הרצאה מחזקת משוויץ לצפיה פתוחה לכולם 2012/אוג'/08

- - - לא מוגה! - - - 

ערב טוב, בעזרת השם, נעשה מנצחון, אשר מאמין ומנחם ואומרים.

דבר מעניין, שיתחבר ביחד

סיום השס,

בטו באב, ערב שבת, מתן תורה,

פרשת בת חנן ועשרת הדיברות.

כל זה ביחד.

אז נדבר קצת בכל העניין ונחבר את הדברים ביחד.

בשעת קבלת התורה כתוב שנעקר הר המוריה ובא למדבר כדי שתינתן התורה ערב.

וככה אומר אלוקות ראובני

משחק קבלת התורה נעקר הר המוריה ובא למדבר כדי שתינתן התורה על מקום מעולה זה.

וזה פלא עצום.

ענא תארנו שהר סיני נכנע עליו לתורה,

אבל המדרש מלמד שהר המוריה נעקר מארץ ישראל,

בא למדבר,

חנה על הר סיני,

כדי שהתורה תינתן על שניהם,

על הר סיני ועל הר המוריה.

ולמה שנעשה הקב' ברוך הוא נסתזן בעת מתן תורה לחבר שני ההרים יחדיו?

נקדים.

הפסוק אומר והתייצאו בתחתית ההר מהר סיני עשן כולו.

פרש בנתורים

בתחתית ההר והר סיני עשן כולו.

אז באר לתורים נוקענו שתי הסמיכויות בתחתית ההר והר סיני.

ההר והר.

זה אומר שבפסוק כתוב

ותרקס שם שני ההרים.

אבל איך הוא מפרש?

הוא אומר שנתלש ההר במקומו, זה לשונו, בעל התורים, שנתלש ההר במקומו ונעשה כהר על גבי ההר.

כוונת בעל התורים היא על פי מה שכתוב בהתייצבות בתחתית ההר.

אמר רב עבדי מברחמה בר חסם,

מלמד שכפה עליהם ההר כגיגית,

על עם ישראל,

ואמר להם, אם אתם מקבלים את התורה המוטלת,

ואם בא,

שם תהיה קבורתכם.

לכאורה, דברי בעל התורים תמוהים.

אם נתלש ההר ממקומו כלשונו,

והקב' ברוך הוא כפה על עיבם כגיגית,

אז יש לנו הר על גבי מישור, כי אם הוא דלש את ההר, מה נשאר לנו על גבי מישור?

או עבק.

אז איך הוא אומר, הר על גבי הר?

אמרתי, אם מחברים את דברי בעל התורים לירקות ראובני היא, אז הכול מסתדר בשתיים.

בשעת מתן תורה עקר הקדוש ברוך הוא את הר המוריה מארץ ישראל במיון המדבר, והניחו על גבי הר הסיני,

כדי שתינתן את התורה על הר הסיני ועל המוריה יחדיו.

עכשיו מובן מה שאומר,

בעל התורים, בתחתית ההר והר סיני,

מלמד עובר בעל התורים שנתלש ההר ממקומו ונעשה כהר על גבי הר.

מה הכוונה נתלש?

לא הר סיני נתלש,

נתלש ההר, הר המוריה, ממקומו מארץ ישראל,

ועבד על הר סיני כהר על גבי הר.

עכשיו מובן מה על התורים,

נשאלת השאלה, למה צריך הקדוש ברוך הוא להביא את ההר המוריה להר סיני?

לא מספיקה סיני?

מה העניין?

וגם נקדים להסביר מה שיבשו התוספות,

למה יצור לכפות ההר כגיגית בכלל?

הרי ישראל קיבלו את התורה מרצון מעצמם והקדימו בה, לא נעשה ונשמע.

אז יש מדרשת תנחומה,

ויש פני יהושע.

המדרש תנחומה אומר,

אם תאמר על התורה שבכתב כפה עליהם את ההר,

הלום ישוער שאמר להם, מקבלים אתם את התורה, כולם אמרו נעשה ונשמע,

אלא אמר להם על תורה של בעל פה,

שיש בה דקדוקי מצוות קלות וחמורות,

מי עשה כמוות,

וקשה לשאול גבעתה,

לפי שאין לומד אותה, אלא מי שואל את הקדוש ברוך הוא בכל ליבו ובכל נפשו ובכל מאודו.

לאנשים קל ללמוד תורה של מחקר, שניים לקראת תרגום, אבל השבט ללמוד את השס

ולהתעמת בקור, זה לא קל.

זה רק מי שואל את השם באמת בכל נפשו ומאודו.

אז על זה עם ישראל לא הסכים.

מה שאנחנו אמרנו שנקבל זה היה תורש בכתב, עכשיו אנחנו שומעים שיש פה גם תורש בעל פה.

לא הסכימו.

אז תפעה עליהם דאגי הגהית,

בעבד האם אתם מקבלים מותר, ואם לאפשר לקרוא לכם אין תורש בכתב בלתי תורש בעל פה.

וכך אומר גם הפרחי יהושע,

והנה מגלה לנו החתם סופר יסוד גדול וחשוב,

משהו מדהים,

מדהים.

היה כדאי להגיע בזמן.

אלה שלא הגיעו בזמן הם סופרו.

מה היסוד הבן החתם סופר בעניין עקידת יוסף, עקידת יצחק?

הוא אומר שמסירות הנפש של אברהם אבינו בניסיון העקידה

היה על תורה שבכתב.

מה היה הניסיון של אברהם אבינו?

תורה שבכתב.

מה פירוש? השם אמר לו, השם אמר לו

שייקח את יצחק לעקוד אותו,

אז הוא שמע את זה מפי הגבורה.

אז זה נקרא תורה שבכתב.

אז אברהם אבינו מקיים את חצוות הבוהה כתורה שמכתב במסירות נפש.

אבל יצחק אבינו לא שמע מפי הקדוש ברוך הוא את המצווה של העקידה.

הוא שמע את המצווה מאברהם אבינו שהיה נביא.

זה כבר תורה שבעל פה,

זה לא תורה שבכתב.

ויצחק אבינו מסר את נפשו על תורה שבעל פה.

היה יכול להגיד, סליחה, אני לא שמעתי.

יתרה מזו,

היה יכול להגיד, יצחק אבינו, אבא,

מה קרה לך?

הרי שנינו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא מבקש קורבנות בשר ודם.

הרי אתה בעצמך מחית בכל עובדי גילולים.

ואתה אמרת להם שהקדוש ברוך הוא לא חפץ בזה.

ועכשיו אתה בא, אולי לא שמעת טוב.

זו תורה שאתה אומר שזו תורה,

בשביל להצטרש מעל פי הגילה, אני לא ראיתי דבר כזה, אני לא שמעתי דבר כזה.

היה אבותי יכול לסרט.

אבל כל מה שהסכים יצחק לעקוד את עצמו זה על תורה שבעל פה ששמע מפי אבים ושמח עליו שהוא שמע מפי הגמורה והביא טוב מאוד מה הוא אומר.

זה פורך עבר מלבד,

אמרת, ואם אתה מסוגל אותה.

מעתה יתבהר למה צריך להביא את הר המוריה לאר סיני.

ישראל לא הסכימו לקבל את התורה, איזה תורה שבעל פה,

תורה שבחתם כן.

הביא הקדוש ברוך הוא את הר המוריה,

שם אותו על הר סיני ואמרתם, תשמעו, תשמעו.

על ההר הזה אביחם יצחק עקד את עצמו על תורה שבעל.

אם תקבלו את התורה שבעל פה במסייעות נפש כמו שקיבל אותה יצחק אבינו הוא מוטף ואם לאו שם תעקבו אתכם.

אין מה לעשות.

לכן צריך את הר המוריה שיהיה שם

פועל מכם עקד את עצמו על מה?

תורה שבעל פה.

גם אתם בנהר צריכים לקבל את התורה שבכתב של הבנהר,

בתורה של בעל פה של יצחק.

אז עכשיו מובן למה היה צריך את הר המוריה שם.

אבל יש עוד דבר נוסף.

הגאון הקדוש בעל הדין החיים מצד זכותו יגן עלינו הוא מבעל קשר נוסף

בין הר המוריה להר סיני.

כידוע היה מפורסם מאוד בתורה ובעבודה.

הוא נסה להסתובב בצלו של הרב הקדוש הרבי מרוז'יין,

זכותו יגן עלינו.

וכשראה את גדול קדושתו של הרבי מרוז'יין,

עבודת השם ממסירות נפש אמר ידוע שהקדוש ברוך הוא נתן לנו שני עמים קדושים הר סיני והר המוריה

בהר סיני קיבלו את התורה בהר המוריה נעקד יצחק אבינו

ואנחנו רואים שהקדוש ברוך הוא בחר

לבנות את בית המקדש על הר המוריה ולא על הר סיני

למה התורה ניתנה בהר המוריה נעקד יצחק, למה בחר הקדוש ברוך הוא דווקא היווה למושר לו דווקא את הר המוריה

אז הוא אומר

כי בא ללמד אותנו, להורות לנו, שעבודת השם צריכה להיות מתוך מסירות נפש

וזה יותר גדול מעסק התורה

לעבוד את השם במסירות נפש זה גדול יותר מחסק התורה

וכך ביקש הרבי מצנז

שהיה ידוע כוחו הגדול בתורה לבטל כמה הוא מעליך את הרבי בן רוז'יף

שעבוד את השם במסירות נפש אמרית

אז רואים שאר המוריה

בא להר סיני לעוד סיבה

ללמד אותנו שצריכים גם לעבוד את השם ולקיים את התורה במסירות נפש

כמו שמנשא יצחק אבינו את נפשו לפני השם יגברא אז ככה צריך שגם אנחנו נקיים את התורה במסירות נפש

וזו מעלה יותר גדול לעבודת השם במסירות נפש

מעסק התורה סתם

מזה אנחנו מביאים את הגמרא מברכות

מניין שאין דברי תורה מתקיימים אלא מביא שממית את עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם קיימו דבר אוהל זאת אומרת כדי שיתקיימו דברי תורה בידי אדם צריכים שני דברים עסק התורה בבחינת הר סיני

במסירות נפש בבחינת עקידת יצחק בעל המוריה

אדם כי ימות באוהלו של תורה

אז תורה צריכה להיות

עם מוכנות למות.

על זה אומר דוד,

שיר מזמור לבני קורח, יסודתו

בהררי קודש.

אוהב השם שערי ציון בוטל משכנות.

אז אומר, יסודתו בהררי קודש,

שני ערים,

הר סיני והר נוריה.

וגם אומר, שיר המעלות אשא עיני להרים מאין יבוא עזרי.

אומר דוד המלך עליו לשלום שקבלת התורה צריכה להיות מהר סיני במסירות נפש,

מאין יבוא עזרי.

אדם צריך לשים את עצמו כאין,

ואז יבוא עזרו.

אסע עליי להרים, משם אני לומד את זה, משני ערים,

הר סיני והר המוריה.

וכתוב, ותקרבו ותעמנו תחת ההר, והר בועל באש על לב השמיים וחושך ענן וערפל.

גם לפני שיש אש בועלת על לב השמיים,

וכמו בתקופה שאנחנו נמצאים כרגע,

אמנם אנחנו בשוויץ, אבל בארץ ישראל, בסביבותיי, יש חושך, ענן וערפל,

גם בתקופה כזאת צריכים לנסות את הנפש בעבודת השם.

ונאמין בהמשך עד כמה ולמה,

משום שאנחנו נמצאים במצב של סכנה,

ממש סכנה קיומית, יש איום קיומי בבעיה המזבארת.

ודיברו על זה כבר

רבים וטובים, הרב שטיינמן כבר אמר שיש גזירה מן השמיים,

שכמו שהיה בזמן המן,

שהייתה גזירה מן השמיים, רק מרדכי ידע להבין את הגזירה,

ולכן הוא התכונן,

ועם ישראל חזרו בתשובה,

אז הם הצליחו לוותר את הגזירה.

אבל הייתה גזירה.

אבל אם הוא היה אומר, לא, זה מישהי גיבר,

הוא אומר, איזה שטויות,

מה זה, להשמיד עם שלם, איפה נשמע את הדבר הזה? זה לא יכול להיות דבר כזה.

אז לא היה עם ישראל חס ושלום.

הוא אומר, בזמן השורה, רחמנה לצהל,

הייתה גם גזירה של השמטה.

אבל לא לקחו את זה ברצינות.

בספר של גנב, שלא התכוננו מספיק.

הוא אומר, ועכשיו פעם שלישית יש גזירה,

וצריכים לקחת את זה ברצינות,

כי מה שהראש שיגלר הזה, הפאטילינג'אד צוחק,

הוא מתכוון,

ומשמעים את זה דרך הפה שלו.

ואם אנחנו נתכונן, יש לנו סיכוי אם לא נתכונן,

ורחמבו על כל מעשיו, כידוע, אם גנתי אתכם מחרית כראשית,

מה בראשית 80% לא יצאו ממצרים, בגבול האחרונה 80% יכולים

לא לגיימו.

יש פסוק יותר קשה,

ועוד פעם עשירייה,

והייתה לבעל שרק עשירים נשארו.

ויש עוד יותר גרוע מזה, אבל לא,

לא בנו על זאת, אבל צריכים לדעת שהמצב לא טוב.

אז גם במצב שההל פועל באש,

עד לב השמיים, והחושן, מהענן, מהענפי,

צריכים לקיים את התורה במזילות נפש.

מכל מקום

אנחנו רואים שגם דוד המלך רומס את זה,

ולכן כפה הקדוש ברוך הוא את ההר כגיגית וכו'.

עוד פירוש נוסף לגבי ההר המוריה והר סיני,

מליא הרב הגאון הקדוש רבי נתן אדלר,

זר יצטית במרכה,

על הכתוב ילקוט רומבני למה צריך שיעטר הרמומיה ולמה צריך נס כזאת.

על כך עונה הרב הקדוש בן-הספידמן,

ייתכן לומר רעיון נכבד על פי מה שעיקשו בירושלים,

איך בלו את בית המקדש במקום שהוא הג,

שעליה ידוע בעבודה זרה ב-הג,

איך בנו את בית המקדש לכל מקום שאתה מוצא,

הר גבוה וגמעה נישא ועץ רענן,

אז בהלכה שיש שם עבודה זרה, כי כל ארץ ישראל הייתה מלאה עבודת גילולים.

אז איך בונים את זה? על הר המוריה.

בירושלמי מתרץ, שזה היה על פי הנביא גד,

כמו שכתוב בדברי הימים,

היה על דוד בדבר גד אשר דיבר לשם השם.

אז זה התירוץ.

אבל אנחנו עדיין בשאלה,

זה היה הר או לא הר?

הר, ואם זה הר, עבדו.

אז הנביא אמר.

אבל מה עם הבעיה?

איך נפתרה הבעיה של הר?

ושאלות ותשובות החתם סופר, באורח חיים סימן אל-שחית,

מביא תירוץ נפלא על קושיית הירושלמי

בשם מורו הגאון הקדוש רבי נתן אדלר, וזה חציתי לברכה. וכך הוא אומר.

ומורי הגאון החסיד,

שבכוונה מורנו הרב נתנת אל-כץ,

זה חציתי לברכה, פירש על פי מדרש רב, פרשת ביראה.

בירא את המקום מרחוק.

על הפסוק הזה הוא אומר שרעה הוא מקום,

ולא הר.

זה לא היה הר. בשעה שאברהם ראה את המקום,

ביתר מקום, לא הר.

לא ביתר את ההר.

מקום זה מישור או עמק, אבל לא הר.

והתפלל אברהם, המדרש הבא אומר,

לפני הקדוש ברוך הוא, ואמר לו, אין כבודו של מלך לשכון בעמק.

זו הייתה בקשה ודרישה של אברהם אבינו.

שמע השם לתפילתו

ועשה אותו,

נמצא שהר המוריה היה קודם עמק,

ממילא לא היה בו עבודה זרה.

ועל זה מצטער דוד המלך עליו השלום,

כשאמר,

עד אמצע מקום

לשם משכנות לאביר יעקב.

עד אמצע מקום, הוא מחפש את המקום. איפה המקום הזה ששלח את אברהם ליצחק? זה מקום, זה לא עד.

אבל מצד שני, משכנות לאביר יעקב, איך נשים?

נבנה מקדש במישור?

זה צריך להיות יותר גבוה מכל העיר.

כן, אמן.

אז זאת אומרת, גם דוד המלך היה לו צער על זה.

בכלל מידינו שהשם לא עושה ניסים סתם,

אז מה היה צריך הקדוש ברוך הוא קודם לעשות אותו עמק,

ואחר כך לעשות אותו הר?

לא יכול לעשות אותו ההר מההתחלה, ושדווקא ההר הזה לא יעשו בו עבודה זרה.

מה הבעיה לקדוש ברוך הוא?

למה צריך את כל הפטנט הזה?

אלא יש לומר שהקדוש ברוך הוא רוצה ללמד אותנו לקח מסגר.

כשהקדוש ברוך הוא נתן את התורה לסיני,

הוא רצה ללמד אותנו את מידת הענמה.

שהרי הניח הקדוש ברוך הוא את כל העלים והגבעות,

ואישרה את השכינה על הר סיני, ההר הנמוך מכל ההרים.

אמר רבי יוסף, לעולם מלמד אדם,

בדעת כהנוניות עניו,

שאלה הקדוש ברוך הוא ניח את כל הערים והגבעות ואישרה את שכינתו על הר סיני.

אז למה הביא הקדוש ברוך הוא ככה את הר המוריה והגביה את הר כי שם הר על הר?

אז אם רצית ללמד אותנו שהר סיני זה הנמוך שבהרים,

עכשיו שהבאת לנו את ההר, מה יהיה?

עכשיו זה גבוה.

אלא

יש ליישר את הדבר כך.

כל דבר שנוגע לאדם,

צריך שאדם יעשה את זה בניחוד קומה,

בשפלול, בענבה, כל דבר שנוגע לאדם.

כל דבר שנוגע לשם,

צריך לעשות את זה, ויקבע למה בגדכי השם. צריך לעשות את זה

בגבות.

אבל העצל הרע הרי רוצה להפיל את האדם, ולא אומר לו, מי אתה בכלל שתעשה מעשיך עבודת קודש לפני השם? לכן צריך להגיד, ויגבה אשר, ויגבה ללמוד את השם.

עצמי צדיק אומר בפרשת יתרו,

הגבלת את העם סבים לאמור,

שמרו לכם עלות בהג ונגוע בקצהו,

כל הנוגע לאדמות יומת,

למשוך היובל, הם היה עלו בהר.

אז הוא אומר שההר זה רומס לגבות וגאווה.

בתורה בזהירה ישמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו, ותזהרו במידת הגאווה,

ואפילו בקצה של העתיבות.

כי תועמת השם כל גבליהם.

לכל הנוגע בארמות יומת, שערי הקנאה והתאווה והקרות,

מוציא את האדם מהעונה.

אבל הוא אומר ככה, במשוך היובל המה יעלו בהר.

מתי אתה כן יכול למשוך היובל?

מה זה יובל?

נוטריקון.

ביבה ליבו בדרכי השם.

מתי שיהיה ביובל

עניין של גבות כלפי השם, זה מותר, מותר לנו לומר.

עכשיו יהיה לנו ברור.

בתחילה מרא השם תראויה כעמק לרמוז, שהקב' ברוך הוא אינו נשרק, שני נדור,

אלא רק עמישהו ענה ושפל,

כמו עמק.

וככה זה גם על סיני.

אז שניהם היו שבדים ונמוכים.

דהיינו, לא להשתמש כלפי האדם בגבות,

אבל כלפי השם,

בהגבל ימוב דרכי השם,

ועל זה התפלל אברהם אבינו שהקב' ברוך הוא יגביה את המקום לכבודו,

והשם נענה לו בגביה ועשה מזה את הר המוריה.

אז לכן, מה זה בא ללמד אותנו?

זה בא ללמד אותנו שמצד אחד צריך ענווה ושפטות

בעניינים שלנו,

ובעניינים האלוקיים

צריך שיהיה לנו גבות הלב בעבודת השם.

עד פה זה לגבי הר המוריה והר סיני, שניתנה התורה עליהם.

עכשיו אנחנו נראה דבר נוסף

לגבי נתינת התורה.

נתינת התורה,

יש רמז נפלא בעניין הזה.

לא היו ימים טובים לישראל כטובה.

אז הפרשה הייתה בית חנן מתן תורה, סיום השס היה בטובה.

הוא אומר איך זה נקשור.

על הכתוב בגמרא והיו ימים טובים לישראל כטובה, אומר אל ערב הקדוש מאבטא,

שהמעבר הזה של חכמים רומז למחות מעגל שעתיד הקב' ברוך הוא לעשות לעם ישראל,

לעתיד לבוא,

והקדוש ברוך הוא יושב בגן עדן עם הצדיקים.

עתיד הקב' ברוך הוא לעשות מחול לצדיקים בגן עדן, הוא יושב איתה,

יושב ביניהם.

איך זה רמוז בטו באב?

עונה ערב ישראל כאן.

טו באב,

אב זה א' ב',

יש אותיות א' ב',

טו האות

החמש עשרה זה סמבר.

יו, כ', למ', מ', סמבר, זה חמש עשרה. טו באב,

הטו באלף-ב', זה סמך.

בסמך

זה רומז למחול שעתיד הקב' ברוך הוא לעשות עם הצדיקים בגן עדן,

הוא יושב ביניהם.

איך זה רומז הסמך?

לא היו ימים טובים לישראל כטו באב,

כאותו סמך,

אותו מחול שיהיה לעתיד נבוא, והקב' ברוך הוא יושב ביניהם.

כדי להבין את זה נקדים לפתוח סתום בדברי הגמרא,

בברכות דעת.

אמר רבי יוחנן, למה לא נאמרה נ' במזמור של אשרי שווה ביתך?

שואל רבי יוחנן,

למה לא נאמרה נ' באשרי שווה ביתך?

לא משאיר מפני שיש במפלתן של ישראל חלילה.

כמו שכתוב בעמוס, נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. נפלה, זה מתחיל בגלול.

נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל.

אז כביכול, חס ושלום, לא תהיה תקומה לישראל.

אמר רבי נחמן,

חזר דוד ושמחן מרוח הקודש,

שנאמר, סומך השם

לכל הנופלים.

אז מייד נוראות סמך?

סומך לכל הנופלים. כל הנוני לאלה של הנפילה,

כולם יעמדו והכל יהיה בסדר, אין שום דבר.

אז למה נאמר בהתחלה שלא לומר את הנון ואחר כך אומרים את זה באורח הקודש, סומך השם לכל הנפלים?

ויש לדקדק, מה פחד דוד המלך שלא תהיה תקומה לישראל? הרי הוא צריך להיות בעצמו משיח.

והוא ידע שתבוא גבולה על ידו,

אז מה הספייק שלו שהוא צריך להוריד את הנון?

כדי להאמין זאת נגדים עוד פעם.

מה אומר הזוהר הקדוש?

שאלו החברים את לבי שמעון מלאכי.

מה הכוונה בפסוק נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל?

אמר להם לבי שמעון מלאכי.

בכל הגלויות של עם ישראל הקדוש ברוך הוא קצב זמן,

כמה זמן הם יהיו בגלות?

עד שהגיע זמן גאולתם.

וכשהגיע הזמן, עם ישראל יצאו מן הגלות מעצמם

על ידי הצדיקים בגדולי הדור שהיו באותו דור.

אבל עלייה מחוץ בה הייתה גאולה מן הגלות,

אבל לא גאולה סופית נצחית.

שוב פעם, גאולה זמנית.

הגאולה הסופית הנצחית

לא יכולה לבוא על ידי אדם.

רק על ידי הקדוש ברוך הוא שהוא נצחי.

גאולה נצחית, רק על ידי נצחי.

גאולה זמנית, על ידי אדם זמני.

ככה תירץ להם רבי שמעון בן-גורם.

אז מה שכתוב,

נפל אותו ספקום בתולדת ישראל, מעצמה היא לא תוכל לקום.

רק על ידי הקדוש ברוך הוא.

עד שאמר הקדוש ברוך הוא, יגאל אותה.

כמו שכתוב ביום ההוא,

אקים את סוכן דוד לנופלת.

אני ולא אחר.

זאת אומרת, אני בעצמי נצחי ואני אמין את הקהולה הנצחית.

על זה כתוב במדרש בירקו צבריאה,

אמר הקדוש ברוך הוא ישראל, בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם.

במצרים על ידי משה ואהרון, אימץ ישראל על ידי דבורה וברק,

אבל העתיד לבוא, אני בעצמי גאול אתכם.

יותר אין אתם משתעבדים.

שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמי.

זאת תהיה התשועה בגאולה.

בין נשאלת השאלה.

הלא כל הגאולים שהיו לישראל,

משה רבנו, מברק, בנימין נועם, מטמורה,

הם היו בעצם שניחים של הקדוש ברוך הוא, אז למה הגאולה שלהם לא נצחית?

אז אתה יכול למנות שווי, ריבונו של עולם,

שיעשו את הגאולה הנצחית, מה הבעיה?

טוב, או יש משנה נפלאה, נפלאה, נפלאה.

משנה מיומן.

אמר רבי עקיבא, אשריכם ישראל,

לפני מי אתם מתארים?

מי מתאר אתכם?

אביתכם שבשמיים,

שנאמר וזרק יעניכם, מים טרוריים אתכם.

אומר הרב הקדוש,

האדמו,

רבי שלום,

זכותו יגן על מועמל.

צריכים לדעת,

כל זמן שאדם חוטא ואינו שוקע חלילה בחמישים שערי טומאה,

עדיין יש לו אפשרות לתקן את עצמו.

כל זמן שהוא לא נכנס בשער החמישים.

אבל אם חלילה הרבה לפשוח ושכע כבר בשער החמישים של הטומאה,

באורח חיים הקדוש אומר שהדור שלנו ישקע בתור החמישים.

אז רק הקדוש ברוך הוא יכול להוציא אותו משם.

יש אומרים ששער החמישים זה שער הכפירה.

זה כל מלחמת גוג ומקור,

לגרום לכפירה בכל העולם כולו.

אז זאת אומרת,

על כך רמז

בנביא עקיבא גשמא, אשריכם ישראל,

לפני מי אתם מתארים?

מי זה חמישים?

לפני מי? לפני שאתם מגיעים לשער החמישי מתארים? אתם יכולים, אתם מתארים, אתם יכולים לתאר לעצמכם לבד.

אבל כשאתם מגיעים גם לחמישים,

חמישים, מי

מטהר אתם המכחם שבשמיים.

זה רק המכחם שבשמיים.

אז פה זה רמוז במשנה של נביא עקיבא.

זה מסביר לנו למה גורשו ישראל ממצרים במהירות ולא יכולו להתמהמה

מי צבע אדם ומהחיפזול,

אלא הם שקעו במ״ט שערים והיו יכולים כל רגע להיכנס בשער החמישים, ואז זו הייתה בעיה.

אין מי שיגאל אותם.

אין מי שיגאל,

כי שער החמישים זה רק הקדוש ברוך הוא יכול לגייס.

ומשה רבינו,

למה הוא לא יכול לקרוא אותם גאולה

משער החמישים? כי משער החמישים זה גאולה מצעיר.

אז אי אפשר לשמיע לעשות זאת.

למה אי אפשר לשמיע לעשות זאת?

מסביר עמידה.

על פי הכתוב בכהן, גם את זה לעומת זה עשה אלוקים.

כי נגד חמישים שערי קדושה יש חמישים שערי טומאה.

כדי להוציא אדם ששקם בשער החמישים של הטומאה צריכים אדם שהשיג שער חמישים של הקדושה.

מ-50 שערי טומאה צריך 50 שערי קדושה, כי גם זה לעומת זה עשה אלוקים.

אבל משה רבנו, ואת חסריהו מעט באלוקים, הוא ספר להם ל-49.

ואלה ששקעו בשער החמישים, הוא לא יכול להוציא אותם.

80% מישראל שקעו בשער החמישים במצרים, לכן לא יצאו.

גם משה לא יכול להוציא אותם.

לא רק שהם לא רצו לצאת,

גם אם משה רוצה להוציא, לא יכול להוציא.

למה הם היו כבר בשער החמישים?

באלה שנותרו הם במ״ט.

את אלה הוא יכול להוציא,

אבל את החמישים הוא לא יכול להוציא.

עכשיו יותר ביובן עומק דברי רבי יוחנן,

מפנימה לא נאמר נון באשריהם,

כי הנון זה רמז למפלטן של ישראל בחמישים שערי טומאה.

והיות ואין מיד אדם כוח להוציא משערי טומאה אלה,

וזה רק מיד אשר יתברך,

לכן נאמר נפלה,

לא תוסיף גום בתולטת ישראל אם הגיעה לשער החמישים.

ומנהיגי אדון לא יוכלו להוציא אותה, כי המקסימלי שהגיע זה משה רבנו במ״ט.

ולכן צריך שיתגלה הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו,

וביום ההוא אקים מצוקה דוד הנופלת.

ובכל הפסוקים של דוד המלך במזמון אשר יש לביתך לפי האל ובית,

שהכוונה היא לשירות ותשבחות הקדוש ברוך הוא.

אז לא רוצה להזכיר את מפלטן של ישראל בחמישים שערי טומאה.

למה?

שכן אין דבר תלוי באדם.

שמה הוא אומר שירות ותשבחות שיועילו, אבל שער החמישים לא מועיל, אז מה נכניס את זה פה?

על כך בא רב נחמן בר יצחק ואמר,

חזר דוד וסמכת ברוח הקודש,

שנאמר סומך השם לכל הנופלים. מי סומך?

השם.

רק השם יכול לסמוך לכל הנופלים בשער החמישים.

זאת אומרת,

אל תטעה לחשוב שחלילה לא תהיה תקומה.

מיד האדם? לא.

מיד השם? כן.

לכן סומך השם לכל הנופלים,

והוא יקים את סוכת דוד הנופלת.

נחזור לשאלה בהתחלה.

לא היו ימים טובים לישראל כטו ואב. טו ואב בא אלף בית זה הסמך.

שרומז

לאותו זמן שיישב השם במחול עם הצדיקים בדין עדן,

שכן סומך השם לכל הנופלים, מתי זה יהיה?

לעתיד לבא.

ואז השיגו הצדיקים חמישים שערי קדושה, חמישים שערי בינה.

ואז יוציא השם את ברכת אלה ששקעו בשער החמישים של הטומאה,

שרק הוא יוכל להוציא, וזרקתי עליכם מים תוארים ותרתם.

לפני מי אתם מתארים ומי מתאר אתכם?

זה בשער החמישים?

אז יש יום יותר טוב מזה מהטו באב,

מהסמך שמרומז לנו על המחול שיהיה נעתיד לבוא באותו זמן?

על פי הדברים האלה מפרש אבני ישראל את עומק המילה נס.

עת צרה ליעקב

וממנה ייבשר.

עת צרה זה נון. נון זה נפילה.

יש זמן של נפילה.

מה צריך?

את הסמך, את הסומך נופלים.

ממה בוקר את המילה נס?

נון וסמך.

סומך נופלים, הקדוש ברוך הוא עושה נס במקום שאי אפשר להציל על ידי אדם.

נכנס הקדוש ברוך הוא לתמונה עם הסמך

להציל בעדו וביד נס.

זה הטו באב של סיום השס.

עכשיו יש לנו עוד דבר רער.

זה שבס.

שבת.

דבר ראשון.

אלמלא, אומרת הגמרא בשבת,

אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהן אומה ולשון,

שנאמר, ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט,

מה כתוב מיד,

ויבוא עמלק.

מי גרם שויבוא עמלק? יצאו ללקוט, חיללו שבת. שבת ראשונה חיללו

ויבוא עמלק.

אלמלא זאת לא הייתה לעולם שליטה בשום אומה ולשון אם היו שוברים שבת אחת.

אם שוברים שתיים, מיד נגלים.

אמרתי פעם לחילולים, למה אתם לא מבינים איתנו? לא צריך להגיד.

אתם רוצים להראות שאנחנו לא צודקים?

תשמרו שבת איתנו פעמיים.

ואם לא תבוא הגאולה, נלך שבו גם לדיסקוטג.

אבל אם,

אז תבוא הגאולה, אז תדרוש אתם חיים בטעות, והחיים יותר טובים עם הגאולה, מה הבעיה?

כן, אמר דבר אל הקרשים ואל האבנים.

בקיצור,

אדני יששכר מסביר,

על פי הקדמה נפלאה של מגלה עמוקות,

שידוע ששבעים אומות, שבעים אומות העולם,

בין נחלקים

שלושים וחמש ושלושים וחמש.

שלושים וחמש ישמעאל ושלושים וחמש עדו, עיסאווי.

אלה נגד אלה.

אלה נגד אלה.

תמרים היום נלחמים משפחה בעשר כל היום.

אנחנו בינתיים במדינה,

וסבימנו מלחמות כל היום, כל פעם מתחת חזית חדשה,

וספספתי עם מצרים ומצרים.

אנחנו בינתיים, בינתיים, רק בינתיים דאמינו אדם. בינתיים אנחנו.

הנה החכמים מנסיקים מהדרשה הזאת, מה צריך לעצור?

אז הם לא יוכלו לפעול כנמדנו כלום.

כלום, ממש כלום. כלום.

שלושים וחמש ושלושים וחמש אלה כנגד אלה. אלה זה למ״ד ה' באלף, למ״ד ה' באלף.

זה השר שלו וזה השר שלו.

אלה ואלה זה השבעים אומות העולם.

ואנחנו בתווך.

עם ישראל בתווך, ויש פסוק עם זה.

ובראשית,

וייקח לו את כל אלה, מי זה כל אלה?

זה האלה והאלה.

ויוותר אותם

בתווך.

ביטר אותם שלושים וחמש, שלושים וחמש, ואנחנו בתווך.

אנחנו את הציפור, לא בתווך.

נמצא שעם ישראל הם בתווך.

ושתי האומות האלה שמחידו, עשה וישמעאל, את כל השלושים החמש ושלושים החמש שנים מאומות האומות האלה,

הם נמצאים משני צדינו.

אבל צריך לדעת

שישמעאל

הם מצד ימין של הקדושה

ועשה הם מצד שמאל של הקדושה.

‫שמעאל הוא מצד אברהם ויצחק עשה מצד יצחק.

‫זה שני הצדדים של הקדושה. ‫בצידי הקדושה נמצאים

שלושים מחמש ושלושים מחמש, ימין ושמאל.

‫המגלה העמוקות אומרת שיום הממוחש בישראל ‫הוא בשבת קודש,

ולגויים

זה יום לפני ויום אחרי.

‫מימין זה ישמעאל,

יום שישי. ‫משמאל זה העיסה בנוצרים, יום ראשון.

‫ואנחנו בתאריך,

השבת בתאריך, יום שישי בראשון,

זה אומות העולם.

עכשיו, לפני אבי אבני ישראל,

‫מאחר והשבת היא באמצע,

‫על ידי קדושת השבת אפשר לבטל ‫את קליפת ישמעאל וקליפת עיסן.

‫לזכות שבת.

‫מה כתוב? שאלמלא שמור ישראל, ‫שבת אחת ראשונה לא הייתה שליטה ‫לשום אומה ולשון.

‫אז השבת בכוחה לבטל את כוח הקליפות האלה.

‫על כן אמרו חכמים באמת את לשונם, ‫אם שמעו ישראל שבת ראשונה, ‫לא שתדע באמצעים ואומה ולשון.

‫והשבת הראשונה הייתה השורש

של כל השבתות

‫שקיבלו על עצמם ישראל במתן תורה.

‫ולכן היה לך כוח למתן מכאן ולהבא את הקליפות האלה,

‫שהם דבוקים באחוזים באנו משני הצדדים,

‫כי הם יונקים מן הקדושה.

‫ותשמעו מה אומר אדוני יששכר, דבר מדהים.

‫אומר אמסור חכמים בגמרא, בבא קמאו,

‫וירח עשה ונשמענו.

‫בן יעזר אומר, ‫לא לחינם הלך זלזיר אצל עורם,

‫אלא מפני שהוא מינו.

‫אז נראה ידוע בגלי עמוקות מגלה לנו ‫שקליפת עשה נקראת עורב.

‫דרך אגב, משה רבינו ביקש,

‫כשהוא ניצח על צמחון ועורב, ‫אעברה נא,

‫אעברה זה עורב,

‫נא זה עדון.

‫אעברה נא זה קליפת עדון, זה עורב. ‫אעברה זה עורב,

‫בין אדם זה עורב.

‫ויראיה, יראה איזה רב, זה עשיו של מצרים.

‫מכל מקום הוא אומר כאן

‫שיש שני עופות טמאים,

‫והם נקראים מקליפות, ‫שם מקליפות של עשיו וישמעכם,

‫זה עורב וזרזיר.

‫תחברו זרזיר ועורב יחד,

‫יוצא 702. בשבת כמה?

702. ‫אז השבת מסוגלת נגד שתי קליפות ‫עורב, זרזיר, שזה עשיו וישמעכם.

‫אם אנחנו שומרים את השבת בתוכה,

‫לקלב את הקליפות האלה מעלינו

‫בזכות השבת.

‫עכשיו אפשר להאמין את העלי הקדוש,

‫שמר ומתאר

‫איך אחר האכילה ושאר הכוונות ‫בתלוש קידוש ליל שבת.

‫אומר, נוהג היה מורי, זיכרונו לברכה, ‫לומר פזמון בקול נעים עם כוונות,

‫ימינה ושמאלה ובעיני הוא כלה וקישוטים.

‫ימינה ושמאלה זה השלושים וחמש פחמיים,

‫וכלה זה שבת וקישוטים וקידוש יער. ‫מה האמצע?

‫אז כוח השבת מתמודד מולנו.

‫אבל ידוע שלישראל יש תוספת שבת, ‫מצווה של תוספת שבת.

‫ולמה צריך את התוספת הזאת?

‫צריכים להשפיע ולהמשיך מקדושת השבת ‫על יום שישי וגם על יום ראשון.

‫וזה, כדי לבטל את שתי הקליפות האלה,

‫ישמעאל ועשם.

‫אמר לבי יוחנן,

‫נשאומר לבי יוסף,

‫כל המענג את השבת נותנים לו נחלה ‫ולא מצרים,

‫שנאמר, אז תתענג על השם ‫מאכלתיך נחלת יעקב אביך,

‫כי פי אדוני דיבר לו, הפתיע הקדוש ברוך הוא.

‫צריכים להבין למה אמרו חכמים ‫נחלה בלא בצרים,

‫הרי הפסוק מבטיח, ‫נחלת יעקב אביך.

‫למה אומר נחלה בלי בצרים? ‫למה אמרו חכמים נחלה בלי בצרים?

‫הבח אומר,

‫באור החיים סימן רשעי נחי,

‫שתוספת שבת על יום שישי, ‫לומדים מהפסוק, זכור את יום השבת,

ותוספת

‫של שבת, יום ראשון, ‫לומדים לשמור את יום השבת וכן שום.

‫רבי מגן אברהם, בסיית רענן, מסביר,

‫זכור זה זכירה לפני שתגיע השבת,

‫ושמור זה שהיא לא תסתלק מהר.

‫אז זכור זה כנגד ישמעאל,

‫ושמור זה כנגד עשם.

‫בתיבת גומי אומר,

‫זה הפרי מגדים, בפרשות בהבחנן,

‫שאת המצווה של תוספת שבת ‫לומדים

מהמילה עט.

‫זכור עט, שמור עט. ‫עט זה לרבות, לרבות התוספת.

‫עכשיו, ראו נאמין, ‫אמר יוחנן ושומר ויוסי.

‫כל המעמים את השבת,

‫נותנים לו נחלה ולא ביצרים.

‫לפי דברי המגלה העמוקות, ‫כלל ישראל נמצאים בתוך שמיים אומות העולם.

‫יוצא שאנחנו תמיד בין המצרים,

‫כי אומות העולם מצרים ומציקים לישראל, ‫מימין ומשמאל,

‫אבל כל המענן את השבת,

‫התוספת,

‫כל מי שמענן את השבת,

‫לא רק את השבת, גם את התוספת, מלפנים ומאחור,

‫אז הוא מטל את קליפת ישמעאל מצד ימין ‫וקליפת עשם מצד שמאל,

‫שהם מצרים לעם ישראל, ‫ואז באמת יש לנו נחלה ולא מצרים.

‫ולמה אנחנו אומרים בברכת המזון את זה? ‫בחליצינו,

‫בלתי צרה ביגון ביום מנוחתנו,

‫ובשאר ימות החול אנחנו לא חוששים מצרות, ‫רק מיום שבת?

‫למה אנחנו חוששים רק בשבת?

‫נקדים ונאמר מה אומר בני ישכר.

‫אור החיים הקדוש כותב,

‫כל המתפלל בערב שבת ואומר, ‫ויחולו השמיים מהארץ,

‫נעשה שותף לקדוש ברוך הוא ‫במעשה בראשי.

אין, איזה יופי.

‫אפשר להיות שותף של הקדוש ברוך הוא ‫מתפללים בליל שבת, ‫הוא אומרים, מייחולו, נהיים שותפים.

‫מה זה, זה לא מוזר לצד?

‫זה שאני אומר ויחולו ואני מתפלל, ‫אני כבר שותף, במה?

‫בכל מעשה בראשי.

‫אנשים היו רוצים לקנות פה דירה, ‫לא להשכיר דירה בשווייץ.

‫ואתה יכול להיות שותף ‫עם הקדוש ברוך הוא ‫בכל העולם כולו,

‫גם בגלאקסימום.

‫שותף בכל מעשה בראשי.

‫מה עושים מתפללים? ‫אומרים, איך זה חוזר לגוזמה?

‫אור החיים הקדוש אומר, ‫בכלל לגוזמה.

‫זה ממש ככה.

‫אתה שותף לעשות בראשי.

‫איך?

‫הוא אומר חידוש גדול במצוות שבת.

‫צריכים לדעת שבשעת בריאת העולם ‫לא ברא השם לדבריו ‫כוח וחיות לעולם,

‫אלא רק לשישה ימים בלבד.

‫זה מה שהוא בא.

‫לזה בלוב חוכמתו עשה הקדוש ברוך הוא.

‫יום אחד שהוא שבת,

‫שביום הזה הוא חוזר והשפיע ‫החיות לעולם לעוד שישה ימים. ‫הערכה.

‫העולם מקבל הערכה לעוד שישה ימים.

‫אם לא הייתה שבת אחת נשמרת,

‫העולם היה נחרב. ‫יום השישי, בייחוד לו השמיים בארץ.

‫לשון אור החיים הקדוש כך,

‫אכן מצינו כי הקדוש ברוך הוא,

‫גילה את הדבריו בעשרת הדיברות.

‫כי ששת ימים עשה השם את השביים.

‫ששת ימים רק כמו עשה את זה. ‫זה הכול, לא יותר, רק שישה ימים.

‫בשעת הבריאה לא מרא השם כהמר העולם,

‫זולת העמון שישה ימים, לטעם הנודע לו.

בלהתעכב השם הוא קרא יום אחד זה יום השבת שבו ביום חוזר השם ומשפיע נפש את העולם אבל בשיעור שיתקיים עוד שישה ימים.

זולת זה העולם היה חרב וחוזר בתוהו ובוהו.

מוסיף אורחיים הקדוש ואומר אבל צריכים לדעת שהחיות הנמשכת היא רק על ידי ישראל ששומרים את השבת.

ומה היה עד שישראל שמרו את השבת?

אומר אורחיים הקדוש והייתה שבת אחת שלא נכברה.

אדם הראשון שבת שבת שבת שבת שבת שבת נוח שם עמל אברהם יצחק יעקב שבטים ישראל ומצרים תמיד הייתה שמירת שבת אך אלף העולם היה חוזר לתוהו ובוהו.

עכשיו, ברור, כל המתפלל בערב שבת הוא אומר לא יחולו.

מעלה עליו הכתוב כי הוא נעשה שותף להקדם מעשה בראשית

כי על ידי שמירת שבת כדין יש לאדם בחיות המושפעת

לששת ימי בראשית. מי נתן עכשיו פה על ששת הימים הבאים שיתחיימו?

מי ששומר שבת,

אז הוא נעשה שותף בששת הימים הבאים.

אז מעלה עליו שהוא שותף

נמצא לפי זה שששת ימי השבת מקבלים את החיות מן השבת והיא שורש

כל הבריאה כולה.

על כן אנחנו מתפללים שאל תמצא רב יגון ביום נוחתנו,

שאם לא תהיה ביום שבת, שיהיה שורש ממילא בימות החול, לא תהיה צרה.

אז לא צריך להתפלל, רק על השורש.

אם השורש טוב, הכל טוב.

על פי אור החיים הקדוש מבאר אבני ישראל גם את הטעם למה יש מצחת עונג שבת.

כתוב וקראת לשבת עונג.

מה העונג במאכל משתן שבת קודש? מה זה העניין הזה?

אלא ידוע שיעקב ועשם חילקו ביניהם את נחלת העולם הזה בעולם הבא.

נטל עשם חלקו בעולם הזה ויעקב נטל בעולם הבא.

בקשבים בבטן, יעקב אבינו שכנע אותו את עשם והוא קנה את העולם הזה. קנה את העולם.

אז איך אנחנו נהנים על חשבון עשם?

לכאורה לא היינו צריכים לענות, אסור לנו לענות. כבר סיכמנו.

העולם הזה שיני,

שוויץ שיני,

ואתה העולם הבא.

יושב באוהל, תלמד תורה, תחכה עד שתקבל את העולם הבא.

אז איך אנחנו יושבים פה בשוויץ?

מה קורה פה?

אלא מה?

כתוב בגמרא שקורא העולם כולו יהיה עומד עד שישאר בסימן יום מתן תורה.

ואמר הקדוש ברוך הוא אם יקבלו את התורה מוטה, ואם לא מחזיר את העולם לתור כבוב, נכון?

אומות העולם לא הסכימו לקבל. ישראל הסכימו לקבל, נכון?

אז אם ישראל הסכימו לקבל,

פירושו של דבר מי מקיים עכשיו את העולם?

ישראל.

זאת אומרת בלי ישראל אין עולם.

והדין הוא המציל ניסודו של ים ומשלומיתו של נהל, הרי אין הוא שלא.

אז מי הציל עכשיו את העולם?

עם ישראל.

אז של מי העולם עכשיו הזה?

של ישראל.

ומי הגזלנים?

השוויצרים.

מה פתאום אתם לוקחים כסף שכירות?

זה שלנו, כל העולם.

אם אנחנו לא היינו מצילים את העולם,

אם אנחנו לא שומרים שבת ומחיים אותו בזכות השבת עוד שישה ימים,

מאיפה אתם חיים בכלל?

תקראו את זה.

עגל יפה אמר,

ישעיה ענמי, פתרת על השבת עונג.

צריך לענג את השבת וכאחר משתה להראות שעל ידי שמירת שבת העולם הזה הוא חלקנו.

לכן אנחנו מראים שאנחנו מעינים בשבת.

כי מי גרם שהעולם שלנו?

השבת.

אם העולם הזה שלנו, אז אנחנו מצווים להתענג,

להראות לעיסן בפנים שלו שזה עולם שלנו. גם העולם הזה שלנו, לא רק עולם שלנו.

על פי זה אפשר להבין, עד יעבור

עמך ה' עד יעבור עמזו קניתא.

למה דפנה שמה נאמר קניתא?

כי המציל מזדותו של יער יש לו קניין,

כשעם ישראל היום בעיה, אז הוא פנה אותנו, הקדוש ברוך הוא עולם.

בכל מקום רואים מפה ששמירת שבת

בלימוד התורה,

בתנאים של הר סיני והר המוריה,

זה מה שבעצם מעניק לנו את השמירה מהקליפות הגדולות בעולם, שהן גומות העולם,

שרוצים לתנוך אותן.

וכידוע שגוג ומגוג, אומר הארי הקדוש, זה שבעים מאומות העולם,

שיבואו על ישראל באחרית עכשיו, עכשיו ממש.

אז לכן גוג ומגוג זה נימד כדי השבעים, אומר הארי הקדוש,

והם יבואו על ישראל.

במלך פרס, בעולם מלחמות, בכל מה שכתוב במדרשים כולם יודעים.

אז זאת אומרת, אנחנו נמצאים כרגע במצב הזה, אנחנו ממש על הפתח,

אנחנו כבר בפיגור של שנתיים.

זה היה כבר צריך להיות לפני שנתיים.

אבל הנה רואים שטבעת החנק וההדק מתהדקת מאוד מאוד מסביב לישראל,

והאביב הערבי הפך להיות חורף אסלאמי,

וזה בלאגן,

ויש חשש גדול,

וכל המזרח התיכון ילכו להסתכל עליו.

אבל לא רק הוא,

מה שיקרה שם, זה ישליך על כל העולם כולו.

תארו לכם עכשיו שישראל תוקפת באיראן,

ממילא סוריה ולבנון

ועזה מצטרפים,

אלפי טילים מלו,

ואנחנו מצליחים.

ואנחנו הולכים להגיד, מאות אלפים או רבבות מהם,

מה יקרה בכל העולם ליהודים?

יש מוסלמים, פנאטים, קנאים, שיכולים לשרוף בצרפת שכונות ובלונדון ובכל מקום כמו שאתם היינו בשנים האחרונות? יש כאלה?

בלי סוף.

בלי סוף.

אתם יודעים כמה יכולים למוסלמים?

למעלה ממיליארד וחצי מאוכלוסיית העולם.

כמה אנחנו?

13 מיליון יתוארים.

ועוד שניים וחצי בני מנשה בהודו.

ועוד כמה מברזיל, ועוד כמה שצריכים דיור לאומה.

ועוד כמה וכמה.

אז מה כוחנו?

מה כוחנו?

עכשיו הם יתחילו להתנפן, כמו שעשו בצרפת לא מזמן, אבל לא, לא שניים, שלושה, אחר כך נכנסו להם.

כשנדבלו את השגעון, כמו שאומרים, או את האות, או את הסימן,

אז זה לא יהיה פשוט.

וביחזקאל כ' כתוב שמי שיישאר בגולה, כשתבוא הגולה,

הקדוש ברוך הוא אומר, אם לא ימלוך עליכם מחימה שפוכה.

זאת אומרת, שם כתוב ש-90% ימותו מאלה שנמצאים בגולה במדבר הערים,

במדבר העמים, סליחה, במדבר העמים.

90%. לא ימלוך על ארץ ישראל.

אנחנו נרצחן, זה לא דבר פשוט.

זה נביא.

אז מה יהיה?

מה יהיה?

הרי זה ברגע יכול להתלקח, וברגע זה,

אתם רואים פתאום את התעוזה שלהם.

עשרות מחבלים תוקפים את המצרים ותוקפים, לוקחים להם את הנשק ואת המשוריינים וחוזרים לארץ ישראל וכו' וכו'.

אנחנו חיים על נס, בקיצור, אנחנו חיים על נס מתמיד, סומך נופלים כל הזמן, סומך נופלים כל הזמן.

אבל צריכים לדעת. במה אנחנו כן יכולים להועיל? אם זה ככה, מה אנחנו יכולים להועיל?

אז הנה למדנו פה היום איסון אדיר.

מתן תורס, ימות השס.

התחלנו בשבס עוד פעם.

מחזור חדש.

טו באב.

לא יהיו ימים טובים לישראל, כי טו באב זה הסמל של המחור.

שהקדוש ברוך הוא יסמוך אותנו מהנפילה.

שבס.

בתוספת שבס. אז אנחנו יכולים לטפל בקליפות האלה של העמים שירימו ביניהם במקום איתנו.

הרי אנחנו קוראים לנו ציונים,

אבל הנוצרים הם קוראים הכויפרים.

הישמעאלים שונאים את הכויפרים יותר מהציונים.

ציונים זה בגלל שהם באו לארץ ישראל.

אבל אם הם לא בארץ ישראל זה פחות מפריע להם.

הנוצרים מפריעים להם.

אז תהיה מלחמה גדולה ביניהם,

וזה מה שקורה בעצם כרגע, אנחנו רואים.

אבל אנחנו באמצע התמונה, אז הם יגיעו אלינו. זה כתוב שהם יגיעו אלינו, ואספתי את כל הגויים מירושלים למלחמה וכולי וכולי. זה כתוב. ישראל ג' יד', כתוב גם לחזר וט',

כתוב תותפות צצת התום בישראל.

כתוב, הכל כתוב.

אפשר לשאול את השאלה, מה אנחנו עושים?

אומנם יש בישראל כיפה סטרוקה, כיפה בזל,

וזה כאילו מגן, כאילו, כאילו,

וגם יש חץ, אומרים, שתיים, שלוש, ארבע.

‫יש גם מה לראות, זה לא עוזר.

‫הטילים עוברים מעט, והם נכנסים,

‫ושום צבא בעולם לא יכול לעצור ‫את כל הטילים, אין דבר כזה.

‫אז מה נעשה?

‫ומה יהיה עם אלה שפה אפילו לא תהיה ‫שום אפשרות להתארגן ‫לעשות משהו נגד כל האומות שבחוץ?

‫מה יש לך לעשות?

‫לסעות יהודי זה לא בעיה, ‫היו מזוזה.

‫יודעים פה גם יהודים.

‫אז מה עושים?

‫את הזקן אי-אפשר להבין.

‫סדמר הוא לא מיתר על הזקן בשורה.

‫סגר את כל הפנים ואת החבושות, ‫לא מיתר.

‫סירוס נמש.

‫אבל מה קוראים לך את החבושות?

‫שלא יזהו אותן.

‫אז תהיה בעיה.

‫מה עושים?

‫העצה הכי טובה זה להיות ‫בארץ ישראל ביחד עם כל האחים,

‫שכשכולם נמצאים ביחד, זו שמירה מיוחדת.

‫יש שמירה על ארץ ישראל, ‫עיני ה' בתנין,

‫ראשית שנה וערית שנה.

‫היות תלוי בגויים, לסמוך עליהם.

‫ידוע שיש פסוקים שאומרים ‫שנעשו דברים היומיים, לא ראים. ‫בסוף, באחרית הימים, נעשו, לא בשורה, באחרית,

‫יש שלוש מלחמות גאו גאו גאו גאו גאו גאו גאו גאו גאו גאו, אומר הרב יצחי, מלחמת העולם הראשונה, השנייה,

‫והשלישית, זאת שאנחנו עומדים לפניהם.

‫וככה אומר המלבי,

‫שלוש מלחמות גאו גאו גאו גאו.

‫אז עכשיו אנחנו עומדים על הפתח,

‫אז צריכים לחזק בלימוד תורה,

‫במסירות נפש, שמירת שבת,

‫לענק את השבת, תוספת שבת,

‫לעשות הכול בדקדום,

‫ולהרבות חיילים לתורה.

‫אין ישראל לגאליהם,

‫אלא בזכות התשובה.

‫והרוצה להתנצל מגאו גאו גאו,

‫לעשון בתורה ומגאו גאו גאו גאו,

‫אם לא תהיה תורה ואימינות חסדים, ‫לא יספיק לדבר עליהם. לא יספיק.

‫תורה לא מספיקה.

למה?

‫תורה זה חיוב.

‫אימינות חסדים זה לא חיוב.

‫זה מזדמן, אבל אתה יכול אתה ליזום.

‫כשיהיה גוג ומגוג, כתוב, ‫שזה יהיה יום הדין הקשה, ‫לא יהיה רפא, קשה.

‫בספר אלימה של הרמת תורה,

‫יש תיאור בדיוק כזה, והיום אין עולם.

‫אנחנו נבקש שהערים ייפלו עלינו ‫שלא ניפגע במה שיהיה.

‫הרי שני שלישים מהעולם צריכים לעבוד, ‫זה ארבע וחצי מיליארד.

‫זה לא קונבנציונליים.

‫אז איך יהיה?

‫אז צריכים גם חסדים. למה? ‫כי תעמוד השם על בית דין,

‫ותהיה בית הדין שולטת. ‫מי יכול לעמוד בדין?

‫מי יכול להגיד אני מאה אחוז על מאה אחוז?

‫אין דבר כזה. אין מי שלא יתרפס.

‫בעומק הדין אנחנו לא יודעים.

‫אבל אם אתה עושה גמילות חסדים, ‫אז השם יעשה איתך לפנים משורת הדין. ‫כי אתה עושה לפנים משורת הדין, ‫גם הוא יעשה איתך לפנים משורת הדין.

‫כתוב בגמרא בברכות,

‫כתוב דבר נפלא,

‫כשרבא, היו לפניו אביי ורבא, ‫כשהם היו קטנים.

‫משם עדיין אם קטנים מצטרפים נעזימו.

‫וכתוב שהוא שאל אותם, ‫הם היו קטנים מאוד, לא קטנים, ‫שהם מבינים ככה כל כך פשוט. ‫שאל אותם,

‫למי מתפללים? למי מברכים?

‫אמרו לו, זה רחמנא.

‫אמר להם, איפה הוא?

‫כתוב שרבא אמר ככה,

‫הצביע למעלה, תקרא לשמיים.

‫באביי יצא החוצה,

‫והצביע לשמיים.

‫אז הוא אמר, ניכר עליכם ‫שאתם תהיו גדולי טעות.

‫ואחרי זה אמר את הגמרא, ‫בוצי, בוצי, מכתפי ידיעה.

‫דלע, דלע,

‫כבר בכתבותה רואים מהי אצלי בסוף.

‫אז רואים שמה, נראה מדהים.

‫מה, בשביל מה היא מספרת לנו הגמרא,

‫זה הצביע מפה, זה יצא החוצה?

‫שניהם בירור.

‫ולמה צריכים להגיד משל, ‫בוצי, בוצי, מכתפי ידיעה?

‫אמרנו חידוש בזה.

‫אביי ורבא ידועו שהם בני עלי.

‫ובני עלי לא מעריכים ימין,

‫אבל כתוב שרבא חי ארבעים שנה,

‫הוא למד רק טוב,

‫ואביי עשה גם תמיד חסידי, ‫אז הוא חי שישים שנה.

‫אז קודם כול, לענייננו, מה ראינו?

‫שמי שיש לו רק עסק התורה,

‫הוא חי פחות ממי שיש לו גם גמילות חסדים.

‫וזה עם הגזרה של בני העיני.

‫אז בלי הגזרה של בני העיני,

‫מי שגומל חסדים זה אחד ‫מהעמודים שעולם עומד עליו.

‫אז ודאי שזה אריכות ימין.

‫אז צריכים לעסוק בתורו ובגמילות חסדים,

‫לפחות גם אצל אחרים.

‫אבל אמרנו שכתוב בברכות ‫והתכנה בוצי-בוצי מכתפי ידיעה,

‫רבה הסביעה לתקרה, אביה יצא החוצה.

‫הספר מהכתמות רואים ‫מה יהיה בגידול אחר כך.

‫כשרבה ישב במקום,

‫הוא לא זז במקום,

‫הוא לומד תורה במקומו, הוא לא זז.

‫אביה יצא החוצה, ‫הוא גומר חסדים,

‫זה יוצא החוצה.

‫אם הוא יוצא החוצה, ‫אז זה יהיה פעדה, יזיז עניינים.

‫אז בוצי-בוצי מכתפי ידיעה.

‫אחר כך יש בגמרא בברכות ‫שברגיה היה פותר חלומות.

‫שהוא היה פותר חלומות,

‫אז מי שהיה משלם לו, היה פותר לו,

‫על הצד הטוב, מי שלא משלם,

‫אז הוא היה פותר לו חלום פעם.

‫כתוב שרבה לא שילם, מה הבעיה שילם?

‫הוא אף פעם, רבה לא משנה.

‫אביה משחרר, אין לו מחר שחרר,

‫גומר חסדים ואין לו מלחסדים.

‫קבוצים, בוצים וקצפים.

‫רבה היה לו בת-קול ערב ראש השולים,

‫ואביה כל ערב שבת.

‫למה?

‫רבה הולך לפי הדין,

‫לפי הדין, להתפגש ביום הדין.

‫הביל עושה פעילות כל השבוע, ‫אז כל עילה שבת הערב יתגש.

‫כי שאדם פועל, ככה פועלים איתו את השמיים.

‫אז הרוצה לנצל מגוג מגוג ‫לעסוק בתורה ובדמונות חסדים,

‫מכיוון שאנחנו בפתח צריכים לעמוד חיילים לתורה,

‫לעשות כל מה שיש להם ידנו, ‫יש מה לעשות בתור הזה,

‫ורבים המתקרבים מסתובבים באוהלי התורה.

‫ואתם רואים איך אפילו לימוד הש״ס,

‫כמה מתרבה בעולם, ‫בכל העולם זה משהו מדהים.

‫ואנחנו עשינו עכשיו מבצע חדש.

‫מה המבצע?

‫לסתיים ש״ס תוך שנה.

‫לומדים שבעה דפים בגרסה,

ומסיימים תוך שנה.

‫מאיפה הרעיון לקוח?

‫ואצל החפץ חיים.

‫החפץ חיים אומר שכשאדם ‫הגיע לעולם האמת,

‫אם הוא סיים מסכת אחת או שתיים, ‫זה רק מה שילמדו אותו לנצח, אין יותר.

‫אם יבוא מלך המשיח עכשיו,

‫מה שתפוס בידו,

‫זה מה שילמדו אותו, אין יותר.

‫זהו, נגמר, עוצרים את הכול.

‫לכן הוא אומר, אשרי מי שבא לכאן ‫בתלמודו בידו, ‫שכל התלמוד בידו.

‫אז הוא אומר, בא את זה.

‫העיץ זה לגמור קודם כול את השס. ‫תקרע אותו, תגרוס.

‫וככה אומרת הגמרא מעמודת זהב.

‫מה היא אומרת?

‫לי גרסינש ואף על גב דמשכח,

‫ואף על גב דלא ידע, ‫מאי כמה תגרוס,

‫אפילו שאתה שוכח, ‫ואפילו שאתה לא יודע מה אתה אומר.

‫אז התחלנו להפיץ את זה, ‫ברוך השם, זה צובר תאוצה.

‫הלכתי לרב קניבסקי,

‫אמרתי שזה טוב מאוד ועודד.

‫הקראנו את זה, יש לזה סרט באתר.

‫שאלו את הרב שטיינמן, ‫הרב שטיינמן אמר, זה יהיה גוט?

‫שאלנו אם גם אברכים אחרי הכולל, ‫אחרי הכולל, אמר, זה יהיה גוט?

‫אבל אם הנוהג ככה, ציוך רחב ככה,

‫ולאחר פטירתו של הרב אלישיב,

‫זכר צדיק וברכה מצאנו דבר נדים,

‫שהוא נשאל על-ידי הרב משה מרדכי שולווינגר,

‫זכר צדיק וברכה, ‫שהלך אליו בשאלה לפני ראש השנה,

‫הוא חיפש עצה איך להרבות זכויות ‫לפני ראש השנה.

‫אז הוא אומר ככה, בקטע הזה הוא אומר, ‫שהרמב״ם אומר, בערכות תשובה, ‫שכל אחד ואחד בני-אדם ‫יש לו זכויות ועוונות, מי שזכויותיו יתירות,

‫על עוונותיו צדיק וכו'.

‫אז אם רובו זכויות, נדון לחיים.

‫והבריסקי רוב אומר,

‫כשמגיע ראש השנה, ‫כל יהודי צריך להגיש את עצמו כפושט רגל,

‫נתנו לו רכוש עצום שישקיע, ‫נתנו לו שנה של חיים,

‫ואם השנה היה יכול לבחון הרבה, ‫אבל הוא בזבז,

‫הוא נשאר פושט רגל.

‫מה צריך לעשות? אומר הבריסקי רוב, ‫צריך לחדש את ההון,

‫לקחת הון חדש.

אבל בין הון,

רוצה שגם המאזן שלו יהיה טוב ורובו זכויות, איך עושים את זה?

אומר החפץ חיים, כתוב, מוות בחיים ויד לשון, הכל תלוי בלשון.

לאכול מצה זה רק מצוות עשייה אחת,

ולימוד תורה זה כל מלה ומלה,

זה תריית מצוות.

עכשיו היתה שאלה לרב שולזינגר,

האם מי שקורא גמרות,

קורא,

זה עולה בחשבון או לא?

אז הוא אומר ככה,

נסעתי במיוחד, למרות שאני לא נוסע לשום מקום, ברוך השם, שה' יעזור לשלוש שתי רצות אף פעם,

אבל כאן הייתי מוכרח לנסוע, נסעתי מחיה גדול שניתא ביום הוועידה לתבילות השלב, לבית בגן ורועה פסגה חמישים שלוש, ישב שם נזר השקידה ממש, פאר הדור,

הרב וישיב, נוחתו עדן, ואמרתי, הנני רוצה לצאת הרב ולשאול שלוש שאלות.

שאלה אחת, ללכוד צדקה, והוא פסק מה לעשות.

שאלה שנייה, שאלתי,

אם בן-אדם לומד בצורה שהוא קורא דף ועוד דף,

האם זה נחשב לימוד תורה וממש מחשבים לו את זה?

אמר הרב, שאין ספק שככה זה לדינה.

ושאלתי שלוש פעמים,

והוא אמר שאין סופק בזה, זה בורור כשמש.

סף סוף הרב אל יושב,

ואם כן, בן-אדם יכול לצבור ולצבור,

יכול להציל את המצב שלו יותר מכל עורכי הדין ופרקליטים,

ואם יש לו רבע עכשיו, חמש דקות, שלוש דקות, שלא ינזזו את הזמן, כמובן, שלוש פער רדיו ולא עיתון,

תיקח ותגיד עמוד גמרא, תגיד דף גמרא, וכך יצטבר לך.

אז גם הרימוי של המצוות שאתה עושה, וגם כשאתה מקיף את התורה,

אתה מחסה את כל התורה,

יבואו ותשאלו אותך, מקרא קריטה, משנה שניתה, אתם יודעים שכשמגיעים לעולם האמת, הגויין אומר שצריכים לתת דרשה 180 יום רצוף.

אין הפסקות, אין תה, אין קולה,

ואין מי שיזכיר לך.

אין.

אין מי שיזכיר.

לא.

180, בבקשה, בכבוד.

אתם תצחקו עכשיו, זו הזדמנות אחרונה לצחוק.

כשמגיעים לשם זה עצוב מאוד.

היה פעם הרב משה לנדינסקי,

זכר וברכה שהוא פעם אחת היה לו יודע,

וכל השאס הכל בהפך. פעם אחת הוא נוסע בכרכרה והוא שכח איזה מלה בעירובית.

הוא הגיע לאיזה אבסניה,

וכשהוא הגיע לאבסניה הזאת,

אז הוא ביקש מהיהודי, תגידו אולי יש לגמורה עירובית.

אז הוא אומר, בדיוק רק זה יש.

והוא שמח מאוד, והיה לו מויסס,

פתח.

המלה חסרה לו, הוא יכול להמשיך בכרכרה. הגיע לרבי ומספר לחופץ חיים איזה מויסס.

חופץ חיים הרכיב בראש, הוא אמר לו, רב מויסס,

פה בעולם הזה יש אבסניה עוד,

להוציא ספר לזכור את המלה ששכחת.

שם אם אתה נתקע, אין מי שיביא לך ספר,

אין מי שיזכיר לך. אם לא תדע את זה על בוריו, תלמודו, בידו,

אין.

כשהגוען ידע ישר והפוך זה לא סתם,

כי אם אתה לא יודע אז זה לא שווה.

הרב פיינשטיין,

פעם אחת היה מישהו שדרש איזו דרשה ודיבר, ואמר איזה מקור.

הרב פיינשטיין, אין, זה לא המקור.

אז הוא אמר, זה כן המקור.

זהו.

הרב אלישום אחרי הדרשה, הלך, פתח את הספר, סגר, לא אמר כנום. שאלו אותו, מה נו, מי צודק?

אז הוא אמר, אני.

אז הוא אומר, למה אתה לא אומר לו?

הוא אומר לו, אני הסתכלתי בעצמי.

אמרו לו, אבל אם ידעת למה הסתכלת.

הוא אומר, הסתכלתי לראות שאם חלילה טעיתי,

אני לא יכול לפסוק יותר.

אתם שומעים? אם לא זוכרים מקור,

לא יכול לפסוק יותר.

היה אחד בשם יצחק פינסקיין,

שפעם אחת קראו לו בישיבה, העילוי, העילוי, שהוא יודע את הכול, הוא בקיא בכול.

פעם אחת אמרו שטועס, הוא שחק,

והוא לא זכר אותו.

באמצע הארוחה

הוא עזב את השולחן,

לא דרך ברכת המזל,

דרך בדרך, ונעלם.

אחרי ששמים הוא חזל, גואל,

מופלא,

בקיא בכול. עכשיו תבחן אותו ממחן סיכה. שים לו פה את הסיכה,

תגיד איזה עמוד ויגיד לך איזה מלה יש שם.

למה?

הוא אמר, אני כולם תולים בשני עילוי ואני לא יודע תוספים אחד,

שכחתי תוספים אחד.

שש שנים הוא הלך.

שש שנים.

רב חיים וולוז'ימאר אמר עליו שזה לא בסדר שהוא עשה את מה שהוא עשה כשהוא הלך עד לשמה והפסיק באמצעי עשר לברך ברכת המזון וללכת.

אבל מה?

אם הוא היה עושה את זה הוא לא ילמד את השש שנים, כי הוא היה מצטלם כבר.

לכן הוא לא הפסיק ובאותו רגע הלך.

אז בואי נסיים איפה אנחנו.

אומר החופץ חיים, תעמוד מול ארגן דו-ספרים ותצביע.

זה הספר, אני יודע אותו כולו, בקי בו ויודע בעל פה.

זה אני יודע אותו בקי בו כולו ויודע בעל פה. תעמוד כאן ותראה לי איזה ספר אתה יודע בעל פה.

אבל זה המבחן שיש בעולם האמת.

אנחנו הפסוקים דף היום בפשעות.

מה הרגע?

גמרנו את השם.

אין פה, אין פה, אין פה.

חייבים לגרוס, לגרוס, חוץ ממה שלומדים באיום. צריך לגרוס, לגרוס, לגרוס, הכל, הכל, הכל, כל הספרים. לגרוס, ולחזור, ולעזור, ולעזור, ולעזור.

אולי יש סיכוי.

כשנגיע לשם תהיה לנו דרשה.

יהי רצון בעזרת השם,

שמתחזק בעבודת הבורא,

מרמת תורה וירת שמים ומשירות נפש,

נשמור את השווה, ונתענג בה,

ונעשה מה שצריך בשביל להציל את עם ישראל, יש מה לעשות, הם מחכים בה,

כאילו ברגע.

רצה הקדוש ברוך הוא לגבות ישראל.