השיחות שנעלמו מן הטלכרט

- - - לא מוגה! - - - 

השיעור יהיה לרפואת מזל טוב, מרגריטה, בת מרים, להצלחה, לרפואת שתאמרו לכל טוב.

למעשה, זה מקרה שקרה בישיבתנו, נקרא את השאלה.

מעשה שהיה בישיבתנו, בחור בשם אבי ביקש טלקארט מחברו,

והיו בטלקארט עשרים שיחות.

כרטיס חדש.

ואמר לו שאינו יודע כמה זמן תימשך השיחה,

ייתכן שישתמש בקול או במקצת,

וסיכם שמה שישתמש ישלם.

ובשעה שאבי דיבר, תוך כדי השיחה,

ברואותו שהגיע לפעימה הרביעית,

נפלו פתאום עשר שיחות,

ובמקום שעל הצג הטלפון יהיו שש עשר שיחות,

היו שש שיחות.

אבי המשיך לדבר עוד שיחה אחת וניתק.

לסיכום, אבי השתמש בחמש שיחות,

ועשר שיחות נפלו ונותרו חמש שיחות.

וכעת השאלה היא אם חייב על העשר שיחות

או רק על החמש שיחות שישתמש.

מה נראה לכם במקרה הזה? למה שישלם עבור העשר?

כי למעשה הוא לא ישתמש בעשר שיחות.

אז הוא לא ישתמש, אבל מה עשר? באותו רגע שהוא הפעיל את הטלגרם,

אם נפל, נפל דבר של המכשיר.

גם אצל, גם אבי,

במילה שני, אם בעל הכרטיס היה משתמש, גם לא היה נופל.

לא, זו בעיה של... באותו מקרה, אותו עודד, למה שישלם? לכאורה זה הבעיה של המכשיר.

הבעיה של המכשיר. וכיוון שזה בעיה של המכשיר, אז זה קרה באונס.

זה קרה באונס.

זה לא קרה בפשיעתו.

לתבוע את בזק, לא יודע, מי שייך ראה לטלפון הזה. אותו עדיין שלו. אבל מצד שני... בוא נאמר כך, אם היה אפשר לתבוע את בזק ובזק היה משלם, אז אין לנו מה לדבר.

אבל השאלה היא באופן שבזק לא יודע אם יאמין או לא יאמין.

הוא לא יכול להוכיח.

בדיוק.

בזק יטענו, השתמשת, שוחחת, מאיפה נדע אם זה נפל או עבד. זהו, אבל גם אם בזק לא יאמין או לא,

החברה לא תאמין. בכל אופן, הוא מצד עצמו, לא חייב לו. זה בעיה של החברה שלא מאמינה לו. בסדר. אז בואו נגיד, נגדיר את זה כאונס, נגדיר את זה כליסטים.

השאלה היא אם בכל זאת המשתמש חייב על סוג אונס כזה,

או שהוא פטור...

לפי דעתי הוא פטור.

למה?

כאילו שהוא ישתמש בהסכמות שלא שישתמש בהם.

זה שזה נפל, זה יכול להיות... מה זה שונה מלווה אדם שלווה כסף,

שאז לא אכפת לי מה קרה לכסף,

זה באחריותך.

אדם שלא בא מחברו 100 שקל,

וה-100 שקל נאנסו לו על ידי ליסטים,

או בכל אופן אחר, ובכל זאת הוא חייב כי זה באחריות הלווה.

אני יכול לטעון, אני יכול לטעון, תשמע.

אני חושב לך כרטיס של 20. נפלו לך 10?

אותי לא מעניין.

אני קיבל ממך עכשיו רק 6. העשר עברו.

מה שאני יכול לקרוא, מה שמקום אחר יכול לקרוא לי?

אני לא יודע איפה זה מרקשי שאני הייתי הולך אליו, אבל לא היה קורה לי במקרה הזה.

ולכן אני יכול לחייב אותו.

השאלה היא כזאת, השאלה... זה לא גרם לזה. מזל על זה, בדיוק. המזל שלך גרם את זה.

אם אני הייתי נשאר עם הכרטיס הזה, הייתי בטלפון אחר, לא יודע מה קורה לי, זה לא היה קורה.

בכלל זה קרה.

למה לא אומרים את זה, לדוגמה?

בואו נגדיר את זה כך.

מה דינו, כשואל או כלווה?

הרי אם דינו כשואל,

אז יש לנו כלל ששואל פטור ממת מחמת מלאכה.

לדוגמה, אם אדם שאל פרה להשתמש איתה,

ותוך כדי ההשתמשות הפרה מתה מחמת התקף לב, או לאו דווקא התקף לב,

תוך כדי העבודה היא מתה,

אז השואל פטור. כי יש כלל ששואל פטור ממת מחמת מלאכה.

השאלה, מה ההגדרה של... אבל אם הוא לווה,

יש הלכה שלווה חייב בכל.

השאלה, מה ההגדרה של זה שלקח את הטלכרט?

יש לו הגדרה של שואל או הגדרה של לופה?

שואל הוא לא נחשב כיוון שהוא לא מחזיר את אותו מוצר, זה השתמשו דרך כיליון, וכיוון שהשתמשו דרך כיליון והוא נותן תמורה אחרת אז אין לו דין של שואל

אם דינו כלווה, אז מה ידוע לנו הלווה?

שזה באחריתו המלאה

אז למה פשוט לכם שהוא פטור?

אם אדם לבא 100 שקל מחברו

והוא לא הצליח להשתמש, קרה לו איזשהו אונס, אפילו שהוא לא עשן

בואו נגיד אדם לבא 100 שקל ובר מינן נפל טיל וכל הבית הלך עם 100 שקל

הוא ודאי לא אשם

ועם כל זה אנחנו יודעים להלכה של הווה, זה באחריותו המלאה

כי מלווה להוצאה ניתנה

אז אם כן, נכון?

אבל כאן הוא אמר לו מראש שמה שישתמש ישלם

והעשר היה לסוף כל סוף הוא לא ישתמש זה נכון

דבר רגילה הוא קיבל על עצמו

וכל מה שהיא הכירה נגיד סך מה שקורה נשאר כאן, לא, כאן אני רק מה שאני משתמש, אם נפל, נפל

או, זאת אומרת

מה זה שונה, אז בואו נגדיר מה זה שונה מכל לווה, פה הוא קיבל את זה עליו שרק במקרה, רק במה שהוא משתמש הוא משלם, וכל לווה, למה כל לווה הוא כן בא? כי הוא לא מקבל על עצמו את 100 השקל, מה שקורה,

קורה, לא אופן, אלא אם כן אני אגיד מראש, 100 שקל זה מה שאני רוצה להשתמש בסוף הוא לא משתמש, אם נכון זה יהיה אותו מקרה,

זאת אומרת, אתה אומר כך, בואו נגדיר את מה שאתה אומר, אתה אומר דבר כזה, אתה אומר כל לווה הוא לוקח את 100 השקל

ומושך אותו אל עצמו.

הוא לא מגביל שאני לא אשתמש בקול, כן אשתמש בקול.

פה אתה אומר מראש,

הוא אמר לי, אני לא יודע בכמה אני אשתמש,

ולא בטוח שאני אשתמש בקול.

מה שאני אשתמש, אני אשאל. זאת אומרת,

אני מראש לא מתכוון להיות לובע על הקול,

אלא אחרי זה אני אחליט כמה אני אקח.

אז זאת אומרת, אתה מתכוון, יש לי פה היתר שימוש,

אתה מתיר לי להשתמש,

אבל לא בטוח שאני אשתמש.

אז פה אתה אומר, זה קל יותר מכל לובע.

כל לווה, ברגע שהוא לוקח את המאה שקל, הוא לוקח את הכל.

פה,

ספק אם אני אקח.

אז האמת זה נקרא... בסוף הוא לקח. בסוף הוא לקח רק חמש שיחות.

את השאר הוא עדיין לא לקח.

אז אולי במקרה כזה זה שונה, ואין לו דין של לווה על הכל.

אז למעשה,

זו סוגיה... יש דבר כזה להצעים פה?

לווה, להצעים, אין דבר כזה.

לוויתי.

לוויתי. מה יש לך ברור?

סליחה, לא, סליחה. מה שהשתמשתי,

גם לווה לוקח מאה, משתמש בחמישים, מחזיר מאה.

מה זה משנה?

זה לא, שאני נותן לך הטבעה? לא, אבל זה על דעת עצמך עשית. אבל כשלקחת מאה, אמרת אני צריך מאה. אני לוהה מאה. זה לקחת עשרים להשתמש בכוח. אולי הייתי משתמש בכוח. והוא רוצה לטעון שפה אני עדיין לא נחשב לווה. כי אני מראש אמרתי לך שאני, ייתכן שאני אשתמש.

לא משנה. אבל אתה לקחת על דעת להשתמש. אם יהיה צורך, אם היה...

בוא נגיד דבר כזה, אם נפלו לו 19 שיחות או 16 שיחות והיה מוכרח לסיים את האחת החולמחת, הוא היה מתנתק.

היה מתנתק, זאת אומרת כאילו השתמש בכוח. וזה משנה. נפל לו, לבד להשתמש בכוח.

נפל לו, עבד להשתמש, זה נפל.

עבד, לא נקרא שהוא השתמש. אולי גם מראש השתמש, כמו שהוא.

הוא לקח מראש ארבעה, הוא איבד חמישים בדרך.

אנחנו שואלים על פלטין, אנחנו שואלים על פלטין, לא על פי הרוחב לב הגדול שלו.

גם כן, אני גוזר ממנו אותם איזה שיחות, זה שאני נפל. אני לא יודע מה.

לא, אז בוא נברר, אם אנחנו נברר את הנקודה.

למעשה, אני חושב שזו משנה מפורשת.

אני הייתי מגדיר את הבן אדם הזה,

שהוא לקח למעשה כאילו כסף,

ספק שהוא השתמש,

אז זה נקרא שבעל הבית נתן לי היתר להשתמש.

כך זה נקרא, בעל הבית נתן לי כאילו כסף והתיר לי להשתמש.

הוא אמר, אני מתיר לך להשתמש במה שתרצה.

השאלה, איך מוגדר להלכה אדם שקיבל כסף עם היתר שימוש?

אז בואו נראה.

אז למה זה משתמש בכל?

לא, הוא עדיין, יש לו היתר להשתמש. לא, אחרי שנפל, עשר שיחות, זה נקרא שהוא משתמש בהם. לא, אני לא השתמשתי, זה נראה לי איך גמרת לי את הטליקאנט. גמרת אותו? לא, אבל השאלה, השאלה אם היתר שימוש עושה אותי אחראי על הכל.

אנחנו צריכים למצוא בש״ס מקרה של היתר שימוש,

ולראות מה הדין היתר שימוש.

לווה, אנחנו יודעים, לווה זה באחריותי.

זה ברחבי הש״ס מלא.

השאלה, היתר שימוש,

מה זה עושה לי?

האם זה נותן את הכל באחריותי, או שמא לא?

אז בואו נראה.

בואו נפתח

את הצילומים ונראה משנה במאה מציע, ותגידו לי אם זה דומה.

משנה במאה מציע,

דף מ״ג עמוד א',

למעלה.

נקרא את המשנה.

המפקיד מעות אצל שולחני.

שולחני זה חלפן.

אם צרורים,

לא ישתמש בהם.

אם הכיס סגור,

זאת אומרת שהוא לא מתיר לו להשתמש.

למה הוא הביא לו כיס סגור?

הוא רק הפקיד אצלו, הוא לא מתיר לו להשתמש.

לפיכך, אם עבדו,

אינו חייב באחריותן, כי הוא לא התיר לו להשתמש.

אז זה סתם שומר חינם.

שומר חינם פטור מאבדה.

מותרים,

זאת אומרת, אם הכיס היה פתוח,

כיס לא קשור, כיס פתוח,

ישתמש בהם.

לפיכך, אם עבדו, חייב באחריותן.

מה כתוב פה?

אדם בא לחלפן,

והוא יודע שחלפן צריך כסף זמין.

זה בשבילו כמו אוויר לנשימה.

הוא צריך הרבה מזומנים.

אם הוא הביא לו כיס מלא מעות,

אבל הכיס היה פתוח,

סליחה, הכיס היה סגור.

זה סימן שהוא לא מתיר לו להשתמש בזה.

אבל אם הוא הביא לו כיס פתוח,

סימן שהוא מתיר לו להשתמש.

הנה, יש לנו פה מקרה שהאדם קיבל היתר להשתמש.

מה כתוב?

אם הוא קיבל היתר להשתמש, אם עבדו חייו באחריותן.

האם זה דומה למקרה שלנו?

לכאורה זה המקרה שלנו.

הבן אדם קיבל טלקארט עם היתר להשתמש.

אפילו אם ספק אם הוא ישתמש, זה המקרה פה.

גם פה הוא קיבל כיס

מלא מעות שיש לו היתר להשתמש.

זאת אומרת, הנה מצאנו את המקרה שדומה למקרה שלנו, היתר שימוש.

ופה כתוב שהיתר שימוש מחייב באחריות.

השאלה באיזה רמת אחריות זה מחייב. אתם יודעים שיש כמה רמות לאחריות.

יש שומר חינם חייב רק על פשיעה,

אבל הוא פטור מגניבה.

יש שומר שכר,

דרכת האחריות שלו גודלת והוא חייב בגניבה

וחייב בגניבה ואבדה, אבל הוא פטור מאונס.

יש רמה יותר גבוהה של חיוב אונסין.

השאלה מה חיוב, פה רואים שהיתר שימוש מחייב אותי באחריות. השאלה מה רמת האחריות שאני חייב?

כי זה מאוד חשוב לדעת.

אם רמת האחריות היא רק רמה של גניבה ואבדה,

המקרה שלנו זה קרה אונס,

זה לא גניבה ואבדה.

זה לא אבדה רגילה שאדם יכל,

או גניבה רגילה שאדם יכל להימנע. אין לו שליטה.

אין לו שליטה. זה כמו ליסטי מזוין. זה לא נקרא אבדה נורא... כן, זה כמו שודד, בדיוק.

השאלה, מהי רמת האחריות שאותו אחד חייב כשהוא קיבל כיס מעות מותרים?

אז בואו נראה את הגמרא. הגמרא מדברת בזה.

אומרת הגמרא,

בנקודתיים השניים,

מותרים השתמש בהם אמר אבונה ואפילו נאנסו.

שיטת אבונה שהיתר שימוש מחייב באחריות אונסין,

אחריות הכי גבוהה שיש.

כאילו הוא לווה.

כמו שהוא שומע סחר.

לא, יותר משומע סחר. שומע סחר חייב רק בגניבה ואבידה.

הוא חייב באחריות גמורה של אונסין.

זה האחריות הכי גבוהה שיש.

אונס? אונסין זה שודד, הכל.

חייב בעונשין? ככה רב הונא אומר. רב הונא אומר, אמר רב הונא ואפילו נאנצור.

זה כמו שאה.

כן? ברמה הכי גבוהה שיש.

הלאה?

שאהד הגמרא והא אבדו, תענה.

מקשה הגמרא, אבל המשנה אומרת, אבדו.

משמע מהמשנה שהחיוב הוא לא חיוב עונשין, רק חיוב אבדה.

אז הוא מתרץ

כדה רבה.

דה אמר רבה

נגנבו בליסטים מזוין,

אבדו שטבעה ספינתו בים. הוא מעמיד אוקימתא במשנה שהאבדו של המשנה זה לא אבדה רגילה, זה אבדה של עונשין.

בקיצור, רב הונא מחייב באחריות עונשין.

כך שיטת רב הונא.

ורב נחמן אמר, נאנסו לו.

רב נחמן לא מסכים.

שיטת רב נחמן שהיתר שימוש מחייב רק באחריות אבדה בלבד.

אז אם כן, בואו נתרגם.

אנחנו יודעים שמחלוקת רב הונא ורב נחמן הלכה כרב נחמן בכל מקום בש״ס.

תכף נראה שגם השולחן ערוך פסק כמו רב נחמן.

אז אם כן, בואו נתרגם את זה למקרה שלנו.

אם אנחנו טוענים שמי שמביא לי טלכארט ומתיר לי להשתמש...

אז מה הוא צריך להיות חייב?

סליחה?

אם הוא יותר לא ישתמש, מה הוא צריך להיות חייב?

לא, השאלה היא כזאת. בסוף לא השתמשתי בכל השיחות.

עשר שיחות נפלו במחשיב.

לא, אבל הוא אמר, הוא לא נתן לי את זה בצורה מוחלטת.

אני אמרתי לו, לא בטוח שאני אשתמש בכל.

מה שאני אשתמש אני אקח.

זה נקרא, שהוא נתן לי רשות להשתמש, היתר שימוש,

אבל לא קבעתי שאני אשתמש. זה לא כמו לווה רגיל.

לכאורה זה דומה למקרה פה של השולחני,

שאם הוא קיבל כיס

של מעות מותרים אז יש לו היתר להשתמש,

ויש מחלוקת מה רמת האחריות שהוא חייב.

לפי רב הונא הוא חייב על הכל ברמת האחריות של אונסין,

ולפי רב נחמן באחריות של גנבה ואבדה,

והוא לא חייב באחריות אונסין.

והלכה כרב נחמן, תכף נקרא את זה בשולחן ערוך.

אז אם כן בואו נתרגם את זה במקרה שלנו.

אותו אחד שיוטה לי טלכרט ומתיר לי להשתמש,

מתיר. יפה, אז זה נקרא היתר שימוש.

אני לא אמרתי שאני אשתמש בכל. אמרתי לו, אני לא יודע כמה אני אשתמש,

מה שאני אשתמש אני אשלם.

אז זה נקרא שקיבלתי היתר שימוש. אה, הוא אמר שיש לזה. כן.

אז כיוון שקיבלתי רק היתר שימוש,

אז לפי רב נחמן, מה רמת האחריות שאני חייב?

רק בגניבה ואבדה.

אני לא חייב ברמת האחריות של אונסין.

אז לכאורה יש מקום לומר שבמקרה שלנו הוא יהיה פטור,

בגלל שזה נאנס,

זה לא נגנב.

לכאורה זה מה שיוצא מהסוגיה כאן.

פה אנחנו רואים שהיתר שימוש לא מחייב אותי באחריות הגבוהה.

אז איך אנחנו מדמיינים את זה? למה?

אנחנו מדמיינים את זה לכאורה לאדם שהביא לשולחני כיס של מעות מותרים,

שאז חז״ל מגלים לנו שזאת אומרת שהוא התיר לי להשתמש.

התיר להשתמש. והיתר שימוש. והיתר שימוש הזה, איזה דין נותן לי?

נחלקו בזה רב הונא ורב נחמן,

שלפי רב הונא זה נותן לי אחריות הכי גבוהה שיש, של שואל, אונסין.

ולפי רב נחמן אחריות של גניבה ואבידה, של שומר שכר,

והלכה כרב נחמן.

אז אם כן, גם פה, הטלקארט זה כמו כיס מלא שיחות,

שהוא אומר לי, אני מתיר לך להשתמש במה שאתה רוצה. זה פתוח. זה פתוח, כי הוא נתן לי, פה הוא לא צריך פתוח וסגור, כי הפה שלו פתח לי את ההיתר.

ויש לי רשות להשתמש בכמה שיחות שאני רוצה,

ומה שקרה בסוף,

עשר שיחות נאנסו, מה שקרה קרה, עשר שיחות נאנסו,

שלרב אונה אני חייב,

ולרב נחמן אני פטור,

והלכה כרב נחמן.

אז אם כן, פטור.

עד כאן פטור. עד כאן פטור.

אבל מה כל החוברת אם עד כאן פטור?

כנראה שזה לא פשוט.

אולי יש הבדל, שמה זה לא נעשה בצורה של, פה אצלנו זה לא נעשה בצורה של הפקדה, כאילו, שאני נהנה מזה ואני מפקיד בידך, אתה תתן לי כרצוף רשע, תשמור לי אותה.

כאילו, אם אתה שומר שכר בשבילי,

איזה סיבה שתיבטר מצד שאתה שומר מישהו?

תראה, כל שואל

הוא גם מהנה את בעל הבית שהוא שומר לו.

כל שואל הוא חייב. זה תלוי באיזה צורה זה נעשה, אם השואל בא לבית או בא לבית בשואל.

אתה רוצה לטעון

שכל מה שהגמרא אומרת שהיתר שימוש,

יש מחלוקת מה רמת האחריות,

זה רק כשהוא בא וניגש אליי,

שמור לי.

אבל כשאני באתי וניגשתי אליו, אז לכולנו זה יהיה אחריות עונסים?

זה לא גם בצורה,

גם זה שינוי מהותי, זאת אומרת שהוא שומר בשבילו.

המהות המעשה פה זה היה שמירה, עכשיו התחייבות של שמירה.

כן. התחייבות של שמירה, עכשיו אני יכול להשתמש, זה השכר.

זה שאני יכול להשתמש,

זה השכר על השמירה.

כן. אבל יש הבדל אם אני עכשיו בא

ללוות או לשאול, להריג פה,

פה,

באונס. בטלקארט, כן. כן, גם אם הוא שואל, הוא יהיה חייב באונס.

כי לא מתה מחמת מלאכה, ואז בכל זאת, רואים שיש הבדל,

ופה נגנבו, עבדו, ויש שם אונס.

אני שומע. אתה רוצה לטעון שאצלנו המצב יותר חמור.

אז אם,

אז מילא, אז יש חילוק בין פה לשם,

אז שם אתה גם יכול להגיד שזה הלוואה, כאילו.

הבנתי. אין חילוק לעצם ההסוד. הבנתי, אבל

לחייב מסברה כזאת,

אולי צריך להביא מקור לזה, בשביל לחייב.

כאילו, אתה טוען...

אה, באמת שמה יהיה חייב רק בגניבה ואבידה?

באיזה מקרה?

במקרה של הטלקאר?

לכאורה, לפי מה שכתוב פה.

אם אנחנו טוענים שיתר שימוש לא מחייב אותי ברמה גבוהה,

אלא ברמה של גניבה ואבידה,

אז לכאורה הוא יהיה חייב רק בגניבה ואבידה, והוא פטור כי זה קרה בעונסים. פחות משואל?

תראה,

שואל הוא בטח לא נקרא כי זה... להוצאה ניתנה. זאת אומרת, השימוש הוא בצורה של כיליון. אם היינו מגדירים אותו כשואל, היינו פותרים אותו כי היא מתה מחמד מלאכה.

אבל הוא לא שואל,

כי הוא לא מחזיר את גוף הדבר, הוא מחזיר כסף.

הוא מחזיר תמורה.

הוא נחשב לווה, אבל זה לא לווה גמור,

כי הוא לא בהחלטיות השתמש,

אלא זה היתר שימוש.

אז לכאורה זה דומה לפה.

אבל בואו נראה סוגיה שסותרת את הסוגיה הזאת,

וגם היא נפסקה להלכה.

ופה אנחנו בתסבוכת.

בואו נהפוך למשנה הבאה.

מחילה.

ברוך אתה אדם ישראל אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בזבורו.

אם אפשר לדקדק בין החילופי הדברים ביניכם,

לשולחני וכל העניין של הסמירה,

אז בן אדם ניגש לשולחני, והשולחני עכשיו שומר בשבילו,

כאן עושה הדרך, בכל הדוגמאות.

במקרה הזה אתה ביקשת ממני, או מישהו ביקש מאבי הזה, ביקש את הטלקארט, והוא הטריח אותי,

גרם לי להתאמץ, לפתוח את הארנק, להוציא את הטלקארט, לתת לו,

אני לא צריך אותו שאומר בכלל.

אני שומר על הארנק עם הטלקארט בפנים ובלי הטלקארט בפנים.

אין פה עניין של סמירה בעצם.

דהיינו,

זה מה שהוא טען.

אתה רוצה לטעון שגם היתר שימוש, אם אני ניגשתי אליך,

אתה אומר שזה יהיה חמור יותר.

אני שומע, זו סברה טובה.

צריך לבדוק אותה, כי בשביל...

בשביל סברה כזאת לחייב, אם לא ברור שזה מקור מהש״ס, זה קצת בעיה.

כי בינתיים זה דומה לזה.

רק אתה טוען, תראה, יש פה איזשהו פן שמחמיר את המצב יותר.

צריך לבדוק את זה.

אבל בואו נראה משנה על אותו מקרה בדיוק

שפוסקת שחייב באונסים, וזה סתירה.

בואו נראה משנה.

יש משנה במציאה, דף כח עמוד ב',

המשנה אומרת כך

כל דבר, זה מדבר בנושא של אבדה,

כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויוכל.

מה זאת אומרת?

אדם שמצא אבדה שהיא גם כן עושה, הכוונה מניבה לי תפוקה,

תוצרת, וגם אוכלת.

אז טפל בזה, מה אכפת לך? אתה מקבל גם תמורה. לדוגמה, אדם מצא פרה,

אז מצד אחד יש חלב,

היא גם אוכלת,

אז עם החלב תקנה את האוכל שלה.

אה, ואני עובד כמו חמור, זה המצווה.

המצווה לטפל, לטפל זה המצווה.

כן?

כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויוכל.

ודבר שאין עושה פסיק ואוכל,

בעל חי שלא עושה כלום ורק אוכל.

אז מה, אני צריך להוציא כסף מהכיס שלי בשביל האבדה?

זה לא חייבו אותי.

אפס כי לא יהיה בך אביון.

אני לא צריך להיות אביון בשביל האבדה.

אז מה אומרת לנו המשנה? יימכר.

שנאמר, והשבותו לא.

ראה, האכת שיבנו לו.

מה זאת אומרת?

אם אני אתחיל להשקיע על האבדה, הרי בסוף אני אדרוש את הכסף הזה מבעל הבית, כי אני לא אמור להפסיד בשבילו.

בסוף מה יצא?

שאני אקבל לא רק את סכום האבדה בחזרה, אולי אפילו יותר,

ולא השבתי לו כלום.

אז ראה, האכת שיבנו לו.

בסוף, לא רק שלא תשיב לו, אתה עוד תקבל,

תגיד לו, הי, אני השקעתי הרבה יותר מסכום הבעל חי הזה,

תן את כל הכסף,

אז לא קיימת שום השאבה.

לכן יימכר.

יימכר.

מה יהיה בדמים?

טוב, מכרתי, יש לי עכשיו פה כיס מלא מעות.

מה אני עושה עם הכסף?

רבי טרפון אומר, ישתמש בהן.

מותר להשתמש.

לפיכך, אם עבדו,

חייו באחריותן.

ישתמש עד שיבוא בעל הבית. עד שיבוא בעל הבית, ברור. אתה תרשום את הסימנים בצד,

כי אתה מוכר.

מה יהיה עם הסימנים? תרשום את הסימנים בצד,

ותמשיך לפרסם שמצאת אבדה.

אבל בינתיים, כשאתה לא תשקיע עליה יותר מדי והכיס שלך יתרוקן,

תמכור אותה.

שים את הכסף בצד.

בינתיים, עד שיבוא בעל הבית, מה תעשה עם הכסף? מותר לך ללוות אותו.

מותר לך להשתמש איתו.

שוב פעם, שימו לב, זה היתר שימוש, כן?

אחר כך הוא צריך להחזיר לו.

ודאי. כשיבוא בעל הבית וייתן את הסימנים, וזה נמצא בעל הבית האמיתי, אז תחזיר את כל מה שלביא איתה ותן לו את זה.

השאלה אם בינתיים מותר לי ללוות את הכסף.

פלא, אתה אומר.

מה, זה תנאים?

איך אנחנו נחשוב נגד תנאים?

אבל בוא נראה, יש תנאים ש... בוא נראה. מה זה לפיכך?

כל שנה אבדה אתה עובד? לא, בגלל שמותר לך להשתמש,

אז האחריות שלך נהיית יותר גבוהה.

לא שומע חינם, כמו כל אבדה, אז בוא נראה.

לפיכך אם עבדו חייו באחריותן.

רבי עקיבא אומר, לא ישתמש בהן.

לפיכך אם עבדו אין חייו באחריותן. יש פה מחלוקת תנאים, אדם שמכר אבדה שמותר למכור אותה, יש לו עכשיו כיס מלא מעות.

יש כאן מחלוקת מותר להשתמש בכיס או אסור להשתמש בכיס.

רבי טרפון אומר, מותר להשתמש בכיס.

לפיכך

אתה חייב באחריות.

זה לא סתם שומר חינם.

כמו שואל.

תכף נראה באיזה רמה.

תכף נראה. זה גם נדון בגמרא.

רבי עקיבא אומר, לא ישתמש בהן. לפיכך

אתה לא חייב באחריות. מה הכוונה? לא לגמרי לא. כמו שומר חינם.

זו גם מחלוקת בכלל האם שומר אבדה דינו כשומר חינם או כשומר שכר.

זו מחלוקת רבא ורבי יוסף.

אבל לא ניכנס לזה.

אבל לא באחריות

של כל שומר אבדה ולא באחריות יותר.

עכשיו בואו נהפוך דף ונראה את הגמרא שמדברת על המשנה.

איתמר,

שורה לפני הסוגריים.

פה מובאת המחלוקת בין רבא לרבי יוסף מה דינו שכל שומר אבדה בכלל,

לא בהיתר שימוש, שומר אבדה רגיל.

איתמר דאיתמר. שומר אבדה. רבא אמר כשומר חינם.

רבי יוסף אמר כשומר שכר.

רבי יוסף אומר שכל שומר אבדה הוא חייב כשומר שכר.

סתם כך, סברתו היא,

הוא טוען שכיוון שאתה מתעסק במצווה

ואם יבוא אני אתה פטור מלאבינות צדקה,

אז זה השכר שלך,

שאתה פטור מצדקה עכשיו.

אז לכן אתה כשומר שכר. בדיוק.

אז אתה כשומר שכר על כל אבדה.

הלאה.

אז רבי יוסף אומר כשומר שכר. אמר לך רבי יוסף,

אמר לך רבי יוסף,

או, אז רגע, רגע, לפני כן הגמרא מקשה. לפי רבי יוסף,

שכל שומר אבדה חייב כשומר שכר,

אז מה הכוונה של רבי טרפון שעכשיו הוא חייב באחריות יתרה?

באיזה אחריות?

אז בואו תראו מה רבי יוסף אומר.

אמר לך רב יוסף,

בגניבה ואבדה דקולה עלמא לא פליגי דחייב. כאילו רבי עקיבא ורבי טרפון לא חולקים שחייב כי הוא שומר אבדה.

כי פליגי באונסין, זה שואל.

רבי טרפון סבר,

שערו לרבה ללישתמו שבגבהיו ואבל כשואל עליו.

מה הכוונה?

רבי טרפון סובר שמה שאילולא היתר השתמשות הוא היה חייב כשומר שכר, עכשיו בעקבות היתר השתמשות עלתה דרגתו,

והוא חייב כשואל.

אבל רבי עקיבא הסבך שאסור לו להשתמש,

לא שרו לרבנן לאשתימוש שבגבהיו,

הילקח לא הרי שואל עליו.

יא אחי, סליחה, נעצור את הדיון.

אבל בכל זאת כן,

לא, לרבי עקיבא לא.

לרבי טרפון שמותר להשתמש במאות,

אז הוא עלה משומר שכר לאחריות אונסין. אבל זה לא דומה,

רגע שניה, לפני שהדמיון, בוא נלמד את הסוגיה הזאת.

לפני הדמיון.

רבי עקיבא מה אומר? לא התירו לך להשתמש,

לפיכך אתה נשאר שומר שכר.

עכשיו, בזה הלכה כרבי טרפון.

בזה הלכה כרבי טרפון.

מודם שכר, אם לא התירו לך,

אז אין עוד דין ששומר, שומר שכר בכלל.

לא, אז במקרה, לא.

סתם שומר אבדה הוא כשומר שכר. אבל זה שהתירו לו להשתמש, אז הוא עלה בדרגת החיוב.

עכשיו הוא נהיה כשואל.

תורסת אותך שומר שכר. כן, כן, אבל אני לא אומר כאן שהתירו לו להשתמש.

למה? רבי טרפון אומר, מותר להשתמש במעות. לפיכך, חייב בעונשין.

אבל הוא לא קיבל היתר.

זאת אומרת, הוא לא יודע אם הוא יקבל היתר מבעלה.

לא, התורה התירה לו, עזוב.

פה התורה התירה לו.

רבי טרפון אומר, מותר. למה הוא אומר, מותר?

סוד השם לרעיו.

הוא יודע שמותר.

עכשיו, בואו נתבונן. מה הולך פה?

פה זה גם היתר שימוש.

פה זה גם היתר שימוש. זה אותו היתר שימוש של סוגיה,

באה מציאה דף מ״ג,

כיס שהתירו לי להשתמש.

שם, מה ראינו? הלכה כרב נחמן, שרק גנבה ואבדה.

נו, מה קרה פה שהתירו לו להשתמש?

ההיתר שימוש מחייב אותו באחריות עונשין?

עכשיו, בואו נתרגם אלינו.

אנחנו טוענים שטלקארד זה כיס

של שיחות,

ששיחות זה כמו מעות,

שהתירו לי להשתמש.

השאלה, למה נדמה את זה?

מצד הסוגיה במציאה דף מ״ג,

אז ההיתר שימוש עושה אותי רק גנבה ואבדה,

ולכן אנחנו צריכים לפסוק שעל העשר שיחות שנפלו, פטור, כי זה אונס.

ואילו מצד שני, אם אנחנו לומדים במציאה דף כ״ח עמוד ב׳, אנחנו רואים שהיתר שימוש מחייב אותי באונסין.

אז השיחות שנפלו, אני אמור להיות חייב.

אז מה הולך כאן?

אתם מתבוננים? רואים שיש פה סתירה בסוגיות?

והפסק שלנו מאוד מאוד תלוי ביישוב הדברים פה?

מצוין.

יש לכם חילוק אולי? משהו להתבונן? אולי זה מה, למה פה ככה? למה פה ככה? מה...

בואו נפעיל קצת את הדעת שהשם חנן אותנו.

מה, למה? למה? סתם, ליישב את הסוגיות. מה הולך כאן? למה כאן?

הרי זה היתר שימוש באותו רמה.

למה כאן היתר שימוש מחייב אותי באונסין?

ותראו שההלכה כרבי טלפון, אני גם אראה לכם את זה בפנים, אבל אתם רואים סימון,

אתם רואים סימון קטן של אות

בדברי רבי יוסף?

הלכה כמותו וממילא יש סימון ואהב אליה כשואל סימון קטן?

הלכה שהוא כשואל.

ואילו בסוגיה הקודמת של שלוחני,

שם ההלכה כרב נחמן, יש פה סתירה.

בפסק ההלכה.

מה אתה אומר? יש הבדל בין...

היתר שימוש זה והיתר שימוש זה.

מהו ההבדל? שם ישבו לך מעות שקית פתוחה, זאת אומרת שקית נותנת לך אפשרות, יש לך בפועל כאילו להשתלם, ואני אוהב בפועל.

שם, במקרה של מעות זה התורה אצלך.

זה לא דבר שאפשר להגיד...

מה זה משנה אם השם אומר לי מותר או בעל הבית אומר לי מותר?

מה זה משנה?

יש לי פה כיס.

כיס אחד,

השם אומר לי מותר,

וזה כיס אבדה.

כיס אחר, בעל הבית אומר לי מותר. מה זה משנה?

יש לי שאלה, האם יש לו

אבדה, מותר לו להשתמש והוא לא משתמש בו?

זה לא משנה, זה באחריות, במקרה הזה אחריות... למה? אבל הוא מעולם לא התחייב להיות שואל. ההיתר שימוש מספיק לחייב אותך. מותר לך, זה כבר באחריותך. למה? אם אני שואל אז אני משתמש ואני מתחייב להיות שואל. פה אני מעולם לא התחלתי להיות שואל. אתה צודק, אבל עצם זה... זה הכוונה. ההיתר שימוש כבר... ההיתר... תראה מה רבי טרפון אומר. מי עשה אותו שואל? התורה? התורה. התורה פתאום עשתה אותו שואל? בוודאי. והתורה עשה רק כשאמר שחר.

לא, כי כל אבדה, אסור לך להשתמש באבדה.

התורה לא עושה עכשיו.

אם אני שואל, זה בגלל שאני עשיתי את עצמי. נכון. אז אני עשיתי פה את עצמי?

לא. רק אם אני רוצה להשתמש.

נכון, אבל... תראה. התורה החליטה שבגלל שמותר לו אז... אבל אתה רואה במשנה, תראה במשנה, תראה מה כתוב במשנה.

רבי טלפון אומר, מותר להשתמש, לפיכך חייב באחריותה, הוא לא תולה אם אתה הסכמת להשתמש או לא.

תסתכל מה רבי טלפון אומר.

אתה שואל על רבי טלפון כאילו, נכון?

אתה לא מבין את רבי טלפון, כן?

אבל זה כתוב ברבי טלפון.

רבי טלפון אומר מפורש,

בגלל שמותר לך להשתמש זה כבר מחייב אותך. אולי בגלל שהוא מוכר, אז זה מה שהוא מחייב.

בגלל שהוא... מה זה מוכר? הוא מוכר את החבר'ה. אני אמרתי שאני... אני אמרתי, הודעתי למישהו שאני אשתמש בכסף?

אני מכרתי, שמתי את הכיס בצד, נגמר הסיפור, לא אמרתי שאני אשתמש בזה.

אז הוא, במסע המכירה שלו, הוא נהיה אשרי.

למה? אבל אני קיבלתי בשביל שלא... אני, המטרה שאתה יודע מה הייתה?

אני לא רוצה להשקיע בבעל חי הזה, אין לי כוח ואין לי עצבים,

אני איש עסוק,

אז התפטרתי מהבעל חי. את הכסף אני מתכוון לשים בארון.

ועם כל זה רבי טרפון אומר, בגלל שהתורה הביאה לך רשות להשתמש,

אתה חייב באחריות.

והאחריות פה מחייבת לך אונסים.

ואנחנו שואלים מה זה שונה מהיתר שימוש שמובא בדף מ״ג.

אז בואו תראו, בואו נראה את השולחן ערוך ביחד, ונראה שהסמן שואל את השאלה הזאת.

בואו נקרא שולחן ערוך, סימן רצדיק ב', סעיף ז',

שזה ביחס לפסק של חנווני.

בסדר? דהיינו, ביחס לפסק של דף מ״ג במציאה. בואו נראה.

היה נפקד שולחני

או חנווני

והופקד אצלו מעות.

אם אינם חתומים ולא קשורים קשר משונה,

כי יש לפעמים קשר מינימלי שהוא לא רוצה שיתפזר לו,

אז זה לא ראיה שהוא לא נותן לו רשות.

צריך להיות קשר משונה בכדי להוכיח שהוא לא רוצה שהוא ישתמש. ככה אני מבין מהשולחן ערוך.

אף על פי שהם צרורים,

מותר לו להשתמש בהם.

לפיכך נעשה עליהם שומר שכר,

ראיתם? קרב נחמן,

וחייב בגניבה ואבדה, אפילו קודם שנשתמש בהם.

ומייד.

מייד התחייב. מייד. ראית זה בא להוציא מהסברה שאתה אמרת,

אבל הוא לא ישתמש.

לא צריך לחכות שהוא ישתמש. לא, זה ברור שאם אני מקבל בתור שמות שכר, אני רוצה להשתמש. אבל גם שם הוא לא קיבל.

תבין, הוא שם אצל חנווני והוא לא אמר לחנווני ואמר כן, אני רוצה להשתמש. מתי הוא עולה דרגה? מתי פתאום הוא... ברגע שקיבלת על פי דין רשות להשתמש,

עלית בדרגת חיוב.

כי עליתי בדרגת ההתחייבות. אפילו שאתה לא הודעת למישהו שאתה באמת, יש לך תכנון כזה.

צריך להודיע, אם אני... אם זה לא קשור, אתה חייב.

גמרנו.

למה? מספיק שקיבלת רשות.

נניח לסברה בינתיים, למה?

אם הוא רוצה להשתמש בפנינו בדרגת ההתחייבות, כאילו שמהרגע שהוא משתמש, אז הוא מתחייב. לא, אז פה כתוב אפילו...

בדיוק.

עצם הרשות. עכשיו בואו נמשיך.

אם הוא לא רוצה ליטול עליו את האחריות הזאת, הוא יגיד לו, תשמע, תקשור מזה שאני לא אתחייב.

אם זה לא קשור...

לא, צריך להגיד לו תקשור,

צריך להגיד לו שאני לא רוצה להתחייב.

בסדר, אבל הוא לא אמר לו.

בסדר. אם זה לא קשור,

כנראה שהוא יש לו כוונה, אולי לא עכשיו, הוא יש לו... לא, תראה, תראה, תראה, זה לא מדויק מה שאתה אומר, כי למה אתה אומר כנראה?

הוא שם אצלי כיס מלא מעות, פתוח, הוא בכלל לא שאל אותי, לא דיבר איתי, מה זה כנראה?

האמת שיש סברה, כי בדרך כלל חנווני ושולחני הם אנשים שצריכים כסף.

אז זה מאוד קורץ להם כל הלוואה, וכי הם צריכים הרבה,

הם מביאים סחורה, ספקים, עניינים.

בסדר, אבל פה רואים שאפילו שלא נתת את האוקיי,

ולא אמרת לו אני אשתמש,

עצם הרשות מחייבת אותך.

אבל ב... איך? ההמשך הוא יותר מחביא. יותר מעניין, בוא נראה.

וחייב בגנבה ואבדה, אפילו קודם שנשתמש בהם. ואם כבר נשתמש בהם, חייב גם באונסים.

טוב, הוא כבר נהיה לווה.

אם השתמשת, כבר נהיית לווה בפועל.

הלאה? זה יכול להיות הטובות מהסוגיות.

על החלק שהשתמשת.

איך? על החלק שהשתמשת או על הכל.

יכול להיות על הכל.

בואו נראה את הסמך.

עכשיו בואו נראה. אז זה בדיוק, אם זה על הכל, זה בדיוק כמו...

לא, אבל שמה הוא חייב באונסים גם לפני שהוא ישתמש.

בואו נראה שהסמך שואל את השאלה. תראו, בצד שמאל,

בצד שמאל, באות טז, אה, אתה מתכוון... כן, כן.

אני הבנתי מה אתה אומר.

בואו נראה, בצד שמאל, בדף טז,

נעשה עליהן כשומר שכר.

ואפילו לדעת הריף והרמב״ם, דסביר עליה,

בדמי אבדה, דמותר גם כן להשתמש בהן, דחייב המוצא, באונסים,

כאילו כבר נשתמש בהם, כמו שכתבתו בשמם בסוף סימן רסאמר ז,

וגם המחבר כן כתב שם סעיף קטן, כה, אין שם.

מה הוא אומר?

אפילו לשיטת הריף והרמב״ם שפסקו בסימן רסאמר ז, השולחן הלוח הביאו אותם בסימן רסאמר ז,

שמה?

שמאות אבדה חייב באחריות אונסין, אז איך זה יסתדר עם פה?

זה מה שמפריע לו, מה ששאלנו.

וכתב הראבד, הוא מביא את התירוץ בשם הראבד,

דשאני האחא דתשביש בדמי הפיקדון הוא גריה.

למה גריה?

דיירא לקנות בהם סחורה,

שמא יבוא המפקיד פתאום ויתבע פיקדונו.

מה שאין כן בדמי אבדה, דבטוח הוא שישהץ לו זמן מרובה.

ומאי טעמה גם כן אינו דומה לשואל מדעת,

דנתחייב באונסין,

אפילו עדיין לא שימש בהם.

דשם ניתן לו להשתמש בו ברשות ואינו ירא,

דבעל הבית יבוא פתאום לתבוע ממנו.

מה החילוק שהוא אומר? הוא אומר חילוק נפלא נפלא.

הסמא אומר חילוק כזה. הוא אומר, תלוי מה רמת ההיתר שימוש.

הוא טוען כך.

בחנווני, שולחני, כשהוא קיבל את הכיס,

נכון שהוא נתן לי רשות להשתמש,

אבל הוא יכול כל רגע לבוא ולבקש את הכסף.

יש לי פחד להשקיע אותו.

אני מוגבל,

אני ירא.

אבל מה יהיה אם פתאום הוא יבוא,

הוא לא אמר לי, אתה רע של שבועיים מראש,

שבוע מראש, כשאני בא אני רוצה.

נכון, אני מביא לך יותר להשתמש, אבל אתה תהיה בהיקון.

אז אני אראה.

אז זה מוריד לי את הרמת האחריות.

זה אצל שולחני וחנווני.

מפקיד. כן, כן, כן, מפקיד.

מה שאין כן אומר אסמא בשם הרעבד.

במקרה של אבידה, אני סמוך ובטוח,

יבוא המוצא, איפה עד היום הוא לא בא? עד שיבוא, ואם יבוא,

זה לא פשוט. כאילו, פה בטוח וסמוך שאני פה יכול להשתמש עם זה בראש שקט עד שיבוא אליהו.

הוא רגוע.

הריגעון הזה עולה לו ביוקר.

הריגעון הזה עולה לו ביוקר. הרוגע. הרוגע הזה,

תראו איזה יופי, התורה הקדושה, איך

מתחשבנת על כל רמה של שלווה.

צריך לשלב על זה.

פה, במקרה הזה, כיוון שאתה סמוך ובטוח ואתה לא ירא, וההיתר שלך הוא בשופי, כמו שאומרים,

אז האחריות שלך היא גוברת, היא גודלת.

הוא אומר, זה הסיבה גם ששואל חייב בעונסין.

כי ההיתר שימוש שהוא נתן לי, אני רגוע, הוא לא יכול להפתיע אותי, כי הוא הביא לי רשות.

שואל, ברגע שהוא הביא לי רשות לחודש,

הוא לא יכול לבוא באמצע החודש שאני רוצה. מה זה אתה רוצה? אתה הבאת לי את זה לחודש, גמרנו.

אני סמוך ובטוח, לכן אני חייב ברמה גבוהה.

כשאני סמוך ובטוח בהיתר שימוש,

החיוב שלי הוא ברמה גבוהה.

עכשיו בואו לתרגם את זה אלינו.

יש לציין שפה,

בשומר אבידה,

סליחה, הדוגמה של דמעות חלבנית,

גם יש איזה יומיים של תביעה. אם אין שום דבר, זה לא נקרא שאני יכול להשתמש אם הוא יכול לבוא היום ולתבע את הכסף.

אז אין לי בזה שום הנאה.

אני כל הזמן... לא משנה.

יומיים אולי כן, אבל לא ארכה של חודש, ארכה...

אז לא האמנתי.

מה אתה מסביר בזה? שלכן,

לא אומר שום דבר לעניין ההלכה למעשה. כאילו, אבל הוא יכול בכל רגע להפתיע אותי.

אבל זה לא ממש להפתיע, כי אם הוא יכול להפתיע,

אז אני לא נהנה מהכסף. אה, אתה אומר, אתה אומר כאילו, הוא לא יכול לדרוש את זה עכשיו ומייד. כן, עוד תוך יום. בסדר, אבל אתה מבין שאני כבר... יש הבדל אבל.

יש הבדל.

אתה מבין, אני בכל אופן בפרפורי לב,

תשמע, לא נעים, הוא יבוא, איפה הכסף? השתמשתי.

תביא, מה? תביא יום-יומיים, 24 שעות, אתה מבין את המצב? אני חושב שאני אומר לך עכשיו שימון הוא פתוח, אז אני יכול לצא למה השתמשתי.

נכון, בכל זאת, אתה צודק,

אני הייתי איתך לארג', הבאתי לך שימוש, אבל כשאני צריך, אז אני רוצה שתשיג לי את זה מיד.

ברמת האפשר, אבל שוב פעם, אתה טיפה לחוץ, לא נעים.

מה שאין כן באבדה, אני סמוך ובטוח, כך אומר השמאל.

אז אם כן, בואו נתרגם את זה עכשיו אלינו.

אני כיוון... אבל זה שאנחנו עוזבים, אם הוא לא רוצה להיות שואל באבדה...

אם הוא אומר מפורש, תשמע,

אני מתנה איתך שאני... אבדה, הוא לא רוצה להיות שואל.

מתנה, אה, לא, באבדה התורה מחייבת אותו, זה לא שואלים אותו,

אבל כל שומר רגיל,

מתנה שואל להיות כשומר חינם גם כן.

אם אני, אם אתה משאיל לי משהו ואני מתנה איתך, תשמע,

אני לא רוצה להיות לך באחריות אונסין, ואתה מסכים לי, נגמר הסיפור.

אתה בא לבית, אתה יכול להסכים לכל תנאי,

אבל באבדה זה לא, זה לא, אתה עושה תנאי עם הקדוש ברוך הוא, אז תשאל אותו,

הוא צריך לקבל תשובה.

אם לא קיבלת תשובה, אז אתה חייב כמו שהתורה אומרת, אתה מבין?

אז פה,

אתה תהיה חייב באחריות זה. תראה, אם הוא שם אצלך, דוגמא חנווני, שם אצלך כיס,

ואתה אומר, תשמע, הכיס פתוח, לא פתוח, לא מעניין אותי, אני לא חייב משום אחריות, אז נגמר הסיפור, כן? אבל הוא לא התנהל תקלו.

הוא לא רוצה, הוא לא רוצה להתנהל. יפה, אבל אם הוא לא דיבר,

אז ההלכה מדברת במקומו,

והיא אומרת לו בדיוק באיזה רמה הוא חייב.

אז בואו, אז בואו נסכם את הפסק.

יש שם דבר רב, חילוק הרבה יותר עמוק מהחילוק של הסמארקל, כן? עליו השלום.

כן. זכותו תגן עלינו.

החילוק הוא שבמקרה הראשון שלנו,

אז הבן אדם בא לחלווני,

או לשולחני, לא משנה,

הוא נתן לו כסף.

עוד פעם, הפעולה יזומה, כמו במקרה שלנו עם הכרטיס,

הפעולה יזומה, השאלה מי ביקש, מה ביקש. שומע.

במקרה הזה שלנו, הוא מצא אבידה, זה משהו אחר לגמרי, הוא מצא אבידה, הוא...

יש לציין שהחילוק שלך הוא מצוין,

אבל הנה הראייה שהוא לא נתפס להלכה.

כאילו,

מה נעשה שלא התייחסו לחילוק הזה.

חילוק מצוין, אבל אנחנו... כנראה זה לא מספיק סברה,

אבל זה חילוק מצוין.

באמת חילוק...

אז איך אנחנו קישרים את זה? או, אז בואו עכשיו, בואו נתרגם את זה אלינו.

אנחנו הרי צריכים לפסוק הלכה פה, אז בואו נתרגם את זה אלינו. אדם קיבל טלקארט.

טלקארט זה כיס, מלא שיחות.

אני נותן לך רשות להשתמש.

תגידו לי פה, אני סמוך או בטוח, או שאני בלחץ?

סמוך ובטוח. הוא הביא לי רשות, הוא לא יכול להגיד, תן לי. רגע, רגע, אתה הבאת לי רשות להשתמש?

אני סמוך ובטוח.

אז לאן נדמה את זה עכשיו?

זה בגלל שאני. שחייב באונסין.

עד כאן עלה בדעתי לומר, חייב באונסין.

אבל אחרי שחשבתי קצת... מה, הוא נתן לנו להשתמש בכל הטלקארט?

הוא הביא לי רשות, מה שאני רוצה אני אעשה. מה שאני רוצה. כמה שאני רוצה. השאלה כתוב גם על מה שהוא רצה.

אבל

חשבתי יותר בהתבוננות, ותראו את התורה שלנו, זו תורה נפלאה.

צריך על כל דבר לשבת בעומק, זה בכלל לא דומה.

למה זה לא דומה?

מה מחייב אותי באחריות?

משיכת הדבר.

להתחייב באחריות צריך

מעשה קניין.

אני חייב מעשה קניין.

אדם לא יכול להתחייב באחריות בדיבור בעלמא.

דיבור לא מחייב, דיבור לא תופס.

צריך משיכה,

ואחת מדרכי הקניין,

כמו שאני קונה,

ככה אני אמור להתחייב.

בכיס מלא מעות,

ברגע שהוא נותן לי כיס,

הוא אומר כך,

אתה רשאי להשתמש בכיס, משכתי את הכיס אליי.

המשיכה חייבה אותי באחריות.

לרב נחמן כך, לרב הונה כך, אם אני סמוך או בטוח זה כך, לא משנה, אבל הייתה משיכה.

תגידו לי אתם,

כשאני מושך טלכרט,

הייתה משיכה בשיחות?

לא, באחריות על השיחות. רגע, רגע, שנייה, שנייה, שנייה, שנייה. שנייה רגע. הכיס, מה הוא מכיל? הוא מכיל את השיחות?

כן, כן. את הפעימות.

הוא מכיל את הראיות

שאמורות להביא לי את השיחות.

השיחות לא פה.

עוד פעם, שימו לב לעומק החילוק. אני אסביר למה אני מתכוון.

תארו לכם, אני אעשה את זה בדמיון שונה ותראו שזה חילוק אמיתי.

אם היה פה כיס מלא שטרי חוב,

כיס מלא שטרי חוב,

שהוא נותן לי רשות לגבות

שטרי חוב, לגבות שטרי חוב,

האם אפשר לומר שבמשיכה זו כל הכספים באחריותי?

עוד לא משכתי את הכספים.

האפשרות? משכתי שטר.

שטר לא נקנה במסירה בלבד. זה כמו האפשרות שימוש שעברתם לפני כן. יפה, אבל אי אפשר להגיד שזכיתי בשיחה.

בשיחה עוד לא זכיתי.

השיחה היא שירות שבזק אמור לתת לי.

אבל מזה אין אפשרות לחיות במשיכה רק זו. אין אפשרות. יש אפשרות משיכה, לא עשית.

שיחה שהשתמשתי, שים לב, שיחה שהשתמשתי, אז כבר בזבזתי את השירות. זה הקניין. זה הקניין. קיבלתי שירות.

בזבזתי אותו, כיליתי אותו, התחייבתי עליו.

שיחות שעוד לא השתמשתי,

איך הם יהיו בדיוק באחריותי? הם נפלו.

מה? הם נפלו, בעצם השימוש הזה.

רגע, שנייה. אבל השאלה, מה מעמיד אותם באחריותי? חכה.

עצם הבעלת הכרטיס?

איך זכיתי, לא, לא. איך? זה המשיכה. איזה קניין עשיתי בשיחה שתהיה באחריותי, תבין?

איזה קניין עשיתי בשיחה שהיא תהיה באחריותי?

איפה הקניין בשיחה?

בכדי להתחייב באחריות דבר צריך משיכה.

למשוך, להתחייב באחריות הדבר.

איפה? איפה המשיכה שאמורה לחייב אותי באחריות הדבר? היא איננה...

גם לזה שאולי מי זה צריך לקחת סיבות שיכול להיות שפתאום מישהו יעכב אותו, שהוא לא ישים לב, ותראית גם השיחה הזאת שהוא לא חייב אחריות.

הוא גם נכנס אליה,

הוא נכנס אליו באופציה, הוא לא נכנס אליו ישירות. אני הבנתי,

אני הבנתי מה שאתה אומר. הייתי צריך לקחת את הסיכון, הכל טוב ויפה. אבל איפה, בכדי להתחייב באחריות הדבר... זה שהוא יכניס למכשיר, אתה לקחת, נגמר. זה שהוא יכניס למכשיר,

הוא צריך לקחת בחשבון שאתה פתחת עכשיו את הסיכון. לא לקחתי בחשבון, אבל איפה זכיתי, איפה המשיכה שחייבה אותי באחריות הדבר?

וצריכים להבין שכל דבר, בכדי להתחייב באחריות, צריך משיכה. אני אסביר למה אני מתכוון.

אם לדוגמה בא מישהו והביא לי פה פרה,

אמר, אני משאיר לך את הפרה, אני ביקשתי ממנו, ואני לא משכתי אותה. טוב, אם הוא הלך והשאיר אותה פה, אז אני חייב לכל הפחות כשומר חינם, כי הוא הפקיד אותי עם זה.

אבל אם הוא פה ועוד לא משכתי,

והסכמתי ואמרנו, כן, אני שואל, ודיברנו על כוס קפה עם סיגריה,

בינתיים בא טיל והרג את הפרה,

אני עוד לא התחייבתי כי לא משכתי אותה.

אתה מבין את הנקודה?

צריך קניין להתחייב באחריות.

צריך קניין.

בלי קניין, הדבר לא באחריותך עדיין.

זה כי קיליתי את השימוש, קיבלתי כבר את השימוש מבזק.

שימוש היה אמור להיות אצלך, אני בזבזתי אותו.

ודאי שבזבוז,

קילוי, שירות,

מעמיד את השירות באחריותי. זה מה שנפלו, קילה, רק באופן אחר. רגע, לא אני קיליתי, זה נאנס.

כן, זה עונש. לא, אני לקחתי, המכשיר גנב אותו. מה אתה רוצה ממני?

אבל זה בזכותך, אם זה היה אצלי בכיס, המכשיר לא יכול. הכל טוב ויפה, גרמה, פטור.

אני גרמתי, גרמה בנזיקים פטור. זה אחראי מדיני שמעון. אחריות,

לא, כי זה אונס. באונס אין חיוב בדיני, אף פעם באונס אין חיוב בדיני שמעון. דיני שמעון מחייב רק כשאתה פשעת או התרשלת.

אין פה רשלנות.

אתה מבין מה אני מתכוון?

אין כאן, אין כאן משיכה. זה לא דומה לכיס. כיס, הוא משך את הכיס עם המאות.

ברגע שהוא משך את הכיס עם המאות,

אז הוא קנה אותם באחריות.

גם פה הוא משך את הישרקארט.

אבל אתה לא מבין שבישרקארט, אישרקארט, בטלקארט אין את השיחות,

שיחה זה שירות שעוד לא נמצאת פה. זה מגלה כמה שיחות יש לך. הבנת? יש לזה קווים, שהמחשב... זה אישור שנותן לך לדבר. יפה. עכשיו, כל אישור, כל פעימה אחת שעובדת, זה הקניין שאתה עשית. יפה. יפה. נמשיך.

ברגע שנפלו העשר, העשר האלה גרמו,

התשע הלכו לפני כן. אבל העשר שגרמו, זה לא אני עשיתי, זה המכשיר לקח אותם. יפה. לא אני. אבל הפעולה שלי הראשונית היא שקבעה את הנבינה הזאת. כן, אבל זה לא יכול לקנות לי את זה.

זה לא יכול לקנות לי את זה. תבין, שאני צריך לעשות מעשה קניין, שזה יהיה באחריותי,

ואז אני חייב בעונשין. אם אין את המעשה... גם אם אני אעשה קניין בטעות על משהו.

אני אומר, אני קונה את הפרה והיה לזה גם משהו.

כן. הוא התחייב לי, וגם היה למשל חבץ על הבהמה.

אם זה סוכם בשאלה, אז הקניין עושה קניין על הכול.

וכאן זה סוכם, שעל הכול הוא יהיה חייב. גם מה שיהיה. כאן זה סוכם שמה שאני אשתמש, לא מה שאינפו. יש לי היתר שימוש, אתה מבין? יש לי היתר שימוש.

השאלה היא אם היתר שימוש, וההיתר שימוש למדנו שאם אני לא יראה אז הוא מחייב אותי, אבל זה בתנאי שצריך קניין בכל הכיס שקיבלת.

אין כאן קניין,

כי למעשה טלכארד זה מכשיר עם קווים,

שהמכשיר קורא אותו ואומר לבזק, הלו,

מגיע לו שירות, תנו לו את השירות.

אז איך אני במשיכת הטלכארד זכיתי בשיחות שהן באחריותי? היכן הם?

הם לא פה!

תודה רבה.

מה, א', שאלה ראשונה, מה, שאת הרחוב, אין כזה דבר שאני קונה את הרחוב,

שאני חייב כסף אם אני קונה שטר חוב. אני חייב לא כסף, למה אני חייב לא כסף?

אתה יודע שהמוכר שטר חוב לחברו,

וחז״ל הוא מכלו, מחול?

כי... אני אסביר מה אני מתכוון. שיבוט נכסים אבל כן. מה זה? שיבוט נכסים הוא כן יכול לקבל. ברגע שהוא מחל, כל התבטל. פשוט... לא בגלל שיש גם שיבוט הגוף. נכון, אבל הפשט הוא כזה, הפשט הוא כזה. גם שיבוט נכסים זה לא בדיוק שלי. הפשט, כל זמן שהוא לא מוכל, אז אני שליח שלו.

זה הפשט.

יש דין שהמוכר שטר חוב לחברו,

צ'ק, כל הפוסקים דנים עליו היום ככסף, כי הוא עובר לסוחר, הוא ממש...

למה?

לא, לא צ'ק, אני לא אמר שטר חוב.

כן, אבל... רגע, שתיתן לי הזמן מה שאתה עוררת.

מישהו מכר לי שטר חוב.

לא צ'ק, בסדר?

שטר חוב.

אז הדין הוא...

שאני למעשה לא זכיתי עדיין בחוב,

ואם הוא ימחל לבעל חוב, זה מחול.

אני פשוט בא אליו מדינה דה גרמי, ששילמתי לו,

והוא לקח סתם כסף בחינם, אז אני תובע בחזרה מדינה דה גרמי,

אבל החוב התבטל.

כל זמן שהוא לא מוחה לי, אני פשוט גובה מכוחו, כי אני שליח שלו.

כי הוא מסכים שאני אגבה, אבל ברגע שהוא מחל,

אז המחילה ביטלה את הכול. זאת אומרת, שלא זכיתי בשטר עדיין במשיכה.

א. שירבון ארצון רואה שזה מחילה.

וגם אם לא, אבל פה זה דבר טכני.

מה זה נקרא טכני?

שמלאדם מכניס טלקארט הוא שולח הוראות אל מישהו שייתן לו, מי שלא. ייתן לו שירות.

מי, מי ייתן לו? הוא אמר טלפון?

כן. לא משנה, בבזק יושבים אנשים, או מחשב.

המחשב עושה את זה, מה זה מחשב? לא משנה מי עושה את זה. טכני, זה טכני. זה לא אכפת לי, לא אכפת לי. שיהיה זבוב שנותן את השירות. אבל השירות עדיין לא נמצא בטלקארט.

עוד לא, הוא עוד לא נמצא.

אתה לא יכול להגיד שכשהמסע... זה לא בטוח, אבל זה לא דבר שאת הרחוב,

זה דבר ממשי, זה דבר שמפעיל.

זה מפעיל, נכון. זה מפעיל, זה טכני, זה לא שאת הרחוב... אתה יודע מה, יש לך שאלה.

בואו, הנה, עכשיו אני... אתה זה. אם אני קיבלתי כיס מלא מפתחות,

שכל מפתח פותח כספת,

והוא נותן לי רשות להשתמש בכל הכספות,

עבדו מפתחות, אז כל הכספות באחריותי?

זה כיס מלא מפתחות.

אתה מבין מה הולך פה?

לא משכתי את הכסף, לא משכתי את השיחה.

אני מקסימום חייב באחריות המפתחות, שקל וחצי בטמבו, לא יודע כמה זה. אם הוא מפעיל שיחות עולה חמש שקל.

למה מפעיל שיחות זה עולה חמש שקל? מפעיל שיחות... אם הוא מפעיל שיחה אחת... לא, הטלקארט שווה את הסכום שלו בגלל שווי השיחה.

לא בגלל ה... אם זה שירות

אז... זאת אומרת, שמישהו אחר נותן לו,

זה עצמו לא שווה,

זה רק ראייה, אבל זה לא ראייה, זה מפעיל.

זה מפעיל, אז מה אם זה מפעיל?

זה מפעיל, זה מזורך. שקל, זה מפעיל, אז יש לי כאן...

איך? ההפעלות עולה שקל, והמפתחות חשובות. לא, אני לא מסכים איתך, זה לא בדיוק.

ההיטל לקראת עולה 20 שקל כשווי השיחה, כשווי השירות, לא כשווי הפסים.

שווה שירות טכני. זה השירות, והשירות עדיין לא פה. שווה שירות טכני.

תאמין לי שהפלסטיק הזה, הוא כמה הוא שווה? חצי שקט, עשר אגורות.

בסדר, אז על זה אין ראיה, אבל זה לא דומה, יש את החוק.

יש את החוק,

זה יותר דומה לכיס, אתה יודע מה? זה יותר דומה לכיס מעלה מפתחות של כספות.

ושם אתה ודאי מסכים איתי שלא כל הכספות באחריותי.

הבנת מה אני אומר?

מפתח זה אומר להפעיל פעם אחת.

המפתחות זה אומר שאני יכול להפעיל, למה שאני לא אהיה חייב?

באחריות כל מה שיש במופעל?

בזה.

המפעיל. קח, שקל וחצי הפלסטיק.

המופעל מפסיד את המפעיל. הפסדתי אותך, זה מה שהפסדתי. אני צריך לקנות את הדבר, להיות באחריותי. זה שהופסדת,

גם אם הקדוש ברוך הוא היה גורם לך שאתה לקראת יאבד לך, היית מפסיד.

לא תמיד אני אמור להיות אחראי על ההפסדים שקרו. השאלה אם אני זכיתי בדבר להתחייב באחריותו.

אז אני חושב שאין פה משיכה.

אבל מה שכן חשבתי, אתם מבינים?

אולי זה בכלל נזק שלא ניכר.

יש פה כסף והוא בא לשולחני, שם בו כסף, רואים משהו בעין.

הוא מביא לו חככת פלסטיק,

אומר לו, שמע, יש פה ספרות. לא, אתה לא יכול לקרוא לזה נזק שלא ניכר, לא, זה ודאי ניכר.

אתה מכניס את זה למשכר.

לא, לא, לא. איפה יש פה משהו ש...

הנה הוא מכניס במקום לראות 16 ספרות, רואה שש ספרות, עשר נעלמו.

זה יכול גם להמשיך להתקשר. הוא לא יכול גם להמשיך להתקשר.

אבל טוב, עד כאן זה לכאורה לא דומה, ואנחנו פותרים אותו.

אבל אני חשבתי שיש מקום לחייב את זה בכיוון אחר.

בואו נראה עוד סוגיה,

וזה ישלים לנו פה את התמונה.

אבל אם נגיד מותר להגיש פה עוד איזה שקל מלא כסף.

כן. הוא אומר לעבר להשתמש ב-20 שקל, יש לנו 100 שקל.

כן. הוא אומר לחנויות, פותח, מוציא 10 שקל, ממשיך, פתאום עף עליו, ולפחונית ראיתו לו את השק הזה.

וכמה הוא חייב?

ב-10 שקל שהוא רצה להשתמש הוא בכל השק. זה ודאי שהוא לא חייב באחריות הונסין של כל השק, כי מפורש הוא לובה רק 20. מקסימום, הוא חייב בכל השק. נכון. אז מה הדין של שומר חינם?

למה הוא שומר חינם? למה אתה רוצה לחייב אותו יותר משומר חינם? כי הכסף זה בתוך השק. הכסף הוא בתוך. אני לובה רק 20. שמה כבר הכל קיים, זה לא כבר... שם אפילו היתר שימוש אין לו. הוא אמר מפורש, אני משתמש רק ב-20.

עשרים לוויתי, השאר ששומר חינם. או, אתה יודע מה, מקסימום שומר שכר, כי יש לי אולי שכר הלוואה, אבל אולי זה ריבית.

אולי זה בעיה של ריבית גם.

כי בשכר ההלוואה, הוא נותן לו שמירה על השאר.

או שבעצם לא, או שהוא פשוט... לא רק שכר. אדוני, אני לא מפזר עכשיו את השק. כן, כן, כן. אז אני לא צריך את השמירה שלך.

אני סתם אין לי כוח לפזר. אז לא, אז לא ריבית, אבל מקסימום שומר חינם. למה שלא יהיה לך הרבה... למה כן? אני לא בעל עשרים. למה אתה רוצה לחייב אותי באחריות כל הזה? שומר חינם.

אבל צריך לבדוק אם זה שומר חינם. לא ירדתי לעומק הדבר, צריך לדבוק. כל הלכה בתורה צריך להתבונן בו בעומק, לראות בדיוק, לא לשלוף תשובה.

אז בואו נראה עוד גמרא מעניינת.

לפני שנקרא את הגמרא, הגמרא הבא בתור,

אני רוצה לשאול אתכם שאלה, בואו נתבונן.

תארו לכם, היהודי הזה,

אבי, זה שלקח את הטלקארט, היה משתמש בכל השיחות.

אז מה קרה?

הוא קנה את הטלקארט.

הוא משלם. אז במילים אחרות, קניתי את הטלקארט.

לקנות טלקארט מסכים? הייתי שייך, כי אני קונה את הפלסטיק,

וממילא השירות אצלי,

לכאורה, נכון? שייך לקנות טלקארט.

כן.

זאת אומרת שכל העסק פה היה בספק קנייה.

זה כאילו, הוא אמר לו כך,

אולי אני אקנה, אולי אני לא אקנה. אל תנאי, אם אני אשתמש כאילו. ולקנות טלקארט כן שייך.

אבל הוא לקח את זה בספק קנייה.

אז כל העסק פה בספק קנייה.

מה הדין האדם שמשך חפץ בספק קנייה נחשב קנוי לו או לא נחשב קנוי לו?

כאן זה לא ספק קנייה ממש. למה לא? השאלה היא כמה אני קונה.

במקרה שרף אחת, זה שבמקרה... לא, אבל אנחנו מחליטים.

אם היה ברור שהוא לא יגמור את הטלקארט והוא אמור לקנות רק... רגע, שנייה.

אם היה ברור שהוא לא יגמור את הטלקארט והוא רק יקנה שיחות,

אז שיחות אמרנו שלא שייך לקנות עד שאתה משתמש.

לא שייך לקנות שיחה אם אתה לא הקליטה אותה בפועל.

אבל כיוון שהכל היה בספק ויכול להיות שאת הכל לא היה קונה, וכל הטלקארט היה בספק קנייה,

אז יש פה מקרה מעניין.

אדם משך מוצר ואמר למוכר,

לא בטוח שאני אקנה.

ובינתיים זה נאנס. מה קורה לו? חייב או לא חייב? אדם שמשך מוצר ואמר למוכר, לא בטוח שאני קונה אותו.

אבל אני צריך לשקול את זה לפי הצרכים שלי. תן לי יום-יומיים.

כמה זה קורה היום? אדם הולך, לוקח, אומר, בוא, אני אראה את זה לאשתי, אני אראה את זה לזה,

ובינתיים זה נאנס. מה אתם אומרים, חייב או לא?

אם זה נחשב קלוי לו, שלך הלך,

תן את הכסף.

אם זה לא קלוי לו,

אז מקסימום, לא יודע, שום השכר, שום הכינה,

צריך לבדוק.

הוא בטח לא שואל סתם באדם שמוכר.

אז בואו נדון. מחילה מכתר, מחילה מכתר. כן, מכתר.

כל החילוק שהרב עכשיו עשה, וכל הפלפול הזה, עכשיו נופל לי האסימון.

מה אנחנו כבר מדברים על בזק? נופל לי האסימון. כבר אין אסימונים.

כן, נופל פעימה, כן.

הרב רצה להגיד שכאילו הפלסטיק זה ככה וככה וככה.

כן. אז למה הרב עושה,

הוא קורא לפלסטיק הזה כך וכך וככה? הכסף עצמו, השטר של ה-20 שקל,

גם הוא אין בו שום משהו כזה. לא. כי הוא רק אמצעי לקנות כסף. חזק. חזק. אבל יש הלכה שכל דבר... כמו פלסטיק. אתה צודק מאה אחוז.

למה הכסף היום נדון ככסף?

הוא נדון כגופו ממון.

הגדרה של כסף וגופו ממון זה דבר שכיר שהיום הולך בשוק?

כל דבר שעובר לסוחר נחשב... גם אתה נקראת.

לא. כן, איזה מבוצע?

אני רוצה לראות אותך...

אני רוצה לראות אותך קולה שתי לחם בחנות עם טלקארט.

יש פה חנות של צעצועים פה, הוא מוכן מעטפות. אז מצאתם מי... אז אני אתן לו את זה, משקל אחד פחות מערך חצי שקל, חצי שקל פחות, אבל גם חצי שקל פחות, לא משנה מה, זה עוד לא סוחר.

לפי דבריך, כל דבר הוא ככה.

נעליים תלך לנעליים, חולצה תלך לחולצן, כיסא תלך ל... אבל נאמר לך שהפסיקות האלה היו לפני אלפיים שנה שהיו ניסים רק בארטר.

היה רק בארטר, לא היה כסף. לא משנה, אבל... היה רק פיזה תמורת חלב. כן, אתה צודק, אבל מי שלומד פרק הזהב, ששם זה מדבר על דיני כספים, אז ההגדרה של כסף זה לא אם הוא עשוי מכסף טהור,

אלא אם הוא עובר לסוחר, אז הוא נהיה טבעה. למה זה טבעה?

הוא נחשב מטבע.

מטבע לא צריך להיות כסף צרוף.

מזוקק שבעתיים, לא צריך.

עובר לסוחר. המטבע שלנו לא שווה את 5-6 כסף. לכן הפוסקים רוצים לטעון, יש פוסקים שאומרים שצ'ק דינו היום ככסף גמור,

כי הוא עובר לסוחר.

אפילו שהוא למעשה שטה רחוב.

זה הוראה לבנק.

אבל יש כאלה טוענים שכסף היום זה... אז אני אומר לך, שיוטל דלקארט זה כמו כסף, הוא לא הסוחר.

אני אומר לך, אני סוחר, ואני אומר לך שטלדקארט זה עובר לסוחר. איפה אתה יכול לשלם את זה? תמיד הראשי. יש מקומות שקונים זכורה בטלדקארט. בסדר, אבל זה יש מקומות, אתה לא יכול לזה לראות. זה חריג, זה חריג. יש מקומות, זה חריג. אבל לא כל הסוחרים, בואי נגיד ככה. להריג. כסף יקנס לכל הסוחרים וטלדקארטים. ודאי, מה השאלה? מה, אתה תבוא ל...

נעליים, נגיד לך מחיר, תוציא לו חמש טלקרטים. זה לא ככה במתח. זה במתח. בואו נראה.

אז אנחנו אמרנו שיש פה מקרה מעניין שדבר בספק קנייה. בואו נראה סוגיה בכל השס מדברת על ספק קנייה. בואו נחפש. אם נמצא, אז אולי כבר קישרנו לאיזה מקום דומה.

אז בואו תראו.

בואו תראו גמרא מעניינת בדף פא בא המציאה. הכל בא המציאה היום.

היום אנחנו בא המציאה. בואו נראה.

אומרת הגמרא

טניה קבטה דעממר הלוקח כלים מבית האומן לשגרן לבית חמיב.

אדם לקח כלים מבית האומן בשביל להראות לחמיב, הוא רוצה לתת לחמיב מתנה. אז הוא אמר לאומן, תשמע, אם חמי זה מתאים לו, קניתי, לא מתאים לו, החזרתי.

ככה אמר לו.

אה, ספק קנייה או לא ספק קנייה? זה אמר קנייה.

איך? ספק קנייה. ואמר לו, אם מקבלים אותן ממני, אני נותן לך.

דמיהן.

ואם לא, אני נותן לך לפי טובת הנאה שבהן הכוונה,

מה הכוונה לפי טובת... לא,

לא, הוא פשוט אמר לו, מה, הוא פראייר שלי לתת לי וזה?

הוא אומר, תשמע, אם זה עושה לך נזק שבינתיים אני לוקח, הטובת הנאה תקבל. כאילו, מה שהחסרתי לך שבינתיים זה לא היה בחנות, זה הכוונה.

אה, אבל אני אחזיר את החפץ. אבל אני אחזיר את החפץ, ודאי. זה, טובת הנאה זה דבר שולי פה.

ונאנסו... בהליכה? בהליכה חייו.

כי זה עדיין היה בספק קנייה. בחזרה, שכבר התברר שהוא לא רוצה, פטור. נפשט הספק. אוי, ספק קנייה. יפה. יפה. יפה. זאת אומרת שפה רואים שמוצר

שהוא בתהליך של ספק קנייה, הרי הוא נחשב שלי.

עד שיוודא שלא.

שנודה שלא...

אז נותקנה אותה.

שנודה שלא פטור.

עד שלא נודה שלא, ונאנס, אולי היית קונה?

עליך.

מרגע שנודה שלא,

פטור.

תראו את הרשי, איך רשי מסביר את זה.

רשי כבר.

ונאנסו בהליכה חייו.

דהואיל וקצץ דמיהם

ומשכן לשם לקיחה,

הרי הם לקוחים בידו עד שידע שאינה לקוחה.

בסדר?

אולי פה הוא קצץ דמיהם.

גם אצלנו.

הוא לא יודע כמה יהיה. הוא לא יודע כמה הוא ישנה בזה. לא, אני מדבר עכשיו על כל הטלקארט. עזוב אותך, אני מדבר עכשיו ככה.

כל הטלקארט בספק קנייה, והמחיר ידוע. קצוץ. המחיר ידוע.

בהליכתן. בהליכתן, חייו.

בחזרתן, פטור. איזה טענוג נרות החיוך שלך. למה?

איך זה דומה בול?

בול. זה החיוך. אני אקולג את הזה.

אז מה כתוב כאן? בהליכתן, חייב. כל זמן שעדיין בספק קנייה, חייב.

בחזרתן, כשהתברר שאתה לא קנית, פטור.

אז רש״י אומר, זה בתנאי שהמחיר ידוע. אצלנו המחיר ידוע. הטלקארט יש לו מחיר ברור וידוע בשוק.

ויש עוד תנאי במסכת נדרים,

שזה יהיה זבינה חריפה ולא זבינה דרמיה על הפה.

אתם יודעים מה זה זבינה דרמיה על הפה?

מה, אתם חושבים שהמושג על הפנים זה מושג עכשווי?

זה כבר היה כתוב בגמרא.

זבינה דרמיה על הפה, בתרגום,

חופשי, מארמית לעברית, זה מכר על הפנים.

זבינה דרמיה על הפה, מכר על הפנים.

זה כתוב בגמרא, בנדרים.

זבינה דרמיה על הפה,

אז זה לא בספק קנייה, כי רוב הסיכויים שהוא לא יקנה.

אבל זבינה חריפה?

מה זה זבינה חריפה?

דבר ש... עסקה טובה. רץ! טלקארט רץ או לא רץ? עסקה טובה. רץ, מה? אחרת לא היו מחזיקים טלקארטים ככה. בכל היום יש טלקארט. גם חנווני יש לו טלקארט.

לא רק בזה, לא רק בדואר.

כל אחד מחזיק טלגרטים, למה זה רץ?

אז כל התנאים יש.

קצוץ, עמיחל קצוץ, זווינה חריפה, זווינה חריפה.

ספק יקנה,

בהליכתן חייב.

עכשיו בואו נראה אם זה בגדר הליכתן.

פה זה לא הליכה ולא חזרה ככה. למה?

כי זה באמצע שהוא משתמש, זה באמצע, כאילו...

אין לו שייך פה הליכה וחזרה.

ולמעשה לפי הש...

ומה? זה לא הליכה ולא חזרה פה.

ומעשה, לפי השיחה הוא השתמש בסוף בעוד שיחה אחת, וניתק, ונשארו עוד שיחות בטלקו.

אז מה יתברר?

שהוא לא רצה את הכול. הספק נפשט.

הספק יוצא שנפשט.

זאת אומרת, יתברר. במקרה של הבן אדם הזה,

זה נאנס והחפץ מת עוד לפני שהחמיב ראה.

זה לא נפשט לעולם.

חמיב לא זכה לראות את החפץ אף פעם.

תמיד שנשאר בגדר,

בהליכתן.

המוכר אומר לו, רגע, רגע, רגע. אולי חמיך היה רוצה?

באחריותך הדבר.

לא נפשט הספק.

בהליכתן חייב. בחזרתן, אחרי שחמיב קרא, אמר לא.

אז זה נחשב...

אצלנו נפשט הספק.

אמנם זה נאנס עוד לפני שנפשט, מה, מי אמר ש... הוא המשיך. אבל הוא המשיך ונפשט, הנה, שוחחתי, גמרתי, נשארה חמש שיחות, לא קניתי.

אז בחי גבנא...

זאת אומרת שהוא לא רצה את הכל כאילו? זאת אומרת שהוא לא... התברר שנפשט הספק שהוא לא רצה לקנות את הכל.

מה נשאר? אולי הוא זכה בשיחות, אבל אמרנו שבשיחות לא שייך לזכות,

רק בגוף הטלכרט שייך לזכות.

ונפשט שאת גוף הטלכרט הוא לא קונה. ואם יתברר בסוף שחיים לא רוצים את הדבר מעולם,

אז הוא... איך חמיב ידע עם האחים? לא, חמיב ראה כדוגמתו?

כדוגמתו הוא אמר, הוא לא רוצה... מי אמר בגמרא,

שבאמת באופן כזה הוא יהיה חייב. זה רק מי ס... למה לא... אולי הסוגיה מדברת רק במקרה שהספק לא נפשט?

אז הוא אולי מוציא לחברון לבריאה, מה? רגע, רגע, רגע, רגע. איך יודע שחמיב היה רוצה שאתה מחייב אותי באונס?

אולי חמיב לא רוצה? אז כנראה שהסברה היא כזאת,

שכיוון שהנטייה זה זבינה חריפה,

וזבינה חריפה רץ,

בסתמה חמיב ירצה.

עד שהתברר שחמיב לא רצה.

זה הולך הפוך על הפוך, אתה מבין?

עכשיו ככה. אם הוא היה חושב שחמיב לא רוצה, אולי היה לוקח. אולי היה לוקח. עכשיו בואו נראה אצלנו. עכשיו, מה שנראה, מה שמסתמן,

זה כך.

תראו איזה פסק מעניין יצא פה.

אם נפלו כל השיחות,

לא נשארה לו שיחה והוא לא ימשיך לדבר,

לא יתברר בסוף. יכול להיות שהוא יהיה חייב על הכול. למה?

הוא יכול להגיד לו, תשמע, תשמע, רגע. אולי אתה קונה את הכול.

אתה נתקעת באמצע.

נו, השאלה אם מספק איך הוא יכול להוציא ממנו כסף.

אבל מה רואים פה? שמספק... אני לא יודע מה היה. שניים עומדים פה ולא יודעים מה היה. רגע, רגע. אבל למה אתה לא אומר את זה על הבן אדם הזה גם כן? למה אתה על הסוגיה הזאת לא אומר את זה? אולי חמיב לא היה רוצה.

לא אומרים את זה, נכון?

אומרים, אולי חמיב לא היה רוצה, לכן נהיה בטוח.

לא, כתוב בסוגיה חייב, בהליכתן חייב.

אה, בהליכתן? בהליכתן חייב. אני טוען כך.

אם כל השיחות נפלו, לא נשאר לו כלום והוא נתקע באמצע השיחה

אני מדבר במקרה שיש אופציה,

הוא בעצמו אמר לו שזו שיחה יכולה להיות ארוכה,

יש כיוון, לא 120 שיחות,

מה הוא ידבר? 120 שיחות? ייתכן, היה מהלך כזה, היה אופציה כזאת, לא שמראש זה היה רחוק מהמסתברות.

אז כך, אם נפלו כל השיחות

והוא נתקע באמצע, הוא לא הספיק,

ויכול להיות שהוא היה מדבר את הכל,

יש מקום לחייב אותו.

לא מדין שהכיס מלא מעות,

מדין בהליכתן חייב,

בגלל שבמידה והוא היה משתמש, הוא היה קונה את הטלקרט, אז הטלקרט היה בספק כניעה,

אז אם נפלו כל השיחות זה נקרא בהליכתן חייב. אבל למה אתה לא אומר את זה על הגמרא?

אתה שוכח את הגמרא לרגע.

למה על הגמרא אתה לא אומר את מה שאתה אומר?

כי המציאות שהוא לקח, שהוא... בגמרא מה כתוב?

בהליכתן חייב. ולא אומרים תביא ריאה שלך מי היה רוצה,

כי בזמינה חריפה לא אומרים את זה.

אה?

הרב אולי בגלל שהוא ראה,

הוא ראה שנפלו לו הדורמות, שהוא נתק, כאילו בגלל ש... לא, הוא המשיך לדבר.

לא, הוא המשיך לדבר.

הוא המשיך, הוא המשיך.

בתי משפט בארץ היום מתחשבים כזאתה. שמה?

שנפל לו פתאום, פתאום נפל לו,

לכן הוא ניתק, כי מה? אבל הוא המשיך לדבר.

הוא המשיך לדבר עוד שיחה אחת, אבל... כן, אז הוא גמר.

ונגמרה השיחה באופן טבעי. הוא לא יודע שאתה יכול להמשיך עוד פעם השיחה.

הוא מסתכל פתאום,

אדם מנתק, אז הוא חיכה עוד שיחה.

לא, בוא נגיד שהוא אמר, אני... אבל הוא לא יודע, נגיד שהוא לא רע אתה. בוא נגיד, כן, הוא לא רע.

גם אם הוא רע, איך הוא גמר את הדקה, איך הוא גמר? אם הוא גמר באמצע השיחה או לא גמר באמצע? בכל ה...

נכון. אם הוא המשיך לדבר ונגמרה השיחה ברצונו והטלקארט לא נגמר, התברר הנקודה שהוא לא היה בספק קנייה ומה פתאום שיהיה באחריותי, על מה אתה רוצה לחייב אותי בדיוק?

על השיחות? זכיתי בשיחות?

הרי בטלקארט ודאי לא זכיתי.

בגלל שהנה, התברר שאני לא קונה אותו.

לא שייך לזכות בשיחה.

לא שייך, תבינו, אני לא יכול למשוך טלקארט.

אם אני מושך טלקארט ואני אומר,

אני רוצה להשתמש בשיחה אחת.

זכיתי בשיחה לפני שהשתמשתי בה? לא. אני לא חושב שייך.

אתה מתחיל להזדהות עם הסברה שאמרנו.

השיחה לא פה.

השיחה לא פה. אני לא זכיתי.

בשיחה זוכים רק כשמשתמשים.

אז כשישר הפועל. אז אם כל הטלקארט נפל ותכלס לא השתמשת בשיחות שנפלו,

סליחה, אם כל הטלקארט לא נפל

והתברר שלא קנית אותו,

אז השיחות לא יהיו באחריותך, מה שלא השתמשת.

כי לא זכית בהם.

אבל אם כל הטלקארט נפל ואתה נתקעת באמצע שיחה ויש פה צד שהכל היה בספק לאה,

יש מקום אולי לחייב אותך. זה רק כאילו להתקרב.

שיחה, אבל אם הוא גמר את השיחה האחרונה בצורה היתה, בדיוק נגמר הפעילה האחרונה,

הנה כן העניק. מה? יהיה באחריותו? כן. גם לא.

אתה רואה שהשיחה שלו נגמרה חוץ מהעשר. אם העשר לא היו נופלים, אז הוא לא יקונה את כל הטלקארט.

הרב, ויש לך, אי אפשר לדעת אם הוא היה קונה את הכל בכלל.

אי אפשר לדעת אם הוא היה קונה את הכל כי העשר במקום. אני רק מדבר שזה נפל והוא נתקע באמצע והוא לא יודע איך זה היה נגמר.

הרב, יש חילוק בין כספת ופה?

נכון.

בכסף, בכספת... כאילו, אתה עדיין חוזר להסברה הראשונה שלך.

כן, לא כתוב ש...

כאילו, אתה עדיין רוצה לומר ששייך להתחייב באחריות השיחות? אם מפעיל עולה כסף.

אז אני אעשה את זה מפעיל, זה שווה כסף.

מפעיל עולה כסף. אבל תבין... זה לא ראייה לאיזה מישהו. זה לא שייך. תבין שהטלקארט עולה כסף, פירושו שבזק מתחייב לך 20 שירותים. בזק מעולם הוא לא מתחייב לסוף שירותים.

למה לא? אם יאבד את טלקארט, אני לא אלך עכשיו לתבוע את בזק. אתה לא קשור. אתה יודע מה? אני אשאל אותך שאלה. אני אשאל אותך שאלה. אם אני קניתי טלקארט ויש עדים שהטלקארט נשרף,

בזק ייתן לי טלקארט חדש או לא? לא. למה לא? לא. למה שלא? לא. הוא ייתן לי. שילמתי ולא קיבלתי שיחות. ויש עדים שזה נשרף.

למה שהטלקארט לא יזכה אותי? הוא לא בטוח. אני... זה נשמע שלך, מה קרה?

מה שקרה לטלגרד זה לא היה שמעתנו, יצא מדחת ידינו ומכרתם להם על דבר מושלם.

מה שאתה הלכת ועשית אחר כך, אותנו זה לא מעניין.

כן, אבל זה לא בגלל שה-20 שיחות נשרפו, כי הן לא נשרפו,

אלא אתה אומר, יש הסכם, תנאים בבזק. אבל מצד ההיגיון, היה צריך להיות, אני לא קיבלתי את השירות.

זה פשוט, הטלגרד זה ראייה שמגיעה לי.

הראייה הלכה.

השיחות עדיין, לא קיבלתי אותן.

פשוט הראייה נעבדה לי.

אז אם יש לי עדים שהראייה נעבדה ולא ישתמשו איתה, כאילו זה לא שאני גונב משהו,

ויש לי עדים לכך, למה שבזק לא יזעקו אותי?

זה לא עוד פעם נתינה מצד, אני אגיד לך עוד משהו. אם אני נותן לך צ'ק, צ'ק ממני, והצ'ק נשרף,

אני לא חייב לתת לך עוד צ'ק?

לא בטוח. למה? מכרתי לך מוצר.

אבל אני איבד לך דבר מושלם, אני איבד לך דבר מושלם. מה זה משנה?

אבל הראייה רק הלכה.

לא קבלתי לך כסף מהבנק. אתה מסכים איתי או לא?

אם אני קניתי ממך מוצר והבאתי לך צ'ק,

והצ'ק נשרף,

צ'ק שלי,

לא שלך. אין לי דעה, נפרקתי לך.

לא, ועכשיו, יש לך עדים שהוא נשרף,

שלא השתמשת. לא, לא, לא נפרק בבנק, פשוט. לא נפרק בבנק. לא נפרק. זה שלא נפרק לא, אולי הכבדת אותך, לא יודע מה. לא, לא, נשרף, נשרף, משהו בטוח. גם אם יש שדים... כבוד הרב, אם בזק היה יכול להכניס את הכרטיס הזה ולראות

שעשר שיחות לא נוצלו, ודאי ש... איך הם ידעו דבר כזה? הם לא יכולים לראות. נניח שיוכלו, יחזירו לך כסף. בסדר, בסדר. הוא שואל, הוא אומר... כן, אתה כאילו מסכים איתי, כאילו. כן. אז לכן אני טוען, אבל טלפון, אין אצלו שיחות שהוא נותן. אתה מסכים. זה בזק נותן את השיחה עכשיו. זה בזק שמאשר ב... אפילו זה לא משנה במחשבים.

לא משנה מי עושה את זה.

יש טכניקה שגורמת למערכת בזק העולמית לתת לי שירות. אני לא יודע איך זה עובד עכשיו. אני לא איש טכנאי. לא, אבל לטלפון, לטלפון אין אצלו שיחות.

לא, לא. אבל זה שירות שאני מקבל. אין שיחות שהוא נותן.

למה? איך אתה מדבר? אתה מדבר עם מישהו עכשיו באמריקה. איך אתה מדבר איתו? מה זה? זה לא שירות שמישהו עושה לך אוטו? מי מקשר בלחם?

מחשבים. לא משנה. המחשבים, מי מתפעל אותם?

זה שירות שאין מישהו ושיש בו בוס. אבל ודאי שיש בהבדל בין שטר חוב לפה.

ושטר חוב,

כיוון שיש נתינה ממנו,

זאת אומרת שזה אצלו עדיין.

נו. אם יש נתינה מבן אדם, זה מגלה לנו שזה בעצם אצלו, זה לא אצלך.

זה מה שבן אדם צריך לתת.

נו. אם בן אדם לא צריך לתת, זה אומר שזה בעצם אצלך. כן, ואם אני עשיתי, אם אני בניתי רובוט שנותן... מה זה משנה איזה בן אדם?

כי כל מה שברשותי זה בעצם אצלי, כאילו. לא, לא, זה לא סבבה, לא נראה לי, זה לא סבבה. זה רק סימן ורקמת לגלות לי שבעצם זה לא אצלי. כל דבר שאני צריך, נתינה ממנו, זה אצלו. בגלל שמחשב נותן לי את השירות, אז זה נקרא שהשירות כבר אצלי, כי זה מחשב שנותן לי אותו? מה זה משנה?

השירות אומר... אין איזה דת שנותנת, אין איזה מעכב. כל דבר שאין מעכב, זה נקרא לזה אצלו. כל דבר שאין מעכב מצד בן אדם שנותן,

עד כמה שהוא נותן.

אז זה יעץ לו, עוד כמה שהוא...

לא נראה לי.

הרב, לגבי מה שהרב שאל אותי, אבל היה צ'ק.

במחשבה שנייה, כשאני חושב על זה, הרב,

ממה נפשך, ייקח את ה... הרב יקשיב למה שהרב עצמו אמר, שלדעת רוב הפוסקים, צ'ק זה כמו כסף. אז כאילו הוא נתן לך כסף. כן, אבל ודאי, אתה צודק. עכשיו הצ'ק הלך לאיבוד. התכוונתי... התכוונתי שצ'ק זה כמו כסף. התכוונתי, התכוונתי שצ'ק זה כמו כסף. כסף זה משהו אחר.

אם האדרון מסומך, זה משהו אחר. בוודאי. אז גמרנו, זה גוף הדבר. אין לזה תחליף אחר. זה לא משהו שמושכים את ה... אבל אם לשיטת רוב הפוסקים, צ'ק זה כמו כסף. זה לעניין כסף שזה נחשב ש... אי אפשר לאחוז את החבל משני הקצוות. או שצ'ק זה כמו כסף, או שצ'ק זה לא כמו כסף.

אי אפשר להסתכל על זה גם ככה וגם ככה. או ככה או ככה. אז יפסקו או ככה או ככה.

אני אגיד לך, במקרה רב, כי אין להם ציון שהייתה איתי,

שבנק איבד צ'ק שאני נתתי לו, אז הוא רצה את הכסף.

אבל כשאני טיפלתי אליהם להגיד שאני איבדתי צ'קים, אמור להתחפש אותנו בסיבוב. הם צודקים. אולי אתה... הם לא מכירים אותך, עם כל הכבוד.

אנחנו יודעים שאתה אדם ישר, אבל אתה מתקשר אליי, אם באתי. אני קצת יותר עגול מכל התייקונים שמבודדים את הדלקה.

גם אם האדם עושה היום צ'ק בנקאי של 100,000 שקל וזה לא עבד לו,

הם לא יביאו לו שבע שנים את הכסף,

אבל חמש שנים שיראו שבן אדם לא משך,

יביאו לו את הכסף.

זה לא פרח באוויר, זה לא כמו שהוא איבד 100,000 שקל.

נתניהם ניצולי שואה שלא הביאו להם את הכסף עשרות שקל.

אנחנו סוטים מהנושא. זה מישהו לקח את זה. אז כך, מה שמסתמן לפסוק להלכה זה כך,

אם כל השיחות נפלו והוא נתקע באמצע השיחה, ועדיין העסק היה בספק קנייה,

ייתכן שהוא חייב.

אבל במקרה שלנו הוא ודאי פתור. למה? כיוון שהתברר שהוא לא גמר את הטלנקרט,

והוא לא השתמש בכל הטלנקרט, הטלנקרט ודאי יתברר שלא קנוי לו,

גם ספק נפשט.

מה יש מקום לחייב אותו? אחריות השיחות שהן באחריותו, כי היה לו היתר שימוש, אבל הוא לא עשה משיכה לקנות אותם,

וגם משיכה לקנות אותם, להתחייב בהם, הוא לא עשה.

לכן במקרה דנן הוא פתור.

מתקלטים בריאים.

שירים, מה רצו לשלם?

שירים.

זה ריקוד.

מקובל לעשות שירים.

רגע, רבי חבר הכנסת.

שירים, רבינו.

יש, יש. תואר, השרה.

השיעור לרפואת מזלת ומרגריטה בת מרים,

להצלחה ולכפואה שלמה בכל אשר יעשו ויפנו. אמן. אמן. אמן.