"ויאמר יהודה אל אחיו, מה בצע כי נהרוג את אחינו לכו ונמכרנו לישמעאלים". הנה הענין של מכירת יוסף ע"י שבטי יה אינו כל כך פשוט, כי עשו זאת בהתייעצות, כדאיתא במדרש תנחומא, מה עשה ראובן, הלך וישב באחד ההרים לירד בלילה להעלות את יוסף, ותשעה אחיו יושבים במקום אחד כאיש אחד בעצה אחת להמיתו. הספורנו מבאר שחשבו את יוסף בליבם נוכל להמית, ובזה הודיע מה היה למו, בהיות כולם צדיקים גמורים עד שהיו שמותם לפני ה' לזכרון, הרי השמות של השבטים מופיעים בחושן לפני ה' לזכרון, איך נועדו לב יחדיו להרוג את אחיהם או למוכרו ולא ניחמו על הרעה? כי גם כשאמרו "אבל אשמים אנחנו על אחינו", לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו, אלא על אכזריותם בהתחננו אלינו ולא שמענו. 

והנה הגיד הכתוב כי ציירו בליבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם, והתורה אמרה "הבא להרגך השכם להרגו", אפילו אחיך. ופסקו כדין לפי דעתם, ועשו מה שעשו בכח התורה. וכדאיתא בתנחומא, אמרו נחרים בנינו שלא יגיד אחד ממנו ליעקב אבינו, אמר להם יהודה, ראובן אינו כאן ואין החרם מתקיים אלא בעשרה, מה עשו, שיתפו לקב"ה באותו החרם שלא יגיד לאביהם, ואף הקב"ה אע"פ שכתוב בו "מגיד דבריו ליעקב" דבר זה לא הגיד מפני החרם, לפיכך אמר יעקב "טרוף טורף יוסף" כי אם ה' לא הגיד לו אז ממילא טרוף טורף יוסף. ואם לא בכח התורה הם דנו, איך יכולים לשתף את הקב"ה עמם? נו, ולמה נשתתף הקב"ה עמם, אם הוא יודע שהפסק דין לא נכון? אלא צריך להתגלגל הרי הנושא שיוסף ירד למצרים ושתהיה הגזרה שצריכה להגזר, אז ממילא זה משרת את התכנית שצריכה להתגלגל ודוקא באופן זה. 

עוד איתא בספורנו על הפסוק "וישבו לאכול לחם, שלא היה כל זה בעיניהם תקלה או מכשול שימנעם מלקבוע סעודתם, הוא נמצא בבור והם עושים סעודה, דיינים שדנים דין מתעטפים ולא סועדים, למה? חרדת קודש, אימת דין, פה אלה חורצים את דינו ויושבים לסעוד סעודה, ושוחטים ואוכלים בשר, אז למה הם עשו כן? כי כך ראוי לצדיקים כמותם, הם דנו דין אמת על פי הבנתם כמו שעשו ישראל כשארעה תקלה על ידם שהרגו את שבט בנימין, כאמרו "וישבו עד הערב לפני האלהים וישאו קולם ויבכו בכי גדול, ויאמרו למה ה' אלהי ישראל היתה זאת בישראל, וזה קרה להם מפני שחשבו את יוסף לרודף, שכל הקודם להרגו זכה, כשאין דרך להציל את הנרדף בזולת זה. והם ראו שדבריו מתקבלים אצל אביהם, כי הוא מעיר להם, והוא מקבל את דברם. 

ויש להתפעל מזה שבתורה נאמר "וישנאו, ויקנאו, ויוסיפו עוד שנוא אותו, לכו ונהרגהו ונראה מה יהיו חלומותיו, על מכרם בכסף צדיק ואביון בעבור נעליים, ולא נזכר שהיה פסק דין, בכל התורה לא נזכר שהיה פסק דין. אלא שהשוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, וכיון שהיו משוחדים כל פסק דינם לא נחשב בתורה ולא נזכר כלל, כי כל זה נבע מהשוחד מפני שלא היה להם לסמוך על פסק דינם שיוסף נקרא רודף, ולחשוד עצמם אולי הם טועים, למה? כיון "ויקנאו וישנאו" והתורה מעידה שבאמת טעו, וכל הפסק בא מכח "ויקנאו וישנאו", לכן התורה לא מזכירה בכלל את הפסק הזה, זה לא פסק בכלל. הם לפי דעתם דנו דין אמת, הם באמת כיוונו לאמת חשבו כך, אבל השיקולים שלהם נבעו מפגיעה פנימית בלתי נרגשת שזה נבע מקנאה שהפכה לשנאה. וזה הטעות של אנשים, כשהם מחליטים שדבר מסויים כך הוא, הם לא בודקים מאיפה זה נובע אצלם שככה הם מחליטים במהירות, וככה הם חוטאים ומחטיאים את הרבים, והם סוברים שהם צודקים, יכולים להשאר 22 שנה ולא להרגיש בכלל, ולא לדעת, ויעברו ימי כיפורים 22 פעם, ויבדקו את עצמם כל מה שעשו השנה ושנים קודמות ולא ימצאו מאומה, עד שאמר להם יוסף, "אני יוסף", פרחה נשמתם. החלומות התקיימו, הוא מלך במצרים והם משתחוים לו והם עבדים לו, בדיוק מה שהוא אמר. כי הם אמרו "לכו ונהרגהו", נכון? ונראה מה יהיו חלומותיו, מה פירוש אם תהרגוהו איך תראו מה יהיו חלומותיו? הוא כבר מת, אז איך יתקיימו החלומות? אלא עד כאן הם אמרו לכו ונהרגהו, ובת קול מן השמים אומרת "ונראה מה יהיו חלומותיו", אתם חושבים שאתם יכולים להרוג, בואו נראה עכשיו מה יהיו חלומותיו, והחלומות התגשמו אחד לאחד.

איתא בגמרא, שניים שבאו לדין, אחד לבוש בגדים נאים והשני בגדים גרועים, אחד עם טלית של מאה מנה והשני לבוש סמרטוטים, אומרים לראשון לבוש אתה כמותו או הלבישו כמותך, וזה דבר פלא, איך אפשר לבקש דבר כזה? ואז יהיה דין אמת, כי התורה אומרת "מדבר שקר תרחק" ואם תדון שניים, אחד לבוש איצטלית בת מאה מנה ואחד לבוש סמרטוטים זה דין שקר, חייבים לצאת החוצה וילבשו או שניהם איצטלית בת מאה מנה או סמרטוטים. מה זה, אבל הבן אדם של האיצטלית בת מאה מנה הוא שני מטר גובה ורחב מאד, וזה לבוש סמרטוטים נמוך ורזה, ואם הם יחליפו בגדים ויחזרו, לא יזהו מי זה העשיר ומי זה העני? אז מה זה מדבר שקר תרחק, זה לא חרטה ברטה עוד יותר? בשביל מה להטריח אותם להתלבש ככה? אלא לא, אם בית דין רואים את הלבוש סמרטוט זה משפיע עליהם להטות את הדין, כי העיניים כזבניות, אדם רואה לעיניים, הוא מושפע מהעניים, אם הוא רואה אדם לבוש מלוכלך ומטונף אפילו שהוא אדם חשוב, אפילו שהוא אדם חשוב מאד, הוא קל בעיניו, אבל הוא יודע שזה האיש החשוב, לכן תלמיד חכם אסור שיהיה רבב בבגדו, יבואו לזלזל בו. תלמיד חכם שיושב וסועד עם אחרים הופך להיות אצלם מזהב לכלי חרס, ככה מושפע האדם מהעיניים. יש גבאים שנכנס אחד ככה עם חליפה עם פראק עם כובע וכו', בכבוד כבוד הרב, בכבוד מוביל אותו למזרח, אבל אם יכנס אחד עם קסקט ככה אדם מבוגר ככה הולך מדדה ופה ושם יגיד לו כבודו ישב, כבודו ישב, יושיב אותו שמה באי שם. ואפשר שזה ריק ובור, חוץ מהחליפה וכובע אין פה כלום, וההוא מלא וגדוש לאין שיעור, רק מה צנוע וחסר אמצעים, האבן עזרא היה גאון הגאונים, אבל היה תפרן מסכן עני הנזקק לצדקה ואנשים, נו, אז אם הוא היה נכנס מה היו אומרים לו, כבודו ישב, כבודו ישב, אבל אם היה נכנס בחור צעיר ככה הדור בלבושו, בכבוד כבוד הרב, כבוד הרב, למה - כי העיניים שקרניות. למי רץ הגבאי? לחליפה, לא לבן אדם. מה הוא רואה? לבן ראה גמלים הגיעו ישר רץ, העיניים שקרניות אפילו של הדיינים הכי הכי צדיקים, כי השוחד יעוור עיני צדיקים, השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים, מה זה דברי צדיקים - אפילו דברים המצודקים שכל אוזן ששומעת יודעת מה נכון ומה לא, הם ישנו. זה כוחו של שוחד, על כל אחד זה פועל. אז "ויקנאו וישנאו" אין לך שוחד יותר גדול מזה, ממילא הפסק דין הוא היה פסק דין של טעות, ואוי ואבוי אם היו הורגים אותו, אוי ואבוי אם היו הורגים אותו. 

ואם הראשון ילביש אותו אע"פ שבית דין יודעים שהבגדים אינם שלו מכיון שהם רואים שהוא לבוש בגדים טובים כבר לא משפיע עליהם. נפלא לראות כמה אדם מושפע בשכלו מדבר דק ועדין מאד שרק החוקר לב ובוחן כליות יכול להגיד את זאת. אז ז"א, כל בן אדם שממהר לחשוב שהוא דן דין אמת והוא בוחן את הדברים, רחוק רחוק מלהבין באיזה מצב הוא נמצא, או שיתברר לאנשים כמה הטעו אותם בש"ס וכמה גרמו להם נזק שיפסידו את העולם הבא, אייי מה שיהיה, אייי מה שיהיה, אבל מי יעיר את עיניהם הסכליות או הסכלות, מי יאיר את עיניהם לראות שטעו והטעו מחמת השוחד, אין לך שוחד יותר גדול, הם רוצים שתהיה להם מפלגה לבד, יש לך שוחד יותר ברור מזה, שהם רוצים שרק הם יהיו ולא זולתם, מה זה לא ברור שזה שוחד, מה זה? זה צידוק הדין? מה זה? אז איך הם יכולים להוציא משפט? אלא ברור שזה מעוקל, אז אם האחים, האחים שבטי יה שכתובים על החושן יכולים לטעות עד כדי כך בגלל "ויקנאו בו", ופה ברור שהכל נובע מקנאה, נו, איך זה יכול להיות? פשוט, אין יותר פשוט מזה, מה נכחיש את התורה? לא נכחיש. 

ויש דבר פלא פלאות, ממש פלא פלאות. אנחנו מדברים בד"כ שיקראו ספר שערי תשובה, ספר שערי תשובה בסימן פ"ז בספר שערי תשובה כתוב כך, בסימן פ"ז, לא תעשו עוול במשפט, הרי הוא אומר אחרי כן "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול בצדק תשפוט עמיתך" איייי בסימן פז רבינו יונה. לא יאומן כי יסופר, איייי. 

ובפרשה הזאת בהפטרה, בהפטרה הזאת בספר עמוס פרק ב' פסוק ז', אייייייי, איייי, אתם יודעים מה כתוב, "ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי", "ואיש ואביו" זו הפרשת השבוע, אבל זה גם בהפטרת השבוע, "ואיש ואביו ילכו אל הנערה למען חלל את שם קדשי", אין בושה, אין ענווה, אין כלום רח"ל, והכל כל שבוע מופיע בפרשה איפה שצריך להופיע. איייייי. כי השוחד יעוור, אז אם את החכמים כל שכן את הנקלים.

רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר.