הרב אמנון יצחק לא תכננתי כלום - ספור מרתק של בטחון אישי בבורא

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אז זאת אומרת,

אדם צריך לדעת, הקדוש ברוך הוא זן ומפרנס,

ודוד המלך גם אמר,

כגמול עלי אמו.

זאת אומרת, אם לא שיוויתי ודוממתי,

זאת אומרת, אני חי עם הקדוש ברוך הוא בהשוויה,

אני דומם,

אני לא פועל שום דבר, אני יודע שהכל מאת השם, השם רועי,

לא אחסר, ונאודה שירביצני,

על מי מנוחות ינעלני, זה הוא ירביצני,

הוא ינעלני,

זה הכל הוא, לא אני.

וכמו שתינוק לא דואג שהוא נמצא בחיק אמו,

ככה אני לא דואג, הוא אמר.

מידות הביטחון של הבמלכות. בדיוק.

בדיוק.

ומי שלא מאמין,

צריך לראות גדולי ישראל,

איך הם, בעזרת השם יתברך,

איך הם, בעזרת השם יתברך,

תלו ביטחונם בקדוש ברוך הוא,

ולא הלכו לעבוד ולא עשו כלום, בדורנו, בדורנו אני מדבר,

כגון הרב קנייבסקי,

כגון הרב עובדיה יוסף,

כגון הרב אלישיב,

כגון הרב שטיינמן,

אנשים שמסרו את עצמם לתורה,

ולא חסר להם כל, והם יכולים שיהיה להם כסף בלי סוף, בלי סוף,

בלי סוף, כל שועי עולם,

כולם באים אצלם ואומרים, קחו מאות אלפים דולרים, מיליונים,

תחלקו, תעשו מה שאתם רוצים עם זה.

הם יכולים להשאיר לעצמם?

הם לא משאירים לעצמם.

סליחה, יש לי עוד, זאת שאלה.

נגיד שהבן אדם כן בוטח, אבל אשתו לא בוטחת, זאת אומרת,

היא אומרת, לא, אתה צריך לצאת לעבודה, אני לא בוטחת.

זאת אומרת, צריך להיות ביטחון של כל המשפחה.

נגיד שהבן אברך

והאשתו לא בוטחת בזה שיגיע לה פרנסה והכול, אז מה הוא יעשה?

מה הוא יעשה? אני קודם כל לא אמרתי שישר לא לעבוד.

לא אמרתי שישר לא לעבוד.

אמרתי קודם כל למלא את הזמן שהוא פנוי.

שהבן אדם שם ימלא קודם כל בלימוד תורה ומצוות.

אם אדם מתנפל על עבודה והוא לא רוצה לעבוד והוא הולך רק ללמוד בכל אל ארבע,

שעוד נשאר, היום הוא מתבטל,

זה בגלל שהוא עצלן, לא בגלל שהוא בוטח.

קודם כל תמלא את הזמן הפנוי,

ואחר כך מרוב תשוקה שאתה רוצה עוד, ואתה מבין כמה זוכים,

גם אתה, גם אשתך, הרי תחיית המתים תלויה בתלמוד תורה של בעלך.

אז אם הוא לומד תורה, תקומי בתחיית המתים.

אם הוא לא לומד תורה,

אז יהיה לך תלוש בגן עדן, אבל לא תקומי.

צריך לקום.

לקום זה עם תורה.

אז מה קורה?

אחרי זה הוא יחליט מאיפה הוא לוקח זמן.

על חשבון השינה,

על חשבון הארוחות,

על חשבון העבודה,

ויתחיל להזיז, להזיז, להזיז,

עד שהוא יוכל כמה שיותר ללמוד,

והוא יכול להגיע גם למצב של ביטחון גמור,

שלא יצטרך כלום,

והפרנסה תבוא אליו הביתה. אם היית שומע את הסיפורים

שאני שומע כל הזמן, מאלה שלומדים ביטחון,

שבאים עם מעשים, כל יום מעשים חדשים,

של ניסים ומופתים שהם רואים והם מנסים את הקדוש ברוך הוא. מנסים. הנה, היה פה היום יהודי שסיפר לנו, כן? הוא נמצא פה, הנה, יושב כאן.

סיפר לנו, נתתי דוגמה,

והוא אמר, בדיוק הדוגמה שנתת ככה היה לי.

הוא עמד

בטרמפ,

והחזיק ספר,

והוא לומד,

וכל פעם שהיה עובר רכב

הוא מרים את היד,

והרכב חולף.

מספר פעמים, אף אחד לא עצר לו.

החליט אני עושה ניסיון,

האם

הרב אמנון יצחק צודק או לא?

אני לא עושה שום השתדלות, אני רק עומד.

נראה אם מישהו ייקח אותי.

הסתכל בספר,

פתאום עוצר ידו ג'יפ מפואר.

פותח את החלון, אומר לו סליחה.

תגיד לי, איפה זה רחוב כך וכך?

אמר לו, תיסע כאן ושמאלה.

זהו, לא אמר לו, תיקח אותי.

אז ההוא שואל אותו, תגיד, אתה צריך לאנשו?

הוא אומר, כן, אבל זה רחוק, זה בקצה השני, זה לא איפה שאתה צריך. הוא אומר, אין בעיה, כנס, אני אקח אותך.

נכנס ולקח אותו.

נו, תגידי לי, היה צריך לשתדל?

כשהוא עשה עם היד,

לא עצרו לו.

כשהוא לא עשה עם היד, עצרו לו.

למה? כי הוא למד ביטחון,

ורצו מהשמיים להראות לו שמה שהוא לומד זה לא בחינם.

אז ככה זה כל החיים.

אני חי ככה לפחות

מאז שחזרתי בתשובה.

ולי יש

לא עשרות אלפים, מאות אלפים של סיפורים.

לא רק שלי, גם של אחרים.

אני הייתי הולך

ביום שישי

לשוק הכרמל

עם אופניים

בשני סלים.

ונוסע הלוך ושוב

ולא קונה.

והיו שואלים אותי החבר'ה הבעלי תשובה,

למה אתה לא קונה?

אמרתי, אין לי כסף.

אז אמרו, אז למה אתה מסתובב עם האופניים והסלים?

אמרתי, אני מאמין שהקדוש ברוך הוא ימלא לי אותם.

נו, תגידי לי, זה נורמלי?

לסמוך על הנס, לא ידעתי. לסמוך על הנס? מה פתאום? מי ממלא סלים?

רק הקדוש ברוך הוא.

מי נותן לך אוויר?

את ממלאה בטרייה בלילה?

מי נותן לך 37 מעלות בגוף?

מי הופך את העגבניה שאכלת לדם?

בתא אבטיח לדם? בתא לחם לדם?

מה שתייה לדם? מים לדם?

ומיץ אשכוליות לדם?

והכול לדם.

איך זה יכול להיות?

מי נותן לפרה?

היא אוכלת תבן, היא אוכלת ירקות, היא אוכלת חלב.

מי עושה דבר כזה?

זה הוא יודע לעשות ולמלא סלים הוא לא יודע?

הוא מילא את כל השוק, איך נהיה שוק?

אז הוא לא יכול למלא לי את הסלים?

אז אני נוסע ככה,

פתאום אחד אומר לי, אמנון, אמנון, בוא, בוא, בוא, בוא, בוא.

מה אתה צריך? הוא אומר, תעשה טובה, שתי מזוזות.

אמרתי, אין בעיה, תן כסף.

נותן כסף, קונה, מלא תסלים.

חוזר הביתה, וככה כל שבוע מחדש.

מה, אתם חושבים שאני ואשתי רק?

לא.

הייתי מזמין 40 אנשים בליל שבת לג'עלה.

וכמה הייתי קונה?

הייתי קונה 100 גרם מזה, 50 גרם מזה, 100 גרם מזה, 50 גרם מזה, ואוכלים 40 איש.

ערב שלם לא נגמר.

האנשים חיים, זה לא סיפורים מפעם.

ואשתי הייתה אומרת לי, אתה לא נורמלי, אין לנו מה לאכול, אתה מזמין אורחים?

אמרתי לה, אני בוטח בשם

הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם,

צריך להכניס אורחים, צריך ללמד אותם תורה,

אני מזמין אורחים.

וככה היה. שנים.

שבע שנים הייתי עני מרוד.

את יודעת מה זה שבע שנים?

כמו שהבטחתי לאשתי,

אמרתי לה, שבע שנים יהיו קשות ואחר כך הכל יהיה טוב.

וככה היה.

גירשו את הילדים שלי מהגן בגלל שהיו להם בהרות בהרות מחוסר תזונה.

ורצו למסור אותם

לעזרה סוציאלית.

והיה לי חוב בגנים

של למעלה מחצי שנה.

ולא הטריד אותי.

ויום אחד השם פתח,

התעשרתי.

לא תכננתי את זה, לא עמלתי על זה. בא בן אדם והכריח אותי לעשות קלטות.

אמר, חבל, אתה מדבר, אנשים מושפעים,

תעשה קלטות. אמרתי, עזוב, אין לי סבלנות, שטויות. אמר, אני בתחום, מה אכפת לך? תן לי אישור, אני אעשה.

ואתה תרוויח.

אמרתי לו, דוב, אתה רוצה, תעשה.

והתחילו לעוף כל יום 500,000

קלטות.

והייתי חוזר הביתה עם חבילות של כסף. חבילות!

ולא טרחתי אם לא יגעתי.

מהשם של הבן אדם נודניק

שלחץ עליי.

הקדוש ברוך הוא מחליט מה שהוא רוצה.

אם אתה בוטח בו,

הוא ינהל אותך יותר טוב ממה שאתה יודע או חושב.

אני לא תכננתי לא להחזיר בתשובה ולא כלום, כלום, כלום, כלום.

אני רק למדתי תורה והשתדלתי לקיים מה שכתוב. זה הכול.

זה כל מה שעשיתי.

זהו, לא יותר.

מהשם של האחד שהתווכח איתי ועניתי לו, ואז הוא אמר, יש לי אח ואחר כך יש לי דוד ויש לי דודה ויש לי חברים וככה וככה וככה והתחילו בא בי בא בא וככה זה הלך.

תכננתי.

אז זאת אומרת, כל בן אדם צריך לדעת אם הוא יבטח בשם, אבל לא סתם, יבטח, צריך ללמוד,

צריך לדעת.

צריך שהדברים יתיישבו על ליבו ויבין וישכיל ויחיה על פי זה.

החיים שלו ישתנו לחלוטין, לחלוטין.

את יודעת, אני עשיתי את אצטדיון השני, השני.

זה היה באמצע המלחמה בלבנון.

היו יורדים 300 טילים בצפון.

עשינו אצטדיון.

זה היה מתוכנן כבר שלושה חודשים קודם,

ושבוע לפני האצטדיון

נמכרו רק 1,000 כרטיסים,

וצריך למלא 22,000. נכנסו אליי לחדר

מנהלים בארגון ואמרו לי,

כבוד הרב,

שתי אפשרויות, או שאתה מבטל או שאתה דוחה,

אבל להמשיך,

יהיה חילול השם, אף אחד לא יהיה.

תדע מה זה אצטדיון 22,000 ריק?

אמרתי להם, אני לא דוחה,

ואני ממשיך.

וגם אם האצטדיון יהיה ריק,

אני אדבר לפני השם.

ביומיים האחרונים,

אם היה לי עוד

מקום,

הייתי יכול להכפיל,

להתמלא אצטדיון.

זה ביטחון או לא ביטחון?

אני מכוון את הדברים,

אני מביא את האנשים,

אני פועל פעולות, זה לא אני, זה השם יתברך.

אני רוצה לעשות את רצונו,

אם הוא יצליח בעדי,

בסדר, אם לא יצליח בעדי,

מה שטוב לקדוש ברוך הוא טוב לי.

יש אנשים, אין אנשים, מה זה אכפת לי?

אני רוצה שיהיה אנשים.

לא באו, לא באו.

מה אכפת לי? יש להם זכות, אין להם זכות.

אני העיקר באתי,

אני התכוונתי,

קיימתי,

זהו, עכשיו הקדוש ברוך הוא יעשה את שלו.

מה זה ענייני?

ההצלחות

וגמר המעשים תלויים בקדוש ברוך הוא, לא בנו.

אנחנו לא, שום דבר.

שום דבר מסופר על בבא סאלי,

זכר צדיק ברכה,

שהיה מקום

שלא היה שם מקווה,

ולא ירדו גשמים,

ולא הייתה ברירה.

אז הוא אמר שיחפרו,

והיה קיץ לחפור,

חפרו,

אחרי שגמרו הכול, כמו שהוא אמר,

פנה לקדוש ברוך הוא ואמר לו,

ריבונו של עולם,

אנחנו עשינו את שלנו,

אתה תעשה את שלך.

והנה כאב קטנה הגיע,

ופתאום נתקדרו השמיים עבים,

וירדו גשמים, ומילאו

את כל המקווה.

אז הוא בא ובחן את זה,

והוא ראה שיש בעיה.

בשיטת רבי יהודה,

משהו לא בסדר,

אז הוא אמר לי, רוקם את המים. אמרו לו, כבוד הרב,

עד שנהיה נס,

אתה רוצה עכשיו לשפוך את המים?

אמר להם, תעשו מה שאני אומר.

ואחרי שפינו,

סידרו ותיקנו,

ואז הוא פנה שוב פעם ואמר, ריבונו של עולם, עשינו גם לדעת רבי יהודה.

והוא הוריד עוד פעם גשמים.

מה זה?

זה ביטחון, השם יתברך.

השם רוצה שיהיה מקווה ליהודים.

הוא רוצה, מי מוכן אבל לקחת על עצמו?

מי מוכן?

צריך מתיתיהו,

צריך מרדכי,

צריך מישהו שמוכן.

אם יש מישהו שמוכן,

אחרי זה הקב' עושה הכול.

צריך נחשון בין עמינדב,

צריך אחד אפילו,

אחד,

אבל אחד שהולך על כל הקופה.

זה הסוד של ההצלחה.

מסירות נפש לקב' ברוך הוא.

תמסור הכל מה שיש לך לקב' ברוך הוא,

וחביבי אתה תהיה כלי שרת מידו.

אז אני מאחל לכם, בעזרת השם,

איך לומדים אמרתי?

לומדים. בוא,

כבוד הרב יוחאי, אתה רוצה להסביר להם על האצטדיון? בטח גם.

אני אסביר לך איך לומדים, לומדים, לומדים מוסר, מוסר, מוסר, מוסר, מוסר, מוסר,

עד שמתהפכים לבן אדם חדש.

בלי זה אי אפשר.

אתה יכול ללמוד גמרא והלכות והכל, אתה תהיה חכם ונבון והכל.

אבל להפך לאדם אחר,

לשנות את המידות שלך, להגיע למעלות,

חייבים ללמוד מוסר והרבה.

והבסיס קודם כל זה ביטחון.

כן, מה אתה רוצה?