---

אומרים חכמים ז"ל כי באות ה' נברא העולם, ובאותה אות נרמז גם על התשובה לכל באי עולם, ואפילו אם חטא האדם יש לו תיקון ותשובה. כמבואר במדרש בראשית רבה י"ב י', אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם אלא בה' בראם. כלומר העולם נברא בה'. ומה האות ה' סתומה מכל צדדיה ופתוחה מלמטה, זהו רמז שכל המתים יורדים לשאול, דהיינו כל הרשעים יורדים לשאול. בחלון שמן הצד הפתח בשמאל של האות ה' רומז לבעלי התשובה שיש להם מקום יציאה מן השאול.
מבואר מכאן שבאות ה' נברא העולם, כמו שכתוב בה' בראם, וכן נרמז באות ה' גם התשובה מועילה, שכן הפתח של האות ה' משמאל רומז שיש לבעלי תשובה פתח מילוט מן השאול. ודבר זה נרמז גם במילה תשובה, שמורכבת מהאותיות תשוב ה', כלומר אומרים לאדם תשוב לה' יתברך כמו שנרמז באות ה'. ומה התשובה? שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בליבו שלא יעשהו עוד, שנאמר "יעזוב רשע דרכו ואיש אוון מחשבותיו" וכן יתנחם על שעבר וצריך להתוודות בשפתיו... ובקוץ שבין האות ח' לאות ה', שהרי חמץ ומצה אותן אותיות, מלבד שבמילה חמץ יש אות ח' במילה מצה יש את האות ה', והרמז שהיצר מפתה את האדם החוטא ואומר לו שכבר אין לו תקנה בתשובה, כדי שיתייאש וישקע בחטאיו, ומעוור את עיני האדם, שלא יראה את הפתח הקטן הפתוח בצד שמאל של האות ה', הפתח המרמז לאדם שיש לו תיקון ע"י התשובה. לכן בחמץ זה ח' סגורה. אין פתח. כשסוגרים את החלון הפתוח מצד שמאל של האות ה' נעשה מזה ח'. זה מה שנאמר על אנשי סדום הרשעים, בראשית י"ט י"א, "ואת האנשים אשר פתח הבית היכו בסנוורים מקטון ועד גדול וילאו למצוא הפתח", כלומר, הרשעים היו מוכים בסנוורים - עיוורים, ולא יכולים למצוא את הפתח בצד שמאל של האות ה', פתח שרומז שיש תקנה לשוב בתשובה. אבל אנו למרות שחטאנו לפני ה' יתברך איננו חס ושלום רשעים, ויודעים שהבורא הוא רחום וחנון, והוא רמז לנו את התשובה באות ה', שנוכל להשתמש בה ולהמלט ע"י תשובה, לכן חייבים לחזור בתשובה במיוחד בימים האלה של עשרת ימי תשובה שכן גדול הוא כח התשובה.
וכמו שדרש רבינו הקדוש רבי יהודה הנשיא, גדול כוחה של התשובה כיון שאדם מהרהר בליבו לעשות תשובה מיד היא עולה לשמים, זה לא עשרה מילין ולא עשרים מילין, ולא מאה מילין, אלא מהלך 500 שנה. ולא לרקיע הראשון, אלא עד לרקיע השביעי, ולא רק עד לרקיע השביעי, אלא היא עומדת לפני כסא הכבוד. רבי אבהו אומר, במקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אינם עומדים, שנאמר "שלום שלום לרחוק ולקרוב" לרחוק מהקב"ה ושב בתשובה תחילה, ורק אח"כ לצדיק שהוא קרוב לפני ה'. אז ה' מקבל את בעלי התשובה קודם. אז האות ה' מרמזת על התשובה.
לפי שאמרנו, הישמח ישראל אומר, שכדי לצאת זכאים ביום הדין וראש השנה, צריך להשתדל להדמות לבורא יתברך, כמוש הקב"ה מתנהג עם ישראל ב-13 מידות של רחמים, צריך האדם לזכך את עצמו ולהתנהג עם חברו במידות רחמים אלה, ועל ידי זה יתנהג עמו ה' יתברך במידה כנגד מידה ויעורר עליו את 13 מידות רחמים שיזכה בדין בראש השנה.
בי"ג המידות של רחמים שמביא הנביא מיכה, "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו... ישוב ירחמנו", יש ישוב ירחמנו. כדי שנוכל להבין נביא את ביאור הרמ"ק, רבי משה קורדובירו על המידה הזאת ישוב ירחמנו בספר תומר דבורה, וכך הוא כותב: הנ הקב"ה מתנהג עמנו לא כמידת בשר ודם, שכן כאשר בשר ודם מכעיס את חברו ולאחר מכן הוא מתפייס עמו, אין חברו מתרצה עמו כבתחילה, ואין אהבתו חוזרת להיות כמו שהיתה. הוא טעון עליו. אבל אם חטא אדם כנגד הקב"ה וזכה לעשות תשובה, מעלתו לפני הקב"ה הרבה יותר גדולה מאשר בראשונה, כמו שכתוב במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד. ועוד, אהבתו של הקב"ה לאותו חוזר בתשובה היא יותר מאשר היתה קודם. שנאמר "ישוב ירחמנו" הקב"ה משיב לאדם הזה יותר רחמים ואהבה מאשר היה לו קודם .
מדברי הרמ"ק על מידת ישוב ירחנו, אנו למדים שאחרי שהחוטא עשה תשובה על כל עוונותיו, לא רק שה' סולח לו על כל עוונותיו, וכאילו הוא לא חטא לפניו כלל, אלא הקב"ה עוד מוסיף לאותו חוזר בתשובה אהבה גדולה יותר מאשר אהבה ראשונה, שכן הקב"ה יודע עד כמה קשה לבעל תשובה להתגבר על העוונות שכבר הורגל בהם, ולכן כאשר אדם עושה תשובה ומתגבר על תאוותיו, מוסיף לו הקב"ה אהבה ורחמים יותר מאשר בתחילה.
לכן אומר הרמ"ק, כדי לעורר עלינו את מידת ישוב ירחמנו, צריכים אנחנו להתנהג עם חברנו באותה מידה, אם אנחנו רוצים לעורר אנחנו את ישוב ירחמנו, אנחנו צריכים להתנהג בישוב ירחמנו, כלפי חברנו, ולא לנטור איבה לחברינו מהכעס הקודם, אלא כשרואה את חברו רוצה להתפייס עמו ולחפש את אהבתו, יקרבהו אליו בתכלית הקרבה ויחזיר לו אהבה יותר ממה שהיה רגיל קודם. אשריהם ישראל שזוכים להגיע לבחינת ישוב ירחנו, שסולחים ומוחלים לחבריהם בכל ליבם, ועוד מוסיפים לחבריהם יותר אהבה ורעות מבראשונה, על כך שולח להם ה' שפע אהבה ורחמים משמים שיזכו לצאת זכאים בדין בראש השנה.
אומרים חכמים ז"ל במסכת אבות, בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת, אוי להם לבריות מעלבונה של התורה. שואל על כך התולדות יעקב יוסף, בשם רבו הבעש"ט הקדוש, מדוע לא שומעים את אותה בת קול, ואיזה תועלת יש אם לא שומעים אותה?
אומר על כך הבעש"ט הקדוש זיע"א, כל יהודי ויהודי בעולם הזה שומע את אותה בת קול, וגם אם אין לו אפשרות לשמוע את אותה בת קול באזניו הגשמיות הוא שומע וקולט את הבת קול הזאת בפנימיות ליבו ונשמתו, שכן אומר הבעש"ט, כל יהודי שיש לו במשך היום אפילו רגע אחד קטן הרהור תשובה, הרי זה מחמת אותה בת קול שיוצאת מהר חורב.
אולם אומרים על כך חכמי ישראל, צריכים אנו לדעת כי הקב"ה מעיר את האדם לא רק באמצעות בת קול, שהיא מעוררת בלבו הרהורי תשובה, אלא בעיקר ע"י המעשים והאירועים הסובבים אותו בכל שעה ובכל רגע, שהרי אנו יודעים ומאמינים כי אין שום אירוע בעולם הזה קטן או גדול שנעשה בלי השגחה פרטית משמים. אם כך, כאשר נתבונן היטב בכל הדברים שעוברים עלינו, נוכל להתעורר ע"י כך לעבודת ה'. על זה אמרו חז"ל בברכות ב' ה', אם ראה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו, כלומר, מה שהקב"ה שהוא מסובב כל הסיבות מביא יסורים על האדם, זה מפני שהוא יתברך רוצה לעורר את האדם לפשפש במעשיו ולתקן אותם. וכך אומר הרב הקדוש רבי צדוק מלובלין זיע"א, בספרו צדקת הצדיק, כל עניני העולם וכל הנבראים מזכירים לאדם שיש בורא, וה' יתברך מזמין לאדם בכל יום דברים וענינים שונים אולי על ידם יבוא לזכירה בבורא.
כאשר נתבונן בענין זה יותר לעומק, נוכל להבין שכל האמצעים שקורים לנו הם בעצם דיבורים שהקב"ה מדבר אלינו באמצעותם. כל מעשה וכל מקרה וכל ענין שאתה רואה ומתעורר, זה דיבור של הקב"ה אליך. שהרי דיבורו של הקב"ה אינו כדיבור של בשר ודם, דיבורו של הקב"ה מייצר ובורא, כמו שכתוב בתהילים "בדבר ה' שמים נעשו", אם כך נמצא שכל המעשים והאירועים הם בעצם דיבורים.

ש. הרב אני חייב להגיד משהו, יש ראיה גדולה לזה, תביא לי את הדבר הזה, תביא לי את החפץ הזה, דבר זה דיבור וחפץ זה מעשה, זה אותו דבר. תביא לי את הדבר הזה אומרים

הרב: ואם לא תגיד הדבר הזה מה יהיה?

ש. אז אתה אומר את החפץ הזה, אז יוצא שדבר זה דיבור יוצא שזה חפץ.

הרב: כל מעשה שיש בעולם זה דיבור של הקב"ה.

ש. אז אתה רואה

הרב: בלי להגיד. כל דבר

ש. מהמילים עצמם אתה רואה

הרב: בסדר מהמילים, ואם אין את המילים אז אין גם.
ובכן, אם כך נמצא שכל המעשים והאירועים בעולם הם בעצם דיבורים שהקב"ה מדבר באמצעותם לכל העולם בכלליות ובפרטנות. לכן חובה עלינו לחדד את כל החושים לקלוט ולהבין את הדיבורים האלו, כל מעשה שאתה רואה זה דיבור מה' אליך. אבל, בעוונות הרבים, אדם כל כך עסוק וטרוד למלא את צרכיו בעולם הזה, שאין לו אפשרות להתבונן ולשמוע את קולו של הקב"ה מדבר אליו כל הזמן, ע"י המעשים שקורים לו, לכן אמרו חכמים ז"ל תשמעו דבר פלא פלאות, בפרקי אבות, שמעון בן שטח אומר, כל ימי גודלתי בין חכמים ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה, אין דבר יותר טוב לגוף משתיקה. צריכים להבין מהי כוונת רבי שמעון שאומר "ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה"? אם כוונת רבי שמעון בן שטח היתה לדיבור, היה צריך לומר לא מצאתי לאדם טוב משתיקה. אם כך למה התכוון ואמר ולא מצאתי לגוף טוב משתיקה? לאיזה שתיקת גוף מתכוון רבי שמעון?
התשובה הי אלפי מה שביארנו, הקב"ה מדבר אלינו, הוא מביע את רצונו ע"י אירועי העולם הזה, אלא שהגוף ע"י רצונו של הגוף והשתוקקותו להבלי העולם הזה עושה רעש כל כך עצום שהוא לא שומע את הדיבור של הקב"ה. מה זה עושה רעש, תאוות שלו דרישות בלגן כל הזמן אז הוא עסוק בעצמו וממילא הו אלא שם לב לסובב, לא רואה שום דבר מדיבורו של הקב"ה אליו.
לכן העצה היא להשתיק את הגוף, לכפות עליו להפסיק לרדוף אחרי החומריות הזאת ואז תוכל לשמוע את קולו של הקב"ה שמדבר אליך באמצעות המעשים בכל רגע ובכל עת.
לכן הנביאים היו מתנבאים היו הולכים למדבר, שמה הגוף אין לו עם מי לדבר, אין לו, אין, זה רק אתה חול ושמים. אין לך השתוקקות למשהו, אין כלום. כלום. זה גוף דומם. אין לו מה לבקש אין לו דרישות אין כלום. ואז אתה יכול לעבוד נקי. לכן האבות הקדושים היו רועי צאן, והיו הולכים תמיד רחוק.

ש. רואים את זה גם היום כל הצרות של האברכים

הרב: ודאי, ולמדו במערות.
ולמדו ענין זה ביתר שאת, נביא את דברי הבעש"ט כפי שהביא הרב הקדוש מהר"י מקאמרנא זיע"א בספרו נתיב מצוותיך. שואלים חכמים ז"ל תשמעו איזה דבר פלא פלא פלא פלאות, איזה אהבת הבורא לא יאומן כי יסופר. הגמרא בערכין ט"ז אומרת, עד היכן תכלית היסורים? עונים חכמים, אפילו נהפך לו חלוקו, אדם לבש את החלוק במהופך, עכשיו הוא צריך לפשוט אותו עוד פעם, זה יסורים. או השיט לכיס את היד לכיס ליטול שלוש מעות ועלו לו רק שתיים, אז הוא צריך להכניס עוד פעם בשביל להוציא עוד אחד, זה גם יסורים. דקדק הבעש"ט הקדוש ואמר, הלא אמרו חכמים ז"ל בשבת נ"ה, אין יסורים בלא עוון, אם כך איך יכול להיות שיסורים כל כך קלים שנהפך לו חלוקו יהיו כפרה על חטא ועוון? אתם יודעים מה זה חטא? אתה יודע מה זה חטא? אל תסתכל על קטנות העבירה אלא על גדלות מי שציוה עליה, אתם יודעים מהזה חטא כלפי בורא עולם, אז איך יכול להיות שחלוק שהתהפך זה כפרה, איך יכול להיות? וגם צריך להבין את הלשון עד היכן תכלית יסורים, שהרי היה לחכמים ז"ל לומר עד היכן היסורים?
ביאר הבעש"ט הקדוש ואמר, כלל גדול הוא, שהבורא יתברך שמו הוא שורש הטוב, והוא לא מתאכזר חלילה לבריותיו, וכל היסורים שהוא מביא על האדם יש להם רק תכלית אחת, לעורר את האדם. כדי שייטיב את דרכיו ויחזור בתשובה. ואם אדם משיג תכלית זאת ע"י יסורים קלים כמו שהכניס ידו להוציא שלש מעות והוציא רק שניים מתכפרים לו עוונותיו. כי מה התכלית של היסורים - להתעורר, ואם הוא התעורר בשני מטבעות. ההתעוררות זה המטרה. זה כמו שאני אומר לבן אדם, טססס אם הוא שם לב, טסססס לא שם לב, צועק לו הלו הלו, לא שם לב, ניגש אליו דוחף אותו הלו, עד שהוא יבין. אז אם היה מבין בטססס נגמר, המטרה שיתעורר.
אבל אם האדם ממאן לראות ביסורים הקלים האלה את רצונו של ה' יתברך והוא תולה את הדבר במקרה הטבע, חילוני שלא יודע בכלל את הדברים האלה, כל פעם אני מנסה להוציא לא יודע מה קרה לי, כל פעם אני לובש הפוך, אתה מבין, הוא חושב שזה טבע, הוא חושב שהוא מבולבל, הוא חושב שזה מקרה, הוא חושב כל מיני שטויות, אז אם הוא לא מבין את זה והוא תולה את זה בטבע, הוא גורם שיבואו עליו יסורים יותר קשים, כי הוא לא מבין בקטנות אז הוא צריך להבין בגדולות. ובעקבותיהם יהיה מוכח להתעורר בתשובה ולתקן את מעשיו. אז אם היה מבין מה התכלית של יסורים, עד היכן תכלית של יסורים, להתעורר, אז אפילו בקטנות.
וכפי דבריוה קדושים של הבעש"ט, היסורים תכליתם לעשות תשובה, כיון שאדם מרגיש ביסורים הקלים ושב בתשובה, הוא לא צריך חמורים, ומוחלים לו על הכל. אבל אם הוא שוטה, והוא לא מרגיש, לא מבחין בכלל שזה מן השמים ניתן לו כסימן, אז הוא נידון ביסורים גלויים וחמורים שבהכרח יודה ויתוודה וישוב אל ה' וירחמהו. אז כל המעשים שהקב"ה מביא עלינו בעולם, אמרנו שהם דיבורים של הקב"ה שהוא מדבר באמצעותם אל בני ישראל, לכן היסורים שכלים שבאים על האדם זה נקרא דיבור רך, ואילו יסורים קשים זה דיבור קשה, כמו נזיפה שהוא נוזף באדם שאינו שב. אז כשרואים שבאים על האדם יסורים קשים ומשונים, צריכים לשאול מדוע באמת נוזף הקב"ה קשות באדם והוא לא מדבר אליו ברכות?
התשובה פשוטה וברורה, לפני הנזיפה הקשה כבר דיבר הקב"ה עם הבן אדם בסתר, והזהיר אותו ברכות, כדי שיחזור בתשובה אבל האדם היה עסוק עם הגוף בהבלי העולם הזה ולא שמע את הקב"ה מדבר לו את כל הדיבורים, לכן כיון שהוא לא מסוגל לשמוע את הקב"ה שמדבר ברכות אז הוא מכריח כביכול את הקב"ה לדבר אליו בשפה קשה ובנזיפה שהם באים ע"י יסורים קשים שבאים עליו. אם כך למה לחכות עד שידבר אלינו קשות, וינזוף בנו חלילה, אז כדאי לחזור בתשובה ברכות, ועצם הדיבורים שדיברנו על זה זה דיבורים שהקב"ה מדבר אלינו, הנה כבר עכשיו הוא דיבר, אפילו להכניס את היד בשביל להוציא שתי מטבעות שלשה מטבעות כבר לא צריך, כבר דיברנו על זה, ואמרנו שכל המעשים וכל הדיבורים זה מאיתו יתברך הוא כבר דיבר אלינו, אז אם נתעורר מזה הרווחנו הכל ולא נצטרך בכלל יסורים. וזה חוזר למה שלמדנו בשיעור הקודם, שעצם שאנחנו אומרים את הקללות פרשת כי תבוא לפני ראש השנה, עצם הדיבורים וההתעוררות שאנחנו מתעוררים מהדיבורים זה כבר מהווה כפרה, כי מה המטרה? להתעורר, ואם התעוררנו אז תכלה שנה וקללותיה ותחל שנה וברכותיה.
רבי חנניה בן עקישא אומר, רצה הקב"ה....