"דבר אל בני ישראל לאמר אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים כימי נדת דבותה תטמא" אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב "אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך", אמר רבי יוחנן, אם זכה אדם נוחל שני עולמות - הזה והבא, אם זכה בן אדם נוטל שני עולמות - עולם הזה ועולם הבא, הדא הוא דכתיב "אחור וקדם צרתני", ואם לאו, בא ליתן דין וחשבון שנאמר "ותשת עלי כפיך", דהיינו שהקב"ה שם עליו את כפיו. אמר רבי אלעזר, אחור למעשה יום ראשון וקדם למעשה יום האחרון. על דעתא דרבי אליעזר, דכתיב "תוצא הארץ נפש חיה למינה" נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון, אמר ריש לקיש, אחור זה יום האחרון, וקדם זה יום הראשון, על דעתי דריש לקיש, דכתיב "ורוח אלהים מרחפת על פני המים" זהו רוחו של מלך המשיח, אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת למעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך, שלשול קדמך. 

אמר רבי ישמעאל ברבי תנחום, אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשים, רבי יוחנן אומר, אף קילוסו לא בא אלא באחרונה, שנאמר "החיה וכל בהמה רמש וציפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאומים, ככה הסדר במזמור של תהילים, שהקילוס שלו בא באחרונה, קודם כתוב "החיה וכל בהמה רמש וציפור כנף", אח"כ כתוב "מלכי ארץ וכל לאומים", אמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, הדא הוא דכתיב "זאת תורת הבהמ" ואח"כ "אשה כי תזריע" כל זה מדרש בויקרא רבא שמפרשים חכמים, מה ביאור לאחור וקדם צרתני ותשת עלי כפיך.

מדברי חכמים ז"ל אלה רואים אנחנו יסוד גדול, שכשרואים אדם שפל בתכלית השפלות, חושבים אנו שזה רק היכי תמצי כזאת של אפשרות ויכולת להיות גרוע מכל מגרע, זהו טעות לגמרי, אם חושבים שכשרואים אדם שפל שבשפלים מה שאנחנו קוראים, אנחנו חושבים שזה רק איזה מין היכי תמצי, איזה מן אפשרות כזאת ויכולת שאדם יכול להגיע לדיוטא התחתונה ביותר, אם זה מה שאנחנו חושבים שאדם מסוגל להגיע לשם זאת טעות לגמרי. סתם אפשרות ויכולת אין בכלל, מה זה אפשרות ויכולת? כשאנחנו אומרים אדם יכול להגיע לשפל המדרגה עד כדי כך, אין דבר כזה סתם אפשרות ויכולת שאדם יכול להגיע לשם, באין סולם לא מטפסים, באין כנפיים לא עפים, אדם זהו מין של יצירה כזאת, יצירה העומדת אחור לכל נברא, הלמטה למטה של כל נברא, בדיוק כמו במציאות של קדם שהוא הלמעלה מכל עליון, הלא ודאי הנה זאת יצירה שעומדת קדם למלאכי השרת, גדול הוא מהם, גבוה הוא מהם, בעיקר יצירתו הוא למעלה ממלאכי השרת. כך הוא הסוד הגדול בענין אחור, כמו שהוא בקדם למעלה מהכל, באחור הוא אחור מכולם, ככה הוא הסוד הגדול בענין אחור, אחור וקדם צרתני כיצירת קדם כן יצירת החול, זוהי מציאות של יצירה כזאת, יצירתו היא אחור למעשה יום אחרון. יצירתו היא אחור למעשה יום אחרון. הוא אחרי בהמה חיה ועוף, יתוש קדמך, שלשול קדמך, מה שהוא נוצר אחרון אין זה מקרה, הוא נוצר אחרון מפני שמציאותו הוא אחרון, שהרי המשנה בחולין פרק ט' אומרת, שעור האדם מטמא, למה גזרו חכמים טומאה על עור האדם? שאם לא היו גוזרים חכמים טומאה על עור האדם אדם היה עושה מאבא ואמא שלו, מהעור שלהם מיטות וקתדרות לשבת עליהם, הם היו נפטרים, הוא היה מקלף מהם את העור והיה עושה איזה מיטה, שטיח לשבת עליו, מאמא שלו ומאבא שלו, אז חכמים גזרו טומאה שאנשים כל כך חוששים מהטומאה שבגלל זה הם יימנעו מלהתעסק עם העור של ההורים שלהם, אם לא הם היו עושים את זה, לא מדובר על גוי, על יהודי, משנה בחולין פרק ט'. אם אנחנו היינו רואים אחד שהיה מקלף את ההורים שלו מה אנחנו היינו אומרים, שפל בשפלים יותר גרוע מנאצי, וזה על כל אחד נאמר, וחכמים מצאו עצה איך אתה תמנע בגלל שידעו שאתה חושש מטומאה ואפילו הרשעים שבהם חוששים מטומאה, מהטומאה של המעשה עצמו טומאת הטומאות של השפלות הכי גדולה שיכולה להיות - זה הוא לא חושש, אבל מהשם טומאה שיש על העור, העור טמא, הא, אז זה מרתיע אותו. 

הנה אמנם מבהיל מאד יסוד זה שאמרנו, אלא נשאלת לנו עכשיו שאלה, איה אמנם מקום יצירתו? אז איפה מקום יצירתו, בקדם או מאחור? איך היא זאת היצירה, אחרי בהמה חיה ועוף, הרי הוא נברא אחריהם, אחרי יתוש, אחרי שלשול, מה עוד כבר נמצא שמה ליצירה אחרי זה? מה עוד יש אחרי זה? איפה אפשר עוד לרדת אחרי שלשול? מה עוד אפשר? אחרי יתוש מה עוד אפשר? לכאורה כי אחרי בהמה חיה ועוף זה כבר תכלית הסוף, וחכמים ז"ל הלא אומרים, אחור למעשה יום אחרון, גם האחרון ביום האחרון, הנה אפוא כי אחרי ככלות הכל וזה עתה הנה עוד מתחילת היצירה של האדם, זה ככה נקבע עוד מהתחלת היצירה של האדם, אז אם כן נשאלת ודאי שאלה, אז איפה זה ההתחלה? 

חכמים ז"ל אומרים, אף קילוסו באחרונה, יצירתו הינה אחר בהמה חיה ועוף וגם הקילוס שלו בא אחרי בהמה חיה ועוף, הנה כי אחרונה יצירה שלמה לעצמה היא, זה שהוא נולד אחרון זה יצירה שלמה, כי על כן מוכרח ודאי לצאת מיצירתו קילוס שלם לבדו, ז"א אם הוא בא אחרי החיות והעופות, אם אחרי עדיין יישמע קילוסו אחריהם, אז פירושו של דבר שהוא יצירה שלמה והקילוס שלו שלם וצריך לצאת מיצירתו לבדו. והרי זה בדיוק אילו היינו אומרים שמבהמה חיה ועוף לא יצא קילוס, הלא זה לא יתכן, יש פרקי שירה, כולנו יודעים, כי הרי יצירות הן ואין דבר שנוצר בעולם והוא לא מקלס לקב"ה, ומיצירה לא מוכרח להתהוות קילוס, כל כך אחרי שסוד יצירת האדם הוא אחרי בהמה חיה ועוף, ואמנם כי זה יצירה שלמה ממש, כמו שנאמר אחר וקדם צרתני, שתי יצירות שוות, בדיוק כמו שיצירת הקדם שהלא זה ודאי שיצירה שלמה בתכלית, כן ממש היא היצירה של אחור היא יצירה שלמה בתכלית, כי על כן ודאי פשוט כי שמה מיצירתו האחרונה תבוא הקילוס כמו שכתוב קילוסו באחרונה דייקא. וכן הוא הענין שאמר רבי שמלאי, כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה והעוף כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף, כי תורה ויצירה אחת היא, ואחרי כי יצירתו הלא מקומה הוא באחרונה, כי הוא אחרון ליום אחרון, והרי אמרנו שזו יצירה גמורה ושלמה כמבואר, ממילא ודאי כי מקום תורתו גם כן באחרונה כאחת הן, תורה ויצירה הולכים ביחד.

נמצאנו למדים כי אמנם יש אחרי עולמם של בהמה חיה ועוף. אחרי מעשה יום האחרון יש עוד עולם שלם, זה עולמו של האדם, וכי שמה מקום יצירתו, והיצירה המלאה של אחור וכי שמה אמנם קילוסו ושמה אמנם תורתו, והענין כי האדם הוא בבחינת כאילו אין סוף, למה האדם הוא כאילוא ין סוף? כי הוא ענין אחור וקדם צרתני, אז הוא מקיף את כל הבריאה מקצה אל קצה, מהקדם דקדם ומאחור דאחור, ז"א מהמוקדם שבמוקדם ומהמאוחר שבמאוחר, אז יש לך מן הקצה אל הקצה. ויוצא מזה יסוד גדול למעשה, שאיפה הוא המקום שצריך האדם לעמוד? אז איפה אדם צריך לעמוד, בקדם או באחור, איפה הוא צריך לעמוד? הנה זה דוקא ע"י הסוף, דוקא ע"י הסוף, עוד אחרי בהמה חיה ועוף שמה הוא צריך לעמוד, כי אם ידלג משהו מהאחור ויקפוץ רק למעלה, הנה זה אומר כי עזב את מציאותו, את עצם יצירתו ואבד ודאי כל מעמדו, כי הוא דווקא צריך להיות באחור וקדם יחדיו.

והנה זה מבהיל מאד, הלא אנחנו הרי איננו יודעים זה כלל, שיש יצירה אחר בהמה חיה ועוף, וכי כל מעמדנו צריך להמצא דווקא שמה, אנחנו הלא מדלגים כל יסוד זה של היצירה, ואנחנו קופצים תיכף לשמים, אנחנו תמיד נמצא בקדם, בהתחלות שלנו, איפה ההתחלות שלנו? בסיום הש"ס, שמה אנחנו נמצאים, ונמצאנו איפה מופרכים לגמרי.

חכמים ז"ל אומרים, אחור זה העולם הזה, הנה כי כל סוד העולם הזה זה התקן עצמך בפרוזדור, התקן עצמך בפרוזדור זה באחור הגמור אחרון ליום אחרון, וזהו הלא הסוד של יצירת האדם. הרי העולמות השתלשלו מלמעלה, והם ירדו והן השתלשלו עד פה למטה, ז"א זה האחור של האחור אחור אחור למטה למטה, והאדם נברא באחור של האחרון למטה למטה למטה, אז האדם הוא באחור הגמור אחרון ליום אחרון וזהו הסוד של יצירת האדם והאדם מדלג ועוזב את עיקר ההתחלה הוא האחור, ונכנס רק בקדם, הרי הוא עוזב חלילה את כל סוד העולם הזה, ואיך יתקן? 

הרמב"ם ז"ל אומר, כשהוא מדבר על הסיבה למה שיש רק מעט חכמים בעולם, אתם יודעים למה יש מעט חכמים בעולם? למה יש מעט חכמים בעולם? נו מי יודע? 

הוא כותב כי אין זה מפני שאינם חפצים בחכמה, מה שלא כולם חכמים זה לא בגלל שהאחרים שאינם חכמים הם לא חפצים בחכמה, להיפך, כולם רוצים, אלא מפני שהם רוצים להגיע תיכף ישר אל התכלית והם מדלגים על ההצעות וההקדמות, וכאשר מדלגים על ההקדמות הרי ברור שלא תתכן חכמה. אם לא תתחיל כתה א' ב' ג' ד' תלמד מתמטיקה כמו שצריך, לוח הכפל וזה וזה, אתה לוגריתמים פרבולה היפרבולה, טנגנס קוטנגנס איפה אתה תגיע, לא תגיע לשום דבר, לא תבין שום דבר, כלום אתה לא תבין, מה תבין איפה תבין, איזה אי אפשר לקפוץ, לאן אפשר לקפוץ? שום דבר לא פורח באויר, צריך חביבי להתקדם שלב אחרי שלב. זה הבעיה, לאנשים אין סבלנות, כמה הקורס שנתיים, או שנתיים יש משהו אחר, אין קורס יותר קצר, הוא כבר רוצה את התעודה ואת הכסף, זהו. אז זה לא יתכן, לכן אין הרבה חכמים, לכן אין הרבה חכמים, כי החכמים משקיעים מאפס, הכל הם מתחילים מאפס, מאפס. מי יכול להיות בנדל"ן הכי טוב? מי שהתחיל את העבודה מלמטה אז הוא מבין את כל היסודות, אי אפשר לעבוד עליו, הוא יודע כמה עולה ברזל וכמה עולה זה ואיפה קונים ומה משיגים וכמה צריך וזה וזה, ואיך שומים את הקרקע ואיך ככה, כל דבר הוא צריך לדעת, אם הוא לא ידע את כל המפרט הזה, לא רק הטכני הכללי, וגם את המצב של החברה והמצב של הזה והמצב של הממשלה ומה יכול להיות הממשלה ואם היא תתהפך ולא תתהפך ואם השר הזה יתן ולא, ויצא תקנות.... בשביל להצליח צריך להיות מחרבש טוב, אם לא - כמה שאתה חסר ככה אתה מפסיד. אלא אם כן יש לך סיעתא דשמיא או שאתה מזליקי, כמו שאומרים, אבל אם לא אי אפשר. 

וכן בעניננו, אחרי כי סוד האדם מצד יצירתו הוא אחר בהמה חיה ועוף, הנה זה עיקר התחלת עבודתו, ועליו אפוא לעמוד תמיד ליד יצירתו, אם בתורה ואם בחכמה ואם במידות, בכולם הוא מוכרח לעמוד דווקא אחר בהמה חיה ועוף, תמיד לעמוד ליד הא', וגם זה עדיין לא מספיק, אם לא דווקא ליד קוצו של הא', עסקו צריך להיות דווקא בהתחלה הראשונה, בחוט השערה הראשון של יצירתו, דווקא בדברים הפשוטים, דוקא בדברים הקטנים, כי הלא לא ניתן לדלג, והמדלג לא יגיע לכלום, וזאת איננו יכולים לפעול אצל עצמנו בשום אופן, מטפסים אנו דווקא אל הקדם בתורה, נכנסים אל הקדם בחכמה, נכנסים אל הכל בקדם במצוות, הכל אנחנו עושים בקדם, ומדלגים אפוא על הכל. 

על דרך זה יש להבין את דברי המדרש על הפסוק, "ומשה היה רועה" הדא הוא דכתיב, כל אמרות אלוה צרופה, אין הקב"ה נותן גדולה לאדם עד שבודקהו בדבר קטן, ואחר כך מעלהו לגדולה, אין דבר כזה בן אדם בא עם איזה פטנט חדש ועם זה ועולה לגדול,ה זה לא הולך ככה, אצל הקב"ה הוא רוצה לבדוק את הבן אדם בקטנות קודם, בקטנות, גם במעלליו יתנכר נער, כבר מאז שהילד קטן רואים, יש לו סדר ונקיון, אין לו סדר ונקיון, כבר יכולים לדעת מה יהיה איתו, כל מי שהוא פדנט ויש לו סדר ונקיון הסיכויים שלו להיות מוצלח יותר גבוהים, כל מי שהוא מפוזר ולא אחראי ולא זה פה ושם החיים שלו ייראו ככה פחות או יותר, למעט אם הוא ילך לתחומים ששמה צריך את העלילות האלה וכל הדברים האלה, אבל מכל מקום הבדיקה של הקב"ה בדברים הקטנים, לא בדברים הבומבסטיים, בכלל לא. הקב"ה לא מתפעל אם בן אדם עשה איזה משהו גרנדיוזי חד פעמי, לא, הוא רוצה לראות בקטנים, בדברים הקטנים, איפה בדק את משה רבינו? איפה בדק את דוד המלך? את שניהם בדק בדברים קטנים, והם נמצאו נאמנים, נאמנים זה הדבר, נאמנים, והעלה אותם לגדולה. נאמנות. 

משה רבינו כשהשה ברח לו, אז הוא רדף אחריו עד שראה שהוא צמא, אמר לו לא ידעתי שאתה צמא, נתן לו לשתות ואח"כ נשא אותו על גבו והחזיר אותו, זה נאמנות, יתרו לא פה, מרחק קילומטרים, השה ברח, לך תרדוף אחריו עכשיו בשמש וזה וזה, שה, יש שמה עדרים הרבה, פחות שה, הזאב טרף, שומר על האחד ורודף אחריו ושומר עליו, מטפל בו וחס עליו ומרים אותו ומחזיר אותו, נאמנות. דוד המלך מוציא את הצאן למרעה, אין בעל הבית לידו, יכול לשים אותם ככה אכלו לא אכלו מה זה מעניין אותם, מה זה תינוק הוא הולך להאכיל אותם? תשתה מותק, תשתה, תאכל, תאכל, מה, זה כולה כבשים עיזים מה זה, קודם כל היה מוציא את התינוקות למרעה, למה שהם יאכלו את הרך, כי אם יצאו הזקנים ויצאו הצעירים לא ישאירו לילדים כלום, אז קודם כל הוא הוציא אותם, אח"כ הוא החזיר אותם והוציא את הזקנים, אצלהם כבר הטחינה והלעיסה זה כבר יותר חלש, ורק בסוף הוציא את הצעירים, הם יכולים לגרטט הכל כמו שצריך וזה וזה וזה, זה נאמנות, מישהו חייב אותו? מישהו אמר לו על תנאי זה אני נותן לך? לא, הוא מצד עצמו, עושה שליחות בנאמנות, צריך לדאוג שהצאן והבקר והכל ירעו כמו שצריך, ויהיו בריאים ויהיה הכל, צריך לשמור עליהם. איך יעקב אבינו, אני שיכלתי לך משהו מן העדר, טריפה אתה קיבלת ממני פעם? לא, כשעמלתי במסירות נפש. דוד נלחם עם הדוב ועם האריה ביום אחד, בשביל כבשים ועיזים, תן להם שיאכלו שמונה עיזים, מה זה אתה נלחם - אתה יכול למות, נאמנות. נאמנות.

אמר לו הקב"ה, נמצאת נאמן בצאן בא ורעה צאני, וכן במשה הוא אומר, וינהג את הצאן אחר המדבר, ולמה לקח אותם אחרי מדבר? להוציא אותם מן הגזל. שלא יאכלו בשדות זרים, לקח אותו הקב"ה לרעות את ישראל. נאמנות כזאת, השגחה כזאת, על בהמות, אין מי שיודע, הם לא יגידו לו תודה. העזים והכבשים לא יגידו לו תודה על הסדר שהוא עשה להם. ולמרות כל זאת הוא עושה כן, זה ראוי לרעות את צאני, אתם שומעים איפה בודק הקב"ה? אתה מוכן להתמסר לכל אחד ואחד? מסירות נפש? או, אתה מתאים. אתה מתאים. ואין הענין כפי שלומדים תמיד שזהו ענין של ראייה, שאם נמצא נאמן בדברים קטנים הלא יהיה נאמן גם כן כאן, סליחה, אין הענין כפי שלומדים תמיד שזהו עניין של ראיה, שאם נמצא נאמן בדברים קטנים הלא יהיה נאמן גם כן כאן, אלא סוד הדברים הוא כמו שאמרנו, שכל מצב האדם הוא לעמוד תמיד בדברים הקטנים, תמיד לעמוד על יד ההתחלה, אם בענין הטבה, אם בענין גזל, וכן בכל דבר תמיד לעמוד ליד קוצו של הא', כי זאת מעצם יצירת האדם, ובזה עיקר עבודתו של האדם לעמוד במה שנוצר, עד שהבחינה על כל המשה רבינו שלנו היתה בעיקר אם אמנם עומד הוא על יד ההתחלות, על יד הדברים הפשוטים והקטנים, ז"א אם עומד הוא על יד יצירתו, יצירתו של אחרון ליום אחרון אחר בהמה חיה ועוף, כי אם לאו הרי חסר לו מעצם יצירתו, ואם אין יצירה אין כל. ואם דא ביה - כולה ביה, ואם לא דא ביה מה ביה? ז"א הכל תלוי שבן אדם לא ייטוש את מקומו, יש אנשים שהשתדרגו כבר אז הם לא מטפלים בקטנות, מנערים את האנשים, לא מתייחסים לאנשים לא כלום, זהו שלום, הוא כבר שמה היי היי היי גבוה, הקב"ה אומר תמיד תשאר באחרון של אחרון, שמה תהיה, שמה המקום שלך, משמה היצירה שלך, אתה אחרי חיה בהמה ועוף שמה אתה. 

חכמים ז"ל, אתם מתארים לכם מה זה, אתם בכלל שומעים מה אנחנו מדברים, אתם שומעים בכלל מה אנחנו מדברים?

ש. אין כאלה, בודדים מסתכלים בכלל על האדם הפשוט

הרב: כן, כן, כן, האדם הפשוט זה עוד דבר טוב, אבל אתה מתאר לך כן, שישלחו את הרב שטינמן עכשיו ואת הרב קניבסקי לקחת עדר ולהתחיל לטפל בהם ולהאכיל אותם? הא? זה נראה לך? זה מתאים? אם יראו אותם עכשיו יוצאים לשטח, לוקחים את הבקר והולכים איתם ככה,

ש. לא, לא כשהוא גדול, לפני שהוא גדול, זה הביא אותו לגדולה

הרב: מה אתה מדבר,

ש. דוד המלך שהוא רעה

הרב: מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, מה אתה מדבר

ש. הוא לא היה דוד המלך

הרב: מה אתה מדבר,

ש. הוא לא היה מלך, הוא לא עלה לגדולה

הרב: מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, מה אתה מדבר, אם הוא לא היה מה שהוא היה איך הוא נהיה מה שהוא היה?

ש. לא, אבל אומר קח את הרב שטינמן ואת הרב קניבסקי ותתן להם לרעות

הרב: דוד המלך כשהיה רועה צאן היה פי אלף אלפים יותר מהם, משה רבינו שהיה רועה צאן היה פי אלף אלפים יותר מהם

ש. אבל הוא לא היה משה רבינו עוד

הרב: בגלל שאתה מכיר בשם הזה משה רבינו, אבל המהות של משה רבינו

ש. המהות, המהות של

הרב: המהות של משה רבינו היתה משה רבינו עוד לפני שהוכתר

ש. לא נכון, הוא לא הי המשה רבינו עדיין, דוד המלך היה דוד המלך?

הרב: איך הוא נהיה? איך הוא נהיה? על מי שמו את הכתר, על מי שראוי להיות מלך,

ש. כן נכון אבל

הרב: עוד פעם, יוסף היה מלך בבית סוהר

ש. לא נכון, יוסף היה מלך בבית סוהר?

הרב: תגיד אתה שומע בכלל מה אני מדבר, עוד פעם, יוסף אם לא היה מלך בבית סוהר לא היו שמים עליו את הכתר

ש. אבל אף אחד לא ידע את זה

הרב: מה זה קשור אם יודעים, המציאות שלו, עוד פעם, עוד פעם

ש. אם אתה לוקח צדיק ועושה אותו עבד יש הבדל בין העבד לבין שאח"כ הוא נהיה

הרב: תקשיב מה מדברים, אדם ששולט על גופו, על עיניו, על אזניו, על ידיו, על אפו, על שפתיו, על רגליו, על ידיו, זה מלך אמיתי, זה המלך. אחרי שהוא היה מלך כזה אז הוציאו אותו לשים לו כתר, אבל הוא היה מלך בבית סוהר, הוא היה מלך אצל פוטיפר, הוא מלך, הוא מלך, הוא מלך עוד מזמן שהוא חלם שהוא מלך, הוא מלך, מהותו ומציאותו הוא מלך, רק לא נודע לאנשים שהו אמלך, מה זה אכפת לנו מה הם יודעים

ש. לא, אבל אי אפשר לקחת את הרב קניבסקי עכשיו לך תרעה צאן

הרב: תגיד אתה לא שומע, בגלל שאתה רואה מה הבעיה שלך, בשביל זה אני הבאתי אתה דוגמא, שאתה לא תעכל, ידעתי שלא תעכל, אבל דוד המלך לפני שהיה בשם דוד המלך הוא פי אלף אלפים יותר מהרב קניבסקי

ש. לא, הוא לא היה מלך, לא נכון

הרב: עזוב את המילה, עזוב את המילה, תעזוב את המילה

ש. לא, זה הבעיה, זה הבעיה. יש דוד ויש דוד המלך

הרב: אין דבר כזה, מה קשור למלך על ישראל, מה קשור? הפוך, הפוך, לקחו אותו להיות רועה על עם ישראל, רגע, לא הבנת אבל רועה הוא נשאר רועה, אמר לו ה', אתה ראית את הצאן ככה אתה תרעה צאני, הוא אומר זה לא משנה, פעולת הרעייה שיש בך היא המנהיגות, היא המלכות, היא היא, אז עכשיו זה לא משנה אם אתה רועה בקר או צאן או שאתה רועה בני אדם, זה לא משנה

ש. זה בושה למלך

הרב: אין בושה, אין בושה, אין בושה, אם דוד המלך היה רועה עכשיו כבשה בדרך והיה רועה אותה שהיא

ש. והוא היה עם הכתר בראש

הרב: תקשיב, והיא היתה כושלת, הוא היה עושה פעולה בשביל לעזור לה, דוד המלך היה מלך בכל מצב, מלך זה לא מנותק מהעם, זה לא מעל העם, זה בדיוק הפוך, מלך ישראל צריך לרדת לעם, מלך

ש. קח את המלך ותשים אותו על אוטו זבל

הרב: מה קשר, איפה אתה הולך, איפה אתה הולך, עזוב את המילים, עזוב את המילים, הנה הקב"ה נותן לכהן גדול, כהן גדול ביום הכיפורים, שיא השיאים, התפקיד הכי גבוה שיש בעם ישראל, התפקיד הכל גדול בשביל לכפר על עם ישראל, בסוף אומר לו, עם כל הבגדים שאתה לובש בגדי לבן אתה תכני סאת הידיים שלך בלי כפפות לדשן ותרים ביד את כל הג'יפה שיש מכל הבקר והבהמה,

ש. זה מצוה זה לא ג'יפה

הרב: אה, אה, אה,

ש. דשן זה ג'יפה?

הרב: כן, אחרי שאתה שם סיחים על המנגל וכל הדם נשפך שמה והכל והכל על הגחלים והכל והכל,

ש. זה מצוה

הרב: הכל זה מצוה, אז עכשיו אתה תכניס את היד ותרים את הדשן ככה ותלך לשפוך אותו

ש. נכון, זה מצוה

הרב: תגיד אתה שמעת? מצוה זה לרעות את הצאן בנאמנות ומי שזוכה לרעות את הצאן בנאמנות מזה הוא קונה את המעלה האמיתית שבו שתהיה על כלל ישראל, אם אין לו את המעלה הזאת לטפל

ש. זה לפני

הרב: לא, זה לא הלפני, זה מה שגרם, בלי זה הוא לא ראוי, ז"א מה שעושה אותו ראוי זה זה, זה פה המעלה טמונה, לא בכתר, המעלה טמונה לפני כן,

ש. ודאי, לא אני מסכים עם זה

הרב: תודה, אז עכשיו אנחנו יכולים להבין דבר כזה או לא יכולים להבין. אתן לך דוגמא, אתה מאמין שיבואו עכשיו כן, שי פירון, יש עכשיו שר חינוך חדש והוא יגיד שלאור הוקרתו את הרב עובדיה יוסף אז הוא החליט לתת לו עכשיו תפקיד רם ונכבד, להיות מנהל גן החיות התנכי בירושלים, מנכ"ל גן החיות התנכי

ש. מי יגיד למי?

הרב: שי פירון הוא יגיד לו, מה אתה חושב זה תפקיד מכובד או שלא?

ש. לא, מי אתה שתוקיר אותו

הרב: אה, זה תלוי מי אומר, עזוב הוא לא אמר, התפקיד, התפקיד הוא מכובד? בזיון? בזיון להתעסק עם חיות?

ש. ודאי, אני אגיד לך גם למה, כי מה שהביא את דוד המלך יש הבדל

הרב: עזוב את דוד המלך

ש. לא משנה,

הרב: לא, לא דבר איתי על גן חיות, למה זה לא טוב

ש. מה שמביא את האדם לגדולה זה עוד לפני שהוא גדול, נכון? אם אתה בתור אדם, בתור אדם נורמלי לא מפורסם

הרב: שמעתי, שמעתי, שמעתי, זה אתה חוזר על דבריך הקודמים בדוגמא חדשה. עכשיו אני חוזר, ואם השם לא שי פירון יגיד לרב עובדיה יוסף, כבוד הרב עובדיה יוסף, אני מבקש ממך להיות מנכ"ל גן החיות התנכי בירושלים.

ש. זה בדיון

הרב: בזיון

ש. ודאי

הרב: איך הקב"ה הציע לנח איש צדיק היה בדורותיו להיות מנכ"ל גן החיות התנכי בתיבה? זה אחרי שהוא היה צדיק.

ש. זה אין ברירה,

הרב: זה אחרי שהוא היה צדיק, אחרי שהוא היה צדיק והיחידי, לא נשאר צדיקים בעולם רק הוא, הוא אומר לו עכשיו אתה מוכתר להיות המנכ"ל. איזה מנכ"ל? לא רק מנכ"ל, אתה תהיה גם פועל הדחק, אתה גם תאכיל ואתה תפנה את הגדולים ואתה גם תוריד קומה ואתה גם לא תישן, אתה גם לא תקבל משכורת, ואתה תריח את הכל, והכל יהיה סגור ותשאר שמה, אתה המנכ"ל, אתה המנכ"ל. וזה נקרא, אתה יכול לשים אותו ביאכטה ליד התיבה.

ש. איזה יאכטה, הוא הולך עם כל הרשעים

הרב: מי שעושה נס לתיבה שנכנסים בה כל הבהמות והחיות, הרי היא לא מספיקה לכולם, עושה נס שמה, לא יכול לעשות עוד נס לעוד יאכטה בצד, עם אויר עם מיזוג עם וינטלטור עם מזגן, הוא צריך להריח את הג'יפה? יכנס קצת יתן להם לאכול יחזור בחזרה להתאוורר? איזה מן דבר זה? כזה תפקיד, יבבי.

ש. קיבל זה פרשת נח.

הרב: אז ז"א עולם חסד ייבנה, הוא שם אותו עכשיו כאילו הבורא עולם על העולם, איפה היה עולם? בתוך התיבה זה העולם, מי עכשיו זן ומפרנס כל היום? הנה לא ינום ולא יישן נח, 12 חודש והוא זן ומפרנס כולם, אז מה הוא עשה? את התפקיד של אלקים, מה עושה האלקים? נותן אוכל לג'וקים, נותן לנמלים, דואג לכולם, אתה אומר לי זה לא מכובד לתת תפקיד לאחד מהרבנים של הדור הזה, להיות רבנים מנכ"ל על גן חיות התנ"כי? מה אתה מדבר? אז מה זה אומר, אז ז"א אם הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא עושה את זה כל היום, הוא מאכיל גם אתה פיל והג'ירפה, מי נותן להם אוכל?

ש. יש מציאות בהלכה, אדם שהולך ומוצא מציאה זקן ואינה לפי כבודו, מה זה? פטור, זקן ואינה לפי כבודו, מה, מה אינה לפי כבודו, לך תרים תחזיר

הרב: שמעת מה הוא ענה לך? אם הוא רוצה הוא יכול להרים

ש. רוצה

הרב: שלום תודה

ש. אבל למה חכמים קבעו ככה,

הרב: אני אגיד לך למה, אני אגיד לך למה. בשביל שהוא לא יתגנה ולא יתבזה בעיני הבריות שהוא מתעסק

ש. איזה בזיון, אתה גדל אתה, מה הבזיון

הרב: אני יכול לדבר? ובאמת מי שיהיה גדול יגיד תתתת, הוא יתכופף וירים את ה מציאה, כן, אומר מה זה בזיון... אבל הוא לא חייב לשמוע למה שאתה אומר, הוא יכול להתכופף ולהרים. מכל מקום זה עד פה הבנת? אז עכשיו אתה צריך להבין, שהגדולה היתה כבר בדוד ובמשה עוד לפני שנקראו רבינו והמלך, שאם לא היה שמה לא היתה התוצאה, ז"א, אז מה הקב"ה אומר, עכשיו תקשיב מה קורה, משה רבינו משמש עיזה, שהוא היה רועה הוא משמש עשיזים.

ש. זה עוד לפני שהוא היה משה

הרב: עוד פעם, הוא היה משה רבינו כבר אמרנו לפני

ש. המהות שלו אבל לא רבינו

הרב: בלי המילה רבינו

ש. הוא היה משה, הוא היה משה

הרב: ואם לא קוראים לו רבינו אז הוא לא משה רבינו?

ש. במהות כן

הרב: מה זה משנה עכשיו הוא נמצא לבד, הוא נמצא לבד ואין מי שיגיד לו רבינו, הוא משה? זה אותו משה? עם רבינו ובלי רבינו, זה משה?

ש. לא, זה לא אותו משה, יש הבדל, אם אח"כ תקרא לו משה

הרב: בלי לקרוא, בלי לקרוא, בלי לקרוא, בלי לקרוא, בלי לקרוא

ש. אם אח"כ תקרא לו משה רבינו הוא ירים עיזה?

הרב: ודאי, הוא יצא לראות בסבלותם של עמו, וסחב כעבד למרות שהוא נסיך.

ש. מה בושה בזה? יש הבדל בין להרים עז

הרב: תגיד לי לעשות לבנים ג'יפה שבג'יפה

ש. הוא לא עשה

הרב: בטח שהוא עשה, הוא עשה איתם בדיוק מה שהם עשו, ולא היה צריך לעשות. אתה מסתכל על בושה, בושה זה לא בושה, בושה זה מה שאתה אומר. אין בושה כשעושים את מה שנכון, מה שנכון וצריך כשעושים אין בזה בושה, "ונקלותי עוד מזאת", אם אני צריך לכבד את ה' במעשה הזה "ונקלותי עוד מזאת". אין בושה במה שצריך לעשות, לכן כתוב אצל הכהן הגדול, אל תתהדר לפני מלך, בשעה שאתה לפני לך תזרוק את כל ההידורים שלך, אל תתהדר לפני מלך, תרים את הדשן, תרים את הדשן, קח את זה בבקשה שלום שים את זה שמה, תביא אנשים נורמליים הם ייגעלו לגעת בזה, הוא יגיד לא רוצה אפילו להיות כהן גדול, אם אני צריך לעשות את זה לא רוצה להיות כהן גדול, עזוב אותי. לא רוצה. יש אנשים לא יעשו את זה. יגידו להם תעבוד בזבל, חמשת אלפים דולר לחודש, אומר לא עובד אדוני, לא עובד מקבל סחרחורת, לא עובד. לא עובד. מה זה קשור? אדם עושה כל מה שצריך אם צריך, מה שה' רוצה חפץ הוא עושה זה לפי כבודו, לפי כבודו של הקב"ה, זה העיקר, כבודו של הקב"ה. 

לכן אם אנחנו מתבוננים יוצא שגדולי גדולי הדורות, גדולי הדורות, דוד המלך רגל במרכבה, למה הוא צריך לעבור תהליך כזה שהוא יהיה רועה של צאן? אי אפשר להתחיל איתו כבר ברמה יותר גבוהה? למה הוא צריך לטפל בדרגה הכי פחותה, הכי נחותה? כי שמה אתה, כל אדם הוא אחרון שבאחרון, אחור וקדם צרתני, אתה תהיה צמוד לבהמה לחיה ולעוף גם בפועל, הנה תאכיל אותם, תוציא אותם, הבהמה רוצה גדולים קח אותה, קח אותה, קח אותה, כן קח אותה, תעשה מה שצריך לעשות. מי שעושה ככה והוא מתחיל נכון מלמטה, כמו שאומרים מאחור, אחור אחור אחור, הוא יגיע לקדם קדם קדם קדם, למעלה מהמלאכים, זה הפרנציפ, הרפנציפ הוא לטפל אתה מבין בלמטה של הלמטה.

חכמים ז"ל אומרים, "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו" כי משה רבינו ע"ה לא נכנס באהל מועד בלי קריאה, צריך "ויקרא אל משה" מכאן אמרו, כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו, תדע לך שכן הוא, צא ולמד ממשה אבי החכמים אבי הנביאים שהוציא את ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה ניסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים והתעסק במלאכת המשכן ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו הקב"ה, הנה אם היה מדלג על נקודה קלה של דרך ארץ, ככה מתבטאים על משה רבינו עליו השלום שנבלה טובה הימנו? ככה פסקו את דינו גדולי ישראל חכמי ישראל, אמרו שאם הוא היה נכנס בלי לקבל רשות, בלי שיקרא לו ה', הוא היה עובר על הלכות דרך ארץ שלא כתובות בתורה, והיה נחשב שנבלה טובה הימנו, אם הוא היה מדלג, הוא היה מקצר תהליך, הרי בלאו הכי הוא יקרא לי, בשביל מה לחכות עד שיקרא לי אני כבר נכנס, הרי אני בניתי את המשכן, והרי הוא צריך להתוועד איתי, לדבר איתי, ונועדתי, אז למה צריך לחכות? דילוג קטן כזה נבלה טובה הימנו. אבל כך הם הדברים, שאם דרך ארץ קדמה לתורה אי אפשר לדלג על דרך ארץ בשום אופן, ואם מדלגים על דרך ארץ זו סטיה מהיצירה, ונשארים באמת בלי כלום. 

יש מעשה מדהים שהבאתי אותו באחת ההרצאות האחרונות, שנדמה לי זה היה הסבא מסלבודקה או בעל מדרגת האדם, הסבא מנובהרדוק, שישב אצלו אחד מגאוני ישראל והוא בא עם תלמידים מהישיבה והוא אמר שזה העילוי של הישיבה, זה העילוי, זה גדול הדור הבא. בינתיים שהם דיברו בדברי תורה היו שמה פירורים של עוגיות אז העילוי עשה ככה עם האצבע, לקח ככה לחץ על הפירורים והכניס אותם לפה ככה, עשה ככה, זה לא עושה רעש, ככה, זהו, גמר את הכל ניקה את הכל, אחרי שהם סיימו באו ללכת אז הסבא אומר לגאון, אומר לו זה הבחור שאמרת לא יצא ממנו כלום, אמר לו למה לא יצא ממנו כלום? הוא אומר אם בשעה שאנחנו מדברים דברי תורה הוא טרוד בפירורים שעל השולחן וזה לא מפריע לו שאנחנו מדברים והוא עושה ככה לא יצא ממנו כלום. הגאון התעקש ואמר יצא ממנו, בסוף מי צדק? הסבא, לא יצא ממנו כלום. כלום. אין דרך ארץ, אין דרך ארץ אין תורה, אין תורה לא יכול לצאת ממנו כלום. עילוי, עילוי שאחד מגאוני ישראל אמר עליו שהוא גדול הדור הבא, זה היה הפוטנציאל שלו, אבל אין דרך ארץ, ודרך ארץ קדמה לתורה, אז אי אפשר לדלג על דרך ארץ, ואם אין דרך ארץ לא מגיעים לתורה. 

הרי למעשה יסוד גדול לאדם, ראשית צריך הוא לדעת את היצירה שלו, לדעת את כל האחור, כי את כל האחור ליום אחרון, ולדעת המקום איפה מתחלת יצירתו, ומזה כי עסקו צריך להיות שמה, בראשית ההתחלה, בדברים הפשוטים, בדברים הקטנים, בקוצו של הא', במשך כל החיים, לא לסטות מחוט השערה הראשון, כי יצירתו באחרונה, קילוסו באחרונה ותורתו באחרונה שם היא תחילתו. לכן אל תשכח את מקומך, לעולם אל תשכח את מקומך, וידועים המעשים באותם צדיקים רועים חסידים או לא משנה שעלו לגדולה שהיה להם חדרון קטן ושמה הם השאירו את המקל ואת התרמיל ואת הכל כדי לזכור כל פעם, אתה מבין? הוא יוסף בנערותו, הוא יוסף במלכותו, נשאר אותו יוסף, המלכות לא השאירה עליו רושם, הוא לא השתנה לגריעותא, הוא לא התנשא ולא כלום, הוא נשאר הוא יוסף, הוא משה הוא משה, זה הנקודה. שמה מתחילים, שמה נשארים, ומשמה צומחים אבל לא עוזבים את הנקודה הראשונה. 

רבי חנניה בן עקשיא אומר, רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך...