שידןר חוזר מההרצאה: הוד השרון

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ערב טוב, בעזרת השם נעשה נציח, בהשם ראינו נחמד אביה.

ערב הזה לרפואת מרדכי חיים בן רחל וחנה בצרה.

תודה.

ואלוהי נשמעת, שרה בטובה, אליהו בן מזל, ציפורה בגינה ומשה בן שרה.

ולרפואת ביתי בן גשא.

רפואה שלמה מאליה.

כן, היום אנחנו נלמד כמה דברים חשובים,

ובהם לראות כמה צריך לשמור את מוצא הפה,

שלא לומר דברים יכולים לעלות לנו ביוקר.

ויאמר יעקב אל פרעה,

ימי שני מגורי שלושים ומעט שנה,

מעט ורעים היו ימי חיי.

איתא, בדעת זקנים מבעלי התוספות,

לפי שראהו זקן מאוד,

ושערות ראשו וזקנו לבנות

מרוב הזיקנה,

שאל אותו פרעה,

והוא ענה הוא,

ימי מגורי שלושים ומעט שנה, מעט ורעים.

כלומר,

מעטים הם שנותי,

אלא מתוך רעות שהיה לי קפצה עלי זיקנה.

כך אמר יעקב אבינו בתשובה לפרעה.

המדרש אומר, בשעה שאמר יעקב,

מעט ורעים היו

שני מגורי שלושים ומעט שנה,

אמר לו הקדוש-ברוך-הוא,

אני מילאתיך מעשו ומלבן,

והחזרתי לך דינה,

ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעי.

חייך,

שכמניין התיבות, מי ויאמר עד בימי מגורי,

כך יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי יצחק אביך,

בהם

שלושים

בשלוש תיבות מילים,

וכמניין זה נחסרו מחייו,

שהרי יצחק חי 180 שנה ויעקב לא חי אלא 147 שנה.

אז הקדוש-ברוך-הוא עונה ליעקב אבינו על זה שהוא ענה לפרעה כך.

אומר לו, אני מילאתי אותך מעשו,

עשו רדף אחריך להרוג אותך.

מי הציל אותך ממנו? אני.

ומלבן, מי הציל אותך מלבן שרצה גם כן להרוג אותך וגם כן לגזול את כל כספיך וכל אשר לך?

כל אשר לך לי הוא.

מי הציל אותך? אני.

מי החזיר לך את דינם משכם בן חמור?

אני,

שאפשרתי לשמעון ולוי להצליח.

ואתה מתרעם על חייך שהם מעט ורעים.

אם כן,

כמניין התיבות בפסוק מי ויאמר עד בימי מגורי,

שזה 33 תיבות, מילים,

יחסרו משנותיך שלא תחיה כחיי אביך.

כמה יצחק אביו חי?

180 שנה.

וכמה חי יעקב?

147 שנים.

מה ההפרש?

33 שנים הפסיד מחייו בשל התשובה הזאת.

שמעתם פעם דבר כזה בימי חייכם, שאפשר להפסיד כל כך הרבה בשביל כמה מילים?

אבל לכאורה דברי המדרש בלתי מובנים.

מה מקום נמצא כאן לתביעה כלפי יעקב?

הלוא כפי שמבואר לא התרעם יעקב כלל על הרעות שעברו עליו,

אלא השיב על השאלה

של פרעה,

למה קפצה עליו זיקנה.

אז הוא ענה.

אם היה שואל אותו פרעה על הטובות שהיו לו בימי חייו,

ודאי שלא היה מכחית דבר והיה אומר,

אלא שכאן לא היה מקום לספר על כך,

שהרי סיפור הטובות לא היה מחזיר לו את עולמו ולתביעה מה זו עושה עד כדי כך שגורעים ממנו 33 שנים.

כפי הנראה,

שייכת התביעה גם באופן כזה,

הואיל והדברים עושים רושם,

שכאילו לא רעה טובה בימיו ורק הרעות היו מנת חלקו.

כשהאדם מתלונן ומשמיע רק את הבעיות והצרות

שעוברות עליו, את החוליים והמכאובים,

מבלי להזכיר את הטובות שהקדוש-ברוך-הוא העניק לו בימי חייו,

זו בעיה.

מוטל עליו גם לספר את הטובה שראה בחייו

רב על-פי שהוא לא נשאר על-פי.

ובוודאי קבעו בשמים שאפשר היה לו למצוא את ההזדמנות להזכיר זאת.

ולפי שהקדוש-ברוך-הוא מדקדק עם סביביו כחוט הסערה,

לא נפלט יעקב מהעונש הזה גם במקרה הזה.

ובכן,

ויאמר פרעה, זו היתה השאלה,

ויאמר פרעה ליעקב, כמה ימי שני חייך?

ויאמר יעקב אל פרעה,

ימי שני מגורי שלושים ומעט שנה,

מעט ורעים היו ימי שני חיי,

ולא השיגו את ימי שני חיי אבותי בימי מגוריהם.

והרי התיבות האלה,

ויאמר פרעה ליעקב, כמה ימי שני חייך? ויאמר יעקב אל פרעה,

זה לא יצא מפיו של יעקב,

אלא שהתורה כותבת זאת כדי שיהיה מובן מי אמר למי את הדברים.

אבל אולי גם ההכנה של יעקב לדבר נכללת בכלל התיבות,

וזה צריך עיון.

מכל מקום,

יש עוד הסבר למה הופחתו 33 שנים מחייו.

בעל הטורים אומר, וזה לשונו,

וחיה 33 שנים פחות מאביו,

משום שכתוב בפסוק, כי לילת חינם לא תבוא.

כי לילת חינם לא תבוא,

עד שקילל את רחל ואמר,

אם אשר תמצא את אלוקיך לא יחיה.

חסרו לו מניין יחיה,

שזה מניין 33 שנים.

גם כאן אנחנו רואים את הגדר שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביבם.

עוד פעם,

אומר בעל הטורים כך,

למה הוא חי 33 שנים פחות?

כי אם צדיק מקלל אפילו קיללת חינם,

אז היא באה עליו.

היא באה עליו.

הוא קילל את רחל בטעות,

כי הוא לא ידע שהיא החביאה את הטרפים לאביה.

אם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה.

מי שתמצא אצלו את זה לא יחיה. הוא היה כל כך בטוח במאה אחוז שאף אחד לא לקח את האלוהים, את הטרפים של לבן,

שהוא אמר לא יחיה. זה קיללת חינם, הוא לא התכוון.

אבל היא באה לו.

ורואים שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו מה הם מוציאים מהפה שלהם.

אבל יש כאן דברים עמוקים יותר.

יעקב, בשעה שהתבטא,

אם אשר תמצא את אלוהיך לא יחיה, לא ידע שרחל גנבה אותם,

והוא לא התכוון לקללה בכלל.

אלא זה הייתה כמו שגגה היוצאת מלפני השליט,

וכתוצאה מכך מתה רחל.

אבל באותה שעה שיעקב

הוא בבחינת שליט בשמיים,

ביטוי כלשהו שלו בא בשעה,

נחשב לו הדבר לעוון והוא נענש עליו.

אז כיוון שהביטויים של הצדיק כל כך נחשבים בשמיים,

אז קודם כל הם פועלים, ורחל מתה.

אבל נחשב לו גם עוון מה שהוא עשה ומה שהוא גרם,

לכן החסירו גם לו 33 שנים.

רואים מכאן שכוחו של צדיק גדול

עד כדי כך שאפילו דבר שאינו הגון שהוא גוזר ואפילו בלא כוונה גם כן מתקיים.

ואנחנו שואלים שאלה,

הייאמן כי יסופר כי על אונס להעלות על דעתו דבר רחוק כזה הוא יענש כל כך?

הרי הוא היה אנוס,

הוא לא חלם ולא חשב ולא פילל,

הוא הכיר את האנשים שסביבו שהם לא יעשו דבר כזה כלל וכלל.

הרי הוא לא פילל בכלל שיהיה דבר כזה.

אז אם זה העניין אוי לנו מיום הדין ואוי לנו מיום התוכחה.

ומעתה

אנחנו נוכל להבין את גודל העונש של מי שאינו מעלה על דעתו דבר קרוב.

זאת אומרת,

אם על דבר רחוק כזה ואונס,

שבלתי צפוי,

שמישהו אכן

יגנוב את האלוהים של לבן,

זה דבר שלא יעלה על הסברה,

בכל אופן חויב יעקב אבינו להפסיד

33 שנים מחייו.

מעכשיו נוכל להבין מה גודל העונש

של מי שאינו מעלה על דעתו דבר קרוב, דבר שעלול לקרות,

עלול לקרות,

והוא לא מביא אותו בחשבון.

ומכל שכן, אם זה קרוב יותר,

וזה דבר שעלול לקרות כמה פעמים ביום,

ואדם לא מעלה זאת על דעתו,

כמה יהיה גודל העונש?

מזה גם נוכל להבין הפוך,

מה יהיה גודל השכר

של מי שמעלה על דעתו דבר טוב,

כמה גדול שכרו,

כי מידה טובה מרובה פי-500 ממידה רעה.

ומכל שכן,

מי שמעלה על דעתו דבר טוב,

שהוא רחוק מכמה בני אדם,

שאנשים לא סוברים,

והוא בכל אופן מעלה דבר כזה.

והראיה, ששום אחד לא יתעורר בזה.

כמה שכרו גדול,

אם כן,

יש פה עוד אחד, לא עובד.

זאת אומרת, אם כן,

אנחנו רואים דבר מדהים.

כשאנחנו חשבנו על דבר רחוק, רחוק, רחוק,

מה זה דבר רחוק, רחוק, רחוק,

אנחנו חשבנו איך אפשר להחזיר מיליון יהודים בתשובה

תוך שנה,

וניסינו שכל אחד ממיליון בעלי התשובה יקבל על עצמו להחזיר יהודי אחד בתשובה במשך שנה.

קח שנה,

תחזיר יהודי אחד בתשובה, תתלבש עליו,

תעזור לו, תפנק אותו,

תדריך אותו.

אם כך, תוך שנה יהיו עוד מיליון.

פשוט וקל.

יש לך חוב, זכית לחזור בתשובה,

תחזיר עוד אחת בתשובה.

וראינו שזה עובד, אבל מעט.

לא הרבה כנראה השקיעו בזה,

אבל שמענו פה ושם שחלק,

ברוך השם, הצליחו אפילו יותר מאחד.

אבל אם נחכה עד שנחלום חלומות

שאכן זה יקרה,

החלטנו

שאת האוצר הגדול,

האנציקלופדיה, שטרחנו עליה שנים רבות,

30 שנה להכין את כל הדיסקים,

אחרי איזה שמונה שנים לפתח את התוכנה,

ואחר כך לייצר מיליון ו750,000,

ולחלק בחינם לכל האוכלוסייה בישראל כדי שתהיה הזדמנות שווה לכולם להכיר את האמת

ולחזור בתשובה,

זה דבר רחוק רחוק רחוק שאף אחד לא חשב עליו.

אף אחד בכלל.

שמעתם שמישהו חילק את כל מה שיש לו בעולם בחינם לאנשים,

לכולם?

שמעתם דבר כזה פעם?

כל משהו עמל?

שמעתם מישהו שחילק את כל היצירות שלו בחינם לכולם?

לא רק זה, גם פיתח מנוע חיפוש,

כדי שיהיה קל לאנשים לחפש.

שמעתם דבר כזה?

אז זה קרה.

אתם יודעים מה גודל השכר על זה?

אם 33 שנים הופחתו

ליעקב אבינו

על כמה מילים שלא במקום,

כיוון

שהיה לו לחשוש אפילו למקרה רחוק רחוק רחוק

שמישהו

מבני בניו, ממשפחתו, גנב אלוהים

עבודה זרה של לבן. איך יעלה על הדעת?

וגם על זה הוא חויב.

מידה טובה שהיא מרובה פי-500.

אם בן-אדם חשב על דבר רחוק רחוק רחוק שאף אחד לא חושב עליו,

מה גודל שכרו

ומה גודל השכר

של אלה שהיו שותפים במניות

של 1,000 דולר,

שלקחו על עצמם להיות שותפים?

וראה זה פלא,

בחנו ובדקנו האם התוצאות לפחות כמו שקיווינו.

מה התוצאות?

עשינו סקר גאוקרטוגרפיה,

ושם נשאלו אנשים,

והתברר

ששליש מתוך המקבלים שקיבלו לידם את הדיסק,

שליש זה כחצי מיליון, קצת יותר, חצי מיליון בתי אב,

150,000 בתי אב

טענו שהושפעו מהאנציקלופדיה.

דהיינו,

לפי הממוצע שקיים בגאוקרטוגרפיה,

כל בית אב זה 3.2 נפשות.

כחצי מיליון בני אדם

הושפעו מן הדיסקים האלה.

עכשיו צאו וחשבו,

מה גודל השכר על כל בן-אדם

שהתעורר לתשובה, ואפילו במשהו.

זאת אומרת, אנחנו רואים פה שמי שלא חושש לדבר הכי רחוק,

עלול להיענש על זה,

ומי שחושב על דבר קרוב,

מגיע לו שכר רב מאוד.

דבר שהוא יותר רחוק, מגיע לו עוד יותר.

דבר שאף אחד לא מעלה על דעתו,

הראיה שאף אחד לא עשה,

אין שכר למעלה מזה.

אם יעקב אבינו, עולם השלום, נענש כל כך בשביל שלא יעלה על דעתו פעם אחת דבר רחוק,

המעלה על דעתו דבר רחוק, הלוא שכרו עצום מאוד,

כי מרובה מידה טובה.

ומי יוכל לשער את גודל הערך של המעורר עצמו לדבר טוב?

מי יוכל עכשיו לשער

מה גודל הערך של מי שמעורר את עצמו לדבר טוב? הוא מעצמו מעורר.

כי הנה יעקב אבינו, עליו השלום, הוציא כללה מפיו כמעט באונס גמור.

אמר לו, יחיה.

ויען שנתגלגל מזה שלא במתכוון עונש לרחל,

שהיא מתה,

נענש גם הוא,

שהוא ימות 33 שנים קודם.

אם כן, מידה טובה שהיא מרובה.

מי שנתגלגל על-ידו אפילו שלא במתכוון,

מי שנתגלגל על-ידו אפילו שלא במתכוון,

חיים לאחרים, לא מוות לאחרים.

חיים התגלגלו לאחרים בזכותו שלא במתכוון.

הרי שכרו מרובה מאוד.

לפי עורך, לפי הערך של העונש

שקיבל יעקב אבינו, בכיר שבאהבות רגל במרכבה,

שחיסרו לו 33 שנים,

כמה צריך להוסיף

למי שעל-ידו אפילו לא במתכוון נטוספו חיים?

לא מתו,

חיו בזכותו.

ומידה טובה מרובה פי-500.

אז עכשיו נוכל להבין

כמה מרובה מידה טובה בדבר שמביא חיים לעולם,

לא ליחיד,

אלא לרבים,

שחצי מיליון מהאנציקלופדיה הושפעו לטובה וקיבלו עליהם התחזקות.

ואם הוא עוד התכוון,

וואי וואי וואי, זאת הייתה הכוונה?

מה גודל השכר

של מישהו?

וכל זה אם עושה דבר במתכוון גם אם אחרים מעוררים אותו על הדבר הזה

מי שמתעורר מעצמו לעשות את זה והרעיון שלו יאכל לאו לאו

מה מגיע לו שכר בשמיים

והראיה היא מדוד המלך עליו השלום

כמה היה חביב בעיניו

בעיני הקדוש-ברוך-הוא

שהוא התעורר מעצמו לבנות את בית הבחירה.

דוד המלך התעורר מעצמו ואמר, איך זה יכול להיות

שאני יושב

בבית ארזים

והקדוש-ברוך-הוא במשכן ביריעות של עזים?

איך זה יכול להיות?

ונתן דעתו לבנות את בית-המקדש.

ואכן, הפסוק אומר,

מזמור שיר חנוכת הבית לדוד,

אף-על-פי ששלמה בנה את הבית,

מזמור שיר חנוכת הבית זה דווקא לדוד.

הקדוש-ברוך-הוא כל כך חיבב אותו

על זה שהוא התעורר בעצמו לבנות את בית הבחירה.

קצרה דעת האדם

להעלות על דעתו זאת

איך העולם יכולים לקבל שכר

על מצוות

אשרי חלקו

של מי שזוכה להתעוררות

ומתעורר לעשות את רצון השם יתברך. כמה שכר

מגיע לו לפי החשבון שעשינו.

עכשיו, צאו וחשבו,

מי שמחזיר יהודי בתשובה

זה דחיית המתים ממש.

למה?

כי אם הוא לא חוזר בתשובה, לאן הוא הולך?

שמרחם על נשמתו.

ואם אתה מחזיר אותו בתשובה,

אתה מוציא אותו משאול תחתית

ואתה מעלה אותו לחיי נצח, לעולם הבא,

והוא יקום בתחיית המתים,

אין חיים יותר מזה.

אומר רבי יונתן אייבשיץ

בספר יערות דבש,

שזה יותר מתחיית המתים של אליהו הנביא ואלישע הנביא,

שהם החיו גופות,

וזה מחיי נשמות.

זאת אומרת,

השכר

הוא ללא גבול.

וכמו שאמר רבי שמעון בר יוחאי,

מאן דמזכה לחייוויה אין קץ לזכרו.

עכשיו, בואו נראה

מה הטענות שיש לקדוש-ברוך-הוא על יעקב אבינו.

יעקב אבינו נאמר בישעיה הנביא,

למה תאמר יעקב ותדבר ישראל?

נסתרה דרכי מאדוני ומאלוהי משפטי יעבור.

למה תאמר יעקב

ותדבר ישראל? נסתרה דרכי.

הוא אומר שנסתרה דרכו מהשם. למה אתה אומר ככה?

זה שאמר הכתוב, אומר המדרש,

מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו?

אמר רבי שמואל,

מה יתאונן אדם על חי העולמים, על הקדוש-ברוך-הוא?

יסתכל בידיו

שגבר על חטאיו.

זאת אומרת,

תסתכל כמה עוונות יש לך ביד עד שאתה מסתכל על חי עולמים,

הקדוש-ברוך-הוא,

במתאונן.

מה אתה מתאונן?

תבדוק כמה אתה חייב בכלל.

רבי שמעון אומר,

מה יתאונן אדם?

אלו לא די?

שהוא חי?

אמרו לו הרופאים שלאור המחלה שיש לו צריך לכרות לו רגל.

זה לא נעים, איום ונורא.

אבל הוא עדיין חי.

בכל אופן,

עם רגל אחת אדם חי.

אחרי זמן אומרים לו שצריך לכרות גם את השנייה.

ואומרים לו, לא משנה,

פחות שתי רגליים, יש כבר אנשים כאלה, אבל עדיין חי.

אחרי זמן מה מתברר שצריך לכרות לו יד?

אומרים לו, נו, עם יד אחת עוד אפשר להסתדר.

אחרי זמן אומרים לו, צריך לכרות עוד יד.

אז נשאר מלבן וראש.

ומעודדים אותו, אומרים לו, תשמע, העיקר שאתה חי.

אחרי תקופה אומרים שצריך להוציא לו עין אחת.

אבל אפשר לראות עם העין השנייה.

בעובר קצת זמן צריך להוציא לו את האוזן,

אז מוציאים לו גם אוזן.

ואחרי עוד כמה זמן מוציאים לו עוד אוזן,

וגם את העין בבת אחת,

כדי שלא למשוך זמן.

אבל הוא עדיין חי.

אחר כך תולשים לו את האף.

נשארו לו רק שני חורים.

אבל הוא עדיין חי.

על השיניים התחתונות אפשר לוותר,

אז מורידים לו, והוא עדיין חי.

אחר כך אומרים, למה רק שיניים? גם את הסנתר.

לוקחים לו את הסנתר, והוא עדיין חי.

אחר כך מורידים לו את השיניים הקדמיות העליונות,

והוא עדיין חי.

אתם מציירים לכם את הציור, כן?

אחר כך מורידים לו כליה.

אומרים לו, אבל אתה עדיין חי, אפשר לחיות עם כליה אחת.

ואחרי זה מורידים לו גם ריאה,

ואפשר לחיות גם עם ריאה אחת.

ואחר כך אומרים לו, כיס המרה מיותר.

אז מורידים לו גם את זה.

ואחר כך גם את התוספתן,

זה בכלל מיותר.

אז מורידים לו גם.

נשאר משהו?

כן, הוא חי.

הוא חי.

הוא עדיין חי.

ועליו אומר הפסוק,

מה יתאונן אדם חי?

אתה חי?

אתה לא יכול להתאונן.

על מה כן?

גבר על חטאיו.

אפילו אם תהיה כמו שלמה המלך במלכותו,

שולט בכל כיפת העולם,

חכם מכל החכמים,

עשיר אדיר,

לא חסר לו כלום,

מלכות

ושלום בלי מלחמה,

יושב על כיסא השם.

יש לו על מה להתאונן?

כן,

על חטאיו.

שלוש עבירות עבר שלמה המלך,

שאמרו חכמים זיכרונם לברכה,

שהיה כדאי לו להיות גורף ביבין

ולא ייכתב עליו,

נשיו הטו את לבבו.

מה זה גורף ביבין, אתם יודעים?

היום יש צינורות

שמובילים את כל מה שאנחנו מוציאים. פעם היו גורפים את זה מהביב.

עדיף היה לו להיות גורף ביבין,

לא יום אחד, יומיים, כל חייו,

ולא ייכתב עליו בתורה לנצח,

נשיו הטו את לבבו.

עבירה.

על זה יתאונן.

זאת אומרת, מה יתאונן אדם כל זמן שהוא חי?

על מה כן?

גבר על חטאיו.

יוצא מפה שלמדנו דברים חשובים.

אם הקדוש-ברוך-הוא

מדקדק

על מלים, סופר תיבות, כמה תיבות,

אפילו תיבות מקדימות יהיה אתנו.

יש מוצא אחד שמצאתי

שהוא למעלה מכל הדברים שאדם יכול לעשות כל ימי חייו.

גם אם תלמד תורה כל ימי חייך,

בלא הפסקה,

מתקיימות כל המצוות,

ותהיה צדיק גמור,

אומר הרמב״ן,

אם צדקת,

מה תיתן לו?

גם אם תהיה צדיק גמור,

עדיין תהיה השאלה

מה נתת לו, לקדוש-ברוך-הוא.

מה נתתי לו? הייתי צדיק.

צדיק זה חיום.

אתה חייב להיות צדיק.

זה כמו שאחד אומר לשוטר,

תשמע, מה אתה תופס אותי על הדום?

אני אזרח הגון,

מהלידה שלי עד עכשיו אני בן 78. מה אתה תופס אותי על הדום?

אני צדיק,

אני אזרח צדיק.

אומר לו, מה עם האדום? הוא אומר, מה אתה תופס אותי על הדום?

מה עם הצדיק?

השוטר לא מוותר.

לא מוותר.

הוא צודק או לא צודק?

חוק זה חוק, הוא אומר לך. מה אתה רוצה, שיפטרו אותי?

אתה רוצה שיעלו על זה שאני ויתרתי?

היום אי אפשר לסמוך, יש אנשים שהם סמויים.

אולי אתה בעצמך סמוי ואתה בוחן אותי עברת בעדו בכוונה?

אין ויתורה.

אומר הרמב״ן, אם צדקת היית צדיק,

מה עשית? טובה לעצמך.

כל הכבוד שאתה צדיק, אתה הרווחת שאתה צדיק.

אבל יש עוד שאלה לקדוש ברוך הוא.

קיבלת ממני את הזכות והאפשרות להיות צדיק, שעליה תקבל

גן-עדן ועולם הבא.

כל הכבוד לך.

זה אתה קיבלת,

ואני נתתי לך את ההזדמנות והאפשרות שתקבל.

מה נתת לי אבל?

לי, לי מה נתת, לא לך.

לי.

אומר הרמב״ן,

אבל מה תיתן לי אם אדם מקרב נשמה של מישהו אחר,

נפש אחרת,

או כמו שאומר אורח חיים הקדוש,

אדם כי יקריב מכם קורבן.

אדם שיקריב מכם,

מבני-האדם יקריב קורבן, יקרב אותו אל השם יתברך.

זה הקורבן הנרצה ואליו מתאווה השם.

שזה יהיה מכם,

מהפחותים שבכם.

זה נקרא לתת לקדוש-ברוך-הוא.

ולא מצאתי מה שאדם יכול לזכות בו בטוח לחיי העולם הבא יותר ממה שהוא מחזיר אנשים בתשובה ומביאם ללמוד תורה.

אם הוא מביא אותם ללמוד תורה,

אין דבר יותר גדול מזה.

חוזרים בתשובה ולומדים תורה.

זה מה שאדם צריך לזכות.

למה?

גם אם אתה לא 100%,

אבל עשית בעל תשובה אחת,

גם אם הוא לא 100%,

אתה מקבל עליו 100%.

אם אני נותן לעני לאכול,

פיתה,

והוא אכל 60%. בשמים, מה נרשם? נתתי לו פיתה או 60%?

פיתה.

זה שהוא לא רוצה לאכול,

זה בעיה שלו,

אבל אני נתתי לו מלא.

כשאני הענקתי לשני חיים תשובה,

התכוונתי להעניק לו את ה-100% שהוא יזכה.

זה שהוא לא רוצה את כל ה-100%,

הוא הפסיד לעצמו.

אני לא הפסדתי,

אני מקבל 100%.

כל יהודי מכם,

שיהיה לו 100% של מישהו אחר, הוא מסודר לנצח נצחים.

גם אם הוא לא יהיה 100%. יטפלו במה שחסר ויקבל מושלם אחר כך הכול.

זה אם הוא עשה אחד,

אם הוא עשה שתיים,

ושלוש,

ועשר,

ועשרים,

מי האכלה ולאומה מחכה לו.

זה לא אחד ושניים, ושלוש, ועשר, ועשרים. לא.

אחד זה דורות.

כי האחד הזה,

יש לו אשה, יש לו ילדים,

והם אחר כך יביאו אשה וילדים,

ואחר כך אשה וילדים. זה דורות.

זה שבט שיוצא מאחד.

שבט,

שבט שלם.

עד סוף הדורות הכול שייך לזה שהביא את הראשון.

שווה או לא שווה,

עכשיו תצאו וחשבו,

כל מי שהשתתף באנציקלופדיה, במניה,

מה זכה.

מה זכה, הוא אפילו לא יודע.

עכשיו אני אראה לכם עוד חשבון.

גם אם היינו מחלקים את האנציקלופדיות ואף אחד לא ראה אותן,

כולם זרקו לפח.

מה זכינו?

במיליון ו-750,000 בתי-אב זכינו.

איך יכול להיות? אבל אף אחד לא ראה.

אם נתתי פיתה ולא אכלו בכלל, אני מקבל או לא מקבל?

בואו אני אלמד אתכם את משפטי התורה.

יש דין של מסית ומדיח.

אחד שהסית את חברו ללכת לעבוד עבודה זרה.

דין מסית ומדיח זה משהו חמור ביותר בתורה.

ואם אדם בא להסית את חברו וחברו לא שמע בקולו,

לא ניסת,

מה הדין של המסית?

חייב סקלה,

אין מחילה,

אין סליחה,

אין כפרה.

גמור.

הסית,

לא שמע לו,

כן שמע לו, לא משנה.

דינו סקלה.

זה נקרא מידה רעה.

מה זה מידה טובה?

אחד, אני אשתמש באותו מושג למרות שהוא לא נכון.

הסית את חברו לחזור בתשובה.

הסית עם ט', לא עם ת'.

הסית אותו.

הסית אותו לחזור בתשובה.

והוא לא ניסת, לא רוצה.

האם הוא זכה בו או לא זכה בו?

לפי זה, זכה.

כי אם זה נענש ומקבל עונש מלא,

זה מקבל שכר מלא.

כמו שזה לא הצליח מקבל עונש מלא,

גם זה שלא הצליח מקבל שכר מלא.

חשב לעשות מצווה ונאנס ולא עשאה,

כמי שעשה,

חשבתי להציל מיליון ושבע מאות חמישים אלף בתי אב.

והיה אונס, אף אחד לא שמע, לא ראה, נגיד.

אז נאנסתי.

מצדי נתתי להם.

ונאנסתי.

לא הצלחתי.

כמי שעשאה.

הצלחת, אומר הקדוש-ברוך-הוא.

אצלי הצלחת.

ולא עוד,

אלא שבמידה טובה מקבלים פי-500.

יפה או לא יפה החשבון,

אבל צריך לעשות חשבון

ולהיות חכם,

ולראות איך אני מתחבר לדבר כזה.

אני עוצר פה ומספר סיפור שהיה בזמן

הרב שבדרון,

זכר צדיק לברכה,

שסיפר את זה מהבריס קרוב.

מעשה מדהים שנוגע לימים אלו,

כשאנחנו נמצאים בסוגיות של הזמרים הפסולים.

הרב שלום שבדרון, זכר צדיק לברכה, אומר,

מה זה שלום אמיתי?

מישהו מכם יכול אולי לעזור לי להבין מה זה שלום אמיתי, לעשות שלום עם הבריות?

מה זה נקרא מחלוקת ומה זה נקרא שלום אמיתי?

מישהו מכם יודע מה זה שלום אמיתי?

מחלוקת, אתם יודעים מה זה?

שלום, אתם יודעים מה זה?

מישהו יכול להגיד לי הגדרה מה זה שלום?

כן.

תן לו רגע מיקרופון בריצה, אבל בבקשה. תודה.

שלום זה בין

שתי עמים ושני חברים

שהם לא אויבים,

שאחד מפרגן לשני,

אחד מכבה את השני,

והם חיים

ברעות, בכבוד אחד עם השני. הבנתי. אני שואל אותך שאלה עכשיו. האם יכול להיות ששני אנשים יתווכחו ביניהם

ולא יסכימו ביניהם ויחלקו כל הזמן ביניהם,

וזה ייקרה שיהיה שלום ביניהם?

לא.

לא יכול להיות.

מה זה מחלוקת?

מחלוקת זה אי-הבנה ביניהם. הם לא מגיעים לעמק השווה ביניהם.

הבנתי.

לא יכול להיות שלום בין בעלי מחלוקת.

לא.

יכול להיות.

איך יכול להיות?

אם במשך הזמן הם יגיעו לעמק השווה. לא, לא. במצב של מחלוקת יכול להיות שלום? לא. לא יכול להיות שלום. הם כל הזמן ב... שמעתי.

תודה. מי עוד רוצה לנסות? תן לבחור שמה.

למשל, עם בית-הילל ובית-שמאי, יש ביניהם שלום.

יש ביניהם מחלוקת כבר הרבה שנים, אבל יש ביניהם שלום.

זאת אומרת, מחלוקת

יכולה להיות במצב של שלום, ומחלוקת יכולה להביא לשלום.

זאת אומרת, אם בן-אדם אומר, אל תהיה בעל מחלוקת,

תשאף תמיד לשלום, הוא לא הבין את מה שאמרת.

יכול להיות, אבל כל אחד עם הדעה שלו, וכל אחד חי בשלום.

שואל אותך השאלה,

מה הפירוש

שלעולם יהיה מתלמידיו של אהרון, אוהב שלום ורודף שלום.

אין לך מוסר.

מי עוד רוצה לנסות? עוד אחד תן לו שם.

תן היהודי שם בפינה.

כן, כן, כן, דבר.

פשוט איפה שיש מחלוקת,

לבוא ולעשות שלום. כמו נגיד אהרון, אהרון היה הולך בין האנשים שיש בהם מחלוקת. הוא אומר, אה, הוא שמעתי עליו ואמר עליך ככה וככה דברים טובים.

אפילו הוא לא עוזר. אבל הוא היה מנפח קצת בשביל להשרות את השלום, שלא תהיה מחלוקת,

שזה ההיפך המחלוקת, השלום. אז אתה אומר ששלום ומחלוקת הם הפוכים.

הם הפוכים, אבל ייתכן שלום ומחלוקת, כמו תלמידי חכמים. האם יכולה להיות מחלוקת שתביא למצב שיהרגו אנשים מישראל

וזה ייקרא שלום?

לא יכול להיות דבר כזה. לא יכול להיות. טוב,

בואו נשמע עכשיו.

אבל יכול להיות שלום שיש בו מחלוקת.

הכוונה ש... בהרוגים?

איך? משלום. משלום. יש תלמידי חכמים גדולים, נגיד שני רבנים, יש סיפור,

שני רבנים שכל הזמן היו במחלוקת, מחלוקת, מחלוקת.

הם נחלו עולם הבא, אבל התלמידים שלהם, בגלל שהם היו במחלוקת,

כי זה אומר, אה, זה חולק על הרב שלי?

זה חולק על זה?

נהיה שני מחנות, ואחד נכנס בשני, לא לשם שמים.

והתלמידים כולם ירשו גיהינום.

והרבנים זכו לגן-עדן.

אני שאלתי, אבל האם יכול להיות מהריגה של אנשים שלום?

יכול להיות, ואני נתתי לו את בריתי שלום, לפנחס.

כן.

ואני נתתי לו בריתי שלום, פה נהיה שלום. הוא עשה שלום בין עם ישראל הקדוש-ברוך-הוא.

אבל היתה מחלוקת בינו לבין שמעון,

ונהרגו 24,000 איש.

אתה היית קרוב.

בואו נשמע.

פעם אחת בדיון ציבורי סבוך אחד ניסה עסקן אחד לומר לפני הרב מבריסק,

זכר צדיק וקדוש לברכה,

שאולי כדאי לוותר מעט

ולא להיכנס למערכה גדולה.

כמו שהיום יש כל מיני אנשים שממליצים לי למה צריך להתקוטט עם הזמרים וכו',

עזוב,

תראה, תן להם פה, מי שרוצה ישמע, מי שלא רוצה לא ישמע.

למה לך?

אז עסקן אחד אמר לפני הרב מבריסק, אולי כדאי לוותר מעט ולא להיכנס למערכה גדולה,

שכן גדול השלום.

זה דבר ידוע, שגדול השלום.

ועל זה נענה לו הרב והשיב.

וכי, מהיכן קבעת במה עוסקים ענן,

בשלום או במחלוקת?

איך כבר קבעת שעכשיו אנחנו עוסקים כביכול במחלוקת

ולכן כדאי לוותר מעט ולא להיכנס למערכה גדולה? אולי עסקינן בשלום.

כעבור שעה קלה המשיך הרב ואמר,

פנחס,

כשהרג את זמרי,

הלוא גם שהוא עשה כדת וכדין,

שהפועל הארמית,

קנאים פוגעים בו, זה הדין,

אבל הוא הרג אנשים.

הוא הרג אנשים.

ומכיוון שכך,

אין יותר לכנות את פעולתו בשם מחלוקת.

מחלוקת לשם שמים נכון באמת,

מחלוקת על-פי הדין,

וכפי שצריך,

עם כל המעלות.

אבל שם הפעולה של הרג אנשים תואם והולם את הכינוי

מחלוקת לשם שמים.

מדוע אפוא המשיך הרב, תוך כדי שהוא מרים את עיניו ונועץ אותם באותו עסקן,

שהוא בעל השאלה,

מדוע לא כתוב,

הנני נותן לו את בריתי, ברית המחלוקת האמיתית.

הכיצד מעשה שכזה דווקא הוא,

הוא רם על נס והפך לסמל ברית שלום.

הנני נותן לו את בריתי, שלום.

אם זו היתה מחלוקת אמיתית, מחלוקת לשם שמים, על-פי דין, עם כל המעלות,

אבל שם פעולה של הרג אנשים תואם ועולם את הכינוי מחלוקת לשם שמים?

אם כן,

למה צריך היה להגיד

הנני נותן לו את בריתי, שלום?

היה צריך להגיד הנני נותן לו את בריתי, ברית המחלוקת האמיתית.

אלא אומר אבריסקרוב ללמדנו שהשלום שלנו,

שבימינו אנחנו קוראים שלום,

שלום של היום זה שקט, שקט,

שקט תעשייתי. עזוב אותך, בחייאת.

עזוב, תן לנו שקט. שלום, זה שלום שלנו.

אבל זה לא השלום של התורה הקדושה.

מתי זה נקרא השלום באמת על-פי התורה?

כאשר מתמצה הדין

וכל אחד מגיע על מקומו

ודינו השלם,

והראוי כפי רצון התורה,

גם אם אצלנו זו מחלוקת

שכן היה כרוך בהרג של אנשים,

אצל התורה זה שלום ואפילו סמל ודוגמה לשלום,

ברית שלום.

שפנחס זכה להיות אליהו ולא מת

ועלה לשמים חי.

אחד מן הנוכחים, שהיה כנראה יותר מקורב אצל הרב,

ניצל את השעה שבה הרב רואה לנכון נסביר נקודה סבוכה זו

והקשה.

אם כן, איך נסביר את המשנה?

הווה מתלמידיו של אהרן,

אוהב שלום ורודף שלום.

אז הרב מבריסק,

זכר צדיק לברכה, ענה מייד מיני וווה.

וכך אמר,

התעלה על דעתך שבהיות משה רבנו מקבל התורה חי לפני העם?

היו בעם ישראל שתי בתי-מדרשות?

וכי יעלה על הדעת שהיו שתי בתי-מדרשות?

כלום אתה חושב שמצד אחד היה בית-מדרש שהנהיג משה רבנו, שהיה רודה את העם ומוכיחם,

ומצד שני היה בית-מדרש של אהרן,

בית-מדרש נעים ונינוח של אהבת השלום ואהבת ישראל?

האם אתה חושב שהיו שני בתי-מדרש?

אחד של משה ואחד של אהרן?

ועוד,

שעל מצב בלתי ייתכן שכזה,

מצווה התנא ובוחר בשבילנו,

הביא מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום,

וכאילו מצביע לנו התנא אל עבר בית-המדרש הנכון, במירכאות,

ואומר לנו, לכו לשם.

וכי יעלה על הדעת שהתנא חושב שככה היה והוא מכוון אותנו לבית-המדרש הנכון?

אלא המשיך הרב מבריסק,

זכר צדיק לברכה, ואמר

שפילי סיפה דה משנה וכרוך הכל זה בזה.

תתבונן בסוף המשנה, מה היא אומרת?

סוף המשנה הבם את תלמידיו של אהרן

אוהב שלום

ורודף שלום,

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה.

כלומר,

בית-המדרש של אהרן

היה רק הפרוזדור אל הטרקלינט של משה,

לקרב את הבריות לתורה.

זאת אומרת, זו שיטה איך להביא אותם לתורה.

וממילא אם דרך השלום

הגעה והשגה של התכלית, המטרה הסופית, זה לקרב לתורה ולהכניס עוד אנשים לבית-המדרש של משה רבנו,

הרי שהלכת בדרך השלום של אהרן,

אוהב שלום ורודף שלום.

אבל אם השלום המדומה ידחק, שימו לב,

מלקיים אפילו קוצו של יורד מדיני התורה,

או כפי שהיה במעשה של זמרי,

הרי שאז דווקא פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן,

המיוחס במעשה זה דווקא אחרי אהרן.

הרי אמרנו שאהרן

הוא אוהב שלום ורודף שלום.

אז לכאורה...

אף פעם הוא לא יחרוג מעניין של שלום.

אז איך התורה מייחסת את מעשה פנחס שדקר את זמרי והמדיינית

והרג אותם,

איך מייחסת התורה הזו לפנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן?

קנאי בן קנאי.

איך מייחסת התורה לאהרון?

כי גם אהרון לא ויתר על קוצו של איוד.

לכן הוא לוקח רומח ועושה הרג,

וזוכה על כך כנכדו של אהרון בברית שלום.

כך סיים הרב מבריסק את דבריו.

אוהב שלום ורודף שלום,

זה דרך להכניס לתורה.

אבל לא לוותר על קוץ של איוד. אם צריך לוותר על קוץ של איוד,

מחלוקת בלי הפסקה עד שהאמת תעמוד במקומה.

פעם אחת סיפר לי עסקן אחד

שהיה מכניס לסטייפלר, זכר צדיק וברכה,

בעלי תשובה כאלה שהוא רצה לחזק אותם.

הוא סיפר לי,

בשנים הראשונות היו הרבה אנשים פוחדים ממני,

פוחדים פחד מוות.

הייתי אומר להם את כל האמת בפנים, חבל על הזמן.

היו פוחדים ממש.

אז פעם אחת הוא עודד אותי ואמר לי,

תשמע, אני יודע שיש ביקורת על זה שאתה אומר את הדברים כמו שהם,

אבל בוא אני אעודד אותך.

מעשה שהיה אתי,

כשהכנסתי לסטייפלר, זכר צדיק לברכה,

אדם חילוני, אינטליגנט,

שהיה פילוסוף גדול

ולא יכולתי לשכנע אותו, אמרתי שאני אביא אותו לסטייפלר,

זכר צדיק לברכה.

הכנסתי אותו אליו

והוא קיבל אותו בסבר פנים יפות

ודיבר אתו ארוכות שלושת רבעי שעה

ואמר לו כל מיני דברי שכנוע למה צריך לשמור תורה ולקיים מצוות.

אחרי שנגמר,

הלכנו.

אחרי תקופה מסוימת

נכנסתי שוב לרב עם מישהו אחר.

הוא שאל אותי, תגיד, מה עם ההוא שהבאת לי בפעם הקודמת?

אמרתי לו, כבוד הרב, אני מצטער,

אבל שום דבר לא זז אצלו.

שום דבר.

אמרתי, תביאי אותו עוד פעם.

הלכתי להביא אותו עוד פעם.

הכנסתי אותו לסטייפלר

וקיבלתי פחד,

פחדים.

לא שמעתי ולא ראיתי מימי את הסטייפלר צועק.

והוא אמר לו,

אם אתה לא תשמור תורה ומצוות,

אתה תיכנס לגיהינום,

שתדע לך,

ועוד כמה דברים כאלה

נשחרר אותו.

ברחתי כל עוד נפשי בי.

פעם אחרת כשנכנסתי ביקשתי מהרב שיסביר לי

מה קרה כשבפעם הראשונה הוא דיבר אליו בנחימות

שלושת רבעי שעה,

ובפעם שנייה הוא צעק עליו

ואמר לו דברים קשים.

מה קרה?

אמר הסטייפלר, זכר צדיק לברכה,

בפעם הראשונה רציתי לקרב אותו,

אז הסברתי לו כל מה שאני יכול להסביר

בשביל שהוא יוכל לעכל את הדברים.

אחרי שאמרת לי ששום דבר לא זז אצלו,

הבנתי שאני עלול להתחייב בשמים.

אני אגיע לשמים

ויגידו לי,

מי אמר לך לדבר אתו ככה וככה וככה?

תגיד לו את האמת,

ואם הוא ירצה לעשות, יעשה, אם הוא לא רוצה, לא יעשה.

אז פחדתי שיתבעו אותי בדין.

ביקשתי שהוא יבוא,

אמרתי לו את כל האמת בפנים, ומה עכשיו שהוא יסתדר עם זה?

אם הדרך מובילה

לקרב את האדם לתורה, למה לא?

דרכיה דרכי נועם.

אבל חלילה אומר אבריסקרוב לאבד אות אחת קוצו של יוד מן התורה,

אין פשרות.

תורה זה לא שלי ולא של אף אחד,

ואתה לא יכול להתפשר בה.

זה לא שלך.

אתה יכול להגיד רק מה שכתוב,

הרוצה יקבל או לא יקבל.

אם עורך-דין יגיד לך, תשמע, אפשר ככה להעביר אותה וזה פה ושם, הוא יאבד את הרשיון.

הוא צריך להגיד לך את לשון החוק.

אם הוא עובר על זה ואומר לך איך עושים ככה וככה,

הוא מתחייב כלפי החוק.

זאת אומרת,

חוק זה חוק, כולם מבינים.

לא כולם קיימים, אבל כולם יודעים שחוק זה חוק,

ומי שירצה לאכוף את החוק,

יאכוף את החוק.

אז לכן

אומר אבריסקרוב את הדברים.

עוד אמר הרב מבריסק,

זכר צדיק וברכה, בהזדמנות, את הדברים האלה.

על שלושה דברים העולם עומד,

על האמת,

על הדין

ועל השלום.

זה המשנה אומרת.

כולם יודעים את המשנה וכולם רוצים לקיימה.

אבל כאן אנחנו נפרש, אומר אבריסקרוב,

מה החילוק,

הרב

בין תלמיד חכם

לבין עם הארץ.

שניהם קוראים את המשנה.

איך קוראת המשנה תלמיד חכם

ואיך קוראת אותה משנה עם הארץ.

כמו שאמרו חכמים,

עליהם השלום.

צדיקים ילכו בם,

ופושעים ייכשלו בם באותו בם.

מה זה בם?

זה דברי תורה.

תורה שבכתב מתחילה בבית, בראשית.

תורה שבעל-פה מתחילה במם.

ממתי קוראים את שמם בערמין?

בית, מם זה בם.

צדיקים ילכו בם בדברי תורה,

ופושעים ייכשלו בם.

שניהם רואים אותם פסוקים, אותם מצוות, הכול.

הצדיקים הולכים לפי המצוות,

והרשעים מחפשים לכשל, כי הם לא רוצים לקיים בדיוק מה שכתוב, אז הם משבשים את הכתוב.

אומר הבריסקי רוב,

מה החילוק בין תלמיד חכם לעם הארץ שקוראים את המשנה הזו?

התלמיד החכם שיודע לקרוא וללמוד את זה נכוחה,

רואה מה כתוב.

על שלושה דברים העולם עומד,

על האמת,

על הדין ועל השלום. דבר ראשון זה האמת.

האמת הוא הכלי.

אחר כך, שלב שני זה הדין.

הוא בא לברר ולהעמיד את האמת.

מה זה האמת?

נראה את הדין, זה יהיה האמת.

אחר כך מגיע או בא ממילא השלב השלישי של השלום.

כלומר,

כשחיפשנו את האמת

וביררנו את זה על-פי עומק הדין,

מה תהיה התוצאה?

הברכה של השלום,

שכן כל אחד קיבל את חלקו כפי הדין והגיע לאמת, וזה השלום.

זאת אומרת, גם כששני בעלי-דין באים לדיין לדון,

מה הם באים לברר? את האמת.

הוא טוען כך והוא טוען כך.

הם מבקשים לדעת את האמת. לאן הם הלכו? לדיין.

והדיין, שיודע את הדין, פסק להם מי חייב ומי לא,

ואז מגיע השלום.

למה?

כי שניהם יודעים את האמת,

מי צדק ומי לא,

והשלום בא אל מקומו.

קודם היתה מחלוקת, הם לא ידעו מה האמת,

הלכו לברר אצל הדיין, עכשיו הם יודעים את האמת.

אפשר ללכת לשלום, לוחצים ידיים, להתראות שלום.

זה כשלומדים את המשנה כמו שצריך.

אבל עם הארץ,

אומר אבריסקירו, גם הוא לומד את המשנה בעיון.

אבל כיוון שהוא לא שימש תלמידי חכמים והוא לא יודע ללמוד, הוא לומד קצת אחרת.

איך הוא לומד?

הוא מתחיל להבין ולפרש לעצמו כך,

מה התנא סיים בסוף?

השלום.

השלום זה המטרה וזה פסגת הכול.

אז ישר הוא קובע שאם התנא סיים בסוף עם המלה שלום,

הכוונה...

שצריכים להגיע לשלום בכל מקרה.

ומעתה הוא מבין את המשנה כך.

דבר ראשון זה השלום יסוד הכול,

ולא לעשות מחלוקת,

לא להתווכח על כל דבר.

רק ראשית דבר, שלום.

אחר כך בא הדין.

הדין בא לחפש

איך לעשות את השלום והשלווה.

ומכאן, ממילא, מתנדנד לו עם הארץ מתוך התעוררות למוסר וליראה.

רואים אנו עד כמה גדולה הלפנים משורת הדין.

לא דין,

לפנים משורת הדין,

שהרי כל המטרה היא שלום.

ומכיוון שחיפשנו את השלום והסתייענו על-ידי הדין,

הנה הגענו לאמת,

עושים לפנים משורת הדין,

שהאמת הנקייה לדידו של עם הארץ היא לבנות פסק

ולחרוץ דין שיכוון למטרות השלום.

הבנתם?

זה משהו כמו שהאמריקנים עושים לנו.

מה הם אומרים לנו?

תן לו בחייאת דינא, מה אתה עכשיו, 94%,

97%,

תן לו 102%. תגמרנו, תן לנו שקט, תן לנו שקט.

למה יש מתח במזרח התיכון?

תתבשר, תעצור, תקפיא, תיכנסו להקפיאה, אין שום בעיה.

העיקר זה השלום.

Peace.

Peace and love.

הנוצרים הם רגילים peace and love.

הבנתם?

זה כשזה על חשבוננו.

אבל הם על חשבונם.

הם לא מוותרים אפילו לאפגניסטן, מה אתם עושים שם?

הם לא מוותרים לעיראק, מה אתם עושים שם?

מה אתם מתערבים בכל מקום?

זה לא שלכם.

תצאו משם,

תשמרו על שלכם,

וגם תחזירו לאינדיאנים את האדמות שלקחתם להם

גנבים.

לא יפה,

אה?

הם לא היו כל כך אינטליגנטים, אה?

לקחתם להם הכול, אה?

אה?

יפה מאוד, ממש חוק ומשפט וסדר בין-לאומי.

כל הכבוד לכם.

אז אם ככה ראינו מה ההבדל בין מחלוקת לשלום.

שלום

זה בירור האמת, על-פי הדין

מגיעים לשלום, אבל לא מוותרים על קוצו של להיות.

לכן אי-אפשר לוותר לזמרים הסוררים,

אלא צריך להעמיד אותם על מתכונתם עד שישובו בתשובה,

כי אנחנו רוצים באמת את טובתם.

אם לא היה אכפת לנו,

היינו אומרים שיישרפו בגיהינום.

מה זה ענייני?

אם הוא רוצה לסרב בגיהינום, Welcome.

מה זה מפריע לי?

אני הולך להופעות שלו?

אני שומע אותו בכלל?

מה אכפת לי מהם?

אכפת לי מהזמרים החילונים?

לא אכפת לי.

הם הכריזו על עצמם שהם חילונים,

שהם כופרים, שהם עוברים את כל העבירות,

יערה ויבוסם להם איפה שהם רוצים.

אבל אתה קורא לעצמך זמר חרדי,

זמר חסידי,

זמר דתי.

אתה כאילו שר שירים של קודש,

אבל אתה מחלל את הקודש.

גדולי ישראל יצאו כנגדך ואומרים שאסור לשתף אותך ואסור לשמוע אותך, ואסור, ואסור, ואסור.

ואתה ממשיך ואומר להם, מותר, מותר, מותר.

הם קוראים לך מחטיא ערבים,

ואתה אומר שאתה מזכה ערבים.

זה נקרא עם הארץ,

שמשנה את כל מה שהתורה אומרת.

גדולי הדור אומרים, א',

הוא אומר תו.

נו,

דברי הרב ודברי התלמיד, אם זה תלמיד בכלל,

דברי מי שומעין, דברי הרב.

אז מה מועיל שהם מבלבלים את המוח בשטויות ופיטפוטים?

אלא מאי?

זה המצב.

יש להם צינור לדבר.

קוראים לו קול בעורמה וקול מת.

יש להם כמה צינורות

שדרכם הם מברברים ומקבלים במה וחיזוק.

ואז שומעים שהם לא תלמידי חכמים,

כי תלמידי חכמים לא שומעים רדיו.

אז אלה ששומעים אותם,

לצערנו הרב,

הם לא מבינים גדולים,

וממילא הם מתפתים

והם אומרים, תשמע,

יש גם רבנים שמדברים ברדיו.

נכון,

יש רבנים שמדברים ברדיו והם מתכוונים ללמד תורה לישראל ולנצל את הבמה הזאת בשביל לדבר.

אבל זמרים,

מה זה עושה?

זה עושה ההיפך, כי גדולי הדור פסקו שרבנים שמדברים דברי תורה,

זה בסדר לשמוע דברי תורה, אבל לשמוע זמרים פסולים זה אסור.

אז מה אתה משווה בין זה לזה?

אם רב

יעמוד בתיאטרון וידבר,

אין שום בעיה.

הוא מתכוון להחזיר אנשים בתשובה וללמד אותם דעת,

אז הוא יכול לדבר גם בתיאטרון לאנשים רחוקים.

אבל זמר, מה עושה בתיאטרון? זה בדיוק המקום שאסור לך להיות.

למה?

כי תיאטרון זה מקום

שלא מיועד למטרות כאלה אצל יהודים שומרי תורה ומצוות.

וגם אם תגיד שזה מקרב רחוקים, השירה,

אתה טוען שזה מקרב.

עוד לא ראינו קאדר שלם של חוזרים בתשובה משירה,

חוץ מכאלה שמביאים אנשים שישבו בכלא ויספרו שהם חזרו בזכות זמר בתשובה.

אז אם מגייסים אנשים שיספרו סיפור כזה, לא בעיה,

אפשר להביא גם שרשראות.

אבל בינתיים גדולי התורה אמרו שזה אסור וזה פסול ואסור לשמוע אותם עם כל מה שהם מבינים

שהם מחזירים בתשובה.

אסור, מה לעשות?

יש דרכים שאסור להשתמש בהן

גם כדי להחזיר בתשובה, במרכאות.

מה לעשות?

מה לעשות?

אפשר היה לחבק את כל האנשים בנשים בשביל לקרב אותם בתשובה,

אבל זה מותר?

עסוק.

מה לעשות?

יש דברים שעסוקים.

אז לכן צריך לדעת

שתורה זה דבר שאי-אפשר להתפשר בו.

הקדוש-ברוך-הוא בעצמו כפוף לחוקי התורה שהוא נתן.

ולכן הקדוש-ברוך-הוא אומר,

כל האומר שהקדוש-ברוך-הוא ותרן, יוותרו בני מיעב.

הקדוש-ברוך-הוא לא מוותר, הוא לא יכול לוותר, הוא אלוהי המשפט.

הוא יכול למחול, הוא יכול לסלוח.

כן, אם אתה שב בתשובה, הוא יכול.

לוותר, הוא לא יכול לוותר.

הוא אומר, עשית עבירות, חזור בך,

אני אסלח לך,

אבל לוותר,

אם אתה לא חוזר בתשובה,

אם אתה עומד במרייחה,

אין ויתור.

אחרת,

התורה תהיה פלסתר, מה זה חוכא ואטלולא?

לאחד אתה מוותר, לאחד אתה לא מוותר.

אין דבר כזה.

ראיתם,

ליעקב אבינו, עליו השלום,

הקדוש-ברוך-הוא, על דיבור מיותר לא ויתר.

33 שנה זה עלה לו.

אברהם אבינו שאל שאלה לא במקום,

לפי הקדוש-ברוך-הוא,

שאמר לקדוש-ברוך-הוא, במה אדע כי יירשנה?

ארבע מלים, הוא שאל.

אמר לו, ידוע תדע

כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם,

ועבדום ועינו אותם, ארבע מאות שנה.

על כל מלה ששאלת, מאה שנה גלות לבנים שלך.

אז על כל מלה בשיר שהזמרים שרים,

איזה עונש הם יקבלו?

על כל מלה בשיר.

יא חביבי,

לא פשוט בכלל.

אבל אני רוצה להציע לכם הערב הצעה הגונה, לאור מה שלמדנו,

שאפילו על דבר רחוק

שיעקב אבינו לא יכול לשער,

שמישהו גנב את האלוהים של לבן, הוא קיבל עונש כל כך חמור,

ולמדנו שאם אדם מתעורר לדבר רחוק,

שלכאורה קשה שמישהו יעלה על דעתו לעשות ועושה,

יקבל שכר לפי אותו יחס.

אם בעונש זה כך,

בשכר על אחת כמה וכמה.

אז כיוון שאני יודע שהקדוש ברוך הוא

הוא רוצה מאוד מאוד שאנחנו נזכה את עם ישראל

ושכבר נביא את הגאולה ונדחף אותה

ונשתדל לפחות לקיים שובו אלי כדי שאשובה אליכם.

החלטנו לפני כמה חודשים לעשות מבצע נוסף.

קודם זה היה מבצע התשובה ועכשיו אנחנו מדברים על מבצע התורה.

מה לחלק תורה לכל עם ישראל הביתה חינם?

מה לחלק?

תקליטור תורני עולמי,

שבו יש את

כל הגמרא

עם פירוש חברותא שמנתח את כל הגמרא גם למי שקשה בלימודה.

משניות,

תנ״ך,

ספרי הלכה,

פוסקים,

ספרי מדרש,

אגדה,

הכול בפנים.

הלכות בתמונות.

כל לט מלאכות בתמונות, מה מותר, מה אסור.

מנוע חיפוש, אתה שואל שאלה,

אתה כותב מלה,

באות התמונות עם ההלכה.

אתה לא צריך אפילו ללמוד.

אתה רואה תמונה וכתוב לך מה אסור ומה מותר בתמונה.

ואתה יודע מה המלאכה, מה אסור, מה מותר.

אתה רוצה לדעת ארבעת המינים,

מה זה לולב פסול?

אתה רוצה לדעת, אתה כותב לולב? פסול.

כל סוגי הלולב הפסולים יוצאים.

כשר? כשר.

מהודר? מהודר.

כל מה שאתה רוצה.

אתה רוצה לדעת הלקות שמיטה?

אתה רוצה לדעת מה מותר, מה אסור?

הכול בתמונות צבעוניות יוצא לך מול הפנים.

לחיצת כפתור במחשב, הכול מוכן.

עלה לנו מאות אלפי שקלים לקנות כל דבר ודבר מזה בשביל שתהיה לנו הזכויות להפיץ את זה בחינם.

עולה לנו מאות אלפי שקלים לעשות את התוכנה.

אחר כך עולה לנו

למעלה ממיליון וחצי שקל להדפיס את כל הדיסקים כדי לחלק אותם בחינם.

וכל זה, יצאנו לדרך, כי גם דבר רחוק, רחוק, רחוק אנחנו לא מוותרים.

וכדי לשתף את עם ישראל שיזכו ויהיו שותפים בזה ויזכו בעולם הזה ולחיי העולם הבא,

אז אנחנו עוד פעם נותנים הזדמנות לכל מי שמעוניין ורוצה לזכות במניה שותף בכל הזכויות של 1.75 מיליון.

מניית זכות כזאת 4,000 שקלים בלבד בעשרה תשלומים

מכספי מעשר.

ואתה הבן אדם הכי עשיר בעולם

שעשה מבצע כזה לחלק 1.75 מיליון דיסקים כאלה מלאים

במאות ספרים תורניים חינם.

ממעמד הר-סיני עד המבצע הזה לא היה מבצע חלוקת התורה כמו זה בעם היהודי.

יש הזדמנות, כמו שנסגרה ההזדמנות של האנציקלופדיה ותמא,

עכשיו יש הזדמנות למבצע הזה לזכות בהפצת התורה בכל בית יהודי.

אז מי שרוצה בעזרת השם להיות שותף בזה,

יוכל להרים את ידו, יקבל הוראת קבע ימלא או בכרטיס אשראי ויקבל ברכה גדולה מאוד על הזכות שכשישאלו אותו אם צדקת מה תיתן לו הוא יגיד אני נתתי לקדוש-ברוך-הוא 1.75 מיליון בתי אב שיזכו ללמוד את התורה שלו והקדוש-ברוך-הוא ישלם

שכרו משני עולמות בעולם הזה ולעולם הבא.

מי יהיו הראשונים שזוכים

במניית זכות?

אשריך לחיי העולם הבא.

תבורך.

בוא לפה, אני אברך אותך. בוא, בוא.

לא אתה, רגע, שב אתה, שנייה.

כן, בכבוד. תן לו מוזיקה.

אשריכם, אשריכם ישראל.

אשריך. עוד אתה אפילו בלי כיפה אפילו. יא חביבי.

כן.

מה?

אני אברך אותך בילדים,

ואני אתן לך גם ציצית

וכיפה לבנה,

ותזכה לזרע חי וקיים מהרה בן זכר.

אשריך.

תיגש אליו, תמלא הוראת קבע.

הנה, פה הוא אומר.

מי השני שזוכה, רגע, חכה, שב שנייה. קודם, המניות, אחר כך.

מי השני שרוצה לזכות במניית זכות,

בעזרת השם, להפיץ את תורת השם

בעם ישראל?

אשריך לחיי העולם הבא. אתה ראוי לברכה גדולה.

מה השם שלך?

ארז בן ז'קלין. ארז בן ז'קלין יזכה לקום מכיסאו לחיים טובים ולשלום בבריאות שלמה.

אמן.

אמן.

מה?

השם יעזור לך שתבקש מאחרים ותוכל לעשות זאת.

תבורך.

מי השני שרוצה לזכות?

מי עוד רוצה לזכות?

מניית זכות

לקרב את עם ישראל, לומר לה'

אני הייתי שותף

בשובו אלי

ואשובה אליכם.

עשרה תשלומים.

חייל אשריך,

בוא, מתוק, בוא, מגיעה לך שמירה מעולה אתה.

שמירה מעולה.

אם חייל שמקבל 200 שקל לחודש יכול לתת,

מי לא יכול לתת?

בכבוד.

כן?

אשריך ואשרי חלקך. מה השם שלך?

חייל.

מה השם?

איך?

כמה אתם מקבלים לחודש?

אה, אתה בכאב אשריך.

מה השם?

לירן בן-סימי,

השם ישמור עליו שמירה מעולה ועל פקודיו.

זכות המצווה תגן עליו. אמן.

אזכם וברוך.

יא חביבי, איזה זכויות זוכים יהודים.

מניית זכות ב-1,750,000 דיסקים תכפילו במאות ספרים ובמאות דפים בכל ספר וצאו וחשבו כמה דברי תורה יש שם.

אם על 33 תיבות

ירדו 33 שנים,

על כל התיבות שיש בתורה שמפיצים,

כמה חיי נצח באושר מגיע לאדם הזוכה.

מי זוכה במניית זכות? או, תבורך, אשריך בו.

איי, איי, זה לא סתם תורם, זה תורם עם גץ.

זה תמוני, אני לא יודע אם התמונים אומרים שהם גם סוניים.

אשריך שזכית.

מה השם?

נתן בן-מרים

ואיילת בת-אסתר

והילדים טל, דורון

ואילן

והילה יזכו לאריכות ימים, בריאות, שפע פרנסה,

הצלחה,

והבנים יתנו אושר להורים וההורים לילדים. אמן.

תצליח, מתוק.

אשריך.

כן, מי עוד זוכה?

וואו, איזה בחור צעיר. יא חביבי, יא חביבי. בוא,

בוא מתוק. בוא.

אין עם ישראל חי, כולם דואגים לכולם,

וחי אחיך עמך.

איזה זכות, איזה זכות.

ראיתי אותך משנן פסוקים, יא חביבי. שמתי לב אליך.

מה השם?

למה? למה אתה רוצה ברכה?

רחל בת שושנה נחשון רפואה שלמה מהרה,

ויונתן בן?

רחל נחשון, יזכה לזיווג הגון, בריאות והצלחה!

תהיה בריא מותאר, אשריך.

מי עוד זוכה ונותן לי שמחה, יא חביבי!

הצעירים היום,

חבל על הזמן.

חבל על הזמן.

עם חבר'ה כאלה עושים מהפכה בעם ישראל, איזה אושר, איזה אושר.

אלפי דיסקים, כ-4,000 דיסקים אתה זוכה, אתה יודע, כל אחד זוכה בערך 4,000 דיסקים.

כמה? מה השם?

גיא בן-תקווה,

השם יזכה אותך בעזרת השם לזיווג הגון,

בריאות והצלחה,

נחת, עלייה רוחנית ופרנסה בשפע ערב.

תהיה בריא.

שם, הוראת קבע, הוראת קבע שם.

מי שיתחייב, שימלא פה את הוראת קבע למטה.

כן, מי עוד זוכה מתאמץ 400 שקלים?

או, וואו, וואו, בכבוד, בכבוד. בוא, בוא, בוא.

זכית.

רבותי, התאמצות, רק עשרה חודשים. אחרי זה אתה מעבר לזה ואתה מסודר לכל החיים.

אין זכויות. כל החיים שלכם, תלמדו, לא תצליחו להגיע לזכויות כאלה,

גם אם תחיו אלף שנה.

אשריך, אשריך.

מה השם?

אייל בן מרסל.

אייל ישעיהו בן מרסל.

רפואה שלמה, בריאות איתנה, הצלחה,

תשובה שלמה, זיווג הגון,

פרנסה בשפע, בעלייה רוחנית תמיד.

תהיה בריא. אשריך.

כן, יש לנו פה מניה מפריז.

כן, הלו.

שלום.

גבריאל בן.

ימנה.

השם יזכה אותך לכל טובה וברכה,

בריאות איתנה,

פרנסה בשפע ועלייה לארץ-ישראל לשלום.

בבריאות שלמה ואיתנה, אמרתי.

הנה, בבקשה, תעביר אותו לשם למטה,

כאן, שידבר אתו. בבקשה.

כן.

מי עוד פה מהוד השרון רוצה לזכות? הנה האישה הראשונה,

אשרייך לחיי העולם הבא.

בואי תתכבדי, בואי תתכבדי.

לא אליי. למטה, למטה.

למלא את הוראת הקבע.

מה השם שלך?

כוכבה?

עוד פעם.

חווה כוכבה,

בת?

בת שרה,

תזכי לרוב נחת מכל יוצאי חלצייך. בריאות שלמה ואיתנה,

חזרה בתשובה לכל המשפחה,

ובריאות איתנה באריכות ימים,

בשמחה תמיד,

בבשורות טובות. אשרייך.

כן.

איך קוראים לך שם, בחור?

קח לה הוראת קבע למעלה, בבקשה.

תודה.

רגע, חכה. תכף. סבלנות. כן. מי עוד רוצה לזכות

במניית זכות לזכות את עם ישראל?

מי רוצה לזכות את עם ישראל ולהיות שותף?

מיליון ושבע מאות וחמישים אלף.

מי עוד זוכה?

מי שמרוויח 4,000 שקל צריך לתת מעשר, 400 שקל מינימום.

הנה, יש לו הזדמנות לתת את המעשר.

אומר הקדוש-ברוך-הוא, ובחנוני נא בזאת,

מי שנותן מעשר מתעשר,

גם בזכויות

וגם בפרנסה.

כדאי.

בלאו הכי צריכים לתת,

אז לתת לדבר ששוויו לאין-ערוך ולאין-שיעור.

מי עוד רוצה לזכות?

מה קרה? נרדמת בשמירה?

כן.

יש עוד מי שרוצה לזכות

במניית זכות?

מאמץ קטן.

אתה רוצה?

יש לך מישהו, רוזנברג?

יש לך?

חמש יש לך?

רוזנברג?

יש לך?

רוזנברג.

כן.

יש עוד מי שרוצה לזכות?

שלא תתחרטו. אני אחר כך הולך ואתם תישארו פה בלי הזכויות.

יישאר לכם 4,000 שקל,

אבל מה זה שווה?

חודש ימים מזון.

ומי יזון אתכם לחיי העולם הבא?

במה תזונו?

איפה תביאו זכויות כאלה?

יש עוד מי שרוצה לזכות?

עוד אחד רציני יש?

אני מאמין שיש עוד אחד.

איפה החכם שקופץ?

איפה החכם שקופץ?

יכולים להיות שניים שותפים.

אלה שרוצים לצלצל,

0.50,

6,500,

6,6,6. 0.50,

6,500, 6,6,6. כן, יש עוד אחד?

אם לא, אנחנו עוברים לשאלות ותשובות,

אבל אני מאמין שיהיה עוד אחד.

איפה האחד?

או האחת?

כן.

אתה רצית, אתה, אתה?

תן לו לשאול שאלה.

יש עוד אחד?

הנה, יש עוד כמה, לא אחד.

אתם רואים? יש יהודים בכל העולם.

כן.

הלו?

שלום,

אדוני.

שלום. ניסן בן-תאוואר אמרנו.

מה? ניסן בן-תאוואר אמרנו.

ניסן בן-תמרה, השם יזכה אותך לזיווג הגון. מהרה, מהרה.

מהרה, מהרה. בבקשה, רק רגע.

למי שיש שאלה.

כן.

אתה כבר דיברת. כן, תן לו לבחור שם עם הפאות. ראיתי אותך. שם.

בסוף הערב, מה שאתה רוצה, תדבר אחר כך. כן.

תן לו שם, בבקשה.

ערב טוב.

באנו עם הילדים בשביל לגרוס דיסקים.

פשוט הם צריכים עוד מעט לומר דברים. אני לא שומע. תן לו לדבר.

אני אומר, באנו עם הילדים לגרוס דיסקים.

הבאת דיסקים לגריסה? כן.

בכבוד, שלח את הילדים.

בואו, מתוקים, בואו.

אשריך ואשרי חלקך,

שאתה זוכה לקדש שם שמים.

יפה מאוד, יפה מאוד.

לא, רק בסוף.

הנה, שמה. בבקשה.

בבקשה, להוציא מה זה ולגרוס.

תראה לו, תראה לו.

תראה באו מצלם, תראה מה הוא עושה.

דביר בן ברכה יזכה לשבת באוהלה של תורה.

מתוך רוגע ושמחה,

בלי לחץ של פרנסת הבית.

תראה לו, תראה לו.

הכול בסדר.

תהילה בת שירן,

יזכו ללכת בדרך התורה ויראת שמים, וינון יעקב בן שירן,

תראה לו, וידבקו בתמימות בדרך ישראל סבא, ויזכו להתחנך בדרך האמת והאהבה.

אשריכם שאתם זוכים.

קודם.

שמעון חי בן יהודית,

יזכה

פרנסה טובה בשפע רב.

תראה לו.

כן, כן, הופיע מעורב.

שמחה בצרה,

רפואה שלמה מהרה.

עם כל בניה.

בשורות טובות.

ירדנה בצרה, רפואה שלמה, בריאות והצלחה.

אשריכם ישראל שזכיתם.

כן,

שאלה למי עוד יש?

שאלה, תן לבחור שם.

שלום, הרב, ערב טוב.

שלום וברכה, לא שומעים.

עכשיו?

הנה, טוב.

יש לי פה רשימה קטנה, אני אעשה את זה זריז.

מה יש?

רשימה קטנה, הרשמתי לי בצד.

קודם כול, יש לי סבא וסבתא,

הם כבר זקנים.

כבר זקנים, ולא זכו ללכת דרך התורה כל החיים שלהם עכשיו.

הם דוברי צרפתית והכול, ואין לי כלים לנסות לקרב אותם, אפילו שזה כבר זקנים.

אין לי יותר מדי. ניסיתי עם הרצאות של הרב בצרפתית,

אין לי יותר מדי חומר.

יש אנציקלופדיה שלי אינטראקטיבית, אני אתן לך, תיתן להם שיראו.

צרפתית.

הם דוברי צרפתית.

יש אצלנו באתר בחינם סרטים מתורגמים לצרפתית,

ויש דיסקים DVD ו-CD במשרד.

לגבי מדרשים,

יש הרבה מדרשים בחז״ל, ויש חלק מהם שיודעים שהם אמיתיים, יש חלק שלא יודעים, יש איזושהי הבנה שם.

למשל, אם אוג מלך הבשן עם הגובה שלו, שאומרים, 600 מטר,

ומשה רבנו היה 500,

קפץ 500, קפץ 500, היה לו גרזן 500. מה, לא הבנתי. מה יש? בסופו של דבר, כל מיני מדרשים שהם לא מסתדרים עם ההיגיון.

הרבה אומרים, עזוב, מדרשים זה שטויות.

השאלה היא איך אתה מסתדר, מה כן אמת? מה צריך להבין? כל המדרשים אמת,

והאנשים שמדברים לא אמת.

לא, לא, לא. זה ברור שאמת. השאלה, יש מדרשים שבאים למסור לנו איזה מסר.

כל מדרש בא למסור מסר,

והמסרים שבמדרשים הם עמוקים מאוד,

ולכן נאמר בפסוק,

אל תדבר באוזני כסיל, פן יבוז לשכל מלך, אומר הרמב״ם בהקדמה למשניות,

על המדרשים,

שלא לספר חלק מהמדרשים באוזני האנשים שאין להם שכל,

כי הם יצחקו עליך, כי הם לא מבינים

שיש עומק לדברים.

כן. עכשיו, לגבי נבוכדנצר, ידוע שבשביל ארבע פסיעות שהוא עשה, הוא קיבל מה שהוא קיבל, וזכה למלוך על כל הכיפה וכו'.

אם ככה זה שכר של מצוות בעולם הזה,

אז בעצם אין מצב שמישהו יקבל

שכר על מצוות בעולם הזה ולא ימלוך על כל הכיפה. אתה מבין מה שאני מתכוון?

נבוכדנצר, כיוון שהיה רשע,

היה צריך לשלם לו שכר בעולם הזה.

אז אם על פסיעה הוא קיבל כל כך הרבה,

וששלטו שלוש בניו

בכיפת העולם,

פירושו של דבר זה תשלום לרשעים

על פסיעה לכבוד השם.

הוא אפילו לא הכיר בשם לאחר מכן

להפסיק לעבוד עבודה זרה,

והוא המשיך.

אבל עצם ההכרה שלכבוד השם הוא פסל ארבע פסיעות, הוא זכה כל כך הרבה.

מי ששומר תורה ומצוות ומאמין בשם,

אין בכל חללו של עולם לשלם שכר

על מצווה אחת, כי מצווה זה לא פסיעה,

זה מצווה ממש, זה משהו אדיר.

לכן השכר משתלם לנצח.

אי-אפשר לשלם בעולם הזה.

אז איך רשעים מקבלים שכרם בעולם הזה?

פשוט מאוד, כיוון שהם מעריכים את המצוות

בסכום פעוט,

משלמים להם לפי מה שהם מעריכים.

לדוגמה,

אם בן-אדם לומד גמרא והוא צריך ללמוד שעה,

ובאמצע הגמרא הוא החליט שהוא יוצא לעשן סיגריה,

זאת אומרת, ההפסקה הזאת,

הגמרא לא שווה אצלו סיגריה אפילו,

כי בשביל הסיגריה הוא מוכן להפסיק ללמוד גמרא,

והוא יוצא בשביל לעשן.

באותה שעה אחרים לומדים והוא מפסיד.

אז ישלמו לו לפי תעריף של סיגריות, הוא יקבל כמה פקטים

על הגמרא לפי אותו שיעור. זו דוגמה, כן? מצחיקה, אבל זו דוגמה.

אדם שאם מזדמן לו רווח, נגיד, של 50 דולר,

להקפיץ מישהו לאיזשהו מקום במקום שיעור,

אז הוא משווה את הגמרא או לימודה ב-50 דולר. האמנת? ונבוכדנצר העריך את המצוות כל כך הרבה?

הוא לא העריך בכלל,

הוא פשוט העריך

שיש בורא לעולם,

אבל זה לא גרם לו לשנות את דרכו ואת מציאותו.

אבל אפילו זה,

אפילו אמרה טובה שהאדם מדבר לכבוד השם,

הקדוש-ברוך-הוא משלם,

נאמן בעל-הבית לשלם שכר לכל בן-אדם,

אפילו שכר שיחה נאה.

הקדוש-ברוך-הוא משלם גם לרשעים, אף אחד הוא לא מקפח.

אבל לפי התעריף שהם בעצמם קובעים,

מי שמאמין בחיי נצח,

מקבל בחיי נצח.

מי שמאמין בעולם הזה, מקבל בעולם הזה.

אז הוא מעריך את העולם הזה יותר מהעולם הבא,

ואת המצוות בהתאם,

לכן הוא מקבל לפי התעריף.

וזה רמוס בפסוק

״מה רב טובך אשר צפנת למעלה ליראיך״,

פעלת בעולם הזה לחוסים בך נגד בני-אדם.

אלה שחוסים בך רק עם חשבונות כלפי בני-אדם,

אלה מקבלים שכר פה,

כי הם לא מתכוונים לשמים באמת.

לגבי מכתב הרבנים,

רציתי לשאול את הרב אם זה נכון כאילו לצאת.

ידוע שיש את העניין שלו תכונן, אבל השאלה אם נכון או לא. לא נכון לצאת, וגדולי הרבנים, הרב אלישיב, הרב שטיינמן ואחרים,

לא הצטרפו למכתב.

הרב שמואל אליהו היה בביתו של הרב שטיינמן,

והוא לא נתן לו חתימה על מה שהוא רצה.

גדולי ישראל לא אומרים את התורה בכל מצב,

וצריך להיות חכמים בעניין הזה,

וצריך לדעת מתי להגיד ומתי לא להגיד. הבעיה היא שיש כאלה שלא יודעים מתי להגיד.

עכשיו עוד שני דברים קטנים.

יש לי חברים שאני מנסה כבר שנים,

לקחתי אותם לשיעורים פה ושם,

ויש כאלה שאין, לא מדבר עליהם כלום. ניסיתי, ניסיתי, לא הלך.

יש איזו דרך שכן מצאתי, שדווקא כן הצלחתי,

זה דרך איזה מושב אחד שמקיים שיעורים,

וכל שבוע מביא רבנים, זה מהידברות, ערכים וכו'.

זה, בואו נגיד, קצת מהחבר'ה שם, מעורב, בעיה של צניעות קצת בכל העניין,

אבל הם באים ושומעים, ודווקא,

אני לא יודע,

השאלה אם זה,

מה השאלה?

אם זה מעורב וצנוע,

אז בשביל להחזיר אותם בתשובה יהיה מותר. אם זה לא צנוע ובאים בצורה פרוצה לגמרי ודברים כאלה,

אסור לדבר לנגדם.

אוקיי.

דבר אחרון.

יש ידידה

שהיא קצת הגיעה לאוניברסיטה, ועם כל העניין של הצניעות היא קצת הידרדרה.

עם כל כבוד בת-מלך פנימה, היא קצת החוצה.

עכשיו,

ניסיתי בכל מיני דרכים, ולא הולך. אמרתי לה כמה חמור העניין, וניסיתי בכל מיני דרכים,

והיא אמרה, מה, יש כאלה שמדברים בלשון הרע, אז אני אעשה את זה. הסברתי לה שזה לא אותו דבר, זה גם נוגע לכלל.

השאלה היא אם להמשיך לחפש דרכים או להפסיק לחפש.

כאילו, לוותר, לא יודע.

יש קלטת שלי, היהדות זה עולם נפלא, מספר 90 בטייפ. אני חושב שזה מקביל גם ב-CD.

אני רוצה לשמוע את הנושא של הצניעות.

יש ספרים על צניעות. אם תיכנס לחנויות ספרים,

לתת לה את הדברים האלה, שהיא תתבונן בערך הדברים,

ולהגיד לה בעיקר שהיא מזלזלת בעצמה,

כי גם היא מזולזלת בעיני אלה שרואים אותה. אולי הם נהנים מזה,

אבל הם מזלזלים בה.

אדם שצריך לחשוף את המרכולת שלו,

אתה יודע, בשוק הכרמל,

פותחים את החולצות וזורקים באוויר. עשר, עשר, עשר, זורקים.

זה מזלזל.

כשפותחים את הסחורה ומראים,

זה שוק הכרמל.

אבל אם תלך לרשת מכובדת,

מרק וספנסר,

אין דבר כזה שפותחים את הסחורה.

אתה קונה את הכול סגור, ומה שכתוב המחיר,

בדיוק אתה משלם.

עם 99 האגורות.

הבנת? כי זה סגור,

זה שמור,

זה מכובד, זה שווה את מלוא המחיר.

כן, מחילה, משהו קטן, אחרון.

איך זה ראה?

ההיכלות, ידעו שיש היכלות בעולם הבא ויש קשר בין נשמות. עכשיו, נשים מגיעות להיכל של שרה, רבקה ולאה, והגברים, אברהם יצחק ויעקב וכו'.

איך יכול להתקיים קשר בין נשמות כשלאלה יש את ההיכל שלהם ולאלה יש את ההיכל שלהם?

מה אתה דואג?

לא, אני לא דואג. לא, אני יודע שלא. מה אתה דואג? על הקשר, אני אומר.

אתה נמצא פה

ואימא שלך נמצאת במקום אחר. יש קשר ביניכם גם עכשיו?

לא.

מה לא? אתה לא מקושר אליה? היא לא במחשבתך? מקושר, אבל להיות בקשר, איזה קשר? בעולם הנשמות אין קשר פיזי. יש קשר,

אבל לא פיזי.

טוב, תודה רבה. see you, ביי.

כן.

מה?

הלו?

שלום, ערב טוב.

ערב טוב.

מדבר עם מעלות. גם אני רוצה להצטרף לתורמים מליד. אשריך ואשרי חלקך.

תודה רבה.

אני רוצה שתברך אותנו ותודה רבה.

כמו שכתוב,

כל המאסר מתאסר בגלל המוצר שלנו.

מה השם שלכם?

שמה של אשתי מיכל פרידה, בת אסתר מרגלית.

מיכל פרידה, בת אסתר מרגלית.

ובאותה הזדמנות שיחזרו בניה ובנותיה בתשובה. קודם כול, שתהיה לה פרנסה בשפע ערב,

ובניה ובנותיה יחזרו בתשובה שלמה מהרה.

ובתי שירה בת רעיה.

שירה בת רעיה.

שירה בת רעיה, שאכן גם היא תחזור בתשובה. תזכה לשוב בתשובה שלמה.

שנזכה להציף מן העולם כמו שזקין וטהורים כמו שבאנו אליו. תודה לך. השם יזכה אתכם, אמן.

אמן.

יש עוד.

יפה מאוד. חבר'ה, אתם גיריתם את כולם.

כולם רוצים לתרום בזכותכם, אבל אני עוד מחכה לאחד

שהאמנתי שעוד יעשה זאת.

כן, מי אתה רוצה לשאול?

תן לו שאלה.

ערב טוב, כבוד הרב.

האם מותר להשתמש במנגינות של הזמרים הפסולים לקריוקי?

אם זה הזמרים הפסולים חיברו את המנגינות או מלחינים פסולים שחיברו את המנגינות,

אין להשתמש בהם.

אם הזמרים הפסולים רכשו את המנגינות

והם היום קניינם, גם כן אין להשתמש בזה.

ועוד שאלה?

מה ציפית מהרבנים שיעשו אחרי כל כך הרבה זמן שהם סופגים וסופגים?

איזה רבנים? אלה שהוציאו את המכתב על איסור מכירה לגויים.

אני לא אמרתי שאני מצפה מהם כלום. שמעת שאני אומר שאני מצפה משהו? הוא שאל אותי

אם זה נכון

היה לצאת עם המכתב.

על זה עניתי,

שגדולי ישראל לא הסכימו עם זה.

הבנת?

טוב, תודה. אני רק אגיד, אם אתה כבר שואל,

עושים מזה אומנם טררם גדול, זה לא נכון היה לצאת עם זה,

אבל הערבים עושים אותו דבר ויותר גרוע,

שמי שמוכר שטחים ליהודים, לדוגמה בירושלים,

פוגעים בו בנפש גם.

אבל אף אחד לא אומר למה הם עושים זאת.

אתה מבין?

תודה, כבוד הרב. תהיה בריא.

עמליה בת בלה, רפואה שלמה מהרה,

רפאל בן עמליה, זיווג הגון מהרה,

יניב בן עמליה יצליח בחינוך הילדים, בחזרה בתשובה שלמה,

דרורה בת שמחה, בריאות הנפש והגוף,

בחזרה בתשובה לכל בני המשפחה,

אושרי בן אסתר

יזכו לבית מלא קדושה, כל המשפחה.

מי?

קרן רובי בת שונדה,

סוניה,

רפואה שלמה ופרנסה טובה והילדים יהיו תלמידי חכמים.

כן, הנה הוא רוצה לשאול פה שורה ראשונה בירוק.

מה, לתת מנייה?

מה, למסור משהו?

תמסור לו, תמסור לו.

תגיד את השם.

מה השם?

אתה עשית מנייה?

בוא הנה.

הוא אומר שהוא עשה, מה אתה אומר לו?

עשית מנייה, כן?

הנה הוא עשה, מה אתה אומר לו?

כן, מה השם?

שאול בן דליה.

שכל המשפחה תשוב בתשובה שלמה.

הוא במשפחה קרובים ורחוקים. קרובים ורחוקים, עם כל ישראל.

אמן. גם לזיווג הגון. לזיווג הגון מהירה.

כן.

קח ממנו את המנייה.

כן.

כן, בבקשה. מי עוד?

אתה כבר, אני אברך אותך תיכף, וכבר בירכתי אותך. כן.

מי עוד?

יש עוד מישהו שרוצה לזכות במנייה? עוד אחד אני רוצה, חכם אחד רק.

נראה אם יש חכם אחד עוד בהוד השרון.

מספר הטלפון 050-6506666. עוד מעט, כשאני מסיים, אני אתן לך לדבר.

כן, מי עוד רוצה לשאול שאלה?

אנחנו, יש לנו חוב.

הערב הזה הוא בחסות פיצה-קיד,

רשת חנויות,

סניף כיכר מגדיאל בהשגחת הבדץ.

הערב גם לעילוי נשמת אהרן בן שמחה ודוד בן קמילה שוקרון.

להצלחה ליהודה שוקרון ולכל משפחת שוקרון.

יהודה בן בלומה תרצה בת שלומית, שלום בית נאמן.

ויש עוד שניים שתרמו מנייה.

יונתן בן שרה יזכה ללמוד תורה, מרים בת אווה זרע, חי וקיים,

וכל המשפחה יחזרו בתשובה שלמה לרפואת נסים בן תמו,

רפואה שלמה, יזכה לראות במאור עיניו כאחד העם ללא משקפיים.

עוד מי תורם מנייה?

יש עוד אחד, אני מאמין שיש עוד אחד.

מי זה האחד שזוכה להפתיע אותי

שהוא תורם מנייה? נדב אהרן בן תרצה,

רפואה שלמה.

אני לא מאמין שיש בן-אדם אחד שמתחבא לי עד עכשיו.

מי זה הזוכה?

מי שזוכה יקבל גם צ'פחה.

כן.

יהודי נוסף,

יהודי נוסף,

תעשו שותפות, חבר'ה, תעשו שותפות.

מי הזוכה?

4,000 שקלים, עשרה תשלומים, כספי מעשר.

מי הזוכה?

יש עוד זוכה אחד?

לא יאומן כי יסופר.

טוב, אתם לא רוצים, אז אני אחלק לכם מתנות.

אני הבאתי מתנות לחלק לכם.

למרות שאתם לא רוצים את המתנות שאני נותן לכם.

אז בעזרת השם,

אני קם לתת לכם מתנות. רגע, יש עוד מישהו שזוכה במניה?

הלו, אתה זוכה?

הלו. הלו, כן.

הלו? כן.

אה, אה, אוכל את זיווג?

נפתלי בן-מרים.

נפתלי בן-מרים, תזכה לזיווג,

ראוי לך מהרה שנה בשורות טובות.

כן, אתה רוצה בניה?

תכף.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.

תודה רבה.