"ויהי כהיום הזה ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", ויבוא הביתה לעשות מלאכתו, רב ושמואל, חד אמר מלאכתו ממש, וחד אמר לעשות צרכיו עמה. אז רב ושמואל מסבירים מה הכוונה "ויבוא הביתה לעשות מלאכתו", אחד אומר שהוא בא לעשות מלאכתו ממש, מה שהוא רגיל לעשות, וחד אמר לעשות צרכיו עמה - להיות עמה. אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו, אמר לו, יוסף, עתידין אחיך שייכתבו על אבני אפוד, ואתה ביניהם, רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות? ז"א דמות דיוקנו של אביו באה לפניו ואומרת לו יוסף, אתה ואחיך צריכים להיות כתובים על אבני החושן, עכשיו מה אתה רוצה, זה לפי מאן דאמר שהוא בא לעשות צרכיו עמה, רצונך שימחה שמך מביניהם בגלל זה ותקרא רועה זונות? רש"י בסוטה ל"ו. ונפלא הדבר איך שיוסף שכל כך סבל בידי אחיו שגנבו אותו ומכרו אותו וגרמו לו את כל הצרות, יחזיק אותם עדיין לבני עליה הראויים להחקק על אבני האפוד ולעצמו לא מצא שום הצדקה והרגיש שאחת דתו בעברו עבירה להמחק מהאפוד, וכי לא היה לו לטעון שאחיו שמכרוהו הם אשמים בכל? ואפילו אם יחטא, הרי הכל באשמתם, ומדוע יחשוב שהוא לבדו יידחה? 

יוסף בעצמו ידע שאחיו טעו במה שחשדו אותו, על אף שדנו אותו על פי דין והכניסו את הקב"ה בחרם שלא יגלו דבר, בודאי כבר הבין שהוא בעצמו אשם משום שסיפר עליהם לשון הרע וחשד אותם בדברים בלתי נכונים, אבל בכל זאת עדיין אי אפשר לזכותם לגמרי היות ומתחת ידם יצאה תקלה גדולה, אז איך הוא יידחה מן החושן והאפוד והם לא? 

אולם פשר הדבר הוא, שיוסף ידע להעריך החשיבות של חבורה של צדיקים בצילו של יעקב אביהם ותחת הדרכתו התמידית, שבודאי יתעוררו לתשובה גמורה ויעמדו על טעותם ויינחמו ממעשיהם. ובאמת כך היה כמו שאמרו חכמים ז"ל בילקוט מ"ב וברש"י, שהתחרטו אחי יוסף והחליטו לרדת למצרים לחפש את אחיהם - את יוסף. אבל במה שנוגע לעצמו הוא היה מוקף מזאבי טרף עובדי עבודה זרה, ואם אך יתחלק לצפרני היצר ויפסיד את מדרגתו הגבוהה של קדושה וטהרה, הבין שלא תהיה לו שוב תקומה אח"כ ויישאר כל ימיו רועה זונות. ללא ספק היה יוסף נמצא במצב של פיקוח נפש כל עוד שסרב לדרישת אשת אדונו. ובן נח אינו מצווה על קדושת ה', ולא היה מוטל עליו לההרג כדי להמנע מעבירה זו, ואם כן לא היה לו להפסיד מקומו על אבני החושן והאפוד, היה יכול להגיד מה פתאום, שהוא יפסיד את מקומו? שהם יפסידו את מקומם. 

אבל יוסף הבין היטב שלא פעולה אחת של עבירה הוא הנידון אלא שיטה של עבירה, משום שעבירה אחת גוררת את השניה ויישאר כל ימיו שקוע בעבירה, אפילו בשאר מצוות שלא נתחייבנו למסור נפשנו, היינו על פעולה אחת לבד. אבל על שיטה של עבירה נהרגים אפילו בשאר מצוות. ז"א אם אדם עובר למצב של שיטה, וזה לא עבירה חד פעמית, אז כבר חייב למסור את עצמו. 

עכשיו יש לעיין במה שאמרו חכמים בסוטה ל"ו, חד אמר לעשות צרכיו עמה, אז כתוב חיה רעה אכלתהו, אמר רב הונא, נצנצה בו רוח הקודש, זו אשתו של פוטיפר, חיה רעה אכלתו - זו אשתו של פוטיפר, למה - שלא יכתב בתורה דבר שאינו אמת. ואם טעה יעקב וסבר שחיה רעה אחלתו, לא תכתוב התורה כך אם אין בו צד של אמת. ואם כן, מוכיח המדרש שהכוונה לאשת פוטיפר, שהיא היתה הצרה במציאות, והיא החיה הרעה שאכלתו, ז"א שהיה פה צד שחיה רעה, או כמו שקורא המדרש הדובה הרעה, היא תאכל אותו, על ידי העבירה. והענין של חיה רעה אכלתו היינו שהיתה אצלו בחינת הוה אמינא לחטא, אפשרות לחטא, והוה אמינא הזו אף שלא יצאה לפועל, יש לה כבר הבחינה של כליון, הבחינה של חיה רעה אכלתהו. וצריך עיון, מאחר שהיה יוסף הצדיק מאוחד עם אביו, ויסוריו היו של אהבה לבד, איך אפשרית אצלו הוה אמינא של חטא, איך אפשר להגיד שיכול להיות אצלו צד כזה של חטא, עד שאמרו חכמים ז"ל כמו שאמרנו. 

אבל מצאנו בספרים הקדושים, חס ושלום לחשוב כך על יוסף הצדיק שהיה יסודו של עולם, אלא הביאור כמו שאמר רש"י, שאשת פוטיפר התכוונה לשם שמים, שהיא ראתה באיצטרולוגין שלה שעתידה להעמיד בנים ממנו, ולא ידעה אם זה ממנה אם מבתה, הרי בסוף זה נכון, בתה התחתנה איתו, אסנת בת פויטפרה וממנה הוא הביא את הבנים, רק היא ראתה באיצטרולוגין ולא ידעה אם זה ממנה אם מבתה, אבל שיהיו בנים ממנו היא ידעה, ולכן היא שידלה אותו בדברים הרבה כמו שכתוב במדרשים. והיא גם טענה לו שהיא ראתה כך במזלות, וגם הוא ידע מה השייכות שיש לה אליו שתעמיד תולדות ממנו, והיה כאן מקום גדול לטעות שרצונו יתברך היא שיפסוק כאן להוראת שעה להיתר להיות איתה כדי להעמיד תולדות ממנה כמו בועז ורות, וכמו יהודה ותמר, וכבר היה במצב של לפסוק כך למעשה, כי היה קשה למצוא את הטעות שבדבר, הרי מעשה יהודה ותמר ובועז ורות היו מכוונים מן השמים וצמחו מזה תוצאות גדולות - זרעו של משיח, ובמצבים כאלה היצר מסתתר ומטעה, ואפילו יוסף הצדיק הגדול כל כך בדבקות עלה על דעתו על כל פנים לרגע כי גם דבר זה קודש הוא ומצוה לעשותו על פי דין, אך לאחר שהסתכל במידת האמת של יעקב אביו, הסתכל בדמות דיוקנו של אביו, הסתכל במידת האמת של אביו שזה דמות דיוקנה שהופיעה לנגד עיניו, אז הכיר את האמת הברורה וניצח את יצרו שזה רק הטעיה מצד היצר הרע וניצל, אבל הוא כבר בא לעשות מלאכתו לפי מאן דאמר, למה? מהסיבות שאמרנו, שהיא הוכיחה לו באיצטרולוגין שהוא צריך להעמיד תולדות ממנה או מבתה, היא סברה שזה ממנה והשתדלה מאד לשם שמים, והוא כמעט הגיע להכרעה שזה אכן כן, אבל כשבאה דמות דיוקנו של אביו מולו - מידת האמת של אביו, ברח מזה וניצל, אם לא היה מפסיד הכל, כי היצר היה מטעה אותו שזה הכוונה ומפיל אותו. 

אז אתם רואים איך טומן יצר הרע אפילו למי שמידתו מידת היסוד, איך טומן לו פח ורוצה להפילו, זה נקרא חיה רעה אכלתהו, הבחינה של הדובה הזאת שהמתינה לו לצוד אותו. היא התכוונה לשם שמים אבל השטן רצה להשתמש בה כדי להפיל את יסודו של עולם. וברוך ה' מידת האמת של אביו שהוא דבק בה הצילה אותו וכך אנחנו גם ניצלנו.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות...