הנס של חגית מאילת שחלתה קשה בכליות

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

ואני רוצה, לפני שנעבור לשלב של השאלות ותשובות,

להזכיר לכם מעשה שהיה פה בפעם האחרונה שהייתי.

הייתה פה אישה

בשם חגית.

שלום, שלום.

ברוכה הבאה.

בחגית

הגיעה להרצאה חילונית גמורה,

גמורה תרתי משמע.

לא רק בחילוניות, אלא גמורה גם מבחינה בריאותית.

והיא לא ראתה שום תקווה למצבה,

והייתי צריך לשכנע אותה שכדאי לה לחיות.

רציתי לתת לה ברכה, היא אפילו לא הסכימה בהתחלה, כי היא אמרה, אין תועלת, אין טעם,

תן את זה למישהו אחר.

עד כדי כך היא הייתה מיואשת.

אבל, ברוך השם,

אמרתי לה מה לעשות,

והציבור קיבל על עצמו מצוות לרפואתה,

וכמה אנשים התחזקו בגללה.

בפלא פלאות, הקדוש-ברוך-הוא ריחם עליה

ברחמים גדולים,

בכלימה ובריאה לחלוטין.

והיא נמצאת פה היום אתנו.

ואני רוצה להראות לכם את הקטע כמו שהיה כשהייתי פה בפעם האחרונה,

איך זה נראה, ואחרי זה תראו אותה.

בבקשה.

כן, הנה שם מאחורה. אני רק יכולה לבקש ממך לתת לי בבקשה ברכה,

שאני אצליח להגיע במהרה להשתלת כליה ולבלם. בעזרת השם יתברך,

מה שמך ושם האימא?

חגית האם באזיה. חגית בת בתיה, השם יזכה אותך, שלא תצטרכי לא השתלת כליה ולא לבלם.

המחלה הייתה כליות, אי-ספיקת כליות,

סופנית,

זה היה לפי הגדרת הרופאים,

אין סיכוי להחלמה אלא על ידי השתלה.

בנוסף, הייתה לי מגיל 27 סכרת נעורים,

שסכרת היא מחלה קשה, ידועה לכולם, אבל היא מחלה הרסנית, הורסת כל חלקה טובה בגוף.

ובין היתר זה גם הרס לי את הכליות, זה גרם לי למחלה של הכליות.

היות ואני הייתי חולה מאוד,

ורציתי להגיע להשתלה במהרה.

ביקשתי מהרב שיברך אותי שאני אגיע להשתלה במהרה.

השתלה של מה את זה? השתלה של כליה ולבלב.

כליה לתקן את המחלה של הכליות, ולבלב כדי לתקן את הסכרת.

אם תחליטי,

בעזרת השם ידבריו,

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שהאבא רוצה מבת ישראל כשרה,

הכול תלוי בדבר אחד,

האם מתחברים לקדוש-ברוך-הוא ב-100% או לא.

אם מתחברים ב-100%, אין סיבה שיהיה קטרוג.

אם לא מתחברים ב-100%, יש למקטרג אפשרות לקטרג.

יותר קל לחזור בתשובה מלעבור השתלה ולחפש כליה.

יותר קל.

יותר קל פי אלף אלפים, ויותר בריא גם.

לכן

יש לך את האפשרות,

אם תחליטי, בעזרת השם, אני אתן לך גם כיסוי ראש.

תצאי לדרך, אתן לך ברכה עם כל הקהל,

ואני מקווה שלא תצטרכי בכלל ותהיי בריאה ושלמה. את מוכנה?

מוכנה או לא מוכנה?

בבקשה.

משהו עבר עלי בצורה פשוט מדהימה, כמו ריחפתי. ברוך אתה, אדוני,

אלוהינו מלאך העולם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.

היום אני אעשה דבר שאני אתקראת בעזרת השם,

ואולי זה בזכותך,

כי אני בחיים שלו בכיר טבעי יום, עד אימה ירדה לי בעין, וזה בזכותך, כי קרע ולשמוע מה שיש לך.

שאלה אחת גדולה.

רפה רפה רפה,

נתתי לי את אחינו ואת משלחתנו,

אין רחמן עברנו.

רפה רפה רפה, ברפה יפה רפה רפה. ברוך אתה, אדוני, אלוהינו אומרך העולם שהחיינו והגיענו לזמן הזה.

אמן.

הרב ביקש ממי שמוכן לשים ציצית או מטפחת לרפואתי,

שיקום ויעלה לבמה וייקח

וישים לרפואתה של חגית בדבתיה.

אני בטוח באמונה שלמה שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לכל טוב. בבקשה.

בבקשה. תהיה בריא לשים עליכם. בבקשה. אשריכם ישראל.

עם ישראל חי.

עם ישראל חי. אשריכם ישראל. הוא החליט את כל הקלטות לתרום במתנה לכל הקהל שקם ושם מטפחות וציצית.

אני תורם, בעזרת השם יתברך,

את הסטים האלה לכל אלה ששמו ציציות וכיסויי ראש. בבקשה.

זה היה מאוד מאוד מחווה יפה מצדו.

זהו, אני הלכתי הביתה,

וחודש, אני חושבת, או שלושה שבועות,

לקח לי להקל מה עבר עליי.

עוד הייתי הולכת במכנסיים וחולצות קצרות, לא כיסוי ראש. התביישתי.

פשוט היה קשה.

דווקא תפסו אותי בחורות דתיות.

זה היה מין כמו שליחים של הקדוש ברוך הוא.

אני הייתי הולכת ברחוב, פתאום אני פוגשת אישה שאני בכלל לא מכירת.

והיא אומרת לי, את לא מההרצאה,

אני לא מכירה אותך מההרצאה של הרב אמנון יצחק.

אמרתי לה, יכול להיות, כן.

אני אותך לא מכירה. היא אומרת לי, אני הייתי שם בהרצאה.

ונו, מה קורה איתך?

את מתכוונת לעשות מה שיפתחת, כאילו, מה שרצית?

אמרתי לה, אני מאוד רוצה,

אבל קשה לי.

כל כך היה אכפת לי אז,

מה יאמרו, מה יעשה את זה אחרת.

אבל בזמנו זה היה מרוץ.

בבקשה.

ואותה אישה מאוד צדיקה אומרת לי,

תשמעי חגית,

זה הכל תלוי פה,

הכל תלוי איך את משדרת.

אם תלכי לדיאליזה ותאמרי,

תרגישי טוב עם זה,

ותאמרי, כן, חזרתי בתשובה,

אל תתביישי.

את לא יודעת כמה כוחה של תורה.

ברגע שאת תשימי כיסוי ראש ואת תלכי בראש מורם,

כולם יגידו לך שזה בסדר וזה יפה וזה נחמד.

זה לא מה שאת חושבת.

אני באתי, כולי רועדת לדיאליזה עם כיסוי ראש,

והחלטתי, זהו, אני פה.

אם כבר באתי, אני לא מורדה.

ומהרגע שאני שמה, זה לתמיד.

ונכנסתי לדיאליזה, ולא יאומן כי יסופר.

אנשים התחילו פשוט להגיד לי, חגי,

איזה יופי, חזר בתשובה.

כל הכבוד, תצליח.

הנה,

קיבלתי את האוקיי מהחברה החילונית.

ומפה התחלתי.

ואז כשהתחלתי,

פשוט התחלתי לרוץ.

זה התחיל ממטפחת אחת,

זה לא מתאים כבר לבגד הזה, וצריך עוד אחת ועוד אחת.

קניתי המון מטפחות,

הלכתי בקצב

של כובעים,

וזה פשוט עשה לי טוב.

הרגשתי שאני יותר שלמה עם עצמי כשאני בצניעות.

יותר נכון,

הרגשתי פתאום שאני מתחילה לחיות.

אני מתחילה להרגיש בריאה

מבחינה נפשית.

איפה שהיה לי עצוב תמיד,

התחלתי לראות שמחה.

הבנתי שהישועה צריכה לבוא רק מהקדוש ברוך הוא.

כי אם הרב אמנון יצחק בירך אותי,

אז הוא צדיק.

ואם הוא אומר,

הקדוש ברוך הוא מקיים, ככה למדתי.

הבנתי שאני צריכה לבקש מאבא שבשמיים גם בזכותי,

כי זה לא מספיק

ורק לחכות שאחרים יעזרו.

אני צריכה גם לנסות לבד.

והיה לי נורא קשה לבקש על עצמי.

בדרך כלל תמיד הייתי מבקשת בשביל אחרים, או מתפלל תהילים לאחרים,

על עצמי או על כל עם ישראל,

אבל על עצמי היה לי קשה.

אותו יום הייתי כל כך מיואשת

כשהגעתי הביתה, זה היה למחרת, ערב יום שישי,

לפני הדלקת הנרות.

חשבתי שאני לבד בבית.

ולמעשה, הבת שלי הייתה בבית, ואני לא ידעתי.

ופניתי לאבא שבשמיים,

והרגשתי שאני כבר לא יכולה.

והתחננתי אליו, התחלתי לצעוק ולבכות.

קולי קולות, אמרתי לו, אבא,

תקשיב, אבא של השמיים, תקשיב לי

לחגית בת בתיה, תקשיב לי ותשמע אותי.

תן לי בבקשה בריאות.

אני לא יכולה יותר להמשיך ככה.

תן לי בריאות, או שתיתן לי להיות כאחד האדם,

או פשוט תיקח אותי אליך.

אני לא יכולה לחיות באמצע, אי אפשר.

זהו, התחלתי לבכות.

וזה היה, אני לא רוצה לצעוק, אבל זה היה הכל בצעקה גדולה.

והתכוונתי לכל מה שאני אומרת,

אני לא רוצה להמשיך ככה.

אי אפשר.

אם הוא היה לוקח אותי, אז הוא היה לוקח אותי.

השלמתי עם הכול,

כי כבר הגיעו מים עדני הפש עם הבריאות הזאת.

לא יכולתי יותר.

הבת שלי כן הייתה בבית, והיא שמעה אותי, היא חשבה שהיא אבנימה השתגעה.

ככה נודע לי אחר כך.

אני אמרתי את מה שאמרתי, עברה שבת, הדלקתי נרות,

עברתי שבת רגילה עם חברות,

שבת יפה, כאילו, רגיל.

יום ראשון בבוקר

מתקשר אליי פרופסור גפטר,

שזה הפרופסור שבעצם אני חייבת לו הרבה הרבה תודה,

שהוא הציע לי לעבור גם השתלת כליה וגם לבלב,

כי הוא אומר שזה יהיה לי יותר לטובתי.

הוא מתקשר אליי בשבע בבוקר

ואומר לי,

יש לי בשבילך כליה ולבלב.

אתה מבין?

יומיים אחרי שאני ביקשתי מאבא שבשמיים.

תוך כמה זמן זה היה אמור להגיע?

יכול היה להגיע גם אחרי שלוש שנים.

שלוש שנים לחכות. בוודאי. יש אנשים שמחכים חמש שנים ועשר שנים.

אף פעם אי אפשר לדעת.

זה מזל, זה תלוי ברקמות,

זה תלוי בסוג דם, זה תלוי בתור.

תלוי מתי התור שלי.

יכולים להיות עוד אנשים עם אותם נתונים,

והם לפניי בתור.

הכול עזרה של הקדוש ברוך הוא.

אני מאמינה פה

שקרה נס.

לא יכול להיות כל כך מהר.

יום שישי אני מבקשת, יום ראשון בבוקר.

יש לי השתלה.

זה דבר שגם אם אני לא מאמינה, הנה אני מאמינה.

זה לא יכול להיות

שזה קרה ככה.

זה יותר מדי נסי, יותר מדי נס.

ואם זה נס, זה רק נס משמיים.

ואמרתי לאבא שבשמיים תודה,

והתחלתי לבכות מהתרגשות.

הצגתי לאימא שלי. אימא,

יש לי תור להשתלה, תכינו את הרכב,

תיסעו לקחת אותי משדה התעופה.

הוא אומר לי, אם את מוכ... ומה היפה פה?

שדוקטור גפט, פרופסור גפטר אומר לי,

את מוכנה לגשת להשתלה, כן או לא?

אמרתי, מה זה?

קורא לי פה דז'ה וו.

מוכנה או לא מוכנה?

זה בדיוק כמו שכבוד הרב אמנון יצחק שאל אותי,

את מוכנה לחזור בתשובה?

כן או לא?

מוכנה לשים, כאילו לבוא?

פה הוא אומר לי, את מוכנה לגשת להשתלה, כן או לא?

זה בדיוק.

הרגשתי אותו דבר באותו רגע, התרגשות,

ריחוף.

אמרתי, מה קורה פה?

ועכשיו המלחמה להשיג לי כרטיס טיסה.

איך משיגים כרטיס טיסה ביום ראשון,

כשכל כך הרבה אנשים חוזרים מאילת לצפון?

איך משיגים כרטיס טיסה שלא השגתי מראש?

ועוד אני רוצה לנסוע עם הבת שלי.

כשהקדוש ברוך הוא רוצה, הכול מסתדר.

השיגו לנו שני כרטיסים,

והבת שלי ישבה לידי וטסנו לבית חולים בלינסון.

ובבילינסון הכול התנהל במהירות רבה.

בדקה התשעית צריך להכין הכול, מהר, מהר, מהר, מהר.

והגענו להשתלה.

כמובן, אני זוכרת את עצמי רק איך שהתעוררתי בטיפול נמרץ.

הייתי שם יום אחד.

אחרי זה עברתי למחלקה שבה הייתי כחודש ימים אחר כך.

והייתי בחדר נפרד.

אבל לא הייתי לבד.

הייתי רק

כל הזמן עם הקדוש ברוך הוא.

כל הזמן דיברנו ביחד.

כל הזמן דיברתי איתו.

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה.

אני בלי זריקות שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום.

דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע,

שלוש שעות כל פעם.

וזה לדקור שני מחטי עשר, כמו מסמר עשר,

כאלה ענקיות.

שתי מחטים בווריד.

זה כאבים.

וזה לא נעים.

וזה שלוש שעות צמודה לכיסא.

וסוכרת, יש לי מגיל 27. עכשיו, ברוך השם,

אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר.

כשבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600,

היה נורא.

או 16.20, שהייתי מגיעה מאולפת, מחוסרת הכרה, בקומה,

לבית חולים.

ממש ככה, לאשפוז.

והיום כמה זה?

היום הסוכר 95, ברוך השם.

זה נורמלי?

נורמלי. הנורמלי זה 70 עד 110. לשלושה אני צריכה להגיד תודה. בואו לא נאמר אנשים.

הראשון זה לקדוש ברוך הוא.

זה ראשון,

רופא כל בשר ומפליל לעשות.

זה קודם כול הוא.

שתיים,

זה לרב אמנון יצחק,

ששימש לנו כצינור לקדוש ברוך הוא.

ושלוש,

שהוא גם אדם יקר לי מאוד,

זה פרופסור גפטר,

שהנחה אותי לכיוון השתלה.

גם לו אני חייבת תודה רבה.

אני רק יכולה לבקש מולכם לתת לי בבקשה ברכה,

ושאני אצליח להגיע בנהרה להשתלת קהייה ולבלח.

אם תחליטי,

בעזרת השם יתברך,

לחזור בתשובה אמיתית,

ללכת בצניעות,

לכסות את הראש כמו שאבא רוצה מבת ישראל כשרה.

תקיימי מצוות באהבת הבורא.

הקדוש-ברוך-הוא יכול לשנות את הכול.

ברוך אתה, ה' אלוהינו מלאך העולם, שחייאת קיימנו וגיאת בזמן א' לב.

חכית בת בתיה, אשם ישלח לך רפואה שלמה בתוך שער חולי עמו ישראל,

מהרה.

מי מוכן, בעזרת השם, לשים ציצית

שיהיה גם לרפואתה?

ומי האישה שתהיה מוכנה גם לשים כיסוי ראש שיהיה לרפואתה? ואני בטוח, באמונה שלמה,

שכוח המצוות של כולנו יעזור ויציל אותה מכל צרה וצוקה.

בכבוד, בוא.

הנה, עוד אחת כיסוי ראש.

בבקשה.

תזכה לכל טוב. בבקשה.

בבקשה. תהיה מריא. נשים עליכם. בבקשה. אשריכם ישראל.

עם ישראל חי.

עם ישראל חי.

כל התקופה הזאת, ברוך השם,

אני בלי דיאליזה,

אני בלי זריקות שהייתי לוקחת יום-יום, פעמיים ביום.

דיאליזה הייתי עושה שלוש פעמים בשבוע.

אם אני הולכת, עושה בדיקת סוכר,

שבדיקת סוכר הייתה נגמרת אצלי ב-500, ב-600.

היום הסוכר 95, ברוך השם. קרייתנין, היה לי 6.7 בדיאליזה,

והיום הקרייתנין שלי הוא 1.0. שזה מצב,

הלוואי,

הלוואי, בעזרת הקדוש ברוך הוא,

כל החיים שלי.

אם אני,

בזכות האמונה,

עבריתי,

כל אחד יכול.

תודה.

מה שאני מבקשת, יהודים יקרים,

קחו את החיים לא כדבר מובן מאליו.

לא כדבר מובן מאליו.

אתם לא קיבלתם שום דבר כדי להעביר אותו סתם ככה.

קחו אותם בכובד ראש.

אני חושבת שהיום זכיתי לא רק בבריאות אלא גם בחיים.

חדשים. היום אני מאושרת.

מאושרת במלוא מובן המילה.

פעם, אם לא היה לי חשק לקום בבוקר,

היום אני קמה בשמחה,

והבית שלי פוקד חברות,

ואני פוקד את ביתן של חברותיי,

כי זה פשוט כיף, אנחנו הולכים לשיעורי תורה ביחד.

ואילת התחזקה, ברוך השם,

ויש פה המון המון הרצאות,

רבנים באים לאילת, ואנחנו לא מפספסים אף כנס.

זה פשוט נפלא.

וברוך השם,

אנחנו זוכים לחיים שונים לגמרי. יש תכלית בעולם הזה.

ואנחנו נהנים,

ואני לא רוצה להאריך, אבל זה בעצם רוב התכלית.

תודה לכבוד הרב.