הרב אבנר עוזרי: שיעור בגמרא והלכה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ברכות, ל״ב עמוד ב׳,

השורה ה-12 מראש העמוד.

שורה ה-11,

ואמר רבי אלעזר,

מיום שחרב את המקדש

ננעלו שערי תפילה,

שנאמר גם כי אזרק ואשביה סתם תפילתי.

ואף על פי ששערי תפילה ננעלו,

שערי דמעה לא ננעלו,

שנאמר

שמעת תפילתי ה' בשבעתי האזינה אל דמעתי אל תחרש.

רבי אלעזר דורש

על העניין של תפילה.

הזכרנו בשיעור שעבר את הפסוק האמור בישעיה,

שהקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל,

אם חלילה לא יחזרו בתשובה,

גם כי תרבו תפילה אינני שומע, גם אם ירבו בתפילה,

הקדוש ברוך הוא לא ישמע.

בא רבי אלעזר ואמר שאם קודם חורבן בית המקדש

אדם היה נענה בתפילתו,

אבל לאחר שחלב בית המקדש

ננעלו שערי תפילה.

אותם שערים שדרך שם נכנסות תפילות ישראל לפני אבינו שבשמיים,

ננעלו לאחר חולמות בית המקדש,

ואין התפילות שלנו באות לפניו,

שנאמר,

רבי אלעזר לומד את זה מהפסוק האמור באיכה,

פרק ג' פסוק ח',

שם הנביא מקונן על מה שהקדוש ברוך הוא הרחיק

את עם ישראל בעת החורבן,

ואז אומר שם הנביא ירמיה,

גם כי אזרק ואשביה סתם תפילתי.

כלומר, הקדוש ברוך הוא סתם שלא לקבל

את התפילה על ידי שנעל את שערי התפילה,

ממילא לא מועיל גם כי אזעק ואשביה, גם אם אני זועק

מעומק ליבי לפני הקדוש ברוך הוא,

אבל עדיין אין התפילה מתקבלת, כי ננעלו שערי תפילה לאחר שחרב בית המקדש.

וזה ודאי שאין הכוונה כפשוטם של דברים,

שבוודאי התפילה לא מתקבלת,

אלא כוונת הדברים שאם קודם חורבן בית המקדש,

גם יכול להיות היה בטוח שתפילתו תענה בשמים,

אבל לאחר שחרב בית המקדש,

אין את ההבטחה הזו שתפילתו תתקבל.

לכן,

אומר רבי יועזר, ננעלו שערי תפילה, היינו שאין הבטחה שתפילת האדם תתקבל.

בן איש חי מביא כאן, בספרו בניהו,

שגם אם כתוב כאן שננעלו שערי תפילה לאחר חולמה אל בית המקדש,

אבל בזמן שאדם מתפלל בציבור,

תפילת הציבור שלוש פעמים ביום,

אז זה שעת רצון גם בזמן הזה, ותפילתו מתקבלת.

מוסיף רבי אלעזר ואומר,

ואף על פי ששערי תפילה ננעלו,

שערי דמעה לא ננעלו.

גם אם רואים אנו מהפסוק הזה, שאחר חולמת בית המקדש

ננעלו שערי תפילה,

כלומר שאין פה הבטחה שתפילת האדם תתקבל,

אבל שערי דמעה, אם אדם מוהיל דמעות

תוך כדי תפילתו,

פה הדמעות באות לפני הקדוש ברוך הוא,

ובכוח הדמעות

לשבור את כל השערים ולהביא את תפילתו של האדם לפני הקדוש ברוך הוא,

שנאמר,

מצאנו בתהילים, פרק ל״ט, פסוק י״ג,

דוד המלך מתפלל להקדוש ברוך הוא ואומר לו,

שמעה תפילתי השם ושבעתי אהזינה אל דמעתי אל תחרש.

כלומר,

אומר דוד המלך,

כי כשאני בוכה מתוך דמעות,

אז לא ייתכן שאתה תחריש למולה ולא תענה לתפילותיי.

אם כן, רואים שהדמעה של אדם לעולם,

גם אחר כך בית המקדש,

נראית לפני הקדוש ברוך הוא.

אם כן,

אם אדם רוצה

בזמן הזה,

אחר שחרב בית המקדש,

כשתפילתו בוודאי תתקבל,

אז צריך שיבכה

מעומק ליבו,

ורק בכוח הדמעות

אז תפילתו תענה.

בעל המכתב מאליהו מבאר מה הכוח הגדול של הדמעות,

יותר מעצם התפילה

שעל ידי הדמעות תפילותיו מתקבלות יותר מהר.

אומר בעל המכתב מאליהו,

כשאדם מתפלל לאחר חולמי בית המקדש,

אז יש עדיין צמצום הלב.

אם אינו מוריד דמעות עדיין, יש לו צמצום הלב.

וכשאדם מתפלל במצב שכזה,

אי אפשר להתקרב כך לקדוש ברוך הוא.

אבל אם הוא מתפלל מעומק הלב,

שמביא אותו למצב שמוריד דמעות בשעת התפילה,

אז זה בוקע את הטמטום שבליבו.

ואז כשיש מצב כזה שהאדם מתקרב לקדוש ברוך הוא,

ומרגיש כל כולו שהוא תלוי בחשדי השם יתברך,

ואין לו לתלות ולהסתמך על אף אחר זולתו,

אז פה בוודאי שהתפילה שלו תהיה נענית.

מתי יודע האדם שאכן כך הוא מרגיש באמת מעומק הלב,

כאשר הוא מגיע למצב שהוא בוכה?

ומתוך דמעות אלו

יודעים אנו שהוא אוחז ומרגיש

שאין לפנות, אין לו למי לפנות, אלא לאבינו שבשמיים.

אוחציה, אוחציה, אוחציה, מהאחרונה,

תתקרב לי הרבה דברים.

הגמרא מביאה את מנהגו של רבא

בעניין הזה שננעלו שערי תפילה אחר חולמו את המקדש.

הגמרא מספרת, רבא לא גזל תעניתא ביומא דעבה.

רבא, כשהיה צריך לגזול תעניתא על הציבור,

אם חלילה היו צרות,

והיה צריך להתענות ולהתפלל על הצרות הללו.

הוא לא היה גוזר את התענית

ביומא דעבה, לא גזל תעניתא ביומא דעבה.

ביום המעונן הוא לא היה גוזר תענית.

כשהיו עננים בשמיים לא היה גוזר תענית,

משום שנאמר

שקותא בענן לך מעבור תפילה.

כשמצאנו באיכה פרק ג' פסוק מ' ד',

הנביא שם מקונן שהקדוש ברוך הוא לא מקבל את תפילותינו,

ובתוך הדברים אומר הנביא, שקותא בענן לך מעבור תפילה.

הקדוש ברוך הוא

שם ענן שיהיה כמסך בינו לבין ישראל כדי שהתפילה לא תעבור אליו.

לכן רבא לא גזל תענית ביום המעונן

משום שהענן ימונע את התפילה שלא תעבור ותגיע עד למעלה לפני הקדוש ברוך הוא.

ואמר רבי אלעזר

מיום שחרב בית המקדש

נפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים,

שנאמר ואתה קח לך מחוות ברזל ונתת אותה קיר ברזל בינך ובין עייו.

כלומר רבי אלעזר בא ואומר שלאחר חורמת בית המקדש נוצרה הפסקה

של חומת ברזל

בין ישראל לאביהם שבשמיים,

שנאמר

עצרנו ביחזקאל פרק ד' פסוק ג'

לגבי מה שאמר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל הנביא קודם חורבן הבית

שיחקוק צורה של העיר ירושלים

עם מצור עליה.

הוסיף הקדוש ברוך הוא לצוות ליחזקאל ואמר לו

ואתה קח לך מחוות ברזל

אומר הקדוש ברוך הוא ליחזקאל

שים קיר ברזל בינו לבין צורת העיר ירושלים, בינך לבין צורת העיר ירושלים

כאילו הוא צר עליה.

מדוע?

שיהיה כאות וסימן לבני ישראל שנפסקה חומת ברזל, הכוונה שנהיה הפסקה של חומת ברזל בין הקדוש ברוך הוא לבינם.

יחזקאל כאן

הרי הוא עומד במקום הקדוש ברוך הוא כיוון שהוא שלוחו ומביאו

ואם כן,

בעצם הקיר ברזל

ששם אותו יחזקאל בינו לבין צורת העיר ירושלים זה בא להורות

שיש כביכול חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים.

הבאנו מקודם שרבא לא היה גוזר תענית

ביום המעונן.

מהו אותו רנן שמעכב את התפילות?

זה ודאי שאין הכוונה שעצם הרנן הוא המעכב,

אלא זה רק סימן בלבד שכשיש חנן יש סיבה לעכב את התפילות.

מהו אם כן, מה אם כן הסיבה ומהו הדבר הזה שמעכב את התפילות?

אומר המהרשע,

אלה מלאכים שמקטרגים על ישראל

והם גורמים למנוע את מעבר התפילות

שלא יהיה קשר אלא תהיה ההפסקה בין ישראל לבין הקדוש ברוך הוא.

אומר המהרשע,

למעשה כתוב באותו עניין שם,

באיכה פרק ג', פסוק מ' ג',

סקות אף וטרטפנו הרגת לא חמלת.

זה לשון הפסוק.

אומר המהרשע, מה זה סקות באף?

אף

זה שם של אחד מן המלאכים שהוא רודף אותנו להורגנו.

החידוש הוא כאן שאפילו הענן שדרכו להיות ממלאכי הרחמים גם הוא נהפך עלינו לרעה לחסום את תפילתנו.

בעל היערות דבש מפרש

שהענן החוסם את התפילות מלעלות למעלה

זה העדים וההבל שיש בהם חטא שיוצאים מפיות בני האדם.

אם חלילה בן אדם חוטא,

אז יש פה איזושהי סיבה שטמון בהבל פיו חטא,

וזה הגורם,

וזה המונע,

וזה החוסם את התפילות אשר יעלו למעלה.

אומר בעל היערות דבש

בפרט שיחה בטלה בבית הכנסת,

וביותר אם היא משחת התפילה.

כלומר, זה יותר גרוע לאדם,

שאז ודאי לא תתקבל תפילתו אם הוא שח שיחה בטלה בבית הכנסת,

ובפרט אם זה משחת התפילה אז ודאי חמור יותר.

לכן ראוי שהאדם יימנע מהמצב הזה, ישמור את עצמו שלו לשוח בבית הכנסת,

שיחה שאינה של דברי תורה,

וגם זה לא משחת התפילה,

אלא משחת התפילה התרכז בתפילה עצמה.

אומר היערות דבש שאם יזכה האדם ואחר כך מתפלל בכוונה ובבחייה ומוריד אמהות,

בכך הוא מעלה את כל התפילות שנשארו תלויות ועומדות.

מיום שחרב את המקדש עומר אבי אלעזר נפסקה חומת ברזל.

מהי חומת ברזל הזו

שהיא שיוצרת הפסקה בין ישראל לאביהם שבשמיים?

אומר ברזל הזכרון יצחק על פי המדרש בשמות

ומהמדרש רבה, פרשת שמות

בחומש שמות פרק ל״ו פסוק א׳.

אומר המדרש שם בזמן שהיה בית המקדש קיים,

היה אדם נכנס לירושלים כשהוא מלא עוונות

ומקריב קורבן ומתכפר לו.

והוא הדין שמצאנו שהעוונות של אדם מבדילים בין ישראל לאביהם שבשמיים.

שהרי כתוב בישעיה פרק נט פסוק ב׳

כי אם עוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם.

לפי זה יש לפרש

שבזמן שהיה בית המקדש קיים,

היו העוונות מתכפרים על ידי הקורבנות.

לא היה מה שיבדיל בין ישראל לקדוש ברוך הוא.

שהרי העוונות היו מתכפרים על ידי הקרבת הקורבנות,

אבל לאחר חורבן שאז אין קורבנות.

אם כן נשארו ישראל עם עוונות,

אין מה שיכפר עליהם.

אם כן העוונות עצמן הם הם החומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים.

יש מי ששואל כאן

מדוע נאמר בן ישראל לאביהם שבשמיים

לכאורה היה ראוי שיאמר בן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל

היה ראוי שיקדים את הקדוש ברוך הוא לפני עם ישראל

אז הוא מפרש שהכוונה היא כך

כוונת רבי אל עזר לומר שזה ברור שבין הקדוש ברוך הוא לעם ישראל אין מחיצה

הקדוש ברוך הוא משגיח עלינו תמיד בלוא הפסקה

שומע בכל זמן את תפילותינו

המחיצה היא רק לגבינו

שאנחנו לא זוכים לראות את כבודו

תוספות במסכת שוטה

בדף ל״ח עמוד ב״ד בדיבור המתחיל מחיצה מקשים קושייה

כאן אומר רבי אלעזר שנפסקה חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמיים

לאחר שחרב את המקדש

אבל בגמרא בסוטה ש״ד ל״ח עמוד ב״ נאמר בשם רבי יהושע בן לוי

שאפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת בין ישראל לאביהם שבשמיים

אם כן איך ייתכן

לתרץ את הסתירה שבדברים

ותרפי בעלי התוספות

כאן בגמרא מדובר לגבי תפילת עם ישראל

שאין תפילתה מקובלת כל כך לפני הקדוש ברוך הוא כמו שהייתה בזמן בית המקדש

משום שישנה מחיצה שמפסקת ביניהם

לבין הקדוש ברוך הוא

אבל רבי יהושע בן לוי שאמר על מחיצה מפסקת

בא לומר

שאין שום מחיצה מפסקת בין ישראל לברכת כהנים

או לצאת ידה חובתה בשמיעת השליח ציבור.

כלומר כוונת בעלי התוספות לומר כאן מדברים לגבי קבלת התפילה אצל הקדוש ברוך הוא

שאז המחיצה הזו גורמת לעיכוב ולמניעת קבלת התפילה של האדם אבל רבי יהושע בן לוי שם בסוטה מדבר על עניין אחר

האם במצב כזה שיש הפסקה ישנו איזשהו קיר שמפריד בין כהנים שמלכים את עם ישראל לבין האדם הזה שעומד מאחורי הקיר

האם הוא לא נכלל בכלל בברכת הכהנים האם ברכת הכהנים לא חלה עליו על זה אומר רבי יהושע בן לוי חלה עליו

על זה אומר רבי יהושע בן לוי אין מחיצה של ברזל

אין מחיצה

שאפילו מחיצה של ברזל אין לנו מפסקת

בין ישראל אביהם של השמיים אבל כך חלה עליו

והוא עדין מוסיפים בתוספות

שאם אדם רוצה לשמוע משליח ציבור

ולצאת ידי חובה במי ששומע משליח ציבור גם אם יש קיר שמפסיק בינו לבין השליח ציבור יוצאו ידי חובה תפילה

ותיקוץ מטורף ותיקוץ מטורף ומטורף בסדר גמורים ואומרים לי פעם ראשונה ומטורף לתת לבין מי שותף המתחם של נפתח

נחזור לגמרא,

הגמרא מביאה מאמר נוסף שמדבר על עניין התפילה

אמר רבי חנין אמר רבי חמינא

כל המעריק בתפילתו

אין תפילתו חוזרת ריקה

מנהלן ממשה רבנו

שנאמר

ואתפלל אל השם

רוצים בטרי ואשמע השם אליי גם בפעם ההיא

כלומר רבי חנין בא ואומר בשם רבי חנינא

שאם אדם מאריך בתפילתו

אז תפילתו לא חוזרת ריקה מלפני הקדוש ברוך הוא אלא היא מתקבלת לפניו

כשאדם מאריך בתפילתו

הרי זו סיבה יותר שתפילתו תתקבל לפני הקדוש ברוך הוא

אף על פי שמצאנו שכשחרב בית המקדש

ננעלו שערי תפילה

כבר ביארנו שאין הכוונה לנעלו לגמרי

אלא שאין הבטחה שתפילתו תתקבל

לכן הבאנו שיש אפשרויות

שאז הוא יכול להיות יותר מובטח שתפילתו תתקבל

אם תפילתו היא עם דמעות

או קל מוסיף רבי חנין בשם רבי חנינא

כשהוא מאריך בתפילתו זה גם

סגולת ומעלה תפילה שכזו שתפילתו תתקבל מנהלן

מאיפה יודעים אנו את הדבר הזה?

ממשה רבנו, ממה שמצאנו אצל משה רבנו על ידי שהאריך מתפילה

נתקבלה תפילתו

היכן ראינו זאת שנאמר

מצאנו בדברים פרק ט' פסוק כו'

כאשר משה רבנו מזכיר לבני ישראל עד כמה התפלל עליהם

בחטא העגל כאשר הקדוש ברוך הוא רצה להעלישם

אז אומר להם משה רבנו ואתפלל אל השם ואומר

השם אלוקים אל תשחט חמך ונחלתך אשר פנית בגודלך אשר הוצאת ממצרים ביל חזקה

וכתיב את ראה ומיד לאחר מכן נאמר שם

שם בפרק י' פסוק י' נאמר

וישמע השם אלי גם בפעם ההיא

לא אהבה השם משחיתך כלומר על ידי שהעריך משה בתפילה

שהרי כתוב שם באותו פסוק ואנוכי עמדתי בהר ארבעים יום וארבעים לילה ואשמע השם אלי גם בפעם ההיא

על ידי שהוא העריך להתפלל ארבעים יום וארבעים לילה

שהשם לא ישחית את עמו נתקבלה תפילתו

כאן כנראה הוא המקור למה שמפורסם

בעולם

שכשאדם מבקש אותה בקשה במשך ארבעים יום

אז יש בכוח התפילה הזו להתקבל.

מקשה הגמרא עיני

האם זה כך

שהמעריך בתפילתו אין תפילתו חוזרת רקם

והא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן

כל המעריך בתפילתו ומעיין בה סוף בא על ידי כאב לב

שנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב

מייתא קנטה

יעסוק בתורה שנאמר ורץ חיים תאווה בה ואין רץ חיים אלא תורה שנאמר רץ חיים היא למחזיקים בה

כלומר, רבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן

אומר שאדם שמעריך בתפילתו ומעיין בה

מה זה מעיין? מצפה שעל ידי שהוא מעריך אז תעשה בקשתו

צריך לדעת שאם הוא כך מתפלל סוף בא על ידי כאב לב

לבסוף

הוא מגיע למצב של כאב לב היינו שתפילתו לא מתקבלת

והוא ממתין וממתין וממתין אם אתה תתקבל

וכשהוא רואה שאין תפילתו מתקבלת

בא על ידי כאב לב ושנאמר תוחלת ממושכה מחלה לב

ובשלי פרק יג פסוק יב אומר שלמה המלך

תוחלת ממושכה

אם אדם מתפלל תפילה ממושכת

ומחמתה סבור הוא שתעשה בקשתו

תוחלת זה מלשון חילוי ותפילה

הוא מתפלל

הוא מכלה את עצמו בצורה ממושכה

וסבור הוא שבזה תתקבל תפילתו מחלה לב

ובסוף אין בקשתו לעשית ואז זה גורם לו לחולי וליבו

מי תקנתה שואל רבי יוחנן אז מה התקנה של אחד שכזה

שהוא מעריך בתפילה שלא יעבור לידי כאב לב

יעסוק בתורה

אם הוא יעסוק בתורה אז בקשתו תיעשה על ידי עסק התורה שהוא עוסק בה

הוא לא יעבור לידי כאב לב מחמת ציפייה של התפילה

שנאמר ועץ חיי עם תאווה בה

פסוק הקודם שהזכרנו במשרי פרק י״ג פסוק י״ב

אז סופו של הפסוק ועץ חיים תאווה בה

מה זה עץ חיים אומר רבי יוחנן אין עץ חיים אלא תורה

שנאמר על התורה עץ חיים היא למחזיקים בה את אורחי המאושר

אם כן אומר הפסוק עץ חיים תאווה בה אם אתה עוסק בעץ חיים

אז תוכל להסתמך

על זה שאת אהבתך תתקבל

אכן תפילתך תתקבל

על כל פנים מה רואים?

שהלורד

אין פה הבטחה שאם אדם מהריג מתפילתו ודאי תתקבל תפילתו

רק כשהוא עוסק בתורה?

אם כן איך אמר רבי יועזר מקודם

שאם אדם מעריך, איך אמר רבי חנינא בשם רב חנינא, שאם אדם מעריך בתפילתו

אין תפילתו החוזרת ריקה

ותרצת הגמרא לא קשיא

הא דמעריך ומעיין בה,

הא דמעריך ולא מעיין בה.

רבי יוחנן מדבר באופן שאדם

מעריך בתפילתו וגם

עיין בה, כלומר מצפה וסבור שתתקבל בקשתו.

כאשר אדם מתפלל במצב שכזה שכביכול הוא בטוח שתפילתו תתקבל,

תפילה שכזו לא מתקבלת,

כיוון שהוא סומך בזה על תפילותיו וזכויותיו.

ולבסוף בא לזה כאב לב מזה שבקשתו לא מתקבלת.

אבל בחלילה שאמר שאדם המעריך בתפילתו,

תפילתו נענית,

הוא מדבר באופן שהוא מעריך ולא מעיין, הוא לא סומך על זכויותיו שתתקבל תפילתו.

באופן כזה אין תפילתו חוזרת ריקה.

תוחלת ממושכה,

מחלה לב.

רש״י באר תוחלת ממושכה

מלשון חילוי ותפילה.

אם האדם מאריך בתפילתו, תפילתו ממושכת,

ומצפה שבזה תתקבל בקשתו,

מחלה לב בסוף בא לידי כאב לב.

אבל המהרשה מבאר,

תוחלת זה מלשון ציפייה ותקווה.

כלומר, מי שמצפה

ומקווה שתפילתו תתקבל,

הוא גורם לעצמו לבוא לידי כאב להם.

אומר רבי יוחנן,

לא ראוי להתפלל ולצפות שבקשתו תתקבל,

בגלל שאז יכול להיות שעצם זה שהוא סבור שיש

בכוח זכויותיו שתפילתו תתקבל,

זה יגרום יותר שתפילתו לא תתקבל.

אז מה התקלה, אומר רבי יוחנן, יעסוק בתורה?

למה באמת עסק התורה הוא סיבה יותר שתתקבל תפילתו?

כי כשאדם מבטל תורה זה מונע שלא יתקבלו תפילותיו,

כמו שמצאנו במשלי פרק כ״ח, פסוק ט',

שאומר שם שלמה המלך מסיר אוזנו משמוע תורה,

גם תפילתו תועבה.

אם אדם לא מוכן לשמוע דברי תורה,

לא מוכן לעסוק עסק התורה,

אז תפילתו תועבה לפני הקדוש ברוך הוא, כלומר אין תפילתו מתקבלת.

אז ממילא זה מה שכתוב כאן, כשאדם עוסק בתורה,

אז אין סיבה שהיא תמנע את התפילה.

אז אכן התפילה הזו,

בפרט כשהוא מאריך בה,

כן תתקבל אם אין סיבה של ביטול תורה שיעכב את התפילה.

יש מי שאומר שהכוונה של רבי יוחנן לעסוק בתורה,

שעל ידי עסק התורה לא יגיע למצב של כאב לב,

משום שסגולת התורה,

שהיא משמחת את ליבו של אדם,

פקודי השם נשארים משמחי לב.

זה פסוק בתהילים, פרק יט, פסוק ט,

שפקודי השם היינו מצוות השם.

התורה הקדושה משמחת את ליבו של אדם.

וזו הכוונה של רבי יוחנן לעסוק בתורה.

יש מי שמבאר על ידי שיעסוק בתורה,

אז תאוותו תתקבל,

משום שכוח התורה נותן שימלאו משמיים כל משאלות ליבו.

אם אדם לומד את התורה לשמה,

הוא מקיים את כל התנאים הנצרכים כדי ללומדה כראוי.

אבל אם אינו עוסק בתורה,

גם אם עוסק הוא בעשיית שאר מצוות ומעשים טובים,

אין להם את הכוח הזה שתקבלו תפילותיו.

עיון טבילה

זה סיבה כתוב בגמרא שלא תתקבל תפילתו,

אם הוא מעיין בתפילה. מה זה מעיין?

רשי ותוספות כאן מבארים

שהוא מצפה שבקשתו תתקבל מהחמד שהאריך בה.

אבל