ונח מצא חן בעיני ה'

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח

"וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'" (בראשית ו ח)

נח לא היה נשאר גם הוא בדור המבול אם לא מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', מה השאיר את נח חי? מציאת חי שהיתה לו לפני הקב''ה כל הצדקות שלו לא הספיקה, אלא היה צריך עדין מציאת חן. 

גם משה רבנו מבקש מהקב''ה: "וְעַתָּה אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הוֹדִעֵנִי נָא אֶת דְּרָכֶךָ וְאֵדָעֲךָ לְמַעַן אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (שמות לג יג) תגלה לי את הסוד של השכר של מציאת חן, זה מה שמבקש משה רבנו מהקב''ה.

"וִיחֻנֶּךָּ" (במדבר ו כה) זה למצוא חן בעיני הקב''ה, אדם שזוכה לנשיאת חן אצל הקב''ה - מסודר.

איך זוכים למציאת חן? שני דברים מקנים לאדם מציאת חן;

אחד, זה ענווה כמו שאומר הפסוק: "וְלַעֲנָוִים יִתֶּן חֵן" (משלי ג לד). 

ושתים, זה התורה: "אַיֶּלֶת אֲהָבִים וְיַעֲלַת חֵן" (משלי ה יט).

אדם שזוכה להיות עניו, הוא מוצא חן בעיני הקב''ה!

לעומת זאת: "תּוֹעֲבַת ה' כָּל גְּבַהּ לֵב" (משלי טז ה) מי שהוא בעל גאווה, אפילו רק בליבו. חיצונית הוא נראה פשוט, אבל בתוך תוכיותו הקב"ה רואה שהוא גְּבַהּ לֵב, ה' מתעב אותו! כי: "ה' גֵּאוּת לָבֵשׁ" (תהלים צג א) רק הקב''ה: "גָאֹה גָּאָה" (שמות טו א) והלובש מלכות, 'הלובש בגד של מלכות - חייב מיתה!' מי שלובש בגדו של מלך חייב מיתה ו:"ה' גֵּאוּת לָבֵשׁ" זה מלבושו של הקב''ה, הקב''ה יכול להתגאות, אנחנו במה יכולים להתגאות? גם מה שאנחנו עושים ומה שאנחנו משיגים - זה הכל מאתו יתברך ובחסדו, אז ה' מתעב בעלי גאווה ואפילו אם הגאווה מוצדקת. אבל ענווה, זה הדבר שנותן נשיאת חן ומציאת חן אצל הקב''ה. 

משה רבנו היה האדם העניו בעולם, הכי עניו "מִכֹּל הָאָדָם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" אומר הפסוק (במדבר יב ג) מה זה מִכֹּל הָאָדָם? "עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם" מְאֹד מִכֹּל אָדָם - זה גם ברור, למה צריך להגיד: עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם? אלא אד"ם זה ראשי תיבות; אברהם, דוד, משה.

אברהם אמר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח כז) 

דוד אמר: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ" (תהלים כב ז)

אבל משה רבנו אמר: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז ז)

אברהם אמר: שהוא עָפָר וָאֵפֶר, עָפָר וָאֵפֶר זה עוד משהו שיש בו ממשות אפשר לעשות עם זה... משהו עוד אפשר לעשות עם זה, זה שווה ערך למשהו. דוד אמר: וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, בכל אופן זו בריה חיה. אבל משה לא ידע אפילו להגדיר את עצמו אמר: וְנַחְנוּ מָה?! לכן הוא ה:עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם. 

מי שדוששו רגליו בערפל בשמים, מי שצם "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד יח) שלוש פעמים! זאת אומרת מאה עשרים (120) יום ומאה עשרים לילה! אדם שהיה בבחינת מלאך! "אִישׁ הָאֱ-לֹקִים" (דברים לג א) אדם עָנָיו כזה - לא מתגאה כהוא זה! "אַרְבָּעִים שָׁנָה" (דברים כט ד) רץ לפני העם, מנהיג אותם והם 'טרחנים וסרבנים!' (רש"י במדבר יא יז) ו:"קְשֵׁה עֹרֶף" (שמות לד ט) והוא רץ לפניהם כסוס! מתפלל עליהם בכל פעם שהם חוטאים - ומציל אותם מכיליון! הם מחזירים לו בתמורה? לא, מלאי תרעומת וטרוניות מפעם לפעם עד שמאשימים אותו אפילו: 'שהוא הוציא אותם "לָמוּת בַּמִּדְבָּר"!' (שמות יד יא) מבקשים: 'שיחזיר אותם למצרים!'.

זאת אומרת קשה מאוד להנהיג ציבור כזה שלא מפרגן! ואחרי 'עשר מכות' שהוא מביא על המצריים ובוקע להם את הים ונותן להם את המן, וכל ההשגחה הנפלאה שהם זוכים בזכות משה, ועם כל התפילות שלו - עדין לא מפרגנים! והוא נענש בגינם והוא לא נכנס לארץ, כיון שהם בקשו: 'מים!'

 והוא אמר להם בכעס: "שִׁמְעוּ נָא הַמֹּרִים הֲמִן הַסֶּלַע הַזֶּה נוֹצִיא לָכֶם מָיִם" (במדבר כ י) 'בא לכלל כעס - בא לכלל חטא!' ובמקום לדבר אל הסלע "וְדִבַּרְתֶּם אֶל הַסֶּלַע" (במדבר כ ח) הוא הכה בסלע ויצאו ממנו מים! אבל הוא החטיא את המטרה; הקב''ה רצה שהוא ידבר ולא יכה. ועונשו היה רב: 'לא להיכנס לארץ ישראל!' ארץ המובטחת לאבות, הארץ הקדושה היחידה בתבל, ארץ ש:"אִוָּהּ" הקב''ה "לְמוֹשָׁב לוֹ" (תהלים קלב יג) ארץ ש:"עֵינֵי ה' אֱ-לֹקֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה" (דברים יא יב).

והוא לא נכנס! למה? "יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ יב) אם משה רבנו היה מדבר לסלע והוא היה נותן מימיו - גם אפיקורסים ואתאיסטים היתה להם בעיה...! 

סלע - אין לו אוזנים לשמוע ואין לו פחד שיענש - ואם הסלע שומע את דבריו של משה ומוציא מים! אז רואים: שיש פה אִישׁ הָאֱ-לֹקִים! יש פה השגחה, יש פה נס! יש מי ששולט על הטבע. 

אבל אם הוא מכה את הסלע - כבר יש פתחון פה לשקרנים, לאתאיסטים ולכופרים לומר: 'משה רבנו רועה צאן, הוא בקי במדברות הוא יודע מה זה סלעי גיר - זה סלעים מיוחדים שמכינים בתוכם את המים והוא הכה בסלע מסוים שהוא ידע שיוציא מים...' 

אע''פ שזה לא עומד במבחן המציאות כי הסלע הזה מתגלגל! ומוציא מים בכמויות אדירות!! שהסלע עצמו לא מכיל, אבל לשקרנים מספיק 'תחילת ראיה' בשביל שאפשר יהיה לשקר. 

בסוף ימיו הקב''ה נותן לו אפשרות ל: "רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" (דברים ג כז) "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה" (בראשית יג יד) נותן לו אפשרות לראות את הארץ המובטחת אבל להיכנס? לא. 

מה אתם אומרים? בשעה כזאת, רגעים אחרונים לפני שהוא מסתלק מן העולם הוא יודע את מעלת ארץ ישראל, הוא יודע מה ההשגות הרוחניות שיכול להשיג שם כמו שכתוב: 'אוירא דארץ ישראל מחכים!' עצם האוויר שבארץ ישראל מחכים, סגולה מיוחדת שיש בארץ ישראל. 'לא נתנבאו הנביאים - אלא בארץ ישראל! ואלה שנתנבאו בחו''ל - ליד נהרות כמו "עַל נְהַר כְּבָר" (יחזקאל א א) שהם מחוברים ג''כ לארץ ישראל. בכל מקרה הוא לא נכנס. בשעה כזאת מה צריך לצוף אצל אדם רגיל? כל התרעומת שלו על מי שמנע ממנו מלהיכנס! 

תארו לכם שבחוץ היו מחכים עוד אנשים ולא מכניסים אותם, וזה מה שמנע מהם בכניסה שיגמר הערב יחכו לו בחוץ ואיך יביטו עליו: 'אתה בגללך אני עמדתי בחוץ שעתים ולא נכנסתי...!' 

אַרְבָּעִים שָׁנָה הוא משרת את העם וברגע האחרון מה הוא רואה? את מה שהוא רצה ויחל אבל מי מנע אותו? העם, העם מנע אותו מלהיכנס! הוא צריך לכעוס, לא? 

באותה שעה הוא מברך אותם: "וְזֹאת הַבְּרָכָה אֲשֶׁר בֵּרַךְ מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱ-לֹקִים אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מוֹתוֹ" (דברים לג א) למה הוא נקרא אִישׁ הָאֱ-לֹקִים? משום ש: אִישׁ לא יכול לברך במצב כזה, רק מי שהוא אִישׁ הָאֱ-לֹקִים, מדרגה של א-לקות, אדם כזה יכול לברך! 

ואיזה ברכה? "יֹסֵף עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים וִיבָרֵךְ אֶתְכֶם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָכֶם" (דברים א יא) חוץ לברכה שה' ברך אֶתְכֶם אני מברך אותכם משלי: ש:יֹסֵף ה' עֲלֵיכֶם כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים! זה אִישׁ הָאֱ-לֹקִים.

איך מגיעים לדרגות כאלה, אתם יודעים איך?

ענווה! אדם שיודע: שהכל בהשגחה מאתו יתברך! והוא רואה רק תכלית אחת בחיים: לעשות רצונו יתברך! ויודע שכל החיים כאן: זה ניסיונות, מכשולות ומעקשים והוא רואה את זה בזווית חיובית - לעולם ישאר עניו ולא יתרעם על אף אחד!

משה שהתפלל על עם ישראל מספר פעמים והצילם מכיליון! כשהוא מקיים בעצמו תפילה לפני בורא עולם: 'שימחל לו על העוון ויוכל להיכנס!' כמה פעמים הוא מתחנן? תקט''ו תפילות, חמש מאות וחמש עשרה (515) תפילות כמנין: ואתחנ"ן: "וָאֶתְחַנַּן אֶל ה' בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר" (דברים ג כ'ג) מכל "שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף" (600, 000) הגברים שבישראל (במדבר יא כא) אף אחד לא התפלל בעבורו! משה - מתפלל בעד כולם, ואף אחד לא מתפלל בעבורו, אבל זה ענווה!!

'רבי חנינא בן דוסא' – "צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם" (משלי י כה) שכל ישראל היו באים אצלו להתברך, 

כתוב: 'שבכל יום יוצאת בת קול ואומרת: 'כל העולם ניזון בשביל חנינא בני! וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת!' 

כל העולם ניזון בשביל חנינא בני, אומרים חכמים: 'בזכותו של ה: צַדִּיק יְסוֹד עוֹלָם, חנינא, כל העולם ניזון! אבל יתרה מזאת, רמזו חכמים: לכל אדם יש צינור השפע שלו מהעולם העליון ממזלו, מה זה מזלו? שורש נשמתו שלמעלה, והוא מושפע משורש הנשמה. כשאנחנו עושים מעשים כאן למטה, מעשה מצוות או ההפך, הם עולים מעלה והם פותחים שפע למטה או הפוך פשע למטה - תלוי מה אתה שולח למעלה, צינור השפע של כל אדם משפיע עליו ועל סביבתו. 

צַדִּיק לא רק מגונן על עצמו אלא על סביבתו. חנינא בן דוסא כל העולם כולו ניזון בַּשְׁבִיל של חנינא בני, דרך השביל שלו כל העולם ניזון! וחנינא בני די לו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת, עני מרוד היה חנינא! ולא הזדקק לבריות. 'וכל יום יוצאת בת קול ואומרת...' בשביל מה היא יוצאת כל יום ואומרת: 'שכל העולם ניזון בשביל חנינא בני!' למה? 

מסיבה אחת פשוטה, אולי תתעוררו סוף סוף כל אלה מבקשי הברכות שבאים אצל חנינא? חלק באים מבקשים: 'ברכה לפרנסה' חלק לכלכלה, חלק להתעשר, חלק לבריאות, חלק לזיווג, וחלק לזרע חי וקיים - וכולם באים להתברך וחוזרים הביתה מלאי ברכות! וזה עובד!! אבל אף אחד אחרי שהתעשר, ואף אחד אחרי שהצליח - לא בא לחנינא ודאג שיהיה לו קצת יותר מ'חרובים'! וחנינא בני ממשיך להסתפק 'בקב חרובים - מערב שבת לערב שבת!' 

תנסו פעם אחת לאכול חרובים שבוע נראה אם תחזיקו מעמד... אין עוד דיאטה שמעזה להציע דבר כזה. 

קיצורו של דבר, איך יכול להיות אדם במדרגה כזאת? עָנָיו!! העניו לא חש ולא מרגיש אפילו אם מבזים אותו, הוא עָנָיו, הכל עובר לידו, הוא יודע: שיש משפיע אחד, הקב''ה!! והוא לא תלוי באחרים, הוא לא צריך תשומי, הוא אלא צריך שיתיחסו אליו במיוחד, הוא לא מבקש: 'תודה' הוא עָנָיו! הוא עושה מה שראוי ונכון ומספיק.

נח – "מָצָא חֵן" כי נח היה עָנָיו, נח היה עָנָיו; נח נתבקש: 'לבנות תיבה' כמה זמן הוא בונה תיבה? "מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה" (בראשית ו ג) אתם יודעים איזה עונש זה מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה לבנות תיבה? לא בגלל הבנין של התיבה, אלא בגלל הביזיון שמתלווה לה; הוא עומד באמצע הכיכר ובונה תיבה וכולם שואלים את נח:

- "נח מה אתה עושה?"

- "בונה תיבה"

- "מה זה תיבה?"

- "אוניה גדולה!"

- "מדוע באמצע הכיכר?"

- "כי הקב''ה יביא מבול"

- "מה זה מבול?"

- "ישטוף את כל העולם!"

- "ומה יהיה?"

- "אתם תמותו! - אם לא תשובו בתשובה"

(הרב צוחק) 

כולם מתעלפים מצחוק...! באמצע הכיכר נח בונה תיבה ומאמין: 'שיהיה שיטפון וכולם ימותו נו, אנחנו מחכים לראות...' מחכים שנה, - שום דבר! שנתים, כלום בקושי גשמים יורדים, שלוש - שום דבר, עשר שנים... אנשים מתעלפים מצחוק, עושים טיולים מאורגנים לראות את נח 'הדתי, הדתי פנאטי' באמצע הכיכר בונה תיבה 

וכל מי שעובר, חוזר על התקליט: 'אם לא תשובו בתשובה - יהיה מבול!' 

עשרים שנה, נולדים כבר ילדים, לפני שלוקחים אותם לגן קופצים לכיכר להצחיק את הילדים קצת, לשעשע אותם, כולם מסביב לנח אסיפות, ילדים, בטח זרקו עליו חפצים ודברים... ונח ממשיך לבנות, ארבעים שנה - כבר באים עם הנכדים, ששים שנה - באים עם הנינים, 'נח בונה תיבה' בונה, בונה, בונה, בונה, מאה שנה - אנשים כבר מתו, כבר אין מי שיצחק אפילו, עכשיו זה מחזור חדש! 

ונח ממשיך: "אתם תראו, אתם תראו יבוא מבול...!" מאה עשרים שנה 

אתם יודעים איזה ענוה צריך? תארו לכם שהיו נותנים לכם תפקיד כזה, כן, מבזה כמה מכם היו מסוגלים להיות 'שומרי המלכה' באנגליה, אלה שלא זזים, ויבואו לעשות להם ככה (פרצופים, אצבע על האף) ויעשו להם פוזות וידגדגו אותם - כמה אתה יכול להחזיק מעמד? נח החזיק מעמד מאה עשרים שנה! אחרי מאה עשרים שנה הוא צדק, אנחנו יודעים: היה מבול ורק נח ניצל! ובזכות מה הוא ניצל? מציאת חן, הענוה שהיתה לו, והתורה שהיתה לו הוא גם למד תורה, מאדם הראשון הוא קיבל, כי כתוב: שצריך להביא "מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה" לתיבה (בראשית ז ב) מאיפה יודע מה טהורה מה לא זה? רק שתנתן התורה בשנת 2448 לבריאה! ועוד לא נתנה תורה, אלא שלמד תורה והיה יודע מה היא טהורה ומה היא לא. אז בזכות התורה ובזכות הענוה. 

נו, ואתם חושבים שהוא נכנס לתיבה אז היו לו 'חיים קלים'? התיבה מחולקת שלוש קומות; קומה למעלה - נח אשתו שלושת בניו וכלותיו, קומה שניה - כל הבעלי חיים שהוחזקו שם בנס! וקומה שלישית - זה היה המזבלה, הזבל... 

מה אתם אומרים, להיכנס לחיות קצת עם הקרנף – שעה! לא, לא לפחד הוא לא יעשה כלום יקשרו אותו, אבל להריח אותו, להריח את הפיל מקרוב... ועוד כמה בעלי חיים כאלה מדיפי "ריח נעים..." והתיבה סגורה! והאדים עולים ובטח יורדים כמו טיפות ומתחת הזבל - והוא חי שם שתים עשרה חודש! והוא משמש אותם בתיבה דהיינו; מאכיל ומשקה כל אחד בזמנו ובעיתו! מי יכול לעמוד במצב כזה? מי יכול לשמש בעלי חיים במשך שתים עשרה חודש! ללא הפוגה?

 נח עניו, הקב''ה ביקש: "בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה" (בראשית ז א) 

הוא בא אל התיבה. עברו שתים עשרה חודש, הוא יכול לצאת: "וַתָּנַח הַתֵּבָה (בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ) עַל הָרֵי אֲרָרָט" (בראשית ח ד) מה הדבר הראשון שעושים? פותחים את החלון, פותחים את הדלת ועפים החוצה! נח לא זז 

עד שה' אומר לו: "צֵא מִן הַתֵּבָה" (בראשית ח טז).

 למה הוא לא יצא לפני כן? כי הוא היה עניו, היה לו דרך ארץ של תורה; 'אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ; אִם אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ, אֵין תּוֹרָה' (אבות ג יז) מה זה 'אִם אֵין תּוֹרָה, אֵין דֶּרֶךְ אֶרֶץ? יש דֶּרֶךְ אֶרֶץ שזה בהשגה שכלית שבני אדם כולם מסכימים, ויש דֶּרֶךְ אֶרֶץ של תּוֹרָה, דֶּרֶךְ אֶרֶץ של תּוֹרָה זה הרבה, הרבה יותר גבוה מדרך ארץ רגילה!

 'מלכו של עולם' אמר לי: בֹּא - אֶל הַתֵּבָה - אני יכול לצאת מהתיבה בלי רשות?! 'נכנסתי ברשות - חייב לצאת ברשות!' אז הוא ממתין עד שיגיד לו: צֵא מִן הַתֵּבָה. זו ענווה שנלמדת מתורה. 

חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה שהושלכו לכבשן האש על ידי נבוכדנצר הרשע - נצולים בדרך נס! נמצאים בתוך האש, הכבשן בוער והם נשארים בחיים, 

נבוכדנצר אומר להם: 'למה אתם לא יוצאים והולכים?' 

אמרו לו: 'כיון שנכנסנו ברשות - נצא רק ברשות, אם תגיד לנו לצאת - נצא, אם לא - לא! כמו שאתה, המלך אמרת לנו: 'להיכנס' רק אם תגיד לנו: 'לצאת' נצא'.

שואלים חכמים: ומהיכן למדו?

ועונים: מנח למדו, בֹּא - אֶל הַתֵּבָה, צֵא מִן הַתֵּבָה. ע''פ שכל, דֶּרֶךְ אֶרֶץ של שכל או שכל של דרך ארץ מה היינו מבינים? 

מלך רשע! רצה לשרוף אותנו באש, ה' עשה לנו נס מצפצפים עליו יוצאים, יורקים עליו וממשיכים... אבל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה - לא, מלך! בכל אופן זה מלך, מלך רשע, אבל מלך והוא אמר: 'להיכנס' יוצאים רק אחרי כן. זה, ענוה!! זה דרך ארץ של תורה, זה מציאת חן, זה מציאת חן! זה אפילו מסירות נפש על דֶּרֶךְ אֶרֶץ כי לשהות עוד רגע יותר ממה שצריך, אפשר שלא יֵעשה נס כי 'לא בכל עת מתרחש ניסא' אבל הם מבינים: שע''פ האמת - כך ה' רוצה, כך התורה רוצה, כך הם עושים.

זאת אומרת אם אנחנו נצליח להשיג מציאת חן אצל הקב''ה - אנחנו נהיה מסודרים! 

כשאומרים לכם בברכת כהנים: "וִיחֻנֶּךָּ" 

ואתם עונים: 'אמן!' 

תדעו למה להתכוון: שה' יתן לכם מציאת חן, אם תזכו לזה – אשריכם! אתם מסודרים בחיים. כל הצדקות של נח, כל עם ישראל שצריך לצאת ממנו, כל מלך המשיח שצריך להיות, לא היה מספיק לנח להתנצל ולהשתייר מאותו דור המבול, לולא מציאת חן שהיתה לו: " וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'", ה' יזכנו למציאת חן.

ובכן יהודים יקרים! אנחנו נמצאים בדור, שקשה מאוד לעבוד על מידות כאלה, כי בלקסיקון שלנו זה נקרא 'פראייר', פשוט מאוד אם אתה בכל תהיה עניו - ידרכו עליך! ירמסו אותך, ולא יהיה ניכר אפילו מקומך. כן, אבל זה אלה שחושבים: 'שהחיים מתנהלים לפי הכללים', לפי הכללים שבחברה, אבל מי שיודע: 'שיש בעל הבית! והוא מנהל את הכל והוא הקובע את הכללים והוא ה:"הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת" והוא "הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת" (תהלים קיג ה-ו) הוא: "מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם" (שמואל-א ב ז) אם יודעים שהוא מעני והוא מעשיר הוא מבריא והוא מחליא - אז החיים יותר קלים! 

אבל בשביל זה צריך אמונה, ואם חסר לאדם את האמונה בבורא עולם, ואין לו מספיק את הידיעה, אז הוא מתרשם רק ממה שעיניו רואות ואיך שהחיים מתנהלים...

אני, יודע דבר אחד: ככל שנצמדתי ונדבקתי לקיום התורה והמצוות, וככל שהלכתי בדרך שחז"ל התוו, ובפרט ע''פ המשנה ב'אבות' ששמה יש אבות למוסר, שם יש את כל ההדרכה: איך לחיות בעולם הזה ואיך להצליח! ואיך להישרד, ואיך לדעת: מה נכון ומה לא? ככל שנצמדים לזה, ואע''פ שזה לא נורמאלי, זה מביא אותך להגיע לדברים שזה באמת לא נורמאלי! זה לא נורמלי. אבל, זה הנורמה ע''פ התורה, וזה הנורמה של הקב''ה, וכל אדם יכול להגיע למעלות גדולות ונכבדות לאין שיעור מה שהוא לא העלה אפילו בדעתו! 

רק שיתן לקב''ה לנהל אותו, ולנווט אותו כמו שכתוב: "הַשְׁלֵךְ עַל ה' יְהָבְךָ וְהוּא יְכַלְכְּלֶךָ" (תהלים נה כ'ג) אם אתה בוטח בה', אם תשליך עליו את הכל, ותבטח שהוא ידריך אותך, ועוד תעזר באימרת חכמים: "וְאֶל בִּינָתְךָ אַל תִּשָּׁעֵן" (משלי ג ה) אל תחשוב: 'שאתה מבין גדול!' ותשען על הבינה שלך בשביל להצליח... 

כמו שאמר אחד העשירים! כששאלו אותו: "איך הגעת לסכומים מפליגים כאלה?" 

אמר להם: "תדעו לכם; תשעים וחמשה אחוז (95%) - זה היה מזל! וחמשה אחוז (5%) שכל" 

אמרו לו: "ומה בקשתך כעשיר אדיר יש לך איזה בקשה?" 

אמר: "כן, שגם החמישה אחוז (5%) יהיו מזל" 

הוא הבין: שכל מה שמתכננים וכל מה שעושים - כמעט אף פעם לא יוצא כמו שמתכננים וכמו שרוצים! 

אבל לא צריך אותו, תסתכלו היום בבוקר כולכם, כשיצאתם לדרך, מה היו התוכניות? ואיזה שעות קבעתם דברים, מה תכננתם, ומה חשבתם שתשיגו, תסתכלו עכשיו: האם התקיים כל מה שביקשתם? תסתכלו אתמול מה היה, תסתכלו מחר, כל יום תסתכלו ותראו שבעצם 'אדם מזומן למקרים' מן השמים מגלגלים; עם מי תיפגש, כן מתוכנן לא מתוכנן מי יבוא, מי יאחר, מי יקפיץ לך את הצ'יק מי ישלם, מי לא הכל, הכל - הכל מן השמים מתוכנן, אבל: לפי זכויות וחובות שלך! 

ככל שתרבה בזכויותיך - יהיה קל לך. ככל שתתרחק ממצוות ה' - יקשה לך! למעט, אם אתה באמת רחוק מאוד אז מן השמים מסירים את ההשגחה ממך בכלל! וזה חמור ביותר!! ואז אתה מתנהל ע''פ טבע, בטבע הדברים זורמים כך וכך, ככה זה יהיה, אבל 'סיוע משמים' - לא תקבל! ומי לא זקוק לזה? אם זה במצב של חולי, אם זה בעניני עבודה כמו היום כידוע, אם זה בעניני ילדים וחינוכם, אם זה בכל דרך איפה שלא תפנה, צריך עזר ה' על כל דבר ודבר! אבל, לצערנו הרב 'החיים זורמים' לפי הרדיו, לפי העיתונים, הטמבלויזיה, לפי השכנים והחברים - הם שקובעים את דפוסי החשיבה; מה ראוי ומה נכון? ואיך אתה נחשב בעיניהם - ולפי זה אתה מתביית...

אבל אם הייתָ הולך או הייתְ הולכת על פי התורה ומה שהקב''ה מצווה - חייך היו חיים שתלויים במי: 'שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם'.