שיעור בין מנחה לערבית 19/03/14

- - - לא מוגה! - - - 

בעניין פסח

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים

שאלה עמוקה יש לשאול על העיקר של יציאת מצרים

שרוב מצוות התורה הן זכר לעיקר הזה

שאלה עמוקה

יש לשאול על העיקר

של יציאת מצרים

שרוב המצוות של התורה הן זכר לעיקר הזה,

העיקר של יציאת מצרים

רוב מצוות התורה הן זכר לעיקר הזה שהוא יציאת מצרים

והדיבור הראשון

מעשרת הדיברות של אנוכי השם אלוקיך

כפי שאמרו הראשונים, זכרונם לברכה, כלול בו כל התורה כולה,

בדיבור הראשון.

וכל כולו יסודו,

אנוכי ה' אנוקיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

היסוד

של כל התורה,

שכל התורה כלולה באנוכי ה' אנוקיך,

היסוד של זה אשר הוצאתי לחמר למצרים.

והלא לכאורה יציאת מצרים לא הייתה אלא הכשר למעלות האחרות שיבואו אחריה.

מה המעלות שיבואו אחרי יציאת מצרים?

מתן תורה,

ירושת הארץ

ובניית בית המקדש.

איך אפשר שתהיה מעלת מתן תורה והתורה עצמה תלויה ביציאת מצרים?

לכאורה יציאת מצרים היא רק אכשר למעלות שיבואו.

ופה אנחנו אומרים שכל מעלת מתן תורה והתורה עצמה,

הכול תלוי ביציאת מצרים.

איך ייתכן

שכל הגילוי של הדיבור הראשון שדיבר השם פנים בפנים עם כל ישראל?

וזכו במעמד ההוא למעלת הנבואה

של משה רבנו,

כמו שאמר הרמב״ם, זיכרונו לברכה,

איך יכול להיות שכל זה יהיה תלוי רק באשר הוצאתיך מערן ישראל ונעמודיה?

ועוד הלא כל ישראל ראו זה בעיניהם, כמו שכתוב, לעיניך.

ואם כן, מה חידש להם בדיבור הזה?

אכן יסוד הדבר כך הוא.

כל זה בא ללמד על טיבה של יציאת מצרים,

ועל גדולת הערך של יציאת מצרים בעיני הקב' ברוך הוא,

בערכים הרוחניים הכלולים בה והצפונים,

בכללים ובפרטים של יציאת מצרים.

כי אין עיקרה של יציאת מצרים,

הגאולה ממצרים מיד פרעה, וזה לא העיקר.

יציאת מצרים זה לא העיקר לצאת ממצרים ומיד פרעה.

לזה לא היה זקוק הקב' ברוך הוא, לכל המערכה הנפלאה.

כי מצרים וכל תוקפם וגבורתם כאין נחשבו לו,

וכאפס וכתהו.

מה זה מצרים?

בשביל הקדוש ברוך הוא אין מצרים.

ומקרא מלא הוא

תשלח חרונך יאכל לימו כקש.

קש, יש לו בעיה לאכל, אוחזת בו האש,

שניות, אין קש.

אין קשר.

תשלח רוחך יאכל לימו כקש.

אם הקדוש ברוך הוא שולח את רוחו,

ברגע הם נהפכים לאפר,

וקעש כלשהו מרובה, שרפתו קלה יותר.

למה? זה נתפס בעל אהבה מקיפת הקול, ותוך דקות,

כל אפר.

וכמו שהושיע הקדוש ברוך הוא את ישראל מיד סנחריב והרג להם 390 מיליון,

צ'יק צ'אק,

באותו הלילה בליל פסח,

כל המשא המתן הארוך הזה יכול היה להושיע אותם מיד פרעה רגע אחד, כמו שעשה עם סנחריב.

אז למה צריך משא ומתן ארוך כזה?

למה צריך שנה שלמה?

וכל המלחמה, כדוגמת מלך בשר ודם הנלחם עם אויבו, למה?

ולאיזה צורך הם באו?

אז זה שאלות שאנחנו רוצים להבין.

מה העניין של הקדוש ברוך הוא לעכב את יציאת מצרים למשך שנה, ולעשות בהם אותות ומופתים וכו'?

הרי ברגע אנחנו יכולים להוציא אותם. אז אם המטרה היה לצאת ממצרים,

להשתחרר מפרעה,

היה יכול לעשות את זה ברגע קט.

אבל זה לא העיקר.

אמרנו שהעיקר זה יציאת מצרים, מה שהוא לימד אותם עד שהם יצאו.

וזה העיקר שכל התורה וכל הדיבר אנוכי,

הכול זה תלוי ביציאת מצרים. מי העיקר?

ולא עוד אלא שבאמירה הראשונה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, לך שוב מצרימה,

אמר לו כך,

בלכתך לשוב מצרימה, ראה כל המופתים

אשר שמתי בידך בעשיתם לפני פרעה,

ואני אחזק את ליבו ולא אשלח את העם.

הרי שלא זו בלבד,

שלא ביקש הקדוש ברוך הוא לשלח חרונו ולאכול אותם קקש,

אלא אדרבה, הבטיח למשה שהוא יחזק את ליב פרעה ולא יישלח את העם.

בהבטחה זו, בעניין הזה של חיזוק ליב פרעה,

חוזר ונשנה בתורה בכל דיבור ודיבור ובכל מכה ומכה כ-25 פעם,

שהשם יחזק את ליבו של פרעה.

בשביל מה צריך לחזק אותו כל כך אם אפשר לשחרר צ'יק צ'אק?

אלא כל זה בא ללמד אותנו

שעיקרה של יציאת מצרים בא בשביל ישראל,

לא רק בשביל שיצאו ממצרים,

כי זה אפשר לעשות ברגע אחד,

אלא כדי שיראו את יציאת מצרים, שזה ממש בריאת עולם חדשה,

שמיים חדשים, ארץ חדשה,

אין טבע קיים כלל,

כי אין האור והחושך קבועים,

ואין האש והרוח והמים והעפר יסודות מוסדים,

אלא הכל תלוי ועומד במאמר פיו של הקדוש ברוך הוא.

את כל זה צריכים היו שיראו ביציאת מצרים,

שהשם מורה לכבודם של עם ישראל בריאה חדשה.

יש בריאת בראשית

ויש בריאה חדשה ביציאת מצרים, שתי בריאות.

הבריאה של יציאת מצרים זה בריאה לכבודם של ישראל.

כל הטבע השתנה, אין חוקים בטבע,

הכל השתנה.

וכל זה יצא רק על ידי מה? הכבדת ליבו של פרעה,

כדי להרבות את המכות,

את האותות והמופתים.

ואם היה פרעה שומע למשה רבנו בשליחות הראשונה ושולח את העם,

היו ישראל אומנם יוצאים ממצרים,

אבל אז לא הייתה להם יציאת מצרים,

ולא היו זוכים לגילוי השכינה שזכו בבריאה החדשה לעיניהם

בשעת יציאת מצרים,

וממילא לא היו מוכשרים לקבלת התורה,

שרק על ידי יציאת מצרים וקריעת ים סוף הוכשרו על ידם

וכל המערכה הגדולה והנפלאה לזו.

מה היה בטל כל המכוון במחשבה תחילה שהיו בתחילת גזירת הגלות?

עכשיו, הקדוש ברוך הוא הבטיח לאברהם אבינו, עליו השלום, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול,

ובתחילת שליחות הגאולה שגילה הקדוש ברוך הוא למשה רבנו,

וזה לך האות

בהוציאך את העם ממצרים,

תעבדון את האלוהים על ההר הזה,

הוא מה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בתחילת שליחותו, ואני ידעתי.

ואני ידעתי, כי לא ייתן אתכם מלך מצרים להלוך.

ולא ביד חזקה,

לא בשביל שהיד שלו חזקה.

הוא לא ייתן לכם להלוך, לא בגלל שהיד שלו חזקה.

כי ידו לא חזקה כלל וכלל,

ידו כהה וחלשה,

ואפשר להוציא את ישראל מידו בשעה קלה,

אלא מפני שהתקיים המכוון ביציאת מצרים.

היינו ושלחתי את ידי והיכיתי את מצרים בכל נפלאותי אשר אעשה בקרבו

וכל זה יהיה לעיני כל ישראל

וכן אמר הקדוש ברוך הוא משה שיאמר לישראל

לכן אמור לבני ישראל

אני אדוניי

והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם

וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשבטים גדולים

ומזה יצאה תכלית

שהיא ולקחתי אתכם לנעם והייתי לכם לאלוהים וידעתם כי אני אדוני אלוהיכם

זה מה שהשיב הקדוש ברוך הוא משה על הטענה

למה הרעותה לעם הזה? למה זה שלחתני?

ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצלת את עמך

ויאמר אדוני אל משה

עתה תראה אשר אעשה לפרעה

כי ביד חזקה ישלחם, זו ידו של הקדוש ברוך הוא

וביד חזקה יגרשם מארצו, כלומר כיוון שעיקר הוא הראייה

מה שאני אעשה לפרעה זה העיקר לראות

אם כן הלא אי אפשר למהר את הדבר אלא כל מה שיארח העניין

טוב יותר

כי על ידי המשכת השילוח, שהשילוח לא ייקח צ'יק צ'אג

אלא כמה זמן שזה נמשך יותר, תתגלה ידי החזקה

שזהו העיקר של המערכה הגדולה הזאת

כדי שיתגלה כוחו של הקדוש ברוך הוא ויראו שיש בריאה חדשה לכבוד השם יתברך של שינוי הטבע לחלוטין

ויאמר אדוני אל משה

בוא אל פרעה כי אני הכבדתי את ליבו ואת למעבדיו

למען שיתי אותותיי אלה בקרבו

ולמען תספר באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם

כי אני אדוניי, המטרה שתדעו שאני אדוניי

הרי מפורש בפירוש

כי הכבדת הלב באה רק למען שיטת האותות

מה שהקדוש ברוך הוא הביא את ליבו זה כדי שיוכל להשיט עליו את כל האותות

ולמען הסיפור באוזני בנך ובן בנך את ההתעללות במצרים

ואת האותות אשר שם הקדוש ברוך הוא בם

ומזה תצא הידיעה כי אני אדוניי

הרי מפורש

כי הכבדת הלב באה רק למען שימת האותות

ולמען הסיפור באוזני בנך ובן בנך

ומזה תצא הידיעה

כי אני אדוניי

להם ולדורותם עד סוף כל הדורות.

לפי זה,

יציאת מצרים אינה רק גאולה מגלות ופדות מבית עבדים

אלא היא תורה שלמה ועמוקה.

כל אות ומופת הוא גילוי מיוחד בגילוי שכינה.

וכל מכה ומכה היא מסכת מיוחדת הנלמדת ונדרשת בפרדס.

והסיפור הוא סיפור בלי קץ ובלי סוף.

ואפילו חכמים ונבונים וידועים ויודעים את התורה ומעתיקי התורה עצמם

איש מפיו של משה רבנו

מצווה עליהם לספר ביציאת מצרים.

וכל המרמל לספר ביציאת מצרים על זה משובח.

ותורת יציאת מצרים היא עמוקה כל כך

וגם סתומה וחתומה עד כי כל הבא אחריה,

כל מה שבא אחרי יציאת מצרים זה רק פירוש שלה של יציאת מצרים.

ואין מתן תורה עולה על יציאת מצרים

אלא שהיא פירושה וביאורה.

התורה היא הפירוש והבאור של יציאת מצרים.

ולכן אף כי דור מקבלי התורה היה דור של יוצאי מצרים,

והכל נעשה לעיניהם,

מכל מקום גם להם היה סתום מרובה על הגלוי.

והיו צריכים ללמוד מפי הקדוש ברוך הוא את פירושה ובאורה של יציאת מצרים,

את עומקה ורוחבה והיקפה,

כי ארוכה מארץ מידה ורחבה מניים.

ולכן כשנגלה הקדוש ברוך הוא לישראל במעמד הר סיני,

וזכו שידבר עימם פנים בפנים,

היה הדיבור הראשון,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ותעבדי.

הכל תלוי ביציאת מצרים.

היינו שלמד עימם תורת יציאת מצרים,

ואז נגלה להם מה שהיה סתום להם קודם.

כל זה כדרכה של תורה,

שעם כל גילויה,

כמה שתתגלה לנו התורה, אין עומדים אלא על ראשיתה והתחלתה של התורה.

כמו שאמר משה רבנו בסוף ימיו,

אחרי כל הגילויים שנתגלו לו,

אמר להם, אתה חילות להראות את עבדיך.

זה רק ההתחלה.

אתם שומעים?

אף שזכה משה רבנו למעלה שלא זכה ולא יזכה באדם מעולם ועד עולם,

או כמו שכתוב ולא קם נביא עוד בישראל כמשה.

מכל מקום,

ידע בנפשו שכל מה שזכה, ידע בנפשו שכל מה שזכה, אין זו על התחלה.

משה רבנו, עם כל מה שהוא השיג, ואין מי שהשיג תורה יותר ממנו,

שהרי הוא למד אותה מפיו של הקדוש ברוך הוא,

הוא עדיין הבין שכל מה שהוא זכה זה רק התחלה.

ואמר להם, אתה חילות להראות את עבדיך, אנחנו עומדים רק בהתחלה, אני רוצה להמשיך ללמוד.

כי זוהי מידתה של ידיעת השם וידיעת התורה.

כל ידיעה, לעומת מה שאין יודעים,

היא רק התחלה ונגיעה בקצה.

כל מה שנלמד זה רק נגיעה קלה בקצה.

כבר אמר אחד מגדולי התנאים,

שכל מה שלמד מפי ריבו בכל ימי חייו לא היה רק ככלב המלקק מן הים.

כמה יכול להוציא מן הים?

בליקוק ליטר, שתי ליטר.

כמה יש בתוך הים מים?

והוא הוציא מהם בהם גאון הגאונים, והוא הוציא מהם כמה?

את כל מה שהוא רק יכול.

ומה זה?

ככלב שלוקק רק מן הים, מהאוקיינוס.

ואם באיש מפי איש

כך היא המידה,

איש מפי הקדוש ברוך הוא, על אחת כמה וכמה.

מכיוון שתורת יציאת מצרים, תורה היא,

זו תורה שלמה, תורת יציאת מצרים.

והיא היסוד של כל התורה כולה.

ורוב המצוות הן רק זיכרון לה,

זכר ליציאת מצרים.

וכמה חלקי התורה תלויים בה?

כי יציאת מצרים היא התורה לידיעת השם. שם זה תורה לידיעת השם, כל יציאת מצרים.

התורה נתונה אחריה, שקיבלנו מתן תורה, היא רק הפירוש של יציאת מצרים.

ורוב מצוותיה הן דרכים ועצות

לזיכרונה והשורשתה בלבבות של יציאת מצרים.

ובאמת, לא רק יסודות האמונה,

אלא גם דרכי השם ומידותיו, רחמיו ודיניו,

חסדו וטובו, גמולו ועונשו,

כל זה הוא בכלל גילוי שכינה שהיה ביציאת מצרים.

מה למדו ביציאת מצרים?

את דרכי השם, את מידותיו,

את רחמיו,

את דיניו, מרחם על היהודים,

דינים למצרים.

חסדו וטובו, גמולו ועונשו,

כמה הוא התחסד עם בני ישראל למרות שעבדו עבודה זרה,

וכמה גמול ועונש קיבלו המצרים.

כל זה היה בכלל גילוי שכינה שהיה ביציאת מצרים. זה הגילוי.

ועוד יותר זכו ישראל על הים,

כמו ששרו זה אלי וענביהו,

הווה דומה לו, הווה דומה לו,

אלא שעדיין לא היה גילוי גמור עד מעמד הר סיני.

שם נגמר הגילוי במעמד הר סיני.

אז נתגלה לפניהם כל העומק של יציאת מצרים.

ומה שראו במצרים ועל הים,

לא נתפרש להם הכל עד מעמד הר סיני.

שאז הכירו בחינת פנים בפנים,

אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

אז הם הכירו את זה פנים אל פנים.

כלומר,

המעלה העליונה של גילוי שכינה של יציאת מצרים.

אחר כל אלה ביקש משה מלפני הקדוש ברוך הוא, עדיין,

הודיעני נא את דרכיך.

אני בכלל עוד לא יודע כלום, תלמד אותי לפחות את דרכיך.

כל כך עמוק הוא הלימוד לדעת את דרכי ה',

וזוהי גילוי שכינה של מעשה הקדוש ברוך הוא,

עם בריאותיו ובייחוד עם ישראל.

אז אם כן למדנו שהעיקר העיקרים זה יציאה של מצרים.

וכל הפירוש של הדיבר אנוכי אדוני אלוהיך אשר הוצאתיך מאלוה מצרים, כל הדיבור הזה אנוכי השם אלוקיך שבו אמרו חכמים,

שתלוי כל התורה וכל הסודות וכל הבריאה, הכל נמצא שם,

כל זה

אנוכי השם אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, זאת אומרת הכל זה רק באורים בפירושים ליציאת מצרים,

ששם למדנו את תורת האלוקות

שהוא ברא בריאה מיוחדת מחדש של עם ישראל ביציאת מצרים, לכן זה העיקר, לכן רוב המצוות הם זכר יציאת מצרים, זכר יציאת מצרים.

ממילא היה יכול הקדוש ברוך הוא ברגע להפוך את כל מצרים,

כמו שעשה למחנה סנחריב, שתוך דקה הם מתו כולם,

אין לו בעיה היה לעשות גם עם אלה.

אבל למה הוא לא עשה את זה והאריך את זה שנה?

כדי להרבות אותות ומופתים בפרעה ובמצרים, וככה עם ישראל יכיר את הקדוש ברוך הוא,

את גילוי שכינתו בחוש,

ויראו את הדברים ברור.

כל התורה שבאה אחר כך זה הפירוש והביאור ליציאת מצרים,

שהעיקר העיקרים זה שנכיר את הבורא ונעמוד אותו, וזה אלים בענויהו,

שאנחנו נהיה דומים לו.

אז איפה למדנו את זה הכי טוב?

במצרים.

שם ראינו את העונש ואת השכר,

שם ראינו הכול,

את הדין ואת הרחמים, שם ראינו את הכול.

שמה למדנו, שמה הקראנו, וידעתם,

כי אני השם אלוקיכם.

אתה תספר באוזני מלכה ואולכה ואולכה ואולכה ואולכה, וידעתם, כי אני השם אלוקיכם.

כל המטרה הזו בשולכם, שאתם תדעו אותי.

אז זה חידוש גדול שאנחנו לומדים פה,

שכל התורה ומתן תורה זה הכשר,

כן, וביאור ופירוש

לתורת יציאת מצרים, ששם למדנו את יסודות האמונה והכרנו את הקדוש ברוך הוא.

הבנתם? לכן נאמר,

כל אנוכי השם אלוקיך זה לומדים מאשר הוצאתיך מארץ מצרים ומבית חמדים.

רבי יחנן אני אומר לך, שאומר,

רבי יחנן,