הרב אמנון יצחק קורא להקמת קהילות פז בכל רחבי הארץ

- - - לא מוגה! - - - 

אני אתן לכם דוגמה כמה אפשר לעשות מדברים פשוטים, דברים גדולים.

היינו צריכים במהירות לעשות מחיצות

לעזרת נשים.

איך אפשר עכשיו? לך תבנה מחיצה, לך תזמין, לך פה. אין זמן עכשיו, ערב חג.

מה עשינו?

קנינו קנה סוף,

כמו שיש לסוכות, אבל פשוט, הכי פשוט שיש.

עם תיל.

לא מוכשר לסוכה, עולה 300 שקל.

עשינו קונסטרוקציה של מחיצה,

קשרנו את זה עם הזיכונים,

צבענו את זה בזהב,

שמנו טול.

יש לך מחיצה?

משהו עולמי.

הנשים רואות רק זהב.

בדברים הכי פשוטים אפשר לעשות, דברים שזה לא ייאמן כי יסופר.

בית-המקדש הזה שבנינו,

יש עלייה לרגל עכשיו.

אנשים עוברים שם, עוצרים את המכוניות, יורדים לרעות. השמועה פשטה.

זה ארמון.

לא ראיתם בית-קרנסקי. גם באירופה אין כזה.

משהו מדהים.

חן מקום על יושביו.

אבל הם לא יודעים שזה לא רק השנדלירות

והנברשות מזהב וכל מה שיש שם,

אלא

מי שנכנס נדבק.

נדבק, לא רוצה ללכת.

אתם יודעים למה?

כי היתה שם אחווה.

כל המתנדבים

מסרו נפש,

בלי גויים,

רק יהודים.

כל אשר נשאו לבו לעשות במלאכה.

לא היה אחד שאמר, תגיד לו, תגיד לו, אני לא, הוא, הוא, הוא. אין.

כל אחד מה שהטילו, עליו עשה.

נהייתה חבורה קדושה שכל הרושם של מה שהם עשו

מוטבע בקירות, בתקרה, ברצפה, בכול.

מי שנכנס לשם מרגיש משהו אחר לגמרי.

זה לא בלטות וקירות ותקרה.

משהו אחר לגמרי.

זה הכוח של חבורה קדושה שמתחברים לעשות רצון השם.

אני לא יודע אם מאז המשכן היה עוד מודל כזה.

גם שלמה המלך בנה את בית המקדש

עם 150,000

נושאי סבל וחוצבים בהר גויים.

לכן, בית המקדש לא נשאר חרב.

אבל לבנות עם יהודים בהתנדבות, ממש העתק של המשכן,

לא חושב שהיה דבר כזה.

וחמישה חודשים לסיים,

אתה עובר בערים, אתה רואה שלט ענק,

כאן ייבנה,

בית-המדרש מדרימה.

אתה עובר שלוש, ארבע, חמש שנים, ועוד,

כאן ייבנה.

חמישה חודשים, 320 מטר,

מרתף.

היינו צריכים לנסר תקרות

בשביל להגדיל את הנפח, לנסר תקרות.

5 מטר על 8 מטר לנסר, שבוע ימים רק לנסר תקרות,

ואחר כך לפוצץ את כל הבטונים,

לפחות

חצי מיליון טון הוצאנו משם פסולת.

זה כוחו של רצון.

גם אתם יכולים להחליט.

אני רוצה כך וכך, עד שנה הבאה

אני עושה כך וכך.

כמה אנשים ביקשתי מהם לסיים את התנ״ך, נשים,

וסיימו את התנ״ך תוך כמה חודשים.

לא חלמו בחיים שלהם שיקראו את התנ״ך.

היום עברו על כל התנ״ך.

אלפי אנשים סיימו את השס בגרסה

תוך שנה.

שבעה דפים ביום, לוקח שעה.

אלפי אנשים צמו וטענו 40 יום תענית,

מה שאף אחד לא חלם,

שאפשר להוסיף אפילו עוד יום תענית בשנה.

את מה שקיים, אנשים כבר מפחדים יומיים לפני,

עוד יומיים תענית, עוד יומיים תענית,

או כאילו הולך למות.

ו-40 יום אנשים, כולל נשים, כולל נערים ונערות.

אין לנו גבול לכוח.

אין לנו. אתם לא מבינים אפילו.

אנשים עבדו 48,

ויש כאלה, כמעט 36 רצוף, עם שינה אולי של שעתיים-שלוש.

יש תמונות באתר, תראו, אנשים ישנים על הרצפה

באפיסת כוחות.

אפיסת כוחות.

עד

שלא יכלו כבר להרים את היד,

נפלו על הרצפה ונרדמו.

לא אחד ולא שניים.

זה נקרא מסירות נפש.

כשמוסרים את הנפש, זוכים. עכשיו תראו איך הם משחררים

כשהם נכנסים ורואים את כל ההדר.

התפללנו בראש השנה, לא יאומן כי יסופר.

איזה תפילות.

מי הרגיש בכלל זמן? מי הרגיש מה?

כאילו אתה מרחף באוויר.

רוצים שזה לא ייגמר.

יום כיפור, באים מכל הארץ.

נישון בתוך הבית-כנסת.

מדהים.

זה הפרויקט הראשון

לקהילות פז.

אנחנו מתכוונים להמשיך, בעזרת השם, בעוד כמה מקומות.

ואנחנו מקווים להקים ישיבה, אם ירצה השם, ל-1,500 בחורי ישיבה.

ולהעמיד בניין גדול מאוד,

גבוה מאוד,

שיראו אותו מכל מקום ומכל עבר,

שיכיל בתוכו את הכול בכול, מכל כול.

בבית-הכנסת הזה שבנינו

יש חשמל חכם.

אתה נכנס לבית-הכנסת,

האור מלווה אותך לאן שאתה הולך.

אין שלטרים, הכול אוטומטי.

26 בוקסות בתקרה.

מצלמות.

HD. שידורים ישירים לכל העולם.

אומרים סליחות עם מיקרופונים.

מיקרופון עם שולחן,

ואתה שומע את זה, חביבי, בכל השכונה.

מיטב הטכנולוגיה,

מסכים יורדים

מהתקרה.

ונסגרים.

בשעה שנרצה להקרין בהרצאה,

כמו פה,

במקום להעמיד מסכים,

הכול מהתקרה.

אם עושים דבר,

צריך לחסותו בשלמות.

אקוסטיקה מדהימה.

לא העיקר לעשות,

שיהיה.

לעשות הכי יפה שאפשר.

ההיכל מצופה באבני סברובסקי.

משהו מדהים. מי שנכנס לא יכול לצאת. רק כל הזמן סיבובים.

עוד אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה, אה.

גם אתם יכולים לעשות.

אפשר לעשות בראש-העין יותר יפה מאצלי. יש לכם יותר שטח. אני מוגבל

בתוך בניין.

אבל פה יש מרחבים בלי סוף.

אפשר שאתם תחליטו להקים קהילת פז,

להעתיק את מה שעשינו בשטח יותר גדול,

ואז לא יגיעו מאות, יגיעו אלפים,

ויגידו שבראש-העין

יש בית-הכנסת הכי גדול בארץ,

אם לא בעולם,

אלפים נכנסים.

אתם תעברו את בעלז.

שם 5,000 איש מתפללים ביחד.

אתם יודעים מה זה אומן יהא שמר רבו ב-5,000 איש?

אתם מבינים בכלל?

כל מי שנכנס

חוזר בתשובה מהרעש.

אם יש לכם אומץ

ואתם תימנים אמיצים,

אז אם יצביעו עכשיו כמה אנשים

שהם מוכנים לקחת פרויקט כזה לעשות אותו,

אני אתמוך במה שאפשר שזה יקום.

אני מוכן להביא את זה לגמר הכי יפה שיכול להיות.

וכולם יתנדבו לעשות במלאכה כמו שעשינו בבני-ברק,

תהיה פה אחווה שאין כדוגמתה.

זה פרויקט של

שהקדוש-ברוך-הוא ימטיר עליכם שפע של כל מה שתרצו. שפע,

שפע,

שפע,

שפע.

אם יש כאלה שמוכנים, אבל לא סתם בהתלהבות רגעית, עם שיקול דעת,

שמוכנים להיות מן היזמים שיעשו כזה דבר פה,

שירים את היד, בעזרת השם, לפני יום כיפור.

הנה, אחד יש.

מי עוד מוכן?

רבותי,

לא צריך לשים כסף, תרומות נשיג לזה.

צריך רק אנשים שירימו את זה,

יפעילו את זה,

יתנדבו לזה,

וזה רץ.

שתיים, הנה,

מי כותב את השמות? מי? הראשון שהצביע.

תקום, תרשום את השמות.

הנה השני.

מי עוד מוכן?

אחרי זה תתחרטו, אלה שלא הצביעו, תזכרו.

מי שרואה אצלנו מה שיש,

יש לו צער גדול שלא השתתף.

מי עוד מוכן?

אני לא מאמין שכל התימנים פה זה רק שניים. הנה שלישי, אשריך.

כל אחד שיגיד גם מה המקצוע שהוא יכול לעזור. לא צריך להיות בעל מקצוע. דרך אגב, אני, את כל האנשים שלי שלא יודעים שום מקצוע,

לימדתי אותם.

גבס,

נגרות,

ריצוף,

צביעה,

הכול.

מסגרות,

ריתוך,

הכול

תוך כדי עבודה.

הנה, יש עוד שניים פה.

הנה, יש לנו גם, כבוד הרב מסכים. הנה, שמה.

עוד יהודי שם.

אבל תגידו לי את השמות, תרשמו. אתם לא רושמים מהר, חבר'ה.

הלו,

תתחלקו עכשיו שניכם וכל אחד ירשום. פה יש שתיים ומאחורה עוד אחד.

מי עוד?

פועל?

לא למדתם כלום לעשות?

כן, אז יש פה חמישה והרב.

הנה, עוד אחד, שישה.

הלו,

הלו,

רשמים מאחוריך, אתה לא תופס את האנשים. קדימה.

מי עוד?

הנה, עוד יהודי, שבעה רשמים.

תרימו את היד עוד פעם, אלה שאמרו.

תרימו את הגבוה, הוא לא רואה.

גבוה, כן?

תסתכל, תסתכל. נו,

לך אליו, לך אליו, לך אליו.

אין לה תאבנים בקצב הזה, הם יבנו שלוש שנים בית-כנסת.

שי, תתחיל להזיז את עצמך.

מי עוד?

יש לנו כבר שבעה, בלי עין הרע.

מדהים.

מדהים.

מי עוד רוצה להשתתף,

לשים יד?

מי הלב שלו דוחף אותו להקים בית-מקדש לקדוש-ברוך-הוא?

הנה עוד אחד שם, תרים אותו שם, כן, שמונה.

נשים גם.

הם לא יבנו, אבל יש מה לעשות אתם גם כן.

יש דברים שצריכים לקשט, לשים,

לצייר, לאייר.

כשתבואו אצלנו תראו מה עשינו.

מישהי מפה, תרשמי את אלה שמרימות את האצבע. תעשי רישום.

תרימו את האצבע, אלה שהצביעו מאנשים.

כן, עוד.

מי עוד?

רבותי, אחרי שעות העבודה נותנים עוד שעתיים.

כן, מי עוד?

קודם כול, כל אלה שהצביעו מוזמנים להגיע.

מחר או אחרי החג תחליטו ביחד לבוא אלינו. אני אסביר לכם איך בנינו את הכול,

מה צריך לעשות,

איך משיגים חומרים בזול,

איך מתרימים,

איך מביאים לידי זה שאפשר לעשות הכול במהירות,

בחיסכון מרבי של זמן וחומר,

שזה דבר גדול שאין כדוגמתו.

מי שילמד את זה יוכל לבנות אחר כך בית לעצמו מא' עד ת' לבד.

מי עוד?

יש עשירי.

הנה יש עשירי שם, יצא משם מהפתח.

שי,

תיקח אותו שם, התימנים, שחור שם יצא, כן.

ואני רוצה לברך שבעזרת השם יתברך

בית-מקדש מעט, הנה עוד יהודי,

מיכאל,

היהודי שעומד,

שבית-מקדש מעט, קהילות פס 2,

פונה בחוכמה, בבריאות,

בפרנסה טובה,

ושיהיו להם כוחות רוחניים וגשמיים לסיים את המלאכה בליהנות

ממנה אמן.

מעכשיו אפשר להצטרף, והברכה תכלול את המצטרפים.

כן, יהודים יקרים, למי שיש שאלות, בבקשה.

תן ליהודי שם שאלה.

הרב, לפני יותר מעשר שנים הייתי צריכה ליד המשרד.

פגשתי אותך אחרי תפילת מנחה,

וסיפרתי לך שיש לי בעיה בעיניים שאני סובל ממנה עשרות שנים,

בעיה של הפרעות בראייה.

ביקשתי ממך ברכה, אמרת לי לקבל על עצמי ללמוד כל יום שעה.

ברוך השם, קיבלתי על עצמי כל יום, לא הפסדתי.