שכחו את אבא (הרב אמנון יצחק שליט"א ציריך שוויץ 10-06-2009)
\n
- - - לא מוגה! - - -
\n
כך אנחנו משתדלים לעשות בכל מקום בעולם
בשביל לקרב את הגאולה ומהר,
ואנחנו צריכים עוד דבר אחד, גם לבקש את הגאולה.
אם אנחנו לא מבקשים את הגאולה,
אז אנחנו בעצם אומרים לקדוש ברוך הוא,
ותחזינה עינינו בשובך לציון,
אבל זה כמו אדם שמזמין אורח אליו הביתה והוא נמצא במדינה אחרת.
אתה אומר לקדוש ברוך הוא, תחזינה עינינו בשובך לציון, ציון זה שם, בארץ ישראל. אז מה אתה עושה פה בצירים?
אתה מזמין אותו, אתה אומר לו, בוא.
אתה אומר לו, בוא, בוא, אני מחכה לך, אבל תתקדם. קודם תחכה לי שמה, שב קצת, ייקח לי כמה שנים, אני אבוא, אל תדאג.
אני רוצה לראות אותך, אני רוצה לראות אותך בציון, אבל לא עכשיו, לא עכשיו, כי יש לי עוד כמה עסקים,
יש לי כמה, זה בתוכנית.
יש לי כוונה,
אבל מהסוג השני, לא הכוונה כהוגן,
אלא כוונה לא כהוגן, לא כמו הכוזרי.
אני לא, לא עד כדי כך, אני לא כמו הכוזרי. אני מתכוון, יש לי כוונות טובות לעלות יום אחד לארץ ישראל.
אני רוצה להיות כמובן ולראות בבניין בית שלישי, ודאי שאני רוצה, מה הפירוש?
על זה אני מתפלל כל היום, של מה אני מטריע את עצמי לבית הכנסת.
אבל אין לי כוונה עם מעשים, לא, לא להתלהב, ריבונו של עולם, לא להתלהב.
לאט לאט, שוויה שוויה,
לאט לאט.
מה זה הדבר הזה?
אתם יודעים איזה בושה?
איזה בושה?
תארו לכם שאחד מוציא את הבן שלו מהבית.
נגיד שאחד מוציא את הבן שלו מהבית,
והוא יהיה ילד לא טוב.
אז הוא מוציא אותו, הוא מתכוון שהוא שבוע ימים יהיה מחוץ לבית,
ירגיש שבאמת זה לא בסדר.
אם הוא נמצא מחוץ לבית שבוע ימים,
הוא ירגיש את הרחוב, שהרחוב לא מחמיא, אין כרית, אין שמיכה, אין אוכל חם,
אז הוא בטח יחזור.
אבל מתאכזב אבא, הבן לא חוזר.
עובר חודש, הוא לא חוזר.
עוברת שנה, הוא גם לא מתקשר.
חמש שנים, הוא כבר מחפש אותו, לא יודע איפה הוא בכלל.
עשר שנים,
חמישים שנה,
ומאה שנה,
מאתיים שנה,
שלוש מאות שנה,
ארבע מאות שנה,
חמש מאות שנה,
שש מאות שנה,
שבע מאות שנה,
תשע מאות שנה,
אלף שנים,
אלף ומאה,
אלף מאתיים,
אלף מאתיים, אלף מאתיים חמישים,
אלף שלוש מאות, אלף ארבע מאות,
אלף חמש מאות שנה.
יותר מאלפיים שנה אנחנו נותנים לקדוש ברוך הוא לחכות.
אומרים לו, ותחזינה עינינו,
ביי ביי.
ותחזינה עינינו, סוגרים את הסידור, הולכים לעבודה.
ותחזינה עינינו, ותחזינה עינינו.
מה זה, אנחנו משקרים?
אלפיים שנה נותנים לקדוש ברוך הוא לחכות?
אתם מבינים מה אני מדבר?
תשמעו משל, אני רוצה להגיד לכם משל מדהים.
מספרים החכמים
היה פעם מלך שהיה לו בן
והבן הזה
בן שסרח
לא התנהג כראוי ולא היה טוב למלך להשאיר אותו בממלכה כי זה עשה חילול שם המלכות
אז הוא הוציא אותו לגלות לאי
מנותק מכל העולם
אמר אם הוא יהיה באי לבד
אז ודאי שיום אחד הוא יבכה ויגיד אני משתנה ואני אחזור ואני אהיה בן אדם
ואני אהיה נסיך ואני אהיה אחר כך אחרי המלך אני אהיה שליט
וכו' וכו'.
ומחכה המלך, עובר חודש, חודשיים, שנה, עשר שנים, עשרים שנה, שלושים שנה,
ארבעים שנה, חמישים שנה.
הילד בכלל לא יוצר קשר, לא כלום, הוא שולח שליחים שידברו איתו, ישאלו אותו מי אתה, מה אתה, שום דבר, הוא לא מזכיר כלום מזה, כלום, כלום, כלום, כלום.
והוא דאג, המלך דאג, שיהיה לו רע מאוד שם, שלא ייתנו לו שום דבר ולא יספקו לו כלום, ויהיה עני מרוד, ואפילו אם ירצה עבודה, תמיד יחזיקו אותו יום-יומיים, ויזרקו אותו, ויזרקו אותו, ויזרקו אותו, שלא יהיה לו כלום.
הילד הזה הגיע לחרפת רעב, הילד הזה כבר נהיה זקן, כן? אבל הוא הגיע לחרפת רעב,
ואבא ראה שלא הולך, אי אפשר להביא אותו.
מה עשה?
אמר העצה.
אני מכריז בכל הממלכה שלי,
שכל מי שרוצה ממני משהו,
כל שאלה ובקשה, ביום פלוני
אני ממלא את בקשתו, מה שיבקש.
ודאג שיפרסמו את זה בכל מקום, ואמר שיהיו רק עשרה אנשים שייכנסו.
והתחילו להצטופף אנשים והכול, וגם הוא, הילד הזה,
אמר, זו ההזדמנות של החיים שלי, אני כבר ברעב בכול, מה אכפת לי לנסות את המזל שלי?
הגיע בדרך לא דרך,
דאגו שהוא יתברג בין העשרה אלה שייכנסו.
נכנס לפני המלך,
והמלך שאל אותו, נו, מה אתה צריך?
אז הוא אמר לו, אדוני המלך יעשה עמי חסד קטן, אני ממש אומר לך, אני עשרות שנים עני, מרוד, אין לי פת לאכול, אין לי מקום לישון,
אין לי כלום.
תעשה לי טובה.
תדאג לי רק שיהיה לי פרנסה ברווח, זה הכול.
כל מה שאני מבקש ממך זה פרנסה ברווח.
המלך מסתכל עליו בוכה.
שואל אותו, אתה מכיר אותי?
הוא אומר לו, לא.
ולומר לו,
אני אבא שלך.
אני אבא שלך.
אתה לא זוכר לפני חמישים שנה שהיית פה בארמון,
והיית ילד שובב,
ולא עשית מה שצריך, ואז החלטתי לזרוק אותך לאי וזה וזה?
הוא אומר, אני לא זוכר,
עברתי תלאות בחיים, אני כבר לא זוכר מי אני, מאיפה אני, מה אני, אני לא יודע כלום.
הוא אומר לו, אתה הבן שלי,
אתה הבן שלי.
אתה מוכן
לחזור להיות הבן שלי, להתנהג כמו שצריך,
להתלבש כמו שצריך, לדבר כמו שצריך?
אתה מוכן ואתה תהיה הבן שלי פה בתוך הארמון ולא יעשה לך כלום?
אתה מוכן או לא מוכן?
מה אתם אומרים? מה התשובה שלא צריכה להיות?
מוכן או לא מוכן?
מוכן?
פרגי אומרת מוכן.
מוכן או לא מוכן?
לא מבינים מה זה מוכן?
מוכן או לא מוכן?
לא עונים.
בשוויץ לא מבינים רק גרמנית.
מוכן או לא מוכן?
מוכן.
הקדוש ברוך הוא לקח את הבן,
עם ישראל,
זרק אותו לעיר רחוק,
זרק אותו לעירים רחוקים, למדינות רחוקות,
מהמזרח הרחוק
עד הצד השני,
תקע גם כמה בשוויץ,
וכולם תקועים בכל מיני מקומות,
והוא מחכה.
אולי יזכרו שיש להם אבא, מלך, מלכו של עולם, שיכול לתת להם כל דבר, ושרוצה לתת להם את המלוכה,
ורוצה לתת להם הכל בכל, מכל כל,
שהרי כל העולם שלו.
אבל בשוויץ לא, אין שום בעיה, גם לא עניים כל כך, גם יש מיטה, ויש כרית,
ויש הכל. אז למה צריך, כאילו, מה אבא רוצה? לא מבינים, מה אבא רוצה? מה הוא רוצה?
מה הוא רוצה?
מה כן רוצים בשוויץ?
גיב אברוכה, אברוכה.
פרנוסה.
פרנוסה, פרנוסה. מה רוצים? פרנוסה.
זהו, זהו.
רק פרנוסה, וזהו, אתם מסתפקים?
למה אתם לא מבקשים הכל?
רוצים גאולה, רוצים ארץ ישראל, רוצים הצלחה, רוצים בתקומה של עם ישראל,
רוצים באחדות, רוצים... למה?
רוצים בית המקדש,
רוצים ותחזנה עינינו בשומך לציון, רוצים, רוצים.
למה זה לא?
כל כך הגלות טשטשה, שכבר לא זוכרים
שזה אבינו.
זוכרים, זה מלכנו, אבל לא זוכרים, זה אבינו.
אבינו.
מה, כל ילד שמבקש מאבא רק אומר את המילה, אבא,
אבא,
ישר, אבא נמס, מה אתה רוצה?
הכל הוא נותן.
לא רוצים כלום. פרנוסה, פרנוסה.
גפן, גזון, פרנוסה נחס.
מספיק.
איזה שוויצרים נחמדים מסתפקים במועט.
לא מטריחים את אבא.
אבל אבא מחכה אלפיים שנה.
אבא מחכה אלפיים שנה.
אתם יודעים מה זה?
והוא כבר מתחיל לדפוק.
פתחי לי, אחותי, יונתי, תמתי.
לא שומעים.
פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי. לא שומעים.
יותר חזק. פתחי לי, אחותי, רעייתי, יונתי, תמתי. לא שומעים. עוד יותר חזק, עוד יותר חזק.
עד שמא?
הוא יורה טילים.
איך זה?
מתחילים אבנים,
אחר כך אקדחים, אחר כך תת-מקלעים, אינתיפאדה, פיגועים,
אחר כך מתאבדים,
אחר כך לא מבינים.
אז קסאמים ואחר כך גראדים
ועכשיו איום בפצצת אטום.
וישראל לא מבינים, לא מבינים שאבא כל דודי דופק.
פיתחי לי פתח של תשובה,
פיתחי לי פתח אחד כחודו של מאחד ושובו בתשובה ואני מביא אתכם בגאולה שלמה על כנפי נשרים ואני גואל אתכם מכל הצרות והמלחמות והכול ומחזיר את הממלכה למשיח בן דוד והכל יהיה בסדר.
למה אתם לא מבקשים בגדול?
למה מבקשים בקטן? פרנוסה.
שאלה ראשונה,
האם אתם רוצים גאולה או גולה?
גאולה.
כן, אבל זה חלה, זה לא...
אמנם קר בשוויץ, אבל חיממנו את הידיים, שכחתם?
עוד פעם,
האם אתם רוצים גאולה או גולה?
גאולה.
או, לא צרפתים,
אבל בואו ננסה עוד פעם אחת ככה לחמם את הגרונות.
גאולה או גולה?
גאולה.
ולעין הרע אשריכם, יופי, יופי, יופי, יופי.
שאלה שנייה,
האם אתם רוצים להיות בישראל או בשווייץ?
ישראל.
אז מה אתם עושים פה?
רגע.
אני לא אומר לכם לבוא אליי, כי יהיה פה בלאגן.
אבל מי שמתכוון באמת,
מי שמתכוון באמת שהוא רוצה לעלות לארץ הקודש,
ורוצה שיהיה לו בדיוק בקלות,
ורוצה שהשם יעזור לו שיתקיים על כוונתו הטובה והטהורה,
וחלילה שלא ייפגע מאומות העולם,
כל מי שרוצה מכם, אני נותן לו ברכה,
ברכה של זיכוי הרבים של הרבה יהודים,
בשביל שיצליח לעשות זאת. כל שעליו לעשות זה לקום.
מי שקם, כוונתו אמיתית. בבקשה.
מי שמתכו עינינו וישמחים עיניו וסוגל נפשנו וסוגל נפשנו.
מישהו עוז לו מיימץ עשרים איימץ,
מישהו עוז לו באמץ.
השם מלך השם עולות, השם ילך לרובות קמאייך,
השם מלך השם מעלות,
השם ילך לרובות.
השם ילך לרובות.
ידיים למעלה, ידיים למעלה, למעלה, למעלה, ידיים למעלה.
יפה, יפה, יפה.
עם ישראל חי.
נפלא, נשבת, נשבת, נשת רכם.