כל ראשית 23/09/2003

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

כל ראשית טובה מן האשה.

רצונך לדע כמה מודעת היא האשה במעשיה הטובים ומה מקומה בכל ימי תבל,

וכמה נישאתי בראש המעלות

ועטורה בכל עטרת של ראשית טובה?

קרא בדברי אלוקים חיים הכתובים בתורה ושנאמרו

בפי נביאי האמת וצדיקי הדורות.

מיום שברא הקדוש-ברוך-הוא את עולמו לא היה אדם שזכה להיקרא אב לכל תולדותיו

עד סוף כל הדורות,

עד שבאו אבות העולם, אברהם, יצחק ויעקב.

אברהם נקרא אב המון גויים,

והוא ויצחק בנו ויעקב בן בנו

זכו להיות נקראים

אבות לכל תולדותיהם

עד עולם.

כלומר, שגם בנשים כך?

שלא נמצאה אישה שזכתה לעטרת האימהות לכל העולם

עד שבאו האמהות שרה, רבקה, רחל ולאה?

לא.

כבר כדמתן חווה שנקראה אם כל חי,

זכתה חווה לעטרת תפארת זו,

עטרת האימהות לכל תולדותיה,

מה שלא זכה האדם הראשון.

לא נאמר עליו

אבי כל חי,

אלא אדם סתם,

או אדם הראשון,

ואילו על חווה נאמר

אם כל חי.

בכל כך למה?

שגדולה היא מידת האימהות

שעושה רושם בצאצאיה יותר ממידת האבהות

שאין רשומה בזרע רחוק כל כך.

אם כל חי

אף בהלכה כך,

רשומה של האשה בתולדותיה עד סוף כל הדורות,

ואם תטמח חס ושלום בת ישראל בין הגויים,

כל בניה על ישראל ייחשבו,

וגם בנות בנותיה כך,

אפילו הן נשואות לנוכרים,

וכן הלאה.

אבל בנים כי יוולדו לבת אל נכר,

אפילו אביהם מישראל,

הרי הם כנוכרים לכל דבריהם,

שאין רישומו של האב בתולדותיו,

אלא על-ידי אשתו,

ורק היא אם כל חי.

גם כבוד האימהות

קודם לכבוד האבהות

בבריאה ובטבע.

לפיכך,

הוא צריכה תורה להזהיר על כיבוד אב

קודם לכיבוד אם,

כדי שיהיה כבוד שניהם שווה.

בתורה מקדימה כיבוד האב,

והטבע מקדים כיבוד אם.

נמצא ששניהם שווים.

אחד היה אברהם שהציל עצמו וכל העולם כולו מעבודת גילולים,

והחזיר לעולם את אלוקיו,

עד שנגלה עליו הקדוש-ברוך-הוא,

והוא נעשה נביא אלוקים לכל בני דורו ולדורות הבאים.

היש מעלה לייצור חלד

יתירה ממעלת הנבואה,

אשר ידבר עמו האלוהים וחי.

והנה שרה אמנו גדולה היתה במעלה זו,

במעלת הנבואה יותר מאברהם.

בה' אמר לה אברהם

כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה.

מתה שרה,

באה רבקה האוהל השרה,

שכך כתיב

ויביעיה יצחק האוהל השרה עמו.

כל מידה טובה שהיתה בשרה

היתה גם ברבקה,

לכך זכתה לדור באלוה.

ראה מה שאמרו חכמינו ברבקה אמנו.

כל ימים שהיתה שרה קיימת

היה ענן קשור על פתח אהולה,

סימן לשכינה שהיתה שורה שם.

וכיוון שמתה,

פסק אותו הענן

כיוון שבת רבקה חזר אותו הענן.

כל ימים שהייתה שרה קיימת

היו דלתות ביתו של אברהם פתוחות לרווחה,

סימן לטוב עין.

כיוון שמתה שרה,

פסקה אותה הרווחה,

וכיוון שבת רבקה חזרה אותה הרווחה.

כל ימיה של שרה שהייתה קיימת

היתה ברכה משולחת בעיסה.

שלא כילתה ממון בעלה אלא הביאה ברכה בנכסיו,

כיוון שמתה שרה,

פסקה אותה הברכה.

וכיוון שבת רבקה חזרה,

כל ימים שהייתה שרה קיימת

היה נר דולק

מערב שבת לערב שבת,

סימן לשלום בית,

אור השלום שמתחדש בערב שבת ומאיר כל השבוע.

כיוון שמתה,

פסק אותו הנר,

וכיוון שבאה רבקה

חזר הנר והאיר

מערב שבת

לערב שבת.

עד שלא נולד משיען של ישראל במצרים,

היו מיואשים מן הגאולה

בידי הכול רפות.

אפילו עמרם אביו של משה, שהיה גדול הדור,

לא מצא נוחם לעמו ולעצמו ופרש מיוכבד אשתו,

כדי שלא להוליד בנים לצרה ולשעבוד.

ראו הכול שעמרם פרש מאשתו,

התייאשו כולם,

ועמדו ופרשו גם הם מנשותיהם.

אותה שעה באה מרים ביתו ואמרה לאביה,

גזירתך קשה משל פרעה,

שפרעה לא גזר אלא על הזכרים,

להשליחה מאורא,

ואתה גזרת גם על הנקבות.

וחזר עמרם ונשא ליוכבד,

והוליד ממנה את משה,

מושיען של ישראל.

עמדו כל ישראל והחזירו נשותיהן,

ופרעו ורבו,

והולידו דור של גאולים.

נפל משה בסכנה חדשה והושלך ליאור.

שוב באה מרים,

בטאת צו להצילו,

להצילתו.

הרי שראשית הישועה לכל ישראל

באה ממרים.

כשחטאו ישראל בעגל,

הנשים לא חטאו,

שלא מרצונן התפרקו מנזמיהן על-ידי בעליהן

שהביאום לעגל.

וכל כך למה?

שגדולה אמונת האומן אשר בלב הנשים יותר מאשר בלב האנשים.

וכשחטאו ישראל לאחר כן עוד

וחטא המרגלים והוציאו דיבת הארץ רעה,

הנשים לא חטאו.

על האנשים נאמר, וימאסו בארץ חמדה.

ואילו הנשים,

מעידים עליהם חכמי הדורות

שחיבבו את הארץ,

ובנות צלופחד ראשונות היו

שחרדו על נחלה בארץ-ישראל.

גם גזירת במדבר הזה, תמו ושם ימותו,

רק על האנשים נגזירה.

על הנשים לא נגזרה.

אותו הדור היו הנשים גודרות

מה שהנשים פורצים,

כך אמרו ריבותינו.

ובימי שפוט השופטים,

בימים שאין מלך בישראל,

איש כל הישר בעיניו יעשה.

ויעשו הרע בעיני ה'

ויעבדו אלוהים אחרים ויכעסוהו.

וייחרף ה' בהם,

ויתנם ביד שוסים

וימכרם ביד אויביהם.

ויוסיפו בני ישראל לעשות הרע בעיני ה'.

באהוד מת.

ודבורה, אשה נביאה, אשת לפידות,

היא שופטה את ישראל בעת ההיא.

דבורה מזה ויעל מזה.

שתיהן יחד עשו תשועה גדולה בישראל.

דבורה קמה אם בישראל,

ויעל מן נשים באוהל תבורך.

שתיהן יחד ריפאו את שבר עם ישראל.

ויהי רעב בארץ.

ויפול מרח בלב גדולי יהודה.

וילכו לגור בשדה מואב.

בכל העם נפלה רוחם בקרבם.

כשאמרו אלימלך ובניו הלכו מפני הרעב.

אנחנו כיצד נתקיים.

ולא אבה השם סלוח לאלימלך.

בימות הוא ובניו בארץ מואב.

ואולם יד השם לא נגעה לרעה בנעמי אשת אלימלך.

היא לא נכשלה בכישלונם.

כל ימי שבטה בנכר

ענייה סוערה לנו חמה.

אין לבה הולך אחר משמני ארץ נכר,

ולא אחר השאנן והשקט במואב.

עיניה צופיות ליום,

אשר יפקד השם את עמו לתת להם לחם,

עד אשר שבה בית לחם.

ובשובה,

אוצר יקר מפז הביאה איתה,

מתנה לעמה,

את רות המואבייה.

רות המואבייה הורתה ולידתה בתוך עם כפוי טובה.

בעם מואב,

אשר נאמר עליו לא יבוא להם בקהל אדוני עד עולם

על דבר אשר לו קידמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים.

ואולם היא עצמה כולה חסד ורחמים,

הודיה והכרה טובה.

אלימירך חמיה ומחלון בעלה,

הורתם ולידתם בעם מכיר טובה בישראל.

ראשים הם בשבט יהודה אשר כשמו כן הוא,

הודיה והכרה טובה.

עכשיו עלתה מחלה זו של כפיית טובה

ונפלה בצמרתו של שבט יהודה.

ראש שבטי ישראל,

השבט אשר נועד למלכות בישראל,

צמרת זו,

אלימירך ובניו,

עזבו את עמם ביום צר לו בימי רעוון ודיכאון.

מי ירפא את שבר בת יהודה ומי יעלה הרוחה למכתה?

תבוא זו שנולדה בן כפויי טובה ונתבררה שם על עסקיה ועמדה על מידתה,

מידת הרחמים והכרת הטובה,

רות המואבייה,

ותרפא לזה שנולד בן מכירי טובה וקלקל במידתו שבט יהודה,

בועז

מבית-לחם יהודה ורות המואבייה,

הם שניהם יבנו את בית ישראל,

ויכוננו מלכות בישראל,

מלכות בית דוד

אשר תיכון לעולם.

כך אמרו חכמים,

וישם כיסא לאם המלך,

הכתוב אצל שלמה,

זו רות.

ולמה נקרא שמה אם המלך?

שהייתה אם למלכות.

וכן אתה מוצא נשים בנביאים ובשופטים,

שנהגו בעמם

כאם שנוהגת בוולדותיה,

ועל-פיהן נישק כל העם.

וכשעמד עלינו המן הרשע,

ביקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, מנער ועד זקן תף ונשים ביום אחד,

בשבע ועשרים ומאה מדינות המלך אחשוורוש,

לא באה ההצלה לעם לקוחים למוות,

אלא על-ידי מרדכי ואסתר.

אין אסתר חומד את חצי המלכות.

ואם תיתן לה כל המלכות,

מה תיתן לה?

אלא נפשי בשאלתי,

ועמי בבקשתי.

עיני כל ישראל נשואות לאסתר,

אחות לנו בבית המלך,

ועיני אסתר

נשואות לאביה שבשמים.

כאשר אבדתי,

אבדתי.

אבודה היא בעיניה בבית המלכות,

והעבודה היא בעוניה בלכתה עתה לבקש רחמים על עמה שחרב חדה מונחת על צווארו.

מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה?

אלא אמר הקדוש-ברוך-הוא,

תבוא בתה של שרה,

שחייתה שבע ועשרים ומאה שנה,

ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה.

אכן,

בתה של שרה ודאי.

דומה היתה אסתר המלכה לשרה אמנו ביופייה,

ודומה לה גם בצניעותה ובטהרתה.

אפילו היה כתר מלכות נתון בראשה.

לכך

תבוא אסתר בתה של שרה,

שילדה וגידלה עם,

ותציל את העם הזה ממשמידיו,

הורגיו ומאבדיו.

ובימי מתתיהו בן יוחנן, כהן גדול, חשמונאי ובניו,

כשעמדה מלכות יוון הרשעה לישראל,

להשכיחו את תורת השם ולעבירו מחוקי רצונו.

לא מתתיהו ובניו נתנו את האות הראשון למרד,

אלא בת מתתיהו והאחות בניו.

היא שנתנה את האות הראשון.

אף כל חברותיה אתה.

ראשונות היו להמריד את עם השם על אויביו,

כשהיוונים גזרו על השבת ועל המלה ועל ראש חודש,

ויצאו בנות ישראל ועלו על החומה,

ותינוקותיהן בידיהן,

ומלו אותן לעיני הכול,

והפילו עצמן ותינוקותיהן עמהן מן החומה וימותו,

לאמור לבעליהן ולאחיהן.

אם אין אתם יוצאים

להילחם באויב,

לא יהיו לכם נשים ולא יהיו לכם בנים.

צאו וילחמו,

ויצאו,

וילחמו, וינצחו.

ביהודית,

אף היא כייעל בשעתה.

ראשונה היתה לעשות נקם באויבי העם,

והביאה את ראש

הלי פורנוס,

שר צבא היוונים, בידיה,

והפיחה רוח מלחמה בקרב אחיה,

ויצאו וילחמו.

ובהערוב היום לישראל,

וכל ארצו נכבשה ביד העריצים,

ויבואו איכל ה' ויטמאוהו,

וישיתו על העם לעקור תורה מקרבו ולכלותו.

מרים בת תנחום,

הנקראת חנה,

האם לשבעה בניה

היא היתה הראשונה שלימדה את העם לקדש שם שמים ולמסור נפשם על קידוש שמו.

ובכל דור ודור,

בדורות משועבדים,

כבדורות גאולים,

בדורות האחרונים,

כבדורות הראשונים.

כל ראשית וכל שורש טוב שאתה מוצא בעם וביחידי הסגולה שבו,

כוח האם אתה מוצא שם יותר מכוח האב,

עד שדבר נפל בעם

ופתגם בכל העולם כולו לאמור.

הראני אדם גדול

בהראיך אם גדולה.

הלאה מטה,

כל ראשית טובה שאתה מוצא בעולם ובישראל,

הכל מן האישה.

אם כל חי,

חווה.

אם בעיקר לנבואה, שרה.

אם הישועה, מרים.

אמהות לאמונה התמה,

נשי דור המדבר.

אם לדריכות נפש עוז, דבורה.

אם למלכות,

רות.

אם להצלה,

אסתר.

אמהות למרד,

בת מתתיהו, יהודית ובנות דורן.

אם לקידוש השם,

מרים היא חנה ושבעת בניה.

אם מהות לאורו של משיח במהרה בימינו,

נשים צדקניות שבימינו.