כוחו של מיאון | הרב אמנון יצחק
תאריך פרסום: 18.11.2013, שעה: 17:05
"וימאן ויאמר אל אשת אדוניו הן אדוני לא ידע איתי מה בבית וכל אשר יש לו נתן בידי". בילקוט שמעוני כתוב, בדבר מצוה ממאנין, בדבר עבירה אין ממאנין? אתמהה, בדבר מצוה ממאנין מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל, בדבר עבירה אין ממאנין? אם לדבר מצוה כתוב מאן יבמי, יש מצב שממאן היבם לייבם, וזה מצוה לייבם, אז אם בדבר מצוה ממאנים בדבר עבירה לא ממאנים?
כאן הורו לנו חכמים ז"ל איך שאדם צריך לשקול את אשר לפניו, ולא לתת ליצר לבלבל אותו ולהוליכו אחרי הערב לשעתו. רוב האנשים הולכים אחרי דברים שהם ערבים להם לשעתם, גם אם זה עבירות.
הטעם על מילת וימאן הוא שלשלת, מאריכים בשלשלת, טעם שלשלת בתורה מאריכים איתו, למה הטעם על וימאן הוא שלשלת? אולי להורות שהנסיון של יוסף לא היה שעה אחת בלבד, אלא שלשלת ארוכה של נסיונות, בכל יום ויום היתה משדלתו ומחלפת את בגדיה שלש פעמים ביום כדי שיתן עיניו בה, במשך שנה, כאלף תלבושות החליפה, ומתבשמת בבשמים שונים, ועושה כל תצדקי לפתותו, והיתה אורבת לנפשו בלי הרף, ויוסף היה מרכין את ראשו למטה ולא מסתכל בה. פשששש איזה כוחות אדירים צריך בן אדם בשביל דבר כזה. זה לא כמו להיות אדם צנוע שמתרחק מזה ולא יוצא לרחוב, זה להיות בתחום העבירה באופן עצמאי בלי הורים, בלי השגחה, בלי אף אחד, והוא נער נאה יפה תואר. כמובן שזה היה מלווה בפיתויים והבטחות ושידולים, והוא לא מביט בה ולא מסתכל.
יוסף היה בגיל צעיר, ועמד תחת לחץ כבד מצד אשת אדונו, בכל זאת לא איבד את עשתונותיו והיה עושה חשבונות עם נפשו, הוא ידע היטב שהוא נתון בסכנה גדולה, אם ימשיך לסכל מזימתה עלול הוא להפסיד את משרתו ולסבול חרפה ויסורים, לכן דן לעצמו קל וחומר ממצות ייבום כדי לשכך את יצרו, ומה יבום שמצות עשה היא להקים שם לאחיו, ובכל זאת אמרה תורה וקראו לו זקני עירו ודיברו אליו והגמרא אומרת שמשיאים לו עצה ההוגנת לו, שאם הוא צעיר והיא זקנה או להיפך, אומרים לו מה לך אצל זקנה, מה לך אצל ילדה, כלך אצל שכמותך, ומשכנעים אותו לחלוץ ולא לייבם, אז אם הזיווג הוא כזה והוא אינו לטובתו, למרות שמצוה לייבם, אז אומרים לו לחלוץ ולא לקיים מצות ייבום. ובטרם החליצה הוא סובל בושות לפני קהל ועדה, שהיבמה הרוקקת כנגדו ואומרת ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו וכל הנאספים צועקים בית חלוץ הנעל, ובכל זאת מורים לו הזקנים שכדאי לו לסבול העלבונות, ולא לעשות דבר שעלול לגרום לו אח"כ סבל, אם כן בודאי עליו למאן על דבר עבירה למרות הבושות שעלולים לעשות לו, היות ובסוף יצטרך ליתן דין וחשבון ולסבול לנצח. אז אם ממאנים לדבר מצוה, אין ממאנים לדבר עבירה? כל שכן שממאנים.
אין לאדם לומר שהמצבים השונים היו בעכריו והם אשמים לירידתו, משום שלאדם דרוש כח של מיאון, ועל ידו יעמוד בתקיפות נגד המצבים הבאים להחטיאו, אם יתקומם נגד המסיתים והמפתים למיניהם בחשבונות של יראת שמים אז מוכרחים הם לסגת מפניו, אבל לא כן מיאונם של הרשעים שהם רק ממאנים מהשפה ולחוץ ואין להם כח לעמוד בהחלטותיהם. עפרון מיאן לקחת את הכסף מאברהם, עשיו מיאן לקחת את המנחה מיעקב, אבל שניהם נכנעו בסוף לעמוד נגד נטיית החמדה ולקחו.
במדרגת האדם מביא מעשה ביהודי אחד שחכר אחוזה מפריץ, פעם אחת שלח אליו הפריץ ביום השבת שימכור לו איזה דבר והלה סירב משום חילול שבת, הפריץ התרגז מאד על זה וגירש אותו מהאחוזה, כעבור כמה שבועות נפגשו היהודי והפריץ, היהודי ניגש אליו והסביר לו מה טעם סירובו באמרו שאילו היה הדבר עולה לו בהפסד אצבע אחת היה תיכף ממלא את בקשתו של הפריץ, אבל כמובן שהיה נמנע לגמרי אם היה עולה לו בראשו לעשות את רצון הפריץ, לכן המשיך היהודי, להוי ידוע לפריץ שחילול שבת דומה כאילו דורשים לחתוך את הראש, בשמוע הפריץ את הדברים הנלבבים הללו מצא חן בעיניו והחזירו על עמדו והוסיף לו כהנה וכהנה.
וכן היה עם יוסף, שעמד בנסיון ולא נתפעל מלחצי השעה ומאיומים והפחדות, אלא עמד תקיף בשלו מוכן היה מצידו למסירות נפש, אבל לא הגיע לזה משום שכל הבנין של המסית נמס מיד ואדונו הכיר בצדקתו, אלא מפני הכבוד הכניסוהו לבית הסוהר ששם היו כלואים שרי המדינה וגם משם היה לו חופש לצאת ולבוא ולשמש את אדונו כמקודם כדאיתא במדרש, וסופו של דבר שעלה לגדולה, ונשא ראשו מעל כל השרים ועבדי פרעה.
זהו כוחו של מיאון לדבר עבירה, איפה שהמיאון הזה מבוסס על חשבונות של יראת שמים יש כח ליצר להקים בלבול לפי שעה, ברצותו להחשיך את השכל ולהפחית את האדם מעצמתו, כמו שאומר הנביא "כי הנה חושך יכסה ארץ וערפל לאומים" אבל "ועלייך יזרח ה' וכבודו עלייך יראה" מתוך החושך הגמור האור יתגלה. האדם צריך לדעת שלא הכח יש לו כח והגבורה להכניע את היצר והוא יכול להגביר את שכלו, ולא יתרגש מאחיזת עיניים של היצר, ויקיים בעצמו "ועלייך יזרח ה'" גם מתוך החושך, גם מתוך ערפל של בלבולים, "ועלייך יזרח ה'". וכבר אמר חובת הלבבות כי המעט מן האמת ינצח הרבה הרבה מן השקר, כמו שמעט מן האור דוחה הרבה הרבה מן החושך.
אז צריך שיהיה לאדם כח המיאון, אם ממאנים לדבר מצוה כל שכן וכל שכן שממאנים לדבר עבירה לפחות מאותו טעם, שאם הוא צריך לייבם זקנה והוא צעיר או צעירה והוא זקן, אז אומרים לו תחלוץ, אל תקיים מצות יבום, למה בסוף יעלה לך ביוקר כי זה לא מסתדר, לא טבעי הדבר הזה. אז ממאנים לדבר מצוה, אז מאותו טעם ממאנים לדבר עבירה, כי זה לא מתאים, וזה גם לא משתלם, ובסוף על זה תשלם.
רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....