כפר גנים

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת,

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, ברשות ראש הישיבה, הרב שי גרמן,

ברשות הרומנים,

בעל קדוש.

לפני 3,300 שנה יצאנו לעצמאות.

יצאנו ממצרים

ויצאנו מעבדות החירות.

היציאה הייתה גם יציאה פיזית וגם נוחנית.

עבדים היינו לפרעה.

ומשועבדים גם בחומר וגם ברוח.

אלו עובדי עמוד הזרם, אלו עובדי עמוד הזרם.

דרכו של העבד שהוא מתרגל לאדונו ולתרבותו ומשתקע באותה דרך שחי האדון.

וכך היה עם בני ישראל.

אבל הקדוש ברוך הוא פטר אותנו מאלף מצרים עם תנאי.

אני השם אלוקיכם, אשר הוצאתי אתכם לארץ מצרים,

להיות לכם לאלוקים.

כלי בני ישראל עבדים עבדייהם.

אתם יוצאים ממצרים,

הורדלתם בעבדות.

אחרי שאתם מבינים מה זה עבדות.

לאדם שגובהו אמה,

מטבוק טמפו פלוס,

פרעה גרמן.

והוא היה יכול לרדות מכל העולם כולו.

ואי אפשר היה למרות את טיפ,

ונוגסים על ימין ועל שמאל.

אחרי שהורגלתי ב-2010 שנים לזה,

קל מאוד לקבל עבדות אצל הקדוש ברוך הוא, מה עוד שמקבלים עליה הסחר גם לעולם הזה וגם לעולם הבא.

אבל לא לשקוע,

כי דין בני ישראל עבדים עבדייהם.

היום יש אורח חיים מתירני שאנשים שרואים מי ששומר תורה ומצוות חושבים שהוא עבד במושג השלילי, מה שנקרא באנגלית סייל,

כמו שהיה עוד לפני כ-60 שנה באמריקה כשהיו עבדים כושים.

ואם עבד היה מבריא על פי אדונו, הוא היה יכול להורגו.

בלי שום חשבון, בלי דין מחשבון.

אבל לא יודעים שבעצם המסגרת הזאת שקוראים לעבדות בתורה

היא בעצם הבין-חורין הזה. הוא בן-חורין זה שעוסק בתורה.

כי התורה זה מסגרת.

מסגרת מוקשה ורכה,

אבל מסגרת לכל החיים, מהבוקר עד הלילה,

כל ימות השנה, כל החיים, כתוב בדיוק מה עושים.

והכל במסגרת.

וזה נקרא בין-חורין.

ואילו זה שאומר, אני עושה מה שבא לי,

זה עבד עבדים.

זה שאומר, אני קם מתי שאני רוצה, אני עולה מתי שאני רוצה, אני עושה מה שבא לי,

מאיפה זה בא לו?

זה לא בא לו, פירושו של דבר, הוא רוצה.

יש לו יצר שיושב עליו.

והוא מביא לו את זה.

והוא אומר לו, עכשיו תקום, עכשיו לא תקום, עכשיו תלך, עכשיו תענקה, עכשיו תעשה אחרת.

ובעצם הוא אוהב את

רק מה? זה נראה שהוא שוכנע כי יש מי שמונה באותו באב והוא לא מרגיש בכך.

לפני זמן,

כמה שנים,

בליל שבת,

מגיע אליי יהודי עם שעל מטולטל

כמו כבש,

תימני.

נחמד.

שלום, שבת שלום.

כן, מה כמו זה מעפש?

אמרתי, באתי לרם, אמרו, שרד גר לתוך השכונה, אז נכנסתי.

אמרתי בכלל, הוא יושב על שולחן שבת,

ואני שואל אותו ביידיש,

למה אתה צריך את הגע שארזור אותה בראש?

למי שלא יודע, זה בלורית נליכה.

אז הוא אומר, מה היא?

מתאים ויפה לי, אמרתי לו איך להפער על איזה אפס.

הוא אומר, זה העניין של טעם ורע, ומתווכח.

דיברנו עליו ועל דם,

והוא ציין את זה שבעצם אנחנו מוגבלים,

לא יכולים לזוז ימין ושמאל,

הכל כתוב לנו.

הוא עושה מה שהוא רוצה, הוא דופק בברן, נכנס.

הוא עוצר, הוא עולה, הוא עושה מה שהוא רוצה.

לאט לאט הוכחתי לו שבעצם הוא עמל.

לאט לאט הוכחתי לו שהוא נשלט על ידי אצלו,

והוא לא יכול לשלוט באצלו,

ולא כל מה שהוא אומר הוא בעצם מסוגל לעשות.

והבאתי לו דוגמה ממישהו שאמר לי פעם שהוא מת לשמור שבת.

רק דעקה, הוא לא יכול בלי סיגריות והוא לא יכול בלי טמפנניזיה.

הוא אומר, אני מבין לשמור שבת, אבל אני לא יכול. בלי זה אתה יכול.

ואצלכם הכל אסור.

אם היית מתיר לי דבר כזה, הייתי שומר שבת.

אמרתי לו, מי אמר לך אסור? אמר, כל הלבנים אומרים אסור.

אמרתי לו, אסתדלמה, שאני אומר שזה מותר.

אמרתי לו, מה, אתה רפורמי?

אמרתי לו, לא,

דווקא אורתודוקסי.

אבל אצלנו אתה צריך להבין שהכול מותר.

מותר לא לומר שבת בשבת,

מותר לא לנותן בלוויזיה בשבת. מי אמר שעשו?

אולי אתה הופך להתאמינים?

אבל זה לא מה קדוש.

אתה בעצמך אמרת,

כשאתה מת לשמור שבת, אתה לא יכול בלי סיגריות. מה פירוש? אתה לא יכול בלי סיגריות.

אתה אסור במעשה של הסיגריות, כי אתה לא יכול בלי.

אתה לא יכול בלי טמפלוויזיה, אז אתה אסור במעשה שלך.

אני מותר.

אני נתנתי את כל הכבלים האלה.

אני יכול בלי סיגריות, אני יכול בלי טמפלוויזיה.

אני מותר, אתה אסור.

לא מה שבא לי אומר שאתה בן חורי. זה בדיוק הכול.

וככה דיסקסתי איתו קצת,

ואמרתי לו, אתה יודע, אני השתניתי לחלוטין

מתי שראיתי פעם את המדרש על הפסוק,

כאילו בני ישראל עבדים עבדייהם.

והמדרש שואל, מה עדיף?

עבד למלך או עבד לעבד?

המדרש עונה, עבד למלך.

מה שיש למלך, יש לה עבד.

ואם אתה עבד לעבד, מה שיש לה עבד, בקושי יש לה עבד.

אז מה עדיף להיות עבד למלך? ביקשתי מהקב' ברוך הוא להיות עבד שלו,

ולא עבד של בשר ודם.

לא חיכיתי לתשובה, והתחלתי לטעות קדימה.

ואתה יודע לאן הגעתי?

ואמרתי לו, אנחנו אומרים את זה בפתיחת האחד.

אנא עבד לדקות שבריכו.

והתחלתי להשיב לו.

אנו,

אנו,

אנו,

ארבדו דקות שובריכו, אנו,

אנו, אנו,

ארבדו דקות שובריכו,

אנו, אנו, אנו,

אבדו דקות שובריכו.

אנו, אנו, אנו, אנו,

ארבדו דקות שובריכו.

אמרתי לו, אני לא בעל קול,

אבל אני אף פעם מתכוון למה שאני אומר. אבל בשבילך אני מחבר אחר צעדים.

אנו אנו אנו עבדו דשעו בריחו

אה, לא, התחלתי לעבוד טוריק.

והוא התחיל להשאיר את עושרים עליו שנינו.

אחרי איזה רבע שעה שאנחנו לא מפסיקים,

בקדושת השבת הבן אדם הוא ירמועו

ובא מישהו עוזר בשבוע.

והוא מתנצל על השאלה הראשונה ששאלתי אותו, למה יש לו שערות?

הוא מרים את השערות, הוא אומר, תראה, מה יש לי פה,

כשאתה צודק את העמוקה והבצע.

הוא גידל מסערו בשביל להסתיר אותה. אמרתי, אין בעיה אליו, סתפקנו, תשימי מגבעת וזה יחסה גם חן.

היום היהודי הזה הוא יהודי חשוב מאוד, שהרב עדיין מכיר אותו.

קוראים לו הרב ימואל ידע.

זה היהודי.

היום הוא ראש פועלם או לא?

היום הוא ראש פועלם.

וזה משיר אנו,

אנו, אנו,

אבי דרבי קודש רבי ריחו,

אנו, אנו,

אבי דולה אבי דו.

טוב, זו הייתה הפתיחה.

אבל עכשיו נגיע לעניין, אנחנו עבדים בקדוש ברוך הוא. יצאנו ממצרים והקדוש ברוך הוא עושה כי לבני ישראל עבדים, עבדה יהיה.

אתה לא צריך לצאת.

מכל מקום,

בואו נראה כמה דברים. אתה לא אומר, אתה נולד להתנהל בכל מצב,

יש שלושה מצבים שהתורה משאירה את זה בהחלטתנו, מה שנקרא במירכאות.

האחד זה גדולה עבירה לשמה,

יותר ממצווה שלא לשמה,

שזה דבר שגורם ספקות לבני האדם,

כי אף על פי שהוא יודע שהדבר אסור מן התורה מכל מקום, כיוון שיש לו כוונה לשמה,

אז הוא נבוך, מה לעשות?

דבר שני זה מה שאמרו החכמים, זה לא הדבר, לפעמים ביטולה זה קיומה,

או זהו יסודה.

דבר שלישי, זה העת לעשות לה' הפר את תורתך,

שבזה צריך שיקול דעת גדול מאוד.

אומנם כבר הובא בספר נפש החיים,

של בן-חיים מוולוז'ין,

זכר צדיק קדוש ברוך הוא, שלאחד שניתנה תורה,

אין לנו אלא מה שכתוב בה,

ואפילו יודע אדם שיתקן תיקונים גדולים בכל העולמות

על ידי מעשי איסור,

דוגמת יעקו אבינו שנשא שתי החיות על מנת לבנות את בית ישראל,

וכן עמרם שנשא את דודתו ויצאו ממנו משה, אהרן ומרים,

חס ושלום מלעשות כן.

ועל כיגון דעם אמר ישעני הנביא לחזקיהו המלך

בהדי כו שדר האמנה, למה לך?

מאי במפקדת אם בעילך לנאבד,

ומאי דיני חיכומי ותשברי כל מי אפילו?

אל תיכנס בחשבונות שמים,

תעשה מה שמוטל עליך ומה שנוח לפני הקדוש ברוך הוא יעשה.

ואף ורק לפני מתן תורה הדבר הזה יהיה אפשרי, שיוכלו לעשות

מעשה כזה של גדולה עבירה נשמע.

אבל קשה ממה שכתוב לאחר מתן תורה אצל יעל,

אשת חבר הקני, שנאמר אצלה גם גדולה עבירה נשמע,

וזה היה לאחר מתן תורה,

אבל כבר עמדו בזה,

בספר כתר ראש ועוד קלב.

הוא אומר, מצאנו עצה נפלאה,

מחכמים זיכרונם לברכה, ואירע את דרכינו בשאלה קשה זו,

ומה שיקשו בגמרת הנזיר על יעל באקא מתהניה מעבירה, בכל אופן היא נהנית מן העבירה,

ומתרץ לגמרא טובתם של מרשעים, רעה היא אצל צדיקים.

ולמדנו מזה שלא הותרה עבירה נשמע, אלא בשעה שהוא נשמע מוחלט ללא כל הנאה עצמית.

ומכאן שגם כל ההיתרים שנמנו לעין אינם אלא בשעה שאין לאדם הנאה כלל.

ושמץ הנאה חוסל את המעשה, והרי הוא עבירה גמורה,

ללא הוראת היתר כלל עולם.

כתוב אצל משה רבינו, וישמע משה ואיתן בעיניו.

בפרשת שמיני כתוב

ויצעיר החטאת דרש דרש משה, והנה סורף,

ויקצוף עמר עזרו על איתמר בני אהרן ותרים לאמור.

מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש, כי קודש קודשים היא, ואותה נתן לכם לספר את ארון העדה לכפר עליהם בפני השם.

ועל זה עונה לו אהרן,

וידבר לאהרן למשה, הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם בפני השם,

ותקראנה אותי כאלה ששני הבנים שלו נפטרו באותו יום,

ואכלתי חטאתי יום,

הייתה בעיני השם.

אונן לא אוכל במצב כזה,

ומשה רבינו ששכח את ההלכה הזאת שלמד,

ואיתן בדבר בעיניו, וישמע משה ואיתן בעיניו,

והודה ודודות בוש, אמר לא שמעתי,

ולא אמר שמעתי ושכחתי.

זאת אומרת,

משה רבינו היה יכול להיפטר מהמצב המביך הזה,

שבעצם הוא שכח הלכה, היה יכול להגיד, פשוט לא שמעתי אותה עדיין.

אף אחד לא היה יודע אם הוא צודק או לא צודק.

אבל מצד שני, עת לעשות לשם הפרו תורתך,

כי אם הוא יודע שאכן הוא שכח, תגידו הרי כל המסורה של העם הישראלי בזה.

מה לקוראים שם?

אם משה רבינו הוא משה רבינו, ואם משה רבינו עלול לשכוח, אז אוי ואבוי, יכול להיות שהוא שמע עוד כמה דברים, ומה נעשה? אז יש פה סיכום לדבר, איך לעשות לשם הפרו תורתך, שאני לא רוצה לחייב לכאורה להגיד שפשוט מאוד הוא לא שמע.

אבל לא רק זה, אלא משה רבינו מוציא כרוז בכל המחנה לומר,

שמעתי ושכחתי,

שכולם ידעו.

מה העניין בזה?

כיוון שהוא עמיק שלמרות שהיה צריך לעשות לשם הפרו תורתך מכל מקום,

כיוון שיש לו צד הנאה,

כי תימנע ממנו הבושה בשעה שהוא יגיד לא שמעתי.

אז זה כבר לא גדול לעבר הנשמע,

אלא יש פה צד הנאה, ולכן הוא מחליט שעם כל הסיכון שיש בדבר הוא מודה על האמת, הוא אומר בפני כולם שמעתי ושכחתי.

אז אנחנו רואים פה את משה רבינו במצב זהה והוא לא מתבייש ואומר את הדברים.

הוא מודה לכולם כדי שילמו הלכה לדורות שלא לחשוב חשבונות של כבוד שמיים במקום שיש בו משום הפרת התורה.

אין חשבונות שמיים במקום של הפרת התורה, תזכרו את זה.

אין חשבונות שמיים במקום של הפרת התורה.

ובפרט כשמעורבת בחשבון גם בנייה עצמית כלשהי

אלא ייקום הדין את ההר

ומאי דנאיך אקמק ותשבריכו לעמית. מה שהקדוש ברוך הוא רוצה ונוח לא יעשה.

אנחנו צריכים לעשות מה שהתורה אמרה לנו ותו לא.

בעל ספר חובת הלבבות רבנו בחיה, זיכרונו לברכה בהקדמתו, אומר שאין לו כמה טעמים למנה ולכתוב את ספרו,

אבל הוא חשד את נפשו שבחרה במנוחה,

בלשכון במעון העצלה,

בהשקט ובבטחה,

וכיוון שהוא הרגיש זאת בעצמו הכריח עצמו לכתוב את העיבור הזה.

כלומר, כיוון שהוא חשש להתערבת בנייה עצמית בעניין,

ביטל את כל הטעמים מהחשבונות וכתב את ספרו הגדול, חובת הלבבות.

זאת אומרת, צריך אדם תמיד לחוש מצד מה הוא עושה את הדברים ואיפה היצר נמצא, כי לפעמים היצר עומד לשטנו על ימינו מצד ימינו ומצד המצוות שלו.

היה אחד שבשעה שתיים בלילה פתאום בא לו לעשן מכתרת והמכתרת הייתה בסטנון, הוא יושב והוא התעורר,

והוא רוצה לעשן מכתרת.

אז הוא אומר,

לא, אני לא אעשן, זו תאווה.

מניע את ראשון הקו,

ופתאום יצר נרע אומר לו, זו לא תאווה, זו עצלות.

אתה עצלן,

אתה לא רוצה לקום על הסלון.

עכשיו יש לו בעיה?

מי זה יצר נרע? הראשון או השני?

או שניהם?

מה עושים?

הוא קם לסלון, לא לקח את המכתרת וחזר לישון.

לא תאווה כמו עצמות,

אבל צריך תמיד לדעת

שבייצר יש תכסיסים, ואדם צריך למכון את עצמו היטב היטב.

אבל קשה.

אחר כך כתוב שאצל משה רבנו,

אומר המדרש, אמרו ישראל יודע משה חוק הסלע.

משה רבנו היה מבין בסלעים, היה ארבעים שנה במדבר,

אצל יתרו הוא מבין בסלעים.

אז הוא יכול להוציא מים מהסלע,

למה? כי הוא מבין בסלעים,

הוא שומעים.

אף אחד לא ראה עדיין שמצאים בסלע מים,

אבל תמיד יהיו כאלה שזה, הוא מבין, הוא מבין, הוא מבין בסטיין.

יודע משה חוק הסלע.

אם הוא מבקש להוציא מים, יוציא מסלע אחר.

לא רק מן הסלע הזה נוציא לכם מים, לא, לא, לא, לא, סלע אחר.

ונמצא משה לבינו עומד בספק.

אמר משה,

אם יש מה להם אני מבטל את זה.

דברי המקום.

השם אמר לי, רוצים מהסלע הזה.

בניהם אומרים מהסלע האחד, מי יודע את עוק הסלע? אז אם אני אשמע לקדוש ברוך הוא, אז הם יגידו, זה לא נחשב.

אנחנו רוצים מהסלע הזה. אם הם יעשה כמו שהם רוצים, אז הוא אומר על דברי השם.

בבסוף הוא הכריע העת לעשות לשם הפרו תורתך ודיבר על סלע אחר,

כמו שאמרו ישראל.

לכאורה הדבר תמוה,

לעבדו רבי.

למה הדבר תמוה? משה רבנו סטר דברי עצמו.

אז הוא הודה ולבוש,

אף על פי שהם חישוב גדול שלא תתערער, חס ושלום מהאמונה ומסורת של התורה הקדושה.

וכאן הוא עבר על דבר השם בגלל קידוש שם שמיים.

איך זה מסתדר ואיך זה מתיישב?

אלא,

לא קשה כלום.

שם הוא חשד את עצמו שנתערבה בו וחשבונו נגיעה עצמית של הבושה.

לכן הוא הכריע שלא,

לא עושים חשבונו ועוד יש לך נגיעה אישית.

ולכן החליט לבטל את כל החשבונות בהודה ולבוש.

אבל לא חן בענייננו,

לא הייתה לו כל נגיעה אם להוציא מסלע זה או מסלע אחר. לו עצמו לא הייתה נגיעה באדמה.

מכל מקום קשה.

למה נענש משה רבנו?

ומה היה החטא במי ריבה?

והרי כך הוא באמת.

משה כתוב, איך לעשות לה שם? הוא עשה כמו שצריך.

אלא בא על מדרגת האדם,

אסבא מובלדו ואיר עפים השמוע חכמים זבונן ברכה,

שבשעה שנפקע הסלע,

נפקעו עמו כל הסלעים והוציאו כולם מים מתוכה.

אם כן,

אפילו אם היה מקיים מצוות השם,

גם כן היה מתקדש שם שמים. מה שהוא חשש?

שאם הוא יוציא מהסלע שהשם אמר,

וייצאו המים, יגידו ישראל, משה יודע חוק הסלע,

ואז ממילא לא יגידו ששם,

כי הם יגידו זה לא חוכמה, על זה לא דיברנו, תוציא מזה.

אבל אם הוא היה מוציא מהסלע,

ובאותו שעה שהוא מוציא מהסלע באמת נפקעו כל הסלעים כולם,

מכל מקום, בארץ, זה קידוש השם, על פי השם.

כשהשם אמר לו,

תוציא מהסלע הזה,

וכל הסלעים נפקעים, באמת זה קוראים גם את הסלע שלהם, היה עוד איזה קידוש השם.

למה?

איזה חוק סלע? אתה נותן באחד וזה פוגע לכולם?

אז לכן הקדוש ברוך הוא אמר משהו, הוא היה צריך לעשות אותו,

הוא לא עשה, הוא נענש.

אבל אני שואל את השאלה?

משה לא ידע שיהיה כן,

ועדיין היה לו את החשבון של עץ לעשות השם.

הוא לא ידע שיצאו מכל הסלעים.

אלא יש לומר שבמקום של ציווי מפורש מהקדוש ברוך הוא,

אין לדאוג לכבוד שמיים.

בכלל עץ לעשות השם נאמר רק במקום של סתם מצוות התורה בלי ציווי מפורש.

אבל באופן שהוא נצטווה בציווי פרטי,

ודאי מי דנאיך הקמקושברי כול נאמין.

אתה לא צריך להתערב מחשבונות שמיים, ואם השם אמר לך מהסלע על זה, תוציא, לא יגידו, שכן יגידו, זה לא עניינך, אתה תעשה ככה.

רוב החשבונות שלנו, לצערנו הרב, הם לא נובעים מהשכל,

אלא מהרצונות של הלב, ואנחנו לא מרגישים בזה.

אמנם אנחנו חושבים בשכל,

אבל זה אחרי שהרצון העלה את זה לדיון,

לדיון שכלי.

כשזה עולה למעלה בעצם אנחנו מתעסקים ברצונות,

ולא בחשבונות השכליים.

וזה המקור לטעויות שלנו,

ורק השם שהוא חוקר לב ומוענק להיות יודע כי עקוב הלב מכל מי ידענו.

עכשיו אנחנו נעבור לכמה דוגמאות.

נלמד אותם טוב, נבין אותם,

נראה מה אנחנו נעשים,

ונגיע לתוקפו של יום,

ויהיה לי חידוש גדול מאוד היום.

הגמרא ביומא אומרת, אמר רב הונא,

כמה לא חליגו לו מרגיש גמרא דמאריה סייעם.

שאול באחד ועלתה לו,

דוד בשתיים ולא עלתה לו.

רשי מפרש,

מצינו, שאול נכשל באחת ועלתה לו לרעה לקונסום מיתה ולבטל מלכותו.

דוד נכשל בשתיים

ולא עלתה לו לרעה.

בקשה הגמרא שאול, מה יהי? מעשה דאגה לו.

ושאלת הגמרא, ואייכא מעשה דנום אל הכהנים?

אמה עשה דאגתי וניחמתי כי המלכתי את שאול למלך.

על זה הפסוק אומר שהוא הבאת את המלכות.

בקשה דאגתי איכא שתיים, עדיין יש שתיים ולא אחת,

שלפני המעשה של הגג נכשל כשהקריב את העולה ולא המתין לשמואל.

שמואל ביקש ממנו להמתין שהוא יחליף את הקורבן והוא לא המתין לו והקריב לא להמתין.

ועל כך אמר לו שמואל, ועתה ממלכתך לא תקום, ביקש השם לו איש כלבבו.

אז אנחנו צריכים להאמין למה לשאול באחת ולא עלתה לו ודוד בשתיים ועלתה.

וכן מצינו בחטא של בני מריבם שלא נמחה למשה רבנו על אף שהתפלל כמניין באבחנן 515 תפילות.

ולעומת זאת בחטא העגל שהיה חמור פי כמה נמחה להסתיים בגלל תפילת משה רבנו.

למה היה במי מריבם עד כדי כך שלא ניתן למחילה שאפילו 515 תפילות

לא העלו למשה רבנו, אמרו השם לו.

אז דיברנו בנושא של משה רבנו, מה היה איתו במקרה הזה.

ונחבר עוד משהו קטן.

יש הלכה שחייב אינש,

חייב אדם בבסומי בפוריה ולא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי. יש חוגן להשתכר ביום פורי

עד שאדם לא יבחין ולא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

איזה מין מצווה זאת להיות בסטות,

לשתות, לשתות, לשתות,

עד שלא ידע ולא יבחין.

מה זה הדבר הזה?

יין ושחרר ארטש, אומרים למה תשתה, תשתה, תשתה בפורים?

פורים.

בשלה הקדוש מביא במעלת הפורים את דברי הערי הקדוש,

שיום כיפורי הוא כפורים.

זאת אומרת, מעלת פורים שניתן להשיג בפורים יותר ממה שאפשר להשיג ביום כיפורים.

זו המעלה של מה? של פורים.

וממה זה נובע?

מהחובה הזאת לשתות, לשתות, לשתות,

עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי.

אתם מאמינים לדבר כזה?

כי פורים צמים כמו מלאכים, כולם עוטפים, אפילו בערבים.

שמע ישראל בראש המקום נכות על עולם ועד, וקולם כמלאכים,

צמים, אנחנו מרגישים מטחים,

ובפורים,

מתנדנדים,

לא מבחינים, ומציגים אדרגה יותר גדולה.

על חטא המרגלים אמרו חכמים זיכרונם למלאכה.

אמרו למשה, כבר הבטיחנו הקדוש ברוך הוא, ואמר לנו שאנו נכנסים לארץ נעם ויורשים כל טוב.

כשנאמרו בתים מלאים כל טוב,

והרי שמעו שאנו נכנסים, והם עושים בתי מטמוניות.

אם מטמינים את ממונם, ואנו נכנסים ולא נמצא כלום,

נמצא דברו של הקדוש ברוך הוא בתי,

אלא ילכו מרגלים לפנינו

ויחפרו לנו את הארץ.

יחפרו, לא כתוב יראו את הארץ, יחפרו.

ילכו ויעמדו על מה שחפרו בארץ.

אז הלכו לבדוק אם יש מטמוניות,

שכשאנחנו נגיע נמצא בתים מלאים כל טוב ממה שהם הטמינו והחביאו,

בשביל שלא יצא חלילה דברו של הקדוש ברוך הוא בטל.

אז השאלה אם העיתוי כבר מתאים, הבתים מלאים במטמוניות או עוד לא?

זאת אומרת, המרגלים התקברו בשם שמיים,

והם נבחרו באמת על פי משה, בהסכמת הקדוש ברוך הוא,

והם התקבלו בשם שמיים.

והיו כשרים, ראשי בני ישראל אין מה.

אבל מה היה בסופם?

שהם אמרו כי חזק הוא ממנו. אמרו שהעם הזה יושב שם,

הכנענים האלה, חלילה וחס,

הם יצא חזקים, וכן הוא ממנו,

אמר הקדוש ברוך הוא.

אלא מהי?

למדים מכם כי האדם יהיה תמיד בבחינת עבד.

כי למלא ישראל עבדים עבדי הם.

אין לדגל עיניו אלא רצון ריבו ותו לא.

בחשבונות רבים אפילו הם של כבוד שמיים.

מוציאים את האדם מלהיות עבד.

הקדוש ברוך הוא אמר,

אז אל תבדוק את הקדוש ברוך הוא, אל תמחן את הדברים, אל תעשה שום דבר. אמרו לך שאתה תכוון ארץ עם בתים מלאים כל טוב, שע.

לא צריך שמיחים, לא צריך שום דבר.

אבל אדם יכול להתחיל כעבד השם,

כשהוא מתחיל להיכנס לחשבונות,

הוא יכול להיות כמו המרגלים שבעט ים נחושה שמות אלף איש.

זה התחיל עם חשבונות בשם שמיים.

כשאתה מתחיל לעשות חשבונות,

אתה לא יודע לאן זה יוביל אותך.

וכמובן שאתה עושה רק חשבונות שמיים, לא מדברים על מה שאומרים.

חברים לא עושים בדיוק מה שהשם מצלם,

נכנסים לבעיה.

לא תוסיף ולא תגרע,

לא תוסיף למה.

סתם ובכל הערמוסים מוסיפים, לא אומרים בכל מית כנסת, לא?

לא תגרע, אני מבין.

כן, אבל אם נהיית בעלים להוסיף,

אתה גם אחר כך תהיה בעלים לגרוע,

אז הקדוש אומרים, לא תוסיף, לא תגרע.

אתה, מה שאמרתי לך, עשה,

ואין לך יותר מזה,

כעבד שעושה רצון אדונו בלי שום שינות.

הגמרא בברכות אומרת,

בימים ההם חלה חזקיה עולמות ויראה אליו משעיון בין אמוץ הנביא ויאמר אליו כה אמר השם צם לביתך כי מת אתה ולא תחייה.

מה אם מת אתה ולא תחייה? מת אתה בעולם הזה ולא תחייה לעולם הבא.

אמר לה מייקו להאי.

אמר לו, משום שלא עסקת בפריה ורבייה.

אמר לו חזקיה,

משום תחזי ברוח הקודש דנף כמיניים בנים דלא מעלות.

אני ראיתי ברוח הקודש יצאו לי בנים לא מאורגנים,

אני לא מוכן להביא בנים כאלה שיכעיסו את הקדוש ברוך הוא.

אמר לו ישעיהו,

בעדי כף שתר, חמנה לעמליו.

מה אתה נכנס לחשבון שמיים?

מה אם אם הפקדתי בעילך ונעמד? מה שצווית עליך לעשות.

ומאי דניך קמקו תשברו לימין? ומה שהקדוש ברוך הוא נוח לא ראויה,

אתה צריך לעשות. הוא יעשה את מה שהוא רוצה, אתה תעשה את מה שהוא רוצה.

אל תיכנס בחשבונות שמיים.

אבל אני חושב בשאלה, שולחים את שעי הנביא להגיד לחזקיה המלך שהיה צדיק גדול וראוי להיות משיח,

ראוי להיות משיח,

מי שתוך שלוש שנים הפך את כל עם ישראל ללומדי תורה,

שלא מצאו נער ונערה שלו, כי היא בסדר טהרות,

ואומרים לו שבגלל שהוא לא עוסק בפרייה ורבייה אז הוא מאבד את העולם הבא והעולם הזה.

איפה מצאינו כזה דבר?

אבל נראה שאין העונש החמור הנזכר בעל ביטול מצוות עשה של פרייה ורבייה גרידא,

אלא על הטעם שהוא נתן,

דחזאי ברוח הקודש דנפקא מיני בנין דלא מעלות,

על הטעם הזה שהוא אמר,

מאחר שמחמת טעמו ונימוקו פטר עצמו מקיום מצוות השם,

כאילו פרק עול עבדות המקום מעליו,

שאין לו לעבד אלא מצוות ריבו ותו לא.

ואם אדם נותן סמכון לעצמו להכריע אימת יקיימה מצווה ואימת יבטלנה,

הרי זה מכריז על עצמו שאינו עבד

אלא בן חורין,

ואפילו מיוחשבונותיו שם שמים.

מכל מקום הוא אינו משועמד לציווי של ריבו כמו שהוא,

ועל כך נגזר על חזקיה העונש הנורא הזה,

וכמו שאמר לו ישעיה הנביא,

בעדי כבשי דרחמנה, למה לך?

מיידי מפקד נביעי לך למעבר, מה שצווית היה עליך לעשות.

אין לך לשקול בעצמך את הדבר ולהחליט אם לעשות או לא.

ומשום כבוד שמים שדאגת,

מיידניך הקמקות שבריחו לימין,

הכל בידו כי יתברך,

ואין לך לדאוג בעבורו כביכול

אם הוא כנגד ציווי הקדוש ברוך הוא.

אל תדאג מהחשבונות. אם אתה עובר על ציווי השם אפילו לטובתו, מה שנקרא,

אסור לך.

ובאמת יצא ממנו בן לא מהוגה, ניצול שניים, אחד לא הרג ואחד לא השאיר,

וזה שנשאר מנשה,

היה רשע גמור.

מה היה יותר גרוע מירבעם בן נבט?

רק ירבעם בן נבט המציא את השיטה, לכן אומרים, כחטאתי רבעם.

אבל מנשה כבר העתיק אותו פלוס.

אבל מנשה בסוף חזר בתשובה.

מנשה חזר בתשובה.

שואלים חכמים,

אם ראה ברוח הקודש חזקיה המלך שהבן שלו

יהיה לו מהוגן,

איך הוא לא ראה ברוח הקודש ויעשה תשובה?

אלא תשובה היא למעלה מרוח הקודש.

משבעה דברים שנבראו טרם בריאת העולם,

ולא משיגים את התשובה ברוח הקודש.

מדרגתה גבוהה למעלה, למעלה, למעלה,

ואפילו המלאכים שנמצאים בסביבתו של הקדוש ברוך הוא לא יודעים ממנה.

אלא הקדוש ברוך הוא חותר חתירה מתחת כיסא כבודו בשביל להציל נפש אחת מישראל.

מכל מקום למדנו שחזקיה המלך, אף על פי שהיה בעל מדרגה כזאת שראוי להיות משיח,

נענש בעונש חמור.

לאבד עולם הזה ועולם הבא.

הוא התחתן בסוף כמובן,

אבל אם לאו,

זה היה דינו.

זה לא רק בני אדם ולא רק במדרגה של משיח, זה אפילו המלאכים ואפילו גבריאל המלאכים.

במסכת יום המובא, אם עלינו הצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל,

לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליד.

הייתה גזירה על עם ישראל,

ירושלים הייתה צריכה להיחרב,

וגבריאל צווה לשפוך גחלים, חס ושלום,

על ישראל ועל אחיו.

הוא ביקש מהכרוב שיביא, ביקש מינה שליח שיביא לו את הגחלים. בינתיים מיד ליד זה נצטנן בדרך המשל,

ואלמלא כן

לא היה משתייר, חס ושלום, משונאיהם של ישראל.

אמר רבי יוחנן, באותה שעה הוציאו לגבריאל מאחורי הפרגוד ומחיו שיטים פולסי דנורא.

הלקו אותו במקלות של אש.

אמרו לי,

תשמעו מה הייתה הטענה עם השמיים אמרתי,

אם לא עבדת,

לא עבדת.

אם לא עשית שום דבר,

אז לא עשית שום דבר.

לא עברת על ציווי השם,

דחית את זה.

נו, אם דחית ואתה רוצה וממתין ומחכה, אולי הקדוש ברוך הוא בסוף ירחם על עם ישראל בגלל התחייה?

נו.

זה לא נורא.

אבל היא עבדת, המים לא עבדת כי ככה פקדו.

אבל אם עשית,

אז למה לא עשית כמו שצווית לעשות?

לשנות מציווי הקדוש ברוך הוא זה קשה ביותר ביותר,

עד שהלקו אותו במקלות של אש.

זאת אומרת, אילו עבדת, עדיין אין פה פריקת עול.

שאפילו כשאדם יכול להיכשל ואפילו מלאך,

אז עדיין הוא לא פורק מעליו שם של עבד.

אבל אי עבדת ולא עבדת כי צווק דוך זה כבר פריקת עול מעליו,

ואפילו שהוא עשה את זה בשביל להציל את כלל ישראל.

איך אומר רבינו יונם שערי תשובה?

אם יאמר העבד לריבו,

הכל אני עושה חוץ מדבר זה,

כבר פרק עול אדוניו מעליו.

כי אתה מראה שאתה בעל הבית בדבר אחד.

אז אתה לא מקבל כבר עול שמיים,

אתה לא מקבל עול של האדון שלך. אם אתה יכול להגיד לו דבר אחד לא,

אז אתה כבר אדון, אתה כבר לא עבד, ועבד לא יכול להגיד לו.

שאול המלך לא השמיד את עמלק לגמרי, גם לא הייתה סיבה טובה לכאורה.

והיה לו טעם, כתוב הירף בנחל,

אמרו חכמים זברן רכה על עסקי נחל.

הוא עשה קל וחומר,

למד לימודים ככה עם העצמם.

ומה בשביל נפש אחת, אמרה תורה, ערוף עגלה בנחל,

בשביל כל הנפשות הללו? לא יכול להיות שכן.

אם אדם חטא,

ומבא חטאה,

אם גדולים חטאו, תנימה חטאו,

יצאה בת-קול ואמרה לו, שאול,

אל תהיי צדיק הרבה.

כלומר, לא עליך לחשוב חשבונות,

כי אם מצוות ה' עליך ככתבה וכלשונה.

צדיק זה עבד השם.

צדיק הרבה זה בבחינת פורק עול.

אל תהיי צדיק הרבה.

צדיק אתה צריך להיות.

עושה מה שהתורה ביקשה ממך, זה צדיק.

עבד.

צדיק הרבה עם חשבונות,

חשבונות זה שום שמיים,

זה כבר פורק עול.

ואפילו החטא הראשון שלא המתין שמואל היה כעניין הזה.

הוא התנצל לפני שמואל ואמר כי ראיתי כי נפץ העם מעולי ואתה לא באת למועד והתאפק בעלי העולם.

אני ידעתי שאתה צריך לבוא ואתה צריך להקריב.

אבל מה אני עושה? אני מחכה כבר שמעה ימים ואתה לא מגיע ואני רואה שהעד נפוץ והם עוזבים את המקום

ויש מלחמה עכשיו שצריכה להיות עם הפלישתים.

בה התאפק אני בפנים, בפנים, ברצוני, לא רוצה להקריב.

אבל בסוף שכלי גמר

והחלטתי להקריב.

רש״י אומר, התחזקתי על רצוני, שהיה לי מי אומר להמתין לך.

על כורחי עמדתי את לבי בעלי העולם, כלומר רצונו היה לקיים את ציווי השם וגמר שכלו במרכאות על רצונו,

כי רעש העם נפוץ ועל כך נענש. למה?

כי תפקידו של אדם להיות עבד

וחייב לקיים את המצוות בלי חשבונות,

ונמצא שחטא זה הוא החטא

ששנה בו גם במעשה הגג.

ולכן שניהם נקראים אחד.

מה היקשנה אם שאלנו בהתחלה בגמרא, גם המעשה הזה מתרצים,

זה מקרה אחד, כי זו אותה סיבה.

שם הוא עשה חשבונות ופה הוא עשה חשבונות,

וזה אותו חטא ואותו יסוד.

אבל במעשה הגג נגמר המעשה,

כיוון שהוא חזר פעמיים על המעשה ועשה חשבונות,

אז לא עלתה לו.

על פי הדברים האלה נבין.

שאול באחד ועלתה לו, סליחה.

שאול באחד ועלתה לו, עלתה לו לרעה.

ואילו דוד בשתיים, ולא עלתה לו לרעה,

כי אצל דוד לא הייתה זו מרידה ופריקת עול,

אלא מכשול בעלמא,

לכן נמחל לו.

אבל אצל שאול החטא היה מבחינת נטול העבדות,

ולכן לא ניתן למחילה.

על פי זה יש לבער את הניסיון של העקדה.

מה עם ניסיון העקדה של אברהם אבינו?

לכאורה הוא קשה,

אבל אנחנו שואלים,

מה גדולה העקדה הזאת של אברהם אבינו?

הרי מצינו שגם בשואה הנוראה נעקדו אנשים על המזבח וקיבלו עליהם הם ילדיהם, וגם לדורות קודמים,

וגם אצל האנוסים,

ובכל מקום באמת במשך כל הדורות שקפצו לאש וקראו קריאת שמם, וקיבלו על מלאכות שמים, ומסרו את הילדים בחניו שבעת בניה תעיל,

והיא אמרה אברהם, עקד אחד בני שבעה בנים.

אז מתרצים, נכון?

אבל אברהם אבינו היה הראשון שעשה את זה,

ובגין, אם הוא העביר לנו כבר את זה, אנחנו, יש לנו מכוחות הכול, מעשה אמות סימן הבנים.

אבל בכל אופן,

רואים שיש עוד אנשים, גם בדורות כאלה וקרובים,

שגם כן עמדו בניסיון כזה. אז מה הניסיון הגדול שעליו אומר הקדוש ברכות הילד וקרא לו כמטה?

אלא המבחן והניסיון הגדול ביותר שהיה בעקדה זה היה שאברהם

אבינו חינך את כל הדור ההוא שהקדוש ברוך הוא מואס בעקידת בנים.

היו מקריבים למולך את הבנים שלהם.

הוא היה הולך בכל מקום ואומר, האלוקים,

מואב רחמן,

והוא לא רוצה בעקידת בנים, והוא לא רוצה את הדברים האלה, ואתם טועים, וזה לא העבודה הרצויה לפניו.

והוא חינך דור שלם.

והרבה עזבו עבודה זרה.

יום אחד הוא מקבל ציבורי.

לקחת הבן שלו,

כי צריך איתך אשר אהבת,

את בנך צריך איתך אשר אהבת,

ועלהו לעולם.

השם ירחם.

מה עם כל התורה שהפצתי עד עכשיו בעולם?

מה יגידו הבריות?

איזה טעות נוראה.

אין לעשות לה שם אפילו תורתך.

אבל אברהם לא עושה ככה.

אברהם לא עושה ככה. רגע,

כולם יפרקו אוכל, כולם ירדפו הרם מבנים,

כולם ירביצו לו.

שיגעת אותנו, שיקרת אותנו, הוצעית אותנו.

מה עשית לנו?

זרקנו, שברנו, תביעות ממון,

תביעה ייצוגית, מה יהיה שם?

אבל אברהם אבינו אומר לו, אז הקדוש ברוך הוא אמר,

אני עושה אין שאלות, אין שאלות.

כי אצל רע לא מוכן,

אז הוא מדמיין ולהזדקן, הוא בא ומפתה אותו, מה קרה לך?

עד שקיבלת את יצחק,

ורק ממנו אצלך זרע אתה הולך לעקוד אותו.

לא שומע אותו.

הוא הולך אצל יצחק,

הוא אומר, שמע, אבא שלך זקן כבר, הוא לא, לא מאה.

אתה לא רואה שהוא הולך עם מאכלת, הוא הולך לשחוט אותך, איפה הכבש?

איפה הכבש?

אז יצחק שואגת אותו.

אז הוא אומר לו, עשה לעולה בני,

וילכו יעדיו.

נדמה לו כנער, יצר ארבע כמו נער, עומד ביצר, לא נותן לו. הגיעו מים על נפש. אברהם אומר לכדור, ריבונו של עולם, אני רוצה לעשות את הציווי שלך,

אבל אם לא תסלק מערי את היצר, אז אני לא יכול להגיע לערב מוריה.

כדור, הוא מסלק לו.

והוא עומד לשחוט אותו.

אתה מאכל את בידו ושומע, אברהם, אברהם,

אל תשלח ידך אל הנער.

איפה הכיצר הרע הזה? תראה מאיפה הגיעו.

תראה מאיפה הגיעו.

למה אברהם אבינו עוצר?

מה קרה, איפה הוא ידעשה לו את הצרע הרע?

אחרי שהגעת כבר לנקודה,

בכל החשבונות,

זרקת אותם. פתאום אתה זה.

למה? כי הוא ראה עין לאחר מאחד וסבך בקרנא.

אז מה אם יש עין לאחר נאחז בסבך בקרנא?

לא.

אם זה היה יצר הרע,

הוא לא היה נאחז בסבך בקרנא.

הוא היה בא עם הצוואר ואמרו, שחטטתי, שחטתי, שחטתי.

כי יצר הרע מזדמן בחינם ובמהירות, טק-טק. פתאום הוא זקן, פתאום הוא מצטטף, פתאום הוא נער.

אין בעיה.

הוא לא מסתבך, בכלל לא.

הוא זוכה ומעודה, זה בסדר.

סע, סע, סע, סע.

אבל אם הוא נאחז,

הופה, זה מקדושה כבר.

זה לא, בקדושה זה נאחז, זה מסובך.

כשזה קשור וזה בלאגן, זה סימן, זה מקדושה.

אז רינם, למה רינם?

אבל על זה אמר לו הקדוש ברוך הוא, אתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה.

אתה רק ירא אלוקים.

שום חשבונות, שום אנשים, עולם עומד מולך,

יתלו אותך.

אין לך שולחן, הוא עושה את הסיבויים כמו שהוא.

זה עבד.

כל החשבונות מורים שהוא לא היה צריך לעשות כך.

לא צריך לעשות כך.

אבל אברהם אומר, השם אמר,

ככה אני עושה.

כן, וזה היה העניין בחטא מי מריבה.

מה היה בחטא מי מריבה?

אצל משה רבינו ראינו שהוא לא בוש ועמד,

שמעתי ושכחתי.

נכון?

אבל בחטא במריבה הוא התפלל לקדוש ברוך הוא,

זאת אומרת, הוא עבר על דברי הקדוש ברוך הוא ועשה בסלע השני בגלל עת לעשות לשם פנו תורתך.

נו, ואז הקדוש ברוך הוא לא קיבל את התפילה שלו.

למה בעגל הוא כן קיבל ופה הוא לא קיבל?

העגל יותר חמור, למה פה הוא לא קיבל?

אלא,

הבעיה היא כזאת,

עיקר החטא היה שהוא עבר על דברי המקום כדי לקדש את השמיים,

והיה זה כעיף גם בעבדותו של משה רבינו עליו השלום.

ועל זה לא נתקפל לו על כל תפילותיו.

לא היה צריך לעשות את החשבון

כמו שלא היה צריך בקודם. אמנם חילקנו בין נהנה מהחשבון ללא נהנה,

אבל מכל מקום לא קיבל הקדוש ברוך הוא את התפילה, כיוון שבחשבון

שהוא עשה, יש בו צד מה שהוא פרג מעליו את העבדות ונכנס לחשבון לכבוד השם נתבע.

ועל זה הקדוש ברוך הוא לא מחל לו ולא ויתר לו, וגם 515 תפילות

לא העלו לו.

נו, אז למה חייב אדם בבסומי בפוריה עד ללא ידע,

בין ארור המן לבין ברוך מרדכי?

כשאדם הוא היודע והוא המחליט על דעתו

כי ארור המן וברוך מרדכי, פשיטה,

פשיטה,

הוא שקל, בדק, בחן את הדברים, וברור לו שזה ארור וזה ברור,

עדיין אינו עבד אלא בן חורין.

הוא חושב חשבונות מי ארור ומי ברור.

על כן הוא חייב לבסומי

ולסלק את כוח השכל בהכרה העצמית. אין שכל.

אין שכל.

אין שכל.

אתה צריך לקבל,

לקבל עד דלא ידע,

לא עד דידע, עד דלא ידע,

שארור רבנו ברוך מרדכי, אלא על פי רצון הבורא ואמונת חכמים. הם אמרו שהוא ארור,

והם אמרו שהוא ברור.

אתה לא עם השכל שלך תשקול מי כן, אפילו שזה יוצא מתאים,

לא השכל שיקבע.

לכן כשאדם מתבשם, מה שנקרא, בפורים המטרה היא להגיע לעבדות גמורה אין שכל בכלל וכיפור אנחנו עוזרים בתשובה ואנחנו מקבלים עור מלכותו יתברך הכל טוב יפה, אבל זה לא אומר שאנחנו עבדים אבל בפורים, כשמותר לשתות אתה שותה ואתה מראה שאתה עבד גמור לקדוש ברוך הוא ולא השכל מכריע בתהלוכותיך

בחיים אלא מה שהקדוש ברוך הוא אמר באמונת חכמים וכלשון הזהב של הרמב״ם

שיקבל אותן מפני שציווה בהן הקדוש ברוך הוא בתורה ולא מפני הכרע דעת

עד ללא ידע זוהי תכלית העבודה המוטלת עלינו

עד ללא ידע זוהי תכלית העבודה המוטלת עלינו

אנחנו עבדים לקדוש ברוך הוא

אנו

ולסיום מעניין היום יש הרבה חשבונות

והרבה אנשים שחושבים דברים כאלה ואחרים,

האם זה התחלתא דגאולתא

או לא התחלתא דגאולתא,

יום העצמאות היום או לא יום העצמאות היום,

אומרים הלל,

לא אומרים הלל,

כל מיני שאלה.

אבל אני רוצה לשאול אתכם שאלה.

יש אומרים בכה ויש אומרים בכה.

אם הייתה כתובה הלכה

וההלכה הייתה אומרת

שזה לא כלום

וזה הטעיה וזה רק מראית עין,

ומה שאתה רואה

זה לא המציאות.

לפי מה שלמדנו,

אם קשה לך להחליט,

תשתה בקבוק

עד ללא ידע,

ומה שאומרים חכמים בהלכה זה מסרטים. אין סרטים.

אין סרט.

אה, אבל אתה רואה, אבל זה, אבל אילו לא זה, אז היה זה, ואם ככה, זה היה ככה.

אין סרטים.

אני הולך לחשוף לכם חומר שלא הרבה עיניים ראו.

והבאתי לפה

את החפץ חיים, זכר צדיק וקדוש לברכה,

שיגיד לנו כמה דברים לסיום.

יש ספר שנקרא דובר שפתי ישנים,

זה הספר של רבי חיים.

יש בו קובץ של כ-400 מכתבים מגדולי ישראל

בנושא הציונות והמזרחי דאז.

ואני מקריא לכם שני מכתבים,

כתיבת יד קודשו,

של מרן החפץ חיים,

רבי ישראל מאיר מרדי,

זכר צדיק וקדוש ברוך הוא.

וכך כתוב,

בנוגע לציונים והמזרחיים,

האמת היא שעד הנה התנגדתי רק מצד האמונה והדת.

זאת אומרת, אם הייתה לי התנגדות לציונות ולמזרחי, לתנועת המזרחי דאז,

זה היה עד עכשיו רק מצד האמונה והדת.

ועל מכתבים מאחד מהם,

בטענה שחכמים זיכרונם לברכה אמרו,

אל תפרוש מן הציבור,

אחד מרבני המזרחי כתב לו,

אל תפרוש מן הציבור,

השארתי שלא אני הפורש אלא הם.

ואפילו אם הם היו הציבור,

כבר כתב רבנו יונה,

מובאים דבריו לספר הקדוש מגן אבות לרשבץ,

כי אל תפרוש עצמך מן הציבור נאמר רק בשעה שהציבור עוסקים בתורה.

אך ציבור הנוטה לדרך רעה

ומעשיהם מקולקלים,

אין ראוי להתחבר עימהם.

ואף פורש מהם

הרי זה משובח.

ועל זה אמר ירמיה הנביא,

מי יתנני במדבר מלון אורחים,

ואעזבה את עמי

ואילכה מאיתם,

כי כולם מנאפים עצרת בוגדים.

והציונים בעצמם מודים שאינם מאמינים.

ואחד מהמנהיגים שלהם הוציא כתבי פלסתר וכתב

שכל הכתוב בתורה הוא ייצור הדמיון.

אוי לו ואוי למתחברים אליו.

ונגד כל אלה המאמרים מחכמים זיכרונם לברכה,

שהמזרחי בא לרכוש בהם נפשות מישראל לציונות,

השבתי כדברי הרד״ק על ספר הושע ט׳.

על הפסוק,

לא ישבו בארץ ה׳.

למה לא ישבו בארץ ה׳?

כיוון שהם מטמאים אותה, לא ישבו בה.

כי אין הארץ סובלת עובדי עבודה זרה ולמחללי שב״כ בפרהסיה יש דין עובד עבודה זרה.

וביחזקאל מ״ד,

על הפסוק, וכל בן נכר אשר בתוך בני ישראל,

כותב הרד״ק.

זה שאני אומר בן נכר,

איני אומר על הגויים,

כי אין צריך לומר זה,

אלא בעבור בן נכר אשר בתוך בני ישראל.

ושם בקפיטלי, פרק ל״ו,

הכל מבואר

שהרחיקה אל יתברך את ישראל והגלם לארצות העמים

מפני חטאתם,

ועתיד אחזירם אחרי שישובו אליו וייטהרו מעוונותיהם.

ואני סידרתי לפניהם מאות מאמרים המדברים נגד רעיון זר זה,

ודיברתי עם גדול שבהם גם פה אל פה,

והוא הביא ראיות שישיבת ארץ-ישראל, גם בזמן הזה, חוב מן התורה.

הראיתי לו

דברי המוצחית בסוף כתובות

לעניין החוב לעלות,

וזה לשונו.

כתב רבנו חיים כהן בתשובה,

דהני בימיהם

שהיה שלום בדרכים,

אבל עכשיו שדרכים משובשים אינו יכול לחופה.

דהבל'ה כמו חפץ להוליכה למקום גדודי חיות ולסטים,

ואפילו אם יעמיד לה ערבים מגוף וממון ארבך ארבע בעת.

והדבר כל כך פשוט,

אם יעלו הציונים להארץ,

הם גרועים מגדודי חיות ולסטים,

והם ישדדו את נשמותיהם, חס ושלום.

וגם הערבים, המזרחים,

ארבע בעת,

ולא תעלה מכל הדבר אל המחלוקת, חס ושלום.

אך הנה זה עתה,

נתעוררתי ממקום גדול,

שהדבר נוגע גם לפיקוח נפש ממש,

כי אלה הציונים מדפיסים דברי שטנה על אחינו,

כמו צוררים ושונאים היותר מסוכנים.

ובאתי בזה בקוצר אומר שהציונות אסורה לבוא בקהל מטעם לסקונס נפושס.

וראה הגאות מרדכי לבבא בתרא, פרק א',

כפיקוח נפש גדול מיישוב ארץ ישראל.

ואפשר מהאי הטעמה השמיטה אלפסי בכתובות כמה דברים

בעניין ישיבת ארץ ישראל וחיוב העלייה.

מכתב ראשון חתום,

ישראל מאיר הכהן מרדכי.

מכתב שני,

אוי לי אם לא אומר,

ובכלל לא איש דברים אנוכי,

בדברים שביכולתם לגרום מחלוקת.

וגם עתה לא לקנטר באתי, חס ושלום.

ואילו לא היה כבוד תורתו כותב,

כי נוגע הדבר לסכנת נפשות ממש,

כי אז לא הייתי מתרצה לכתוב.

וטוב עושה כמו תורתו שפנה לגדולי עמנו והרחיב הדיבור על גודל הסכנה הכרוכה בזה,

ולא עת לחשות היא.

ואם חשבתם באמת לטובת ישראל,

ימנעו את עצמם מכל העניין,

ויהיה סוף לכל התוכחות והצרות שיצמחו מזה.

ולכאורה.

למה להאריך

אחר שהאיסור מבואר במסכת

כתובות שלא לעלות בחומה משמע במטרה וציבוי אנשים.

ואני בתומי אלך

לחשוש שעבירה גוררת עבירה. תראו מה זה רוח קודש.

ואני בתומי אלך לחשוש שעבירה גוררת עבירה.

ואם יעברו חלילה על האיסור שלא לעלות בחומה,

יעברו אחר כך על דחיקת הקץ והמרידה באומות חס ושלום.

ויש לי צער להאריך בזה,

כי כל העניין הוא עניין מרידה ומלכות תוך גרמה.

ואני דיברתי על לב אחד מהמפורסמים בין המזרחים בארצנו,

ואמרתי לו שכל עשיותם נגד התורה היא.

ראיתי בעיניו כמתעתע

באומרו שאין דרך אחרת להיפטר מהגלות.

שכל,

על-פי שכל אי-אפשר להיפטר. אה, כתוב כך וכך וכך,

ויש שלוש שבועות, לא.

אי-אפשר ככה להיפטר.

ועד מתי נייחל לגאולה בדרך נס?

ואני רמזתי בדברי טוב,

שאם ניכנס לארץ ישראל בני בואו משיח, צדקנו, מדובר פה ברוב עם, בחומה, כן?

בכלל.

יש סכנה שהגלות תרדוף אחרינו.

אבל נוכחתי שאין תקווה שישמעו המשתדלים וקול אדירי התורה,

ואפשר לתת אוזן קשבת לאזהרות מחכמי אומות העולם בשרי המלוכות.

ואגב, גררה,

אני מזכיר מה שנודע בשם מרן נגרה, הגאון מווילנה.

הנה חכמים, זיכרונם לברכה, אמרו,

עתיד הקדוש ברוך הוא להגביה את ירושלים שלוש פרצאות למעלה,

12 קילומטר לגובה,

כדי שלא יוכל כל הרוצה לעלות להיות עולה,

אלא המזומנים לה יהיו עולים.

ובדברי החכמים, זיכרוניו אלה,

הייתה למרן נגרה המניעה לבוא אל הקודש פנימה,

באומרו, מי יודע אם אני מן המזומנים לה ומהכדאיים לעלות,

ואמתין עד בוא יום הגאולה,

ואפשר ירחם השם גם עלי.

הגאון מווילנה לא חשב שהוא ראוי להיכנס לארץ.

ונודעת גזירתו של הגאון נדמי חיים מבולוז'ין,

זכר צדיק לברכה בשם הגרר,

שעד שיהיה בן חמישי כל אחד לא יזוז ממקומו ולא יעלה,

כי אם בהכרח גדול לפלתרים של הקדוש ברוך הוא.

ואיך הציונים והמזרחים יישאו כל יחדיו נעלה,

ואיך יאמרו על בן אדם הוא ינהיגנו והוא יקבצנו,

ואם גם מחויבים לדון את כל אדם לכף זכות

ולשמור את נפשותנו מלדבר רע בכל איש בישראל,

בהכרח עלינו להזהיר את אחינו שיישמרו מדרך זו המעוקשה ולימוד זכות עליהם שהשטן היא שיעם.

ויכולים לדע בחוש הראות

שארוחתנו מהם לא תצמיח ולעולם לא תהיה תפארתם,

ולכלל ישראל יגיעה מזה רק כלימה, חס ושלום,

בפרט שנודע ברבים שפלוני זה כפר באלוקי ישראל,

בשני כסנחרים חרף מערכות אלוקים חיים,

ומה להם לישראל ולארץ הקדושה?

הוא מדבר על שניים ידועים מפורסמים,

אפשר לראות בקלדת הרצל והציונות.

וביותר אנחנו מצטערים ומודאגים ממה שכתב כבוד תורתו,

שהציונים במדינתם ובמדינת אשכנז

מתאמצים להבהב השנאה לישראל כדי שאחינו יתמלאו פחד.

והארץ הזדעזעה תחתיי כשקראו באוזני דבריהם וניכרת כוונתם.

וממש הם מורים לשונאי ישראל באצבע כזאת וכזאת תעשו חס ושלום,

בשביל שהיהודים יצטרכו לעזוב את אירופה ולעלות לארץ.

ורק השטן נתן להם רשות לשלוח פיהם ולשונם.

כי היהודים מורדים באומות,

ועוד ועוד דברים שקשה לה להורותם על הכתב.

ועליו כתבו שהוא מהיר בחוכמה ומלא אהבת ישראל, נחמד ארץ זאנם.

יש כאלה שחשבו שהוא המשיח,

ואפילו במדינות מסוימות ראו את הזקן הארוך.

אנחנו לא יבינו איפה נפלה לו הכיפה.

ואל כבוד ידידי הרבנים מלידה ומשבתקין אשים דברי,

וחלילה לי נרים עמהם.

אלא כתלמיד השואל לרבותיו אני בא,

למה לא ישמעו לכל גאוני ארצנו שעליהם למשוך ידיהם מן הציונים?

הלא הם מאמינים כמוני

שאם השם לא ייתן הסכמתו לשוב אל הארץ

ולרשת את נחלתנו, לא יועילו כל אוצנות כסף.

ואם השם יסכים,

אין אנחנו צריכים לכסף ולא לשום השתדלות.

עלינו להבין כי לא בכוח יגבר איש,

ולא לכלים המרוץ.

וחכמים זיכרונם לברוכה התכוונו בפירושה מבראשית רבה בחרבי ובקשתי,

במצוות ובמעשים טובים לתכלית גדול.

והאמת היא שלא מצאתי טוב והגון שהביא הרב משצקו

את המאמר שאפילו הבוגדים שבהם יש ריח.

וחכמים זיכרונם לברוכה התכוונו לבוגדים במצוות ומתחרטים,

אבל לא יעלה על דעתנו שהתכוונו לבוגדים על ידי מלשינות על ישראל.

וחכמים זיכרונם לברוכה אמרו מי שצריך לו עם קדוש,

יפסר ראשי העם קדוש.

אין צריך לו עם קדוש?

איך יפסר ראשי העם קדוש?

הקדוש ברוך הוא יודע מחשבות ליבו של אדם יודע שכתבתי כל הדברים רק מדאגה על אחינו בני ישראל,

ופן יסיר השם יתברך ואיתנו השגחתו.

כי כל אשר יקרא את דברי הציונים יבין,

כי אפילו נוכרי הטוב שבטובים יהפך לנו חס ושלום לרועץ.

וידוע אחינו

שעד זמן המשיח

ניתנו להיות בגלות ומשועבדים לעמים,

והקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יציל קבוצה,

ועין בעין יראו ישראל בשום השם ציון.

איני חפץ לומר קבלו דעתי,

רק כאשר יצטרפו עוד עשרה כל מיני חכמים מארצנו ועשרה משאל הארצות, יוכל כבוד תורתו לפרסם את מכתבי לדפוס.

חתום ישראל מאיר הכהן ערני.

זה בקצרה,

ואידך זין גמור.

מכל מקום יהודים יקרים כל הדברים שהיו דברי התורה שנאמרו כאן במשך כל היום יהיו,

יהיו, העירו משמת המנוח,

הרב אלחנן חיים בין אליהו ומרגלית נאבל,

וצריך לזכור דבר אחד,

אנחנו עבדים לקדוש ברוך הוא,

צריך להתבטל בפני התורה הקדושה ובפני חכמיה,

להעריך את התורה הקדושה ולזכור,

הקדוש ברוך הוא חפץ לגאול אותנו,

אבל בחרבים ובקשתים זה בתורה ובמצוות.

השם יזכה אותנו שכל מה שנאמר כאן היום,

ומה שהרב הגאון הרב מוחדני ביקש,

לשים לנגד עינינו להשלמת החסרון של אותו אדרך יקר שנפטר,

זכאים חובה.

ועל זה אומרים יתגדל יתקדש מרבה כשנפטר אדם,

יתגדל ויתקדש, פירושו של דבר שמסתלק אדם שלמד תורה ועסק בתורה, נחסר בתגובות שמיים.

ואנחנו מקבלים על עצמנו תמיד שמה שנחסר, יתגדל ויתקדש שמו הגדול של הקדוש ברוך הוא.

אם נחסר, חובתנו להוסיף ולהגדיל.

בוודאי שיש מה ללמוד מאלה שרצו לדבוק בתורה בכל מקרה,

כמו כאן שציין הרמב״ג און הרמב״ע בנימין.

השם יעזור שהדברים ייכנסו ללבבות ולראות איך לעשות אותם.

ואם משיר אחד בלב שבת קודש אפשר להיות ראש חולת,

אז אחרי שלומדים שנים באוהלה של תורה יכולים לצאת גאוני עולם,

צריך רק להשקיע, אבל בלי שכל

הם עבדו את השם בדברם,

כי לבני ישראל עבדו והרבו.

לסיום?

עכשיו?

עא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא נא

עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו, עדו

שר המשפטים

הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, נה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנה, הנ

למי חנניה מן המשה אומר,

את ההצעה כזאת של רבות את ישראל,

עיקר כבוד המצוות שנאמר לדברים בנושאות הסיפורים,

אם הוא רק יעדים.

המלך יעדים.

היו.

היי היי אני שואל אצבעה רבות נכון מאת הביזיון, מכל מקידי התרביזיון.

תודה רבה.