מה הסיוע במה שאמרו חז"ל: הבא לטמא פותחין לו?

"בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירוויח"

תוכן ענינים;

פרשת כי תשא;

כיפורים כפורים;

פרשת כי תשא;

בפרשה האחרונה למדנו את פרשת העגל, איך עם ישראל עושה עגל?!

הקב"ה כועס! ואומר למשה רבנו: "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י) הקב"ה אומר: 'תשמע, זה "עַם קְשֵׁה עֹרֶף!" (שמות לב ט) אני הולך לכלות אותם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה ח"ו, וממך אני אעשה גוי גדול, כמו נח נשאר מהמבול ועולם שלם יצא ממנו!'.

'אמר ר' יצחק: 'בשעה שעשו עם ישראל את העגל, ביקש הקב"ה לכלות את שונאיהם של ישראל! 

אמר לו משה רבנו: 'רבש"ע! העגל הזה טוב הוא לך, מסייע לך!' משה רבנו בא 'בהפוכה', העגל? טוב, זה יסייע לך... 

אמר לו הקב"ה: 'מה מסייע לי?' 

אמר לו משה: 'אתה מזריח את החמה והוא הלבנה, אתה הכוכבים והוא המזלות' 

אמר לו הקב"ה: 'משה! אף אתה טועה כמותם?! והלא אין בה ממש!' 

אמר לו משה: 'אם כן למה אתה כועס? אם כן למה אתה כועס על בניך, "לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ?" (שמות לב יא) משה אומר להקב"ה: 'הנח להם! ילכו ויעבדו ויראו שאין ממש בעגל, לא לבנה ולא כוכבים ולא בטיח'... הוא לא עושה שום דבר! יכירו שהבל הוא ומהרה יתאכזבו וירגישו בטעותם, ואז ירגישו בחוש: "כִּי - עָזְבוּ מְקוֹר מַיִם חַיִּים לַחְצֹב לָהֶם בֹּארוֹת בֹּארֹת נִשְׁבָּרִים אֲשֶׁר לֹא יָכִלוּ הַמָּיִם" (ירמיה ב יג) וישובו אליך בבושת פנים, כדבר הנביא ירמיהו: "כְּבֹשֶׁת גַּנָּב כִּי יִמָּצֵא כֵּן הֹבִישׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל... אֹמְרִים לָעֵץ אָבִי אַתָּה וְלָאֶבֶן אַתְּ ילדתני [יְלִדְתָּנוּ] כִּי פָנוּ אֵלַי עֹרֶף וְלֹא פָנִים וּבְעֵת רָעָתָם יֹאמְרוּ קוּמָה וְהוֹשִׁיעֵנוּ: וְאַיֵּה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ לָּךְ יָקוּמוּ אִם יוֹשִׁיעוּךָ בְּעֵת רָעָתֶךָ" (ירמיה ב כו-כח) סמכתם על האבן על העץ – נו, שיקומו ויושיעו אתכם! כך היה אומר ירמיה הנביא לעם ישראל.

הם פנו אל האלים, הם פנו אל המזלות והתאכזבו, אבל אחרי האכזבה ישובו הטועים ויתדבקו ביתר אהבה בהקב"ה, זה שאמר משה: 'אם כן זה יסייע לך!' זאת אומרת מן הרע הם יכירו את הטוב ע"י ההבל יכירו בך, ע"י ההתרחקות הם יתקרבו אליך, 'הבא להיטהר מסייעין לו, הבא להיטמא פותחין לו'. 

והגאון הצדיק רבי שמואל וינטרוב ז"ל תמה: האם זה מצווה לעזור לאדם להיטמא?! 'הבא להיטמא פותחין לו' מה זה פותחין לו, מניחין לו והוא הולך ונטמא זה מן עזרה כזאת פותחין לו, איך זה יכול להיות שעוזרים לאדם להיטמא, לא מספיק העונש שלא עוזרים לו, שלא מסייעים לו לברוח מן הטומאה, זה לא מספיק עונש, עוד פותחים לו? אלא עוד באים לפתוח לו שערים להיכנס לטומאה?! 

אבל הוא הסביר: שגם הפתיחה הזאת יש בה משום ס"ד, גם 'הבא להיטמא פותחים לו' יש בזה ס"ד, שאם לא עזרו לו באותה התדרדרות כי אז היה עובר זמן רב עד שהיה מגיע לסוף הדרך. זאת אומרת היה נמשך לאורך שנים רבות ועשרות שנים ההתדרדרות, עד שהיה מבין את מה שאמר משה להקב"ה: 'שהעגל מסייע לך...' כמה שהם יכירו את ההבל יותר מהר, כמה שהם יבינו: שההתרחקות היא גרועה יותר! אז כמה שהם מתדרדרים יותר מהר, אדם נמצא במגלשה, כמה שהוא יחבט יותר מהר למטה ככה הוא יבין מהר יותר, זה סיוע. אבל אם המגלשה היתה לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, לאט, הוא היה נשאר בטומאה הרבה זמן! 

אז לכן זה ס"ד, וצריך לעבור כמה שלבים של ירידות זה היה לוקח לו שנים רבות וארוכות, ורק לבסוף היה מכיר בחטאו, ואז היה רק נוכח רק בטעותו, פוקח את עיניו, מתחרט, הרהורי תשובה, אבל הזמן היה מתארך! ומתחמץ בחטאו ומתיישן בטעותו, ולפעמים הטעות עד כדי הגעה לימי הזקנה - ואין בכוחו לשוב ולחזור, ולפעמים גם זמן לא נשאר לחזור - ומת בלא תשובה! 

לכן סיוע מן השמים ש'הבא להיטמא פותחין לו', לכן מידת הרחמים של הקב"ה היא: שהוא מתנהג עם החוטאים והטועים בדרך החיים, ובכדי להקדים את החרטה, ובכדי להקדים את ההכרה בטעות של החוטא הוא מזרז את התהליך, שהחוטא יעבור במהירות את כל התחנות של תהליך הטעות, מחישים ומאיצים לו את ההתדרדרות עד לקצה ולסוף הרע, ועד שהרע והחטא בעצמו מתנקמים בו כמו שאומר הכתוב: "תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ וּמְשֻׁבוֹתַיִךְ תּוֹכִחֻךְ" (ירמיה ב יט) כך אומר ירמיה הנביא, החטא מְעַנֵּה ומוכיח את האדם, ורק לאחר שהוא מתדרדר עד לדיוטא התחתונה, אז מתגלית לו הטעות וכל התאוות שלו - הופכים להיות השונאים הגדולים ביותר שלו! 

כל תאווה שהוא רדף אחריה היא תפיל אותו בפח, עליה הוא ישלם ביוקר, כל הנאה תהפוך לסבל, ליסורים, כמה שזה יגבר ויהיה מהר יותר - הוא יתעורר ויתאושש מהר והוא יזכה לשוב בתשובה מהר יותר, לא יפסיד הרבה משנות חייו, ויזכה לתקן וגם לא ירבה בעוונות לאורך זמן, אז יפקחו עיניו ויתעורר מהדמיונות הריקים, ומתוך האכזבה הגדולה יתעוררו נצוצי הקדושה ובמהרה ישוב לחיק התשובה.

רואים: שהקב"ה רוצה לעזור גם לחוטאים שמתרחקים ממנו, ומשה רבנו אומר שבעצם: 'גם העגל בסופו של דבר, אפילו שזה מעשה איום ונורא! ושאנחנו משלמים עליו עד היום...! כי הקב"ה לא רוצה לפרוע מאתנו את כל החובות האלה בבת אחת, מה עושה הקב"ה? הקב"ה פרס לנו את החוב הזה לכל השנים, בשביל לשלם לנו קצת קצת, אוי ואבוי אם היה משלם לנו פעם אחת! אתם רואים שהעונש היה 'כליה', לכלות ח"ו את שונאיהם של ישראל, אבל כיון שהקב"ה מתחשב "וְרַב חֶסֶד" (שמות לד ו) אז הוא פרס לנו את זה ועד היום אנחנו משלמים בכל דבר גם קצת מהחשבון של העגל. 

אבל אנחנו רואים גם: שגם הרע בסופו של דבר משרת את האינטרס הזה שאדם יגיע להכרה בשביל לשוב בתשובה! 

כיפורים כפורים;

עכשיו סיימנו את 'פורים' יום גדול לישראל! 'כיפורים כפורים' שהכיפורים עצמו זה כפורים, תולים קטן בגדול, מה הגדול בפורים? הגדול בפורים זה ההכרה: שהקב"ה מנהיג את עולמו בטבע והשגחתו בטבע, כמו שרואים ב'מגילת אסתר' שכל מה שהתרחש היה על פי טבע, שום דבר לא היה יוצא דופן, שום נס גלוי, שום גילוי שכינה מיוחד, הכל בטבע, מקרים פשוטים לכאורה, אבל בסוף רואים: את ההשגחה הא-לקית: שאם לא היה מקרה אחד קורה מכל המקרים - היו נאבדים ישראל! ולא היינו היום בטיול נמצאים כאן בצפון... 

אם לא אחשורוש שביקש: 'להביא את זרש אשתו' 

והמן יעץ לו: 'להרוג אותה על שלא באה!' 

ולא היתה נבחרת במקומה אסתר, ואסתר היתה קשורה למרדכי ומרדכי שומע: שבגתן ותרש - רוצים לחסל את אחשורוש! והוא מודיע למלך וזה 'נכתב בספר', ובלילה אחת נודדת שנתו, 

מתי שהמן מתכוון בדיוק ביום המחרת לבוא ולבקש: "לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים!" (אסתר ג יג) לבצע את הפקודה שכבר נתנת, 

אם לא היה קורה כל זה, והוא מתעורר ונפתח לו הספר בדיוק במקום שמרדכי הציל את חייו, 

והוא שמע: 'שעוד לא נעשה אתו דבר! ועוד לא שילמו לו פרס!!' והוא רוצה לתת לו פרס 

והוא שואל את המן שנכנס: "מַה לַעֲשׂוֹת בָּאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ?" (אסתר ו ו) 

והמן חושב: 'למי יאות יותר ממנו?!' 

ואז הוא אומר את כל מה שהוא מבקש לעצמו, 

ומצווהו אחשורוש: עשה זאת למרדכי "אַל תַּפֵּל דָּבָר!" (אסתר ו י)

וככה מתגלגל הכל, עד שאסתר מזמינה את אחשורוש והמן למשתה, ואחרי המשתה היא מספרת לו בדיוק מי זה "הָמָן הָרָע הַזֶּה!" (אסתר ז ו) ומה הוא חרש מזימה עליה ועל עמה, 

והיא מבקשת: 'לשלם לו גמולו בראשו!' 

ואותו תולים בסוף על העץ ועם ישראל יוצאים לחרות והכל מסתדר יפה! אבל זה לכאורה מעשים שיכולים לקרות, אבל אם לא היה קורה מקרה אחד כזה? לא היינו פה! לא היינו פה, אז זה דבר גדול שלומדים.

ב'מעמד הר סיני', עד מעמד הר סיני עם ישראל ראו לאורך כל הזמן שהיו במצרים את השגחת הבורא יתברך, שנה לפני שהם יוצאים עשר מכות על המצרים! ניסים שלא היו מעולם, ואח"כ במדבר, ומן, ומים מסלע והכל - השגחה א-לקית ניסית! אבל זה הם הבינו: 'שזה לזמן' וכשאין את זה אז 'עולם מתנהג בטבעו', לכאורה כאילו הקב"ה מחוץ לתמונה. פתאום כשמגיע הזמן 'בימי אחשורוש' מתברר: לא! שגם במהלך הטבעי הרגיל שנראה לעין כל, יד ההשגחה מכוונת בכל! וגם הרשעים שמתכוונים: 'לעשות רע' בסופו של דבר עושים את הטוב - מה שהקב"ה רוצה. 

אתם יודעים, אומרים: 'למה הָמָן - הִפִּיל פּוּר (אסתר ג ח) ואמר: "בְּיוֹם אֶחָד - לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים!" (אסתר ג יג) למה יום אחד? אפשר להרוג אותם בכמה ימים, למה צריך בְּיוֹם אֶחָד, למה צריך להתאמץ כולם בְּיוֹם אֶחָד לתפוס את כל היהודים להרוג אותם? יותר קל במשך תקופה... 

ה' ירחם! בזמן השואה זה לקח שנים...! בשביל להרוג ולחסל שש מיליון (6,000,000) יהודים!!! ופה הוא רוצה: ב'מאה עשרים ושבע מדינות' - בְּיוֹם אֶחָד, אתם יודעים למה? הוא ידע: שאם הוא לא יצליח - יעשו מזה היהודים 'חג', אז הוא לא רצה שיהיה להם יותר מיום אחד חג, ככה אם היה אומר: 'תוך חודש', היה לנו חודש חג! גם הרשעים האלה יודעים חשבון איך העם הזה מתנהג, הוא בדק כל חודש וחודש: מתי אפשר לעשות? בדק הכל, עשה פּוּר, הכל הוא בדק. 

אבל הוא לא ידע, שבזכות כל הגזירה שלו של הטיפש והרשע הזה הוא ואחשורוש: העם היהודי 'קיבל את התורה מאהבה!' בסופו של דבר, "קִיְּמוּ וקבל [וְקִבְּלוּ] הַיְּהוּדִים" (אסתר ט כז) מה קִיְּמוּ? את מה שקיבלו כבר בהר סיני – מאהבה! לא מיראה כמו שהיה במעמד הר סיני, לא כמו שבהר סיני 'כפה עליהם הר כגיגית' ואז הם קיבלו את התורה מיראה, מאהבה.

הנה, הרשע התכוון לרעה - והפך את זה לטובה! ש'כיפורים כפורים'; מכפר על עוונות ישראל, שלום ואחווה "וּמִשְׁלוֹחַ מָנוֹת אִישׁ לְרֵעֵהוּ וּמַתָּנוֹת לָאֶבְיוֹנִים" (אסתר ט כב) וכולם מחוברים באהבה "וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" (אסתר ח טז) נפלא!

ו'חייב אדם לבסומי בפוריא עד דלא ידע; בין ארור המן לברוך מרדכי!' אתם שומעים? אפשר להגיע למצב כזה שאדם חייב הגיע למצב שיראה ש'ארור המן' ו'ברוך מרדכי' - זה אותו דבר! איך אפשר דבר כזה? אפשר להגיד על 'ארור המן' כמו 'ברוך מרדכי'?! קודם כל מי שיבדוק זה בדיוק אותה גמטריא; ארור המן וברוך מרדכי. 

דבר שני, צריך להבין: שבאמת אם אדם לא חושב את המחשבות הרגילות אלא הוא מגיע להתפשטות החומר, מצליח להגיע להתפשטות, לפעמים אדם צריך קצת 'לשתות' בשביל להתפשט מהחומר מהגבולות, הוא משוחרר יותר, יכול לראות שבאמת ארור המן וברוך מרדכי - אותו דבר! איך? הקידוש ה' שיצא מארור המן - יצא כמו ברוך מרדכי! איך יכול להיות? הרי מה היה? קידוש ה'! נכון, בזה שהכין את העץ לתלות את מרדכי "וְתָלוּ אֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו" (אסתר ט כה) וכל האויבים – מתו! "וְנַהֲפוֹךְ הוּא אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם" (אסתר ט א) זה קידוש ה' שאין כמוהו!

כשתפסו עכשיו את סאדאם (חוסיין) כל העולם חגג, רק לראות אותו, איך פותחים לו את הפה ומאירים לו בשינים ובודקים, תמונה שחזרו עליה ימים וואי וואי וואי 'נתפס המן של הדור!' יש עוד 'אחשורוש' אחד באפגניסטן... אבל זהו העולם מבסוט, צוהל ושמח! נכון.

אבל 'קידוש ה'' פרושו של דבר: רואים שבסוף הרשע משלם! רואים "אֵ-ל נְקָמוֹת ה'" (תהלים צד א) רואים שהקב"ה משלם - יוצא מזה קידוש ה'. אבל יוצא גם קידוש ה' מברוך מרדכי, מה 'ברוך מרדכי'? עם שלם שנרדף, מרדכי, רואים: ש: "לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה" (אסתר ג ב) "וְלֹא קָם וְלֹא זָע מִמֶּנּוּ" (אסתר ה ט) לא עושה כלום! ולכאורה מרדכי מביא גזירה על כל היהודים: 'שיהרגו את כולם' בגלל שהוא החליט: 'שהוא לא משתחווה' למה? 

כי המן אמר: לא שווה לו להרוג 'אחד' ("וַיִּבֶז בְּעֵינָיו לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ כִּי הִגִּידוּ לוֹ אֶת עַם מָרְדֳּכָי וַיְבַקֵּשׁ הָמָן לְהַשְׁמִיד אֶת כָּל הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּכָל מַלְכוּת אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ עַם מָרְדֳּכָי" – אסתר ג ו) - את כל האומה! בגלל מי? מרדכי. אז מה היה? כאילו חרון אף כעס; 

- 'איך אתה לוקח אחריות על עם שלם, אתה לא משתחווה?' 

את החשבונות של מרדכי לא נפרט כרגע, אבל מרדכי לֹא יִכְרַע וְלֹא יִשְׁתַּחֲוֶה! ובסוף מה זה הביא? שהוא נהיה "מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר י ג) והוא יושב על הסוס של המלך (אסתר ו יא) ושמים לו (כתר בראשו...) "בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת" (אסתר ח טו) והוא יוצא, ונהיה קידוש ה'! האדם הנרדף, 'המבוקש' ביותר במדינה - הופך להיות מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ! אז זה קידוש ה'. רגע, ומה ההבדל בין קידוש ה' הזה לקידוש ה' הזה? שניהם קידוש ה', אז גם 'ארור המן' - זה קידוש ה' וגם 'ברוך מרדכי' זה קידוש ה'! 

זה דבר גדול שלומדים בפורים: שכל דבר שנעשה בעולם בין לטוב בין למוטב, בין שרואים את הצדיקים הגדולים ובין שרואים את הרשעים הגדולים, צריך לדעת: שהכל נשלט בהנהגתו יתברך והא מפקח על הכל! נכון שהרשע מתכוון לרעה, ונכון שהוא מתכוון לעשות נגד ה' ונגד תורתו, אבל הוא יְשַׁמֵש במהלך רצונו את רצון הבורא בעל כורחו! 

פרעה רצה: 'שכל הילדים של היהודים - יוטבעו ביאור! כדי 'שלא יולד מושיען של ישראל!' משה רבנו. 

כי אמרו לו החרטומים: 'שצריך להיוולד מושיען של ישראל והוא יכול לגאול אותם!' 

אז מה עושים? מתחכמים ומחליטים: 'להטביע את כל הזכרים!' אבל מה לעשות? הרשע מתכוון למה שהוא רוצה והקב"ה מתכוון למה שהוא רוצה ובסוף מי מגדל את משה רבנו? פרעה בבית! אז בתיה מכניסה לו אותו בבית והוא אוכל אתו ולידו ו'תכסיסי מלכות' ועל הכיפאק' ובחוץ חושבים: 'שמחפשים את בן לאדן...' ומשה רבנו נמצא אצל פרעה! וגודל אצלו!!

אין, אי אפשר לצאת 'נגד' הבורא יתברך, זאת אומרת אדם חושב: 'שהוא מכוון לרעה' סופו שהוא עושה בסוף גם טובה. 

דבר נוסף, גם כשהרשעים שלא חוזרים בתשובה - מקבלים מכות, זה מלמד את האחרים על גבם: 'שלא לעשות כמותם! כי זה לא משתלם' אז גם יוצא צד של קידוש ה'. ויש עוד צד: שהצדיקים מתפללים בעבור הרשעים: 'שיוכלו לשוב בתשובה!' ושיוכלו לעזור להם להתקרב לאביהם שבשמים, אז נהיה קידוש ה', כי פשוט רוצים להרבות כבוד שמים, מי גורם? הם בעצמם הרשעים שהתרחקו, אז יש רבים שרצים אחריהם להצילם, לעוזרם, גם בזה יש קידוש ה'. והצדיקים גם קונים מדרגה בזה, זאת אומרת גם הדבר הגרוע ביותר שנעשה, בסופו של דבר משמש את רצון הבורא יתברך. 

אז אנחנו רואים, משה רבנו אומר: 'גם העגל מסייע לך!' אפשר שעגל גם כן יסייע...

יהודים יקרים! אני רוצה להגיד לכם דבר אחד, אנחנו מחפשים כל הזמן תחבולות: איך להגיע לכל יהודי בשביל שיכיר את היהדות? מגיע ליהודי להכיר את היהדות! אבל מה? עשו את היהדות לצנינים בעיני האנשים, משהו כזה חשוך 'מפעם', לא מתאים לתקופה הזאת של אלפיים פלוס... אבל אנחנו חושבים: 'שהנאורות האמתית - היא תורתנו הקדושה! שהיא מאירה את דרכנו שלושת אלפים שלוש מאות (3,300) שנה והביאתנו עד הלום! ובזכותה אנחנו חיים ובלעדיה היינו אובדים, ממלכות - נעלמו, אֵין! רק זיכרונות מעט, ואנחנו קיימים. 

טיטוס הרשע החריב את בית המקדש, הוא חשב: 'שלא ישאר העם היהודי!' החריב את בית המקדש. נו החריב את בית המקדש, היתה גזירה נכון, היתה גזירה ועם ישראל קיבל את העונש. 

אבל הרב כהנמן זצ"ל שהוכרח פעם אחת לצאת לגבות כספים בשביל הישיבה, ביקש, איך שיורדים מהמטוס מיד: 'מונית', הוא רוצה להגיע ל'שער הניצחון' ברומא, זה שער הניצחון שנבנה כגאווה ותפארת לניצחונו של טיטוס על ירושלים. 

הוא הגיע לשם, הסתכל ככה היה קר! גשם, הסתכל על השער, זקף את קומתו בגאווה יהודית: "וַיִּגְבַּהּ לִבּוֹ בְּדַרְכֵי ה'" (דברי הימים-ב יז ו) פנה אל השער ואמר: 'טיטוס! אנחנו כאן!! אנחנו כאן, אתה כבר לא כאן, אין 'העם הרומאי', אבל העם היהודי קיים, נשאר לכם רק 'שער', אבל העם היהודי קיים!' 

אי אפשר להכרית את זרע אברהם, יצחק ויעקב, אי אפשר, הקב"ה הבטיח הבטחה: 'שהעם הזה יתקיים לנצח!' העם הזה זה העם המיועד לקבל פני משיח עם העולם כולו שיֵהנה בזכות זאת, העם הזה ראוי לכל הברכות. ויצר הרע עובד עליו חזק, את העגל לא עשו סתם בני ישראל, השטן הטעה את בני ישראל והראה להם את מיטתו של משה באוויר כאילו הוא מת! ומלאכים מלווים אותו... אתם מתארים לכם איזה כוח יש לשטן, איזה דמיונות הוא הכניס לעם שלם, עם שלם מסתכל על 'המציאות' כאילו; 

"כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב א) זֶה, הם מצביעים באצבע, זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, זה כוחו של השטן.

אנחנו יהודים 'מאמינים בני מאמינים', אנחנו לא מתפעלים אפילו מה'מציאות', המציאות? זה רק דבר אחד: הקב"ה, הוא המצוי הנצחי, כולנו חולפים, אנחנו לא ברי קיימא חוץ מהנשמה, אנחנו פה באופן זמני ויום אחד 'נפטרים' קוראים לזה, נפטרים - ביי ביי, נפטרים. אבל הנשמה היא נצחית! אנחנו יודעים דבר אחד: גם המציאות אסור להתחשב בה יותר מדי במקום שהתורה אומרת: 'לא!' אם התורה אומרת: 'לא', כל מה שנראה לך 'כן' - זה לא, אם יהודי יחיה כך לא יכשל. אבל יש הרבה אנשים 'שמבינים' את המציאות יותר טוב מהתורה. 

הוא אומר: 'הנה המציאות, מציאות...' 

תגידו לו: 'אל תחדש, כבר ראינו 'בדור דעה', בדור המדבר! שזכו לדרגת נבואה, גם הם אמרו זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ - לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ, ראו את מיטתו פורחת באוויר! נו, זה לא מציאות? כן, אבל פרי הדמיון כי יש כוח לשטן להכניס דמיונות בבני אדם...