הלויה

- - - לא מוגה! - - - 

יש.

לא הרבה.

וזו הראייה ששם האמת.

כי לשקר כולם מתחברים.

אומרים שהיו בלוויה 850 אלף.

הלוואי שתי מיליון.

אבל אי אפשר דבר כזה שיהיה 800 אלף.

מה לעשות שאי אפשר?

אבל כשמשמנים את התשקורת החילונית לומר ככה וככה וככה וככה,

אז כל כמה דקות זה עולה ב-100 אלף.

כאילו יש מונה בכניסה,

ועוברים אחד-אחד, והופ טררררר.

אתם יודעים כמה מכוניות

מביאות אנשים?

אתם יודעים כמה זה?

בואו אני אלמד אתכם איך עושים חשבון.

כשהייתה הפגנת החצי מיליון,

חצי מיליון,

נגד בית המשפט העליון,

שקראו לה הפגנת חצי המיליון,

אתם יודעים כמה היו שם בסך הכל?

84,000.

מאיפה אני יודע?

יש ארגון אחד שעשה את זה, הארגון?

חרדי,

לא אגיד את שמו,

שלא יאונה לו רע.

הרימו מסוק לשמיים,

ויש שיטה איך המשטרה מודדת כמה אנשים יש.

איך מודדים?

פשוט מאוד.

יש תמונה,

יש דף המשבצות,

רואים כמה נכנסים

אנשים על משבצת,

יודעים באופן יחסי כמה כל משבצת שווה בגודלה כלפי שטח למטה,

יודעים כמה אנשים הכי צפופים יכולים להיות בתוך שטח כזה,

ואז מכפילים.

מכמה יוצא?

84,000. אבל בשביל לנפח, בשביל להגיד שהיה בא בא בא,

אז מישהו זורק את החצי מיליון,

וזה מראש מתוכנן,

חצי מיליון, חצי מיליון, זה נבלע.

למה? הכתב שמשדר, הוא רואה את האנשים? לא רואה.

הוא שומע.

אומרים שהמשטרה אמרה.

אומרים.

אז אם המשטרה אמרה, היא משקרת.

למה?

בן אדם תופס חצי מטר על חצי מטר

בעמידה,

ואם נדבק אליו עוד אחד,

זה חצי מטר על חצי מטר.

יש אנשים רחבים יותר מחצי מטר על חצי מטר. אבל אני אומר, הממוצע, חצי מטר על חצי מטר.

נכון?

בעשר מטר,

כמה נכנסים לרוחב?

עשרים איש, נכון?

אז זה בחצי מטר, נכון?

חצי מטר

על עשר מטר.

במטר שלם,

מטר רבוע, כמה נכנסים?

ארבעים.

נכון?

נכון?

עשר מטר רוחב על מטר.

אז כמה נכנסים?

ארבעים.

ארבע במטר רבוע.

ארבע במטר רבוע. אז יש לנו כמה?

ארבעים

על מטר.

אלף מטר כמה זה?

ארבעים אלף.

כמה זה עכשיו אלף מטר? קילומטר, נכון?

עשר קילומטר כמה זה?

ארבע מאות אלף.

עשרים קילומטר כמה זה?

שמונה מאות אלף.

אתם יודעים מה זה עשרים קילומטר?

זה מבית שמש

עד ירושלים,

ברוחם עשר מטר,

אנשים צפופים כמו סרדינים.

עשר קילומטר כמה זה עשר קילומטר ככה ועשר קילומטר, לא מטר על...

שמעת מה אני אומר?

עשר מטר רוחב.

שביל של עשר מטר לאורך עשרים קילומטר.

זה מבית שמש

עד ירושלים,

עורכים ברוחב עשר מטר,

צפופים כמו סרדינים.

זה היה שובל של האנשים.

הרי זה היה רק כמה רחובות.

בירושלים.

אז איך שמונה מאות אלף?

להגיע לשם.

כמה זה מכונית ממוצעת?

נגיד, חמש מטר,

עם הרווח ששומרים אחד מהשני של מטר, מטר וחצי, שתיים,

חמש מטר?

צפוף, כן?

צפוף.

חמש מטר.

כמה נכנסים אנשים?

חמישה.

חמישה אנשים בחמש מטר.

אם אני שם,

בשביל אחד אני אומר, רק שביל אחד.

כל חמש מטר חמישה אנשים.

אז באלף מטר, שזה קילומטר, כמה מכוניות יש?

מאתיים.

נכון?

חמישה אנשים ומאתיים רכבים זה אלף איש.

אלף איש

זה קילומטר.

נכון?

אני לא טועה.

טועה.

אני שואל עכשיו בשביל אחד, בנתיב אחד.

עד פה בסדר?

כל קילומטר 200. בשביל לקבל 2,000

איש

שיגיעו ברכבים כאלה,

כמה אנחנו צריכים?

למה?

עשר קילומטר.

200 כפול 10 זה 2,000 איש.

2,000 איש זה בעשר קילומטר.

נכון?

מה?

200. נכון.

למה?

נכון. אלף איש בקילומטר.

עכשיו, אם אתה רוצה

10,000 איש,

אז זה עשר קילומטר.

עשר קילומטר כמה זה?

200 כפול 10?

אלפיים רכבים.

אלפיים רכבים.

זה עכשיו כמה?

עשר קילומטר.

אני אומר, טוב, יכול להיות שאני מתבלבל.

עשר קילומטר מרובע. עזוב, מרובע, רכב.

רכב, אני מדמה רכב.

אני יכול לדבר עכשיו על רכבים?

אני יכול לדבר על רכבים?

רוצה לעשות חשבון של רכבים.

חמש מטר, חמישה אנשים.

בסדר?

1,000 איש

ב-200 רכבים.

עשרת אלפים איש

ב-2,000 רכבים.

מה?

אני שואל עכשיו,

רכב זה חמישה מטרים?

כמה אנשים בפנים? חמישה.

מה אכפת לי על...

שמעת עד פה?

זהו.

עכשיו,

עזוב רגע, אני רוצה עכשיו ככה.

חמש, נכון?

עכשיו, אני יכול לדבר. בקילומטר כמה מכוניות נכנסות?

200. כי אם כל רכב זה חמש מטר,

אז 200 רכבים.

ב-200 רכבים כמה אנשים יש?

חמישה. זה אלף.

אז בקילומטר יש אלף איש.

לא,

לא מעניין אותי, נתיב אחד עכשיו.

עכשיו,

מי דיבר על אוטובוס? יש גם אופניים.

מדברים עכשיו על רכב.

אז ב-10 קילומטר כמה יש אנשים?

200. אי, אי, אי, אי.

כמה יש בקילומטר?

אלף איש.

בסדר. אז ב-10 אלף,

עשרת אלפים איש.

ב-10 קילומטר, עשרת אלפים איש. כמה מכוניות? אלפיים.

אלפיים.

עכשיו,

אני רוצה עכשיו, כמה יש לנו אנשים כבר?

עשרים אלף?

כן. עשרים אלף.

עשר או עשרים?

עשר. כמה עשר?

עשר אלף.

בעשר קילומטר יש לנו עשר.

בשביל לקבל

מאה אלף איש במכוניות.

כמה צריך? מאה קילומטר.

אם אני רוצה מאתיים אלף איש,

אז זה שני נתיבים.

מאה קילומטר בשני נתיבים זה 200 אלף.

כמה זה? מאה קילומטר.

מאה קילומטר זה עד אשדוד,

עומדים רכבים רצוף.

זה פחות, זה יותר.

יותר, יותר. זה עד אשקלון בערך.

מאה אשקלון,

ככה,

אחד דבוק בשני בשביל לעלות 200 אלף לשם.

עצור.

אוטובוס,

12 מטר אורך.

כמה נכנסים? 50. בשביל אלף כמה אני צריך? כפול 20, נכון?

12 כפול 20. 240 מטר,

נכון?

כשזה דבוק אחד בשני, נכון?

אוטובוס דבוק כמו קרון רכבת, דבוק.

240 מטר, נכון? כמה נכנסו אנשים?

כמה?

אלף, נכון?

ב-240?

אז 4,000 איש זה קילומטר.

4,000 איש זה קילומטר, נכון?

4,000 איש זה קילומטר, 10 קילומטר, כמה זה?

40,000. 80,000 כמה זה?

20 קילומטר.

80,000 איש באוטובוסים צמודים דבוקים זה 80,000.

זה 20 קילומטר.

20 קילומטר זה אומר שמבית שמש

עד ירושלים אין שום מכונית,

יש רק אוטובוסים.

וכמה הם מעלים רק?

80,000.

ועוד יש לנו מאשקלון,

נגיד, את מה שאמרנו קודם,

הגענו רק ל-480,000.

עכשיו יש מירושלים שהגיעו ברגל.

כל ירושלים, עם כל תושבי הכולל הערבים,

600,000 איש.

כמה היו? ערבים לא היו, נכון?

לא כל תושבי ירושלים היו, נכון?

נגיד היו 200,000 איש מירושלים.

איפה זה מתחיל בכלל?

אבל מה אכפת לך להגיד כל רבע שעה, עוד 100,000, עוד 100,000, עוד 100,000, עוד 100,000, ולהגיד את זה?

כי מי אמרו את הנתונים האלה?

החבר'ה.

החבר'ה אמרו.

המשטרה הודיעה, המשטרה, ולא שמעת שום שוטר שדיבר ולא כלום.

אחרי שכולם התעשתו,

אז פרסמו בעיתונות שהיו בין 250 ל-400,000 בלבד.

במקסימום.

זה אותו בן אדם? לא משנה, אני מסביר לך. אין פה מציאות בעולם, אבל מה אכפת להם להגיד? 850. אני מצידי שיש שני מיליון.

אבל איך אפשר לבלבל את המוח לציבור מהציבור כזה טיפש בגלל שהוא ראה המון?

אתם יודעים, כשאני עשיתי את אצטדיון טדי,

היו 22,000 בפנים, היו עוד כמה אלפים בחוץ.

אתם יודעים איזה פקק היה?

מבני ברק

עד לירושלים

היה פקק שלא ניתן לזוז ב-22,000.

אני התעכבתי, כשהגעתי ב-1700 אחר הצהריים, אני התעכבתי חצי שעה רק בצומת לפני האצטדיון.

היו אנשים שלא הצליחו להגיע בכלל.

וזה היה בזמן מלחמה,

כשיורדים מאות טילים בצפון,

והרחובות כמעט שוממים וריקים, כי אנשים פוחדים מטילים.

ואם כל זה הגיעו, והיו פקקים איומים ונוראים.

וזה רק 22,000. אבל מה אכפת לשקר לחגוג?

הוא יכול להגיד כל מספר.

יש לו בעיה להגיד כל מספר.

אני הקשבתי קצת.

השדרן אומר,

700,000, אומרים לו, לא, זה כבר עלה ל-800.

לפני חמש דקות הוא אמר 700, אחרי חמש דקות אמרו 800. אחרי שתיים וחצי דקות 850. למה הם עצרו שם? אני לא יודע.

אבל זה כוחו של שקר.

ברור שהייתה לוויה גדולה ואדירה והכול, ואין ספק.

אבל, חבר'ה,

קצת שקל, תעשו מעצמכם טיפשים.

יש הרבה טיפשים שמאמינים לכם,

אבל

הרי יבוא מישהו ויעשה בסוף את החשבון.

מה לעשות? ככה זה עובד.

ככה עובדים על ציבור שלם כל הזמן.

ובכוח, וזה, וצוואה, וירושה, וציווה, והפחיד, ואמר, וזה, ואם לא, ואז ככה.

אשהדה.

איפה מצינו בתורה איומים כאלה? דרכיה, דרכי נוער,

בכל נתיבותיה שלום.

תגיד לבן אדם מה שאתה רוצה.

אל תאמר קבלו דעתי שאין רשאין ולא אתה.

מה אתה מחייב את האנשים בכוח וכופה עליהם כך וכך? מה זה הדברים האלה?

השתלטות על המוחות של אנשים.

וכאילו אם מישהו מדבר

והוא לא מסכים עם מה שאומרים כולם,

וואי, וואי, וואי, וואי, וואי, אתה נגד, אתה כופר, אתה זה, אתה בא.

לא, אני פשוט,

פשוט אני אמיתי.

זה הכול. מה שמגיע, מגיע, מה שלא מגיע, לא מגיע. מה שהיה, היה, ומה שלא היה, לא היה.

מה לעשות?

התורה מחנכת אותנו לאמת, לא לשקר.

השם אמת, תורתו אמת, חותמו אמת, הכל אמת, מה לעשות?

יש לך בעיה להתמודד עם האמת?

בוא, תברר לי הפוך.

שב, תעשה איתי חשבון מחדש על המכוניות, על האוטובוסים,

על הולכי רגל, על מספר הרחובות, על הכול. בוא, בוא נשב, יאללה, קדימה. קח מפה

ונתחיל לראות כמה רחובות היו וזה, בוא נספור כמה אפשר לתחוס שמה.

אה, נכון, היו גם בגגות והיו גם במרפסות והיו גם בזה. קח עוד 30 אלף.

קח 50 אלף.

יאללה, בקשיש.

אתה יודע כמה צריך שיהיה גגות בשביל שייכנסו 50 אלף? אתה יודע כמה צריך להיות בכל גג?

אנשים לא יודעים חשבון בכלל.

צופים אולי דרך האינטרנט, דרך הטלוויזיה וזה?

כן, אתה יכול להגיד כמה שאתה רוצה, כי אף אחד לא יכול לספור.

אי אפשר לוקח דבר כזה.

תגיד 100 מיליון, חצי מיליארד,

תגיד שכולם הסתכלו, כל נשיאי העולם וכולם, כולם הסתכלו.

אין שום מה, תגיד.

זה כמו החלום,

שהוא נמצא בעולם החסידות והוא לא יכול היה להגיע.

חלומות אפשר להגיד כמה שרוצים.

מה היה בדור המבול?

הם שכחו את התכלית לשם מה נברא העולם,

וכיוונו את חייהם בשאיפה לעולם הזה,

וכל הבהמיות הכרוכה בו,

רק כסף, וכסף, וכבוד, ושררה, וכבוד, ותפקיד, ועוד.

רק זה.

ולא היה בעולם חוץ מנוח,

שידע את התכלית של הבריאה.

שמעתם? אז אנשים אומרים,

מה,

מה, מה כולם טועים?

מה, כולם טועים.

לא רק טועים,

אלא כולם נמחו גם מן העולם, בגלל שהם טעו.

היה רק אחד שלא טעה, קראו לו נוח.

רק אחד היה.

קראו לו נוח.

הוא ידע את התכלית של הבריאה.

הרי שלא היה שום זכות קיום לעולם בלי התכלית הזאת. אם לא היה אחד הזה, גם העולם לא היה מתקיים יותר.

וכתוצאה

מהשחית כל בשר את דרכו על הארץ.

כל כך

הם התטמטמו והתבהמו,

עד ששינו את דרכם מטבעם. העולם הלך בעקבותם.

כי לא זו הדרך,

וזה לא מה שכיוון הקדוש ברוך הוא, לכן בא חיסול העולם, מכירת חיסול.

הקדוש ברוך הוא חיסל את העולם.

ולמה הוא חיסל אותו?

לתת אפשרות לבריאה כולה שוב לעלות על ידי נוח.

זאת אומרת,

כמו שהשם אמר למשה,

אתה אמת, והעם הזה הוא קשה עורף.

כל העם קשה עורף.

ולכן הם רואים לקליה,

ויעשה אותך לגוי גדול, כי אתה האמת היחידה שנותרה פה.

משה לא הסכים,

אבל רואים שיכול להיות מצב.

שעם שלם טועה, טועה, טועה, טועה.

רואים שדור שלם

טעה וחוסל.

רואים שדור הפלגה טעה.

היה הרמוניה, היה אחדות, היה זה, לא היה מחלוקת.

כן, היה מחלוקת.

היה מחלוקת.

הם נתחלקו לכמה כיתות.

אלה אומרים כך ואלה אומרים כך. זה מה שפורר אותם.

היה מחלוקת.

אבל הכוונה הייתה שלא יהיה מחלוקת.

נמרוד, היה דור רעי של אז.

הוא החליט שהוא קובע והוא יגיד לכולם והוא ינחל לכולם. מי יחזיק את המיקרופון? מי יגיד? מי לא?

תקיעת כף לרב עמאר, אתה אומר רק שני מזמורים, מילה אחת לא יותר.

איזה ביזיונות.

לא נותנים לרב עמאר להספיק.

לשיטתם הראשון לציון.

זה הכבוד הכי גדול.

לשיטתם.

ולא נותנים לו.

הוא היה מקורב.

כי דור רעי לא אוהב אותו בכלל.

אז הוא דחק את עצמו.

אחד הבנים רצה לחטוף לו את המיקרופון, החזיק אותה בשתי ידיים,

שיחטפו לו, שהוא יגיד את השני מזמורים.

מה זה הדבר הזה?

מה זה רדיפה על הכבוד הזה?

מה זה הכוחניות הזאת?

באמצע הלוויה,

במקום לחשוב על הכבוד של המת, חושבים על הכבוד של עצמם, של החיים.

הספדים של פוליטיקה.

מספידים פוליטיקה.

אנחנו נמשיך, אנחנו נהיה, אנחנו נקים, אנחנו נעשה, אנחנו זה, אנחנו...

אבל עם מי? רומזים עם מי?

לא עם זה, עם זה.

מה זה?

לא יאומן כי יסופר.

אבל זה כבר סופר.

כבר כולם מדברים, כל החילונים, כל הרדיו, כל הטלוויזיה, הכול, צוחקים עליהם. מה אתם עושים?

ביבי ישב בסוכת אבילים, יושב בסוכת אבילים.

אלי ישי ישב לידו.

דור עי הגיע אחר כך.

אז השליחים שלו באים לאלי ישי, אומרים לו, תקום.

דור עי יושב פה.

אז הוא אומר, אני באתי ראשון.

כמו ילדים קטנים.

אני תפסתי, אני תפסתי, אני תפסתי.

ביבי שמע את הפדיחה הזאת, מה עשה?

ראש הממשלה קם,

עבר לצד השני בשביל ששניהם יהיו לידו.

כמו גן ילדים,

הגננת אומרת, טוב, שם מותק פה, שם מותק פה, שם פה.

כאילו ביבי זה ספר תורה, תמיד ספר תורה,

ספר תורה, איך אפשר לא לשבת לידו עם אבוי?

תמיד, נדבק לביבי,

מי?

כאילו זה המחליף של מרן.

מי יישב בידו?

מי יישב בידו?

בושה וחרפה.

ילדים מפגרים.

ילדים מפגרים.

וזה מקצת הסיפורים.

לא יאומן משהו עכשיו.

רק אחד היה שידע, קראו לו נוח.

הקדוש ברוך הוא אומר, איתך אני אבנה את העולם מחדש.

אבל אני אתן לך שיעור.

אתה תצטרך לתרגיל עכשיו חסד, לא בשביל עצמך,

לא תדאג רק לעצמך,

אתה דאגת רק לעצמך קודם.

עכשיו אני אלמד אותך.

עכשיו אתה תדאג,

תתחיל עם בהמות וחיות ועופות.

ותן להם כל היום בלי הפסקה אוכל, אוכל, אוכל, אוכל.

אתה תפרנס אותם. רק חסד, חסד.

כי עולם חסד יבנה.

איך אני בניתי את העולם, אומר הקדוש ברוך הוא? חסד!

זה מה שאני רוצה.

חסד חפצתי.

לא התחסדתם הבריאות, לא הלכת אליהם להשפיע עליהם, לא היית כמו אברהם,

שאם היית בדורו לא היית נחשב לכלום.

עכשיו תתחיל לתרגם. קדימה.

תיכנס לתיבה,

קח את כולם,

נתחיל להאכיל אותם.

חסד, חסד. שנה שלמה חסד, חסד. בתנאים הכי מסריחים שיש.

תיבה שכולה גדולים.

חסד, חסד, חסד. בכל התנאים.

אין שינה.

אתה מאחר פעם אחת, כפה מאריה, נכה.

אין לאחר.

מה, אתה חושב שאם אתה מתנדב אז אתה יכול לאחר?

מה, אתה חושב שאתה יכול להגיד סליחה, אדוני אריה?

אני מתנדב פה, אני לא מקבל משכורת.

אני מתנדב.

אין דבר כזה.

אין מתנדב.

חסד,

אם לא כפות.

איי, איי, איי.

וככה העולם נבנה.

בא אברהם אבינו,

אמר לשם, בזכות מה יצאתם מהתיבה? אמר לו, בזכות שאכלנו את החיות והעופות. אמר, אם בזכות זה קם עולם,

אני אעשה חסד עם הבריות.

והתחיל לעשות חסד עם הבריות.

והתחיל להאכיל את הבריות,

ופתח אוהלים, והתחיל להאכיל אותם לכל מי שבא. בוא תאכל, בוא תאכל, בוא תאכל, בוא תאכל, בוא תאכל. חסד, עולם חסד ייבנה.

ומי עמוד החסד? אברהם?

יה,

חסד.

ואברהם עשה חסד עם מי?

עם ערלים.

אז צריך לעשות חסד עם מהולים.

זה עוד יותר.

ומה החסד הכי גדול שאפשר לעשות ליהודים?

להחזיר אותו לאביו שבשבוע.

כמו שאומר אור החיים הקדוש בויקרא א',

שזה מה שמתאווה הקדוש ברוך הוא ביותר.

וכמו שהם תיקנו לנו, אנשי כנסת הגדולה, הרוצה בתשובה,

שאין דבר שרוצה הקדוש ברוך הוא יותר מזה.

וש״ס לא מחזירה עטרה ליושנה אלא עוקרת תורה שאומרת

לא לשמוע על המחזיר בתשובה,

שהחזיר כל כך הרבה יהודים בתשובה.

למה?

כי הוא רצה לנגוס לנו בכוח הפוליטי.

ואין מקום לעוד אנשים חוץ מאיתנו עלי אדמות.

רק אנחנו.

אף אחד לא ישכון לידינו.

מי שישכון, יקולל, יוחרם, ינודה.

שום דבר. אין מקום לאף אחד בעולם. רק אנחנו.

ואנחנו נקבע.

ורק אנחנו.

דיו אנדרסטנד ולילה.

ההפך מהחסד.

זה כמו החסד שכתוב בין אח לאחותו.

והמבין יבין.

רבי יחנניהו ברגל שיוחמר.

רשו הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל לפי כוח ותרוסמות.

שנה אמור אדוננו חפץ למען זה. לא יבדים טוב ולא יבדים טוב.