פרשת יתרו: ענוה של משה בקבלת עצת יתרו

- - - אין זו הדרשה, אלא עיקרי הדברים מספר חכמת המצפון מאמר תלט - - - 

וישמע משה לקול חתנו ויעש כל אשר אמר (שמות י"ח כ"ד).

ומפרש האבן עזרא ז"ל, הזכיר עצת יתרו לסדר שרי אלפים שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות לשפוט את העם, ולא הזכיר עצתו שהוסיף על עצת יתרו, והוא שוטרים לעשות מה שציוו השופטים, וכן כתוב שופטים ושוטרים תתן לך עכ"ל, אילו קרה אצל אדם בינוני שמעירים לו על מעשיו או על החכמה שלו, וכתוצאה מן ההערה יתקן הדברים ואף מוסיף מעצמו, לא יעבור על זה בשתיקה ויודה רק על החלק של המבקר, שהרי יש לו חלק ניכר של עצמו בתיקון הדברים.

והנה משה רבינו שותק ואינו מגיב, אינו מפרסם את ההוספה שהוסיף מעצמו על עצתו של יתרו בשופטים ושוטרים, וכאילו שכל הדבר מתחילתו ועד סופו אף ההוספה של שופטים ושוטרים, כאילו באה מכוחו של יתרו, וכאן לפנינו ציור אמיתי של ענוה ושל אמת, וכדי להבליט יותר ויותר את עצתו ותכניתו של יתרו, משה שותק כדי ליצור את הרושם של יחוס כל הפרשה ליתרו.

ויאמר יתרו עתה שמע בקולי איעצך ויהי אלקים עמך, וכותב בעל הטורים ג' במסורה, הכא ואידך בלעם לכה איעצך, ג' בצדקיהו שיעץ לו ירמיה לצאת אל שרי המלך בבל, משה ששמע לעצת יתרו נאמר בו על מקומו יבוא בשלום, אבל צדקיהו שלא שמע לעצת ירמיהו גלה ממקומו עכ"ל, וצריך לזכור כי מדובר כאן באדם שבילה הרבה שנים בסביבה של דעות כוזבות, וגם הוא עצמו היה מטיף לאחרים ומנהיגם בדעות כזב, לאחר חיפושי דרך השיג ומצא את האמת.

ועתה הוא בא להוכיח ולייעץ למשה, ואי אפשר שלא לראות בזה שהעיז יתר מן המדה, לחוות דעה ולבקר את ההנהגה של איש האלקים, כל זה משאיר מקום רב למתמיהים, אבל משה רבינו שומע ומקבל עצת חותנו, שותק ואינו מראה אפילו ברמז שיש כאן הוספות ממנו, הוא קיבל את האמת והעצה ממי ומאיזה מקור שהוא, שומע לעצה חכם, השמיעה גופא היא חכמה מלבד תוכן השמועה, וצדקיהו שבא הנביא ומייעץ לו דברי אלקים, לא היטה אזנו לקבל את העצה, והפסיד הרבה שגלה ממקומו. 

(מעייני החיים).

(מאמר תמ)

ויבחר משה אנשי חיל מכל ישראל ויתן אותם ראשים על העם (י"ח כ"ה).

ידענו מדרכי אומות העולם, שאותם האנשים הקדושים שלהם המה בעיניהם כמלאכי מעלה, אשר לא יתכן לייחס להם איזו שגיאה וטעות ומכש"כ חטא ועון, ולא חסרון בעצה אשר יצטרכו לאחרים, ואם ימצא מי שיאמר על מי מקדושיהם איזה חטא ומכשול עון, היו יורדים עמו לחייו, ומענישים אותו בעונש היותר גדול אם היה ביכולתם, מפני שלא יבינו להעריך מעלת האדם, כי אם לעשותו כמלאך ושרף אשר לא יתכן לחטוא.

אכן ראינו אמתתה של תורתנו הק' מה שכתבה בענינו של משרע"ה, מצד אחד הוא איש אלהים, לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא, פה אל פה אדבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט, הנה ספרה לנו תורתנו הק' מגודל מעלתו של משרע"ה, והתורה נקראת על שמו זכרו תורת משה עבדי (מלאכי), ובכל זאת לא עשתה אותו התורה לאלהים כי אם לאיש אלהים.

ובעת מעמד הר סיני אשר אז היה משה במעלה היותר גדולה רמה ונשאה, אשר אין כמוהו בעולם שקבל התורה מסיני, ועמד בהר ארבעים יום וארבעים לילה לחם לא אכל ומים לא שתה, וכל העם שמע בדבר אלהים עמו, משה ידבר והאלהים יעננו בקול, בכ"ז לא בושה התורה לספר שבאותו העת קבל עצה מיתרו חותנו, וישמע משה לקול חותנו.

האם אפשר להעריך יקר מעלת ספור התורה מדבר זה, אשר צריכים אנחנו לנפול על אפינו ארצה לפני הדר כבוד אמתתה של תורתנו הק', לספר לנו דבר נפלא משובח ומפואר כזה, ללמד אותנו דברי אמת האלו, שאף שימצא האדם במעלה היותר גדולה ורמה, אשר לא יצויר גדולה ממנה, בכל זאת לא בטל גם אז ממנו צד האדם וגם אז יתכן לו לטעות, וראוי לו לקבל עצה ממי שיהיה.

הנה האיש המשכיל יעמוד מרעיד ומשתומם על אמיתת תורתנו הק', אשר ידעה לספר לנו דברי אמת אלו, דבר שלא היה אפשר לעלות על דעתנו שיתכן להיות כזאת, שהאיש אשר פה אל פה אדבר בו ותמונת ה' יביט ורבן של ישראל, יצטרך לעצת כהן מדין אשר בא מרחוק ללמוד תורה ממשרע"ה. 

ועוד מצאו חז"ל בשני מקומות שבא משה לכלל כעס בא לכלל טעות, והגדול מכולם הוא מה שכתבה התורה חטאו של משה בסגנון מבהיל כזה, היאות לאחד המורדים והפושעים אשר פרקו מעליהם עול מלכותו ית' לגמרי, יען לא האמנתם בי להקדישני, על אשר מריתם פי, תבהל נפשנו לשמוע דברים כאלו על משה נאמן ביתו ע"ה, וגם נקנס עליו עונש היותר גדול שלא יכנס לארץ הקודש.

הנה האיש אשר כתוב עליו בכל ביתי נאמן הוא, אי אפשר שימרה וימעל מעל בה' ובודאי היה חטאו קל מן הקלים מאוד, והיה ראוי שתכסה התורה על חטאו, שאין מן הכבוד שהאיש אשר קבלנו התורה מידו וגם נקראת על שמו שיחטא, הנה נוכל בזה להתגדל ולהתפאר לפני כל יושבי תבל באמיתתה של תורתנו הק', שעשתה מה שלא היו עושים כן כל העמים, שגילתה חטאו של משה ועוד הגדילה סאתו מאשר הוא, וכתבה עונשו הגדול למען נדע אמיתתה של תורתנו הק' לדוד דור, ונדע כי היא תורת אלהים חיים והוא ית' אמת ותורתו אמת.

ומה שיש לנו ללמוד מענינו של מרע"ה, האחד מה שאמרו חז"ל באבות ואל תאמין בעצמך, שלא יאמר האדם כבר מוחזקני בצדקתי ותום דרכי, כי אם אשרי אדם מפחד תמיד, השני למען נדע אמיתת נצחו של אדם, שאין אדם בעולם אשר זכה לשכר הגדול כמשרע"ה בכל הטובות שעשה לישראל, ועיקר שכרו בעוה"ז בודאי היה שיכנס לארץ ישראל, ועיניו תראינה בכל הטובות הגדולות שיעשה ה' ית' לעם ישראל, ולבנות את בית הבחירה וללמד עוד תורה לישראל, לא רק במדבר כי אף בארץ הקודש אשר עיני ה' תמיד בה, ולשאוף האויר הקדוש אשר שאפו אבותיו הקדושים.

והנה נראה המקרה המעציב הזה, שמשה אהרן ומרים רועי ישראל לא זכו לראות כל הטוב אשר התאוו לזה, ומתו בחוץ לארץ ולא ראו שכרם בעוה"ז, ואיך יתכן לעשות להם עוול גדול כזה לבנות בית ואיש אחר יחנכנו, ליטע כרם ואיש אחר יחללנו ויאכל פריו, והמה שלשתם בנו בית ישראל, ונטעו כרם ה' ולא זכו לחנכו ולהנות מפרי הכרם, מזה נלמד לדעת שהיום לעשותם ומחר לקבל שכרם.

השלישי טוב לנו מעשה של משרע"ה ועונשו, בהיותנו על אדמת נכר ויבוא למשהו למות בארץ נכריה, להשקיט רוחו לבל ידמה כי אבד סברו, הנה יזכור שגם משרע"ה נשאר בחו"ל, ואם היה תלוי נצחנו באה"ק בודאי לא היה נענש משרע"ה בעונש גדול כזה, אמנם מעלה גדולה היא אבל אין מעכב זה לחיינו הנצחיים, ועוד מועיל ענינו של משרע"ה, שלולי זאת שלא היה מעשה של משרע"ה לפנינו, היה כל אחד מתאמץ בכל עוז וחוגר שארית אונו לבוא לאה"ק.

ויתכן שהיה כל אחד מבטל מפני זה הרבה ענינים הנוגעים לטובתו ולטובת ישראל, ולא היה מביט על הנזק הגדול אשר יגרום בזה בעזבו את ארץ מולדתו, מפני שדימה שיאבד עולמו אם ישאר בארץ טמאה, הנה לזה יועיל לו מקרה של משרע"ה, למען יראה ויוכח שאין נצחנו תלוי בזה, אם כי מעלה גדולה היא מאוד, אכן יש עוד מעלות גדולות ויוכל לעסוק בהם.

הרביעי ללמוד מזה מה שכתוב בתורה, כי ה' אלהיכם אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד, ואמרו חז"ל שוחד מצוות להעביר פשעיו של אדם, הנה ענינו של משה רבינו ועונשו יהיה לפנינו תמיד, לבל נסמוך על צדקותינו ומעשינו הטובים לבלי לפחד מן החטא, לחשוב שמעשינו הטובים יצילנו מהעונש, הנה בזכרנו את משה רבינו ועונשו נדע שאין הקב"ה ותרן, וכל צדקותיו של אדם לא תצילנה אותו מעונשו על חטאו, וירא להכנס בחטא אף היותר קל.

החמישי גם להיפך שאם יגיע למי שהוא עונש מן השמים על חטאו ופשעו, ויווסר ביסורים ועונשים גדולים ומרים ח"ו אל יאמר נואש, אבד נצחי ותוחלתי מה' ולא יפול ברוחו מפני זה, וידע כי כמו שאין הוא ית' ותרן, אבל מפאת שגדולה מדת הטובה ממדת הפורענות לא יקפח שכרו הטוב, ואחרי אשר יקבל עונשו על עונותיו יגיע לו הגמול הטוב גם בעוה"ז בעד צדקותיו וחסדיו.

כ"ז נכלל במה שאמרו חז"ל ואל תתייאש מן הפורענות, וזה לשני פנים לבל יתייאש בעת טובתו מן הפורענות, וגם אל יתייאש מן הטובה בעת פורענותו, כ"ז נלמוד ממשרע"ה שבודאי לא נשכחו טובותיו של משרע"ה אף שנענש בעונש מיתה, בכל זה בודאי לא יקופח שכרו בעוה"ב, כן הוא לכל אדם שמפני מדת פורענותו אל יתייאש מטובותיו הראויות לו 

(יסורי הדעת).