים ללא מאמץ!

לאחר זמן חזר הבעלים והמשיכו בעבודה, הוא העמיס שק והוא הכניס מטבע, הוא העמיס שק והוא הכניס מטבע, סוף היום לקח היהודי את הפרוטות ספר והכפיל לו כפול עשר (10) ונתן לו משכורתו.

כשחזר לכפר סיפר הכפרי לחברים: איך הצליח לגנוב את היהודי שלא ידע מהגניבה!

לעגו לו חבריו ואמרו לו: לא רק שלא הרוחת, אלא הפסד מרובה הפסדת! שעל כל פרוטה שגנבת נחסרת עשרה (10) כסף ממשכורתך!

כך בענין המעשרות; אדם מקמץ במעשרות ושמח שמחה גדולה שהוא הרויח שלא נתן 'הוא לא נתן' אז הוא שלשל לכיס שלו את המעשרות והוא חושב שהרויח כסף, אך לאמיתו של דבר לא רק שלא הרויח מאומה אלא גם הפסיד עושר רב שהיה מגיע לו בגין זאת!

כאשר "היוקר מאמיר והפרוטה כלה מן הכיס" יש אנשים שדבר ראשון (1) מצמצמים בהוצאות הצדקה! אך לצמצם במאכל, בביגוד - לא עולה להם על הדעת.

על זה נשא המגיד מקמניץ זצ"ל את משלו: בכל עיירה יש סוכן הנוטל את ההזמנות מן החנונים ומסוחרי העיירה, נוסע עם העגלה לעיר הגדולה מביא משם את הסחורה בעבור כולם ומרויח כדי מחייתו, זאת אומרת סוכן כולם יודעים הזמנתו מעיר הגדולה מזמינים אצלו הוא נוסע לעיר הגדולה מביא את ההזמנות לכולם ומחלק ומקבל שכר.

התקרב חג הפסח, כולם עורכים קניות לחג, הזמנות גדולות בהתאם, הסוכן יוצא לדרכו, ליבו בטוח כי בחסדי השם ירויח בקניה הזו לקנית מצרכי החג ברווחה! ואמנם העמיס על העגלה מכל טוב ופנה לשוב אל העיירה.

אולם דא עקא! החורף התאחר לפוג באותה שנה הדרכים היו בוציות העגלה שהיתה טעונה בכפליים כי זה חג שקעה בבוץ! והסוסים נלאו למושכה הוא היכה אותם בשוט הצליף בהם ללא רחם אך ללא הועיל! ראה הסוכן כי אין ברירה ועליו להקל ממשא העגלה, הוא כבר השלים עם ההפסד הצפוי לו שהרי יאלץ לשלם בעד המשא המושלך, הרי כל מה שהוא ישליך בשביל להחלץ מהבוץ - הוא ישלם! אך ההכרח לא יגונה מה יעשה? האם ישאר כאן תקוע בבוץ?!

אז החל לחשוב: איזה סחורה באפשרותי לזרוק ? חשב ולא מצא למה? שכל הסחורות שעמו נחוצות לבעליהם מאוד! הוא לא יכול לזרוק את גלילי הבד של ראובן החייט - כי כל פרנסתו במשך השנה היא מהבגדים שתופרים לפסח.

הוא לא יכול לזרוק את המצרכים הכשרים לפסח - שזו עונתם!

ואת סחורתו של יעקב בודאי שהוא לא יכול לזרוק - כי הוא עז פנים ותקיף! הוא יראה לו מה זה…

משה – מזמין סחורות כל השנה כולה אז אי אפשר לאכזב אותו!

ויוסף ביקש סחורה שכבר קיבל עליה 'דמי קדימה' והוציאם לצרכי החג - אז מה יעשה?

ניסה שוב לחלץ את העגלה על כל משאה – לשווא! הביט כה וכה; מה ניתן לזרוק?

לפתע אורו עיניו! אה!! איך הוא לא חשב על זה? אם נבצר ממנו לזרוק את הסחורה של אחרים אבל בשלו - הוא יכול לעשות כחפצו! כל גלגל בעגלה שוקל חמישים (50) ק"ג לפחות ובדרך בוצית ומשובשת חמישים (50) ק"ג אינם דבר של מה בכך ואם זה לא יועיל - יפרק עוד גלגל! כבר הרויח מאה (100) ק"ג ואם יסיר את ארבעת (4) האופנים – יקל על העגלה במאתים (200) ק"ג והיא תחלץ לבטח מהבוץ בקלי קלות ותסע למישרין...

נו, מדוע הלעג? משום שאין עגלון כזה טיפש! אבל 'קרובים רחוקים' יש לו למכביר, יש לו הרבה לעגלון הזה קרובים רחוקים.

העגלה - זה הכתפים של בעל הבית, והמשא - זה ההוצאות הרבות שעל שכמו, הוא העגלה והוא הסוסים, עד אשר 'כשל כח הסבל' והוא ירא; שהנה הוא עומד לרבוץ תחת משאו! ההוצאות עלו למעלה ראש ואז הוא חושב: מה ניתן להשליך? באיזה הוצאות יצמצם, בהוצאות האוכל והמשקה הבשר והעופות - לא תגע בהם יד! בהוצאות הביגוד? חלילה וחס! לפגוע ברמת החיים? לא יעלה על הדעת! אז מה ניתן לצמצמם? בהוצאות צדקה, בהוצאות החסד והחזקת התורה. אבל הצדקות - אלה הם הגלגלים שמסיעים אותך!!!

"עשר כדי שתתעשר" והוא לא יודע כי אדרבה! אלה הם הגלגלים שמסיעים את העגלה כולה בזכות הצדקה מועברת ונדחית הגזירה הרעה בזכות הצדקה הבטיח הקב"ה: שיפתח את ארובות השמים ויריק ברכה עד בלי די!

"דרש רבי יוחנן: "עשר בשביל שתתעשר"

ונאמר בנביא (מלאכי ג): "ובחנוני נא בזאת אמר השם צבאות אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי די!"

דרשו חז"ל: "עד שיבלו שפתותיכם מלומר; "די!"

ויש לתמוה: רבים מעם ישראל מדקדקים במצוות ומפרישים מעשרות - ולא ראינו אותם עשירים ולא בלו שפתותיהם מלומר "די!" מה נענה על תמיהה זאת?

יש לענות בכמה אופנים;

אחד (1) הגאון רבי חיים מולוז'ין זצ"ל בספר "כתר ראש" (אות קכג') אמר בשם רבו הגר"א זצ"ל: כל השומר מעשר – מובטח בכך שלא יבוא לידי היזק בכלל! מעשר - זה שומר על האדם שלא יבוא לידי היזק. והשומר "חומש" - מובטח לו שיתעשר! כל ההבטחה של עשירות זה בחומש "עשר אעשרנו לך" אומר החפץ חיים: שתי (2) עישוריות; מעשר - זה שלא יוזק, וחומש - זה שיתעשר.

ויושרש בזה מידת הביטחון! והלואי כל ישראל היו שומרים מעשר - אז היה מתקיים הפסוק: "אפס כי לא יהיה בך אביון" עד כאן דברי הגר"ח מולוזי'ן בשם רבו הגאון.

נמצא לפי דבריו: העושר לא שייך במי שמפריש מעשר, רק במי שמפריש חומש.

עוד אופן (2) שיטת הראב"ד מובא ברבינו בחיי: שאין הכונה שעל ידי המעשרות יתעשר כי שני (2) השינים הכתובים בפסוק; שין שמאלית הן, אלא "עשר בשביל שתעשר" עשר בשביל שתעשר ממנו שנים רבות! וזה העושר. זאת אומרת אתה תזכה עוד לעשר ועוד לעשר ועוד לעשר ועוד לעשר לאו דוקא! זה העושר. לא שתעשר אתה מעשר מעשרה (10) שקלים שקל (1) אז אתה תהיה מליונר…

וכן הביא החיד"א ב"דבש לפי" דלפי הראב"ד: אין הכונה "תעשר" בשין ימנית לשון עושר, אלא כונת עשר דהיינו עוד עשירית (10.) ובזה תדיר תוציא מעשרות.

והוסיף: שלפי דבריו מובן היטב הגמרא דאילו דורש "תעשר" לשון עושר היה צריך לומר "אל תקרי תעשר אלא תעשר" כמו שהגמרא אומרת פעמים רבות שרוצה לדרוש משין שמאלית לשין ימנית ומדלא אמר כן משמע כהראב"ד שלא משנה ממשמעות המילה.

דבר שלישי (3) בספר ה"הפלאה" בכתובות סז' מבאר: מה שאמרו "עשר - בשביל שתתעשר" אין הכונה שיהיה לו הרבה נכסים - שהרי דבר זה אינו ברכה! דאמרו חז"ל (אבות) "מרבה נכסים - מרבה דאגה" ומה יועיל לו אם יוסיף דאגה?! אלא טבע העולם; אוהב כסף – לא ישבע כסף! ואדם אין אדם מת - וחצי תאותו בידו, ונאמר: "ויגיעכם - ולא לשבעה!" כמו שאומר ישעיה הנביא נה, והברכה שהשם מברך: בזכות הצדקה והמעשר - שיתן השם להיות שמח בחלקו! והוא העושר האמיתי. וכן הוא אומר בפרשת נצבים: "והותירך השם אלהיך בכל מעשה ידיך" שיהיה די והותר.

וזו כוונת חז"ל שאמרו: "עד שיבלו שפתותיכם מלומר; "די!" די - פירושו שיהיה לך די והותר.

וזהו מה שאמרו במדרש בילקוט שמעוני כאן: "עשר בשביל שלא תחסר" או "שלא תחסר" והוא שיהיה לו שביעה בעושר, שלא ירגיש חסר כמו כל עשירי עולם! עשירי עולם מרגישים תמיד חסרים, אלא הוא ירגיש שיש לו 'די והותר!'

כמו שהבאנו פעם בשם הרב לאפיאן זצ"ל שאומר: "ודורשי השם - לא יחסרו כל טוב!"

אומר: איך אפשר להגיד "ודורשי השם לא יחסרו כל טוב" ? אתה נכנס לבית ואתה פותח את המקרר ואתה רואה שחסר לו הכל! אין לו שום דבר הבית ריק אז איך "דורשי השם לא יחסרו כל טוב"?

אז הוא אומר: משל לאחד שנכנס לדירה וראה ריבוי ילדים אז הוא שאל אותם: "איפה יש פה ערכת 'עזרה ראשונה'"? או משהו

אמרו לו: "פה בבית אנחנו לא מחזיקים דבר כזה"

יצא עם הידים על הראש ואמר: "|איזה משפחה חסרת אחריות! כל כך הרבה דברים אין תחבושת אין משחה אין שום דבר! מה זה?"

עמד פיקח בצד אמר לו: "מה אתה רוצה? הם משפחה בריאים הם לא צריכים לערכה כזו, מה?"

אומר: "ודורשי השם לא יחסרו כל טוב" סתם בני אדם, אם אין להם 'הכל טוב' - הם אומללים! אומללים!! אבל "דורשי השם" הם לא חסרים את המחלה הזו שקוראים לה 'הכל טוב', מה שיש להם זה טוב מאוד! הם לא חסרים. כי הם דורשים השם הם לא דורשים את 'הכל טוב' הם דורשים את השם והשם נמצא תמיד! אז מה חסר להם? לא חסר להם, הכל טוב, כל טוב - לא חסר להם! זה מה שכתוב, לא כתוב משהו אחר.

והחפץ חיים על התורה, מביא את המעשה מכתובות סז': בביתו של נקדימון בן גוריון, שהיא ליקטה שיעורים מתחת גללי בהמתן של ערביים,

שאלו בגמרא: הלא אביה היה עשיר גדול ופיזר ממון רב לאביונים ביד רחבה! ומדוע הגיע ביתו לכזה עוני?

ותירצה הגמרא: שכמו שהיה צריך לעשות לפי דרגתו - לא עשה! ובשביל זה איבד ממונו בענין רע!

ומדובר במי שהיה יכול לזון את כל ירושלים עשרים ואחד (21) שנה! אחד (1) מעשירי ירושלים הכי גדולים כן עשרים ואחד (21) שנה שלושה (3) עשירי עולם אבל מכל מקום לא נתן כפי יכולתו - כי אדם צריך לתת כפי יכולתו! אחרת מה המעשר?

אני מסביר לאנשים הם לא קולטים אפילו! יש אדם עני אוכל פרוסה זה מה שיש לו פרוסה, פתאום הוא רואה עוד אחד נזקק הוא חותך חצי פרוסה ונותן לעני השני, מה הוא נתן? חצי רכושו חצי ממונו!

תראה לי עשיר שיבוא מישהו נצרך ויתן לו חצי ממונו, נגיד יש לו מליארד (1,000,000,000,000) יתן חצי מליארד (500,000,000) אז מי התורם הכי גדול? לא אלה שנותנים מאה מליון (100,000,000) לישיבות כי הם לא נתנו חצי פרוסה! הם נתנו רק 'מעשר' והעני שנותן מעשר מעשרה (10) שקלים שקל (1) הוא נתן בדיוק כמו שיש לו מליארד (1,000,000,000,000) ונתן מאה מליון (100,000,000) בדיוק אותו דבר שניהם נתנו אותו דבר!

רק העני הוא יותר רחב לב מהעשיר! כי העשיר הוא פוחד אם הוא יתן מאתים מליון (200,000,000) הוא יהיה עני! ככה זה.

וממשיך, מכאן תשובה לשואלים הרבים: מדוע הם אינם מתעשרים הרי הם מפרישים מכספם לעמלי תורה?

התשובה: יען כי אינם נותנים לפי הברכה אשר בירכם השם!

והמהרח"ו זצ"ל בשער המצות: הקשה מעין הקושיא הזו,

ותירץ: שהברכה שורה רק כאשר עושים את המצוה בשמחה ובשלימות הנרצית! אבל אם אדם נותן את הכסף עם פנים כאלה חמוצות כאילו לקחו לו את הזה...

יש פה עצה!

"נתון תתן לו" אז 'השפת אמת' אומר: "נתון תתן לו" איך תתגבר על הקושי לשחרר, איך תתגבר על זה?

אז הוא אומר; יצר הרע אומר לך: "אתה מפסיד כסף! מה אתה עושה? עבדת על זה קשה! מה אתה הולך לתת את זה עכשיו ככה בשניה בא אחד אתה נותן לו וזה ונגמר?!"

אז הוא אומר: יש עצה! תעשה קופה, תמיד את המעשרות שים בקופה, אם יצר הרע אומר לך: מה אתה עושה? אתה מפסיד,

• מה קרה? לא נתתי לאף אחד שום דבר זה פה בקופה מה אתה רוצה?

אחר כך יבוא העני ויבקש את הצדקה אתה מוציא מהקופה

יבוא יצר הרע יגיד לך: מה אתה עושה? אתה מפסיד!

• אומר: זה לא שלי בכלל! זה מהקופה זה לא משלי.

אז "נתון תתן לו"; שתי (2) נתינות, נתינה אחת (1) לקופה שזה נשמר בצד וכשיבוא יהיה לך יותר קל לתת וככה אתה תתפטר מהטענות של היצר הרע!

"רבי חנניא בן עקשיא אומר: "רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר".