העמל הכי משתלם | הרב אמנון יצחק שליט"א
"וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן אֶל מֹשֶׁה אֶת הָאֹהֶל וְאֶת כָּל כֵּלָיו קְרָסָיו קְרָשָׁיו בְּרִיחָיו וְעַמֻּדָיו וַאֲדָנָיו" (שמות לט, לג)
רש"י מביא את המובא בתנחומא: "וַיָּבִיאוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, הלא היו יכולים להקימו? ולפי שלא עשה משה שום מלאכה במשכן, הניח לו הקב"ה הקמתו, שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים! שאין כח באדם לזוקפן ומשה העמידו".
אמר משה לפני הקב"ה: "איך אפשר הקמתו על ידי אדם?"
- "נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו!".
שנאמר (שמות מ, יז): "הוּקַם הַמִּשְׁכָּן" לא הקים אלא הוּקַם מעצמו. מזה אנחנו למדים את חשיבות של עניין עמל האדם, וזה חידוש גדול! כי בענייני הגוף - העמל הוא רק אמצעי לאיזה תכלית", שאדם עמל במלאכה להשיג משהו, תוצאה או להשיג כסף, העמל הוא אמצעי שדרכו משיגים איזו מטרה או תכלית. "אבל בעניינים רוחניים העמל הוא גופא התכלית! כל העניין זה להיות עמל, והעמל - זה התכלית, כמו שנאמר (איוב ה, ז): "כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" ובשכר העמל זוכה לעשות גם שאינו יכול לעשות! ונקרא על שמו.
"יגעת ומצאת" יגיעה, עמילות עמל מה שאתה עמל - אז מובטח שאתה תמצא! אבל בגדר מציאה זה לא מחייב, אבל זה מציאה, אבל על מה אתה מקבל את זה? על עמל1 העמל הוא התכלית, 'הוו עמלים בתורה'. אז אמרנו בענייני החומר - העמל והיגיעה וההשתדלות הם רק אמצעי לתכלית. בעניינים רוחניים; העמל עצמו - זה התכלית! על זה מקבלים שכר, וגם אם נעשה מעצמו - זה נקרא על שמו. כמו שמשה רבנו רק שם את ידיו כמו שאומרים והמשכן הוּקַם מאליו ונקרא על שמו. "וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ז, א)
הנה אנחנו רואים שהטביע הקב"ה בטבע של כל בעלי חיים - שלא נחים! רק עובדים תמיד. ומי שמצטער בגלל שהוא צריך לעמול ולעבוד - איננו בקיא בישובו של עולם! אדרבא, כידוע אדם מצטער כשאין לו עבודה ועמילות, ואם העמל בעולם הזה הוא רק אמצעי לאיזו מטרה - בכל זאת מיקרים את העמל כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד". אז יש עניין שהאדם יעמול, רק הטיפשים לוקחים את זה למלאכת בהמות, מלאכת חיות שהם עמלים כל הזמן, ויש להם צער אם לא עמלים ולא מעושים שום דבר, כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד
השאלה: לאיזה עמל? לעמל מלאכה או לעמל תורה. ההכרעה בסוף: זה עמל תורה! אבל יש כאלה שלא מבינים או שלא רוצים, והם עמלים כי לעמל האדם נברא בשביל העמל, כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד.
"אז כמה נפלאים עכשיו דברי חכמים זכרונם לברכה: "אשרי מי שעמלו בתורה", כי לעמול צריך אבל מי המאושר? מי שעמלו בתורה! כמו שאומרת הגמרא בברכות יז'. מכיוון שאין אדם נמלט מהעמל לכן, אשרי מי שעמלו בתורה. ובתורה, מלבד שעמל זה הוא אמצעי להשגת התורה וקיום מצוותיה - העמל גופא זה תכלית. זהו התכלית לעמול בתורה. "על דרך זה אפשר לבאר מה שהגמרא אומרת בברכות כח': "מודים אנחנו לך שלא שמת חלקינו מיושבי קרנות, שהם עמלים ולא מקבלים שכר ואנו עמלים ומקבלים שכר".
יש לשאול: הרי הם לא עמלים על שכר בכלל, הם עמלים בשביל כסף ומקבלים כסף! הם לא רוצים פרס ושכר הם רוצים כסף! והם עמלים בשביל כסף ומקבלים כסף, אז מה הפלא שהם עמלים ואינם מקבלים שכר? אלא כך הפירוש: גם את הכסף הם לא מקבלים בעד העמל שלהם, אלא בעד הסחורה שהם נותנים, או בעד התוצאה שהם מביאים, ואם יעמלו הרבה ולא יתנו סחורה, או לא יתנו תוצאה - לא יקבלו כסף!
אחד בא אמר שיבנה לך כך וכך, לא בנה, הפיל נפל לא עשה בסוף מה שתכננו ומה שסיכמו - לא מקבל כסף,
אומר: "אבל עבדתי שלושה חודשים עמלתי פה!"
- "מצטער מאוד! אנחנו סיכמנו שאני אקבל תוצאה כך וכך לא קיבלתי"
הוא לא יקבל שכר. ילך לבית משפט
יגידו לו: "לא מגיע לך שכר! אולי תצטרך גם לפצות אותו פיצוי על הזמן שהוא איבד, על הכניסה לדירה ועל שהוא עכשיו צריך להביא מישהו אחר שיתקן את כל מה שהחרבת!".
"אבל אנו עמלים ומקבלים שכר, אנחנו רק בשביל העמל מקבלים שכר!". אפילו אם אין תוצאה, למדתי ולא הבנתי כלום, מקבל שכרץ לא מבין ומתאמץ להבין - מקבל פי מאה! איפה יש דבר כזה? איפה יש דבר כזה,
בן אדם אומר: "אני לא מצליח לעשות את העבודה!"
מעיפים אותו!!
פה אומרים: "אדרבא! תמשיך ככה - תקבל פי מאה!"
זה שאמר הקב"ה למשה: "עסוק בידך" חובתך היא לעמול, ואם כי המשכן הוקם מאליו, אבל כיוון שאתה עמלת, עשית משהו עם הידיים - נקרא על שמך!".
נו, מי טיפש ללכת לעבוד, בשעה שהוא יכול לעמול התורה, וכתוב אשריו, ומקבל פי מאה גם כשהוא לא מבין. איפה יש מקצוע בחיים יותר חשוב מזה? יותר הגון מזה, יותר מרוויח מזה, "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה" שבוע שבוע מספיק, 'שבוע עובדים שבוע לומדים' שבוע עובדים שבוע לומדים. "הווי ממעט בעסק ועסוק בתורה". "אפשר להוסיף: כי לאמיתו של דבר, כל העניינים שאדם עושה הרי זה גם כן מעשה של הקב"ה".
גם כשאדם הולך לעבוד, כל מה שהוא עושה מצליח ולא מצליח זה הכל הקב"ה עושה, זה לא הוא עושה. אז למה לך ללכת לעשות במקום שבעצם מזומן לך המזון גם אם לא תעשה? מה לך לעמול במקום שאין טעם בעמל? לך תעמול במקום שאתה מקבל שכר! דוגמא, אדם מניח תפילין, מקיים מצוות תפילין, אז קודם כל הקב"ה נותן לך כח, כח בכלל כח שיכול להניח תפילין, יש כאלה לא יכולים, צריכים לבוא ולהניח להם תפילין, הם לא יכולים להזיז את היד.
דבר שני: נותן לו אפשרות, ראש, להחזיק את התפילין, שבאמת הוא יוכל להניח על ראשו, יש כאלה מסכנים שיש להם כאבי ראש ולא יכולים להניח שום דבר על הראש. דבר שלישי: נותן לו כסף לקנות תפילין מאיפה יש לך כסף לקנות תפילין? אז הוא נותן לך כסף לתפילין!
כמו שאמרו חכמים זכרונם לברכה: "מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם" (איוב מא, ג) מי קילס לפניי - מי משבח ומברך אותי, מי? לפני שנתתי בו נשמה? מי הקדים? אני נתתי לך קודם נשמה! אחרי שנתתי לך נשמה ואתה מקלס, אתה עושה לי טובה? בלי הנשמה שנתתי לך - אתה יכול לקלס? מי מל לפני שנתתי לו בן? אני נתתי לך בן! אחרי שנתתי לך אתה מל, מה אתה עושה לי טובה? מי עשה לי מעקה לפני שנתתי לו גג? איך אתה מחוייב במעקה - אחרי שנתתי לך גג!
מי עשה לי מזוזה לפני שנתתי לו בית? נתתי לך בית מה עשית? מזוזה... בית מיליון - מיליון וחצי - שם מזוזה הכי פשוטה! טיפש מטופש "שומר דלתות ישראל" תכבד את הקב"ה שנתן לך. אחד קנה לך בית חינם מה אתה הנותן לו? 'עוגת יום הולדת', עוגת יום הולדת זב כבר יותר מהמזוזה שקנית, זה מה שאתה נותן לו? אתה לא מתבייש, על מיליון מיליון וחצי שנתן לך? מי עשה לי לולב לפני שנתתי לו דמים? מי עשה לי ציצית לפני שנתתי לו טלית? מי הפריש לי פאה עד שלא נתתי לו שדה? מי הפריש לי תרומה עד שלא נתתי לו גורן? מי הפריש לי חלה עד שלא נתתי לו עיסה? מי הקריב לי קרבן עד שלא נתתי לו בהמה? נו, מִי הִקְדִּימַנִי וַאֲשַׁלֵּם.
על דרך זה מובן מה שנאמר (תהלים סב, יג): וּלְךָ השם חָסֶד כִּי אַתָּה תְשַׁלֵּם לְאִישׁ כְּמַעֲשֵׂהוּ" מה שהקב"ה משלם לאדם על מעשים שעשה - זה חסד, לכאורה קשה: הרי מה שצריך לשלם לאדם לפי מעשהו זה חוב? לא חסד! אם אתה אומר מי שעושה ככה מקבל ככה - זה חוב זה לא חסד. אלא כמבואר שלמדנו, הכל של הקב"ה, "כי הכל מידך ומידך נתנו לך" כי הכל שלו, אתה ושלך שלו, תן לו משלו אם לא - הוא ישלו', הוא יקח את זה. אז "לכן לעסוק בכל אפשרות, אפילו בעבודת המשכן שאי אפשר לאדם להקימו - ולא כל אדם זוכה לכך!".
בקיצור, כל השתדלות בעבודת הבורא, אפילו שאין סיכוי שתסיים אותה! תעשה אותה תשלים אותה, אם יש ביכולתך בכלל או לא - תעשה, תעמול בכל מה שאפשר, ומן השמים ישלימו ואם לא תקבל שכר על העמל, לא רק על העמל אלא גם על הכוונה. לא רק על הכוונה אלא גם על הבחירה, לא רק על הבחירה אלא גם על הרצון, לא רק על הרצון גם על הזריזות, לא רק על הזריזות גם על השמחה. לא רק על ... על היראה, על כל פרט ופרט ופרט ופרט, על הכל.
נו איפה יש דבר כזה, אם אחד יבוא בשמחה לעבודה יתנו על זה תוספת? ואם יבוא בזריזות חמש דקות קודם יתנו לו תוספת? שום דבר! פה על כל פרט ופרט ופרט מקבלים שכר. "שהם עמלים ואנחנו עמלים, שהם עמלים ואינם מקבלים שכר ואנחנו עמלים ומקבלים שכר!". אז מפה צריך לראות כִּי אָדָם לְעָמָל יוּלָּד, אבל 'אשרי מי שעמלו בתורה!'. השבוע עובדים, בשבוע הבא מתחילים ללמוד, יש כבר 12 איש בעזרת ה' זה גובר! 'שבוע שבוע', להתראות בשבוע הבא...
"רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר: "רָצָה הַקָּב"ה לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל, לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: "השם חָפֵץ לְמַעַן צִדְקוֹ, יגְדִּיל תּוֹרָה וְיַאְדִּיר".