הרב שלמה רביבו

- - - לא מוגה! - - - 

בכבוד.

כתוב בפסוק

דירשו השם בהימצאו

קראו בהיותו קרוב.

דירשו השם בהימצאו. אז כולם אנחנו מכירים את הגמרא בראש השנה דף יח

מה זה דירשו השם בהימצאו

קראו בהיותו קרוב?

הגמרא אומרת, זה על עשרת אמת תשובה.

כן?

דירשו השם בהימצאו קראו בהיותו קרוב.

הגמרא אומרת לנו שזה הולך על עשרת אמת תשובה.

גמרא בראש השנה דף יח.

אבל בואו תשמעו מה כתוב בפנים יפות.

המקנה בספרו פנים יפות על התורה כותב המקנה

מה הפשט דירשו השם בהימצאו

קראו בהיותו קרוב,

אומר עמקנה יסוד,

והיסוד של עמקנה זה יסוד חשוב מאוד, שימו לב טוב.

הוא אומר שיש פה הרי שתי חלקים,

יש דרשו השם בהימצאו,

ויש גם קראו בהיותו קרוב, אז זה עוד לא הימצאו,

יש דרשו השם בהימצאו שהוא נמצא, אז זה כמו שהגמרא אומרת בראש השנה,

שדרשו השם בהימצאו זה עשרת ימי תשובה.

אבל מה זה קראו בהיותו קרוב?

אומר המקנה, קיראו בי אותו קרוב, זה מתחילת אלול,

שהקדוש ברוך הוא קרוב אלינו,

מאז תקרא לו, ואל תחכה עד ראש השנה שהוא כבר נמצא,

אלא קיראו בי אותו קרוב מראש חודש אלול שהוא כבר קרוב אלינו.

כך מבואר במקנה.

אז מבואר שיש לנו שתי זמנים, יש זמן

של דירשו השם באימצוי,

שזה ראש השנה,

ספר את ימי תשובה,

אבל יש זמן,

קיראו בי אותו קרוב.

זה הזמן הזה מתחיל מראש חודש אלול,

שהקדוש ברוך הוא קרוב אלינו.

וזה מה שמבואר גם בחזל,

שבראש חודש אלול שערי שמיים נפתחים.

נאמרה, כן, בראש חודש אלול שערי שמיים נפתחים.

זה זמן בית דין לפני ראש השנה, כן? צריכים לדעת את זה.

זה נקרא בי אותו קרוב.

מראש חודש אלול שערי שמיים נפתחים.

בכתבי הארי כתוב

על הפסוק, ובכתה את אביה ואת אימה ירך ימים,

פרשה של יפת תואר,

ובכתה את אביה ואת אימה ירך ימים,

כתוב בכתבי הארי,

שזה הולך, מה זה ירך ימים? זה שלושים יום של חודש אלול.

ובכתה את אביה ואת אימה ירך ימים,

אלו שלושים יום של חודש אלול.

מה זה קשור יפת תואר לשלושים ימים של אלולים?

אז באמת באור החיים הקדוש, מי שרואה את האור החיים הקדוש,

יש לו אריכות על הפרשה הזאת של יפת תואר, אז באור החיים הקדוש הוא כותב

מה זה יפת תואר?

יפת תואר, הרי כל תורה זה פשט, סוד, רמז,

אז הוא מסביר שהיפת תואר, הכוונה היא, זה הולך על הנשמה של כל יהודי ויהודי,

שהנשמה של האדם היא יפת תואר לפני שהאדם

מנבל אותה במעשים רעים.

אבל עד שהיא מתנבלת במעשים הרעים, היא נקראת יפת תואר.

כי הנשמה היא יפה עד מאוד, כותב האורחיים הקדוש.

והפסוק ממשיך שם, והסירה את שמלת שביה מעליה.

כתוב באורחיים, מה זה? זה דרכי התשובה.

כשאדם צריך לעשות דרכי תשובה זה והסירה את שמלת שביה מעליה.

וישבה בביתך, מה זה וישבה בביתך, אומר האורחיים הקדוש?

שתבחר למקום מושב, מה זה בביתך?

בבית תלמוד שלך,

איפה שאתה יושב ללמוד ואומר ארוחיים, מה זה?

בית המדרש.

אז חלק מדרכי התשובה כתוב בארוחיים הקדוש,

שצריך

ללמוד תורה.

כמה זמן?

ממשיך הפסוק ואומר,

ובכתה את אביה ואת אימה ירך ימיים, כלומר שהיא תתוודה, ובכתה את אביה ואת אימה היא צריכה להתוודות

על מה שהיא מעלה באביה, מה שהנשמה עשתה, חטאים,

נבלע את עצמה, אז מה שהיא מעלה באביה על זה היא צריכה לבכות,

שהיא מעלה באביה,

וגם על מה שהיא עשתה לכנסת ישראל,

שזה אימה, אז הוא בכתה את אביה, זה הקדוש ברוך הוא,

ואת אימה, זה כנסת ישראל, על ידי המעשים שלה.

כמה זמן?

ירך ימיים.

פה מוסיף לנו ארוחיים הקדוש דבר נורא,

אומר ארוחיים הקדוש משפט אחד.

ירך ימי, אומר ארוחיים הקדוש,

זה שיעור.

הוא ככה אומר, ירך ימים,

זה דבר נורא, אנחנו נביא לזה אולי ראייה מהמקור שלו,

אבל הוא אומר, זהו השיעור המספיק

לחזור בתשובה, ירך ימים,

והוא כותב, וזה ירמוז לחודש המיוחד אלול.

זה המילים של ארוחיים.

אבל הוא מתחיל, זהו השיעור שמספיק לחזור בתשובה.

כתוב באורחיים יסוד ששלושים יום זה השיעור שאדם חוזר בתשובה.

הוא משנה את הדרך שלושושים יום,

זה השיעור של חזרה בתשובה.

אבל הוא אומר, ומה זה זה? וזה מרמז על אלול.

אז בעצם מה שהתחלתי לכם עם כתבי הארי,

שהוא בכתה את אביה ואת אימה ירך ימים,

הוא אומר, זה הולך על אלול,

אז הנה האורחיים הקדוש מסביר את זה בצורה נפלאה, הוא לא מביא את הכתבי הארי,

אבל הוא מסביר את זה ממש, האורחיים הקדוש,

שהוא בכתה את אביה ואת אימה יחמים, זה אלול,

וזה הולך על הנשמה שהיא צריכה לבכות.

מה זה את אביה ואת אמא? אביה זה הקדוש ברוך הוא שהיא מעלה בו, ואת אמא זה כנסת ישראל,

כמו שהגמרא בברכות ל׳ה קורא לכנסת ישראל אימא, תראו את הגמרא שם.

אז זה אומר לנו האורחיים הקדוש.

בעיקר היסוד הגדול של האורחיים,

ששלושים יום הוא כותב,

זה זמן לתשובה.

מדי אדם נקרא בעל תשובה?

אם שלושים יום הוא שינה את עצמו,

היום הוא ראשון הוא עוד מתלהב, הוא עוד לא.

אחרי שלושים יום זה נקרא בעל תשובה, ככה אומר האורחיים הקדוש.

באמת יש גמרא, אני רוצה להביא מקור לאורחיים הקדוש,

יש גמרא בבבא בתרא קסז.

הגמרא אומרת, כל שאוחזק

שלושים יום,

אין חוששים. מדובר שם בגמרא שאם אדם הוחזק בשם מסוים שלושים יום,

אז אפשר לקטוב את הגט על השם שהוא הוחזק בו.

ולא חוששים.

והראש,

הראש,

בגיטין, פרק רביעי,

כותב בראש שגם אם

יודעים שיש לו שם במקום אחר, שם אחר יש לו.

מתבייש שיש לו שם אחר, אבל כיוון אומר הראש שפה הוא הוחזק בשם הזה שלושים יום,

לא אכפת לנו שיש לו עוד שם אחר והכול.

זה מה שנקבע השם לפי מה שהוחזק פה, אחרי שהוחזק פה שלושים יום,

זה נקבע שמו החדש.

אז הנה כתוב בראש ובגמרא ששלושים יום זה השם של האדם, אפילו שיהיה לו שם אחר,

משתנה השם האחר.

שלושים יום זה זמן שזה קובע מהות חדשה ושם אחר.

וזה מה שהאורח חיים הקדוש אמר לנו,

ששלושים יום,

שלושים יום האורח חיים אומר,

זה נקרא זמן של השוב בתשובה, שאדם משנה את מה שהוא היה. שלושים יום הוא חזר מדבר,

והוא עומד בזה שלושים יום,

אז זה נקרא בעל תשובה.

ממילא מכל מקום, את כל האורח חיים הזה הבאתי

בשביל הנושא שלנו,

שהוא בכתה את אביה ואת אמיה יחמים,

שהשלושים יום האלה זה מראש חודש אלול,

שלושים יום שאדם צריך לעשות תשובה,

לשנות את עצמו.

וצריכים לדעת שההבדל בין השלושים יום של אלול לסתם שלושים יום זה הבדל גדול מאוד.

בשלושים יום האלול נפתחים שערי שמיים,

הקדוש ברוך הוא מעריף רוח של התעוררות ממרום בימים האלה מראש חודש אלול,

כמו שהמשנה בורו מביא,

תראו בסימן תקפא, המשנה בורו מביא למה נוהגים

לומר אנחנו הספרדים נוהגים לומר מראש חודש אלול סליחות.

כשנביאו מביא למה יש כאלה שנוהגים מראש חודש אלול אנחנו הספרדים למה מראש חודש אלול אנחנו אומרים סליחות.

אז הוא כותב כי מראש חודש אלול אז עלה משה למרום

לקבל את הלוחות.

ועת רצון, מביאים מהספרים הקדושים שאז זה עת רצון,

שמשה עלה ללוחות, אלול זה עת רצון.

לכן השלושים יום האלה של אלול זה עת רצון גדול,

שכל אדם, שהוא עושה איזה חיזוק שהוא עושה,

בימים האלו החיזוק הזה זה חיזוק כל כך שמשפיע,

כי זה ימים של עת רצון. כל דבר שאתה עושה,

הקדוש ברוך הוא לוקח את זה באהבה ועוזר לך להשתנות,

כי זה ימים של עת רצון.

וצריך לנצל אותם, רבותיי, את הימים האלה.

וזה מה שחזל אומרים, אני לדודי ודודי לי, זה ראשי תיבות אלול,

סופי תיבות זה ארבעים יום של ה... ארבעים יום מראש חודש אלול עד אחרי יום כיפור.

זה ימים של עת רצון,

שהקדוש ברוך הוא מקבל כל עבודה של בן אדם, כל שינוי שלו.

כתובו, ומל ה' אלוקיך, בעל הטור הוא מביא, ומל ה' אלוקיך את לבבך, ואת לבב זרקה ראשי תיבות אלול,

שבאלול הקדוש ברוך הוא מל, עוזר לך,

ויותר קל שהאדם לא יסיר את עורלת הלב או איזה עבודה צריך.

באלול הקדוש ברוך הוא עוזר לך, ומל ה' אל לבבך,

ומל ה' אלוקיך את עורלת לבבך. הקדוש ברוך הוא עוזר לך, ומל את זה, רק תשתנה.

יש לך סייעתא דשמיא, יש לך

הצלחה,

וסייעתא דשמיא היא לעלות ולהתעלות בחודש הזה.

ומל ה' אלוקיך את לבבך ואת לבבך.

ומל את זה, הקדוש ברוך הוא מל, חותך את העקשענות של האדם,

את החומר של האדם שמפריע לו בחודש אלול.

ופה צריכים לדעת, רבותיי,

הנעימים האלה הם ימים מ...

נקיים שמסוגלים להכל אנחנו צריכים לדעת רק דבר אחד והוא חשוב מאוד

יש גמרא במסכת מנחות

הגמרא שם אומרת בדף מ״ג שיש הבדל

בין עונשו של ציצית לעונשו של תכלת כן?

יישר כוח צדיק יישר כוח תודה רבה

הגמרא אומרת

שבמנחות מ״ג גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת הרבה יותר גדול העונש של לבן מה זה לבן

אדם שלא שם ציצית לבנה רגיל הרבה יותר גדול העונש שלו משלא שם תכלת

כי תכלת היום אין תכלת אבל בזמן חז״ל שהיה תכלת היום אין לנו תכלת

גם יש כאלה שמוצאים אבל גדולי ישראל אמרו שזה לא ברור ולא צריך לשים את זה ולא שמים את התכלת היום

הרב בריס כבר ועוד זה לא הנושא עכשיו ננסה פעם לדבר על זה על כל השיטות בזה אם תרצו בהזדמנות אבל

אבל בזמן חז״ל שהיה את התכלת

והיה חייבים לשים תכלת זה היה דאורייתא

אומרת הגמרא, גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת. אחד שלא שם תכלת, העונש שלו פחות חמור. למה?

כי תכלת זה עולה הרבה כסף.

זה הרי הגמרא אומרת, דג שעולה אחת לשבעי, כן,

קשה למצוא את הדג הזה,

שיש בו את הדם.

וזה היה המון, מחיר יקר.

על אדם קשה לא להתעמת. אבל לבן, ציצית, רגילה, זה גרושים.

אז אחד שלא הולך עם לבן, אומרת הגמרא, גדול עונשו של לבן, זו גמרא במנחות,

מ״ג.

גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

מוריי ורבותיי, אדם שלא חוזר כל השנה

ולא מתחזק,

אדם צריך לחזור בתשובה תמיד, וזו בעיה.

אבל גדול עונשו של מי שבאלול,

שהקדוש ברוך הוא כל כך חוזר ויורד ומעריף רוח ממרום,

וזה ימים חביבים הימים האלה לפני הקדוש ברוך הוא, שנותן לנו את הכוח והכול,

וזה יותר קל. ואם אדם לא חוזר בימים האלו,

אז גדול עונשו יותר מכל השנה.

אני אתן לכם דוגמה, רבותיי.

אדם עומד עכשיו

ליד גורד שחקים.

נו, לעלות לגורד שחקים מאה קומות, איזה סיוט זה.

הוא צריך להזיע עד שהוא יגיע למעלה והכול, אבל הוא צריך לעלות, הוא חייב להגיע לקומה.

אז כל השנה אנחנו צריכים לעלות גורד שחקים, זו בעיה.

אבל באלול, רבותיי,

אומרים לבן אדם יש לך פתרון, יש פה מעלית.

רק תיכנס למעלית,

תלחץ על הכפתור ואתה תגיע לקומה מאה.

בן אדם יגיד, אחרי זה היה קשה לי? מה קשה לך? יש פה מעלית, מה לא אמרת?

זה שהיה צריך לעלות ברגל, נו, לא הגיע, הזמינו אותו לכל תירוצים, היה קשה,

מתעייף, מאה קומות.

אבל פה היה לך מעלית.

אלול, יש לנו מעלית.

קראו ה', קראו בהיותו קרוב. אמרנו שהפנים יפות אומר,

קראו בהיותו קרוב זה אלול.

מראש חודש אלול,

הקדוש ברוך הוא קרוב אלינו ממש.

רק תשתנה, תעשה קצת מאמץ ותראה איך שעוזרים לך.

אבל תתחיל, תלחץ על הכפתור רק.

לא מבקשים ממך לעלות מאה קומות ברגל.

תלחץ רק על הכפתור. הימים האלה הם ימי קרבה,

ימים של סייתא דשמיא, שרק אדם מתחיל והקדוש ברוך הוא עוזר לו.

אז גדול עונשו של לבן, כשקל,

ואדם לא עושה את זה,

אז גדול עונשו של לבן מעונשו של תכלת.

צריך טיפה מאמץ, רק.

פה אני רוצה להגיד לכם יסוד, רבותיי, גדול,

וצריכים לדעת, זה יסוד ששווה מיליון, אם אני אומר לכם עכשיו.

עכשיו, אני נותן לכם יסוד ששווה מיליונים,

שביסוד הזה אתם יכולים להגיע לראש השנה ולעבור את הדין בקלות, בעזרת השם.

והיסוד הזה צריך דווקא להגיד לכם אותו היום.

ולמה?

אתם תבינו עוד דקה.

הגמרא אומרת במסכת עבודה דף ב', וגם אותו דבר, הגמרא נמצאת גם במסכת ראש השנה.

מלך וציבור.

מי נכנס לדין תחילה, אומרת הגמרא.

יש מלך ויש ציבור.

מי נכנס לדין תחילה?

אומרת הגמרא, מלך נכנס תחילה לדין.

מכניסים את המלך בהתחלה. למה?

שתי טעמים, אומרת הגמרא.

טעם אחד, אומרת הגמרא, למה מלך נכנס תחילה לדין?

אומרת הגמרא, בגלל שזה לא יפה שהמלך יעמוד בחוץ ויחכה, ואנשים אחרים ייכנסו.

אבל הטעם, שלום ומומחה, כבוד הרב.

אבל הטעם השני,

הטעם השני,

למה מלך נכנס תחילה לדין, רבותיי?

הטעם השני, למה מלך נכנס תחילה לדין?

אומרת הגמרא, דלא יליפוש חרון אף.

כלומר, מי שנכנס ראשון לדין,

מי שנכנס ראשון לדין, רבותיי,

אז הדין יותר קל, אין שום בעיה.

כלומר, מקלים, יש רחמים, יש הכול.

אבל אחד שבא בסוף לדין, אומרת הגמרא,

הוא, כבר הרבה אנשים, כל כך הרבה עבירות, כל כך הרבה כעס,

אז כבר פחות מרחמים,

כן?

כל כך הרבה אנשים חטוא, כל כך הרבה אנשים זה,

ועוברים את הדין, שומעים כל הבעיות, פתאום מגיע מישהו בסוף,

הרחמים כבר פחות, פחות, פחות רחמים.

אז למלך הוא נכנס תחילה לדין כדי, דלא ליפוש חרון אף, אומרת הגמרא.

שלא יהיה עליו הרבה חרון אף.

אם הוא בהתחלה אפשר לעשות איתו רחמים ולדון אותו יותר בקלות.

נו, רבותיי,

אמר מרן הרב שך בשם רבי סר זלמן,

שרבי סר זמן אמר את זה בשם רבי צחוק בלאזר,

שהרי כולנו רוצים בראש השנה להיכנס לדין,

וכל אחד היה רוצה להיכנס לדין כמה שיותר מוקדם,

למה?

כי אם אנחנו נכנסים

לדין מוקדם,

אז אין חרון אף, יכולים לזכות ברחמים.

אין שום חרון אף.

וכיוון שאין שום חרון אף ואפשר לזכות בדין,

אז כל אחד היה רוצה ביום ראש השנה להיכנס לדין, ראשון.

זה, זה אחת הזכויות הכי גדולות שיש.

אין חרון אף ויש הרבה רחמים.

אבל איך זוכים להיכנס ראשון לדין, רבותיי?

איך אנחנו זוכים להיכנס ראשון לדין?

אומר רבי צחוק בלאזר, מי שמתחיל את האלול ראשון,

עכשיו מתחילת האלול מתחיל להתחזק

בתפילה,

ביראת שמיים, בהכול,

אז הוא נכנס ראשון לדין תחילה.

מי שמתחיל את האלול ראשון,

אז הוא נכנס ראשון. אז אתם שומעים את היסוד שרבי צחוק בלאזר אומר?

זה יסוד ששווה מיליארדים.

כל אחד רוצה לזכות ביום הגדול הזה של ראש השנה,

מי יחיה, מי ימות,

מה יהיה איתי, חיים, בריאות, הכול.

אתה רוצה לזכות?

יש לך אפשרות להיכנס ראשון לדין ויש רחמים,

וזה יכול לעבור טוב.

מה אתה צריך לעשות?

להתחיל את האלול ראשון.

מעכשיו חיזוק, שינוי מתחילת האלול. מי שמתחיל את זה מההתחלה, תן לו לומר רבי צורק בלאזר,

אז הוא ייכנס ראשון לדין.

ואם הוא ייכנס ראשון לדין,

אז יש רחמים, הוא יכול לצאת זכאי.

אז באפשרותנו לעשות שינוי.

אני רואה שהגיע כבר הזמן של סליחות.

אנחנו נסיים.

הקדוש ברוך הוא יעזור באמת שכולנו נתחזק כבר מעכשיו, תחילת האלול,

כדי שנזכה להיכנס ראשון לדין,

להצליח בעזרת השם ביום הדין הזה, שלכולם יהיה רק גזרות טובות,

בריאות והאיכות שניים, אמן ואמן.