"והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל ויאמרו מי יאכילנו בשר". מפורש לשון הכתוב שהתאוו תאוה כפשוטו, שתקפה אותם מידת התאוה להתאוות ומכח זה נגרר אח"כ כל מה שאמרו, זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם ואת הקישואים ואת האבטיחים ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן עינינו, דהיינו שלא היתה כל סיבה לשאוף אל הדגה ורק שהתאווה התבטאה בקשות אלה. ז"א התאוה גרמה לבקש בקשות של דגה, אבל לא היתה סיבה לשאוף אל הדגה, כי מה חסר להם? המן יש בו את כל הטעמים. ומפורש כל זה ברמב"ם וזה לשונו, שלא היה להם חסרון בדבר כי היה להם המן לשובע והיו עושים בו מטעמים שונים בטעם חשוב מאד כאשר יסופר. אבל המשילו בנפשותם תאוה רעה כמתאוים לאכול הפחמים והעפר והמאכלים הנבאשים, והיינו שהיתה התאוה כח ממידות האדם, ולכן אף שהיה להם מן שהוא כזרע גד, רס"ג בתפסיר אומר, בתרגום לתורה שנקרא תפסיר, הוא אומר שזה כמו זרעונים של כוסברה, זה היה הגודל שלו. והמן כזרע גד וטעמו כצפיחית בדבש, לא הספיק זאת להם, כיון שהתאוה לא נבעה מהרגשת החסרון, אלא נוסדה בכוחותיהם, יש אדם תאב לאכול בגלל שהוא רעב, זה לא נוסד אצלם מזה אלא בכוחותיהם, כח התאוה הוא שביקש, תאוה, התאוו לתאוה, ומשום הכי התאוו לדברים הנפסדים והנבאשים, והכל כדי למלאות את מידת התאוה העמוקה שהיתה בהם. 

ויקום העם כל היום ההוא וכל יום המחרת ויאספו את השלו הממעיט אסף עשרה חמרים, הבשר עודנו בין שיניהם ואף ה' חרה בעם ויך בעם מכה רבה מאד, ויקרא שם המקום ההוא קברות התאוה, כי שם קברו את העם המתאוים. ונראה לבאר ענין שם המקום קברות התאוה, שהתאוה היא גרמה לקבורתם ולמיתתם, קברות שנבעו מן התאוה, שהתאוה עצמה המיתה אותם, כמו שכתוב בתהילים "תמוטט רשע רעה", הרעה היא שמוטטת את הרשע, שהרע בחטא עצמו ממית את הרשע. וזה מה שכתב התומר דבורה, הרמ"ק, רבי משה קורדובירו, בנושא עוון, שהרי לא יעשה אדם עוון שהוא לא יברא משחית, כל עוון בורא משחית, והרי אותו קטגור עומד לפני הקב"ה ואומר, פלוני עשני, ואין בריה מתקיימת בעולם אלא בשפעו של הקב"ה, אין בריה עצמאית, כל מי שנברא בעולם, כל מה שנברא בעולם אם אין שפע מאת ה' יתברך הוא לא מתקיים, והרי המשחית הזה עומד לפניו ואומר פלוני בראני. במה מתקיים? הדין נותן שיאמר הקב"ה איני זן משחיתים, אני בראתי אותם? אתה בראת אותם, תזון אותם. ילך אצל מי שעשאו ויפרנס ממנו, פלוני עשה אותך - תתפרנס ממנו. ואז מה היה קורה? המשחית היה יורד ונוטל את נשמתו, כי זה הפרנסה, או נענש עליו כפי ענשו עד שיתבטל המשחית ההוא. עד כאן לשון הרמ"ק בתומר דבורה. מבואר בדבריו, אז מה זה נושא ע וון, שה' בסוף גם את המשחיתים נושא ומפרנס אותם, זה מה שאנחנו גורמים כביכול לקב"ה, אתה מבין? 

מבואר בדבריו שהחטא והעוון הוא מציאות מיצירה המזקת את עושי עבירה, כמו שכתוב "תייסרך רעתך ומשובותייך תוכיחוך", תייסרך רעתך - פירושו הרעה שלך שעשית היא מייסרת אותך, אתה לא מקבל עונש על העבירה אלא עצם העבירה היא מייסרת, נברא משחית מזה. 

אז מבואר בדבריו שהחטא והעוון הוא מציאות מיצירה מזקת את עושי העבירה עד שהקב"ה צריך לזון ולפרנס את המשחית, ולכן קראו למקום קברות התאוה, שהתאוה עצמה המיתה וקברה את העם המתאווים.

ובזה יתבאר מידה כנגד מידה שאינו רק הנהגה בעלמא, אלא כן הוא המציאות שהמידה עצמה מענישה את החוטא. המידה של התאוה קברה אותם. "תמוטט רשע רעה" זה לא אם אתה עושה ככה אז מידה כנגד מידה יתנו לך, מידה כנגד מידה זה מציאות של מידה כנגד מידה. ואדם הרוצה לבחון היאך יהיה מצבו בעולם הזה, מי שרוצה מעכשיו והלאה לדעת מה יהיה מצבו בעולם הבא, יוכל לבדוק זאת, כשיתבונן מה מעשיו בעולם הזה, וכאשר יצרו בעולם הזה, קנאה תאוה וכבוד, כן יהיה מצבו בעולם הבא, חיים של קנאה תאוה וכבוד. כי מידות לא משתנות, זה המהות שלך, עם זה אתה עף מפה, זה בנשמה שלך, אז זה אתה. אז אתה יודע מה זה להתפוצץ שמה מקנאה, זה לא כמו פה, כי פה אתה לא יודע באמת את ההיקף של כל אחד ואחד, אתה רק רואה איזה רכב יש לו איזה זה, וכבר אתה מתפוצץ, אם היית יודע עוד מה יש לו יבבי היית מת. אז מה תעשה כשתגיע למעלה ותראה כמה אנשים עקפו אותך, ועוד אלה שבעיניך היו פחותים ממך יבבי. ושנאה וכבוד וכל המידות הרעות. 

הנה, בואו שמעו שכך היא המציאות. הגמרא בגיטין נ"ו, אונקלוס בר קלוניקוס בר לחתי דטויטוס - בן אחותו של טיטוס, בעי לגיורי - רצה להתגייר, אזרא סיקל את טיטוס בנגידא- הלך והעלה את טיטוס באוב, אמר לו מאן חשיב בהו עלמא? שאל אותו, תגיד שמה למעלה מי חשוב? אמר לו ישראל. מי אומר לו - טיטוס, אז הוא שואל אותו, מהי לאידבוקי מהם, מה אתה אומר, אני אדבק מהם? אמר ליה מילייהו נפישין, מלא מצית לי קיומי, יש להם הרבה מצוות הרבה דברים וזה אתה לא תוכל לקיים כל מה שהם צריכים לקיים, שזה טענת אומות העולם שהתורה רחבה ועמוקה עד מאד ואין להם אפשרות לקיימה. אז מה הוא ממליץ לו? זילי גרי בהוא, בההוא עלמא והוית תרישא, לך תתגרה בהם ואתה תהיה ראש, אם אתה תצא נגדם כמו לפיד אתה תהיה לראש, למה? שכתוב באיכה א', היו צריה לראש, כל מי שמיצר לישראל נעשה ראש. אבל זה גם כן מעלה, מה, הקב"ה אומר מי שבאמת רוצה להזיק לישראל ובאמת הוא מסוגל הרבה ה' עושה אותו ראש, ואז הוא מקפד את ראשו, מה פירוש? כיון שלב מלכים ושרים ביד ה' ממילא הקב"ה מטה את הבחירה שלו, מטה אותה רק, יש לו בחירה רעה אבל הוא מטה אותה לאותם כיוונים שה' חפץ בהם. הוא לא מבטל לו את הבחירה, אבל ממילא הוא לא יוכל להזיק מה שהוא רוצה, אלא הקב"ה לאן שהוא רוצה להתוות את זה - זה יגיע. וככה הוא שומר שלא יוכלו לבטל את עם ישראל וכו'. שכל המיצר לישראל נעשה ראש. 

אמר ליה דינא דההוא גברא במאי. מה הדין איתך? מה עושים איתך שמה? אמר ליה במאי דפסיקא נפשי, מה שהוא פסק לעצמו, כל יום אוספים את האפר שלו, דנים אותו, ושורפים אותו ומפזרים את האפר שלו בשבעה ימים, כל יום. והיינו שהוא בעצמו פסק וקבע את הגיהינום שבו הוא ידון בעולם הבא. שמעת? מי שזוכר את הסיפור שלי על תנור שבע, סיפרתי שמה שנתנו לשופטים שמה לבחור איפה הם רוצים להיות, ואז הם בחרו להיות בצואה רותחת, למה? כי שמה הם הגיעו בדיוק ראו בבריכה כולם נמצאים שמה ולפחות הראש שלהם בחוץ, אז הם אמרו שפה לפחות הראש בחוץ אז הם יכולים להכנס לתוך הגדולים, ואחרי שהם נכנסו השופטים הבכירים כן, אז יצא שד עם גונג ככה בונג, נגמרה ההפסקה להכניס את הראש בחזרה, זה היה העונש הכי קל שהם מצאו שמה השופטים, נתנו להם, התחשבו בהם שהם יבחרו את העונש.

טוב, אחרי זה הלך אונקלוס הגר, אז סיקל לבלעם בנגידא, העלה גם את בלעם, אמר לו דינא דההוא גברא במאי, מה הדין שלך? אמר לו בשכבת זרע רותחת, ופירש רש"י מידה כנגד מידה, רואים של מידה כנגד מידה זה מציאות, שכיון שבלעם יעץ להחטיא את בני ישראל בזנות, לכן אף ענשו היה באותו החטא בעצמו, בשכבת זרע. אזל עסקי בנגידא לפושעי ישראל, מי זה הפושעי ישראל? זה הנוצרי ימח שמו וזכרו, הוא נקרא פושעי ישראל, אמר לו מהו לידבוקי בהוא, אמר לו טובתם דרוש רעתם אל תדרוש, כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו, טיטוס ובלעם אמרו, אל תדרוש טובתם, אפילו שהם יודעים את האמת והם אמרו שהכי חשוב זה ישראל למעלה, לא יכלו להגיד אחרת כי זה מידתם רעה, ואילו פושעי ישראל זה ידוע ומפורסם, אמר כל הנוגע בהם כאילו נוגע בבבת עינו, ואמר לו טובתם דרוש רעתם אל תדרוש. אמר לו דינא דההוא בגברא במאי? מה דנים אותך? אמר לו בצואה רותחת, והיינו שהרע הוא המציאות שאדם יצר לעצמו בהיותו בעולם הזה. 

הרמב"ם אומר שצואה רותחת אין לך יותר צואה רותחת מן הסכלות והטפשות של בני אדם, אז מי שהוא טיפש וסכל וחושב שהוא פיקח והכל, זה דינו - צואה רותחת. 

והנה בדברים אלו המפורשים ברבינו יונה בשערי תשובה, ודע, כי נפש הרשע אשר כל תאוותה וחפצי הגוף בחייו ונפרדת תאוותם מעבודת הבורא ונבדלת בשרשיה, תרד במותו למטה אל הארץ אל מקום תאוותה ותהי תולדה כטבע העפר לרדת ולא לעלות. והיינו כיון שע"י תאוותו הוא יוצר לעצמו את העפר שהיא תולדת התאוה, לכן לא יוכל להתרומם ולזכות לעולם הבא, שמכיון שמציאותו עפר וטבע העפר לרדת ולא לעלות, לכן יוכל רק לעלות לדין ולמשפט, ככה קולעים אותו למעלה, ואחרי עלותו למרום היא תרד שנית בטבעה למטה לארץ. ומבואר גם שהכל תלוי ביצירת מעשה אדם, מכיון שמעשיו יצרו מציאות של עפר, שכן מצבו בעולם הזה תאוה שזה עפר, וכמו שכתוב "כפועל אדם ישלם לו", מה הפעולות שלך שפעלת - זה התשלום שלך. התשלומים והשכר הם כפי מעשי אדם. 

אז ז"א נפש הרשע כיון שכל התאוה שלו לחפצי הגוף בחיים שלו, ונפרדת תאוותם מעבודת הבורא, היתה צריכה להיות התאוה לא ללכת בכיוון זה אלא ללכת בכיוון של רוחניות והיא לא הלכה, והיא נפרדת והיא נבדלת משרשיה אז לכן היא תרד במותו למטה לארץ אל מקום תאותה כי זה טבעה, וזהו התולדה שלה כי טבע העפר לרדת ולא לעלות, ככה אומר רבינו יונה.

נפלא מאד לראות עומק כח התאוה, שבעת שנשלט ע"י התאוה נשכח מאיתו כל הידיעות וההבנות, וכן חזינא אצל המתאוננים, שנשכח מאיתם כל ענין יציאת מצרים, ונשכח מהם הטעם של המן, ורק לקיום התאוה נשאו עיניהם, והתחרטו בהם, וביקשו לשוב מצרימה, כי התאווה הוא כח רוחני באדם, כמו שאמרנו לפני שתי שיעורים, שהוא הופך להיות מין, מינות, ובשעת יצירת הכח אין מקום והבנה לכל דבר אחר, רשעים אפילו על פתחה של גיהינום אינם חוזרים, כמו שכתוב בעירובין י"ט, כי אינם יכולים לחזור בהם, מה זה לא חוזרים, הם רוצים לחזור ולא יכולים. זה כמו אחד טיפש אומר לך לא יכול בלי סיגריות, לא יכול בלי סיגריות, מה אתה לא יכול בלי סיגריות, גיהינום, מה אתה צריך סיגריות? לא יכול בלי, לא יכול, לא יכול, מה לא יכול?? כי אינם יכולים לחזור בהם, מכיון שהכוחות שולטים בהם, אין אפשרות כמעט להתגבר על כח הרע הרוחני. 

הסיף והספר ירדו מכורכים לעולם, בעת שמשמר את הספר ניצול מן הסייף, ביאור הענין כי הסיף זה הרע והחטא, וזוהי המציאות טבעית שמאבדת ומזיקה את האדם, וצריך להדבק בספר כדי שהספר יצילו מן הטבע שהחטא מזיקו, הסיף זה יצר הרע, זה התאוות, זה דברים החומריים, שמשעה שאדם מתחבר אליהם הם מכריתים אותו, הספר יכול להציל אותו, כי עם הספר אתה משנה את הטבע. ולכן פשוט, בשעה שאדם לא משריש בקרבו נטיה חזקה לתורה ואינו יוצר בעצמו כח חדש לאהבת התורה, הרי נשאר בקרבו התאוות והכוחות הקודמים והרע שולט בו באין מעצור, וכמו שאנחנו רואים בפרשה שלנו שלאחר יציאת מצרים והמן, כיון שהתאוה קיבלה שליטה בפועל, הגיעו עד לירידה מוחלטת כל כך שהתגעגעו לדגה ולמאכלים הנבאשים שהיו נמצאים. 

וכמו שכתוב בלשון הרמב"ם, וזה נבאשים כגון בצלים ושומים וזה... והיינו ענין עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, עבירה יכולה לכבות מצוה, אין כח במצוה שלא תתכבה מעבירה, אבל עבירה לא יכולה לכבות תורה, ז"א הכח של התורה הוא מעל העבירות. אבל בעת שהחטא הוא בקביעות הרי מכבה אפילו את התורה. ולכן לא הואיל המתאוננים כל יציאת מצרים ומתן תורה כדי להמלט מכח התאוה. כמו שאומרים לפני שבועיים, ראיתם הכל, כמו שאומרים, ואיך זה, הרי אם יעברו ארבעים שנה המעמד לא ישכח כהוא זה, כהוא זה, אם בן אדם זוכר את החתונה שלו, יש כאלה זוכרים את הבר מצוה שלהם, אז מי לא יזכור מעמד הר סיני? אז איך אתה יכול לעמוד ולהתאונן על שטויות והבלים? איך יכול להיות? יש בן אדם לא רצו לתת לו פה עפרון רצה ללכת הבתה, אתם יודעים מה זה? ולכן עבודתנו בעולמנו הוא סור מרע ועשה טוב. 

ראשית חייב להקדים סור מרע ורק אח"כ לעשות טוב, יש כאלה אומרים אפשר לעשות גם הפוך, שבעת שאינו סר מן הרע אז הרי כוחות הרע שולטים בו ואין תועלת כלל בעשיית הטוב, למה? אור הטוב נשכח ונאבד ע"י כח הרע, וכיון שאתה עושה טוב ונשאר לך כח הרע אז הכח הרע ממשיך לשלוט בך, ועקירת כוחות הרע שולטים בו בנעוריו אפשר רק ע"י לימוד מוסר ורכישת טעם, אתה הולך להרגיש טעם בעשיית הטוב, טעם להרגיש, ועל ידי כך ישיג מעט פנימיות בהבנת הטוב, ובזה הוא יחליש את ממשלת כח הרע. וביותר בזמננו שגובר כח הרע ברחובה שלעיר, ודאי שקשה מאד להמלט מהשפעת הרע. 

והתעוררנו בענין הזה מזה שכתוב "והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה וישובו ויבכו גם בני ישראל", היינו שהחטא התחיל באספסוף, בערב רב, ומכוחם הושפעו גם בני ישראל, ואפילו שהאספסוף היו מחוץ למחנה ואילו כלל ישראל היו במחנה יחד עם משה ואהרן שהיה עמם, מכל מקום השפעת החטא של הערב רב השפיעה על כל כלל ישראל, שכח הרע חזק מאד, וכאשר החטא משפיע על כולם ומשום כך הזהירה התורה בכניסת ישראל לארץ להשמיד ולאבד את השבע אומות, כדי שלא יוכלו במעשיהם להשפיע על עם ישראל. אז ז"א, גם אם החילונים בתל אביב מתהלכים בגוף ערום ובכל מיני דרכים ותרבויות שונות ומשונות, ואני לא רוצה לציין אפילו, זה משפיע גם בבני ברק, גם בירושלים, גם בכל המקומות. זה אפילו שאתה גדור ואפילו שעם ישראל היו עם משה ועם אהרן ועם אהרן ועם שכינה ועם הכל הכל הכל, עם כל זה תאוה של פעם אחת שהיתה לאספסוף ויצא קול תביא בשר תביא בשר תביא בשר תביא בשר, זה השפיע גם על בני ישראל שגם הם בכו, תביא בשר. לא יאומן כי יסופר. אז מה אנחנו בדור שפל כזה, ואם בן אדם עוד יוצא לתל אביב יחלאולאו. ואם בן אדם הולך לצבא כמו שמחייבים ותו והוא נמצאת במסגרת כזאת של חילונים וקיבוצניקים בתוך אהל אחד, אז איזה דעות כוזבות הוא שומע ומה יהיה סופו, הוא לא יחזור להיות מה שהוא היה בהתחלה לעולם! לעולם! וזה התכנית, לגייס את כולם למעט 1800 איש, ו-5200 לקחת, 66 אחוזים וקצת יותר וגייסו את כולם. להחריב את התורה, נו, איפה האופוזיציה הלוחמת? נראה מה יעשו עכשיו האופוזיציה לוחמת. 

אנחנו הפצנו את סרט המנצחים, היו צריכים להפיץ את זה כל החרדים, אבל ככה זה נראה, בלעבלעבלע, יודעים לדבר רק, בלבלבלבלב.

ש. מישהו העיז להגיד ברדיו לפני הבחירות שהרב לא דיבר בכלל על גיוס בני הישיבות

הרב: ודאי, אני באמת לא מדבר על דברים כאלה כי אני פועל ממש, אני פחות מדבר, כתוב צדיקים מדברים פחות עושים הרבה, האופוזיציה מדברת הרבה אפילו פחות לא עושה. כלום לא עושה. 

וכבר הזכרנו כמה פעמים את דברי הגר"א במשלי י"ח, שיש באדם יצר הרע פנימי ויצר הרע חיצוני שהוא ההשפעות חיצוניות. מיצר הרע הפנימי הוא יכול להמלט, אבל השפעת היצר הרע החיצוני חזקה מאד ואין כמעט דרך להזהר ממנה, ומשום כך חייב להגביר בעצמו וליתן שליטה לכוחות הטוב וזה רק ע"י מוסר באופן קבוע כדי להתגבר עליו. אין דרך אחרת. 

אתם רואים, בן אדם יכול כביכול כביכול להמיר את דתו בשביל אומצה. מה עם כל מה שקיבלת עד עכשיו, שחררו אותך מהכלא, שחררו אותך מעבדות, נתנו לך את הכל, שמו אותך בגן עדן, הכל אומר כן אבל לא הבאתם לי עכשיו חתיכת בשר, לא הבאתם לי חתיכת בשר - בוכה. מה זה? מה זה? אמרתי לכם יש אחד לא הביאו לו עפרון רצה ללכת הביתה, לא יאומן. איזה דברים אלה. זה הכל מידות. הכל זה מידות. צריכים לדעת, אם לא עובדים על המידות פששששש זה לא יאומן, בן אדם יכול לבוא ולעבוד ולזה ולהרים פרויקט ולהיות אחראי ולעשות הכל, בשביל עפרון - ללכת הביתה, לא יאומן כי יסופר. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל....