שידור חוזר מבה"כ היזדים ירושל

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

‫‫‫‫

‫‫‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫‫

‫‫

‫ערב טוב, בעזרת השם, ‫נעשה ונצליח, ‫והשם עלינו ברחמיו ירוויח.

‫הדברים שנאמר הערב יהיו ‫לרפואת אשר ערן בן ברכה, ‫רפואה שלמה בכל איברם וגידיו,

‫ושהמחלה תסור ממנו ותעבור לנסראללה.

‫אמן. ‫-רפואה שלמה לשרה רסי, ‫אבן מרים וגיתי בן גשא,

‫בעזרת השם, כנ‫ל.

כן.

‫זה ייתנו כל העובר על הפקודים ‫מחצית השקל תרומה לשם.

‫הגמרה בסנהדרין ל״ז אומרת, ‫לפיכך נברא אדם יחידי ללמדך ‫כל המקיים נפש אחת מישראל,

‫כאילו קיים עולם מלא.

‫זה אומר שכל העולם הגדול,

‫על כל אלפי הברואים והיצורים,

‫כל ההוד וההדר והתפארת ‫שבבריאה וביצירה,

‫לא נבראו אלא לצוות לזה האדם היחיד.

‫דהיינו, שיהיה לו צוותא.

‫כל הברואים

של אדם יחיד ‫נבראו להיות לו לצוותא.

‫והמקיים את האדם היחידי הלזה,

‫מקיים את העולם המלא הלזה.

‫היות והאדם זה עולם,

‫וכל העולם כולו נברא בשביל אדם אחד,

‫אז כל מי שמקיים אדם אחד,

‫מקיים את כל העולם כולו, ‫שהרי כל העולם כולו

‫נברא בשביל האדם האחד,

‫להיות לו לצוותא.

‫כל המון אלפי רבבות ומיליוני ‫האנשים המתהלכים בעולמנו,

‫הם יוצאי החלציו

‫של האדם היחידי ההוא.

‫לכל אחד הוא עולם מלא,

‫ובשבילו נברא עולם מלא.

‫כשאנחנו יוצאים לרחובה של עיר

‫ורואים המון אנשים עצים ורצים ‫הנה והנה,

עלינו לדעת שאלה המון עולמות ‫שמרחפים בחלל הבריאה,

‫בין יתר גלגלי הכוכבים,

‫מערכות כוכבי לכת

‫והמון שי עולמות שבעולמו של הקדוש ברוך הוא,

כל אחד מאיתנו.

‫ביניהם מסתובבים עצים רצים פה ושם,

‫המון עולמות של יחידי אנשים, ‫שכל אחד הוא עולם מלא,

‫ובכוחו ליצור עולם מלא

‫ולשמו נברא עולם מלא.

‫אז כל אחד גם יכול ליצור עולם מלא.

‫אמור מעתה,

‫כל המכונה בשם אדם,

‫עולם מלא הוא.

‫כל זה מדובר במספר הכמותי,

‫אבל במספר האיכותי

‫אין ערוך להם.

‫זאת אומרת, מבחינת בני אדם,

‫במספר כמותי, שכל אחד נמנה כאחד,

‫אז כל מה שתיארנו כרגע ‫זה נמצא באחד.

‫בכל אחד

או בכל אחת.

זה המצב.

‫אבל במספר האיכותי של כל אחד ואחד, ‫אין ערוך להם.

ובואו נראה שתי דוגמאות.

ויכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש.

זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של הסנהדרין.

התורה לא יודעת לספור עד שלושים ושש, היא אומרת,

כשלושים ושישה איש?

או שלושים וחמישה, או שלושים ושבע, או שלושים ושישה.

מה הבעיה לספור?

למה הפסוק אומר, ויכו מהם אנשי העי כשלושים ושישה איש?

החכמים אומרים בסנהדרין מ״ד, זה יאיר בן מנשה ששקול כנגד רובה של סנהדרין.

שלושים ושישה זה רובה של סנהדרין.

לפי עדותם של חכמים זיכרונם לברכה,

לא היה אלא אחד,

וזה יאיר בן מנשה.

בכל זאת מונה אותו הכתוב,

כשלושים ושישה איש.

כי מצד חשיבותו וגדלותו בתורה,

מצד מספרו האיכותי,

לא הכמותי,

האיכותי,

הוא נחשב כרובה של סנהדרין.

ובמספר הכמותי

הוא נחשב כאילו נהרגו שלושים ושישה איש,

רובה של סנהדרין.

וידעו העם להעריך את האבידה הגדולה הזאת.

אז רואים מפה שאדם זה אדם,

ואדם זה עולם מלא.

וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו מקיים עולם מלא.

זה כל מה שהסברנו בהתחלה.

עכשיו אנחנו רואים שיש גם ערך

איכותי לכל אדם.

ויאיר בן מנשה היה שכול, כרובה של סנהדרין.

ויח באנשי בית שמש

כי ראו בארון השם.

ויח בעם שבעים איש

חמישים אלף איש.

ושוב נשאלת השאלה.

שבעים איש

וחמישים אלף איש?

או מה זה שבעים איש?

חמישים אלף איש. אז לא שבעים איש, או חמישים

אלף איש.

למה זה כתוב בצורה כזאת?

רבי אבהו ורבי אלעזר.

אחד אמר שבעים איש היו אלה שמתו,

וכל אחד שכול כחמישים אלף איש.

ואחד אמר

חמישים אלף

היו אלה שמתו,

וכל אחד שכול כשבעים סנהדרין.

אז אחד אומר שהמספר הכמותי של הנהרגים

היו שבעים איש,

אבל כל אחד שכול כחמישים אלף אנשים פשוטים, כמספרם.

ואחד אמר המספר הכמותי היה חמישים אלף איש,

וכל אחד שכול כשבעים סנהדרין.

כמו שהודיע לנו הכתוב את מספרם הכמותי,

כך הודיע לנו גם את מספרם האיכותי.

ורק בזה נערך איש.

זאת אומרת, כל איש ואיש יש לו ערך אחר בשמים.

מעתה צבע שוב מספרו של יאיר בן מנשה, שהיה חשוב כרובה של סנהדרין בחשבון אנשים פשוטים,

ומספרם של החמישים אלף, שכל אחד היה שכול כשבעים סנהדרין בחשבון אנשים פשוטים.

והפשוט אינו פשוט כל עיקר.

כמו שלמדנו, זה עולם מלא, קול פשוט, קול אדם פשוט.

הוא ראש וראשון לעולמות עד אין סוף.

אז מעתה כשאנחנו רואים אדם

ומסתכלים בו נכוחה,

רואים בו המון עולמות מלאים.

ואם עוד פעם תסתכל בו ותכיראו לפי גדלותו וחשיבותו,

גדלותו בתורה וחשיבותו בשלמות האדם,

אין סוף להרגשת הכבוד וחרדת הקודש שהתעוררו בך למראה העולם הנעלה הזה.

זאת אומרת, כל אחד מאיתנו צריך להעריך כל אדם כעולם מלא,

וצריך גם לזכור שיש גם ערך

איכותי לכל אדם שאולי אנחנו לא יודעים לאמוד,

אבל מכל מקום זה הרבה יותר ממה שנגלה לעינינו.

כשבא משה למנות את מספר בני ישראל, נצטווה למנותם על ידי מחצית השקל.

כי מלבד מספרם הממשי,

יש בהם כאלו שכל אחד עולה למאות ולאלפים.

ואם נבוא למנותם כאחד, הרי אנו מזלזלים בכבודם,

ופוחתים מחשיבותם,

שאינם חשובים בעינינו אלא כאחד.

הרי זה דומה למונה סכום כסף עצום לפי מספר כמות השטרות

שאינם דומים בערכם ושוויין.

זאת אומרת, אם בן אדם מחזיק

שטרות של 200 בשטרות של 20,

האם אפשר לספור את השטרות,

את כמות השטרות, ולומר זה מה שיש לו? יש לו עשר שטרות?

הרי כל שטר ושטר יש לו ערך שונה.

הייתכן שלא יחשיב כל שטר לפי ערכו ושוויו?

אז לכן כשמונים את ישראל,

לא מונים אותם במספרים של כמות,

כי אז יפגעו בכל אחד ואחד לפי האיכות.

לכן, צוותה התורה לספור את השקלים ולא להצביע עליהם,

לא להצביע על ישראל ולספור אותם בכמות.

כתוב, מונה מספר לכוכבים, לכולם שמו תקרא.

רק הקדוש ברוך הוא סופר ומונה מספרו של כל אחד ואחד לפי גודלו וחשיבותו.

ולפי ערכו הרם, בשלמות האדם.

בבית מדרשו של הסבא, זכר צדיק וברכה, נגלו לפנינו עולמות חדשים שמלמדים לפקוח את העיניים ולראות נכוחה את האדם השלם.

מתוך רוממות ההכרה הזו נדע לעריכו, לחשיבו כצלמו וכדמותו וכערכו הרם בגדלות האדם.

וחידשנו בשבת,

שאפשר שזה מה שהתכוונו החכמים,

כשאנחנו מונים

כדי לבדוק אם יש מניין,

אז אנחנו אומרים פסוק.

ואני ברוב חסדיך אבוא ביתך, אשתחווה אליך קודשיך ביראתך.

אז למה סופרים בפסוק?

כל אחד

זה חלק מהתורה,

והתורה היא בערך אינסופי.

אז אם אתה נחשב חלק מהפסוק,

ואני ברוב חסדיך אבוא ותכנס, כל אחד מאיתנו

זה נשמה שקודשא בריך הוא ואורייתא וישראל חד הוא,

דהיינו ערך התורה הקדושה

נמצא בכל יהודי ויהודי. אז אנחנו מסתכלים עליו כחלק מן התורה,

ולא כמספר.

ועוד דבר,

אנחנו רואים את הפסוק, ואני ברוב חסדיך,

שלא להחשיב את עצמנו יותר מן השני.

לכן אנחנו אומרים, ואני ברוב חסדיך.

ואני?

ואני, לא?

אבל סופרים עליו, ואני ברוב חסדיך.

מכל מקום,

זו סיבה אחת למה מחצית השקל ולמה לא סופרים את ישראל.

עכשיו,

לאור המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע באווירה האזורית

מסביבנו בארצות ערב,

ולקראת הגזירות שניתחות עלינו מבפנים ומבחוץ,

נלמד כמה דברים חשובים שיוכלו לסייע לנו בהבנת האירועים,

וגם איך נוכל להימלט מהם ולצאת מהם שלמים.

עכשיו, הודיעו שקדאפי הודיע ג'יהאד

על האנשים המתקוממים כנגדו.

אז הוא יוכל לחסל עכשיו אנשים חופשיים,

לא רק מהמטוסים והתותחים,

אלא ממש

על מנת לחסל.

וזה מתפשט

בכל מיני ארצות.

ומה המכוון בזה?

ומה זה נוגע אלינו?

בואו נראה.

אמרו ריבותינו,

מעשה שבאו לגדולי ציפורי

כתבים רעים מן המלכות.

יצאו גזרות

על עם ישראל.

הלכו ואמרו לרבי אלעזר בן פרטה,

ריבי, כתבים רעים באו לנו מן המלכות.

מה אתה אומר? נברח.

והיה מתיירא לומר להם ברכו.

ואמר להם ברמז.

ולי אתם שואלים?

לכו ושאלו את יעקב

ואת משה

ואת דוד.

מה כתוב ביעקב?

ויברח יעקב.

מה כתוב במשה?

ויברח משה.

מה כתוב בדוד?

ודוד ברח וימלט.

אם כן, מה יש לנו ללמוד מהמאמר הזה?

דרכי השם יתברך הם בני אדם בעולם שתיים הם.

האחת היא שהוא מבטל את הגזרה הרעה.

הצדיק

דוחה את הגזרה ומבטלה.

הדרך השנייה שהיא בינונית ולמטה מן הראשונה זה שהוא בורח.

מה זה הוא בורח?

או שמבריח את הגזרה מעצמו או שהוא בורח ומסתלק מן הגזרה.

אז יש שתי דרכים.

אחת

זה שצדיק מבטל את הגזרה.

שתיים, זה לברוח מהגזרה.

או שהוא בורח ממנה או שהוא מבריח אותה.

וכתב הגאון מוילנה,

זכר צדיק לברכה,

אותן שחוזרין ממערכי המלחמה,

הלא לכאורה אם נגזר עליהם למות,

הרי לא ינצלו אף בביתם.

פן ימות במלחמה.

כתוב, פן ימות.

מה זה פן ימות? אם נגזר עליו,

למות, אז הוא ימות גם בבית.

ככה שואל הגאון.

וכן גם קשה על הצדיקים

שברחו בשעת הזעם.

מה מועיל שבורחים בשעת הזעם?

אם נגזר שימותו,

אז הם ימותו.

אז הגאון מבאר.

יש מזל כללי ויש מזל פרטי.

אם נגזר על עיר אחת

או על אומה שלמה באופן כללי להרג.

כמו שאנחנו רואים עכשיו גזירות בכל העולם.

בניו זילנד רעידת אדמה 6.3. אבל לצערנו הרב ישראלי יהודי שם נהרג.

שני חבריו הספיקו לצאת מהאוטו והבניין נפל עליו בתוך האוטו.

אז רואים שיש גזירה.

זה תופס את מי שתופס, ולא תופס את מי שלא תופס, ומה הסיבה?

אז כתוב כאן.

יש מזל כללי

ויש מזל פרטי.

אם נגזר על עיר אחת

או על אומה שלמה באופן כללי להרג,

לא יימלט אפילו האיש שלא נגזר עליו בפירוש.

כמו שכתוב, יש נספה בלא משפט,

שמזל כללי נוצח.

אם המזל הכללי מורה שתהיה

גזירת מוות בעיר, שרפה, רעידת אדמה, כל מה שלא יקרה,

אז נלכדים שם גם כאלה

שבאופן פרטי, אם לכאורה, לא היו צריכים להילחם, ועליהם נאמר, יש נספה בלא משפט.

ומועיל לאדם כזה לברוח

שמא לא נגזר עליו בפרטות.

אז למרות שיש

מזל כללי והמזל כללי נוצח, מי שיכול להימלט

ראוי שיימלט.

למה?

אולי באופן פרטי לא נגזר עליו.

אבל אם הוא יישהה שם,

הוא ייתפס.

וכן מובא באיבן עזרא על הפסוק, וניצבת לי על הצור.

מסביר באריכות

האיבן עזרא ואומר,

והנה לא יוכלו המשרתים לשנות דרכים,

ושיעבור אחד מהם החוק שנתן לו ה'.

גם כל צבא השמים והשפלים יקבלו מהם כפי מתכונתם.

זאת אומרת, אין כוח במשרתי העליון

לשנות משהו מהחוק שניתן להם.

וגם כל צבא השמים והשפלים יקבלו הכל כפי מתכונתם.

על כן לא יטיבו ולא ירעו.

מאותות השמים אל תחתו.

הם לא יטיבו ולא ירעו.

לכן המשתחווה למלאכת השמים לא יועילו לו.

כי אם מה שנגזר עליו

כפי מערכת כוכבי מולדתו,

כן יקראנו,

חוץ

אם ישמרהו הכוח העליון יותר מכוח הכוכבים,

שיהיה דבק בו, אז יינצל מהגזירות.

אבל אם אדם

יהיה מעל

לכוכבים והמזלות,

מדובק

בקדוש ברוך הוא,

ממילא יוכל לנצל מהגזירות.

אבל אם לא, הוא תחת המזל הכללי שהוא נוצח.

ואתן לך משל חשוב,

שהייתה מערכת הכוכבים שיגדל נהר על עיר אחת

וישטוף אנשים

או שימותו.

ובא נביא והזהירם שישובו אל השם בטרם בוא יום רעתם.

אז הם זכו לפחות שנביא בא והודיע להם שכך צריך להיות,

ושייזהרו לפני שיבוא יום הרעה.

ומה הם עשו?

ושבו אליו בכל לבבם.

ובעבור שדבקו בו,

נתן בלבם שיצאו אנשי העיר לחוץ להתפלל לשם,

והנה עשו כן,

וביום ההוא גדל הנהר פתאום כמנהגו,

כאשר ראינו בעינינו פעמים רבות, ושטף כל העיר,

והנה לא סרה גזירת השם

והוא הצילם.

אז הגזירה נשארה בעיניה,

שהעיר תשתף

ושימותו באנשים.

ואלה ששבו בתשובה ושמעו לנביא,

השם נתן בלבם עצה לצאת חוץ לעיר להתפלל,

מתוך שהם יוצאים, עלה נהר ושטף,

אז אם כן, לא סרה גזירה, ובכל אופן השם מצילם.

ובעבור זה אמר השם אשר חלק,

ואתכם לקח אדוני להיות לו לעם נחלה.

בזה אנחנו שנים מאומות העולם,

וזה מה שכתוב, ונפלינו אני ועמך,

וזה גם מה שכתוב, אין מזל ישראל,

והכוונה כל זמן שהם שומרי תורה.

ואם לא ישמרו,

ישלוט בהם המזל.

והנה הייתה במערכת השמים,

במחברת,

שיעמדו בגלות מצרים עוד שנים רבות,

ובעבור שצעקו אל השם,

ושבו אליו, הושיעם השם.

וכאשר יקרה לכלל,

כן יקרה ליחיד,

על כן שומר תורה, אשריהו.

זאת אומרת,

אם יש גזירה,

והגזירה קצובה,

תפילה ותשובה,

יכולים להועיל בשביל לצמצם את הגזירה, או לדחות את הגזירה, או לברוח מן הגזירה.

במקרה של מצרים, במקום 400 שנה,

שהו 210 שנים.

עד כאן זה האבן עזרא.

אז גם הוא הולך, לפי מה שאומר הגאון,

באותה שיטה,

שיש מזל כללי ויש מזל פרטי.

אותו דבר המהר״ל מפראג,

במסכת שבת,

אין מזל ישראל.

פירוש שאפשר להכריע את המזל.

איך מכריעים?

על ידי מצוות.

ורק צריכים, ישראל, זכות גדול להכריע את המזל.

אבל זה לא כל כך פשוט.

אם המזל קבוע,

בשביל להכריע את המזל צריך זכויות גדולות,

בשביל שאדם יוכל להכריע את המזל.

כמו שהיה במצרים, שהיה מורה המזל רעה.

ככתוב, ראו כי רעה נגד פניכם.

והשם יתברך הפך אותו לטוב, בשביל זכות האבות.

ואצל יעקב אבינו, עליו השלום, מצינו

כי אפילו שהתנהג עמו הקדוש ברוך הוא בהנהגה של בריחה,

כמו שנאמר, ויברח יעקב שדה ארם,

על פי הדיבור,

בעת ציווי של אביו ואמו יצחק ורבקה,

לכן הוא ברח.

אבל בשובו מבית לבן, אומר המהר״ל מפראג,

הקפיד הקב' ברוך הוא להתנהג

עמו בהנהגה העליונה והמובחרת,

שיבריח את הגזירה ממנו שהוא ישלוט על המזל.

הקב' ברוך הוא הראה ליעקב

שהוא שולט על המזל.

איך רואים את זה? מסביר הרשב״ם

ויוותר יעקב לבדו

כלומר שהעביר כל אשר לו שלא היה עוד לעבור אל ההוא לבדו

ורצה לעבור אחריהם כדי לברוח

כדי שלא יפגשהו עשיו

מה קרה?

ויאבק מלאך עמו שלא יוכל לברוח

אז המלאך מנע מיעקב אבינו לברוח

למה?

אומר הרשב״ם

ויראה יעקב את קיום של הקדוש ברוך הוא

שהבטיחו בשמירתו

שלא יזיכהו עשיו כי לא יוכל לו

לכן השאיר את המלאך שירה שהוא גובר עליו

וגובר על המזל

ולמה לקה יעקב ונצלח?

לפי שהקדוש ברוך הוא הבטיחו

והוא היה בורח

המדרגה של יעקב הייתה כזאת

שהוא לא היה צריך לברוח

וכיוון שהוא ברח במקום שהשם הבטיחו לכן הוא לקה ונצלח

רצה הקדוש ברוך הוא להעמיד את בחיר האבות בדרגה של הברחת הגזירה מפניו

שיפגש פנים אל פנים עם הגזירה להיאבק עימה ולנצחה

כמו שכתוב צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים

לשנות את המזל והגזירות

ובזה לרומם את גבורתו וצדקתו למעלה מן הטבע

עכשיו יובן שפיר

שאין סתירה במה שאמר הקדוש ברוך הוא שכל גדולי עולם

ירעו וברחו מן שונאיהם

וכן חוק לדורות

שכן יעשו וינהגו כמוהם

לא חנג הקדוש ברוך הוא בהנהגתו עם דור המבול

שם לא הניח להם הקדוש ברוך הוא לברוח

אלא הבריח מפניהם את שונאיהם בגלל אמונתם וביטחונם החזק

ומי שזכותו רבה יזכה לדרגה השנייה הטובה ביותר

שיוכל הוא להבריח את הגזירות

ועכשיו נגיע לשלב השלישי

מה שנוגע אלינו ביותר ולמצב

כתוב בפסוק והסיר אדוני ממך כל חולי וכל מתווה מצרים הרעים אשר ידעת

לא יסימם בך ונתנם בכל שונאיך

מה הסוד הגדול הזה שכתוב בפסוק

ונתנם בכל שונאיך

כתוב והסיר השם ממך כל חולי

וכל מתווה מצרים אשר ידעת לא יסימם בך מה יעשית ונתנם בכל שונאיך יעבירם

לנסראללה לאחמדי לכל החבר'ה

זה הסוד בואו נראה

כשמידת הדין שולטת בעולם

היא אינה שוקטת עד שבא הדין לידי מיצוי אם מידת הדין קיבלה

מישהו

או מי שהם

שצריכים ליפול תחת ידה היא לא מוותרת עד שהיא תמצה את הדין, מה שמגיע לה.

אם נפסק משהו היא נשארת עד הסוף.

כל זמן שלא נתמצה הדין

וקיבלה את חלקה הרי עומדת ומקטרגת ותובעת את התגשמות הדין

באופן מעשי בעולם.

לכן הקדוש ברוך הוא ברחמיו הגדולים על עם ישראל

מחליף את מידת הדין מישראל ונותנה על אומות העולם. מה זה מחליף?

כמו שאנחנו אומרים בכפרות, חליפתי.

אז הקדוש ברוך הוא מחליף.

ובזה הוא משקיט ומרגיע את מידת הדין וממלא את תביעתה.

כשעם ישראל רואה את הדינים שבאים על אומות העולם השונאים, כמו עכשיו שאנחנו רואים,

צריך להודות להשם על רחמיו הגדולים,

שכן אותם דינים צריכים היו לבוא עליו, חס ושלום,

ונמנעו עתה מישראל.

ועל כך צריך להודות להשם יתברך על רחמיו המרובים, שהסיר מהם כל מחלה וכל המדווים הרעים.

זו הבחינה של וסכסכתי מצרים במצרים.

אין יותר מדויק היום מהפסוק הזה,

וסכסכתי מצרים במצרים.

ישעיה הנביא אומר,

כי אני אדוני אלוהיך קדוש ישראל מושיעך נתתי חופרך מצרים כוש ושבע תחתיך

מאשר יקרת בעיני נכבדת ואני אהבתיך ואתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך.

אז אנחנו רואים שהפסוק אומר

שהקדוש ברוך הוא, בגלל שהוא אוהב אותנו ואנחנו יקרים וחשובים בעיניו,

הוא ייתן אדם תחתיך,

אדם,

פרא אדם, אתם יודעים מי זה,

ייתן אדם תחתיך ולאומים תחת נפשך.

המצרים היו לך לפדיון.

כמו שבכוריהם מתו,

ואתה, בני בכורי, ניצלת כאשר הייתם חייבים כליה,

כמו שנאמר ביחזקאל,

והוא אמר לשפוך חמתי עליהם לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים.

רשי אומר שהרשעים,

שהיו 80% של ישראל שמתו בשלושת ימי אפלה,

השם שפך חמתו עליהם לכלות אפו בהם בתוך ארץ מצרים.

אז הבכורות של מצרים היו תחת בכורי ישראל.

כשהדין מתוח בעולם,

הוא אינו רוצה להתבטל חינם ותובע את התגשמותו,

ולא יבוא על סיפוקו עד שייתנו לו את חילופיהם

של ישראל.

מי יהיה חליפתם?

כי הכליה מוכרחת לבוא,

אך הקדוש ברוך הוא פודה את ישראל ושופך את חמתו על מצרים באדום.

בילקוט כתוב, ואתן אדם תחתיך.

רבי אלעזר נכנס לבית תכסה,

בא רומאי

והעמידו מכיסאו.

כשיצא רבי אלעזר,

בא נחש וקיש את הרומאי.

קרא עליו רבי אלעזר את הפסוק

ואתן אדם תחתיך.

מידת הדין הייתה מתוחה, רבי אלעזר.

בעל ידי הוויתור הציל את עצמו,

אבל כל זאת בתנאי שיבוא האדם אחר תחתיו.

בעל ידי כך העבירו את הדין מרבי אליעזר ונתנו אותו על הרומאי,

כי מידת הדין תובעת את שלה מכל מקום, ואינה מוותרת

עד שהיא משיגה את שלה.

ומי שזוכה על ידי תשובה ומעשים טובים

להסיר מעליו את כל חטאיו ועוונותיו,

הרי מחליפים ומעבירים ממנו את דינו לשונאי ישראל.

אני חוזר עוד פעם, שימו לב,

כל מי שיש גזירה עליו,

כל מי שחולה במחלה קשה,

כל מי שיש לו צרות ובעיות וייסורים.

מי שזוכה על ידי תשובה ומעשים טובים

להסיר מעליו את כל חטאיו ועוונותיו,

הרי מחליפים ומעבירים ממנו את דינו לשונאי ישראל.

ואם עם ישראל עושים תשובה,

כוס החימה והתרעלה שהייתה לבוא עליהם

תבוא על ראש שונאיהם הרע.

זאת אומרת,

כשאנחנו רואים מה קורה מסביבנו כרגע,

וזה מתפשט,

ואם יתחלפו המשטרים

ויעלו מן הסתם יותר גרועים לישראל,

אז ודאי שהם ירצו לבוא אלינו. כמו שעכשיו הכריזו במצרים, שני מיליון

שהם בדרך לירושלים לעלות רגלי.

זאת אומרת,

הם בג'ננה בשביל להגיע לפה,

ואני מקווה שבית-כנסת היזדי יפעל רבות שהם לא יגיעו לירושלים.

מריבוי שיעורי התורה והקבלות שמקבלים פה אפשר לדאוג שהם כבר בנילוס יתעכבו.

אז מכל מקום,

הנה תשמעו את הדברים.

אם עם ישראל עושים תשובה

כוס החימה והתרעלה שהייתה לבוא עליהם, חס ושלום, תבוא על ראש שונאיהם.

ומעתה נבין

שאין צורך בכוח צבאי גדול,

אפילו שהביצועים של חץ שתיים אתמול הצליחו,

אבל לא זו תקוותנו,

אלא בכוח רוחני של תשובה ומעשים טובים,

כדי שננצח את האויבים וננצל מן המלחמות.

כי מה יועיל צבא אם יש גזירה משמיים שמרחפת על ראשנו בגלל מעשינו?

לכן אין שום עצה אלא תשובה ומעשים טובים של הרבים.

ואני מציע לעשות את זה מהר מאוד מאוד מאוד,

כי הלחץ,

תבינו, הסיר, אנחנו באמצע, אנחנו כמו סיר, יש תבשיל.

אתם יודעים, יש סיר, שמים מתחתיו עצים,

הם נדלקים, בוערים, ובסוף מה שנמצא באמצע, בסיר,

מתחיל לבעבע.

מסביבנו כל האומות כרגע מתחילות להידלק,

האש מתחילה להידלק שם,

ואנחנו באמצע, בסיר.

רק שהשריפה מסביב לא תגרום לנו לבעבע.

אז לכן אנחנו צריכים להיות חכמים ולדאוג שכל האש תישאר אצלם ולא תגיע אלינו.

אבל זה חייב להיות סוף סוף,

שזה יהיה

עם תשובה ומעשים טובים באמת,

באמת.

וצריך לפעול כמה שיותר בכל אתר ואתר,

כי מי שלא מבין

וחושב

שהם בעצם רוצים דמוקרטיה וקשקושים כאלה, זה טעות.

זה יעלו אנשים אחרים שהשתלטו עליהם.

הם לא מסוגלים לעשות דמוקרטיה.

הרי בטורקיה כביכול החילונים עלו מול האסלאם,

ומה קרה?

ארדואן הפך להיות מוסלמי יותר גרוע מכולם,

הפך להיות מחובר לטהרן ולסוריה,

ועושה יד אחת, ויתר על המערב,

והופך להיות הדמוקרטיה המוסלמית. שמעתם דבר כזה?

אז מה נשאר?

אז הנה כבר עלה אחד

וכבר בא מהכיוון הזה,

אבל בן רגע שינו אותו ונגמר הסיפור.

ומה אתם חושבים מייעץ לאחרים?

אלא מאי?

אנחנו צריכים להיות חכמים וערים להתבונן.

עכשיו בואו תשמעו איפה זה כתוב,

ואנחנו אומרים תמיד ולא שמים לב.

אנחנו אומרים ותשובה ותפילה וצדקה

מעבירים את רוע הגזירה.

נכון שאנחנו אומרים כך?

למה לא אומרים ותשובה ותפילה וצדקה

מבטלים את רוע הגזירה?

כי אין דבר כזה לבטל גזירה.

אפשר רק להעביר אותה לשונאים.

אין ביטול של גזירה. אם מידת הדין קיבלה משהו,

היא לא תוותר.

רק אנחנו צריכים להיות חכמים לדעת למי להעביר.

אז לכן ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזירה ולא מבטלים.

ושימו לב, כך כתוב,

אמר רבי נחוניה בן הקנה,

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

וכל הפורק ממנו עול תורה,

נותנין עליו עול מלכות ועול דרך ארץ.

ואני אגיד לכם ברמז

על המצב כרגע שנמצא בכוללים והגזירה שיש כרגע.

בתוך המשנה תבינו מה קרה.

כל המקבל עליו עול תורה,

מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ.

וכל הפורק ממנו עול תורה,

נותנים עליו עול מלכות,

ועול דרך ארץ.

ואין צורך לפרש יותר.

בזכות התורה,

אין מבטלים היהודי את גזירת המלכות,

אלא מעבירים ממנו לאנשים אחרים,

כי הגזירה צריכה להתקיים מכל מקום.

נראה עוד דוגמה.

בצאת ישראל ממצרים אמרו ישראל,

כשם שאנו עולים מצד אחד,

כך מצרים עולים מצד אחר.

אמר לו הקדוש ברוך הוא לשר של הים,

לא תותן ליבשה.

אמר לו, ריבונו של עולם,

כלום יש עבד שנותן לו ריבו מתנה וחוזר ונוטל ממנו?

נתת לי את המצרים,

המצרים טובעים בים.

אתה רוצה שאני אפלוט אותם ליבשה? אתה נותן לי מתנה ואחר כך אתה לוקח אותה?

אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתן לך אחד ומחצה שבהן.

אני אחזיר לך, אל תדאג.

אני אתן לך אחת וחצי על כל אחד.

אל תדאג.

מיד פלט אותן ליבשה.

מהו אחד ומחצה?

איפה שילם לו הקדוש ברוך הוא, אחד ומחצה?

דאילו ביעקב, דאילו בפרעה כתוב

600 רכב בחור,

אלה טבעו בים סוף.

ואילו בסיסרא, מה כתוב?

900 רכב ברזל.

ככתוב,

ויזעק סיסרא את כל רכבו 900 רכב ברזל

מאת כל העם אשר איתו מחרושת הגויים אל נחל קישון.

ושם טבעו.

וקיבל הים את חלקו,

כי כל הנחלים הולכים אל הים.

אז השם החזיר לו על 600, 900, 1.5, על כל אחד.

למה?

כי למדנו שמידת הדין תובעת את שלה ומבקשת תמורת הנידונים להחליפם באחרים.

בואו נראה מה קרה בגזירת עשרת הרוגי מלכות.

כתוב שטיהר רבי ישמעאל את עצמו והזכיר את השם בסילודים ועלה למרום.

ושניים מהם הוציאו תחילה שהם גדולי ישראל.

שרפי מעלה צעקו במרה

זו תורה וזו זכרה ענתה בת קול משמיים

אם אשמע קול אחר

אאפוך העולם לתוהו ובוהו

גזירה היא מלפניי

קבלוה משעשעי דת יומיים.

מן השמיים השתיקו את הקולות המרים

בנימוקים של סודות הבריאה

והבת קול גילתה את סוד השם

שיש להם לבחור בין שתי הדרכים הללו.

אם לקבל את הגזירה ולמות על קידוש השם

או שהעולם כולו יחרב.

ומסירות הנפש שלכם תחליף את גזירת ההשמדה והחורבן מהעולם.

למה?

שכן מידת הדין טובעת בכל החומרה ואינה מוותרת

כי אם רק על ידי חליפין

שיינתנו הצדיקים הללו במקום העולם שנגזר עליו כליה.

ורק על ידי זה ישתתק הדין.

עוד דוגמה.

ויקח את העין

ביעלהו לעולה תחת בנו.

למה צריך כל ההתאמצות להקריב את העין?

הרי הניסיון היה לראות אם אברהם ויצחק יעמדו

במסירות נפש והם עמדו בניסיון ונסתיימה השליחות והמטרה המולאה.

ולא צריך כבר קורבן,

כי מעיקרא לא היה צריך קורבן,

אלא הטעם הוא לסתום את פי מידת הדין,

שהיא רוצה את חלקה

וצריך לשחדה לתת במקום יצחק עין.

וכמו השעיר המשתלח ביום הכיפורים, שגם הוא שוחד ותמורה לשטן,

שלא יקטרג על קורבנותיהם של ישראל.

אז אם כן אנחנו רואים

שאין דבר כזה שגזירה תבוטל,

אלא יש עניין של העברה של הגזירה

מבחינת ביטול כלפי הנגזר עליו.

אבל היא לא נגזר, היא לא מתבטלת לגמרי,

אלא היא עוברת למישהו אחר.

אז אם יש עלינו, רחמנא ליצלן, גזירות גדולות,

חס ושלום,

והן צריכות לבוא,

אז תארו לכם אם אנחנו חוזרים בתשובה ומקבלים את זה.

עלינו עול מלכות שמיים,

אוטומטית אנחנו מעבירים אותם לשונאים שלנו.

שפוך חמתך אל הגויים אשר לא ידעוך,

בעל ממלכות אשר בשמך לא קראו.

זאת אומרת אנחנו בעצם מנצחים בתשובה ובמעשים טובים בלי נשק.

והנה בואו תראו עוד דבר מאוד מרגש.

בזוהר הקדוש בפרשת בלק מסופר

בן קטן היה לו לרבי יוסד פקיעין,

ולא הניע לשום אדם שהתקרב למיתת אביו להספידו.

רבי יוסד מפקיעין נפטר,

והבן שלו הקטן לא הסכים שאף אחד יתקרב למיתה של אביו להספיד אותו,

אלא הוא בעצמו היה סומך על מיתתו ובוכה ופה בפה מתדבק.

פתח הבן הקטן ואמר,

בורא עולם,

כתוב בתורה,

כי יקרא כאן ציפור לפניך,

שלח תשלח את האם

ואת הבנים תיקח לך.

וכך היה בן הקטן, גועה וסופט.

אדון עולם,

קיים את דברי התורה האלה שכתבת בתורתך.

שני ילדים היינו,

מאבא ומאימא,

אני ואחותי הקטנה.

היה לך לקחת אותנו מן העולם

ולקיים את תורתך.

ואם תאמר, אדון העולם, שלח תשלח את האם,

זה מה שכתוב, ולא כתוב את האב.

הלא כאן לקחת לנו את האבא ואת האמא.

אמא מתה ונלקחה מאיתנו.

ועתה, אבא,

שהיה מגונן עלינו, נלקח מעל הילדים.

היכן דיני תורתך?

ככה שואל התינוק.

בכו רבי אלעזר וחבריו

ונתערב כל בחייתם עם גאיותיו של הילד הקטן.

עד שהיו יושבים,

שמעו בת קול אומרת

זכאי אתה רבי יוסה

שמילותיו של גדי זה ודמעותיו

עלו עד כיסא הכבוד לפני המלך הקדוש

ודנו את הדין מחדש.

והקדוש ברוך הוא

הזמין 13 בני אדם למלאך המוות תחתיך,

והוסיפו לך 22 שנים

עד שתלמד תורה לבנך השלם והחביב לפני הקדוש ברוך הוא.

זה המעשה.

אם כן, הגזירה שנגזרה על רבי יוסי דפקיעין לא יכלה להתבטל אלא על-ידי חליפין,

ומידת הדין לא הסתפקה בסתם חליפין.

כיוון שרבי יוסי, משקלו היה רב, כמו שלמדנו בהתחלה.

יש ערך

כמותי ויש ערך איכותי.

לכן, לא נתרצתה עד שהחליפו אותו ב-13 אנשים.

אבל אתם רואים שאפשר

להעביר גזירה.

ועל פי רעיון זה אפשר להבין מה שאינו מובן.

כאשר אמר ראובן יעקב אביו שישלח עמו את בנימין,

ואם לא ישיבנו אז ימית יעקב את שני בניו,

וכי מה כיוון ראובן בזה?

אלא ידוע היה לו,

שאם נגזירה על יחיד גזירה או על הכלל,

אי-אפשר לבטל את הגזירה ולשתק את מידת הדין בלי איזה פיוס.

בעצה בזה היא החליפין.

זאת אומרת להחיל את הגזירה על דבר אחר.

לכן, אמר לאביו כי הוא מוכן להחליף את סכנת בנימין,

שתהיה על שני בניו,

ויהיו הם במקומו.

אז הוא ידע שהגזירה לא תיבטל סתם, וצריך להביא תמורה, והוא היה מוכן לתת

את בניו.

וכיוון שערך חייו של בנימין הוא בדרגה גבוהה, הוא מעמיד את שני בניו כנגדו.

אלא שיעקב הוכיחו על השטות שבדבריו,

כי מה זה יועיל יעקב?

כלום אין בני ראובן, בניו הם.

עוד מעשה.

מזה יש לנו גם ללמוד לא לדחוק יותר מדי את הקדוש ברוך הוא.

וצריך לדעת שלפעמים גזירות זה לטובתנו.

רבי חנין חתן בנשיאה היה,

ולא היו לו בנים.

ביקש רחמים וקיבל.

ביום שביקש לימול את בנו, מת.

פתח עליו הספדן,

שמחה לתוגה נהפכה.

ששון ויקהון הודבקו.

בעת שמחתו נאנח,

בעת חנינתו אבד חנינו.

בעת חנינתו של הילד אבד חנינו האב.

וקראו לו חנן על שמו.

כך מובא בגמרא במועד קטן כה.

ובפירוש עיון יעקב שם,

ולא היו לו בנים.

ומי שאין לו בנים

חשוב כמת.

ולפי שירבה בתפילה שיהיה לו בנים,

נשמעה תפילתו,

ולא חזרה רקם

ונגזרה עליו מיתה ממש.

וזה מה שנאמר, שמחה לתוגה נהפכה על ידי תפילתו.

זאת אומרת, הוא הלך תמורת בנו.

למה?

הייתה עליו גזירת מוות.

החליפו לו את המוות הממשי

בזה שלא יהיו לו ילדים.

בזה שאין לו ילדים,

אז חסוך בנים חשוב כמת.

הוא בכל אופן רצה בהם,

אז החזירו את הגזרה לעיקרה.

והוא היה צריך למות.

זאת אומרת, לא כל כך פשוט להפציר לפעמים,

ותמיד צריך לדעת

איך להתנהג.

כי מי אנוש יחקור את סודות הבריאה, וטוב טעם הנהגת השם יתברך עם ברואה ויצירי כפיו.

לפעמים השמחה לתוגה,

והתוגה היא שמחה.

ועל האדם לבחור בגזרת השם באהבה,

כמו שאומר הכתוב, ובחרו באשר חפצתי.

דוד המלך מסכם לנו את המאמר ואומר,

ארוממך אדוני כי דליתני ולא שימחת אויבי לי.

אמר על זה החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה.

יש לפעמים שנגזר על האדם גזרה שימות

עבור חטא שחטא.

והקדוש ברוך הוא עושה עמו חסד ומחליף את עונשו

שיהיה עני,

כי עני חשוב כמת.

וזה כוונת הפסוק.

מודה אני לקדוש ברוך הוא כי דליתני שעשית אותי עני,

והצלת אותי ממוות

ולא שימחת אויבי לי שמלאך המוות לא ישמח שהוא לקח את נשמתי.

אז לפעמים אדם צריך לשמוח שיהיה עני,

כי החליפו לו מיתה ממש בעוני.

אם כן, יש לאדם להכיר את חסדי הבורא יתברך שיכול לפדות את עצמו מעונשים קשים ומרים ואפילו ממוות על ידי חליפין,

שיקבל על עצמו גזירת הבורא בעניות,

או על ידי שיוותר על רצונותיו

ומותרות החיים והנאותיו,

אם יגזור על עצמו להיבטל מהם,

זה יעלה לו טוב מאוד.

או על ידי תוכחת שיקבל מחבריו וריבותיו,

ושיהיה מן הנעלבים

ואינם משיבים,

וזה יהיה לו כפרה ותמורה על הגזירות הרעות.

הרי אומרים על דוד המלך, למה הוא אמר, אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי ושבתי בבית ה' לאורך ימי.

אומר החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

כשמנת הייסורים נגזרת על כל אדם בראש השנה עד סוף השנה,

כמה ייסורים יבואו עליו.

וזה חייב לבוא.

מנת הייסורים חייבת לבוא.

מה עושים?

אז אומר החפץ חיים כך.

אדם יכול לבחור לעצמו את הייסורים לבד.

מאיפה לומדים?

מדוד המלך.

שהוא אומר, אך טוב החסד ירדפוני.

ירדפוני זו מילה לא טובה.

רודף זה לא טוב.

אך טוב החסד יבואוני, ימצאוני.

למה ירדפוני?

אלא הוא אומר כך.

אם אדם מקבל על עצמו להתייגע,

לעשות חסדים

עם הבריות,

להטריח עצמו בעבורם,

לזכות אותם,

להדריך אותם,

חוץ מהעצות שאמרנו פה.

לקבל על עצמו עניות ודברים כאלה וכו' וכו' וגזירות ותאוות לבטל וכו' וכו' וכו', שכל זה נחשב ייסורים.

אבל זה ייסורים שלא מתאימים לנו. מי רוצה עניות?

מי רוצה לוותר על כל מיני דברים?

יש עצה פשוטה, אומר החפץ חיים.

תטרח בזיכוי הרבים.

תציל יהודים.

תעשה כל השתדלות. תעמיס על עצמך.

ממילא איזה ייסורים שאתה יכול ומסוגל לעמוד בהם, כי אתה בוחר אותם.

מצד שני, אתה גם תקבל עליהם שכר,

כי הייסורים האלה שאתה מקבל עליהם הם מצוות, והמצוות האלה יש בהם שכר רב.

בעוד אם תקבל את הייסורים שנקצבו לך מראש השנה עד סוף השנה, זה רק ייסורים.

אין בהם שכר.

אז לכן, כמה שתוסיף עליך יותר להטריח את עצמך,

אתה תוריד

ממכסת הייסורים שצריכים לבוא עליך, ועוד תקבל שכר על זה. זה פטנט שאין כדוגמתו.

מחובות להפוך זכויות?

מדהים.

על זה אמר דוד המלך,

אך טוב וחסד ירדפוני.

אם כבר אני צריך להיות נרדף על ידי ייסורים שצריכים לבוא עלי,

אז שיהיו של טוב וחסד,

שידפקו בדלת עניים, שיטריחו אותי, שיבקשו ממני עזרה.

כל מה שאני רק אוכל, שזה ירדוף אחרי כל הזמן.

אבל ייסורים של טוב וחסד

שאני אצטרך לעשות עם הבריות,

וזו עצה אדירה

לכל בן אדם.

כי אין בן אדם שלא נגזר עליו ייסורים.

אבל אם הוא מטריח את עצמו בעבודת הבורא יתברך,

הוא נפטר מהם

והוא מקבל עוד שכר עליהם.

בתומר דבורה

הוא מביא תרופה.

תרופה לביטול גזירה רעה של מוות.

הוא אומר, על ידי שיסתגף

בביזיון שבני אדם מבזים ומחרפים אותו,

וממש ישמח בעלבונות שיבואו עליו,

שיתבטלו הגזירות הרעות במיטה מחייו ומחיי בניו,

ואדרבה יחפוץ בהם.

אדם זה יכול להימלט מגזירות מוות על משפחתו.

שמעתם כמה ביזיונות מצינים?

כמה עלבונות מצינים?

והחפץ חיים, זכר צדיק וברכה, היה בוכה.

שואלים אותו, למה אתה בוכה? הוא אומר, אף אחד לא מעליב אותי, אף אחד לא מבזה אותי.

איך ימחלו לי כל עוונותיי?

הרי בזה מוחלים לאדם כל עוונותיו.

אז יש לך מתנה יותר טובה מזה.

ואנשים לא יודעים להעריך

את הביזיונות?

צריך להעריך אותם.

צריך להגיד תודה רבה לכל אלה שמבזים.

זו הצלה ממש.

אומנם הם מתכוונים לרעה,

אבל השם הופך אותה לטובה,

כמו שבלעם מתכוון לרעה,

וזה הפך לברכה.

והרב קנייבסקי יאריך ימים, תמיד באים אצלו ואומרים

מישהו קילל אותי, אני צריך לחוש.

מה הוא אומר?

הגמרא אומרת

מי שקילל אותך חינם תבוא עליו הקללה.

ככה שאין לך מה לדאוג.

כל מי שמקלל אותנו חינם,

הקללה באה עליו.

אז לא צריך להתרגש.

למדנו כל כך הרבה עצות פה,

שאם ניישם חלק מהן נהיה מאושרים.

בפן הפרטי

אנחנו יודעים כבר כמה עצות

לבטל גזרות.

אז זה לייצר זכויות,

תשובה ומעשים טובים,

זה לספוג ביזיונות ועלבונות,

זה לקבל על עצמנו איסורים,

אנחנו לבד נבחר אותם של טוב וחסד,

וככה נוכל לסלק מעלינו כל מרעין בישין.

בפן הכללי,

עם ישראל נמצא במצב של סיר רותח,

וחייבים להיות ערבים זה לזה ולדאוג.

אז אם אנחנו מבינים את זה, חובה עלינו יותר לפעול בקרב אחינו בכל אתר ואתר

כדי להדריכה לדרך התורה והמצוות.

ואם אנחנו עושים כן,

ונזכה לתשובה באמת ומעשים טובים,

ממילא אנחנו נעביר, כמו שלמדנו,

את כל הדברים לשונאים.

כל הגזרות יחולו על שונאי ישראל, כמו שנאמר,

ונתנם בכל שונאיך.

אתם שומעים? הפסוק אומר שהקב' ברוך הוא לא ייתן את זה לשונא אחד,

אלא בכל שונאיך.

והוא יחלק להם את זה יפה, שווה בשווה,

שכולם יקבלו מה שמגיע להם מעצם עשיית הטוב שלנו.

אז אין יותר טוב מזה.

כתוב שכל נקמה אסורה בתורה.

לא תקום ולא תיטור את בני עמך.

איזה נקמה כן מותרת בתורה?

זה אם אתה משפר את מעשיך בשעה שטוענים כנגדך אויביך,

טענות

ואתה משפר את מעשיך,

אין נקמה מותרת ומתוקה מזה.

למה?

כי הם באים להגיד עליך א', ב', ג', וכולם אומרים, איך אתם אומרים כזה דבר?

הרי הוא כך וכך וכך.

זאת אומרת,

שיפור המעשים זו נקמה מותרת.

ואין נקמה יותר טובה מהנקמה בגויים השונאים.

אין נקמות השם, אין נקמות הופיע.

ניתנה נקמה בין שתי שמות.

אז נקמה זה דבר מתוק.

אבל איך עושים אותה?

בשיפור המעשים הטובים.

אז לכן למדנו כמה דברים חשובים היום,

ואם בעזרת השם נהיה חבורה אחת,

כנישתא חדא,

שמקבלת על עצמה,

כבר כתוב בזוהר הקדוש

ששאר רבי אליעזר, שער רבי עקיבת רבי אליעזר.

מתי יבוא משיח?

איך יכול להיות? פה יחזרו, שם לא יחזרו. פה יחזרו, שם לא יחזרו.

איך יחזרו כולם בתשובה? אמר לו, לא צריך.

אם כנישתא חדא

יחזרו בתשובה.

או אדם גדול אחד,

כבר תבוא גאולה לישראל.

כנישתא חדא.

אם יש קבוצה אחת של יהודים שהחליטו להיות בחיבור אחד אמיתי לעבודת הבורא עבדים נאמנים לקדוש ברוך הוא,

כבר יכולים לגאול. דבר זה יכול להתרחש בזמן הארי הקדוש,

כשהיה לו חבורה קדושה,

כשאמר להם בערב שבת

בואו ונעלה לירושלים.

אמרו לו, נשאל את נשותנו.

אמר להם, אוי לנו שאיבדנו את הגאולה.

אם היו בדעה אחת

ועושים מה שאמר להם הארי הקדוש,

עם ישראל כבר היו נגענים.

זאת אומרת, פירוד

ומחלוקת אפילו בדעות, בדברים של כנישתא חדא שיכולים להיות ביחד,

כבר יכול להפריד.

חלק ליבם,

עתה יאשמו.

אם חלילה חלוקים,

אז המקטרג מוצא את הנקודה בשביל להאשים את ישראל.

אבל אם בן אדם זוכה להתחבר לכלל ישראל,

בעשיית רצונו יתברך,

להרבות כבוד שמיים עד כמה שאפשר,

לרומם את האמת ולהשפיל את השקר,

אומר רבנו יונה,

איש זה אפילו ארבעה חילוקי כפרה שרבי ישמעאל לא צריך לעבור.

על ידי זה שהוא שב בתשובה אמיתית.

מרומם את האמת ומנסה אותה בכל מקום

ומשפיל את השקר ודובריו

בכל מקום.

בדרך זו אדם נפטר מארבעת חילוקי כפרה של רבי ישמעאל ואפילו מחילול השם.

תשובתו כנגד משובתו.

היה לו חילול השם, יעשה קידוש השם.

וכל אחד מאיתנו יכול לעסוק בזה.

אתם נמצאים בסביבה קדושה,

באזור קדוש,

עם גדולי תורה עצומים,

שאפשר לספוג יראת שמיים בלי סוף.

אבל זה לא חוכמה שאדם יספוג בלבד,

אלא צריך גם להעביר את מה שספג לאחרים.

אנחנו צריכים לדאוג שכל מה שנכנס יוצא,

לא שלא נשאר,

נשאר ויוצא לאחרים.

ככה אני התחלתי.

מה שלמדתי אמרתי לאחרים.

למדתי עוד משהו אמרתי לאחרים.

למדתי עוד משהו וראיתי שלא עושים אמרתי לאחרים.

וככה אמרתי לאחרים אמרתי לאחרים אמרתי לאחרים אמרתי לאחרים ועד היום אני אומר לאחרים.

ואחרים אומרים לאחרים.

ואחרים אומרים לאחרים ואחרים אומרים לאחרים.

וברוך השם, עולם התשובה היום מונה מיליון וחצי שהיו אחרים.

והיום כולם

מחוברים לתורה הקדושה וכולם שואפים לתורה,

אבל לא להתבטא ליהודים יקרים,

כי כל אחד מאיתנו, כמו שהתחלנו, הוא עולם מלא.

וכל הבריאה כולה עם כל מערכות השמיים זה לאדם אחד,

ואדם אחד זה עולם מלא.

ומקיים אדם אחד אשריו מה זכותו.

הוא מקיים עולם מלא, פירושו את כל העולם כולו,

אבל הוא מקיים יותר מזה.

הרי אם אתה זוכה להחזיר יהודי אחד בתשובה,

הוא בעצמו לא עולם אחד, אלא עולמות אין מספר.

אתם יודעים שמיהודי אחד אפשר שיהיה שבט שלם?

ודאי שאתם יודעים.

אבל בואו אני אראה לך עד כמה זה.

ושימו לב, פעם עשה ליהודי חשבון מדהים.

אמר, אם בן אדם אחד

מחזיר עשרה יהודים

בעשרים וחמש שנה,

בממוצע כל שנתיים וחצי הוא הצליח להחזיר יהודי אחד,

אז היהודי האחד

החזיר ב-25 שנים עשרה יהודים.

זה טוב או לא טוב?

טוב, הלוואי שלכל אחד יהיה.

ולו אחד.

הרי אמר הוא,

זכר צדיק ברכה אמר,

שכדאי לאדם לרדוף 70 שנה

אחרי יהודי, להחזירו בתשובה.

מה זה אומר?

זה אומר שאתה מבטל את 70 השנה של חייך שלך,

והולך לרדוף אחריו להחזירו בתשובה. ומה עם חייך?

הוא אומר, זה שווה לך יותר מחייך.

אז עשרה ו-25 שנה זה משהו, אה?

עכשיו,

אם העשרה האלה ילמדו את הנוסחה הזאת,

וכל אחד מהם גם כן יעשה עשרה תוך 25 שנה.

אז האחד עשה עשרה,

והעשרה עשו עשרה, זה מאה.

אז בדור השני כמה יהיו בעלי תשובה?

מאה.

ואם כל אחד מהמאה יעשה עשרה,

אז בדור השלישי בעוד 25 שנה כמה יהיו?

1,000. ובדור הרביעי כמה יהיו?

10,000. ובדור החמישי כמה יהיו?

100,000.

בדור השישי יהיו מיליון,

בדור השביעי יהיו עשרה מיליון,

מאה מיליון,

מיליארד,

כל העולם.

בעשרה דורות.

עד שבא אברהם ונטל שכר כולם.

מי לא אחווה על אברהם? עשרה דורות,

עד שבא אברהם ונטל שכר כולם. עולם שלם.

זה אם אחד עושה עשרה ב-25 שנה.

ואם עושים מיליון בדור אחד,

כמה יהיה בדור השני?

כל העולם.

זאת אומרת אין עוד הרבה זמן.

צריך רק לעבוד.

שכל אחד יעשה, אפילו אחד,

אם כל אחד יעשה אחד,

בעוד שנה, אם כל אחד יעשה אחד, יהיה עוד מיליון.

עוד שנה, עוד אחד,

שתי מיליון,

עם ישראל נגעל.

אבל לא צריך להיות בטלן.

צריך לעשות.

צריך להשתדל.

צריך לקחת שיעורים.

צריך להראות דיסקים.

צריך לחלק.

צריך להפיץ.

צריך לפרסם. צריך להודיע.

צריך לא לנוח ולשקוט על השמרים.

אתם יודעים למה?

בגלל שאנחנו עבדים של הקדוש ברוך הוא. שכחנו את זה.

שכחנו שיצאנו ממצרים מעבדות לפרעה

להיות עבדי השם.

הללויה,

הללו,

עבדי השם,

ולא עבדי פרעה.

כל מי שהוא לא עבד השם

הוא בעצם עבד של פרעה,

מישהו שפרעו גורם לו לעזוב את דת האלוקים בדרך כזו או אחרת,

לחבר אותו לדברים שהוא לא נצרך להם ואינם לתכליתו.

אז לכן צריך לשנן את זה תמיד,

ועל זה יהיה שיר מיוחד

שעוזר מאוד לזכור את זה,

ואנחנו נשאיר אותו ביחד עכשיו,

ונתחבר כולנו להיות עבדי השם.

אנו,

אנו, אנו,

עבדו דקודשו בריחו.

אנו,

אנו, אנו,

עבדו דקודשו בריחו.

אנו, אנו, אנו,

עבדו דקודשו בריחו.

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו וריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו וריחו אנו אנו אנו אנו

עבדו דקדושו בריחו,

אנו,

אנו, אנו,

עבדו דקדושו בריחו.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני, אני, אני עבד של הקדוש ברוך הוא.

אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני

עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אני אני עבד של הקדוש ברוך הוא אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא

אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא

אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא אני אתה והוא עבדים של הקדוש ברוך הוא אני אתה והוא

עבדים של הקדוש ברוך הוא מההתחלה אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו לעבדו

אנו אנו אנו עבדו לעבדו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו

אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו ואנו אנו

לוו ווו עבדו לעבדו אנו אנו אנו

לוו ווו עבדו לעבדו פעם אחרונה

אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריחו אנו אנו אנו אנו אנו לוו ווו עבדו לעבדו

אנו ואו נו ואו נו ואו לא ואו ואו עבדו לעבדו

בזכות התשובה של עם ישראל הקדוש ברוך הוא יקיים את הפסוק במלואו

ונתנם בכל שונאיך אמן

רבי חנניה בן הקשה אומר רצה הקדוש ברוך הוא לזכות ישראל ולפיכך הרבה להם תורה ומצוות

שנאמר אדוני חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר

תודה רבה

תודה רבה.

תודה רבה.