הרב ניסים אביטן

- - - לא מוגה! - - - 

כתוב בתורה זכור את יום השבת לקדשו,

שיש מצווה לקדש את השבת

בדיבור

בין ביום

בין בלילה.

חכמים תיקנו לנו לקדש את השבת על כוס יין,

אבל מן התורה מספיק לקדש אותו בדיבור.

לא צריך להזכיר את הקידוש של השבת דווקא על כוס יין,

אלא המצווה לקדש אותו בדיבור

ולהזכיר את עניין של קדושת השבת.

חכמים תיקנו לנו נוסח איך לעשות את זה,

ולעשות את זה על כוס יין.

ולכן

אם אישה

לא התפלל לערבית

והיא לא מתפללת

או שהיא לא הספיקה להתפלל

והאיש כבר התפלל ערבית,

אם כן הוא כבר יצא ידי חובת קידוש מן התורה בתפילה,

כי הוא כבר הזכיר בתפילה את הקידוש

מקדש השבת.

אז את הקידוש מן התורה הוא כבר יצא ידי חובה

בתוך התפילה.

מה שעכשיו הוא בא הביתה לעשות קידוש

זה רק מדרבנן,

לקדש על היין.

ואילו האישה לא התפללה ולא הזכירה את קידושת השבת בדיבור עדיין בכלל,

אז היא חייבת בקידוש מן התורה.

אז איך הבעל יכול להוציא אותה ידי חובת קידוש?

הרי הוא חייב רק מדרבנן,

כי הוא כבר התפלל והזכיר את קדושת השבת בתוך התפילה.

והאישה חייבת מן התורה, כי עדיין היא לא הזכירה את קדושת השבת בכלל.

אבל אומר הרב בן ציון אבא שאול שאפילו שהיא חייבת מן התורה,

הבעל יכול להוציא אותה ידי חובת קידוש,

כי כל ישראל ערבים,

ויש ערבות

בין

כל עם ישראל, כולל נשים,

וכך סובר רב עקיבא איגר,

שיש ערבות גם לנשים עם הגברים ביחד,

ולכן האיש יכול להוציא ידי חובת האישה בקידוש,

אפילו שהוא לא חייב מן התורה עדיין,

כיוון שהוא כבר יצא ידי חובת קידוש מן התורה.

ויכול להוציא אותה על אף שהוא כבר יצא מן התורה והיא עדיין לא יצאה, יכול להוציא אותה מדין ערבות.

אני ערב, אנחנו ערבים אחד לשני,

ואני יכול להוציא אותך ידי חובת המצווה שאתה מחויב בה.

אבל היות והנודע ביהודה אומר שנשים לא בכלל ערבות,

ואז הבעל לא יכול להוציא אותה מן התורה,

כי הוא לא חייב מן התורה,

לכן הוא אומר שטוב שהאישה תגיד שבת שלום,

וברגע שהיא אומרת שבת שלום, אז היא יוצאת ידי חובת קידוש מן התורה.

ומה נשאר לה עכשיו לעשות קידוש מדרבנן על היין?

ואז האיש והאישה שווים,

ששניהם חיובה מדרבנן,

והוא יכול להוציא אותה בלי שום בעיה.

האו לציון.

לא, הנודע ביהודה זה מישהו אחר.

רבי יחזקאל לנדאו.

מי שלא שמע ברכת בורא פרי הגפן מהמקדש,

והוא נכנס בדיוק באמצע הקידוש,

אבל בורא פרי הגפן כבר המקדש אמר,

והוא שמע רק את הברכה של הקידוש,

הוא יוצא ידי חובה.

כי ברכת בורא פרי הגפן

היא בעצם לא חלק מהקידוש.

הקידוש הוא לקדש על היין את השבת.

הברכה של מקדש השבת,

זה הקידוש.

מה שמברכים בורא פרי הגפן זה כדי שיהיה אפשר לשתות יין.

איך תשתת יין אם לא ברכת עליו ברכת הנעינים?

בורא פרי הגפן.

אז בורא פרי הגפן זה לא חלק מהקידוש.

לכן מי שלא שמע בורא פרי הגפן,

והוא נכנס באמצע ושומע רק את הברכה של הקידוש, הוא יוצא ידי חובת קידוש.

שלא יחשוב שבגלל שפספסתי את ברכת בורא פרי הגפן,

אז כבר הפסדתי את הקידוש במקום הזה וצריך לעשות מחדש לבד או לשמוע מאחר. לא.

בורא פרי הגפן זה ברכה רגילה

שאדם צריך לברך כשהוא בא לשתות יין.

גם כשהוא בא ביום חול לשתות יין הוא צריך לברך בורא פרי הגפן.

רק אלא מה? יש מצווה לקדש על היין.

מצווה לקדש על היין.

רק אם אתה רוצה לשתות מהיין, תברך בורא פרי הגפן.

אז המקדש הוא שותה מהיין והוא חייב לשתות מהיין,

אז הוא חייב לברך בורא פרי הגפן.

השומע שלא חייב לשתות מהיין,

כי מספיק שתיית היין של המקדש,

אז אצלו בורא פרי הגפן זה לא מפריע,

אם הוא לא שמע אותה.

גם אם הוא לא שמע את בורא פרי הגפן,

מספיק שהוא שמע את ברכת הקידוש והוא יוצא ידי חובת קידוש בלי שום בעיה.

אבל כמובן, אם השומע גם רוצה לשתות מהיין,

אם השומע גם רוצה לשתות מהיין

כי זו חביבות מצווה לשתות מהיין, לטעום מהיין, זה לא חובה אבל זו חביבות מצווה

אז הוא צריך לברך בורא פרי הגפן

אז אחרי שהוא ראה שהשותה, המקדש, שתה מהיין

הוא יכול לברך בשקט בורא פרי הגפן ולשתות

אז קידוש הוא כבר שמע מהמקדש

הוא בא לשתות יין, אז הוא מברך בורא פרי הגפן עכשיו

אז אפילו שהוא בירך בורא פרי הגפן אחרי הקידוש, זה גם טוב

כי ברכת בורא פרי הגפן היא לא קשורה לקידוש,

זו רק ברכה שמתירה לנו לשתות מהיין.

לכן,

אם הוא רוצה לשתות, שיברך בורא פרי הגפן בשקט לעצמו.

אם הוא לא רוצה לשתות, אז הוא לא חייב.

אפילו שלא ברך בורא פרי הגפן ולא שמע, יצא ידי חובת קידוש.

אם דיברת, אתה לא יכול.

צריך לשתות לפני שיהיה הפסק.

או לברך לבד.

אם אדם

רואה בן אדם שעושה קידוש,

אבל הוא לא יודע לקרוא כמו שצריך,

יש

בעלי תשובה מתחילים שעדיין לא יודעים

לברך את ברכת הקידוש כמו שצריך,

או יש סתם אנשים שהם לא יודעים לקרוא כמו שצריך,

והם לא אומרים את כל המילות של הקידוש בצורה הנכונה.

אז ודאי שלכתחילה אי אפשר לצאת על ידי אדם כזה.

אבל יש עצה.

העצה היא שאם אדם רואה בן אדם

שהוא לא יודע לעשות קידוש כמו שצריך,

ולא נעים לו לעשות קידוש לבד כי אז הוא פוגע בו, כאילו אם הבעל בית עשה קידוש אז מה אתה עושה עוד פעם לעצמך קידוש?

או זה אבא שלו,

או זה אדם זקן שלא יודע להוציא את המילים כמו שצריך.

אומר הבן איש חי שאדם ייתן את עיניו על כוס הקידוש

של אותו אחד שמחזיק אותו,

ויעשה בלחש

את הקידוש כמו שצריך.

אפילו שהוא לא מחזיק את הכוס ביד.

הוא מסתכל על הכוס של הקידוש שנמצא בידיים של השני,

ואומר בלחש לעצמו, בלי שישמעו שלה, שימו לב, כדי לא לפגוע בשני.

הוא אומר את כל הנוסח של הקידוש בלחש.

ואז הוא יוצא חובת קידוש על ידי שהוא אמר את הקידוש כמו שצריך,

והוא לא יוצא בכלל בשמיעה של המקדש. הוא לא יוצא בשמיעה של המקדש.

אלא הוא יוצא בקידוש מצד האמירה שלו בלחש,

מה שהוא אמר בזמן הקידוש.

והאדם אצלו לא יוצא?

מה?

לא יודע אם זה.

אז תלוי.

אם הוא הזכיר את ברכת הקידוש, את ברכת השבת כמו שצריך,

כן? ואמר שם מלכות כמו שצריך, אז הוא יוצא ידי חובה.

אפילו שהמילים באמצע הקידוש לא יצאו לא טוב.

אבל אם ברכת הקידוש לא נאמרה כמו שצריך,

אז הוא לא יוצא ידי חובה.

את ברכת השבת, אם הוא לא אומר כמו שצריך,

את שם המלכות, אם הוא לא אומר כמו שצריך,

אז הוא מחסיר את העיקר של הקידוש.

אם עיקר הקידוש חסר,

אז הוא לא יוצא ידי חובה.

אם עיקר הקידוש לא חסר,

רק המילות מסביב חסרות, זה לא מפריע.

כי כמו שאמרנו, השבת,

מספיק שאומר שבת שלום, הוא כבר יוצא ידי חובות קידוש מן התורה.

שבת, הזכרתי את השבת.

קידשתי את השבת באמירה.

אז אם הוא יודע להגיד את המילים האלה כמו שצריך,

אז זה בסדר, אם לא,

אז זה חסר.

זה החלק העיקרי בקידוש.

זה לא מעכב

החזקת הכוס לא מעכבת

מה?

כן?

כן?

לא מעכב, לא מעכב

זה לא מעכב

לא מעכב

זה לא חובה להחזיק, יש עניין של מעלה שלא יהיה הפסק גם

שלא יהיה הפסק

אבל זה לא מעכב

אם חס ושלום אדם מחלל שבת

והוא עושה את הקידוש

מה לעשות? יש מקומות שמכבדים

בן אדם לקדש

אבל הוא האדם שמחלל שבת

קידוש הוא עושה

שם כיפה, עושה קידוש

אבל אחרי כן יושב

מדליק טלוויזיה, נוסע בשבת, עולה במעלית

יש אנשים שזו לא סתירה אצלם, לא סתירה אצלם

מסוגלים מצד אחד לעשות חלק במסורת ישראל,

לשים כיפה, קידוש,

מצד שני יכולים לנסוע יש כאלה בחוץ לארץ באים עם רכב לבית כנסת בשבת,

באים עם רכב, נוסעים

באים עם רכב, חוזרים רכב

בדרך שומעים קצת רדיו, חדשות, מעשנים

אין להם סתירה, יש אנשים שחיים בצורה מסורתית

מסור

מנסרים את התורה הקדושה

מסור, מה זה מסורתי? מסור, מנסר

את זה אני עושה, את זה לא, קצת נסורת יש, קצת נסורת יש,

ככה, שביבים

כן סיבית, לוקח את הסיבית, את כל השביבים

וקצת אוזני המן בפורים, קצת סופגניה בחנוכה,

קצת קידוש בשבת,

קצת חמין,

הוא טועם,

יש טועמי החיים, זכור, יש כאלה רק טועמים מכל דבר,

לצערנו, השם ישמור.

אבל אדם עושה קידוש והוא מחלל שבת,

ואין לי אפשרות לעשות קידוש, זה הכוס היחיד שיש,

זו הכוס היחידה שיש ליין,

אני לא יכול לבקש יין,

מה אני אעשה?

אז

אי אפשר לצאת יין חובת קידוש על ידי מחלל שבת.

אי אפילו אם זה יין מבושל, שזו לא בעיה של יין עשר.

נניח שהוא מבושל והוא לא יין עשר,

אבל יש פה בעיה אחרת.

עצם העובדה שהוא מחלל שבת

זה דינו כגוי.

אם גוי יעשה קידוש, אני יכול לצאת יין חובה על ידי גוי?

ייכנס לפה איזה ערבי ויעשה לי פה קידוש.

יודע, גדל בישיבות,

היה טבח בישיבות, מנקה כלים, יודע הלכות.

אני מכיר ערבים בישיבה, היו יודעים הלכות, מעשר, לא מאוסר, כן מאוסר, תבל, ידעו.

ידעו, ידעו כל מיני הלכות.

אז בא הגוי הזה עושה לך קידוש.

מה? יצאת ידי חובה? אי אפשר.

גוי שמקדש לא יוצא ימדי חובה.

ואם אדם חלל שבת בפרהסיה, דינו כגוי.

ולכן אי אפשר לצאת ידי חובת קידוש על ידי

אדם כזה.

לכן,

אם יהודי מזכיר תוך מעשה בראשית לשבת ולהתקדש,

תשים את החובה לשם את החובה.

אם הוא מזכיר את המעשה, תוך מעשה בראשית,

אם הוא סתם למעשה בראשית, תן לשים את זה.

האור לציון כותב שאם אדם מחלל שבת בפרהסיה, דינו כגוי. אי אפשר לצאת לחובת קידוש על ידי אדם.

בכלל זו שאלה גדולה אם הוא מצטרף למניין.

אפילו למניין, אם הוא מצטרף לעניין קדיש קדושה,

הרב משה פיישטי אומר שהם מצטרפים,

אבל זה לא פשוט.

זה לא פשוט בכלל

שאפשר לשמוע מהם קדיש, קדושה, כל הדברים האלה.

הם לא מצטרפים, דינם כגוי.

אז אומר האור לציון שהעצה היא שיעשה קידוש על הפת, על הלחם.

הרי אפשר לקדש על לחם.

אדם שאין לו יין,

אין לו יין

ואין לו אפשרות להשיג יין.

יכול לעשות קידוש על פת.

איך?

נוטל את הידיים,

מברך על נטילת ידיים,

אחרי כן הולך,

מניח את הידיים שלו על הפת

ואומר

את נוסח הקידוש

ואומר ברוך אתה ה' מקדש השבת,

ואחריך אומר ברוך אתה ה' המוציא לחם מן הארץ.

בוצע,

עשה קידוש על הפת.

אז אם אדם נמצא במקום כזה שמי שמקדש

והיין היחיד שנמצא זה אצל מחלל שבת בפרהסיה,

שאז אי אפשר לצאת איתו חובת קידוש על ידי אדם כזה,

שיעשה קידוש כמו אדם שאין לו יין

ואז הוא מקדש על הפת,

אז יברך על הפת את ברכת הקידוש ובזה יוצא ידי חובת קידוש.

בלילה, ביום זה בעיה.

ביום יש לו בעיה,

אז אם הוא ימצא בירה,

אם הוא ימצא בירה

או ערק

או ויסקי,

בירה לבנה, שחורה, ערק,

אז שיעשה על חמר מדינה,

שיעשה קידוש על חמר מדינה. אם אין לו יין

וזה המשקיע היחיד שיש לו, שיעשה על זה קידוש,

ולא יברך בסוף בורא פרי הגפן כי זה לא גפן,

אלא יברך שהכל נהיה בדברו.

כשאדם עושה על בירה, על דברים כאלה,

אז לא מברך בסוף בורא פרי הגפן כי זה לא גפן,

אלא עומד כל נוסח הקידוש,

אבל הוא עושה על דבר שברכתו שהכל.

כמו שאמרנו שלגבי פת, אז הוא מברך המוציא לחם מן הארץ.

ואם זה מזונות,

גם על מזונות אומר לו לציון אפשר לעשות קידוש.

אדם שאין לו יין ואין לו לחם משנה, אין לו לחם,

יש לו רק עוגיות,

עוגיות, מזונות, יכול לעשות על זה קידוש.

בערב.

עכשיו, בבוקר,

אז העצה היא חמר מדינה.

אם הוא ישיג ערק, ויסקי,

בירה לבנה, בירה שחורה,

הוא יוכל לעשות על זה את הקידוש גם ביום,

אבל לא על היין.

מה?

לא.

לא.

קפה.

אבל בירה שחורה לא חורה.

זה נקרא שחר מדינה.

זה משקיע חשוב.

אבל כל המצטפוזים, אפילו טבעי, אומרים לציון שאי אפשר,

תה, קפה, זה לא נקרא משקיע חשוב.

לעניין לעשות על זה קידוש.

אבל הכול נמצא הרבה יותר מדיון ויותר מדיון.

זה לא עניין של... גם מים יש בכמויות אדירות של מים. אז מה, לכן, בגלל ששותים כולם מים, אז לכן נגיד שזה משקיע חשוב?

לא. לעניין קידוש

הצליחו משהו יותר מיוחד.

אבל למה בירה שחורה כאן?

מה?

בירה שחורה זה דבר שעבר תסיסה, עבר כל מיני

תהליכים מיוחדים.

זה פטל.

זה מים שעירבו בו קצת דברי מתיקה.

זה שעורים, זה שעורים.

מה אפשר לעשות?

אנוס רחמנא פצרי.

אדם שהוא ייתר יד,

אדם שהוא שמאל,

שמאלי,

כל מלאכתו,

כתיבתו, עושה ביד שמאל.

במה יחזיק את הכושל הקידוש?

ביד שמאל שלו,

שהיא הימין,

או להחזיק את הכושל הקידוש ביד ימין של כל אדם?

אז יש בזה מחלוקת.

יש בזה מחלוקת.

ביעור ההלכה אומר שלהחזיק את הכוש

ביד שמאל שלו.

היות שהשמאל שלו זה הימין,

זה הימין שלו,

והוא מתפקד ביד שמאל שלו כמו יד ימין רגילה,

לכן שיחזיק את הכוש ביד שמאל.

אבל קו החיים אומר שלפי המקובלים צריך להחזיק את הכוש בימין כל אדם.

בימין כל אדם.

אז היות וכל אדם

הימין היא החשובה אצלו,

אז גם איתר יד צריך להחזיק את הכושל הקידוש ביד ימין.

זו אותה מחלוקת גם לגבי לולב.

הרי לולב מחזיקים ביד ימין.

מה הדין איתר יד?

האם יחזיק את הלולב ביד שמאל שלו או ביד ימין?

גם שם נחלקו.

הרמ״ה אומר להחזיק ביד שמאל שלו.

והמרן אומר להחזיק ביד ימין כל אדם.

אז רואים שדעת מרן זה כמו הקף החיים לגבי קידוש,

שצריכים להחזיק בימין כל אדם.

כי כשעושים מצווה זה עניין של חשיבות,

וחשיבות יש ליד...

יד ימין,

ולכן יד ימין היא היעד שבה יחזיק את הכל של הקידוש ולא ביד שמאל.

אבל לפי האשכנזים מחזיקים את הכל של הקידוש ביד שמאל.

ידוע שכוס של קידוש צריך להיות שלא יהיה פגום.

מה הפירוש פגום?

אם אדם שתה מעט מהיין שבכוס,

אז הכוס הזה נפגם.

הוא לא חשוב כל כך

עכשיו לבריכת קידוש,

כי אדם שתה בפיו,

אז קצת מהרירים שבפה שלו נשארים בכוס זה כבר לא חשוב לברכה.

לכן

אי אפשר לקדש עליו לכתחילה.

מה צריכים לעשות?

לתקן אותו.

איך מתקנים אותו?

או שמוסיפים טיפת מים לתוך הכוס,

או טיפת יין חדשה לתוך הכוס,

או שמחזירים אותו לבקבוק

ואז הוא מתבטל בתוך כל היין שבבקבוק.

מה הדין אדם ששתה מהכו של הקידוש,

מהכו של היין,

על ידי קשית?

על ידי קש.

האם הוא גם נקרא שפגם אותו או לא?

אומר העולה ציון, זה נקרא שהוא פגם אותו.

למה? כי גם כשאדם שותה בקשית,

הרי הוא שואב.

והרבה פעמים נשאר בקשית חלק שהוא מפסיק לשאוב,

ואת מה שהוא מפסיק לשאוב זה חוזר חזרה לכוס.

אז עוד פעם נקרא שאתה החזרת את הרירים של הפה לתוך הכוס.

לכן הוא אומר, זה פוגע בחשיבות של היין וצריך לתקן אותו.

מה קורה לאדם

שעשה קידוש

והכוס הייתה טובה, לא פגומה?

לקח בקבוק יין, מזק כוס,

רק מה?

הוא זוכה שבחופה,

הרב של סידת הקידושין,

מה הוא מברך? בורא פרי הגפן וטועמים יד.

איכשהו מברכים בורא פרי הגפן, טועמים יד.

ואחריכם עושים את הברכה של הקידושין, של האירוסין.

הוא חשב שגם בשבת ככה עושים.

אז הוא בירך בשבת,

התחיל להגיד את היום השישי, והאכול השמיים והארץ,

ברוך אתה ה' בורא פרי הגפן,

וטעם מהיין.

אמרו לו, נו,

עוד לא.

זה כמו את הקידוש.

עכשיו, הכוס נפגמה.

האם הוא יכול להגיד את נוסח הקידוש על הכוס הפגומה?

כי הרי הוא בירך בורא פרי הגפן, שטה מהכוס.

עכשיו, אתה רוצה לעשות על זה קידוש,

וקידוש לא עושים על כוס פגומה.

מה הדין?

אומר האוהל לציון, תלוי.

אם יש אפשרות, יש פה מים

או יין,

ומייד אפשר לשפוך קצת יין לתוך הכוס

או מים, לתקן אותו ולהמשיך את הקידוש כמו שצריך,

אז עדיף לתקן.

אם לא, צריכים לחפש את היין,

ללכת להביא אותו מהמטבח ואז יהיה הפסק גדול,

אז במקרה כזה שימשיך את הקידוש על הכוס הזו,

ואפילו שזה פגום,

בדיעבד,

אפשר לברך גם קידוש על כוס פגומה.

ידוע שחובת קידוש

מתחיל בשבת, לא בבוקר,

אלא לאחר תפילת שחרית.

עד שאדם לא יתפלל שחרית, לא חלה חלב חובת קידוש.

אז אם אדם קם בבוקר

ורוצה לשתות כוס מים,

יכול לשתות בלי קידוש.

למה? כי עדיין לא חל חובת קידוש.

כמו שביום חור רגיל

הוא שותה לפני התפילה,

מי שיש לו צורך בזה שותה לפני התפילה מים,

אז גם בשבת,

גם בשבת, אפילו שזה שבת וזה יום שעושים בו קידוש,

לפני תפילת שחרית,

לא חל חובת קידוש.

אז הוא יכול לשתות כהרגלו ביום חול לפני התפילה בלי קידוש.

עכשיו, מה הדין באישה?

מה הדין באישה?

האם

היא רוצה לשתות?

האם היא צריכה

לעשות קידוש או לא?

אז תלוי.

אם זו אישה שלא מתפללת,

אז אצלה אין תפילה.

אם אין לה תפילה,

חלה עליה חובת קידוש גם בלי תפילה.

לכן, איך שהיא קמה בבוקר, צריכה

לעשות קידוש.

כי אצלה אין תפילה.

אבל אם היא רגילה להתפלל,

אז היא כמו גבר.

כמו שגבר, לא חלה עליו חובת קידוש רק אחרי התפילה,

גם האישה לא חלה עליה חובת קידוש רק אחרי התפילה.

אז היא יכולה לשתות לפני התפילה בלי קידוש.

אז לכן זה תלוי.

אם היא רגילה להתפלל

והיא עומדת להתפלל,

אז תשתה בלי קידוש,

תאכל בלי קידוש,

ואחרי כן תתפלל ותעשה קידוש.

אבל אם היא לא רגילה להתפלל,

כמו נשים של פעם שלא היו מתפללות,

אז במקרה כזה הן

חייבות בקידוש מיד בבוקר.

מה הדין לגבי חולה?

אדם חולה, זקן,

הוא אדם צעיר אבל חולה,

והוא רגיל להתפלל, הוא גבר, הוא מתפלל תמיד,

רק עכשיו הוא חולה.

מה הדין שלו? הוא רוצה עכשיו בבוקר לקום, לשתות.

האם

הוא הופך להיות כמו אישה שלא מתפללת, שחלה עליו חובת קידוש מיד בבוקר,

או שלא? היות שהוא רגיל להתפלל,

אז הוא מסוג האנשים שחלה עליהם חובת קידוש רק אחרי התפילה,

ולא לפני התפילה.

המשנה ברורה דעתו,

שבחולה,

היות שהוא לא יכול להתפלל,

חלה עליו חובת קידוש מיד בבוקר,

עוד לפני תפילה.

ואז אסור לו לאכול ולשתות

רק אחרי קידוש.

ככה סובר המשנה ברורה,

שבחולה פשוט לא,

שאם הוא בא לאכול לפני התפילה צריך לעשות קידוש.

למה? כי אתה לא מתפלל. אם אתה לא מתפלל חלה עליך חובת קידוש מיד בבוקר.

אבל האור לציון חולק ואומר שלא,

שהיות והאדם הזה הוא מסוג הבני אדם,

שרק התפילה מחייבת אותם בקידוש,

אז אפילו שעכשיו הוא אנוס ולא יכול להתפלל,

לא חלה עליו חובת קידוש לפני תפילה.

ולכן רק אחרי שיתפלל יש עליו חובת קידוש.

לכן

אומר האור לציון

שלא יקדש, אלא שיתפלל

ואחרי כן יקדש.

ואם הוא רוצה לאכול לפני התפילה, שיאכל בלי קידוש.

כי לא חלה עליו חובת קידוש.

ומי שמחמיא, כמו המשנה ברורה,

ורוצה לעשות קדוש בבוקר ורק אז לאכול,

אם אחר כך הוא יתחזק ויתפלל צריך לחזור ולהתקדש עוד הפעם אחרי התפילה.

כי הקידוש שלפני התפילה לדעת האור לציון הוא לא יצא בזה ידי חובה כי עדיין לא היית חייב.

אז מה שקידשת קידשת כי החימת כמו המשנה ברורה.

אבל עדיין לא יצאת ידי חובת קידוש.

לכן הקידוש שאתה עשית לפני התפילה זה טוב אבל לא יצאת בזה חובת קידוש.

אם אחריכן התפללת,

אז חלה עליך חובת קידוש, אתה צריך לקדש עוד הפעם אחרי התפילה.

בקבוק שנשאר פתוח,

הפקק שלו נאבד,

השעם נאבד,

נקרע,

לא היה לו מזגות הבקבוק, השאיר אותו פתוח,

ובבוקר הוא רוצה לקדש עליו.

אז מצד נחשים שאולי הצילו ארץ במאכל שהיה גלוי בלילה,

בזמננו אנחנו מקילים,

כי לא מצויים בינינו נחשים,

ולכן היום מקילים במאכל מגולה, משקה מגולה,

לשתות אותו למחרת,

ולא חושבים לסכנה שאולי הטיל בו נחש ארץ.

אבל עדיין יש פה בעיה אחרת,

שהיין הזה, ברגע שהוא היה מגולה,

אז הטעם שלו מתחיל לפוג,

וברגע שהטעם שלו פג,

אז לא מכובד לעשות קידוש,

ולקיים מצוות על יין שהוא לא מכובד.

הקרבהו נא לפחתיך?

אתה תקריב את זה לפחה, לאדם חשוב, אתה תביא לו יין כזה? לא.

אז איך אתה עושה בזה קידוש?

לכן צריך לבדוק.

אם היין לא איבד את טעמו,

זה יין חזק,

אז אפילו שלמעלה הפקק לא היה נמצא,

לא הפיק טעמו, לא עבר הרבה זמן,

והיין עדיין נשאר בטעמו ורח...

או כמו שצריך,

יכול לעשות עליו קידוש.

אבל אם רואים שהיין כבר התחיל להחמיץ ולאבד את הטעם ואת הריח,

אז שלא יקדש עליו, שלא יקדש עליו.

רוח רעה זה שורה רק במאכלים מסוימים כמו שום, ביצה כלופה, דברים כאלה, לא בכל מאכל.

רב שמש וואדון היה מחמיר,

אבל מעיקר הדין בזמננו, שלא מצויים נחשים בינינו,

אין איסור לשתות דבר שהיה מגולה.

אבל באיזה תאמון?

כאילו היות חזל תיקנו לנו תקנה שדבר מגולה,

יש בו סכנה,

לא מחלקים יש נחשים, אין נחשים, אתה לא יודע מה היה,

אל תכניס את עצמך למצב של סכנה,

דבר שמגולה,

אל תשתמש בו.

מה שלא מופיע בחזל, לא מופיע.

החשש שהיה מופיע בחשש במים עגולים או במשקים עגולים זה בגלל נחש.

אם לא מצויים נחשים, אז לא מצויים.

מיץ ענבים משוחזר.

יש מיץ ענבים שכתוב עליו, מיץ ענבים משוחזר.

לא לעשות עליו קידוש.

כי היין הזה,

המיץ ענבים הזה,

הדרך היא שמרתיחים אותו הרבה זמן

עד שהוא הופך להיות כמו דבש,

ואחר כך מארביבים בו מים.

אז אומר האור לציון, ברגע שהוא הפך להיות דבש, התבטל מזה שם יין.

ברגע שהתבטל מזה שם יין,

אי אפשר לעשות עליו קידוש.

מצד שני,

מיץ ענבים מוגז.

או יין מוגז, אפשר לעשות עליו קידוש.

למה? כי הגזים זה לא דבר שיש לו ממשות.

אז זה לא ביטא מזה שם יין.

אז דבר כזה אפשר לקדש עליו.

האור לציון בכלל מחזיק

שאדם צריך לעשות יין ביתי.

לא לקדש על כל היינות שיש לנו היום,

שהם מבושלים, מפוסטרים, יש בהם סוכר.

אז כל יין שיש בו סוכר לדעת הרמב״ם זה לא יין,

אי אפשר לקדש עליו.

יין מבושל,

אז גם כן יש דעות שאי אפשר לקדש עליו.

לכן הוא אומר, מהטוב ביותר זה לעשות יין ביתי,

לא מבושל ובלי סוכר,

ואז

הוא מקיים בזה את המצווה לכתחילה כל השנה.

אבל...

מה?

אז לדעת הרמב״ם זה לא טוב.

לדעת הרמב״ם, יין שיש בו סוכר, אי אפשר לקדש עליו. לפי דעת הרוב הראשונים אפשר, אז זה היה.

אבל הוא היה עושה יין לפי כל הדעות.

אין קידוש אלא במקום סעודה.

חייבים לאחר הקידוש לשבת מיד,

ליטול ידיים ולאכול כזית לחם,

או לשבת ולאכול מזונות.

מזונות,

שאם אדם יקבע עליהן סעודה,

אז הוא יצטרך לברך עליהן ברכת המזון.

אז על מזונות כאלה,

שברכתם מזונות,

ואפשר לקבע עליהן סעודה,

או לחם,

אז יוצאים בזה חובת קידוש במקום סעודה.

אבל אם אדם עשה קידוש ולא אכל מזונות, ולא אכל לחם, ולא עשה שום דבר,

אחרי שעה רוצה לאכול על סמך הקידוש שעשה, אי אפשר.

קיבל?

במזונות, במזונות שאם אדם יקבע עליהן סעודה, ויאכל כמות של קביעות סעודה,

אז דעת האולי ציון שאפשר לקיים בזה שלוש סעודות.

נכון, אבל ודאי, שיש מחווים שדווקא פת.

כמה זמן אפשר עדיין לאכול כדי שיחשב מקום סעודה?

הוא אומר תוך חצי שעה.

תוך חצי שעה זה עדיין סמוך לקידוש,

והוא יכול עדיין

לסעוד ולקיים קידוש במקום סעודה.

אבל אם עבר חצי שעה, זה כבר לא נקרא סמוך,

ואי אפשר יותר לסמוך על הקידוש הזה,

אלא צריכים לעשות קידוש מחדש.

כיוון שצריך להיות קידוש במקום סעודה.

אם אדם שתה רביעית יין מהכל של הקידוש,

הוא יוצא ידי חובת קידוש במקום סעודה מצד היין שהוא שתה.

אם אדם שתה זית רביעית מהיין של הקידוש,

אז

יצא ידי חובת קידוש במקום סעודה.

אפילו שהוא לא עשה על מזונות או עליהן.

יש שיטה שמחמירה שצריך עוד רביעית יין חוץ מהכושר הקידוש

אבל ודאי שלפחות אם הוא שתה רביעית מהכושר הקידוש גם כן יצא

מה?

אה, שתה רביעית יין

אם הוא שתה רביעית יין, אז נחשב כאילו במקום שהוא יהודה

לא יצטרכו

אצל התימנים יש נוהג

שאחרי הקידוש יושבים לאכול פירות

ואחרי שעה עושים סעודה

האם השעה הזאת שהפרידה בין הקידוש לאכילת המזונות או הלחם

זה נקרא שלא עשו במקום סעודה?

או שלא,

היות שהם התחילו לאכול פירות

והפירות זה בא להמשיך את התיאבון

אז זה נקרא חלק מהסעודה

אז הדין הוא שזה נקרא חלק מהסעודה

כיוון שהמטרה של הפירות זה לפתוח את התיאבון לקראת הסעודה

לכן זה לא נקרא שהפסקתי שעה שלמה בין הקידוש לסעודה אלא זה נקרא שלא הפסקתי ולכן יוצאים מידי חובת קידוש במקום סעודה

‫מה?

‫נגיד משהו קטן על פרשת השבוע.

‫כלב בן יפונה ויהושע בן נון

‫הם היחידים

ששיבחו את ארץ ישראל.

‫והם אמרו

לעם ישראל,

‫אם חפץ בנו השם

‫והביא אותנו אל הארץ הזאת,

‫ונתנה לנו ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.

‫בפסוק הקודם מוזכר שהם אמרו,

‫טובה הארץ מאוד מאוד.

‫אז נשארת השאלה,

‫אחרי שהם כבר אמרו בפסוק הקודם,

‫טובה הארץ מאוד מאוד,

‫למה היו צריכים להמשיך ולומר עוד פעם,

‫ארץ אשר היא זבת חלב ודבש?

‫ולמה הם לא אמרו את זה מההתחלה?

‫טובה הארץ מאוד מאוד, ‫והיא זבת חלב ודבש.

‫למה הם אמרו, טובה הארץ מאוד מאוד?

‫אחרי כן, אם חפץ השם בנו ‫והביא אותנו לארץ הזאת ונתנה לנו,

‫ארץ אשר היא זבת חלב ודבש.

‫למה הם חילקו את השבח של ארץ ישראל לשני חלקים?

‫למה הם לא שיבחו את ארץ ישראל ‫מייד בהתחלה עם כל השבחים שלה?

אומר הבן ישחי,

‫שעם ישראל, כשכלב ויהושע אמרו ‫טובה הארץ מאוד מאוד,

‫הם כפלו את הלשון מאוד מאוד.

‫למה הם כפלו את הלשון מאוד מאוד?

‫כי הם התכוונו על שני טובות ‫שהיו בארץ ישראל.

‫ארץ ישראל היא טובה מאוד מבחינה רוחנית.

‫אוויר ארץ ישראל מחכים.

‫ארץ ישראל היא מחכימה

‫את הבני אדם שחיים בה.

‫חמותי עליה השלום הייתה אומרת

‫שהילדים ברוסיה היו פחות חכמים ‫מאשר ילדי ארץ ישראל. ‫פה ילדים קטנים עושים דברי חוכמה ‫שהיא הייתה מתפעלת מאוד

‫לעומת ילדי חוץ לארץ. ‫למה? כי ילדי ארץ ישראל ‫גדלים באוויר של ארץ ישראל שהוא מחכים.

‫אז ארץ ישראל היא מיוחלת מבחינה רוחנית,

‫וגם היא טובה מאוד מבחינה גשמית.

‫שני טובות יש לארץ ישראל,

‫ולכן הם כפלו את הלשון ואמרו ‫טובה הארץ מאוד מאוד מאוד מבחינה רוחנית

‫ומאוד מבחינה רוחנית.

מבחינה גשמית

עכשיו הם באים להסביר את זה

אם חפץ בנו השם והביא אותנו לארץ הזאת, הוא נתן לנו

הקדוש ברוך הוא הרי חפץ בנו, להקנות לנו את התורה הקדושה

ואז הוא מביא אותנו לארץ הזאת, שהיא מיוחדת מבחינה רוחנית

וגם היא ארץ אשר היא זבת חלב ודבש, היא גם ארץ מיוחדת מבחינה גשמית

יש לה את שני הטובות

גם טובה רוחנית וגם מעלה גשמית

המגיד מדומנה כותב

כתוב בפסוק

איוולת איש

תסלב דרכו

ועל השם יזעף ליבו

מה זה איוולת?

טיפשות של האיש

תסלב דרכו

ועל השם יזעף ליבו

אומר המגיד מדומנה

משל כדרכו להמשיל משלים

משל לאדם

שהלך לסנדלר, בזמנם לא היו חנויות של נעליים מוכנות כמו היום,

מפעלים שמייצרים נעליים לכולם לפי מידות

אלא כל אדם הלך לסנדלר והוא תפר לו נעליים לפי המידה שלו

הלך לסנדלר והזמין אצלו זוג נעליים חדשות

הסנדלר לקח את המידות, הכיל לו נעליים, תפר לו אותן לפי המידות

כשהוא בא לקחת אותן, הוא לא מדד אותן לבדוק

אם הן טובות או לא,

לקח אותן, הלך הביתה

סמך על הסנדלר שעושה מלאכתו באמונה

והנה באמצע הלילה פרצה דלקה

שרפה

הוא שומע אש, אש, כיבוי אש

בזמנם היו בעצמם, כולם רצים לכבות האש בעצמם

אז הוא אמר, אני לבש את הנעליים החדשות שאני ארוץ יותר מהר

אבל מה?

בטעות הוא שם את הנעל של רגל שמאל ברגל ימין

ואת הנעל של רגל ימין ברגל שמאל

וככה הוא התחיל לרוץ והוא מתחיל לקבל כאבים, לחצים באצבעות של הרגליים

וכמה שהוא רץ יותר מהר, ככה הכאבים שלו גדלים והולכים

התחיל לקלט את הסנדלר, מה זה הסנדלר הזה? לא תפר לי נעליים כמו שצריך

אני אלך אליו אחריכן, אני אראה לו מה זה?

שילמתי לו את הבין ואת הכילין ופתאום נותן לי נעליים כאלה פגומות?

אבל אחרי שהוא הגיע הביתה הוא ראה שהוא החליף את רגל שמאל בימין וימין בשמאל

ואז הוא ראה שהוא סתם קילל את הסנדלר, היה צריך לקלט את עצמו שהוא היה פזיז

ולא שם אותם כמו שצריך

זה איוולת איש, תסלב דרכו

הוא מסלף

הוא לא עושה נכון את מה שצריך לעשות ואז הוא מתחיל לכעוס

אומר אותו דבר גם אדם

איוולת איש תסלב דרכו

ועל השם יזעף ליבו

אדם עושה טעויות בחיים שלו

ואחרי כן הוא רואה שהוא לא מצליח בחיים

מתחיל לקלט את השם ועל השם יזעף ליבו למה השם עושה לי ככה?

למה השם לא מאיר לי פנים?

מה אני לא בסדר?

ויש לו טענות על הבורא

אבל לפני שתבוא בטענות על הבורא תבדוק את הדרך שלך

האם אתה לא בבחינת אותו טיפש ששם נעל של שמאל בימין וימין בשמאל

כשאדם מחליף את הכוחות שהשם נתן לו ומשקיע אותם לא במקומות הנכונים

ולא בצורה נכונה שלא יתפלא שהוא לא מצליח

נמחיש את הדברים

הקדוש ברוך הוא אומר

על פי חז״ל הקדושים

אומר לנו

הכל בידי שמיים

חוץ מיראת שמיים

הכל בידי שמיים

האם האדם יהיה חכם או טיפש?

האם האדם יהיה בריא או חולה?

האם האדם יהיה עשיר או עני?

האם תהיה לו פרנסה ברווח או בצמצום?

הכל בידי שמיים

כל העניינים הגשמיים של האדם זה בידי שמיים

חוץ מיראת שמיים, יראת שמיים

זה תלוי באדם עצמו

בכוח הבחירה של האדם עצמו

אם אדם בוחר בטוב יזכה ליראת שמיים

לא יבחר בטוב, לא יהיה לו ירד שמיים.

אז מה היה צריך להיות?

שאיפה אדם ישקיע את הכוחות שלו?

בירד שמיים

או בגשמיות,

שזה הכל בידי שמיים?

היה צריך להיות שבעניינים גשמיים אדם יעשה מאמץ קטן,

ישתדל השתדלות קטנה וזהו.

למה?

כי בין כה וכה הכל בידי שמיים.

אז מה שנגזר עליי אני אקבל משמיים.

אלא מה? יש עליי קללה, בזיעת אפיך תאכל לחם.

יש קללה על האדם. נכון, מיכאל? יש קללה על האדם, בזיעת אפיך תאכל לחם.

את הקללה

זה כמו מס, אומר המסיאת ישרים.

מספיק לתת מס למלך, משהו קטן, ובזה מקיים את הקללה.

אז בעניינים גשמיים היה צריך להיות שהאדם לא יתאמץ הרבה.

לא יתאמץ הרבה. כי בין כה וכה הכל בידי שמיים. מה שנגזר עליי אני אקבל.

וביראת שמיים היה צריך להשקיע את רוב שעות היממה שלו.

למה? כי זה יראת שמיים, זה תלוי בך.

לעמול בתורה, להתייגע בתורה, לקיים את המצוות, תפילות,

כמו שצריך, כל העניינים הרוחניים.

ומה אנחנו רואים?

בדיוק הפוך.

בני אדם, את עיקר שעות היממה שלהם משקיעים בעניינים גשמיים.

בעניינים גשמיים משקיעים את כל הכוחות שלהם.

בעניינים רוחניים,

שם הם מסתפקים באיזה שיעור קטן בבוקר

בעין יעקב אחרי התפילה,

כמה הלכות שמעו בבוקר,

וכל השעון ההלכות בכל יום התחלוש בן העולם הבא,

בערב באים ככה עייפים, שומעים איזה דף גמרא,

ודאי זה דברים טובים,

אבל ביחס למה שהוא משקיע בעניינים גשמיים,

אין לזה פרופורציה.

בעניינים רוחניים הוא משקיע מעט,

בעניינים גשמיים הוא משקיע הרבה,

והנה הוא רואה שהוא לא כל כך מצליח.

זה איוולת איש תשלב דרכו,

ועל השם יזהף ליבו.

אתה סילבת את הדרך.

בעניינים הגשמיים היית צריך למעט כמה שאפשר,

ובעניינים רוחניים להשקיע כמה שיותר,

כי הרי הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים, אז ביראת שמיים תשקיע את מיריו השעות שלך.

בעניינים הגשמיים תמעט,

כמו שהמשנה באבות אומרת,

ומעט בעסק,

ועסוק בתורה.

כלומר שבעניינים רוחניים להגדיל כמה שיותר,

ולמעט בעניינים הגשמיים.

אבל אדם מסלף את דרכו, ועל השם יזהף ליבו.

אומר המגיל מדובנה זה אותו

אדם ששם נער של רגל שמאל בימין,

ונער של רגל ימין בשמאל, ומתחיל לרוץ, מתחיל לקלט את הסנדלל,

שהוא לא יודע לייצר נעליים.

הוא מייצר מצוין,

רק אתה שם אותם במקומות הלא נכונים.

רגל ימין צריכה להיות עם נעל ימין,

רגל שמאל צריכה להיות עם רגל שמאל,

נעל שמאל. אז אתה תלך כמו שצריך, תרוץ כמו שצריך.

אבל אם אתה מחליף, מה אתה מתלונן על הסנדלל?

הקדוש ברוך הוא נתן לך כוחות,

למה?

להשקיע אותם ברוחניות וגשמיות.

בכמה בגשמיות, כמה שפחות.

ברוחניות, כמה שיותר. אתה מסלף את זה על השם יזהף ליבו. מה אתה זועף?

אם אדם היה עושה את מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ממנו,

אז הוא היה רואה הצלחה,

היה רואה ברכה בכל מעשי ידיו.

גם אם הוא היה מתאמץ בגשמיות מעט,

זה היה מספיק לו.

והיה רואה שהפנסה מגיעה אליו בדרכים

שהקרבחור רוצה לזונו ולפרנס אותו.

ברוחניות, שמה זה לא יבוא אליך.

אם אתה לא תשקיע,

לא תתאמץ ולא,

אין עמארץ חסיד.

אתה לא תשקיע, התורה לא תגיע אליך.

אם תעזבני יום, יומיים יעזבק.

כשאדם עוזב את התורה יום אחד,

התורה עוזבת אותו יומיים.

מתרחקת ממנו יומיים. התורה מאוד מפונקת.

התורה הקדושה היא לא

כמו כל מקצועות הרגילים שבעולם.

אדם נגע, לא הגיע ללימודים יומיים, אז מה קרה? לא קרה כלום. אז יומיים הוא לא היה, אז הוא יכול להשלים את מה שחסר.

בתורה זה לא כך. עזבת אותה יום אחד, היא עוזבת אותך יומיים.

אתה מתרחק מעט, ומתרחקים בך הרבה.

תורה צריכה רציפות,

תורה צריכה קדושה,

והקדושה באה מכוח הרציפות של לימוד התורה.

אם אדם יעשה את זה,

אז יראה ברכה בכל עמלו,

גם בגשמיות וגם ברוחניות.

כתוב בזוהר הקדוש, בפרשת בעלותך, לגבי המן.

הרי המן ירד לכל אדם ואדם

ליד פתח ביתו.

היו כאלה

שהיו צריכים להתאמץ עליו.

אומר אז הקדוש על המן,

שתו.

כתוב,

איך כתוב משה?

שתו העם, שתו העם ולקטו.

הוא אומר שתו מלשון שטות.

מה אתה הולך לצרוח ללקט?

אקבוכי יביא לך את זה עד פתח הבית

מה אתה הולך לשוטט במרחקים להביא את הפרנסה שלך

תהיה צדיק, תהיה לשמיים, השם יביא לך את זה עד הפתח

בפתח של הבית יחכה לך אמן כל בוקר

הוא אומר שטו,

מלשון שטות, זה טיפשות, מה אתה הולך להתאמץ? מה אתה עובד קשה?

אנשים עובדים שעות נוספות, קמים בארבע לפנות בוקר, בחצות ה... עובדים, עובדים, עובדים ולא משיגים

למה? כי משקיעים במקום הלא נכון

אם היו משקיעים ברוחניות,

בתפילה,

בברכת המזון, בלימוד התורה, בקיום המצוות,

הייתה להם ברכה הרבה יותר גדולה מאשר ההשקעה בעניינים גשמיים

כי הכל בידי שמיים

חוץ מירת שמיים

מבחינתו.

אקדל ברוך הוא