שידור חוזר מההרצאה: ירושלים 04-04-2011 פרשת תזריע

- - - לא מוגה! - - - 

‫‫‫‫

‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫ערב טוב, בעזרת השם, ‫נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו וברחמם ירוויח.

‫הדברים שנאמר הערב יהיו

‫לזיווגים הגונים, לתמר, זיווה, אליהו, ‫הדסה, אברהם, יוסף, מלכה,

‫נתנאל, בני מתתיהו ודליה, מהרה. ‫-אמן.

‫ושתהיה הצלחה גדולה לכולל אור, ‫מתתיהו ופרנסה בשפע רב.

‫-אמן.

‫ברכה וכל הישועות לאמנון ונופר אביטן, ‫מהרה. אמן.

‫-להצלחה של משה בן אברהם בעסקו,

‫זיווג הגון לנועם יעקב בן אילנה, ‫שרה בן דליה.

‫בהצלחה למשפחת

‫כצו, המרכז למדע ויהדות.

‫חזרה בתשובה ליפה בת זוהרה, ‫מרדכי בן לונה, וזיווג הגון לשי בן שמחה.

‫כן,

‫הוראות קבע, אני אתן להן בסוף.

‫בסדר, ראיתי לפניי.

כן.

‫אפשר לראות את הקהל? תודה.

‫אישה כי תזריע,

על זה נאמר, החור בקדם צרתני.

‫אמר רבי יוחנן, אם זכה אדם,

‫נוחל שני עולמות,

‫הזה והבא.

ואם לאו,

‫בא ליתן דין וחשבון,

‫שנאמר, ותשת עלי כפיך,

‫ומקשה בעץ יוסף.

‫הרבי יוחנן אמר בברכות ה'

‫לא כל אדם זוכה לשני שולחנות.

‫ולעניות דעתנו,

הרי רגילים לשמוע את השאלה תמיד,

‫מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו,

‫ומתלוננים על הנהגה העליונה ‫כאילו יש כאן, חלילה, סילוף הדין.

‫אז זאת אומרת, בעצם זה ששואלים ‫מדוע צדיק ורע לו, רשע וטוב לו,

‫משמע מכאן שיש איזה סילוף.

‫לא כך היה צריך להיות.

‫אבל באמת אין כאן שום בעיה,

‫והטעות היא גמורה לחשוב ‫שהצדיק רע לו בעולם הזה,

‫ואילו לרשע טוב לו.

‫מי שחושב כן אינו אלא טועה,

‫וזאת בגלל שבדרך כלל רגילים ‫למדוד את הדברים,

‫את הטוב והרע, במידה גשמית.

‫כמה כסף יש לפלוני, ‫כמה רכוש יש לו, ‫כמה הוא מסודר בחיים,

‫כמה הוא פחות טרוד.

‫אם מודדים לפי זה, ‫אז ניכר שהצדיק יש לו, לכאורה, ‫פחות ממה שיש לרשע.

‫ואם חסר לו, אז חושבים שזה רע מוחלט.

‫אבל זאת טעות גדולה מאוד ‫לחשוב כך,

‫שכביכול צדיק ורע לו, רשע וטוב לו.

‫דבר ראשון, אם נשאלת צדיק, רע לך?

‫אם הוא יגיד שרע לו, הוא לא צדיק.

‫אז ודאי שהצדיק לא אומר שרע לו, ‫רק חושבים עליו שרע לו, ‫עושים לו טובה, חושבים בשבילו.

‫ואם נשאל את הרשע שטוב לו,

‫אז יתברר שגם לרשע לא טוב.

‫אנחנו חושבים שטוב לו, ‫שהוא מסודר והכול, ‫אבל אם נשמע את הצרות ‫מסביב למה שיש לו,

‫אז נראה שלא כל כך טוב לו.

‫אבל זה השואלים מהצד, ‫כי תמיד הדשא לשני ירוק יותר.

‫אבל מכל מקום זו טעות גדולה, ‫ובוודאי

לאור מה שכתוב ביום הל״ח,

‫שבשביל צדיק אחד נברא העולם,

‫כמו שנאמר, וירא אלוהים כי טוב,

‫ואין טוב אלא צדיק.

‫הרי כי הצדיק הוא סמל הטוב ‫והנעלה שבעדיו.

‫צדיק זה לא רק מהות,

זה גם סמל,

‫וזה הדבר המעולה ‫שיכול להיות במין האדם,

‫כי באישיותו של הצדיק

‫מתגלם ומתגשם כל הטוב,

‫ומתוך כך הוא מרגיש ‫בכל מאורעות חייו אך טוב.

‫לא ייתכן שצדיק ירגיש

‫ומה שעובר עליו רע.

‫הרי כולנו צריכים לשנן ‫כל מדע עביד רחמנא עביד לטב.

‫אז אם אנחנו משננים את זה, ‫וחלק מאיתנו אף

חיים את זה,

‫כל שכן הצדיק.

‫ואם אנחנו צריכים להגיד אפילו על רעה,

‫ממש, גם זו לטובה,

אנחנו מבינים שלעתיד לבוא כולם יגידו הטוב והמתים על ברוך דיין האמת

אז מי שמתכוון להתארגן לקראת העלייה שלו לעולם האמת

צריך להתחיל לחיות את הדברים ולא רק לדקלם אותם

צריך פשוט לחיות אותם

ומי שחי אותם הוא צדיק

ומי שהוא צדיק הוא מרגיש אך טוב לישראל אין משהו לא טוב

איך יכול להיות לא טוב מפי עליון

לא תצא הרעות והטוב כי הכל נמצא תחת ידיך

מאז שהשם אמר האנוכי נותן לפניכם את החיים ואת הטוב ואת המוות ואת הרע

אז זה נמצא לפנינו

השולחן מצוי לפנינו

ואם יש בו פירות מתוקים חמוצים מרים או חריפים

לאן שנשלח ידנו הטעם יהיה בגללנו

אז אם אתה נוגע בדברים לא טובים

כשאדם עושה טוב יבואנו הטוב כשאדם עושה רע יבואנו הרע

מה התלונות?

על מי התלונות?

מפי עליון לא תצא הרעות והטוב

טוב זה רק אחד כי הטוב הוא מוחלט

וטוב אלוקי

ורעות הן באות בכמה פנים

אבל מכל מקום צדיק תמיד חש

אך טוב לישראל

כיוון שהחיים שלו אינם חיים של הבל

אלא חיים של תוכן

החיים שלו הם נעלים ונעצלים חיים רוחניים עילאיים

כל רגע מחייו הוא עולם מלא בשבילו

זה שניתנת לאדם כל רגע ורגע הזדמנות

לאסוף כל כך הרבה לחיי העולם הבא

איך אפשר לא להיות שמח?

הרי בכל רגע אתה יכול לאסוף נצח

בכל רגע ממש

אפשר לאסוף נצח

הרי העולם הזה 70 שנה

קלה ונפסד

העולם הנצחי הוא נצח

כמה זה נצח?

אם נגיד את המספר הכי גדול שאנחנו יכולים להגיד נגיד שזה ביליונים

אז ביליונים של שנים זה אפילו לא שנייה בנצח

אז מה זה 70 שנה?

בהיה עלמא ליקה אגרא

למה ליקה אגרא?

כי אי אפשר לשלם בעולם הזה שכר רוחני

כי מה זה 70 שנה?

70 שנה זה כלום

ואיזה שכר תוכל לתת לאדם?

ואם תיתן לו גם שכר

נגיד נתת לו יבשת שלמה

כל היבשת שלו בטאבו

נו ובעוד 70 שנה הוא ייקח את זה?

אין כיסים בתכריכים

אי אפשר לקחת כלום

אז מה הוא אוכל לו כל מה שהיה לו 70 שנה?

והוא השאיר את זה לאחרים

אבל אפילו אם יש לו שכר מועט והוא לנצח?

זה לנצח

מה זה 70 שנה

לעומד נצח?

תארו לכם שהיה נכנס לפה מישהו ואומר

רבותיי יש לי הצעה להציע לכם

כמו אותו רוכל שאמר מנבאי חייה מנבאי חייה שנלמד עליו תכף

אבל נכנס אחד ואומר לכם רבותיי מי שיכול עכשיו

לעשות הפצ'י

מקבל ממני עכשיו מיליון דולר

נו מי עושה הפצ'י?

תארו לכם שבן אדם היה משתדל ולא יוצא לו כמה יום מתאכזב והפצ'י אחד היה יכול לקבל מיליון דולר

ומי שהיה לו קופסת טבק

מה היה עושה?

דוחף חצי לתוך האף

והיה משחרר הפצ'י אחד אחרי השני וסופר מיליונים דולרים

משתלם או לא משתלם?

ודאי שמשתלם

אז אם בהפצ'י משתלם להביא מיליון דולר

אז תדעו לכם

ש-70 שנה

עם כל השכר שאתה יכול להשיג בעולם הזה

זה אפילו לא ההא של ההפצ'י

למה? כי 70 שנה עפים ומסתלקים במהירות יותר מהר מהההההההההההה שאתה עושה הפצ'י

יותר מההא הראשון כבר הסתלקו 70 שנה

ויש לך אחר כך חיי נצח

ונותנים לך כל רגע ורגע לאסוף

שכר נצחי

ואי אפשר שבן אדם לא יוכל לעשות מצווה בכל רגע

כי יש מצוות של חובת הלבבות

כגון אהבת השם

יראת השם

אדם יכול בכל רגע לחשוב באהבת השם אין לך מה לעשות

אתה תקוע באיזשהו מקום אין לך ספר ואתה לא זוכר שום משנה או גמרא בראש

אתה עכשיו עומד אתה יכול להתבונן באהבת השם ודאי ביראת השם ודאי כל רגע המונה סופר וסופר זכויות מצוות עשה אין סופיות

אם אדם יודע לסגל לעצמו

אורח חיים כזה בהתבוננות כזאת

שכל רגע זה אוצר בלום

הרי על חיי נפש של אדם פיקוח נפש אפילו של שעות או דקות חיי שעה אפילו

מפקחים עליו את הגל ביום שבת

אפילו בן אדם בן 98 שנפל עליו הגל

אז בשבת מסלקים את הגל מעליו

אבל הוא לא יחיה הרי

98 ומקבל גל אבנים על הראש יש סיכוי שיחיה הוא אפילו חפצ'י לא יוכל להגיד

אז מה צריך עכשיו לחלן עליו שבת

כן אבל יכול להיות שיש איזה שביריר של רגע שהוא יכול עדיין לחשוב

לחשוב שהוא מקבל עליו עוד מלכות שמיים או תשובה בזה הוא קונה חיי העולם הבא

זאת אומרת כל רגע ורגע אצל הצדיק הוא חשוב ויקר מאוד

וזה עולם מלא בשבילו

הוא מרגיש שטוב לו בעולם הזה לעשות את רצון כונו

מתענג מתעדן בעבודת השם

וכמו שאמרו חכמים זיכרונם לברכה

יפה שעה אחת בתורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא

ואף על פי שאין לו כלום ממש כלום

מאבלי העולם הזה הרי הוא מרגיש

אך טוב

הרבנית

אשת החפץ חיים זכר צדיק וברכה

הייתה לה איזה טרוניה שהשמיעה בפניו

ואמרה לו למה לילדים שלנו אין בגדים חדשים לחג

ולבנים של השכנים יש בגדים חדשים לחג

למה הבנים שלנו צריכים תמיד להיות עם בגדי חול בחג?

ואללה חפץ חיים זכר צדיק וברכה

תראי אנחנו זכינו שאנחנו והבנים שלנו בני תורה שעוסקים בתורה

ומקבלים את השכר הכי גדול שיכול אדם לקבל הן בחייו והן לאחר מותו

השכנים מסכנים אין להם את הזכות הזאת לשבת ולעסוק בתורה

אז מן השמיים נותנים להם לפחות בגדים חדשים שיהיה להם לחג

אז אלה שמסכנים נותנים להם חומריות

ואלה שיש להם רוחניות לא צריכים

את הגשמיות.

יש, יש,

אין,

לא חסר.

נזכור את מידת התענוג והשמחה שיש לצדיק בקדושת שבת.

הסיפוק הרוחני והשמחה הפנימית שזו מביאה לו

וכן בכל מצווה ומצווה

שכל תענוגי העולם הזה בטלים לעומתה,

לראשו חסרות כל הרגשות הללו

על מושג הטוב.

הוא רואה רק את הצד הגשמי,

הוא רואה רק את האמצעים החומריים, את הכסף והרכוש.

וכמה רחוקים הם אותם האנשים מההרגשה הנפשית והסיפוק הרוחני

כי כל התענוגים של העולם החומרי העובר,

אין בכוחם להביא את האדם

לאותו מצב רוח של שמחה אמיתית

לשמחה רוחנית.

ואנחנו רואים בעלי תשובה.

בשעה שהם חוזרים בתשובה

והם מכירים את השבת שהם חששו ממנה מאוד,

או שהם זוכים לחוג את החגים כבר בחברה שומרת תורה ומצוות,

או שהם זוכים כבר לקבל עליהם עול מצוות,

איזה שמחה יש להם?

זה ניכר על פניהם,

זה ניכר בכל הווייתם.

אפילו יותר מאלה שכבר מורגלים ועושים מצוות אנשים מלומדה.

הסיפוק שלהם שיש מכל רגע, ההשתדלות שלהם, ההתמדה שלהם בלימוד התורה,

רואים מה עובר עליהם ומה היה חסר להם.

הם כמו אנשים שצמאו במשך זמן רב ופתאום נתנו להם משקה צונן שמרבה את נשמתם.

כל חיי העולם הזה אין בכוחם לתת סיפוק רוחני לאדם,

כי הנפש מקורה בנצח

ומהעולם הנצחי חוצבה,

והיא ניזונה רק במזון נצחי שמקורו בנצחיות

ולא דבר הווה ונפסד.

דבש מצאת אכול דייקה פן תסבע והכה אותו.

כל הנאה גשמית, אם אדם ירבה בה,

לא יאכל, הגוף לא יחזיק,

הוא יצטרך לפלוט את זה.

אבל הנאה רוחנית,

גם הנפש לא תמלא.

כמה שתיתן לאדם מתענוגי הרוח,

זה לא ייפסק ולא ייפסד.

ואם יאמר לך הרשע כי טוב לו בעולם הזה,

אל תאמין לו כי שקר בפיו.

ובפרט ששמענו אלפים ורבבות

של כאלה שעברו מן הצד ההוא לצד הזה,

וכשהם מספרים באמת מה היו שווים חייהם, למרות שזה היה נראה רעשני, צעקני ונוצץ,

מתברר שהחיים שלהם היו חיים של דיכאון בעיקרם,

כיוון שלא הגיעו לסיפוק.

ולא היינו צריכים אותם שיאמרו לנו את הדברים,

משום שחכמים, זיכרונם לברכה, כבר אמרו לנו שאין אדם מת וחצי תאוותו בידו.

אדם גשמי, חצי תאוותו בידו אין, אפילו שהוא יהיה הכי עשיר בעולם.

תשאל אותו אם עוד הוא רוצה.

ודאי שכן.

הראיה שאפילו שהם זקנים, הם לא יוצאים לפנסיה.

הם ממשיכים לצבור הון עוד ועוד ועוד,

בשעה שהם יודעים שהם לא לוקחים כלום,

וכל הטרחה וההשתדלות והדאגה זה למי שיקבל את זה מיד אחרי שהם יסתלקו.

והם לא יכולים להפסיק.

הם עבדים ממש,

משועבדים לחומר.

מה עוד שהם תמיד נמצאים תחת שלטון המידות והיצר הרע,

והרשעים כיים נגרש,

השקט לא יוכל,

כל ימיהם כעס ומכאובים,

המידות הרעות ממררות את חייהם,

אבל הצדיק

ומכניע את שלטון הרע שבאדם עוקר את המידות הרעות שלו,

ואין מאושר כמוהו בעולם,

וחייו הם חיים מאושרים.

כי אם עקירת הרע בהיעדרו בא במקומו הטוב,

וזה דבר ברור לכל מי שנתנסה בכך.

הסבא מקלם, זכר צדיק וקדוש לברכה, אומר,

בני האדם טועים כשחושבים שאם רע ומר להם בעולם הזה,

אז לפחות יהיה להם עולם הבא.

יש אנשים שמנחמים את עצמם ואומרים,

תראה,

אני יודע שהחיים פה לא קלים ולא זה, אבל לפחות אחרי מאה עשרים שנה יהיה טוב,

יהיה טוב.

על מה אתה סומך?

על זה שהיה לך רע פה, אז אתה סומך שיהיה לך טוב?

זה בכלל לא ראייה שיהיה לך טוב.

זה שהיה לך רע פה, רצו להראות לך שגם פה,

שאתה חושב שהכל בהישג יד אתה לא מצליח להשיג.

אז מה שלא נמצא בהישג יד, רק אם תעבוד ותעמול אפשר שתשיג,

מהיכן תשיג אם לא תעמול?

רק אם יגעת אז מצאת ותאמין, ואם לא, אל תאמין.

והוא נותן דוגמה.

איך נדע אם אנחנו בני העולם הבא?

מי מאיתנו פה יכול להרגיש

שהוא בן העולם הבא.

יש מישהו מפה שיכול להבטיח לעצמו עם סימן ברור

שהוא בן העולם הבא?

יש מישהו שיודע שהוא בן העולם הבא,

ויש לו סימן ברור ומובהק

שיעיד על זה שהוא בן העולם הבא?

כל ישראל, נכון, יש להם חלק לעולם הבא, זו האופציה.

אבל צריך לזכות בה.

יש מישהו שיש לו איזה סימן? אתם לא בטוחים שאתם בני העולם הבא? אז למה אתם מגיעים?

מבצע אנציקלופדיון. מבצע אנציקלופדיון?

לא, לא, לא דיברתי עכשיו על איך משיגים עולם הבא. מי מאיתנו יכול להגיד

אני בן העולם הבא, ואתה יודע למה?

לא בגלל מצוות, מעשים טובים שעשיתי, ואני יודע מה עשיתי.

תן לנו סימן ברור,

סימן ברור שהבן אדם הוא בן העולם הבא.

עכשיו אני רוצה,

סימן ברור שהאדם בן העולם הבא.

מה הסימן?

מה?

עוד פעם, כל ישראל יש להם חלק, אבל צריך לזכות בחלק.

יש 12 ילדים

שכל אחד יש לו חלק בצבא, אבל הוא צריך להוכיח שהוא בן.

אם הוא יוכיח שהוא בן,

הוא יקבל את חלקו.

אבל אם בן אדם מגיע לעולם האמת, הוא לא יכול להוכיח שהוא בן של הקדוש ברוך הוא.

הוא לא היה בן.

צריך להוכיח שאתה זכאי לקבל את מה שמגיע לך.

אבל לא, עזבו את זה, אני מדבר בין העולם הבא.

האם אדם יכול לדעת?

אז תשמעו מה הסבא מקלם,

זכר צדיק ברכה, אומר דבר נפלא.

אדם שהולך עכשיו לחתונה,

איזו חתונה?

הכי חשובה בחייו.

יש לו בן בכור, צדיק, גאון, עילוי.

והוא הולך לחתן אותו

עם בת של אחד מצדיקי הדור,

שהיא בעצמה לשם ולתהילה.

והחתונה הזאת,

הרי מאז שהוא גידל את הילד הוא ייעד אותו לגדולות,

והנה הוא הולך עכשיו לזכות ולראות את הרגע הגדול הזה של בניית הבית הקדוש.

הוא יוצא לדרך והוא צריך

לעלות על רכבת,

וזה ייקח ארבע שעות עד שהוא יגיע לתעודתו.

בעלותו לרכבת,

לאור הכרטיס שהוא רכש,

הוא ישב במקום המסומן,

ולצערו הכיסא היה קצת רעוע.

אז

בנסיעה היו לו טלטולים לא נוחים כל הזמן,

והוא לא יכול היה לעבור מהכיסא הזה לכיסא אחר, כי הכול היה מלא.

בהמשך הנסיעה

הוא ביקש לאכול מה שהיה מיועד לו בכרטיס,

וכשהביאו לו, לצערו,

זה היה יבש.

לא טעים בכלל.

והמשקה הקר שהוא ביקש

היה פושר.

אז ממש זה לא היה כל כך חוויה לעבור את הנסיעה בצורה כזאת, וגם לשתות

ולאכול את זה.

מרוב טלטלות הוא היה צריך לקום לאיזשהו מקום,

וכשהוא הגיע לשם זה היה תפוס.

הוא היה צריך להתחקות שם עוד עשר דקות, וזה בכלל לא נעים.

ואחרי כל זה הוא חזר למקום,

אז התברר שתפסו לו אותו, וישב שם בן אדם שלא נראה כל כך טוב ולא כדאי להתעסק איתו.

אז נותרו לו עוד שעתיים לעמוד ככה כל הרכבת.

ואתם יודעים מה היה מדהים?

הבן אדם הזה לא ניכר עליו

שום דבר ממה שתיארתי.

אתם, כשסיפרתי את זה,

כבר הרגשתם את החוויה שהוא עובר,

והבנתם שהמצב שלו לא כל כך טוב.

אבל הוא מחייך ושמח.

למה?

אז מה, ארבע שעות אם הוא יהיה ככה,

אבל לאן הוא מגיע עוד מעט?

לשמחה הגדולה.

האם בגלל שעכשיו הוא מתנדנד ככה,

אז הוא ירגיש עצוב ויפסיד את כל השמחה שהוא ייחל לה כל ימי חייו?

ואם יש פה סנדוויץ' יבש קצת ומשהו פושר,

אז מה, הרי סעודת מלאכים חכה לו שם.

כל זה קיינוך אפס, הוא צוחק מזה, זה אפילו לא ניסיון בשבילו,

וגם מה שהוא צריך לעמוד בדרך,

את יתרת הדרך.

אז מה זה יעיב עליו?

ודאי שלא. למה לא?

למה לא?

כי הוא הולך לשמחה הכי גדולה

שהוא ציפה לה מאז שנולד הילד.

נכון או לא נכון,

צריך אדם להצטער ולהרגיש לא טוב אם הוא הולך לדבר כזה?

אני אתן לכם דוגמה שאולי אתם תבינו יותר.

אם בן אדם יודע שהוא הרוויח בלוטו

20 מיליון והתברר לו אחרי שלושה חודשים, כמו שקרה עכשיו,

אישה אחת שלושה חודשים לא הסתכלה על הכרטיס,

אחרי שלושה חודשים פתחה את התיק, בדקה,

הרוויחה 20 מיליון.

נו,

ועכשיו יש לה בדרך תלאות.

המונית מתבלבלת, לוקחת אותה לכיוון אחר.

כל מיני בעיות כאלה ואחרות מצלצלים אליה, אומרים לה, תשמעי, את לא יודעת מה קרה,

נשרף פה, נשרף שם, לקחו לך זה פה, שם.

זה יטריד אותה?

היא הולכת לקבל 20 מיליון.

לקחו, גנבו, היא תקנה חמש פעמים כל דבר.

נשרף, היא תבנה שני בתים.

מה הבעיה?

יש כסף.

הולכים לקחת כסף גדול.

מי יכול להטריד אותה עכשיו?

הפסד במשפט, קח תרומה.

אז מה הפסדתי?

כמה הפסדתי? מאה אלף?

קח מאתיים.

למה? כי היא פתוחה, יש לה עשרים מיליון.

אומר הסבא מקלם,

אם בן אדם יודע שהוא בן העולם הבא,

אז כל העולם הזה הוא מחייך.

כל העולם הזה הוא שמח ומחייך, לא משנה מה עובר עליו.

מה שעובר לא משנה, כי אתה עוד מעט מגיע לעולם הבא שאתה מכין אותו כל יום.

כמו שהכנת את הבן הזה וייעדת אותו לגדולות,

אתה ייעדת את עצמך לגדולות.

ואם אתה עושה מה שצריך,

איך אתה לא שמח? אז יש קשיים בדרך, אז מה יש?

אז מה יש? מה חשבת?

שבעולם הזה זה מישור? אין דבר כזה.

אף אחד לא עבר פה במישור.

אין דבר כזה.

חייבים לעבור תלאות וייסורים וניסיונות,

אבל בדרך לאן?

לעולם הבא, לחיי נצח.

איך אתה לא שמח?

אם אתה לא שמח,

סימן שהעולם הזה מעיק עליך.

העולם הזה חשוב בעיניך.

ההפסד של פה מצער אותך.

ואתה לא מתבונן על הרווח של שם.

אם היית מתבונן על הרווח של שם,

כמה הוא גדול, מי מתעסק בקטנות?

הרי כל מה שאנחנו אומרים כאן זה קטנות.

זה כמו בן אדם שבחלום הוא נבעט,

הוא חולם חלומות רעים.

אבל כשהוא מתעורר, מה הוא אומר? ברוך השם זה היה רק חלום.

ברוך השם זה היה רק חלום.

אחרי שאנחנו נתעורר מהעולם הזה,

אלה שידעו שזה רק חלום יגידו ברוך השם זה היה רק חלום.

כל מה שעברנו פה, צרות וזה ופה, זה הכל חלום.

כי חלום יעוף.

זה הכל קשקוש בגרוש. זה ניסיונות, זה דמיונות.

לא מתים מזה.

ואם מתים,

כשאתה מוכן, אז מה קרה?

ותשחק גם ליום אחרון.

מה הבעיה?

מה, חשבנו שלא נמות?

מישהו הבטיח לנו עד מתי?

אבל אם אתה מוכן,

ובכל עת בגדיך לבנים,

מה אתה מוטרד?

מה אתה מוטרד?

אחד.

אחד מאוד מתאבד לנסוע לחוץ לארץ.

מאוד.

מאוד.

ופתאום מודיעים לו שהקדימו לו את הנסיעה בחודש. הוא הצטער?

הוא לא הצטער.

אחד מרוויח 15,000 דולר כל חודש, והקדימו לו את המשכורת ל-20 לחודש. הוא הצטער? הוא לא הצטער.

אז אם לוקחים בן אדם יותר מוקדם לחיי העולם הבא, מה הוא הפסיד?

לנגב חומוס?

מה הוא הפסיד?

היה לו תוכנית לקנות עוד חליפה?

מה הוא הפסיד?

אלא אם בן אדם מוכן לחיי העולם הבא, וזה מסעת חייו,

ועל זה הוא עובד כל הזמן.

הוא צוחק כל הדרך.

כל הניסיונות הם רק קשקוש בגרוש.

בזה אפשר להסביר את המדרש שאמרנו בהתחלה.

מה אמרנו?

לזכות לשני שולחנות

זאת אומרת שיהיה לאדם דברים גשמיים, כסף וזהב, אכילה ושתייה,

על זה שייך לשון שולחן,

לא כל אדם זוכה.

רבי יוחנן אומר, לא כל אדם זוכה לשני שולחנות.

אבל רבי יוחנן גם אומר

שאדם יכול לנחול שני עולמות.

זו סתירה?

כבר לא.

שאדם יזכה לשתי שולחנות, לא כל אדם זוכה.

אבל להיות נוחל שתי עולמות,

כל אחד יכול לזכות.

וכל צדיק וצדיק, בפרט שהוא גמור,

נוחל שתי עולמות.

כי גם בעולם הזה הוא מחייך לכל ניסיון ולכל קושי.

הוא יודע שאבא שבשמיים

מעמיד אותו בניסיון

רק בשביל לעלות אותו דרגה.

מה זה ניסיון?

נס להתנוסס,

לעלות עוד מעלה למעלה.

כשהיינו קטנים, אז אבא או אמא לקחו אותנו ביד

ולימדו אותנו את הצעדים הראשונים.

אז בהתחלה החזיקו אותנו עם היד והובילו אותנו.

אחרי מספר פעמים שראו שהרגליים שלנו כבר מספיק חזקות ויש אפשרות שנתהלך לבד,

הניחו אותנו ואמרו בוא בוא בוא בוא בוא בוא.

וככה דשדשנו וגם נפלנו מדי פעם.

נו מה קרה אם נפלנו?

בזכות זה אנחנו הולכים היום.

כל הנפילות האלה נתנו לנו את הביטחון שאנחנו יכולים ללכת.

אם לא ינסו אותנו לא ירימו אותנו.

אז הקדוש ברוך הוא נותן לנו ניסיונות,

ואם אנחנו עומדים בהם,

אז אנחנו מתחשלים ומגיעים למדרגות יותר גבוהות,

ואז נותנים לנו ניסיונות יותר גדולים,

וממילא סומכים עלינו, התבגרנו.

כשילד מתבגר נותנים לו עוד דברים, עוד אחריות.

למה?

כיוון שהוא בעל דרגה.

מי זוכה להגיע להיות מנכ״ל?

מי שעמד בכל התפקידים שלמטה.

מנכ״ל זה לא טוב?

זה הרבה אחריות, זה הרבה התחייבויות,

זה הרבה ניסיונות.

זה כבר לפעול ולהפעיל הרבה אנשים אחרים.

זה להיות כל הזמן על הדופק.

כן, אבל מקבלים גם משכורת בהתאם. מנכ״ל מקבל משכורת בהתאם לתפקיד.

אז ככל שאתה עולה,

אחרי הניסיונות שעמדת, אתה עולה דרגה.

איך נהיים צדיקים?

אחרי שבמשך השנים הקדוש ברוך הוא בחן אותנו בהרבה ניסיונות,

ועמדנו בהן, ולכן אנחנו זוכים.

טוב, עכשיו אנחנו נגיע לרוכל.

מעשה ברוכל אחד

שהיה מחזר בעיירות שהיו סמוכות לציפורי

והיה מכריז ואומר,

מנ בעי למזבן סם חיה

מי רוצה לקנות

סם חיים.

רבי ינאי

היה יושב ולומד.

שמע אותו שהוא מכריז מי רוצה סם חיים.

אמר לו, תעלה לכאן, אני רוצה לקנות.

תעלה.

אמר לו, לא, אתה לא צריך, לא אתה ולא הדומים לך.

אתה לא צריך את זה. אתה לא צריך.

בכל אופן, הטריח אותו רבי ינאי ואמר לו, תעלה,

אני רוצה שתעלה אליי.

עלה אליו. אמר לו, מה אתה מוכר?

הוציא לו ספר תהילים

והראה לו את הפסוק

מי האיש החפץ חיים?

נצור לשונך מרע.

אז מי האיש החפץ חיים? אתה רוצה לקנות חיים.

נצור לשונך מרע.

אמר רבי ינאי,

כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה

ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט.

הלשון הזה, היכן הוא פשוט,

זה לא לשון שאנחנו רגילים, היכן הוא פשוט.

לא הייתי מבין את הפשט, לא הבנתי את הפשט, לא הבנתי את העומק, תגיד משהו, אבל היכן הוא פשוט?

מה זה היכן הוא פשוט?

עד שבר אוכל זה והודיעו

מי האיש החפץ חיים.

עד כאן המעשה.

עכשיו נעבור לענייננו.

אנחנו בפרשת מצורע וכולם למדו מה זה דין מצורע ועל מה זה בא מוציא שם רע וכו' וכו'

ולא נתמקד בזה אבל בואו נראה מה התרופות לזה, מה התרופות.

בטרם התפתחות הרפואה

היו רגילים לרפאות תמיד את החולה במקום הרפואה. נגיד אדם התלונן על כאבים ביד קשרו לו את היד

כאבים ברגל קשרו לו את הרגל

היה לו איזה מוגלע מורסה פיצצו לו אותה במקום

ככה היו מתייחסים לכאבי ידיים רגליים ראש וכולי וכולי

אבל כשנתפתחה החוכמה הזאת

מצאו שלא במקום הכאב צריך לרפות

אלא צריך לחפש את הסיבה

מה המקור לכאב

פעמים הרגל טופחת

נגיד אדם יש לו בצקת ברגליים

אז מה יועיל שתקשור את הרגליים למטה אם הבעיה היא בלב

או אם זה סתימה בצינורות הדם

מה זה מועיל

או אם זה בא מזה שהיה לך השושנה

או מדבר אחר

אז מה זה מועיל? צריך למצוא את הסיבה

אז הרפואה התפתחה שהתחילה להבין שצריך למצוא את הסיבה

והיום אתה רואה לפעמים שבן אדם אומר שכואב לו במקום מסוים ומטפלים בו במקום אחר

הכפרי שהיה פעם

היה חובש ומושח את הרגל הכואבת בכל מיני משיכות

שייטיבו לאותה שעה.

אבל אחר כך כשבאו הרופאים המומחים

והכפרי הזה כשהוא רואה את זה האחרון, את הרופא הדוקטור הזה

והוא רואה שהוא לא שם לב בכלל למקום הכאב

אלא נותן לו רפואות לחזק את הלב

הוא מתרעם ואומר שהרופא הזה לא מבין באמצעי הרפואה

אבל הוא לא מבין שהרפואה התפתחה

ומטפלים לו כרגע בסיבה

כדי שזה לא יחזור עוד פעם

אבל הוא רגיל רק לשיטה הראשונה שהייתה

שקושרים את הראש עם מגבת

יש כאב ראש, מה עושים?

לוקחים מגבת, קושרים את הראש

הוא לא מבין, הרפואה התפתחה

פעם היו צריכים לעשות כל מיני תרופות,

מעלים, מצמחים

כמו שהרמב״ם מביא

איך מייצרים תרופות כאלה ואחרות

היום אתה בא לרופא

והוא נותן לך זריקה

טוז

ונגמר

אתה הולך, זהו, כואב?

טוז, לא כואב

מה זה?

מה זה, קוסמים?

אבל באמת גם הרפואה הכי מודרנית

והכי מתקדמת ואפילו שיש היום

CT ו-MRI והכול,

כל זה עדיין לא הרפואה

כי עדיין לא מצאו את הסיבה למחלה.

כל המחלות שמכירים היום

לא יודעים את הסיבות האמיתיות למחלות.

לא יודעים.

כיוון שהסיבות למחלות תלויות בנפש.

כל סיבות המחלות תלויות בנפש.

מי שיודע את דרכי הרפואה האמיתית

צריך לדעת איזה מידה צריך לתקן באדם

או איזה רגש יש לו

או איזו מחשבה,

ואם ירפא לו את הסיבה הזו,

ישוב החולה לאיתנו.

זאת אומרת, אדם שהוא בעל גאווה,

כל חייו מרורים.

לא כיבדו אותו כראוי, לא התייחסו אליו.

הוא מתפוצץ מכעס.

ואם זה תדיר,

חבל על הזמן.

ואז ממילא דופק לב שלו מהיר,

ויכול לקבל סוכרת, ולחץ דם,

והרבה צרות, ושבץ לב.

מה לא?

מי גרם?

לא קיבל כבוד שהוא חושב שמספיק לו.

זה השורש.

אדם שהמידות לא יכולות להשפיע עליו,

זה יחיה באריכות ימים בבריאות שלמה ואיתנה כל ימי חייו.

כמו החסיד שמספר עליו הרמב״ם,

שפעם ישב בירכתי הספינה על המשנה,

רבי לויטס אישיבנה אומר,

מאוד מאוד הביא שפררוע בפני כל אדם,

שתקוות אינו שרימה,

אז הוא מביא על זה הרמב״ם מעשה.

שהיה אחד, חסיד,

שישב בירכתי הספינה.

בספינה היו גויים,

והוא היה בירכתי הספינה, ומהסיפון העליון

עמד שם הגוי

ועשה דבר שלא צריך לעשות,

ופגע בו ישירות ועליו,

והוא

תמא והשתומם על שפלותו של הגוי,

ולא אמר מילה.

וברגע שההוא סיים את מעשיו,

שמח ורקד שהגיע למדרגה של השתוות המידות

שזה לא פגע בו מאומה.

אתם יודעים מה זה?

אם בן אדם רק ישפוך על מישהו בטעות טיפת מים,

כל שכן שקית מים,

מה הוא יעשה?

איך הוא ישתולל ואיך הוא יגיב?

ומה הוא יוציא מפיו?

וזה במשך דקות שלמות

והוא כאילו יושב עם מיזוג אוויר

ונח על ירכתי הסיפון, שמיים טחולים

וטל נוטף עליו,

והוא לא מרגיש כלום.

אפשר להגיע למדרגה כזאת?

הרמב״ם מספר שהיה חסיד כזה.

ורבי לויטס אומר מאוד מאוד,

אביא שפר רוח בפני כל אדם.

זאת אומרת,

אם תגיע למדרגה כזאת, אתה תהיה המאושר שבאדם.

אף אחד לא יוכל להזעיק אותך, לא יוכל לפגוע בך, לא יגרום לך שום נזק.

אז מי שמתקן את המידות שלו,

ממילא הוא מרפא את עצמו.

יסתכל מה השורש.

שורש של קנאה?

שורש של גאווה?

מה השורש?

תבדוק.

תקן אותו. תעבוד עליו. תקרא ספרי מוסר. עד שתצליח לתקן את המידע תראה כמה חוליים יסתלקו מעליך לגמרי.

איך עושים תשובה לבני אדם?

הרי בעלי תשובה,

לפני שהיו בעלי תשובה, מה הם היו?

הם היו חילונים רגילים עם כל המידות המוצדקות

שמגיע לו, צריך להראות לו, צריך לחנך אותו.

עם כל המידות הטבעיות שאדם נולד.

ופתאום הם חוזרים בתשובה

ומבינים

שזה לא הולך ככה,

שהתורה מחנכת אחרת וצריך להיות מאופק וצריך להיות סבלני

וצריך לא לתבוע שום דבר ולא מגיע לך כלום

וכן הלאה.

ולאט לאט רואים שהם משתנים לחלוטין

וזה ניכר על פניהם.

זה ניכר על פניהם ממש.

ומי שחי קצת במחיצתם ורואה את התהפוכות ממה שהם הגיעו

לאן שהגיעו

מבין עד כמה התורה משנה את האדם

כי המאור שבה מחזירו למותר.

אז זאת אומרת שורש כל המחלות והצרות

זה הגאווה שלנו.

בעיקר זו המידה שמקלקלת אותנו לחלוטין.

המצורע זה בגלל שהוא מוציא שם רע.

למה הוא מוציא שם רע?

כי הוא רואה רק חסרון באנשים

והוא רואה רק את המעלות של עצמו.

המוציא שם רע הוא מתלמידיו של בלעם.

למה יש לו עין רעה

ברוח גבוהה

ונפש רחבה?

הכל מתחיל מהגאווה שלו כשהוא מסתכל על אנשים מלמעלה

ולכן הוא יכול להגיד עליהם כל מה שהוא חפץ.

ולא בצורה מוצדקת.

הוא יכול למצוא חסרון בבן אדם הכי מושלם.

זה נכון שהוא כזה וכזה אבל אתה יודע הוא לא בדיוק כמו שחושבים

ויש לו מה לספר.

ומתלמידי אברהם זה בדיוק הפוך. עין טובה הוא רק רואה טוב על אנשים, אנשים טובים, אנשים זה, וגם בתוך הרע הוא רואה טוב

וכן הלאה.

לכן יש לו רוח נמוכה, הוא לא בעל גאווה.

יש לו נפש שפלה, הוא מסתפק בהרבה דברים.

זה המוציא שם רע, גבוהו את הלב. מה אומרת התורה? להוציא אותו מחוץ למחנה בדד ישב

אסור לו להיות אפילו עם טבעים אחרים, כי אם יהיו טמאים אחרים

למרות שהוא הטמא הכי גרוע הוא עוד ילמד חסרון עליהם ולא יתקן את עצמו.

לא יהיה לו מצב כשהוא יראה אחרים שלא ימצא בהם חסרון.

ממילא הוא לא יגיע לתיקונו.

ואם עד היום הוא היה רואה רק חסרון באנשים,

אומרת לו התורה אתה בשונה מכל הטמאים אתה צריך לצעוק כל הזמן שאתה טמא.

עד היום אמרת שההוא טמא. מה הוא טמא?

התורה אומרת לא. אתה, התיקון שלך שתקרע על עצמך טמא טמא. תזהיר את כולם שאתה טמא, שלא יתקרבו אליך.

אתה גם צריך יחיד ללכת עם בגדים פרומים, לא כמו כולם.

למה?

כי אתה לא שלם, אתה חסר,

ואתה צריך להיות קרוע ושסוע ובלוח.

וכל זה בגלל מה? גבוהו את הלב.

והוא צריך לעבור את כל זה ולהיות מצורע.

ואחרי שגומרים את כל הסיפור ונגיד, ונגיד שהוא כבר בסדר,

עכשיו מתחיל מסלול חדש. עושים לו קרחת,

וכל הסערות שבגוף מסירים לו את הריסים ואת הגבות.

משהו מפחיד.

משהו מפחיד. הראש שלו כמו אבטיח.

וככה הוא צריך לצאת החוצה. זה כבר אחרי שהוא נתרפא.

עוד מסע ביזיונות.

וצריך להביא שתי ציפורים חיות ו...

צריך להביא

עץ ארז ותולעת וכו' וכו', וצריך להביא שני כבשים משל ההוצאות וכו' וכו', ואפילו עני.

מה הוא עובר? בשביל מה?

בגלל שהוא רואה חסרון מאחרים.

התורה מרחיקה אותו בהרחקה גמורה.

והתורה עושה חסד בזה. חסד.

כי אם הוא יגיע ככה לעולם הבא,

אוי ואבוי מה מחכה לו.

אוי ואבוי. אם זה מה שעובר בן אדם,

בעולם הזה,

אוי ואבוי מה מחכה לו לעולם הבא.

עכשיו צאו וחישבו על כל מראות נגעים

שיש בדורנו מהמחלות השונות והמשונות,

ותראו אם זה לא דין מצורע,

שעוברים את אותו תהליך גם גופני

וגם התקרחות בכל הסערות וכו',

וכל זה על מה?

הרי אין אדם נוקף אצבע למטה אלא אם כן מכריזין עליו מלמעלה.

אז צריך האדם לפשפש במעשיו ולהתבונן על מה בא לו כל זאת.

ומי שבא לו כבר, אז לפחות מודיעים לו שזה כבר יוצא החוצה,

ואתה יכול להירפא.

אתה יכול להירפא כי מודיעים לך את הסיבות.

עכשיו תחפש את השורש,

תקן את השורש,

ואז תוכל להירפא.

כן, אבל אם גם אז הוא רק מחפש, מה?

תרופות, תרופות,

כמו הכפרי,

תרופות

של המקום החולה יטפלו, בלי לתקן את הסיבה והשורש,

לא עשו לו כלום.

אז אפילו אם הוא יירפא פעם אחת או פעמיים,

כל זמן שהוא לא יתקן את השורש הרוחני שהביא למחלה,

זה יחזור,

ויכול להיות שהוא יסיים כך.

אז לכן אנחנו צריכים להתבונן בדברים האלה היטב היטב, ולדעת

שכך ממש

את זה הבין רבי ינאי.

מה הבין רבי ינאי מהרוכל?

שבעניין הרפואה, כמו שהיה מכריז

אותו רוכל, מנבא אחייה, מנבא אחייה, מי רוצה חיים?

הוא רצה לקרב אל שכלם

שזו ממש ממש ממש רפואת הגוף.

רפואת הגוף. מי שרוצה חיים ורוצה להאריך ימים,

מי שרוצה את רפואת הגוף, נצור לשונך מרע.

ואם לא נבין זאת ונכיר זאת,

זה מפני שאנחנו כמו הכפרי שלא מבין את דרכי הרפואה

של הרופא המומחה.

אז אנחנו, כשיודעים שהתורה נותנת חיים,

חיים הם לכל מוצאיהם ולמוצאיהם בפה.

לכאורה,

מה חידש הרוכל הזה לרבי ינאי?

הרי אנחנו יודעים את זה שהתורה נותנת חיים.

אז מה החידוש

של הרוכל?

אבל אנחנו רגילים לחשוב כי רפואה זו

לא נכנסת במחסן הרפואות של הרוכל.

אנחנו חושבים

שהרפואה הזאת מקומה בבית המדרש,

ואת זה צריך להשמיע מי?

זה צריך להשמיע תלמיד חכם בדרשה.

את התרופה הזאת של מי? של הרוכל?

מה אנחנו חושבים?

שהחופץ חיים צריך להגיד אותה.

זה תרופות של החופץ חיים.

הרוכל חידש.

לא!

זה תרופות שצריך למכור בבית מרקחת.

בבית מרקחת אין טעם למכור תרופות שמטפלות במכה,

אלא בשורש.

הרוכל הזה בפשטותו הראה שהמקום של הרפואה הזו

היא באמתחתו של רוכל

ובשוק של ציפורי.

שם צריך למכור את התרופה.

במקום שהרוכלים מחזרים למכור רפואות,

שם מקומה של רפואה זו.

וזה החידוש.

זאת אומרת, נבדוק עכשיו מה שאמרה הגמרא. אם אתם זוכרים, שאלנו שאלה.

מה אמר רבי ינאי?

רבי ינאי אמר,

כל ימי הייתי קורא הפסוק הזה ולא הייתי יודע היכן הוא פשוט.

היכן הוא?

איפה הוא צריך להיות פשוט?

בשוק של ציפורי.

בבית מרקחת צריך למכור את זה.

שם מקומו.

וגם חידוש גדול יש פה,

שחכמים זיכרונם לברכה ידעו להוקיר,

איזה בהירות בידיעותיהם.

כי רבי ינאי ידע להעיד,

כי עד עתה לא ידע היכן הפסוק הזה פשוט.

היכן הוא פשוט.

כי באמת כל ידיעה, שימו לב,

כל זמן שלא נכנסה אל החיים לחיות איתה,

עדיין אנחנו לא יודעים אותה.

אם לא לקחנו את הפסוקים שלמדנו, אם לא לקחנו את הדרשות,

קחו עמכם דברים.

אם לא לקחנו את הדברים האלה והפכנו אותם לחיים שלנו,

אז אנחנו עדיין, אין לנו ידיעה בזה.

אין לנו ידיעה בזה.

זאת אומרת, חוסר הידיעה

פירושו שאנחנו לא חיים את זה.

אז אתה יכול לדרוש דרשות, אתה יכול להגיד שאתה יודע, אתה לא יודע כלום.

אתה לא יודע כלום.

וראיתי באחד מעלוני השבת מעשה נפלא מהרב הגאון הרב חיים קרייזווירט,

זכר צדיק לברכה, רבה של אנטוורפן,

שסיפר בדרשה לבאי בית המדרש מעשה שהיה איתו.

אני זכיתי להכירו אישית.

אדם רם המעלה, תלמיד חכם עצום,

ירא שמיים אמיתי ואיש חסד גדול מאוד,

שנגע בכל תחום שרק אפשר לעזור לזולת.

ולא פסיק פומה מגרסה

רגע אחד.

גמרות, גמרות, גמרות, גמרות, גמרות, גמרות. אין סיפורים.

רק גמרות.

סיפר שהיה איתו מעשה.

טרם פרוץ מלחמת העולם השנייה

ניגש אליו אדם מבוגר מאוד ואמר לו, כבוד הרב,

היות ואבק השרפה של מלחמת העולם כבר באוויר,

והמלחמה עומדת לפרוץ,

ואני לא יודע מה יעלה בגורלי.

אני מפקיד בידך את השקית הזאת עם כל המסמכים

המעידים שיש לי חשבון בבנק בשוויץ,

ואני מבקש מכבודו שאם חלילה יקרה משהו,

שתחפש את אחד מבני משפחתי ותיתן לו את השקית הזאת ותאמר לו שאני מוריש את זה בצוואה לצאצאיי.

המלחמה פרצה

והאדם נספה.

הרב חיים חיפש במשך 25 שנה

קרובים שלו

ולא מצא,

ולא מצא.

יום אחד

הוא נוסע ברכבת.

יושב לידו

בן אדם,

נראה מוכה גורל,

שמספר לו את כל הצרות שהוא חווה בחייו,

ומה עבר עליו.

והרב מטה אוזן ומקשיב.

בסוף הוא שואל אותו,

מה שמך ומשפחתך?

הוא אומר לו, שם משפחה

זהה

במשפחת הנפטר.

שואל אותו, אתה הכרת אולי את פלוני אלמוני?

אמר לו, זה אבי ואני בנו.

אמר לו,

ראה,

הוא הותיר בידי ירושה לתת לצאצאיו,

וברגע שאנחנו נגיע למחוז חפצנו,

אני אפקיד בידך את המסמכים.

אמר לו הבן,

אבל דע עקא,

אין לי כסף לנסוע לשווייץ.

הוא אמר לו, אני אלווה לך כסף ותחזירני.

הוא הלך לבנק ומצא שם שלושת רבעי מיליון דולר,

שבזמנים ההם זה היה הון עתק.

כאן הסתיים הסיפור,

והרב חיים שואל את הציבור,

מה אתם אומרים?

האם

האיש הזה?

היה עשיר

או עני?

מה אתם אומרים, הוא היה עשיר או עני?

אין תשובה.

הוא היה עשיר.

אז אומר הרב חיים שהוא היה עני.

למה הוא היה עני?

הוא אומר במקרה הזה, כשהוא אמר לו

שהוא הבן שלו,

סוף סוף הוא זכה

להבין קושייה שהייתה לו עשרות שנים

ולא ידע את פתרונה.

המשנה באבות אומרת

חביב אדם שנברא בצלם

חיבה יתרה נודעת לו שנברא בצלם

כי בצלם אלוקים ברא את האדם.

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום

חיבה יתרה נודעת להם

שנאמר בנים אתם לשם אלוקיכם.

ושואל רבי חיים

מה זה חיבה יתרה נודעת להם?

מה החיבה תלויה בנודעת להם?

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום

מה תלוי החיבה בנודעת להם?

כל הזמן ניסה לתרץ מה התוספת שבא להגיד פה

בעל המשנה,

שבלעדיה אי אפשר להבין את זה.

והוא אומר, התירוץ הגיע לי מתי שהוא אמר שהוא הבן שלו.

למה?

כיוון שהאדם הזה התהלך

25 שנה כעני,

בשעה שהוא היה עשיר.

אבל איך הוא חי?

כעני.

ואיזו ידיעה

שהוא עני.

כי לא נודע לו שהוא עשיר.

אם היה נודע לו שהוא עשיר,

הוא היה עשיר.

לא נודע לו.

אומר התנא,

חביבין ישראל שנקראו בנים למקום

זה רק בתנאי שנודע להם.

אם נודע להם שהם חביבים למקום,

אם נודע להם שהם בנים למקום,

אם נודע להם הדבר הזה, הם הולכים בידיעה הזאת,

או,

אז הם חביבים למקום.

אבל אם לא,

הם איבדו את האוצר הגדול של החביבות והחיבה היתרה,

שזה תלוי רק בנודעת להם.

בן אדם מתהלך בעולם

ולא יודע מה ערכו.

אם אדם יודע מה יוקר הזמן, כמו שלמדנו קודם,

אז איך הוא יכול ללכת עצוב? הרי הוא העשיר הכי גדול בעולם.

במעשה שהיה עם הרב אברהם בן דוד,

שהלך בדרום אמריקה,

ופתאום באמצע הרחוב עוצר אותו גוי,

ומסתכל עליו בהתפעלות,

ואומר לו, אתה יהודי?

אז הוא אומר לו, כן.

הוא אומר לו, פעם ראשונה בחיי שאני רואה יהודי.

ואיך אתה יודע שאני יהודי?

הוא אומר, תמיד היה לי תיאור איך צריך להיראות יהודי,

כי אני קורא תנ״ך,

ואני נדהם שאני זוכה לראות עכשיו יהודי הולך ברחוב. הוא אומר, מה הזכייה?

אומר לו, עליכם כתוב, בנים אתם למקום.

אתם הבנים של הקדוש ברוך הוא.

אני פעם ראשונה הולך ברחוב ורואה את הבן של הקדוש ברוך הוא הולך ברחוב.

הוא אומר לו, אבל יש לי שאלה.

אני גוי.

כשאני הולך ברחוב,

אני יודע על מה אני חושב ברחוב.

מעניין אותי

מה הבן של הקדוש ברוך הוא חושב כשהוא הולך ברחוב.

אומר הרב אברהם בן דוד, הוא עשה אותי כזה קטן.

שמעתם? הגוי שקרא תנ״ך,

הוא מבין.

הבן של הקדוש ברוך הוא?

מה זה? זה מלאך זה?

מה יש לו בראש?

רק עניינים רוחניים.

רק דברים שכליים, מושכלות.

מה, הוא מתעסק בחומוס? בטחינה? במה?

זאת אומרת,

אנחנו לא נודע לנו מי אנחנו.

אנחנו מפסידים את החיים.

אנחנו מחפשים את ההזדמנות.

נתנו לנו הזדמנות.

בן של הקדוש ברוך הוא.

אדם הולך ברחוב, לא יודע את הערך שלו.

לא יודע את הערך שלו.

כמה לא נודע לנו שום דבר. קוראים, לומדים, הכל לא נודע.

רבי ינאי אמר לא ידעתי היכן הוא פשוט.

רבי ינאי, תנא קדוש, רוכל לימד אותו.

תרופות זה לא כדורים.

תרופות זה התורה מה שכתוב. זה התרופות.

זה צריך להיות אצלך בכיס.

זה התרופות.

זה הפשוט.

אבל בן אדם מתהלך.

לא יודע אפילו מה ערכו. איזה הפסד זה.

להיות בעולם

ולא להכיר את מה שאתה צריך להכיר.

ולא רק זה.

אלא שיצר הרע

זה אחד אחד חבל על הזמן. וואי וואי וואי וואי וואי.

המלך הודיע שמי

שישיג דבר מסוים שקשה להשגה

ויביא אותו אל בית המלכות

יזכה ליטול מאוצרו של המלך

במשך חמש דקות רצופות

כל מה שייטול שלא הוא.

והיה אחת כזה

שהצליח להשיג את מה שהמלך חפץ

והביא את זה לבית המלכות.

ויצאה הודעה מאת המלך

שביום פלוני בשעה פלונית

הוא ייכנס לאוצר וכל מה שיצליח לקחת

שלא הוא.

נו,

מה צריך לעשות בן אדם שאומרים לו כזה דבר?

הוא צריך לחשוב וללמוד,

כן?

כשנפתח האוצר מה יהיה שם?

איך זה מונח?

הוא צריך להתאמן

עם שקים

בעת חפירה

ולהתאמן איך להכניס מהר מהר מהר מהר מהר כמה שיותר כי כל תנועה זה כסף אבל הרבה כסף.

הוא צריך לעשות אימונים בשביל שהוא יספיק לקחת כמה שיותר.

והבן אדם עושה את הכול

אבל שר האוצר

היה לו קשה עם זה.

קשה עם זה.

הוא לא יכול לבטל את הצו המלכותי

אבל הוא גם לא מוכן לוותר על אוצרות גדולים שיסתלקו תוך חמש דקות

מה שהוא אסף מסים בארנוניות במשך שנים.

הוא לא מוכן.

נו, אז מה הוא עשה? הוא חקר גם כן

על הבן אדם הזה ובדק מה הוא אוהב.

מה הוא אוהב?

והתברר לו שהוא אוהב מוזיקה.

חולה מוזיקה.

חולה מוזיקה.

ולא סתם מוזיקה.

כל הזמרים הפסולים.

מה הוא עשה?

הזמין את כולם.

זה לא היה עם נשים, זה היה ערב נפרד לחלוטין.

ושם את הלהקות

אחת ליד השנייה

ועם נגנים מטורקיה כמובן.

וכל זמר עם הנגנים שלו.

ואיך שנכנס

הבן אדם,

ישר התחילה המוזיקה.

וכשהוא שמע

את המוזיקה שהוא אוהב ואת הזמרים,

הוא ניגש אליהם בהתלהות וחיבוקים וקשיקות.

ואמרו לו, עכשיו אני שם לך את השיר שאתה אוהב. ושרים ומנגנים והתחיל לרקוד.

וזה, ולא שם לב שהזמן עובר.

ועוד ועוד, ופתאום הוא נזכר.

יואו!

וברגע שהוא נזכר,

הפעילו את כל המוזיקה של כולם.

משהו מדהים.

עשו לו קונצרט

שאי אפשר שבן אדם לא ימוג בפרט כזה חולה מוזיקה.

כשהוא הגיע סוף סוף שמה לפתוח את הדלת,

שמו עליו את היד על הכתף ואמרו לו, זמנך עבר.

צא החוצה.

מוזיקה.

את כל החיים שלו הוא איבד

בגלל חמש דקות של מוזיקה.

כי היצר הרע יודע איך להפסיד לך את השכר

בעולם הבא.

כמה אנשים טיפשים.

הקדוש ברוך הוא נותן לך הזדמנויות מהבוקר עד הערב.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, אוצרות, אוצרות, אוצרות.

תחטוף, תיקח, כמה שאתה יאכל.

היה עלמא כבהילולה, חטוף ואכול.

חטוף מה שאתה אוכל.

איך יושבים בחתונה?

תביא, תביא עוד.

שים שתיים, שים.

גם הדג הזה. כן, שים, שים, שים. לא, תכף יחזור. שים, שים.

וככה ממלאים כמה ש... ואם יש עוד מזנון, חבל על הזמן, חוזרים...

חטוף ואכול.

היה עלמא דמיא לבי הילולה.

יש לך הזדמנות.

מצוות בלי הגבלה, תחטוף.

אבל יצר הרע הבא,

יש לו תזמורות,

יש לו זמרים,

יש לו תאוות,

יש לו מנגל,

שיחים.

איפה אנשים בחול המועד?

במקום מועד,

טרטרה, ברחובות,

בג'בלאות, נוסעים. העיקר לעוף מהבית.

מה קרה?

הגיע החג, הגיע המועד.

שב, תלמד, תעסוק. לא ניתנו מועדים לישראל

לעסוק בתורה, לאכול, לשתות, להיענות.

יצר הרע יש לו את הפטנטים שלו. הוא מרגיל את הבן אדם לעוד ועוד ועוד ועוד.

וכשותה מים מלוחים, וזה לא נגמר, וזה לא נגמר, ואתה יותר תאב, ויותר ויותר וצמא,

וזה לא נגמר, עד שיום אחד שמים את היד ואומרים לך, הופ!

זמנך עבר.

כל החיים אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים, אוספים,

אוספים,

עד שנאספים.

אז אדם צריך להתבונן, חבל על החיים.

באנו לעולם הזה לאסוף כמה שיותר מצוות.

ומה אוספים? שטויות.

רגע שעבר לא יחזור.

הרגע הזה זה חור.

חור.

חור.

חסר.

אובדן.

מוות.

מוות.

חושבים מתים מגיל 70? לא.

כל רגע שעובר בלא מעש,

מת.

מת.

מתאבד לרגע.

מתאבד לשעה.

מתאבד לשעתיים.

מתאבד יומי.

מתאבד שבועי.

מתאבד שנתי.

איבד את החיים.

נגמר.

כשאדם מגיע לעולם האמת,

מלבישים אותו בחלוקה דה רבנן.

מה זה חלוקה דה רבנן?

מכל סך ימי חייו

ימים יוצרו.

הוא מייצר בימים שלו את החלוקה שילבישו אותו.

וכשהוא יתלבש, אז זה תלוי מה היה לו בימים.

יש אנשים שילבשו בגדים והבגדים יהיו מרשת.

הכל יהיה שקוף.

כי כמה היה להם בכל יום

קצת מאוד מצוות.

אז יהיה להם כמו קורי עכביש.

יש כאלה

שיהיה להם בסך הכל גרביים.

כי בסך כל החיים שלהם, כמה הם למדו

וכמה הם בזבזו.

אם בן אדם לומד שעה ביום,

אז 23 שעות הוא מבזבז.

אז אם הוא חי 72 שנה,

אחד חלקי 24 זה שלוש שנים.

שלוש שנים,

מתוך 72 שנה הוא ניצל,

השאר הוא איבד.

אז כמה זה בחלוקה דרבנן? גרביים.

הכניסו אותו למלתחה, לך תתלבש.

הוא יוצא איזה בושות.

יש לו רק גרביים.

אומר, מה זה?

אומרים לו, אדוני,

זה מה שאתה הכנת.

זה המצוות שלך, זה מה שעשית.

אתם יודעים איזה בושות?

עכשיו אני אפחיד אתכם משהו קטן.

הגאון מווילנה אומר שכשאדם מגיע לעולם האמת

צריך לתת דרשה

180 יום רצוף.

הכנתם?

מאיפה הוא לומד את זה? ממגילת אסתר.

שחשוורוש הכניס אותם בשמן המור 180 יום.

ושמן על ראשך נחסר, אתה צריך להגיע למעלה,

וכל בגדיך יהיו לבנים,

אין לך הפסד וחסרון,

ואתה צריך לתת דרשה, חביבי.

מה יגיד בן אדם?

לפעמים אומרים, בן אדם, תגיד איזה דבר תורה עכשיו בשבע ברכות.

אני לא הכנתי.

מה לא הכנת?

אתה צריך לתת דרשה 180 שעות!

לא!

ימים!

לא שעות,

180 ימים.

נו,

לא הכנתי.

מה זה לא הכנת?

נתנו לך 70 שנה להכין.

להכין!

מה זה לא הכנת?

הוא לא הכין.

אתם חושבים שהעולם הזה זה...

זה מה זה? לא הבנתי. נשארים פה? לא נשארים פה. עוברים מפה, נכון?

אז מה מכינים?

אדם מתכוון לצאת בחול המועד לאיזה טיול נגיד, כן? אז הוא מכין איזה צידה לדרך. הוא ייקח איתו מצות.

הוא ייקח משהו לאכול בדרך, לא?

אתה הולך למרחק של נצח.

מה אתה מכין? שקית אוכל?

מה אתה מכין? מה הכנת?

זוודים כלילים.

אדם צריך להכין חביבי לעולם הבא.

זה ארוך מאוד.

מי מסתכל ככה? מי חי ככה?

לא נודעת להם. לא נודעת להם. לא יודעים.

מה שהרוכל גילה זה סוד אדיר.

זה סוד החיים.

עכשיו אני אגיד לכם, גם אני רוכל.

גם אני.

גם אני.

ואני לומד את הפסוק של החפץ חיים

בשונה מהרוכל ההוא.

הרוכל ההוא אמר

מי האיש שחפץ חיים נצור לשונך מרע.

ואני אומר למה לדלג?

מי האיש שחפץ חיים

אוהב ימים לראות טוב.

אחר כך נצור לשונך.

מה זה אוהב ימים?

אוהב את הימים! מה זה אוהב את הימים?

לא מבזבז!

מנצל את הימים כל הזמן.

אוהב ימים לראות טוב.

לעולם שכולו טוב.

לא לאבד רגע.

אתה אוהב ימים?

אז אתה אוהב את החיים.

אתה מכין צידה לדרך.

עכשיו יהודים יקרים,

אם בן אדם זכה ומילא את כל חייו,

ניצל את כולם. בא בימים מלאים כמו אברהם אבינו.

זה דבר אדיר וגדול. כל הכבוד.

אני מצאתי שיטה שאפשר להגדיל את משך החיים.

הוא אמר מי האיש שחפץ חיים?

והוא דיבר על מה?

על החפץ חיים שינצל את החיים.

זאת אומרת,

אתה רוצה להאריך ימים עד זמן שאתה צריך לחיות ושלא יקצרו לך אותם?

אז נצור לשונך מרע.

אבל אני אוהב חיים מאוד ואוהב ימים מאוד,

ואני מצאתי נוסחה

איך

להגדיל את החיים

פי מיליונים.

כמה אפשר ללמוד ביום?

אפשר ללמוד ביום

24 שעות.

נכון אפשר?

אפשר או אי אפשר?

אז טייפלר, זכר צדיק ברכה, היה לומד 36 שעות רצוף,

ואחר כך ישן קצת,

מתעורר, ממשיך 36 שעות רצוף,

ישן, מתעורר,

וככה היה לומד.

בגיל צעיר זה היה.

בזקנותו הוא לא יכול היה.

36 אז הוא למד רק 24 שעות רצוף.

וכשהוא התעייף אז הוא ישן

והתעורר והמשיך.

הגאון מווילנה למד,

קבוע 22 שעות כל יממה,

והיה ישן חצי שעה, חצי שעה,

כל שש שעות.

זה מילואי מקסימלי שאדם יכול למלא.

ואני מצאתי שיטה שאפשר למלא יותר.

יותר.

יותר ממה שאתם חושבים.

יותר.

יותר, יותר.

יותר,

יותר.

כמה יותר?

יותר, יותר, יותר.

יותר.

תזכרו שתמיד אפשר יותר.

אל תשכחו את היותר

ואל תסתפקו בפחות.

רק יותר.

יותר,

יותר,

יותר,

יותר.

איך יותר?

פשוט,

יותר.

איך יותר? אני אגיד לכם.

עכשיו אני מדבר איתכם, נכון?

בשידור ישיר רואים אותי עכשיו עשרות אלפי אנשים.

אחרי זה זה עולה שידור חוזר.

אחרי שידור חוזר רואים את זה מאות אלפים.

אז עכשיו השעה שישבתי איתכם, כמה הפכה להיות?

יותר, יותר.

יותר, יותר, יותר, יותר.

זה כל ערב.

אז זה יותר.

יותר, יותר, יותר.

וחילקתי גם עשרים מיליון

קלטות טייפ, וידאו, דיסקים,

אז זה יותר, יותר, יותר.

ועכשיו סיימנו מבצע של חלוקה.

מיליון ושבע מאות וחמישים אלף דיסקים בכל בית בישראל,

ובכל אחד יש ארבע מאות שעות של סרטים,

אז תכפילו מיליון ושבע מאות וחמישים בארבע מאות,

תראו כמה מיליארדים של שעות.

זה כלום, כי עכשיו אנחנו מוציאים תקליטור תורני במיליון ושבע מאות וחמישים,

וזה יחולק בכל בית ישראל חינם, עם כל המאות ספרים שיהיו בפנים של דברי תורה,

וזה יותר,

יותר,

יותר, יותר, יותר ממה שעשה מאן דהוא אי פעם.

יותר.

יותר,

יותר.

ויש לי עוד תוכניות גדולות,

ויש הרבה שמחכים אותי,

אז יש לי עוד יותר,

כי הם עושים כמוני גם,

וכן הלאה.

וזה הרבה יותר ממה שאני אומר לכם יותר.

כי אם בן אדם יעשה כמה זמן הוא יכול ללמוד כל ימי חייו, זה יצא לו סכום זעום.

ופה זה כאילו אני חי מהאדם הראשון

עד היום, ולומד תורה בלי הפסקה

עשרים בחמש פעם

לפחות.

זה טוב או לא טוב?

טוב או לא טוב?

אז אפשר או אי אפשר?

אתם יודעים למה זה ככה?

כי זה נודעת להם.

אם אתה יודע שזה ככה, ואתה הולך לחיי העולם הבא,

ואתה צריך להכין צידה לדרך, וצריך להכין הרבה,

כי אתה הולך לנצח,

אם זה נודע לך,

אתה לא תאבד רגע, אתה

תכפיל אותו לאין ארוך ולאין שיעור, אתה לא תאבד רגע.

הכל יהיה מוקלט,

הכל יהיה לנצח נצחים.

גם אחרי 120 שנה זה נשאר פה,

וזה ישוכתב,

וזה ייכתב,

ויהיו ספרים,

ויהיו קלטות,

וידפיסו, ויחלקו, וייתנו דורות על גבי דורות.

כל זה יותר,

יותר.

זה כבר יותר, יותר, יותר.

ואני מציע את הפטנט שלי.

הרוכל מכר את זה, לא יודע כמה הוא קיבל על זה,

אבל אני נותן לכם את זה בחינם.

בחינם.

כל אחד יעשה כמו שאני עושה.

יותר,

יותר, יותר. אל תסתפק.

תמיד יותר.

אם אדם יזכה לחשוב כך

וזה נודע לו הדבר,

לא יבזבז את הימים. חבל,

בכל יום אפשר לקפל שנות אור.

שנות אור אפשר לקפל בכל יום שאדם חי.

עכשיו תחשבו, היהודי שארגן את ההרצאה,

ומי שנתן את המקום,

וכל מי שהשתתף ובא,

מה שכרו? כי הוא נוטל כנגד כולם.

ואם יצא מפה מישהו, מאן דהוא אחד אפילו,

ואפילו יעשה כמוני ויעבור אותי.

מה הרווח?

יותר,

יותר, יותר.

וכולם זוכים.

רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל.

לפיכך, הרבה להם תורה ומצוות, אם היה רוצה.

היה נותן לו מצווה אחת הכי קלה,

היינו עושים אותה וזוכים לחיי עולם הבא, וצ'יק צ'ק, נגמר הסיפור.

לא, הוא רוצה יותר, ויותר, ויותר.

שאנחנו נבחר בזה מרצון,

ונמציא שיטות,

ונעשה כל מה שאפשר להגדיל תורה ולהאדירה.

עד פה זה ברור מה שדיברנו הערב?

אם לא תזכרו מה שאמרנו,

יצא מזה דיסק,

ותוכלו לשנן.

למי שיש אינטרנט,

יוכל לצפות.

ויותר, יותר, יותר ממה ששמע, יעשה.

ובזה נבוא כולנו, על שכרנו.

שווה או לא שווה?

היה לכם שיעור יותר, יותר, יותר, יותר מזה?

לא היה לכם שיעור יותר מזה, כי השיעור לא נגמר.

הוא רק מתחיל עכשיו.

ומעכשיו השיעור הזה יהיה יותר,

יותר, יותר, יותר.

שיעור שלא נגמר.

השתבח הבורא והתעלם.

אני רוצה עוד דבר, גם הבטחנו לברך פה את האנשים ואני רוצה להמליץ על משהו חדש

שברוך השם לזיכוי הרבים גם

אנחנו משתדלים

אם קיבלתם פה גינזי המלך אז תראו בסוף

יש שם פרסומת למצות רכות

מהדרין מן המהדרין

שניתן יהיה להשיג אותם השנה לא ב-80, לא ב-90 וגם לא ב-100,

ב-50 שקלים זאת המצה, מצה רכה, שימו לב,

כמו לפה

אתם רואים?

אפשר לאכול אותה ככה מתקפלת אם אתם רוצים להעביר ביד אם אתם רוצים לטעום אפשר לטעום

הטלפון נמצא שם שתי כזיתות כאלה לאכול זה לא קשה זה משהו כזה בלבד

הנה זה כפול שתיים במשקל כמדומני שזה השיעור

שתיים כאלה אתה אוכל תוך שתי דקות

גמרת את הסיפור

קיימת את המצווה למהדרין לכל השיטות

אז זה מצה רכה

והיא מצה מהודרת לחלוטין אם אתם רוצים אפשר להעביר פה לאנשים יחושו יריחו ואם ירצו לטעום יוכלו גם לטעום הנה

תעביר גם בצד השני ובעזרת השם תראה גם לנשים שיראו

בינתיים רגע אני מברך עכשיו בינתיים עד שאנשים טועמים רועים וכולי

אני עכשיו מברך את אלה שהבטחנו

אלה שתרמו הערב בהוראת קבע ראובן בן שרה ואודל בת שרה רפואת הנפש והגוף מהרה ופאיגו בת אודל

פרנסה ובנים זכרים ולחזור בתשובה שלמה ולראות הכל לטובה

רפואה שלמה לרפאל בן חנה והצלחה ונחת בריאות איתנה ואריכות ימים

לו ולכל משפחתו

אם תישארו עוד קצת אני אגיד לכם וורט

שיהיה לכם לפסח

וורט לפסח

אם אתם רוצים לראות את הסרטון איך עושים את המצות

אז תוך כדי אפשר לראות רק שנייה איך עושים את המצות שתראו איך זה נעשה בינתיים אני מקריא ואני אגיד לכם וורט אחד לפסח

הלל שלום בן שרונה רפואה והצלחה בכל מעשי ידיו

הצלחה בפרנסה בתורה וזיווג הגון

במהרה

ורק רגע יהואב וכרמית רוקח זרע קודש

מהרה

ורחל

רחל בת רבקה רחל לולי בת רבקה לאה אושרית בת רבקה שרה חנה בת רבקה אליהו שלום בן זמירה

זיווגים הגונים מהרה

רפאל בן רבקה ואסתר בת זמירה יזכו בעזרת השם לבנים זכרים זרע חי וקיים בקרוב לעבודת השם יתברך ותיקון המידות והתקרבות להשם יתברך

יוסף חיים בן רבקה חזרה בתשובה ואהרון משה בן רבקה ומרים לאה בת רבקה חיה בנים זכרים לעבודתו יתברך מהרה

כן

כן תכף תכף רק רגע

רגע בסדר תודה

רק שנייה

זהבה מרגלית בת בלנש ישועה קרובה מהרה ויסורו ממנה

כל הדינים ותצליח בפרויקט נגד כל הקמים עליה

יש לנו פה עוד ברכה מרים

אטל בת ינטר רחל רפואה שלמה תצליח בניתוח זהבה מרגלית בת בלנץ' כבר אמרנו

ורפואה שלמה רפואת הנפש והגוף לרינה מלכה

בת מאיר הזהבה וחנה פייגה בת רינה מלכה

מנוחת הנפש

ושמחת חיים

כן אתם רואים זו שיטה מאוד משוכללת

מהירה

והיא עומדת בכל הקריטריונים המחמירים ביותר

וככה מייצרים מצות רכות היום במהירות

והרדלר אתם רואים עושה את החורים

שמים אותם על המקלות מכניסים לתנור

ויוצא לכם חביבי מצות בטעם לאפה

מהדרין מן המהדרין

טוב אני אגיד לכם רק את הוורט ככה שיהיה לכם משהו טעים

כן דרשינן במסכת שבת

וביום השמיני אמול בשר עורלתו

ואפילו בשבת

אפילו בשבת ואיתה בזוהר

שאליהו הנביא בא בכל ברית מילה

והקשה החתם סופר

היאך בא אליהו בכל ברית

והרי איתה במסכת עירובין

האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר ביין בשבת

דאליהו ובן דוד אין באים בשבת מחמת איסורי תחומין

דקיימלן

יש תחומין גם בגבוה מעשרה טפחים

ומטעם זה כתב בטור דמזכירין את אליהו במוצאי שבת

כי בשבת אי אפשר לא לבוא

ואם כן האח אליהו הנביא בא בכל ברית מילה

והא בברית הנעשית בשבת אינו יכול לבוא כי אינו יוצא מחוץ לתחום

זו הקושייה

ונראל תרץ

דא הנה איתה במסכת בבא מציעה

בתנור של עכנאי

רבי אליעזר מטהר וחכמים מטהרין

יצאה בת קול מן השמיים ואמרה מה לכם מרבי אליעזר

שהלכה כמותו בכל מקום

עמד רבי יהושע על רגליו ואמר

לא בשמיימי

שכבר ניתנה תורה בסיני ונאמר בה אחרי רבים להטות

נמצאנו למדין

נמצאנו למדין מה?

מה אנחנו שומעים?

הבת קול מודיעה

שהלכה כרבי אליעזר בכל מקום

מה עונה רבי יהושע?

לא בשמיימי

כבר ניתנה בסיני

ואחרי רבים להטות אז מה אנחנו מבינים?

שהלכה תמיד כמו רבי אליעזר

ורבי יהושע אומר הבת קול שבאה מהשמיים לא תגיד לנו מה לעשות כי ניתנה כבר תורה בסיני

ואחרי רבים להטות נכתב בה אנחנו רבים ומיעוט הלכה כמותנו ככה אנחנו מבינים

אבל תראו איזה דיוק יש פה

אתם זוכרים שאמרנו את השאלה שרבי ינאי באיזה לשון הוא נקט?

תשמעו גם פה

הלכה כרבי אליעזר בכל מקום מה זה בכל מקום?

תגיד בכל עניין בכל הלכה מה זה בכל מקום?

ומה עונה רבי יהושע?

לא בשמיים היא

מה משמע?

משמע שבשמיים הלכה כרבי אליעזר

בשמיים הלכה כרבי אליעזר בכל מקום

ובארץ אין לנו אלא דברי ריבותינו כי ניתנה תורה בסיני

ואחרי רבים להטות והלכה כחכמים

יפה

עכשיו תשמעו עוד הלכה

עוד גמרא מסכת שבת

מחלוקת רבי אליעזר והחכמים

רבי אליעזר אומר עושין כל צורכי מילה בשבת

מוציאין את הסכין ברשות הרבים

כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל לעשות מנה סכין כל זה מותר בשבת אומר רבי אליעזר

חכמים אומרים אין השבת נדחית אלא מן המילה עצמה

ולא משאר צרכיה

זאת אומרת כל צורכי מילה צריך להכין לפני שבת

ורק את המילה מותר לעשות ביום השמיני מול

אבל צורכי מילה צריך להכין לפני ונפסקה הלכה כחכמים

ולא כרבי אליעזר

אבל עכשיו יש לנו תירוץ נפלא

שאלנו איך אליהו הנביא הרי הוא לא יבוא בשבת

כי יש תחומים

אבל בשבת למילה הוא כן בא איך זה מסתדר עכשיו זה מסתדר

משום שכתוב במסכת ברכות שאליהו הנביא הוא כמלאך מן השמיים

ועל כן הוא מקיים את התורה אליבא דשמיא ולא אליבא דה ארץ

ובשמיים הלכה היא כרבי אליעזר

ולפיכך מותר לו לחלל את השבת

ביאתו היא מצורכי מילה כי צריך שאליהו יהיה נוכח בברית

אז לרבי אליעזר הרי זה מותר ולכן יכול אליהו לבוא בשבת למילה

ואין סתירה בין זה שיש תחומים למעלה מעשרה והוא לא יבוא בשבת לעניין הגאולה

אבל לעניין מילה כן כהלכה כרבי אליעזר בשמיים

טוב או לא טוב טעים יותר מהמצות

אבל המצות זה חירות

ובעזרת השם יתברך

אפשר הפעם לאכול מצות בלי רעש

אני מברך אתכם שתזכו לכל טובה וברכה

חג חירות שמח ומאושר ונזכה לעסוק בתורה תדיר אמן ואל תשכחו תמיד יותר יותר יותר

יש לי שאלה על הדבר הזה בוחר מזה ללא חשש?