פרשת ואתחנן: מידת האמת

ערב טוב! בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח.

להבין את המשמעות של:

"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו ה).

באדם קיימים כוחות נפשיים טובים ורעים, אנחנו מכנים אותם 'מידות' המידות שיש לאדם, ואנחנו מבינים: מידות רעות מיצר הרע, מידות טובות מהנפש. אבל האמת, אם מתבוננים בעמקות הכל בא מהנפש ואין מידות טובות או רעות הכל טובות! אלא מה? איך זה שאדם אחד יש בו הרבה מידות טובות ואחר יש בו הרבה מידות רעות? מה השוני ומה גורם לכך? 

כשהמידות מגיעות דרך הנפש והן עוברות דרך החומר הגס, גוף האדם אז זה תלוי עד כמה החומר הזה זך או עכור; אם הוא זך ככל שהוא זך אז המידות לא מקבלות שינוי לרעה הן נשארות במהותן, אבל אם הוא עכור, ועכור זה בעקבות תאוות של העוה'ז, חיבור לעוה'ז, משיכה אחרי תאוות הגוף, החומר נהיה יותר גס! חל שינוי במידות האלה לרעה. 

למה הדבר דומה? אור השמש אין לו צבע, אין לו גוון הוא בהיר ומאיר, אם הוא עובר דרך זכוכית שקופה - אין לו צבע רואים אור, אבל אם הוא יעבור דרך זכוכית ירוקה הגוון של הקרניים יהיה ירוק, אם הוא יעבור דרך אדומה - יהיה אדום. אותו דבר הנפש מאירה בלי צבע בלי גוון הכל טוב. "וַיַּרְא אֱ-לֹקִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב" (בראשית א ד) אור טוב, אבל אם זה עובר דרך הגוף והגוף עכור והחומר גס אז זה מקבל צורה אחרת.

אומר שלמה המלך ע'ה": "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" (קהלת ד ד) לאחר בדיקה מדוקדקת והסתכלות מרבית, שלמה המלך קובע לעד בספר קהלת: "וְרָאִיתִי אֲנִי אֶת כָּל עָמָל וְאֵת כָּל כִּשְׁרוֹן הַמַּעֲשֶׂה כִּי הִיא קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" כל מה שמריץ אותנו, כל מה שעמלים, כל הכשרונות שמשקיעים, בעצם אומר: קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. 

והאבן עזרא מפרש: 'רוב עָמָל האדם גם כִּשְׁרוֹן מעשיהם בעבור בני אדם שיקנאו זה בזה, וירצה להתפאר על חברו, ושלא יהיה הוא חסר ממנו; בדירתו ומלבושיו ובניו ומאכלו וחוכמתו וטוב השם!'

תראו איזה סדר האבן עזרא מסדר לנו, הוא אומר: שרוב העמל של בני האדם והכשרונות שהם משקיעים - זה הקנאה שלהם שמקנאים זה בזה! וכל אחד רוצה להתפאר על חברו ושלא יהיה חסר ממנו; בדירתו ומלבושיו, דבר ראשון קודם כל יהיה לו 'דירה נאה' ומלבושים נאים קודם כל. ובניו ומאכלו, הוא צריך גם כן שיהיה לו בנים ושיהיה לו מה לאכול, גם מה לאכול, תלוי מה אוכלים ובסוף רק בחכמתו וטוב השם, בסוף הוא מוכן גם שיהיה לו חוכמה יותר מחברו, ושם טוב אבל הוא יודע שאם אין לו שם טוב ואין לו חוכמה אם הוא יסע עם מרצדס, זה מספיק לו אם יהיה לו קוטג' במקום דירה בבניין רווי זה ג'כ מספיק לו, הוא יסתדר עם זה, הוא יגלגל את המפתחות כולם יראו - זה בסדר, הוא מסודר.

רוב עָמָל האדם כשרונו והמרץ שהוא משקיע פועלים ונדחפים ע"י כוח קנאה פחותה בחיי הפחיתות של העוה"ז, אפילו בני תורה שלומדים תורה כולם נדחפים ע"י הכוח הזה; להיות גדול מחברו, להתפאר על חברו, והעמל והכשרון משועבד להביא את המידה הזו על סיפוקה, בסיפוק מלא! ואדם לא חושד את עצמו בכך, והוא מייחס את הפעולות שלו 'לכוונות טובות ורצון טוב', בא שלמה המלך מקעקע הכל ואומר את האמת בפנים! לא רק רדיפה אחרי דירה ומלבושים, אלא אפילו הרצון לבנים נובע מקנאה: 'שלשני יש ולי אין' לא רק בגלל שאדם רוצה להמשיך את הזרע שיהיה לו בנין שימשיך אותו, אלא 'למה לשני יש ולי אין?' אפילו המאכל שאדם אוכל בהרחבה - זה לא דווקא מתאווה, אלא זה גם מקנאה מה הוא אוכל, איפה הוא אוכל? באיזה מקומות, באיזה אולם לעשות את החתונה והבר מצווה? 'למה שיגידו שהוא עשה באולם הזה ואני לא...?'

אנשים מתאמצים יותר מגבול היכול - רק מסיבת הקנאה, ואפילו רדיפה אחרי חוכמה ושם טוב - שכרגיל אנחנו מייחסים את זה לרצון טוב, גם זה נובע מכוח הקנאה. 

אבל קנאה זה דבר טוב מאוד! מידת הקנאה היא מצוינת, כי היא רצון ושאיפה להשלים את הנפש להיות מושלם להגיע לשלמות קנאה, 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַרְבֶּה חוֹכְמָה', קנאה חיובית; 'אני גם יכול להיות צדיק, אני גם יכול להיות חסיד, אני גם יכול להיות גאון, אני גם יכול להיות... אני גם!'

הגם הזה, הקנאה הזאת בשורשה - הוא טוב מאוד! אם היינו משתמשים בזה רק 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַרְבֶּה חוֹכְמָה', רק לעניינים הרוחניים, להשלמת הנפש, זה היה מצויין! זה הסיבה שיש את המידה הזו, את הדחף הזה בלי הדחף אם אדם לא היה מקנא בחברו,

הוא היה אומר: 'הוא גאון? אני מסתפק 'טיפש!' גם טוב לי, הוא כך אני כך...' הקנאה זה דחף טוב שכולם ישאפו לשלימות, כשיש תחרות אתם רואים כל אחד מנסה לנצח, מקטנות בגן בכל דבר אם זה בריצה, אם זה בחשבון אם זה בזה.. אם זה בחידה בכל דבר שישאלו אדם רוצה להתבלט, להיות הראשון, להשיג, להספיק, לעשות - הקנאה היא טובה. אבל למה יש אנשים שמגיעים לקנאה פסולה? לדוגמא; יש אחד שעומד על המדרכה ואחד עומד על הכביש, קנאה טובה זה שעומד על הכביש 

אומר: 'גם אני יכול לעלות למדרכה' אז הוא עולה למדרכה, שניהם עכשיו על המדרכה אז הוא לא פחות מחברו, הוא עלה אליו 

אבל יש אחד: לא! הוא לא יכול לעלות אז הוא מוריד את חברו למטה, שיהיה אתו אלה שימושים לדוגמא; שעושים בלשון הרע מוציא שם רע הוא לא יכול להתמודד מול השני, אז הוא 'מוריד אותו' איך הוא מוריד אותו? אומר עליו דברים שלא כיאות, מחפש בו רבב, פגם, מוריד אותו - זה קנאה פסולה, איך מגיעים לזה? פשוט מאוד כמה שהחומר יותר גס, כמה שאדם מחובר יותר לחומר, ההשתקפות שלו עם הנפש עם האור הטוב שלה מתעמעם, וממילא זה מתבטא בצורות האלה השליליות לא כפי כוונת הבורא והתורה הקדושה. 

לפי זה אפשר להסביר "וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (דברים ו ה). בְּכָל לְבָבְךָ – 'זה בשני יצרים; יצר טוב ויצר הרע, ועם שניהם אנחנו צריכים לפעול כדי לאהוב את ה', מה זה בְּכָל לְבָבְךָ? שלא יהיה מקום פני בתוך הלב חוץ מאהבת ה'! שהלב יהיה מלא באהבת ה', אין מקום לשום אהבה בעולם חוץ מאהבת ה', מלא! בְּכָל! מלא!

אבל לְבָבְךָ יש גם מקום ליצר הרע שם! איך אפשר לאהוב את הקב"ה בְּכָל לְבָבְךָ גם עם יצר הרע? האבות הקדושים הגיעו למעלה זו! דוד המלך הגיע למעלה זו; אצל אברהם אבינו כתוב: "בִּרְצוֹת ה' דַּרְכֵי אִישׁ גַּם אוֹיְבָיו יַשְׁלִם אִתּוֹ" (משלי טז ז) גם היצר הרע וכל חילותיו השלימו אתו, הבינו: שאין מה לעשות עם אברהם אבינו, זה צדיק אמיתי! בהתחלה הוא נקרא "אברם" ואח"כ נסתווספה בו ה"א "אברהם" כיוון שהוא הצליח לשלוט גם בחמישה איברים שבני אדם לא מצליחים! אברהם - זה רמ"ח, אברם - זה רמ"ג ועם החמישה שהוא השתלט עליהם, הוא שלט ברמ"ח איברים שלו; שתי עינים, שתי אוזנים וראש הגויה - אלה איברים שקשה לאדם לשלוט בהם ואברהם שלט בהם, לכן השתנה לאברהם וגם אויביו יַשְׁלִם אִתּוֹ.

דוד המלך גם, אמר: "וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי" (תהילים קט כב) המקום של היצר הרע – ריק! אדם יכול להפך את יצר הרע גם לטוב, איך? אם נלמד מהשיטות של היצר הרע איך הוא נותן לנו תאוות ללא מנוח לקנאה פסולה, ונתרגם את זה לקנאה חיובית כמו שאמרנו בהתחלה, נגיע לאהבת הבורא בכל הלב! אבל צריך לראות את התכסיסים והעבודה של יצר הרע, איך הוא נותן לנו לרוץ, לעמול, להתייגע - על דברים שהם כלום! דירות, בגדים כבוד שטויות שבעצם אדם היה יכול להסתפק בהרבה פחות ולחיות יותר טוב, לתלות בטחונו על ה': "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה כג). 

אבל אם הוא יהיה כזה שסומך על הקב"ה, לא יהיה ניכר שהוא פעל בשביל להגיע למשהו, אז הוא רוצה להשתדל לפעול בכוחות עצמו "כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי" (דברים ח יז) להוכיח לכל: שהוא בעל כישרונות, בעל השיגים, יש לו אמביציה! וזה דוחף אותו קנאה שלילית, לא חיובית. אבל אם היה סומך על הקב"ה ובטוח שאם הקב"ה מכלכל את כל העולם גם אותו הוא יכול, והיה מתחזק בביטחון בהשי"ת ולא בעצמו וביכולתו, וודאי שהיה מגיע למדרגות גדולות מאוד! והשלמת החסרון היתה ע"י הקנאה בצורה חיובית. 

יש לנו כוחות אדירים! לאדם יש כח אדיר אדם יכול להיות מלאך, אדם יכול להיות יותר ממלאך, השאלה: מה השאיפה שלו? להיות מלאך או להיות 'סופר-מן', סופר אדם. מעטים האנשים שבאמת רוצים להראות מלאכים לא באיצטלא, בהצגה אלא להיות מלאכים, רוב בני האדם משתדלים להיות בני אדם, דהיינו; אדם עם כל רמ"ח האיברים של האדם, אבל לאדם יש כוחות עליונים ואדירים, בואו נראה;

ה'ילקוט' אומר: 'שאילו היה יודע ראובן שהקב"ה כותב אחריו, מכתיב בתורה: "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם" (בראשית לז כא) בכתפיו היה טוענו ומוליכו אצל אביו! אילו ראובן היה יודע שכתוב בתורה לאחר המעשה שלו: שהוא הציל את יוסף מן הבור, לא היה מסתפק בכך אלא היה טוען אותו על כתפיו ומביא אותו אל אביו חי!

'אילו היה אהרן יודע שהקב"ה כותב עליו בתורה: "וְגַם הִנֵּה הוּא יֹצֵא לִקְרָאתֶךָ וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ" (שמות ד יד) מה שהעיד הקב"ה על אהרן שהוא יוצא לקראת אחיו משה, שמשה מקבל את השליחות לגאול את עם ישראל ולא אהרן אחריו הגדול בשלוש שנים! לא מתקנא אהרן באחיו, במשה. מעיד עליו ה': וְרָאֲךָ וְשָׂמַח בְּלִבּוֹ אני יודע: שהלב שלו נקי וטהור! לכן אני אתן לו את החושן על הלב. אבל אילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו את הפסוק הזה בתורה - היה יוצא לקבל את אחיו משה בתופים ובמחולות!

אילו היה יודע בועז שהקב"ה מכתיב עליו: "וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי" (רות ב יד) שהוא נותן לרות המואביה, קָלִי, אילו היה יודע שיכתב עליו - היה נותן לה עגלות פטומות ומאכילה גם! 

פלא פלאות. מה פרוש: 'אילו היה יודע - היה עושה!' מה, הם לא עשו את המקסימום שהם יכלו? הם עשו את המקסימום שהם יכלו, למה הם עשו רק מה שהם עשו? ראובן ידע: שהוא לא יכול להתמודד מול כל אחיו, אז הוא טיכס עצה: איך הוא יצליח לחלץ ולהציל לפחות את יוסף ממיתה, יותר מזה - לא היה נראה לו שאפשר לעשות. אצל אהרן, אהרן יודע: שפרעה מחפש את משה להורגו, הוא 'מבוקש' אם הוא יצא בתופים ובמחולות - זה יוודע במצרים ואז יגידו: שהוא הולך לקראת מי שהמלך רודפו... ובועז - וַיִּצְבָּט לָהּ קָלִי, אם יתן לה עגלות פטומות יגידו: 'אדם מבוגר כזה, אב בית דין, בחורונת צעירה... מה הולך פה?' אז הוא עושה מה שאפשר. 

לפי מצבם - הם עשו מה שאפשר, אבל אילו היו יודעים שהקב"ה מכתיב עליהם, וכיוון שהתורה נצחית, ומה שכתוב בתורה זה לנצח נצחים - הרצון שלהם: שיהיה בתורה כתוב ויותר! היה מביא אותם היה מביא לעשות יותר ממה שהם עשו, זאת אומרת כוח הרצון - אין לו גבול! אנחנו רואים אנשים בשביל כסף נוסעים למדינת הים, עוזבים בית, נוסעים לפה, הולכים לשם ימים ולילות, משקיעים, לא עייפים ולא לֵאִים עובדים, עובדים,עובדים שרוצים להשיג משהו אין דבר כזה 'אין כוחות...' 

אדם בא זרוק נשכב במיטה אומר: "לא יכול, די, גמור!" 

אבל אם פתאם יגידו לו: 'הילד נפל מהמיטה צריך להבהיל אותו לבית החולים!' איזה כוחות הוא מקבל פתאם, רץ, אם צריך לישא אותו בידים עד לבית חולים בריצה - הוא גם יגיע. 

אשה, פעם אחת סופר בספר השיאים של 'גינס': משאית התדרדרה אחורה, העגלה של הילד היתה מאחורה היא הרימה את המשאית עם הרצון שהילד שלה יחיה! יש כוחות לאדם שהוא לא מנצל בכלל, אנחנו לא מנצלים כמעט כלום מהיכולת שלנו, כלום. אנחנו חושבים: 'זהו, זה מה שאנחנו יכולים' - טעות! 'אילו היה יודע...' אוו ווה אם כל אחד היה יודע כמה כוח יש לו.

יהודים יקרים! 

כתוב: "לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם: אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל" (משלי ו ו) בלי קָצִין, בלי מושל בלי בית ספר, בלי חינוך, היא לא עצלה! עמלה כל ימי חייה, כמה משך חייה? ששה חודשים, כמה מאכלה בששה חודשים? חיטה ומחצה, חיטה אחת ומחצה - זה כל מאכלה. 

שלמה המלך אמר: לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם. 

רשב"י אומר: 'הלכו חכמים בדקו ומצאו, מה מצאו? בחורה של נמלה - שלוש מאות כור! כמות אדירה לבני אדם, פי מיליונים מכדי מאכלה במשך כל ימי חיה, פי מיליונים! למה היא אוספת כל כך הרבה? 

אומר רשב"י: 'הנמלה אומרת: 'אולי הקב"ה יאריך ימי! מי אמר שאני אחיה רק חצי שנה? נכון שכולם חיים רק חצי שנה, כל הנמלים אבל מי אמר? אולי לא?' 

נו, בסדר נגיד לא שישה חודשים, כמה יאריך, עוד חודש, עוד חודשיים, עוד חצי שנה - פי שתים! זה כמו בן אדם חי מאה עשרים יתנו לו מאתים ארבעים, פי שלוש, פי ארבע? אבל לא פי מיליונים...?! לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, תראה: היא לא יודעת אם יאריך או לא יאריך: 'שמא יאריך', על השמא הזה - היא עושה פי מיליונים ממה שהיא צריכה! על השמא! 

אז מה הוא שולח אותנו אליה? שנלמד: רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם, מה מלמד אותנו? שגם אנחנו יכולים לעשות פי מיליונים ממה שאנחנו עושים! לא פי שתים, פי מיליונים! אנחנו, אנחנו יכולים לעשות. איך אפשר לעשות פי מיליונים? אנחנו מנצלים את הזמן - מאה אחוז, לא? קמים מתפללים הולכים לכולל הולכים לעבודה עובדים חוזרים שיעור פה שם מה יש עוד, איפה איפה, תכניס עוד, איפה? לא! לא, לא בכלל לא. בן אדם יכול לעשות פי מיליונים, איך אפשר לעשות? 

אדם לדוגמא; כותב ספר למד, כתב ספר, הספר נפוץ קוראים בו אלפים, אז כבר אותם שעות שהוא למד - הוכפלו באלפים! זה ישאר דור, אז עשרות אלפים, שני דורות מאות אלפים!! כמה קוראים רש"י? אין יום שעבר בלי רש"י, אין יום שעובר בלי הרמב"ם התורה שלהם הפסיקה? הם לא עשו פי מיליונים, טריליונים! אפשר לעבור בלי רש"י, בלי רמב"ם יום אחד? איזה מין דבר זה! כמה מיליונים! יהודים כל יום אומרים: 'מה אמר רש"י, מה אמר הרמב"ם - אז אפשר לעשות פי מיליונים?

אפשר! אף אחד לא חושב, 'אילו היה יודע כל אחד מאיתנו שהקב"ה מכתיב עליו...!' וואי וואיוואי מה הוא היה עושה אם היית יודע שיכתבו עליך בתורה שאתה פלוני אלמוני מאלעד עשית ככה וככה וככה - איזה כוחות היו עליך מעכשיו! אתה יוצא מההרצאה הולך 'הופך עולם', אין דבר כזה 'גבולות', אין. 

אני הבנתי את הדברים האלה ג"כ, אפשר לעשות פי מיליונים! עשיתי קלטת אחת בהתחלה והוצאתי כבר ארבע עשרה מיליון (14,000,000!), מיליונים 

(הקהל מוחא כפים...)

אבל זה לא רק להוציא ארבע עשרה מיליון, זה גם לשמוע אותם, כמה שומעים אותם, כל יום כמה שומעים! כמה לומדים מהם כמה משתנים בעקבותם, 

אתמול יהודי אומר: 'אני סופר סת"ם הייתי אברך המצב היה קשה התחלתי לכתוב, סופר סת"ם, פרנסה בדוחק! אני שומע ברקע את הקלטות שלך אני רוצה להגיד לך: 'אני חייב לך את התורה שלי!' 

- 'למה?' 

הוא אומר: 'התחלתי לכתוב לא למדתי לא למדתי רק כתבתי בשביל לסגור חובות, אבל בקלטות אני שומע שאתה אומר לחילוניים: 'ללמוד לפחות שעתיים ביום!' והם מסכימים, אז איך אני שהייתי אברך לא לומד בכלל והם החילוניים לומדים שעתיים ביום?! התחלתי ללמוד!' 

בלי קשר, בלי להשפיע, בלי כלום, בלי שום דבר! אדם לא יודע מה הוא יכול לעשות מה הוא יכול לעשות בעולמו, הוא לא יודע, לא יודע ואנחנו לא נחים, ב"ה לא נחים משתדלים כמה שיותר להפיץ יהדות, תורה! למה? יש לנו מורָה, מורה (ר' בקמץ) לא מורֶה (ר' בסגול) קוראים לה: נְמָלָה והנמלה - שלח אותנו שלמה המלך ואומר: לך, לך, לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל, לך אתה עצל נו, לך איך תדע שאתה עצל? לך תראה דרכיה תהיה חכם! אז זה לא רק קלטות, וזה לא CD, זה לא ווידאו, וזה לא אתה האינטרנט רק, וזה לא משאיות... 

זה גם עיתונים עכשיו! עיתונים מאה אלף (100,000) בשבוע! בכל רחבי הארץ, זה יוצא גם לחו"ל, יש לדתיים עם דברי תורה, יש לחילונים עם טיפה יהדות, אבל להגיע לכל בית שיהודים ייכנס אצליהם האור של יהדות! שיכנס, לא חסר דרכים לעשות יותר ממה שאנחנו חולמים שאפשר, לא חסר! השאלה: מה אדם שואף? ומצווה לקנאות! מצווה לקנאות במצווה כמה שאפשר 'להגדיל תורה ולהאדיר' וזה וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, במאה אחוז (100%), וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ, מה זה בְּכָל לְבָבְךָ? אי אפשר לקיים את מצוות וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ, אם אדם אוהב אותו לבד - זה לא מצוות וְאָהַבְתָּ מושלמת, 

מצווה מושלמת אומר הרמב"ם בספר המצוות, מצווה שלישית: 'שתהא מאהיב את הקב"ה על הבריות!' תדאג גם שכל הבריות יאהבו את הקב"ה, לא רק אתה תאהב אותו לבד, כאברהם אבינו שנא': "וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" (בראשית יב ה) אברהם לא מסתפק בזה שהוא 'עבד ה'' ואוהב אותו, לא! הוא מוכן אחרי מילה, בגיל תשעים ותשע (99) לעמוד בפתח האוהל, ולחפש אורחים - וכשמזדמנים לו, וחמה יצאה מנרתיקה 

הוא לא אומר: 'שהוא פטור ואונס רחמנא פטריה' 

הפוך! הוא אומר לקב"ה: "אַל נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בראשית יח ג) חכה רגע! יש לי אורחים, אתה תחכה אני הולך לטפל באורחים אח"כ אני אחזור אליך...' והוא עוזב את הקב"ה.

אנחנו, אם היו אומרים לנו: 'שבעוד עשר (10) שנים נזכה לגילוי אליהו - אם נעשה א', ב' ג' ד'...!' 

היינו עומדים בתנאים בשביל זה? וואי וואי-וואי... שינסו להפריע לנו, גילוי אליהו! 'אשרי מי שזכה לראות אותו בחלום!' מי שראה אותו בהקיץ – 'בן העולם הבא!' אברהם אבינו עם הקב"ה מדבר!! שיא השיאים, אין יותר, באים אורחים 

אומר לקב"ה: 'חכה רגע אל תעזוב רק שניה יש לי אורחים...!' 

והולך לאורחים, איזה אורחים? 'נדמו לו כערביים עובדי ע"ז' ומה הוא עושה? אהלן וסהלן? שוחט שלושה שוורים ונותן לכל אחד לשון בחרדל! - מדהים! למה? הוא יודע: שזה רצון הבורא.