בענין השקר וקשיות העורף

ערב טוב בעזרת ה' נעשה ונצליח וה' עלינו ברחמיו ירויח, 

קשיות עורף;

 אנחנו נדבר קצת היום על מידת השקר וקשיות עורף ונראה: מה העצה. מפה נבין גם הרבה מהנהגת הבורא יתברך עִם עַם ישראל. 

"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב ט-י). 

הקב"ה אומר: אם יש להם את המידה הזאת של קשיות עורף - אני מכלה אותם! 

וזה תמוה: כיון שהקב"ה אומר למשה רבנו: 'שבני ישראל חטאו "חֲטָאָה גְדֹלָה!" (שמות לב לא) "עָשׂוּ לָהֶם עֵגֶל מַסֵּכָה וַיִּשְׁתַּחֲווּ לוֹ וַיִּזְבְּחוּ לוֹ וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (שמות לב ח) בכל זאת על עוון העגל - הוא לא גוזר להם כליה! ובכל זאת הוא לא גוזר עליהם כליה. רק אחר שהוא ראה שיש להם קשיות עורף אז הוא אמר: שהוא רוצה לכלותם. מכאן אנחנו למדים: שליקוי במידה - גרוע מחטא ואפילו מעבודה זרה! אם אדם לקוי במידותיו זה יותר גרוע אפילו מעוון העגל. מדהים! למה זה? כל גדלותו של האדם זה שיש לו את כוח הבחירה, והקב"ה נתן לאדם את כוח הבחירה כדי שהוא יהיה דומה לקב"ה בעצמו, ועל זה נקרא האדם: "בְּצֶלֶם אֱ-לֹקִים" (בראשית א כז) כמו שהקב"ה הוא כל יכול והוא בעל בחירה יכול לעשות כרצונו! היחידי בבריאה שהוא נתן לו בחירה זה האדם, אפילו לא למלאכים. 

ועל זה אומרים חז"ל: "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ" (שמות טו ב) – 'וְאַנְוֵהוּ; הוי דומה לו: מה הוא "רַחוּם וְחַנּוּן" (שמות לד ו) אף אתה היה רַחוּם וְחַנּוּן. ורש"י אומר: 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ - ואני הוא' זאת אומרת האדם יכול בְּצֶלֶם האֱ-לֹקִים שלו להדמות לקב"ה ולהדבק בדרכיו. ולא רק זה אלא בשעה שהאדם מתדמה לקב"ה במידותיו והוא דומה לקב"ה, הוא מכתיר את הקב"ה כא-ל ועל ידי כך משתקפת תפארתו וגדולתו של הבורא! 

'מאמונתו של בשר ודם - אתה מכיר אמונתו של הקב"ה!' כך כתוב בחז"ל. יתרה מזאת, כתוב: "יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּךָ אֶתְפָּאָר" (ישעיה מט ג) הקב"ה מתפאר בישראל! 

וחז"ל אומרים: 'שהקב"ה אמר: 'אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם!' זאת אומרת עם ישראל עושה את הקב"ה חטיבה אחת בעולם. 

גם מלאכי השרת מקלסים ומשבחים לפני הקב"ה ואומרים: "בָּרוּךְ ה' אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל" (תהלים קו מח) זאת אומרת אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל השבח הגדול זה שהא-לקים הוא אֱ-לֹקֵי יִשְׂרָאֵל! אבל לא רק עַם בני ישראל יכולים להגיע לדרגות גדולות וגבוהות כאלה, אלא כל אדם שהוא שהוא בְּצֶלֶם אֱ-לֹקִים - כוחו גדול מן המלאכים! כיון שאין להם את כח הבחירה ולו יש, להם אין את האפשרות להדמות לה', ומשום כך אין הקב"ה מתגדל ומתפאר בהם. 

אדם שעובר עברה ואפילו עברה קשה כמו העגל - שזה איום ונורא! אדם כזה לא מאבד עדין את צלם הא-לקים שבו, כיון שיש לו את העצמאות לבחור, יש לו את כח הבחירה מה שהוא בחר לרעה - זה משגה! טעות, טפשות. 

שהרי הרמב"ן אומר: 'מי זה טיפש לחשוב שהוא הוריד את העגילים מהאזנים ותרם אותם בשביל עגל הזהב שיאמין: 'שהעגילים שבאוזנים שלו הוציאו אותו ממצרים'?! אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם - האם יכול להיות שמישהו יאמין שברגע שהוא נתן את העגיל והתיך אותו ונעשה 'עגל' אז זה העגל הוציא אותו ממצרים?! הרי זה העגילים, צריך להיות טפש כדי לחשוב כך! זה משגה, זה טעות, זה דמיון! דמיון; יש כח לשטן לעשות אותנו מדומיינים, שהרי למה חטאו בעגל? 

כיון שהשטן דימה לכולם: 'שמיטתו של משה פורחת באויר - והוא מת ומלאכים מלוים אותו!' עשה השטן את כולם 'נביאי שקר' 

והם אמרו: "זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ" (שמות לב כג) והם מצביעים באצבע על המטה! זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ - לֹא יָדַעְנוּ מֶה הָיָה לוֹ. זאת אומרת הם ראו בחוש! כולם מסתכלים אותו דבר, אבל זה דמיון, כי כוחו של השטן אפילו לגרום לאדם לדמיין דברים עד כדי הרגשה בחוש. 

הכלל היוצא מזה: שמה אמרה התורה והבטיחה התורה - מבחינתנו זו המציאות. מה שנוגד את המציאות שאמרה התורה - זה דמיון אפילו שאנחנו רואים אותו בחוש. הראיה: ממעשה העגל שנגרם בעקבות הדמיון של עם שלם. זה כוחו של השטן! 

ואם הוא אמר: 'שהוא יורד מן ההר' אז משה יורד בסופו של דבר באיחור של כמה שעות אבל הוא יורד, אז למה: "סָרוּ מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ" (שמות לב ח) מה הבהילות? מה הפזיזות לעשות עגל? 

אלא זה כוחו של היצר הרע לדחוף את הבן אדם: 'מיד! מיד, עכשיו עכשיו! תעשה עכשיו, עכשיו; חור! אתה עושה לנו עגל או לא?' 

לא עושה - הורגים אותו! 

באים לאהרן: 'אתה עושה עגל או לא?' 

הוא ראה כבר מה קרה לחור אז הוא אמר: 'אין שום בעיה! מחר...' 

למה? אולי עוד יום יעבור, אולי יתרככו! אבל אין!! השטן עובד: 'מהר! עכשיו עכשיו-עכשיו!' ועשו עגל. אבל כל העגל הזה אפשר לומר: זה משגה, טעות! טעות. כי אדם יש לו את הכח לבחור והוא בחר ברע. אבל באותו כח שיש לו לבחור, מחר הוא יכול לבחור בטוב ולחזור בתשובה! אותו כח. כח הבחירה של צלם א-לקים. 

אבל אם אדם לקוי במידותיו - אז הוא משתנה מהצלם הא-לקים. כיון שצלם הא-לקים הוא טוב וצריך להתדמות לקב"ה כמה שיותר, לכן ניתן לנו כח הבחירה, ככל שהאדם מתרחק מהצלם הא-לקים, מהדמיון לקב"ה, מהטוב, מהרחום וחנון וגומל חסדים וכו', ממילא זה נקרא: 'איבד צלם א-לקים!' 

על מי אנחנו אומרים "איבד צלם א-לקים"? מי שיש לו השחתה במידות! מי שהוא מושחת כבר. מי שמידותיו הושחתו נקרא "איבד צלם א-לקים" הגרמנים איבדו צלם א-לקים. הם נקראו כבר 'חיות רעות! פראי אדם!!' 

אבל ליקוי במידות - זה דבר קשה ביותר! עד שהקב"ה אומר: "הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י) אוֹתְךָ אני אעשה, אתה תהיה עכשיו כמו נח; כל העולם - אני מכלה, ונח בתיבה עם בניו וכלותיו בונים עולם חדש! וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל. 

זאת אומרת בגלל המידה הזאת של 'קשיות עורף' וקשיות עורף הזאת - מידה קשה. 'כיון שהם עושים את עורפם כגיד ברזל קשה אינם פונים אנה ואנה'. לא רוצים להסתכל ימינה ושמאלה. קובעים את דעתם: 'שזו היא הדרך וככה צריך להיות...'

אז אין סיכוי שישובו בתשובה! אין טעם להניחם בעולם. מה היתה קשיות העורף? מה הקשה בקשיות העורף? כיון שעם ישראל... עם ישראל הגיעו למצב שהקשו את ליבם, כיון שלא הכירו בחטאם אפילו. וכשלא מכירים את החטא, אז אין על מה לשוב בתשובה, אם אתה לא יודע על מה אתה חוטא. 

ההבדל בין חורבן בית ראשון לשני;

כמו שאומרת הגמרא (יומא ט.): 'ראשונים שנתגלה עוונם, נתגלה קיצם'. בבית ראשון ידעו שהם נדונו על מה? על עוון עבודה זרה, גילוי עריות, ושפיכות דמים, אז נתגלה קיצם. הם ידעו שהם יהיו בגלות שבעים (70) שנה ואחר כך הם שבו. 'אחרונים שלא נתגלה עוונם' זה אנחנו מחורבן בית שני 'לא נתגלה קיצם'. 

זאת אומרת זה מעורר אותנו להבין: שהתשובה עיקרה וראשיתה זה להכיר בחטא, אם מכירים בחטאים שאנחנו עושים יש על מה לשוב, אבל אם לא מכירים אין על מה לשוב על מה יתחרט האדם?! לכן הראשונים שנתגלה להם העוון, הם היו מאוד קרובים לתשובה וחרטה, ומתוך שהכירו בחטאם נתגלה קיצם. אחרונים - כיון שלא הכירו בחטאם, שזה 'שנאת חינם!' עד היום עדין החטא 'מרקד בינינו' ואנחנו לא מכירים בו עדין, ונתרחקנו מן התשובה. 

אי אי אי... אומר ירמיה הנביא: "הִנְנִי נִשְׁפָּט אוֹתָךְ עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי" (ירמיה ב לה) 

הקב"ה אומר: אני נִשְׁפָּט אוֹתָךְ כנסת ישראל עם ישראל על מה? עַל אָמְרֵךְ לֹא חָטָאתִי, לא על החטא אני נִשְׁפָּט אוֹתָךְ, אלא על זה שאת אומרת: 'לֹא חָטָאתִי!' כשלא מכירים בחטא, אם לא מכירים בחטא - איך יגיעו לתשובה?! אז כל התרופה לא תועיל, אדם שמכיר בחטא ובעוול שעשה, הוא שופט את עצמו תובע את עצמו 

מתחרט ואומר: 'אוי! כמה נואלתי לחטוא!!' 

ואז אם הוא עושה דין למטה, הדין מתקבל למעלה, ממילא התשובה מכפרת לו. אבל אם לא - מה תהיה תקותו לשוב לדרך הישרה?! 

מצוה לאהוב את המוכיח;

ויש לנו ציווי שאומר ה'סמ"ק': הפסוק אומר: "וּמַלְתֶּם אֵת עָרְלַת לְבַבְכֶם וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד" (דברים י טז) לשונו של 'הסמ"ק' הוא: "למול את עורלת הלב" פרוש: לאהוב בתוכחות! לאהוב שמוכיחים אותך ואומרים לך מה נכון, ומה לא, ולאהוב מי שיוכיחנו'. גם מי שמוכיחים אותך במקום שתנפנף אותו מעליך

ותגיד לו: 'מה לי ולך שאתה מבלבל את מוחי?!' 

אתה צריך לאהוב אותו! כמו אדם שמסיר ממך איזה לכלוך שיש בבגדים אדם שמגלה לך שיש כתם בחליפה אתה לא צריך לשנוא אותו על ההערה, הוא מתכוון לתקונך לטובתך! צריך לאהוב אותו. ומי שלא מקיים את הדבר הזה, רבותי! לפי דברי "הסמ"ק" כל שלא עושה כן הרי הוא עובר על מצוות עשה, כמו מי שלא אוכל מצה בפסח, כמו מי שאינו נוטל לולב ב'חג'. והוא נקרא: 'ערל לב' ועל זה באה מצוות התורה מצוות עשה: למול את עורלת הלב. מה יש בעורלת הלב? שם נעוצים כל המידות הרעות! וכל החשק של התאוות, וזו היא העורלה. 

דרך אגב; במעגל מוסגר, התפרסם עכשיו 'מחקר' שנעשה שבו מתברר: שאלה שאינם נמולים, לוקים פי שבע (7) במחלת ה"איידס". יש בעורלה חידק מסוים שמתחבר וגורם למחלה האיומה הזאת, שאין לה עדין תרופה בעולם! חוץ מתהילים כמו שאמרנו כל פעם. 

אבל עורלת הלב זה המידות הרעות וחשק התאוות וזהו הטמטום שבלב: לא להכיר בחטאים, ומעוות את דרכיו. 

ויש עוד מצוות לא תעשה במצוה זו: וְעָרְפְּכֶם לֹא תַקְשׁוּ עוֹד.

מה זוכה המעביר על מדותיו?

 זאת אומרת מה העצה? איך מורידים את עורלת הלב? צריך להכנע! איך נכנעים? 'כל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו' אם אדם עובד על הכנעה מעביר על מידותיו לא מקשה עורפו עומד על מידותיו, מעביר על מידותיו אדם כזה קרוב מאד לתשובה! עד כדי כך שאמרו חז"ל (ילקוט שמעוני איוב כו) הפסוק אומר: "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה" (איוב כו ז) 

אמר רבי יהושע: "בזכות משה ואהרון שאמרו: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז ז) תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. זה משה ואהרן שאמרו: "וְנַחְנוּ מָה". 

רבי אליעזר אומר: 'בזכות הבולם פיו בשעת מריבה!' יש ריב מריבה, מתקוטטים, אחד שסותם את פיו ובולם בשעת מריבה - בזכותו כל העולם מתקיים! תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה. 

רבי אבהו אומר: 'בזכות מי שמשים עצמו כמי שאינו!' 

אתם מבינים מה זה? אדם מעביר על מידותיו. אתם יודעים עם מי הוא נמנה אדם כזה? אדם כזה לא רק שמוחלין לו על כל עוונותיו, וכל העולם עומד בזכותו, אלא אדם כזה נושא על כתפיו את כל העולם! 

(חסר קטע 18:27) 

ועם אהרן הכהן הגדול קְדוֹשׁ ה' (תהלים קו טז) שעליו נאמר: "תֻּמֶּיךָ וְאוּרֶיךָ לְאִישׁ חֲסִידֶךָ" (דברים לג ח) כל זה נאמר על מי? "תֹּלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִי מָה"; בזכות משה ואהרן, בזכות מי שבולם פיו בשעת מריבה, ובזכות מי שמשים עצמו כאין! נפלא!! 

יש הרבה אנשים שלא חוזרים בתשובה. למה? קשיות עורף. הם מבינים: 'שכך הדרך, ככה צריך להיות, והם לא מוכנים לבדוק, הם לא מוכנים לבחון, אל תגיד לי מה נכון, מה לא. אני יודע מה אני עושה...' תקועים במצבם וכמעט ואין תקנה! 

משה נושא בעול עם ישראל ומצילם מכליה;

מה עשה משה רבנו בשביל שעם ישראל יתעורר? ובשביל שהקב"ה לא יכלם? אז דבר ראשון הוא שבר את הלוחות. אתם יודעים מה זה לשבור את הלוחות? הוא זעזע את עם ישראל. "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד יח) הוא לא אכל ולא שתה - בשביל להוריד את הלוחות! 

הוא נלחם עם המלאכים שלא הסכימו: "מה ללוד אשה בינינו?" לא הסכימו לתת את התורה. 

עד שהוא נלחם אתם והתווכח ואמר להם: "יש ביניכם לא תרצח?! יש ביניכם לא תגנוב?! יש: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ?" (שמות כ יא) והיה לו קשה ההתמודדות! 

עד שהקב"ה אמר לו: 'אחוז בכסא כבודי והשב להם תשובה!' 

יש אומרים: שכשהקב"ה אמר לו: 'השב להם תשובה' הוא כבר אמר לו את התשובה בעצמה; יש תשובה לעם ישראל. יש תשובה! יש תשובה. 'לא תרצח, לא תגנוב!' כל זה, יש תשובה. השב להם: 'תשובה!' 

זאת אומרת, הוא מוריד את התורה, הוא בא, וכולם עושים חינגה' מחולות ליד העגל, מה זו הקשיות עורף הזו?! הם לא מכירים בחטא אפילו, הם רוקדים וצוהלים - הוא שובר את הלוחות. אוי ואבוי! מה אנחנו אבדנו כשמשה רבנו שבר את הלוחות!! אתם יודעים מה היה אם הוא לא היה שובר את הלוחות? רק שנבין; 

הקב"ה אמר לו: "ישר כוחך ששברת!" הקב"ה הודה לו על זה ששבר. זה זעזע את עם ישראל עד שהם התאבלו ובכו והתחרטו. 

אבל מה אבדנו בזה? מה החטא של העגל גרם, מה אבדנו? 

אמר הקב"ה: "אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" (תהלים פב ו) אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אתם כמו המלאכים עכשיו, לא תמותו, כמו אדם הראשון לפני החטא שאכל מעץ הדעת, אם לא היה אוכל, היה חי לעולם! אבל כיון שהוא אכל: "בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב יז) אתם שהגעתם למעמד הזה וראיתם שנפתחו שבעה רקיעים! 

ושמעתם: "אָנֹכִי" ו: "לֹא יִהְיֶה לְךָ" (שמות כ ב) וראיתם את הכל, אתם הגעתם למצב שלא תמותו יותר "אֲ‍נִי אָמַרְתִּי אֱ-לֹקִים אַתֶּם וּבְנֵי עֶלְיוֹן כֻּלְּכֶם" אבל חטאתם בעגל? "אָכֵן כְּאָדָם תְּמוּתוּן" (תהלים פב ז) אתם תחזרו למות עוד פעם כמו אדם הראשון שחטא. 

ולא עוד, אלא אם היו מקבלים את הלוחות הראשונים, היו לומדים תורה - ולעולם לא משכחים! ועכשיו כל הלומד משכח וצריך לשנן ולשנן... 

אם היינו מקבלים לוחות ראשונים לעולם לא היתה אומה ולשון שולטים בנו, ולא היה גלויות ולא היו יסורים, אבל כיון שנשתברו הלוחות; נוספו הלכות ואגדות ומדרשים, וצריך כבר ללמוד יותר קשה! בעמל, ביגיעה, בזיעה, בטלטול, בגלות, ביסורים!! כל זה תיקון על מה שנעשה בעגל. 

"וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי" (שמות לב לד) ולא רק זה, אלא בכל יסורים שבאים על עם ישראל יש מהעגל מעט! גם חסד שעשה ה'; שחילק את העונש לאורך כל הזמן, אחרת היה צריך חלילה לכלות את עם ישראל. 

אבל הרועה הנאמן משה רבנו לא מוותר! 

הקב"ה אומר לו: "וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל" (שמות לב י) הוא לא מוכן לשמוע מזה אפילו, מה זה וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל? זאת אומרת ח"ו כל העם יכלה ואני אשאר?! 

'ימותו אלף (1,000) כיוצא במשה! ולא תיפול ציפורן מציפורנן של ישראל!' אמר משה רבנו לקב"ה. 

משה רבנו "וַיְחַל מֹשֶׁה" (שמות לב יא) – 'נעשה כולו אחילו של אש!' חילה את עצמו, נהיה חולה, עד כדי מיתה, כמעט מת! מרוב מה שהיה מתפלל ומתחנן לה': שלא יעשה כן. 

עד שאמר לו: "וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" (שמות לב לב) אני לא רוצה לחיות, תמחה אותי מהספר! ואכן בפרשת 'תצווה' הוא לא מופיע אפילו פעם אחת. אין משה רבנו בפרשת תצווה. 

הוא אמר לקב"ה: 'רבש"ע! ומה כסא של שלש (3) רגלים - אינו יכול לעמוד לפניך, כסא של רגל אחת?! על אחת כמה וכמה!' 

אברהם, יצחק, יעקב - העמידו את העם הזה והנה זה לא מתקים, אתה רוצה לכלותם. אתה רוצה להעמיד עם שלם ממני, על רגל אחת?! אז על אחת כמה וכמה שלא יתקיים. 

ועוד הוא אומר לו: 'יש לי בושת פנים מאבותי! מה אני אגיד לאברהם, יצחק ויעקב אחרי 'מאה עשרים שנה' (120) שנה? 

הם יאמרו לי: 'ראו פרנס שהעמיד עליהם, יבקש גדולה לעצמו ולא ביקש רחמים?!' 

אַה! קפץ על המציאה, אמרו לו: 'כולם ימותו וממך יצא עם ישראל עכשיו!' אַה, קפץ הפרנס, מציאה, אַה? 

משה רבנו מוכן למות! מי מוכן למות? משה רבנו ששקול כנגד כל ישראל!! לא שווה כל משה רבנו שיחיה - בשביל שחלילה ימות מישהו מישראל. איזו מדרגה של 'נושא בעול עם חברו!' משה רבנו. 

מה זה נושא בעול עם חברו? רואה את חברו מצטער ומצטער עמו. רואה את חברו ביסורין ונושא אתו במשאו על שכמו. זה נושא בעול של חברו, עם חברו, משה רבנו. 

משה רבנו ידע: שמידת הדין לא תשתוק. היא תבקש אפילו אם במקום עם ישראל היא תבקש איזו תמורה. משהו צריך. אבל כיון שהוא היה מוכן להגיע לצער כזה עד כדי מיתה ואחילו של עצמות, והוא שקול כנגד ששים ריבוא (60,000)! - הוא שיתק את מידת הדין. למה? יש סוד גדול בחז"ל שמביאים: 'שכל הנכנס לבקר את חברו והוא בן גילו, נוטל אחד משישים (1:60) ממחלתו'. 

מה פרוש? אחד נכנס רואה חולה, והחולה הזה מתיסר, והוא מצטער באמת ביסוריו, משתתף בצערו אמיתי, וסועד אותו ועושה משהו, הוא נוטל אחד משישים במחלה. למה 'בן גילו'? 

אמרו חכמים: כי מי שצעיר בא לצעיר, מרגיש יותר, מאשר צעיר לזקן או זקן לצעיר. כל אחד עם בן גילו. ככה הוא נוטל ממנו ע"י שהוא מצטער. 

משה רבנו כל כך הצטער - שזה היה שקול כנגד כל ישראל. עד שהוא הצליח לשתק את מידת הדין שתתבטל הגזירה של "וַאֲכַלֵּם". זה נושא בעול. 

אתם יודעים, יש בחז"ל: 'אם יש אחד שהעץ שלו פירות משיר את פירותיו, האילן שלו משיר פירות, מתליע! מה יעשה? שַׂם חוט שני על העץ, אדום, בשביל שכל העוברים ושבים שיראו שעל העץ יש חוט שני אדום, יבינו: שהבעלים של האילן מצטער ומתייסר! וע"י כך יתפללו בעבורו: 'ירפא העץ ותסור ממנו המכה!' 

פעם היה מספיק לשים רק סרט אדום על עץ בשביל שכל עובר ושב יתפלל בשביל חברו שהוא אינו מכיר, ויבקש בעבורו: 'רחמים שהעץ ירפא!' היום יכול אדם להתחנן ולבקש בפה מלא, ולשכב על הרצפה ולהשתטח, ואנשים לא יחושו בכלל...!