זעקת מרן הגאון רבי יצחק רצאבי שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
פשוט זה מבחינת זאב אגד אלה ומורה
מה שקורה בציבור שלנו
העדה שלנו, ברוך השם,
קוראים לכירון כאם זר אבד רק השם
אבל לצערי קורה לנו דברים שלא היינו מאמינים שיהיו
דהיינו
יש תקופה של בחינות וישיבות
הכיר בחור ישיבה, הלך להתבחן
מצליחו במבחן
פתאום
חוזר לתלמוד תורה, ששואל אותם
שאלו, מה, איך הוא? הצליח בכלל כן, תגיד לי
איך אתם עושים את זה? איך אתם שולחים לנו בחור עם פאות?
ילד עם פאות?
איך מה הבמה שלך שאני אקבל אותו?
טוב,
אתם יודעים, הוא רואה ילד עם פאות,
הוא לא מקבל אותו, לא מישהו הזה.
פאות אצלו זה חוט עולה לעבוד.
מה שהפעם, החילונים פעם הורידו לתימנים פאות, עכשיו ראשי ישיבות הורידו לתימנים פאות.
הוא שואל, מה הבמה בכלל משפחת בחור אליו?
מה, מה, מה, איזה חלקה דעתך? לא משפחת.
טוב, עוד הייתי מבין, אולי ישיבה זה חברה, זה לא מתאים מבחינה חברתית.
ספר לי הרב ישראל כהן, אברך,
הלך להתקבל בכולל.
זה,
אומר לו הראש כהן, לא, אני לא מקבל אותך, תתיים פאות.
איפה הגענו? בגלל שתימנים אין פאות, הוא כבר לא מקבל אותך לכולל. ממש מקבל הכולל זה כבר לא חברה ולא נעים, ומי יודע, אולי הבחור ייחלש או יעירו לו חברים.
זה, נראה לי שכבר עברו כל גבול.
לפי, תראו, זה, אני חושב ככה.
נראה לי, אני חושב שצריך למצוא איזה דרך לפעול בנושא הזה,
שתימנים שרוצים ללכת עם פאות, הלוואי שכולם לא יכולים פאות.
הרבה אנשים שאין להם אף פאות, אבל רוצים שהילדים שלהם יהיו פאות.
או שהילד היה, מכל מיני סיבות.
אבל לבוא ולהכריח את אלו שלכם לפאות, לחמור לו בשר,
וזה כאילו, זה כבר מום.
זה נראה לי, נראה לי ממש חמור מאוד.
זה, אבל מה שאני חושב, תראו,
אתם יודעים, את מה שמהרית כותב,
אשרי מי שעמולו וצרו, ועשו נחל רוח להיות שרה.
מה פירושו?
יש אדם שעמל בצרה,
אבל הצרה שלו לא עושה נחל רוח להקודות ברוחו.
אבל גם שהתורה שלו היא כשרה, תורה בלי חטא.
לפי עינות דעתי, תראו, יש היום שתי פאות.
יש פאות יהודיות ויש פאות נוכריות.
כן, יש שתי פאות.
יש פאות של יהודים ויש פאות של אחרים. אבל זה לעומת זה.
אני חושב, נראה לי,
אין לי ספק.
עיניים שסתבעו מלראות פאות נוכריות
התמלאו טומאה,
ואז הם רואים פאות יהודיות והם לא מסוגלים לסבול. לא יכולים לסבול את זה.
איך אפשר להאמין שזה בשביל...
הפאות היהודיות צורמות להם, לא מסוגל לסבול את זה. כנראה שכבר העיניים שלהם התמלאו לטומאה מהפאות הנוכריות.
אז אם כן,
גם אם נגיד שהוא חיפש תירוץ לא לקבל את הבחור או לקבל את האברך הזה לכולל. נגיד.
אבל זה עזות פנים, יכולנו להגיד שזו הסיבה? נגיד לך תירוץ סיבות אחרות. אתה לא רוצה בירקה וככה. אולי זה מדריך, זה מעץ או מדריך, לא יודע מה. נגיד שהם עובדתם מארחות התורה, לא רוצה חן בעיניך.
אבל מה אתה אומר? מה אתה טולה בפאות?
זה עזות פנים, לתלות בזה.
זה חמור מאוד.
צריכים, אני חושב, צריכים למצוא עצה איך לתקן את הנושא הזה. אני רוצה להגיד לכם שהמצב כל כך חמור,
שלח לי פה הרב אלמוג שלמה, תשמעו, איזה משהו שהתפרסם.
אחד מגדולי הדור בזמננו שאלו אותו שאלה.
מתקרבים ימי הפסח, ימי הקיץ, עונת הקניות,
שאלנו שאלה, שמעתי, אחד מגדולי הדור,
האם אפשר לברך שיחיינו על בגדים שהם לא הביאו כל כללי הצניעות?
שמעתם איזה שאלה?
בגד קנו לא לפי כללי הצניעות, אלא לברך שיחיינו.
תחמור על המשרד, זו שאלה.
צניעות זה כנראה כבר לא, זה לא, זה לא, זה לא זה.
רק חכה, אבל אין בקדישים וכנסועות.
שחיינו אם לברך או לא.
אני יכול לברך את ברוך די יונה עמד.
אני מברך על זה. ואתה אומר שחיינו.
טוב, מה, פרסמו את הפסק שלו, הוא אמר לא, לא לברך.
עכשיו התפרסם פסק, לא לברך על זה, כן.
במקושי יגידו, אולי צריך להגיד שזה ברחו לבפלו, לא יודע, צריך לעשות קריעה, אולי לקרוע את הבגדים. לא, טוב, לא, זה הפסק. וזה מפרסמים, זה כבר חידוש, כבר שצריכים לפרסם אותו.
במובן, אני חושב שזה, חברים, שכבר היום,
לצערנו האווירה עכורה שכבר,
אם הגיעו למצבים כאלה, זה סימן שהקדושה ירדה פלאים.
ואם בעבר לא דיברו על הפאות, כנראה זה היה בתוך הלב. עכשיו כבר הם לא מתביישים להגיד את זה, במובן?
גם בעבר כנראה הפאות שלנו התפיעו להם,
אבל עכשיו כבר יש להם עוד אפילו להוציא את זה בפה מלא.
אז זה סימן שהמצב, לצערנו, מידרדר.