דמשק אליעזר ורבקה

 

\n

- - - לא מוגה! - - - 

\n

בעזרת השם נעשה ונצליח, והשם עלינו ברחמם ירוויח.

והיה נערה אשר אמר אליה תנא חדך ואשתה, ואמרה שתה

וגם גמלך אשקה,

אותה הוכחת ליצחק.

רש״י מביא

שראויה היא לו שתהא גומרת חסדים

וכדאי להיכנס בביתו של אברהם.

זאת אומרת, בשביל להיות

ראויה

ליצחק היא צריכה להיות גומרת חסדים,

וכיוון שביתו של אברהם אבינו הוא גמילות חסדים,

אז היא תהיה כדאית להיכנס לביתו של אברהם.

אליעזר עשה בחינה לדע מי האישה הראויה להינשא ליצחק

ולהיכנס לבית אברהם,

והבחינה הייתה שתהיה גומלת חסדים,

ורק זו ראויה להיכנס לביתו של אברהם ולהינשא ליצחק.

זו הנקודה העיקרית שנדרשת מהאדם,

כמו שכתוב בפסוק במיכה,

ומה ה' דורש ממך?

כי אם עשות משפט

באהבת חסד

והצנע לכת עם אלוקיך.

אז ה' דורש ממך מה?

אהבת חסד.

לא עשות חסד,

אלא אהבת חסד.

לאהוב חסד ולרדוף אחריו.

חסד אינו כוונת אנשי העולם שעושה את פעולות החסד,

אלא דרושה אהבת חסד,

וזה מה שדורש ה' מאיתנו.

כתב רבנו יונה בשערי תשובה

על כן אמרו חכמים זיכרונם לברכה, על שלושה דברים העולם עומד,

על התורה, על העבודה ועל גמילות חסדים.

אחד מעמודי העולם

שמחזיק את העולם

זה גמילות חסדים.

ויש הפרש בין צדקה לגמילות חסדים.

צדקה עושים רק בממון,

וגמילות חסדים עושים בין בגוף ובין בממון.

כי חייב אדם לטרוח בדרישת טוב לעמו.

זאת אומרת, כל אדם חייב לטרוח

בדרישת טוב לעמו.

לא דש בגלי צהל,

אלא לדרוש טוב לעמו בפועל.

וזה חיוב על כל אדם.

זאת אומרת, חייב לטרוח בעשיית חסד.

הוא חושב שמי שאוהב ממון

אינו מסתפק במה שיש לו,

טורח ומתייגע ומחפש אצות ודרכים להגביר ולהוסיף ממון,

כי אין האוהב חסד, טורח

ומחפש את החסד.

לשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו עם דל ועם עשיר,

וזו בדרגה נוספת כאדם השוקד על תלמודו,

שאהבת התורה מביאה אותו לשקוד על התורה.

כך האוהב חסד שוקד ואינו מסתפק במה שעומד לפניו,

אלא כל הדרכים והאופנים כשרים בעיניו להוסיף עוד חסד ולעשות עוד חסד

עד שהוא זוכה במעלת החסד ונעשה קניין בתוועיו

ששואף לעשיית חסד, וזו ממעלות הנפש.

זאת אומרת, אדם צריך לשקוד בעמל נפשו

על תקנת חברו עם דל ועם עשיר.

לשקוד בתקנת נפשו

לשקוד בעמל נפשו על תקנת חברו,

זאת אומרת, אדם צריך

לוותר על חלקי הנשמה שלו

בשביל חברו.

כי בשעה שאתה עמל

בנפשך לתקן את חברך,

אתה משקיע זמן של חיים שלך,

שזה חלקי הנשמה שלך,

בשביל לתקן את חברך.

כשאדם מרבה בזה,

סופו של זה הופך להיות קניין אצלו בתוועיו,

השאיפה לעשיית חסד.

וזו ממעלות הנפש של האדם,

ועל זה עומד העולם.

והקב' ברוך הוא ברא את העולם בחסד.

עולם חסד ייבנה.

והאבות הקדושים זכו למעלותיהם בגלל שהתבוננו בדרכי ה'

והלכו בדרכיו

ודבקו במעשיו

והרבו חסד בעולם.

ולכן נבדקה רבקה במידת החסד.

ואור העניין, כיוון שחייב אדם להתדמות לבוראו,

וכשם שהוא ברא הקדוש ברוך הוא את הנבראים להיטיב עמהם,

כך חייבת להיות הדרישה והתאווה לעשיית חסד.

ורבנו אוסיף,

רבנו יונה,

וזאת מן החמורות

ומן העיקרים הנדרשים מן האדם.

ומכיוון שזו מן החמורות,

חייב להתייגע על זה עד כדי מסירות נפש ממש.

זאת אומרת, אדם, בשביל לעשות חסד, צריך להגיע למצב של מסירות נפש ממש

לעשיית חסד.

כי זה מן החמורות

ומן העיקרים הנדרשים מן האדם.

כשנעיין בבחינה שבחן אליעזר את רבקה,

נוכל להבין עד היכן מגיעה מדרגת אהבת החסד.

ואמרה,

שתה

וגם גמליך אשקה.

הוא יאמר לה, הטי נחדך ואשתה.

זאת אומרת, הוא ישתה מעצמו.

רק את תתי יתקדך

ואני אשתה בעצמי.

והיא תאמר,

שתה

וגם גמליך אשקה.

והרי עומדים לפניו

עשרה עבדים

ומבקשים מנערה צעירה וקטנה שהיא תשקה את הגברים,

שהיא תשאב בשביל הגמלים,

שהיא תשקה אותו ותשקה את הגמלים.

מה היה צריך להגיד בן אדם שעומד מן הצד? אתם לא מתביישים?

מנצלים ילדה כזאת קטנה שהיא תדלה לכם דליים ותשקה אתכם?

ולא עוד, גם את הגמלים?

מכל מקום דורש אלי עזר מנערה צעירה שבעצמה תשקה את הגמלים

ולא העבדים שעומדים לפניו.

והרי זו דרישה שבפשטות לא הייתה צריכה כלל להיעשות.

מכל מקום, כך היא הבחינה האמיתית של אוהב חסד.

רק מי שיעמוד בבחינה זו

ראוי להיכנס לביתו של אברהם.

אתם שומעים איזה דבר?

מישהו מן הצד היה צועק מייד, מה?

מה זה?

מה זה?

חוצפה.

אם לא הייתה עושה את זה רבקה ולא מוסיפה מעצמה שתי,

וגם גמליך אשקה,

הייתה מפסידה

את יצחק,

הייתה מפסידה את בית אברהם, נשיא אלוקים אתה בתוכנו,

את כל הכבוד שהיה לאברהם בעולם בסופו,

חוץ מהעולם הבא שהייתה מפסידה את כל האומה הישראלית,

שכל הבריאה כולה נבראה בשביל האומה הישראלית.

בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,

בראשית בישראל, בזכות ישראל ברא אלוקים את השמים ואת הארץ.

בית המקדש נבנה מזה,

מלכות בית דוד,

הגאולה ותיקון העולם כולו תלוי במה?

בעם ישראל.

ומי האימא של בית ישראל?

רבקה.

במה זה היה תלוי?

אם היא תגיד שתה

וגם גמליך אשקה.

אם היא הייתה אומרת, עד כאן,

עשיתי כבר מעל ומעבר,

גם דליתי וגם התתי את הכד וגם נתתי לך לשתות, גם את הגמלים אתה רוצה שאני אעשה?

והוא לא אמר לה, אמא עצמה הוסיפה ואמרה.

אם לא היה לה את תאוות החסד הזה, היא הייתה מפסידה את הכול.

וזה נערה קטנה.

והיינו, כשם שאוהב ממון מבקש דרכים לאסוף עוד ממון, כך אוהב חסד אינו מביט על שום דבר,

ואין נוגע לו אם יכולים בעצמם לעשות כן.

כי עשיית החסד זה רצונו ותאוותו.

שהרי הייתה רבקה צריכה לבקר את העבדים העומדים בחיבוק ידיים,

להגיד להם ביקורת.

אתם מחכים שנערה קטנה תגמי אתכם מים?

אבל אוהב החסד אין לו עניין בביקורת, הוא לא מבקר אף אחד.

הוא שמח שיש לו הזדמנות לעשות חסד,

מפני שמטרתו היא למלות חסרונו של השני.

זה צורכו ותאוותו הפרטית. ומה נפקא מינא אם המקבל יכול לעשות באופן אחר?

וראה עוד שהוסיפה

ולא הסתפקה בנתינת המים לאליעזר,

אלא השקטה אותם בעצמה,

שאף בזה יש תוספת עניין הנובע מכוח אהבת החסד.

זו הייתה מידת החסד של אברהם אבינו עליו השלום.

ביום השלישי למילתו והוא כואב וחולה, יושב בפתח האוהל ומבקש אורחים כדי להיטיב עימם.

בן מאה,

כואב אחרי ניתוח.

והקדוש ברוך הוא הוציא חמה מן הרתיקה.

והם עוברים ושבים כדי להכניסם.

ואברהם אבינו מצטער,

כי אין אפשרות להיטיב.

מכל מקום הוא לא מסתפק בכך.

מצטער שאין אורחים.

עד שהקדוש ברוך הוא רואה את צערו של אברהם אבינו באי קיום מצוות החסד,

כל כך גדול היה הצער שלו והטרחה בהכנסת אורחים, על אף מחלתו.

לכך זימן לו הקדוש ברוך הוא שלושה מלאכים בדמות הנשים,

שיוכל להיטיב עמם.

מפני שאוהב חסד עושה החסד,

לא רק להיטיב לאחרים,

אלא זה צורך פנימי ונפשי שלו, עשיית החסד.

מעתה מובן הבחינה שעשה לי עזר רבקה,

שהייתה אף היא בדרך זו.

האם יש לה בפנימיותה

את אהבת החסד, שהיא בעצמה תוסיף

ותשרת אותם

ותעשה לעילא ולעילא ממה שנדרש?

זה מורה שטבועה בה מידת החסד.

ובשביל להיכנס לביתו של אברהם

או בשביל לזכות ביצחק,

כמו שאומר רש״י, ראויה היא לו שתהיה גומלת חסדים

וכדי להיכנס בביתו של אברהם.

כל זה נכלל באהבת החסד,

שהיא המעלה הנדרשת מן האדם.

ומעתה יש להתבונן לראות

עניין המלאכה מרובה,

שהנה לנו רק מעלה אחת של אהבת חסד,

ודומה בעינינו, כאילו מבינים אנחנו את המהות של המעלה הזו

וסבורים שהיא נמצאת בנו,

ואיננו חייבים להטריח את עצמנו להשיגה.

בואו נראה דוגמה בביאור המעלה האחת,

וממנה יש לראות כמה רחוקים אנחנו מהבנת שלמותה של מעלת החסד.

כמה עמל ותור אביגיעה מרובה חייבים אנחנו להשתדל

כדי להשיגה.

ויש להתבונן.

מדוע הספיקה לאליעזר עבד אברהם

הבחינה במידת החסד? למה רק זה?

הרי היו באליעזר אבינו עליו השלום עוד מעלות נוספות,

יראה,

ביטחון בשם,

חוץ מאמונה גדולה.

מדוע לא בדק אליעזר גם את המעלות האלה?

ואפילו אם היא מושלמת במידת החסד,

אולי חסרה במעלות האחרות.

איך היא תיכנס לביתו של אברהם

בשאר המעלות של אברהם? אין בה.

אבל ממהלך הכתובים משמע שהסתפק אליעזר במידת החסד.

רואים מפה יסוד גדול בדרכי העבודה,

שבשעה שיש באדם

מעלה אחת בשלמות,

יש בכוח המעלה הזו לבדה להביאו לכלל השלמות בכל המעלות.

אם הוא ישתלם, דהיינו, הוא נהיה מושלם

במעלה אחת,

הוא יגיע לכל המעלות כולן.

ובפרט מעלת החסד יכול על ידה להגיע לשאר המעלות,

ובפרט למעלת האמונה בשם יתברך.

הנה דוגמה.

בעת שביקש הקדוש ברוך הוא להפוך את סדום ועמורה,

עמד אברהם אבינו עליו השלום והפציר בתפילה ובתחנונים לקדוש ברוך הוא,

ולא נענה.

אולי חמישים, ארבעים וחמש, ארבעים, שלושים, עשרים, עשרה,

לא נענה. כמה שהוא ביקש והפציר,

לא עזר.

והקדוש ברוך הוא החליט לשרוף את הערים האלה.

אז אברהם אבינו עם כל מעלתו,

לא נענה.

מכל מקום.

בשעה שלוט ביקש,

הננה העיר הזאת קרובה לנו שמה,

והיא מצער,

אימלתנה שמה,

הלא מצער היא וטחי נפשי.

הוא בורח מפני השרפה,

והוא מבקש להיכנס לעיר מצער

בשביל לחיות את נפשו.

ויאמר אליו

מהמלאך

הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הופקי את העיר כאשר דיברת.

אז המלאך

נשמע גם לזה, חוץ מלהצילו את לוט ואת בנותיו,

הוא גם מסכים לשמוע בקולו,

לא להפוך את העיר הזאת שהייתה צריכה להישרף כמו הערים האחרות.

לאברהם הוא לא שמע,

ואילו ללוט כן שמע.

והוא הועילה תפילת לוט.

מה שלא הועילה תפילת אברהם אבינו, עולם השלום.

כתב הרמב״ן,

וברור הוא

שהיו המלאכים יודעים דעת עליון בזה,

כי גם צוער בתפילתו נמלטה.

וייתכן שיהיה זה

לכבוד האכסניה,

כי דרך מוסר לשלוחים

להציל בעל ביתם

בכל אשר לו.

כיוון שלוט

הכניס את האורחים לביתו וכיבדם.

המלאכים שבאו אצלו,

אז הוא כיבד אותם והכניס אותם לביתו.

חייב האורח,

משום רגש הכרת הטוב,

להחזיק טובה לבית המארח.

ולכן אמרו המלאכים ללוט,

שיוציא את בני ביתו,

וכן שמעו לבקשת לוט

אודות צוער,

להשאיר אותה.

וזו הכוונה של הרמב״ן,

שזו מדרכי המוסר,

והביא ראיה לזה,

משלוחי יהושע שהתארחו אצל רחיו

והצילו אותם, את כל משפחות בני ביתה.

זאת אומרת,

כיוון שהמלאכים נהנו מהאירוח של לוט,

בביתו,

מדרך המוסר שהם הכירו טובה,

וכמו שאומר הרמב״ן, לשלוחים, להציל בעל ביתם וכל אשר לא.

וגם היה כן אצל יהושע ששלח מרגלים והגיעו אצל רחיו ואחסנה אותם אצלה,

והם הצילו אותה ואת בני משפחתה כולם.

כי דרכי המוסר בגודל חובת הכרת הטוב,

שכיוון שקיבל טובה מאת חברו,

חייב לטרוח עבורו ולעשות לטובתו כל מה שאפשר.

וכן יש להתעורר לגבי משה רבנו עליו השלום.

מובא במדרש, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא,

ועתה לך ואשלחך אל פרעה.

הקדוש ברוך הוא אומר

למשה רבנו, עם ישראל בגלות כבר 210 שנה,

סובלים ומצטערים בשעבוד רב,

לך ותגאל אותם,

לך ואשלחך אל פרעה.

מה עונה לו משה רבנו?

אמר לו,

ריבון העולם, איני יכול,

מפני שקיבלני יתרו

ופתח לי ביתו,

ואני עמו כבן.

ומישהו פותח פתחו לחברו,

נפשו חייב לו.

אני לא יכול,

איך אני אלך?

אם יתרו פתח לי את הפתח שלו, הכניס אותי אצלו, ארח אותי אצלו, היה לי אכסניה,

אני יכול ללכת בלי לטול ממנו רשות?

לא יכול.

שמעתם?

מה, הקדוש ברוך הוא לא יודע?

הקדוש ברוך הוא לא העניש אותו על זה.

כשהקדוש ברוך הוא אמר לו שהוא לא יבוא לארץ, אז הוא אמר לו, מה, בגלל עבירה אחת אתה לא מכניס אותי לארץ?

אמר לו, לא, יש לך שש.

והתחיל לפרות, ביניהם אין זאת.

אז הוא אמר לו, אז למה עכשיו אתה אומר לי? אז הוא אמר לו, החמש הראשונות היו ביני ובינך.

אבל זאת אחרונה הייתה בפרסת לעיני ישראל,

אז אני לא יכול לעבור על זה בשתיקה.

אבל מכל מקום על זה לא אמר לו כלום.

אתם מתארים לכם, אחד מחזיק מסע גדול על הגב,

הוא אומר, תעשה טובה, בוא תוריד מעליי, אני לא יכול,

כבר אני בקושי מחזיק את עצמי.

אתה אומר לו, חכה רגע, אני הולך לקנות בקבוק קולה.

איך להסתכל על אחד כזה?

עכשיו אתה הולך לעשות קולה, הבן אדם מצטער, הולך להתמוטט קולה, תשתה אחר כך.

210 שנה הם סוחבים על הגב את השעבוד של מצרים.

מיליונים משועבדים,

ומשה רבי במקום לרוץ מהר, לגאול אותו, הוא אומר, רגע,

לא יכול,

חייב ללכת ליתרו ולהיפרד ממנו ולטול רשות.

רגע, זה ייקח עוד יממה.

תלך, תחזור, תתארגן, מה זה?

בינתיים הם סוחבים.

כן,

זה בדרך המוסר.

למה מי שפתח פתח לחברו חייב לו את נפשו?

חייב לו את נפשו.

תראו כמה חוב מוטל על אדם

כשעשו לו טובה.

נוראות הדברים לראות את חיובי התורה,

עד היכן מגיעים בעניין הכרת הטוב.

שכאשר מקבל טובה מחברו,

חייב להכיר לו טובה עד כדי מסירות.

מעתה יפלא,

הלא אדם מקבל כל ימיו וכל חייו

טובות עד אין סוף מהבורא יתברך שמו.

ועל זה מברכים בכל יום

ברכת השחר

שבה כוללים את טובות הבורא עלינו.

אז אנחנו אומרים ברכת השחר,

כן?

זוקף כפופים,

פוקח עברים,

כל מיני ברכות. איך אומרים את זה?

לפלף,

טיק-טק.

אתם יודעים למה?

כי אנחנו לא מכירים טובה בכלל על מה שאנחנו מקבלים.

לא מכירים טובה.

אבל אם היינו קמים בבוקר עיוורים,

עם חטוטרת,

כל מה שכתוב בברכות,

שיתוק ברגליים.

ורק אם היינו מברכים כראוי,

היינו אומרים, פוקח עברים, אז היו מפתחות העיניים.

זוקף כפופים, אז היה מתיישר הגיבנת.

וכל הברכות האחרות,

ודאי שהיינו מברכים בסלסול,

עם כוונות.

אבל כיוון שאנחנו קמים וזה כבר מוכן,

אז אין לנו זמן.

מחפפים, יאללה.

זאת אומרת, אין לנו הכרת אותו.

מקבלים, מקבלים, מקבלים, מקבלים, מקבלים, מקבלים מהקדוש ברוך הוא. אין הכרת אותו.

איפה מסירות נפש שלנו בשביל הקדוש ברוך הוא?

במה אנחנו מוסרים את נפשנו לקדוש ברוך הוא?

אנחנו מוסרים את נפשנו בשביל עבודה,

בשביל פרנסה,

בשביל כל מיני דברים, בשביל כבוד.

איפה מסירות נפש בשביל השם יתברך על טובה אחת

תראו מה צריך לתת.

איפה?

איך אנחנו לא מטיבים

ומחזירים טובה למטיב הגדול, הקדוש ברוך הוא?

הלא מי שפתח פתח לחבר או נפשו חייב לו.

שעל פעם אחת שקיבל טובה מזולתו,

חייב להכיר לו טובה עד כדי מסירות נפש.

הקדוש ברוך הוא הביא את הבן אדם לעולם, פתח לו פתח. איזה פתח? עולם שלם.

תינוק שיוצא מבטן אמו,

אם הוא נתקע רק באמצע הדרך,

או שאם הוא מסתלסל ככה עם חבל הטבור,

או אם חלילה יוצא עם חוסר חמצן,

איזה חיים יהיו לו.

פתח לו פתח, יצא החוצה.

כמה הוא צריך להכיר טובה רק כשהוא יצא החוצה בריא ושלם.

עכשיו, כל ההתנהלות בחיים,

איפה זה?

איפה אנחנו יושבים ועושים חשבון נפש?

כמה טובה אנחנו חייבים לבורא יתברך,

וכמה אנחנו צריכים למסור את הנפש

בשביל להחזיר לו על הטובה הזאת.

למה לא נכיר טובה לקדוש ברוך הוא,

שבכל עת ובכל שעה הוא ממלא את טובותינו אנו?

אתם יודעים למה?

כי אנחנו מלאים במידות רעות.

מלא, מלא, מלא, מלא מידות רעות.

גאווה,

כבוד, מה, אני אשמש?

מה, אני עבד?

כבוד.

מה, אני כל הזמן אשרת אנשים ואשמש אותם ועושה חסדים כל הזמן איתם?

כאילו, אני טפל להם?

מה זה?

המידות הרעות, הן דוחקות אותנו, שלא נעשה שום דבר שייראה

כאילו אנחנו שמשים ועבדים.

איי, איי, איי, איי, איי, איי. המידות הרעות לא נותנים לנו מקום למחשבה,

כאילו אנו מקבלים.

ואנחנו הולכים בעולם הזה כאילו אנחנו עשינו את העולם כולו במו ידינו.

אדם הולך מזה העולם וחושב שהוא יחיה פה לדורי דורות, והעולם הזה שלו.

ולא רוצה להכיר טובה כלל לזולתו.

למה, מה הוא נתן לי? מה עשה?

אורח רע, מה אומר?

מה, וכי בשבילי הוא הוציא פירות? בשבילי הוא הכין?

בלאו הכי הוא אוכל בעצמו, אז הוא הוציא.

אורח טוב, מה הוא אומר?

ראית?

פתח שולחן,

הכין לי, עשה,

כיבד אותי.

אנחנו לא רוצים להתבונן ולהכיר בטובותיו של הקדוש ברוך הוא. אנחנו נגמור את השיעור בחוק

ונשאר אותו דבר.

למה?

אה, נשקיע עכשיו מחשבות,

להחזיר טובות לשם,

מסירות נפש,

להכיר לו טובה,

לקדש את שמו, להיטיב לברואיו,

לתקן את נפשם,

לעשות חסדים?

מה זה?

יש לנו זמן? אני עסוק?

יש לנו עבודה?

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, לא יאומן כי יסופר.

אבל בואו נראה

דבר מדהים.

בואו נראה דבר מדהים.

דבר מדהים.

אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי, אוי.

ויהי כראות את הנזם ואת הצמידים על ידי אחותו ויבוא אל האיש, והנה עומד על הגמלים.

בירקוט כתוב,

ויהי כראות את הנזם מיד הלך לאמיתו.

לבן,

ראה את הנזם

בידיים של רבקה,

הלך מיד

להרוג את אליעזר.

הכיר בו אליעזר, שמרוצתו לרעה,

לפי הריצה של הוראה, שהוא בא לרעה,

הזכיר שם

משמות הקודש,

והעמיד הגמלים על העין באוויר.

לבעלה.

והוא עומד על הגמלים באוויר.

ויהי כראותו כן?

הכיר שהוא צדיק.

לבן ראה את זה?

הבין שהוא צדיק, ואמר,

בוא ברוך השם.

המחריט הזה.

בוא, בוא, במי, בוא.

בוא ברוך השם.

בוא ברוך השם.

שהיה סבור שהוא אברהם,

שהיה כלסתר פניו דומה לו.

אליעזר היה דומה בכלסתר פניו לאברהם.

כנענו אליעזר,

ועל ידי ששימש את הצדיק באמונה,

יצא מכלל ארור לכלל ברוך.

לבן הכיר שהוא ברוך,

ואמר לו, בוא, ברוך השם.

קודם הוא היה ארור,

עכשיו הוא אמר לו, ברוך.

בפגישה הראשונה כבר הכירו מיד איש ברעהו.

אליעזר הכיר בלבן שהוא רשע,

וכדי להימלט ממנו הזכיר את השם.

לבן הכיר בני עזר שהוא צדיק,

ואמר, בוא ברוך השם.

הכיר רוחת את השם.

יש להבין

שמצב היות האדם

ארור

או ברוך,

זה לא סגולה שבאה על ידי ברכת צדיק

או כמתנה מן השמיים.

ארור וברוך זה לא מתנות מן השמיים, זה לא סגולות של צדיקים.

אמנם זוהי מציאות האדם

שהוא במהותו ארור או ברוך,

ולא מאיזה סיבה.

כשאנחנו מתבוננים מאיכן הגיע לכלל ארור,

אליעזר, דמשק אליעזר,

איך הוא הגיע לכלל ארור?

אנו מוצאים שזה לא היה סתם בגלל שקילל אותו נוח,

אלא שנוח הרגיש בחם בנו, היו לו שלושה בנים,

שם חם יפת.

חם, הבן שלו, היה איש גס רוח,

בעל מידות מגונות.

אם הוא העז לנהוג בחוצפה כזו כלפי אביו,

וזה לא משנה אם ריבועו סרסו,

כמו שדרשו החכמים, זיכרונם לברכה,

חכמים חלוקים, מה הוא עשה איתו? האם הוא סרס אותו, את אביו?

כי הוא אמר, מה זה?

קין והבל היו שניים בעולם

ואחד הרג את השני.

למה?

הוא לא רצה שהוא יירש חצי עולם.

אנחנו יצאנו מהתיבה שלושה. אם אבא שלי ימשיך להוליד,

אז מה יהיה?

אם שניים לא יסתדרו, אנחנו שלושה, הבא לנו עוד רביעי,

אז סרס את אבא שלו.

ויש אומרים, לא עשה חן, אלא כמו מצעד הגאווה.

אבל יש כאן עדות לנפש מושחתת.

בו בזמן ששם ויפת

בלטו בעדינות נפשם ובהתנהגות עדינה,

ולפי זה ארור כנען,

זה לא כללה,

אלא קביעת עובדה.

תמונת מצב

כמו שהיא הייתה במציאות,

בעל מידות מגונות איש גז.

אז על זה אמר לו נוח, ארור כנען,

עבד עבדים יהיה לאחיו.

זו מהותו,

זו מציאותו.

וכן אומר

הרבה אבן עזרא,

מה יועד שהוא יעבד עבדים לאחיו? ככה הוא יתקן, ההשפלה.

והנחיתות

וכל הדברים האלה יוכלו לאט-לאט לדכא את כל המידות המגונות שלו כשהוא יהיה ביד אדונים קשה.

וכן אומר הרבי בן עזרא על הפסוק,

וחב

ואווי חנען.

מהי כמשמע לאן?

אלא בא ללמד

שכמעשי האבות

כך מעשי הבנים,

ודפוסי ההתנהגות והטבעים מוכרים בבנים.

ואם האבא במציאותו ארור,

הרי גם הבנים הם בבחינת ארור,

והתיקון שלו יהיה על ידי עבד עבדים יהיה לחם.

וכן רואים,

כשנגזר על האדם הראשון בזיעת אפיך תאכל לחם,

אין זו קללה,

אלא זהו תיקון שנמסר לו כמשקל נגד קלקול שגרם.

וכן, בכל הברכות והקללות,

כשיעקב אבינו עולם השלום קילל את שמעון ולוי,

אחים,

כלי חמאס מחירותיהם,

הכללה זו היא דרך לתיקון כדי להכניע אותם ולהביאם לתקן את הקלקול שגרמו.

ממילא אנחנו מבינים כאן את כוונת המדרש.

חכמים זכרונו לך אמרו על אליעזר,

הוא היה ארור במהותו,

אך עבד עבדים יהיה לאחיו, נמסר לו כתיקון לנפשו.

וזה מה שאמרו, שעל ידי ששימש את הצדיק באמונה,

כיוון שאליעזר שימש את אברהם אבינו באמונה,

יצא מכלל ארור לכלל ברוך,

לא כסגולה,

אלא כמציאות

שתיקן את עצמו ואת חטא כנען.

ועל ידי זה חולל מהפכה קיצונית במהותו,

והרי הוא עכשיו ברוך במהותו.

והמהפכה הזו מתחוללת כתוצאה משימוש באמונה,

מבחירה ולא מכפייה.

לא בגלל שכפו אותו להיות עבד,

אלא הוא בחר לשמש את הצדיק אברהם אבינו באמונה.

בגלל זה הוא יצא מכלל ארור לכלל ברוך.

דבר זה לא היה קל אליעזר,

שהרי היה מקום להקפדה וטינה כלפי אברהם אבינו עליו השלום שהתייחס אליו בזלזול,

וריחק אותו באומרו אין ארור מתדבק בברוך.

זאת אומרת,

כשהוא שולח אותו, אברהם אבינו, להביא אישה לבנו ליצחק,

אז

אליעזר שוקל בפלס

האם

ביתו ראויה ליצחק או לא ראויה ליצחק.

והוא ככה

רומז לאברהם אבינו, ואם לא תובע אישה,

אולי לא תובע אישה,

וכתוב בלבב,

אליי תובע אישה.

זאת אומרת,

ואם היא לא תרצה לבוא, אז מה נעשה?

אז יש לי בת הרי.

והבת שלי, כמו שהוא מבין, היא ראויה ליצחק, הוא יודע מי זה יצחק, הוא יודע מי זה אברהם.

אז הייתה לו בת כמו שצריך.

מה עונה לו אברהם אבינו?

אברהם אבינו עונה לו,

אין ארור מתדבק בברוך.

וואי וואי וואי.

דמשק אליעזר,

עבד נאמן, מסור,

המושל בכל אשר לו.

אומרים חכמים זכרונו לך שהיה מושל ביצרו,

כמו שאברהם משל ביצרו.

שולט על רמח איברים שלא כמו אברהם אבינו.

קראו לו דמשק,

דולה ומשקה מתורת ריבו לאחרים.

כל מה שידע אברהם אבינו ידע דמשק אליעזר והיה משקנה אחרים.

דרגה אדירה.

וכשמגיע הרגע הקריטי

והוא אומר אולי לא טובה האישה,

מה אומר לו אברהם אבינו?

אין ארור מתדבק בברוך. איזה ביזיון, איזה השפלה.

זה להנחית את הבן אדם לגמרי.

כזה ביזיון אחרי כל כך הרבה שנים של עבדות?

ולא רק זה,

אלא הוא בדמשק אליעזר יצאו להילחם עם ארבעה מלכים.

בדמשק אליעזר מחרף נפשו.

לוטו לא בין אחים

והוא לא מוסר נפשו כי אברהם אומר, הולכים, הולכים למלחמה, הוא הולך.

אז כל מה שהוא עושה,

אתה זורק לו את הארור

ולא מתדבק בברוך.

והרי לכאורה כבר תיקן את עצמו וכבר יצא שמו בעולם,

דמשק אליעזר,

דולה ומשכם ודולה וריבון אחרים,

וכבר הוא רואה את עצמו צדיק גמור.

והראיה שאותו שולח אברהם אצל ביתו אל הרשע,

על מי סומך אברהם אם לא על דמשק אליעזר?

אבל למרות כל זאת

הוא משביע אותו גם.

אברהם אבינו אומר את האמת ישר.

אם אתה בעל מעלה,

אתה יכול לסבול גם את מה שאומרים לך.

זו המהות שלך,

מכיוון שאתה ארור, זה לא מתדבק בברוך, מה לעשות?

הרי שהגיע לתיקון אמיתי ולשלמות,

ועל כן העז לחשוק בנפשו שזרועו ידבק בזה,

אברהם אבינו, כי ראה את עצמו ראוי מוכשר לכך,

ולא רק לשם כבוד או נוחיות.

ובדיוק עכשיו בא אברהם אבינו ומצהיר בפניו,

אין ארור, מתדבק בברוך.

כזו סטירת לחי.

ומה רואים אנחנו?

שלמרות הסיבה לקפידה ולכעס,

ויתר והכניע את עצמו באמונה,

והוא מכריז על עצמו, כשהוא מגיע ללבן ולבטואל,

עבד אברהם אנוכי.

היה יכול להגיד, אני שליח.

הוא לא אמר.

עבד אברהם אנוכי.

כזו הכנעה בקצה היא שחוללה את המהפכה במהותו.

אחרי הביזיון הזה,

הוא הולך.

מה הבן אדם חושב?

איך אני אעשה? איך אני אבטל את זה?

ככה הוא אמר לי?

מה היה צריך בסך הכול

דמי סקר יעזר לבוא לשם אם הוא רוצה להכשיל את השליחות?

לא צריך להגיד הרבה, אף אחד לא יודע מה הוא יגיד.

אתם יודעים מי זה אברהם אבינו?

איזה מעלה גדולה.

הלך לשחוט את הבן שלו?

מה היו אלה תופסים?

לשחוט את הבן שלו?

מי שוחט בן צדיק? בטח היה הבן שלו רשע, אמר, רוצים לחתן אותנו עם רשע?

מה זה, הוא הולך לשחוט את הבן שלו?

או שהיה אומר,

אתם יודעים שאברהם אבינו לקח את הבן שלו הזה, שאנחנו רוצים לחתן אותו,

ורצה לשחוט אותו.

תגידו, מה זה?

רוצים לחתן אותנו עם אחד ששוחט ילדים?

מה יהיה אחרי החתונה?

שום דבר.

אף מילה. עבד אברהם אנוכי.

זה הפך אותו מכלל ארון לכלל ברוך.

וזה לא בגלל שלבן אמר לו, בוא ברוך השם.

לבן לא קובע בינתיים את המהות של בני אדם.

לבן רק הכיר.

הרשע הזה הכיר.

הכיר שזה ברוך.

זה לא ארון.

אדם במצב כזה,

הוא שאמרנו, ברוך אינה סגולה כתוצאה מברכת לבן או אחר,

אלא מהותו ומציאותו של האדם.

אין לך ניסיון גדול מניסיון ההכנעה, רבותיי. זה פה המבחן שלנו.

זה החיבור

בין החסד שדיברנו קודם להכנעה.

כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו,

כי ההקפדות

יותר שכיחות

ויותר קשה לוותר.

אנשים יותר, קל להם להקפיד על בני אדם

וקשה להם לוותר.

ובהכניע האדם את עצמו לפי מדרגתו,

הרי הוא מבטל את מידת הכבוד המגונה והרגשת הגדלות.

כמה שאדם מכניע את עצמו לפי מדרגתו,

ככל שמדרגתו גדולה יותר והוא מכניע את עצמו יותר,

ככה הוא מבטל את מידת הכבוד המגונה והרגשת הגדלות,

ובזה הוא שואף למהותו האמיתית,

שהיא חלק אלוק הממען,

שהיכן שאתה מוצא את גדלותו של הקדוש ברוך הוא,

שם אתה רואה את ענוותנותו.

ובהתגלות המהות המקורית טמונה הברכה האמיתית.

עיקר העבודה שלנו, אם אנחנו רוצים

להגיע למצב כזה שנוכל לעשות חסדים באמת ואהבת חסד

ולדאוג לתיקון נפשו של זולתו,

זה הכנעה עצמית מפני

השם יתברך.

כשאדם מכניע עצמו לפני השם יתברך

והוא מחליט, אני עבד, לא של אברהם,

אני עבד של הקדוש ברוך הוא,

עבד השם אנוכי.

ומה שהשם רוצה בתורה זה מה שאני חפץ גם כן.

ולמרות כל הביזיונות שיכולים להיות

במידות כאלה ואחרות,

הוא יכניע לעצמו להגיד, עבד השם אנוכי.

אדם כזה יכול לצאת ממצב אפילו של ארור למצב של ברוך.

מה זכר כשעמד דמשק אל העזר במבחן הזה ולא נכשל?

ולא נטע אחרי הנגיעות האישיות שלו לחתן את ביתו עם יצחק,

ואמר את דברי אברהם כמשמעם,

וניסה לא לחבל

אלא להוציא את השליחות בצד השלמות

הגדולה ביותר ולא להתעכב כהוא זה עד שיגמור את שליחותו,

זכה לעלות בחייו לגן עדן עם גופו.

הוא מעשרה שעלו עם גופם, שלמות כזאת שהוא השיג.

לצאת מכלל ארוך ולהגיע לכלל ברוך

בשלמות המידות כזאת,

ישר לגן עדן, הוא חי בעולם האמת.

מה זה עולם האמת?

אין שם סרח של דבר שהוא שקר.

כיוון שלא היה בו שקר בעצמו,

ברגע שהוא תיקן את זה,

בהתחלה היה לו מאזני מרמה, כמו שאמרו החכמים,

שוקל בפלס אם היא ראויה או לא ראויה,

אבל אתה יודע שאתה ארור, אז מה אתה שוקל?

היה לו בהתחלה נגיעה והוא תיקן אותה.

ברגע שהוא תיקן אותה ולא היה בו שקר,

הוא היה שייך לעולם האמת

ולא היה בו שום צד של שקר,

לכן הוא ראוי להיכנס לגן עדן שלם.

אנחנו צריכים לעבוד על המידות האלה, חסד והכנעה.

הכנעה זה הדבר הכי קשה לאדם, להכניע עצמו.

למה?

הוא מאן דאמר, הוא רוצה להגיד, הוא רוצה לעשות, הוא רוצה לפעול,

הוא רוצה שישמעו לו.

הכנעה.

אם אתה מכניע את עצמך לשם יתברך,

אתה תשיג את הכול.

אם אתה לא מכניע,

הקב'ה לא יאפשר לך, לא ייתן לך.

אתה רוצה סייעתא דשמיא?

תכניע את עצמך לפני השם יתברך.

תעשה את רצונו.

ברגע שתעשה את רצונו,

הקב'ה ייתן לך הכול.

איך אמר לי פעם הרב? פרדום נוחתו עדן.

אמר לי שאדם שהולך לחוץ לארץ לגבות כספים או דברים כאלה בשליחות

והוא נאמן,

אז הקדוש ברוך הוא נותן לו.

למה?

בהתחלה נותן לו קצת

ורואה שהוא משתמש בזה כמו שהשם רוצה.

אז הוא רואה שהוא נאמן,

אז הוא נותן לו יותר.

הוא רואה שהוא משתמש במה שהוא קיבל יותר בנאמנות,

נותן לו עוד יותר.

הוא רואה שהוא משתמש עוד, נותן לו עוד יותר.

הוא אומר, אתה יודע,

פרדו מגיע לחוץ לארץ,

העשירים כועסים.

למה לא באת לקחת כסף?

כמה הוא היה מקבל?

חצי מיליון דולר, מיליון דולר, בניין,

קומה,

הכי קצת חדר.

ככה היו סומכים עליו.

נאמן.

כל העולם היה הולך, פרדו.

הגיע פרדו,

הרב פרדו,

כולם ידועים, הרב פרדו.

זהו, נאמנות.

מי שנאמן אצל הקדוש ברוך הוא,

כמו שנאמר על אברהם אבינו, ומצאת את לבבו נאמן בפניך,

זכה לכל המעלות.

והשם ברך את אברהם בכל,

ונתן לו ויהיה ברכה.

נתן לו את מקור הברכות,

שהוא יברך את כל מי שהוא חפץ.

הקדוש ברוך הוא מסר את כל הברכות בידו של אברהם.

ואברהם העביר את זה ליצחק.

ויצחק העביר את זה הלאה ליעקב וכן הלאה.

מקור הברכות.

מי שהולך בדרכי אברהם

זוכה לברכת,

ויהיה ברכה שהברכות נמסרות אצלו.

יהי רצון שהשם יזכנו לעשות חסדים כפי שכתוב בתורה ולהכניע את עצמנו לפניו,

וניקרא עבד השם.

אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריכו אנו אנו אנו אנו אנו אנו עבדו דקודשו בריכו אנו אנו אנו אנו

לא עבד עולה עבדו אנחנו לא עבדים לייצר הרע עבדים לקדוש ברוך הוא חזק וברוך