ספר בני ציון חידושים על פרשת פנחס

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

לא כך נמתני בירידתך מהר סיני?

הבועל הרמית,

הרמית,

קנאים פוגען בו?

אמר לה קרייאנה דאיגרתא איהו ליזה פרוונקה.

קורא האיגרת,

הוא יהיה השליח לבצע אותה בעצמו.

ושמואל אמר ראה פנחס שאין חוכמה ואין תמונה ואין העצה נגד השם.

כל מקום שיש חילול השם אין חוקים כבוד לרב.

מפרש רשי.

כלומר פנחס נזכר בפסוק אין חוכמה ואין תמונה ואין העצה נגד השם,

שכל מקום שיש חילול השם אין חוכים כבוד לרב.

לפיכך הורא פנחס הלכה בפני ריבו

ולא המתין לתור יישוב ממשה,

כדי שלא יראו הרועים וילמדו להתיר את הארמית,

את הגויה.

אז הוא הורה הלכה בפני ריבו ולא המתין,

כי במקום שיש חילול השם, בחוק עם כבוד הרב.

לזה מותר להורות הלכה במצב כזה.

ובפרט שהרב,

שכח את ההלכה.

הביאור לכך,

כי האמת שאסור לאדם להיות מורה הלכה בפני רביו,

אבל אם יש חשש עד שהאדם ישן את ריבות ההלכה, תעסק ברע ורע,

מותר להורות הלכה אפילו בפני ריבו,

שנאמר

אין חוכמה ואין תמונה ואין העצה נגד השם.

כל מקום שיש חילול השם,

אין חוק עם כבוד לרב.

לכן,

כשראה פנחס שיש חילול השם נורא וגדול,

הורה הלכה בפני רבו משה שבועל ארמית קנאים פוגעים בו,

והרג את סיברי בן סלובות המדיינית כדי להפריש את העם מהעבורה,

והנה באות של אדם ואביהו,

הורה הלכה בפני משה רביו באיסור,

כי לא היה שם המצב של חילול השם,

הנה פנחס הורה הלכה בפני רבו כדת וכדין,

כיוון שהיה שם חילול השם גדול ונורא,

וכדי להפריש את העם מהעבירה, מותר היה לפנחס להורות הלכה אפילו בפני רבו.

הנה כי כן אומר העמלה יוסף,

מבואר יותר מדוע נכנסו נשמות נדב ואביהו דווקא בפנחס,

ועד שקנאת השם צבאות,

שכן כדי לתקן את מה שהם הורו הלכה בפני

ריבם משה שלא כדין פנחס הורה הלכה בפני רבו כדת וכדין,

כדי להציל את העם מאיסור,

ועל ידי זה קיבלו שניהם את התיקון לנשמתם.

אז כיוון שהם הורו הלכה בפני רבו כדין,

הוא הורה הלכה בפני רבו כדין,

ובזה הוא בעצם גרם לתיקון נשמתם.

אבל הרב, התירוץ הזה לא ברור.

כן.

כשהנשמות נכנסו לתוך פנחס, הרי לא הייתה להם בחירה. מי ששלט בגוף זה הנשמה של פנחס, אליהו.

הם רק שהו בגוף.

התיקון הוא כשאדם בוחר להימנע מן העבירה או לעשות מצווה כשיש לו בחירה. פה לא הייתה להם בחירה.

אז איך יכול להיתקן אדם, נשמה יכולה להיתקן, כשזו לא הבחירה שלה, היא רק נמצאת בגוף המתקן את עצמו?

ככה זה בכל הגלגולים.

כשהגלגול נעשה על ידי זה שחי,

חסר בו נעשה בתיקון על פי המעשים שהוא עושה, כיוון שהיא לא בעולם האמת ככה, היא לא בעולם עכשיו פרו-פיזית ואין לה גוף. כמו שהם מלכים על פרי ובעצם מתקנים אותו.

כיוון שאין לה גוף והמעשה צריך להיעשות על ידי בעל גוף,

אז הבעל גוף אוסף וזה מתקן אותה ומזמנים אותה למי שעושה את זה.

הלאה,

לכן אמורים מי נותן לו את בריתי שלו,

על הכתוב שלפנינו אומר רבי יונתן מעוזיאן

ועבדיני מלאך קיים ויחי לעלמא למבשרה גאולתה וסוף ימיה.

אומר רבי יונתן מעוזיאן,

הנני נותן לו בריתי שלום את בריתי שלום,

אומר אני אעשה אותו, את פנחס, מלך, מלאך קיים שיחיה לעולם כדי לבשר את הגאולה באחרית הימים.

מבואר בדברי התרגום של פנחס ואליהו שזכה לעלות חי בסערי השמיימה ולהפוך למלאך,

והוא שעתיד לבשר את הגאולה העתידה,

כל זאת בזכות שקינא את השם והרג את זמרי בן צלו.

כך גם כתוב במדרש,

אמר רבי שבעון בן נקיש פנחס ואליהו.

אמר לו הקדוש ברוך הוא,

אתה נתת שלום בין ישראל לביני בעולם הזה,

אף לעתיד לבוא אתה או שעתיד ליתן שלום ביני לבין בניי,

שנאמר במלאכי ג' הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בו יום השם הגדול והנורא,

והשיב לב אבות על בנים,

בלב בנים על אבותם.

וצריכים אנו להבין מדוע זכה פנחס מידה כנגד מידה לשכר כזה להיות אליהו הנביא,

שיבשר על הגאולה או עתידה באחרית הימים.

אומר רק ככה אמרי יוסף,

אל נחשוב שזמרי בן צלו,

כשהיה נשיא שבט בישראל,

אל נחשוב שהיה פרוץ בעריות כדרך הפתעים ובני הקסינים,

אלא שזמרי בן סלו טעה,

בכך שחשב שהמודיינית, כוזבי בצור,

היא האישה אשר טמון בתוכה הניצוץ הקדוש,

שממנו תצא כל מלכות בן דוד,

וגם המלך המשיח בן דוד, כי ממואב צריך לציית בן דוד.

והוא יבוא ויגלינו באחרית הימים.

שכן מלעם הרשע ידע שבני ישראל קיבלו בקבלה מדור לדור כי יש ניצוץ קדוש שטמון אצל בנות מואב וממנו התמוצץ משה עם של ישראל,

כמו שהיה באמת מרות המואבייה שיצא דוד המלך.

לכן מלעם הרשע יעץ לבלג שיגרר בישראל את בנות מואב,

כדי שיחשבו ישראל שבוודאי טמון בבנות מואב

ניצוץ קדוש שממנו התגלה המלך המשיח.

ועל כן אומר האמרה יוסף,

לפי זה אפשר ללמד זכות על זמרי בן סלו,

שחשב שמקוזבי בצור שהייתה בת מלך ממנה יצא זרע דוד והמשיח,

ולכן חטא ונכשל אתה.

ועל זה התרעמו השבטים על כולחס ואמרו לו,

הרי ייתן בן פוטי זה בן ביתו של פוטיאל,

פוטיאל הוא יתרו, סבו של פינחס,

שפיתם אבי עמו עגלים ועבודות אלילים והרג נשיא שמד מישראל?

כי חשב שעל ידי זה שהרג פינחס את זמרי,

נתבטלה חס ושלום לדן משיח בן דוד, שקרב את התיקון משלום באחרית הימים.

לכן נתנו הקדוש-ברוך-הוא שכר מידה כנגד מידה,

שיזכה להיות אליהו הנביא ולחיות לעולם כדי למסיר את הגאולה באחרית הימים.

כל זה להרוג לכל באי העולם.

פינחס לא ביטל את הגאולה כשהרג את זמרי,

אלא אדרבה הציל את כל ישראל מקליה.

ובאמת הניצוץ הקדוש לא היה טמון בקוזמי בצור המדיאנית אלא ברות המואביה שממנה יצא דוד המלך,

שעמיד את מלכות דוד,

וממנו יצא חוטר גזע לבן ישי שיהיה מלך המשיח ויגל אותנו ממורה בימינו אמן.

אז לכן זו הייתה הסיבה שהקדוש-ברוך-הוא נתן לו להישאר חי עד הגאולה האחרונה,

מידה כנגד מידה.

רבינו בכי אומר, למה נתן לו הקדוש-ברוך-הוא את בריתו שלום?

אז הוא אומר בדרך רמז,

שמעתי שהמונה שלום היא נוטריקון שלא למות.

שלום ש שלא למות.

זה עלה מזבם.

שלום.

שלום אבות.

זה שלום.

וזה מחזק את קבלת ריבותינו זכרונו לברכה כי פנחה זה עם יהו.

אדוני אסעד, זכר צדיק לברכה בספרו יהודה יעלה,

הוא אומר

ידוע מחכמים זכרונם לך שהאדם מורכב מארבעה יסודות

אש רוח מים עפר, ארמה

וידוע שעמיתה באה על האדם מפאת התגדרות היסודות זה על זה

זאת אומרת אם אין את הבאלנס המתאים,

השוויון בין היסודות

אש רוח מים עפר,

נגיד אם יש לאדם יותר מדי חום, אז הוא מת,

אם חסר לו חום מדי, אז הוא מת,

וכן הלאה.

אז הוא אומר,

אמיתה באה בגלל התגברות היסודות זה על זה, כגון האש המתגברת על המים, המים מתגברים על האש.

והנה ליאון,

אבי זכה לחיות בעולם מכיוון שארבעת יסודותיו התמזגו במיזוג שלם ושלום בלי שום התגברות של יסוד אחד על משנהו,

וממילא לא חל עליו המוות.

זה שאמר הכרף חניני נותן את בריתי שלום,

ארבעת היסודות יחיו בשלום זה עם זה, בלי התגברות אחד על השני,

וממילא לא ימות.

וכן נאמר על פנחס בריתי הייתה איתו החיים והשלום.

כלומר, בריתי הייתה איתו לתת לו חיים מצחיים על ידי שניתן תראו את השלום בארבעה יסודותיו אש,

רוח, מים ועפר, כדי שלא יתגברו יסודותיו,

אחד הראשונים ככה היה לעולם.

נכון זאת רק כדי לבשר לנו על הגאולה באחרית הימים בנמורה בימינו.

שם איש המוכה זמרי בן צנועו ושם האישה המוכה קוזמי בצור.

על הפסוק הזה אומרים ומפרשים תנועה גדולה.

מדוע בסוף הפרשה הקודמת, פרשת בלק שמסופרת על החנון החמור של זמרי הים המדיינית,

העלימה התורה הקדושה את השמות שלהם.

כמו שכתוב,

דמי איש מבני ישראל בא ויקרא מלאכה ותמיד ינית.

איש מבני ישראל במדיינית, לא כתוב שמות.

והנה כאן דווקא אחרי שכבר נהרגו שניהם,

האיש והאישה על ידי פנחס,

רק אז התורה מזכירה שם איש ישראל המוכה זמרי בן צנועו ושם האישה המוכה קוזמי בצור.

יאמה?

בספר הקדוש ארבע נחל מוסבר באופן נפלא,

על פי דברי חכמים זכרונך בעניין חיבוט הקבר.

אומר ארבע נחל,

לאחר מיטתו של כל האדם בא מלאך הממונה על הקבר,

שואל אותו שם, מה שימך?

אם אותו אדם היה רשע בחייו,

אינו זוכר את שמו.

ואז מכיר אותו מלאך בחובתו.

וזה מה שקוראים חיבוט הקבר.

ונשאלת השאלה, למה הרשע שוכח את שמו?

מבער הערבי נחל,

על פי הפסוק בספר בראשית,

פרק ב', פסוק יט',

וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה,

הוא שמו.

אומר ארבע נחל,

צריכים אנו לדעת כי שם האדם הוא שורש החיים שלו.

ואותיות שמו של האדם הן צינורות אשר מהן יורד שפע החיים לאדם.

והוא, האדם מקבל את חיותו מאותיות שמו.

וזה כוונת הכתוב, נפש חיה הוא שמו.

כל החיות של האדם, כל הנפש החיה, כל החיות של האדם זה הוא שמו, הוא מקבל מהשם שלו.

ואם הוא מקצר את השם, לא טוב.

מקצץ מצינורות השפע ועושה בלבלה.

ואם בכלל משנים לו כבר,

הוא מוסיף ערבה נחל.

לא מספיקו לשמור שם או לא?

לא משנים, אבל לא משנים. סתם לא משנים.

כשהאדם הולך בדרך התורה והמצוות הוא מגביל את חיותו יותר ויותר.

ולכן אותן צינורות של שמו מורידים לאדם יותר שפע חיים,

ומוסיפים כוח מחול לסובב אותו.

אבל אם חס וחלילה אדם לא הולך בדרך התורה ועושה להפך,

ככל שהוא נעשה רשע יותר ומוסיף הלכתיו,

מאבד את השפע של החיים של צינורות שמו,

ובסוף מאבד את האותיות עצמן,

ובסופו של דבר בעל כורחו הוא גם מת ונאבד מן העולם.

כיוון שנפסקו ונחרטו צינורות שמו,

שמהן ירד לו השפע של החיים,

לכן אותו רשע בקבר אינו זוכר את שמו,

שכן מחמת רשעותו איבד את אותיות שמו,

ולכן חובט אותו המלאך הממונה,

מה שומך?

נהנה ידוע שבזמן בית המקדש היה קיים,

היו הסנדרים ממיתים בארבע אמיתות בדין,

שכלה, שרפה, הרג וחנק,

ועל ידי כך שהחוטא היה מת כדת וכדין, על פי מה שכתוב בתורה קדושה,

זוכה לכפרה על אמנותיו.

ועל ידי כך זוכיון בנוסף שחוזרים אליו אותיות שמו,

שאיבד בגלל רשעותו.

וכך היה עם זמרי בן סלוי שחטא עם המדיינית,

על ידי שנהרג על ידי פנחס התקדש שם שמים, והיה לו תיקון.

אתה מובן יותר.

מדוע בתחילה בעת המעשה של החברה בסוף פרשת בלק לא

הוזכר כלל שמו של זמרי בן סלוי כי על ידי גודל החטא שעשה,

איבד על ידי רשעותו את אותיות שמו?

אך לאחר שבא פנחס וקינא קינאת ה' צבקות,

ועמד והרג את זמרי כדת וכדין על פי התורה הקדושה,

שהבעל ארמית קנאים פוגעים בו,

אז חזרו אותיות שמו של זמרי למקומן.

ואז הזכירה התורה את שמו בשם איש המוכה זמרי בן סלוי, אחרי שהוא הוכה,

אז חזרו לה אותיות.

לפני שהוא היה מוכה לא חזרו האותיות.

ונשאלת השאלה אם ככה,

מדוע טרחה גם התורה להזכיר את שמה של המדינית?

נשאם איש המוכה, גם היא אחריה קאה כוזמי בצור,

וכי יעלה על הדעת שגם לה למדינית היה תיקון מה חזרו אותיות שמה למקומן?

הלוא היא לא בכלל זרע ישראל.

על זה כבר למדנו אתמול בגלל שהיה בה ניצוץ קדוש והיה צריך לברר אותו,

כיוון שכוס בי התגלגלה באיזבל, ואיזבל התגלגלה אגב באשת טורמוס רופוס,

והיה צריך להוציא את הניצוץ הזה,

אז לכן נהיה לה תיקון גם כן,

למי שהיה בה ניצוץ הקדוש.

לפי אבה אמינה הוא לא חושב ככה.

מה הפירוש? עכשיו הוא שואל את זה ככה.

הוא אומר שבגויים אין דבר כזה, אבל כיוון שהיה ניצוץ קדוש.

ולכן רואים מפה איך הדברים תפורים, פסוקים,

פרשיות, דברי חכמים זכרונם לברכה, קבלה, הכול.

זו פרשה גם של הזמרים, זמרי על לחם כוזבי,

ותמיד הולך ביחד. תשמעו את ההרצאה שנתתי אתמול על הזמרים,

יא חביבי, כדאי לכם לשמוע.

מה על הגיוס אם אתם רוצים לשמוע?

אז שתי הרצאות קודם בבת ים.

אתמול גם אמרנו את העניין הזה.

רגע.

פה יש יסוד חשוב.

צרור את המדיינים וקייתם אותם, כי צוררים הם לכם בנכליהם. דרך אגב, צוררים הם לכם,

זה ראשי תיבות צה״ל.

צוררים הם לכם בנכליהם, ושנקלו הדבר פעור, כל הבנות והבחורות שיש בצבא.

אז זה כבר רמוז לחטיא את ישראל בבנות וכתוב כי היא רואה לך ערוות דבר ושמה אחריך.

בגלל זה ככה אנחנו נראים והמצב מידרדר מששת הימים כל הזמן.

לקיטי מותם

על הכתוב, וידבר אדוני משה לאמור צרור את המדינים לקיטי מותם

כי צוררים ומלחם בנכניהם, פירש רש״י צרור כמו זכור ושמור

דהיינו שזה בלשון של הובד, צרור זה כמו שמור, זכור זה בהובד

עליכם לאייב אותם. לאייב זה לשנוא אותם.

אומר על כך האדמר,

נהרי מבעלז, זכותו יגן עלינו אמן.

כיוון שנצטוו ישראל להכות את כל המדיינים,

כמו שכתוב, יקיתם אותם.

אם כך, איך אפשר לקיים את המצווה שעליכם לאייב אותם?

הרי לא יישארו מדיינים כדי לשנוא אותם.

הוא שואל עוד שאלה.

כתוב כי צוררים הם מלחם בנכניהם.

נכניהם זה מחשבותיהם.

וכי רק במחשבות הם החטיאו המדיינים את ישראל?

הלא החטיאו אותם בפועל והפקירו את בנותיהם לזנות.

ובער האדמו״ר בדברי קודשו אני אנצה על פי סוד נפלא שאמר הרב הקדוש לבי פנחס מקוריץ,

זכותו יגן עלינו אמן.

שחכמים זיכרונם רחק גזרו טומאה על ארצות העמים.

למה טומאה בארצות העמים? משום שלאומות העונה מחשבות טמאות ומכוערות מאוד.

ואפילו לאחר שכבר מתו אותן אומות, מתו.

עדיין מחשבותיהם הטמאות פורחות באוויר ומקלקלות ומטמאות אותו.

עד שהן עלולות לפגון במוח של הצדיקים,

ואפילו למרחק רב, רחמנא ניצלן.

לכן העצה יעוצה לשמן למחשבות רעות אלה,

זה על ידי שהתאמץ האדם בכל כוחו לשנוא את כל מחשבותיהם של אותם עמים מתכלית השנאה.

ועל ידי כך לא יוכלו המחשבות הללו לשלוט ולהזיק לו, כי אם הוא שונא אותן,

ממילא הם לא יכולים לשלוט עליו.

את זה רמזה לנו התורה הקדושה.

צרור את המדיינים, ניקיתם אותם, הם ימותו.

אבל תדעו שהם עוד צרירים לכם בנכלאים.

המחשבות שלהם עדיין פורחות באוויר והן סוגלות,

עדיין נפגוע בכם.

אז כדי לנצל מהמחשבות האלה צריך לאייב אותם, לשנוא אותם,

תמיד.

זה מה שאמרו אנשי המלחמה למשה אחרי מלחמת מדיין.

במקנבת קורבן אדוני לכפר על נפשותנו.

פירש רש״י לכפר על הרהורי הלב של בנות מדיין.

תראו איזה דיוק מדויק מדויק.

לכפר על הרהורי הלב של בנות מדיין.

תמו המפרשי.

מדוע צריכים אנשי המלחמה להביא קורבן להשם ולכפר על נפשותיהם?

הלוא אנשי המלחמה שיצאו להילחם במדיין היו צדיקים וקדושים?

כמו שכתוב, וידבר משה, חלצו מאתיכם אנשים לצבא?

ויהיו על מדיין לתת נקמת השם פירש רש״י אנשים צדיקים?

ובתרגום יונתן מובהר שאנשי המלחמה קידשו את עיניהם ולא הסתכלו בבנות מדיין?

כמו שכתוב, הוא לא הסתכל חד מינן וחדה מן מיהון.

הוא לא התייחד חד מינן וחדה מן מיהון.

לא הסתכל אחד מהם לבנות מדיין ואפילו לא התייחד איתן.

אם כך,

אנשי המלחמה היו צדיקים וקידשו את עיניהם ולא הסתכלו על הזכר הראו בעבירה.

אלא הביאו, כמו שלמדנו מהרב הקדוש, רבי פנחס מקוריץ,

זיכרונו לחייל הנבא,

שמחשבות רעות של רשעים יכולות להזיק לצדיקים אפילו ממרחק רב.

לכן התייראו אנשי המלחמה שהם צדיקים גמורים שלא יזיקו לנפשם מחשבות הבנות של מדיין.

ועל כן הנה הוא קורבן כפרה לכפר על נפשותיהם.

רש״י במתק לשונו מה אמר?

לכפר על הרהורי הלב של בנות מדיין.

הוא לא אמר לכפר על הרהורי הלב של אנשי המלחמה.

נעים לא היה הרהור.

אבל מההרוור של בנות מדיין, שהם חושבים עוד מחסים לא טובים,

מזה הם חששו ועל זה הם מביאו קורבן.

על זה מסביר הגמור המהריד מבייז.

זכותו יגן עלינו, אמן.

בדרך נפלא דברי נהים מסבירות ישראל דוביד המלך,

בתהילים צדיק זן.

אוהבי ה' שנאו רע,

שמר נפשות חסידיו,

מיד רשעים יצילם.

בהרבה קשה כאן,

וכי יכול להיות שאוהבי ה' אוהבים רע?

למה צריך להגיד שאוהבי ה' ישנאו רע? זה ברור שהם שנאים רע.

מי שאוהב את השם יכול לאהוב רע?

אם ה' שונא את הרע והוא יאהב את הרע, אז איך הוא אוהב את השם?

אז מה צריך להגיד את זה?

אלא בוודאי דוד המלך מלמד עצה טובה,

לנצל מחשבות טמאות של רשעים,

שמרחפות בחלל האוויר ועלולות להזיק לנו.

צריך לשנא את הרע בתכלית המיאוס כדי להינצל ממנו.

לכן אמר דוד המלך לאבי ה' שנאו רע,

כיוון שעדי שתשנאו את הרע בתכלית יתקיים בכם שומר נפשות חסידיו.

מיד רשעים יציניהם.

השם ישמר אתכם שלא יאכלו מחשבות רעות הפוחן והביא להזיק לכם כלל וכלל,

כי אז הידיים של הרשעים יכולות לשלוט בבן אדם.

אם הוא לא שונא את הרע הם ישלטו בו.

מי שלא שונא את מחטיאי הרבים הוא נופל ברשתו ושומע אותו.

יש להוסיף פה פרפרת נאה בדרך רמז.

מדוע פתח דוד המלך ספר תהילים במילה אשרי,

כפי שכתוב אשרי, איש אשר לא הלך בעצת רשעים?

אתם שומעים?

אתה לא יכול להמשיך את כל התהילים

וחבל שתמשיך את כל התהילים אם את הפסוק הראשון אתה לא מקיים.

אשר לא הלך בעצת רשעים.

אם אתה מקושל לעצת רשעים ואתה בחבורה איתם,

חבל שתמשיך את התהילים,

זה לא בשבילך.

רק מי שאשרה אשר לא הלך בעצת רשעים יש לו אפשרות להמשיך את התהילים, זה יעזור לו.

אבל מי שלווה זה לא.

בכל אופן,

דוד המלך פתע את ספר טילים במילה אשרה, כפי שכתוב, אשרה איש אשר לא הלך בעצת רשעים שכר הם לא חכמים, זכרונו לברכה.

כל פרשה שהייתה חביבה על דוד, פתע בה באשרה,

וסיים בה באשרה,

פתע באשרה,

דכתיב אשרה איש,

וסיים באשרה,

אשרה כל חוסה בו.

צריכים להבין מה החביבות באשרה.

על זה אומר הרב הקדוש פנחס פרידמן.

הנה אשרה.

זה ראשי תיבות,

אוהבי השם סינורא

אוהבי השם סינורא

בויות ועניין זה לשנורא.

סגולת גדולה ונפלאה להינצל ממחשבות הרשעים.

לכן כל פרשה שהייתה חביבה על דוד,

פתע בה באשרה,

וסיים באשרה.

פתע וסיים באשרה.

אוהבי השם סינורא,

וכך הזוכן ינצל מהנזק הגדול של מחשבות הרשעים.

מתי אמר

דוד המלך, הללויה, פעם ראשונה

שייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד עינם? הללויה.

פעם ראשונה שהוא אמר הללויה.

מתי אפשר לרדת השם?

כשייתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד עינם?

הללויה.

על פי האמור,

תראה שהאדמור מבנז,

את השם הששיבח לעקב את יוסף הצדיק,

בן פורת יוסף,

בן

בנות צעדה על אישור.

פירוש רש״י, בנות מצרים היו צועדות על החומה להסתכל ביופיו.

הוא אמר, יא יפתו.

והבנות של מצרים היו עומדות על החומה כשהוא היה הולך,

וכולן מסתכלות וזורקות עליו חפצים והכול.

מאז יש את זה, חד היום.

וצריכים לנו להבין,

וכי איזה שבח זה ליוסף על שמצא חן בעיני בנת מצרים?

זה שבח בשבילו,

שהוא מצא חן בעיני בנת מצרים?

אך הביאור הוא לפי מה שהבאנו.

מחשבות רעות יכולות לפגור ולהזיק לצדיק אפילו ממרחק רב.

זאת אומרת, המחשבות שלהן, של הבנות של מצרים, לא היו מחשבות טהורות, כן?

זה יכול לפגום.

לכן משבח יעקב את יוסף בן פורת יוסף,

בן פורת עלי עין.

אל תקרא עלי עין אלא עולה עין,

שיוסף היה למעלה מכל עין ומכל הרהור,

למרות שבנות צעדה על אישור,

למרות שבנות מצרים זה נכון עוד אסתכל ביפיון, לא גרמו ליוסף הצדיק שום נזק במחשבותיהן, שקרי מעליו.

ואתמול הראינו את הרשע, דדיה,

שהוא הולך בין הבנות ככה על ידן ומשמיע שירים,

והן זעקות.

והוא ממשיך.

ככה זה כל הרשעים,

מחטיאה רבים הזמרים הפסולים,

הזמרי עם הכסבי.

מה מחכה להם, יא חבבי?

אמר רבי שמעון בן לקיש, פינחס ואוליהו לקראת ימי בן המצרים,

ימים הידועים כימים קשים לעם ישראל,

וכדי לעורר את זכותו הגדולה של פינחס בן אל-עזר, בן אהרון הכהן,

שזכה להיות אליהו הנביא.

מביא טעם על המנהג והוסיף לשמו של אליהו הנביא את המילים זכור לטוב.

למה קוראים לו זכור לטוב?

כולם אומרים זיכרונו לחיי העולם הבא, זיכרונו לברכה.

הוא זכור לטוב.

כי הוא עדיין בחיים, כאילו, זה לא מת.

להיפך מזר, גם זה רשת צבצה.

הנה ידוע מפורסם שאליהו הנביא בא לכל ברית מילה שעושים ישראל.

המקור לדבר, לפרקי דרבי אליעזר, פרק כט.

נפלה עליו הקדוש-ברוך-הוא ואמר לו,

מלך אפוא אליהו,

אמר לו, קנאו קנאתי אל אדוני אלוהי צבאות כי עזבו ביריתך בני ישראל.

עזבו את הברית מילה.

אמר לו הקב' ברוך הוא, לעולם אתה מקנא.

קנאת בשיטים על גילוי עריות שנאמר פנאך שישים את חמתי מהם נעשו עם קנאות קנאתי.

וגם כאן אתה מקנא.

חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך.

מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים מושב כיסא כבוד למלאך הברית, אל יואן הנביא.

הנה יש מחכמים זכני המברכה שמפרשים את המדרש הזה של פרקי דרבי אליעזר נשבח.

וסוברים שבועז של אליהו הנביא לכל ברית הוא שכר על קנאתו לשם.

כלומר הקב' ברוך הוא אומר לו, מכיוון שאתה מקנא לי על מצוות מילה לכן אני נותן לך שכר שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך.

כי מת על המילה תזכה לרד במילה.

אבל יש כאלה שדורשים את פרקי רבי אליעזר לגנאי וסוברים שבועז של אליהו נביא לכל ברית זה עונש,

על שהוציא לעז על בני ישראל שאינם קיימים מצוות מילה,

ככתוב בזוהר הקדוש.

אמר לקדשי ברית בן אליהו חייך בכל אתר דהי הרשימה קדיש שירשמונו ממשראם,

אן תזדמנת מן ועל מה הטענה של אליהו על דאמר ביתור על בנוי.

אמר לו הקדוש ברוך הוא חייך בכל מקום שמעשין ריב מבשרם אתה תהיה שם.

ועל מה הטענה של אליהו אומר הזוהר עד שאמר דברי גנאי על בניו של הקב' ברוך הוא

ואין לו נשן ארוך ולכן אמר לו הקב' ברוך הוא שהוא חייב להיות נוחה בכל ברית

שיראה בעולם שמקיימים ישראל את מצוות המילה.

אז יש לנו פרקי דרבי לעזר שאומרים שזה שבח,

ועל זוהר הקדוש שאומר שזה גנאי.

מה האמת?

אלא ברור שלמרות המחלוקת בין פרקי דרבי לעזר לבין הזוהר הקדוש,

אלו ואלו דברי אלוהים חיים.

באנו הולכים לפי שיטתו של פרקי דרבי לעזר שזה לא עונש כלל,

שכן הקב' ברוך הוא אומר לאליהו כי נטע בשיטים על גילוי עריות שנאמר פנחס אשיו התחמתים על המזוכים ומקמתים,

ומאחר שהזכיר את הקב' ברוך הוא של פנחס מעשה זמרי אז איך להעלה על הדעת למה שהקב' ברוך הוא מתלונן על קנאתו

אמר קדוש ברוך הוא משבח אותו על קנאתו זו,

מושיב את חנתי מעין בני ישראל בקנאות קנאתי, זו קנאה שלי והוא עשה את זה במקומי.

והוא אמר נותן לו שכר גדול מעין כמוהו שיחיה לעלם

ולכן אומנים נותן לו את בריתי שלום אז איך אפשר להגיד שזה עונש?

מצינו בגמרא רבי יוסף

דרש בציפורי שם מקום

שאליהו הנביא הוא קפדן

ולאחר מכן הפסיק אליהו הנביא להתגלות אליו

לאחר שלושה ימים בא אליהו הנביא אליו שוב.

שאל אותו רבי יוסף מדי עליו לבטא שלושה ימים?

אמר לו אליהו מפני שקראתי לי קפדן

אמר לו רבי יוסף,

מזה של הבטא שלושה ימים נוחשת קפדן.

מעתה התבארתם למה מוסיפים לשמו של יהו הנביא את המילים זכו לטוב?

ואומרים בברית מילה זה הכיסא של יהו הנביא זכו לטוב?

שכן אנחנו מאוד רוצים שיבואו ליהו הנביא להשתתף בברית מילה.

ואם נחשוב שבו אשר אליהו נבריא את זה עונש בשבילו הוא עלול להקפיד ולא לבוא.

לכן אנחנו מפגישים שזה הכיסא של אליהו זכור לטוב,

שהוא לא בא בגלל עונש,

בא בגלל שמגיע לו שכר טוב.

ואנחנו סוברים כפרקי דרביני עזוב,

שהוא אומר שביד אליהו נביא לברית מילה לטוב ולעונש כלל אלא שכרה,

כי נתון השם את דבר.

לכן אומרים זכור מותו.

יפה,

אבל יש בעיה, אליהו הנביא לא מוכן לבוא,

הוא אומר איך אני אבוא

אם אבי הבן לא רשע?

הרי אני קנאי.

אז השוא אומר לו אני אכפר,

אני אכפר לו.

הוא אומר, ואם המוהל יהיה רשע?

הוא אומר, אני אכפר לו.

הוא אומר, ואם יהיו הקהל שם, אם ביניהם רשעים?

הוא אומר, אני אכפר להם.

וזה מה שרמוס בתורה,

ויכפר על בני ישראל.

כל בני ישראל זוכים לכפרה בזכות אליהו שהוא מגיע לברית. לכן מי שהולך לברית, מכפרים על אהרונותיו.

אם הוא לא עושה תשובה, הוא עושה תשובה.

עם זכות אליהו, אין נביא.

אם הוא לא עושה תשובה, אז הוא יחזור על העבירות אחרי זה.

אין מה לעשות.

יפה או יפה?

זה בינתיים, אחרי התבלה יש דבורי חרביה.

אמר הצעקת בנוסחון שלום.

וכך רבי המטרנסות שנאמר על המסקר מול תרב יעדינו