הרב יהודה שפירא זצוק"ל מורו ורבו של הרב שליט"א
- - - לא מוגה! - - -
זעם שואלים,
אם תאימה,
אם תשאר,
אותם שניים ושבעים אלף שנערבו בגבעת בימין,
היה נוחו מעם ישראל מוכו
על הזנוס,
על הניו
של לגש וגבעו.
בשני הימים הראשונים נהרגו שניים ושבעים אלף מישראל.
מפני מה נהרגו?
היה להם לסנדורי גדולה
שהניח משה וישועה.
אחרי שמישה וישועה מאישרה נשאר סנדורי גדולה.
חוק יחס ונלוזרים,
גם פרחס היה שם,
הקנוי אגוז.
מה הם היו צריכים לעשות? שיקשרו חבלים של ברזל
במוסדיהם.
שהם יקשרו חבלים של ברזל, זאת אומרת, לעגור את עצמם
ויקבירו בגדיהם למעל או מעל כובסיהם
כדי שהם ילכו במהירות
ויעזרו בכל היבסיהם של ישראל.
זו הייתה דרישה מהם.
יום אחד ללכיש,
יום אחד לעביון,
יום אחד לחברון,
יום אחד לביתנו,
יום אחד לירושלים,
וילמדו אותם דרך ארץ בשנה,
בשתיים, בשלוש שנים,
לא להתעייף בחמש, עד שהשלסנו ישראל בארץ.
אין לו זאת.
אבל לפי רסקה, לא יהגודו, לא אסור אליהם, אלא כי מי שנכנסו לישראל לארצה,
כל אחד ואחד רץ לקרמו ולזיתו,
ואומר, שולם עלי נפשי,
שלא יהיה להר בסבל.
זה המצב שלה.
זה הקיצור להגודו
שלא עושים.
עימנו,
איש אחד
שהוא כן חגג מסניים
והבשיל את הבגדים שלו,
והוא נמצא יום אחד בכל יום אחד באשדוד,
יום אחד שם, יום אחד בכל מקום אחר.
אבל
הוא לא יכול לדבר.
הוא צריך
שיעשהו.
הוא צריך שיחזיקו.
ולכן עלינו ההחרבה לעשות כל מה שיכולתנו ולעזור לנו.
יש אנשים שהם מסוגלים לעשות,
הם לא מסוגלים לעשות.
לא סיפק מי יודע להחזיקו.
אבל הוא עושה.
ואלו שבאמת הם
ראויים לזה. הם יכולים,
הם מחויבים, היו וכפליים.
עליהם מותר לערבות של העניינים,
של כל כמובן הסרטון,
של הבריסט.
ולכן, יהודים יקרים,
אבה נתחזק
לסייע
להחזיק
ונזכה
שגם בישראל יעזור בתשובה מיום יום.